כוחו של הרצל חקק-יואב עזרא

אתה מוכן לפרט את דבריך ולהסביר?

מהיכן אתה מוצא את המשוררים האלה.איש לא שמע איש לא ראה. יש לציין מענין ומפתיע.

בהצלחה

ליואב יש אומץ להודות על חוסר הגינותו כלפי הרצל ורצונו לתקן את המעוות. שיריו של הרצל מורכבים ויש צורך לקרוא אותם מספר פעמים.

אין קליקה ששולטת בביקורת ספרותית.
בביקורת שירה באופן קבוע עוסקים היום רק חמישה אנשים ולא יותר.
אלי הירש
מנחם בן
אילן ברקוביץ
דפנה שחורי מידי פעם
ויואב עזרא.
ואף אחד מהם לא משתייך לקליקה.

דפנה שחורי משתייכת לקליקה. ולכל אחד מאלה שציינת יש קליקה וחבורה של מקורבים.

השירים של חקק נחמדים ולא מעצבנים גם זה משהו.
אבל הוא נשען יותר מדיי על הלשון המקראית.

כלל יסוד בספרות שאיןלקרוא יצירותיו של יוצר מתוך שנאה כלפיו. גיורא לשם שנים שהוא שופך בכל שולחן את שנאתו לאחים חקק ולכתיבתם. בדיעבד זה פועל בכיוון ההפוך כי מי שנחשף לשירתם מגלה שירה חוויתית ומעוררת את החושים. חבריו של גיורא טועים שאיש לא אומר לו את האמת על שירתו שלו. הוא חוקר ספרות אבל הוא משורר רע , כותב דל והבעתו דלה ואנמית, עוברת לידך כמו אויר. הוא בודאי לא יכול לשפוט משוררים שהשנאה שלו אליהם מעבירה אותו על דעתו.

לומר על שירים שהם "נחמדים" זה בדיוק כמו לומר לבחורה שיש לה "עיניים יפות".

לרותם,
במה שייכת הערתך על דפנה שחורי (שלעניות דעתי, אינה נכונה) לפוסט הזה המדבר בשירתו של הרצל חקק?

מי שקורא מתוך שנאה בעקביות הוא קורא מנותק מההקשר. מי שקורא את השיר בהקשרו יודע שמדובר בטעמי המקרא ולא בטעמי קפה, כפי שמלגלג לשם. מי שקורא השיר במלואו יודע שהשיר עוסק במתח בין גלות וגאולה, ושבר גלות הוא בהחלט נובע מהשיר. תגובתו של לשם מאמתת את התזה של יואב עזרא שיש קבוצה, ולשם הוא חלק ממנה, שעושה דה לגיטימציה לחקקים בעקביות. אך לשמחת כולם לשם הוא פאסה, והאמת כרגיל מנצחת וצפה למעלה.

כך השאלה האם ילמדו את הרצל חקק בבתי ספר או האם ימשיכו להשתיק את קולו בקטע של צחוק ושטויות . האם הרצל ראוי , או לא ? לדעתי השנאה תמשיך לגבות מחיר.

אכן אתה הצופה רואה מה שאני רואה. לשם כותב עם רטיות לעיניו. הוא שואל מנין שזה טעמי המקרא. כתוב בשיר אמונה שמתנגנת בקצב טעמים. וכמובן לשם עושה מזה טעמים של קפה. כל מי שמכיר טקסטים שצומחים מתרבות מסורתית מבין שאמונה שמתנגנת בקצב טעמים אלה עם טעמי המקרא שהם המנגינה הקדומה. לשם לא יכול לראות זאת. הוא פשוט שם רטיות לעיניו, כי עליו לחפש איך לפסול את המשורר שפסול מעיניו מלכתחילה. ואפרופו תכנית לימודים, שאלתי ובדקתי כרגע. השירים של הרצל ובלפור חקק נמצאים בתוך תכנית הלימודים. כנראה שמכיני התכנית לא שעו לעצותיו של גיורא לשם.

שגיורא לשם כותב בשינאה עיוורת ?
כבודו מכיר אותו ?
גיורא לשם אומר שהוא אינו שונא את הרצל חקק וגם אינו מכיר אותו או מתעניין במיוחד בשירתו וזה צריך להספיק.
במקום לבלבל את המוח לגבי מה גיורא לשם מרגיש או שלא ,נסה לבקר עניינית את השירים לטוב או לרע.

