עלילות הגברדיה היהודית

האם התקיים במאה ה-19 בירושלים  במשך כ-60 שנה אירגון חשאי בישוב הישן שהגן על הישוב היהודי שם מפני פורעים ערביים אירגון בשם "הגברדיה היהודית " שבראשו עמד אדם בשם זאב וולפנזון ?

 ואולי כל הסיפורים האלו הם המצאה מוחלטת בדיות  משנות ה-40 של המאה העשרים?

או שמה המדובר אכן בהגזמות פרועות אבל ישנות מראשית המאה העשרים שמבוססות על מציאות אמיתית כל שהיא?

להלן דיון מפורט בנושא שהושמע במקור  כהרצאה בכנס משפחת וולפנזון

 

.הגברדיה היהודית . ציור מאת מישל קישקה

"לולא הגברדיה היהודית לא יכול היה הישוב להתקיים בימים ההם אפילו שעה אחת ".

( רבי דוד ליב לוי ( לעוי ) "מעשי אבות סימן לבנים " בתוך "מוסדי ארץ " 1951.

"….סגולה, ירחון להיסטוריה יהודית מקדיש כתבה מעמיקה לארגון הגווארדיה שקם בקרב הקהילה החרדית בראשית המאה התשע עשרה, כדי לגונן על השכונות הנבנות מחוץ לחומות העיר העתיקה, וביניהן מאה שערים. ארגון מיליציה עצמאי לכל דבר, ממומן  מכספי תרומות, ושמנה בין שורותיו חרדים אשכנזים וספרדים (כן, כן!). הכתבה מרתקת ומומלצת. התבקשתי לאייר את הכפולה הפותחת ואת השער. האסוציאציה הראשונית שלי הייתה ימי המערב הפרוע, כשכל שריף היה קובע את החוקים בעירו. החרדים עם הכובעים והמעילים הזכירו לי קאו-בויים מהמערבונים של פעם.  היה ממש כיף."

(מישל קישקה מדווח לקוראים באתרו)

לאחרונה פורסם מאמר מעניין מאוד  בשם "המיליציה הנשכחת של ירושלים " מאת ניר מאן בגליון מספר 3 של כתב העת "סגולה "  ביוני 2010 על הגברדיה היהודית,  המיליציה היהודית  "הנשכחת " שלכאורה או לא לכאורה שמרה על בטחונם של תושבי ירושלים במהלך המאה ה- במשך כ-60 שנה בין 1819 ל-1879 .

אם להאמין לסיפורים על הגברדיה היא הייתה מעורבת בלפחות כמה קרבות   עם לוחמי כנופיות ערביים ואנשיה היו מעורבים בחיסולם של פושעים ערביים שונים שרצחו ואנסו יהודים ויהודיות.

  המחבר עוסק במאמר בשאלה  הגדולה :

 האם הייתה קיימת הגברדיה היהודית ?או שמה הייתה בדיון ?

החוקרים המעטים שעסקו בנושא זה ( וזה תמיד  בקצרה ובכמה שורות  בלבד או בהערת שוליים ) . מפקפקים בכך.

  הסיבה היא פשוטה:  אנו לא שומעים על גברדיה כזאת משום מקור כתוב   מהתקופה של המאה ה-19  או לאחריה חוץ מספרים שנוצרו בידי  החזן וההיסטוריון החובב שלמה זלמן ריבלין בשנות ה-40 והחמישים,אדם שהתפרסם כבר הודות לקשר ההדוק שלו לספר החזון "קול התור " שמיוחס לתלמיד של הגאון מוילנה בשם הילל ריבלין  ושבו עסקתי בפירוט במאמר אחר.

להלן היסטוריה קצרה של "חקר הגברדיה היהודית :

לפני סוף שנות ה40 נראה שאיש לא הזכיר את הגברדיה היהודית  בדפוס .

לראשונה אנו שומעים על "הגברדיה" בספר "חזון ציון " ( 1947)  שמחברו האנונימי היה שלמה זלמן ריבלין ( הידוע בכינויו רש"ז )  שמביא הפניות לפרטים נוספים על פעילויותיה לספר של יואל יוסף ריבלין בשם "מאה שערים "  שנכתב אולי ממש בו זמנית ומן הסתם בתיאום מסויים עם מחבר "חזון ציון " שאחרי הכל היה קרוב משפחה , ושבו היה פרק שעסק בשמירה של מאה שערים נושא בהחלט רלבנטי.

אלא שמשום מה אותו ספר לא הזכיר כלל את ה"גברדיה " שהוצגה ככוח שמירה כלל ירושלמי  ולא ספציפי רק ל"מאה שערים ".

 

פרטים נוספים על הגברדיה  היהודית הופיעו בכמה מאמרים במעין חוברת  נספח למהדורה חדשה של "חזון ציון"  שהופיעה  ב1951 בשם "מוסדי ארץ" ,חוברת  שכנראה התבססה על הרצאות שנתנו ב1948 בג' בתשרי תש"ח (במלאת ק"ן שנים למות הגר"א ו140 שנה לעליית תלמידיו לארץ).ובה  יש מאמרים של אישים כמו ד"ר ישראל בן זאב  ואחרים שעוסקים גם  הם  בגברדיה ונתנו עליה פרטים חדשים.

לאחר מכן הופיעו פרטים נוספים ומרובים מפוזרים בגירסה המורחבת לספר המשך של חזון ציון בשם  "מוסד היסוד " גם הוא של רבי שלמה זלמן ריבלין | ששוב נשאר כמחבר אנונימי מאחורי הקלעים ), המהדורה המורחבת שלו מ-1958  מסרה פרטים רבים ומפורטים על ההיסטוריה המאוחרת של הגברדיה היהודית.

ומאז דממה.

 יותר לא נמסר בדפוס  שום מידע חדש על הגברדיה היהודית וקורותיה וכל מה שפורסם מאז היה לרוב ( לא תמיד )  חזרה על מה שנכתב ב"חזון ציון" וב"מוסד היסוד ".

פה ושם  עם פרטים חדשים ולפעמים סותרים.

כל אלו רק עיבדו מחדש את החומרים שב"חזון ציון " וב"מוסד היסוד "הם לא הוסיפו חומר חדש משלהם.

,…..,במכוון איננו מזכירים את תנועות "חזון ציון ו"הגווארדיה"שאינן אלא בדותות ואין כל זכר להן במקורות.( ראה על כך :בצלאל לנדוי "עלילות (ירושלים) שאין להן שחר"  בדגלנו ניסן תשל"ד ע' יב)

גצל קרסל    פותחי התקוה :   מירושלים לפתח תקוה ; תכניות לעבודה ויגיע כפיים בישוב הישן, תקצ"ט-תרל"ח 1878-1839 /    ירושלים :   יד יצחק בן-צבי,   תשל"ו 1976 /   ע' 21 .
 

 ב1974 פירסם הכותב החרדי  הידוע והמוערך בצלאל לנדוי  ( שכתב  ספר ידוע מאוד על הגר"א בשם "הגאון החסיד מוילנא" שיצא לאור בכמה מהדורות ואף באנגלית  )  מאמר   בשם "עלילות ירושלים  שאין להן שחר "בעיתון חרדי בשם "דגלנו " מן הסתם בתגובה לספריהם של ריבלין ושל וסרמן שיצאו לאור שנה קודם לכן  ,  שבו פסק כל סיפורי הגברדיה הם בדויים מלב שאין כל אסמכתא או ראיה כתובה  כל שהיא לקיומה של  האגדה הזו, שנוצרה ע"י משפחת ריבלין .

 וזאת למה ? שכן  הוא  הלך וחקר  כמה זקנים שונים ( כמה? את מי בדיוק ? הוא לא טורח לציין )  ואיש מהם  לא שמע את שמעו   של ארגון בשם "הגברדיה היהודית"  מעולם.

המסקנה  של לנדוי הייתה  שהאירגון הנ"ל לא התקיים מעולם.

 לנדוי  היגיע למסקנה שהסיפורים ב"חזון ציון "  הם למעשה עיבודים של סיפורי פעולות אירגון "ההגנה " והמחתרות בתקופה שבה פורסמו הסיפורים בדפוס בשנות ה-40 שהעבירו אותם עשרות שנים אחורה ויחסו אותם לארגון דמיוני שלא היה קיים.

ובכך פחות או יותר הסתיים  המחקר לגבי הגברדיה.

אחרי אותו מאמר ( שאמנם מעטים מאוד בקהילה המחקרית קראו אותו אי פעם בגלל אי נגישותו בעיתון חרדי נידח )  איש לא היה מוכן יותר לקחת את הגברדיה היהודית  ברצינות.

  יוצא דופן היה יעקב משה ריבלין שכתב בספר "ראשית הישוב היהודי מחוץ לחומות"( 1978 ספר שבעצם התבסס על עבודת גמר של יעקב משה תלמיד תיכון מבריק שמת בדמי ימיו ועבודתו הוצאה כספר על ידי משפחתו  )    הוא כתב אמנם  שרבי שלמה זלמן סלומון נכדו של יואל סלומון ציין לפניו כי לפי מיטב  ידיעתו לא היה קיים אירגון בשם "הגברדיה היהודית " , אך מאידך בארכיונו של הועד הכללי מצויים מסמכים הנוגעים לענייני הגבארדיה :הוראות שונות דוחות  על הפעולות עדויות של אנשי הגוורדיה וכדומה.ולכן לא יתכן שהכל בדוי ו"מצוץ מן האצבע" אם כי נראה שפעולותיהם היו בהקף הקטן יותר מהאגדות שיצאו עליהם ( יעקב משה ריבלין ע' 58)

עידן הזמיר

"…חוה ביטלה את דבריו מכל כול ואמרה כי פרשת "הגורדיה "לא הייתה ולא נבראה ואין היא אלא בדותה …

"בדותה " חיקה אותה גבירץ ופתח את הספר מצהיב הדפים "חזון ציון "וקרא לה על גיבורי ה"גורדיה "שהרגו את אחמד שוקרי אל פחאמי ,ראש השודדים הערביים באחד הערוצים שבמורדות הר הצופים בואכה גת –שמנים. "אחד הגיבורים השחיל את עצמו למערתו של אחמד וכרת ראשו ונתן אות לחבריו שהתנפלו על הכנופיה וחיסלו אותה כליל "קרא גבירץ מתוך הספר המתאר את קדחת הגאולה האקטיבית שפיעמה את תלמידי הגר:"א "והם שבו לעיר ושללם בידם וראש הרוצח בידם"

 חוה דפדפה בספר  התעכבה על שמות חברי הועד שיזמו את הוצאתו ואמרה כי לעניות –דעתה בדו החזן שלמה זלמן ריבלין ושני גיסיו ,אלתר וישנצקי וישעיה לוריא את פרשת ההגנה העצמית ,משום שהתקנאו במעללי "ההגנה "והמחתרות שהתפרסמו ברבים בשלהי ימי המנדט והחליטו ליחס מעללי גבורה גם לאבותיהם חובשי ספסל בית המדרש

וחוה נסחפת בלהט הכפירה זרקה את הספר אל הספה ואמרה כי אין לה ספק שאם יקרא גם את המילואים המובאים בסוף הספר ,ולא יסתפק כדרכו ברפרוף בלבד ,יגלה כי הריבלינים ונספחיהם מיחסים לאבותיהם זכויות גם בתחום הרכש וההעפלה כמנהג תקופתנו ,אף שמן המפורסמות שאינן צריכות ראיה הוא ,שנשקם היחיד של יהודי ירושלים במאה הקודמת היו פרקי תהילים וספרי תחינות ".

גבירץ היסה את דברי הבלע של אשתו ואמר כי החושד בכשרים לוקה בגופו ומוטב לה שלא תטיח האשמות שאי אפשר להוכיחן בעסקנים רבי פעלים ונקיי כפיים ,כבנו של יושעה ריבלין בונה השכונות האגדי ובשני חתניו".

