.
אני שמח לבשר שבימים אלו הופיע גיליון המגזין "עמדה מספר 20 "המוקדש כולו למשוררת הנשכחת שלא בצדק דליה הרץ ויש לקוות שגליון זה יביא לשדרוג במעמדה הספרותי של דליה הרץ. הגליון שיוצא לאור בדיוק 50 שנה לאחר פרסום שיריה הראשונים של הרץ בנובמבר ובדצמבר 1959 כולל מאמרים מרחיבי דעת שונים על יצירתה של הרץ מאת מבקרים כמו אריק איזנברג ( יוזם ועורך הגיליון ) עמוס אדלהייט ,רפי וייכרט ,רועי צ'יקי ארד ,יהודה ויזן ,דפנה שחורי ,דניאל עוז ועוד רבים וטובים וגם כולל ראיון עם האיש שגילה את דליה הרץ העורך גבריאל מוקד על יצירתה.ובתוספת יש בו שיר של המשורר מקסים גילן שהוקדש לדליה הרץ וגם שיר שלה שלא פורסם מעולם מאז פרסומו הראשון לפני כ50 שנה וכעת מתפרסם שוב. למרבית הצער פרסום הגליון גרר עימו כמה שערוריות ואיומים מצדדים שונים (וקישורים עליהם ראו למטה ) אולם אני שמח לבשר שהגיליון יותר מעומד בכל הציפיות . ולהלן המאמר שלי שהופיע בגיליון על יצירתה המאוחרת של דליה הרץ הנכללת בספרה השני ואליו מצורפת הביבליוגרפיה המקיפה שהכנתי של כלל יצירתה של דליה הרץ וכלל המאמרים שנכתבו עליה והראיונות שבוצעו עימה . והרשימה מראה שבניגוד למה שניתן היה לחשוב הרץ בשנות השישים והשבעים הייתה רחוקה מאוד מלהיות יוצרת נידחת ואלמונית. היא הייתה מעורבת מאוד בעולם הספרות כמבקרת ואף כעסקנית הסתדרות . הרשימה עודכנה לרגל הפרסום האינטרנטי ויש לקוות שלאור פרסום זה דליה הרץ תתפוס את מקומה הראוי לה כאחת מהמשוררות הבולטות של שנות השישים השבעים והשמונים. |
חלום הנרקם ממילים : הזמן העירוני של דליה הרץ
מאת אלי אשד
הופיע בגליון המגזין הספרותי "עמדה " מספר 20: אופציה פואטית – דליה הרץ". אסופת מאמרים על הפואטיקה של דליה הרץ- גליון המוקדש כולו למשוררת דליה הרץ.
המשוררת דליה הרץ.
האם דמיוננו יצביע על עולם עתיד
ולא כתיאורים בלבד ?
אפשר שהעוגן הכבד
של מציאות כנתינתה
יומר בחלום הנרקם ממילים ,בבהירות חדשה
( מתוך סדנה " בקובץ "עיר שירים ")
אגדה אורבנית :
היה הייתה פעם לפני שנים רבות משוררת צעירה ומבטיחה.
מבינים בתחום השירה התפעלו והוקסמו משירתה הם אמרו לה שהיא המשוררת הגדולה של זמננו והבטיחו לה גדולות ונצורות.
הם הבטיחו לה שהיא ולא אחרת תהיה מלכת השירה העברית הבלתי מעורערת.
אבל …ברבות הימים הופיעה משוררת אחרת צעירה יותר מושכת יותר ומקסימה הרבה יותר.
ואותה משוררת ששיריה הראו על דמיון ברור והרבה יותר ממקרי לשירי המשוררת הצעירה והמבטיחה לשעבר הפכה ליקירת הקהילה הספרותית התקשורת והקהל והפכה למלכת השירה העברית. היא נפטרה כמשוררת נערצת כסמל של מקוריות נשית .
ובנתיים אותה משוררת שניבאו לה גדולות פירסמה שני ספרי שירה צנועים שהתקבלו באדישות ולבסוף נאלמה דום..
ונשכחה מלב כל.
ויש האומרים גם בגלל אותה משוררת אחרת.
היה או לא היה ?
חלק גדול מהמאמרים המועטים שעוסקים בדליה הרץ משוררת מבטיחה מאוד ובולטת מאוד בעבר במשך כמה שנים שכמו נעלמה אחרי התפרצויות של יצירה בשנות השבעים ובראשית שנות האלפיים דנים בעיקר ובראש ובראשונה בדמיון בהקבלות ובהשפעות שלה על יונה וולך.כאילו עצם חשיבותה של הרץ הוא בכך שהיא השפיעה על וולך ותו לא.
לי נראה ששתי המשוררות הן שונות עד כמה שאפשר. ויש הגזמה גדולה בשימת הדגש על הדמיון בינן .
שהרי יונה וולך שנדדה כל חייה בין מסלול קרית אונו –תל אביב דנה בשיריה בסובייקט אחד ויחיד "האני" ובאישיוה ובפנימיוה שלה עצמה ובמציאות כפי שהיא מבינה אותה בלבד.
אין שום אובייקטיביות ביקום של יונה וולך.וגם אין עניין ב"אחר " שאינו יונה וולך . .
בעוד שבשיריה של דליה הרץ . לפחות אלו החדשים יותר הדוברת כמו מקבלת עליה את המציאות כפי שהיא וכפי שהייתה דבקה בעובדות מנסה לתעד לדווח ולמפות אותן באורח כיביכול אובייקטיבי ענייני המדוייק ביותר האפשרי כדי להעביר אותן לקורא כפי שהיו .בלי להסוות ובלי ליפות. יש כאן עמדה של סבלנות לא בלי אמפטיה וסלחנות אך נחושה לתאר דברים כהווייתם כפי שהיו .
דליה הרץ בהחלט מתעניינת באחר בשונה ובעבר שאינו דווקא קשור אליה .
כדאי לזכור יש מקום לטעון שמבין כל בני דורה הספרותיים דליה הרץ הייתה המשכילה ביותר ( בוודאי ובוודאי הרבה יותר מיונה וולך שאותה משויים עימה ללא הרף ) היא התמחתה במשך שנים בתחומים שונים של פילוסופיה ,למדה באוקספורד והורתה באוניברסיטת תל אביב .והפיקה אירועי תרבות שונים במסגרת ההסתדרות במשך תקופה היא הייתה עורכת תוכניות הספרות של "קול ישראל " ושל גלי צה"ל ומאוחר יותר של הטלוויזיה והנחתה ערבי ספרות ותרבות רבים מספור,וכתבה עשרות ממרים ורשימות של ביקורות ספרותיות. . . דהיינו אישה בעלת אופקים רחבים ביותר .
.בשלב מסויים בקריירה שלה היא תירגמה שירים וסיפורים בספר שעסק ביבשת אפריקה בתקופה שעוד היה עניין ביבשת זאת בישראל .
והעניין הזה ברחוק בעבר ובשונה ניכר היטב גם בשירתה המאוחרת יותר על עיר הולדתה תל אביב .
המשוררת התל אביבית
בואו תביטי בי ,אינני קיימת ,חיי הם ברחוב
מי אני ? המדינה היא אני . :רחוב דובנוב
כשנולדתי ,היה כאן כלום .
( מתוך שיר לאומי מאת דליה הרץ )
דליה הרץ היא ילידת תל אביב וייתכן שהיא המשוררת הראשונה בשנות המדינה שלגביה הוטבע המונח המחייב "משוררת תל אביבית". שהרי כל אותם אותן משוררות שכתבו על תל אביב בדור שלפניה לא נולדו בה כלל.
ובשלב מאוחר יותר בקריירה שלה החלה להתעניין בדור של הוריה בתקופה שבה נוצרה העיר תל אביב בבנייתה ובצמיחתה ובאנשים שחיו ויצרו בה במשך עשרות שנים.
לאמיתו של דבר הקריירה הספרותית שלה החלה בסיפור על מלחמת העצמאות בשם "אדם במערכה " שאותו כתבה בתיכון לתחרות על סיפורים בנושא מטעם משרד הביטחון ומשרד החינוך.
את הסיפור היא תיכננה בתחילה כעוסק בקבוצת אנשים שנהרגה בלחימה וברקע של כל אחד מהם. אך כשהתברר לה שהרבה דברים דומים כבר נכתבו התמקדה בסיפור רק בדמות אחת מהלוחמים של בחור שנלחם למרות שהוא שונא את המלחמה.
הסיפור זכה בפרס שאותו העניקה להרץ אשת נשיא המדינה בהיכל התרבות .וסביר להניח שהצלחה מוקדמת זאת עודדה אותה בהמשך הקריירה שלה.
ההתעניינות הזאת ניכרה גם בשירתה כבר בשלב מוקדם בשיר מוקדם בשם "ימים רבים לא היה לי מושג" שבו היא דנה בחלוצים שהקימו את העיר כאנשים משונים לא מובנים לכאורה למשוררת הצעירה שהעדיפה אז כמנהג הצעירים לדון בעצמה ובעצמיותה.
אלא שבשלב מאוחר יותר בחייה גמלה בה ככל הנראה ההחלטה לנסות להבין את האנשים האלו את תקופתם ואת סביבתם העיר תל אביב של פעם בצורה שלמה ומושלמת ככל האפשר.
בספרה עיר-שירים, (ספרית הפועלים, תל אביב, 1990). מתארת הרץ בכמה שירים את העיר תל אביב כעיר מוחשית מאוד אך רחוקה בזמן. זאת אינה התל אביב שהיא מכירה היום אלא זאת שהיכירו הוריה עיר הרחוקה בזמן שהיא נוסעת אליה בחלומותיה אך מנסה לתאר אותה כפי שהייתה וכפי שהיכירו אותה תושביה אז.
להרץ היה עניין עמוק בנושא זה של תל אביב של פעם במקביל ל"עיר –שירים " היא גם פירסמה אנתולוגיה של שירים שירי תל-אביב : מבחר זוטא:א מימי הבראשית של תל אביב שאותה ערכה עם עוזר רבין .ולאחר מכן פירסמה עוד אנתולוגיה ברוח זאת תל-אביב שלי : שירי תל-אביב / מקראה לבתי-ספר לרגל חג היובל" .
