בתיה כרמון ובעלה גנאלוגים חובבים יצאו למסע מדהים בעקבות יצחק אחדותי אחד הקיבוצניקים הראשונים שנפטר בגיל 17 לכאורה ללא עקבות וללא זכר.
אך שהתגלה כשכן של זאב וולפנזון וכצאצא של
הרב יוסף זונדל מסלנט ולכן קרוב משפחה רחוק של בעל האתר.
ולהלן תיאור המסע המדהים בעקבות חייו של יצחק אחדותי
צעיר שהספיק להשאיר הרבה מאחוריו.
הקבר הראשון במרחביה
כתבו: מיכה ובתיה כרמון
יצחק אחדותי (שפרה'ס)
( 1895– 1912 )
איך נתגלגל נינו (קרוב לודאי) של יוסף זונדל סלנט – להיות בגיל 17 דמות מופת של תנועת הפועלים בארץ,ואיך מוכחת האמירה : כל ישראל אחים זה לזה .
" יום הקציר הראשון של מרחביה היה יומו האחרון של אחדותי. במקרה נפל מהעגלה , ומתחת לפרסות הפרדות , ניתז דמו הצעיר וישק את האדמה ,שהורטבה כבר בזיעתו. ויקימו לו קבר- הקבר הראשון במרחביה " .
הועידה העולמית הרביעית של "פועלי ציון" שהתקיימה בקרקוב בין הימים כב'-כז' באב תרע"ג – היו"ר ש.קפלנסקי בא-כוח משרד העבודה ביפו מספיד את אחדותי .
מצבת יצחק אחדותי –מרחביה
פ"נ הצעיר
יצחק
בן מרדכי ז"ל
י"ד אייר תרע"ב
הקדמה
כתבה באתר ynet שכתב נדב מן איש קיבוץ מרחביה ב-14 במאי 2010- עוררה את סקרנותנו.
הכתבה נכתבה לכבוד מלאות מאה שנים להקמת הקואופרציה במרחביה.
הייתה זו חווה קואופרטיבית שהוקמה בעמק יזרעאל בשנת 1911 על פי רעיונותיו של פרנץ אופנהיימר ונתקיימה עד שנת 1918.
פרנץ אופנהיימר הוגה רעיון ההתיישבות הקואופרטיבית בארץ ישראל אותו הביא בפני הקונגרס הציוני ב- 1909.
חצר הקואופרציה מרחביה – תכנן האדריכל אלכסנדר ברוולד
הקואופרציה הייתה הישוב העברי הראשון שהוקם בעמק יזרעאל. על הישוב הראשון עברו גלגולים: בתחילה הוקם מושב מרחביה בשנת 1923 ולאחר מכן התיישב במקום קיבוץ "השומר הצעיר" "מרחביה" בשנת 1929.
הכתבה הביאה בין היתר- את סיפורו של בחור בן 17 שעבד בדפוס "האחדות" בירושלים ושהגיע למרחביה על מנת לסייע לפועלים שם . הוא נתקבל כחבר בקואופרציה אך תוך זמן קצר מצא את מותו בתאונה.
כך מתאר יוסף רבינוביץ מזכיר הקואופרציה את סיפורו של הבחור:"הצעיר בינינו היה יצחק אחדותי יליד ירושלים בן 17 שנה.לפני צאתו למרחביה עבד בדפוס של "פועלי ציון" בירושלים… כשהגיעו אליו השמועות על דבר התנפלויות כפרי הערבים על מרחביה, נשאו ליבו ללכת למרחביה לעבדה ולהגן עליה . בזמן קצר נתחבב עלינו כל כך שנבחר פה אחד לחבר מיסד של הקואופרציה .
בתקופת הביניים בין הזריעה ותחילת הקציר עסקו חברים בחפירות והנה גילו ה חופרים בין האבנים מדרגת שיש אחת והשיש נוצץ בשמש כאילו זה עתה נחצב…
יצחק אחדותי היה גם הוא בין החופרים הסתכל באבן ואמר:"לו תהיה אבן זו מצבה על קברי".
כעבור ימים ספורים התחיל קציר השעורים…בקש יצחק אחדותי להוביל את העגלה הראשונה אל הגורן . החברים סרבו, בדעתם כי אין הוא שולט עדיין כראוי בפרדות הפרועות אך לא יכלו לעמוד כנגד רצונו .
הוא הסיע את העגלה , הפרדות משכו בעגלה ככל כוחן . יצחק אבד את שיווי המשקל ונפל מעל ערמת התבואה תחת גלגלי העגלה . הוא נפצע פצע מוות ומקץ רגעים מספר פרחה נשמתו.
ציפינו לחג אך שמחתנו נהפכה לאבל…זיכרון בית קברות לא עלה על דעתנו כי היינו צעירים מלאי כוח עלומים…והנה מוטל לפנינו חברנו התמים…ישבתי מראשותיו ובכיתי מרה…מדרגת השיש הוצאה מן התל והונחה על קברו הרענן ועליה חקוק בידי חברנו יצחק סט: פ"נ יצחק אחדותי"
עיתון "האחדות" היה עיתון מפלגת "פועלי ציון" אשר יצא לאור משנת 1910 ועד סוף שנת 1914 (תרע"ה).
חברי מערכת "האחדות"-בתמונה מימין- רחל ינאית ,דוד בן – גוריון,יעקב זרובבל,יצחק בן צבי.
" האחדות" נסגר בפקודת השלטון התורכי.
מערכת העיתון הייתה מורכבת מצעירים שלימים מילאו עמדות מרכזיות בישוב.
על כתבותיהם בעיתון חתמו לעיתים בשמם ולעיתים בשמות ספרותיים אחרים- היו אילו יצחק בן- צבי (שלימים הפך להיות נשיאה השני של מדינת ישראל) חתם גם בשם אבנר וי. קטיגורי. אשתו, רחל ינאית, דוד בן גוריון שחתם גם בשמו דוד גרין , בשם יוסף גרין וגם "בעל החלומות" ויעקב זרובבל שחתם בשמות רבים נוספים נ. ותיק ואפילו "סגי נהור".
