נעם פרתום .פורטריט מאת קרן כץ .
לפני כמה ימים הלכתי לאירוע שירה צעירה ושמעתי שם משוררת צעירה ומוכשרת שהרשימה אותי מאוד ,נעם פרתום.
נעם אמנם מוכרת בחוגי השירה אולם כלל לא מחוצה להם וכדאי מאוד שמצב זה ישתנה כי לדעתי יש לה פוטנציאל .
לבקשתי היא שלחה לי שיר שלא פורסם מעולם לפרסום ראשון באתר זה והיא שלחה שיר פראי מוטרף שמתכתב עם המשוררת יונה וולך .ועל פי פרשנותי לפחות מתאר את מעשה היצירה של המשוררת כמעשה סקס אינסופי עם האלוהות שמתגלה לעיתים כלא מציאה גדולה אבל לעיתים כקודש הקודשים..
השיר עורר אותי למחשבות על כך שכיום יש יותר משוררות אירוטיות מאשר משוררים אירוטיים בניגוד לעבר כביכול נשים מעיזות יותר לעסוק בנושאים המוצנעים והמיניים מאשר הגברים .
ומעניין מדוע זה כך. .
נעם פרתום – . משוררת, ילידת 1986.
סטודנטית לספרות וכתיבה באוניברסיטת, תל אביב
. בוגרת סדנת השירה של הליקון וסדנת כתיבה במנשר. שיריה ראו אור בעיתון "במחנה", בכתב העת "הליקון", בכתב העת "אלמנך" כתב ב"מעין", בפאנזין השירה "קטע", בווינט ובנרג'. כן
מספר משיריה הולחנו ע"י מוזיקאים והושמעו ברדיו .
לאלוהים אין קול מתוק/ נעם פרתום
לאלוהים אין קול מתוק.
יונה וולך שיקרה.
נגינת הסקסופון הגרועה שלו
מהדהדת בכל חדרי-שמים
ויורדת עד למטה
להחריש את אוזניי.
וגם הוא משקר.
שקרים גסים ופשוטים
של זקנה קשקשנית, ללא הכרה,
להדיר את שנתי.
מחליף איתי שקרים של חול תוך כדי שאני משתינה בשירותים ציבוריים
והוא עומד מחוץ לדלת התא,
ונותן בפי שקרים של קודש כשאנחנו בטיול ג'יפים בהרים,
נשארים ערים כל הלילה – משתכרים, מדברים,
והשכם עם הזריחה מנגנים בגיטרה ושרים.
אלוהים ואני נאהבים ותיקים.
בערבי שישי הוא שורק במכוניתו מחוץ לחלוני,
אני מזנקת בטיל למושב לידו,
ואנחנו יוצאים לסיבוב בעיר.
יש לו קבריולט גג נפתח בצבע מטאלי-טורקיז מטמטם
שכל הבנות מסובבות את הראש
וכל הבחורים חוטפים ת'ג'ננה ומקללים,
והוא לועס מסטיק בטעם מנטה חריף
ומסריח ממפלי ניאגרה של זיעה.
אלוהים מתגנדר כמו איזה שיח סעודי.
שם על עצמו חולצות משי צבעוניות חושפות-חזה ושרשרים,
ומושח את הבלורית שלו בברילנטין כאילו הוא מינימום אלביס פרסלי.
וגם גוף מתוק אין לו, שתהיו בעניינים.
גוץ קצת מגושם עם עיניים אטומות ומחושלות כמו שני מטבעות ניקל,
שיערות בגב וכרס בירה שמנה –
לוק שיצא מהאופנה לפני לפחות שלושים שנה.
ציפיתי מיונה לטעם יותר טוב בגברים,
עם הכמויות שהיא הזדיינה.
ועדיין, אני מודה, גם אני משוגעת עליו.
מגרגרת לקול נהימת המנוע,
מסתחררת ממהירות הנסיעה ומהרוח שמדגדגת את העורף ומשחקת לנו בשערות.
אחר-כך, בחדרון של מוטל זול עם מצעי קטיפה ו"וויו" לים
(ליד כלבו שלום)
אנחנו עושים אהבה.
כשאלוהים גומר הוא רועד מעלי ככה,
שאני לא רואה בעיניים, בקושי שומעת, בהתקף אסטמה מתקדם, לא יודעת מי אני בכלל.
אלוהים מתלהט כמו הלפיד האולימפי, נוהר כמו חמור, עוטה שריון קשקשים של אבירי השולחן העגול,
מדבר גסויות כמו רוכל בשוק, מלחית כמו כלב
גשם חומצי דופק בתריסים, זורם בין ירכיי
שנינו מפרכסים, מעבירים זרמים חשמליים כמו טרנזיסטורים מקולקלים,
מעוותים פיות – דגים קפואים בוויטרינה
וכשהוא לופת לי את היד, חזק,
אני נמחקת לכמה שניות במכה,
כמו צ'רנוביל.
אלוהים הוא הגבר הכי דוחה בעולם.
יורק סמוכטות, מפצח גרעינים וזורק את הקליפות מהחלון,
לא שוטף ידיים אחרי שהוא מחרבן, נוחר בשנתו, עוקף מימין,
מפלח שוקולדים במשקל מהסופר, מסומם מויטמין פי,
מחלק את מתנות היומולדת שלו לקרובי משפחה בראש-השנה.
