תדע כל ציפור !-שלומית הרטמייר על ההצגה "ציפור לא תדע"

תדע כל ציפור !

מאת שלומית הרטמייר

ההצגה  "ציפור לא תדע" ממוקמת בתחילת המאה (1911) ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שתשנה את הכול , ומספרת את סיפורן של 3 נשים שנוסעות מלודג' לעיירת הנופש מארינבאד בפולין, ואת כל הקורות אותן שם. שלוש נשים, יהודיות אלו , נפגשות באקראי באתר מרפא יוקרתי- מארינבאד,
ושם נחשפים סודות שכל אחת מתאמצת להסתיר ללא הצלחה..

ההצגה מבוססת על סיפור קצר של  הסופר האידי המפורסם שלום עליכם ,אך בעיקרה היא פרי יצירתה של המחזאית הבמאית אורי אגוז שהיא כידוע השופטת הצבאית היחידה בהיסטוריה שהפכה להיות במאית תיאטרון.

אורי אגוז הבמאית

ההצגה בנויה ברובה מדיאלוגים, מונולוגים ושיחות בין 3 הדמויות הנשיות, המוצגות במצבים (סצינות) שונים: בנסיעה בקרון הרכבת, בעת ביקור בבית המלון, בשעת ההתעמלות, בזמן הסעודה ובלילה.
ב"שיח נשים" זה עולות שאלות של חידוש מול מסורת, יהודים מודרניים מול יהדות מסורתית, ענייני ממון ועניינים שבלב (בגידות, אהבות ושאר ירקות), כשהכול מתובל בעקיצות וברמיזות אירוניות, בלי לומר את הדברים במפורש מחמת הנימוס הפולני המפורסם …

ההצגה רציפה ואין בה מערכות, אבל היא מחולקת לתמונות (סצינות) קצרות, וכל מעבר בין סצינה לסצינה מתבצע בדרך מעניינת שמצאה חן בעיני. מתוך נאמנות ל"רוח התקופה" בחרה הבימאית להקרין על -גבי מסך שחור כתוביות קצרות, שמתארות את התמונה הבאה בקצרה ("בנסיעה בקרון רכבת 1911; בהגעה לבית המלון"), בדומה למה שהיה נהוג בסרטים האילמים של צ'רלי צ'פלין ואחרים. ואפשר כתוצאה מכך לדמיין שאנו נמצאים בסרט על התקופה.
גם המוזיקה המלווה את כל ההצגה יפה (מאת המוזיקאית המוכשרת יסמין אבן), והיא עוזרת להכניס את הצופים לאווירה של ראשית המאה, ולתת קצב (תרתי משמע) למחזה.
עיצוב התלבושות מוקפד, התפאורה מינימליסטית ועושה שימוש רב במזוודות, בעגלות ובפרטי לבוש שמשתנים מתמונה לתמונה.

ברצוני לציין את הלשון הספרותית וה"גבוהה" מעט, שבה משוחחות הדמויות זו עם זו, כשהן משתמשות פעמים רבות בכינויי "היא" במקום "אני" או "את", כפי שמקובל היה בארצות מרכז אירופה באותה התקופה, אבל לא מקובל בכלל בישראל … זהו אלמנט סגנוני שיוצר פעמים רבות בלבול (מכוון) בין הדמויות, ואולי עדיף היה להימנע בשימוש בו, מאחר שאין זה ברור עד כמה הקהל  הישראלי הצעיר יבין את העניין.. .
המשחק של 3 השחקניות טוב. במיוחד אהבתי את השחקנית ששיחקה את גולדה, המתנשאת וה"צפונית" העשירה והמתבוללת.

הערכה

אהבתי את המשחק המדויק, המוזיקה, התלבושות והמעברים המעניינים בין הסצינות השונות.
פחות אהבתי את הדיאלוגים ב"עברית של שבת", האיטיות של העלילה והשיחות המרובות .
לא אהבתי את אורך ההצגה: שעה וחצי (בלי הפסקה), וכדאי היה לקצר את ההצגה שהתארכה יתר על המידה וזה פגע בעוצמתה. כפי שאומר הפתגם :"תפסת מרובה לא תפסת".  .

עם זאת יש מקום לשבח את היוצרים שניסו לשחזר תקופה אבודה ואורח חיים והתנהגות שכבר אינם מוכרים כלל במחוזותינו. הכוונה ל"ההתנהגות הפולנית" המושמצת כיום ככזו הכוללת שלל עקיצות מעודנות "מתחת לחגורה", ובארץ שבה נהוג שיח תוקפני וגס ¬¬¬ – אם בהופעות תיאטרון וסטנד- אפ , אם בתוכניות טלוויזיה כמו "האח הגדול ", וגם בשיחות בין אנשים – הרי שצפייה בעידון עוקצני ומתוחכם זה היה בו משום שינוי מרענן .

פסק הדין :

יש פוטנציאל אבל ההצגה עוד לא חדה ומחודדת מספיק.

: לאחר שיבוצעו הקיצוצים  הנדרשים    ההצגה מומלצת מאוד   לחובבי ז'אנר דרמת הדיבורים האירופית המתוחכמת. 

".
ראו גם

ציפור לא תדע