|
לאחרונה התפרסמה רשימה של המשורר ומבקר השירה של עיתון "הארץ " אילן ברקוביץ' על מצב השירה העברית הנוכחית ובו "מיפה " את מי שנחשב בעיניו למיטב המשוררים.. |
המפה האמיתית של השירה העברית
מאת
קראתי את ה"מאמר" של אילן ברקוביץ' בסלידה עמוקה.
אמנם דבר אחד באותה רשימה הוא נכון : יש צורך במיפוי עומק של השירה העברית .
כל השאר הבל הבלים. .
נכון : נוסף לביקורות עומק המתיחסות למשוררים אינדיבידואלים וספרי שירה היוצאים לאור באופן שכל אחד מהם עומד בפני עצמו , נודעת חשיבות רבה למפת התמצאות כוללת של התרחשויות בשירה כך זה בשירה העולמית- וכך זה בשירה אצלנו.
בלי מפה זו אפשר להיטלטל מקובץ שירים לקובץ שירים ומשיר בודד לשיר בודד.
אמנם גם בדרך זו אפשר להתרשם ולראות שירים שונים כחלשים אבל במחשבה של הקורא והמבקר שולטת אז לא פעם "נקודתיות" בקנה מידה של השפעה
ולעיתים משתלט בכך אפילו כאוס סרק של ריקנות שמידי פעם מופיעים בה נקודות אור בודדות.
לדעתי, כזה הוא המצב, עוד יותר מאשר בתחום השירה בממלכת הסיפורת אשר בה יוצאים לאור אין-ספור רומנים שמחבריהם מוצגים בידי היחצ"נים כגדול בדורו כמעלים דילמות חברתיות בוערות. כל זה בלי שום הבדלה בין יצירות פרוזה חשובות באמת לבין רפורטז'ות מכסות של רומנים.
למעשה ביקורת פרוזה עברית כטקסט שקעה לגמרי ונמוגה בפני יחצנות.
ואגב, ידידי, מבקר הספרות החשוב בארץ אמנון נבות חזה תהליך זה כבר לפני זמן רב.
לכן אני באופן אישי וגם כתב העת "עכשיו" שבעריכתי ניסינו תמיד להציב – גם בצד ביקורות חשובות בודדות – גם סוג של מפה, של נוף כללי, של מה שקורה בכל תחום הספרות גם תוך השוואת יצירות , ניסיונות של בדיקה, מיהם היוצרים המקוריים והמחדשים החשובים ביותר וכן מה הם הזרמים התוכניים והצורניים העיקריים של היצירה בכל תחום הספרות.
נזכיר לקוראים כי בשנות ה-60 למשל הצבנו "עכשיו" ואני את מפת השירה העברית, וגם את מפת הסיפורת והמחזה בארץ.
כך, למשל, הכרזנו ובצדק כי יונה וולך , יאיר הורוביץ , מאיר ויזלטיר ואהרון שבתאי הם הקבוצה המוליכה בשירה העברית של דור שנות השישים.
לא התעלמנו ממשוררים כשרוניים אחרים אם היו כאלה. אבל, ראינו בצדק בדורה של יונה וולך את הצעירים הנ"ל כ"מוליכים" באמת. כאלה שהציבו וגבשו סגנון חדש וחשוב או סגנונות חדשים וחשובים נוספים.
גם בספורת היה זה "עכשיו " שהסב את תשומת הלב לגל החדש של עוז, יהושע, אפלפלד, קניוק, אורפז, כהנא כרמון ואחרים.
לדעתי, גם כיום – גם בתחום השירה אי-אפשר לוותר על מפה כללית כזאת של אבחון, זרמים וצורות הבעה, כחלק מהספרות והתרבות העברית בכלל.
אולם וודאי שביצירת מפה כזאת אי אפשר להתייחס ברצינות להבחנות מעוררות הצחוק של משורר גרפומן ממדרגה תשיעית ,אפיגון עלוב של אפיגון עלוב .
לכן נביא גם כאן את מפת התרחשויות האמיתיות ותרשימי הזרימה החשובים באמת בשירה של עשור זה.
זוהי התפיסה האישית שלי, של כתב העת "עכשיו" שנראים לי בתור התבליט הנכון המשקף אל נכון בשירה של עשור זה.
המשוררים המובילים בדור הבינים ובדור הצעיר ממש בשירה העברית כיום הם אנשי כתב העת הספרותי "עמדה " אריק א' , ועמיתו עמוס אדלהייט, שהוא גם אחד המבקרים הספרותיים הרציניים ביותר כיום , ואנשי המגזין הספרותי "כתם " יהודה ויזן , ועמיתו לשעבר עודד כרמלי
בשירתם קיימים חידוש דחיסות לשונית וצורנית והעזת תוכן המתדיינת במציאות של מדינת ישראל בשנים האחרונות, כאשר כל אחד מהמשוררים הנ"ל מבורך גם בעצמיות בולטת בסגנון אינדבידואלי.
נוסף להם הייתי מציין לטובה מקרב בני דורם משוררים כגון:
שלמה קראוס, חגית גרוסמן, ציפי שטאשווילי, נוית בראל ויואב עזרא.
כן ,ברור כי נוסף לשירתה המרכזית של מאיה בז'רנו, אשר תחילתה במחצית השניה
של שנות השבעים ונמשכת עד היום. חשוב לסימן במפה, מבחינת הניסוי הסמנטי והצורני
חלק מיצירתן של שתי יוצרות מובהקות רחל חלפי ואפרת מישורי.
בשירה של השנים האחרונות בולטת גם יצירתה של אילנה יפה שעברה מרובד של שירה סוריאליסטיית בלתי מבוטלת בפני עצמה לשירה בעלת גוון מטפיסי חשוב המצטיינת גם בניסיונות לשוניים .הממזגת סגנון לשוני חדש עם זיקה למקורות.
האם פירוש הדבר כי אין יוצרים בעלי ערך נוספים מחוץ למפת השירה שציירתי לעיל?
בודאי נוכחים בשירתנו יוצרים נוספים כאלה – אך הם לא במרכז ההסתכנות הזינוק והפריצה הסמנטית
והצורנית קדימה – ופחות ככל שמדובר בחידושי היצירה בעשור האחרון.
קודם כל קיימים בודאי משוררים לא מעטים הממשיכים תהליך יצירה משמעותי.
די לחשוב על יוצרים כמו ישראל אלירז, אריה סיון או גם משוררות כמו חדווה הרכבי, שרון הס או את שירתן היפה של דפנה שחורי ושבי שחורי ושל המשורר והמלחין דרור אלימלך, ואם לנקוט במידת היושר והאמת, יאמר כאן כי, למרות המחלוקות הרעיוניות שיש לי עם הקו של קבוצת "הו" , ברור כי משוררות כמו אנה הרמן ' המשוררת הדתית גילית חומסקי ובמידה מסוימת גם סיון בסקין יצרו טכסטים בלתי מבוטלים, למרות שלדעתי הן כבולות בשלשלאות החרוז. ובמישור של השירה הלירית אין להתעלם מיכולתו של שמעון אדף.
אזכיר גם גם את המשוררת ללי-ציפי מיכאלי שהיא משוררת אורבנית ואירוטית מעניינת שיש לה כמה שירים טובים בתחומים הספציפיים שבהם היא עוסקת.
אם אחזור לרגע למשוררים ותיקים יותר הממשיכים את חוט חיותם מאז. הרי אני תמיד סקרן לשיר טוב של אנשי "אחד בעד שלושה" רני סומק, אלי בכר ופרץ דרור בנאי.
אומר כאן משהו אישי לגבי רוני סומק. אני כתבתי שני מאמרים על סומק ששרטטו נכונה את קווי האופי של עיקר שירתו. לדעתי, הוא משורר קולאז'י חשוב הממזג רכיבים מתרבות הפופ המערבית ומישראל אלימה ודינמית של ימינו. אולם, חזרתו על קלישאות של עצמו אינה לטובתו. יש לכפות עליו חזרה לרמת שיריו העיקרית,כנגד הימנוני שבח של בינוניות בלי קשב אמיתי.
אי אפשר לסיים אפילו רשימה זו בלי להוקיע משירתו של סומק אלמנטים של גרפומניה מובהקת, של פסבדו- שירת יהודה עמיחי המנסים בחוצפה לתפוס מקום מרכזי על בסיס יחצנות ועל ניסיון, ולהנשא על גלי מגדריות קלוקלת.
אם אגביל עצמי רק לתחום גרפומני בשירה הרי אסתפק כאן בציון שמם של שני גרפומנים ידועים לשמצה רעשנים.הממלאים כל סנטימטר של החלל היחצני של עולם השירה בשירותיהם הטפיליות.
הגרפומן מתי שמואלוף שהתבלט בתחום הגרפומניה המגדרית והעדתית השכוחה.
גרפומן צעיר נוראי נוסף אולי אפילו גרוע יותר אם זה בכלל אפשרי מאחר שהוא אינו מסתפק בתפקיד
"המשורר" אלא גם מנסה להופיע כמבקר שירה מרכזי תחום שבו אין לו את ההבנה המינימלית ביותר והוא כמובן, מחבר שירת התפוזים והחרובים הזוועתית , אילן ברקוביץ'. הופעתו של התפוז הנ"ל, כך מכנים אותו במיליה על פי שם ספר שיריו. מדגימה את שלטון היחצנות נטול מרכז ונטול נקודת כובד.נוסף לעולם הפוך, אשר בו בולטת בינוניות רבה בריבוי של פסטיבלים לשירה
וברוב מדורי הספרות ברדיו ובטלויזיה ניכרת מידת היחצנות וכוחנות נטולי מקום של הערכה שקולה משיפוט אובייקטיבי על מצב השירה. מצד שני, סבורני כי בתחום השירה והטכסטים בכלל שורר צדק קוסמי רב יותר מאשר בתחום חברתי מדיני.
כל הטכסטים החשובים והחדשנים באמת יזכו בודאי וזה מניסיון אישי למקום וליחס הנכונים בחלוף השנים.
