סקירה על
"עם שתי הרגלים עמוק בעננים :פנטסיה בספרות העברית:מבחר מאמרים. . עורכת :הגר ינאי
עורכת אקדמאית :דניאלה גורביץ'
הוצאת גרף ,2009. 325 עמודים.
הופיע בטיים אאוט גליון מספר 380 בשם "כשבאתי לקחת אותך אל העננים".
|
אסופת מאמרים חדשה על הפנטזיה בספרות הישראלית מעלה בצורה מפורטת לכאורה ללא כל תקדים ,נושא מרתק . אולם נשאלת השאלה :האם נכונה התזה המרכזית של האסופה ,שיש רתיעה מפנטזיה בספרות הישראלית ? או שמה התזה הזאת כולה עומדת על כרעי תרנגולת ?
|
בימים אלו יצא לאור ספר יוצא דופן קובץ מאמרים על ספרות הפנטזיה העברית בעבר ןבהווה.
לפני שנכנסים לדיון על טיב הטענות שמוצגות בו כדאי לציין שעצם פרסומו של הספר הוא מבורך והוא יוצא לאור בהוצאה שמתמחה בספרי פנטזיה הוצאת "גרף" שהוציאה לאור בעבר כמה ספרים בולטים בסוגה זאת..
הקובץ מראה לכאורה על ההתחזקות במעמדה של ספרות הפנטזיה בעברית שקובץ מאמרים שלם הוקדש לכבודה. .
חלק מהמאמרים הם מוצלחים בהחלט.במיוחד מצא חן בעיני מאמרו של איתן בר יוסף על המחזאי שמואל הספרי ותרומתו לדרמות הפנטסיה בעברית.
גם מאמרו של שמואל דובדבני על הקולנוע הישראלי חשף לפנינו שהפנטזיה היא נפוצה יותר בקולנוע הישראלי ממה שמישהו העלה על דעתו עד כה.
ראוי גם להזכיר את מאמרו של מנחם בן על הפנטסיה בשירה העברית המודרנית.
עוד מאמר מעניין כשלעצמו היה מאמרה של דניאלה גורביץ שדנה בהשפעה של הסיפורים התנכיים על המלך דוד על האפוסים של המלך ארתור. אבל יש כאן בעיה אין זה ברור כל כך במה המאמר קשור לנושא הספר שהוא פנטזיה בספרות העברית. האם לא היה עדיף לתת עוד מאמר שעוסק בנושא של פנטזיה עברית כשלעצמה?
מצד שני … הספר מבוסס על כמה קביעות נמהרות שהן בלשון המעטה שנויות במחלוקת שלא לאמר שרירותיות וחסרות כל בסיס במציאות ונראות כמיועדות יותר למשוך תשומת לב תקשורתית ולא על מציאות כל שהיא בשטח. .
לדוגמה טענתה של העורכת הגר ינאי שאין ספרות פנטזיה בעברית בספרות העברית המודרנית כי יש דחיה בתרבות הישראלית מפניה ( אני מקצין את דבריה אבל אלו הם רוחם ) אינה רצינית.
לכל היותר אפשר לאמר שבספרות העברית לא היו עד לאחרונה ספרים של "ז'אנר " פנטזיה " שנוצר אכן רק בשנים האחרונות זאת מאחר שז'אנר נפרד כזה הוגדר רק בעשרות השנים האחרונות. .
בעניין הזה אנחנו בחברה טובה. גם באנגליה ובארה"ב לא היה ז'אנר נפרד של ספרי פנטסיה לפני שנות השישים .וגם שם מספר ספרי הפנטזיה לא היה כל כך או בכלל מרובה בהשוואה לספרי הספרות הלא פנטסטית .
אין לאמר שהדבר שיקף רתיעה מהפנטזיה אלא שהוא פשוט שיקף אופנה רווחת אז להעדיף ספרות ריאליסטית. אופנה שכשלעצמה קיימת רק מסוף המאה ה-18 עד אז רוב הספרות הייתה פנטסטית.
.
כמה מהמאמרים בקובץ יוצרים רושם שגוי על מה שמתרחש בספרות העברית ובחחום ספרות הפנטזיה הן בשנים האחרונות והן בעשורים הקודמים שבהחלט לא הייתה תחום זנוח ונשכח לחלוטין בניגוד לרושם השגוי שאותו יוצר הספר.
חלק לא קטן מהסופרים העבריים הגדולים וגם מאלו שמהשורה השנייה והשלישית כתבו גם ספרות בעלת אלמנטים פנטסטיים חזקים וחלקם עסקו בנושאי מיסטיקה וקבלה ואיש שלא מצא בזה טעם לפגם .
נהפוך הוא חיטוט בעיתונים וכתבי עת ספרותיים ישנים יכול למצוא מאמרים רבים שנכתבו בידי אישים ידועים בעולם הספרות כמו דוד פרישמן בראשית המאה גבריאל מוקד ,דן צלקה ,ואחרים שמדברים בשבחה של ספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני ודנים ביצירות פנטסיה זרות.
