התרסתו של מתי שמואלוף-יואב עזרא

לפוליטיקה בשירים.
לא בהכרך פוליטיקה במובן של הצמדות למה שמופיע בכותרות העיתונים אלא יותר "פוליטיקה " במובן של עיסוק בבעיות חברה ותרבות עמוקות.

אמנם נכון שאחרי כמה מאות שנים או כמה עשרות
שנים הבעיות הפוליטיות הספציפיות נעשות קשות לזיהוי אבל הרבה מהנושאים שעומדים מאחוריהם כמו היחסים בין עניים ועשירים הם על זמניים.
בוא נסתכל למשל בדברי הנביאים בתנ"ך שהם אחרי הכל משוררים. יש שם שילוב של הטפה פוליטית שהיא לזמנה בלבד וחלקה התברר בדיאבד כשגוי לחלוטין .
עם שילוב של שירה בעניינים סוציאליים -חברתיים.אלו לדעתי לא נס ליחם גם אחרי 2700 שנה.
בהחלט יש מקום שהמשורר יביע את דעתו בנושאי חברה ופוליטיקה. ויביע את זה בצורה המיוחדת לו שהיא שונה מזאת של נאום בכנסת.
הוא גם לא צריך להתעסק בכל עוולות העולם אלא באלו שקרובים אליו אישית.

לא לחזור על הקלישאות של שני הצדדים .
אלא לחשוב על משהו חדש
מוסכם שהפלסטינאים סובלים מכיבוש.
מוסכם גם שאת חלק גדול מהסבל שלהם הם הביאו במידה רבה על עצמם.
כל זה כבר תואר הוסבר נותח בצורה מפורטת מכאן ועד להודעה חדשה.
איו מה להוסיף.
אין גם טעם לחזור לקלישאות של שנות השישים בסגנון "הפנתרים השחורים " שאפילו אובמה הנשיא השחור בקושי מצליח להסתיר את הבוז שלו כלפיהם.בכל זאת חלפו חמישים שנה מאז בארה"ב או ארבעים שנה בישראל .
אבל אנשים עדיין מדברים על זה בעיניים מאירות משל היה זה תמצית הקידמה החברתית.

אז מה הוא האומץ האמיתי? לחשוב על משהו חדש
ולנוע איתו קדימה
לא פרימיטיביות טכנולוגית בסגנון "אואטר " של מלחמת הטובים האקולוגיים ברעים הטכנולוגיים.
אלא שלצערנו דווקא מסרים פשטניים כאלו הם שתופסים ולכן עלולים להביא לאסון.
בקיצור ההוגה והמשורר האמיתי צריך לחשוב על חזון מסוג חדש ולא להתמקד בחזונות היבשים המעופשים של יום אתמול ושל יום שלשום שהוגיהם התיבשו ביחד איתם.

הוא משורר וחושב וכותב כמו משורר.
דהיינו במקרה שלו לפחות אין מה לצפות ממנו מניתוח דקדקני פרטני והגיוני של יצירה .
אלא יש לצפות ממנו לכתיבה אסוציאטיבית הנעה מכאן לשם ללא סדר ברור לכאורה.
אבל עם מטרה ברורה ומסר ברור עוד יותר בסוף.
כך גם עם משוררים באופן כללי אולי אין לצפות מהם לחשיבה פוליטית מעמיקה ונתחנית.
אבל הם בהחלט מסוגלים להצביע על כיוונים חדשים ולעורר בהם עניין בהינף קולמוס .
או מקלדת מחשב.

בכל הרשימה לא מצאתי טיעון מנומק אחד בשאלה אם שירתו של מתי שמואלוף היא שירה או לא שירה.
לדעתי, לא נבדקו שאלות על אופן השימוש הלשוני, לא נערך דיון בריתמוס כלשהו, באופן הנשימה והדמימה, באוצר המלים, בדימויים ובסמלים.
ללא דיון כזה אני מתקשה להסיק מסקנות על שירתו של מתי שמואלוף.

היא רלוונטית לענייני דיומא.

ואם שמואלוף מחזיק מעצמו מתקן חברתי, עליו לצאת בקריאה נחרצת לגבי לאור עוד היום.

מה אתה חושב לגבי לאור, שמואלוף? או שגם אתה מתחבא מאחורי טיעונים משפטיים קלושים היום?

