השטן כגיבור הסקסי

מדוע "הרע " השטן ,ערפד , איש הזאב וכו' הפך לסקסי כל כך בקולנוע ובתרבות הפופולארית של השנים האחרונות ,תופעה שאולי יש לה ויהיו לה השלכות שלא ישוערו בעולם האמיתי ? אורנת טורין מרצה לתקשורת בודת את הסוגיה המצמררת הזאת .

השטן כגיבור הסקסי  :סוכני רוע בין גלובליזציה לניו אייג'

מאת
ארנת טורין

הוצג לראשונה בכנס

"מציאות ופנטזיה – ייצוגים של עבר, הווה ועתיד
אוניברסיטת חיפה 2008

מאת אורנת טורין

הנחת יסוד בסוציולוגיה של הספרות היא שהופעתו או פריחתו של ז'אנר אינה מקרית ויש להבינה על רקע של תופעות חברתיות אחרות (אסקרפיט, 1975). כך למשל מוסברת הופעת הרומן כסוגה ספרותית עם התגבשותו של קהל קוראים בעל זמן פנאי (Watt, 1957). פריחתו של ז'אנר הרומן הרומנטי במאה ה-18 באירופה מקושרת עם התרופפות של צורות פיקוח מסורתיות על נשים. ה"חברה" מגיבה על כך ביצירת מנגנונים חלופיים לפיקוח חברתי כמו ספרות (Modleski, 1982). ז'אנר הבלש נרקם לצד התהוותן של הערים כדפוס מגורים אופייני. החיים בקהילה כפרית עם מידת הקרבה והאינטימיות בין תושביהם הינם רקע בעייתי לתכנון וביצוע של פשעים מתוחכמים. העיר כמרחב אנונימי ומנוכר מתאימה הרבה יותר לרוח הבלש. זהו ההסבר הרווח באשר לעצם ההופעה של ספרות בלשית, ואילו פריחת הספרות הבלשית בין שתי מלחמות עולם מיוחסת למשאלה האנושית הכמוסה ש"מישהו יבוא ויעשה סדר בכאוס" Light, 1991; Thomas, 1999)).

ברוח זו הועלתה התהייה לגבי השינוי שחל באופיים של סוכני רוע מרעים גמורים לגיבורי תרבות. טענתי היא כי מראשית שנות התשעים עברה דמות השטן כמו גם מכשפות וערפדים טרנספורמציה יסודית. מדמויות שליליות, כעורות ומטילות אימה הפכו אלו לגיבורים אטרקטיביים.

הסרט השטן ודניאל וובסטר מבוסס על סיפור קצר פרי עטו של סטפן וינסנט בנֶה (1937), סיפור הנחשב מרכזי בפולקלור האמריקאי. העלילה מתארת את דניאל וובסטר, משפטן כליל מידות, בעל כושר רטורי נדיר המביס את השטן במשפט מושבעים. מה רוצה השטן? השטן מבקש את נשמותיהם של אמריקאים טובים כדי להורידם שאולה עימדו. בסרט שנערך על פי סיפור זה מגולם השטן על ידי וולטר יוסטון, שחקן נמוך ומזוקן אשר גילם את דמות השטן כסוחר נשמות ערמומי וחלקלק (1941).

שישים שנים אחרי כן בסרט "לפגוש את מר בלאק" (2006) לוהק לתפקיד מלאך המוות בראד פיט, גבר צעיר ויפה תואר. איש העסקים המבריק שאת נשמתו מבקש מר בלאק ליטול עימו מנהל עימו דיאלוג שנון אבל בסיכומו של דבר זוכה בראד פיט בנשמתו וכבונוס גם בליבה של הבת.