שירים אלה של תל אביב של פעם הם בולטים מאוד ביצירתה המאוחרת אך אין לראות בהם שירים נוסטלגיים של ממש ( אם כי האלמנט בהחלט קיים). אלא ניסיון לתאר את העבר כפי שהיה וכפי שהוא נקלט בחושיה של המשוררת המודרנית של היום.
וכך החלה לתאר בשירים כמו "הזקנים על שפת הנהר " את אותם אנשים שבנו את תל אביב של פעם :
"אז נזכרתי בהם וכמו באגם
שבו ונשתקפו :
איך היו מהלכים בשחור החציפות ,
בכיסיהם הגדושים בפתקאות
וצווארם נטוי אל –על
כי עליהם לבד תקום ארץ .
הרץ מצטערת בצערם של אותם זקנים שבנו כל כך הרבה אבל בזקנתם :
"לא מצא חן בעיני המראה הזה ,
למצוא אותם בצערם על שפת נהר,
בזקנתם כאילו גדלו.
שערם לא רק שהלבין,
גם התעבה.
נפרע מרוב מבוכה ."
( מתוך הזקנים שעל שפת הנהר " סימן קריאה 21 ע' 178-179 1990)
דהיינו הזקנים הללו בוניה של תל אביב אינם מחבבים כלל את מה שיצא ממאמציהם והמשוררת מזדהה עימם עם מאמציהם בעבר .( ואולי גם עם תסכולם בהווה ??)
באופן ספציפי היא מתעניינת בהוריה שלה .שאותם היא מתארת כמו בריחוק אובייקטיבי אבל תוך ניסיון לחדור לנפשם בשיר "עוזב חלוץ " המתמודד עם עברו של אביה שעזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב בשנות השלושים.
"בבואך למקום חדש,כמו ברית אמרת לכרות עם אפשרות רעננה
ואתה לא ידעת את תוך המקום, את מראהו העמוק,
את ברית היסוד בין אנשיו.
מהו שהביאם ,מהו הפחד שרדפם …
בוא אל העיר הגדולה.
כאן הפחד הגדול ,הפחד האמיתי ,הפחד שלך.
ומאחוריך: דימוי עץ.
….
לאן יגיעו החיים שבנית בשדה הרועש.
כה מלה תקווה היה
מה נאוו השירים –
תל אביב ,אלף תשע מאות שלושים ושש. ."
( מתוך "עוזב קיבוץ")
בשיר זה מנסה הרץ פשוטו כמשמעו להיכנס למוחו של אדם אחר שעזב את הקיבוץ והיגיע לתל אביב בשנת 1936 לתאר בדייקנות עד כמה שניתן הדבר בשיר את תחושותיו לרגל המעבר מהקיבוץ וכל מה שהוא מייצג ההבטחות האידיאולוגיות והטבע אל העיר הגדולה ומה שהיא מייצגת על החששות והתקוות והפחדים שאותם מייצג מעבר זה. מצורת ישוב אחת לאחרת שהיא מנוגדת לחלוטין .
מדהים כמה רגשות תחושות ורמיזות מצליחה הרץ להכניס בשיר הלא ארוך הזה שנותן לנו דיוקן של אדם בתל אביב של 1936 שהיא מנסה לשחזר את סביבתו ואת עולמו הפנימי.
ובשיר אחר שהוא מעין המשך "דיוקן חלוץ " היא מתארת את האיש כאזרח תל אביב הישנה הקטנה של פעם .
.
"סוער היה ים הקיץ בתל אביב של אז.
מלוח כתפוח רך שהנחת בכיסך.
עייף היית כשישבת לנוח.
כשהרכנת את ראשך. …
( מתוך דיוקן חלוץ )
השיר מנסה לחדור למוחו של האיש שישב בתל אביב של אז ולתאר את המראות שהוא ראה בעיניו כמו מנורת קריאה זיכרונות של בית אגם ומלחמה וספרים על פני הים .את הדברים שותם חווה ועליהם חשב באותם ימים רחוקים ונשכחים ואת כולם מתארת המשוררת באובייקטיביות עד כמה שניתן.
כמדומה שהרץ חוזרת אל אותו אדם עוזב קיבוץ ויושב עיר בשירה "פורטרט "
"האיש הזקן חי את כל חייו ליד ברכה. של נאיביות חלקית
ברצוני לאמר שהאיש הזקן בחר לו דרך אחת מני רבות.
והתמיד בה,אם כי היו דרכים אחרות שבקיומן לא בטח .
כפי הנראה גרם לו הדבר לאלו עינויים במשך כל השנים.
( מתוך "פורטרט" )
ב'קבוצה זאת של שירים מתארת הרץ לא כל כך את התל אביב של פעם דהיינו לא את העיר עצמה על סביבתה ואתריה כפי שעשו משוררים רבים אחרים.
אותה מעניינים האנשים שישבו בה ואת עולמם ואת ציפיותיהם ותקוותיהם
התל אביב של דליה הרץ אינה העיר "ללא הפסקה " של היום ,זוהי עיר עם עבר חי מאוד נוכח מאוד וחזק מאוד עיר שנבנתה על חלום שגם אותו מתארת המשוררת .
ובכך לדעתי ישנם רק מעטים שהצליחו כל כך בניסיון לתת לאנשים אלו לעירם ולזיכרונותיהם ולחלומותיהם חיים חדשים דרך השירה כמו המשוררת התל אביבית הראשונה דליה הרץ.
|
|||
.
נספח :ביבליוגרפיה של יצירת דליה הרץ ויצירות עליה.
מאת אלי אשד
ספרים מאת דליה הרץ
• מרגוט, שירים, תל אביב, הוצאת "עכשו", 1961. מהדורה שנייה עכשיו 1985
• עיר-שירים, שירים, ספרית הפועלים, תל אביב, 1990.
תזה מאת דליה הרץ
לקראת ביקורת הסובייקטיביזם האתי / דליה הרץ — [תל-אביב חמו"ל], תשל"ח
תרגום שירים
אפריקה המתעוררת : בשיר, בסיפור, בתצלום ובאגדה / (העורך – מיכאל נוי ; … עריכה גראפית וכתב – רות בר ארז ; תרגום השירה – דליה הרץ ; תרגום הפרוזה – דן בר גבע ; תרגום האמרות – יעוז רותם …). — (תל אביב) : [חמו"ל, תשכ"ג].
ג'ומו קנייטאה "מעשה באדם ובפיל "סיפור הבוקר טורי ספרות 17.8.1962.
מחזות ותסכיתים מאת דליה הרץ
• קווארטט, מחזה,
הוצג בתיאטרון " הבימה בשנת 1963. הבמאי היה אמנון מסקין.שהופיע גם בתפקיד הראשי של יוסף..המחזה הוא סיפורו של צעיר בן 29 הנתון כולו לשלטונה של אמנתו מאג. ( פאני ליוביץ) הוא חי כילד הכלוא בחדרה השל אמנתו ורואה את העולם רק מבעד לחלון החדר.. במחזה שילבה הרץ גם את דמויותיהם של קמפל המבלה את כל חייו בעליית גג בציפיה לבחורה שאין לה כתובת אחרת בעולם חוץ משלו ועומדת לחזור מוינה מתי שהוא ומרגלית המסתורית שאולי גם היא הייתה אי פעם בוינה ואולי לא.
ציור מאת הקריקטוריסט שילה של שחקני "קוורטט "מאת דליה הרץ.
.
• ערך מונוטוני " מתוך "צרור מערכונים " "מאסף לדברי ספרות ביקורת והגות "ד' תשכ"ד ע' 461-475.
• לואיז, מחזה
,אחד המחזות העבריים הבודדים שהפכו גם לתסכית רדיו וגם לאופרה.
. הוצג בידי במת השחקנים באולם "צוותה" ב-1968 . הבמאית הייתה אהובה ליאון.
הוא הוצג שוב ב-1988 בתיאטרון הסימטה בבימוי שלומי מוסקוביץ.
והשתתפו בו עירית גדרון ועמי טראוב בתפקידים ראשיים
• זהו סיפורה של אישה צעירה שאהובה רוצה להתנתק ממנה ומעולמם המשותף .היא יש לה עולם דמיונות משלה ואליו היא רוצה לקשור אותו ,הוא רוצה להיעגן במציאות ולחיות עם אהובתו החדשה .היא נאבקת ,הוא משיב מלחמה ולבסוף עוזב.
2. לואיז נעשה גם כתסכית ששודר ברדיו בגלי צה"ל בעיבודה של עדנה שביט .
3. לואיז נעשה גם לאופרה :
הפרידה (לואיז). אופרה במערכה אחת. ליברית. עברית. דליה הרץ. – מוסיקה:מנחם אבידום
;.בוצע בידי המחלקה למוסיקה של קול ישראל בהשתתפות גילה ירון ,רמה סמסונוב ,מרדכי בן שחר ואחרים.
"
"תסכית לשני אנשים צעירים " שודר ברדיו.
"נירות ( או "דפי ") \אספן:מכתבים מונציה " מאת הנרי ג'יימס / עבוד למחזה מאת מיקל רדגרייב על פי ספרו של הנרי ג'ימס ; עברית דליה הרץ, : הבימה, 1960? -?] —
קבצי שירה בעריכת דליה הרץ ואחרים
שירי תל-אביב : מבחר זוטא: כרך א' / עורכים דליה הרץ ועוזר רבין — תל-אביב : קרן תל-אביב לספרות ולאמנות ; הקיבוץ המאוחד, 1980
תל-אביב שלי : שירי תל-אביב / מקראה לבתי-ספר לרגל חג היובל בעריכת דליה הרץ . איורים מאת נחום גוטמן תל-אביב : מוזיאון "הארץ" עבור עיריית תל-אביב – יפו, תשמ"ד
שירים של דליה הרץ מופיעים ב:
דן מירון עורך ענף : מאסף לספרות צעירה / ירושלים : שוקן, תשכ"ד 1963.
יום השירה : קובץ ליום השירה / [הוכן והובא לדפוס בידי – איתמר יעוז-קסט, יעקב בסר, מריצה רוסמן] — [תל-אביב] : עקד, תש"ל
סיפורים מאת דליה הרץ
"אדם במערכה , 1958. סיפור שהרץ כתבה בתיכון לתחרות נושאת פרסים על מלחמת העצמאות וזכה בפרס מטעם נשיא המדינה . ( הסיפור כנראה לא ראה אור בדפוס ) .