כן השתתפו וכתבו בעיתון יוסף חיים ברנר ; אחיו של בן- צבי-אהרון ראובני ואחרים.
העיתון יצא בדפוס אחדות שהיה קואופרטיב אשר עובדיו היו מעורבים גם בתכני העיתון ובשאלות האחרות שנגעו לו.
הרוח החיה מאחורי דפוס אחדות היה זאב אשור (פובזרקין) אשר עלה ארצה בשנת 1906 הצטרף למפלגת "פועלי ציון" והיה חבר הועד המרכזי של המפלגה.
זאב אשור הרוח החיה מאחורי דפוס אחדות
הוא הביא עימו מרוסיה ידע עצום במלאכת הדפוס והרבה רצון ולהט.
לאחר המהפכה התורכית זאב אשור הפך לנתין עותומאני וקיבל רישיון לדפוס ולהוצאת עיתון בשם "האחדות".
תפקידו של אשור היה מרכזי בעבודת הדפוס ובהפצת העיתון.
דפוס אחדות היה מקום העבודה הראשון בארץ שהנהיג יום עבודה בן שמונה שעות.
הדפוס המשיך להתקיים זמן רב לאחר סגירת עיתון "האחדות".
העיתון המתחרה בעיתון ה"אחדות" היה "הפועל הצעיר".
הכתבה ב- ynet לא הייתה הראשונה שהזכירה בשנים האחרונות את יצחק אחדותי הסתבר כי עוד לפני כתבה זו שם את ליבו מר עודד ישראלי –גימלאי הלומד את תולדותיה של הארץ דרך מצבות מעניינות- לסיפורו המיוחד של יצחק אחדותי וכתב עליו באתרו המעניין –סיפורי ארץ –ישראל מצבות מדברות 1850 – 1950.
המאמר נכתב ב-13 באפריל 2009.
אנחנו מחליטים לחקור
לכאורה עוד סיפור מעניין מתולדות הישוב – אלא שהשם עקיבא זוהן שהופיע בכתבתו של נדב מן משך את תשומת ליבנו.
במשפחתנו היה אדם בשם עקיבא, (מיכה הינו דור חמישי ממנו) צורף כסף שהוברח לארץ בילדותו על מנת שלא יגוייס לצבא בעקבות גזירת הקנטוניסטים של הצאר הרוסי.
בניו של אותו עקיבא קראו לעצמם על שמו- קיבע'ס.
כך הופיעו בעיתונות המקומית וכך נקרא אחד הבנים –יוסל קיבע'ס-בפרוטוקולים של ועדות החקירה הבריטית והועדה הבינלאומית (משפט הכותל) שהתכנסו בירושלים(1930) אחרי מאורעות תרפ"ט.
לפי הפרוטוקולים הוא סיפר על פעולתו לריצוף רחבת הכותל ארבעים שנה קודם לכן .
יוסל קיבע'ס (בן עקיבא)–ציירה בתיה לישנסקי אחותה של רחל ינאית אשר התרשמה מדמותו בעת שהעיד בפני ועדות החקירה שנשלחו ארצה לאחר מאורעות 1929
ליוסל היה אח בשם מוטל וסבורים היינו כי פיצחנו את חידתו של אחדותי (בהיות שם אביו-הרשום על קברו-מרדכי) .
בהתרגשות גדולה התקשרנו לקרובת משפחה שאין כמוה מומחית בענייני יוסל ומוטל.
שוש ציננה את התלהבותנו "אילו היה יצחק אחדותי שייך למשפחתנו כי אז היה זכרו מועלה על נס. בני משפחתו חברי הקיבוצים של "השומר הצעיר" האידיאליסטים היו עוסקים יום ולילה בהנצחת זכרו – לא יתכן שמדובר באדם ממשפחתנו".
ממשיכים ומגלים פרטים חדשים על אחדותי
ואז- למרות שהבנו כי יצחק אחדותי אינו בן המשפחה החלטנו להמשיך בחיפושים .
הדמות הייתה מעניינת מאד היה בה שילוב של ייחודיות ונחישות – למרות גילו הצעיר מאד, של אידיאלים,טרגדיה ,עניין היסטורי ואתגר בלשי.
את עיקר העבודה לקח על עצמו מיכה אשר "שוטט" בעיתונות העברית ההיסטורית באותה התקופה וגם לאחריה, חיפש בארכיונים ובספריות וערך בדיקות עם מומחים.
לפני הכל הצלחנו לאתר את תמונתו של יצחק אחדותי.
בתמונה מצולם יצחק יחד עם חבריו לדפוס ולעיתון-רחל ינאית,יוסף נחמני ורוזנבוים.
אחדותי וחבריו לועד פועלי הדפוס- משמאל לימין:רחל ינאית,יצחק אחדותי, יוסף נחמני ורוזנבוים.
למטה:אותה תמונה באתר : אוניברסיטת תל-אביב.
אחדותי-כדוגמא וסמל נערץ על ראשי הישוב
הסתבר כי יצחק אחדותי הפך לאחר מותו להיות דמות ידועה ביותר בתנועת הפועלים בתקופה שבין ישוב למדינה.
עתון "האחדות" שיצא בכ"ג באייר תרע"ב הספיד אותו בכתבה בשם המערכת ואף פרסם שיר לזכרו.
עיתון "האחדות" מספיד את יצחק אחדותי, כ"ג אייר תרע"ב
גם עיתון "הפועל הצעיר" מקדיש עמוד לזכרו עם היוודע דבר מותו.
עיתון מס' 16 , 1912
בשנת 1917 מתפרסם בניו יורק ספר "יזכור" באידיש מטעם ארגון "פועלי ציון ".
את החומר העביר אלינו איש מושב מרחביה זלמן אברמוב הבקי , היודע והמסייע מאד.
אחת הדמויות המצוינות בספר זה היא דמותו של יצחק אחדותי.
במאמר ארוך ומרגש סופד לו יעקב זרובבל ומתאר את דמותו המיוחדת.
