איך לבנות בית מקדש וירטואלי ולהציל את העולם-שיחה עם יצחק חיות-מן

אלי אשד : יצחק חיותמן איך אתה מאמין שאתה יכול לשנות את המצב במזרח התיכון ?
יצחק : אני מבין שהתכנסתם כאן במקום הזה כבר כמה פעמים, וקראתם לחוג שלכם "חותם שלמה". לי זה נשמע כשם לחוג של מבקשי חכמה. שלמה מוחזק כ"החכם מכל אדם" והחותם שלו הוא וודאי קוד המחזיק את כל החכמות יחד.
אנו התכנסנו כאן  היום ב"בית דיזנגוף" שבשדרות רוטשילד, ושם זה מעלה את זכרונו של סבי, יצחק חיותמן ז"ל, מי שהכיר היטב את מאיר דיזנגוף והזמין אותו להשתתף בהקמת "אחוזת בית", היא תל-אביב. כשדיזנגוף נקרא מקודם ע"י רוטשילד לנהל את מפעל הזכוכית בטנטורה, הוא קרא לסבי שהיה לו כבר הרבה ניסיון מקומי רב, דיבר ערבית שוטפת וידע לעבוד עם המקומיים. וכשרצו אח"כ להקים את תל אביב, סבי קרא לדיזנגוף, ודיזנגוף נתן ליוזמה את החוזק המוסדי.
בניין זה, בית דיזנגוף בתל-אביב הפך בינתיים למוזיאון תנ"ך. ואני רוצה לשאול ביחס לתנ"ך – מה הייתה מטרת התרגיל, מה היא תכליתו של התנ"ך?

מבצע בראשית עכשיו

 יצחק : התפיסה שלי, המובעת במה שהכרזתי כ"מבצע מבראשית עכשיו" היא שיש פרויקט אחד המעניין את התורה ואת ספר בראשית ושמו "נַעָשה אדם". אני אפילו הייתי קורא לו "נֵעָשה אדם". הזמן הוא עכשיו, בשלהי "האלף השישי" של התאריך העברי, המקביל ליום השישי של פרשת בראשית. רק כעת הופיעה רשת האינטרנט, הנותנת אפשרות וסיכוי לחבר את כל האנשים ליצור-על אחד בעל "ראש אחד", אחד המסוגל להחליט החלטות קיבוציות, החלטות קיומיות. הבעיה הקיומית היא של "פרי עץ הדעת", כלומר הטכנולוגיה הנוצרת מהאילן המסועף של המדע, טכנולוגי העלולה גם להחריב את העולם, לקלקל ולקלל את כל האדמה. השאלה היא איך יודעים לצרוך את המשאב הזה.
הפרויקט הוא של "נעשה אדם", ובתוכו יש את המודל של המערכת, את התבנית שלפיה בונים. וזאת היא תבנית חיה ופועלת, גם פוליטית, והיא "ישראל". לא ישראל רק ישראל כמדינה היהודית, אלא ישראל של בראשית, שבה תריסר (למעשה שלושה עשר) שבטים. יש בה למשל את יוסף ויהודה שמתנצחים על ההנהגה. לשבטים הללו יש לכל אחד תפיסה משלו זוית משלו, כשאני מחפש איך לשנות את המציאות, אני מנסה למצוא, כמו ארכימדס, את נקודה המשען שממנה אפשר להפוך את העולם. היו שנים שחשבתי שזאת ירושלים של מעלה (שהיא "ספירת הבינה" בקבלה"). וכעת נפקחו עיני שהנקודה הזאת היא נקודת הראשית, היא ספר בראשית והמילה שבשמו.
אלי אשד: האם זו ירושלים של מעלה? מה הכוונה?
יצחק: במשך שנים שתהיתי על הנרטיב התנכי – מי אני ומה אני ומדוע הדביקו לי את השם והתפקיד של "יצחק", תפקיד שרוב האנשים יראו בו תפקיד לא סימפטי, בעצם מפחיד. גם דמות שנראית פסיבית גם סכנות איומות. הקדשתי לבעיה זו שנים, עד שמצאתי את הצחוק שבעניין ואת כך שדווקא יצחק הוא בעל תורת העתיד. והיצחק שלי גם משחר להשלים עם (או את) ישמעאל, רואה שליחות למצוא את האח האובד ישמעאל. זה התגלגל לחשיבה על פרויקט של "ישמע"אל" כראשי תיבות של "ירושלים של מעלה אלקטרונית" – או אם תרצו, "ישראל של מעלה אלקטרונית".
בינתיים הופיע לנו האמצעי של הדמיה והצגה של תפיסה ושל הוראה – לדעתי גם של אפשרות של ראיית השלם והוראת השלם המצויים בשם "ירו-שלים".

עד שסידרתי כאן את הקלפים, את הכרטיסים עם נושאי ההרצאה, מצאתי כרטיס כתוב, שכבר אין לי מושג מתי נכתב ובאילו נסיבות, ומי היא אותה שרית שכתבה אותו. באיזו הזדמנות בקשתי מאנשים לכתוב תגובה על כרטיס והייתי רוצה שגם כאן נעשה זאת. בכל אופן כעת, שבת "חיי שרה" קיבלתי מסר מאותה שרית שבאיזו הזדמנות כתבה שהיא רוצה שני דברים:
1) הבנת מערכת היחסים בין בני האדם;
2) כיצד נברא העולם.
היא כתבה זאת אולי שנים לפני שהתמקדתי בתורה, אך אלו אכן השאלות המדריכות אותי. האם הפרויקט נותן אמצעי לבניית היחסים בין בני האדם, וכיצד בוראים או יוצרים עולם מתאים. בספר בראשית הנחש אומר לאדם וחוה "והייתם כאלהים" ורש"י מסביר "יוצרי עולמות".
אני מדבר על מבצע הנובע מבראשית. חז"ל אומרים "בראשית – בעבור ישראל שנקרא ראשית". בדרך אחרת חז"ל מסבירים ש"בראשית – בחכמתה" שהמילה "ראשית" פירושה "חכמה".
יש הרבה אנשים שנרתעים מהתורה, כי יש כמה דפוסים של פירוש שאינם נראים להם. אך אני מזכיר את הנאמר, שיש "שבעים פנים לתורה". באתר שלי שמתי מאמר מבריק של מקובל שאני מכיר, המעדיף להיקרא לצורך העניין "יוסי בן יועזר". הוא אומר שיש שש פנים – כלומר זוויות השקפה, בתורה ליהודה, ויש שש פנים בתורה גם לשאר השבטים (או חמש לשניים מהשבטים). ישראל השלמה בנויה מתריסר שבטים, ולכל שבט צורה וזווית מסוימת להסתכל בתורה.
מבחינתי בהחלט אפשר לדבר כאן על שבטים ישראליים נוצריים, שבטים ישראליים מוסלמים ועוד, כל זמן שהם רואים בתורה נקודת מוצא. וגם בתוך כל שבט כזה צריך להקיף את הנושא מששת הצדדים – מימין ומשמאל, מקדימה ומאחור, מלמעלה ומלמטה. כלומר בנוסף לששת הפנים שיהודה מביא לעניין יש עוד 64 פנים – כמו האי-צ'ינג של חכמת סין. והעניין הוא שנציגי אותם שבטים, בעלי נקודות ההשקפה האלו, חייבים לחבור לגוף אחד, לסנהדרין, כדי לחוקק ולהתוות דרך. כלומר, אני מדבר לא רק על דקונסטרוקציה, שזה הדבר הפופולארי כיום במדעי הרוח, אלא גם הרקונסטרוקציה – על פירוק הדברים והרכבתם מחדש.
דוגמאות מפליאות לדקונסטרוקציה ורקונסטרוקציה לתורה נעשו כבר על ידי המקובלים. ספרו של משה אידל Absorbing Perfections, Kabbalah and Interpretation, שאשתי תרמה לאחרונה לעברית מראה את הדרכים המדהימות שמקובלים גלגלו בתורה כדי לחפור ממנה משמעויות. אביא כאן רק שש דוגמאות של הבנות ביחס לשלוש המילים הראשונות של בראשית – "בראשית ברא אלהים":
1. "בראשית" – כלומר בחכמה, שהיא התורה, ברא אלהים את העולם (בראשית רבה __:_)
2. "בראשית ברא (את) אלהים", כלומר ישות ששמה "בראשית" ברא את הישות הנקראת "אלהים" וזאת גרסא מקובלת בקבלה.
3. "בראשית – ברא שית", כלומר ברא ששה, הם ששת ימי בראשית (תיקוני הזוהר).
4. "בראשית ברא אל הים (את השמים ואת הארץ)" – גרסה פגאנית למדי אך אפשרית, אפילו סדר האותיות לא משתנה.
5. "בראשית בְּרָא אלהים" קודם כל, אין טעם במעשיך עד שתברא לך איזה שהוא אלהים, ראשית רכוש אלוהים, אמונה, ואידך זיל גמור.
שאלה: האפשרות החמישית של בריאת אלוהים, הרי אם כך אתה בורא לך אלוהים בצלמך ובדמותך?
יצחק:
6. אפשרות שישית, חדשה, שלא יכלה לעלות בזוהר או למפרש מהעבר, היא "בראשית – בֹּאִי רשת" קריאה מקדם בציפייה של כששת אלפי שנה לבוא רשת האינטרנט, שתאפשר לבצע את התכלית של "נעשה אדם".

