י
ידיעה מעניינת מאוד בהארץ "הפרופסור מנחם פרי יוציא לאור בהוצאת כינרת זמורה ביתן 22 ספרים בסדרה מיוחדת בשם "הנבחרים " שהוא מרגיש שהם ספרי הדגל מבין הספרים שהוא הוציא לאור במשך השנים . הספרים יצאו בעריכה חדשה של המחברים ולפעמים בשינויים משמעותיים ובמהדורה דיגיטאלית ברתאם לרוח הזמנים החדשים .
ולמעשה תינתן עליהם חותמת של "קלאסיקה" .
"הספרים שיצאו מחדש עברו את הסינון הגדול של הזמן " " אמר פרי .
מי הם הספרים הנבחרים ?
אלו הם שני ספריו של יעקב שבתאי "זיכרון דברים ו"סוף דבר"
אלו הם "מולכו " ו"מר מאני " של א.ב. יהושע"היכן אני נמצאת " של אורלי קסטל בלום "האישה הגדולה מן החלומות " של קנז וגם כמה אחרים.
וזה הביא אותי להירהור : על סמך מה החליט הפרופסור פרי ( או מבקרים אחרים בכלל ) שספר מסויים הוא קלאסיקה?
יש ספרים שזה קל לקבוע זאת לגביהם ."מר מאני "" של א.ב.יהושע הוא ללא ספק קלאסיקה נכתבו עליו עשרות מאמרים שניתחו אותו מכל צד,שיצאו בקובץ שלם ,הוא הוסרט לטלוויזיה.א.ב. יהושע עצמו חושב שזהו המיטב של יצירתו ,וכך חושב גם דוקטור אלי שי שכתב מחקר שלם על יצירתו של יהושע .
כנ"ל לגבי "זיכרון דברים " של יעקב שבתאי שהשפעתו ניכרת במאמרים מרובים ובהתיחסות שונה ומעריכה יותר ליעקב שבתאי הסופר לאחר פירסומו כמי שהוא סופר עברי "גדול " ולא עוד "אחד מהחבורה".
אבל על סמך מה אפשר לקבוע על "מולכו " של א.ב.יהושע שהוא קלאסיקה ?
עליו למיטב ידיעתי נכתבו הרבה פחות מאמרים והוא עורר תשומת לב גדולה פחות.
.אם כבר למה למשל אף אחד מספריו המאוחרים יותר של יהושע אינו בגדר "קלאסיקה"?
על סמך מה אפשר לקבוע זאת?
למה "היכאן אני נמצאת " של אורלי קסטל בלום הוא "קלאסיקה"?
"דולי סיטי " של אותה סופרת הוא אכן ספר משפיע וכנראה "קלאסיקה " שוב אם להתחשב על פי כמות המילים שנכתבו עליו בידי כותבים שונים.
אבל למה "היכן אני נמצאת" נמצא ברשימה המכובדת הזאת ?
אני תמה מה הם הקריטריונים של הפרופסור פרי בקביעה מהי "קלאסיקה"ומה לא מבין כל עשרות ( או מאות ) הכותרים שהוא ערך בימי חייו.
ראו
סדרת הקלאסיקה של פרופסור מנחם פרי
18 תגובות על “למה קלאסיקה היא "קלאסיקה"?: הירהורים על "הנבחרים" של פרופסור מנחם פרי”
רפה השכל להתנאות באינטקטואליות שלמעשה לא קיימת אצלו כלל.
.
אני מניח שאת כל ההערות המטופשות האלו אתה זורק רק כפרובוקציה ותו לא.
ואני מקווה שאני לא טועה.
אם תחשוב היטב תראה שלקלאסיקות יש עוד מטרההרבה מעבר למה שטענת.
מנחם פרי לא הוציא את שמעון בלאס,סמי מיכאל,מואיז בן הרוש וחביבה פדיה.
קלאסיקה ברשימה הוא חיי נישואים של פוגל
כשאני שואל את עצמי איך פרי בוחר את הקלאסיקות המסקנה שלי היא שזה על ידי שקלול התגובות הביקורתיות והתקשורתיות שהן קיבלו.
יצירות שזכו לכמות גדולה במיוחד של מאמרי ביקורת חיוביים ומן הסתם גם מכירות טובות הן אלו שמוגדרות כקלאסיקות לעומת האחרות.
זה לא מעלה ולא מוריד אם קראתי או לא את יהודית הנדל,חיים באר או יהודית קציר
אעדיף בכל יום את חיים באר על פני כל אחד מהסופרים שציינת ופוגל בכללם שלדעתי הוא עולה על כולם.
אבל זאת העדפתי האישית שנובעת מזה שהוא עוסק בנושאים שמעניינים אותי בניגוד לפוגל והאחרים. .
אבל האם חיים באר הוא "קלאסיקה " לטעמי האישי הספציפי כן .
אבל אני לא יודע אם זה קריטריון .מן הסתם אם הייתי צריך לבחור "קלאסיקות רשמיות " הייתי מנסה לא לשלב יותר מידי את טעמי האישי אלא לבחור בשיטה שמקבילה לדרך שבה נבחנת היום חשיבותם של מדענים .
וזה על סמך כמות הציטוטים ממאמריהם בכתבי מאמרים אחרים.