לאלי גל ולירון הלוי,
לא זו בלבד שאתם עיוורים ומטופשים, אתם גם מרושעים.
לא היה שמץ שנאה בדברי. הערתי מה שהערתי מתוך קריאת השיר.
מנין לך, מר גל, שהשיר צומח מתרבות מסורתית? גם בית הקפה צמח בשיר מתרבות מסורתית?
אתה צריך לקחת בחשבון שמה שנדמה לך שכתוב בשיר אינו השיר עצמו אלא מה שנדמה לך.
חכם שכמותך, אלי גל, בדקת אם שירי חקק בתוכנית הלימודים?
ומי כתב לפניך ששירו של הרצל חקק בתוכנית הלימודים של החטיבה העליונה, אתה או אני?
בדרך כלל, אני מעדיף להיות אדיב. לא עוד.
למנוול כירון הלוי אכתוב כי שום הוצאת ספרים לא מינתה אותי לעורך. אני הוא זה שהקמתי עם חברי את ההוצאה ויכולתי לעשות בה כרצוני בתיאום עם רצונם.
אבוי לעורך סטרילי (נקי!). תפקידו של עורך לקדם ספרות שהוא מאמין בה. זאת עשתה הוצאת קשב אתי ובלעדי, כפי שהיא עושה בשנתיים האחרונות.
אחזור לאלי גל.
במקום לטעון שמשהו היה פסול בעיני מראש (לא היה ולא נברא, וזה שקר מתחילה ועד סוף!) יקרא את מלות השיר ואת את מה שנדמה לו שכתוב שם.
אני ניתחתי צירופי מלים וצירופי צירופיהם, ושאלתי שאלות שעליהן עדיין לא השיב לי איש.
בסופו של דבר, צריך לדעת לקרוא שירה ולא להעלות מאדי ההזייה סברות כרס.
לאלי,
לא אמרתי שאינני מכיר את הרצל חקק.
אני מכיר.
אך מעולם לא הבעתי את דעתי על יצירתו, לא בכתב ולא על פה.
כנ"ל ביחס לשירתו של בלפור חקק.
הרי אפשר לבדוק את הדברים, אם רוצים.

שאם יש לך ניתוח טוב יותר של השיר אז תביא אותו במקום להתלונן על ניתוחים של אחרים .
בסופו של דבר כל ניתוח הוא טוב כמו כל ניתוח אחר. ובמציאות הניתוחים הטובים ביותר הם לא דווקא אלו שקולעים לכוונות המחבר (שלעיתים לא ברורות אף לו עצמו )אלא אלו שיוצרים רושם עמוק ומתוחכם בפני עצמם על הקורא

למשה דוד רז,
עשית בדיוק את מה שאמרתי שאסור לעשות.
מה אתה יודע או לא יודע על כאבו של הכותב?
מה זה מעניין בכלל?
מה שקיים לנגד עינינו הוא השיר עצמו, כאובייקט אמנותי, ורגשותיו של הכותב אינם מענייננו.
לדוגמה: מה אנחנו יודעים על הומרוס?
מה באמת אנחנו יודעים על שקספיר?
ואף-על-פי-כן, אנחנו מסוגלים לומר דברים רבים על יצירתם.
יש לך עניין מיוחד לזרוק בי אשמה?
ובכן, לא זו בלבד שזה מופרך, זה גם פאתטי.
מעולם לא התבטאתי בשנאה כלשהי כלפי הרצל חקק או בלפור חקק.
כאשר מאשימים אדם במשהו מן הדין להביא הוכחות, ואתה, אין לך!
אין לך משום שאין.
אם אתה רוצה לכתוב משהו בזכות שירתו של בלפור חקק או הרצל, אנא כתוב.
הבלוג פתוח ואלי לא ימנע ממך כתיבה בעניין.
זה זמן רב שגיליתי כי הטחת האשמות באחר היא שיטה שהולמת מטומטמים שאין להם דעה אחרת להביע אלא רגשות על אחרים.

אתה אציל נפש ומשורר גדול והיסטרי, איזה אדם אציל נפש יקר וגדול אתה. יואב, אתה שובר לי את הלב. באמת.

מר גיורא לשם הנכבד והנעים,

דבריך שנכתבו על הרצל חקק אינם מלמדים על טעם טוב או מידה טובה. אתה מעריץ משוררים צעירים תפלים (אולי זה בגלל הסופר נחמדות המפורסמת שלך). מנגד, על בני דורך הגדולים אני לא שמעתי ממך מילות שבח והלל. מה עם משוררים דגולים דוגמת טוביה ריבנר, פסח מילין ויעקב בסר זצ"ל? ואת זה אני אומר לך בתור מישהו שמעריך מאוד את פועלך כמתרגם וכעסקן

כששיר מבטא מצוקה וכאב הוא שואל מה מעניין אתכם הכאב שיש בשיר, כששיר מדבר על טעמים הוא מחפש טעמים של קפה, כשמבקרים אותו הוא קורא למבקריו מנוולים טפשים מטומטמים – וכךנראה מבקר הבית ועורך הבית של הוצאה ידועה, הספרות העברית מתביישת!!