יש לך הזדמנות להוכיח שאתה שמאלני אמיתי היום

האיש לא מוכשר ונדוש מבחינה פוליטית אני באמת לא מבין למה אתה מתעקש להזכיר אותו בכתבות שלך שיש אנשים הרבה יותר מוכשרים כמו עודד כרמלי.

זכותו. האמת היא שהוא לא יותר מסוג של אדיוט מועיל בלשונו של לנין. על גבם של עשרות כמותו עושים אחרים, מנוולים במידה שקשה לתאר, הון כלכלי וחברתי וצוחקים כל הדרך אל הבנק, הפקולטה ובית הבושת הקרוב. אשר למה שהוא קורא "שירים" אלה לא יותר מפמפלטים פוליטיים בשורות שבורות. הוא לא משורר וכדאי שילך ללמוד איזה מקצוע

מי שמכיר את השיח המזרחי מיד מבחין בקלישאיות המפוייטת, אני כמזרחית לא רואה כאן שום דבר מעניין שאני יכולה להתחבר אליו,למרות שלכאורה גם אני וגם מתי נמצאים פחות או יותר באותו צד של המתרס הפוליטי חברתי.
אז זה מאוד חברי מצד כותב הרשימה לפרגן לחבר שאולי יפרגן גם לו אחר כך במקום אחר בבמה אחרת,ככה נוצרת קליקה ספרותית,ככה נוצרות קליקות אידאולוגיות ,שמתקוטטות עם קליקות אידאולוגיות אחרות, ויש עניין ויש מראית עין של שירה פוליטית
אולם זה מראית עין פאטה מורגנה של כביכול "מרד"
ועוד דבר "התרסה" זה לא מרד, ולא מהפכני, "התרסה" זה סוג של פרובוקציה ילדותית שאין מאחוריה שום דבר חוץ מהצורך ליצור תדמית
עכשיו מתי שמואלוף הוא בחור נחמד כאדם, כמשורר הוא לא מתקרב לבוב דילן,
אתם יודעים מה לא רוצה ללכת רחוק, אני נשארת כאן, עוד לא קראתי אף שיר של שמואלוף שמתקרב בכוח ובעוצמה שלו אם כבר מדברים על ביקורת חברתית ל – "מחכים למשיח" של שלום חנוך קחו את התמליל של מחכים למשיח וקחו שיר של מתי שמואלוף שאתם סבורים שיש בו "התרסה חברתית ותשוו,לא רק מבחינת התוכן והעומק אלא עד כמה זה לא רק לוקאלי אלא גם עומד במבחן האוניברסאלי
לעניות דעתי הבלתי קובעת שלום חנוך לוקח

שהגיש מתי שמואלוף לאשכנזי יצחק לאור . לדעתי קצת מבזה . במידה וציטוט השיר מהספר הוא נכון .

אלי, כנראה שלא הובנתי או התנסחתי כראוי, לעניות דעתי הבלתי קובעת ולטעמי האישי,ובענייני שירה ופרוזה הטעם האישי גם לו יש משקל,הטכסטים של חנוך,עומדים בפני עצמם ברובם הגדול) גם ללא הלחנה ואם יורשה לי אז אני יכולה להביא עוד דוגמא לשיר עם מסר פוליטי חברתי לא פחות חריף וזהו השיר של משינה "למה לי פוליטיקה עכשיו"
אבל שוב זה גם עניין של טעם אישי
אני חושבת שמתי שמואלוף הוא בן אדם נחמד וחביב בסך הכל ,אבל אני לא מתעלפת מהתפעלות ממנו כמשורר, בדיוק כמו שאני לא מתעלפת מהתפעלות ואני לא נתקפת בתזזית לצאת במחול כשאני שומעת את זהבה בן או את שרית חדד,אם כבר מוזיקה מזרחית ישראלית עדיפים עלי עשרת מונים שלמה בר והברירה הטבעית, אני מעדיפה את יאיר דלל, ואת התזמורת האנדלוסית
למען האיזון אני לא אוהבת לא את נורית גלרון,לא את חוה אלברשטיין ולא את יודית רביץ.שוב עניין של טעם אישי.

