לשונו של אלמוג בהר-יואב עזרא

אלמוג בהר לא ממציא כלום.
הוא מפתח כאןמחדש ז'אנר של שירה שפעם הי הפופולארי ואפקטיבי בשם "שירה דידקטית".
אבל הוא יצא מן האופנה לפני עשרות ואולי מאות שנים.
אבל לדעתי זה בהחלט מותר למשורר להשתמש בו .כמובן צריך לשפוט כל יצירה לגופה אם המשורר הצליח או שלא.

אלא בקשר למצבה של השירה בישראל באופן כללי, ובמיוחד המשוררים הצעירים. כמובן שזאת דעתי בלבד.

איך זה שהשירה שלך לא פוליטית כמו של אלמוג

שירה דידקטית טובה היא לדעתי כזאת שלא טוחנת וגודשת ומציפה את הקורא בשפע של פרטים ופרטי פרטים מכאן ועד להודעה חדשה אלא כזאת שהיא תמציתיח ושיש לה מסר חזק וברור ודרמטי כמו במשלים של איזופוס ולה פונטין .
יש בהם מסר לימודי אבל הקורא עדיין נהנה מהסיפור עצמו.
כך לדעתי צריך להיות בשירה דידקטית טובה.

יום אחד לכתוב שירה הוא יהיה משורר טוב. בינתיים הוא פובליציסט שכותב בשורות קצרות מאמרים ארוכים והוא גם טיפה נודניק. בכל מקרה אני בהחלט חושב שיש לו לא מעט כשרון. במיוחד יאמר לשבחו שהוא לא גנב של סגנונות. זה בניגוד למשל לעמיתו שמואלוף, אולי הגרוע במשוררים הצעירים (צעירים יחסית).

הוא פשוט :אתה יכול לשלוח לי הודעה באי מייל על שגיאות כאלו וכאלו והם יתוקנו .
ואם זה לא מוצא חן בעיניך הפתרון הוא פשוט .
אל תקרא.

כשם שאינך מצפה מצופה בתמונות במוזיאון שיהיה בוגר המדרשה לאומנות. כך יואב עזרא, עד כמה שהבנתי לא מצפה מן הקהל בגרות ספרותית כלשהי. ויעשו טוב המשוררים שיתיחסו לספר שירה כמו ליצירה אומנותית , ולא כמו למסמף היסטורי , שמחייב את הקורא להיות היסטוריון ולא אוהב שירה. שירה, מה קשה להבחין את זה . כמו אל ציור. טוב לא טוב. יפה לא יפה. טוב מאוד יואב עזרא, המשך כך.

אני חוזר וטוען שאני לא אומר את דבריי רק בעקבות שיריו של בהר, אלא גם בעקבות שירים אחרים שקראתי לאחרונה, חלק מהם פורסמו כאן, כמו למשל אור דהן ועוד. נראה לי שכתיבת שירה הפכה לפיתרון הקל ביותר למי שרוצה להישמע אינטליגנט ולהיחשב כ"אמן".

משורר צריך להיבחן על פי אמירותיו המקוריות ושפתו היחודית. למי שאין אמירות מקוריות ומחדשות ושפה יחודית שמזוהה רק איתו אבל רק איתו – הוא לא משורר הוא מתחזה או רק כותב שירים. עכשיו לך ותחפש לכמה אלפים שקוראים לעצמם משוררים והוציאו להם ספרים בעם עובד ובקיבוץ המאוחד ובעוד הוצאות לאור "נחשבות" יש אמירות מקוריות ויש שפה יחודית
כמה מהם באמת מחדשים לך, למי מהם אתה מאמין, מי מהם אתה מרגיש שנותן לך ולא לוקח ממך, למי מהם שאתה קורא יש "ניגון פנימי" רק שלו, ותגלה שהם נדירים!

משורר זה כמו זמיר! כשהוא שר יודעים שזה שירה.

עכשיו לך לביאליק, לטרניחובסקי, לגולדברג, לרחל, לך אפילו לנעמי שמר שהיא פיזמונאית לך אפילו לאהוד מנור ותראה שיש להם ניגון פנימי מיוחד. יש להם קול פנימי יחודי.

לך תחפש את זה ברוב המשוררים החדשים היום, אתה כמעט לא תמצא. אבל יש.

אצל לאור מרגישים את השנאה לא אצל בהר. האנמיות אצל בהר לא הופכת אותו לפוליטי ולא לדידקטי אלא ללא בשל להיות משורר.

ויכול להיות שהוא מנהל "מערכת יחסים מורכבת" עם מושא השנאה, כך שזו לא רק שנאה, ולפעמים זו גם אהבה יוקדת, ואולי רק אהבה מפותלת ומזוכיסטית היא האהבה הכי שווה, ופעם אמרו שנאמנים יסורי אוהב, ולכן המייסר הוא מי שרוצה להיות נאהב.