מכל מקום זו התכלית של בראשית – "נעשה אדם", או "נעשה אדם" – יצור המחובר יחד מביליונים, מעין כמו שתאי העצב שבמח מחוברים יחד ביליונים על ביליונים. זו תהייה ישות קיבוצית המסוגלת אפילו לקבל החלטות ואחריות קיבוצית, למשל לשימוש במשאבים. כעת יש התנצחות בעניין המים. בסופו של דבר כל אחד ואחד יצטרך להשתתף בשאלות שלצריכה ושל זיהום וכו'. דברים כאלו לא יוכלו להתבצע במשטרים כפייתיים.
אם היה לי כאן אמצעי המחשה הייתי נכנס כאן לנושא של "תבנית ירושלים של מעלה" The New Jerusalem Diagram , דיאגרמה ששימשה בפירמידה הגדולה בגיזה, במקדש המגאליטי בסטונהנג' ולדברי ידידי המנוח ג'והן מישל שגילה אותה ואת גילגוליה, היא מופיעה ב"חזון יוחנן" החותם את הברית החדשה.
עיקרה הוא איך לרבע את המעגל, ותוך שימוש של π כ-22/7 מספרים שנגיע מייד לחשיבות שלהם, נוצרת תבנית מסוימת. והנה המספרים הללו מופיעים בפסוק הראשון של בראשית. מספר האותיות במילה הראשונה – "בראשית" -הוא 6, מספר האותיות בהמשך _ "ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – הוא 22, ובכל הפסוק הראשון 28. גם 6 וגם 28 הם "מספרים מושלמים", כלומר כאלו שסכום המחלקים שלהם הוא אותו מספר (1+2+3 = 6; 1+2+4+7_14 = 28). יש מעט מאוד מספרים כאלו. אפילו המחשבים המשוכללים ביותר לא הגיעו למצוא יותר מ-30 מהם (אף שכמובן יש אינסוף מהם בתוך אינסוף המספרים). בכל אופן, המספרים הללו – 6, 22 ו-28 – הם המאפיינים את התבנית הגיאומטרית הזו, שהיא גם מאפשרת לחלק את המעגל לשבעה קטעים שווים, או ל-28 קטעים שווים.

כפי שאתם יודעים, כי ראיתי שכבר היו לכם דיונים ב"ספר יצירה", יש במסורת העברית עוד גרסא של הבריאה. גרסא שעל פניה כלל לא דומה ל"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום…".

מה אומר ספר יצירה? כמו שאני מצטט מבראשית רק את שני הפסוקים הראשונים, אצטט את שני הפסוקים הראשונים של ספר יצירה: "בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלוהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מקום וקדוש שמו, וברא את עולמו בשלושה ספרים, בספר וספר וספור" (יש מחלוקות כיצד לבטא אותה שלישייה אחרונה) "עשר ספירות בלימה ועשרים ושתיים אותיות יסוד".
אם תסתכלו על המבנה של המשפט הראשון של ספר יצירה, הוא חוזר על המבנה הבסיסי של המשפט הראשון של בראשית. "בראשית" מקביל ל-"שלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה", ואז "אלהים" מקביל לרשימה של עשרה עד תריסר תארים אלוהיים (תלוי איך קוראים אותם). יש תבנית מסוימת של "בראשית ברא אלהים" שהיא חוזרת בספר יצירה, אם כי ממולאת בצורה אחרת.
אני תוהה כאן על השלושים ושתיים. אם הביטוי "בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה" שקול כנגד "בראשית", והמילה "בראשית", כפי שראינו בששת הפירושים לעיל, יכולה להיקרא "בחכמה", אזי השלושים ושתיים שייך לחכמה. ויש לכך רמז בבראשית, שבו המילה "אלהים" מופיעה שלושים ושתיים פעמים בפרק הראשון. (אגב, לא קל לספור א זה. אחרי שכתבתי על כך במדרש שלי לפרשת "בראשית" כתבו לי ידידים שיש שלושים ואחד, והנה הרב הידוע יצחק גינצבורג וגם ידידינו חוקר הנומרולוגיה ד"ר אשר עיני כתבו שיש שלושים ואחת פעמים "אלהים" בפרק הראשון. הלכתי וספרתי, ומצאתי שלושים ואחד, ספרתי שנית ומצאתי שוב שלושים ואחד. אך ספרתי בשלישית, תוך ציון כמה פעמים מופיעה המילה "אלהים" בכל אחד מששת ימי בראשית, ואז מצאתי שלושים ושתיים. יש משהו חמקמק בעניין הזה, והנה גינצבורג, שהו אורים ותומים לאלפי אנשים גם נכשל בזה).
אותם ששת ימים בפרק א בבראשית מכילים את המילה "אלהים" שלושים ושתיים פעמים, ועמדו על כך המקובלים הרבה.
אנו קוראים את התורה במחזורים, גומרים לקרוא ומתחילים מחדש בשמחת תורה. והנה התורה מתחילה באות "ב" ונגמרת באות "ל" – "לעיני כל ישראל". מגיעים לאות "ל" וחוזרים וקוראים מבראשית, מהאות "ב" וכך סוגרים מעגל. "ל" ו"ב" נותנים גם "לב" – מה שבנוי עוד יותר לחבב את הקונצפט. והנה גם התנ"ך כולו, שנגמר בהצהרת כורש לעלייה ארצה לבניין המקדש נגמר במילה "ויעל", כלומר נגמר באות "ל".
בדרך כלל אנשים מסתכלים על השלושים ושתיים של ספר יצירה כדבר די מקרי הנובע מכך שיש עשר ספירות (כלומר ספרות עשרוניות) ועשרים-ושתיים אותיות עבריות, אז סכומן יוצא שלושים ושתיים. לדעתי, השלושים ושתיים הוא עניין מהותי, הרבה יותר מהותי מזה שיש דווקא עשרים ושתיים אותיות, או אפילו עשר ספרות.
שאלה: כי זה שתיים בחמישית?
יצחק: כן. בדיוק.
הערה: זה גם "לב" באנטומיה
יצחק: כן, לב, מה שמאחד ומחזיק את החיים. וגם שתיים בחזקת חמש. ואז, אם נסתכל בגיאומטריה והקוסמולוגיה של ספר יצירה נמצא שהוא מדבר על מרחב חמשה ממדי. במקום אחד, כשהוא מספר על תריסר האותיות הפשוטות הוא מציג קובייה רגילה עם תריסר צלעות, כגון צפון-מזרחית, דרומית-תחתית וכו'. אבל במקום אחר הוא מספר על "עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק צפונית ועומק דרומית , עומק מעלה ועומק מטה. כלומר, באותה צורה שהוא מאפיין את המרחב השלושה-ממדי הרגיל של שלושה ממדים הניצבים זה לזה, הוא מוסיף עוד שני ממדים – של זמן, הנקרא "שנה" ושל איכות מסוימת הנקראת "נפש". מינקובסקי ואיינשטיין עשו גדולות בקוסמולוגיה המדעית מתוך הכללת הזמן עם המרחב הפיזי לרצף ארבעה-ממדי. וכיום, אתם וודאי יודעים, מאוד פופולרי לדבר על חמישה ממדים ועשרה ממדים. ראיתי באתר של אלי אשד שהיה גם מגאזין מדע בדיוני ישראלי שנקרא "הממד העשירי".
אלי אשד: המגזין הזה נסגר לפני כשנה ..