אני נזכר כיצד שירים של דוד אבידן ושל יונה וולך ניתקלו בדממה בתחילת דרכם. ולעומת זאת עמדת הביקורת האוונגרדית שהתייצבה לצד השירה האוונגרדית היא שנצחה לאחר זמן מה, והיא זו אשר הכתיבה את טעם הקהל ברבות השנים וזכתה ממנו לתשואות.
לדעתי, השמות של המשוררים/משוררות שציינתי לעיל הם אלה שיהיו ושיזכו או לפחות חלקם להכנס ולהדהד בפנתיאון השירה העולמי . ושמותיהם בודאי יהוו את מרכז השירה העברית של עכשיו ושל העתיד.
ראו גם
גבריאל מוקד מסביר מיהי המשוררת העברית הגדולה של זמננו
128 תגובות על “מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד”
חחחחחח…. ואיפה צ'יקי? למה לא הזכירו את צ'יקי?
מוזר, שגבריאל מוקד לא מציין את אלי הירש.
מצד אחד הוא מהלל ומשבח יוצרים כמו גיורא פישר , אורית גידלי ומצד שני הוא מופיע אתמול בערוץ שמונה וטוען שאין שירה טובה כיום. במידה ואין שירה אז מה אתה אלי הירש כותב בשבח ספרים שונים ובמידה ואתה כותב בשבח ספרים אז מדוע בזמן אמת אינך מציין זאת. אי אפשר לאמינותו הספרותית של אלי הירש.
ללא קשר למיפוי שפרופסור גבריאל מוקד " עושה של מצב השירה העברית ,עלי להצהיר כאן שאני מתנגד לקביעתו ש:
"אולם וודאי שביצירת מפה כזאת אי אפשר להתייחס ברצינות להבחנות מעוררות הצחוק של משורר גרפומן ממדרגה תשיעית".
בניגוד למוקד איני רואה כל קשר בין יכולתו השירית של אדם ובין יכולתו הביקורתית.
יכול להיות אדם גרפומן שירי ולעומת זאת להיות מבקר מעולה אם כי כמובן זה לא הכרכי.
ולהפך. יכול אדם להיות יוצר מעולה ובו בזמן מבקר בינוני ומטה.
מן הסיבה הפשוטה ששני התחומים דורשים כשרים שונים.
ולאמיתו של דבר כשאני חושב על כך רוב המבקרים הגדולים היו יוצרים בינוניים ומטה.
אם כי יואב עזרא הוא נסיך
הוא באמת רציני ברשומה הזאת?
ומסכימה עם גבי- מעניין שרק שמואלוף גרפומן, בצ'יקי ושאר החבורה לא דבק רבב.
לאין ערוך הרבה יותר מזו של ברקוביץ'. מוקד מציין את האנשים המקורבים אליו, או האנשים שהוא טיפח לאורך השנים, ומוסיף להם כמה קישוטים מהשירה העכשווית כדי לא להיחשב אנכרוניסטי. אין שום תזה מאחורי הבחירות, וסתם נימוקים קלושים או תיאורים בעלמא. מוקד כנראה לא הפנים שהימים העליזים של עכשיו כבר עברו, ולאויר בעלמא שיוצא מהפה שלו אין משמעות רבה יותר מאשר לזה שיוצא מאגזוז של אוטובוס. כדאי שיתאמץ יותר אם הוא באמת מעונין למפות משהו באופן שיהיה לזה איזושי משמעות עבורא מישהו
אני חושב שנסחפת לכמה הערות כוללניות מדי.
אם כי כתבת "שאינך רואה כל קשר בין יכולתו השירית של אדם ובין יכולתו הביקורתית" אני סבור שהחטאת את המטרה דווקא בעניינים חשובים ביותר.
בספרות העולם, במאה ה-20:
קשה לתאר שני משוררים גדולים ומבקרים גדולים כעזרא פאונד ות"ס אליוט.
ועתה אמנה מעט בשירה העברית:
י"ג, ביאליק, שלונסקי, פיכמן, זך.
כן, ואפילו מאיר ויזלטיר, שמאמרים אחדים משלו, בין השאר על אלתרמן ואצ"ג עקרוניים וחשובים ביותר.
ציריך להבין כי מי שיודע לכתוב שירה עשוי גם להבין היטב כיצד היא נכתבת ומהי השפעתה.
מבקרים גדולים.אני מסכים .
אבל יש מבקרים גדולים שהם יוצרים קטנים.
לדוגמה פרופסור מנחם פרי בספרות העברית .
זה אדם שמבין מהי יצירה טובה וחשובה.אבל אין לו שום יכולת ליצור אחת כזאת בעצמו.
אני יכול לתת עוד שמות.
רשימתו של מוקד מעלה תהיות רבות באשר ליכולתו לאבחן נכונה את מפת השירה העברית, או כל תחום אחר.
בהשתלחות חסרת הרסן הזו אין ולו מילת אמת הנוגעת ללב הקורא, הגונה ולו במקצת.
מה קרה לך, אדוני הנכבד, שהערכתי רבות והוקרתי בעבר?
חבל…
אני חושב שהן חדות מאוד ומקצועיות מאוד. הן גם מעליבות מאוד בחלק מהמקרים וחבל. מכל מקום אבחנתו לגבי שירתו של רוני סומק היא פנינה. מה שהוא כותב על מתי שמואלוף פוגע מאוד אני מניח אבל נכון מאין כמותו.
עודד כרמלי, יהודה ויזן הם הגדולים של הדור
נוסף, שגבריל מוקד מישום מה בחר להתעלם ממנו.
אינני בטוח שמנחם פרי הוא מבקר גדול.
צריך להבחין היטב בין פעילותו כמו"ל ופעילותו כחוקר לבין פעילות כמבקר ספרות.
במובן הזה, שני חוקרים אחרים, דרשון שקד ז"ל וגן מירון ייבדל לחיים ארוכים, עולים על פרי בכל מובן שהוא, הן במחקר והן בביקורת.
ראשית אין קשר בין מפה שמהותה היא יחסים או קשרים מרחביים לבין שורת הטענות המנותקות זו מזו לגבי חשיבותו של משורר זה או אחר ע"י שני הצדדים.
אני תוהה איזו חשיבות יש כלל להצהרות החשיבות הללו.
ההצהרה על מיפוי יוצרת תחושה של הבטה אובייקטיבית ממרחק על משהו שכבר קיים ללא נסיון התערבות. זוהי הטעיה כמובן כי האקט ההצהרתי על החשיבות הוא נסיון ליצירת חשיבות של מישהו ולא הסתכלות חיצונית על חשיבות. ניתן בטעות לחשוב ששני החורצים דיני שירה הם אנשים חסרי אינטרסים ורגשות ורק שיקולים אסתטיים מנחים את בחירותיהם. זוהי כמובן שטות מוחלטת. החורצים כידוע הם ככולנו מלאים רגשות אהבות נקמנויות קטנות וכו. לחורצים יש כמו כן (הייתי אומר זאת לגבי ברקוביץ בעיקר) סוג של תאוריה או פרדיגמה שהם מנסים להלביש, בכוח זה או אחר על המציאות השירית בארץ. כוחן של תאוריות כאלו בתחום מדעי הרוח חלש במיוחד והניסיון הזה נראה עקר וחסר טעם. לפי דעתי יש שירים ומשוררים שכתבו אותם אין שירה שהיא איזו מהות אונטולוגית. הנסיון לקבץ משוררים בקבוצות של זמן למשל או גיל עשוי להיות אבסורדי, כי מלבד הגיל והזמן
אין קשר בין שירת אחד לאחר או שהקשר חזק יותר מאשר הקשר והדמיון בין משוררים מתקופות שונות מלבד העובדה שהם פועלים באותה תקופה. ז"א שהכוח ההסברי של תאוריות כאלו הוא בערך אפס.
והשימוש בו הוא לכן לוקה ומטעה.
אני מקווה שניתן לסמוך על הזמן שיעשה צדק עם המשוררים הראויים וידלג בקלילות מעל מאחזי העיניים.
סליחה שכחתי
להזדהות בתגובה הקודמת.
ולכן פסולות שתי הרשימות בעיני.
לא גרשון שקד ובוודאי שלא דן מירון יצרו איזו יצירה של ספרות יפה ששווה משהו .
בהחלט אפשר לטעוו שהמסות של מירון הן יצירות אמנותיות כ"מסות ". אבל זוהי יצירה ביקורתית עיונית לא ספרותית.
דווקא גבריאל מוקד נראה לי שהוא מכל המבקרים הבולטים שלנו הוא האיש שהתקרב יותר מכל להצלחה בתחום הספרות היפה עם הואריאציות שלו וגם עם המסות החצי בדיוניות שלו על עגנון .
נזכיר גם את גיורא לשם מסאי שהצליח לדעתי כמשורר עם "הנה ימים באים ".אבל גיורא לשם התבלט לאורך השנים במסה יותר מאשר בשירה.
אינני אוהב מיפויים בתחום הספרות.
למען האמת, אינני זקוק להם.
עם זאת, עשוי לעתים להיות ערך מסויים למיפוי, אם הוא נעשה באופן מושכל, ככל האפשר.
יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר, למשל, ממפים שתי קצוות שונות לחלוטין של משוררים שתחילת יצירתם ראשית שנות ה-60.
רוני סומק ומאיה בז'ראנו, קצה מול קצה בדור מאוחר יותר.
בשנים האחרונות קשה מאוד למפות משהו, משום שמרבית הכותבים חסרים השקפת עולם בולטת בשירה.
כאשר אני אומר "השקפת עולם", אני אכן מתכוון להשקפת עולם ולא לאידאולוגיה לכאורה.
להלן רשימת השמות שאתה בעצמך ציינת בהיסטוריה , שאתה אוהב ומחשיב (אנ אר גי). רועי ציקי ארד, נמרוד קמר, נמרוד פלשנברג, ללי ציפי מיכאלי, ננו שבתאי, ואן נוין, אילן ברקוביץ', תמי כץ לוריא, יהודה עתי, ענבל כהנסקי, אור דהן, מתי שמואלוף, שם אמרת שקיימים עוד שמות וחברים. כל השמות הללו כל הסמלים של השמות הללו אינם מופיעים במפה, שאתה רשמת. אתה לא חבר ולא אח. כיצד רשמת את הרשימה?
