הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך-חיים מזר

 הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך : החשיבה הדמוקרטית של המקרא

מאת חיים מזר

מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת בעיות בינלאומיות כרך לא' מס.58(1-2) 1992

משה רבנו מציג את לוחות הברית.ציור מאת רמברנדט

מבוא

שלא כבספרות יוון אין התנ"ך מציג בפנינו תפישות חברתיות ותפישות פוליטיות מסודרות ומגובשות.קריאה מדוקדקת בו תראה כי בכל זאת קיימת התייחסות לנושאים אלה,אם כי התייחסות זו נושאת אופי נרמז ולא מפורש.בחינה זו תציג בפנינו בצורה די מפתיעה יסודות דמוקרטיים.אותם פסוקים הרומזים לנו על כך מפוזרים במספר פרקים וסיווגם ייתן לנו ארבע קבוצות פסוקים:
א.פסוקים סיפוריים-פסוקים המתארים אירוע מסוים.
ב.חוקים-פסוקים המנוסחים כציוויי פעולה.
ג.ביקורת-פסוקים המבקרים התנהגות חברתית מסוימת.
ד.אחרית הימים-פסוקים המתארים מצב עתידי אוטופיסטי ואשר ניתן להקיש מהם על התנהגות מסוימת ורצויה.

פסוקים סיפוריים

בבראשית יח' 20-33 מתואר הדין ודברים בין אברהם לאלוהים בו מבקש אברהם מהאל כי לא יהרוס את סדום ולו רק בגלל קומץ צדיקים הגרים בעיר והוא שואלו "האף תספה צדיק עם רשע?"(שם פס.23).אברהם מתוך תחושת שליחות להציל מספר אנשים שלא פשעו, מתעמת עם אלוהיו.המסר המועבר כאן אומר:אם לפרט נראה כי מקור הסמכות הגבוה ביותר המקובל עליו ואשר בו הוא מאמין,עלול לגרום עוול כל שהוא,הוא רשאי למתוח עליו ביקורת.היותה של סמכות מסוימת מקובלת עליו אינה שוללת ממנו את האפשרות מלמתוח עליה ביקורת כאשר הוא מוצא זאת לנכון.הוא אפילו מחויב לעשות זאת.

בשמות כה' 1-9 ופרק לה' 5-9 משה אוסף תרומות מהעם לבניית אוהל מועד ובפרק לו' 5-6 בוני האוהל מדווחים למשה "מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר ציווה ה' לעשות אותה.ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא" בתום הבנייה בפרק לח' 24-31 מדווח משה לעם היכן הושקעו התרומות ומה השימוש שיועד להן.התרחש כאן התהליך הבא:משה לביצוע מטלה מסוימת מגייס משאבים מהעם,מחזיר לו את העודפים ועם גמר ביצוע המטלה מדווח על אופן השקעתם של משאבים אלה.המסר כאן הוא כי המיסים אותם גובים השלטונות,יש לגבותם רק על פי הצורך ומחובת הממשל לדווח לציבור מה השימוש שיעשה במיסים.זכותו של הציבור לדעת מה נעשה בכספו.

חוקים

משה ולוחות הברית.ציור מאת דורה.

קורפוס החוקים הנוגעים לענייננו מתייחס לשוויון בפני החוק,סובלנות וסבלנות כלפי השונה והזר,חובת הביקורת כלפי השגוי והמחויבות שבנשיאת ביקורת אישית.

בפניה לעם לתרום לבניית אוהל מועד נאמר:"ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמור זה בדבר אשר ציווה ה' לאמור"(שמות לח' 14).הפנייה אינה לחלק מהעם או לציבור מסוים,אלא לציבור כולו.על העם כולו,כל אחד לפי יכולתו יתרום לבנייה. אותו כלל חל גם על דיני ירושה:"ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לביתו"(במדבר כז' 8 ). אמנם ישנה העדפה של הבן ,אך אין לשלול מהבת את זכותה בירושה.

יש להתייחס לכל אחר בסובלנות וסבלנות אפילו אם נשוא הסובלנות הוא שונה, מכיון שהוא אדם כמו כל אחד מהציבור,"ואהבת לרעך כמוך"(ויקרא יט' 18) מאחר ש"צדיק באמונתו יחיה"(חבקוק ב' 4).כלל זה חל גם על הנוכרים הגרים בארץ-כלפיהם וכלפי בניהם.הם אזרחי המדינה."וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים"(שמות כג' 9)."לא תונו אותו,כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך"(ויקרא יט' 33-34)."וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל. והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלת בתוך שבטי ישראל"(יחזקאל מז' 21-22).יש כאן משום החמרה בדרישות השוויוניות כלפי הזרים בארץ. הם אזרחי המדינה לכל דבר בזכויות ובחובות.

