אבי כץ -צייר העבר והעתיד - המולטי יקום של אלי אשד

ב2012 יצאה לאור בארה"ב מהדורת התרגום האנגלי של ספרו המפורסם של יאנוש קורצ'ק "יותם הקסם " או קייטוש המכשף " (1933) הנקרא באנגלית KAYTHEK THE WIZARD . ספר על עלילות נער בעל כוחות קסמים שהוא חביב עלי ביותר.

המאייר של הספר באנגלית הוא AVI KATZ אבי כץ המצטרף בזה לארבעה מאיירים ישראליים קודמים שאיירו את הספר לפניו בתרגומים שלו בעברית שני גברים ושני נשים ,אלו היו לאה גרונדיג. מ.אריה ( אריה מוסקוביץ' ). אורה איתן. שאיוריה מקשטים שני תרגומים שונים של הספר ) וחובב רשלבך.

אינני יודע מיהם המאיירים בשפות האחרות שבהם קיים הסיפור (מפולנית גרמנית ספרדית וצרפתית) אולם אין ספק שאיוריו של כ"ץ הם בין המרשימים ביותר אי פעם .למרות הקשר המכוון והחזק מידי לטעמי שיש בהם עם האיורים של ספרי הארי פוטר המאוחרים הרבה יותר ( ושלדעתי נופלים מבחינה ספרותית ) מספרו של קורצ'אק.

לספר יש אחרית דבר מעניינת ואינפורמטיבית של המתרגמת לאנגלית Antonia Lloyd-Jones על יאנוש קורצ'אק ,להוציא פגם חמור אחד. היא מתייחסת בעקבות טענות שונות שהושמעו לאחרונה בפולין לכך ש"כמה משפטים בספר המתייחסים לשחורים כקניבלים או כקופים וליהודים כנחותים ישמעו כ"פוליטיקאי לא קורקטים לאוזן המודרנית אך הוחלט להשאירם כדי להישמר נאמנים לטקסט המקורי של קורצ'אק ". "(ע'269 בתרגום לאנגלית )

עבורי טענות אלו הן מוזרות. כל מי שקורא את הסיפור במלואו יכול לראות שיחסו של קורצ'אק למתאגרף השחור בסיפור הנאבק ומפסיד ליותם והופךלידידו אינו גזעני כלל והמדובר בדמות סימפטית מאוד שיחסיה עם יותם מזכירות ואולי במכוון את יחסיו של הנער הלבן הקלברי פין עם ג'ים השחור בספר של מרק טויין. וודאי שקורצ'אק היהודי לא היה אנטישמי ולא ראה ביהודים כ"נחותים". . יותר ממה שטענות אלו אומרות על קורצ'אק הן אומרות על ה"פוליטיקלי קורקטיות " שקיימת בארה"ב ובפולין ( הטענות הושמעו במקור בידי מבקר פולני כלשהוא ) בראשית המאה ה-21.

איורים של אבי כץ ל"קייטק המכשף " מאת יאנוש קורצ'ק.

ספר זה עם איוריו המקסימים הוא הזדמנות טובה להיזכר בקריירה האמנותית של אבי כ"ץ אחד המאיירים המוכשרים ביותר של ישראל.

המאייר

אבי כץ הוא יליד ארה"ב 1949 ועלה לישראל בשנת 1970.הוא אחד מאמני וספרי הילדים הבולטים והפוריים ביותר בישראל

כמות האיורים שיצר עד כה היא אדירה. רק עבור הג'רוזלם רפורט שעימו הוא נמצא מיומו הראשון של המגזין ב1990 ועבד עבורם במשך 22 שנים רצופות עד 2012 יצר למעלה מחמשת אלפים איורים.
מלבד זאת הוא עוסק בהן באיורי ספרים ומגזינים הן בקריקטורות וגם מידי פעם בקומיקס."קייטק המכשף" הוא הספר ה160 שאייר.

אלי :איך היגעת לאמנות ?

כץ:תמיד ציירתי, בגיל שמונה צייתי בשמן ואיירתי סיפורים. אמא שלי שלמדה אמנות בצעירותה עזרה לי להכיר את הכלים.

בשנות השישים הוא הלך לברקלי שנודעה אז לשימצה בסצינת הסקס והסמים ו"החתרנות הפוליטית " שלה.

כץ : אמרו לי שאמנות זה לא ממש מקצוע, אז ניסיתי אדריכלות. לא היתה בעיה לצייר בניינים יפים אבל המחשבה שיום אחד ממש יבנו משהו שאעצב הבהיל אותי וחזרתי למחלקה לאמנות.