באשר לשקד ומירון התכוונתי לכובע הכפול של חוקרים ומבקרים, בדומה לפרי.
בפירוש, לא התכוונתי לומר שהם יוצרים.
שהשקפת העולם החדשה בתחום השירה היום היא בתחום השירה האינטרנטית.כזאת שמבוטאת מידי פעם בידי ערן הדס ותומר ליכטש וכמה אחרים.
אבל היא עדיין אינה מגובשת דיה.
אבל יש להם איזה שהוא גרעין של השקפת עולם.
פרט לכך קשה לדבר על השקפת עולם חדשה בתחום השירה כזאת שהייתה למשל למשוררי ומבקרי שנות השישים .
אבל לדעתי זה בדרך.
באנתולוגיה של ברקוביץ' יש שיר מצמרר של יעקב ביטון בשם "אגרטל". מומלץ מאוד לקוראו, וגם את הדברים שמסביבו.
רשימות "סוף עונת הבוגונוויליה" נכתבו לפני כשלוש שנים. זעמו של פרופ' גבריאל מוקד יצא על האנתולוגיה החדשה שברקוביץ' ערך ועל הרב-שיח שבו השתתפו עשרת המשוררים שבחר. צריך להביא את הקישורים המתאימים לזה כדי שהקוראים יוכלו להתרשם בעצמם.
אני לא כתבתי את הרשימה האחרונה (חסרים הקישורים המתאימים).
האם היא ממוענת אלי?
ברקוביץ' עושה עבודה מדהימה. הוא ממש המציא גלגל חדש ואתם כולכם מקנאים בו, כולל אתה גיורא לשם, שסוף סוף מישהו כתב לך באתרך שאתה גרפומן ואמת כתב. כמה נפלא!
לעמית,
שאני אקנא באילן ברקוביץ'?
למה?
אני מקנא באייל ברקוביץ' שעשה מעשים שאינני מסוגל לעשות. אני מקנא במ.י.ק.י. ברקוביץ' שהגיע לגבהים שאינני מסוגל להגיע.
ואם מישהו טרח להמתין 50 שנה כדי להגיב באתר שלי תגובה אנונימית שבה נאמר שאני גראפומן אני בהחלט שבע רצון. כנראה שהאיש עקב אחרי במשך 50 שנה ופתאום הואר באור נגוהות ורוח ה' ירדה עליו והוא יודע להפליא מי גראפומן ומי לא.
מפליא!
כולם יודעים שאתה גרפומאן.
כל הודעה נוספת מהסוג הזה תימחק.
והסיבה היחידה שאני לא מוחק אותה עכשיו היא כדי שהיא תמשמ דוגמה לאחרים מה אסור להם לכתוב
אסור לך להשמיע את הקשקוש המטופש הזה :כולם יודעים שאתה גרפומאן ".
אלא עליך תמיד להסביר לנמק וכו'.
ולא להציג דברים כאילו הם כביכול ידועים ומובנים מאליהם מעבר למוחו הקודח של הכותב ואולי גם שם לא.
כאמור כל הודעה נוספת כזאת תימחק.
תודה.
הנה ציטוט מתוך הרשימה המביכה של גבריאל מוקד, שהיא חובבנית יותר מהמילה "חובבני": משורר גרפומן ממדרגה תשיעית ,אפיגון עלוב של אפיגון עלוב . – סוף ציטוט. כך הוא מכנה את ברקוביץ' – שהוא משורר בחסד עליון – מבלי להביא אף נימוק זולת הקנאה הנוטפת משפתיו העבשות.
עליו אתה מגן כחסיד שוטה וכך גם על גיורא לשם הגרפומאן – אבל את ברקוביץ' אפשר לגדף כמה שרוצים, נכון?!
בושה וחרפה שאתה קורא לעצמך בלש תרבות. אולי אתה סוכן תרבות מטעם הפרבדה אבל בלש אתה לא!
ולידיעתך: תלונה בנושא תוגש למועצת העיתונות אם הדברים ימחקו. עמית.
לעמית,
לא מובן לי מדוע אתה גורר אותי אל הדיון הזה כאשר לא הבעתי ולו מלה אחת על אילן ברקוביץ'.
סוף סוף מישהו אומר כאן את האמת! אל תירא ואל תיחת!
גבריאל מוקד מוכיח שיש גם דבר כזה: גראפומאניות של מבקר שאין לו מושג בשירה וכל מה שנשאר לו הוא חבר מרעיו שיושבים איתו לשולחן ואוחזים לו בשקיותיו.
גיורא, אני לא מקנא בך על מה שעברת באתרך, אבל האמת היא שגם אני מעולם לא ראיתי בך משורר.
יש זכות לכתוב מה שהוא רוצה במאמר שמתפסם תחת שמו כל זמן שאין שם האשמות של לשון הרע וכו' ואין כאלו אלה ארק הערות על רמתו השירית של משורר זה וזה.
גבריאל מוקד רכש לעצמו את הזכות הזאת בחמישים שנה של עריכה ויצירה ומאות מאמרי ביקורת שבהן הוא הראה שהוא יודע על מה הוא מדבר.
לך כמגיב אנוניצמי כאן אין זכות לכתוב מה שאתה רוצה אלא עליך לנמק כל טענה שלך .ובוודאי טענה כמו זאת ש"גיורא לשם הוא גרפומן " וכו'.
זאת כדי שנדע שיש לך את המושג הקלוש ביותר על מה שאתה בכלל לדבר.
כאמור כל טענה שלך חייבת להיות מנומקת היטב ולא היא תחת סכנת מחיקה.
חמישים שנה אדם היה צדיק, ללא רבב, הרבה במעשים טובים, והנה בשנה החמישים ואחת לחייו הכעיס אותו אדם עד מאוד, קם ורצח אותו. האם נקרא לו רוצח או לא?
גבריאל מוקד במשך חמישים שנה אולי היה רהוט והנה קם לו משורר צעיר ונפלא, ומוקד חש כיצד הקרקע נשמטת מתחת לרגליו הנכלוליות, וקובע בלי להסביר ובלי לנמק כי הלה גרפומאן מדרגה תשיעית.
ואני אומר: מוקד הוא הגרפומאן ודעתו נשתבשה. ועכשיו צא ולמד, צא ומחק, עשה מה שתרצה, אבל אל תשכח להביט בראי בסוף היום, ולנקות את מה שצריך מן האמת.
לאלי,
ראה, עמית כותב את אשר על דעתו בלא שהוא מרגיש צורך לנמק.
למה אתה דורש ממנו לנמק?
אתה חושב שיש לו נימוקים?
אם כן, אתה נאיבי כמוני.
בנסיבות שבהם כותב אדם כמו עמית (אם הוא אכן אדם ולא עב"מ) אני מרגיש כמו ברווז בנחל: מנער את המים מן הכנפיים וממשיך לשוט.
הדבר האחרון שאותו אתה יכול להגיד על עצמך הוא שאתה נאיבי. ובלילה לא היית ברווז כלל וכלל אלא קראת לברווזים אחרים כי יעזרוך. גונב דעת.
מעולם לא נזקקתי לסיועו של איש, לא בעבודתי הספרותית ולא בעבודתי הטכנולוגית.
ועכשיו, היזהר לך!
אם אינני ברווז, אני עשוי להתגלות לעיניך ככריש!
איני יודע מי אתה .
איני יודע מה אתה .
איני יודע עם בכלל קראת את גיורא לשם שעליו אתה מכריז בקול גדול הכרזות שונות.
ואם קראת משלו .
מה קראת ?
איני יודע עם בכלל שמעת את שמעו של גבריאל מוקד מעבר לרשימה הזאת .
ואם קראת מה קראת ?
איני יודע עם בכלל קראת את אילן ברקוביץ' .
ועם כן מה קראת .
להצהיר הצהרות צרחניות בלי נימוק ופירוטים היא בזבוז זמנם היקר של הקוראים כאן שקצה נפשם בצרחנים שצועקים צעקות שונות על דברים שלא ברור בכלל מה הם יודעים עליהם .
זוהי עבירה חמורה על כללי האתר.
כל הודעה נוספת שלך לגבי יוצר או מבקר שלא תיתן לה נימוקים נמצאת תחת סכנת מחיקה אז הקפד לנמק כל דבר.
לא משנה מה אתם חושבים על עמית, הרבה זמן לא ראיתי את גיורא לשם עצבני כל כך. כנראה שהוא עלה על משהו שאחרים פחדו להגיד שנים הרבה. חשבו על דימוי של בלון שמישהו תוקע בו סיכה.
אין שום סיבה להיות עצבני בגלל איזה צרחן אנונימי שספק אם אף קרא ולו מילה אחת ויחידה שהוא כתב בימי חייו.
המינימום הנדרש ממי שכותב עליו שהוא יקרא מיצירותיו על מנת לחוות דיעה עליהם .
לא נראה שעמית היקר עשה זאת.
דווקא כן משנה מה חושבים על עמית.
מגיב אלמוני, שאינני יודע מיהו, מקלל כל העת בלא להמציא נימוק כלשהו, זה די מרגיז.
אני עצמי תמיד מזדהה בכל מלה ומלה, תמיד מנסה לנמק את טענתי, אם לחיוב ואם לשלילה, מודה בטעות אם טעיתי, וכו', זכאי ליחס הוגן יותר.
בין השאר, השקעתי עשרות שנים מחיי בעבודתי, הן הספרותית והן הטכנולוגית.
מטבע הדברים שאני זכאי להתיחסות הוגנת, לאו דווקא למשוב חיובי.
התיחסות הוגנת היא לומר לי שאפי עקום אם הוא אכן עקום.
מאחר שהואשמתי ביבלת על האף כאשר עמית אפילו לא הצביע על האף, חורה לי!
לא משורר אחד ולא משוררת אחת , שסנגרת על שירתם , יוצא להגנתך בהתקפת הבלע של פרופסור גבריאל מוקד. ברשימה מכנים אותך וכמובן במפה הספרותית בשמות שלא יתוארו, ואיש ולא משורר ולא משוררת , שהיית לטובתם אומר משהו לטובתך. זה אומר משהו על החברה בה אנו נמצאים. ושמעו טוב משוררים חברתיים ומשוררות חברתיות עלק. אתם לא יוצאים במילה אחת לטובתו של אלין ברקוביץ'. אתם/אתן…דומן.