יצחק: המושג הזה מנסר במרחב המידע. כשהייתי סטודנט, הסיסמא הייתה Systems והמילה הופיעה בשמות רבבות מאמרים. כיום מילת מפתח, ה-catchword, לפחות בחוגי "העידן החדש", הוא multidimensional. כל דבר שהוא "רב ממדי" נתפס כטוב, אולי אפילו "משחת שיניים רב-ממדית". הרושם שלי הוא שרוב המשתמשים בביטוי כלל אינם מבינים מה זה, רק חושבים שזה עוד יותר ממשהו טוב – שאם ארבעה מדים זה יותר טוב משלושה, אז חמשה זה עוד יותר טוב, וכולי.
לדעתי, זה כן עניין חשוב. התפיסה הכוללת את תפיסת הזמן והאיכות המוסרית הרב ממדית בכל דבר. כל אחד מאתנו נראה נבדל בשלושה ממדים וסגור בתוך העור של כל אחד. אבל ההתקהלות שלנו בהזדמנות מסוימת יוצרת משהו שמשתף גם את הנפשות – בסגנון ספר יצירה – ובעצם קיים אתנו איזה גוף או עולם של מפגש שאם אתה מאבד את תשומת הלב שלך לרגע אזי אתה מחוץ לו. וככה אנו מתכנסים באותו ממד יותר גבוה כשדעתנו ולבנו נתונים לו.
אני מביא את העל-קובייה כדרך הכי פשוטה להבין את האפשרות של ממדים נוספים
אלי אשד :  של עולמות מקבילים לעולם שלנו?
יצחק: או שהעולם שלנו מורכב משכבות שכבות תלת-ממדיות. דרך אחת לראות עולם זה לראות כמו שהיו סרטים על צלולויד, תמונה אחרי תמונה אחרי תמונה, כשמזיזים אותן בדרך אחת מסוימת בלבד. אבל כמובן אפשר גם בסדר אחר.

למשל, אני ערכתי את התיזה, את תוכן ההרצאה הזאת, על תריסר כרטיסים שהושמו בסדר מסוים. אבל אני יכול לפרק את הסדר, לעשות דקונסטרוקציה, ולתת את ההרצאה בסדר אחר. אולי זה יותר יתאים למידע שיש אצל הקהל. זו אולי הייתה דרך טובה להתחיל את ההרצאה לתת לכם את הכרטיסים ואז ננסה לארוג את זה לסיפור. מכל מקום, מששה משטחים רבועים אנו יכולים לבנות קובייה ולקבל פתאום ממד נוסף של נפח שלא היה במשטחים, וזה הוא הסוד של ששת ימי בראשית, שכל יום הוא כמו קיר אחד, מזרחי, דרומי, מערבי, צפוני, רצפה, תקרה, שמהם מופיע פתאום וללא עבודה המרחב של האלמנט השביעי – השבת, שיש בה את המרחב לנשמה. כך ניתן, עקרונית, לקחת שמונה קוביות תלת-ממדיות ולחבר אותן יחד. בצורה דומה לחיבור הצלעות של כל שני משטחים מהששה לקבלת קובייה מחברים את הפאות של כל שתי קוביות מתוך השמונה לקבלת על-קובייה ארבעה-ממדית. לעל-קובייה זאת יש שלושים ושתיים צלעות (וכל צלע משותפת לשלוש מהקוביות). יש עוד מין גוף שיכול להיווצר כשלוקחים עשר על-קוביות כאלו ומחברים ומלכדים אותן יחד אפשר ליצור "על-על-קובייה" של חמשה ממדים, שמתאימה כבר לעולם של ספר יצירה, שבה יש שלושים ושתיים פינות.
ספר יצירה מדבר על תריסר אותיות שהוא קורא להן "שנים-עשר גבולי אלכסון" והם מושוות לשתים עשרה הצלעות של קובייה תלת-ממדית. עשר הספירות ניתנות לפירוש כעשר העל-קוביות היוצרות את העל-קובייה החמשה-ממדית, וספר יצירה מספר על "היכל הקודש" המכוון באמצע אותו מרחב חמשה ממדי – "והיכל הקודש מכוון באמצע, ברוך כבוד ה' ממקומו. הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו". כלומר, המקום שהוא מייעד להיכל הקודש, למקום המפגש עם האלוהות, נמצא בתווך כמו קובייה חמשה-ממדית כזאת באמצע המרחב, או היקום, החמשה-ממדי של ספר יצירה.
כאן אתם רואים קשר בין בראשית לבין ספר יצירה, אף שעל פניהם הם נראים כל כך שונים. ספר יצירה נכנס יותר לתוך הקרביים של תהליכי היצירה.

מקור נוסף על בריאת העולם שיכולתי לנסות לפשר בינו לבין בראשית היא קבלת האר"י, התורה המאוד מורכבת של צמצום ושבירה ובניית פרצופים. אך זה הרבה מעבר למסגרת שלנו כאן. (הייתה מי שעשתה עבודה כזו – שלומית אנה ספרא בספרה "בראשית – מחזורים של קיום" (ביתן, 1994) המקבילה בין טבלאות ההתפתחות של האר"י כנתינתן בסוף ספר "בית שער הכוונות" לפרקים בספר בראשית).

אני רוצה להביא לדבר אחר – משהו שנמצא לפני העיניים של כולנו ואף אחד לא רואה אותו. הסודות הגדולים ביותר, לדעתי, הם לא דברים שצריך ללכת לחפשם במקומות רחוקים, אלא הם דברים הניצבים לנו לפני העיניים. עומדים לכולם מול העיניים, מכילים את התשובות לכל הבעיות שהאנשים מתחבטים בהן, וכמעט אף אחד אינו מצליח לראות אותם. הדוגמא אולי הכי קיצונית לכך, שאני רוצה להביא כאן, היא מה שמשמש כסמל ההיכר של ירושלים – היכל כיפת הסלע.לפי האגדה העברית, אותו סלע שמעליו וסביבו בנוי אותו היכל הוא המקום שבו נצבר העפר מארבע רוחות הארץ ונעשה בו אדם – "עפר מן האדמה", כלומר מכל האדמה. נבנה אולי באותם תהליכי יצירה של הגולם כפי שניסו המקובלים לעשות ולחזור על מעשי בראשית בעזרת ספר יצירה (ראה ספרו של משה אידל "גולם"). בכל אופן, האתר הוא בהר הבית בירושלים. ולא עוד, אלא שהאגדה אף מוסיפה שאותו סלע הוא "אבן השתייה" שממנו הושתת העולם, כאשר נאמר "יקוו המים למקום אחד ותראה היבשה, הרי שמסלע זה התחילה להופיע ולהתגבש היבשה.
אמנם זה אולי לא היה עומד במחקר גיאולוגי. היינו מוצאים שהסלע הזה הוא של גיר, של משקעים ימיים, שהיה משהו לפני כן. אבל הדבר המעניין הוא בהקשר שהזכרתי של ארבעת הכיוונים, ארבע רוחות הארץ. קשה לי לדייק, לא היה לי התקציב לשאול איש מקצוע בסוג זה של גיאוגרפיה. אבל נראה שאנחנו כאן בישראל נמצאים במרכז של שטחי היבשות. לא מרכז כדור הארץ, כי הכדור הוא פחות או יותר עגול וכל נקודה היא במרכז. אבל אם נסתכל ביבשות נראה שאינן מחולקות בצורה שווה. יש יותר יבשות ממזרח לקו גריניץ' מאשר מערבה לו, ויש יותר יבשה מצפון לקו המשווה מאשר דרומה לו. המקום של המרכז, של נקודת הכובד, הוא באיזה מקום בסביבה שלנו. בהזדמנות אחרת אראה איך הפירמידה ומכה משתלבות בסכימה גיאוגרפית גלובלית. אך כאן, העניין של מרחק שווה מכל היבשות, התהליך של ביאה מכל ארבעת הכיוונים של היבשות למרכז להתאחד ולהתחבר ולברוא אדם, להיעשות אדם, זה המקום הטכסי הנכון. זה נמצא במזרח התיכון, קרוב לוודאי שבישראל, ואם בישראל, אז המורשת התרבותית שאנו נסמכים עליה קוראת למקם זאת בהר הבית בירושלים. ובאמצע הר-הבית עומד לו ההיכל – שאיננו מסגד – של כיפת הסלע. הוא עומד כבר קרוב לאלף וארבע מאות שנה. עומד ועומד. וחשוב גם להבין שהוא אינו עומד להיעלם. אם יהיה מישהו – ישראלי-יהודי, או נוצרי אבנגליסט, או פרובוקטור של אל-קעידה – שיפוצץ את כיפת הסלע, אזי ממשלת ישראל תהייה הראשונה לעמוד בתור לשקם אותו.זה מראה שהאנשים שבנו את ההיכל הזה היו אנשים מאוד חכמים. כשאתה הולך לחפש מסתורין ואת חכמת שלמה, לך לך אל כיפת הסלע. המקום שכל העיניים צופות בו והראש אינו מבין.
מי בנה את ההיכל? כיוון שכיום יושב לו אדם כאכראם סבארי שם, אז פשוט לחשוב שהמוסלמים בנו אותו. נכון שהיה זה חליף מוסלמי שהזמין את הבנייה, אבל לא היו אז בעלי מלאכה מוסלמים שהיו מסוגלים לכך, האיסלם היה עוד צעיר ובא מהמדבר. זה נבנה על-ידי נוצרים-ביזנטיים ואולי גם יהודים, והיו אלו יהודים ששירתו בו בקודש כשנפתח המקום בשנת 692 לספירה. הם ידעו את הכנת הקטורת ויש עדויות היסטוריות לכך. אבל עיקר השאלה היא מה ניסו לעשות אותם אנשים שבנו אותו, לשם מה הוא נבנה? כיום כל אחד יאמר שההיכל נבנה למזכרת לעלייתו השמיימה של מוחמד דרך שם.
אלי אשד: בזמנו של מוחמד הייתה שם מזבלה בלבד.
יצחק: נכון. אם אתה נוקט בעמדה של מחקר היסטורי, זה לא יכול היה להיות. יתר על כן, יש גם עדות של אשתו שהוא היה במיטתם כל אותו הלילה.