"אמבטיה משותפת " ידיעות אחרונות דברי ספרות 25.11.1960ע' 7.
"אקורדיאון" "הדואר " שבועון עברי בניו יורק גיליון ו' א' בטבט תשמ"ט 9 בדצמבר 1988 ע' 21 . סיפור של ריאליזם פיוטי המתרחש על רקע תל אביב אם כי שם העיר אינו מוזכר בו במפורש.
סיפור ישן " סיפור הארץ תרבות וספרות ערב שביעי של פסח 25.4.2000 ע' ה 5
"מראה מן התיאטרון " סיפור הארץ ספרות ותרבות 8.6.2000 ע' ה 3
האמנים :סיפור " הארץ תרבות וספרות י"ג בניסן תשס"א 6.4.2001 ע' ה 7
שירים נוספים מאת דליה הרץ
זוג זוזים " ידיעות אחרונות דברי ספרות 13.11. 1959. ע' 6 . ( שירה המוקדם ביותר הידוע של הרץ).
..שאינו יודע לשאול "…." למרחב משא 4.12.1959 ע' א-ב.
כמה אנשים צועים על יצועיהם. שיר בלי שם " נדפס במדור הספרותי של כתב העת "מערך מספר 1" ינואר 1960 ( "מערך " נוסד בידי גבריאל מוקד בועז עברון מקסים גילן ויאיר עברון בכתב עת זה פורסמו שני גליונות בלבד בכל אחד מהם מוסף ספרות .לימים שם זה הפך לשמה של מפלגה מרכזית מאחר שלא נרשם עליו זכויות יוצרים יש שם שירים של זך ועמיחי והסיפור הראשון של אפפפלד במערך מספר 2 )
(בשיר זה יש גרעין של השיר הידוע "איבאן האיום " שב"מרגוט") . .)
איבאן האיום הארץ תרבות וספרות 29.1.1960 ע' 10.
"מקרנה " הארץ תרבותוספרות 25.3.1960 ע' 10.
"סימביוזה " ידיעות אחרונות מוסף לספרות 20 במאי 1960
"בלדה של ציפורים " הארץתרבות וספרות22.7.60. ע' 10.
מרגוט " הארץ תרבות וספרות 17.11.61. ע' 10.
"שיג " ידיעות אחרונות כח בניסן תשכ"א.
"שני שירים " הארץ תרבות וספרות , 21.12.1962 .
"על הבקר " בתוך דן מירון עורך ענף : מאסף לספרות צעירה / ירושלים : שוקן, תשכ"ד 1963.
"דוריאן ואימו " עכשיו 17 -18 1966
תנוחה . עכשיו 1966.
"שיר לאומי " עכשיו 17-18 1966 . הופיע שוב ב "שירי תל-אביב מבחר זוטא ב' "בעריכת חיים נגיד וחיים פסח תל אביב קרן תל-אביב לספרות ולאומנות 1982 ע 94
"שבת" למרחב –משא לספרות אמנות ביקורת 21.2.1969. ע' א'.
"שיבה " שיר "גוג –גליונות שירה מספר 1, 1969
"כישוף שיר " "גוג –גליונות שירה מספר 1, 1969
"הביקור " בתוך יום השירה : קובץ ליום השירה / [הוכן והובא לדפוס בידי – איתמר יעוז-קסט, יעקב בסר, מריצה רוסמן] — [תל-אביב] : עקד, תש"ל 1970.
הבהלה לזהב-שיר דבר-משא חספרות אמנות ועיון 23.2.73. ע' 3
שיג : שיר סימן קריאה 3-4 ע' 188 1974.
"ניסיון אחרון" דבר 20.5.1980. ע' 10.
זכרון .פרוזה גיליון 103-104 נובמבר1980 ע' 4
קבוצת שירים :1. פלונתר . 2. דברים . 3. שיר לאומי 4. דוריאן ואימו 5. הבהלה לזהב .6. חשך 7. מבצע .8. עובדה .9.תנוחה . עכשיו 41-42 1980.
"התחלת כתיבה " שיר. "הדואר" ,1986.
"דמות המשורר " שיר מאזניים ס"ב חוב 3-4 ע' 81 מאי –יוני 1988
בקיבוץ –שיר " ידיעות אחרונות 1.4.1988. ע' 24.
"פורטריט –גבירה " ידיעות אחרונות-ספרות22.4. 1988. ע' 20.
"הורים " שיר דבר 29.4. 1988 ע' 22
" שיר:: לזכר דן פגיס "ה ארץ 24.6.1988 ע' 8 ב
"סוף חתירה " ידיעות אחרונות תרבות ספרות 11.9.1988 ע' 13
"זכרון " ( שיר פרוזה גיליון 103-104 1988 ע' 4.
שיר ( "שעות רבות נוצלו לשינה ….) ידיעות אחרונות מוסף ספרות 16.12.1988. ע' 21.
"ניסיון אחרון בקיבוץ" דבר-משא 20.5.1988 ע' 20.
פברואר "שיר חדרים מספר 8 1989 ע' 39.
"צל " ידיעותאחרונות מוסף ספרות 20.10.1989. ע' 21.
"מופשט" שיר פסיפס " גליון 8 ,1990 ע' 5
"מפגש ברחובות תכולים " שיר סימן קריאה 20 ע' 105 , 1990
"הזקנים על שפת הנהר "סימן קריאה 21 ע' 178-179 1990
"זמנו " שיר " ידיעות אחרונות מוסף ראש השנה תשנ"ג כ"ט באלול תשנ"ב 27.9.92 ע' 43
"המודרניסטים :שיר" הארץ תרבות וספרות ז באייר תשנ"ט 23.4.1999 ע' 13 ב' .
"הלבלר " :שיר" הארץ תרבות סגופרות כה בתמוז תשנ"ט 9.7.1999 ע' 13.ב
"יומנה של מורה ( פורטרט ) שיר " מעריב מסוף שבת ספרות וספרים אב אלול תשנ"ט 13.8.1999 ע' 26.
"הים :זכרונות ילדות " שיר "ההארץ תרבות וספרות 31.12 .1999 ע' 13 ב'
"סבתי " שיר הארץ תרבות וספרות 8.9.2000 ע' 13.ב
"זמנים " שיר " הארץ תרבות סופרות 26.1. 2001 ע' ב 13.
"בוקר בתל אביב "הארץ תרבות וספרות 6.4.2001 ע' ה' 7
מפגש עם פסנתרן :שיר "הארץ תרבות וספרות 27.12.2002 ע' ה 1
"איפה היית הרגע הזכרנו את שמך ( שיר ללא כותר ) עכשיו 69-70 2005 ע' 294. הדפסה חוזרת של שיר .
שירים שונים של הרץ תורגמו לאנגלית צרפתית ספרדית גרמנית הולנדית פולנית ושוודית .
ראיונות עם דליה הרץ
מחבר אנונימי ( מקסים גילן ?) "הדברים הולכים בטיילת " העולם הזה מספר 1271 ,17.1.1962. ע' 16-18.
ראיון גדול עם דליה הרץ לרגל צאת ספר שיריה הראשון הראיון.הגדול המקיף והחושפני ביותר שנערך עימה אי פעם. .
"דליה הרץ משוררת ועורכת"דבר הפועלת דצמבר 1970.
שלומית כהן"הצליפות מאבק כביר " שיחה עם המשוררת דליה הרץ על ילדותה בתל אביב של ימי מלחמת השחרור " אורים להורים ד'צמבר 1973. ע' 17.
דליה הרץ :שירים אישיים ו"אני מאמין " פוליטי וחברתי ."דבר הפועלת " 3.4.1974. ע' 72-73.
אייל מגד "שובה של דליה הרץ " כותרת ראשית מספר 288 8.61988 ע' 54-55 .
לאה שניר "היכולת לראות ולהתקשר :שיחה עם דליה הרץ " דבר ע' 19 18.5.1990
לאה שניר "חיים ושירים ב"עיר השירים " עם דליה הרץ בעקבות ספר שיריה האחרון "
עיר שירים " מאזניים כרך ס"ה גיליון מספר 6 ניסן תשנ"א אפריל 1991 ,ע' 57-58.
תגובות מאת דליה הרץ
דליה הרץ "עימות עם שירה צעירה .מכתב למערכת.דבר2.3.1973. תגובה למאמרה של רינה עשת
המכחישה את דבריה המצוטטים של הרץ באותו מאמר. הופיע עם תגובתה של עשת למכתבה המסבירה את אי התחייבותה לתת ציטוטים מדוייקים.
מאמרים מאת דליה הרץ
דליה הרץ "ביקורת הלימוד ובחינות הגמר :לא קיים קשר מספיק בין המורים לסטודנטים באוניברסיטאות "הארץ 12.9.1969. ע' 42..
דליה הרץ "חשוד תמיד""רמזור המדור לספרותמספר 21 שנה 7 דצמבר 1972. ע' 23.
דליה הרץ "משורר נבחר מעורר התנגדות ממשוררים צעירים " על יצירתו של ביאליק .דבר משא-לספרות אמנות ועיון 22.12. 1972. ע' 1.
דליה הרץ "מאזניים" כתב עת ממסדי וקהילתי" ( על כתב העת "מאזניים ועורכו משה שמיר ) ידיעות אחרונות 26.1.1973.
דליה הרץ "אמנות וטיפוח היצירתיות בהסתדרות " אפיריון 18-19 1990
דליה הרץ "זכרונות עם יאיר: מתוך יומן על פגישות עם המשורר יאיר הורביץ
" הארץ תרבות וספרות 14.9.2001 ע' 14 ב
כן חיברה הרץ כ-30 רשימות ביקורת ספרותית על יצירותיהם של סופרים ומשוררים שונים.
מאמרים על דליה הרץ
"פרסים לתלמידי גימנסיה על כתיבת חיבורים על נושא מלחמת הקוממיות " בעד הסיפור "אדם במערכה" . הארץ , 22.1,1959. ע' ד
גבריאל מוקד "מרגוט " דבר 12.1.1962
אהרון שבתי "שירי דליה הרץ " הארץ 9.2.1962
גיטה אבינור "חשבתי למות בחיי חשבתי למות" מעריב 9.2.1962. על מרגוט .