זה נכון.
אם אילן ברקוביץ' היה יודע היום , מה כתב מנחם בן על שירתו בעיתון של מחר, היה הוא מתפלץ.
אם כי יש לציין שהוא החמיא לטור של ברקוביץ' ולדרך בה הוא מסקר את הסצינה השירית
זה כמו שיתקיפו את חן קליימן ורן יגיל לא יאמר דבר. קצת אנושיות. מה זו ההתקפה הזו? לכל המתקיפים אילן ברקוביץ' הוא חבר. זה מה שהוא.
הוא גרפומן המייצג עם של גרפומנים. הרוב הדומם המדופס לרוב הוא גרפומניה, ואילן ברקוביץ מייצג נאמנה קו זה. אילן ברקוביץ מייצג אותי, על החתום קול העם.
איפה איום המחיקה? רק תגובות הפוגעות במיליה שלך ושל מוקד מאוימות להימחק. איזו בושה ואיזו אחיזת עיניים.
עמית היקר ?
במקום לבלבל את המוח עם השטויות שלך אולי תתחיל לספר לנו מה אם בכלל קראת של גיורא לשם ?
אנחנו מחכים.
אל תתיחס. לא למנחם בן ולא לגבריאל מוקד ועמדה. אתה קדוש.
שלום לכם. תנוח דעתכם. קראתי גם את רשימתו של פרופ' גבריאל מוקד כאן; גם את דבריו של מנחם בן עליי ועל שירתי ("משורר גרוע למדיי; חסר קול אמיתי משלו; נשען על קולם של משוררים אחרים"). אקרא כל דבר שתרצו.
ספרי החדש, "חרובים", ראה אור לאחרונה בהוצאת אבן חושן והוא נמצא בחנויות הספרים. זהו חלק שני בטרילוגיה. אני מזמין את הקוראים להגיע אליו ולקרוא בו.
בברכה רבה ולהשתמע, מאילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
דרישת שלום חמה לרן יגיל, שעשה את העריכה הלשונית לדבריו של מנחם בן ב"מעריב". אני מניח שהוא נהנה מכל רגע.
כל הכבוד אילן על התגובה הזו
אתה נוהג לפי הכלל הידוע "לא אכפת לי מה יכתבו עלי, העיקר שיאייתו את שמי נכון" אני מאחל לך הצלחה עם ספרך החדש
אני מבטיח שאעיין בו ואם ימצא חן בעיני גם ארכוש אותו
אילן ברקוביץ' הוא חבר שלנו.אז די, הלא תמצא בשירתו איזושהי קרן שמש לציבור הקוראים.
חגית גרוסמן. אינן אומרות דבר . קולן החברתי הלוחמני משום מה נדם.כאשר מתחולל קרב על המשוררות חובה לתפוס עמדה בצל המשוררים הנלחמים, ושתי המשוררות הבזויות הנ"ל שאילן הלל אינן אומרות לא מילה ולא צל של מילה לזכותו. איך אמרו למעלה… הן
של אגי משעול, כאשר אגי משעול היא מניאטורה של רוני סומק הבינוני.
אני לא צריך עזרה מאף אחד ומבקש שלא להשמיץ משוררות נפלאות כיודית שחר וחגית גרוסמן על לא עוול בכפן.
אני מסתדר לבד וקורא לכולם/ן להגיע אל ספרי.
בברכת שבת שלום ומבורך, מאילן ברקוביץ'.
סערה בכפית של תה דלוח
מוזר לאן הפה של בני האדם לוקח אותם. הבל פה.
ראשית, משורר חברתי מחוייב לעיניין חברתי, ולא ליחסי ציבור של משוררים אחרים.
שנית, לא ידעתי שאילן ברקוביץ' הוציא ספר, איחולי, שיהיה בהצלחה.
שלישית, אין לי מושג מדוע פתאום נחלץ שמי כ'בוגדת בהגנתו'. למעשה הדברים האחרונים שברקוביץ' כתב בהארץ עלי היו שאינני נמנית עם עשרת המשוררים שהוא מעריך מכיוון שאין בי את 'הטוטאליות וההתמסרות' שיש למשוררים שהוא טרח בשבחם.
כלומר, ברקוביץ' טרח להביע את הסתייגותו הכללית משירי במסגרת מיוחדת במאמר שלו.
אז דווקא אני עכשיו לא בסדר שאינני מגינה על האיש?? הוא המליך עשרה גאונים, לא אותי, צר לי, אני קש וגבבה.
לגבי המלכת המלכים בעולם השירה זה עסק מביך בהחלט. כל ילד מנוזל, עקר בית מובטל, כותבי שיר שניים, חבר לשולחן של, הופכים לממליכים ולמחסלים. ואני ממרום קומתי הצנועה אומרת עיזבו את הקקה. תעשו דברים מועילים, תלוו קשישים במעבר חצייה, תכתבו משהו, תעקרו יבלית בגינה.
השירה תדבר, או שלא תדבר, אולי הזמן ידבר, אולי לא. זה הכל.
לפחות הוא הזכיר את שמך ברשימה. מה ההתחסדות הזו.וכן, כן חלה עליך חובת הגנה כמשוררת לא כל שכן משוררת חברתית, שרואה לנגד עיניה . עליהום.
תגידי תודה שיש לך יחסי ציבור שדאגו לפרסומך
בגיל חמישים ואחרי סדנת שירה פתאום רוצה להפוך למשוררת
פחחחחחחחחח
אני בטוחה שהוא יעמוד במבחן הזמן לכן קחו את זמנכם וקראו בו. יש בו שירה צרופה.
אם כי אינני מסוגל עוד לעקור יבלית בגינה ובקרוב אזדקק בעצמי לליווי במעבר חצייה, אני סבור שההתנכלות ליודית שחר, בעיקר של מי שהציג את עצמו כ"לא חבר של דן מירון", מגעילה בתכלית.
ובכלל, יש מגיבים שמרשים לעצמם מה שאיש ספרות אמיתי לא היה מעז בחייו לעשות.
לוּ הייתי רוצה להיטפל לשגיאות של מגיבים בלשון ובהבנה היו מגיבים אחדים צריכים לקבור את עצמם עמוק באדמה.
וליוחאי הממליך:
אם אינך יודע, שתוק!
יודית שחר כותבת ומפרסמת שירים כבר שנים רבות.
והדברים של שחר עצמה כן ראויים, גיורא? כמו אשד, גם אתה חד צדדי בעמדותיך וצר באופקיך.
התגובה הזאת נועדה למסור לך כי אין איבדת כל זכות לתגובה.
דבריך מעידים על צורך
דחוף בטיפול פסיכיאטרי.
לחגית גרוסמן .
אך לא ברור לי אם היא הכותבת .
עם לא היא תימחק.
יש כאן איזה משוגע שחפרסם הודעות תחת שמות של אחרים .
עם לשון כמו שלך ("עיזבו את הקקה") פלא שפטרו אותך ממערכת החינוך?! איזו שפה נמוכה איזה להט להצטרף למתנפלים על ברקוביץ' ואיזה אגו בשמיים. ואת עוד מתיימרת ללמד ילדים משהו? בושה וחרפה. לא הייתי נותן לך להתקרב לילדים גם עם מקל של מטאטא.משוררת חברתית, עלאק.
אתה כבר באמת עולה על העצבים.
אילו לפחות היית מעיר איזו הערה ספרותית ששווה משהו של ביקורת ספרות .ניחא.
אבל אין לך שום דבר מסוג זה .
ציבור הקוראים והמגיבים כאן שבדרך כלל בהחלט מבין בענייני ספרות ושירה לא אוהב אנשים שמתיימרים לידע והבנה שאין להם.
נראה שכל התנהלותך כאן היא צרחנות והתקפות כלפי אנשים ספציפיים.
וזה לא מקובל.
אני ממליץ שתשקול היטב ותחשוב חמישים מליארד פעם לפני שאתה כותב מילה אחת נוספת באתר זה מכאן ואילך .
והקפד מאוד שלא לכתוב שום התקפה אישית מאחר שהתקפה זאת תימחק לאלטר.
תחשוב היטב לפני שאתה כותב כאן מילה אחת נוספת עמית היקר.
שלום יודית. קראתי בצער גדול את ההשתלחות שלך בי ובפועלי.
מן ההיבט המקצועי – פשוט לא הבנת כלל ועיקר את מעשה האנתולוגיה שלי. היא דורית-תקופתית, כללה רק את ילידי שנות השבעים של המאה הקודמת ונועדה לסמן מגמה, לשקף פנורמה רחבה ככל האפשר. ציינתי את ספרך לטובה (!) משום שאני חושב שהוא ספר חשוב להבנת דורנו. מבחינת השירה אני חושב שהוא טוטאלי פחות משירתם של אלה שהעמדתי באנתולוגיה וברב שיח שצורף לה. כך או כך – זו הייתה אנתולוגיה דורית-תקופתית שנועדה לסמל את התקופה שלנו. אם היה ניתן לי עוד מקום – אין לי ספק בכלל שהייתי כולל בה את שירך "זו אני מדברת" או שיר אחר מתוך הספר.
מן ההיבט האישי – אף מעשה שלי שאעשה במדור ה"משורר בשטח" לא מצדיק את ההתקפה הגסה והבלתי תרבותית בעליל שבה נקטת כאן כלפיי. מצד שני – בתוך עמי אני יושב ואפשר לומר, לצערי, שכבר התרגלתי.
אני מאחל לך כל טוב והצלחה רבה בהמשך דרכך. דבריו של עמית דווקא רלבנטיים לדעתי לעבודה שאת מחפשת. ראוי שסגנון הדיבור יהיה מתון יותר בגישתך אל ילדים, זו דעתי לפחות.
הודעתי עכשיו באתר "בננות בלוגס" שאני פורש מקריאה שם. כך אני מודיע גם כאן. לא אקרא כאן יותר. אני מודה לאלי אשד על הזכות לפתחון פה ומאחל הצלחה רבה גם לפרופ' גבריאל מוקד וחבר מרעיו.