הערה: אם תבדוק תמצא שבשום מקום מוחמד לא טען שהוא עלה לשמים. הוא סיפר על חלום ומי שהיה אח"כ החליף, באכר, אמר לו שהמקום שהוא מתאר מהחלום הוא ירושלים. מוחמד שלא היה מעולם בירושלים לא ידע שזה המקום שראה בחלום, ובאכר לא ראה את החלום, כך שבעצם אף אחד לא בטוח.
יצחק: יש לנו כיום ויכוח גדול עם הפלשתינאים אם בכלל היה מקדש יהודי בהר הבית. ידידי הארכיאולוג סטיבן רוזנברג כתב בג'רוסלם פוסט שאמנם כרגע אין מספיק ממצאים ארכיאולוגיים להוכיח את קיום ומיקום המקדש, אבל התשובה הניצחת שיש לתת לטוענים המוסלמים היא שיפתחו את הקוראן בסורה 17 ויראו שמוחמד אומר מפי הגבורה, מפי גבריאל, שהנה אתם היהודים חטאתם ואללה הביא לכם אויב, ושוב פעם שנייה חטאתם ואללה שוב הביא עליכם אויב שהרס לכם את בית המקדש שנית, כמו בפעם הראשונה. כלומר דווקא בקוראן מצויין שמוחמד האמין שהיה ליהודים מקדש בירושלים. ועצם סיפור העליה של מוחמד לירושלים, הרי אם תפתח את ספרות ההיכלות היהודית מאותה תקופה ולפניה, תמצא שהטכניקה המקובלת באותו זמן לעלייה לשמים הייתה ללכת בעיני רוחך להיכל קודש הקדשים בירושלים – אפילו אם ההיכל עצמו כבר היה חרב מאות בשנים – אבל בתרגיל הרוחני הזה מגיעים לקודש הקודשים ומשם המעלית נפתחת והמרכבה עולה לשבעת הרקיעים.
שאלה: בעיני רוחך כלומר בדמיון?
יצחק: יש לנו ספרות ענפה הנקראת "ספרות ההיכלות" והרבה מאוד ספרות מחקרית עליה. ראה למשל ספריה של רחל אליאור על "היכלות זוטרתי" ו"מקדש ומרכבה" המציג את כת ים המלח בהקשר של "יורדי המרכבה". איתמר גרינוואלד, בעצם מי מחוקרי הקבלה לא התעסק בכך. הייתה טכניקה מקובלת שהגיע באיזו דרך אל מוחמד, שלמד אותה עד שצלח בידו.
שאלה: מוחמד הזכיר את המילה מקדש?
יצחק: כן, מופיע בקוראן הביטוי "בית אלמקדס".

הערה: זה יותר מזה, כשאתה מסתכל על הסיפור שבחאדית', משה מלמד שם את מוחמד איך להתווכח עם אלהים. משה מציג את הנביא החדש לפני האלהים, ששמח לפגוש אותו, והיה מוכן לתת למוסלמים מצווה להתפלל חמישים פעמים ביום. ומשה לימד אותו להתווכח ולהוריד את המספר לחמש תפילות – ממש כמו סיפור אברהם עם אנשי סדום.
זה דבר מדהים. יכול להיות שהכותל המערבי שלנו הוא עומד גלוי בגלל מסורת האגדה המוסלמית ששם הוא קשר את הסוס, ולכן לא בנו בצמוד לו. …

יצחק: בכל אופן מוחמד עצמו לא עלה פיזית ולא ביקר בירושלים . ושבעים-ושתיים שנה לאחר שעקר והיגר ממכה למדינה, ומשם התחילה הפצת האיסלם. ונצחונותיו הרבים. 72 שנים לאחר מכן נחנך היכל כיפת הסלע. הוא מומן מההכנסה שהייתה לחליף מהמיסים של כל מצרים – דווקא מצרים, כמה שנאמר "וינצלו את מצרים" לצורך בניין המשכן.
שאלה: בדיוק 72 שנים?
יצחק: כן, בדיוק שבעים ושתיים שנה, והבניה לקחה בדיוק שבע שנים ושבע שנים ניצלו את מצרים לצורך הבנייה ולבסוף, מספרים ההיסטוריונים, עוד נשאר כסף עודף בקופה. כיום אין דברים כאלה.
זה נעשה בקונסטלציה פוליטית מאוד מעניינת. בגדול, האסלאם עוד לא התבסס בסוריה, ורוב האוכלוסיה היו נוצרים ויהודים יותר ממוסלמים. בנייה זו באה כאילו להצהיר – "אנחנו המוסלמים כאן. איננו פראי מדבר חולפים, אנחנו אנשי תרבות ובונים מבנה מפואר, מבנה של קבע בעיר החשובה לכם, יפה יותר מכנסיית הקבר.

חשוב להדגיש כי הסיפור המקובל שהיכל כיפת הסלע נבנה כדי להזכיר את העלייה לשמים של מוחמד הופיעה בכתבי ההיסטוריונים המוסלמים רק מאות בשנים אחרי שנבנה ההיכל. כך שזה אינו הסיבה המקורית אלא הסבר שהופיע במרוצת השנים, כשאנשים כבר לא ידעו למה זה עומד – בעיר נידחת שלאמיתו של דבר אינה מוזכרת כלל בקוראן – ומי בנה אותו.
רוב ההיסטוריונים הקדומים של האסלאם ראו במסע הלילה של מוחמד לירושלים דבר חזוני ולא מסע גשמי. אך במרוצת השנים גבר ההסבר היותר קונקרטי וחומרי, שהוא באמת עף, על בהמה אמיתית, הוא שהפך לאורתודוקסיה וכיום כמעט אי אפשר להתווכח בנידון עם מוסלמי מן השורה.
כשנבנה ההיכל, קראו לאומנים מכל רחבי האימפריה המוסלמית החדשה והעצומה – ממרוקו וספרד ועד הודו ומחוצה לה (ביזנץ). וכאן אנו ניגשים לעולם של סודות, של סודות גיאומטריה מקודשת שמוחזקים אצל אותם אנשים שעבודתם מחייבת דיוק גיאומטריים, כלומר ארכי-בנאים Master Masons. שחיו בימי הביניים בתוך גילדות די סגורות ושכנראה הידע הפיתגוראי-אפלטוני, ידע גיאומטרי וחזוני, נשמר אצלם. ידע שלא היה זמין לא לכמרים ולא להיסטוריונים, אלא נרכש במסלול אחר של "הון אינטלקטואלי".