ורק לשם ההמחשה אני מביאה כאן שיר של ויקי שירן
אישה שוברת קיר
קורעת לים
רוצה אויר
כמה ציפורים לבנות
ילדים צועקים ברחוב
משוגעת
עליזה המשוגעת שוברת קירות
למטה עשרות נשים מתקבצות , באמצע הכלים באו
מנגבות ת'סבון בשמלתן,מגחכות
מסכינה מנאללה זה בא לה
מה יגיד בעל בית
יזרוק אותה לרחוב

למעלה עליזה מציצה בחור
כמו בתפאורה אצל ז'קוב הצלם
ראשה מבצבץ קמטי פניה מגהצים
עיניה הקטנות מצועפות בדמעות סופסוף ים כחול
כמה מעט ביקשה בחייה
חדר עם אוויר
כנף ציפור
איך אפשר להיות לבד בין ארבע קירות
אפילו כלב יש לו חברים
מישהו שואל עליו מלטף לפעמים
עכשיו היא לוקחת פיילה
הולכת להרתיח מים
לזרוק על הילדים ברחוב
שלא יעשו רעש
היא רוצה לשמוע את הגלים
את צרחות השחפים
היא רוצה אויר.

ואני בזמן הזה ובשעה הזאת מנקה את הבית לכבוד שבת שמה סיר של חמין ומקשיבה לפינק פלוייד
שבת שלום

אני רוצה להתייחס לחלק מן הביקורת של יהודה ויזן על ספר שיריו החדש של מתי אני מצטטת את הביקורת מתוך רשימה שנקראית "משחיר פנים" וכך כותב ויזן על שמואלוף…………"אולם לא את המאבק למען ה"אחר" אני מבקש להוקיע (לא באופן גורף לכל הפחות), כי אם את הרתימה הבלתי אחראית והשטוחה של השירה למאבקו של "האחר". כך, למשל, בשיר "כאן" (עמוד 57), כותב שמואלוף: "לא תבינו למה אני מתגעגע לבגדד / חסר את בירות / איך אירגע בדמשק / למה אני מלמד ברמאללה / … התחתנתי באבו-דאבי…/ לא תדעו את שאיבדתי / באיסראיל." מעבר לשליטה הרמה בגיאוגרפיה ששמואלוף מפגין בשורות אלה, עושה רושם כי אין מבחינתו שום הבדל ממשי בין דמשק לאבו-דאבי, בין בגדד לרמאללה, וכן הלאה. כולם בכפיפה אחת, מי ששחור מתגעגע, כל המקומות זהים, כאילו שלעיראקים אין תרבות ומסורת עצמאית, לסורים, לפלסטינים וללבנונים אין עבר, מיתוסים ואמונות משלהם, ולאמירויות הערביות אין כל זהות ייחודית. אצל שמואלוף הכול נשטפים בנרטיב המזרחי המדוכא.
זוהי צורת מחשבה אלימה ביותר, צורת מחשבה אשר פוסחת על הפרט, על האדם הבודד כשלעצמו ועל זהותו הייחודית על אין-ספור מאפייניה. וכיוון ששמואלוף מוכן לנהוג באלימות מעין זאת כלפי שותפיו ל"אחרות", אינני מופתע כלל מן האלימות והגזענות הלא אינטליגנטית שהוא מפעיל כלפי בני הגזע הלב"…………..אכן מקריאת שורות הבקורת הזאת יש לא מעט מן האמת אני רק רוצה להוסיף שהכתיבה של מתי כפי שהיא מתבטאת בשיר שיהודה ויזן ציטט יש גם לא מעט אוריינטליזם מן הסוג שדווקא המזרחיים נהגו להוקיע אוריינטליזם מן הסוג שכמובן אדוארד סעיד יצא חוצץ נגדה בספרו הידוע "אוריינטליזם"שם הוא תוקף בחריפות את כל אותם סופרים,משוררים,אמנים שמעולם לא ביקרו באוריינט,שכף רגלם מעולם לא דרכה במקומות שעליהם כתבו בין אם מתוך געגוע למקום אקזוטי ובין מתוך פטרונות אירופאית מערבית והנה מתי עושה בדיוק את אותו הדבר,הוא מתגעגע למקום שהואמעולם לא ביקר ביקר בו, וחווה אותו ,הוא מתגעגע לאקזוטיקה מזרחית מעניין בדיוק אותה אקזוטיקה שמזרחים כמו אלה שוחט כל כך ביקרו ומאוד לא אהבו המזרח המדומיין לא האמיתי והאותנטין:
כשסופר או משורר או כל אמן חוטא בחוסר אותנטיות,זה מורגש,וזה מרגיש כזיוף,כשהקורא נפגש עם הזיוף הוא מרגיש מרומה, מעניין שמתי שמואלוף עושה בדיוק את אותם דברים נגדם יצא חוצץ בביקורת שלו על עמוס עוז,או הביקורת שרבים מהאינטלקטואלים המזרחים יצאו חוצץ נגדם בקשר לכתיבה של עמוס עוז
התחושה האישית שלי אם כן היא, שלאחר כתיבת השורות האלה בשירו של מתי אני לא בטוחה שיש לו זכות למתוח בקורת על אוריינטליזם ועל עמוס עוז, אין זה אומר שלאחרים לא שמורה הזכות הזאת אולם סבורתני שמתי איבד אותה.