( חיים באר עת הזמיר ע' 127 )

ב-1987 פירסם הסופר חיים באר ספר בידיוני  בשם "עת הזמיר " העוסק בהיווצרות המיליטריזם בקרב הציבור הציוני הדתי שבו אחד הגיבורים בנימין גבירץ  כותב בשנת 1956  ספר עיוני  על הגברדיה היהודית ארגון השמירה וההגנה החשאי הראשון של אנשי הישוב הישן בירושלים במאה הקודמת   בשם:" ספר המאמינים והלוחמים "  ספר שהוא מאמין שיחולל מהפכה כללית ושידוד מערכות בחקר ההיסטוריה החדשה של הישוב היהודי בארץ ישראל .

  אך אישתו  של גבירץ חוה , האמונה על מאמרו של לנדוי   (למרות שהעלילה   של הסיפור מתרחשת בשנות החמישים  שנים רבות לפני שמאמר זה התפרסם בשנות השבעים ) מסבירה לו את חוסר האפשרות של קיומו של ארגון כזה.

 תגובת האקדמיה

פרופסור ישראל ברטל מכחיש את קיומה של הגברדיה.

"מי שמע על מעללי הגוורדיה היהודית שלוחמיה תקפו בשנת 1873 את הבדוים ליד ירושלים ובקריאת "להשם הישועה " הרגו 150 מהם ?

 "זה בלוף גמור " אומר פרופסור ישראל ברטל ראש החוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית.  (_רמי רוזן "ראשונים תמיד היינו –ההיסטוריה על פי החרדים " מוסף הארץ 6.12.1996 ע' 42-44?)

 ב-1996 נקטל כל אירגון הגברדיה  לכאורה סופית ובצורה מוחלטת ואחת ולתמיד  בידי ההיסטוריון ישראל ברטל במסגרת מאמר גדול של רמי רוזן  במוסף הארץ על המיתוסים ההיסטוריים  של החרדים. אלא שקריאה באותו מאמר  מראה שגם לפרופסור ברטל אין שום דבר חדש להוסיף  או  אף להכחיש על הגברדיה מעבר לכמה משפטים בודדים וכי לאמיתו של דבר גם הוא לא ביצע כל מחקר של ממש בנושא זה שאינו מאוזכר כלל בספריו המחקריים.

 לאחרונה ב2010 התפרסם כאמור  מאמר גדול בידי ניר מאן במגזין ההיסטוריה החדש "סגולה " שבו הוא סקר חלק מהמידע הקיים הבדוי או שלא.

והוא פתח מחדש את השאלה :

הייתה או לא הייתה גברדיה ?

בדיה אגדה או גוזמה ?

עד כמה אפשר לסמוך על הספרים "חזון ציון" ו"מוסד היסוד"  של שלמה זלמן ריבלין  ( רש"ז) שבהם ניתנים עיקר הפרטים על פעילויות "הגברדיה היהודית"  ?

כפי שצויין למעלה לא יותר מידי.

החוקרים  ובראשם ד"ר אריה מורגנשטרן ופרופסור   ישראל ברטל מתייחסים בספקנות  רבה ניתן להגיד אף בזלזול מסויים לספרים אלו כ"היסטוריה בדויה ".

שלמה זלמן ריבלין (רש"ז ) היסטוריון של הגברדיה היהודית.

מהצד השני אגלם   את "הסניגור של השטן"  ואציין  שמקריאה דקדקנית של ספריו  שברור שהמחבר  האנונימי רש"ז ( שאינו חתום על ספריו כמחבר )   היכיר היטב את כל המקורות הכתובים בעיתונות ובספרות של המאה ה-19 ועד זמנו בירושלים  על הנושאים שבהם עסק והיו לו מקורות רבים בעל פה.

לטענתו הוא נעזר גם בחומרים מהארכיונים של הועד הכללי  של כוללי  ירושלים שבראשו עמד אביו יוסף ריבלין  ושאותם ליקט במשך חייו  ונראה שאין להטיל ספק בטענתו זאת שכן יש חומרים רבים בספריו שנראים כמבוססים על מסמכים רשמיים.

לכל הפחות ניתן לאמר שלרש"ז הייתה תיאורטית גישה לחומרים שטען שנמצאים בידיו וכיום אין לחוקרים גישה אליהם. .לדעתי יש לתת לרש"ז יותר קרדיט ממה שניתן לו עד כה בתור מישהו שעם כל הבעייתיות העמוקה של שיטותיו בכל זאת גם שימר והציל מידע אמיתי רב על תולדות הישוב הישן בירושלים שלפניו היה קיים רק בעל פה ושבלעדיו היה שוקע לחלוטין בתהום הנשייה.

אז מה קרה באמת לאותו ארכיון מסמכים  היסטוריים מתולדות הישוב הישן בירושלים  שרש"ז הרבה לספר כיצד מסמכיו נאספו שוב בעבודת נמלים ועליו הסתמך בספריו   ?אותו ארכיון שבו נמצאים כל המסמכים הקשורים לגברדיה היהודית ?

 חוקר ארץ ישראל במאה ה-19 ד"ר אריה מורגנשטרן מדווח   : בשנת 1969 לערך כשכתבתי את עבודת  ה-מ.א. שלי על הקמת הרבנות הראשית חיפשתי את ארכיון הועד הכללי ולא מצאתי. אינני זוכר מקרה של חוקר שמצא את הארכיון או חומר ממנו. רוב החומר היה כנראה ברשות יורשי הרב שמואל מסלנט והרב צבי פסח פרנק. עכשיו חלקו בידי סוחרים או אספנים. אם אין לך מקור מוסמך ומפורש עם ציטטות מדוייקות אתה בבעייה מבחינה מחקרית.ספרי משפחת ריבלין מהווים מבחינה .זאת בעיה כולל של יוסף יואל ריבלין.

דהיינו היה ארכיון שבו השתמש רש"ז עבור המידע שהציג  ,אבל הוא לא נגיש יותר לצערנו .

אבל לא מן הנמנע שבאותו ארכיון אכן היו מסמכים על אירגון חשאי אמיתי שאותו תיאר רש"ז בספריו….

אני משווה את שלמה זלמן ריבלין החזן  וההיסטוריון החובב מירושלים להיסטוריון  בן ירושלים מפורסם הרבה יותר גם הוא בן משפחה עתיקה ומכובדת שספריו הם בגדר מקור מידע יחיד כמעט על ירושלים בזמנו ,יוסף בן מתתיהו ההסטוריון מהמאה הראשונה לספירה.

כמו בן מתתיהו גם  רש"ז ריבלין היכיר היטב את כל הספרות ההיסטורית הספרותית ו"העיתונאית"( אמנם מסוג שלא היה קיים בזמנו של בן מתתיהו ..)  שנכתבה על נושאי עניינו הישוב הישן בירושלים של המאה ה-19. וכמו בן מתתיהו הוא אסף עדויות בעל פה מעשרות ,אולי מאות , אנשים שהכיר אישית.

על יוסף בן מתתיהו אי אפשר לסמוך בשום דבר שהוא מספר על עצמו ללא גירסה שנייה אולי אמינה יותר שלמרבית הצער אינה קיימת בידינו.

למעשה ישנה סבירות גבוהה ביותר  שהוא משקר  לגבי חייו  הסוערים כבעל אינטרס.

מאידך על יוסף בן מתתיהו  הוכח שוב ושוב בידי המחקר המודרני  שאפשר בדרך כלל לסמוך עליו  כשהוא מעביר דברים שאינם נוגעים לו עצמו או בגורמים שהוא מחוייב להם אישית.  ובמיוחד מידע היסטורי על הדורות שלפניו  הרי בדרך כלל הוא מעביר את המידע שבידיו בצורה מדוייקת בערך כפי שהיגיע  לידיו _(  אמנם לפעמים עם  הערות ותוספות משלו )  שהרי אין לו שום אינטרס לעוות את המידע הזה שאינו נוגע לו אישית או משפחתית.

עם המידע הזה שהוא מעביר היה מדוייק מכלתחילה זה כבר עניין אחר, אבל זאת בעיה כללית של כל ההיסטוריונים באשר הם ולא רק של יוסף בן מתתיהו.

  כך גם רש"ז.

כמו  לגבי בן מתתיהו בדרך כלל אי אפשר לסמוך על  שלמה זלמן ריבלין בשום דבר  שקשור  אליו אישית או למשפחתו.  שהרי הוא בעל אינטרס בעניין להוכיח את קדמותם וחשיבותם וצדקתם  של בני משפחת ריבלין  בכל מעשה שאירע בירושלים  בויכוחים  האינסופיים שהיו לו בנושאים אלו  עם בני משפחות  אחרות כמו  משפחת סלומון ומשפחת וולפנזון .

אבל מאידך ..

לדעתי בדרך כלל כשרש"ז  כותב על  נושאים בתולדות ירושלים והישוב היהודי שם שאינם קשורים ישירות למשפחתו לאבי אבותיו הילל ריבלין  ולאביו השנוי מאוד במחלוקת  יוסף יושע  ריבלין ופעילותו , אפשר בדרך כלל לסמוך עליו שאינו ממציא או מעוות סתם אלא מביא לפי תומו דברים שאותם אכן קרא או  שמע. שהרי אין לו אינטרס  אישי בעניין.

אם השמועות האלו שאותן הוא מביא  הן אכן נכונות או שכבר נופחו או הומצאו בידי אחרים זה כבר כמובן עניין אחר לגמרי.

 בניגוד לטענות המקובלות ריבלין  לא היה "היחיד ששמע"  את הסיפורים האלו.

בספר "מוסדי ארץ" מובאים עדויות של ארבעה  אנשים נוספים שגם הם מדווחים על מסורות שבידיהם של הגברדיה היהודית . והם לא היו בני משפחת ריבלין שמקובל ליחס לה את "המצאת הגברדיה היהודית ".  " הם היו  צאצאי משפחות וותיקות אחרות שכתבו בספר זה.

אלו הם :

ישראל לוריא

הד"ר ישראל בן זאב .

הר"ר דוד ליב לוי ( לעוי )

והרב שמריה כלב

האם נגיד שכל האנשים האלו  שניים מהם רבנים מכובדים התכנסו ביחד עם רש"ז ריבלין ערב אחד  נניח ב1946 שנה לפני פרסום "חזון ציון "והמציאו ביחד עימו  במעין "סיעור מוחות " את קיומה של הגברדיה היהודית ואת הסיפורים עליה  ?

אולי כאין משקל נגד לאירגוני "ההגנה ": והמחתרת של הישוב החילוני של תקופתם  שבנו של ריבלין ועורך  הספר "חזון ציון " השתייך לאחד מהם ?

כן  יש להודות שאכן זה אפשרי.

בהחלט ייתכן לכאורה סצינריו  כזה:

רש"ז שומע מבנו  חיים  הלל החבר באצ"ל סיפורים על הארגון  שלו וקורא סיפורים  בעיתונות על פעילויות ה"הגנה " ועל פיהם הוא בונה את סיפורי הגברדיה שהיא לכאורה מאין "אצ"ל " של המאה ה-19.  ( ועם נרצה גרסה חרדית מוקדמת  של סיפורי ה"ימאים"  של אבנר כרמלי) .

ואולי  אפשרי גם סצינריו אחר ?:

 שהיה זה בנו של ריבלין,חיים  הלל  ששמו מופיע כ"עורך " "חזון ציון" שכתב בעצמו את סיפורי הגברדיה היהודית ששם על סמך התנסויות שעליהן שמע או אף חווה  באצ"ל?

בהקדמה למהדורה משנת 2000 של "חזון ציון "מצויין שאלמנתו של חיים ריבלין מבקשת להבהיר שמעורבותו של בעלה המנוח בדפי הספר ובתוכנו הייתה הרבה מעבר לעריכה בלבד וראוי שהדבר יצויין בפתחה של מהדורה זאת.

למרבית הצער במה בדיוק התבטאה מעורבותו לא מפורט.

 אם זאת קשה לי להאמין שאיש האצ"ל הצעיר חיים ריבלין היה מסוגל לכתוב  משהו מהחומר העמוס במידע גנאלוגי היסטורי יותר או פחות  אמוני וקבלי של רוב חלקי "חזון ציון ".