המפגש הראשון ביניהם היה כאשר יצחק שנקרא אז "בן – שפרה"- הגיע לעבודה בעיתון "האחדות"-"בחור יליד ירושלים בן 16 לבוש לפי האופנה הישנה – מעיל ארוך ועל ראשו כיפה לבנה. מתחת למעיל נראית טלית קטנה.
לבית הדפוס הוא הגיע ללא מסורת עבודה מסודרת אך במשך הזמן היא תפשה אותו לגמרי הוא ביצע אותה בקלות ותוך שירה הוא הוסיף מרץ ושמחה לחבורתנו…חבריו מהעבר היו באים ומתעניינים בחבריו החדשים , יצחק הכניס אותנו לאווירה של עשייה ורעננות…".
זרובבל מתאר את דבקותו בעבודה וברעיון ואת החלטתו לעבור צפונה ולסייע למתיישבים במרחביה.הוא מלווה אותו לתחנת הרכבת בירושלים.ע לפני שהרכבת יוצאת לדרכה מבקש יצחק מזרובבל לתת לו שם חדש.
זרובבל מציע את השם אחדותי על שם העיתון.
יצחק אחדותי יוצא לדרך.
שנה לאחר מכן מבקר זרובבל במרחביה והוא מתאר את הפגישה עם יצחקואת השינויים שחלו בו : "כמעט ולא הכרתי אותו,קומתו גבהה והוא הפך להיות מוצק ושזוף הוא התאקלם בקלות ובמהירות בסביבת העבודה… כאן במרחביה נהייה לחבר מיוחד אהוב על כולם."
מתוך ספר היזכור שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1917
יעקב זרובבל מספיד באידיש את אחדותי.ב-29 באפריל 1960 התפרסמה בעיתון "דבר" כתבה של אליהו אגרס על גלגולו של חג –האחד במאי בארץ. אליהו אגרס מספר על חגיגת האחד במאי ביפו בשנת 1912 – 1500 פועלים הצטופפו בקלוב הפועלים אך על החג העיב האבל על מותו של יצחק אחדותי שנהרג באותו היום.אגרס נותן פירוש לסיבת מותו "הוא נהרג כאשר מיהר לחגיגה אשר הייתה אמורה להיערך בחיפה".
בכתבה אחרת שפורסמה ב"דבר" ב-30 באפריל 1944 נכתב כי בשנה זו- 1912 בוטלו חגיגות האחד במאי גם בחיפה מחמת האבל על מותו של יצחק אחדותי מחברי מרחביה אשר נהרג תוך עבודתו ערב יום האחד במאי.
-רחל ינאית בן-צבי מתארת בספר זיכרונותיה "אנו עולים" –את אחדותי: "אך יצאה שנה אחת והחבילה נתפרדה…יצחק אחדותי שבעבודתו בדפוס נהייה לנו כאח יקר החליט לפרוש מעבודת הדפוס וללכת לחיים חדשים לעבודת השדה בקואופרציה במרחביה מי פילל שכעבור זמן קצר ימצאנו המוות בשדות העמק. עד היום מזדעזע הלב לזכר האסון".
הנשיא יצחק בן צבי מפרסם ב-16 באוגוסט 1940 כתבה ב"דבר" ליובל השלושים להופעת עיתון "האחדות" הוא לא שוכח להזכיר בכתבה את יצחק אחדותי.
גם מנהיג מפ"ם מאיר יערי בכתבה ב"דבר" ב-4 במאי 1941 מצטרף לרואים באחדותי סמל וזאת שלושים שנה לאחר מותו.
בשנת 1950 כותבת ברכה חבס סדרת מאמרים על דוד בן גוריון בשם "אחד ודורו" המתפרסמת בעיתון "דבר".
7 ביולי 1950 , רחל ינאית מספרת בעיתון "דבר" על ה"אחדות" ועל אחדותי הקטן
בכתבה ב-7 ביולי 1950מתראיינת רחל ינאית ומספרת על ימי "האחדות".
"חבורה קטנה היינו קשורים בלב ונפש שאפנו להיאחז במולדת ממש כאילו נולדנו מחדש זוכרת אני מאותם הימים את בן צבי את בן גוריון את יוסף נחמני ואת אחדותי הקטן שנהרג בתאונת עבודה בעגלת תבואה בקואופרטיב הראשון במרחביה…"
ישיבה מיוחדת בנושא ירושלים של הועד הפועל הציוני התקיימה בחודש אוגוסט 1948 (פורסם ב"דבר" 26 באוגוסט 1948) אל הבימה עלו עסקנים ותיקים וחשובים, כאשר עלה יעקב זרובבל הוא סיפר על טלגרמה מבן גוריון שהגיעה לפני למעלה משלושים שנה מסג'רה כי הגורן בוערת, יש התקפות בלילות וכי נחוץ גיוס חברים. הוא מספר כי גויסו שניים מפועלי דפוס אחדות. האחד ביקש ממנו שם חדש עברי והוא יעץ לו שיקרא לו בשם אחדותי שם המסמל את אחדות העם והארץ והוא- יצחק אחדותי נפל מעגלה ונהרג .
את השני יוסף נחמני הם גייסו ל"השומר". "אז , כותב זרובבל , החישה ירושלים עזרה ועתה הגיע הזמן שירושלים תקבל סיוע".
זרובבל כותב גם ב-3 ביוני 1960 ב"דבר" על עלייתו ארצה לפני חמישים שנה הוא אינו שוכח להזכיר בכתבה את הנער הירושלמי יצחק אחדותי.
כך כותב יעקב זרובבל על יצחק אחדותי גם בספרו "עלי חיים" משנת 1969 ועל השפעתו של דפוס "אחדות" – "אברכי ירושלים שנקלעו ל"אחדות" היו לאנשים חדשים שונים לחלוטין.