לעומת זאת …
לא ידוע לי שאיזה שהוא מבקר פרסם אי פעם איזה שהוא מאמר מניפסטי כנגד ספרות פנטזיה (או מדע בדיוני ) בשפה העברית והזהיר מפני כתיבתה.
נזכיר כמה מהשמות של יוצרים שכתבו ספרות בעלת אלמנטים פנטסטיים בלטים וזוהי רשימה חלקית בלבד של סופרים שאיש שמכיר את הספרות העברית לא יקרא להם "נידחים" : ח"נ ביאליק ,יעקב כהן , ש"י עגנון ,חיים הזז , יעקב הורוביץ , עמוס עוז ,א.ב. יהושע ,דן צלקה , יהושע בר יוסף , עמוס קינן , דוד שחר ,יצחק אורבוך אורפז ,יצחק אורן ,פנחס שדה ,עמליה כהנה כרמון יורם קניוק ,גבריאל מוקד .אור ציון ברתנה ( ביצירותיהם הספרותיות לא הביקורתיות ),ורבים אחרים ידועים פחות.
כל מי שמעוניין לדעת עד כמה עמוק היה השימוש בפנטסטי בספרות הישראלית בעשורים האחרונים מוזמן לקרוא בספרו של הפרופסור אורציון ברתנא "הפאנטסיה בסיפורת דור המדינה " ( 1989) והוא עוסק שם רק בכמה סופרים מרכזיים שעסקו בנושא ומתעלם לגמרי מהמוני סופרים ידועים פחות .
אני יכול להזכיר עוד שמות נוספים של סופרים שאינם "קנוניים" אבל כתבו ספרי פנטזיה מרובים ואלו נקראו בידי רבים , למשל שרגא גפני שבשם הבדוי "און שריג " יצר את סדרת דני דין על ילד בלתי נראה ואחרים.
אבל מן הסתם זה היה מתחת לכבודם של עורכי וכותבי הספר להתייחס לסופרים האלו למרות שהם מייצגים פנטזיה עברית-ישראלית "אותנטית " לא פחות מכל סופר אחר שכן הוזכר בספר.
בשנים האחרונות ניתן להזכיר את אתגר קרת ואלכס אפשטיין וניר ברעם ושמעון אדף כל אלה סופרים שזכו לשבחי הביקורת והפכו למה שניתן לקרוא לו הזרם המרכזי של היצירה הספרותית הצעירה ..
כל הסופרים האלו פירסמו יצירות שבהחלט ניתן לקרוא להן יצירות פנטסיה , בהחלט זכו לתשומת לב תקשורתית וביקורתית ולא דווקא לשלילה אבל הם כמעט שלא זכו לשום איזכור בקובץ המאמרים .
מדוע לא היה למשל ( כדוגמה אחת מני רבות " ) שום איזכור לרומן הפנטזיה הגדול של ניר ברעם "מחזיר החלומות " ( 2005) שזכה לתשומת לב ספרותית רבה לשבט ולחסד אבל זכה לתשומת לב ביקורתית ואף היה מועמד לפרס ספיר ?
.מדוע לא הוזכרו ספרי הפנטזיה של שמעון אדף ואחרים שיצרו מעין זרם פנטזיה "חדש " כביכול בשנים האחרונות של פנטזיה המבוססת על מקורת יהודיים ובהחלט זכו לתשומת לב תקשורתית וביקרתית לא פחות מכל ספר "מהזרם המרכזי "?
האם לא מן הראוי היה להקדיש לפחות מאמר אחד בספר לאחד מסופרים אלה או יותר ולמה שהם מיצגים?
אפשר להזכיר גם יוצרים נוספים ידועים פחות בספרות העברית המודרנית מחוגי המדע הבדיוני אולם גם אלו לא זכו כמעט לשום אזכור שהוא בספר.
בהחלט היה מקום להכניס לצד המאמר של דניאלה גורביץ על סיפורי המלך ארתור ומאמר על ספר מסעות בדיוני ביידיש מאמרים על ספריהם של שמעון אדף וניר ברעם כמייצגי זרם חדש של פנטזיה בספרות הישראלית הצעירה. אבל העורכות מסיבותיהן השמורות עימן נמנעו מכך.
. אולי משום שמאמרים כאלו היו מחבלים קצת בתזה הסדורה של הספר שהספרות הישראלית כביכול נרתעת מפנטסיה ? ומראים שהיא עומדת על כרעי תרנגולת ?
. מוזרות במיוחד טענותיה של הסופרת גיל הראבן במאמרה "על דברים שלא יעלו על הדעת " שאיש בספרות העברית לא היה כותב סיפורים כאלו וכאלו .