ובנתיים היה עליו להתגייס למלחמת ויטנאם דבר שעליו יכול היה לוותר בחפץ לב הוא החליט לעזוב את ארה"ב וללמוד אמנות בישראל בבצלאל היכן שאחותו כבר למדה אמנות. הוא כבר ידע עברית מבית ספר עברי בארה"ב.

ואם כי נמנע מהמלחמה בויטנאם נטל לעתיד חלק בלחימה של ישראל בלבנון.

בארץ החל לעבוד במגזין ירושלמי בשם "לילית" שבו עבד עימו אמן צעיר בשם דודו גבע שתיאר את הרפתקאות הקומיקס של גולדה מאיר כגיבורת על.

כץ עצמו הסתפק בציור סצינת הזנות של ירושלים באותה התקופה.

אלי :התלהבת מהאמנות סביבך ?

כץ: לא במיוחד למדתי אצל רפי לביא שלא התלהב מהאמנות הפיגורטיבית שלי ולמען האמת לא התלהבתי מהאמנות שלו שהסתכמה בציור של קשקושים להדביק אותם על לוח ולקרוא לזה "אמנות":בבצלאל בשנות השבעים היו מורים ותיקים לציור שאהבתי כמו הירש, פוגץ', ואופק. אבל היו המורים החדשים פוסט-מודרניסטים בהנהגת רפי לביא, שאיתם לא היתה לי שפה משותפת. אני אהבתי ציור, הם טענו שציור זה כבר לא אמנות; אני אמרתי שאם כך אני רוצה לצייר, ולא מעניין אותי אם קוראים לזה אמנות או לא.

מה דעתך על האמנות היפה כיום ?

כץ :אין לי סימפטיה מיוחדת לאמנות העכשווית הקונצפטואלית. …כל אלה רואים יותר בין המאיירים וציירי קומיקס מאשר בגלריות ובמוזאונים. כל התכונות הקלאסיות של אמנות שאני לפחות מעריך : כישורים ורגישות ויכולת ציור נראה שנעלמו

הוא מצא שמבקרי האמנות מלגלגים במיוחד על תמונות שמספרות סיפור. אבל הוא מצא את היכולת לספר סיפור במקצוע איור ספרי ילדים ומבוגרים. ב1980 הוא עזב את ההוראה ונעשה מאייר עצמאי.

ב1990 הוא החל לאייר את המגזין ג'רוזלם רפורט והפך לאמן הקבוע שלהם בכל תחום עבודה של פול טיים גו'ב במשך 22 השנים הבאות . במהלך ה-22 שנים הללו הוא אייר עבורם למעלה מ-5000 איורים.

המאייר

אבי כץ אייר למעלה עד כה כ160 ספרים. בהם סדרת ספרי הנוער הקלאסייםשפורסמו בהוצאת "כתר " שהיו חביבים עליו במיוחד עם ציורים של ספרים כמו ""אוהל הדוד טום" "הרוזן ממונטה כריסטו" וקלאסיקות אחרות.

לא פחות משמונה ספרים שאייר זכו בפרסי "זאב" לספרות ילדים ולפרסים אחרים ונראה שגם האיורים תרמו במשהו…

ספר אחד שלו שזכה בפרס זאב "וולפינאה מומי בלום" של נורית זרחי זכה שתיכתב על ציוריו עבודה סמינריונית של סטודנטית .

ספר אחר זוכה פרס היה "הילדה רובין הוד " גם הוא של נורית זרחי שהוא כיום סוג של קלאסיקה.

כץ : זה היה כבוד לעבוד עם נורית זרחי. היא סיפרה לי שהספר מבוסס על בתה והיא נדהמה כמה הציורים של הגיבורה דמו לבתה שאותה לא ראיתי מעולם.

עוד ספרים שאייר שהם חביבים עליו במיוחד כללו את "לידיה מלכת ארץ ישראל " של אורי אורלב.

כמדומה שבין החביבים עליו ביותר הם הרומנים ההיסטוריים של סופרות כמו דורית אורגד ואורית עוזיאל ולא פעם ספרים אלו כמו "הנער מסביליה" של דורית אורגד ו"בן אנוסים " של אורית עוזיאל זכו בפרסי זאב לספרות ילדים.

