האיש של שתי התרבויות :על משה שפריר-יואב עזרא

פורטריט של משה שפריר .

ציירה קרן כץ

ספרו של משה שפריר "אסיף יובל" יצא ב-2008 בספרית הפועלים.

ב-1971, הסופר דוד שחר יושב ראש אגודת הסופרים דיאז, קבל לידיו את המשורר הנפלא
משה שפריר כחבר אגודת הסופרים. משה שפריר , שספרו הראשון "גשם מאוחר" זכה להיות נערך מכפות ידיו הנוגהות של המשורר הנאצל והגדול יונתן רטוש.
אני הייתי שם וראיתי זאת במו עיני.
איזה ימים נפלאים וברוכים היו אז. מספר שנים ברוכות של חסד אלוהים נתן לנו לפני הטראומה של 1973 , לפני הטראגדיה הנוראה של מלחמת יום הכיפורים ששנתה לעד את פני החברה הישראלית. דוד שחר הסופר שעד היום נידח בארצו, אך שמו נישא לתהילות עולם בארצות ניכר. מותיר תקוה לכל המשוררים והסופרים הנידחים, שאי-פעם שמם ילך לפני יצירתם כעמוד של אור ואש. עד היום אני שומע את משה שפריר אומר, אגודת הסופרים היא החדר הנוסף שלי בלב.

מאז 1973 זרמו מים דלוחים רבים בירקון , אגודת הסופרים התדרדרה מאוד ושוב אינה אותו אירגון משפיע שהייתה אז בשנות השבעים.
אבל משה שפריר בניגוד לירקון ולאגודת הסופרים רק הלך והשתבח עם השנים .
כפי שמראה ספרו "אסיף יובל" יצא ב-2008 בספרית הפועלים.

עמוד 148

צלומי-הרנטגן של גולגולתי

אני עכשיו מתבונן בצלומי-הרנטגן של גולגולתי
ורואה איך אראה לאחר חשיפת קברי,
שנים רבות לאחר מותי:
הגולגולת מארכת, כמעט חצי ממנה
שייכת לעצם המצח, כשמתחתיה
עצם האף ושתי ארובות העינים,
שיחד עם חלל האף הן משוות לי
מראה מאים ומפחיד, שמקבל יתר-תוקף
משתי עצמות הלסתות, הסוגרות על קשתות העינים,
שהדוקות זו לזו בנחישות אימתנית.
לא סתם רטוש ערך את ספרו של משה. מאחר ושיר זה הוא רטושיאני במלוא
עוצמת הכאב . חשיפה על הררי הכאב במלוא העוצמה.

"אין לראות שבר", קובע הרופא המומחה,
"אין לראות שינויים חולניים בעצמות,
לא בקליפת המוח וגם לא באוכף התורכי".
אני בודק במילון הרפואי ולומד, שהאוכף התורכי
הוא השקע העמוק, שבו נמצאת בלוטת יותרת-המוח
ושישנם גם הזיז ועצם העול ועצם הדמעות,
שהן בין העצמות הזוגיות של שלד הפנים.

"אין דבר"-אני אומר לעצמי,
"עד שיבוא יומי, יכול אני לשאת עוד
בעול ולמשוך עוד דמעות משק-הדמעות,
שגומתו, מעין צינור, נמשכת מחלל האף
אל ארובות העינים, שעדיין רואות
ואינן מבקשות להיות עששות
מחמת הייאוש".

עמוד 53

השווה-ערך של האהבה

השווה-ערך הפיוטי של האהבה
הוא מספר טורים של טוהר-כתיבה,
שמתקבלים מיחידת יקוד אחת קטנה
של החום הכמוס שבלב. הפואטיקה השירית. האידיאה של המלאכת השיר. היא היא הגואלה.
בעיון מהיר בספרו של משה שפריר ניתן ללמוד כי משה הוא משורר מושחז
היודע את מלאכתו. אין נפילות בספר. הספר שומר פחות או יותר על רמה אחידה

ובעזרת השווה-ערך הזה
מתהפכת ביד אנרגית השריר
לעבודת-כוכבים שבשיר.

עמוד 199

מיקרוקוסמוס עם שחר

בטיפת טל על תלתן באפרים של שעת שחר,
כרסיס דמע על לחי, כשהסתיו במפתן.
-משתקפים בזעיר אסמים למכביר
עם לאות של שמים משלל עננים
ונוף סבוך בשיליתו
בין רגלי ההרים. עמוד 108

 בעל-זבוב

צא, צא זבוב הצה-הצה,
צא לעקוץ עד זוב,
לשתול טפיל אשר רוצה
בעור אדם, בעור-הדוב. (אוקטובר 1988, במלואת 15 שנים למלחמת יום הכיפורים)
כל מי שאי-פעם השתתף בהלויה ודאי זוכר את מחול הזבובים הזה.
שירתו של משה אכזרית במובן של האמת. האמת לעולם היתה ותהיה מרה, וכך שירתו
של משה קימת באמת איזושהי אמת מדעית שלא יוצרת שקט אצל הקורא

צא, צא זבוב הצה-הצה,
צא לעקוץ עד דם,
לשתול טפיל, אשר יפיל
שנת מוות על בני האדם.

צא, צא זבוב הדמים
-להיות לבעל-זבוב
לו יסגדו העממים,
-קורבן אדם יגישו שוב.

לסיום

עמוד 71

 אשר לדממה
משה שפריר הוא אדם שהראה את מה שנראה לרוב האנשים כבלתי אפשרי :
שאפשר לחבר את שתי התרבויות גם התרבות המדעית וגם התרבות השירית .

בקשה להיות לבדה,
בקשה להיות עם עצמה.

השימה עצמה כישנה,
עצמה את שתי עיניה.

בעיניה הרעולות עתה
נרדפים רגשות כאלקטרונים במאיץ.

ועתה שוב דממה-
דממה בהקיץ.

מי ייתן שימצאו עוד אנשים שילכו בדרכו.

ראו גם :

משה שפריר בלקסיקון הסופרים

משה שפריר בויקיפדיה 

הרצל חקק על משה שפריר