מאיפה יודעת הגברת גיל הראבן איזה דברים "סופר ישראלי" יכתוב ואיזה לא?
היא קוראת את המחשבות של כולם ?
לכל היותר דבריה אולי מראים שהיא כסופרת ישראלית לא הייתה כותבת על דברים כאלו. .
דבריה אלו רק מעוררים גיחוך ועדיף היה שמפאת כבודה של המחברת שנפגם מאוד שהעורכת הייתה מוחקת אותם .
קריאת הקרב
אמנם יש לראות את הספר כקריאת קרב הקוראת לשנות את פני הספרות העברית. וקריאות קרב כאלו הן תמיד שגויות בחלקן שכן הכותבים בהם אינם מנסים לתאר את המצב האובייקטיבי בשטח אלא לתאר מצב רצוי.
והתזה שמוצגת בו צריכה להתייחס לתמונה כוללת ולא לפרטי פרטים כדי שתהיה מנוסחת כהלכה.
הצרה היא שגם את זה קובץ המאמרים אינו עושה זאת בצורה יעילה .
עריכה קפדנית יותר הייתה שמה הרבה יותר דגש על עולם הפנטזיה הישראלית המודרנית שאליו קשורה העורכת הגר ינאי בטבורה.
במקום זאת שמו דגש יתר על המידה על מאמרים אקדמאיים שעם כל הכבוד לכותביהם המלומדים אינם מוסיפים דבר לתזה הבסיסית של הספר על הצורך להחיות את ספרות הפנטזיה בספרות העברית החדשה.
אלו הם מאמרים מכאן ושם שיכלו להופיע בכל קובץ אחר על מחשבה יהודית בימי הביניים או ספרות אידיש וכו'.
נראה שהספר היה יכול רק להרוויח מויתור על הארשת האקדמאית שאותו מספקת הד"ר דניאלה גורביץ 'ומהתמקדות עמוקה ונברנית יותר באלמנטים הפנטסטיים בספרות הישראלית בעשורים האחרונים.
. חבל זוהי החמצה בספר שיכול היה להיות חשוב מאוד ורלבנטי מאוד אילו היה מנסה לשמור פחות על אופי אקדמאי "רציני " שפוגע בו אנושות ועוסק יותר בדברים המתרחשים בהווה ושגם עורכת הספר קשורה אליהם אך ככל הנראה לא היה לה את האומץ הנדרש לעסוק בהם כנדרש.
. .הספר יכול היה להיות "קריאת כיוון " למה יכול שיש ומה שצריך להיות ומה שיכול להיות בעולם הפנטזיה העברית .
כפי שזה עכשיו זהו ספר שסובל מסוג של "פיצול אישיות " בין שני הכיוונים ששתי העורכות השונות משכו אליהן ,ואולי עדיף היה שכל אחת מהן תפיק ספר נפרד משלה.
הקורא מקבל לידיו קובץ מאמרים בעלי רמה שונה מאוד זה מזה חלקם טובים יותר חלקם הרבה פחות שכמכלול אינם מצליחים להבנות טענה מלאה מבוססת ומעשירה אלא קופצים מנושא לנושא בלי כל קשר והקשר אמיתי . שלא באמת מתחברים זה לזה ושאינם הולכים לשום מקום.
קריאה מעמיקה יותר וקופצנית פחות של אלמנטים פנטסטיים בספרותה ישראלית הייתה יכולה לייצר אמירה חשובה מעין כמוה.
| פסק הדין : החמצה כואבת. |
.jpg?w=580)
קישורים
על הספר
תוכן הספר
מאמרים מתוך הספר
דמיינו ספרות אחרת :גיל הראבן מתלוננת על אי פנטזיה בעברית
שהרה בלאו על האם הערפד הראשון היה יהודי
מחפשת את טולקין הישראלי :ראיון עם דניאלה גורביץ
פנטזיה כפולה :אריק גלסנר על הספר
האם יש או אין פנטסיה ישראלית ויכוח בין אלי אשד והגר ינאי
פרס הגולם להצטיינות בספרות פנטסיה עברית עיצב איליה סלניקוב על פי רעיון של אלי אשד
39 תגובות על “על כרעי תרנגולת עמוק בין העננים”
ביום שלישיב-16.2 בשעה שמונה בערב תתקיים בבית "הליקון " ברחוב נחלת בנימין 73 תל אביב הרצאה בשם "ארץ הפלאות שמעבר לפינה"
דיון של שמעון אדף ונועה מנהיים על ספרות, פנטסיה, ומה שביניהן
מן הסתם יתנהל שם דיון על התזה השגויה מן היסוד שכביכול הפנטסיה הייתה דחויה בספרות העברית עד השנים האחרונות.
אני מתכוון להיות שם ולהאזין.אני מקווה שיהיה מעניין .