ניתן להעלות טענה לגיטימית לפיה יש הבדל מהותי בין " השטן" לבין "מלאך המוות" ועוד טענה כי וובסטר ובלאק הם גיבורים בשני סיפורים שונים. ב"השטן ודניאל וובסטר", האחרון הוא זה המוגדר כ"גיבור" ואילו ב"לפגוש את מר בלאק" ה"מוות" הוא הפרוטגוניסט והגיבור. למי שיטען כי השוואות כגון אלו ניתן לעשות רק על בסיס אותו הסיפור ממש, אביא כדוגמא את דרקולה. בשבעים השנים האחרונות נעשו כמה עשרות סרטים על פי ספרו של בראם סטוקר. בשנים אלו הפך הערפד מדמות מעוררת סלידה לדמות נערצת. הערפד של נוספארטו (Nosferatu, 1929 ) מיוצג כצללית כהה וכפופה בעלת טפרי חייה. הנערה התמה בה הוא חושק מצליחה לערפל את חושיו עד בא הבוקר. בשעת הזריחה הוא נחשף לאור היום הממית ובצופים משתררת תחושת רווחה וניצחון. בשנות השלושים גילם את הערפד בלה לוגוסי, שחקן אשר זכה לאהדת הקהל בשל דמות זו. לוגוסי זוהה והזדהה עם התפקיד עד כדי שביקש להיקבר בגלימת הערפד שלו. שישים שנים אחרי כן דרקולה בבימויו של קופולה (1992) הוא הדמות אליה נישאות העיניים ואליו הומה הלב. אפילו קיאנו ריבס, ארוסה של מינה בסרט, אינו מאפיל עליו. ווינונה ריידר בתפקיד מינה הגיבורה סוטה מן העלילה המקורית ונוהה אחרי הערפד מרגע המפגש בינהם ועד לתום הסרט. בשנים האחרונות נמצאת הסדרה אנג'ל (1999), ערפד בעל שם מלאכי ברשימת הסדרות רבות הרייטינג. אנג'ל של באפי ציידת הערפדים הוא אמנם ערפד אך גיבור טרגי הקרוע בין מהותו החיובית לדחפיו הרעים.

תהליך של שיפור חל באיפיוניו החזותיים של הערפד משנות השלושים ועד לימנו וטענתי היא כי ניתן להחיל שינוי זה גם על יצורים בדיוניים אחרים. בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים מתהווה צורה אחרת של רע. סוכני הרוע עוטים שלמה של חמדה. אציין שלשה שחקנים משלשה סרטים שנעשו בתקופה זו ,

 

ב"לבו של אנג"ל" מגלם רוברט דה נירו את דמותו של מר לואיס סייפייר ( לוציפר) ומיקי רוארק עובד שטן (1987) . במכשפות מאיסטוויק, (1987) ג'ק ניקולסון הוא השטן ושלש עמיתותיו להפצת זרע הפורענות הן מישל פייפר, סוזן סרנדון ושר.

 

 השוו זאת עם דמותו של ניקולסון ב"הניצוץ" (1980) שם אינו מהווה דמות שתפרנס את חלומותינו. בסרט מר פרוסט מגולם השטן על ידי ג'ף גולדבלום (1990) . שימו לב בבקשה: דה נירו, רוארק, ניקולסון, גולדבלום……. לא בכדי לוהקו לתפקידים אלו מיטב בחורינו ואם אלו החברה הרעים מי תרצה בכוחות האור?

כדי לבסס את ההזדהות שאנו כצופים חשים עם דמויות אלו נוקטים היוצרים בפרקטיקות שונות שתכליתם לרכך ולעדן את מהותם. כפי שבאתרי אינטרנט נבואיים חדלו קלפי הטארות לנבא מוות או אסון והם במקרה הרע מבשרים "קץ של תקופה" "סגירת מעגל" או " נפילה המבשרת תקומה" כך גם אין הרעים עוד רעים באמת. הרוע אינו טהור אלא מעורבל וממוסס בשלל דברים טובים.

בסוף שנות התשעים מתרחש שינוי יסודי באופיו של האנטגוניסט: לקס לותר, אוייבו המושבע של סופרמן הופך בסמולוויל (2001) לדמות מורכבת בעלת שאיפות להיטיב עם המין האנושי.

 

חניבעל לקטר משתנה, בסרט האחרון בסדרה, שוב אין הוא אותו רוצח שטני. ב"דרקון אדום" (2002) אנו מתוודעים אל הנסיבות האומללות שגרמו למחלת הנפש שלו (השואה ) ובספר השלישי בסדרה הוא הופך לבן זוגה של קלאריס סטרלינג, סוכנת האפ בי אי.

 

האם הראשה בסרט הרביעי מסדרת הנוסע השמיני (1997) יולדת גור דיסני מתוק בעל עיניים גדולות המעורר חמלה כאשר הוא תר אחר אימו כמעט כמו במבי .