אבי כץ : שני הספרים שעסקו בגירוש ספרד ובאנוסים זכו לפרס. אבל הייתה כאן בעיה שניהם שעסקו בנושאים מקבילים יצאו בזמן מקביל בסביבות שנת החמש מאות לגירוש ספרד וידוע לי הדבר גרם למתח מסויים אצל שתי הסופרות שכל אחת הירגישה שאני שייך רק לה ולא ראו בעין יפה שאני מצייר גם את הספר "המתחרה ". אני לעומת זאת נהניתי מכל רגע מציור התקופה והלבוש .

למה אתה מחבב כל כך רומנים היסטוריים ?

כץ :.אני אוהב את האתגר של שחזור תקופה היסטורית, עם תלבושות ובניינים, כלי נשק ותחבורה, שיהיה כמה שיותר אותנטי. אני חושב על ה"חנון" שקורא את הספר ורואה שציירתי אקדח תופי במאה השבע-עשרה.

נותנים לך חופש בציורים האלה ?

כץ : יש ויש. בספרות בדרך כלל נותנים לי חופש מוחלט. אבל אני עושה ספרי לימוד תנ"ך גם לבתי ספר דתיים בקנדה וגם ל"יד בן-צבי". לדתיים אני חייב לצייר נשים חסודות וצנועות ואצבע אלוהים יורד זוהר מהשמיים. לבן-צבי אני יכול לצייר גיבורים שריריים ונשים סקסיות, ואני נהנה הרבה יותר.

התנ"ך הוא מקור של הרבה מעבודתו ובו הוא מראה את נטייתו לפרטים מדויקים ואותנטיות .

כץ:המחקר נעשה הרבה יותר נח מאז שיש לנו אינטרנט. אבל לפעמים אני משתמש בהגיון שלי—למשל, למה אנחנו אומרים "לחבוש כובע"? בגלל שהקדמונים קשרו את הקסדה בחבישה—כמו טורבן.

עם זאת דומה שכמה מהתמונות התנכיות הבולטות ביותר של כ"ץ עד היום הן גם היוצאות דופן ביותר. אלו היו תמונות תנכיות מדעיות בדיוניות שבהן תיאר אירועים שונים מהתנ"ך כמעורבים עם חייזרים. ובין השאר היציג בהם את מלכת שבא כחייזרית מבקרת ואת הנביא יחזקאל בעת מפגש עם עב"ם ונוסעו החייזר.בתמונות אלו שילב את העניין שלו הן בהיסטוריה והן במדע בדיוני.

כץ אייר ב-1995 ספר באנגלית על המלך שלמה ומלכת שבא שזכה בפרס Storytellers World Honor. שצוייר כולו במחשב; כץ הוא בין החלוצים בארץ של הציור הדיגיטלי.

כץ : בין השאר ציירתי ספר גדול של ציורי תנ"ך לילדים אמריקניים ספר ציבעוני דבר שאין לי הזדמנויות רבות לעבוד עימי לצערי,רוב האיורים שלי לספרים הם בשחור לבן.

( ( הספר הנ"ל/jps-illustrated-childrens-bible אגב זכה בפרס National Jewish Book Award ל-2009)

אלי : איזה ספר שלך אתה מעריך במיוחד?

כץ :ספר על הבדואים בסיני "אל מול הר סירבל "( ספרית פועלים, (תשמ"ה 1985) המחבר שבתי לוי נדד בסיני כשעוד היה תחת שליטת ישראל הוא נדד על גמל וישב ליד מדורות הבדואים ואסף סיפורי הבדואים. ואותם פירסם בשני כרכים אחד של סיפורי אהבה ואחר סיפורים על העל טבעי. ואני ציירתי תוך מאמץ לתת פרטים של הנוף ותלבושות מדוייקות ככל האפשר. נודע לי מאוחר יותר שהבדואים נדהמו מהדיוק של הציורים.

הקומיקסאי

כץ עסק לא מעט גם בתחום הקומיקס.

בתקופה מסויימת היה לו טור קומיקס יומי בשם "הגרינברגים " בעמוד האחורי של עיתון "דבר" בשנים 1983-1984 שהיה בדיחה על ענייני היום ובמרכזו עמדה משפחה ישראלית ממוצע עם אבא עיתונאי בן ובת שדנו באירועי היום .הסטריפ רץ כחצי שנה מידי יום ביומו .

את הטור כתב העיתונאי אמנון דנקנר.