 לעומת זאת   הפרק המיוחד שמופיע בספר כנספח על עלילות אנשי הגברדיה היהודית  בשנת תק"ף הגדוש בסיפורי דם ופעולה  …בניגוד לכל שאר פרקי הספר  נראה כמשהו שאיש אצ"ל  צעיר ולוחמני יכול היה לכתוב ולא דווקא הריבלין האב ואולי זאת הסיבה שהוא מופיע כנספח בלבד..

אבל יש בעיה עם התיאוריה הזאת.

 בספר "חזון ציון"  עצמו נטען שהפרק העוסק בגברדיה היהודית "שבעת הניסים משנת תק"ף" רוכז "מתוך רשימות שונות וסיפורים שבעל פה מפי זקני ירושלים". מזה אפשר להתעלם.

אבל אז מוסיפים  פרטים ומודיעים לנו ש" אחת הרשימות על פרשה זו  נכתבה  ביידיש של זאב לוריא בן יוסף בן אהרון לוריא".. ( חזון ציון ע' 193)  לכאורה גם מזה אפשר היה להתעלם שהרי מדובר בכתב יד שספק עם עין איש שזפה אותו אי פעם,   אלולא העובדה  שישעיהו לוריא  "הכותב במוסדי ארץ" ,  שאותו זאב לוריא הוא "אבי זקנו "   " מתייחס לפרק זה ומספר שאכן  היה רגיל לשמוע את כל הסיפורים האלו  על "שבע הישועות הניסיות " ( דהיינו עלילות הגברדיה בשנת תק"ף) בצעירותו מזקני משפחתו  ,(מוסדי ארץ ע' יב ).והמדובר מן הסתם במינימום של כמה עשרות שנים אחורה.

קשה להאמין  שלוריא היה טוען דבר כזה בכתב אם כל הסיפורים האלו היו אכן רק המצאה חדשה  של רש"ז ואו בנו.

אז אולי  רש"ז ואו חיים ריבלין   רק הרחיבו סיפורים  שכבר היו  קיימים ומזה שנים רבות ?

שוב יש להדגיש שגם אם הסיפורים כבר היו קיימים מזה שנים רבות בעל פה זה לא אומר שהייתה להם איזו שהיא אמינות היסטורית ,אבל זה כן אומר שהם לא צמחו "מהחלל הריק".

  יש עוד בעיה עם סצינריו ההמצאה "מהאוויר הריק בשנות ה-40 ".

כפי שנראה בהמשך ב"כרונולוגיה של הגברדיה היהודית "  ריבלין מציין שוב ושוב את שמם של אנשים שונים שלטענתו היו קשורים לגברדיה היהודית באירועים שונים בתולדותיה ואף מביא שמות הרוגים ופצועים בפעילויותיה.

אם נניח שכל דבר הקשור בגברדיה היהודית הומצא  בידי רש"ז  ובידי בנו חיים ואולי גם חבורת ידידים ומקורבים בהשראת סיפוריו של הבן של ריבלין ומועברים עשרות שנים אחורה ,   עדיין נשאלת השאלה:  מאיפה השמות  של חברי  ומנהיגי הגברדיה השונים האלו  ? פרי של בחירה אקראית? שמות מומצאים לחלוטין?

והרי באותה המידה יכול היה שלא לנקוב בשום שם ולהקל על חייו שהרי צאצאי אותם האנשים שהזכיר  חיו בסביבתו ומן הסתם היו תמהים מאוד לקרוא על מעשים של אבותיהם שהם לא ידעו עליהם  ולא שמעו עליהם מעודם.

הם היו פונים לריבלין וחוקרים אותו בעניין. והתוצאות אם היו מגלים שהוא משקר היו עלולות להיות לא נעימות מבחינה חברתית.

 גם לא סביר שאלו היו שמות מומצאים לחלוטין שכן מן הסתם אנשים בסביבתו של רש"ז היו מזהים זאת בדרך זאת או אחרת.

  לדעתי אלו שמות אמיתיים של אנשים אמיתיים וריבלין לא איזכר אותם סתם בהקשר לפעולות של הגברדיה היהודית.   כנראה שהם אכן היו קשורים לפעולות "בטחוניות"   מסוג מסויים של הישוב הישן..

אפשר להראות בבירור  שלגבי הגברדיה הוא מביא מקורות בעל פה  שאכן שמע ולא המציא בעצמו  מהאויר הריק..

 למשל בספר מוסד היסוד ע' 39   (במהדורה השנייה והמורחבת של 1958)  ששם הוא מביא מסורת ששמע ש"בשנת תרכ"ח ואילך עם ראשית יסודו ובניינו של הישוב מחוץ לחומה פעלה השמירה  היהודית לילה ויום לנטור להגן על השכונות שנוצרו מחוץ לחומה ,אשר בראשיתן הייתה  שכונה  אחת נתונה במדבר שמם ופרוצה בסכנת התנפלות בכל שעה ,והרבה מעשי שוד ורצח  אירעו אז בשממות הללו .אנשי הגברדיה היהודית ובראשם עשרת הגיבורים פעלו גדולות ונצורות בשמירת והצלת השכונות הרבות והבודדות האלו בתקופתן הראשונה.".

אך המחבר מציין בהערת שוליים (מספר 67 באותו  העמוד _)"הנוסח "עשרת הגיבורים הוא רק נוסח של שגרה בפי זקני ירושלים (בסיפורי הרב ישעיהו חעשין) אך היו אז עשרות  ומאות גיבורי רוח וגיבורי גוף במשך התקופה ההיא. ומכל העדות אשכנזים וספרדים."

כאן בבירור יש לנו שתי מסורות נוגדות וסותרות שהמחבר הביא את שתיהן כולל את זאת שלא הייתה מקובלת עליו. וגם מציין את המוסר רבי ישעיהו חעשין.

ברור שהמסורת השנייה לא הייתה פרי המצאתו שהרי לשם מה לטרוח להמציא משהו ולהודיע שאינו מסכים עימו?

סופר מתוחכם היום אכן היה עושה זאת נכון ,  אבל לא רש"ז ריבלין התמים באופן יחסי.

דהיינו  להנחתי  מסורת הגברדיה היהודית לא הייתה  המצאתו של ריבלין עצמו דווקא  אלא הייתה קיימת לפניו והייתה   מוכרת בסיפורים שאותם שמע ממקורות שונים  וסותרים בירושלים.

והוא לא תמיד הסכים עם מה ששמע.

לדעתי ריבלין לא המציא  אחרי הכל את הגברדיה היהודית מהאוויר. הוא רק הגזים מאוד והשתמש בשמועות שמן הסתם היו מוגזמות מאוד בעצמן לגבי גוף אמיתי.

 הוא כנראה גם שילב אותם בסיפורים דמויי אלה ששמע מבנו ומחבריו על אירגוני המחתרת היהודיים של ימיו שלו . אבל מאחורי כל זה היה איזה שהוא בסיס אמיתי שריבלין אכן ידע עליו.

 הארגון  המקורי  אולי  וככל הנראה אף לא נקרא "הגברדיה ".

 מה פתאום שאירגון יהודי  חרדי יקח לעצמו שם זר  כזה בתקופה העותומאנית?

 ייתכן מאוד שזה היה כינוי "צבאי "  שרש"ז  עצמו או אחד מחבריו או הבן חיים  נתן לארגון  הזה ורק בדיעבד בהשראת הבריגדה הארץ ישראלית שחבריה לחמו בנאצים באירופה  בתקופה שבה נכתב "חזון ציון " ורש"ז וחבריו מן הסתם עקבו אחר פעילות חבריה בעיתונות.

הכינוי הזה  הופיע לראשונה ב"חזון ציון " ואיש לא שמע עליו קודם לכן.

ואולי זאת הסיבה שאף אחד מהזקנים שאותם שאל בצלאל לנדאו האם שמעו על  "הגברדיה היהודית "? לא ידע על מה הוא בכלל מדבר?

ניתן לתמוה אולי לנדוי לא שאל אותם את השאלות הנכונות ?

במקום אחר מציין ריבלין כי .."הרבה דברים הנוגעים …לפעילויות הנ"ל ירדו לתהום הנשייה  בגלל סיבות שונות ובעיקר  בשביל שרבות מן הפעולות נעשו מלכתחילה בסודיות ובשיטה קפדנית של סודיות לרגל נימוקים שונים  ….וגם בשביל שהרבה מן הכתבים העתיקים ( שעסקו בגברדיה א.א. ) נעלמו . ."( מוסד היסוד ע' 51). והוא מוסיף בהערת שוליים מספר 108 באותו העמוד

 " השיטה של הסודיות הקפדנית מודגש במאמר הנהלת הועד הכללי  בחבצלת  תרנ"ה גליון 64. "

אם כך פעילויותיו של האירגון שאותו כינו רש"ז וחבריו בשם "הגברדיה היהודית"  היו תמיד סודיות ביותר. ואולי הסודיות הזאת מסבירה גם היא מדוע בשום פריט דפוס של התקופה  לא מאוזכרת "גברדיה יהודית" ומדוע היו גם רבים שלכאורה היו צריכים לדעת  שלא שמעו על פעולות של התארגנות כזאת.

אבל הארגון  שאליו התייחס  הכינוי היה קיים גם במציאות .

אלא שהיו קיימות לגביו הגזמות פראיות .

סביב "הגברדיה היהודית"  מה שלא הייתה  שתוארה  בספרי ריבלין נוצרה  בספרים אלו היסטוריה שלמה שהשתרעה על פני 60 שנה  וחלק ממנה הוא ללא ספק בדיוני.

מנהיג הגברדיה היהודית

…..כמו ר' אברהם כך היה בנו ר' זאב, שהשתקע בירושלים והיה מלא להט‑עשייה ושופע חדוות‑פעלתנות.  הוא היה עסקן כולל האשכנזים הפרושים בשם "אדרת אליהו" ומגיבורי המגינים אמיצי‑הלב אשר בגווארדיה היהודית".

א"ש שטיין "אדרת אליהו" (תל אביב : אל"ף, תשכ"ד)

 מי עמד בראש  בראש האירגון שקיבל לימים את הכינוי " הגברדיה היהודית ?

מי  היה האחראי לקיומה?

 רק שם אחד נמסר בעניין זה  ורק במקור אחד ויחיד :

"…רבי זאב וולפנזון הצטיין בכוח גופני רב,וכאשר התמרדו הערבים תושבי ירושלים נגד שלטונו של אברהים פחה ,היה הוא בין המגינים על רחוב היהודים וארגן את "הגוורדיה היהודית"  שהטילה את אימתה על הפורעים והמתפרצים נגד היהודים . "

" י . גליס מגדולי ירושלים ע' כח )

מכתב המלצה על זאב וולפנזון כשד"ר בתפוצות העולם.

זאב וולפנזון היה ,סופר ,מגיה ,סוחר ,ובונה בית הכנסת "החורבה " שרק לאחרונה הושלם שחזורו בדיוק כפי שנבנה בידי זאב וולפנזון במאה ה-19 .

הוא היה עסקן ירושלמי בכיר שידו הייתה בכל פעילות חשובה של הישוב הפרושי בתקופתו.

 לדעתי הוא ולא אחר  היה המייסד והמנהיג של "אירגון הגברדיה היהודית "האמיתי ( ולא האגדתי ) כפי שהתקיים במציאות ולאורך כל שנות פעילותו .

( גילוי נאות :זאב וולפנזון הוא סבו של אבי סבתו של כותב שורות אלו ). 

  כך מסופר לנו במקורות  :

…"בשנת תקצ"א בערך עבר  זאב וולפנזון להתיישב בקביעות בירושלים .ומיד התמסר ר' זאב בעבודת ה"גברדיה היהודית "( מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים שאחזו בנשק  ) אשר פעלה גדולות ונצורות בהגנת ישוב היהודים בירושלים נגד פורעים ושודדים ערבים מבפנים ובמחוץ . על פעולות הגברדיה היהודית של הימים ההם בירושלים מסופרים עד היום תילי תילים של סיפורים מעניינים מאוד …. ישראל בן זאב "תנועת חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל " בתוך :"מוסדות  ארץ – מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א. גם הסופר והמורה יוסף  זונדל וסרמן כותב בספרו "מיקירי ירושלים "הוצאת מסלול תשל"ג הכולל מאמרים על תולדות הישוב היהודי בירושלים ברשימה על זאב וולפנזון "שהוא התמסר לפעולות "הגווארדיה היהודית "שהגנה על הישוב היהודי בירושלים". "

ריבלין מציין שהיו שתי חברות חברת השמירה הגברדיה היהודית וחברת ההצלה שהתארגנה לפעול למען מניעת מגיפות ויתר המחלות ששררו אז בארץ ולעיתים פעלו שתי החברות במשולב בשמירה והצלה ונקראו אז חברת "שערי צדק". .