רוצים לשמוע מה אתה אומר על הפרשייה החדשה שמסעירה את האינטרנט
ביצע מעשים מגונים בנשים ?
עצוב .
איני מחבב כלל את האיש שהוכיח את עצמו בעבר כבריון אלים שהתנפל יותר מפעם אחת על מישהו שהעז לבקר אותו בכתב .
וכתבתי על כך.
ועם זאת המדובר באדם אמיץ לב בדרכו שלו שהעז לשאת את הדגל של עמדה לא פופולארית.
אם האשמה אכן נכונה יש כאן כנראה בעיה אולי נפשית של חוסר יכולת לעמוד בפני דחפים.
בכל מקרה ךעניין הזה אין כל קשר לנושא הכתבה .
םרט לכך שהספר שעליו חטף המבקר מנחם בן מכות מידי יצחק לאור על שהעז לבקר אותו קשות היה אכן אחד מספרי הפנטזיה הגרועים ביותר בתולדות השפה העברית
"עם מאכל מלכים "
ספר של מעין היסטוריה חלופית המתאר כיצד מלחמת ששת הימים לא פרצה לבסוף מאחר שאנשי בסיס צבאי העדיפו להקדיש את זמנם למעשי סקס אנאליים ואוראליים ולא לצאת למלחמה.
בדקתי את הנושא .אני רואה שהאשמות הספציפיות נגד לאור מבוססות על סיפור של אישה שמתארת משהו שקרה לפני 20 שנה.
עם כל הרצון לשמוח לאידו של לאור ,אין ברירה במקרה הזה אלא להצטרף לצידו .
אין לדעת עד כמה האישה דוברת אמת על אירוע שהתרחש לפני כך וכך שנים.
אולי זה היה בזמן אמיתי בהסכמה בין שניהם והיום היא אינה מדייקת ?
אז יש שמועות כאלו וכאלו נגד לאור .לא מספיק כדי להרשיע אותו .
והוא כיום אינו יכול להפריך את דבריה.כמו
שהיא אינה יכולה להוכיח אותם .
אז היא תולה בו אות קין
ואולי היא משקרת כנגדו?
מסופקני אגב אם אנשים כמו יהודה בלו היו ממהרים כל כך לצאת כנגד לאור אם היה איש הימין דווקא.
צר לי שהקמפיין הזה החל בגלל פרשיה כזאת דווקא עדיף היה אם הוא היה מתחולל בגלל פרשייה עכשוית שאפשר היה לאשרה או להפריכה .
לגבי הסיפור המתואר אי אפשר לבדקו ולכן עדיף היה להתעלם ממנו .
הבעיה עם כל העניין היא לא הסיפור הספציפי.
הבעיה היא ראשית שנראה שנשים רבות מאד מקבלות את הטענה הזו כסבירה לחלוטין. חנה בית הלחמי מתארת שהיא הוטרדה על ידו כשהיתה בת 16, והרבה אחרות מתארות סוג של אמונה עזה באשמתו.
הבעיה העוד יותר חמורה היא שלמאשימה היה צורך לדייק בתיאור אושיית השמאל. כי כנראה שיש יותר מאושיה אחת שעוסקת במעשים האלו. כבר הרבה שנים. כך שמדובר בסוג של תופעה.
את ההסבר לכך שזו תופעה ואת הבעיה הכי בעייתית אפשר למצוא בצירוף מילים שהופיע כמעט בכל פוסט שיצא על הנושא הזה: כמעט כולם (כולן) דיברו על "רשת הבטחון" של השמאל. מין משהו, שאיפשר למנוע פרסום של משהו מעין זה עד עכשיו, ובעצם גם עכשיו. ה"רשת" הזו היא לא משהו שאני דמיינתי: היא מופיעה אצל יוסי גורביץ', נעמה כרמי, חנה בית הלחמי, ועוד. לפחות הם מאמינים בקיומה, באיזשהו אופן. אני מניח שמתוך היכרות אישית – הם הרשת, או סוג של.
הרשת הזו מטרידה. היא כנראה קיימת לגמרי, אני מניח שגם אתה מכיר את המעורבים – מן הסתם גרילה תרבות לא זרה לרשת הזו… – והיא מסוגלת לפתח עיוורון למעשים מסויימים, בשם הטוב העליון. אני מניח, כי אני לא משם.
הדבר האחרון שמטריד פה הוא עצם הדרך בה הרשת הזו פועלת. איך בעצם אושיית שמאל רדיקאלית מתגמלת על שתיקה ? הרי לא מדובר במשה קצב בשעתו ולכאורה, שלרשותו עומדים מיטב מנעמי המיינסטרים. כאן מדובר לכל היותר בכך שתהיה המלצה להוציא ספרון שירים. גרועים, כי אחרת היו מוציאים אותם כי הם טובים… אולי זו הסיבה שהשירה כל כך לא משהו ? יותר ברצינות, משהו מאד מוזר בכל העניין. ואני לא מתייחס רק למקרה הספציפי הזה. שנשמע לי אגב אמין, רק שאין דרך שבה אפשר לקבל אותו כאמין במובנים שנדרשים כדי לכלוא אדם, עשרים שנה אחרי מעשה.