הדוגמא הנעלה ביותר של אותם פועלים נתגלתה בדמותו של בחור ירושלמי אחד שעבד בדפוסנו. משהגיחה הסכנה לגליל, חש לשם לפי צו המפלגה, הוא נטל עימו לגליל, לעבודתו החדשה, את השם "אחדותי" שנתתיו לו משביקשני להעלות כינוי לוואי לשמו הפרטי. יצחק אחדותי- זכר לדפוס "אחדות", לאידיאל הסוציאליסטי, למשאת הנפש, לאיחודם הלוחם ואחדותם היוצרת של כל העמלים…עם השם אחדותי יצא פועל הדפוס הירושלמי לחייו החדשים ועימו מצא את מותו במרחביה, עם השם הזה נכנס לפנתיאון של תנועת הפועלים הארצישראלית לספר "יזכור"".
זלמן שזר –הנשיא השלישי , לווה את אחדותי למרחביה ומשם פנה לקבוצת כנרת בה פגש לראשונה את רחל המשוררת
זלמן שזר (רובשוב) שהיה נשיא המדינה לאחר יצחק בן צבי מפרסם ב"דבר" כתבת זיכרון לרחל המשוררת במלאות חמש עשרה שנים למותה בכתבה מיום ה 30 באפריל 1946 , שזר מזכיר את ימיו הראשונים בארץ ישראל ואת הליכתו יחד עם יצחק אחדותי לצפון "היה זה עם שחר של יום קיץ בשלהי אב תרע"א… ימי עשייתי בארץ כשלושה שבועות…והרי אני מפליג עם המנוח יצחק אחדותי אל הגליל. את יצחק השארתי במרחביה ושם מצא גם מהר מאד באופן טרגי את מנוחתו…ומשם עליתי יחידי צפונה להתראות עם ברל בכנרת. בכנרת פגש אז זלמן רובשוב לראשונה את רחל אשר על סיפור אהבתם נכתב לא מעט…
באוקטובר 1942 מתקיים בעין חרוד כינוס ארצי ראשון של פועלי הדפוס בארץ (כתבה ב "דבר" מיום 4 באוקטובר 1942) לכנס הוזמנו ראשי תנועת העבודה באותה התקופה . יצחק טבנקין נשא נאום והזכיר בדבריו את אחד מראשוני פועלי הדפוס בארץ- יצחק אחדותי בן ירושלים שנפל במרחביה לפני חצי יובל שנים…לאחר הדברים האלה הוחלט בכינוס לעלות למחרת היום על קבר החבר הראשון…בדרך חזרה לפני העלייה לקברו של יצחק אחדותי היה ביקור קצר בקיבוץ מרחביה ובדפוס הקיבוץ הארצי.
יצחק בן-צבי מציין את אחדותי בתאריך 35 שנים ליסוד אגודת פועלי הדפוס
מאמרו של צבי ורדי בעלון קיבוץ מרחביה "קצירה הראשון של מרחביה נתקדש בדמו של אחד מבחירי חבריו-יצחק אחדותי ",עיתון "דבר" 25 ביוני 1937.
ומה עם המשפחה?
כולם דברו על יצחק כתבו לו שירים ועטרוהו בכתרים, גדולי האומה סיפרו עליו, ספדו וביכו אותו אך אף אחד מהם לא הזכיר את שם משפחתו ופרטי משפחתו מלבד יעקב זרובבל אשר מציין בספר היזכור את השם בן – שפרה אך לא ניתן להבין מכך אם אומנם מדובר בשמו האמיתי…
אחדותי היה כאמור השם שהעניק לו זרובבל קודם עלייתו למרחביה, מה היה שמו הקודם?
הפרט היחידי שהיה ידוע לנו היה שם אביו ה חרוט על מצבתו- מרדכי.
איך נגלה מי היה אחדותי?
התגלית שפרצה את דרכנו הייתה כתבתו של מלצן בעיתון "דבר" "על שורשי הפירוד" שהתפרסמה בארבעה בנובמבר 1931.
נחום מליץ (מלצן) נולד בליטא למשפחת רבנים מפורסמת עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1906. הוא הצטרף בסתר לחוגי הפועלים וניהל מטעמם פעילות תרבותית בין בחורי הישיבה וכן תעמולה ליציאתם לעבודה.
ב 1908 ברח ממשפחתו ונספח לראשי תנועת העבודה עם חלקם התגורר באותו החדר. מילא תפקידים רבים ובין היתר-מרכזיים, בארץ.
נחום מליץ (מלצן)
נחום מליץ היה בעל ידע רב בנושא תושביה היהודים של ירושלים והעיר העתיקה כך שראוי להתבסס על דבריו. (ראה לדוגמא מאמרו בעיתון "דבר" מיום 10.2.1932"מלחמת המעמדות בין תופשי התורה בירושלים").
לפנינו שתי כתבות שפרסם והנוגעות לנושא בעיותיהם של בחורי הישיבות בעיר ירושלים , נושא שהיה קרוב אליו ובו עסק מראשית דרכו בארץ.
בכתבה ששמה : "על שורשי הפירוד" ("דבר",4.11.1931 ) והדנה בבעיות הישוב הישן בירושלים, מזכיר מלצן את יצחק אחדותי ואת סיפורו כדוגמא ומופת לבחור שמאס בחיי הבטלה ויצא לחיים חדשים הוא מציין את שמו כ"יצחק שפרה 'ס הידוע בשם אחדותי"
כלומר – קודם שנקרא בשם אחדותי כותב מלצן הוא נקרא בשם יצחק שפרה 'ס דהיינו- בן-שפרה.
מי זאת שפרה ?
ככל הנראה הייתה שפרה דמות ידועה ומיוחדת בירושלים מאחר ובני משפחה היו נקראים פעמים רבות על שם נשים כאשר נשים אילו היו מיוחדות , חזקות ונותנות הטון יותר מכל הגברים שבמשפחה.
חיפושינו העלו כי באותה העת בישוב הישן הייתה ידועה מאד אשה בשם שפרה הטוחנת או כפי שנקראה באידיש "שפרה די מעלערקע".
לשפרה הייתה חצר גדולת וידועה בעיר העתיקה שבה היו נערכות חתונות ושמחות ולידה היו גם חנויות שונות.
ליד החצר הייתה טחנת קמח ידועה של זאב וולפנזון ואולי שפרה הייתה אחת העובדות בטחנת הקמח שלו או שהייתה בעלת טחנה משלה כמו כן יתכן שעסקה גם באפיה מאחר וידוע כי בחצר היה תנור גדול.
