web analytics
קטגוריות
תקשורת תרבות

זמניותו המזעזעת של האינטרנט

עידכון על מצב הבלוג שלי.

לאור חיסולו של אתר המקור של אתר זה" רשימות " ,אני עובר כעת מחדש על כל אלפי הרשימות  שפורסמו שם ותיאורטית לפחות  הועברו גם לאתר זה כדי לבדוק מי שרדה את המעבר לאתר זה ומי לא.

התוצאה יש מינימום של כמה עשרות ואולי מאות מאמרים שלא שרדו את המעבר ויהיה צורך לשחזרם וזה ייקח שבועות וחודשים.  .

אולם מעבר לכך עוד דבר מדהים אותי כשאני עובר על הרשימות הישנות.בכל אלה יש קישורים רבים לנושאי הכתבות .רבים מהקישורים האלו התברר לי עכשיו לאחר כמה שנים כבר אינם קיימים יותר.

האתרים שלהם ירדו מהרשת והמדובר גם באתרים שבזמנו נניח ב2003 או 2004 נראו כאתרים גדולים וחזקים .

או שאתר הבית גם אם הוא ממשיך להתקיים  מסיבותיו שלו החליט להוריד את המאמר שאליו התייחסה הכתבה שלי.

עיתונים שונים שפעם היו זמינים ברשת ירדו ממנה והיום הם זמינים ( שוב)  אך ורק בספריה גדולה.וזה לאחר שהושקע מאמץ אדיר והרבה כסף בהעלאת תכניהם  ברשת. ( דוגמאות :"מקור ראשון " " עיתון תל אביב " של ידיעות אחרונות ואחרים רבים אחרים ).

מגזיני תרבות שהיו קיימים רק באינטרנט ותרמו רבות לתכניו ביצירה ספרותית ובמאמרים כמו "אוקאפי " נעלמו ואינם , ובניגוד למגזינים ישנים מהמאה ה-19 והעשרים שניתן למצוא את כרכיהם בספריות ,את המגזינים האלו אין שום דרך שבעולם לאתר יותר ברשת או מחוצה לה,כאילו לא התקיימו מעולם.

דהיינו חלק גדול מהחומר באינטרנט  שהכל כל כך מסתמכים עליו הוא זמני בהחלט ומתקיים רק לאורך כמה שנים בודדות ולא יותר .

אני ממשיך לקבל אי מיילים מאנשים שמודיעים לי שקישורים ממאמרים ישנים שלי  שהם משתמשים בהם אינם עובדים והאם אוכל  ברוב חסדי לעזור להם לאתר  את הקישורים ?

( התשובה שלילית :יואילו כבודם לחפש בעצמם ואם הם רוצים את עזרתי שישלמו עבורה ).

ובהחלט נשאלת השאלה :מה יקרה עם וורד פרס הבית הנוכחי שלי יפשוט את הרגל  או יחליט שהיגיע הזמן להפסיק להתקיים  בעוד נניח שנתיים או שלוש כפי שקרה לאתרים שנראו בזמנם כנצחיים כמו "רשימות "  ?

הניחוש שלי :אנשי וורד פרס אפילו לא יטרחו לתת את השירות האחרון שאותו סיפקו בעלי "|רשימות " בנדיבות " ויעזרו לכותביהם למצוא להם אתר חלופי חדש.והחומר עלול הפעם ללכת לאיבוד ברשת לפחות לתמיד .

והמסקנה :אני מציע שאיזה שהוא גוף ממשלתי משרד החינוך או הספריה הלאומית או מישהו מאותם גופים  יפתח בפרוייקט שמטרתו לשמר חלקים שונים ונבחרים מהאינטרנט העברי ופרוייקט השימור ידאג לכך שאותם חלקים ימשיכו להתקיים גם אם האתר שמפעיל אותם יפסיק להתקיים מסיבות כלכליות או אחרות .

ואם לא יתקיים פרוייקט כזה הרי רוב מה שאנו כותבים כאן ברשת נגזר דינו להיעלם בתוך כמה שנים כל המאמץ האדיר וההשקעה בזמן באנרגיה וכסף כאילו לא הייתה מעולם.