מה גרם לשינוי זה? מדוע הפכו כוחות השחור לדמויות חיוביות? מלאות חן וכריזמה?
השאלה מדוע בחקר התרבות קשורה תמיד עם שאלת ה"מתי". לעיתוי שבו מתרחשים שינויים יש זיקה ישירה עם ה"מדוע". מדינות הלאום נולדות עם המהפכה התעשייתית ובתי הספר המודרניים הופיעו עם ולצד בתי החרושת.
השערתי היא כי האטרקטיביות של הרע מופיעה בראשית שנות התשעים.

 

קו פרשת המים של ביטוי התופעה בתרבות הפופולרית היא הסדרה תיקים באפילה (1993). בשתי העונות הראשונות התקיים ויכוח ער בין הדמות של אייג'נט סקאלי לזו של מאלדר, שותפה למשימה. מאלדר יצג את החשיבה המאגית וגרס כי אין בכוחו של המדע הניוטוני לפרש ולהסביר את העולם. סקאלי יצגה את החשיבה המדעית והעלתה הסברים רציונליים לכל דמון, חייזר, או זומבי אשר נקרו בדרכם המיוסרת של השניים. בערך בעונה השלישית נחלשו טיעוניה של סקאלי ובעולם הבדיוני של הסדרה התחולל ברדק שלם. מפלצות קדומות התנהלו באין מפריע לצד שיבוטים גנטיים עתידיים. רוחות וחייזרים שוטטו בפנתיאונים של אלים אקזוטיים, כולם התקיימו בשלום ובכפיפה אחת זה לצד זה. הערבוב בין כל היצורים הפלאיים היה גם אות לערבוב הטוב עם הרע אם בעונה הראשונה והשניה היתה חלוקה ברורה בין כוחות האור לכוחות השחור הרי שהחל מהעונה השלישית ישנו פעפוע בין התחומים.

למה זה קרה לנו?

 

את עירוב התחומים ואת החדירה וההתפשטות הרחבה של סדרות מיסטיות יש לראות לדעתי בשני הקשרים. בראש ובראשונה הגלובליזציה של תוצרי תרבות ובמיוחד של תוצרי תרבות קולנועיים וטלוויזיוניים. ההקשר השני הוא השיח של הניו אייג' ונהירת מושגים מיסטיים לתוך חיינו. הראשון קשור בסביבת הייצור הכלכלית של תוצרי תרבות ובמוענים והשני במסר ובנמענים. אבל האינטגרציה בין שניהם היא זו אשר הציפה את הסביבה התקשורתית של חיינו בחומרים פנטסטיים.

השיח- עידן חדש .

אכלוסו של הפריים טיים בידי שורה של יצורים פלאיים שאב את השראתו מתנועת העידן החדש. לאורך המאה התשע עשרה והמאה העשרים רווחה התפיסה, שהחינוך לכל והתקדמות במדע ובטכנולוגיה יביסו את הבורות, האי-רציונליות והאמונות הטפלות. לקראת סוף המאה העשרים נשטפה החברה המערבית בגל של מיסטיקה, רפואה אלטרנטיבית, תִקשוּר ושדות אנרגיה בלתי נראים (Alcock, 2001). העירוב של תורות מזרחיות עם פולחנים פגאניים מערביים מכונה גל העידן החדש (New Age). יש המסבירים את העידן החדש כתגובת-נגד לעליית התלות של החברה המערבית בטכנולוגיות. נטען כי כניסת המחשב, הסלולריים וגאדג'טים אחרים למרקם חיינו יצרה ריבאונד לטכנולוגיה בדמות של נהייה אחר הרוחני. קטורות, נרות, פיות חנייה ולוכדי חלומות הם מוצרים אותם ניתן לרכוש היום במרכול השכונתי. השכיחות הרבה של תורות מרפא, ומרפאים בשיאצו, רייקי, גלגולי נשמות ואו חייזרים, מהווים דוגמא לטבעון של " העידן החדש" במרקם חיינו. קצרה היריעה להגדיר כאן את ה"עידן החדש". יש רבים הסוברים כי אין בו ליבה מגובשת של תפיסה פילוסופית אלא אקלקטיקה של רבות (שמחאי, 2005). אדגים את הביטוי של הניו אייג' בתכני המדיה באמצעות שלשה רעיונות המיוחסים לעידן החדש: אחדות הניגודים, קידוש האותנטי וביטול דיכוטומיות. אחד הסמלים הנפוצים בקעקועים ועל פני תוצרים תרבותיים אחרים של העידן החדש הוא סמל היין והיאנג: השלמות המכילה ניגודים.