שער ספרו של שבתי זכריה המקדיש פרק מיוחד לחצרה של שפרה הטוחנ ת
חוקר ירושלים עו"ד שבתי זכריה מקדיש בספרו "סיפורי חצרות ובתים בין החומות" , תשס"ו, עמודים רבים לחצרה של שפרה הטוחנת . בספריו הוא מביא עדויות לאירועים שנערכו בחצר.
ים שונים בספרו של שבתי זכריה שם מוזכרת חצרה של שפרה הטוחנת
בחצר נערכו שמחות ואירועים.המקום היה ידוע ושימש נקודת ציון ברורה. החצר ברחוב הכרי בעיר העתיקה אינה מיושבת היום.
על החצר מצאנו גם בעיתון "דבר" ב 19 במאי 1936 בזמן המאורעות . הקרבן הראשון של ירושלים היה ר' ראובן קלאפהולץ. הכתבה מספרת כי הוא נורה קרוב לביתו לאחר שעבר על יד חצר שפרה הקמחנית (שפרה די מעלערקע) והתקרב לתנור הערבי הנמצא במקום. הציבור הירושלמי של קוראי עיתון "דבר" הכיר מן הסתם חצר זו.
הצלחנו אם כן למצוא איזכורים על חצרה של שפרה אך איננו יודעים דבר עליה או על משפחתה .
בדקנו וחיפשנו ומצאנו-אחדותי הוא בן למש' סלנט
בשושלת היוחסין של משפחת סלנט (ראה באתר זה "תולדות משפחת סלנט-ספטמבר 2009 מאת מ. ירושלמי ) מצאנו את פראדיל- נכדתו של יוסף זונדל סלנט ובתו של יהודה אריה לייב מבוני שכונת נחלת- שבעה בירושלים וסוחר ידוע באתרוגים.
פראדיל הייתה נשואה למרדכי ובשושלת היוחסין כתוב בפרוש כי מרדכי היה בנה של שפרה די מעלערקע.
במקביל ידוע לנו בוודאות כי שם אביו של אחדותי היה מרדכי, וכי אחדותי נקרא בשם שפרה'ס (בן- שפרה).
מכל נתונים אילו עולה בס בירות גבוהה כי אחדותי היה נינו של יוסף זונדל סלנט –נכד בנו יהודה אריה לייב.
יוסף זונדל סלנט הוא ככל הנראה סבו רבו של יצחק אחדותי
מרת פראדיל לבית סלנט אשת ר' מרדכי בן שפרה המכונה "שפרה די מעלערקע'ס"
אנו יודעים עתה – ככל הנראה – יצחק אחדותי הוא נינו של יוסף זונדל סלנט – מצד אימו פראדיל ונכדה של שפרה שהינה אימו של אביו –מרדכי . על פי רשימת היחס הייתה ליצחק לפחות אחות אחת.
אנו קוראים את ספרו של יעקב זרובבל "עלי חיים" עמ' 284 ; 288 ורואים מול עינינו את התהליך שעבר יצחק: "אברכי ירושלים בעלי פיאות ארוכות ומסולסלות היו ניצבים במשך שעות ומתבוננים היאך עובדים המנהיגים ה"סוציאליסטיים" גלויי ראש וללא ארבע כנפות…עשרות מבני הישיבות צבאו כל ימות השבוע על פתחו של דפוס "אחדות" כדי לראות את עסקני הפועלים ששמם הלך לפניהם…".
הנה כך נתגלגל יצחק לעבודה בדפוס "האחדות" ולשינוי מהותי בחייו בגיל צעיר ביותר.
וכמו שקורה תמיד-מי שבורח מפני הקרבה המשפחתית-הקרבה רודפת אחריו.
חשבנו שלאחדותי אין קרבה משפחתית אלינו ומסתבר שטעינו –
לאברהם אריה לייב סלנט היו עוד ילדים מלבד ביתו פראדיל –אחד מבניו נישא לקרובת משפחתנו שרה נחמה בתו של הרב אליעזר דן רלב"ג ממנהיגי הקהילה הפרושית בירושלים בן דודו הקרוב של הרב דיסקין.
שרה נחמה נפטרה בצעירותה והותירה אחריה בן אחד שהיה בן דודו של יצחק.
יצחק אחדותי היה בן דודו של בנימין סל נט נכדו של אליעזר דן.
ומה עם קרובים נוספים?
חברי מערכת "האחדות", (מימין לשמאל) יישובים: יצחק בן צבי, דוד בן-גוריון ויוסף חיים ברנר; עומדים: אהרן ראובני ויעקב זרובבל (1912)
בבדיקת עיתוני "האחדות" בתקופה בה עבד יצחק בעיתון שמנו לב לשם החו זר על עצמו- יצחק בן-שפרה. ואומנם יצחק שינה את שמו לאחדותי רק כאשר עזב את העיתון כך כותב במפורש זרובבל וכך נכתב גם במקומות אחרים.
כאשר עבד בעיתון לא קרא לעצמו יצחק בשם שפרה 'ס כפי שהיה ידוע בילדותו בישוב הישן כי אם בשם העברי בן- שפרה כפי שמציין גם זרובבל בכתבת היזכור.
יצחק מנדב כספים משכרו הדל לטובת העיתון ואף מברך מכרים חברים ובני משפחה לאירועים שונים.
יצחק מברך קרובים ומציין במפורש כי אילו בני משפחתו .
יצחק מברך שלושה זוגות של קרובים: את פרידה ושבתי הירשברג לרגל הולדת בנם , את חיה אולמן וצבי כשדן ליום נישואיהם ובכ"ט בכסלו תרע"א את מושקה ואריה פעלז להולדת להם בן.
צבי כשדן עבד ב"האחדות" ואחר כך היה עורך העיתון "הפועל הצעיר" ו"קול העם" 1913 (פעם אחת )
שנתיים ישב בכלא בפקודת השלטון התורכי.