למיקי,
צר לי שדברים נכתבים בלא לדעת עובדות.
זה כ-20 שנה שאינני עוסק בענייני ציבור של סופרים.
דומני שמעט אנשים כתבו על שירת יעקב בסר מתחילתה כפי שכתבתי אני, ולטובה.
כאשר ציפר ניאץ את זכרו של בסר לאחר מותו, תגותי הדהדה בכל מרחבי הרשת!
טוביה ריבנר?
כמה ספרים של ריבנר פורסמו בהוצאת "קשב" בשנים שבה הייתי בה עורך? כבר אינני זוכר.
אינני מחשיב במיוחד את שירת פסח מיילין.
ועכשיו, בוא ונדבר על בני דורי החשובים והמהוללים.
כתבתי על יאיר הורביץ?
לך תספור מה וכמה!
כתבתי על מאיר ויזלטיר?
לך תבדוק.
כתבתי על אשר רייך?
תבדוק מה וכמה.
בצד, ערכתי את "עתיד דומם" שזיכה אותו בפרס יוקרתי.
ובאשר לנאצות העדתיות והאישיות אני בז למגיבים מקרב לב.

ולמשה דוד רז,
אתה מתעקש לשווא.
כאשר משורר כותב בשיר "בית קפה" או "מחברת בוכה" אני אמור לבדוק את אמינות התיאור ולא לסמוך על תחושות עמומות שקיימות או אינן קיימות בשיר.

לשם אינו מרגיש כיצד היכולת של המשורר לשלב את השבת הירושלמית של ביצי חמין עם אותה נשמה יתרה של בצלם אלוהים היא היוצרת את המיזוג
בין חומר לרוח, בין ירושלים של מעלה
לבין ירושלים של מטה. ההתנשאות של לשם בועטת בכולם ורוצה שכולם יחשבו כמוהו ויכתבו כמוהו ויבינו כמוהו, ומי שמעיז לבקר אותו מקבל לקסיקון של נאצות כמו רשעים וטפשים ומנוולים. ועל הזילות הזו של השפה, הוא שוכח לדבר, וחבל שהוא קורא לעצמו הוצאת קשב. קודם כל שילמד להקשיב.

לשם מצטט מרשימה של חלי איתן של שירי ילדות ירושלמיים של חקק ולא מבין מה כתוב. הוא פשוט המציא ספרות שבה מה שלא נראה לך מותר לך לקלל ולגדף ולזלזל ולומר בריש גלי שהוא מתנשא. כך מטפחים ספרות עברית, אנו בצרות.
האם זו דרך לחנך לאהבת ספרות או לבריונות מילולית וגסות רוח? ואני מתאר לעצמי כמה משוררים מקוריים הגיעו להוצאת קשב וחטפו בליסטראות ממר לשם, עד שהפסיקו לכתוב. אוי לכולנו. התיאור של יואב עזרא בהתחלת מאמרו מספר הכל: שנאה, התנשאות וגסות רוח והכל בשם אהבת הספרות.

גיורא לשם הוכיח שאינו יודע לקרוא טקסט וכאשר ראה
את המלה טעמים כבר חשב על טעם של קפה, כאשר ראה מחברת בוכה שאל מה הקשר, בלי להבין שמחברת זו מטאפורה והבכי בגלל החשיכה והחוסר שמתוארים. מי שאין לו מוח כמו של לשם צפוי לחטוף ממנו גידופים. מבחינתו צריך להעביר את כל המשוררים והמבקרים ניתוח מוח שיחשבו בדיוק כמוהו. הוא הוכיח שאינו יודע לקרוא טקסטים ולבין קוד של משורר שחושב ומרגיש אחר, והוא גם הוכיח שהוא גס רוח כלפי מבקריו: טיפשים, שקרנים, מנוולים. מה לא. והוא עדיין מתיימר להציג עצמו כאיש ספרות. אם מבקרת מתארת דברים אחרת הוא מכפיש אותה כלא מוכשרת. וזאת אחרי שראינו שאינו יודע לקרוא טקסטים ולהבין מה זו התנגנות של טעמים ושל יהדות קדומה. ממש בושה
שאדם כזה מציג עצמו כמבקר ספרותי וכאיש רוח. השנאה שבו ואהבת העצמי שלו מעוררים בחילה.

