web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית פוליטיקה

האם מתקרב קץ עידן פוטין ברוסיה ?-חיים מזר

חיים מזר אינו סוכן ביון ולא מנתח מידע של אירגון " המוסד" אלא פשוט חוקר רב תחומי מודע היטב לסוגי מידע שונים בספרים כתבי עת וברשת.
( אבל בעצם מי יודע …)
ולהלן ניתוחו המפורט בעקבות שני ספרים מקיפים שיצאו לאחרונה בעברית את מצבו של משטר ראש הממשלה פוטין ברוסיה.

 

פסל של ולאדימיר פוטין

חיים מזר אינו סוכן ביון ולא מנתח  מידע של אירגון " המוסד" אלא פשוט  חוקר רב תחומי מודע היטב לסוגי מידע שונים בספרים כתבי עת וברשת

.

 

( אבל בעצם מי יודע …) 

ולהלן ניתוחו המפורט  בעקבות שני ספרים מקיפים שיצאו לאחרונה בעברית את מצבו של משטר ראש הממשלה פוטין ברוסיה.

 

                                     לקראת סוף עידן פוטין

 

 

מאת חיים מזר

מבוא

 

שני ספרים המתארים את רוסיה בימיו של פוטין, אחד נכתב על ידי אדווארד לוקאס "המלחמה הקרה החדשה" שאיננו אזרח רוסיה והשני נכתב על ידי סופרת רוסיה אנה פוליטקובסקיה "רוסיה של פוטין".הראשון מציג בעיקר את מדיניות החוץ של רוסיה  עם דגשים כלכליים ובחלקים קטנים ממנו מוצגת מדיניות הפנים. הספר השני מטפל אך ורק במדיניות הפנים תוך הצגת ספקטרום רחב של נושאים חברתיים,כלכליים וסוציולוגיים. שני הספרים יחד מבחינת הנושאים שלהם משלימים אחד את משנהו ומציגים תמונה קודרת באשר לעתידה של רוסיה בשנים הקרובות והכוונה היא לטווח הזמן של 3-5 שנים. הרושם המתקבל הוא שרוסיה עומדת בפני זעזועים  כלכליים וחברתיים שסיומם הוא סוף העידן של פוטין.

החייאת מוטיבים מהתקופה הקומוניסטית

 

אם גורבצ'וב וילצין נקטו במהלכים  שתוצאתם היא דמוקרטיזציה מלאה, פוטין נקט בצעד הפוך. הוא אמנם לא חזר לדפוס השלטון הסובייטי,אך הוא מצא לנכון לשמר חלק מאפיונים אלה.חזרה מוחלטת לאותה תקופה  היתה בלתי אפשרית.ההיפתחות של החברה הרוסית, גם אם היא  חלקית היתה צעד בלתי  הפיך. מה שפוטין עשה הוא שימוש בהצהרות של כן,אבל. היפתחות של דמוקרטיה למחצה כן, אבל בסייגים מסוימים. המטרה איננה עוד אידיאולוגיה  קומוניסטית שאותה יש להפיץ בעולם כולו,אלא "דמוקרטיה ריבונית" שבמסגרתה על רוסיה "להסביר מדוע כוחו הפוליטי והכלכלי של הקרמלין הוא חלק בלתי נפרד של הסדר הטבעי,לא סטייה מהזרם המרכזי"(לוקאס: 33).כל רצונה הוא להיות חלק מהקונצנזוס הבינלאומי. אי אפשר שלא לחוש בנימה אפולוגטית עטופה בכפפות ברזל הגם שקווי התפר שלהן פרומות .זאת לא כפפה הברזל הסטליניסטית.למרות שרוסיה איננה יותר אימפריה וכל אותן מדינות ששלטה בהן בעבר ,הן מדינות סוברניות,היא עדיין מוצאת לנכון לדעת מה מתרחש במדינות אלה. לשיטתה מה שמתרחש בהן ,גם אם הוא מוביל להישגים כלכליים וחברתיים הוא לצנינים בעיניה. החשש הוא שהצלחות אלה תקרנה עליה עצמה ויהיו מי שירצו לאמץ בצורה זו או אחרת מודלים אלה,בבחינת אפשר גם אחרת(לוקאס: 40). תפישה מובהקת של משחק סכום אפס. שליטיה של רוסיה לרבות פוטין לא השכילו להפנים שביחסים בין מדינות שני הצדדים יכולים להרוויח. הרווח של  האחד הוא גם הרווח של השני.

באשר למדיניות הפנים השלטונות נוהגים באותם דפוסים סובייטיים מובהקים. דרך אחת היא שכתוב ההיסטוריה.בתקופה הקומוניסטית נהוג היה מדי פעם לכתוב אנציקלופדיות חדשות, תוך מחיקת מכלול הידע ההיסטורי של תקופות קודמות, משל כאילו לא היה קיים בכלל. בספרי הלימוד אין שום התייחסות לתקופת שלטונו של ילצין ,למרות שבתקופה זו הדמוקרטיה הרוסית זכתה בהישגים רבים,היא מתוארת  בספרי  הלימוד החדשים כתקופה שכל מה שהתרחש "לא היה אלא סדרת אסונות שבמהלכם הולכה רוסיה שולל והושפלה בידי אויביה"(לוקאס: 146).דה לגיטימציה מובהקת בנוסח הסטליניסטי.גם עתה הפרלמנט,הדומה, פועל בעולם משלו ללא שום קשר למה שמתרחש מחוץ לכתליו.כל תהליך קבלת ההחלטות הוא הצגה אחת גדולה המבוימת  בידי קבוצה קטנה של בעלי התפקידים הבכירים ביותר במדינה. מה שמעניין את חברי הדומה הוא טובות ההנאה הפרטיים שלהם כשהמקורות הכספיים באים על חשבון המדינה."הפקידות הרוסית סוחטת תשלומים רצחניים על כל הפעילות האנושית לגווניה מהעריסה ועד הקבר-יצוא,יבוא.מיסים ואין ספור חקירות ממשלתיות"(לוקאס: 100).התוצאה הבלתי נמנעת ,האוכלוסייה כמעט רובה,לא מגלה שום עניין בחיים הפרלמנטריים בתור שכאלה. אדישות ,אדישות ועוד פעם אדישות. מערכת המשפט  משתמשת בבתי חולים פסיכיאטריים כמקום מאסר עבור כל מי שמתנגד לשלטונות (לוקאס:86-89,פוליטקובסקיה:95,101   ).הרציונל הוא שקוף. מי שמתנגד לשלטונות בעצם פעולתו הוא לא שפוי ,כי הרי השלטונות הם יודעי כל ודינו אחד, טיפול פסיכיאטרי.שיטה שהיתה  יותר מאשר פופולרית בקרב השלטונות התקופה הקומוניסטית.