"האחדות" כ"ב סיוון תרע"א השתתפות באבלו של החבר לעבודה שמואל רוזנבוים על מות בתו בת השנה תחיה
קרובים נוספים שמברך יצחק אחדותי- פרידה ושבתי הירשברג לרגל הולדת להם בן
בתקופה זו נקרא אחדותי עדיין בן-שפרה כל זאת לפני המעבר למרחביה .
לאחר שעובר יצחק למרחביה הוא ממשיך לברך את ידידיו ולקבל ברכות- אך עתה בשם "אחדותי"
"האחדות" כ"ט אלול תרע"ב-ברכות מהחבר לייב פיינברג בירושלים
"האחדות" ה' חשוון תרע"ב חברים ממרחביה ואחדותי בתוכם מברכים את חבריהם לר גל הולדת ילדים להם.
ניסינו לאתר את צאצאיהם של משפחות כשדן , פעלז והירשברג אותם מציין יצחק כקרוביו.
הצלחנו לאתר דרך האינטרנט את שבתאי הירשברג אשר עסק במוצרי קרטון ובדפוס בירושלים , על פי הפרסום באתר העסקי שלו משפחתו עוסקת בתחום זה כבר שלושה דורות.
התקשרנו אליו ושאלנו אם יש קשר משפחתי בינו לבין שבתי ופרידה הירשברג אשר נולד להם בן בשנת 1911.
מר הירשברג ה חביב הודיע מיד כי שבתי ופרידה היו סבו וסבתו.
על יצחק הוא לא ידע דבר.
תוך כשעתיים הועברו אלינו שמות נוספים של בני משפחה – אף אחד לא הכיר את סיפורו של יצחק.
סיפרנו לכל אחד מהם על בן משפחתם. התחושה הייתה שיצחק אחדותי חי בהם.
כל התכונות הטובות של יצחק עליהן קראנו התגלו באנשים שכלל לא ידעו על יצחק אשר הודיע מעל דפי העיתון כי הוא קרוב משפחתם.
אמרנו לה ם שבטוחים אנו כי אלמלא נהרג יצחק בגיל כה צעיר היה תופש ללא ספק מעמד נכבד בקרב הנהגת הישוב.
צדקו כנראה הארכיונאית של קיבוץ מרחביה ומר זלמן אברמוב מומחה לענייני המקום המתגורר במושב מרחביה ובקי בכל פרט הנוגע להיסטוריה של המקום- אף בן משפחה לא הגיע לפקוד את קברו של יצחק .
אולי עתה-יצליחו בני משפחת הירשברג לגלות פרטים נוספים אודותיו ואודות בני משפחה נוספים על מנת שהבחור ייזכר לא רק בתולדות הישוב אלא גם בתולדות משפחתו.
ולא רק המשפחה
ומה עם צאצאיהם של זאב אשור,יוסף נחמני ורוזנבוים – עובדי הדפוס – אולי הם יודעים דבר מה ?
יוסף נחמני נשלח לגליל וצורף לארגון "השומר" (לדברי בן גוריון כאמור למעלה- נשלחו נחמני ואחדותי בהכוונתו) לאחר שמילא תפקידם רבים ובכירים בין היתר היה נחמני מנהל משרד הקרקעות של הקרן הקיימת
בצפון.
.
משמאל לימין:יעקב זרובבל,יצחק בן-צבי יוסף נחמני,רחל ינאית,אהרון ראובני. (1960).
על רוזנבוים אין בידינו מידע אולם ייתכן ובני משפחתו –לפחות חלקם- נמצאים בארץ ואולי גם באמתחתם מידעים.
וזה לא הכל
יצאנו למסע בעקבותיו של יצחק אחדותי ובדר ך גילינו פרטים מרגשים שאלמלא מסע זה לא היינו מגלים אותם לעולם.
גילינו בעתון "האחדות" כתבות של קרובי משפחה שלנו (ישראל גלעדי,אלכסנדר זייד) ופרטים שונים וחדשים עליהם.
תגלית השיא הייתה הודעת הנישואין של עקיבא=עקיבה רבינוביץ ורבקה בקר – סבה וסבתה של בתיה שנישאו ביפו בשנת 1910 .
עקיבא רבינוביץ איש "פועלי ציון" מצולם (כן, באותו הספר של זרובבל "עלי חיים" ) בחברת רחל ינאית בין חברי הועד הראשון של "פועלי ציון" בוילנה.
כל הפועלים עזבו את הארץ-עקיבא כמובן נשאר ..
עקיבא שעלה לארץ בשנת 1908 עבד בין היתר בחוות בן- שמן אצל דודו מנהל החווה –יצחק וילקנסקי.
בשנת 1910 הגיעה לארץ חברתו רבקה אשר נענתה לבקשת המשפחה לדחות נסיעתה לארץ כדי לסייע בפרנסת המשפחה ואת שני הכרטיסים שקנתה מסרה לאחיותיה-קיילה גלעדי וציפורה זייד.
ארבע האחיות לבית בקר שנות ה-60 משמאל לימין: קיילה גלעדי, אסתר קוזלובסקי , רבקה רבינוביץ ,ציפורה זייד. בתמונה הקטנה יושב- עקיבא רבינוביץ.
רבקה הגיעה לארץ עם אימה ו זו לא בזבזה זמן ומיד עם הגיעה הכינה ובישלה לקראת הנישואין.
עקיבא לא ידע עד הרגע האחרון שחברתו הגיעה ארצה ונשלח היישר לחופה על ידי דודתו שרה וילקנסקי אחותו של יצחק זאת לאחר פרידה מאולצת בת כשנתיים מחברתו.
החתונה נערכה ביפו, את הזוג קידש רבה של יפו שהיה אז הרב קוק.
המסיבה נערכה בבית מש' וילקנסקי. אורח הכבוד היה יוסף חיים ברנר אשר נשא דרשה ותרם פרנק אחד כפי שהיה נהוג אז .
גם פרט זה מופיע בעיתון "האחדות" לצד ברכות אחרות ליום הנישואין מחברים שעל חלקם כלל לא שמענו.
ויודעים אתם מי היה בעלה של שרה וילקנסקי דודתו של עקיבא ?