בתפיסה העממית מסמל הסמל של היינג והיאנג, שני דגים שוחים בתנועה מתמדת את האחדות הקוסמית. הרעיון בבסיסו הוא שהניגודים משלימים אחד את השני ואינם יכולים להתקיים בנפרד זה מזה. המיזוג של טוב ורע בקרב סוכני הרוע של סדרות וסרטי קולנוע יכול להיתפס כהתגלמות והמחשה של תפיסה זו בתרבות הפופולרית.
רעיון נוסף מן הניו אייג' המכשיר את דמות השטן הוא התפיסה של קידוש הטבעי והאותנטי. בעולם החומר ניתן לאתר רעיון זה בכניסה של חלוקי נחל, קינואה ורהיטי קש לסביבת חיינו. אלו דברים ש(לכאורה) אינם מעובדים, אינם תוצר של תרבות הסרט הנע, הם ראשוניים וגולמיים. ברמה הרוחנית הפך כל מה שהוא פראי למדרגת ראוי ורצוי. במסגרת זו הרע אינו רע אלא טבעי. דווקא הציטטה מפורסמת מפאוסט של גתה, שיא התרבותיות, מבטאה רעיון זה "אני הוא זה שאת הרע הוא שוחר, ואת הטוב הוא יוצר" . הרע הוא חלק מסדר הבריאה והיקום ולכן אינו יכול להיות ממש רע . כמו שהאריה הטורף איילה אינו אלא ממלא את צו טבעו ואינו לא-מוסרי… והאיילה הנטרפת… נו טוף…. זו היתה הקרמה שלה.
החזרה לטבע כוללת גם געגועים לתקופות קדומות ובראשיתיות , לפני עידן הטכנולוגיה. מה שגורר התרפקות לא ברורה על משטרים פאודליים כאילו הם הם הסדר הטבעי והראשוני. אבל זו כבר סוגייה אחרת.

לבסוף , השיח של הניו אייג' שהשתלב יפה בשיח פוסט מודרני קידם את המושג של ביטול דיכוטומיות בינהם גם את אלו של הטוב והרע ושל תפיסה יחסית. שום דבר אינו רע או טוב לכשעצמו אלא תלוי הקשר. מושג זה מזדווג יפה עם ריבוי קולות ונרטיבים ומצא את מקומו למשל בסדרת הערפד של אן רייס. מעל ומעבר לכל ספק הוכיחה סדרה זו כי גם לערפדים יש היסטוריה, נשמה… וצער ושומה עלינו להכיל את סיפורם ולגלות כלפיהם חמלה .

 

גלובליזציה

תיקים באפילה בישרה כאמור את בואן של סדרות רבות המאיישות בדמויות פלאיות יסודות מיסטיים ופנטסטיים: סדרות קומיות המאוישות במלאכים ופיות, סדרות למבוגרים בהן נרתם העל טבעי לשירות החוק וסדרות נוער וילדים כגון "צמרמורת". חדירתם והתפשטותם של אלו היתה רבת עוצמה כך שתוצרים תרבותיים בעלי מוטיבים מאגיים עברו מן השוליים של הזירה התרבותית אל מרכזה ( כגון סרטי סרטי אימה : ה"חוש השישי", "הצלצול", "הצעקה", "הטינה") .
ראדווי טענה כי טעות היא לחשוב שאם יש עלייה במכירות של רומנים רומנטיים זה מפני שנשים זקוקות ליותר רומנטיקה בחייהן. סביר יותר שהדבר קשור להשתכללות דרכי השיווק (Radwey, 1987). את אותה טענה ניתן להחיל ביחס להתפשטות סדרות וסרטים מיסטיים וביחס ל"תשובה" של סוכני רוע. יתכן כי מה שנראה כתופעה המחייבת פענוח תרבותי מעמיק אינו אלא העתקה ושכפול של פורמט מוצלח. כי ההתעצמות היתרה של מוטיבים אלו היא פרי של גלובליזציה וטכנולוגיות מתקדמות.

