|
לפני כמה ימים פירסמתי במסגרת הדיון על המשוררת אור דהן שעוסקת בין השאר בכתיבת שירה אירוטית את התגובה הזאת על שירה אירוטית: ובהקשר לשירה אירוטית רק לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם ידיד שחוקר את אמנויות האהבה על נושא מה זה שירה אירוטית טובה. CALL OF CTHULU p המשורר אליעז סגל קרא את התגובה הזאת ובעקבותיה שלח לי את השירים האירוטיים הנ"ל . שאותם אני מביא כמתנה לחג הפסח . |
שירים אירוטיים
מאת אליעז סגל
לבן
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
בְּצֶבַע הַיָּרֵחַ
וּבְצֶבַע הַקֶּרַח
מַגָּעֵךְ
חָלָב רוֹתֵחַ
מַפְשִׁיל אֶת קְרוּמְךָ
וּבוֹקֵעַ אֶל
אַדְמוּמִית לִבָּתְךָ.
רחש
רַחַשׁ שִׂמְלָה נִשְׁמֶטֶת.
אֲדָמָה סְמוּקָה.
הָרָקִיעַ לַיִל שָחוֹר
אֹפֶל גּוּפָהּ הָעֵירֹם
עָטוּף אוֹר
פָּנֶיהָ זוֹרְחוֹת
כַּסַּהַר
מֻשְׁחָז אֲנִי כְּתַעַר
מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה
אוֹ לִשְׁאֵלָה.
דנ"א
אַתְּ וַאֲנִי
מִסְתַּחְרְרִים
רֶגֶל סְבִיב רֶגֶל
יָד מִתַּחַת
יָד עַל שָׁד
וּבַתָּוֶךְ הַזַּיִן תּוֹפֵס מֵמַד
זוּג סְלִילֵי דנ"א
בּוֹרְאִים
יַלְדָּה יָפָה אַחַת.
*
יְרֵכַיִךְ מְפַעְפְּעוֹת
נוֹזֵל גְּבִישִׁי טָהוֹר
דְּבַשׁ פּוֹעֲלוֹת
אוֹ
דְּבַשׁ מְלָכוֹת
טְעָמוֹ טַעַמֵךְ
אוֹתוֹ אֶרְדֶּה
עָלָיו אֶשְׁמֹר.
כְּשֶׁאַתְּ
דּוֹקֶרֶת אוֹתִי בְּעָקֵב
זֶה כּוֹאֵב
כְּשֶׁכַּף רַגְלְךָ
עוֹטָה
אֶת נַעֲלֵי
הָעָצְמָה,
גֵּוְךְ מִזְדַּקֵּף וּמֻגְבָּהּ,
מִסְתַּיֶּמֶת בָּךְ לֵאָה
אוֹתָהּ נָהֲרָה לְבָנָה.
עַכְשָׁו אַתְּ
רָחֵל
נוֹקֶשֶׁת
עַל מַרְצְפוֹת הַשַּׁיִשׁ
יָפָה וְרָעָה
רֶטֶט
זוחל בְּעַמּוּד
הַשִּׁדְרָה
ראו גם
ויטגנשטיין ואני :עוד שירים של אליעז סגל
8 תגובות על “השירה אירוטית של אליעז סגל”
השוואה מעניינת
בנאליים שכאלה. מאוד אוהב לעומת זאת את שירי זיוה של אהרן שבתאי. הם סקסיים ויש בהם הרבה הומור.
וסנטימנטלי. באינטרנט צריך לדעת לקבל תגובות שונות ומידיות. תודה על השירים ונחת.
מסכימה עם עניין הטפח והטפחיים: להשאיר את המקום לקורא כדי ליצור את העניין. נכון בקשר לשירה אירוטית וגם לשירה בכלל. השירים של אליעז הם דוגמא יפה לכך. האדמה הסמוקה, הירכיים המפעפעות דבש, סחרור הסלילים היוצר ילדה יפה, רחל ולאה האמהות בתפקידיהן המקוריים – כל אלה יוצרים עניין, הפתעה וחן בתוך האירוטיקה. עדין ומענג.
מרגש, מפעים, מפתיע, מעורר את הדמיון וומחזיר את הקורא אל הרגעים היפים של מימוש התשוקה. כנראה שאליעז הוא כותב כשרוני במיוחד אם הוא מצליח לגרום לקורא תחושות כאלו.
והדיון על ארוטיקה מעניין, איפה אפשר למצוא את הפוסט על אור דהן?
תודה
השיגעון של אור דהן
http://www.notes.co.il/eshed/65916.asp
מצד אחד מסכימה עם הכותב ועם תמר רז באשר ליופייה של כתיבה מרומזת. דרך אגב לא צויין האם המשורר אליעז סגל דתי או חילוני ולי זה חשוב לצורך הבנת שירתו. מצד שני ושלא בניגוד כשנכנסתי לפוסט על אור דהן מצאה חן בעיני שירתה. באוטנטיות בישירות, בדיבור על דברים שפחות מדברים בהם ואין כוונתי לסקס אלא למשל לחסרון אם, של יתומים ושל בנים אחרים לאמהות חיות ונושמות.
בקיצור אני מסוגלת להינות מכל העולמות, לעיתים יש צורך במשוררים נוסח אהרון שבתאי או אור דהן, ולעיתים צריך את השקט של אליעז סגל. מה שחשוב שהשיר על פי דרכו ידבר אלי.