בתמונת אנשי הקואופרציה של מרחביה- מספר 9 מופיע– אברהם חנניה פזנר יוכבדזון – הוא היה בעלה של שרה.
לא יאמן . אומנם כולנו אחים זה לזה.
היה זה מסע מעניין, מרחיב דעת ומלא סיפוק .
הכרנו את הבחור הצעיר יצחק אחדותי , הילד המוכשר החרוץ,
נזכרנו במנהיגי תקופתו וחזרנו לבני משפחתנו הנערצים עלינו.
ותוך כדי – הצלחנו למצוא סוף סוף יש גם הוכחה כתובה לבן שלנו י ז הר "השמוצניק השרוף" שברנר היה בחתונה של הסבא רבא שלו וכל זאת רק בזכותו של יצחק אחדותי – שמנוחתו האחרונה במרחביה.
הרשימה עדיין לא תמה …
.כל בעלי הידע על יצחק אחדותי –אנא הוסיפו פרטים.
ראו גם
ראו גם
24 תגובות על “הקבר הראשון במרחביה :על יצחק אחדותי”
שמחתי לקרוא שהתגלית שהביאה לפריצת הדרך בגילוי שם משפחתו האמיתי של יצחק אחדותי היתה כתבתו של סבי, נחום מליץ (מלצן) בעיתון דבר מיום 4.11.1931 "על שורשי הפירוד".
במקום מסויים בכתבה נרשם בטעות כי אחדותי נפטר בגיל 27. הוא כמובן נפטר בגיל 17 בלבד
שלום רב לך.
רשימותיו של הסבא משופעות בידע ובעיני מאד אמינות.
דומני שעל מש' הסבא : בני המש' קראתי, ראיתי לא פעם ב'עתונות
ההיסטורית'.
אם יש לך עניין נא טלפן אלי ואשמח לעזור.
בברכה – מיכה.
קשר בין הרשברג לסלנט.
היה קשר משפחתי בין משפחות סלנט להירשברג.
רבקה בתו של רבי שמואל סלנט, נישאה לחיים הירשברג, בן אליעזר.
ולאחר מכן, אמו של חיים, נישאה למחותנה רבי שמואל סלנט.
איני יודע אם זה אותה משפחת הרשברג, או לא.
שלום והרבה תודה לך.
ידענו על הקשרים שציינת.
בדקנו אותם עוד בטרם הכתבה.
לא מצאנו היישומים שחיפשנו.
כאמור : הסיפור , מן הסתם עדיין 'לא תם' בהיבט בני משפחתו
של יצחק אחדותי ז"ל.
נקווה ששארי בשרו – קרוביו , מש' חבריו ובעלי ידע נוספים יחשפו וייזכרו
במקורות ותולדות וכך ייסגר מעגל, לא רק היסטורי לדמותו הייחודית
אלא גם 'יד ושם' של משפחתו, מן הסתם המורחבת שתאמץ אליה שמו וזיכרונו.
שלום רב למתעניינים.
נפלה שגיאה ברשימתנו – באשמתנו :
י. זרבבל ,'עלי חיים', הוצאת הספריה י. ל. פרץ , תל – אביב, 1960
( ולא 1969 ).
אגב, עקיבא רבינוביץ, הסבא של בתיה, מצולם בספר זה בע' 152
ביחד עם חברי : ועד – פועלי ציון בווילנה ( 1907 ) כשנה טרם עלייתו לארץ ישראל.
בין חברי הועד המצולמים גם : רחל ינאית וי. זרבבל.
לאלי אשד שלום רב.
הנני מעביר לך ד"ש מאחיה של רחל הוא קרובך – הגואל : אליהו בהר"א
לאנדא נכד הגר"א זצוק"ל.
דרישת השלום היא בת 111 שנים. מצאתיה ב'החבצלת' מיום 5 במרץ 1899 בע' 8 : 'אזכרת תודה וברכה'. האל הצילו מרדת שחת במחלתו העזה
דלקת הריאה. שלוחי האלהים להצלה הם : בית החולים 'ביקור חולים הכללי'
והרופא הנאמן המפורסם לתהילה ד"ר מ' וואלאך – ברב עמלו להחיות ולהשיב נפשו בתחבולות ותרופות מחוכמות וגם גבאי ומנהלי המפעל הנשגב שכלכלו אותו כל ימי מחלתו בבשר עוף ויין שאמפנייא לרוב, בחלב וביצים ועוד… אליהו מנדב ח"י גרוש. מחצה לאות תודה לבית החולים ומחצה ל: בית " מדרש אליהו" לזכר סבו שנוסד ע"י אליהו הנכד.
אזכרת התודה והברכה היא מיום ג' ח"י אדר.
התודה עלתה לעיני בהיותי 'משוטט' הרבה מאד בעיתונות העברית ההיסטורית, שם איזכורים מרובים של בני משפחתך – אלי באשר למיפעלותיהם , ברכות ואיחולים שקיבלו ושלחו, תרומות , סיפורים ייחודיים ועוד ועוד…
תודעה על הד"ש.
אם תמצא סיפורים יחודיים שקשורים בבני משפחתי אשמח לשמוע עליהם.
לא יאומן ,לא תאמינו מי היה בעל חנות בדיוק מול חצרה של שפרה הטוחנת שהייתה ככל הנראה סבתו של אחדותי-היה זה גרשון ליפשיץ הנפח והלמדן שאותו מציין עו"ד שבתאי זכריה בהתפעלות בספריו.
גרשון ליפשיץ הוא אב משפחת חתנו של מר אברמוב איש מרחביה השומר את זכרו של אחדותי החלוץ ואת קברו וכלל אינו מודע לכך שדווקא בני משפחתו שלו היו שכנים קרובים והכירו ככל הנראה את אחדותי ואת בני משפחתו שבירושלים העתיקה.
האם ידוע לכם מה קרה לבנימין סלנט הזה בן יוסף זונדל ושרה נחמה האם נותר לו צאצאים?
על פי החומרים שאספנו בשעתו נותרו לבנימין סלנט שני ילדים-יוסף שהתגורר בארצות הברית ויהודה לייב.