הנביא יחזקאל

דוצי'יו די-בונינסניה, צייר איטלקי, 1319-1255
הפרט אחראי על מעשיו הוא.אין הוא יכול בשום פנים ואופן לפטור עצמו מאחריות למעשיו."ואתה הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשע בעוונו הוא ימות"(יחזקאל ג' 19)."הנפש החטאת היא תמות. בן לא ישא בעוון האב ואב לא ישא בעוון הבן.צדקת הצדיק עליו תהייה ורשעת הרשע עליו תהייה"(יחזקאל יח' 20). הפנייה בחוקים אלה היא לציבור כולו ללא הבדל בתפקיד ומעמד.אין מנהיגי העם נופלים באחריותם ובמעשיהם מהציבור.גם על נושאי תפקידים ממלכתיים לשאת באחריות כלפי מעשיהם.הכל שווים בפני החוק. יתרה מזאת,גם אם קיימת איזו שהיא נורמה המתירה סטייה מהחוק "לא תהייה אחרי רבים לרעות ולא תענה על רוב לנטות אחרי רבים להטות"(שמות כג' 2). אחריותו האישית של הפרט מחייבת אותו להיות גם ערני וביקורתי כלפי הסובב אותו.

ביקורת

בפסוקי הביקורת ישנה התייחסות נוספת לביקורת העצמית המופנית כלפי הפרט "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך"(משלי יט' 20)."יהללך זר ולא פיך,נכרי ואל שפתיך"(שם כז' 2)."טובה תוכחה מגלה,אהבה נסתרת"(שם שם 5).אין זה רצוי שהפרט יחשוב כי תמיד הוא צודק וכי מעשיו הם ורק הם נכונים.עדיף לשמוע דעה נוספת אפילו אם היא לא נעימה ולהימנע מטעויות.ישנה כאן התייחסות לחופש הדיבור.חופש הדיבור לא רק שהוא רצוי,אלא הוא גם מחויב המציאות.דעה נוספת יכולה להיות לתועלת. היא חיונית בתהליכי קבלת החלטות כל שהן הן של הפרט והן של קברניטי המדינה "למען תחכם באחריתך".

הנביא ירמיהו מכתיב לסופר ברוך בן נריה .

ציור מאת גוסטב דורה.
ירמיהו בתארו את חטאי העם מבקש כי "איש מרעהו השמרו ועל כל אחד אל תבטחו.כי כל אחד עקוב יעקוב וכל רע רכיל יהלוך ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העווה נלאו"(ירמיהו ט' 3-4). "וילכו אחרי שרירות ליבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם"(שם שם 13)."שווא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו"(תהילים יב' 3). ירמיהו ודוד מתלוננים על מצב של חוסר אמון טוטלי שפשה בכל שכבות הציבור(ירמיהו) ובין פקידי השלטון(דוד). זהו מצב בו החברה אינה יכולה לתפקד והיא צפויה לכיליון.

אחרית הימים

הנביא ישעיהו.ציור מאת רפאל סנציו.

האחריות האישית בעתיד תהיה נורמה מחייבת."בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהייינה כי אם איש בעוונו ימות.כל האוכל בוסר תקהיינה שיניו"(ירמיהו לא' 28-29). בחזונו מתאר ישעיהו מצב בו "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא ונער קטן נוהג בם"(ישעיהו יא' 6).יכולה להישאל ובצדק השאלה למה דווקא "נער קטן נוהג בם"?למה לא נושא רומח,או לוי או זקן? כנראה שהנער נמצא כמתאים ביותר לנהוג בציבור זה של בעלי חיים.מסקנה מתבקשת היא שאת מנהיגי העם יש לבחור מבין המוכשרים ביותר. ישנה כאן דרישה מוסווית, שאם לא בהווה אזי לפחות בעתיד יתקיים תהליך ברירה שבאמצעותו יבחרו המוכשרים ביותר לתפקידים השלטוניים.

אין לרדוף אנשים אפילו בגלל דתם. יש להתייחס אליהם בסובלנות "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו בשם ה' אלוהינו לעולם ועד"(מיכה ד' 5).

סיכום

כאשר ננסה לרכז פסוקים אלה לכלל יחידה אחת מסודרת ומגובשת נראה כי את ההנהגה יש לבחור מבין הטובים והמוכשרים שבעם. בתוקף תפקידם מוטלת עליהם אחריות רבה.הם היחידים האחראיים על מעשיהם ועל כל עוול ופשע יתנו את הדין. חלה עליהם חובת דיווח לציבור על מדיניות המיסוי-כמה יש לגבות ומה השימוש שייעשה בכסף. אין לעשוק את הציבור במיסים גבוהים מדי.החוקים אותם הם מחוקקים חלים על הציבור כולו,כולל אותם עצמם.הם חייבים בשמירה על הסדר הציבורי,מניעת אנרכיה ובניית מערכת אמון יציבה של הפרטים זה כלפי זה,כלפי השלטונות ואמון של פקידי הממשל זה בזה.חופש הדיבור וחופש הבעת דעות שונות הם הכרחיים.הציבור רשאי למתוח ביקורת על השלטונות כאשר הוא מוצא זאת לנכון. יש לנהוג כלפי הזר הגר בארץ בסובלנות אפילו אם דתו שונה ובאם הוא תושב קבוע חלים עליו החובות והזכויות שחלים על כולם.

משנה דמוקרטית סדורה אין אם כן בתנ"ך.אין התייחסות למבנה השלטון,זרועותיו,פרישתו במדינה ותהליכי קבלת החלטת,אך חשיבה דמוקרטית ברורה ומגובשת ישנה בהחלט.

ראו גם

משפט המלוכה של שמואל הנביא