יתכן שהדוברת שתיארה יחסי מין בכפייה לפני 20 שנה היא כנראה אדם אמין.
מכל מקום, אני יודע מי היא ומה הרקע שלה וחינוכה.
על מקרה כזה.
נשאלת השאלה :מדוע היא לא היגישה נגדו תלונה לפני 20 שנה.
אולי משום שאז המקרה לא נראה בעיניה בזמן אמיתי חמור כל כך?
או בכלל ?
אולי החרטה הייתה רק בדיאבד ? 20 שנה אחרי ?
המודעות למעשי אונס בשנות התשעים לא הייתה פחותה מאשר היום. ושלא יבלבלו את המוח בעניין הזה.
הצהרה של אישה כנגד מישהו או של גבר כנגד מישהו שהוא עשה לה או לו כך וכך עשרים שנה קודם לכן
קשה לסמוך עליה .
זה מזכיר לי פרשיה של איזו פמיניסטית נודעת בארה"ב שתקפה 20 או שלושים שנה חוקר ספרות ידוע, על כך ששיכנע אותה לקיים עימו יחסי מין בצעירותה כשהייתה סטודנטית.
נראה גם מהצהרתה שלה שזה לא בוצע כנגד רצונה אלא שהיא התחרטה על כך בדיאבד כשהיא איבדה את כל האמונות של שנות השישים של אהבה חופשית וכו וכו' ורצה לספר לכל העולם על הפשע שבוצע כנגדה. שלושים שנה אחרי .
לא ברור לי עם יש חוק התיישנות על מקרים כאלו ,אבל אם אכן האישה מרגישה שבוצע בה מעשה אונס לפני 20 שנה כי אז היה עליה להגיש תלונה במשטרה במקום לספר על זה לכולם . וזה עדיף על הקמפיין הזה של הפצת שמועות על משהו שאי אפשר לאשרו או להפריכו.
אני מבין את רגשותיה הפגועים של בית הלחמי המבוססים על התנסויות שחוותה בעבר.
אולם מכל זה היא יצרה איזה שהוא בליל על "דיכוי פטריארכלי "
בזמן שהאמת הי שהחברה כיום היא שיויונית יותר משהייתה אי פעם.
ושנשים יכולות להיות מדכאות ואלימות לא פחות מכל גבר אם רק תינתן להן ההזדמנות .
משהו בסגנון הדיון של סמי שלום שטרית על "דיכוי המזרחיים בידי האשכנזים "
לשניהם יש איזה שהם פירורים של אמת שמהם יוצרים אידיאולוגיה קיצונית וכמובן מקרים מאין אלו מהווים עבורה הזדמנות להפיץ בכל מקום את משנתה הקיצונית .
בדיוק כמו לשטרית בכל פעם שמישהו ממוצא מערב או מזרח אירופאי אומר איזה דבר ניבול פה כנגד הציבור ממוצא מזרח תיכוני הרי שזוהי הזדמנות אדירה בשבילו לצעוק שזוהי דוגמה לגזענות המדינה הוא מעוניין שיהיו כמה שיותר מקרים כאלו
מבחינתם של בית הלחמי ושטרית ( ואם כבר גם לאור ) ככל שיש יותר מקרים של אלימות מילולית ופיזית כנגד הקבוצות שאליהם הם משייכים את עצמם כך עדיף ,
אז הם יכולים להפיץ את מרכולתם ביתר הצלחה. .
איך אמר פעם לנין בענין הזה ?
"שקט זה רפש"
יצחק לאור האינדיבידואל אינו אשם בכל המעונות לנשים מוכות עלי אדמות .
כל מה שידוע לנו שהיה קשר בין איש ואישה .
זהו
מה בדיוק קרה בינהם לא באמת ידוע .
יש לנו גרסה של צד אחד משום מה נזכרה לדווח על זה אחרי 20 שנה .
אין את הגרסה של הצד השני .
שאמנם הוא בריון ידוע אבל בריונותו הוכחה עד כה רק לגבי גבר דווקא.
המשורר מנחם בן.
הרבה מאוד קרה ב20 השנה אלו .
אם היא הייתה מביאה את זה לבית המשפט היום היו זורקים אותה מכל המדרגות ובצדק היו .
אולי מאז קרה בינהם משהו שגרם לה לשינוי הפרספקטיבה לגביו ולשינוי בזכרונותיה על אירוע שבשעתו לא היה כה נורא מבחינתה?
היו כבר דברים מעולם של אנשים שהמציאו האשמות שווא אפילו נשים כנגד גברים ! ומה עוד שאחרי 20 שנה .