ועדיין נותרה אמת אחת שעליה אין להתפשר. ואין זה נוגע למבקר מסוים זה או אחר. ברגע שאדם ניגש ליצירת ספרות, ליצירתו של יוצר, עליו לבוא בידיים נקיות ובעדשות נקיות. אם העדשות שלו פגומות או מלוכלכות, הוא יראה פגמים ולכלוך, ולא יראה עוד דברים כהוויתם. הלכלוך הוא בו ובעדשותיו ולא במציאות עצמה. ברגע שקוראים יצירותו מתוך דעה קדומה, מתוך עמדה מקדמית ש"עליי למצוא פגמים" כך זה נשמע ונראה. הויכוח הזה האיר במשהו אמת זו. ובבניין הספרות העברית ננוחם.

המאמר של יואב עזרא התחיל בעדות מרגשת על
חבורת אנשי ספרות שעסוקה בליבוי שנאה נגד הרצל
ובלפור חקק – והייתי בהרגשה שנשמע בהמשך
התנצלות, דברים שיחזקו ויעודדו אווירה
של קריאה מתוך פתיחות ונסיון להבין קודים של כתיבה
אחרת, לא לעג ושנאה. לצערי ההשתלחויות והקללות הפראיות של גיורא לשם החזירו לתודעה את שולחן
המסיתים שיואב עזרא תאר בהתחלה. במקום לדבר על
ספרות צפינו בסרט זוועה שבו משחק
גיורא לשם והוא נראה כלקוח מאותו
סרט אימה שתיאר יואב עזרא בהתחלה. מגדף, מקלל, אומר לאחד הכותבים, אתה לא עושה מה שאמרתי לך לעשות, והוא מעוות טקסטים ולועג לכותבים ולמשורר
וכך נראית הספרות העברית. ממש נורא,
האם משהו ישתנה והשנאה הזו תיפסק ???

לא אמרתי מלה על האחים חקק, לא ליד שולחנות ולא הרחק משולחנות.
לא אני התחלתי בפרשת הגידופים.
גידפתי את מי שגידף אותי והאשים אותי בשנאה כמעט בטרם סיים לקרוא את הערתי הראשונה.
כל חלקי בתחילת הדיון היה שאני חולק על דבריו של יואב עזרא.
או-אז ביקש ממני אלי אשד לנמק ואנוכי נימקתי במלים של ביקורת שירה, ותו לא.
ואז, כן, רק אז, החלה ההתנפלות, עלי, ורק עלי.
ומה אתה חושב, שאני אשתוק ואתן לזדים לקלל אותי?
מה אתה חושב, שאני בובה שכל ריק ופוחז יבעט בה ללא תגובה?
קרא את השתלשלות הדברים וראה מתי החלה מסכת הגידופים והקללות ומי התחיל בה.
אכן, אני יודע שזה נשמע קטנוני, אך בחברה הישראלית גדלות נפש אינה נחשב עוד כלל.
רק בעלי פה גדול מצליחים להביע את דבריהם.
זאת ועוד. לא הערתי דבר על האחים חקק, הגם שיכולתי גם יכולתי להעיר דברים אחדים על התנהלותם הציבורית.
אולם זה לא שייך ברגע זה לעניין השירים, ועל כן הינחתי לדבר הזה לחלוף על פני בלא לאזכר.

הוכיחו את עצמם כעסקני ספרות למטה מבינוניים .
עובדה אגודת הסופרים היגיעה תחת ידיהם למצב של קריסה טוטאלית עד שהיום היא בקושי מתפקדת.
טוב יעשו השניים אם במקום להאשים את כל העולם באפליה כנגדם והסתה כנגדם שיבדקו בעצמם איך הביאו אירגון שהיה פעם מפואר למצב של פשיטת רגל טוטאלית.
את נקמתם באגודת הסופרים שפעם סירבה לקבל אותם כחברים הם נקמו בהחרבתה השיטתית.אבל שלא יתחילו לצעוק שמפלים אותם ורודפים אותם.

מאה אלף ש"ח. משרד החינוך לא מעביר את הכסף שמגיע לאגודה. למה?

לעודד ישראלי,
כן, שירים עורכים מניפולציות בדימויים, סמלים וכו'.
הבעייה היא שהשיר הזה אינו עורלך מניפולציות אלא אינו מדייק מבחינה טקסטאלית.
מניפולציה אינה יכולה להיעשות מחוץ לשיר.
לא צריך להיווצר מצב שבו משהו מובן ל"מי שחי בעולמו של חקק".
"עולמו של חקק" חייב להיבנות בשיר ולהשתמע רק ממנו.

ראה, איש מאתנו אינו חי בעולמו של הומרוס ואף-על-פי-כן אנחנו מבינים את שירתו.