קיראו רשימת עידכון ב"יקום תרבות "  מ-2020 :

מצבם של הבלוגים בעשור השלישי של המאה ה-21 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

10 תגובות על “זמניותו המזעזעת של האינטרנט”

יש כמובן את הפתרון הטריויאלי – לגבות את החומר. אם זה בקבצי וורדפרס, ואם אתה מתעקש – בהדפסת כל מאמר שאתה כותב.
מעבר לכך – אתה צודק כמובן. אותי מטריד יותר המעבר הצפוי לספרים אלקטרוניים. כמה קל למחוק ספר לא רצוי. לשרוף זה הרבה יותר קשה.

בטח במצב שבו הקורא האלקטרוני מחובר לשרת שיודע לקרוא מה יש בו, ולגשת אליו ולמחוק מה שהוא רוצה באופן אוטומטי. (כמה אירוני שדווקא הספר 1984 הוא זה שזכה למחיקה מתערבת כזו)

ש בעייתיות מסוימת בפתרון שאתה שואף אליו. כי אי אפשר לשמור את כל האינטרנט, ואם שומרים באופן סלקטיבי, אז מישהו צריך להחליט מה ראוי ומה לא…וכאן המקום בו כל פרוייקט צפוי ליפול.

כן אני מסכים ,יהיה צורך בקריטריונים.
כל מאמר שעוסק בענייני תרבות וספרות יהיה צריך להישמר על פי הקריטריונים שלי.
ובוודאי ובוודאי שמגזינים ובלוגים שענוסקים בתרבות חובה לשמר אותם לאורך ימים.
מגזין כמו "אוקאפי " חובה היה לשמר.

מגזיני חדשות ומידע בתחומים שונים יש לשמר.
לעומת זאת את הבלוגים העילגים של בני עשרה אין כל חובה לשמר להוציא כמה כדוגמאות להדגמת תרבות בני העשרה ודרכי השיח והחשיבה שלהם בראשית המאה ה-21.

כנראה שעידן הספר המודפס לא הגיע אל קיצו למרות כל הנבואות העתידניות.
מכיוון שאני מכיר את עולם המחשבים מ-1966 הרי לכם עוד אגדה שנגנזה.
בזמנו היתה סברה, שעידן המחשב יצמצם את צריכת הנייר ומכך ייהנו יערות העד.
נו?
מסתבר שהמחשבים הגבירו את צריכת הנייר בעשרות מונים!

ההבדל בין רשימות לוורדפרס הוא שוורדפרס היא קוד פתוח.
אתה יכול לגבות את כל המידע שלך וגם אם וורדפרס.קום יחליטו לסגור את האתר תוכל לעבור לאתר אחר מבוסס וורדפרס.
אפילו אם אוטומטיק יחליטו להפסיק את פיתוח וורדפרס ניתן יהיה להמשיך להשתמש בה וגם לפתח אותה עוד.

מסכים ששמירת החומר צריכה להיות יוזמה ממשלתית, ולא פרטית. לא חסרות חברות שהציעו גיבוי קבצים אונליין, ונעלמו מבלי להחזיר אפילו את החומר המגובה לבעליו.

בד"כ הנפילות הללו פיתאומיות – מי שיודע למעלה, מסתיר ומעמיד פנים שהכל בסדר, עד שפתאום – טק, והכל נסגר. סיפור חוזר במיזמי רשת וחברות אינטרנט.

כך קרה ל-IOL למשל, שאחרי שנמכרה ל-'וואלה', הקיץ הקץ על תרבות מקומית שפרחה משך 3-4 שנים והניבה כמות מרשימה של תוצרים – ומוצרים אפילו (תוכנות למחשבי כף-יד). אלפי עד עשרות-אלפי עמודים של תרבות – מאמרים, דיונים, חיים. אבל הכל אקראי כמו לפני המצאת הכתב (אני ועוד אושיה אחת מחזיקים גיבוי של חומרי קהילת המד"ב משם, אבל מי יודע עד מתי).

מעבר לכך, היעדר עותק מודפס של עבודות, והנטיה של אנשים רבים לפרמט את הדיסקים (עניין מצער כשלעצמו) או לאבד חומר שלא גובה (והאמינות של הדיסקים בירידה מתמדת, עד שיגיע ה-SSD), יבטיחו שחלק מוגבל מהיצירות האישיות ישרדו לעשורים הבאים.

מצד שני, לאור כמות הגרפומניה שברשת – הרבה יותר מדי – אולי זה לא כ"כ נורא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 + 20 =