 

הנומנקלטורה .האליטה של רוסיה הקומוניסטית, נשארה ביסודה אותה מבחינת הנפשות הפועלות והיא קיבלה גוון אחר.למשטר הקומוניסטי אין היא רוצה לחזור,כי היא מבינה שעבר זמנו.האוריינטציה היא קפיטליסטית. את תענוגות החיים וברמה הגבוהה ביותר היא יונקת מהעסקים הגדולים. היא אימצה לעצמה את היחסים הסימביוטיים המקובלים במארג הקשרים שבין הון לשלטון. אליטה זו "מאפשרת לעסקים הגדולים והענקיים, למונופולים ולמפעלים הממשלתיים-לכאורה, הזדמנות לצמוח…עסקים מסוג זה הם שמכניסים ברוסיה את הרווחים הגבוהים והיציבים ביותר. לא רק לבעלים ולמנהלים אלא גם לפטרונים שלהם במנגנון הממשלתי. ברוסיה לא קיים עסק גדול ללא פטרונים מטעם המנגנון הממשלתי"(פוליטקובסקיה: 118). אנשי הנומנקלטורה בהיותם עובדי מדינה לא מרוויחים הרבה ובכדי להתגבר על המצוקה הכלכלית הם מוכנים לקדם פרויקטים שונים תמורת  טובות הנאה שונות ובפרט שוחד,תופעה שלא יכולה להתקיים במדינה מתוקנת.אין מכרזים,אין ביקורת ציבורית ואין מי שיבדוק באם פרויקטים אלה או אחרים עלולים לגרום נזקים סביבתיים או כלכליים.המשכורות הנמוכות הן שמזמינות את השחיתות ובכך נוצרת מדינה בתוך מדינה. במקרה זה מדינת הנומנקלטורה-איילי ההון בתוך המדינה הרוסית. תופעה שקיימת גם במגזרים אחרים אותם נבחון מאוחר יותר.

ביוקרטיה

 

מבין כלל המדינות שנכללו בברה"מ לשעבר ומדינות מזרח אירופה,ההשקעות ברוסיה  הן הנמוכות ביותר ולא עולות על 7% מהתוצר המקומי הגולמי.מה שמעכב ולעיתים מונע השקעות אלה הן  הביוקרטיה והתחבורה הלקויות ביסודן. התלונות עליה באות הן מצד המשקיעים הזרים והן המשקיעים המקומיים. אלה האחרונים כוללים את בעלי היוזמות הקטנות והבינוניות. הם מהווים בכל מדינה מתוקנת את השדרה הכלכלית המרכזית המחזיקה את  בסיסה הכלכלי-מעמד הביניים.המסה העיקרית של מכפיל הכסף נמצאת בידיו של מעמד הביניים והמעמד הבינוני הגבוה בין שמדובר ביזמים קטנים ובין שמדובר ביזמים בינוניים. הכסף הגדול הנמצא בידיהן של חברות הענק והביוקרטיה עושה בהן ככל העולה על רוחה. נדרשים מבעלי היוזמה מחירים גבוהים בכל מה שקשור לרישום עסקאות מקרקעין.הרווח של הביוקרטיה הוא כפול. תשלומים גבוהים עבור פעולות ביוקרטיות שגרתיות וקבלת השוחד מהתעשיות לזירוז הליכים.זאת הדרך שלה להגדיל את ההון של מי שעובדים בה. להגדיל את משכורותיהם הנמוכות. ביוקרטיה כזו תנסה מטבע הדברים לשמר  את עצמה,גם במחיר עיכוב פרויקטים ממלכתיים."האיכות הירודה של הממשל הממלכתי בולמת את הרפורמות המבניות בכל תחום כמעט, שכן היא מגבילה את יכולת הממשלה ליישם מדיניות המחייבת יכולות אדמיניסטרטיביות או רגולטוריות מן המדרגה הראשונה"(לוקאס:152-153).התוצאה מדינה בתוך מדינה.

תחום בו פעילות תקינה של המערכת הביוקרטית  הממלכתית הוא קריטית הוא תשתית ההסקה. אי תקינותה בחורף משמעותה אחת-מוות מקור.מי שאמורים לטפל בכך באופן ישיר הם השירותים הקהילתיים.החלפת התשתיות שברובן המכריע הוקמו בימי המשטר הסובייטי היא צורך חיוני ביותר.נעשה מעט מאוד לביצוע התיקונים. מכיון שהשירותים הקהילתיים הם הגוף היחידי המטפל בכך הם פועלים כמונופול. כאשר באה דרישה לתיקונים בתשתיות ההסקה או  בהחלפת צינורות,האוכלוסייה נדרשת לשלם סכומים גבוהים לביצוע.לעיתים מעלים את התעריפים וישנם גם מקרים בהם הם מתעלמים מהפניות התכופות אליה.המדינה מה היא עושה לשיפור המצב?שום דבר. לא פעם היא גם מגבה את השירותים הקהילתיים על מחדליה, מהלך שבמדינה מתוקנת לא היה עובר בשקט (פוליטקובסקיה:201-202).

 

 

 

מעמד הביניים

 

למרות שרוסיה על פי התנהגותה היא קפיטליסטית, מרבית אוכלוסייתה חיה בקשיים רבים וזאת בשונה ממדינות המערב. הכלכלה ברובה עדיין נמצאת בידיים מועטות בלבד בין שמדובר במדינה עצמה ובין שמדובר בתעשיות הגדולות.האדם מן השורה איננו יכול להינות מהקפיטליזם.על פי הנתונים הסטטיסטיים "70% מעובדי החקלאות משתכרים פחות משכר המינימום הקבוע בחוק…משפחות עם ילדים מתקשות  הרבה יותר להתקיים. הן תלויות יותר בשירותים הציבוריים המחפירים של רוסיה וחשופים לאינפלציה המשתוללת בשוק הדיור..מערכת הבריאות של רוסיה היא מין הגרועות בעולם המתועש…סוגיות של צדק  מטואטאות אל מתחת לשטיח"( לוקאס:122-124 ).מצב מדכדך ומעורר ייאוש  ומי שיכולים אוזרים כוח,מסיקים מסקנות ועוזבים את המדינה. משנת 1991 עזבו את המדינה קרוב ל-10 מיליון בני אדם.מבין אלה שנשארים והמדובר ברבים ,גם כאלה  שאיבדו את רכושם ואלה שלא יכלו להתמודד עם המצב החדש,מצב בו המדינה מספקת שירותים, גם אם הם לא בדיוק במיטבם. בצר להם הם פונים לנתיב איסקפיסטי.הם מנסים למצוא את מפלטם בדת ומצטרפים לכנסיה(פוליטקובסקיה: 137). רוסיה בימי המשטר הקומוניסטי על פי הגדרתה היתה מדינה אתאיסטית ורבים מאזרחיה היו כאלה.איך מתמודדים עם אילוץ חדש? האם זה הפיתרון? הכנסייה אולי יכולה לתת מזור רוחני ,מקום להתנחם בו,אך היא אינה מסוגלת לתת פתרונות כלכליים.אין זה מתפקידה. רבים הסיכויים שהפונים לכנסייה,בשלב מסוים יתפכחו ויבינו את מגבלותיה. הייאוש רק יגבר והתסיסה החברתית גם אם היא סמויה,בסוף תפרוץ החוצה אל פני השטח.האם השלטונות יפעילו כנגדם כוח במסורת הקומוניסטית?האם ישתמשו כנגד מי שיצאו לרחובות באמצעי משטר פסיכיאטריים?