וירושלים כלל אינה מוזכרת בשיר…

יואב עזרא סיפר על מערכת התקפה מלאת ארס נגד שני אחים יוצרים, ובמקום להתייחס לשירים היפים שיואב ציטט, קורה כאן משהו מכוער ויש כאן אנשים
חסרי צלם אנוש שממשיכים את מתקפת השיכורים נגד האחים. מתעסקים פתאום ברכילות ובהפצת פטפוטי סרק כדי לפגוע באנשים מאחורי גבם. שוב לא מתייחסים לאיכות הספרותית המיוחדת שלהם. זה נראה עלוב. הרי מי שנכנס לאיטרנט מגלה שמשרד התרבות בעצמו רצה לקחת את גנזים ואחרי שגנזים כעצמאי נכנס לגרעון פנו לאגודת הסופרים שתציל את גנזים. מיכה ינון ראש מינהל התרבות פנה לאגודה שתקח שוב את גנזים ותשקם אותו. במקום להתייחס לדברים היפים שנעשים באגודה ומי שהגיע לערבי ספרות שם רואה זאת. עושים כאן מעשה
מכוער ושוב מנהלים מתקפה של שיכורים. מה שיואב עזרא תיאר בתחילת המאמר הוא סימפטום. וכך לא נראית ספרות.

שהורישו את יצירותיהם לאוגודה הסופרים, מתוך תקווה ושייכות ליצירה העברית ולאגודה. לשאול אותם אם הם מעונינים בנתק

מסע השיסוי נמשך, זו המציאות, ואני שאוהב חתולי רחוב יכול רק לומר. מיאוווווו, מיאוווו.

לשלומית רזיאל!
זומנתי על-ידי נתן יונתן להיות מזכ"ל האגודה.
התפקיד המינהלי הזה תמיד היה בשכר.
לפני כן עבדתי בבית תוכנה ובואי לאגודה היה, מבחינתי, התנדבות.
שכרו של מזכ"ל בעת ההיא היה כשני-שלישים מן השכר הממוצע במשק.
בתקופת כהונתי תכננתי את מערכת הנהלת החשבונות, החזרתי לאגודה רכוש שאבד לה ברבות השנים ועוד.
עם פרישתי מהתפקיד באגודה לאחר כשנה וחצי חזרתי לעבוד בתוכנת מחשבים, והכנסתי היתה כ-60 דולר לשעה!
מזכ"ל האגודה מעולם לא היה תפקיד התנדבותי. המזכ"ל ששירת לפני אפילו לא היה איש ספרות, אלא איש מינהל בלבד.
מרבית היו"רים באגודה פעלו בלא תמורת שכר, וכך היה מקובל באגודה. ידוע לי כי בתקופה מסויימת הופר הנוהג הזה.

כפי שציינתי, לקראת סוף שנות ה-80 נהפך "גנזים לעמותת-בת של אגודת הסופרים.
המהלך הזה נועד לאפשר לתורמים ל"גנזים" לרשום את תרומתם כהוצאה מוכרת לצורכי מס.
חברי ועד עמותת הבת "גנזים" היו חברי אגודת הסופרים.
משום מה, ולא ידוע לי כיצד ולמה, הועלם דבר קיומה של עמותת-הבת "גנזים" ובטלו היתרונות שהיו בכך.
לא ברור לי כיצד מתכוונת אגודת הסופרים, שתקציבה זעום כל-כך, לנהל את עמותת "גנזים" תחת קורת גג עמותית אחת, כאשר לפיתוח "גנזים" דרוש תקציב גדול בהרבה.