ד.ג. "פלונתר ?" במחנה 12.2.1962.
אלי צדק "מרגוט": על ספר שיריה של נערה בת 19 " מעריב 7.2.1962.
יוסף עילם "שירי מרגוט " אתגר ב' ( חורף ) 1962 ע' 23
"אנונימי . "אפריקה בדואט " העולם הזה מספר 1300. 8.8.1962. ע' 16-17. על תרגומיה של דליה הרץ בספר "אפריקה המתעוררת".
יצחק רבי "יצירת ביכורים בשלה " במעלה 11.12.62. 1962.
גיורא לשם "מרגוט " מאזניים כרך לז חוברת ה-ו ניסן –אייר תשכ"ב ע' 472 .
ביקורת קשה ובאופן קיצוני נגד דליה הרץ.
אורי ברנשטיין "מרגוט " יוכני חוברת ג' אדר תשכ"ג ע' 41-43.
שושנה שגב "מחזה אוונגרדי של בת 20 הארץ 10.1.1963.
אשר נהור "ארבע נפשות בודדות " ידיעות אחרונות 10.4.1963. על המחזה"קוארטט " בתיאטרון הניסיוני של "הבימה"
בן עמי פינגולד ""הבימה והבמה הנסיונית " הבוקר 28.5.1963.
Mendel khohanski "Even the absurd require some light " Jerusalem post 12/12 1963
על המחזה "קוארטט".
יונה דוד "ענף צמר דק " גזית כרך ג' ניסן תמוז תשכ"ד ע' 108. ( גם על שירה של דליה הרץ בקובץ "ענף " בעריכת דן מירון)
גדעון קצנלסון לאן הם הולכים? : חתך בשירתה של ישראל הצעירה — תל-אביב אל"ף תשכ"ח .
רינה עשת "עימות שלא היה עם השירה העברית הצעירה". דבר. 16בפברואר 1973. על ערב שירה בהשתתפות הרץ כולל ציטוטים מפיה ,אותם הכחישה מאוחר יותר במכתב למערכת.
מנחם בן "הבהלה " על השיר "הבהלה לזהב :" רשימה על דליה הרץ "משא" מוסף דבר 23.2.1973 ע' 3 .הופיע לצד שירה הנ"ל של הרץ.
זיוה שמיר . שירי עיר ומלואה : " על: "שירי תל-אביב – מבחר זוטא א'" בעריכת דליה הרץ ועוזר רבין, תש"ם: מעריב, (31.10.1980) 33
נילי כרמל- יונתן . תל-אביב, האפוס והמיתוס : [על] "שירי תל-אביב – מבחר זוטא א'" בעריכת דליה הרץ ועוזר רבין, תש"ם. In: ידיעות אחרונות, תל אביב (31.10.1980) 21
"שובה של לואיז " מעריב. 10.6.88 על המחזה "לואיז".
"אמנות עד עד למפעל "( על המחלקה לפרויקטים מיוחדים בהסתדרות בראשות דליה הרץ ) אפיריון 4-5 1085-1986 ע' 102-103.
מנחם בן "הקול מבעד לענף :שירתה של הרץ הבטחתו של זמיר ב"כל העיר ירושלים 30.9.1988
"מנחם בן "מדובר במשוררת נפלאה :דליה הרץ מוציאה ספר שירים חדש " הופיע בכל העיר-ירושלים 29.12.1989 ושוב ב"תיק שירה אחרית דבר: דורון קורן. — תל-אביב : ירון גולן, תשנ"ד 1994
"טור שוטף " עיר שירים" לדליה הרץ " על המשמר 16.2.1990.
אלי הירש "דליה הרץ –עיר שירים" העיר 13.4.1990 ע' 49.
שמואל ברוש "עיר השירים " מאת דליה הרץ "קול ירושלים 13.4.1990 ע' 26.
אייל דותן . על סערה שלפני השקט. עתון 77, גל' 124־125 (אייר-סיון תש"ן, מאי-יוני 1990), עמ' 13.
חיים נגיד "מרוטרדם בשירה " מעריב 6.7.1990. על דליה הרץ בפסטיבל שירה ברוטרדם.
ניסים קלדרון "אינטימיות חלקית " :מאמר ביקורת על ספרה של דליה הרץ "עיר שירים" הארץ כ"ח בשבט תש"ן 23.2.90 ע' 8ב
לאה שניר "קסם השירה : מאמר בקורת על ספרה של דליה הרץ "עיר –שירים " על המשמר ה' באדר תש"ן 2.3.1990, ע' 18.
לאה שניר "העיר מהשירה " במחנה מספר 26 14.3.1990 ע' 41.
לאה שניר "איילת השירה . הדואר 29.6.1990.
ש. מגל" גילופי שנהב " : על עיר שירים .מעריב 2.3.90. רשימה קצרה.
יוסף שרון "בנגה הסיפור ,בחיי הזיכרון ": עיר שירים של דליה הרץ " סימן קריאה מספר 20 מאי 1990 ,ע' 300-307
, נסים קלדרון יום שני : על דליה הרץ.. : , דברים ליזהר. בעריכת ניצה בן ארי. תל-אביב: זמורה-ביתן, תשנו 1996 ע' 623-641
לילי רתוק מלאך האש : על שירת יונה וולך / ת"א[=תל אביב] : הקיבוץ המאוחד, 1997.כולל השוואה של שירת וולך עם שירתה של דליה הרץ.
יאיר מזור . "שירת נשים עברית : שתי דליות, שני קווים לדיוקנה. "הדאר, 77, ג (תשנח) 22-23; 77, ד: 22-23.על דליה רביקוביץ ודליה הרץ.
יאיר מזור "העזה הזועמת וזו שהעזה שנתנה את האות :שירתן של דליה הרץ ויונה וולך בהקשר משווה של שירת דליה רביקוביץ " עיתון 77 גיליון 220 יוני 1998 ,ע' 11-15, 41.
המאמר הופיע גם בספר:
יאיר מזור אהבה במושב האחורי :השירה העברית בשנות השישים : זמורה-ביתן, [תשס"ה] 2005
חמוטל צמיר"נדמה לי כי נדמיתי :הפואטיקה החיקויית של דליה הרץ "תיאוריה וביקורת 19 סתיו 2001 ,ע' 115-138
המאמר הופיע שוב בספר של
חמוטל צמיר בשם הנוף : לאומיות, מגדר וסובייקטיביות בשירה הישראלית בשם הנוף :לאומיות, מגדר וסובייקטיביות בשירה הישראלית בשנות החמישים והששים . באר-שבע : כתר : אוניברסיטת בן-גוריון – מרכז הקשרים, 2006
ביקורת של חנה סוקר –שווגר בלי לשאול עווד בתחינה :"התשמע קולי "-
לאומיות מגדר וסובייקטיביות ביקורת של דורית למברגר על הספר
ניר ברעם ומאיה פלדמן "לאן נעלמה דליה הרץ " העיר " מוסף "עוד להיט מוסף שירה מיוחד
23.12.2004 ע' 24-25.
דן לחמן "שתי דליות " " על דליה הרץ ודליה רביקוביץ הופיע ברשת בכמה אתרים
"דליה רביקוביץ-דליה הרץ" באתר מרקר
הופיע גם באתר "אימאגו " בשם "דליה רביקוביץ –דברים לזכרה"
מנחם, בן משלמה המלך עד שלמה ארצי, מיונה הנביא עד יונה וולך : שיחות על שירה / [תל-אביב] : משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ז 2006. .
"היופי הסתום הזה" "פרק מהספר הכולל גם דברים על דליה הרץ .
ניסים קלדרון יום שני : על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך / אור יהודה : דביר, 2009.
גליון מגזין "עמדה מספר 20 " :"אופציה פואטית –דליה הרץ " בעריכת אריק א' .הוצאת כרמל-עמדה , ,2009–12–23
כולל את המאמרים הבאים :
עמדת פתיחה –אופציה פואטית –דליה הרץ ע' 7.
עמוס אדלהייט פריצה אוונגרדית ברחוב דובנוב. ע' 10 -20 גרסה מקוצרת הופיעה כבר במגזין"כתם" מספר 3, 2007.
אריק איזנברג "מקסם שווא אמיתי –דברים על אהבה ומוות מ"מרגוט " ועד עיר =שירים " ע' 21-37.
רועי ( צ'יקי ) ארד " טיילת ללא ים –בין כה וכה :אלמנט התקיעות בשירת דליה הרץ,נתן זך ושירת התקופה". ע' 38-46.
אלי אשד "חלום הנרקם ממילים :הזמן העירוני של דליה הרץ " ע' 47-51.
מנחם בן "מדובר משוררת נפלאה –על דליה הרץ " ע' 52-54.
יובל בן עמי "דליה הרץ מפחידה אותי " ע' 55-59.
נוית בראל "לא הובסה על ידי השירה :על דימויים וחזרות ב"עיר=שירים "ו"מרגוט". ע' 60-65.
יהודה ויזן "מה לעשות בכל המעט הזה ? דליה הרץ ,קורפוס מצומצם או אוקינוס שירי ?" ע' 66-68 .
רפי וייכרט "מן הלשון אל העולם –על אספקט אחר בשירתה של דליה הרץ" ע' 69-72 .
ריקי טראום "מרגוט " אוונגרד פואטי ברטרוספקט "ע' 73-80. ( פרק מעבודת תזה על שירת הנשים הישראלית בשנות השישים) .
גלעד מאירי "דליה הרץ ויונה וולך " ע' 81-83.
כלב בית "הערה :" אשרי הזורעים ולא יקצורו כי ירחיקו נדוד ". ע' 84-88.
גבריאל מוקד "שיחה אישית על דליה הרץ עם עורכי עמדה אריק א.ועמוס אדלהייט " ע' 89-93 ( ראיון על דליה הרץ).
מקסים גילן "שיר כפי שאינך אוהבת " שיר שהוקדש לדליה הרץ " ע' 94-95.