שאלה: אתה מתכוון לבונים החופשיים?
יצחק: אידריס שאח, שהיה פופולריזטור גדול של הסופיות, מזכיר בספרו הנפוץ ביותר – The Sufies – את כיפת הסלע בשני מקומות.
הוא טוען שבוני כיפת הסלע היו מה שהוא קרא "Sufi Freemasons" – וזו שאלה מעניינת מהו "סופי" מה מקור השם, האם זה רק משום שאנשים לבשו בגדי צמר, או קשור ביוסף-יוסוף, העושה את העבודה הנסתרת שלו בתוך התרבות השלטת, או שזה קשור בסופיה הקדושה, כלומר החכמה, ואז סופים הם "מבקשי החכמה" (כמו אנשי "חותם שלמה"). מכל מקום, הוא מתייחס אל "הבונים החופשיים" אותם אנשים שהיו להם חכמות נסתרות מתקופה שקדמה לאיסלם. למשל, גדול הניאו-פיתגוראים במאה השישית היה מגרש שבעבר הירדן, כלומר המידע הזה היה כאן בסביבה.

החוקר הבכיר של האדריכלות המוסלמית, פרופסור אולג גראבר, הזכיר דבר מעניין כי כיפת הסלע היא יוצאת דופו באדריכלות המוסלמית ולא חזרו עליה. אין עוד מבנה מוסלמי חשוב שדומה לה והיא לא יצרה ז'אנר. להיפך, היא די אופיינית למה שבנו בנאים ביזאנטיים ומתאים לז'אנר ביזנטיני.
אני חוזר לכך שהבניין הוא עיטור על הסלע המסוים הזה בהר הבית. זה נבנה בתקופה מסוימת והיסטוריונים מוסלמים של תקופה קרובה יותר לבניין נתנו סיבה אחרת, פוליטית ומעשי, לבנייה זו. באותה תקופה של בונה כיפת הסלע, החאליך עבד אל-מאליכ ששלט מדמשק, היה במכה חליף מתחרה בשם אבן-זובייר מהמשפחות העתיקות של מכה והוא מרד בחליף שבדמשק. כשהיו באים אנשים לעלייה לרגל לכעבה במכה, הוא דרש מהם להישבע לו אמונים ולהתנגד לחליף שבדמשק. לכן רצה עבד אל-מאליך להטות את תנועת עול הרגל למקום אחר, ובחר במקום העלייה לרגל המוכר – בירושלים. המקום התאים לאותו טכס – מה עשו בכעבה, עשו שבע הקפות סביב האבן השחורה המקודשת הקבועה בכעבה, כלומר "הקובייה". זה מה שעושים שם עד היום, שני מיליון איש באים להסתובב ולהקיף את הקובייה הזאת. והיכל כיפת הסלע נבנה גם כן סביב אבן מקודשת – סלע הצחארה ואפשר לעשות את ההקפות גם בתוכו ובפאר רב.
הארכיטקטורה של כיפת הסלע מתחילה מהסלע המקודש השייך לבריאת העולם והאדם, ועולי הרגל הולכים סביבו והמבנה מתוכנן בכדי לעשות בו הקפות.
הדבר המעניין שכנראה מי שעמד עליו לראשונה הוא אני, הוא שכל התכונות הגיאומטריות של העל-קובייה מרומזות במבנה האדריכלי של כיפת הסלע. נראה שיש כאן דיאלוג נסתר עם הכעבה האומר שכיפת הסלע היא בדרגה נעלה יותר מאשר הכעבה. שהבנאים (שכאמור לא היו בהכרח מוסלמים) כאילו אומרים – "שם במכה אתם מסתובבים סביב לקובייה, ואילו כאן בנינו לכם סופר-קובייה, מממד יותר נעלה, בואו והיכנסו אליו – זו מעלה גבוהה יותר מאשר שם במכה". אבל כל זה בשפה גיאומטרית שרק המבין יבין.
אפרש זאת: כפי שהזכרתי מקודם, העל-קובייה עם שלושים-ושתיים צלעות היא מעין צירוף של שמונה קוביות ואילו היכל כיפת הסלע הוא מתומן בעל שמונה דפנות. בתוכו יש עוד ארקאדה, מבנה מתומן של פתחים מקושתים, בכל צד של המתומן יש שלושה שערים כאלו ובסך-הכול עשרים וארבעה שערים – וזה מתקשר לעשרים-וארבע הפאות של העל-קובייה, 24 פאות המשותפות כל אחת לשתי קוביות. לעל-קובייה הארבע-ממדית יש שש-עשרה פינות – זה כאילו לקחת קובייה אחת עם שמונה פינות ולהעתיק אותה מרחק של אורך צלעות הקובייה (אך בעצם בכיוון ניצב לשלושת צירי המרחב התלת-ממדי) כך שיש את שמונה הפינות ההתחלתיות ושמונה הפינות של הקובייה שזזה, ושמונה הפינות קשורות בשמונה צלעות חדשות (כך שיש 12 + 12 + 8 = 32 צלעות). והנה בכיפת הסלע יש לפנים מהארקאדה המתומנת עוד ארקאדה פנימית עגולה העשויה ארבעה קטעים של ארבעה פתחים מקושתים כל אחד, וביחד ששה-עשר שערים – כנגד 16 הפינות של העל-קובייה. וכשעולה הרגל מגיע לפנים, סביב הסלע המקודש, ונושא את עיניו לתקרה הכיפתית, וחוזה בתבנית המכילה שלושים-ושתיים "דמויות" של שלושה פרקים – מעין סכמה של בטן, חזה וראש, שאני מפרש אותם כנפש רוח ונשמה. 32 הדמויות הן כמו גלים, והן סמוכות זו לזו בשלושה מקומות ומתרחקות בשני מקומות, מה שמשאיר ביניהן 32 נתיבות המתרחבות ומצירות. הצורה של הרווחים בין הדמויות דומה לצורת הדמויות – מעין עלים אם תרצה, יחד 160 עלים (גימטרייה "עץ" ו/או "צלם").
שאלה: מה המטרה של כל הדברים האלה?
יצחק: אני רואה בזה התוויה של מסלול עלייה, של עלייה תפיסתית-רוחנית. בתחילת המפגש שאלת אותי על המשחקים. מאוד חשוב לי שהמשחקים הללו יהיו מעל ומעבר למשחקים ה"תלת-ממדיים" שזו מילת הקסם catchword כיום, שהם יהיו "משחקים חמישה-ממדיים". ההון האינטלקטואלי שאני שואף אליו הוא לא עוד שיטה להקיז את הדם שיהיה מרשים כשהוא נשפך בכל מיני אפקטים (וגם על זה מוציאים פטנטים), אלא על איך להפעיל סיפור בצורה חמשה-ממדית. איך אתה עובר פינה ופתאום אתה נמצא בתקופה היסטורית אחרת.
אלי אשד: או בעולם אחר.
יצחק: לגבי ירושלים, זיהיתי שמונה תקופות שבנו מבנים מקודשים בירושלים – פגאני עתיקה, ישראלית קדומה, יהודית, פגאנית-פילוסופית, ביזנטית, ערבית-מוסלמית, נוצרית-צלבנית, מוסלמית-ממלוכית – שמונה תקופות המוליכות לכיפת הסלע כשהיא עומדת עוד ועוד בתקופות הקרובות לנו יותר. שני המקדשים עמדו רק כארבע-מאות שנה כל אחד, ואילו כיפת הסלע עומדת יותר מ-1,300 שנה וברור שתעמוד עוד הלאה. לא משנה כמה רעידות אדמה או תהפוכות פוליטיות תבואנה,
אלי אשד:  כמו שאמרת אם המסגד  ייהרס, יבנו  מסגד חדש ..
יצחק: כן, יבנו אותו מחדש, אנחנו בעולם חדש מבחינה זו, לא נותנים למקום כזה שיעמוד חרב.
שאלה: מה הוא הממד החמישי בעצם? האם זה ממד מוסרי?
יצחק: יפה. לפי ספר יצירה זה ממד מוסרי מסוים – "עומק טוב ועומק רע" – אבל ספר יצירה גם מאפיין אותו ב"ראשית ואחרית". אני תופס אותו כממד רוחני-פסיכולוגי שיכול להכיל בתוכו הרבה מאוד ממדים, אבל הם מתכנסים לממד החמישי.

ירושלים :משחק המחשב

שאלה: אתה מעוניין לבנות משחקים שמבוססים על ירושלים ומצבה לאורך ההיסטוריה ?
יצחק: כן. וודאי שמשחקי ירושלים יכילו את אפשרויות כל הפורענויות הללו. ואנשים יתאגדו באלפיהם כדי להביא לפורענות זו או פורענות אחרת. אבל יהיו גם כאלו שיקבלו המון נקודות מכך שהם מסכלים את הפורענויות.
אלי אשד: אולי מהאנרגיה הזאת הנוצרת במחשבים יצא מזה משהו אמיתי.
יצחק: יש תיאוריה קלאסית של דרמה הטוענת כי הדרמה נחוצה לקתרזיס, להתפרק מהרגשות קשות ולהמשיך להתקיים עם הרגשות והכעסים ולחיות חיים נורמאליים עם אנשים נורמאליים.