גיורא, הופתעתי מהתייחסותך למאמרי על שירתו של הרצל חקק. לשמחתי, קראתי את הספר במלואו ואת השירים במלואם, (כמו גם את כל ספריו הקודמים). זו דרכי במחקר, להתייחס אל יצירה מסוימת מתוך ידיעת מכלול היצירה של היוצר, אליו אני מתייחסת בבקורתי. רק כך, ניתן לדייק בבחינתה ובפרשנותה של יצירה מסוימת, שאם לא כן נחטא לה ונחטא עוד יותר לעבודתנו כמבקרים.
(ניתקת את דבריי מהקשרם, ובכך נפגמו גם דבריך שלך).
התייחסת לציטוטים מן השירים גרידא, ועל פי דבריך ניכר, כי באת אליהם מתוך עמדה מוקדמת. אריה לודוויג שטראוס, מגדולי החוקרים והמבקרים של הספרות העברית, ציין ש"הקורא המבקש ביצירה השכלה, לקח ועיצוב דמות עצמו – לבו אינו פתוח ואינו פנוי לשמיעת היצירה ולהחייאתה בקרבו…" (ל.א. שטראוס, בדרכי הספרות, ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ו). על המבקר המשכיל לגלות פתיחות אל היצירה המבטאת תמונת עולם רחוקה במהותה מתמונת עולמו שלו, ורק מתוך עמדה כזאת הוא יכול לבחון אותה בחינה אובייקטיבית ומדוקדקת, ללא דעה מוקדמת, על אחת כמה וכמה, שעה שלא קרא את מכלול יצירת הסופר / המשורר אליו הוא מתייחס בדבריו.
שיריו של הרצל (ושל בלפור) נבחנו על ידי בחינה מדוקדקת במחקרים שונים (אחד מהם מופיע ב – Hebrew Studies וכן בספר המחקר שלי "כאב השורשים הכפולים" (עקד, 2008) הם ישרדו וימשיכו לגעת בלבבות על אף כל דברי השיסוי של שולחנות הקפה, שתאר יואב עזרא בפתח מאמרו. הם כותבים מתוך עולם אמוציונלי, מורשתי, רוחני, לשוני עשיר ומתוך פרספקטיבה וידע עולם רחב, ובפרט בתחומי התרבות והספרות העברית. אני מאמינה ששירה צריך לקרוא מתוך פתיחות הלב ולא מתוך עמדה מוקדמת.
גיורא, תמיד הערכתי את פעליך הספרותיים. אני מזמינה אותך לקרוא קריאה מקפת ביצירתו של הרצל. לפחות קרא, בבקשה, את כל ספרו החדש "אנא בכוח, אנא בשיר". בטוחני שתשנה ותמתן את עמדתך.

חלי אברהם איתן.
אכן, זה מה שכתבתי, שהספר שלך הוא מחקר ספרות ולא ביקורת ספרות.
והנה אני מעתיק את מה שכתבתי:
מה לעשות, הגב' ד"ר חלי איתן אברהם לא שיכנעה אותי כמבקרת מוכשרת.
סגנון הכתיבה הוא של עבודת גמר, וזה יתרונה.
אך עבודת גמר היא עבודת גמר וביקורת ספרות היא דבר שונה בתכלית.
הצרה בתגובות היא שלא קרואים את מה שאתה כותב אלא מסיקים מסקנות לפי הרוח הנושבת.
שמא, להפתעת כל הכותבים כאן
קראתי במשך כל השנים בכל מה שפירסמו הרצל ובלפור חקק.
שירתם אינה בגדר חידוש בשבילי.
אני מכיר אותה היטב.
יתר על כן, לא הסתופפתי בקרב האנשים שהתבדחו על שירתם של האחים חקק.

אז לאשד ולעזרא ולחלי כל הכבוד שאתם מעוררים כזה דיון סועק בספרות. או לפחות בחלקו על ספרות.

אני אקח צעד אחורה ואכנס לנושא שמסביב לדיון הזה, והוא שכל פעם שמעלים שם של משורר מזרחי יש כל מיני שמועות עליו וכל מיני דברים עולים עליו על מה שהוא עשה או לא עשה, חלקם נכונים וחלקם רכילויות וחלקם שקר. למשל מזה שנים מסתובבת שמועה על איזה סופר מזרחי מאוד מפורסם שתמיד צריך לערוך את ספריו כי הוא לא יודע עברית! אחר כך מעלים שם של משורר ומישהו מתחיל עם אתה יודע מה הוא עשה בכאן או בשם, או שהוא ישב בכלא על סחר בסמים, או שהוא הסתכסך עם המוציא לאור שלו, או שהיא שכבה עם ההוא ואחר כך הוא עזב את הבעל, וכן הלאה בלי סוף.

ואני תמיד צריך לשאול, איל ובמה זה קשור לשיריו? ללשם (אבל אין בזה שום דבר מיוחד, הוא לא היחיד) יש נטיה מאוד חזקה להכניס דברים כאלה לכול דיון.

איך בדיוק זיון מהצד או סיכסוך או חצי קריירה פוליטית נלוזה קשורה ליצירה ספרותית?

ההערות האלה אינן נאמרות רק על מזרחים, יש גם אשכנזים שסובלים מזה אבל, וזה אבל גדול. א. הם תמיד מופרחות לאוויר על כל יוצר מזרחי שקצת בולט במרחב התרבות הישראלית. וב. משום מה כשמדובר במזרחי העניין הוא ממש כבד משקל ויש לשקול את איכות יצירתו על פי כל מיני מעשים שעשה או לא עשה ועל פי השמועה ועל פי כל מיני אנקדוטות.