במקרה כזה עדותה של האישה אינה מספיקה כלל.
האם יש חברות וחברים שהיא סיפרה להם על כך בזמן אמיתי ?
לא ידוע .
אם כן מדוע הם לא הפיצו את זה ?
אם לא .
מדוע לא?
ועוד דברים מינוריים מסוג זה .כמו הטענה שהאיש מטיל סביבו אימה כזאת שבגללה היא נמנעה לדווח עליו במשך עשרים שנה.
איזו אימה מרצה באוניברסיטה ועורך של כתב עת עלוב לשירה כבר יכול להפיץ סביבו שמשתיקה אישה אינטליגנטית במשך 20 שנה .
כל הדברים האלו ועוד הרבה צריכים להיבדק.
אז אני מציע להיזהר קצת לפני שתוקפים את לאור.
אינני מומחה לעבירות מין. עם זאת, מוכרת היטב התופעה שמותקפת מין חשה בושה במשך שנים רבות ומנסה להדחיק את השבר הנפשי.
התופעה הזאת תוארה פעמים רבות על-ידי מומחים בנושא.
כפי שאמרתי, הרקע של הנפגעת מוכר לי למדי ואני משער שעדותה אמינה.
בתור עד למריבה המתוקשרת בין בלו ללאור, אולי תספר לנו מה היה שם, כדי שנשמע גרסה אמינה של צופה מהצד.
ל"אינך מרדשי":
לא התיחסתי לשום פרשה בין בלו ללאור, שאינני יודע עליה כלום.
התיחסתי לאירוע מלפני 20 שנה שעליה אני יודע יותר.
אלי וכל שאר הקוראים הגברים והנשים שלא חוו דבר כזה, ואני מקווה שבעולם לא יחוו . אירוע כל כך טראומטי נחרט בנפש וזוכרים אותו גם אחרי 20 שנה וגם יותר.
זה משאיר לך פצע כל כך עמוק, עד שאתה מתקשה להשתחרר ממנו כל החיים שלך.
תמיד יהיה משהו שיזכיר לך את חוסר האונים הטוטלי שבו היית. הסיוטים בלילה, הפחדים לא יעזבו אותך לעולם
אני משווה אותו לרצח – רצח של הנשמה
בקשר לתלונות- ררק בשנים האחרונות התחילו להציף את הנושא על פני השטח.
פעם אם היית מתלוננת היו מאשימים אותך – בטח עשית משהו, התלבשת בצורה מסוימת או העברת מסרים מיניים.
ואף אחד לא התחשב באישה, ראו רק את הצד של הגבר.
ולכן הרבה נשים נמנעו מלהתלונן, כי רצו לשכוח את הכל ולא רצו לפתוח את תיבת פנדורה הזאת.
היום המצב מתחיל להשתנות. אבל יש עוד הרבה מה לעשות כדי שכל אישה וגבר יחושו בטוחים
ותמיד אנחנו צריכים לתת את התמיכה לצד המותקף
גם אחרי שנים רבות.
כזה או אחר.
יש לבטל לחלוטין את 'ההתיישנות' על עבירות מין ועבירות 'גוף'
בלו שונא כל כך את לאור? מה עשה לו?
על הפרשיות .
כאן
http://e.walla.co.il/?w=/6/1643672
וככל הנראה הם נזכרו לעשות זאת רק בהשראת הרשימות השונות כאן.
כוחו של האינטרנט ומראה שיש לטלווזייה מחסור ברעיונות משלה. .
איני משתכנע שבתבטאויות מילוליות שבהן מואשם לאור יש משום הנטרדה מינית . .אז האיש פותח את פיו יתר על המידה.אני לא רואה בכך נסיונות לאונס.
יתכבדו הנשים ויענו לו באבי אביו וימשיכו הלאה
כפי שאומרים עורכי הדין בעניין הזה יש משום לינץ' ציבורי כנגדו.
שחשף את שמו של לאור וכל זה בגלל ריב ברחוב
http://www.notes.co.il/ben-hateva/64885.asp
על עמידתו הנועזת כנגד יצחק לאור בהיתקלות בינהם ברחוב.
יצחק לאור אכן קיבל לכאורה את המגיע לו כבריון רחוב מצוי שמכה אנשים סתם בעצמו אבל איני בטוח כלל שלהתנהג אליו בצורה בריונית כפי שהוא מתנהג לאחרים זאת הדרך הנכונה לטפל בו.
אגב אולי יואיל מר יהודה בלו ויסביר לנו :למה הוא מונע מהציבור להגיב באתרו על דבריו הפרובוקטיביים ?
כטיפוס שכל כך שש לקרב כמוהו .
אחד שלא מפחד מיצחק לאור כשהוא פוגש אותו ברחוב.
הוא מפחד מהתגובות ?
מאיפה אני יודע למה הוא לא פותח את התגובות?