נתראה בין דפי העיתון ובספריי. אתם מוזמנים אל ספרי החדש "חרובים", הממשיך את מסע השירה שלי בחיי.
אילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
צר לי שאתה פורש מהקריאה כאן אבל רצונו של אדם כבודו .
כתוצאה מכך תחמיץ את רוב הביקורת שנכתבת כיום על שירה עברית מודרנית .
הרוב הגדול של רשימות בנושא זה מופיע כאן.
עם זאת
את מוזמן לשלוח את ספרך החדש ליואב עזרא ואם ירצה יפרסם על כך ביקורת כאן .
אילן אומרים שאין אדם נתפס בצערו, אז אני לא אתפוס אותך. תקרא שוב את תגובתי, לא השתלחתי בך.
איחלתי לך בהצלחה. ויצאתי כנגד הנוהג להמליך מלכים ממלח.
איפה ראית התקפה עליך, בזה שציטטתי את דבריך עלי?
אתה צריך לבקש ממני סליחה, לא משום שבקרת ואמרת את דעתך, זו זכותך, אתה צריך לבקש ממני סליחה משום שהיית הוגנת כלפיך פה למרות מילותיך בהארץ. טול קורה מבין עיניך.
לגבי הספר, איך אביע דיעה על משהו שלא קראתי.
אלי, המקום הזה הפך לבור שופכין שבו כל קרציה מצוייה שופכת דם ככל שיתאווה לה.
אתה צריך למחוק את הדברים של עמית כי הם לא שייכים לשירה, והם סתם התרת דם שלי. מדוע אינך עושה זאת? כי אתה נהנה. הפכת את הבלוג האומלל שלך לזירת גלדיאטורים, מי שמצטווח יותר ומתלכלך יותר שווה יותר. כל אפס שיש לו חשבון עם מישהו מקבל מקום של כבוד.
שתהיו בריאים כולכם, אתם מדברים על המילה קקה? מה שיש לכם בנשמה רעיל פי מיליארד מקקה.
גם אנחנו אנחנו ציבור הקוראים והמשוררים , אשר אינם חבים דבר ולא שמץ של דבר לעיתונים הכוחניים שלכם . פורשים מקריאה מעיתון הארץ ממסוף ספרות ותרבות. מעיתון ידיעות אחרונות ומהבלוג של אלי הירש. אל תקראו אותנו ואנחנו לא נקרא אתכם. אילן ברקוביץ' היקר, עידן האיומים נגמר. אל תקרא ולא נקרא אותך. . אפשר לחשוב. דגי רקק
אלי הירש אשר אינו קיים בשום קנה מידה ואילן ברקוביץ'.
"הספר, איך אביע דיעה על משהו שלא קראתי.
אלי, המקום הזה הפך לבור שופכין שבו כל קרציה מצוייה שופכת דם ככל שיתאווה לה.
אתה צריך למחוק את הדברים של עמית כי הם לא שייכים לשירה, והם סתם התרת דם שלי. מדוע אינך עושה זאת? כי אתה נהנה. הפכת את הבלוג האומלל שלך לזירת גלדיאטורים, מי שמצטווח יותר
"
אינני נהנה למחוק סתםותמיד מעדיף להזהיר קודם.
הזהרתי את עמית שאסור לו להעלות התקפות אישיות כפי שעשה.
ואם יעשה זאת שוב הוא ימחק.
אכן יש לברך את מר ברקוביץ' שתחת שמו לפחות נמנע מהתקפות אישיות על אחרים .
אני קורא לו להתעלם בבוז ולענות לגופו של עניין לגבריאל מוקד זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי מסתם להתמרמר .
די חדלו לשלוח את ספרים חינם אין-כסף למדורי הספרות של העיתונים המובילים. זה ביזיון בכל קנה מידה. השירה ,הספרות כבר מזמן מתקיימות מחוץ למדורי הספרות.
הטוב ביותר הוא זה שהנחתום עצמו מעיד על עיסתו.
שיר הוא קיבוץ מילים שכותבם החליט שהוא שיר.
משורר זה הכינוי המקובל לזה שכותב שירים. אבל כל אחד יכול לכנות עצמו משורר כי לא צריך .
..להציג תעודות..
ומהומה על לא מאומה מרתקת ביותר.
זהירות סערה מתקרבת לכפית שלתה פושר
אני לא בצערי. משום מה כל המשוררים כותבים לי מאז החלה ההתקפה שהם מבינים את צערי. אינני כואב ואינני פגוע. למעשה – אני מאושר ושמח בחלקי. זה קורה כשהאמנות שלך אותנטית ולכן שום מתקפה מתוכננת של חברים לא תוכל לערער את זה. אז שירתי מוחרמת על ידי המיליה הספרותי המושחת. אז מה? לכבוד הוא לי!
שמחתי מאוד לקרוא סקירה שלך ב"הארץ ספרים". אשמח לקרוא עוד וכמובן גם שירים. עלי והצליחי ובהצלחה גם בדרכך למציאת עבודה.
ועכשיו מספיק. אני פונה להמשך דרכי. להתראות לכולם, מאילן.
בלי חרם. בסך הכל הכללי ציבור הקוראים המתקיפים השונאים כולם, אבל כולם אוהבים אותך.
לאילן,
לא צריך להיסחף להכללות.
אין אצלנו מילייה ספרותי מושחת.
עולם הספרות הממשי שלנו הוא קשה יום, כחוש ומוכחש, גזול בידיהם של מפיצי הספרים ומוכריהם,
מזולזל על-ידי הציבור, נטוש על-ידי מערכת החינוך שהצליחה לדלל ולדלדל את הוראת הספרות העברית ולשונה.
אולם מי שהספרות היא אורח חייהם, ימשיכו לחיות כך.
מי שבא לחפש בספרות דיווידנדים אקראיים, שימצא לו מרעה אחר.
אכן, ליודית ולך מותר להביע דעה ואפילו להתרגז, כי אתם משקיעים משהו ועשויים להפסיד הרבה, אך מנוולים כאלה שמכנים את עצמם "עמית" ו"איפכא" ראוי להם שיסתמו את פיהם וילכו לרבוץ במאורותיהם.
גיורא, תודה על המילים, אני מעריכה אותן.
אילן, פוטרתי משום שהוצאתי ספר שירה חברתי. זו הסיבה הישירה לפיטורי. כל אחד משלם את המחירים שלו. אני מורה שיש לה בתיק האישי רק המלצות.
אילן שלום
אתה מניח שבין משוררים בני שנות ה -70(גם אתה נולדת בשנים אלה אם אינני טועה וטבעי שתפנה לשם) קיים דמיון או משהו משותף כמו גם לבני עשורים קודמים
גישת חתכי הרוחב בזמן הזו למרות שהיא נשמעת סבירה במבט ראשון, אין לה שום בסיס לוגי או אונטולוגי. היא פשוט עוד הנחה. החתך המאוזן הזה
הוא רק אחד מבין אינסוף שאפשר ליצור בזמן.
אני חושב (למעשה אני בטוח)שאין קשר גדול יותר
בין יונה וולך דליה רביקוביץ ואגי משעול (וולך ומשעול – נולדו בשנות ה40 ורביקוביץ בשנות ה30 (מתנצל מראש אם טעיתי)
מאשר בין יונה וולך ענת לוין ואור דהן שהיחס בזמן ביניהן איננו רוחבי. אינני יודע מדוע להתייחס לעשר שנים דוקא, למה לא לשש או שלוש- עשרה ולמה להתחיל לספור משנים שמתחילות באפס דוקא. למה לא מ1973 עד 1984. האם השיטה העשרונית באריתמטיקה קשורה איכשהו לשירה? בודאי ידוע לך כי ניתן לספור אחרת. לכן כל פרשנות לכל חתך בזמן מוכרחה להיות
בעיני המתבונן וצריך לשפוט אותה בתור טווית מציאות ולא תאור של המציאות.
ברור לי מדוע יודית שחר התרגזה. משום שטווית המציאות שלך יש לה השפעה וכוח ואנשים נוטים להאמין שהיא תאור אמיתי ויחיד של המציאות השירית בארץ. למרות שתאור הוא רק אחד מני רבים אפשריים.
בהצלחה עם ספרך החדש.
אליעז
נניח שאבדוק הקבלות מסויימות בין אור דהן למשוררת רחל, האם לא אוכל להסיק מסקנות פואטיות, חברתיות ותרבותיות?
משום מה, המוח תמיד נתקע בניסיון "לחשוף השפעות" אך אין זה בהכרח התחום הפורה ביותר להסקת מסקנות ביקורתיות.
בבני דורו של שלונסקי, למשל, היה משורר פרולטרי בשם ליובה אלמי. יש עניין לבדוק מה קרה בשירה הפרולטרית משנות ה-30 עד היום?
כן, מעניין, ובהקשר כזה אולי כדאי לבדוק, למשל, את שירתה של יודית שחר, מצד אחד, ואת שירתו של דורי מנור, הבלתי-פרולטרית בעליל?
בה במידה שזך יצר דמות של דובר זעיר-בורגני האם אפשר לומר על אגי משעול שהיא יצרה בשירה העברית דמות של דוברת זעיר-בורגנית?
אולי זה יותר רלוונטי מאשר לבדוק את ההקשר רביקוביץ'-וולך-משעול?
גיורא
עם כל הכבוד הראוי
לעתים צריך להיות לא רלוונטי ופחות קונקרטי על מנת להבין טיעון לא מסובך במיוחד.
לאליעז,
הבנתי את הטיעונים מלכתחילה.
פשוט ניסיתי להתוות דרכים פוריות יותר לדיון בשאלות של מיפוי.
הרי זה היה הנושא שבו דנו את מוקד ברותחין, לא כן?
אינני יודע על פי איזה קריטריונים טווים ממפה אמיתית ואם מה שהוצג על ידי פרופסור מוקד מייצג את השירה אבל בלי להזכיר את המשוררת החדשנית ללי ציפי מיכאלי נראה שהמפה לא יכולה להיות מייצגת במה שקשור לשירה בת זמננו.
מפה של עשייה תרבותית כלשהי, ספרות, ציור, מוזיקה, מחול וכו', תמיד מותווית על-ידי הכותב אותה, והוא אף קובע את ה"קריטריונים".