קצת יותר רחו מזה אבל קשור לעניין יש גם סוג של סטיגמה שאם מזרחי כותב הוא בטח לא יודע בעברית ולא יודע להשתמש בשפה, אפילו כשמדובר בשפת האם שלו. אבל זה נושא שקשור לדיון כאן אבל הוא גם נוגע בנושא הרבה יותר חשוב וראוי לדיון אחר ומעמיק.

המילה "אשכנזי " על כל נגזרותיה אסורה זה מכבר באתר זה כמילת ניבול פה .
ביחד עם מילות ניבול פה בהמיות אחרות כמו :
"מרוקני סכין
כוזרי
"פרנק
"כוסית
"נאצי
"פשיסט
ערבוש
מדכא פטריארכלי
הקפד מכאן ואילך להחליף מילה זאת במילה תקינה כמו "יהודי ממוצא מזרח אירופי" .אם לא תעשה זאת אאלץ להמחוק כל הודעה שלך כזאת לאחר הזהרה אחת.
אז חסוך לי ולך את הטירחה.
כנ"ל לשאר הכותבים .
תודה

לגבי מוצאו של מר יואב עזרא. ונאלצתי למחוק אותה.
לא מן הנמנע שכמה הערות גזעניות כאלו שפורסמו בתגובה לרשימה זאת נכתבו כולן בידי אדם אחד המשתמש בשמות שונים .
כל הערה כזאת תימחק .
תודה.

אתה אדם יקר וחשוב. תודה וערב טוב.

לאלי ,
מעיון במאמר ובתגובות עולה בי שאלה אחת. מהי הלגיטימיות של המאמר? מהי הלגיטימיות של התגובות? העלית בעבור יואב עזרא
מאמר "(סליחה, איני מכירה אותו…) מוזר בעיניי לפרסם מאמר שהופך לחגיגה נלעגת.
האם חוקר תרבות כמוך מעודד הולכת שולל?. רוב התגובות מלוות באווירה ביריונית. ההרגשה מחליאה, תחושה של ביצה. הגעתי למאמר במקרה,ֿ והאמת, מרגע שנתקלתי בו הצטערתי שהגעתי אליו. הצטערתי על הויכוחים המיותרים, ויותר מכל הצטערתי שאף אחד מן המגיבים לא מתייחס ליצירתו של הרצל חקק, גם המאמר כאן של יואב עזרא חוטא למטרה.

האם האינטרנט סובל הכל?

מהי הלגיטימיות של המאמר? האם בזכות הזנב הארוך של המגיבים???

שושנה

לא רק מצטערת גם יתר הבלוגים והאתרים האחרים מצטערים. יואב עזרא עושה באלאגן. יאללה באלאגןןןן…אאןןן…אאןן

כל מי שעושה משהו למען הספרות העברית הוא בחזקת תורם בלבד.
ג'ובות לא נמצאות בזה.
האמת היא שאני אוהב לתרגם יותר מאשר לטקבק.
גם בתרגום לא עושים מי יודע כמה ג'ובות אבל לפחות חלק ניכר מהמתורגמים כבר מת ויש לי שקט בעבודה עליהם.
באשר לספרות העברית המקורית, מה חבל שאינני יכול לתרגם חלק ממנה לשפה אחרת. אולי הייתי מוצא את חלקה המת נעים וחביב!

אני אפילו חושב שהגדרתו טובה יותר, אם אתה נולדת בארץ וכולי אתה איש ממוצא מזרח אירופאי, או יוצא מזרח אירופה.

בסוף תראה שזה לא יהיה כל כך נורא.

אלי המילה שהיא מילת גנאי עדיין במקומות רבים ודווקא בספרות ובאקדמיה היא מזרחי, והיא היתה מילת גנאי לאורך רוב שנות קיום מדינת ישראל במידה זו או אחרת. באו המזרחים לפני עשור או שניים ואמרו נמאס לנו, אנחנו מזרחים אז מה? ומאז אתה צודק שבמקומות רבים המילה אשכנזי הפכה למילת גנאי, וזה מאוד חבל לדעתי. אבל בסוף זה יסתדר ושתי המילים האלה לא יהיו מילות גנאי. אני דווקא רוצה שהאשכנזים יתגאו במורשתם ובזה שהם אשכנזים, יש להם הרבה במה להתגאות, וגם שיקבלו את הביקורת עליהם ברוח טובה ולא כהטחת האשמות. זו דעתי, כמובן, ואתה תעשה מה שאתה רוצה בבלוג.

היה אי איזון כלפי המזרחים והגדרתו ועכשיו יש חוסר איזון לצד השני, ובסוף נגלה שיש אשכנזים ומזרחים (אני מעדיף ספרדים אבל עוד חזון למועד) והעולם לא מתמוטט בגלל זה.

