web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

תדע כל ציפור !-שלומית הרטמייר על ההצגה "ציפור לא תדע"

חבורת נשים יהודיות פולניות עסיסיות נפגשות בעיירת קיט אי אז ב-1911 ומדברות על כל דבר בעולם כולל כמובן גברים .

האם זה יהיה "סקס והעיר הגדולה" בנוסח פולין של ראשית המאה העשרים? או משהו אחר לגמרי ?

ההצגה "ציפור לא תדע " בבית שלום עליכם בתל-אביב.מנסה לענות על השאלה הזאת .
ההצגה היא,לכאורה לפחות ,  קומדיה עסיסית בהשראת סיפור'לא מהידועים , של שלום עליכם על יחסים,  חולשות אנושיות ומה שביניהם.
ולהלן הביקורת של שלומית הרטמייר על ההצגה עם כמה תוספות משל בעל האתר שצפה בהצגה ביחד עימה והיגיע למסקנות מעט שונות.  .

תדע כל ציפור !

מאת שלומית הרטמייר

 

 

 

ההצגה  "ציפור לא תדע" ממוקמת בתחילת המאה (1911) ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שתשנה את הכול , ומספרת את סיפורן של 3 נשים שנוסעות מלודג' לעיירת הנופש מארינבאד בפולין, ואת כל הקורות אותן שם. שלוש נשים, יהודיות אלו , נפגשות באקראי באתר מרפא יוקרתי- מארינבאד,
ושם נחשפים סודות שכל אחת מתאמצת להסתיר ללא הצלחה..

 

צילמה מורין פרידמן

ההצגה מבוססת על סיפור קצר של  הסופר האידי המפורסם שלום עליכם ,אך בעיקרה היא פרי יצירתה של המחזאית הבמאית אורי אגוז שהיא כידוע השופטת הצבאית היחידה בהיסטוריה שהפכה להיות במאית תיאטרון.

 

אורי אגוז הבמאית

ההצגה בנויה ברובה מדיאלוגים, מונולוגים ושיחות בין 3 הדמויות הנשיות, המוצגות במצבים (סצינות) שונים: בנסיעה בקרון הרכבת, בעת ביקור בבית המלון, בשעת ההתעמלות, בזמן הסעודה ובלילה.
ב"שיח נשים" זה עולות שאלות של חידוש מול מסורת, יהודים מודרניים מול יהדות מסורתית, ענייני ממון ועניינים שבלב (בגידות, אהבות ושאר ירקות), כשהכול מתובל בעקיצות וברמיזות אירוניות, בלי לומר את הדברים במפורש מחמת הנימוס הפולני המפורסם …

 

צילמה מורין פרידמן

ההצגה רציפה ואין בה מערכות, אבל היא מחולקת לתמונות (סצינות) קצרות, וכל מעבר בין סצינה לסצינה מתבצע בדרך מעניינת שמצאה חן בעיני. מתוך נאמנות ל"רוח התקופה" בחרה הבימאית להקרין על -גבי מסך שחור כתוביות קצרות, שמתארות את התמונה הבאה בקצרה ("בנסיעה בקרון רכבת 1911; בהגעה לבית המלון"), בדומה למה שהיה נהוג בסרטים האילמים של צ'רלי צ'פלין ואחרים. ואפשר כתוצאה מכך לדמיין שאנו נמצאים בסרט על התקופה.
גם המוזיקה המלווה את כל ההצגה יפה (מאת המוזיקאית המוכשרת יסמין אבן), והיא עוזרת להכניס את הצופים לאווירה של ראשית המאה, ולתת קצב (תרתי משמע) למחזה.
עיצוב התלבושות מוקפד, התפאורה מינימליסטית ועושה שימוש רב במזוודות, בעגלות ובפרטי לבוש שמשתנים מתמונה לתמונה.

 

צילמה מורין פרידמן

ברצוני לציין את הלשון הספרותית וה"גבוהה" מעט, שבה משוחחות הדמויות זו עם זו, כשהן משתמשות פעמים רבות בכינויי "היא" במקום "אני" או "את", כפי שמקובל היה בארצות מרכז אירופה באותה התקופה, אבל לא מקובל בכלל בישראל … זהו אלמנט סגנוני שיוצר פעמים רבות בלבול (מכוון) בין הדמויות, ואולי עדיף היה להימנע בשימוש בו, מאחר שאין זה ברור עד כמה הקהל  הישראלי הצעיר יבין את העניין.. .
המשחק של 3 השחקניות טוב. במיוחד אהבתי את השחקנית ששיחקה את גולדה, המתנשאת וה"צפונית" העשירה והמתבוללת.

הערכה

אהבתי את המשחק המדויק, המוזיקה, התלבושות והמעברים המעניינים בין הסצינות השונות.
פחות אהבתי את הדיאלוגים ב"עברית של שבת", האיטיות של העלילה והשיחות המרובות .
לא אהבתי את אורך ההצגה: שעה וחצי (בלי הפסקה), וכדאי היה לקצר את ההצגה שהתארכה יתר על המידה וזה פגע בעוצמתה. כפי שאומר הפתגם :"תפסת מרובה לא תפסת".  .

עם זאת יש מקום לשבח את היוצרים שניסו לשחזר תקופה אבודה ואורח חיים והתנהגות שכבר אינם מוכרים כלל במחוזותינו. הכוונה ל"ההתנהגות הפולנית" המושמצת כיום ככזו הכוללת שלל עקיצות מעודנות "מתחת לחגורה", ובארץ שבה נהוג שיח תוקפני וגס ¬¬¬ – אם בהופעות תיאטרון וסטנד- אפ , אם בתוכניות טלוויזיה כמו "האח הגדול ", וגם בשיחות בין אנשים – הרי שצפייה בעידון עוקצני ומתוחכם זה היה בו משום שינוי מרענן .

פסק הדין :

יש פוטנציאל אבל ההצגה עוד לא חדה ומחודדת מספיק.

: לאחר שיבוצעו הקיצוצים  הנדרשים    ההצגה מומלצת מאוד   לחובבי ז'אנר דרמת הדיבורים האירופית המתוחכמת. 

הערת בעל האתר

: אני כאמור צפיתי ביחד עם שלומית בהצגה .מצאתי שקשה לי להתחבר עימה  הרבה יותר מאשר לשלומית , .אולי משום שהיא מיועדת בראש ובראשנה לנשים ויש בה ניוואנסים שונים שנשים יבינו אותן בקלות אבל גברים יתקשו להתמודד עימם .מהבחינה הזאת ההצגה אכן מזכירה את גירסת ראשית המאה העשרים של "סקס והעיר הגדולה".
לא היה מזיק להכניס דמות של גבר כשחקן כדי שגם הגברים ימצאו מישהו להתחבר עימו ,מאחר שהצופה הזה לפחות התקשה מאוד להתחבר באיזו שהיא צורה עם הדמויות הנשיות. או עם עולמן .  .

".
ראו גם

ציפור לא תדע

 

 

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

11 תגובות על “תדע כל ציפור !-שלומית הרטמייר על ההצגה "ציפור לא תדע"”

שמסרה את גורל גוזליה לידי הגרגרנים הראויים לכך,בתיאבון." (גארפילד.ראה כל כתביו,שם,שם)

הייתי איתכם שם, אלי ושלומית, ולמרות היותי גבר – אהבתי, צחקתי , ואני ממליץ לכל ידידיי הגברים בני גברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 − 5 =