שאלה  האם סיימת את מערכת המשחקים שלך שעוסקת בירושלים הווירטואלית?
יצחק: לא סיימתי אלא אני עושה את עבודת התשתית. עבודתי כיום היא כשל ארכיטקט היוצר את התוכנית, ולא דווקא של הבנאי המבצע אותה. אני יוצר את התכנית, ודרכה אני רוצה להבטיח את האיכות שכל כך חשובה לי. החשש הוא שברגע שבו תבוא חברה גדולה המוכנה להשקיע עשרות מיליונים כי הם יראו את פוטנציאל – וברור לי שיש פוטנציאל עצום למשחקי ירושלים – הם ירצו ללכת על הדבר הידוע והבטוח ידגישו רק עוד ועוד את הקזת הדם והמלחמות. אני איני רוצה לוותר על הקזות הדם – אין אולי עוד מקום כירושלים שהיו בה כל-כך הרבה הקזות דם של אדם ובהמה, דם במלחמות הרבות שידעה ירושלים ודם הבהמות שנשחטו במקדשי ירושלים. אבל אני רוצה גם את כל השלבים של ה"של מעלה", של ההתעלות, שיהיו חלק מהעניין השלם של "ירו-שלם". לכן עיקר עבודתי כיום היא על גורמי ההתעלות שבמשחק, ואם אנו דנים כאן היום ביצירת ישראל של מעלה, חשוב הוא מה הגורמים לעלייה ולהתעלות. ואם זאת ההזדמנות האחרונה שהחוג שלכם נפגש במקום הזה…

שאלה: אפשר להציע ערעור על התיזה הזאת?.
יצחק: וודאי
השואל: יש לי הרגשה שנניח שאתה מקבל את מאות מיליוני דולרים הנחוצים, מגייס מחשבי-על ומתכנתים וכל מה שצריך, נניח שזה קורה, אני חושש שנקבל את "אפקט החומוס הלבנוני", זאת אומרת שנה אחרי זה מישהו בערב הסעודית יכתוב שיק של שלושה מיליארד דולר ותיבנה ירושלים ווירטואלית אחרת, והיא תיקרא אל-קודס, והמשתתפים בה יזדהו עם הסבל של הפלשתינאים בנכבה, או עם הרדיפות של היהודים, והם יקבלו נקודות על גירוש של היהודים מכל המקומות. ועל מאבק בכיבוש הציוני…
יצחק: אין לי בעיה אם זה. הייתי רוצה להכליל את התסריטים הללו כבר במהדורה הראשונה, לקיים את נקודות הראות השונות, אבל העיקרון הוא כמו שסיפרתי לך בסיפור של גפני – שבסופו של דבר זה נעשה משעמם רק לטבוח יהודים כל הזמן. אולי מחר תיקח את התפקיד של יהודי הטובח מוסלמים, ואחרי כמה חודשים מזה ומזה ומזה, כבר יימאס לך לטבוח ("קצה נפשי להורגים") ואתה מחפש עוד דרכים אחרות לשחק, דרכים שמתעלים בהן. בסך הכול, אם תסתכל במצבה של האנושות, הרי בתחילה יש עניין של מלחמה כל יום אחרי הצהרים. ראיתי סרטים וספרים על גיניאה, ששם אחר הצהרים הולכים להילחם בשבט השכן. זה חלק מסדר היום. כמעט שאף אחד אינו נפגע ממש. אחת לכמה שנים מישהו נהרג. שוברים ידיים ורגלים או שיניים פה ושם. אבל כול יום מוציאים את המרירה והתוקפנות. בהמשך היסטורי העניין הולך ומתארגן יותר, ויוצאים למסע מלחמה לאחר שאגרו לשם כך משאבים, ויש תקופה של ימי הביניים עם הרבה מלחמות בין אחוזות ודוכסויות סמוכות, ובהדרגה העסק המלחמתי הזה נבנה ומושקע בו יותר. מה קורה? יותר משאבים מושקעים בהכנה למלחמות וניהולן, אבל התכיפות של המלחמות יורדת. החל מ-1945 כבר לא היו יותר מלחמות עולם – אלא אם תקרא לרדיפת האל-קעידה בהרי אפגניסטן מלחמת עולם. לא היתה מלחמת עולם, משום ההרתעה בכל הנשק שהוכן. אולי עוד תהייה , כלומר מה שקורה עם המלחמות הוא שהן הופכות יותר נדירות, יותר הרסניות, ויותר מסוכנות – אבל גם מתקרבות לאפשרות שכל העסק המלחמתי ייעלם, או ששוב תישארנה רק מלחמות קטנות של איזה זנבות.
הערה: או שזה ייעשה ווירטואלי
יצחק: או שכן, שכל האנרגיה למלחמות תלך לווירטואלי.
אלי אשד: נראה לי שזה נשאר במקומות  נידחים כמו אפגניסטן וסומאליה . בשאר העולם "המערבי "  כבר אין לאנשים  אנרגיה למלחמות. אותם אנשים באפגניסטן, זה כול מה שהם בעצם מכירים.
יצחק: כן, במקרה יוצא שאני מקבל דוחות על אפגניסטן מכמה כיוונים, ודווקא אותם אנשים המעניינים אותי ביותר בפקיסטן ואפגניסטן – הפתאנים או הפשטונים – שהם ללא ספר מצאצאי עשרת השבטים, זה מידע בהחלט מבוסס. אם יש דבר ברור ביחס לשבטי ישראל האבודים, זה הם. הם בעצמם אומרים את זה, אף כי הם כיום מוסלמים, ולא סתם מוסלמים אלא מוסלמים קנאים, ולא סתם אלא שהם אוהבים להילחם. אין כמו הפשטונים שפשוט אוהבים להילחם. אם יש שלטון זר, ויהי רוסי או אמריקאי – אז נלחמים בו. ילכו הזרים והם ילחמו זה בזה, אבל על מנת המלחמות שלהם הם לא יוותרו. מצד שני, אנשים במה שאנו קוראים "העולם המערבי", אבל גם ביפן (מאסו במלחמות). יפן זה מקרה מאוד מעניין. היה יפני שאמר לי פעם שהמזל של היפנים הוא שהם נוצחו במלחמת העולם השנייה. כי הם היו אומה כל כך מיליטאריסטית ופשיסטית ועכשיו הם אינם נוגעים בכלי מלחמה. אבל במשחקים של מלחמות, וואו מה שהולך שם.
אלי אשד: גם הגרמנים כך, אני חושב. כלומר גם הגרמנים היום הם די רודפי שלום. אבל אם אתה קורא חוברות שונות בגרמנית לבני נוער הן עקובות מדם.  ….
יצחק: בכל אופן, במשחקים שאני רואה יש מידה מסוימת של קורבנות והקזת דם – כמו שמקדש היה. מקדש, בית ראשון ושני, היו מקומות שבהם הקיזו הרבה דם של בהמות שקנו אנשים בכסף רב, כלומר בדמים רבים, כדי לרכוש את אותה בהמה ההולכת להישחט במקדש, והם לא מקבלים את כול הבשר לעצמם, הרבה הולך לכוהנים ויש קרבנות המועלים כולם לעולה – וכאן במשחקי המקדש אנשים יקריבו את המושגים החביבים עליהם. עולה הרגל יתחיל במושג מסוים, בקונצפט מי הוא ומה טוב ומה רע, אבל בשביל לקבל יותר נקודות במשחק זה יעבור כמה התאמות.
הערה: זה RPG, Role Playing Games
יצחק: מעניין, כשאמרת לי RPG אני חשבתי על אותו נשק של טיל אישי.