אם המפה טובה ומבהירה היטב את נקודותיה ותקופתה, היא מתקבלת על דעת רבים.
לדוגמא:
תמיד אפשר למפות את מארלו ליד שקספיר,
את טשרניחובסקי ליד ביאליק,
את תומס מאן ליד ג'יימס ג'ויס
וכו'.
אני, דרך אגב, מעדיף לתאר מחילות תת-קרקעיות שבהן עוברים חומרים מיוצר ליוצר ומדור לדור:
מאברהם שלונסקי לדוד אבידן, למשל, מדוד שמעוני לנתן זך, כמשל אחר.
שוב יצאת מהנפטלין להגיד לנו מה לחשוב? שוב אתה עושה מהספרות פוליטיקה עסקנית קטנה? שחרר כבר.
מוקד דואג לעצמו בלבד. הוא מפחד מזקנה ומנטישה
ובדרך זו בורח מהמציאות העגומה שהוא מעל בתפקידו כעורך וכבן אדם הגון. אין לו סמכות מוסרית להכתיר או להדיח.
בפוסט של דפנה שחורי בבננה בלוגס על אילן ברקוביץ'. נכתב שם בין היתר. יעל טומשוב, אשתו של חבר מערכת קשב אורי הולנדר. הוצאת קשב בבעלותו של רפי וייכרט , הלוא הוא מנהל פסטיבל מטולה שתף את יעל טומשוב אשתו של החבר בפסטיבל מטולה. יעל טומשוב לידיעתך לעולם לא הוציאה אף ספר שירה. מה זו? שחיתות? גיורא הצדיק של…
בכל זאת גבריאל מוקד הוא פרופסור. אדם עם שאר רוח, יודע המון ובעל ניסיון בספרות תרבות ופילוסופיה. אבקש ממך התנצלות מהאדם הכי מוערך במדינה בקרב הצעירים. פרופסור גבריאל מוקד הוא עמוד האש בקרב הצעירים.
ל"שמור לי אחי":
יעל טומשוב פירסמה שירה וערכה כתב-עת שנים לפני שהכירה את אורי הולנדר.
בדור הצעיר היא אחד המשוררים הטובים ביותר שפגשתי (שנים אחדות לפני שהכירה את בעלה) וכתב-העת שייסדה ועורכת, הוא מן הטובים והיפים ביותר בשוק כתבי-העת.
ספר שירה אינו תעודת זהות. הוא בסך-הכל סיכום דרך.
אחד מגדולי המשוררים של דור שלונסקי, שפירסם את שירו הראשון ב-1922, עזרא זוסמן, הוציא את ספר שיריו הראשון בהיותו בן 58!
מה תגיד על זה?
דרך אגב, אורי הולנדר היה תלמידו של רפי וייכרט בביה"ס התיכון. אז מה זה אומר? זה פוסל אותו מלהיות משורר, מתרגם, עורך ומבקר ספרות ומוזיקה?
כעת באמת, אתה דמות נערצת בשבילי. ואני אומר את הדברים האלה ללא משוא פנים. אני פונה כעת לגיורא האדם שאני מעריך ומעריץ , כמו אבא. יעל טומשוב לא הוציאה לעולם ספר שירה ובכל היא הוזמנה לפסטיבל כמשוררת. הסבר בבקשה?
לפונה בנימוס,
ראה תגובתי למעלה.
יעל טומשוב כותבת שירה טובה מאוד שנים אחדות.
אנשים לא מעטים מכירים את שירתה היטב.
מה זה קשור להוצאת ספר או אי-הוצאת ספר?
היא ייסדה ועורכת את כתב-העת המצויין "אלמנך".
זה לא קרדיט?
מה עוד צריך לעשות כדי להגיע לאירוע כלשהו?
לעמוד על הראש?
ובכן, אני מודיע בזה באופן פומבי כי ב-1964, עוד בטרם הוצאתי ספר שירים ראשון, בא אלי מזכ"ל אגודת הסופרים, אברהם ברוידס, וביקש ממני להצטרף לאגודה.
אז מה זה שייך.
ב-1992, לאחר X ספרים, חשתי שמקומי אינו עוד באגודת הסופרים, ופרשתי.
אז מה זה אומר?
ראה את דברי למעלה על עזרא זוסמן שהמתין 36 שנים משירו הראשון עד לספר שיריו הראשון.
עכשיו פה אטען פה טענה אישית לחלוטין.
אני מחבריו הטובים של רפי וייכרט.
מדוע לא הוזמנתי לפסטיבל מטולה.
התשובה פשוטה בתכלית. במה שאני עסוק עתה, עדיף שאשב בבית ולא אסתובב במטולה.
מאליו מובן, שאי בואי, למשל, מפנה מקום לאדם אחר.
רפי יודע זאת ואפילו לא פנה אלי, אף כי אני מחבריו הטובים, יסדתי עמו את הוצאת "קשב" ופעלתי אתו פעולות שונות ורבות.
סליחה, טעיתי.
זוסמן המתין 46 שנים עד שהוציא את ספר שיריו הראשון.
תןדה, רק שלתומי חשבתי אחרת
גם הוא הוציא ספר ראשון בגיל מופלג
חבל!!!
את צודקת שהוא פרופסור בדימוס. בעולם הגדול תואר שלישי אינו נחשב להשג כל כך יוקרתי. אולי מעלות של הגינות ויושר פנימי אינן חשובות לך אך בקרב אנשים אחרים הן נחשבות למטרות החיים. אנשים צעירים יודעים שמות של זמרים ומעריצים אותם אבל אינם יודעים את החשיבות או את תרומתם של הרצל, בן גוריון או רבין. באיזו קבוצה את נמצאת?
אל תעני, התשובה ברורה.
לבני הביישן,
ישראל הר הוציא ספר שירים ראשון בתחילת שנות ה-60.
נא לדייק ולא לקשקש סתם.
אני מנסה להבין מהיכן הזלזול שיש לך לפרופסור גבריאל מוקד. מה זאת אומרת בדימוס האיש בן יותר משבעים במידה ואת לא יודעת. הוציא והדפיס את הספרות והתרבות העברית מכספו ןבכך הפסיד כסף וזמן יקרים. נשים שלו לשעבר הציקו לו וזה בלשון מעטה. גם שם הוא הפסיד זמן וכסף. האיש אציל נפש מתיחס לכל אדם בשאר רוח. בכל זאת מצפה ממך לבקש ממנו סליחה על החוצפה שלך לדבר אליו/עליו ככה. קצת נימוס לא יזיק .
פרופסורה אינה תואר שלישי, אלא תואר נבדל לעצמו.
מוקד קיבל את התואר בצדק ואין בינו לבין מעשים אחרים של מוקד ולא כלום.
יש אומרים שהתנהלותו הציבורית של מוקד לא היתה תקינה. מה זה שייך לפרופסורה שלו?
שבפסטיבל מטולה הנוכחי ישתתפו (כל אני מצטט ישתתפו ) משוררים/משוררות שבשירתם קיימת זיקה לשירת ימי הבינים. שתי שאלות מה זיקת שירתה של גברת טומשוב אם היא לא הדפיסה אף ספר שירה. ומהיכן הועדה קראה את שירתה וראתה כי קיימת בשירתה זיקה לשירת ימי הבינים
אינני יודע מה היתה התוכנית במטולה וגם אינני חבר ועדה כלשהי.
פעם ראשונה שמישהו סותם לגיורא לשם את הפה. מדהים. משמח לגלות שגם הוא יודע כי טעה.
אולי אנחנו מדברות על שני אנשים שונים שנקראים גבריאל מוקד. ממש אציל נפש, הבדיחה של העשור. מסכן, פלסטלינה בידיהן של נשותיו החכמות והמתוחכמות. לארגן לו מגבית?
העובדה שלא ידעתי מהי התוכנית במטולה אינה מעידה אלא על העובדה שלא ידעתי.
האם ועדה אמנותית אינה יודעת לקרוא כתבי-יד?
ראוי למגיבים לקרוא את שירה של יעל טומשוב לפני שיקבעו אם הוא מתאים לתוכן הפסטיבל או לא.
לא לי לפסוק, שכן, על-פי העדויות באתר הזה, כל אחד מנסה לסתום לי את הפה!
לרבקה,
מספיק עם ההערות המטומטמות הללו.
האיש גבריאל מוקד עשה יותר מרבים בספרות העברית. אצילות נפש אינה אבזר הכרחי בספרות, מה גם שאני מגלה לאיטי בגילי המתקדם שאל לו לאדם להיות אציל נפש — זו תכונה מסוכנת בחברה הישראלית שבה כל אחד ממתין לך בפינה לנעוץ בך סכין!
קראתי את רשימתו של מוקד המופיעה כאן וקראתי את ההפנייה לברקוביץ'בהארץ,ואני קוראה את התגובות שעולות כאן,ובתור מישהי ש היא צרכנית של תרבות,פרוזה ושירה, אני חייבת לומר שאם המשתתפים כאן נחשבים לאושיות תרבותיות אז התרבות שלנו בזבל.
הוזכר כאן שמו של דן מירון בהקשר של גדולתו כמבקר ספרותי
אני רוצה להזכיר כאן את הבקורת המשתלחת שלו בזמנו כנגד לאה גולדברג נזכרתי בזה מפני שלפני יומיים מלאו 99 שנים(יו איך שהזמן רץ") להולדתה כן,כן, ב-29 למאי מלאו 99 שנים לאחת המשוררות הגדולות שפעלו כאן
לאור הביקורת ההיא של מירון שלא היה לו האומץ להשתלח בשלונסקי ובאלתרמן ועל כן השתלח בצלע החלשה שבשלישייה הלוא היא לאה (גם משוררת וגם אישה) אני מתקשה לראות בו אושייה ביקורתית ואושייה תרבותית
ואת זה אני כותבת כצרכנית של תרבות ולא של יוצרת תרבות בתחום של השירה והפרוזה אני יוצרת בתחום האמנות הפלסטית
לירדנה,
הביטוי "אושיה תרבותית" טוב למאגזינים של סוף שבוע, ולא לבירור ספרותי.
אכן, דן מירון תקף את שירתה של לאה גולדברג.