דניאל עוז "בין הטרווויאלי והתמוה :הבדלים בין דליה הרץ ויונה וולך " ע' 101-103
הופיע גם בכותר :
"היו היו שתי משוררות :ההבדלים בין יונה וולך ודליה הרץ " באינטרנט באתר "היקום של אלי אשד " http://www.notes.co.il/eshed/38399.asp 2007
דפנה שחורי " אוכל לחכות מרגוט : על "מרגוט "/ דליה הרץ " ע' 101-103
. הופיע גם בשם " איפה את דליה הרץ?" באתר וינט באינטרנט
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3681110,00.html
ובבלוג של דפנה שחורי
http://blogs.bananot.co.il/129/?p=152
אריק א. ( איזנברג )"שיר שלא נכלל בקובץ "מרגוט " ע' 105-106 ( על השיר "כמה אנשים צועים על יצועיהם " שצילום שלו מופיע בעמוד 104).
נחום כהן "תרגום השיר "מרגוט " לאנגלית עם הערות המתרגם. ע' 107-109.
אלי אשד "ביבליוגרפיה של יצירות דליה הרץ ויצירות עליה " ע' 110-118.
עוד על דליה הרץ
- דליה הרץ, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- דליה הרץ בלקסיקון הספרות העברית החדשה,
- דניאל עוז על צרתה של דליה הרץ
ראו עוד על המגזין "עמדה "
-
וכמה שערוריות הקשורות לחוברת דליה הרץ .
יונה וולך ,ניר ברעם ועולם הספרות העברית
זכות המשורר למחוק את זכר יצירותיו: דיון לילי של אלי אשד עם דליה הרץ
דליה הרץ בבית קפה .שנות השישים.
42 תגובות על “חלום הנרקם ממילים :על דליה הרץ”
אין דמיון תוכני כלשהו בין דליה הרץ ליונה וולך, הדמיון נעוץ בכתיבה המינימליסטית עם מילים שנשארות רפויות או סתומות מבחינה רעיונית, אצל דליה הרץ יש שימוש נפלא להקשרים של מקום ומדינה
ומשם היא נוגעת בתפרים אישיים דקים ואניגמטיים
נראה שלהבדיל מיונה וולך היא ידעה לתת מעצמה לכותבים אחרים ולא התפארה בשיריה ובסגנון הבומבסטי של וולך, חוץ מזה אין דמיון, אפילו לא קלוש.
כפי שציינתי במאמר אחת הבעיות ברוב המאמרים שעוסקים בדליה הרץ עוסקים למעשה בהשוואה בינה ובין יונה וולך .האם השפיעה או לא השפיעה.
במקום לעסוק בה בעצמה ללא קשר ליונה וולך או למשוררים אחרים.
עם נציץ בגליון של "עמדה" יש שם לפחות ארבעה מאמרים שבין השאר או בעיקר עוסקים בסוגיה זאת ,שזה הרבה יותר מידי .
אחד מהארבעה האלו יש להודות באמת הוא שלי המאמר למעלה שבו אני מראה שאין בינן דמיון,בדיעבד אולי עדיף היה להשמיט את העניין הזה לחלוטין מאחר שדשו בו כל כך. .
יש את המאמר של דניאל עוז שפורסם גם באתר זה
מאמר של גלעד מאירי ששמו אכן הוא "יונה וולך ודליה הרץ".
ומאמר של רפי וייכרט שמראה בדיוק במה הושפעה וולך מהרץ.
וזה יותר ממספיק. יותר מדי
לדעתי הנושא מוצה לחלוטין ואין יותר מה לאמר בשאלת הקשרים שהיו או לא היו בין הרץ וולך וכל מי שעוסק בשירת דליה הרץ עדיף שיעבור לנושאי דיון אחרים.
חבל שלא פורסם מאמרו של רועי ארד ברשת
קשה לי להאמין שיונה וולך קראה בשיריה של הרץ.
בשבת קראתי את החוברת על דליה הרץ, והיא מצויינת!
מעט דברים בארץ נאמרים באיכות כזאת!
עיקר ההישג הוא הרחבת האופק מעבר למשולש זך-עמיחי-אבידן, מצד אחד, וווֹלך-רביקוביץ', מן הצד האחר.
כמדומני אתה היית המבקר שכתב בזמן אמיתי ב1961 את הביקורת הקשה והאכזרית ביותר כנגד הספר "מרגוט " בכתב העת של אגודת הסופרים "מאזניים " כרך לז חוברת ה-ו ניסן –אייר תשכ"ב
ובה כזכור לך אתה קטלת את הספר של הרץ מכאן ועד הודעה חדשה .
מה התחושה של מבקר שקטל ספר בצורה כזאת ואחרי כמעט 50 שנה מגלה שאותו הספר שהוא קטל בזמן אמיתי נחשב בעיני אחרים לפחות ליצירת מופת מרכזית ??
המאמר שכתבתי ב-1962 על "מרגוט" התרעם בעיקר על הבוסריות, ולא על כלל התופעה.
גם דליה הרץ עצמה, מסתבר, מסתייגת מספרה הראשון.
עם זאת, דליה הרץ התפתחה באופנים שלא יכולתי לשער בעת כתיבת המאמר (אהה, הייתי בן 22!), ואני אך יכול לשמוח על השינויים הגדולים שחלו בשירתה.
בין השאר, עם יסוד "קשב" לשירה רצינו רפי וייכרט, משה דור ואני לפרסם ספר של דליה הרץ אך היא הסתגרה ולא רצתה לפרסם, סירוב שציער אותנו מאוד. לא הרפינו ממנה שנים אחדות, עד שנואשנו.
דרך אגב, ביקורת היא, לעתים, לא שאלה של טוב ורע, אלא חפירת עומק בספרות ובתרבות.
ומעבר לכל זה, חוברת "עמדה" טובה מאוד, ואתה היודע שנלחמתי על הצורך להוציאה לאור.
ומלה אחרונה: בעת כתיבת המאמר הייתי, כאמור, בן 22. כיום אני בן 70. האם לא טבעי הדבר שאשנה פרספקטיבות וגם אודה בכך?
שדליה הרץ מסתייגת כל כך מספרה הראשון היום עד שהיא מוכנ הלעשות הכל כדי למנוע איזכור שלו בגלל מה שקראה בביקורות כמו שלך ואולי בעיקר זו שלך מאחר ששאר הביקורת היו סימפטיות
למדי.ישנם משוררים כידוע לך שמושפעים מאוד מדברי הביקורת עליהם .
יתכן שכן, ויתכן שלא.
אינני יודע.
אולם אם דעתה השתנתה ברבות השנים ונהייתה כדעתי, יתכן שלא "פיספסתי".
האמת היא שקשה מאוד להעריך מה קרה לאחר 47 שנים.
גם היום, אם אקרא מחדש את מאמרי דאז, אינני מסוגל לשער מה תהיה תגובתי.
מכל מקום, אינני מתכחש למה שכתבתי, אפילו אם טעיתי.
טעויות הן חלק מן השיח הספרותי הנכון.
היא שבאותה ביקורת ספציפית פיספסת,גם אם המשוררת עצמה השתכנעה על ידיך ועל ידי ביקורתך עליך וחושבת כמוך..
משום שאם היית צודק בטענתך אז שהספר הוא יצירת בוסר ותו לא לא ייתכן שכמות גדולה של אנשים ,כיום, חמישים שנה אחרי שמבינים משהו בשירה וקראו הרבה מאוד ספרי שירה בחייהם כמו אריק א' ,ועמוס אדלהייט ורפי וייכרט וגבריאל מוקד ואחרים היו חושבים בדיוק ההפך ומשוכנעים בזה כל כך עד שהם מוכנים לכתוב מאמרים גדולים כדי לבסס את דעתם זאת ולהוציא על כך חוברת שלמה.דבר שדורש השקעה של זו ומאמץ בחשיבה וקריאה ועשייה.
במקרה הזה ברור שגם אתה אז וגם המשוררת עצמה היום שניכם טועים .
יתכן שאתה צודק.
פשוט אינני יודע.
מסיבות שונות קשה לי להעריך את זה כיום.
יתכן שמדובר בתהיות שכותב ביקורת מתלבט בהן כל ימי חייו.
בדברים שכתבת יש נטייה לחלק את הדברים ל"שחור" ול"לבן".
ראייתי שלי טרודה יותר בקשת הצבעים הרחבה, המכילה גם את השטחים האפורים.
הפועל היוצא הוא שאני מכבד מאוד את דברי הכותבים ושמח על דעותיהם, ומצד שני נותרה בי חלקת צבע אפור שאינה בוטחת בעצמה עד הסוף כדי לקבוע מיהו הצודק באופן מוחלט.
בפשטות, אינני יודע!
מגרעת בחוברת שבעולם אידיאלי יש לתקן אותה
עם כבר עושים גליון מקיף כזה על משוררת נשכחת כזאת מן הראוי היה להכניס גם את מיטב הביקורות עליה שפורסמו בעבר כאלו שליחן לא נס גם היום או שהם ברמה טובה מאוד בהשוואה לשאר הביקורות . מן הראוי היה להכניס את המאמר של אורי ברנשטיין על "מרגוט "שפורסם ב"יוכני " מגזין השירה של נתן זך.
הייתי מכניס את מאמרי הביקורת שפורסמו בידי גבריאל מוקד ואהרון שבתאי ( ולו רק בגלל חשיבותם של מחבריהם) וגם את אותו מאמר קטלני של גיורא לשם למען האיזון .
הייתי מכניס את מאמרי הביקורת של ניסים קלדרון על "עיר שירים" ובמיוחד את המאמר של יוסף שרון שעל הספר שפורסם ב"סימן קריאה".שהוא כנראה המאמר המקיף והחשוב ביותר שפורסם עליה עד אז
ואם כבר מן הראוי היה להכניס את המאמר של ניר ברעם ומאיה פלדמן "לאן נעלמה דליה הרץ" שחשף אותה לפני קהל קוראים שלא שמע עליה מעולם בעיתון "העיר".הצעה שאותה אמנם היצעתי לעורכי כתב העת אבל מסיבות שונות לא התקבלה. .
לא הייתי מהסס להכניס גם ראיון אחד או שניים או שלושה או ארבעה עימה שפורסמו בעבר בשלבים שונים בחייה של המשוררת , בעיתונות ובראשם המאמר שפורסם ב"העולם הזה" מ-1961 שבו היא חשפה את עולמה האישי והיצירתי כפי שלא חשפה אותו בשום מקום אחר, וראיון אחר שבו היא מספרת על חייה כילדה במלחמת העצמאות ואולי גם עוד ראיון או שניים.