המערכת המשפטית

 

יחסי  הגומלין שבין המערכת המשפטית לאוכלוסייה דומים לגישתה של המערכת הביוקרטית לכלל הציבור.מי שמצליחים להתמודד איתה הם רק בעלי העוצמה הכלכלית הגבוהה ביותר.יתרה מכך,מערכת המשפט היא אמצעי בידי בעלי אינטרסים שונים להשיג יעדים כלכליים ופוליטיים. החוק איננו נורמה מחייבת שאין מערערים עליה,אלא בגדר המלצה בלבד.המערכת המשפטית סובלת ממספר פגמים מובנים שמקורם עוד בתקופה הקומוניסטית והכנסת שינויים רדיקליים עד כדי היותה שוות ערך לזו המקובלת במדינות המערב מחייבת רפורמות ארגוניות ופילוסופיות מרחיקות לכת.

תופעה הפועלת לכל אורך השדרה של בתי המשפט היא "חוק הטלפון".זאת שיטה הנשענת על מה שמוכר בארגונים כתקשורת הלא פורמלית. מה  שקורה כאן הוא ש"פקידים מתקשרים ישירות לשופטים ואלה מספקים את פסקי הדין המבוקשים"(פוליטקובסקיה: 318).מה שמחייב הוא דרישות המערכת הפוליטית ולא מה שמחייב החוק.השופטים אינם סוברניים בהחלטות שלהם.אי סוברניות זו מוצאת את ביטויה בשרשרת של התניות המובנות בתוך המערכת המשפטית ובה כל החלטה של שופט תלויה בהחלטה של שופט בדרג גבוה יותר."החוק מעניק לבתי המשפט המחוזיים שליטה על הליכי המשפט בבתי המשפט הנפתיים העירוניים, כלומר פיקוח על העבודה השיפוטית שלהם.ניהול זה של ההליכים המשפטיים פירושו שפסקי הדין המתקבלים בבתי המשפט הנפתיים והעירוניים נבחנים ומוערכים על ידי בתי המשפט המחוזיים.אלה מחליטים אם פסקי הדין תקינים או לקויים. תלות נוהלית מתפתחת לכדי תלות ארגונית ומקצועית. שופט נמוך דרג שאינו נושא חן ,שופט בכיר יותר רשאי לבקר ואף לבטל את פסקי הדין שלו כפי שימצא לנכון מבלי לתת על כך דין וחשבון.בית המשפט המחוזי רשאי לבטל פסק דין של בית משפט נפתי,בלי להסביר מה לקוי או כיצד יש לתקנו"( פוליטקובסקיה: 192).אין שום פיקוח לא  פנימי ולא חיצוני על כל תהליך קבלת ההחלטות של השופטים לכל אורך המדרג השיפוטי. שום החלטה לא מתקבלת לגופו של עניין,גם אם שופט מגיע להחלטה ראויה ועצמאית. לפחות מבחינת דרך המחשבה שלו,בסיכומו של דבר הוא ירים ידיים,שהרי ההחלטה הסופית תיפול במקום אחר,מה שמזמין אדישות לכל אורך השדרה הרחבה של השופטים וחוסר רצון לנהל משפטים הוגנים.מה טעם בכך?. במשתמע ,ללימודי  המשפטים אין בעצם שום משמעות נורמטיבית.

מה שחמור עוד יותר הוא שישנם שופטים והם לא מעטים שפסקי הדין שלהם ,על פניו שגויים. מי קובע איזה פסק דין שגוי ואיזה לא? יש מי שמעוניינים בפסקי הדין הלא נכונים."נתונים אלה משמשים בסיס לחישוב הבונוסים שמוענקים לשופטים,בונוסים המזכים אותם או שוללים מהם פריבילגיות שונות,כמו חופשות בחודשי הקיץ או החורף,קידום ברשימת ההמתנה לדירה,אישורים לקבלת קביעות בעבודה וכך הלאה"( פוליטקובסקיה: 193).

הסבר אפשרי להתנהגות זו הוא משכורות נמוכות של השופטים.מתעורר צורך חיוני בהגדלת ההכנסות.להפר את החוק במתכונת פלילית אי אפשר,אזי פונים לשיטות סמויות ומתוחכמות הגורמות לעיוותים משפטיים. פסקי דין דורשים לכאורה בירור בגלל שהם היו כביכול שגויים והמארג הנורמטיבי על פיו הרשות השופטת צריכה לפעול נפרם.לכלל השופטים או לפחות לחלק מהם אין את הכוח ו/או הרצון לשנות את המערכת וכך במגזר נוסף של החברה הרוסית מתפתחת  מדינה בתוך מדינה.

מבחינת רוב הציבור הרוסי המשמעות היא אחת.חוסר אמון במערכת המשפטית,תופעה שאיננה מתקבלת על הדעת במדינה מתוקנת החפצה במשטר דמוקרטי.החלטות שיפוטיות המוכתבות על ידי דרגים גבוהים לעיתים פוליטיים מרוקנת מתוכן כל הצהרה שהיא כי רוסיה היא דמוקרטית.המשטר הקומוניסטי ברוסיה עבר מן העולם,אך הנורמות השיפוטיות נשארו,גם אם הן מרוככות קמעא.

המערכת הצבאית

צבא על פי אופיו הוא ארגון המופעל על ידי המדינה כדי להגן על גבולותיה ובשעת הצורך יצא למלחמות כנגד מדינות אחרות כדי להבטיח את קיומה הפיזי בתור שכזו.כדי שיכול לבצע את המשימות המוטלות עליו הוא צריך להיות בנוי בצורה יעילה מקסימלית ככל שניתן,בעל מוטיבציה גבוהה,מצויד בכלי הנשק המתקדמים ביותר ובאחוות לוחמים מהדרגה הגבוהה ביותר.הסולידריות בין הכוחות הלוחמים, חיילים מהשורה וקצינים לרבות הבכירים ביותר חייבת להיות גורפת.הצבא הרוסי כפי שהוא מתנהג כיום רחוק מכך והמלחמות שנוהלו בצ'צ'ניה אינן משקפות מצב אמת בו מדינה אחרת בעלת עוצמה היתה  מוצאת לנכון לפלוש לרוסיה.מירב הסיכויים שבמצב כזה הצבא הרוסי היה מתפורר.