כץ:דנקנר רצה סיפור משפחתי אבל אם התייחסות לאירועי היום, אז כל יום חיכיתי עד שיכתוב את הבדיחה הטרייה כדי שאספיק לנסוע אם הסטריפ המוכן לבית "דבר" בשנקין עד חצות. לא היה דו"אל כמובן או אפילו פקס.הייתי צריך להתקשר לדנקנר וללחוץ עליו כמעט באלימות שישבור את הראש ויחשוב על משהו מצחיק שאוכל לצייר ואספיק להריץ לעיתון לפני הדאד ליין של העיתון לאותו יום.

אחרי חצי שנה אמנון נשלח להיות "כתבנו בוושינגטון" וחנה זמר ביקשה שאמשיך לבד אני המשכתי וכתבתי את הטור בעצמי אבל זה היה קשה מידי.ניסיתי להיעזר פעמיים שלוש בחבר הכנסת יוסי שריד שדנקנר אמר לי שהוא מסוגל לחשוב על בדיחות עבור טור כזה אם יהיו לי קשיים.דנקנר קישר אותי עם יוסי שריד אבל גם בעזרתו לא עמדתי במשימה. לבסוף הרמתי ידיים והפסקתי.

ב1991 היה נסיון להקים עיתון יומי באנגלית להתחרות עם הJERUSALEM POST בשם THE NATION. שם עשיתי קומיקס די דומה ל"גרינברגים" בשם ""BARNUN עם העיתונאי רון קמפיאס שבמרכזו עמד משפחה אנגלו-סקסית בישראל, על עלילות משפחה של יוצאי ארה"ב בישראל על חייהם וגם בדיחות יומיות שדנו בענייני החברה והתקופה . הסדרה הסתיימה עם סגירתו הפתאומית של העיתון.מאז יצרתי עוד סידרת קומיקס שאני מחבב מאוד בשם "וירטואלה " שהופיעה במוסף הקומיקס של מ"מעריב לילדים " ומתארת את ההרפתקאות של ילדה בעולמות של מציאות וירטואלית.אני חיברתי את הסיפורים האלו מאוד .כי שם יכולתי לעשות הכל ולתאר הכל בכל סביבה אפשרית ובלתי אפשרית.

פרויקט חשוב שלו בשם: The Adventures of Simon: A New Beginning in the New Sudan.עוסק בדה מיליטריזציה של דרום סודאן.

כץ : יש אירגון בינלאומי שמנסה לשכנע את חבורות המיליציות למסור את כלי הנשק שלהם ולהפוך את האיזור לפחות אלים. ומאחר שרובם לא יודעים קרוא וכתוב אנחנו שמים חוברת קומיקס שמספר סיפור של נער טיפוסי שנחטף למיליציה ובסוף חוזר לחיים האזרחיים.

בהתחשב במצב האלים והמלחמה הנמשכת כיום בסודאן גם לאחר שדרום סודאן קיבלה עצמאות קשה לדעת איזה השפעה תהיה לאלבום של כ"ץ בטווח הקצר. אבל ייתכן שתהיה השפעה כלשהיא לטווח הארוך.לפחות אפשר לקוות.

אמן המדע הבדיוני

.ופרט לכל אלה אבי כץ הוא גם אמן המדע הבדיוני והפנטזיה ( תחום עניין מיוחד שלו) הבולט ביותר של ישראל כיום.

אחד הספרים החביבים עליו ביותר שאייר היה ספר הפנטסיה "קטן גדול " של ג'ון קראולי.

כץ צייר במשך שנים את כל ציורי השער של המגזין "המימד העשירי" של אגודת חובבי המדע הבדיוני בישראל שכמה מהן לסיפורים של ניל גיימן ,ותמונות בעלות רלבנטיות ישראלית של הרצל הצופה בחלל , פורטריט משותף של גיבורי העל הישראליים השונים כמו אורי און וסברא מאן ביחד ותמונה מרגשת לזכרו של האסטרונאוט הישראלי המת אילן רמון הן בגדר קלסיקות אמיתיות מבחינת חובבי המד"ב והפנטזיה בישראל.

כשכץ מצייר תמונות מד"ב ופנטזיה מעין אלה הוא יכול לצייר מה שהוא רוצה ודברים שמעולם לא התקיימו.אבל נראה שדווקא העניין של כ"ץ בפרטים הקטנים והמדויקים ביותר נותן לתמונות אלו אמינות מיוחדת.

כמדומה שיש מעט מאוד אמנים בישראל שיכולים לצייר בדייקנות ובפרטנות מקבילה לזאת של אבי כץ הן סצינות של העבר הרחוק והן סצינות מהעתיד ומעולמות פנטסטיים שונים.