עם תוספות כאלו, היה מוצג לפני הקורא שמעולם לא שמע על דליה הרץ או ידע עליה רק מעט מאוד מבחר מקיף ומייצג של לא רק מה שנכתב עליה בהווה בידי כמה מבקרי שירה צעירים יותר או פחות אלא גם של המיטב של מה שנכתב עליה בעבר ב"זמן אמיתי".
וחבל שזה לא בוצע.הגיליון יכול היה להיות אז הרבה יותר ממצה ומספק ומקיף. .
מרגוט :הביקורת של גיורא לשם
ברשותו האדיבה של המבקר והמתרגם גיורא לשם אני מעלה כאן את תוכן הביקורת שפירסם בכתב העת של אגודת הסופרים "מאזניים " כרך לז חוברת ה-ו ניסן –אייר תשכ"ב 1962 , ע' 472. על קובץ השירים "מרגוט " של דליה הרץ.
נוסיף ונציין שבזמן ההוא "מאזניים "היה המגזין הספרותי החשוב ביותר בארץ והביקורות בו היו ה"נחשבות " ביותר מבחינת מעמדו הספרותי של כל מבוקר.וללא ספק הביקורת הספרותית הזאת של לשם הייתה החשובה ביותר שפורסמה על "מרגוט" בזמן אמיתי ביחד עם הביקורת של אורי ברנשטיין ב"יוכני " מגזין ספרותי בעריכת נתן זך.
והנה הביקורת :
מרגוט :שירים מאת דליה הרץהוצאת עכשיו ,ירושלים 1961.
ביקורת מאת גיורא לשם
"לפעמים אני מצטער על כי אין אצלנו צנזורה לספרי שירה .במקרה של "מרגוט" ניתן לאמר שהנייר סובל את הכל.
החומר השירי אינו מתרומם כאן מעל רמתו של יומן נערה מתבגרת שאינה חכמה ביותר.
שיריה טעונים סקואלידיות יתרה:
" התייחסתי לכך כמו אל הרגל / כשברגלי שאין בם פגם הופיע דם /
הופיע דם שאמנם בגופי הוא הרגל /שהוא הרגל זורם וכשהופיע הדם /ברגלי."
לכל הפטפטת שב"מרגוט" אין,כנראה שום משמעות ,רוחנית או שירית מעבר לקביעות העובדתיות של הקיום הפיזי הסוטה ,דבר שלא הדאיג ביותר את ההוצאה.
שיר כמו "מקרנה " מכיל בתוכו את כל הצדדים הקלאסיים של תסביך האב הנערה ,הכלה.
וגם הדימוי האירוטי מודגש כאן באמצעים גסים וברורים :" אני הולכת בגנים שבלתה בהם מקרנה/ בכחש אמרו שושביניה בכחש יונים בגגות /חיות חיותן ,היה הסיפק בידך מקרנה לכלות /גם אביה יישב בכסתות שכילתה מקרנה /גם אביה אינו שואל לה .למי בין רגליו /מקרנה כסתות השיתה,אביה יודע".
אך את שיא הביטוי הגס ,הגובל בניבול פה משיגה "המשוררת " בשורות הבאות
:" מי שתן מי שתן לתוכה /מלך שואל מי שתן לתוכה? לרגליו /והליצנים צונים ( עונים? ג.ש) אתה /ואתה ואתה".
אפילו פסיכולוג זוטר לא היה מתקשה לפרק מוטיבים סקואלידיים אלה כדי למיינם במקומם הראוי.
עם קריאת שירים אלה מתעוררת בעיה נוספת .האם פגום לחלוטין התחביר השירי ב"מרגוט " ? או שזה ניסיון תחבירי דדאיסטי מחודש. אך כל בר- בי -רב יודע שהדאדאיזם פשט את הרגל לפני כמה עשרות שנים.
כמעט ברור לי עתה ,שהדחף הראשוני לכתיבת שירים אלה היה דחף אקסהיביציוניסטי לתיאבון ,אך אקסהיביציוניזם לשמו אינו משמש עדיין צידוק לשירה כזו או להוצאת ספר שירים כזה.
יש לחזור ולהדגיש שאין לתת "הכשרים " לרעבתנות של הרהוותנות ,שאינה בגדר שירה כלל.
אני שמח שפירסמת בנית את המאמר!
לא קראתי אותו בשנייה קרוב ל-47 שנים ואני עדיין תוהה כעת אם צדקתי או טעיתי.
למען האמת, אינני יודע.
מכל מקום, החוברת של "עמדה" טובה מאוד ואני שמח שראתה אור.
האם הייתי כותב כך את המאמר שלי כיום?
כנראה שלא.
אינני יודע אם מסקנותי היו שונות, אם לאו.
מכל מקום, הייתי מתנסח אחרת.
שהרשימה הזאת מסבירה מדוע כאשר פנית אל דליה הרץ לאחר כ-40 שנה ,דור שלם אחרי לאחר שדעתך על הספר השתנתה ואותה רשימה כבר נשכחה ממך לחלוטין והיצעת לה לפרסם את "מרגוט" מחדש בהוצאת "קשב " היא סירבה .
היא ככל הנראה לא שכחה כלל.
אכן, יתכן שמאמרו של יוסי שרון הוא הטוב ביותר שנכתב על שירתה של דליה הרץ.
שגם היום זה מה שאתה חושב על שירתה של הרץ רק שהיום היית מתנסח ביתר דיפלומטיות ?
אגב גיררא זה מראה על אומץ לב הנכונות ללכת נגד קונצנזוס ביקורתי.
אלי, דברי נכתבו על ספרה הראשון של דליה הרץ.
עם השנים התפרסמו שירים שונים ואני עקבתי אחריהם. עם התפתחותה השתנתה דעתי על יכולתה כמשוררת ועל כן פנינו אליה עם הקמת "קשב, אולם היא העדיפה לפרסם את קובץ שיריה השני בספריית הפועלים.
מכיוון שהמשיכה לפרסם שירים בעתונות גם לאחר מכן, פנינו אליה פניות נוספות, אולם היא לא רצתה להוציא קובץ. עובדה, היא גם לא כינסה את שיריה החדשים יותר בקובץ חדש.
יש, כמובן, הבדל תהומי בין מה שכתבתי על ספרה הראשון לבין מה שחשבתי על ההישגים המאוחרים יותר.
לא הייתי כותב כיום על ספרה הראשון.
סיבת הימנעותי פשוטה למדי: אינני סבור שאני כשיר כיום לשפוט את עצמי לאחר 47 שנה.
בכל צורה שאכתוב, ולא חשוב מה אומר, זאת תהיה חוכמה לאחר מעשה.
מוטב לי לחשוב שטעיתי במאמרי הראשון מאשר לחשוב שאני חכם גדול לאחר כל-כך הרבה שנים.
עם זאת, שמחתי בדעות שונות משלי שלמה לחלוטין. זה מעיד על עירנותם של אחרים, זה מחייב אותי להיות עירני, וזה מעיד על הבדלי דעות בריאים ביחס ליצירות ספרות.
דרך אגב רציתי להעיר, כי קונסנזוס אינו עניין לספרות.
באשר לאני מתכוון לביקורת של ממש, שבה הדיון סובב בעיקר על מקומם של יוצר ויצירה בתוך מרחב של ספרות, תרבות וחברה, מגוון הדעות רחב יותר מאשר הסכמה שיוצא אחד הוא מליגה א' ויוצר אחר הוא מליגה ב'.
בוא נאמר, למשל, שדוד רוקח לא היה משורר גדול.
אולם רק משוררים מעטים מאוד הגיעו לזיכוך לירי כמותו ב-50 השנים האחרונות!
שים לב שדעתך על שירת דליה הרץ בדיוק הפוכה מדעת הקונצנזוס.
רוב הכותבים עליה בגיליון "עמדה" העריכו במיוחד דווקא את ספרה הראשון "מרגוט" שבו ראו יצירה פורצת דרך .
דוגמה טובה ליחס הזה ראה במאמר של דפנה שחורי שפורסם בבלוג שלה ב"בננות "
"איפה את דליה הרץ"
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10275&blogID=129
בעוד שאתה ראית ב"מרגוט" בזמן אמיתי שירה פורנוגרפית ברמה של יומן נשי של "בחורה לא חכמה ביותר". .
רוב המבקרים התלהבו הרבה פחות מספרה השני שבו ראו שירה טובה אבל לא יוצאת דופן באיכותה. רק מעטים מהכותבים עסקו גם בספר השני ( ובהם אני במאמר שלמעלה ) . למעשה התפיסה המקובלת היא ששירתה לאחר "מרגוט" היא פורצת דרך וחשובה פחות.
סביר להניח שאם הרץ הייתה מפרסמת רק את ספרה השני "עיר –שירים" ללא הספר הקודם "מרגוט"
גליון "עמדה עליה לא היה מתפרסם. בדיאבד ברור ששמה נישא בעיקר על שירי הספר הראשון ולא על השני.
את הניגוד הזה בין דעת רוב הכותבים על דליה הרץ ושירתה ודעתו של גיורא שבניגוד לשאר הכותבים הוא מעריץ קטן מאוד בלשון המעטה של "מרגוט " בכך שלשם מעדיף שירה קלאסית מדוייקת ולא מתפרצת לא רגשית ולא שוצפת.
וילו לשאר הכותבים השירה של הרץ בספר"מרגוט " דווקא בגלל שהיא ההפך מזה בגלל שהיא נראית כ"משחררת " ואומרת דברים ש"לא יפה להגיד אותם" דווקא בגלל זה היא מוצאת חן בעינהם.
אני מניח שהסיבה שהרץ מצאה חן בעיני לשם בשלבים המאוחרים של שירתה הייתה מאחר שהיא נטשה לחלוטין את הכיוון של "מרגוט" ( אולי בהשפעת ביקורתו של לשם ?) ועברה לכיוונים אחרים יותר "קלאסיים" .
עם היא הייתה נשארת עם הסגנון של "מרגוט " מסופקני אם לשם היה שוקל להוציא לאור קובץ שירים שלה.