נפוליאון אמר  בשעתו שהצבא צועד על קיבתו והוא צדק. אם לא קיימת אספקה סדירה של מזון שום חייל, חזק ככל שיהיה, לא יוכל להילחם לאורך זמן מהסיבה הפשוטה שאין לו אוכל. הוא יחלש פיזית ויחלה. הצבא הרוסי הוא במצב כזה כיום. החיילים מקבלים אוכל גרוע וסובלים מתת-תזונה כרונית(פוליטקובסקיה:27). יתרה מכך, הוא גם לא זוכה לטיפול רפואי כאשר זה נדרש(שם עמ.31).בכך הצבא לפחות בחלקים שונים שלו לא שונה מכוחות ברה"מ שפלשו לצ'כוסלובקיה ב-1968 עם עלייתו של דובצ'ק להנהגתה של מדינה זו. בשל מחסור במזון החיילים הרוסיים נאלצו להיכנס לשדות ולפרדסים של החקלאים המקומיים על מנת לספק את  צורכיהם הבסיסיים ,מה שמעיד על בעיה בסיסית בצבא הרוסי.אי אספקה של אוכל יכולה להעיד על כשלים לוגיסטיים ועל יחס מזלזל כלפי החיילים.איש מהמפקדים הצבאיים אינו דואג להם בשום צורה.החיילים הם לא יותר מאשר אינסטרומנט שברגע והסתיים השימוש בו אפשר להתעלם ממנו,בלי לתת שום דין וחשבון מה עלה בגורלו.המושג אחריות כלפי פקודים זר לתפישה הרוסית(פוליטקובסקיה:17).יחס כזה יכול להעלות הרהורים באשר לרצון לשרת בצבא הן מצד מתגייסים פוטנציאליים,הן מצד חיילים המסיימים  את שירותם הצבאי והן מצד משפחותיהם.בשביל מה לשרת בצבא כזה ועבור מה להילחם?

שאלות אלה קיבלו משנה תוקף במלחמות בצ'צ'ניה,מה עוד שזו מדינה קטנה ואין בה שום איום קיומי על רוסיה ובוודאי שלא תנסה לכבוש חלקים ממנה. בשביל מה היה צורך לצאת למלחמה זו.המלחמה השניה נמשכה 5 שנים ומיליון חיילים רוסיים נדרשו לחוות מלחמה קשה וטראומטית זו. מספר כה גבוה של חיילים הלוחמים במלחמה שאין בה שום עניין לחיי היומיום שלהם הוא בעל משקל משמעותי גם במדינה שיש בה 150 מיליון תושבים.לשם השוואה ,ארה"ב במלחמתה בווייטנאם איבדה  50,000  חיילים והרעש שמלחמה זו עורר טלטל את ארה"ב כולה. גם  אם התסיסה ברוסיה מודחקת כתוצאה מהפעלת כוח לדיכויה,בסיכומו של דבר היא תפרוץ החוצה ובמלוא העוצמה למרות כוחו השלטוני של פוטין. רוסיה איננה ברה"מ והוא איננו סטלין ולא ברז'נייב.התקשורת כיום איננה התקשורת של עידן המלחמה הקרה.סופן של ידיעות והתפתחויות חברתיות,מדיניות וכו' שהן יוצאות החוצה. תמיד יהיה מי שימצא דרכים לעקוף את הצנזורה.

מבחינה כלכלית מצבם של קציני הצבא הרוסי רחוק מלהיות טוב.כמו עובדי המדינה, גם משכורותיהם נמוכות והם נאלצים למצוא לעצמם מקורות הכנסה נוספים.לעיתים הם פועלים כמנהלי חברות כוח אדם.הם לוקחים חיילים הנתונים לפיקודם ומשאילים אותם לגורמים אזרחיים. כל מה שהחיילים מקבלים הוא אוכל בלבד.שכר עבודתם מועבר לידי הקצינים(פוליטקובסקיה: 31). לא רק שהחיילים לא עוסקים במקצועות הצבאיים להם הוכשרו או שיוכשרו,אלא שהם בבחינת עבדים לכל דבר ועניין.עברה אתית במובהק ועברה פלילית בעליל. עובד מדינה,במקרה זה איש צבא,בזמן עבודתו הרשמית עוסק בעבודה צדדית ואין מי שנותן על כך את הדין.הסיבה, כמו במערכת המשפט האזרחית,כך גם במערכת המשפט הצבאית,התלות בין שופטים לשופטים בכירים היא מוחלטת ופסקי הדין ישונו על פי הנחיות מגבוה(פוליטקובסקיה: 315).ושוב עולה השאלה,בשביל מה להתגייס לצבא כזה וברגע אמת אין בשביל מי ובשביל מה להלחם.

 בשל אילוצים כלכליים של אנשי הצבא,מוסד זה הופך למדינה בתוך מדינה.לרבים אין את הכוחות לצאת חוצץ כנגד התופעה או שטוב להם במצב זה.להרוויח כביכול מכל העולמות. הכשלים המובנים ארגונית וכלכלית הם שמביאים להתפתחות זו.

מה שחמור עוד יותר שרבים הוכשרו להרוג אנשים. את זה הם עשו בצ'צ'ניה במשך שנים ומשעה שהשתחררו חזרו לחיים האזרחיים.אין הם יודעים מה לעשות עם עצמם.במשך שנים הם חיו בתוך בועה אלימה,בלי להבין או ששכחו מה זה חיים אזרחיים.הם יוצאים החוצה קהי חושים וללא שום מקצוע שאיננו צבאי. כל מה שהם יודעים הוא להרוג ואז הם נופלים טרף קל למסגרות עברייניות וממשיכים לרצוח(פוליטקובסקיה:146). אם קרל מרקס דיבר על פרולטריון הסחבות, עתה התפתח זן חדש של פרולטריון,פרולטריון של רוצחים. המדינה לא עושה שום דבר כדי למגר את התופעה.מי שיכול לפעול לתיקון המעוות הוא פוטין, כשהיה נשיא וגם כיום למרות שהוא רק ראש ממשלה.הוא לא עושה זאת. לשיטתו  הצבא הוא גוף אוטונומי לחלוטין וכי לא יכול להיות עליו שום פיקוח אזרחי(פוליטקובסקיה:29).

בעקבות המלחמה בצ'צ'ניה התפתח ממשק הדוק מאוד בין הקצונה למערכת הפוליטית. הקצינים מתוקף תפקידם היו בקשרים שונים עם גורמים רבים במערכת הפוליטית.לצד טיפולים בנושאים ענייניים דאגו לבנות מערכת קשרים ליום שאחרי. למצוא לעצמם תעסוקה עם שחרורם מהצבא. המקום  שחתרו אליו הוא המערכת הפוליטית בפרט בדרגים הבכירים וללא שום תקופת צינון(פוליטקובסקיה:10). חיים פוליטיים שונים מהותית מחיים צבאיים.השפה היא שונה ,הנורמות הן שונות ,התרבות הארגונית היא שונה ורציונל העבודה הוא שונה. הפוליטיקה היא מקצוע וכדי להגיע לפסגה יש לפעול קודם לכן במשך שנים רבות.התוצאה שהתקבלה היא קסרקטין של גנרלים בחליפות אזרחיות. דרושות רפורמות רדיקליות שאם לא כן,רוסיה  בסופו של דבר תישאר בלי צבא. כל מדינה זקוקה לצבא בפרט אם יש לה יומרות להיות מעצמה.

