משפט המלוכה של שמואל הנביא-חיים מזר ואלי אשד

הספרים האבודים של התנ"ך

אנחנו ממשיכים במסע שלנו אל הספרים האבודים של המקרא     מסע שהחל בחקירת התעלומה של "ספר ה"ישר

והמשיך עם התעלומה של הביוגרפיות האבודות שנכתבו בידי נביאי  המקרא ומוזכרות בספר "דברי הימים "בלבד.
כחובב ספרים מסתוריים מוחרמים ואבודים באופן כללי, יש לי עניין רב בכל הספרים האבודים שמוזכרים בתנ"ך   בספרימקרא  שונים מוזכרים ספרים שונים שעליהם הסתמכו והתבססו כותבי התנ"ך,ושהיו מן הסתם מוכרים לקוראיהם הראשונים. אך ספרים אלו ,כל אותם ספרים שהיו בספריה של המלך שלמה ,או למצער הספרים שהיו בספריה המלכותית בשומרון בימי המלכים  אחאב ,וירבעם השני והושע בן אלה בישראל לפני חורבנה בידי האשורים או בספרית  בית המקדש בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו  וצדקיהו לפני החורבן בידי הבבלים לא היגיעו  לידינו. 

 מה בדיוק היה בהם נשאר בגדר תעלומה  שבה התחבטו רבים וטובים לאורך הדורות.
אנחנו יכולים רק להניח שמה ששרד בתנ"ך  היה המיטב שבמיטב. אבל אנו לא יכולים  להיות בטוחים בכך

. מה שברור הוא שכמה מאותם הספרים האבודים  היו מוזרים ומסקרנים ביותר.
אנחנו ממשיכים בסדרת המאמרים שנכתבת על

ידי חיים מזר ועל ידי על הספרים האבודים של המקרא.

בימים אלו פורסם ספרו המעניין מאוד של חוקר המקרא אמנון שפירא דמוקרטיה ראשונית במקרא : יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים שבו הוא מראה שאת יסודות הערכים הדמוקרטיים המקובלים כיום במערב ניתן למצוא בתנ"ך או לפחות בחלקים מסויימים בו . ולרגל פרסום הספר נפרסם באתר זה שני מאמרים שעוסקים בהתפתחות רעיונות דמוקרטיים במקרא. והמאמר הראשון שהוא עבודה משותפת של חיים מזר ושל אלי אשד עוסק בספר האבוד של הנביא שמואל שבו היציג לראשונה בהיסטוריה תוכנית למלוכה חוקתית שבה המלך אינו שליט עליון ומוחלט  אינו בנו של האל וגם לא משיחו או שליחו או נציגו או  משהו אלא לכל היותר-במקרה הטוב ביותר  ראשון בין שווים .המאמר השני הוא "הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך " מאת חיים מזר.

משפט המלוכה של שמואל הרואה

מאת חיים מזר ואלי אשד

גרסה מקוצרת  של המאמר מאת חיים מזר פורסם בהד המח"ר גיליון מס. 9 1994

חלק נוסף פורסם באתר "הידען " בשם "שמואל -כהן עם ילדות בעייתית ".

וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה, וַיִּכְתּבֹ בַּסֵּפֶר, וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה; וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת-כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ.
( שמואל א' פרק י)
: שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות
( בבא בתרא יד , עב .)
שמואל הנביא היה אחד הנביאים הבולטים בתולדות ישראל .הוא אחד משלושה נביאים שהיו גם מנהיגים ביחד עם משה רבנו ודבורה הנביאה.