למשל כשעוברים במשחק, אותו הנוף יוכל להשתנות בין איך הוא נראה לאדם חסר כהה ואגואיסטי שרואה רק את עצמו ורק את הצרכים הפרטיים שלו, לאדם מפוקח שמכיל ומעורב ביותר ויותר. בהתאם למצב תודעה. יש לסי אס לואיס (מחבר "דברי ימי נארניה) סיפור The shoddy lands על סטודנט שבא אל הפרופסור שלו בלווית החברה שלו. לפתע המספר רואה את העולם דרך עיניה של אותה בחורה, שהיא בחורה מאוד המונית וכל מה שהיא רואה זה בליל מטושטש ואפור ללא פרטים. אבל פתאום משהו מואר, יש ורד בחלון של חנות תכשיטים, והתכשיטים זוהרים. אבל כל השאר אפור וחסר פרטים ואופי שלא מבחינים בו. לעומת מבט כזה, יש מי שיסתכל ויראה פרטי-פרטים, ויראה חיות שזורמת אפילו דרך האבנים. אז זה גם כן ממד שאפשר להראות אותו בגרפיקת מחשבים. איך להראות את ממד הזמן זה יחסית ברור, אתה הולך קדימה ואחורה בזמן, אבל גם יכול ליפול, נאמר, לתוך תקופה פרסית או אחרת. קח למשל ישראלים ופלשתינאים, ותראה שבתקופה אחרת התפקידים בדיוק הפוכים.
לאחר שעברת ארקאדות של משחקים, מבלי לחשוב על כך ולסדר זאת בצורה מושכלת, זה לא בית ספר (ובוודאי לא חינוך חובה), תדע שכן יש שם יהודים, או שיש פלשתים-פלשתינים שהם צאצאי היהודים. אם האחר יתפוס את אותה תפיסה היסטורית רחבה, אפילו מתוך משחק, ההצדקה של קיומנו, של הקמת מדינת ישראל באמצע העולם המוסלמי, תיהפך לברורה – בעוד שכרגע פשוט לא רוצים לדעת את הסיפור שלך. החכמה היא לספר את הסיפור הזה בצורה אוניברסאלית ובאמצעות המדיה שמיליוני אנשים יצרכו.
הערה: העתיד שהופך להווה
שאלה: האם הכוונה כאן למשחק שבאיזו צורה, המשתתפים בו יהיו מוסלמים? בשורה התחתונה…
יצחק: המשחק יחייב אותך להצהיר את עצמך בתפקיד של איזה שבט מאותם תריסר שבטים. וחלק מן השבטים יהיו מין תופעה בתקופה מוסלמית בגאונה…
הערה: השחקן שאתה מדמיין אותו הוא מוסלמי, הוא יושב היום בבגדאד או בקהיר והוא משחק במשחק הזה, ובסופו של דבר הוא יוצא מזה עם תובנות, לגיטימיות מבחינת עצמן, המאפשרות לו לקבל כלגיטימי, אפילו צודק, את קיומה של ישראל בלב העולם הערבי.
יצחק: כן, וזה ייתן לו עוד יותר, בשביל להמשיך ולזכות בנקודות במשחק, הוא יצטרך לעשות תקופה שבה הוא ישראלי. כללי משחק הם כללי משחק, ואנשים מקבלים אותם כל זמן שזה מהנה, it is Fun. אתן לך דוגמא ששמעתי מאדם בשם גפני שכתב בזמנו כל מיני טרזנים…
אלי אשד: שרגא גפני?אני מכיר אותו הוא המחבר של ספרי דנידין "הספורטאים הצעירים ".
יצחק: כן, שרגא גפני סיפר לי שכשהם היו ילדים בנווה שלום ליד נווה צדק, היה מגרש ריק בין נווה שלום של היהודים ומנשיה של הערבים. הילדים אהבו לשחק שם כדורגל, אבל מה? היו כל הזמן רבים ומפריעים לזולתם, עד שהתכנסו יום אחד ואמרו, זה לא עסק, בואו ונשחק זה כנגד זה, נשחק כדורגל. יהודים נגד מוסלמים. עשו זאת זמן מה ואז נוכחו שזה לא בסדר. בקבוצה אחת יש אנשים יותר גדולים וזה לא פייר, זה לא משחק מעניין. אז סדרו מחדש את הקבוצות כקבוצות מעורבות, ותוך זמן קצר הנאמנות של המשתתפים לא הייתה יותר לדת או לרקע אלא לקבוצה שלהם. זה הסיפור שסיפר לי שרגא גפני.
ואני מתאר לי שמשהו מעין זה (יקרה במשחקי המחשב הנידונים. במשחק כזה) אתה משחק בפרטיותך, אולי זה מעניין לרגע (להחליף תפקיד). אולי מעניין לנסות את התפקיד של (היהודי). היהודים האלה, מספרים עליהם שהם שולטים בעולם שהם אנשי מזימות (וזה אולי מעניין). אתה יודע אולי שביפן מצד אחד ישנה אנטישמיות עצומה אף שבכלל לא היו שם יהודים, ומצד שני יש מין קסם בנושא. בסין של היום יש בעיקר את הקסם וחושבים שהיהודים הם מעצמה בערך בגודל שלהם. אשרי המאמין
הערה: הם יתחילו ללמוד תנ"ך…
יצחק: בכל אופן, אני טוען שיש לנו סיפור מרתק. אנחנו יושבים כרגע מעל האולם שבו הכריזו על הקמת מדינת ישראל, שנתפסה באותו זמן, ואצל אנשים רבים עדיין, כסיפור היסטורי חשוב והתגשמות של התורה. ואני אומר, בואו ונעשה הרבה הרבה יותר קילומטראז' מהמסורת ומהמשאב הזה. אין הרבה סיפורים שהם כל כך פוריים בשביל לעשות פיתוח משחקים סביבם.
כשעושים משחק מחשב, אז ממילא אנשים נוטלים לעצמם כל מיני זהויות. אתה יכול להפוך למפלצת – ואנשים עושים זאת בכיף. יכולה להיות רתיעה מהאחר, אבל יש גם משיכה לשחק את התפקיד של האחר, ובתוך כל מיני דרמות פוליטיות שמשתרעות על פני מאות בשנים, משחקות בממד הזמן קדימה ואחורה, ואם נקודות הזכות במשחק מסודרות באופן כזה שאתה יכול לקבל כך וכך נקודות בעבור בצוע הקזות דם מוצלחות – אבל יכול גם לקבל עוד הרבה יותר על ידי זה שאתה מארגן את הדברים, ומשנה פרמטרים של המשחק שמשפיעים על אלה שרצים ונלחמים ברחובות, כי כאן זה כבר עניין של אסטרטגיה, ואז אתה יכול לעלות עוד ועוד רמות, וכל זמן שהפעולה ברמה הזאת היא מרתקת, ויש לה תגמול של עוד ועוד נקודות במשחק, אזי …
אתן לך דוגמא של משחק שצפיתי בו בחודש האחרון, יש משחק בשם קינקו (Cinco) שבו צריך למלא חמשה תאים סמוכים לאורך לאורך או כצלב. אשתי די מכורה למשחק הזה,
שאלה: סודוקו?
יצחק: לא סודוקו, זה המשחק מחשבים שבא אחרי הסודוקו. שנים היא הייתה מקרותקת לסודוקו ועכשיו יש את המשחק החדש הזה, והיא מגיעה לעתים לשלושת אלפים נקודות. כשבקרתי בחיפה את ידידי פרופסור מיכה בורט שהיה דיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, ואנחנו עובדים יחד על תערוכה למוזיאון ישראל, ואני פתאום רואה את מיכה שאינו יודע להשתמש במחש?
? ואפילו לא לעיבוד תמלילים משחק ומשחק במשחק הזה, ואני מסתכל ורואה שהוא הגיע אולי לשתים-עשרה אלף נקודות. כיון שיש לו חוש גיאומטרי ומרחבי מהטובים בעולם, הוא רואה היכן לשים את הסימן הבא בתוך סביבה משתנית. כלומר, האדם שמצטיין במשחק הקינקו הוא אדם שיש לו תפיסה מרחבית משופרת. ואני רוצה לחנך גם לתפיסה של מרחב מוסרי דינאמי שיש לנווט בתוכו באותן כשירויות.
אני רוצה לשוב לשאלה ששאלה אותה עלמה – שרצתה לדעת על בריאת העולם ורצתה לדעת על מערכת היחסים בין בני האדם. זה יהיה בדיוק הלוז של המשחקים המתוכננים, היחסים הבין-אנושיים של אותם הנבחרים שמגיעים כבר לעמדות של השתתפות בסנהדרין ולעמדות של משרתים בקודש ושל הממשל של אותה ישראל של מעלה, ואותם כישורים פנטסטיים שיזדקקו להם בכדי להיות אור לאנושות, לסדר אותם בצורה כזו שאתה כל הזמן מתרגל את הכישורים הבין-אנושיים הללו – וכשגמרת לשחק ולתרגל, משהו מכל זה יישאר בשביל יחסים בין אנשים בעולם הזה.