לשם, לא כל דבר שאומרים נאמר עליך ולא כל פעם שמזכירים את שימך זה אומר שתוקפים אותך. אני אומר את זה במלוא הרצינות. נראה לי שלעיתים אתה לוקח על עצמיך דברים שלא הטיחו בך.

חג שמח לכולם

האיסור על המילה "מזרחי " נראה גורף מידי מאחר שזאת מילה רחבה במשמעויותיה.בניגוד לשאר המילים שצויינו למעלה שהן מאוד ספציפיות במשמעויותיהם הגזעניות הסטריאוטיפיות וכלפי הציבור שכנגדו הן מכוונות.
כך שבכל פעם שמישהו אומר "מזרחי " הוא באותה מידה יכול להתכוון למזרח אירופים למשל " ואי אפשר לצאת מזה.
אז נשאיר זאת כך אין איסור על שימוש במילה "מזרחי" על כל אינספור משמעויותיה.
אבל לציבור מומלץ להשתמש במקומה במונחים ברורים שאי אפשר להשתמש בהם למטרות ניבול פה כמו "יהודים מזרח תיכונים " או "מזרח אירופים " וכו'.

הטוקבק שמעלי אליך באהבה.

לאלי אשד,
יש אנשים שגם אם תיפח נשימתם האחרונה לא יוציאו מן הפה את המלה "ישראלים".
יש לי הרושם שבעיני אנשים רבים המלה "ישראלי" היא הקללה הגדולה ביותר.
כפי שאמר פעם מישהו, אתה יכול להוציא את היהודי מן הגולה אך אינך יכול להוציא את הגולה ממנו.
אולם אני סרבן גלות. זאת ארצי, זה עמי וזה מקומי.
איך אמר ברנר? אין מקום אחר.
דרך אגב, נולדתי קרוב מאוד למקום הירצחו.

לאלי,

החמצה.

חבל שכך משיגים רייטינג ופופלאריות. אבל זכיתי אי אפשר לומר שלא..עשו עליי גוגל וסרצ'.. פסססססססססססס

כל הכבוד, ואני מקווה שיואב עזרא יצליח לכתוב על בלפור חקק מאמר קצת יותר משובב נפש, לא רק להכתיר אותו כמשורר נכון, כספר נכון וכדומה, לא רק לספר ש'גילה את אמריקה' בספרים החדשים ועד כמה החמיץ את הכרתם והכרת יצירתם . בכתיבה מעין זו, אולי מעוררים את החבר'ה להגיב אבל השאלה האם נשאר מזה משהו…חיפשתי מה לצטט ולא מצאתי..
ומהכרותי הוירטואלית את אלי אשד, לו היה נוטל את הספר וכותב עליו הוא היה מוציא מתחת שרביטו צפיחית מתוקה מדבש…

שוב, החמצה..אבל או…הו…חגיגה…
🙂
שוש

לשם אני מפנה אותך למאמר שלי

http://www.notes.co.il/benarroch/8247.asp

זה שאתה ישראלי עדיין לא עומד בסטירה להיותך שייך לתתי קבוצות אחרות, כולל אלה של יוצאי מזרח אירופה, שיש להם זכויות יתר בחברתנו. כולל הזכות המיוחדת ששמורה רק להם להגדיר את עצמם בלי שיקראו להם מרוקאים, בני עדות המזרח, מזרחים, ויכנו אותם. אכן לפני בן גוריון היתה הזדמנות כזו שכולם יהיו ישראלים, אבל מאחר שמאז הקמת המדינה ממשלות ישראל מנהלות מדיניות גזענית האפשרות הזו הולכת ונלעמת מהמפה, או היא קיימת גבי רבים רק במחיר של מחחיקה עצמית מרחיקת לחם

לדעתי אנחנו רק רואים חלקיק של התגובה למדיניות הזו שנמשכת מאז בן גוריון שעוד יהיו לה תוצאות מרחיקות לכת על חיינו

גם 666 לא מבין מדוע כולם,מתוך אובססיה נכנסים לרשימותיו של עזרא. ולראיה, 666 מפנה חלק מהם כמו מואיז בן הרוש לרשימות אחרות. 666 פונה למואיז בן הרוש כמעט מתחנן, שיכנס לרשימות אחרות. אבל, מואיז בן הרוש לא זורק דהם. פשוט גם מואיז אוהב את עזרא. יקח זמן , וגם את תתרגלי. ככה זה כשבחורה בוגרת אקדמיה.

http://www.notes.co.il/eshed/54492.asp