בהכירנו את עניינו הרב של זאב וולפנזוןן בענייני  בריאות שהיה ממייסדי בית החולים ביקור חולים ובית המרקחת הראשון בירושלים הרי זה רק הגיוני שהוא זה שיזם ועמד בראש שתי החברות האלו .

 על פי מידע המובא בספרים כמו "מוסדי ארץ " ו"מיקירי ירושלים "  זאב היה הדמות המרכזית של האירגון החשאי   ה"גברדיה היהודית " שהייתה מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים ופעלה גדולות ונצורות בהגנת הישוב היהודי של אז נגד פורעים ושודדים ערבים . .

…ואנשי המעשה המוכשרים ששימשו בתור ,בתפקידיהם וובמחלקותיהם נקראו "אנשי הגברדיה ". השם הלם את המעשה אשר היה כרוך בסכנות ביחוד בימי פורענויות כגון :הגשת עזרה לנגועי המגפות ,שמירה והצלה בימי הפרעות ,הורדת עולים חדשים מהסירות אל החוף הובלתם לעיקר וסידורם.תיקוני דירות וחצרות שנשכרו או מנרכשו על ידי הכולל בייחוד בזמן שהיגיעו שיירות חדשות כי כמעט כל החצרות היו חרבות ורעועות .גם בימי "מנוחה ושלווה "היו מקרי גניבות רבים ומעשי סדום שכיחים ו"אנשי הגברדיה "עשו במיטב כוחם לביעור הדברים האלה .בכל העבודות האלו השתתפו בפועל ובהתלהבות כמעט כל אנשדי העדה ובינהם גם גדולי תורה .כתבי החשבונות של כולל הפרושים הראו ,שהחסידים שעלו לאחר מספר שנים לירושלים שתתפו גם הם בפעולת הגברדיה  וכן השתתפו עמהם הספרדים. ( חזון ציון ע' 65). בין השאר אנשי הגברדיה יבשו בריכות מים רעים שעמדו מ"מחורבן בית המקדש "בסביבת ירושלים והפיצו מגפות ומחלות שונות .אנשי הגברדיה נטעו עם הרב הילל ריבלין כגן גדול של עצי זית ושקדים על שטח קרקע שרכשו חכרו בקרבת מערת שמעון הצדיק ( שם ע' 66)
( הכתיב אגב משתנה במקורות השונים מ"גברדיה " ל"גורדיה " או גוורדיה " ונראה שאין אחידות בעניין וכך יהיה גם כאן , אבל נטען במקור מסויים שהוא צריך להיות "גברדיה" משום שבגימטריה עולות המילים "אנשי גברדיה " כמספרן כמספר "ירושלים".)
שמו  המלא של הארגון  היה "שערי צדק " " ראשי תיבות של שמילים "שמירה עבודה רפואה ,ישועה ,צרכי צבור ,דברי קודש ". בכל אלה עסק הארגון .ויש האומרים שמם היה "החברה לשמירה על אחינו בארץ הקודש –אגודת המגינים ". תואר החבר בגברדיה היה "חלוץ צבאי " בגימטריה שווה 277 השווה ל"חזון ציון " ( 277)

סיסמת אנשי הגברדיה הייתה  " אם בא להרגך השכם להרגו ".

 לי נראה שמה שהפך לימים בסיפורים שונים בעלי אופי פנטסטי ממש על הגברדיה היהודית היה מבוסס על התארגנות אמיתית וכזאת שלא נקראה "הגברדיה היהודית " .

מה בדיוק הייתה התארגנות זאת ?

הארגון האמיתי שהפך באגדות ל"גבארדיה היהודית " היה חברת "משמורים אור תורה "שנוסדה ב1847 .בפנקס הייסוד שלה נאמר שהיא הוקמה כדי לחדש מנהג קדמון שהיה ופסק וככל הנראה הכוונה היא ל"משמרות "מנהג של מקובלי ירושלים שבבסיסו האמונה ברציפות לימודית בלי הפסקה בכל שעות היממה כאמצעי להחשת הגאולה.

למעשה הייתה להתארגנות זאת מטרה נוספת והיא הייתה מטרתה האמיתית הסודית שלשמה היא נוסדה.ביצוע סיורים רגליים בסמטאות העיר העתיקה ,בעיקר בעת חילופי משמרות הלימוד לשם הגברת ביטחון התושבים היהודיים.

השלטון העות'מאני אסר סיורים כאלה ולכן הסווה אותם המארגן זאב וולפנזון באמצעות הצגה של מסגרת יהודית .

בשכונות החדשות שהוקמו מחוץ לחומות התקיימו בשנים הראשונות להיווסדון בכל לילה אחרי חצות שיעורי תורה על ידי חברת "משמורים " בכל בתי הכנסת בשכונות  גם כדי להגביר את ביטחון התושבים בשכונות אלו ולהפיג את פחד הנשים והילדים ( מוסד היסוד ע' 246) ושיעורי תורה אלו הסוו לאמיתו של דבר פעילות של הגברדיה .

וזאת גם הסיבה שאין לגברדיה עדות מפורשת במקורות התקופה.

(וראו על כך במאמר של איל דודסון :"ושוקדים על לימודם :ישיבת "עץ –חיים ומסגרות לימוד תורה בחצר "החורבה "בשלהי התקופה העות'מאנית " בספר "החורבה-שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים ".( יד בן צבי 2010)

אפשר לשער שכל הסיפורים על הגברדיה היהודית ופעילותיה בשנות העשרים של המאה ה-19 הם סיפורים בדויים שנוצרו  אולי בידי אנשי  ההתארגנות האמיתית של ההגנה העצמית  דהיינו ה"הגברדיה היהודית האמיתית"  המאוחרת יותר ( ואולי בידי זאב וולפנזון עצמו ?)  כאמצעי להצדקת פעילותם על ידי  קודמים דגולים . .

אנחנו שומעים על הגברדיה ככזאת בפעילות מ1879. סביר להניח שאנחנו לא שומעים עליה יותר לאחר מכן מאחר שר' זאב וולפנזון המנהיג והרוח החיה של הארגון נפטר ב-1881.

הגברדיה היהודית הכרונולוגיה

ולהלן הכרונולוגיה של האירועים בתולדות הגברדיה יהודית כפי שהם מובאים בסיפורים ובמקורות השונים.מה מהם יש בו גרעין של מציאות ומה מהם פנטסטי לחלוטין   אפשר בשלב זה רק לנחש.

 תולדות הגברדיה -שלב ראשון

 

על פי הסיפורים השונים הגברדיה הייתה קיימת כבר משנות העשרה של המאה ויש האומרים מ-1812.
למעשה זאת הייתה חברת השמירה וההגנה העצמית היהודית הראשונה בארץ.אם כי הוקמה על ידי תלמידי הגר"א והיא כללה יהודים אשכנזים וספרדים פרושים וחסידים גם יחד .

. זה היה  אחד המפעלים הראשונים והיחידים שבו פעלו בני שני העדות בתיאום האשכנזים היו מעוניינים לצרף אליהם צעירים ספרדים כי הם ידעו ערבית והיכירו את אורח חייהם של הערבים וזה היה חשוב לגברדיה.

. הם התאמנו בכלי נשק ושקדו על לימוד טקטיות מלחמתיות מכתבי הקודש ואף הייתה להם רשת מודיעין ענפה ומלשינים שכורים מבין הערבים  רובם תושבי כפרים ערביים מהסביבה שהיו מדווחים להם לפני התרחשויות אחד ממנהיגיה היה נתן נטע בן רבי מנחם מנדל משקלוב ,והיא נלחמה בהתקפות של פורעים ערבים שנהגו לתקוף לשדוד ולאנוס גברים ונשים בשיירות עולים לארץ .ואמר זה שאמר "לולא הגברדיה היהודית בתקופה ההיא ,לא יכול היה הישוב היהודי להתקיים אפילו שעה אחת ".  

 רוב הכספים לצרכי הגברדיה באו מהכנסות "החלוקה " שנשלחו מארצות הגולה .בספרי החשבונות היו נרשמים הכספים במדור "הוצאות למנגיני הארץ ".
אנשי הגברדיה היו אנשי מעשה מוכשרים עסקן בהגשת עזרה לנגועי המגפות ,שמירה והצלה בימי פרעות ,גם בימי "מנוחה ושלווה " היו מקרי גניבות רבים ומעשי סדום שכיחים .ואנשי הגוורדיה עשו כמיטב כוחם לביאור הדברים האלה . דהיינו מן גרסה מוקדמת ומורחבת מאוד של משמרות הצניעות דהיום.
פעולות הגברדיה התרכזו בשלוש  תקופות זמן הראשונה בעשור הראשן לפעילות הקהילה הפרושית בירושלים ובעיקר בשנים 1819-1820 ואז הנהיג אותה כנראה נתן נטע בן מנהיג העדה  מנחם מנדל משקלוב ואחריו  הרב ישעיהו ברדקי .
אנחנו שומעים על כמה  פעולות בשנות השלושים של המאה ה19 הקשורות לבניין בית הכנסת "החורבה".

 והתקופה השלישית  בשנות  השבעים בירושלים. ובהתבסס על המקור שיש בידינו  כאשר זאב וולפנזון עמד בראשה .

הסיפורים על הגברדיה הם כלדקלמן :

1820

הגברדיה התפרסמה במיוחד בזכות סדרת פעולות שביצעה בשנת 1820 שזכו לכינוי "הניסים של שנת תק"ף ".

על פי "חזון ציון "ב-  1820  ( ולדברי אברהם ב. ריבלין  עוד בשנת תקע"ט 1819 ,ירושלים ע' 69) כאשר בעיר ירושלים  פשטה מגיפת החולירע גילה מודיע ערבי לקהילה כי כנופיה  הגדולה של ערבים מתכוונים לתקוף לפרוץ  את מחסני המזון של הקהילה היהודית  שבהם אגרה חיטה ומצרכי מזון נוספים לשדדם ולשרוף  את כל מה שלא יקחו.

.הגברדיה מהרה להעביר בחשאי חלק מהמצרכים למקומות מסתור בטוחים.

 ובנתיים אנשיה שמו מערב  במחסנים ולכדו את חברי כנופית השודדים .

הגברתנים של הגברדיה עשו שפטים בערבים במכות ואחר כך הללו  נכבלו הובלו בסך דרך לסמטאות העיר העתיקה ונמסרו לידי השלטונות התורכיים ( ויש האומרים ששוחררו בתוספת הזהרות חמורות ) .
וכך ניצל המזון ופסקו הנסיונות הגנבה וההצתה לזמן ארוך . ( חזון ציון ע' 190)

 בשנת תק"פ 1820 הם היצילו שיירה שלמה של 70 עולים יהודים מנמל יפו שנתפסו בידי כנופיה ערבית והועברו צפונה ואחד מאנשי הכנופיה דרש עבורה כופר של אלף נפוליונים מאחד מראשי העדה הילל ריבלין שלו מסר מכתב בכתב ידו של שאר בשרו יוסף לוריא ( שהיה קרוב לחתנו של ריבלין שמריה לוריה ) שהיה בין החטופים.

אנשי הגברדיה שלחו שני אנשים שהעמידו פנים שהכסף בידיהם והחזיקו שני שקים  ריקים מכל כסף אך העמידו פנים שיש בהם מטבעות זהב .

שאר אנשי הגברדיה עקבו אחריהם עד שהיגיעו למקום בו הוחזקו השבויים בנחלת דן באיזור בני ברק של היום שם הסתערו אנשי הגברדיה על אוהלי הערבים ושיחררו את העולים.