תפקידו של המבקר הוא אחד ויחיד: לחשוף את המפה התת-קרקעית של הספרות, ולעתים אף לזעזע אותה.
לא תמיד הוא חייב להיות צודק.
שאלת חשיבותו מותנית בעומק חשיפתו את מחילות הספרות וזרמיה העיליים והתת-קרקעיים.
ראי, גם זך תקף את אלתרמן, ושלונסקי לפניו תקף את ביאליק. החשיבות היתה בעצם הניסיון לזעזע את עמודי התיכון ולגלות את הסדקים.
בסדקים האלה מצטמחת לאחר מכן צמחייה חדשה, לעתים גדולה וזקופת קומה ולעתים שפופה ונמוכת קומה.
אינני סבור שדן מירון הוא גדול מבקרי המאה. עם זאת, הניסיון לגמד אותו אינו מוצדק ואינו מיטיב עם הספרות.
לירדנה ולשאר,
בשנות ה-50 המאוחרות כבר לא היה עניין רב לתקוף את שלונסקי. מעט משירתו נקרא ומעט נלמד בבתי-ספר. מסותיו החשובות לא ראו אור אחרי הדפסתן ב"כתובים" ו"טורים" ועל כן לא היו חומר לנעיצת ציפורניים והשפעתו הפוליטית נחלשה והלכה.
והיה ולאה גולדבר הייתה גבר ולא אישה האםה השתלחות של מירון ביצירותיה הייתה מפריעה כל כך לירדנה?
כל יוצר יש להתייחס אליו לחלוטין בזכות עצמו ולא בגלל שהוא משתייך לקבוצה זאת או אחרת מגדרית פוליטית וכו.
לא בגלל שהוא ממוצא מזרח תיכוני
או ממוצא "אשכנזי "( והסליחה עם הקוראים על ניבול הפה המגונה )
או שהיא אישה
או שהוא ממוצא ערבי נוצרי או מוסלמי
אלא לחלוטין יש לבדוק אותו בזכות עצמו וזה בלבד.
אלי תשובתך,נכונה לימינו אלה, כשהפמיניזם כבר עשה את כברת הדרך שלו,אבל בוא לא נישכח שלאה גולדברג חיה ופעלה בשנים שהפמיניזם הישראלי לפחות, כמעט ולא היה קיים , או היה ממש בחיתוליו, או מעין זנב לאידאולוגיה הסוציאליסטית, השובניזם הגברי שלט בכיפה ועל כן היה קשה לכותבות ישראליות באופן כללי ביותר לשרוד בעולם השירה הגברי, באותה מידה היה קשה מאוד ללאה גולדברג לשרוד את החיים המקצועיים שלה באקדמיה כשעברה לגור בירושלים והפכה למרצה מבוקשת לספרות, היא נאלצה להיאבק על דברים שגברים לא נאבקו עליהם בכלל כי זה היה מובן מאליו לתת להם משרות והטבות נלוות ומשכורת נאותה. אני לא מדברת באויר שכן נעשו תחקירים בנושא ואני ממליצה לך לקרוא את ספרה של עמיה ליבליך שנברה עמוק מאוד בארכיונים ובגנזכים ואת מימצאיה הביאה בספר שנמצא בספרייתי הפרטית .
אז כך שכשאני טוענת שהיה למרון קל הרבה יותר להישתלח בלאה גולדברג אני יודעת על מה אני מבססת את דברי,אלתרמן היה מוגן הן מפני שהיה חבר במפלגת השילטון הלוא היא מפאי של אותם ימים, וכך גם שלונסקי שניהם גם השכילו לאסוף מסביבם מחנה של מעריצים ותומכים שהקיפו את שני היוצרים האלה בחומת מגן, לאה גולדברג לעומת זאת, בשל המערך הנפשי רגשי שלה, לא עשתה כן,ועל כן הייתה יותר מבודדת ולכן קל היה לתקוף אותה,וכאן חוסר ההגינות לעניות דעתי הבלתי קובעת כמובן באשר לביקורת המשתלחת, אבל אני מתייחסת למירון כאל ארכטיפ של מבקר במובן הזה, שנשאלת השאלה את מי הוא מבקר ולמה הוא בחר למתוח בקורת על יוצר מסויים, גם זהו הבט שלא ניתן להתעלם ממנו, הבה, שנינו איננו תמימים ושניינו יודעים שעולם התרבות הישראלי לאו דווקא ולא רק,במישור של השירה והפרוזה הוא עולם של מחנאות וסכינאות כשכל מחנה מתקיף את המחנה הכביכול יריבי, במקום לדעתי להתבונן על הדברים ממקום של אסכולות וזרמים בתרבות ולאפשר מרחב מחייה לכל זרם, ולאפשר השפעות הדדיות והפרייה הדדית,זה הפך במשך השנים ליריבות של מחנאות, וסכינאות ויותר משיש ביקורת על ספרות ועל זרמים בספרות יש בקורת אישית ומאחר ורוב אלה שכותבים בקורת מצויים הייטב בנבכי השפה העברית הם עושים בה שימוש לרעה(בשפה) ולא בוחלים במילים תראה את מוקד,כאן בתחילת הרשימה ,איך הוא מתחיל אותה?הוא מתחיל אותה במתקפה אישית ובתאור רגשות אישיים ראה איך מוקד פותח את רשימתו………"קראתי את המאמר של אילן ברקוביץ בסלידה עמוקה"……סליחה אני אומרת, בקורת ספרותית היא לא במחילה יומן אישי ,מה הוא חש כשהוא קורא את המאמר לא מעניין אותי ,מה שמעניין אותי זה איך הוא מפריך טיעונים באופן ענייני ולא באופן אישי.
אחר כך בהמשך הוא מדבר כאילו הוא ההגמון ובעל הסמכות לקבוע ואוי לו למי שיהין לערער או לחתור תחת אושיות הסמכותיות שלו …….."כך למשל הכרזנו כי……" סליחה זוהי בקורת ספרותית או הכרזת מגילת העצמאות?,אני לא לוקחת ברצינות בני אדם שלוקחים את עצמם ברצינות תהומית שכזאת,בטח לא כאלה שממליכים עצמם משל היו נפוליאון בונפרטה לקובעי מפת הספרות הישראלית, אני בהחלט מכבדת עשייה שכזאת,אולם אינני מכבדת את הדרך בה עושים זאת וכשמדובר בתרבות גם לסגנון וגם לדרך יש משמעות ויש משקל,
לגיורא – אתה חושב שהביטוי אושייה תרבותית טוב למגזינים ,אז אתה חושב ,אני חושבת אחרת ועל כן אני אעשה שימוש במושג הזה בכל עת שיראה לי וכמובן כדרכך אתה נוהג קצת כמו מוקד, שאתה בר-סמכא ואפילו לא צריך לנמק את קביעותיך (באתר מסויים עדיין מצפים לנימוקיך בקשר למתי שמואלוף).
אני חולקת עליך בעניין שהבקורת לא צריכה להיות צודקת או מוצדקת, זה נשמע יותר כמו גחמה או קאפריזה ולא כמו משהו מנומק וזוהי בדיוק הדרך שמובילה לבסוף לסוג של בקורת משתלחת לא ביצירה אלא ביוצר.
לירדנה,
אל תדאגי, המאמר על מתי שמואלוב עוד יגיע, כאשר אהיה מוכן לפרסמו.
דומני שהמבט ההיסטורי שלך לוקה בחסר.
ראש המחנה הגדול מכולם היה שלונסקי.
לאה גולדברג דווקא זכתה ליחס טוב בירושלים, והיתה לה הגנה אקדמית שלא היתה לשלונסקי.
את גם צריכה לקחת בחשבון שעמדת שלונסקי וגולדברג בנושא הקומוניסטי בתחילת שנות ה-50 לא הועילה למניעת הביקורת על שניהם.
ובאשר לגברים ולנשים, אנא חישבי על כך שאת ברוך קורצוייל לא הסכימו לקבל בירושלים לפרופסורה ואת לאה גולדברג כן קיבלו!
לרחל, לאסתר ראב, לאנדה עמיר, למרים ילן-שטקליס וליוכבד בת-מרים
היה מעמד עצמאי יותר מאשר לכל משוררת בת-זמננו!
ביקורת חייבת להיות עמוקה ולחשוף רבדים עמוקים בספרות, בחברה ובתרבות. היא עשויה להיראות צודקת בנסיבות מסויימות ובלתי צודקת בנסיבות אחרות.
התכונה הזאת, דרך אגב, הופכת אותה לפעילות חשובה כל-כך.
לו היית בודקת היטב את דעותי לעומת דעותיו של מוקד היית מגיעה למסקנה ששנינו שונים בתכלית בעמדותינו.
לאה גולדברג זכתה ליחס הוגן אחרי מאבק לא קטן שלה,אז כך שהמיני סקירה ההיסטורית שלי אינה לוקה בחסר,והטענה שלי היא, שאם הייתה גבר ולא אישה לא הייתה נזקקת למאבק בכלל,אלא ישר על ההתחלה הייתה מקבלת מה שעבור גברים זה מובן מאליו.חודשים רבים היא לא קיבלה משכורת ונאלצה לכתוב מכתבי בקשה לתשלום שלא זכו להתייחסות, רק לאחר מאבק נחרץ ועיקש שלה היא זכתה לקבל יחס נאות,
אני מסכימה איתך שלמשוררות שהזכרת היה מעמד יותר עצמאי יחסית וכאן הדגש הוא על יחסית לאחרות ועדיין לא לגמרי
את לאה גולדברג אהבו התלמידים שלה, היא הייתה כבר משוררת וכותבת מאוד פופולארית, כמו כן ידעה לעניין את תלמידיה והייתה מרצה מאוד כריזמטית,אבל אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה כי אני לא רוצה לחרוד ממסגרת הרשימה וחוץ מזה אני רוצה בימים אלה לכתוב רשימה לכבוד יום הולדתה של לאה בבלוג שלי אז כך שאני מנסה לחסוך במילים.
ועוד הערה נכון ששלונסקי היה ראש המחנה, אולם הם היו שלישייה שבראש הפירמידה עמד שלונסקי עד שהשלישייה התפרקה מפני שזה היה קשה להכיל שלושה כותבים בסדר גודל כמו שלהם ועוד עם אגו כמו של אלתרמן ,שהיה אמנם משורר דגול אבל עם אגו לא פחות קטן וכך גם שלונסקי.