כלכלה

 

פוליטקובסקיה עמדה על בעיות היסוד של הכלכלה הרוסית ומן הראוי להביא את דבריה בשלמותם:" הכלכלה הרוסית התייחדה ועדיין מתייחדת בשלושה תנאים להצלחה  העסקים הגדולים.על פי התנאי הראשון ההצלחה נופלת בידי מי שנוגעים ראשונים בעוגה הממשלתית-כלומר,מצליחים להפוך נכס של המדינה לנכס פרטי משלהם.זאת הסיבה לכך שרוב אנשי העסקים הגדולים כיום ברוסיה הם חברים לשעבר בנומנקלטורה של המפלגה הקומוניסטית,חברי תנועות הנוער הקומוניסטית  או עובדי המפלגה. על פי התנאי השני,מרגע שהצלחת להניח ידך על נכסים ממשלתיים,עליך לשמור על קרבה לשלטונות-כלומר לשחד או "לשמן" דרך קבע את נושאי המשרות הציבוריות,מילוי התנאי הזה אמור להבטיח את שגשוגו של העסק הפרטי שלך.על פי התנאי השלישי יש להתיידד עם הרשויות לאכיפת החוק (כלומר לשחד אותם) (פוליטקובסקיה:158-159).

הופמן בספרו "האוליגרכים" נותן תיאור מרתק של המהפך הכלכלי סוציולוגי אותו עברה רוסיה עם נפילת המשטר הקומוניסטי.ספרו הוא תיאור מפורט של קבוצת אנשים ברוכי כישרונות שהקימו מוקדי כוח כלכליים רבי עוצמה.אלה אנשים שצמחו מלמטה,אנשים מהמעמד הבינוני שהתחילו כמעט מכלום והגיעו להישגים כלכליים ועסקיים יוצאי דופן בכל קנה מידה שהוא.את הכסף הגדול הם עשו בכוחות עצמם.מקרים קלסיים של יוזמה חופשית. אבל מרבית העוסקים ברוסיה בכסף הגדול ובעסקים חובקי עולם הם אנשי ממשל לשעבר ו/או חברי המפלגה הקומוניסטית.משעה שהמשטר הקומוניסטי קרס והמפלגה הקומוניסטית קרסו הם ניצלו את מעמדם על מנת לנכס לעצמם את תקציבי המדינה ומפעלים ממשלתיים והפכו אותם לעסק פרטי משלהם. אם להשתמש במילים בוטות,זאת היתה גניבה לאור יום.לא קשה להניח שהם ניצלו פרצות בחוק כדי להלבין נכסים אלה.במדינה מתוקנת אנשים אלה היו יושבים בבתי סוהר, ברוסיה לא. מעבר ממוסדות ציבוריים לשוק הפרטי הוא אפשרי,אך יש לעבור תקופת צינון של מספר שנים. בתקופה זו מטבע הדברים נעשים חילופי אישים, כך שלאותם אנשי ציבור העוברים למגזר הפרטי אין שום קשר אישי עם הדור החדש של עובדי ציבור וזה לא קרה.ההיכרות האישית מאפשרת לבצע מהלכים כלכליים שונים לעיתים על גבול האפור ואולי גם תוך התעלמות מצד השלטונות, תוך קריצה לשיחוד הגורמים המתאימים.אנשי ממשל שבהיותם עובדי ציבור ,משכורותיהם נמוכות בהשוואה למי שנמצא במגזר הפרטי,בפרט בעמדות הבכירות בתעשיות הענק.

לצד אותם אנשי מפלגה ואנשי ממשל שיצאו מהמסגרות ועשו או עושים את מה שעושים, ישנם כאלה שעושים זאת בהיותם עובדי מדינה.הם עובדים בשתי משרות בו זמנית וצוברים הון רב(לוקאס: 43).למה הדבר דומה?לאדם הבא למקום העבודה,מחתים כרטיס נוכחות,יוצא החוצה למקום השני בוא הוא עובד, לקראת סיום העבודה במקום הציבורי הוא שב אליו ומחתים את כרטיס העבודה. הוא מנכיח את עצמו כביכול באופן רשמי.

תשלובת בעייתית וחמקמקה הנוגעת כנראה בפלילים מקרינה על בעיות יסוד.חוסר נכונות להציג ספרי ניהול חשבונות,מאזנים,ביקורת ודיווחים עיתונאיים אמינים.נוצרה בעיה מהותית ואפילו קרדינלית של העדר שקיפות(לוקאס: 118).ושוב התפתחה מערכת של מדינה בתוך מדינה. אין שום רצון להיפתח לביקורת. במקרה זה המפסידים יהיו רבים ובפרט המדינה.דומה למצב בו מטאטאים הכל מתחת לשטיח. מרוב לכלוך שמצטבר סופו שהוא נרקב.

מאז עלייתו של פוטין לשלטון הכנסותיה של רוסיה עלו בצורה משמעותית.אם ב-1999 כאשר מונה לראש ממשלה המשכורת הממוצעת עמדה על 65 דולר ב-2007 המשכורת עמדה על 540 דולר .שיעור האוכלוסייה שחי מתחת לקו העוני ירד משליש לכדי שישית.התוצר הלאומי בין 1999 ל-2007 עלה פי 6.4.הוא עמד בסוף 2007 על טריליון ושלוש מאות מיליארד דולר ומאגרי  מטבע החוץ שלה עמדו על 400 מיליארד דולר. כל אלה אפשרו לרוסיה לפרוע את  כל החובות במגזר הציבורי שלה והיא הפכה למעצמה כלכלית(לוקאס: 116-117),מעמד שלא היה לה בעידן המלחמה הקרה.האנומליה שלה תחת השם הקודם,ברה"מ ,היתה כזו שהיא אמנם היתה מעצמה צבאית חובקת עולם,אך המטבע שלה ,הרובל,באותה תקופה לא היה סחיר בשום מקום.הבעייתיות ברווחים אלה ,מרשימים ככל שיהיו, היא שהם נשענים על משאב אחד והוא הנפט. כלכלה של משאב אחד ובכך היא לא שונה ממדינות הנפט המזרח תיכוניות,שעה שיש לה את כל הפוטנציאל לפתח תחומים כלכליים נוספים. הראייה לכך היא הישגיה בחקר החלל למרות שגם בתחום זה היו לא מעט בעיות.תעשייה עתירת ידע במובהק.

היכן שאפשר לראות זאת הוא בטכנולוגית המידע.מגזר זה "מהווה רק 1.5% מכלל התוצר המקומי הגולמי לעומת 5% בארה"ב ו-12% באירלנד.המו"פ מהווה רק 1.2% מכלל התוצר,פחות ממחצית  השיעור הממוצע בארצות המתועשות המתקדמות"(לוקאס:118). מה שמחזיק את יכולתה הטכנולוגית הוא הישגי העבר. ממשיכים בכוח האינרציה.חסרים לה,לרוסיה, המקצועות הניהוליים שמהווים את המסד החיוני לתעשיות עתירות ידע.על אקוטיות זו יכולה להעיד אמירה של גורבצ'וב כאשר נפגש עם נשיא ארה"ב רונאלד רייגן. שאלו זה מה צריכה רוסיה.גורבצ'וב ענה לו בחוכמה:100 רואי חשבון.