ואם הוא לא פותח האם זה מעיד שהוא פחדן?
האם הטוקבקיסטים הם לא הפחדנים הכי גדולים?
גם אני פחדן ולא מזדהה בשם שלי ואומר מה שבא לי בכל מקום.
בכל מקרה ובלי שום קשר, לאיים על בן אדם מבוגר ממך זה לא יפה. מה שיהודה בלו עשה ליצחק לאור זה לא הגון. טוב שלא הרביץ לו בנוסף לכול. לדעתי טוב יעשה לאור אם יתבע אותו על תוקפנות והפגנת אלימות. שילך למשטרה ויגיש תלונה נגדו. מה אתה אומר על כך?
במקרה שבו לאור היכה את מנחם בן ברחוב בהחלט היה מקום להגיש נגדו תלונה במשטרה על תקיפה .
גיורא לשם היה עד למקרה והוא אולי היה היכול לשמש כעד על הפרשה הזאת.
לגבי המקרה של מר בלו והיתקלותו עם לאור איני יודע .קשה להסיק מהתיאור שאותו נותן בלו לגבי מה בעצם קרה שם . לכאורה כל מה שקרה היה שהוא עצר את לאור ברחוב והיביט בו ודיבר אליו בצורה מאיימת .
אבל כנראה לא ממש הרים עליו יד .
בניגוד למקרה לאור מנחם בן .
וכך אין מקום להגיש תלונה למשטרה.
כפי שכבר ציינתי, יצחק לאור היכה את מנחם בן פעמיים.
פעם ליד קפה "תמר" ופעם בבית הסופר.
לו מנחם בן היה מגיש תביעה, יתכן שהייתי משמש כעד לו היו מזמנים אותי.
מנחם בן לא תבע ולא הזמינו אותי כעד.
הייתה בשנות השמונים .
לכאורה לפחות לא חלה עליה עדיין התישנות אם כי אולי אני טועה.
ולכאורה בן יכול היום לתבוע את לאור עליה.
אבל אני ממליץ שיניח לעניין ,מה שהיה היה .
את טבע העימות בין בן ולאור שהיה בעקבות ביקורת קטלנית ומעליבה במיוחד ( ומוצדקת ) של בן על ספר הפנטסיה הגרוע של לאור "עם מאכל מלכים ".
אני מניח שלאור התייחי לעימות במעין מאבק שווה בין שני אקדוחנים הנאבקים על כבודם בכיכר העיר ומפעילים כוח שווה והוגן בדומה לסרט מערבונים .
ונראה שגם בן ראה את זה בצורה כזאת .
עובדה לאור הלך והתרברב אחר כך על התקיפה בתקשורת .
אכן יש גישה כזאת בין חוגים מסויימים של אנשי ספרות בתל אביב.בדרך כלל המדובר רק בקרבות מילוליים אבל לאור הקצין זאת .אם זאת אין לאמר שהוא יחיד בגישתו זאת במאבקו על כבודו .
במקרה הזה יש בהחלט מקום להתייחס לתקיפה בסלחנות בגלל הגישה שהיא מייצגת של שני אקדוחנים העומדים זה מול זה בכיכר העיר ומפעילים כוח שווה זה כנגד זה".
בבלוג של יהודה בלו. איפה הוא מדבר על האונס של אשכר?
חוץ מזה סתם שאלה, 666 זה אלי אשד? ככה זה נראה אבל אני רוצה לוודא.
מספר 666 הוא בעל האתר.
אני לא אראה את התוכנית יש לי תוכניות אחרות לערב זה ובכל מקרה אני כמעט לא מסתכל יותר בטלוויזיה ,אבל אם זה יעלה ברשת אני אתן לזה קישור.
בכל מיקרה עלי להודות שאני בעמדה הלא פוםולארית שאני לא חושב שגישה מילולית גם בוטה לאישה היא בגדר מעשה אונס וגם לא הטרדה מינית.
לאישה יש תמיד את האופציה לקום וללכת או לדרוש מהאיש שישתוק. .
אבל כמדומני שיש פסיקות שזה אכן הטרדה ואני מקווה שהפסיקות האלו יבוטלו.
בכל מקרה ברור שדעתי זאת היא כבר לא פוליטיקלי קורקטית היום וחבל זה יחזיר אותנו לתקופה הויקטוריאנית בסופו של דבר מבחינת היחסים בין המינים.
אם האיש אכן נוגע באישה כנגד רצונה ושוב ושוב אז זה לדעתי בגדר ניסון לכפיה ועליו להיענש על כך.
זוהי פחות או יותר דעתי ,אם כל פשעיו של לאור מסתכמים בדיבורים לא יפים לנשים ( וזה אחרי הכל חלק ממשחק החיזור ) ,אז לעניות דעתי החברה בהחלט יכולה למחול לו על כך וזה אפילו לא ראוי להתיחסות .