ל-666,
יתכן שאתה צודק בהחלט בהערתך האחרונה.
כמובן שקשה לי לשער כיצד הייתי נוהג כיום לו "מרגוט" היה רואה אור כיום.
סוף-סוף התבגרתי ב-47 שנים!
כאשר כתבתי את המאמר על "מרגוט" הייתי בן 22 ודליה הרץ היתה בת 20!
תאר לעצמך שעברתי את שנות ה-60 העליזות בלי משחקי פוקר, בלי טיפת אלכוהול ובלי גראם של גראס!
כיום בראשית המאה ה-21 "מרגוט " כבר לא נראה גם לי כספר חדש ומשחרר .אלא כמשהו שכבר עשו אותו ומיצו אותו.
היינו כאן. יונה וולך הייתה כאן כל החקייניות שלה היו כאן כתבו גם הן בצורה הזאת ומיצו אותה .
הייחוד של הספר רק בראשוניותו.
אבל לכתוב ספר כזה היום ?
זה לא היה מעורר שמץ של עניין,הסגנון השירי הזה זה מיצה את עצמו ובמהירות.
לדעתי הרץ עצמה הבינה את זה ומשום כך עברה לסגנון אחר.
זה מזכיר קצת את אתגר קרת שנראה כחדשני עם "השפה הרזה " שלו בשנות התשעים ומאות חיקו אותו והיום הסגנון שלו כבר לא מעורר שום עניין מרוב שמוצה .
משהו כמו דליה הרץ גברי .
דבר אחד ברור לי להפליא.
אינני מתכחש למה שכתבתי בעבר.
אין זה משום שאני חושב שצדקתי או טעיתי.
אני סבור שניסיון ל"תקן" את העבר הוא רמייה עצמית.
ואם שגיתי, עלי לחיות עם השגיאה שלי!
שאם לא כן, אדמה לעצמי שרק צדקתי!
אשד ולשם, אולי כדאי לכם לכתוב ספר דיאלוגים? אף פעם לא נתקלתי באנשים כל כך דומים בידע שלהם, ברמה שלהם, בעניין שלהם, ביכולות שלהם, בחכמה שלהם, ביושרה שלהם. מצא מין את מינו. הרווח כולו של עולם הספרות.
כדאי לשים לב לסגנון הבוטה של גיורא לשם ברשימתו שמזכיר במקצת את זה של הרשימות של יהודה ויזן בימינו .
וניתן גם להשוותו לרשימת הביקורת של יואב עזרא על המשורר אריק א' כאן באתר זה שעוררה זעם רב בחוגים שונים.
בטווח הארוך הבוטות הזאת היא מצערת ונראית כשגויה ,אבל כדאי גם להעיר שדווקא לטווח הקצר יש בה עניין מאחר שהיא מעוררת תשומת לב ומחדדת את הנקודות שאותם רוצה המבקר להעביר ברשימתו ובמקרה הזה התנגדותו המוחלטת של לשם לסוג השירה "הדדאיסטי " של הרץ.
את ההתנגדות הזאת באמת אי אפשר היה לעביר בצורה טובה וברורה ברשימה "צמחונית " יותר.
אנשים צעירים ממני כבר אינם יודעים את מקורו של הביטוי "ביקורת בונה".
כדי ל"אוורר" אותו אומר, כי זהו מושג קומוניסטי, שעיקר תכליתו היה לסתום פיות.
בנעורינו היה נהוג להשתמש במושג הזה בתנועות הנוער, אם כי בקונוטציה רכה בהרבה.
לי עצמי יש אלרגיה לביטוי הזה.
הועלו טענות נזעמות כנגד רשימות כמו זו של יואב עזרא על אריק א' בטענה שהוא לא מביא שום הוכחה לטענותיו וכי זוהי רשימה חסרת כל ביסוס ביקורתי הגיוני.
נראה לי שגם גיורא לשם ברשימתו על דליה הרץ לא היה שונה בכך בהרבה הוא הביא רק כמה שורת ל"ביסוס" דבריו ולא באמת הוכיח את טענותיו כנגדה..
כמובן המטרה כאן לא הייתה באמת לבסס בצורה רציונלית הגיונית אלא להביא את עמדתו המשוררית הנוגדת מהיסוד את העמדה המשוררית של דליה הרץ .
וכך יש אולי להבין גם את הרשימות של יהודה ויזן ושל יואב עזרא.
קראתי שוב את מאמרי על "מרגוט" ולמדתי עליו דבר שלא שיערתי, כמובן, בעת כתיבתו.
כמה תמימים היינו ביחסי הוא-היא!
כמה שונה היה היחס למין ולפעולות הגוף!
עד כמה נרתענו מהתפשטות בפומבי, אפילו אם מדובר בהתפשטות פיוטית!
הכותב כיום פטור, בדרך כלל, מן הרתיעות הללו.
עם זאת, אני זוכר את עצמי לפני שנים לא כל-כך רבות נרתע כליל מן השירים ב"זיווה" של אהרן שבתאי.
שאנחנו בדרך חזרה לשם לאותה רתיעהמהתפשטות פומבית.
עובדגה מאז "זיווה" ומאז שני גליונות הליקון של שירה אירוטית אתה כבר לא נתקל כל כך בשירה אירוטית באופן כללי והתחושה היא..שגם זה מיצה את עצמו .
וכשמשהו מיצה את עצמו בדרך כלל הולכים לצד השני.
על גליון דליה הרץ של "עמדה" יש כאן
http://elihirsh.com/?p=1757
על גיליון דליה הרץ
יש כאן
אמנית הכישוף "
קובץ המאמרים "אופציה פואטית", המכריז מחדש על גדולתה של המשוררת דליה הרץ, הוא עוד ניסיון מרתק להבין את הכישוף ששירתה מהלכת עלינו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3841057,00.html
החוקר אלי אשד מנסה לחדור מבעד לשירתה העירונית של הרץ ולהדביק לה אופי אורבני, צעיר יחסית,
שאינו מתנצל ומעיז לראות בעיר גם יתרונות. וזאת בניגוד לדור הקודם לה, שראה בעיר על יחסיה
הקאפיטליסטיים מקור חטאת ורשע.צודק אלי שהשיעתוק לעבר השירה העירונית הוליד שורות יפיפיות
ולכן ההשדואה בעניין זה עם ואלך אינה רלבנטית.
מרקו
בועז עברון ויאיר עברון לא השתתפו בעריכת "מערך", יש לציין שבאותו מועד שיצאו 2 הגיליונות עלה כתב העת "אתגר" מיסודה של "הפעולה השמית", ששני הנ"ל היו בין יוזמיה.
[…] להוציא גיליון מיוחד על יצירותי. אני: כן זה נכון. יהיה שם מאמר מקיף שלי על יצירתך וגם רשימה ביבליוגרפית שלי של כל… הגיליון יחשוף לראשונה את כלל יצירתך לקהל הרחב. משוררת […]
[…] להוציא גיליון מיוחד על יצירותי. אני: כן זה נכון. יהיה שם מאמר מקיף שלי על יצירתך וגם רשימה ביבליוגרפית שלי של כל… הגיליון יחשוף לראשונה את כלל יצירתך לקהל הרחב. משוררת […]
[…] יש משוררות גדולות שחיות כיום אבל אינן פעילות יותר דליה הרץ וסיגלית דוידוביץ שתיהן משוררות ענקיות וחבל מאוד […]
רשימה שהופיעה באתר מארקר על דליה הרת:
דליה רביקוביץ – דליה הרץ.
http://cafe.themarker.com/post/442521/
2
ספרים
5 תגובות יום רביעי, 21/5/08, 13:40
בעיני רבים דליה רביקוביץ הייתה גדולת המשוררות של דורה. מה אפשר להגיד על משוררת שהייתה מקוננת גדולה כל כך בעצמה? היא נולדה בשנת 1936 ברמת גן והתייתמה בילדותה מאביה. על יתמותה שוררה ועליה קוננה בשירים רבים. היא החלה לפרסם שירים בודדים כבר בסוף שנות החמישים בכתב העת " אורלוגין" של אברהם שלונסקי והיתה לכלת פרס ישראל לשנת 1998. היא קיבלה את פרס שלונסקי, פרס ביאליק ופרס ראש הממשלה. בשנים של מלחמת לבנון החלה להיות מעורבת מעט באירועים פוליטיים והייתה פעילה ב"שלום עכשיו".
לפני זמן מה נתנה ראיון עם צאת ספר הפרוזה שלה. בראיון היא סיפרה על התמודדותה עם מחלת נפש, על דיכאון, אודות האשפוזים. מכיוון שהפכה זאת לפומבי ולציבורי, אין יותר טעם לא להזכיר זאת כשמדברים עליה. יש להניח שדיכאונותיה נתנו חומר גם לשיריה.
שיריה נגעו בשטחים שונים, חלקם רומנטיים חלקם ליריים; חלקם ציניים והאחרים סרקסטיים. מאוחר יותר היא התעסקה באמהות ובשאלות גידול בנה בשירה. לפני שנים רבות פרסמה ספר סיפורים ראשון "קבוצת הכדורגל של וילי מנדלה", ספר ילדים "אמא מבולבלת" ולא מכבר את ספר הסיפורים הקצרים מאוד "באה והלכה".
שירה קשה יותר לקרוא מאשר פרוזה. מי שקורא שירה צריך להיות מאוהב במילים. הרבה דברים שמפתים אותנו בפרוזה – כמו דמויות, עלילה, תיאורים רחבים – לא נמצאים בשירה."
"אני יודעת שיכתבו שהשירה שלי יותר טובה מהסיפורים שלי, ואני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה", אמרה רביקוביץ' בראיון שנתנה. למרות עדינותה הייתה מודעת מתחילת דרכה למעמדה מול משוררות אחרות.
בשנת 1961 פרצו שתי סייחות צעירות למרוץ בשדה השירה. לשתיהן קוראים דליה. האחת הרץ, השנייה רביקוביץ. הרץ היתה נוקשה במקצת, ואילו רביקוביץ היתה מעודנת. שתיהן היו צעירות. שתיהן פרסמו ספר ראשון באותו זמן. דליה הרץ פרסמה ספר ראשון, קראו לו "מרגוט". דליה רביקוביץ פרסמה את " אהבת תפוח הזהב". אין לי מושג מה היה יחסה של הרץ לרביקוביץ, אך האחרונה חששה הרבה זמן שהרץ תחשב למשוררת טובה יותר. עם כל עדינותה, המרוץ הזה העסיק אותה. אני יודע זאת ממקור ראשון.