חבורת שודדי דרכים. ציור מהמאה ה-19 

.לפי המסופר נהרגו בהתקפת פתע זאת כמה מאנשי הכנופיה הערבית ובינם מפקדם ויתרם נמלטו על נפשם. העולים ומשחרריהם עלו לירושלים בשירה והודיה .ומאז ניתנה חסות הגוורדיה לשיירות עולים מאורגנות מחוף יפו לירושלים .( חזון ציון ע' 186)
כעבור כמה חודשים  נודע כי קיימת התארגנות ערב רב של בדואים מחוץ לחומות העיר מתכוונים להתנפל בלילה על רובע היהודים בירושלים נפל פחד רב על הכל ונשים צעירות אך היו מוכנות ליפול בבורת מים ובלבד שלא להיאנס בידי פרעי האדם . על פי הסיפור ראשי הגוורדיה פקפקו אם לצאת כנגד הבדואים מחוץ לעיר או לארוב להם בתוך החומה והתקבלה דעתו של רבי נתן נטע כי יש לצאת נגד האוייב ולא לחכות לבואו בשערי העיר דהיינו שהתקפה היא הגנה הטובה ביותר היא ההתקפה .מצויידים בכלי נשק וגם בכמות גדולה של קמיעות הם התגנבו דרך השער הקטן של העיר פשפש של דלתות השער שהיה נפתח רק בלילה הם היגיעו למחנה הערבים בעמק יהושפט בקרבת יד אבשלום שם התכוונו להתקיף את רובע היהודים שם הסתערו עליהם אנשי הגברדיה בקריאות "אנה השם הושע נא !" וביריות אקדח והבהילו אותם והבריחום .  "._( דוד לייב לוי ( לעוי ) "מוסדי ארץ ע'  כ)

רבי נטע שהנהיג את הפעולה נדקר  לפי גרסה אחרת באותו מקרה בעינו שנוקרה בדקירת פגיון ערבי והוא היה מאז עיוור בעינו האחת .. כל זה למען הוכיח שאין היהודים "בני מוות "( א.ב.ריבלין ירושלים ע' 69 וגם ע' 73  )

לאמיתו של דבר אנו יודעים ממכתבים של התקופה  שנתן נטע משקלוב אכן איבד עין אך לא בקרב בשנת תק"ף אלא בשנת תקצ"ד 1834  כשנקלע בדרכו לרוסיה לפרעות הפלאחים ביהודים בצפת.  ( השיבה לירושלים ע' 85)
לשיאם היגיעו פעולות הגברדיה בשלב הראשון בשנת תק"ף היא 1820   ( ולפי גרסה שנייה סבירה  יותר של אברהם ריבלין בערך בשנים 1820-1822 )(  כאשר התחוללו קרבות של ממש בין חברי הגברדיה וחברי כנופיות ערביות ומנהיגם אחד אחמד שוקרי אל פאחמי.איש זה הפיל את חתיתו על איזור ירושלים ובעיקר על היהודים שפהמי היה חוטף אותם ומשחרר אותם רק עבור כופר כסף גדול מהקהילה שהקפיד לשחרר כל אחד מהחטופים אם כי הייתה דלה בנפשות ובכסף.
על פי הסיפור הגברדיה היהודית הצטרפה למשרה התורכית בחיפושיה אחר הכנופיה ומושל המחוז הפחה אף זיין את הגברדיה שהייתה נאמנה עליו בכוחה ,באומץ ליבה ובמסירות נפשה.זמן רב העלה  חרס בחיפוש והחיפושים הסתיימו בלא כלום .הגברדיה העמיד המרגלים וגששים מערבים העיר ואמנם מכאן הייתה הצלחתם .באייר תק"ף נודע מפי מרגל ערבי מקום מחבואו של ראש השודדים באחד העמקים במרודות הר הצופים . הגברדיה יצאה בפעולה מהירה שמה יתחמק הרוצח מידיהם .הם ארבו לשודדים כאשר אלו חזרו למקום מחבואם
בשלב מסויים תקפה אותו הגברדיה במערתו ואחד מאנשיה השחיל את עצמו למערה של שוקיירי כרת את ראשו (!) ושאר חברי הגברדיה התנפלו על הכנופיה חסלו אותה כליל ושבו לעיר עם שללם בידם וראש הרוצח בידם
.המרגל קיבל שכרו בכסף הגוורדיה קיבלה תודת הפחה וליהודי ירושלים הייתה הרווחה . ( חזון ציון ע' 189)
עד כאן הסיפורים על השלב הראשון של קיומה של הגברדיה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19.

הגברדיה -שלב שני

 מכאן ואילך כל המידע על הגברדיה לקוח רק מהמהדורה השנייה המורחבת  של "הספר "מוסד היסוד " ( ולא במהדורה הראשונה )  ושם המידע מופיע לא כסיפור מסודר פחות או יותר כפי שהוא הופיע בספר "חזון ציון " אלא כפרטים יבשים המופיעים ללא סדר הגיוני כרונולוגי או נושאי במטקסט ולפעמים רק בהערות שולים .

לאמיתו של דבר הגברדיה המופיעה שם נראית כארגון שונה למדי מזה שמתואר ב"חזון ציון".

שנות השלושים של המאה ה19

שנת 1833

 שמריהו לוריא ושמריהו צוקרמן עשירים גדולים מרוסיה עולים לארץ ישראל.

 שניהם סוחרי נשק בעלי קשרים עם בתי חרושת לנשק ברוסיה והם מספקים נשק לגברדיה היהודית.

 במקביל אליהם זאב וולפנזון מגיע לארץ   הוא מצטיין בכוח גופני ובאומץ לב וגם מבין היטב ערבית ויש לו קשרים הדוקים עם ערבים שונים. הוא משתתף בקרבות בירושלים בעת התמרדות התושבים הערביים בירושלים כנגד שלטונו של אברהים פחה ונטל חלק  בהגנה על הרובע היהודי שאליו מתפרצים המורדים בעת המרידה.כתוצא הוא התקבל לראיון אצל איברהים פחה עצמו.

בהמשך  הוא "מארגן " דהיינו הופך למנהיג הגברדיה.

 הגברדיה היהודית התחזקה בימי איברהים פחה שנתן לצבאו הוראות להגן על חיי יהודים ורכושם וגם עשה שפטים בחמורים בשודדי ורוצחי היהודים שקמו אז מבין המתמרדים נגדו .

בספר מוסד היסוד כתוב "בתקופת מרד מלך מצרים בממשלת תורכיה בשנות תקציג-תקצ"ט ,בכל התקופה ההיא היו מקרי התנפלות רבהים של שודדים ערביים על היהודים בארץ ,ויהודים רבים נהרגו ונפצעו בירושלים ,בחברון בצפת ובתורכיה .השודדים גם אנסו נשים על ספרי תורה ( כמובא בהקדמת רבי ישראל משקלוב לספרו "פאת השולחן " ועל פי ספרי חשבונות ישנים של כוןללי הפרושים ופנקסי גבאות באמסטרדם ובירושלים?) .בכל המקרים הללו פעלו :אנשי הגברדיה "היהודית פעולות נועזות .הרבה מסופר על מעשי גבורתם ומסירותם ,והודת להם ותמיכת ועד הכללי  נצל בעזרתה שם הישוב הרבה פעמים מכיליון גמור ר"ל (רחמנה לצלן ) ( מתוך הספר "מוסד היסוד –תולדות ראשית הישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א –מהדורה שנייה ומורחבת ע' 24) .

מאחר שאיברהים ראה ובצדק ביהודים יסוד נאמן נתן להם בהסכמה שבשתיקה אפשרות להתחמש בהגנה עצמית וזאב וולפנזון שעל פי המסופר נפגש עימו אישית  היה אחד הדמויות המרכזיות בהתארגנות זאת .

דמות מרכזית אחרת היה שמריהו לוריה עשיר גדול שעסק גם בהספקת כלי נשק לצבא הרוסי שעלה מרוסיה ובמשך שנות פעילותו הקצרות בארץ לפני ש"נשבר" וחזר לרוסיה ניצל בידי חברי הגברדיה שאותם חימש בשתי תיבות נשק שהביא מרוסיה . כאשר חזר לבסוף לוריא לרוסיה לאחר שעסקיו בארץ ישראל נכשלו הואשם שהעביר כלי נשק לממלכה אחרת .

תקצ"ז 1837

 בשנת תקצ"ז 1837 התנפלה כנופיע ערבית של בדואים שבאו בטענות שווא לגבי הגבול הדרומי של מגרש  בית הכנסת החרב "החורבה" ( שמזה מאות שנים היה שנוי במחלוקת בין יהודים וערבים ) אך עיקר מטרתם הייתה  להרוג את ראשי הגברדיה היהודית שידעו שנמצאו שם מרוכזים בחצר החורבה ובינהם זאב וולפנזון

.כמה פעמים הערבים התנפלו פתאום על עסקני העדה ועל פועלים יהודים בזמן שעסקו בחפירות ובהכשרת הקרע לבניין.אנשי הגברדיה  היהודית עמדו על המשמר .בשנת תקצ"ז התחולל קרב חזק בין שני הצדדים אנשי הגברדיה השיבו מלחמה שערה והנחילו מפלה עצומה למתנפלים וגם הפילו בהם חללים. אך בתוצאות היו קרבנות גם בין אנשי הגברדיה יהודית "קרבנות החורבה ".  שלושה נהרגו אחד עשר נפצעו פצעים קשים ואחרים נשארו בעלי מומים .  ההרוגים היו בנו של רבי יוסף שיק אחיו של רבי ברוך דוקטור שיק תלמיד הגר"א רבי בנימן ראליהו בן רבי חיים שו"ב ורבי יצחק קובנער.בין הפצועים היו רבי שלמה זלמן שפירא ,רבי נטע  בן מנדיל משקלוב תלמיד הגר"א ,רביאמנדיל שערלין ורבי  אליהו זלמן באסאן.
( מוסד היסוד ע' 127)

 תרי"א 1851.

בשנת תרי"א 1851 התחולל  קרב שני  במגרש החורבה  חזק בהרבה מהקודם כשהחלו חפירות היסודות לבניין בית הכנסת הגדול .גם בקרב הזה התגברו אנשי הגברדיה  והפילו חללים בין המתנפלים.אחדים מאנשי הגברדיה היהודית נפצאו ובהם רבי שלמה צייטלין ,רבי זלמן מאהליבר רי יעקב סופר רבי לייב מונישזאן רבי אברהם בנימן בן רבי משה מגיד ורבי יעקב מלוצ'ין (מוסד היסוד ע' 127  )

סיפור אמיתי או לא ?  לכאורה אגדה  או בדיה ספרותית שאנו לא שומעים עליה משום מקור אחר.

אבל נשאלת השאלה מאיפה כל פירוט השמות של הרוגים ופצועים  המובא כאן ?

  הגברדיה היהודית השלב השלישי

הגברדיה המשיכה לפעול בראשותו של וולפנזון עד סוף שנות השבעים של המאה ולפי דעה אחת הפעילויות אורגנו מהטחנה התת קרקעית של וולפנזון שמשם יצאו האנשים לפעולותיהם השונות .

אנשי הגברדיה בהנהגת זאב וולפנזון עסקו בביעור וביבוש ברכות מים רעים שעמדו "מאז חורבן בית המקדש "בסביבות ירושלים והפיצו מגפות שונות .ונטעו גן גדול של עצי זית ושקדים על שטח קרקע שרכש הילל ריבליו בקרבת מערת שמעון הצדיק ולפי המקובל הייתה זאת פעולה בעלת לשיבות מיסטית לשם אתחלתא הקץ המגולה שבחז"ל ולפי הגר"א .
מנהיגים אחרים כללו את רבי אליהו יהושע בן הרב משה מגיד ואת רבי הילל שרלין. את רבי אליהו לוצ'נר ,שמריה גולדשמיד לייב קלעצקר וישראל לייבסון . מרדכי בן נח שולמן לייב צייטלין ,שלמה בירער ,אלטר וילנר ,ישראל מוהליבר  ( שמוצג במקורות כ"איש חזק גיבור חייל שרגיל היה לשמור על המעיין של מי השילוחו על הטובלים שם מטעם הגברדיה מפני ערבים שהיו מציקים לטובלים וגונבים את בגדיהם   ") ,דוד ציבי ריבלין ,יודל שרייער ועוד ( ואלו שמות חברים אשכנזיים בלבד אך היו גם חברים ספרדים ).