בית המקדש הוירטואלי

שאלה: מה עם המקדש הווירטואלי שאתה רוצה לבנות? אתה עדיין בעניין הזה?
יצחק: למקדש הווירטואלי שאני עוסק בו יש שני מרכיבים חשובים, של מעלה ושל מטה. התחתון הוא היכל כיפת הסלע כמו שהיא, אמנם באופן ווירטואלי. אין פטנט על זה, לא היו עדיין פטנטים כשהיכל הזה נבנה. אבל יהיו בו אפשרויות שימוש שהוואקף כיום אולי ימותו ולא יתירו להשתמש בו כך. אפשר יהיה להשתמש בו כאילו היה חלק מסוים מהמקדש.
(ובאשר למרכיב של מעלה) יש ויכוח בין חכמים ביחס לבית המקדש השלישי. נתחיל בחזון יחזקאל. באתר שלי שמתי מאמר בשם "המקדש העתידי הוא חשמלי". ראשית, בפרק א' יש משהו שמופיע מתוך הענן, עם חיות, ואופנים, ודמויות ומעליהם רקיע כעין הקרח הנורא וממעל לו משהו כדמות אדם. אבל כל הדמויות הללו מופיעות לפתע מתוך הענן של אורות "ונוגה לו סביב". ואני טוען כי זאת הצגה הולוגרפית של אורות בתוך הענן, שהוא המדיום למופע
אגב, אלי, פרסמת גם ספר אחר שלי, על יהודה איש-קריות the Truth about Judas ובו פירוש משלי לקודכס גנוסטי מהמאה השנייה שנמצא ופורסם לאחרונה. שם יש דבר דומה, ישו אומר ליהודה איש קריות שילמד אותו בסוד משאר השליחים, המתוארים בספר כשוטים ועבריינים ואפילו רוצחים וודאי שחסרי הבנה, את המסתורין של הבריאה. ואז באים עננים ונראה ענן זוהר Luminous Cloud. ישו פותח לו את הענן ויש בתוכו דמות של יוצר עולמות, והיצור הזה יוצר דמות אחרת, היוצרת בתוכה דמויות אחרות – והכל בתוך העננים.
כך שלפי דעתי חזונות המקדש שמתאר יחזקאל מפרק מ' ואילך הוא רואה דבר שמבליח מתוך הענן. וגם כתוב בפירוש בהמשך שאותו מחזה שיחזקאל ראה על נהר כבר, מה שאנו קוראים "המרכבה", נכנס פנימה למקדש דרך השער הפונה קדים (מזרחה).
אלי אשד: יכול להיות שהוא רואה משהו מהעתיד.
כן, בדיוק. לפי דעתי גם יצחק ראה דבר כזה בעקדה. השם "יצחק" צריך לעורר תמיהה, ואנחנו עדיין בשבוע של פרשת "וירא" – מה היה לו לצחוק בעקדה? לפי דעתי הוא ראה מסוף העולם ועד סופו, כל התקופה של ששת אלפים שנה (שרובה מבחינתו בעתיד) ראה מה קורה במקום הזה שהוא מרכז היבשה. מתוך הששת אלפי שנים אלו, כיפת הסלע ניצבת לה יותר משלוש-עשרה מאות שנים, ולראות את מה שעבורנו עוד עתיד, לראות כיצב נלחמים עליה וכיצד בסוף כנראה משלימים דרכה. יש לו סיבה טובה לצחוק, כי הוא נוכח מזה שהסיפור האישי שלו לא נגמר, אלא להיפך, הוא מתאשש ומשפיע יותר ויותר.
במקורות היהודיים יש וויכוח ביחס לבית השלישי, האם הוא ייבנה בידי אדם מלמטה למעלה, מהארץ – או הוא יירד מהשמים, מקדש של אש מן השמים, בנוי ומשוכלל, שזו למשל דעתו של רש"י, שהוא בחזקת מפרש ופוסק חשוב.
אלי אשד: ואתה היית רוצה ליישם אותו מעל לכיפת הסלע?
יצחק: כן. אני מתכנן שייבנה משהו שיחזיק ענן קשור בהר. המדרש לפרשת וירא אומר שכאשר אברהם ביום השלישי למסע נשא עיניו וראה את המקום מרחוק, הוא ראה "ענן קשור אל ההר". מה הוא "ענן קשור אל ההר", הוא קשור ממש כמו שקושרים בהמה ואפילו את סוסת הבוראק, כדי שלא תברח. למה שלא יברח הענן? כי רוצים לקיים שם הצגה והענן הוא מסך ההקרנה לכן אסור לו לברוח או להיעלם. בדרך כלל לא מעונן מעל ירושלים. כך שאני צופה שתהייה קובייה עצומה שקופה שמוחזקת, בין אם ע"י בלונים מלמעלה או מבנה עמודים גבוהים מלמטה
אלי אשד: מה שהצגת בציור  הוא ספינת אוויר.
יצחק: בתמונה זו ספינת אויר, אמנם בגודל שכלל אינו מתקרב לגודל הנחוץ לדבר כזה. יהיה נחוץ משהו כמו שמופיע בסרט Independence Day, תלוי מעל העיר. בכל אופן, או שזה נמשך מלמעלה, או נתמך מלמטה. לאחרונה הקימו בירושלים את גשר המיתרים עם העמוד המדהים שלו הנושא את המיתרים. ואני חוזה ארבע עמודים כגון זה, מארבעה כיוונים, מחזיקים את הקובייה הענקית הזאת ביניהם, ובתוכה מקרינים. מהמקרינים? למי שאמון על חזון יחזקאל יש תמונות מרשימות בחזונו. אני זוכר מנהיג סופי בקליפורניה (דומני ששמו היה פיר ויליאת חאן) שערך חגיגות שבהן נשאו דוגמיות של חיות המרכבה ושל הדמות כדמות אדם שמעליהן. הנוצרים יודעים למה הם מחכים, יש בספר דניאל חזון שחוזר אחר-כך כמה פעמים בברית החדשה הנוצרית – לראות את ה"בר-אינש", את "בן-האדם" נוחת מבין ענני השמים – וזו הציפייה העיקרית של הנוצרים האבנגליסטים. אני הייתי מזמין גם אותם עם באפשרות לראות את אותם חזונות.
אלי אשד: הם רוצים שיהודים יבנו את בית המקדש רק בשביל שהוא ייחרב מיד ויביא בכך לביאת המשיח ולהשמדת כל היהודים שיסרבו להכיר בישו כמשיח האחד והיחיד ….
יצחק: אבל גם אתם אפשר לדבר, הלך הרוח האבנגליסטי
הערה: אם יבנו את בית-המקדש, זה יביא את האפוקליפסה.
יצחק: וודאי שרוב האבנגליסטים נעולים על קונצפט מסוים. למשל, כשרציתי לקדם את התוכנית הזאת כמשהו שימנע מלחמת עולם שתפרוץ בקשר עם הר-הבית, והייתה צריכה להיות הצבעה עולמית בין הצעות שונות, ניסיתי להציע למנהיגים אבנגליסטים לתמוך בה, והם אמרו לי שהם לא רוצים – לא רוצים למנוע מלחמת עולם – שהרי כל זה כתוב בתנ"ך וצפוי לקרות. אבל בשיחות של אחד לאחד הייתה לי לא פעם הזדמנות להגיד לאנשים להסתכל בספר יונה. יונה נדרש להכריז "עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת". נינווה בעצם התהפכה באותו הזמן הקצוב, אבל לא בצורה שהנביא הבין את ההפיכה. היא נהפכה מבחינה מוסרית, אנשיה חזרו בתשובה וכפרו על חטאיהם. נבואה אינה חייבת להתגשם במאה אחוז. אם תתנהגו בצורה טובה, הפורענות לא תתקיים. ואם תמונות השמד של הע?
?לם כשרק סיעה מסוימת עולה עם ישוע לירושלים של מעלה מושכות אנשים, אני אציע להם לבוא ולהשקיע וליצור משחק שבו תוכלו לחוות את כל הדברים האלו כל יום. הרי אינכם בטוחים שתספיקו לחוות בפועל בחייכם את אותם דברים שאתם משתוקקים אליהם – אז לפחות תהיו בסרט, או תהיו במשחק.

סוף הקלטה…

ראו גם

מפגש עם הטכנומאג 

דף הפייסבוק של יצחק חיוטמן 

הבלוג של יצחק חיותמן 

האתר של יצחק  חיותמן

אפוקליפסה עכשיו ? כתבה בWIRED על חיות-מן

בית מקדש הוירטואלי

ירושלים באחרית הימים

אבן השתיה והחורבן