שמואל: כהן עם ילדות בעייתית

ספר שמואל א' פותח בסיפורה של חנה אשר התקשתה להרות ולאחר תפילותיה ותחנוניה לאל ,זה נעתר לה והיא אכן יולדת בן וקוראת לו שמואל.בעקבות לידתו של שמואל היא ילדה שלושה בנים ושתי בנות(שמואל א' ב' 21 ).לפני לידת שמואל חנה נדרה כי אם אכן תלד בן, תיתן אותו ל"יהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו"(שמואל א' א' 11 ).הקורבן שהיא מוכנה לתת הוא גדול מאוד.אין מדובר בקורבן דמים,אלא בנכונות לוותר על הבן ובמקום להיות ילד רגיל הוא ישמש בקודש. וזה מה שהיא אכן עושה.היא העבירה את שמואל לחסותו של עלי הכוהן "והנער משרת את יהוה את פני עלי הכוהן"(שמואל לא ב' 11 ). על נדר זה חנה חייבת היתה לספר לבעלה,אחרת איך תסביר לו שהילד לא יגדל יותר בבית,אלא בביתו של אדם זר גם אם מדובר בעלי הכוהן.מסיבה זו אי אפשר היה להסתיר משמואל עם התבגרו שאביו מולידו הוא מי שהוא אחר ולא הכוהן שבביתו גדל.

שמואל העביר את ילדותו שלא במסגרת הרגילה. הוא לא גדל בבית הוריו.קשה לומר שאלקנה אביו הרגיש בכך בנוח.לא הוא שגידל את בנו אלא מי שהוא אחר.שמואל עצמו,משעה שעבר לבית עלי נותק מסביבת הגידול הטבעית שלו והיה ספוג כל כולו באווירת הקודש,בתוך ביתו של המנהיג הרוחני של העם. התנהגותו היתה בוגרת הרבה מכפי גילו בבחינת המעמד מחייב. משעה שנולדו אחיו ואחיותיו האם המשיך להתרועע איתם,חלק מחוויות הילדות הקשורות למעשי משובה שבין אחים ואחיות? הקשר היחידי שהיה לו עם בית ההורים היה עם האם כפי שנרמז בפרק ב' 18-19 :"ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד. ומעיל קטון תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים".בבגדים שהיא תפרה לו היא גם הכינה אותו נפשית לתפקיד רם לעתיד לבוא.האם נהגה בחוכמה? הוא כילד הרגיש מחוייב לכך .קרוב לוודאי שלא פעם שאל את עצמו האם הוא אכן עומד בציפיות שמצפים ממנו.

מי מילא בפועל את תפקיד האב? היה זה עלי הכוהן. מכיון שבניו מעלו באמונם כלפי האל(שמואל א' ב' 12 )אימץ עלי את שמואל וראה בו את ממשיכו,בו הוא יוכל לשים את כל יהבו.סביר ביותר להניח שגם עם כך אביו מולידו לא הרגיש בנוח.שמואל היה חייב להתנתק אט אט מאביו הביולוגי ולהישען על עלי ועלי כבר לא היה אדם צעיר. סביר להניח ששמואל חרף המעמד שאליו נשאב והאהבה שהעניקו לו אמו ועלי הטילו עליו מעמסה כבדה מאוד.הוא היה צריך להתמודד לאורך זמן עם השאלה את מי יאהב יותר, את אביו מולידו או את עלי?

איך התמודד שמואל עם ילדות בעייתית זו? רמז לכך מוצאים בפרק ב' 26 : "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים". נראה ששמואל היה נער בריא בנפשו ונבון.הוא השכיל להתמודד עם בעיות ההתבגרות הלא שגרתיות שלו. למרות שגדל בתוך האליטה הכוהנית לא הרגיש עצמו מורם מעם. במקביל לעבודת הקודש אותה מילא בנאמנות ,יחסו כלפי האנשים סביבו היה חם ולא מתנשא. הקשר שלו אתם היה בגובה העיניים.בפרק ג' 20 נאמר : "וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה".

לשמואל היו גם תכונות תרומיות של מנהיג ושמו הלך לפניו בכל ישראל כאדם נאמן ושקול, מה שמעיד כי לבד מתבונתו והיושרה שלו הוא ניחן גם בתכונות של מנהיג.

ופרט לכך הוא התגלה גם כסופר.