כאמור תמיד היה להם שירות ביון שפעל בתוך האוכלוסייה הערבית והביא ידיעות מוקדמות על מזימות שנועדו לפגוע בישוב היהודי
במסגרת פעולותיהם השונות אנשי הגברדיה סללו דרך ביטחון אל מחוץ לעיר העתיקה בין שלוש השכונות החדשות "נחלת שבעה " "מאה שערים " ואבן ישראל " שביל ביטחון שנסלל בתוך שדות הטרשים השוממים כדי ליצור קשר בין תושבי השכונות במקרה הצורך. . על טוואי שביל זה נמצאים כיום רחוב הרב קוק ורחוב החבשים המובילים משכונת נחלת שבעה אל מאה שערים וממאה שערים נמשך השביל לשכונת אבן ישראל כאשר המשכו הוא רחוב יפו וחלקו עבר דרך מה שהפך להיות כעבור שלוש שנים לשכונת זכרון משה ". לשביל ביטחון  זה נשקפה סכנת ניתוק כאשר הרוסים עמדו להגדיל את שטחם ולקנות שטח נוסף בקרבת בית דוד ברחוב הרב קוק ,אך הישוב היהודי הקדימם ומיהר לקנות את הקרקע.
לפי המסופר השר משה מונטיפיורי שלח במחצית המאה ה19 שני יהודים צעירים מאנגליה משוחררי הצבא הבריטי לאמן את אנשי הגברדיה .אבל גם קונסול אנגליה וקונסול ארה"ב בירושלים נהגו לעזור לה לפעמים בנשק ובעיקר בידיעות וסבורים שהקונסול הבריטי עשה זאת הודות למונטיפיורי  שהיה ידוע לו שיש לו מהלכים גם בחצר המלכה ויקטוריה .

רוב חברי הגברדיה היהודית היו גם חברים בחברת "תורה ועבודה " שנוסדה עוד בתקופת  תלמידי הגר"א ובה היו חברים רוב בעלי הממלאכה ופועלי הבניין בימים ההם. ובה הונהג בידי הרב נחמיה כהנוב השימוש בלשון העברית. ( מוסד היסוד ע' 243)

לגברדיה היהודית היו שלושה מרכזים בירושלים. הראשון שבהם היה בשכונת "נחלת שבעה "  לשם הועבר בשנת תרל"ג 1873 מהעיר העתיקה. ( מוסד היסוד  ע' 192)

מרכז שני היה   במגרש האחורי של שכונת "בית דוד "מערבה .ועל אותו מגרש היה קיים במשך שנים רבות גם אחד המחסנים הגדולים של חומרי בניין שהובאו מחו"ל לירושלים  (  מוסד היסוד ע' 302).

 מרכז שלישי של הגברדיה היה בשכונת "משכנות ישראל " שהייתה הקיצונית ביותר ועומדת בחזית השממה ב"בקצה העולם " והייתה זקוקה לשמירה יתרה בגלל מקרי גניבה התקפות שוד וןואף מעשי רצח שונים .בראש מרכז הגברדיה שם עמדו "הגיבורים הידועים "ר' מרדכי בן נח שולמן ,ר'  לייב צייטלין אלטער וילנער ,דוד צבי ריבלין ישראל מאהליבר  ( שנפצע בהתנפלות שבה נדקרה אישה למוות ) ,לייב רעזיצר ומרדכי בונעס שהיה בנו של שרגא פייביטש שהיה אחד מגיבורי הגברדיה היהודית בדור הקודם ונהפל חלל באחד הקרבות נגדד קבוצת שודדים בדואים שתנפלו על חצרות יהודים בעיר העתיקה.( מוסד היסוד  ע' 243)

ידוע שלמצטיינים בשורות הגברדיה מסרה הנהלת הועד הכללי  ומנהיג הגברדיה  זאב  וולפנזון מכתבי תודה כעין צל"ש ציון לשבח של ימינו. למכתב זה קראו קר"ק על יסוד ראשי התיבות של הפסוק מהתורה שהיה מובא בראש המכתב "קרני ראם קרניו ,בהם עמים ינגח" והם דברי הברכה של משה רבנו לשבט יוסף, שהתגורר בשומרון.( מוסד היסוד ע' 245)

ואחרי כל מה שנאמר ייתכן מאוד שהארגון האמיתי שעאמד מאחורי הגברדיה התקיים רק כעשר שנים מ-1869 כפי שנראה להלן.

 שנת  1869 תרכ"ט 

ידיעה  חדשותית שמופיעה בעיתון הירושלמי "הלבנון" מדווחת על התארגנות צעירים יהודים להגנת יהודי ירושלים בלילות ,התארגנות שנראתה כצורך השעה בעקבות מעשי שוד שנעשו דווקא בידי שוטרי העיר התורכים שהיו אמורים להגן על היהודים.   על פי הכתבה החמיר מצב הבטחון בירושלים וסביבותיה בשנת 1869 וחיילי הפחה, במקום לדאוג לבטחון העיר ותושביה השתתפו בעצמם במעשי אונס ושוד אלים של נוצרים ויהודים. וכך נאמר שם בין היתר : " כן רבו פה בימים האלה גנבים ושודדי לילה…ואך אל בתי העברים יבואו, כי פחד היהודים לא נפל עליהם…על כן נדדה שנת היהודים בימים האלה כעשיר כאביון". בכתבה מתואר מעשה שוד שנעשה על-ידי "שומרי העיר" שחדרו באישון לילה לביתו של פקיד העדה הספרדית רבי יצחק בכר חיים שיריזלי ובאיומים על חייו שדדו ממנו סכום של 276 פרנק שהחזיק בביתו למשמרת. לאחר מכן עוד היכוהו מכות חרב על ראשו ובכל פלגי גופו, מעשה שלשמעו נרעשה כל ירושלים. וכך מסיים הכותב : " ומאז ועד היום בכל לילה ישמע קול המולה במחנה העברים ואין מושיע, והשומרים מחיל הפשה לא ישימו לב…והנה עתה בכל לילה בני ציון הבחורים האבירים יסובבו בעיר לשמור את אחיהם לקיים מה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום ההוא וכל הלילה"

הכתבה פורסמה בגליון "הלבנון" מיום כ"ט תמוז תרכ"ט (1869).

העם זאת ההתחלה של "הגברדיה היהודית "  האמיתית שעליה אנו שומעים מכאן ואילך?

 שנת תרל"ב 1872

ב1872 נחטפו שני ילדים יהודים  מאחת החצרות שברחוב היהודים בעיר העתיקה ונמצאו לאחר חיפושים נמרצים על ידי הגברדיה מוטלים ערומים ורצוצים באורווה של חמורים בכפר ערבי ליד ירושלים נתברר ששני ערבים נכנסו לחצרם דרך הגגות הצפופים של החצרות וגנבו את הילדים .  ( מוסד היסוד ע' 196)

כן נהרג על ידי שודדים ערבים  בתמוז תרל"ב 1872 יהודי צעיר בעיר העתיקה  ואשתו נאנסה על ידם בנוכחות ילדיה . אנשי הגברדיה חיפשו וגילו את הרוצחים לאחר יומיים וחיסלום בחנק .המקור  מוסיף שפרטים רבים מסופרים בקרב זקני ירושלים על פרשה זאת .( שם)

סופר גם ששניים מראשי הגברדיה מרדכי בן נח וישראל מאהליבר תפסו פעם שנייים מהערבים שהיו ידועים להם כמועדים למעשים כאלו וחנקום. ( מוסד היסוד ע' 200).

 שנת 1873 תרל"ג

בשנת תרל"ג הוקמה   תחנה של הגברדיה בשכונת נחלת שבעה לשם הועברה  מהעיר העתיקה.

 בחודש אדר תרל"ג 1873 נעשה נסיון של בעלי חצרות ערביים בעיר העתיקה לשרוף את מחסן העצים שבשכונת נחלת שבעה שהיה מיועד לבניין בתים רבים בשכונה זאת ושכונות חדשות אחרות. הנסיון הוכשל על ידי  והתוקפים שהוברחו בידי הגברדיה.  אחד מהם שרגלו נשברה במנוסה המבוהלת סיפר לאנשי השכונה שהייתה זאת כנופיית שודדים שאורגנה על ידי בעלי החצרות בעיר העתיקה ומטרתם הייתה  להרוג את דרי השכונה ולקחת את כל העצים על חמורים שהביאו עימם.מחסן עצים הובטח לשודדים בשכר מלאכתם .על פיו נודע מקום התחנה של חבורת השודדים.

 אחרי ימים אחדים יצא מספר רב של אנשי הגברדיה יהודים מזויינים אל מקום תחנת השודדים באחד השדות בקרבת הכפר הערבי בית צפפה ,חבורה גדולה של אנשי הגברדיה  הקיפו את המחנה מכל עבריו  וחיסלו את כל המחנה .

ראשי הגברדיה שסיכנו את חייהם בפעולה נועזת זאת היו : מרדכי בן רבי נח שולמן , לייב צייטלין ,שלמה בירער,אלטיר ווילנער ,ישראל מוהילבר ,דוד צבי ריבלין ,יודל שרעייר ואחרים מהעדה הספרדית יחד עם עוד רבים מחברי הגברדיה גיבורי כוח ורוח  .המנהיג הראשי היה מן הסתם זאב וולפנזון.( מוסד היסוד ע' 197-198)

 ליל הישועה

 פעולת השיא של הגברדיה הייתה גם היא  ב1873.
ב1873 (תרל"ג ) נתרבו מעשי הכנופיות במידה שלא הייתה כמוה .המוני ערבים פרועים וכנופיות שודדים בדואים שפעלו תחת השם "ג'יהרט איל חרבייה "  התרכזו בכל סביבות ירושלים ומידי לילה בוצעו מעשי שוד והתעללויות בבתיהם של יהודים בעיר העתיקה.הפחה מושל המחוז אמר שאין בכוחו לדאוג לשמירה בכל הסמטאות וכל שכן כאשר השודדים חודרים לבתי היהודים דרך הגגות של בתי הכנים הערביים
ראשי העדה ובהם וולפנזון פנו אל הקונסולים הזרים בבקשת עזרה. הקונסולים ענו שהם רואים תרופה למכה זאת רק בשני דרכים :א. שהיהודים בעצמם יגדילו את הגנתם בכל דרך .ב. שהיהודים יגדילו את ישובם מחוץ לעיר.

קונסולי אנגליה וצרפת הבטיחו את עזרתם ונתנו לגברדיה היהודית של וולפנזון כמות נשק להגנה .כן סייעו בגילוי סודות של הכנופיות ומקומות מחבואיהם באמצעות משרתיהם הקוואסים הערביים.מסופר גם בהדרכת הגברדיה בירושליןם השתתפו שני יהודים מאנגליה שהיו קצינים בגדוד היהודי בצבא האנגלי שבלונדון ( שם ע' 244)
בחודש סיוון תרל"ג החליטה הגברדיה לא רק להגן על בתי היהודים שבתוך החומות אלא לצאת החוצה מן העיר ולגרש את הכנופיות מן ההרים שבסביבות העיר . בליל י"ח בסיוון יצאו אנשי הגוורדיה מצויידים בנשקם ,התפצלו לשלושה ראשים ,ופשטו על ההרים בסביבות העיר. הם הקיפו את מחנות הבדווים ובקריאה גדולה "לה' הישועה !" ירו מטחי אש ברובים ובאקדחים על הבדואים המופתעים .מתוך מחנות הבדווים נשמעו רק יריות בודדות שהשתתקו מיד .כל המערכה ערכה כמחצית השעה.השודדים נסו על נפשם בהשאירם אחריהם שלל גדול של כלי נשק ובין אנשי הגברדיה רק פצועים אחדים .
זאת הייתה התנגשות רבתי בין הגוורדיה ובין כנופיה גדולה ולפי הסיפורים (המוגזמים כנראה בצורה קיצונית או בדויים  א.א.)  נפגעו בהתגשות כ150 שודדים ושלל רב של כלי נשק נפל בידי אנשי הגברדיה .