השילוב בין יוזמה חופשית למקצועות הניהול לגוניהם הוא מהותי לחברה תעשייתית ומודרנית,שלא לדבר על היותה של החברה בכללותה דמוקרטית  וליברלית ורוסיה עדיין אינה מדינה מערבית במלוא מובן המילה.מה שדרוש לפיתוחה של אוריינטציה פוליטית, כלכלית חברתית זו הוא רפורמות ואלה לא היו.חלק גדול מההכנסות  יורד לטמיון מכיון שאין ולא נעשה שום ניסיון רציני לייעל את תעשיית האנרגיה שלה. ותרה מכך,הממשל מפזר כספים ביד רחבה כדי להחניק כל ביקורת מבחוץ"(לוקאס:38).לא נעשה שום ניסיון לייעל את צריכת האנרגיה."צריכת הגז שלה ליחידת תוצר גדולה יותר,פי שניים לעומת מדינות גדולות אחרות כמו קנדה או גרמניה"(לוקאס: 213). כמו בעידן הקומוניסטי הגז מסובסד,מה שלא קיים אפילו במדינות מזרח אירופה. מדיניות כזו פירושה בזבוז משווע של גז כאילו אין מחר וגז זה חיוני לצמיחה כלכלית.אם אין מקורות אנרגיה, אין תעשייה והתוצאה לטווח ארוך נסיגה כלכלית. רוסיה לא תוכל להיות מעצמה כלכלית.שימוש יעיל במקורות אנרגיה מאפשר חלוקה מושכלת יותר לשימוש תעשייתית,יותר מוצרים והגדלת היצוא. הקשר בין ניצול מושכל של אנרגיה להכנסות מיצוא והגדל נפח המטבע הזר של המדינה מובהק.לא נראה שבקרמלין מבינים זאת או שרוצים להבין זאת.

הנפט כמקור יצוא אמור גם לשמש כמקור השפעה ועוצמה בינלאומי במקום המרכיב הצבאי ששימש את ברה"מ.שינוי אוריינטציה זה נבע משלוש סיבות. שימוש בצבא ביחסים בינלאומיים יעורר רתיעה בעולם כולו ויתסיס מדינות רבות נגדה.השפה הבינלאומית כיום היא כלכלה ולא נשק. הניסיון המר מאוד של רוסיה בעידן הקומוניסטי באפגניסטן והתגובות הגם שהן מינוריות יחסית לגבי צ'צ'ניה והידיעה של הקרמלין שהצבא איבד הרבה מאוד מזוהרו ומיכולתו.

מסיבות אלה הגיעו השלטונות למסקנה ש"ניהול משאבי הטבע של רוסיה חשוב מדי מכדי שיופקר בידי עסקים פרטיים…מטרתה של תעשיית משאבי הטבע היא לבצר את כוחה הגיאופוליטי של רוסיה בשטח… הקרמלין רוצה למנוע ממדינות אירופיות לגוון את מקורות האנרגיה שלהן,בייחוד את אספקת הגז.הוא רוצה לנצל את הנכסים הללו לצורכי השפעה פוליטית"(לוקאס: 192).זה מאפשר לרוסיה להפעיל מדיניות של עונשים ותגמולים ביחס למדינות שלא מאמצות את הקו שלה,או שמנהיגיהן אינם  לרוחה.ב-2005 מכרה ליטא את בית הזיקוק שלה במזייקיאקי לחברה פולנית ולא למתמודד רוסי ובתגובה סגרה רוסיה את צינור הנפט המוביל למדינה זו (לוקאס: 190).כאשר צ'כיה חתמה ביוני 2008 על הסכם עם ארה"ב להצבת מערכת מכ"מ להגנה מפני טילים,הופסקה זמנית אספקת הנפט למדינה זו(לוקאס:17).במדיניות הנפט שלה,רוסיה נוקטת בקו של כוח יתר. מבחינה זו לא השתנה שום דבר מאז העידן הקומוניסטי.אין היא מסוגלת להבין שבטווח הרחוק הנזק יהיה גדול יותר מן התועלת קצרת הטווח.מה שיקרה הוא שהלחץ הזה יגביר עוד יותר את המוטיבציה לפתח מקורות אנרגיה חלופיים. מאחר ורוסיה היא מעצמה של מוצר אחד,כל הרווחים האדירים שצברה בתעשיית הנפט יתפוגגו.

מקור אנרגיה אחר הוא הגז וכאן רוסיה חותרת לכך שהיא תהיה בעלת המונופול עליו. היא משקיעה מאמצים רבים בכך שמדינות לא תגוונה את מקורות הגז שלהם.היא רוצה "למנוע פיתוח שוק בינלאומי לגז נוזלי…היא מעדיפה לחלק את שווקי העולם  לאזורים כדי שספקי הגז לא יחתרו זה תחת זה…..היא רוצה להקים מפעלי מחקר,פיתוח והתכה "משותפת" .במונח "משותפים" כוונתה לשם קוד בתמיכה רוסית"(לוקאס:211).העוצמה המדינית המתלווה לעוצמה הכלכלית הנגזרת מהמונופולין על גז אמורה להשתלב במדיניות הנפט,אך בטווח הארוך הנזקים רבים יותר. לא לאורך זמן מדינות תסכמנה להיות תלויות ברצונה הטוב של רוסיה,מה שיפנה אותן לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים. מקורות הגז של רוסיה עצמה יספיקו לה לזמן קצר(לוקאס: 211).כדי לספק  את צרכי האנרגיה שלה היא תאלץ להגביר את יבוא הגז,תוך ניצול המונופולין שאליו היא חותרת.האם תשתמש בצבא להבטחת אספקת האנרגיה ובכך  תסתכן במלחמה וכפי שכבר ראינו הצבא הרוסי איבד מעוצמתו. הפיתרון שיש לחתור אליו הוא פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים גם ברוסיה ולא נראה שהשלטונות ערים לאפשרות זו. הרווחים המיידיים הם בעדיפות עליונה. על העתיד הלא כל כך רחוק לא חושבים.