וחוץ מזה תפסיק לחפש אותי בקטנות, זה לא יעזור ,אני אישה משכילה למרות שאני מזרחית
לפי הבנתי כל המשורר ויוצר באשר הוא משוכנע בכל ליבו שהוא מקופח בגלל משהו ללא קשר לנינו וגזעו .
ואני יכול לתת לך אין ספור דוגמאות
אפשר להתחיל עים דוגמה המוכרת לך של מואיז בן הראש שכעת לאחר שזכה בפרס ראש הממשלה והפך לאחרד המשוררים שמתייחסים אליהם ביותר בביקורת ,משוכנע יותר מאי פעם שהוא מקופח נרדף ומדוכא בידי קליקה.או בידי "הקונספירציה האשכנזית" או בידי משהו.
אני לא מתרשם בכלל מטענות כמו שלך שדן מירון רדף את לאה גודלברג רק בגלל היותה אישה. אם כך היה מה עם כל הנשים האחרות שהוא דווקא שיבח ?
ואגי משעול ונורית זרחי ורחל חלפי הן רק שלוש מהן ?
אולי תתני לו את הקרדיט לאחר כל הנאום הארוך שלך שהוא תקף את לאה גודלברג משום שבסופו של יום הוא פשוט לא חיבב את השירה שלה.
למה זה נשמע לך כל כך בלתי אפשרי ?
אגב נזכיר כבדרך אגב שמירון יצא גם נגד אלתרמן ופרופסור זיוה שמיר שוכנעת היום שהוא עומד בראש קליקה שמטרתה הייתה לפגוע באלתרמן …
מאידך יש הטוענים שזיוה שמיר עומדת בראש קליקה שכוונתה לפגוע במירון בכל הזדמנות אפשרית .
לירדנה,
צר לי לאכזב את כולם אולם לאלתרמן לא היה אגו.
נסי לחפש מקור כלשהו לקביעה שלאלתרמן היה אגו.
ובאשר לאוניברסיטה בירושלים. ראי, העסק שם היה קשה ביותר. במדעי הרוח השונים היו גדולי עולם וגדולי הספרות העברית, והיא היתה טובה, אולם היו טובים וגדולים ממנה.
מרטין בובר, הוגו ברגמן, גרשם שלום, שמעון הלקין, דב סדן.
גם אי אפשר לטעון שהאישים שמניתי לא היו כריזמטיים, לפחות כמוה.
מצבן של הנשים שהזכרתי, כאסתר ראב, אנדה עמיר, מילן ילן, בת-מרים וכו' היה טוב מזה של גברים בני דורן!
כך כתבתי ולזה התכוונתי.
אני מודע לכך שב-20 השנה האחרונות קיימת אופנה להסביר את הכל בהבדלי מגדר וכו', אך בסופו של דבר זאת נטייה אופנתית שאינה מרבה חוכמה.
הסיבות למתח בין מירון לזיווה שמיר אינן סיבות קליקאיות.
זיווה שמיר חשה שדן מירון קיפח אותה כאשר שאלת קידומה באוניברסיטה היתה על הפרק.
ושוב, אינני יודע את הפרטים על דיוקם אך אני בטוח שלא היה בכך עניין של מגדר אלא הבדל תהומי בתפיסה ספרותית.
די לקרוא בספרי שניהם כדי להיווכח בכך.
שאגב לא מזמן התראיינתי לסרט דוקומנטרי על חייה ואני מקווה שהוא יוקרן איפה שהוא בעתיד.
היא לא הייתה כל כך נרדפת וחוץ קליקאית.
מסתבר לדברי אנשים שהיכירו את השניים שגרשום שלום האיש החזק במדעי הרוח באוניברסיטה העברית תמך בה בכל שלב ושלב . הלוואי על מרצים גברים תמיכה כמו ש לאה זכתה ממנו.
ואני באמת מתחיל כבר להתעייף מהטענות על התקפות מגדריות כביכול .
\מזכיר לי הטענות המגוחכות של עדית זרטל שכאשר גרשום שלום תוקף את חנה ארנדט במכתב אישי הוא תוקף אותה בגלל שהיא אישה .
למרות שקריאה פשוטה של המכתב מראה שאין שם שום דבר כזה.
אבל הגברת זרטל חייבת -פשוט חייבת להכניס איזה סנוקרת בעניין הזה וזה שבכך היא הורסת את אמינותה לא מפריע לה כנראה.
גיורא – איזו בורות! לאלתרמן לא היה אגו???? האם לא קראת את "דברים שנתן היה אומר" של יעקב אורלנד?
לעמית,
אנא, סלח לי.
לא זו בלבד שקראתי את "נתן היה אומר" של אורלנד אלא אף שוחחתי רבות עם אורלנד עצמו על היצירה.
אולם יתר על אלה.
לא זו בלבד שהיכרתי את אלתרמן עצמו, היכרתי גם את תרצה ואת רחל מרכוס ואפילו את צילה בינדר.
אני חיוויתי את דעתי שלי על אלתרמן, וכל אדם אחר יכול לחוות את דעתו.
היכרת את אלתרמן?
שאלת, למשל, את נתן זך אם לאלתרמן היה אגו?
האם קראת אי-פעם בעתון ראיון שבו אלתרמן דיבר על עצמו?
עזוב גיורא. אין לך מושג.
גיורא- זה בהחלט עניין של פרשנות ומאחר וזה עניין של פרשנות האמת האבסולוטית איננה מונחת בכיסו של איש.אני שואבת את ראייתי ואת דרך מבטי כאמור מספרה של פרופסור עמיה ליבליך,שעשתה תחקיר ארוך ומקיף בנושא אז כך שאתה יכול לפנות אליה ולהתווכח איתה כי היא זו שמצאה וחקרה את המסמכים הנוגעים בדבר , על פי הספר שכתבה על לאה גולדברג היא ביקשה מארכיון האוניברסיטה העברית את תיק העובד של לאה גולדברג ועל פי המסמכים והתכתובות שמצאה בתיק היא מסיקה את מסקנותיה ,
אם אתה לא מקבל את המסקנות ,נא פנה אל פרופסור עמיה ליבליך,אני אחרי שקראתי את המימצאים בחרתי להסיק כפי שבחרתי.
לאלי – לא מבינה למה בכל פעם שעולה הנושא המגדרי והפמיניסטי אתה נכנס למגננה
על כל פנים עזוב התקוטטויות עכשיו, מה יש לך לספר על הסרט הדוקומנטרי והאם אינך רוצה להקדיש כמה מילים ללאה בכל זאת לפני ימים אחדים היה יום הולדתה של אחת המשוררות העבריות הגדולות שלנו
לאמיתו של דבר יש מאמר שלם על הצגה לילדים של לאה גולדברג "אגדת שלושה וארבעה .
והוא בקנה.
אבל הכל יאלץ כנראה להדחות כתוצאה מהמעבר של הבלוג.
עד השבוע הבא יש לי זמן לעבור למקום אחר לפני שרשימות נועלים את הבסטה .
זה כנראה יהיה לאתר של חברה פרטית ,אבל הנושא עדיין בדיונים .
כרגע אני צריך לעבוד על מעבר לוורדפרסס.
יעלו כאן השבוע עוד מאמר אחד שניים או שלושה.
ואחר כך הכל יפונה למקום אחר.
לא יודע כיצד להתגבר עליה היא המשקל העצום של התמונות בבלוג הזה שיש בו יותר תמונות מכל בלוג אחר ומרוב האתרים הישראליים ברשת.
לא בטוח בכלל שוורד פרס יכול לאכסן כל כך הרבה תמונות.
האתר של החברה הפרטית יוכל בהנחה שנגיע להסכם .
וזאת הסיבה העיקרית שאני עדיין חוכך בדעתי אם יש טעם לעבור לוורדפראס.
בכל מקרה ההסכם עם החברה הפרטית יגיע לכל המוקדם אולי רק בשבוע הבא .ועד אז רשימות יסגר.
כתוצאה בהחלט יכול להיות שתהיה הפסקה ואולי לא קצרה בפעילות הבלוג הזה. .
למה רשימות סוגרים ת'באסטה?
[…] מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד […]
יש לי רק מתנה … תחילה לפרופ' גבריאל מוקד שאני מעריכו מאד הן כעורך והן כמבקר בגלל הוותק וההישגים המוכחים שלו. ואחרי זה לאילן… שמנסה להיות מבקר, ועורך ומשורר והזמן הולך דווקא איתו למרות חלק ממגרעותיו … כי ככה זה "ישן מפני חדש תוציאו".
פרץ-דרור בנאי
*
יוֹם אֶחָד לֹא אַצְלִיחַ לְבַטֵּא אֶת רְצוֹנִי
וּבִמְקוֹם זֶה יֵצְאוּ מִפִּי בּוּעוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת
וְהַצַּבִּים שֶׁהִשְׁאַרְתִּי נִגְרָרִים אַחֲרַי
יָנוּעוּ לְאַט
כְּשֶׁאֶתְעֶה יַדְרִיכוּ אוֹתִי –
אֶל מָקוֹם יָרֹק וּמַבְטִיחַ יוֹתֵר מֵהַחֲלוֹמוֹת
שֶׁלִּי . וְזֶה יִקְרֶה –
כְּשֶׁאֶתְעֶה בְּאַחַד הַיָּמִים
בֵּינְתַיִם אֶצֹּק דְּבָרַי לְתוֹךְ בַּקְבּוּק
וְאַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל גַּלֵּי הַזְּמַן וְגַלְגַּלָּיו
אִם יַעֲשׂוּ דַּרְכָּם לְחוֹפֵי-הַנֶּצַח מַה טּוֹב
וְאִם לֹא –
יָשׁוּבוּ לְחוֹפֵי-הַחַיִּים זַכִּים כְּשֶׁהָיוּ.
[…] מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד […]
[…] מפת השירה העברית האמיתית על פי גבריאל מוקד […]
[…] מפת השירה האמיתית על פי גבריאל מוקד […]