בגלובליזציה הכוונה לתהליך של תנועת הון, שירותים וייצור בכל העולם. בתחום התרבות מתבטאת הגלובליזציה בהתפשטות של תוצרי תרבות זהים בחלקים נרחבים של העולם (Appadurai, 1990; Lemish et al. 1998;). ביטויי הגלובליזציה במדיה אינם מוגבלים רק לטלוויזיה ולאינטרנט כך גם ניתן לראות את העלייה בתכנים ובפורמטים מיסטיים כתוצר של מכונות השיווק המשומנות בעידן של ימינו. כלומר, מאחורי הריבוי והפריחה של נוסחאות טלוויזיוניות וקולנועיות שבהן הרע הוא אטרקטיבי עומדת קודם כל מכונת השיווק המשכפלת דומוּת בתקווה להצלחה. זה אולי פחות מעניין מהסברים אחרים אבל אסור לשכוח את ההקשר הכלכלי פוליטי שבו מיוצרת התרבות הפופולרית.

כמה חולשות ראויות לציון בתיזה המוצגת
א. החולשה העיקרית היא היעדר השיטתיות. הדוגמאות שנבחרו הם כל מה שמחזק את הטענה בדבר האטרקטיביות של סוכני רוע. כמובן שישנן דוגמאות המחלישות טענה זו מהן התעלמתי. בסרט "קונסטנטין" השטן אינו דמות שהית שמח להימצא בקרבתה, גם בנו אינו מצודד במיוחד. בסדרת הארי פוטר ושר הטבעות, סדרות מרכזיות מאוד בתודעה התרבותית של העשור האחרון, הרע נשאר רע באופן מוחלט בהחלט. אז דרושה נוסחה שיטתית ומנומקת לדגימת תוצרי התרבות הפופולרית בהקשר זה.

ב. לשיטתי אם היה "תינוקה של רוזמרי " (1968) נערך בימינו אזי נציגות השטן לא היתה מתגלמת בזוג שכנים קשישים ונודניקים אלא בדמויות יפות ומגנטיות. אם "מגרש השדים"(1973) היה נעשה בימינו היה הדיבוק שנטפל לילדה מגלה צדדים חיוביים באישיותו ואף מועיל במובנים מסוימים לגוף אליו חדר. אך יתכן כי השינוי הוא באריזה ולא במהות, כלומר, לא כוחות הרוע השתנו אלא השתנה מה שמסמל את הרוע עצמו. בתקופות מסוימת היה זה הטבע שהפך להתגלמותו של הרוע: כריש, ציפורים, עכבישים, גורילה, דינוזאורים, בקטריות. בתקופות אחרות גולם הרוע על ידי חייזרים עויינים שהגיעו מ"בחוץ". יתכן כי סוכני הרוע של היום מתגלמים בבין- לאדן, אל קעיאדה, מדענים מטורפים או תאגידי ענק קפיטליסטיים. כלומר, הסוגיה של מיהם סוכני הרוע בעצמה טעונה בירור לפני שנעמיק אל שינויים פנימיים בתוכם.

ג. האם מותר וראוי לגזור גזירה שווה על כל סוכני הרוע והשחור: שטן, מלאך המוות, מכשפות, וערפדים? ואם כן, כיצד יש לבדוק מולם את האלפים, הטרולים, ויצורים נוספים פרי מדף תרבות הפנטסיה. האם שלל התכונות ה"טובות" : מגנטיות, אטרקטיביות, טוב לב ואנושיות מכונסות כולן בדמותם החדשה של סוכני הרוע? פתיינות היא תמיד סימנו של הרע ומכאן גם נבעה בדרך כלל האירוטיות אשר נקשרה לדמותו. אבל כך זה תמיד, נחוצה אם כן, אבחנה מדוקדקת יותר באשר להבדלים בין סוכני הרוע ולתכונות השונות המרכיבות את סל המידות הטובות של הרע.

ד. ההיו הדברים מעולם? ואולי כל זה לא היה כלל, טענה זו הועלתה מפי עמיתי אשר גרס כי לאורך ההיסטוריה האנושית הובנו כוחות הרוע עם יסודות ומוטיבים רצויים. במאסטר ומרגריטה של בולגאקוב יש לכוחות השחור צד אפל ומושך, בלה לוגוסי כערפד היה דמות נערצת כבר בשנות השלושים, ב"חותם השביעי" לברגמן (1959) מגלם מלאך המוות דמות שנונה והוגנת בדרכה שלה. ככלל תמיד ניחנו ה"רעים" במידות נאות של מגנטיות, נוכחות ושכנוע. כך במיתוסים העתיקים, באגדות וסיפורי העם וגם בספרות יפה. גם אם לתקופה קצרה נעלמה תכונה זו מהם, הרי שאפשר כי הופעת הטוב שברע מהווה המשכיות תרבותית תחת שינוי.