 

הממשל של פוטין

 

עם עלייתו של פוטין לשלטון הפ.ס.ב(שירות הביטחון הכללי) לשעבר הק.ג.ב זכה לעדנה מחודשת.אנשיו הם שמנהלים את המדינה(לוקאס: 50) ומאיישים תפקידים בכירים ביותר ולא פעם עומדים בראש הפירמידה של  גופים ציבוריים וכלכליים(לוקאס:68). עצם איושם של תפקידים אלה באנשים מגופים  בטחוניים מעלה שתי בעיות יסוד חשובות ביותר .בעיה אחת היא שזה נעשה ללא תקופת צינון.מכיון שמדובר בקבוצה יחסית לא גדולה חבריה גם מכירים אחד את השני לא פעם היכרות אינטימית ולא פעם הם גם יתמכו אחד בשני מבחינה כלכלית.נוצרה כאן קליקה. בימיו של ילצין הפ.ס.ב "ניצל את כוחו לצותת ולסחוט בעיקר לצרכי התעשרותו הוא"(לוקאס:32).הבעיה השניה-בהיות אנשי הביטחון בעלי צורת חשיבה שהתקבעה בעידן הקומוניסטי קשה להאמין שהם השתחררו מצורת חשיבה זו,מה עוד שהם אנשים מבוגרים יחסית והביאו איתם דרך חשיבה זו למסגרות האזרחיות וכך נוצרה מערכת נוספת הפועלת כמדינה בתוך מדינה.אין גם לשכוח שניהול מדינה שונה לחלוטין מניהול גוף ציבורי חשוב וגדול ככל שיהיה.נדרשת חשיבה אחרת,פרספקטיבה אחרת ,חשיבה ברמה ממלכתית.

מבחינת תפישתו את השלטון פוטין חזר לימים  עברו."התקשורת העצמאית התכווצה והטלוויזיה- יותר מכלי תקשורת אחרים נתונה עתה לפיקוח מוחלט כמעט של הרשויות.השיטה הנהוגה בדרך כלל היא כפיית שינויי בעלות וחוק חדש הנוגע לקיצוניות המטיל פחד בלב כל השאר.לא רק בתקשורת הושתקו מבקרי הקרמלין,אלא אף בקלפיות. חוקי בחירות חדשים הביאו לידי כך שמועמדים עצמאיים  ומפלגות קטנות מודרים למעשה כליל מן הבחירות לפרלמנט…לא נמצא כמעט אפיק להבעת קובלנות ומחלוקת שלא נסתם… פוטין ואחרים הוקיעו בפומבי את הארגונים שלא למטרות רווח וטענו כי הם אינם אלה כסות לפעולות ריגול של מדינות אחרות"(לוקאס:38).

החיים הפוליטיים משותקים כמעט לגמרי ומי שנמצאים במסגרת  הפרלמנטרית הם  למעשה אומרי הן. הסובלנות כלפי ביקורת ודיעות חריגות שואפת לאפס,גם אם האזרח הקטן לא חי בפחד תמידי כמו בעידן הקומוניסטי וחופשי יותר בתנועתו. המדינה אמנם הרבה יותר סובלנית מאשר בעבר,הרי רוסיה מבחינה פוליטית איננה מדינה דמוקרטית במלוא מובן המילה.הרציונל של סגנון שלטוני זה נובע ממהלך מחשבה הטוען כי כל גוף שאינו בעל אוריינטציה של רווחים כלכלים אינו בר קיום .זהו למעשה קפיטליזם במלוא כיעורו ואכזריותו. לחלש אין זכות קיום בגלל שהוא חלש.

הרווחים עומדים מעל לכל והמטרה  חיזוק מעמדה הבינלאומי של רוסיה.אם בעבר כאשר ברה"מ היתה קיימת מעמד זה הושג באמצעות ארסנל נשק אדיר וצבא מיומן,כיום משעה שעוצמתם של אלה נחלשה מאוד,האמצעי לכך הוא הקפיטליזם. המחיר האנושי גם אם הוא גבוה הוא בבחינת מעשה ראוי.לשאיפתו של פוטין להחזיר על כנה את עליונות הקרמלין מבית ולחזק את אחיזתה מחוץ לגבולותיה אין כמעט דבר עם רצון העם הרוסי או רווחתו(לוקאס:151).אטימות רגשית המשולבת עם אטימות שלטונית המעצימה את דפוס ההתנהגות של הקרמלין כמדינה בתוך מדינה. על רקע זה אפשר להבין מדוע "פוטין מאמין במשמעת בלא רחם כמפתח להתאוששות כלכלית"(לוקאס:45).הפיקוח ההדוק על המערכת הפרלמנטרית ועל אמצעי התקשורת נועד לשרת מטרה זו. בעידן הקומוניסטי היו מי שהצליחו להשמיע את קולם(הדיסידנטים) ולהביא את דבריהם לאמצעי התקשורת במערב,קל וחומר שהמסגרות הפוליטיות כיום הן פחות נוקשות ופוטין איננו לא סטלין ולא ברז'נייב.פעילים אלה יצליחו עוד יותר לומר דברם.נראה גם שכוחנות זו של פוטין מזמינה מעצם התנהגותה מתנגדים והוא לא מבין או שלא רוצה להבין זאת.

סיכום

 

מבט בוחן על שני הספרים מראה כי התשתית הכלכליות של המדינה היא רעועה,מה עוד שפועלים בתוכה מספר גופים מרכזיים הפועלים במתכונת של מדינה בתוך מדינה.כל אחד מהם פועל לטובת האינטרסים של עצמו וכי הם ניכסו את המדינה לצרכים הפרטיקולריים שלהם עצמם.חסרה  הראיה הממלכתית המחייבת מטבעה שיתוף פעולה.התוצאה הבלתי נמנעת נתק מוחלט בינם לבין האוכלוסייה.נתק זה מאפיין גם את פוטין עצמו. הרצון שלו להעצים את רוסיה ברמה הבינלאומית על חשבון האוכלוסייה יצר גם נתק אצל חלק מהציבוריות הרוסית. פוטין עדיין חי את ימיה של ברה"מ כמעצמה עולמית וחסרה לו ההבנה שלשם כך הוא זקוק לקונצנזוס רחב לביצוע מהלכיו.המלחמה בצ'צ'ניה מוסיפה לא מעט בעייתיות לשלטונות הרוסיים .יכול להיות שההשפעה המצטברת של מלחמה זו על האוכלוסייה תהיה דומה ולו בחלקה להשפעה של מלחמת ויטנאם על ארה"ב.אין גם לשלול את האפשרות שפוטין עצמו לא יסיים את חייו בצורה טבעית .תסריט מסוג זה יגרום לטלטלה חזקה ברוסיה ויהיה משום אירוע מכונן ברוסיה שלאחר המלחמה הקרה.

מקורות

 

מגוף ראשון :שיחות עם ולדימיר פוטין /עריכה: [יעקב חסון ; תרגום: מרק דרצ’ינסקי  ירושלים : גשרי תרבות,

ערן, עודד    מדיניות החוץ של רוסיה :   מן העידן הקומוניסטי לשנות האלפיים /    תל אביב :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ד 2004. 2002]

וקסלר, אנה    פיתולי הפדרליזם ברוסיה :   הרפורמה הפדרלית של פוטין /    [תל-אביב עבודת גמר (.M.A) – אוניברסיטת תל-אביב, 2004] :   [חמו"ל],   2004

הופמן דיוויד-האוליגרכים-המיליארדרים החדשים של רוסיה הוצאת מעריה 2005    540 עמ.