ביקורת מעולה. אהבתי במיוחד את הרמז בעניין הזעקה בשמם של אלו ש"שכחו למעשה שהם סובלים" ואת הסיום האלגנטי החותך. אהבתי גם את השאר. כשמסכימים אז מסכימים, וכל מילה נוספת מיותרת.

כתבת דברים נכונים ומילים כדורבנות, ומגיע לך מאה אחוז קרדיט.

חוץ-מזה, אני חייב לציין שגם במסגרת הויכוח ההוא, על נושא גדר ההפרדה, היכן שלא הסכמנו, התרשמתי שאתה לא שייך לאגף של אותם "רשעים" שרוצים "לחרבן על השטיח" של כולנו, אלא חשבתי שאתה אדם טוב לב עם כוונות טובות – ואולי דווקא בגלל זה קצת נאיבי ואופטימי מדי…

במקרה הנוכחי עלית יפה מאוד על העיוותים המצויים במסר הפוליטי שבבסיס ה"שירה" של שמואלוף, ועשית זאת באופן עצמאי לגמרי ובלי שום "עזרה" של חשדן ציני שכמוני, ולי לא נותר אלא למחוא כפיים על הדרך היפה בה הבהרת וניסחת את הדברים.

שאפו!

ורק בגלל הסיומת.
שומר בלי נשק ישמור בסביבה עוינת לילה אחד, אולי שני לילות.

ואלוהים – הוא עוזר לאלה שעוזרים לעצמם. באחת ידם עושה במלאכה, והאחרת מחזקת בשלח, ורוממות אל בגרונם. [שיניתי את הטקסט…]

תודה רבה .בכל זאת אם אני מפרש נכון את הדברים . אנחנו בעידן האין-סוף או קצת לפני האין-סוף . אז מה יש לשמור על האין-סוף ממלא האין-סוף שלנו . כל מה שנגדיר כסוף עדיין יהיה כאין-סוף . זו המהות של השלום הנצחי של חוסר אלימות של אל אל תגנוב . כי כל מה שתקח ותחמוד יש עוד . צאו ולמדו אם אני אומר לשניכם שמרו לי על האין-סוף . מה תאמרו?

נהדר . פשוט נהדר .

מתי שמואלוף הוא לא משורר (יעידו השירים) ולא מבקר תרבות (יעידו הטקסטים העלובים, הדמגוגיים), אלא לפני הכל, כפי שיעידו עשרות התמונות שלו כאן (הפוסט הזה נראה כמו חדר של בת טיפש עשרה ושמואלוף בתפקיד ג'ורג' מייקל), על עטיפת הספר ובכלל באינטרנט, הוא מפעל יחצ"ון עצמי של איש אחד ממוקד מאוד, נחוש מאוד, בן עשירים, דרך אגב, אולי צריך להזכיר, שמאוד מאוד רוצה להיות מפורסם ודי מצליח בינתיים
(כמו דודו טופז בשעתו, גם למתי שמואלוף לא כל כך משנה פרסום טוב או רע, כל פרסום הוא טוב. וזו תהיה תרומתי הצנועה לפולחן העצמי של המגלומן הזה)

Let the software perform any cleanup it needs to and
if it cannot remove any particularly belligerent files or infections then you can look up
details on the web where you may be able to find accurate and concise steps for.
Why should you waste money on a security system when you can buy a dog.
No longer is it necessary to put holes in walls to lay cables, installation can occur within a couple
of hours.