דליה הרץ כתבה מחזה, "קורטט " שעלה בתיאטרון הבימה, ונעלמה. מאז היא פרסמה לעתים רחוקות מאוד שיר בדף תרבות של איזשהו עיתון.
הרץ חזרה לתודעה לרגע אחד, כשיונה וולך אמרה בראיון שהמשוררת שהשפיעה עליה הכי הרבה זו דליה הרץ. הלכו לחפש את הספר מרגוט ולא מצאו. הוא אזל ונעלם כמעט מיד כשהופיע.
לרביקוביץ היה מזל שעל ספרה הראשון כתב ברוך קורצוויל, אז האורים ותומים של הביקורת מאמר מהלל והכתיר אותה מיד למשוררת גדולה.
דליה רביקוביץ הפכה להיות למשוררת לאומית כמעט. שיריה הלכו ובשלו עם השנים. הם הקיפו נושאים שונים והכילו רבדים רבים, אם כי לא בצורה האקדמית המקובלת. היא היתה בכל זאת ילידת הזמן החדש. משירה לירית-רומנטית ועד לטקסטים בעלי איכות תנכית.
על דליה הרץ ידוע מעט. היא נעלמה: נסעה ללמוד באנגליה, חזרה וזהו בערך. הדבר החשוב ביותר שאפשר להגיד עליה, ושהחזיר אותה למודעות קוראי השירה לרגע, היה אחרי ראיון שנתנה יונה וולך ובו אמרה שהרץ הייתה המשוררת שהשפיעה עליה יותר מכולם. היה אז גל של חיפושים אחרי הספר שבינתיים אזל מהחנויות.
על דליה רביקוביץ יודעים הרבה יותר, כל כך הרבה שכבר לא צריך וכמעט לא נעים לחזור ולספר. כדי שלא תהיה מוקפת ברכילות היא הפכה את משבריה הנפשיים לידועים לכלל הציבור, וכן את אשפוזיה בבית חולים לחולי נפש. היא הגנה על עצמה בחשיפה. סוג של יציאה מהארון. קוראי שירה ואוהביה של רביקוביץ יודעים עליה הכול, כנראה.
כרטיס הביקור הראשוני של רביקוביץ הוא השיר "אהבת תפוח הזהב" שנתן גם את שמו לספר. כך גם הרץ, כאשר השיר הראשון בספרה נקרא "מרגוט". גם הוא הפך לשם הספר. ב"מרגוט" יש יותר מרמז של התמסרות, בעיקר נפשית, של אישה לאישה. ב"תפוח הזהב" ישנה תחושה ערטילאית של התמסרות, התמסרות תפוח זהב. סמלי הוא האובדן המוחלט של המעמד בין האוכל לבין הנאכל, בין האוהב לבין הנאהב.
לעומתה, הרץ השתמשה בשפה המוכנה: היא לא המציאה מלים והטיות חדשות. הספיקו לה המלים הקיימות. אין ניסיונות של חידוש השפה. רביקוביץ ניסתה הטיות דקדוקיות חדשות, הגיוניות אמנם, ובוודאי אפשריות. היא לשה את העברית מחדש.
ממרחק של זמן רב, אין ספק כי לרביקוביץ לא היה מה לחשוש מצילה של הרץ. השיר "מרגוט" כתוב בצורה הרבה יותר מודרנית, נשען על מסורת צעירה יחסית וחדשנית דאז בשירה העברית. ב"אהבת תפוח הזהב", לפני העומק, ישנה איזושהי הצטעצעות בלשון, משחקי מלים. "מרגוט" הוא שיר בשל. קשה להאמין שנערה צעירה כתבה אותו. רביקוביץ היא הבטחה, הרץ – בשלה.
אהבת תפוח הזהב
תפוח זהב
אהב את אוכלהו,
טובו מראיו
למאכלהו,
שם את לבו
כי הוא הרואהו
אתרוג בו ירהב:
חכמתי ממנו,
אילן יתעצב:
ימות ואיננו.
פחז נחשב,
מי ישיבנו?
אתרג בו סירהב:
הבונה הפתי!
אילן התקצף:
סרה היא וחטא היא,
חזור בך היטב
כי כסל שנאתי
תפוח זהב
אהב את אוכלהו,
אהב את מכהו
בכל איבריו
תפוח זהב
אהב את אוכלהו,
הלך אל מכהו
ברות לשיניו
תפוח זהב
נבלע באוכלהו,
בא בעורהו,
אף בבשריו.
***
מרגוט
גם אני בעיקר בשעות האחרונות, רציתי להיות דומה למרגוט.
על כן קבעתי אתה בקפה. איחרתי. מרגוט אחרה אחרי
בעשר דקות תמימות. העניין הוא בזה שאני רוצה להיות
בערך כמוך. גם אם קשה לי. שלחו אותי אליך. מרגוט.
נאמר לי במפורש שתוכלי לעזור לי. אלא שספק אם יש
לך איזה עניין בזה. אוכל לחכות.
המים שטפו תחת לרצפה. קיץ של גבינה חפן את בושותיו. אשתדל, כן. מרגוט מבקשת את סליחתי. עליה
רק לרגע לסור אל בית השימוש. אמש תלתה ליבוש
את קשקשי העור. את רקמת השלג. מעט מאוד חשק
נשאר לה להשאילו לי. במה זה תלוי. אני שואלת.
מרגוט חוזרת. אני עוזרת בידה. היא משתעלת.
אחזור על דברי. יש בי רצון מאזן כל כך. אנשים זוכרים אותי כפי שהייתי.
קברתי מתחת לביתי גרזן. אמי בהולה ואבי מזדקן.
מרגוט מבקשת את סליחתי. לבה הומה עליה. עליה
לטלפן אל בעליה. אוכל לחכות. מרגוט.
***
רביקוביץ כתבה שני שירים על יונה וולך לאחר מותה. כל אחד מהם בנימה אחרת. האחת מקוננת, כתיבה עליה הייתה אמונה. בשני היה סוג של סרקזם וסיום חשבון מהסוג "את הלכת, אני עוד כאן". כעת שתיהן אינן אתנו יותר. זה לא פוגע בדמותה המעודנת והשברירית: גם משוררת היא כאחד האדם ויש לה את החרדות שלה על מקומה בעולם, על ההכרה הציבורית והיחס אליה ולמתחריה. לרביקוביץ היה את אומץ הלב הפרטי והציבורי לכתוב, וגם לפרסם, את שני השירים הללו, אותם הייתה יכולה לגנוז לו רצתה. אי אפשר לחשוב שלא הבינה את משמעות פרסומם מבחינת בדיקת תדמיתה העצמית.
סוף סוף אני מדברת
יונה, שלום,
אני מדברת ואת כבר לא מפריעה.
את עכשיו, ירחם השם, במחיצת קדושים וטהורים
מי היה מאמין שתגיעי לכך,
שתהיי רגועה.
ואיזו מהומה שחוללת לאחר הפרידה
יד איש באחיו לפתע. מכים, יורקים,
ותלו במקומך על הקיר
רק שני רישומים
בכדי להזכיר,
ואמרו שאת קדושה והחווירו
ואמרו שאת טמאה ונאנחו,
ואמרו קדוש קדוש, סרה סרה
והרבה שיניים חדשות תלשו נתחים מן הגוויה
וזה סימן שבפעם הזאת היית מתה ולא חיה,
מתה שקטה,
ואומרים עלייך דברים בחוסר טבעיות
המון יורשים שהותרת אחרייך
ונתת להם רשות
ולא נתת להם אחריות.
ובכל פעם שנוקבים בשמך ישנה שערוריה
מעשה שהיה
ומעשה שלא היה.
היית אוהבת את זה אילו היית מביטה
אבל את, יונה, במצב חדש עכשיו
את בחורה מתה.
ואת נמוגה וקרבה, ומשתנה ופושטת צורה
סוף סוף את נטולת צבע, ממש לבנה.
אצילות לא רצונית נפרשת ממך.
לפתע יש לך נימוסים
ויש לך עכבות.
ילדה טובה מבית טוב
אינה פוצה את פיה עוד.
הגה לא מוציאה.
יונה, מכל תעתועייך והליכותייך המוזרות
ותחפושות הענק וההצגה שרצה כל הזמן,
היה לך מוות יפה ואנושי וגופני
ומעודן.
לפי פרסום ראשון לרביקוביץ לא היה מוות יפה ואנושי. יש חשד מה שהתאבדה, אחרי כמה ניסיונות קודמים. אלא אם כן זה אנושי מאוד לכבד את רצונה למות ולהתייחס אליו בכבוד הנתון גם לשירתה.
אולי לא מן הראוי להספיד כך משוררת כל כך חשובה. אבל מכיוון שאני מניח שכל האחרים בכל המקומות האחרים ינתחו את שיריה, יכתבו כמה נפלאה הייתה, רגישה וחכמה. חשבתי להביא גם משהו מהצד השני שלה. מהצל. זה לא אומר שאינני אוהב ומעריך אותה.
חשבתי לי ששירים של ברברה על כאב החיים כל כך יתאימו למאמר.
0
[…] נוסח שיחה שקיימתי היום עם דליה הרץ משוררת ידועה מאוד בחוגי המבינים בשירה […]
[…] נוסח שיחה שקיימתי היום עם דליה הרץ משוררת ידועה מאוד בחוגי המבינים בשירה […]
[…] חלום הנרקם ממילים :אלי אשד על דליה הרץ […]
קשה לכולם להזכיר את הקשר הדאדאיסטי של דליה הרץ, משום שהדאדא זר לשפה העיברית. גם לי אישית, לא מובן, למרות ההיכרות הארוכה והקרובה ביננו, לא ברור מאיפה צץ ה"דאדא" האישי שלה. אבל שירה לא יכולה לחיות בלי טיפה של חופש מעומס של משמעויות. יש כאלה שלא מסוגלים לשאת אמנות שאינה עמוסה בתכנים.