על פי החומר שבידינו נותרו שני ילדים יוסף בארצןת הברית ויהודה לייב.
תיקון טעות : קראתי היום את הרשימה ולפלא בעיני שלא תיקנתי בעבר והרי צ"ל : זלמן שזר היה נשיאה השלישי של מדינת ישראל ( ולא 'השני' כפי שהודפס בטעות )
עידכון 'משפחתי' נוסף… עקיבא רבינוביץ הסבא של רעייתי בתיה סיפר ( גם בחוברת הזכרון ליום השלושים למותה של הדסה ברלינסקי ז"ל , 1913 – 2011 אוקטובר הדסה – היא בתם של רבקה ועקיבא רבינוביץ, ואלמנת נפתלי ברלינסקי ) וכך עקיבא : '…אני רוצה להגיד שלפני כן אני לא ידעתי מהמתרחש פה…לא אמרו לי שמכינים חתונה לא ידעתי ואני עמדתי במשתלה ועבדתי ( השנה – 1910 , ב'בן שמן' בחווה שמנהלה היה דודו של עקיבא האגרונום יצחק וילקנסקי – וולקני הערת מ . כ ) עברה אסתר וילקנסקי : 'מה אתה עושה פה עכשיו ' ?, 'אני עובד פה'! , פרצה בצחוק:' מה זאת אומרת אתה עובד פה ' ? " מחרתיים כבר החתונה שלך"….' כלומר הדודה של עקיבא אסתר ולא שרה ( ברשימה לעיל טעינו וכתבנו – שרה ) הבאתי מעמוד 51 , בחוברת הזכרון , ירושלים , מחברת :בתיה כרמון , דצמבר 2011
'הבהרה' לתגובתי לעיל : גם שרה וגם אסתר שתיהן היו דודות של עקיבא רבינוביץ ז"ל. העידכון התייחס רק באשר למיידעת את עקיבא והיא : אסתר בדבר "חתונתו" .
אני נכדו של שמואל רונבוים שהיה מדפיס באחדות. האם נתקלתם בעוד חומר עליו?
לא ידעתי שהייתה לו בת שנפטרה לפני הולדת אבי שהיה הבכור.
תודה
גדעון ורדי
gvardi@sympatico.ca
לגדעון ורדי – הנכד של שמואל רוזנבום שלום רב ! ראיתי רק אמש פנייתך . חיפשתי , יש בידי עוד פרטים על הסבא ז"ל אותם אמסור לך . אנא פנה אלינו טלפונית לפי בתיה ומיכה כרמון בירושלים .
לגדעון ורדי שלום רב ! כתובת המייל שציינת – לא זמינה ! אם יש מי מהקוראים שמכיר את גדעון ורדי אנא הפנו אותו אלי : מיכה כרמון רחוב הנמר בירושלים . בתודה מראש .
חברים טעיתם בסיפור המצבה של יצחק אחדותי כתוב שמי שסיתת את המצבה היה יצחק ס"ט. זה אינו נכון, מי שסיתת היה אליהו ס"ט, איש הקואופרציה, כפי שכתוב ב"מרחביה", ספרו של מזכיר הקואופרציה יוסף רבינוביץ'. אליהו ס"ט יליד זדונסקה-וולה, פולין, , 1889 עלה לארץ ב- 1910, דור רביעי למשפחת בוני מצבות. אליהו נפטר ב- 1937 בעין חרוד וקברו בביה"ק בגדעונה.
אותי קראו על שמו. אלי סט, גדות.
לאלי סט שלום רב . אני מצרף הפניות לעיתונות יהודית היסטורית בהמשך להערתך הצודקת ! בעיתון 'דבר' מיום ה – 28 בפברואר 1937 בעמוד 4 . כתבו לשלושים למותו של אליהו סט : נח סלוצקר ; נפתלי כץ מהמושב מרחביה ; בנימין מנהלל וש . סלוצקי . הם גם הזכירו את המצבה שהקים ליצחק אחדותי וכן על המסורת המשםחתית בהקמת המצבות ועוד הרבה דברים חשובים ומעניינים על דמותו ואישיותו של אליהו ז"ל . במרץ , באותה שנה בעיתון 'דבר' על חוברת הזכרון שהוציאה 'עין – חרוד' ובשנת 1945 ב'דבר' קצרות על תמונת אליהו ביומן 'עין – חרוד' למלאת שמונה שנים למותו . זרובבל הקדיש לו : "נטף זכרונות" .
גדעון ורדי- האם זאת עדיין כתובת המייל שלך או שהיא שונתה
צ"ל : על המסורת המשפחתית : הסבא שלו , הוריו היו חוקקי מצבות והוא עצמו…הכותבים ערכו סקירה של תולדות חייו עוד מהעיירה , תחנות חייו בארץ ישראל , גם פרשת פציעתו בחדרה , ימי מגדל , , מרחביה , עין חרוד…הרשימה על חוברת הזכרון ב'דבר' ביום ה – 11 במרץ 1937 בע' 38 ועל היומן בעין – חרוד מיום ה -11 בפברואר 1945 בעמוד 4 .
למיכה כרמון
לא הצלחתי להגיע להפניות שציינת. אודה לך אם תשלח לי לכתובת הדוא"ל שלי
elisat.ok@gmail.com
לאלי אשד
די לתמונה העלובה של מצבת יצחק אחדותי. חזור אלי עם כתובת דוא"ל שלך ואשלח לך תמונה ראויה.
לאלי ס"ט שלום . להבנתי תמצא עניין גם בשני הפרטים הללו : בעיתון האחדות מיום ה – 27 בפברואר 1914 בע' 15 טור ימני – למטה : אנחנו פועלי מרחביה , תל עדש…ראה התוכן והחותמים . כמו כן באותו העיתון ביום ה -20 ביוני 1913 בע' 13 למטה הברכות ליונה הורביץ ובילה על הולדת : חפשיה . ראה הקישור ביו הורביץ לקטע הראשון על הסבא – אליהו ב'דבר' מיום ה- 28 בפברואר בע' 4 . כל טוב .