אפשרי שגם הכותרת של "אנא מן אל יאהוד" באה לתאר בעצם את אחד המשפטים האיימים ביותר במזרח התיכון, מאז שהציונות נתנה ליאהוד את הזכות להיות (גם) מאיימים בעת הצורך. סתם, זו קריאה חתרנית.

אבל בעיקר, מי שכותב "כתיבה דידקטית" הוא מקרה פרטי של כתיבה חברתית ופוליטית. ובמקרה הזו, אני חושב שהאנטי לוקח את בהר – מוכשר בטירוף, לדעתי – למקומות שממתנים מאד את הכשרון שלו. מצמצמים ומגבילים אותו. חשבתי על זה כשהוא כתב הומאז' מתלקק לפאדווה ט'וקאן. השיר לא מתאר את הרקע… פאדווה ט'וקאן כתבה על רצונה לאכול כבד של חייל ישראלי. הדבר זעזע מאד את הישראלים, שבאותו זמן היו כובשים בצורה טכנית, השתלטו על שטח במלחמה, אבל עוד תהו מה לעשות עם השטחים האלו. השנאה של הפלסטינים – האליטות, אלו שאמורות לדעתנו לשחור טוב – היתה סוג של זעזוע. הזעזוע הודחק במהירות, ששון סומך כתב, למשל, שזה סתם דימוי נפוץ בעולם השירה הערבי. נפוץ ככל שיהיה, אני לא חושב שאפשר לומר "סתם" על דימוי. זו אמירה פוליטית (של סומך) שניסתה לעגל איזו פינה כדי לאפשר לאליטה הישראלית לדמיין את האליטות הפלסטיניות כדומות לנו.

בכל מקרה, נדמה היה לי שבהר מעריץ את הישירות הפוליטית של ט'וקאן, שכותבת מתוך שנאה לאויבי עמה, בפשטות ובלי אשמה כלל. זו בוודאי לא הבחירה הפוליטית שלי. אבל היא מאפשרת להבין איך שיח השנאה העצמית מגביל את מה שבהר יכול לכתוב. המוזר הוא שבעוד ששנאה לישראל בעברית מוצגת כאתגר פואטי, האפשרות של כתיבת שירה פוליטית פרו-ישראלית פשוט לא ניתנת לחשיבה ואמירה במסגרת הלאוריזמוס. זה אפילו לא אתגר.

שבע -שש תמונות של המשורר? מה? הרשימה כל כך דלת מלל?

מה שאתה כותב בא מהרהורי ליבך , אמרו לך כתיבה דידקטית והיא ממש לא כתיבה חברתית פוליטית, וזה בטח לא שירה. אז שבהר יעשה מניפסטים ויכתוב אותם בספר מניפסטים לבנטיניים
מטעמו. זה משעושה לאור ברוב הזמן דרך אגב.

להגדיר את זה שירה זה מושחת. להוסיף ליואב עזרא שינויים זה להגיד לו שהוא לא יודע לקרוא אז לקרוא הוא יודע מעולה. תרגיע.

הוא רוצה צומת לב ואכן מקבל אותה. גאון גדול הוא לא וגם משורר גדול הוא לא. לא חסרים אנשים מתוסבכים בישראל, מרירים ומלאי כעס על דברים שונים ומשונים. רובם מעניינים לנו את הקשקש. בהר, לעומת זאת מצא דרך מצויינת למשוך תשומת לב. הוא כותב שירים.

כשלא דנים על האורך שלהם, דנים על המבנה. כשלא דנים על המבנה, דנים על הסגנון. כשלא דנים על הסגנון, דנים על הכוונה. בקיצור, עכבר הפך להר, והאמת היא שגם אני אשם בזה כי גם אני כתבתי תגובה…

הסובל מבעיות קשב וריכוז, וכדברי יונה וולך, הם מראים לנו רק בתמונות. קשביזם. עמדה. דחק.שמות מיליטנטים, וקהל הקוראים שלנו בורח משמות צבאיים מאחר והוא סובל מקשביזם, דהיינו בעיות קשב וריכוז. תודה וערב טוב האחראים על הספונג'ה של הבלוג.

לפי מה שאני מריחה. כנראה כמות הכניסות לרשימותיו של עזרא. זה כנראה היסטרי. רק אלי אשד יודע את האמת . תשאל את אלי אשד. . עידן, צא מהמסגרת הקהל הוא זה שקובע, ולקהל כנראה נמאס מרשימות אקדמאיות. האקדמיה כבר מזמן פשטה את הרגל. אפילו הוצאות הספרים פשטו את הרגל. לקהל נמאס. הקהל רוצה את יואב עזרא, והקהל בהיסטריה. ואני כבר עכשיו מעיזה להכריז, יואב עזרא הוא ישו הבא. יחי הצלוב. והשמים ירחמו.

אני בת.
לגיורא, האם אתה כל כך משוכנע שמשוררים ואמנים
נוהגים בכבוד כלפי נשותיהם? הם אינם מרביצים או אונסים? שכחת מלאור ומכל מיני עורכים ש מנצלים את מעמדם. לפחות שיביא כסף הביתה. מלל .אני שומעת מהתקשורת וקוראת במדיה. כדורגלן גם בן אדם.