ה. לא ברורים דיים ההבדלים והקשרים, אם יש כאלו, בין הניו אייג' לפוסט מודרניזם ולגלובליזציה. יש הטוענים כי את מקורותיהם של שדות שיח אלו אפשר לזהות עוד בשנות השישים וכי בדים הודיים, גורואים ותורות לחימה זרמו למערב מן המזרח עוד הרבה לפני כניסת המחשב לחיינו.
אז נחוצה פריודיזציה נחרצת ומבוססת יותר מזו אשר הצגתי והבהרה של הקשרים הרעיוניים בין שדות השיח שהזכרתי.

לבסוף, מקובל להציע בשלב הסיכום והדיון כי הנושא ראוי לעיון וחקירה יותר מעמיקה. אבל במקרה הנדון אין זה נכון! אין נושא זה ראוי להתעמקות כלל וכלל. ראוי וחשוב יותר למצוא תרופה לאלצהיימר. באשר להפיכתם של כוחות הרוע בתרבות הפופולרית לחיוביים… זה לא צריך להדאיג אף אחד. התוצאה של הצגה זו ושל עירוב התחומים היא נארטיב מורכב, מתוחכם יותר מקודמו ולפיכך גם מאתגר ומהנה יותר.

פילמוגרפיה

שם בעברית שנה שם ב?
?נגלית

אנג'ל , סדרה 1999 Angel
תיקים באפילה (סדרת טלוויזיה) 1993 X-files
באפי ציידת הערפדים, (סדרת טלוויזיה ) 1997 Buffy the Vampire Slayer
דרקולה 1931 Dracula
דרקולה ( קופולה) 1992 Dracula
דרקון אדום 2002 Red Dragon
החוש השישי 1999 The Sixth Sense
החותם השביעי 1959 The Seventh Seal
הטינה 2004 The Grudge
המכשפות מאסטוויק 1987 The Witches of Eastwick
הנוסע השמיני 4 1997 Alien: Resurrection
הניצוץ 1984 The Shining
הצלצול 2002 The Ring
הצעקה 1996 Scream
השטן ודניאל וובסטר 1941 The Deville and Daniel Webster
לבו של אנג'ל 1987 Angel Heart
לפגוש את מר בלאק 2006 Meet Joe Black
מגרש השדים 1973 The Exorcist
מר פרוסט 1990 Mr. Frost
נוספארטו 1922 Nosferatu
סמוולוויל (סדרת טלוויזיה ) 2001 Smallville
קונסטנטין 2005 Constantine
תינוקה של רוזמרי 1968 Rosemary's Baby

רשימת מקורות

אסקרפיט, מ. 1975. ספרים וספרות – הסוציולוגיה של הספרות, תל אביב: מזרחי.

שמחאי, ד. ( 2005 ), התנגדות מחבקת : פרדוקסים של שינוי חברתי בעידן החדש, עבודת דוקטורט, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה
‬
ראדווי, ג. (2003), "קהילות פרשניות ואוריינות משתנה: הפונקציה של קריאת הרומן הרומנטי" בתוך: ת. ליבס ומ. טלמון (ע'), תקשורת כתרבות, מקראה, כרך ב', תל- אביב, האוניברסיטה הפתוחה. עע' 179-197.

Alcock, J, (2001), "Science vs. Pseudoscience, Nonscience, and Nonsense", in Skeptical Odysseys: Personal accounts by the world's leading paranormal inquirers, Prometheus Books
Watt, I. (1957). The Rise of the Novel. Berkeley: University of California Press, 1984. First published in 1957 by Chatto and Windus, Ltd.

Modleski, T. (1982). Loving with a vengeance: Mass-produced fantasies for women. Hamden, CT: Archon Books.

Light, A, (1991). Forever England: Femininity, Literature and Culture between the Wars. London: Routledge,
1991.

Thomas, R, (1999).. Detective Fiction and the Rise of Forensic Science. Cambridge: Cambridge UP.

Appadurai, A. 1990. Disjuncture and Difference in the Global Cultural Economy. Theory, Culture and Society 7: 295-310.

Lemish, D. Drotner, K., Liebes, T., Maigret, E., & Stald, G. (1998). Global culture in practice: A look at children and adolescents in Denmark, France and Israel. European Journal of Communication, 13(4), 539-556

 

ראו גם

 

אורנת טורין על יצוג נשים בתקשורת

אורנת טורין על הסיקור התקשורתי של שביתות מורים