סביר להניח שיצירת ספרות שמאוזכרת ומצוטטת במספר גדול
של מאמרים ובספרים אחרים ובאמצעי מדיה שונים היא יצירה "קלאסית ".
זה לדעתי הקריטריון הטוב והאובייקטיבי ביותר.
אם מישהו יעשה פעם מחקר של יצירות הספרות המצוטטות והמאוזכרות ביותר בספרים של יוצרים אחרים בכתבות עיתונאיות בפזסונים בתוכניות וטלוויזיה ובסרטים בכתבות באינטרנט וכו' מן הסתם ימצא שהיצירות המצוטטות ביותר הן שירי אלתרמן ,"מיכאל שלי " של עמוס עוז סיפורי אתגר קרת משנות התשעים ,שירי רחל .
ואולי לא .זה דורש בדיקה.
אבל מרגע שתתבצע בדיקה כזאת ונדע מהן היצירות המאוזכרות והמצוטטות ביותר הרי שאלו הקלאסיקות האמיתיות של הספרות העברית המודרנית.
כלכלת השוק מבלבלת במידה רבה את המושג "קלאסיקה" ואפילו את המונח "קאנון".
זאת ועוד, אווירה פוסט-מודרניסטית מוסיפה לטשטוש התמונה.
האם כל השמות שנמנו כקלאסיקה שינו באמת את מעמדם הקאנוני של עגנון או ברנר?
בדורות שאחריהם נובעת מהתיחסויות השונות אליהם .
בבודאי זה נכון לגבי ברנר. אם תקרא את שני הספרים שנורית גוברין חיברה עליו תראה מה רבות ההתיחסויות השונות הספרותיות והאמנותיות לגביו שהן אלה שתורמות למעמדו הקאנוני אולי אף לא פחות מספריו.
אגב אם נמשיך דיון קודם ,הגליון של "עמדה " על דליה הרץ. חזק את מעמדה כמשוררת "קאנונית " וכקלאסיקה לעין שיעור לעומת מה שהיה רק לפני שנה אחת בלבד.
וגם הרבה יותר מהספרים שכבר עסקו בה של חוקרי ספרות יחידים .
מאחר ששם רק חוקר ספרות יחיד עסק במשוררת איזוטרית .
כאן מגוון קולות של יוצרים ומבקרים דיבר על השפעתה עליהם וזה משמעותי לעין ערוך יותר.
מאבד כאן מטעמו.
קלאסי – ספרות יון ורומא
קלאסי – מה שעמד במבחן הדורות והוכר כיצירת מופת.ע"י הדורות הבאים
אני לא בטוח כמה מהספרים שמתנפנפנים בהם ישרדו את המאה.אני בספק אם בעוד 2-4 דורות יזכרו חלק גדול מהם [פרט להיסטוריוני ספרות]
בעוד 50 מאה שנה .אנחנו יכולים לקבוע מה שקלאסי לגבינו ומה הוא הבולט מחמישים 100 השנים האחרונות הרלבנטיים לגבינו ויהיו כנראה רלבנטיים גם בעשרות השנים הבאות..את זה אפשר בהחלט לקבוע.
מעבר לזה אי אפשר באמת לקבוע ולשער מה ישרוד ומה לא .
אהרן ראובני-עד ירושלים
דוד שחר-היכל הכלים השבורים
יגאל שוורץ פירסם ספר על ראובני ופירסם מחדש את "עד ירושליים "
דוד שחר תורגם לצרפתית ,נכתב עליו ספר. ספריו יצאו לאור מחדש עם הקדמות. של אחרים .
שני אלו קיימים איפה שהוא בתודעה.
אבל נכון שלא כמו נניח עמוס עוז .
ומנגד הדוקטור יכול להחליט דבר אחר.הדוקטור והפרופסור החליטו שאחד מהם הוא דוקטור . הסטרג'יות של האוניברסיטה אומרות שהדוקטור צודק יותר מהפרופסור.אבל הפרופסור צועק . רגע אומר הדוקטור הפרופסור רחוק מהדוקטור . והדוקטור לא ידע אם הוא פרופסור או דוקטור או סתם פרופסור או סתם דוקטור . רגע הוא דוקטור לא הוא פרופסור לא הוא דוקטור לא פרופסור. דוקטור ופרופסור שני פסיכים. הסטג'רית תמיד צודקת הדוקטור והפרופסור תמיד רוצים להתחתן איתה . כבוד הרב תמיד יהיה פרופסור שהוא זבל וחרא ופסולת. זה מה שאמר הדוקטור
אין מילם דוקטור. אני פציאנט אם אתה דוקטור
בדיוק כך.
ומאחר ולא עברו 50-100 שנה [לפחות] זו יומרה או טריק מסחרי מצד המו"ל לכנות ספרים אלה 'קלאסיקה'
אני אישית בספק אם ישרדו את המאה.הנוכחית שגם זה המון.
זה פשוט בון טון לומר שזהו ספר קלאסי וקישקושים כאלה. אף אחד לא הצליח אף פעם לצלוח את הספר הזה מתחילתו ועד סופו…
לאשר רביבי,
דבר בשם עצמך. אמור "אני לא קראתי". איך אתה יודע מי קרא ומי לא קרא?
ערכת סקר?