קריזיונר, עצלן, מכור לפורנו, בלי שאיפות בחיים.
בבתי-קפה הוא מתווכח עם מלצריות על דמי-אבטחה שבא לך למות,
ובסוף בשביל הפרינציפ הוא עוד מעז לא להשאיר טיפ.
אלוהים בחיים לא יטמין לך איזה שוקולדצ'יק מתחת לכר, או פתק רומנטי ליד המיטה,
ובטח שלא ייקח אותך לארוחת-ערב ככה פאנסי, להתפנק.
וכשאת איתו בבריכה השכונתית תמיד הוא חייב להשתופף כמו איזה אורנג-אוטנג מהג'ונגל,
כדי שכל עם ישראל, כולל המציל והזאטוטים שמשתינים ברדודים, יראו לו ת'חריץ.
אבל מה, אלוהים הוא גבר שבגברים.
ס'תומרת, יונה, איך מסבירים את זה?
מה את לא נותנת בשביל כמה שניות כאלה –
צ'רנוביל
עוד מאת נעם פרתום
להבהיר את המים באש:ספר ראשון של נועם פרתום
"מפרקים את העיר" – שיר תגובה של נעם פרתום לשיר של אהרון שבתאי העונה לשם "כרוז מס' 1 לתלמידי כיתות י"א", מספרו החדש "טניה".( פרתום מדווחת : קראתי אותו בסביבות דצמבר דומני באירוע של "גרילה תרבות" נגד המאגר הביומטרי ואיכשהו הוא התגלגל לנרג'י ללא ידיעתי בכלל. מה שכן, העורכת שם לקחה לעצמה ליצנציה פואטיקה וחילקה את השיר לבתים. המלל לא אמור להיות מרווח .נעם פרתום ) –
10 תגובות על “האלוהים של נעם פרתום”
בשיר הזה לא ברור אם היא צוחקת על החוויה הדתית של יונה וולך או להיפך. נראה שהשיר הזה הוא שיר לא עקבי ומבולבל. מצד אחד אלוהים מוצג כגבר, הקונטציה היום למילה גבר היא מגוונת ואף לעיתים שלילית, כשרואים את ההטעמה השלילית של המילה הזאת בשיר. נוסף על כן, אלוהים מצטייר כמישהו כל כך אימפוטנט (לא מינית) שזה מסרס את החוויה הדתית הזו של יונה וולך כחוויה דתית. מצד שני הוא מוצג כפסטיבל וודסטוק 69, כמופלא ונהדר דבר שסותר לגמרי את הזלזול באל ובחוויה הדתית שלה. השיר הזה אומר דרשני.
השיר נקלט, אין ספק, והוא עשיר ומעשיר ועסיסי דיו כדי שישמע כיצירה אקטואלית ובעלת השפעה. אבל, לא בכדי חשש אפלטון מאמנים שלא הכירו בזכות הסגולית של האמנות לדעת ולשלוט בענייני הארץ והשמיים… ואילו מי שמסתפק בידיעה מוגבלת אינו רשאי כלל להישאר במדינתו, לפי דבריו, הסכנה היא ששוטים וילדים עלולים להיפגע מחד-גוניות שביצירות כאלו. כך הטעם הטוב, לפי אפלטון, נמדד על ידי ראיית האמן את זכותו על העולם כזכות אלוהית… ומסוכן המצב כל עוד מעורבות במלאכה רק תחושות וידיעות אישיות והן נטולות היבט כללי אוניברסלי.
מושך השיר שמוצג כאן כמו דוגמנית יפה אך הקודש והחול, אף שהוזכרו במפורש, לא מגיעות בו לכל מגע ביניהם, וזה מבטל את העתיד שלו…
כדעת רבים וגם של יוסי בלין: "אם יש אלוהים, הוא אישה…"
לדעתי, המשמעות, כל משמעות היא זכות והיא נשית… הכאב של יונה וולך לא ניתן לחשוף יותר ממה שהוא- כולו קבור יחד איתה.
נחמד אבל ארווווווווך כל כך!
שתחליט אם היא משוררת –
או אתגר קרת.
ארוך? נחמד?…
נראה שהשיר באמת סופג במקום להקרין.
וייתכן שישנה כאן גם השפעה של קרת.
ואם כבר, הדמיון במקורות לא רומנטי במובהק, ואפילו הטרגדיה של צ'רנוביל במימדיה אינה עוזרת לחסרי סבלנות שירית
איזה כיף תוציאי ספרון
[…] נעם פרתום […]
מקסים!
יופי של שיר. לא יודע למה נזכרתי בזה:
http://www.youtube.com/watch?v=F1WJkUv2AaI
אני הבן של בן דוד שלך עודד קארים לי עומר וזה יפה
הערה על השירה של נעם פרתום – נעם כותבת שירה שהיא מבצעת על הבמה כחלק מהוויית השירה שלה. זו לא שירה טהורה (ומה זו בכלל שירה טהורה??!!) זו אמנות מקורית שהיא שלוחת דור ה-Y. זו אמנות הספוקן וורד. מאמינה ויודעת שנכתב ועוד יכתב על המתח והקשר ההדוק בין השירה לספוקן וורד, טוב שכך. טוב מאד, הן מזינות זו את זו. רקאומרת..