בין ההרוגים הבדואים נמצאו גם מספר אזרחים עירוניים ידועים של העיר העתיקה רובם ממשפחת הבעשעטים הידועה לשמצה במעשי ההתעללות שלהם ביהודים ובהם במנהיג העדה הפרושית ישעיהו ברדקי.הללו שימשו כמורי דרך לכנופיות.

באוהלי הבדואים נמצאו כמויות גדולות של בגדים וחפצים של יהודים ורבים מן ההרוגים היו לבושים בבגדים וגלימות של חכמי היהודים שנגנבו מבתי היהודים בעיר העתיקה. .

משפחות הערבים העירוניים ההרוגים באו לפחה בטענה שהיהודים התנפלו על "אנשים שקטים " ועל לא עוון בכפם .הפחה ענה להם שיחקור את העניין אך לא היה בלתי מרוצה ממפלת כנופיות הבדואים כי הוא עצמו סבל ופחד מהם . ( מוסד היסוד ע' 198-199 )

בקרב זה נשבר האירגון המרכזי של כנופיות הבדואים בומשך כמה זמן אחרי המעשה הנועז הזה פסקו מעשי השוד מחוץ למקרים בודדים של מעשי גניבות  ( טענה שאמנם מוכחשת מהשורות הבאות במאמר זה… )* .

סופר שמאז חגגו בירושלים היהודים את ליל הישועה הזה ליל י"ח בסיוון תרל"ג והיה נהוג להגיד בו את ברכת "ההלל "במשתה ובשמחה במשך שנים .

סופר גם שבסמטאות הרובע היהודי שרו את השיר "ג'יהרט אל חרביה הפך לנו ה' למרחביה". ( עליות אליהו ע' 179)

  ההיסטוריון פרופסור ישראל ברטל דחה את הסיפור הזה ואת הגברדיה  בזלזול

"150 הרוגים ? זה קרב גדול פי כמה מזה של תל חי ,עשרות שנים אחר כך ומתאים יותר לקרב בינוני במלחמת העצמאות.,ורק יצחק שדה חסר פה. זה בלוף גמור על פי כל קנה מידה מדעי. אבל מבחינת הצורך הפנימי של החברה החרדית זהו (  ספר "מוסד היסוד" א.א.  )  ספר ההגנה החרדי ,הגברדיה היא מעין ארגון "השומר " החרדי ".

( רמי רוזן "ראשונים תמיד היינו :ההיסטוריה על פי החרדים" )

ובכל זאת עם כל  אי הסבירות הכללית של הסיפור ( שמן הסתם היה זוכה לאיזכור במקומות רבים באותה התקופה אילו התרחש   אבל אינו מוזכר כלל )   אותי מפליא התאריך המדוייק שניתן לסיפור שהוא יחסית קרוב לזמן פרסום הסיפור ב-1958 . קשה לי להאמין שהכותבים פשוט המציאו אותו מהחלל הריק.

האם ייתכן ש"משהו"  אכן אירע בסיוון תרל"ג שאכן שימש בסיס לחגיגות  הישועה שאכן התקיימו  ולסיפור?

לדעתי לא מן הנמנע שהבסיס לסיפור הוא היתקלות קטנה  בין יהודים וערבים  בתאריך המדוייק  שצויין שנופחה מעל ומעבר למימדיה לסיפור כפי שהוא כאן.

שנת תרל"ד 1874.

מוקמת שכונת "מאה שערים " השכונה החמישית הגדולה והמרוחקת ביותר עד כה מחוץ לחומות ירושלים .בין מייסדיה יוסף יושע ריבלין ובן ציון בנו של זאב  וולפנזון.

יוסף יושע ריבלין נכנס לגור בבית הראשון בשכונה כשהוא מבודד ומרוחק מכל ישוב .הוא חופר "תעלת הצלה "כעין מנהרה מכוסה בלוחות עץ ועליהם שכבת עפר באורך של חמישים מטרים שנמשכה מתוך חצר הבית עד היציאה לשדה במקרה של התנפלות. איתו נמצאים אחד או שניים מאנשי הגברדיה היהודית המשמשים כמעין "שומרי ראש".

בתוך זמן קצר אכן הייתה התנפלות של שודדים על הבית והדיירים ניצלו על ידי תעלת ההצלה..יוסף יושעה ריבלין ניפצע בידו אך אנשי הגברדיה מכים את המתנפלים  ליד התעלה .( מוסד היסוד  הערה 48 ע' 214) .

שנת תרל"ה 1875.

תחנה של הגברדיה מוקמת בשכונת "אבן ישראל ". (  מוסד היסוד ע' 192) סניפים נוספים הוקמו ביתר השכונות של ירושלים.

בליח ח' באדר הייתה התנפלות רצח בשכונת "נחלת שבעה" ( שעליה מסופר במכתב מיום י"ב באדר תרל"ה בעיתון הלבנון שנת תרל"ה גליון 35) .בהתנפלות זאת לא היו שום מעשי שוד רק מעשי רצח .מטרתם בבירור להחריב את השכונה שהוקמה זה מקרוב. הטבח עורר פאניקה איומה בקהל היהודי ושמועות ש"חצי נחלת שבעה נשחטה" אם כי התברר לבסוף שרק אדם אחד נדקרועוד כמה אנשים נפצעו. להנהלת הישוב התברר שמקור להתנפלות היה בעלי חצרות ערביים מהעיר העתיקה שדאגו שעל ידי ישוב יהודים בשכונות מחוץ לעיר העתיקה יפסידו את ההכנסות שהיו להם מהשכרת חצרותיהם ליהודים.  נטען שמבצעי ההתנפלות היו שוטרים שנשכרו במיוחד על ידי בעלי החצרות.  העניין הסתדר על ידי אמצעים שונים שכללו מו"מ ישיר הן עם בעלי החצר והן עם המשטרה ועל ידי בקשישים .מאידך התרו אנשי הגברדיה בראש  בעלי החצרות הערביים שעם יקרה עוד מעשה שכזה לא ישאר בחיים. ובנתיים בזמן שההתישבות התעכבה השתכנו מספר הגון של אנשי גברדיה  בבתים הריקים וציפו בכיליון עיניים להתנפלות ערבית.. _( שם ע' 213) .

שנת תרל"ו 1876.

מסתבר שההסכמים החשאיים עם בעלי הבתים הערביים וגם האיומים עליהם לא פעלו את פעולתם.התקבלה ידיעה שהם מארגנים חבורת שודדים בדואים להתנפל בלילה אחד על כל השכונות היהודיות שמחוץ לחומה. בהלה נוראית  אחזה את כל יושבי השכונות ורבים מהם נטשו  את בתיהם ועברו לעיר העתיקה  אף שהגברדיה היהודית התכוננה לסכנה.לבסוף בוטלה הסכנה לאחר שיוסף ריבלין הבטיח לבעלי הדירות ערבות בכתב שכל הדירות שלהם שהושכרו עד כה ליהודים לא ישארו ריקות ויכנסו אליהם יהודים חדשים מיידית. בכך היגיע להסכם עם בעלי הבתים והסכנה חלפה. (  שם ע' 168).

 שנת תרל"ז 1877

בשנת תרל"ז  1877 נגנבו  באחד הלילות ספרי תורה מבתי הכנסת שבשכונת אבן ישראל ובמשכנות שאננים .התברר שכנופיית צוענים ערבים שחנו ליד כפר מעלחה בסביבת ירושלים גנבום וכיסו בהם את אוהליהם .גניבה  זאת זיעזעה את כל יהודי ירושלים .אנשי הגברדיה יצאו אל המקום הסתערו על הצוענים   ועשו בהם  שמות.אחדים מהשודדים נהרגו אחדים נשבו על ידי הגברדיה ( אם כי אין זה ברור מה עשו בהם מסרו אותם לידי התורכים ? א.א. ) ויתרם ברחו .(מוסד היסוד ע' 244)

לגברדיה היהודית היו אז כמה מרגלים יהודים תימנים שהתחפשו בבגדי פלחים וגם שני פלחים ערבים .( שקיבלו משכורת חודשית מהנהלת הועד הכללי ) הרבה פעמים התברר על ידי המרגלים האלה על תוכניות של שודדים לבצע מעשי גניבות ושוד בשכונת היהודים .

באחד הימים של שנת תרל"ז בא אחד המרגלים שמו דאהוד ג'ילאל לבית הועד הכללי והודיע שכנופיה גדולה של פלאחים מכפר דיר יאסין מתוננים להתנפל על שכונת "משכנות שאננים "בליל המחרת ומסר כמה הוכחות על זה.

באותו היום עמדו חלק מאנשי הגברדיה לצאת ליפו כדי להעביר שיירת עולים יהודיים חדשים מיפו לירושלים ( כך היה נהוג בימים ההם שכל הנוסעים היהודים בין יפו לירושלים לא באו בלי שמירה מזויינת של הגברדיה היהודית ).

לרגל הידיעה של הפלאח המרגל עמדה בעיה קשה אם לעכב את יציאת חלק מאנשי הגברדיה ליפו כדי לא להפחית מכוח הגברדיה באותה השעה . יוסף ריבלין מנהל הועד הכללי הזעיק את הגבאים ואת הרבנים לדון בשאלה זאת כי לפי המצב הייתה העלאת השיירה  מיפו דחופה .אחרי התיעיצות מרובה הוחלט  להזעיק עוד תגבורת  גדולה  של אנשי גברדיה כדי לקיים את שני התפקידים ללא דיחוי. ( מוסד היסוד ע' 244)  משום מה לא  מסופר לנו במקור מה קרה עם ההתקפה המתוכננת עצמה  שאולי לא התקיימה

מסופר שב1877 נקמה הגברדיה בשודדים ערבים שפרעו פרעות בשכונת"אבן ישראל " בירושלים .המתנפלים שדדו והיכו באכזריות כמה מהמתיישבים היהודיים בשני בתים וכתוצאה מכך מתה אישה אחת כעבור כמה ימים.אנשי הגברדיה התחקו אחרי עקבותיו של אחד השודדים מצאוהו והרגוהו.( שם ע' 225) .

 שנת תרל"ט 1879
לאחרונה אנו שומעים על הגברדיה  היהודית ב1879.באותה השנה באו שני שליחים מיוחדים מפתח תקווה לוועד כל הכוללים בירושלים וסיפרו כי קיים חשש של התנפלות ערבית על המושבה הצעירה בפתח תקווה .הם ביקשו מספר גדול של שקים ריקים להקמת ביצורים סביב המושבה. בו ביום נאספו בין יהודי העיר אלפי שקים ריקים שהועמסו על חמורים וגמלים ונשלחו לפתח תקווה בלויית שני שמשים  כמה מחברי הגברדיה ובראשם המוכתר אליהו קוסובר . ( מוסד היסוד ע' 316 הערה לעמוד 118 מבוסס על עדות  בעל פה של יוסף מוכתר ( רוזנטאל)

לאחר מכן התפזרה הגברדיה.לא ברור למה.

  אולי  בגלל פטירתו ב-1881  של זאב וולפנזון ששימש כמנהיגה והרוח החיה שבה?

 היה או לא היה ?

 נשאלת השאלה:עד כמה אפשר לסמוך על כל הסיפורים האלו על הגברדיה היהודית בראשות זאב וולפנזון ?
 כאמור למעלה מקובל לחשוב אצל החוקרים המועטים שבדקו את העניין  שהמדובר שבסיפורים דמיוניים לחלוטין ומומצאים בידי  החזן  זלמן ריבלין שיצר את הסיפורים על הגברדיה בספרו "חזון ציון ".

אבל כפי שראינו שסיפורים אלו פורסמו לא רק על ידיו אלא גם על ידי אנשים אחרים ממשפחות אחרות בספרים אחרים כמו "מוסדי ארץ "  שטענו גם הם  שאבותיהם היו בגברדיה .  

דעתי היא  שיש לראות  את הסיפורים על פעילויות הגברדיה ב"שלב הראשון" של פעילותה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19  אלו המובאים בספר "חזון ציון " כ"דמיוניים" .