אם לעומת זאת הוא אכן כפה את עצמו פיזית על מישהי וזה הוכח אז על כך עליו להיענש.
עד שזה יוכח הרי הוא כמו כל אדם אחר בגדר זכאי .
הדימוי שני אקדוחנים ללאור ובן קצת משעשע.
הדימוי המתאים יותר הוא מתמודד אחד שנראה כמו גוליית ומתמודד שני שנראה כמו דוד'לה בלי רוגטקה.
http://www.notes.co.il/ben-hateva/about.asp
אפשר להבין למה לאור פחד.
אלי, אם לאור ישמע שכתבת על הספר שלו גם כן גרוע אז תיזהר שגם לך לא יכניס מכות.
גיורא, למה לא הפרדת בין שני הנצים. פחדת?
זה שנים שמצבי הבריאותי אינו מאפשר לי פעילות גופנית מאומצת.
שמור על עצמך
על יצחק לאור
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=700238&sid=126
של התיחסותו של לאור לנשים היא לא נעימה.
אני עצמי לא פגשתי אותו מעולם כך שאין לי מה לאמר בעניין מהתנסות אישית .
כמובן כתבתי על התבטאויותיו בדפוס כלפי גרשום
שלום כאן
http://www.notes.co.il/eshed/50967.asp
אולם אני מפריד בין הפרשיות שבהן מואשם לאור של תקיפה ממש שמוכחשות בידיו ושאין זה ברור אם התרחשו או לא
.
ובין הפרשיות שללא ספק התרחשו של הערות מיניות במקום העבודה.
כיום יש חוק נגד דברים כאלו ,וזהו כנראה צעד נוסף בהפיכתה של החברה לפוריטנית יותר משהייתה לפני שלושים -40 שנה .
אולי כדאי לזכור שבשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת בהחלט לא היה מקובל להשמיע ביטויים בוטים בחברת נשים ובמקום העבודה.
הייתה זאת המהפכה המינית של שנות השישים והשבעים שהפכה זאת ל"מקובל ".
אז זה היה בגדר סוג של שחרור .
היום בראשית המאה ה-21 המצב השתנה וניתן לראות בהתקפות על לאור כסימפטום לשינוי זה.
אפשר לראות בזה מקבילה להופעתו של קוד ההתנהגות כלפי נשים והדיבור עם נשים באנגליה הויקטוריאנית שהיה מצידו ריאקציה לקוד הדיבור וההתנהגות באנגליה של ההמאה השמונה עשרה וראשית המאה ה-19 שהיה משוחרר" ומיני מאוד" .
לדעתי לאור כמו דודו טופז לפניו ( ואחרי מותו ,דן בן אמוץ) הוא אחד ה"קורבנות " ( אם זאת המילה ) של השינוי בקודים החברתיים .
לאור יכול עכשיו להתלונן ששינו את הקודים אבל אף אחד לא טרח לספר לו.
ואת דעתי הסופית על פרשת יצחק לאור ראו כאן
יצחק לאור הלורד בירון הערפדים והדיכוי המטריארכלי
http://www.notes.co.il/eshed/65210.asp
אך כגודלן-כך גודל האכזבה.
גורביץ´ חברה באופן תמוה לכותבת הגר ינאי, איפשרה לה לכתוב מאמר פתיחה
רדוד ולא אקדמי בעליל, האמירות בו לא נחקרו לעומק וחבל.
והשוס-כותבים מסויימים הוגים מעמדותיהם, כאלה שלא הייתי בונה עליהן
לעבודת מחקר-מי צריך מאמר של מנחם בן, למשל. צריך אם הספר משמש בתחום
הבידור הקל. תמוה ומוחמץ.
התזה של הספר היא שגויה מיסודה .
אין זה ברור גם מדוע בחרה דווקא חוקרת של ספרות צרפתית מימי הביניים לעסוק בפנטזיה עברית.
שהרי עם כל הבכוד להישיגה בתחומה האקדמי הספציפי אין זה ברור כלל מה הידע וההבנה שלה בתחום שבו היה אמור הספר לעסוק.
[…] על כרעי תרנגולת עמק בעננים […]
[…] קובץ מאמרים העוסק בפנטסיה הישראלית לדורותיה בשם "עם שתי הרגליים בין העננים " בעריכת הגר ינאי ודניאלה […]
[…] פנטסיה ישראלית וטענה זאת בפירוט בספר המאמרים שערכה "עם שתי הרגליים עמוק בעננים " ( ספר שנערך עם דניאלה גורביץ' מומחית לספרות צרפתית […]
[…] ובהוגנות אם כי רק כמה שבועות קודם לכן פירסמתי על ספר בעריכתה שעסק בפנטזיה בשפה העברית מאמר ביקורת שבו פסלתי את התזה העומדת במרכזו והראיתי שהיא שגויה […]