נובעת לדעתי מכך שבניגוד לכל הציפיות עוד לא הופיעה אף אחח אחרת מלבד הטוענת המקורית שתהיה מוכנה להזדהות ולטעון שלאור אנס גם אותה ולהתלונן על כך במשטרה.
אם היו מופיעות כמה כאלו אפשר להיות סמוכים ובטוחים שהיינו שומעים היום על לאור הרבה .

וזו לא קלישאה, אלא אמת לאמיתה. יואב עזרא אתה ממכר.

אלמוג בהר אומר היום בראיון גדול עימו בעיתון מוסף "הארץ"על כך שהמבקר ניסים קלדרון כביכול מאשים אותו בגזענות:
"יש משהו מקומם בעיני בטענה משומשת הזאת שהוא טען כלפי שאני גזעני ,טענה שאוהבים לטעון נגד מזרחים המאשימים את החברה הישראלית בגזענות.כאילו מחזרים לנוט באותה הנקודה ומודיעים לנו באותה הזדמנות שאסור לנו דבר על מזרחיותכי עצם הדיבור הזה הוא גזעני".
אני מניח שבהר מתייחס בין השאר גם ואולי בעיקר אלי כי אני אכן טוען לעיתים לא רחוקות דברים שהם לכאורה מקבילים לאלה.
אבל כמובן שהוא מעוות את הדברים.
איש, אפילו לא ניסים קלדרון( שאיני בטוח כלל שהגדיר אי פעם את בהר כגזען יכול להיות שבהר חושב כל הזמן על דברים שפורסמו באתר זה וקלדרון הוא רק השעיר לעזאזל החף מפשע בעניין זה ) אפילו לא אני לא האשים מעולם את בהר בגזענות משום שהוא עוסק בזהותו המזרח תיכוניח.
זה פרי דמיונו הפורה.אם הוא הואשם בגזענות הרי זה משום שהוא מקורביו יצרו לעצמם ישות גזעית בדיונית שאותה הם מכנים "האשכנזים "ואותה הם מאשימים בצורה זאת או אחרת בכל סבלותיהם האמיתיים והמדומיינים.

וזה אכן ללא כל ספק גזענות נתעבת. כמו הגזענות המכוונת כלפי הערבים או היהודים ממוצא אתיופי או כנגד הפליטים מסודאן.
נסיים בדברים שקלדרון אומר על בהר כאן "מושך את המזרחים בלשון "
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3838587,00.html:
"אני שותף מלא לביקורת החריפה שמותח בהר על כור ההיתוך של שנות ה-50; אני בטוח שהוא היה ביטוי לדיכוי תרבותי של יהודי ארצות ערב ולעמדה גזענית כלפיהם (אבל לא כלפי יהודי אירופה ודוברי הספניולית. בכלל החיבור שבין הערבית לספניולית כשתי שפת שהושפלו בישראל הוא לא אמת).

אני בטוח, כמוהו, שגזענות איננה נעלמת ביום אחד, ויש עד היום ישראלים רבים שמביטים ביהירות על תרבות המזרח. אבל האם מזרחי צריך לקבל את גזר דינה של הגזענות כלפי המזרחים? האם גם הוא צריך להפריד בין בני אדם על פי מוצאם הביולוגי? האם גם הוא צריך להאחיד את כל מה שהיה מרובה-מוצאים, ומרובה-לשונות, ומרובה-מזיגות, בעולמם של המזרחים השונים והרבים?

כאשר משורר מקבל את גזר דינה של הגזענות – הוא פוגע קודם כל בעצמו, הוא משטח ומגמד את ההבחנות שלו עצמו ושל האחרים שהוא מכנס תחת דגלו. ולמעשה, הוא פשוט כותב שירים רעים, אחרי שהוכיח שהוא יכול לכתוב שירים (ומסות) טובים.

אם נדמה לבהר שהוא ממלא כאן שליחות פוליטית והוא מסייע למזרחים ישראלים להיחלץ מאפליה כלכלית ותרבותית שהם נימצאים בה – גם כאן הוא טועה בגדול. בין העניים של ישראל יש אכן יותר יוצאי-מזרח מיוצאי מערב, וראוי לזעוק על כך. אבל זה שלושים שנה, אם לא יותר, שאין בישראל עוד הקבלה בין אי-שיוויון כלכלי של מזרחים לבין אי-שיוויון תרבותי."
ועל כך אין מה להוסיף.

הצרה היא שליואב עזרא יש בעיות עם דרישותיו של גיורא לשם עורך מדור השירה באתר "יקום תרבות " שדורש שכל בדל שירה שמופיע באתר יהיה מנוקד.
יואב מתוך אידיאולוגיה מסרב לנקד.
אולי מישהו מהקוראים יהיה מוכן לנקד בשביל יואב?

אוליתענה ותאמר לקהל מדוע אינך מעלה עוד רשימות.