 אלא שגם הסיפורים האלו היו ישנים יותר משנות ה-40 של המאה ה-20 ואולי כבר נוצרו בסוף או אף אמצע המאה ה-19.

לגבי הסיפורים המובאים בספר "מוסד היסוד "  לגבי הגברדיה בשלבים המאוחרים של פעילותה כאן לדעתי יש גרעין של אמת שדורש חקירה.

לדעתי איזכור השמות השונים של מי שמוגדרים כ"פעילי גברדיה " באירועים שונים ואף כאלו שנפצעו או שנהרגו בפעולות שונות  הוא פרט שהוא אולי עדות מסייעת לכך שהיו דברים בגו' מאחורי ההגזמות הפראיות  השונות.
לדעתי ארגון חשאי מעין זה התקיים אולי החל  מאמצע המאה ה-19 בהנהגת  זאב וולפנזון שנודע בפעילותו הבטחונית עוד מימי אברהים פחה . וולפנזון הקים בחשאי  אולי בשנות השישים של המאה ה-19 אירגון שתפקידו  היה לספק הגנה כל שהיא לתושבי ירושלים בעיר העתיקה ובשכונות החדשות.האירגון עסק גם בפעולות בריאותיות עוד נושא שהעסיק את וולפנזון.

מרכז  האירגון  ( החמ"ל אם נרצה ) היה מן הסתם מביתו של וולפנזון בעיר העתיקה. שם הייתה לו תחנה תת קרקעית , אולם ענק מהתקופה הצלבנית שבעבר שימש כנראה כמקום אימונים ללוחמים צלבניים.מקום מתאים מעין כמוהו לשלוח את אנשי הארגון החשאי שקיבל לימים את השם "הגברדיה " לביצוע פעולותיהם.  

  וייתכן שהיו אלו אנשיו של וולפנזון ( ואולי הוא עצמו ?) שהמציאו במקור את הסיפורים על מעללי קודמיהם כדי לתת לעצמם "עתיקות וסמכות".
דעתי היא שהיה ארגון כזה שניתן להשוות אותו למשמרות הצניעות של היום ופעל בקרב הקהילות בירושלים. ומטעמי סודיות נמנעו מלעסוק בו.

 כמו שגם היום העיתונות החרדית לא עוסקת במשמרות הצניעות. השמועות עליהם כמובן עוברות מפה לאוזן כשהן מוגזמות בדרך בטירוף וכך רצוי לכולם.

אבל בסיס אמיתי יש ויש .

וכך היה לדעתי עם סיפורי הגברדיה היהודית.

ד"ר אריה מורגנשטרן מסכם את דעתו בעניין : עניין הגברדיה הוא נושא מעניין שבהחלט דורש מחקר רציני ומפורט . כנראה שהיה גוף מאורגן של בעלי זרוע ( שמשים) בקרב כולל הפרושים שפעל ב"סמכות ורשות" ההנהגה, כנגד המשתפי"ם של המיסיון האנגליקני, ויתכן בהחלט שפעלו גם כנגד פורעים ערביים. בהחלט אין לדחות על הסף את קיומו של אירגון ששימש כבסיס לסיפורי "הגברדיה היהודית". .

 ביבליוגרפיה

ראו מאמר נוסף בעניין זה כאן :

הספר "קול התור " יצירה של אדם אחד או קבוצה"? 

 

הספרים הבולטים  שעוסקים בגברדיה היהודית הם

, יוסף יואל ריבלין     מאה שערים /    ירושלים :   המחלקה לעניני הנוער – המדור הדתי

 של ההסתדרות הציונית,   תש"ז 1947

מהדורה שנייה

תולדות שכונת מאה שערים /  מהדורה מצולמת של הספר "מאה שערים" – ירושלים, תש"ז; בתוספת הקדמה ושני קבצי תמונות   ירושלים :   אריאל,   (תשנ"ט 1999)

במיוחד פרק "יד :שמירה והגנה  ( במאה שערים ) .

( שלמה זלמן ריבלין (מחבר אנונימי ) חזון ציון :
שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל

בעריכת חיים הלל ריבלין

תל-אביב : [חמו"ל], תש"ז  1947 מהדורה שנייה ומושלמת

( המהדורה הראשונה יצאה בצורת חוברות נפרדות בהפצה מוגבלת ביותר )

"מהדורה שלישית  כוללת נספח :

מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי  הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א 1951 .

מהדורה רביעית הוצאת מוסד היסוד ,תשס"ב 2002

מאמרים בספר "מוסדי ארץ המזכירים את הגברדיה היהודית :

ד"ר ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון "גורם ראשון בבניין מדינת ישראל

הר"ר דוד ליב לוי ( לעוי ) "מעשי אבות סימן לבנים ".  

שמריה כלב "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" .

 

שלמה זלמן ריבלין (מחבר אנונימי)

מוסד היסוד : תמצית מתוך תולדות הועד הכללי כנסת ישראל… "המוסד העליון… של הישוב הישן

 מתחילת יסוד ישוב האשכנזים בירושלים בשנת תקע"ב ע"י תלמידי הגר"א וחסידי  הבעש"ט ובעל התני"א ז"ל ובית היוצר הכללי של כל מפעלי הבנין והרחבת הישוב קובץ מפתח לתולדות ועד הכללי   /    ירושלים :   ועד כנסת ישראל (רמבעה"ן) ירושלים הכללי כנס"י,   תשי"א 1951

מהדורה שניה ומורחבת מאוד:

מוסד היסוד

מוסד היסוד :   תמצית מתוך תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים בו כלולים עיקרי התולדות של הישוב הישן בא"י /  נערך לדפוס ע"י אלעזר הורביץ.   ירושלים :   הוצאת ועד הכללי כנסת ישראל,

  1958/  תשי"ח.

(רק מהדורה זאת כוללת את רוב החומר על הגברדיה היהודית ).

מהדורה שלישית יצאה לאור בשנת תש"ס  2000 דפוס צילום של הוצאת ירושלים תשי"ח, כולל השער המקורי.

על הכריכה : מוסד היסוד :תולדות ראשית הישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א.

יעקב רימון ויוסף זונדל וסרמן( עורכים)

ירושלים העתיקה :   לקט ספורים, אגדות ותאורי חיים /    (ירושלים) :   המכון לאיסוף סיפורי א"י ואגדותיה,   ( 1958 תשי"ח

כולל סיפורים על הגברדיה מ"חזון ציון " ואת סיפורו של יעקב רימון "השיירה השבויה" ע' 224-230.

 אברהם שמואל שטיין

אדרת אליהו :   סיפור היסטורי /    תל-אביב :   אל"ף,   תשכ"ד 1964

      כולל הרחבות  של סיפורי הגברדיה.

 אברהם ב. ריבלין –ירושלים תולדות הישוב העברי במאה ה-19.הוצאת  אל"ף תשכ"ו 1967

 יעקב גליס .    מגדולי ירושלים    ירושלים :   ספרית ראשונים,   תשכ"ז 1967.

אברהם בנימין ריבלין    "רבי הילל ריבלין " בתוך " אישים בעיר הנצח :   מונוגרפיות /    (ת"א הוצאת אלף

, 1968

יוסף זונדל וסרמן ""הגוארדיה היהודית –מגיני הישוב " בתוך " "  "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה .."   הוצאת מסלול תל אביב .

1973\

, אברהם בנימין  ריבלין "ההגנה העצמית של מחדשי הישוב העברי בירושלים " בתוך    עטרה לישנה: פעולות, פרשיות, מאורעות והישגים בישוב העברי

:    בירושלים במאה התשע-עשרה /    תל-אביב :   אל"ף,   תשל"ג 1973.

 בצלאל לנדוי "עלילות ירושלים  שאין להן שחר " דגלנו ניסן  תשל"ד ע' יב

  האיש על החומה :
מסכת חייו, פעליו, מנהיגותו ודברי ימי התקופה של … רבי יוסף זוננפלד .. כרך ב'. / ליקט וערך שלמה זלמן זוננפלד ירושלים : [חמו"ל], תשל"א  ירושלים :   ש.ז. זוננפלד,   תשל"א-תשל"ה

 יעקב משה ריבלין    ראשית הישוב היהודי מחוץ לחומות /    ירושלים :   הוצאת המשפחה  תשל"ח 1978

   ( כולל פרק על הגוורדיה היהודית).

  

   .(  גרשון גרא"סתרי ומגיני" בתוך  כל ההתחלות ספרית מעריב ,1984 ( פרק על הגברדיה היהודית

יעקב אבן חן " עליות אליהו :   עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל /    (תל-אביב פאר תשמ"ד 1984) כולל את סיפורי הגברדיה.

אריה מורגנשטרן, –   משיחיות ויישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט /   ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשמ"ה 1985.

חיים באר "עת הזמיר " הוצאת עם עובד 1987

יעקב  ברנאי "מגמות בחקר היישוב היהודי בארץ-ישראל בימי הביניים ובתחילת העת החדשה" קתדרה, 42, תשמ"ז: 1987  114-119.

ש.נעם  רבי שמואל סלנט :   מסכת חייו המפלאה של "רבה של ירושלים"… /    ירושלים :   [חש"מ],   תשמ"ט 1989   כולל סיפורי גברדיה.

 

 ישראל  ברטל גלות בארץ: יישוב ארץ-ישראל בטרם ציונות. ירושלים: הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית 1994. .כולל את המאמר "ציפיות משיחיות ומקומן במציאות ההיסטורית " העוסק גם במשמורים.

יעקב ברנאי  הפרקים "עליות הפרושים לארץ ישראל " ו"הישוב הישן " בתוך  היסטוריוגרפיה ולאומיות: מגמות בחקר ארץ-ישראל ויישובה היהודי, 634-1881. ירושלים: הוצאת י"ל מגנס, האוניברסיטה העברית 1995

רמי רוזן "ראשונים תמיד היינו-ההיסטוריה על פי החרדים  " מוסף הארץ 6.12.1996 ע' 42-44

 Israel  Bartal,.   The Vilna Gaon as a portender of Zionism – pseudo-epigraphy in the service of the movement.  The Materials of the International Scientific Conference… 1997.   In: The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture, (1998) 157-163

אריה מורגנשטרן ,  גאולה בדרך הטבע :   תלמידי הגר"א בארץ ישראל תק"ס-ת"ר 1800-1840 : מחקרים ומקורות / מהדורה ראשונה תשמ"ט   מהדורה שנייה ומורחבת " ירושלים : מאור, תשנ"ז.1997

במיוחד המאמר בספר זה " מציאות היסטורית או משאלת לב בחקר עליית תלמידי הגר"א". העוסק גם במשמורים.

 יהודה שנהב הגלימה, הכלוב וערפל הקדושה": השליחות הציונית במזרח כפרקטיקה גבולית בין 'לאומיות חילונית'  ו'תשוקה דתית'

בתוך מערבולת הזהויות : דיון ביקורתי בדתיות ובחילוניות בישראל / עורכים – יוסי יונה, יהודה גודמן.,מכון ואן ליר ,2004.  

מורגנשטרן, אריה-   השיבה לירושלים :   חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה /   ירושלים : מרכז שלם, תשס"ז 2007.

אלי אשד חייו הכפולים של זאב וולפנזון אתר "היקום של אלי אשד" אפריל 2008

 איל דודסון  " ושוקדים על לימודם :ישיבת "עץ חיים "ומסגרות לימוד תורה בחצר "החורבה" בשלהי התקופה העותומאנית " בתוך "החורבה –שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים מרכז זלמן שזר   2010 , ע'133-147

ניר מאן "המיליציה הנשכחת של ירושלים סגולה מגזין ישראלי להיסטוריה גיליון 3 יוני 2010

אלי אשד "שכחתם את וולפנזון " –תגובה לניר מן |"סגולה גיליון 34

אלי אשד "המסתורין של "קול התור"

 אלי אשד "האגדה לבית ריבלין

אלי אשד "הראשון לבית ריבלין "

אריה מורגנשטרן "משה ריבלין מנהיג בעת משבר

סיכום כנס משפחת וולפנזון

רשמים מכנס משפחת וולפנזון

זאב וולפנזון בויקיפדיה  

דיון בפורום חרדי על הגברדיה