אלכסנדר גולדפרב, מרינה ליטביננקו  מותו של סוכן :
/ עברית בן-ציון הרמן  סיפור הרעלתו של אלכסנדר ליטביננקו ושובו של הקג"ב

תל-אביב :   ספר-לכל,   2008.

לוקאס אדווארד-המלחמה הקרה החדשה הוצאת עם  עובד  2009   296 עמ.

פוליטקובסקינה אנה-רוסיה של פוטין הוצאת כתר 2009   318 עמ.

ביבליוגרפיה באנגלית

 Archie Brown, Lilia Shevtsova, editors.

Gorbachev, Yeltsin, and Putin :   political leadership in Russia's transition /    Washington, D.C. :   Carnegie Endowment for International Peace,   c2001.

McFaul, Michael, 1963-    Russia's unfinished revolution :   political change from Gorbachev to Putin /    Ithaca, N.Y. :   Cornell University Press,   2002, c2001

Rose, Richard, 1933-    Elections without order :   Russia's challenge to Vladimir Putin /    Cambridge ;   New York :   Cambridge University Press,   2002.

Kagarlitsky, Boris, 1958-    Russia under Yeltsin and Putin :   neo-liberal autocracy /    London ;   Sterling, Va. :   Pluto Press,   2002.

 Steen, Anton, 1949-    Political elites and the new Russia :   the power basis of Yeltsin's and Putin's regimes /    New York :   RoutledgeCurzon,   2003.

Lo, Bobo, 1959-    Vladimir Putin and the evolution of Russian foreign policy /    Oxford :   Blackwell,   2003.

Shevtsova, Lilia    Putin's Russia /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2003.

Paxton, John    Leaders of Russia and the Soviet Union :   from the Romanov dynasty to Vladimir Putin /    New York :   Fitzroy Dearborn,   2004.

Truscott, Peter    Putin's progress :   a biography of Russia's enigmatic president, Vladimir Putin /    London :   Simon & Schuster,   c2004   .

Russian politics under Putin / edited by Cameron Ross. Manchester University Press 2004 .

Black, Joseph Laurence, 1937-    Vladimir Putin and the new world order :   looking East, looking West? /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   2004.

Service, Robert    A history of modern Russia :   from Nicholas II to Vladimir Putin / Cambridge, MA :   Harvard University Press,   2005

Konitzer, Andrew    Voting for Russia's governors :   regional elections and accountability under Yeltsin and Putin /    Washington, D.C. :   Woodrow Wilson Center Press,   2005

Leading Russia :   Putin in perspective : essays in honour of Archie Brown /    Oxford :   Oxford University Press,   2005

Russia as a great power :   dimensions of security under Putin /    New York :   Routledge,   2005.

Jack, Andrew, 1967-    Inside Putin's Russia: can there be reform without democracy? /    London :   Granta,   2005.

Baker, Peter, 1967-    Kremlin rising :   Vladimir Putin's Russia and the end of

Jonson, Lena, 1948-    Vladimir Putin and Central Asia :   the shaping of Russian foreign policy /    London :   I.B. Tauris,   2006, c2004.revolution /    New York :   Scribner,   c2005.

Herspring, Dale Roy    The Kremlin & the High Command :   presidential impact on the Russian military from Gorbachev to Putin /    Lawrence :   University Press of  2006.Kansas

Freedman, Robert Owen    Russia, Iran and the nuclear question :   the Putin record /    [Carlisle Barracks, PA] :   Strategic Studies Institute, U.S. Army War College,   2006. Allison, Roy    Putin's Russia and the enlarged Europe /    Oxford :   Chatham house,

Bacon, Edwin, 1966-    Securitising Russia :   the domestic politics of Putin /    Manchester :   Manchester University Press,   2006. ,   c2006

Longworth, Philip, 1933-    Russia :   the once and future empire from pre-history to Putin /    New York :   St. Martin's Press,   2006.

Shevtsova, Liliia Fedorovna.    Russia lost in transition :   the Yeltsin and Putin legacies /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2007.

Kotz, David M. (David Michael), 1943-    Russia's path from Gorbachev to Putin :   the demise of the Soviet system and the new Russia /    London ;   New York :   Routledge,   2007.

Putin's Russia :   past imperfect, future uncertain /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   c2007..

Media, culture and society in Putin's Russia /    Basingstoke [England] :   Palgrave . Macmillan,   2008

Baev, Pavel    Russian energy policy and military power :   Putin's quest for greatness /    New York, NY :   Routledge,   2008.

Felshtinskii, IUrii, 1956-    The corporation :   Russia and the KGB in the age of President Putin /    New York :   Encounter Books,   2008

Goldman, Marshall I.    Petrostate :   Putin, power, and the new Russia.    Oxford : 2008

Nygren, Bertil.    The rebuilding of Greater Russia :   Putin's foreign policy towards the CIS countries /    London :   Routledge,   2008.

Sakwa, Richard    Putin :   Russia's choice /    Abingdon, Oxon :   Routledge,

2008.

LeVine, Steve, 1957-    Putin's labyrinth :   spies, murder, and the dark heart of the new Russia /    New York :   Random House,   2008. 2008. Oxford University Press,   2008..

Power and policy in Putin's Russia /   Edited by Richard Sakwa.   London :   Routledge,   2009.

Stuermer, Michael.    Putin and the rise of Russia /    New York :   Pegasus Books :   Distributed by W.W. Norton,   2009.

Zaitsev, Danny    Rusian energy policy under Vladimir Putin and impact on European energy security :   assessment of European responses /    [Tel Aviv] :   [s.n.],   2009

Hutchings, Stephen C.    Television and culture in Putin's Russia :   remote control /    London ;   New York :   Routledge,   2009.

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

9 תגובות על “האם מתקרב קץ עידן פוטין ברוסיה ?-חיים מזר”

לא גורבצ'וב ולא ילצין הלכו בכיוון של דמוקרטיזציה מלאה. כוונתם היתה להקים דמוקרטיה יחסית לקודמיהם.
העסק התפספס כאשר בתקופתו של ילצין החלה להשתלט אנרכיה, בעיקר בגלל משבר כלכלי והתמוטטות הפנסיות.

חיים מזר חידשת לי.
מה שמעניין הוא שהקשר בין הון לשלטון, והשיבה לדת דומים למתרחש בארצנו הקטנטונת. אך יש גם הרבה דברים שונים ומצבה של רוסיה קשה הרבה יותר, כמו מצבה הכלכלי השיבה המסויימת לדיקטטורה והאשפוזים הפסיכאטריים על רקע התקוממות לאומית, כמו כן מצב הצבא אצלנו הרבה יותר טוב.

אין בין המערכת הכלכלית ברוסיה דבר וחצי דבר עם קפיטליזם. קפיטליזם מבוסס על יוזמה חופשית ולא על הענקת משרות למקורבים ולאנשי מאפיה כפי שמתנהלת הכלכלה ברוסיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 − thirteen =