שמואל הסופר

לדברי חז"ל  שמואל היה סופר פורה למדי,ואיך שהוא במהלך חיים גדושים ופעילים בזמן שהיה עסוק בשפיטה והנהגה של העם כשהוא נודד ממקום למקום,ובזמן ששימש כמנהיג רוחני לצידו של המלך הראשון שאול הוא גם מצא זמן לחבר ארבעה ספרים שונים .
הוא חיבר את ספר שופטים . ספרו הידוע ביותר היה  ספר שמואל  שאולי במקור שמו היה "דברי שמואל הרואה " ושם נכתבו "דברי דוד המלך הראשונים "(  דברי הימים א'  פרק כט פס' כט) ומן הסתם הכוונה רק לחלק מסויים בספר שמואל א' המגיע עד פרק כז לאירועים שלפני מותו. שאר הספר על פי חז"ל הושלם בידי נתן הנביא וגד החוזה שהיו יועצי המלך דוד(בבא בתרא טו ע"א והם כנראה כתבו ספרים נפרדים שלעתיד שולבו עם ספרו של שמואל שבמקור לא היו קשורים אליו. ).

לפי המסורת שמואל  כתב גם את מגילת רות העוסקת בתולדות המשפחה של דוד בן ישי שאותו משח שמואל למלך. .

אלא שהיה גם ספר רביעי שאותו כתב שמואל והוא נשאר מסתורין.

. בספר שמואל עצמו   מצויין רק פעם אחת ששמואל עסק בכתיבה וזה דווקא לגבי ספר שאינו אחד מהשלושה האלה ששרדו בידינו .וזה ספר העוסק ב"משפט המלוכה. ".
( במקרא אגב מוזכר רק סופר אחד ויחיד שהיה פורה יותר משמואל וזהו קודמו משה שעל פי המסורת חיבר את חמשת ספרי התורה ואולי גם ספרים נוספים שלא השתמרו על בלעם החוזה ועוד. ).

אך מה בדיוק היה בספר "משפט המלוכה " הזה? זה אינו ברור.

התנ"ך אינו מוסר לנו.ובכלל מונח זה מוזכר במקרא רק פעם אחת ויחידה אבל בצורה שממנה אפשר להבין שהכותב מניח שלקוראיו ידוע היטב מהו אותו "משפט מלוכה" שמן הסתם היה מוכר וידוע היטב בחוגים של כותבי המקרא .
ככל הנראה המדובר במסמך חוקתי. ואם כך היה זה ספר חשוב אף יותר בעיני שמואל ובני תקופתו מאשר שלושת הספרים האחרים שאולי חיבר.
אצל העמים האחרים עד כמה שידוע לנו לא היו בדרך כלל מסמכים מגדירים את זכויות המלך לעומת זכויות העם . ובדרך כלל או תמיד זכויותיו של המלך היו חד צדדיות ומוחלטות והדבר היה בגדר מובן מאליו .
עד כמה שידוע לנו לפני המאה ה11 לספירה ( זמנו של שמואל הנביא) או המאות ה-שמינית –שביעית לפני הספירה ( התקופה שבה נכתב- נערך ספר שמואל בגרסה המוכרת לנו היום ) לא ידוע על שום אומה במזרח התיכון או בעולם כולו שהיה לה איזה היא חוקה שקובעת את יחסי שילטון עם העם. ואת המגבלות והזכויות של שני הצדדים .
כלל האנושות בכל העולם נישלטה בידי מלוכות אבסולוטיות של אלים או חצאי אלים או בני אלים בעיני עצמם ובעיני האוכלוסייה שעליה שלטו להוציא יוצא דופן אחד: עם ישראל בימי שמואל הנביא .

שמואל מברך את המלך החדש שאול ..ציור מאת דורה .

וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל  זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה. ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם. ו וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה. {פ}
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים–כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ. ט וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם: אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. {ס}
י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, אֶל-הָעָם, הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ. {ס}
יא וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת. יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו. טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.
יט וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. כ וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ. כא וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם; וַיְדַבְּרֵם, בְּאָזְנֵי יְהוָה. {פ}
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ. {פ}
( שמואל א' פרק ח)

שום תשים עליך מלך

בהתייחסות הכתוב לדרישת העם משמואל למלך מצוינים שני סוגי משפט והם משפט המלך ומשפט המלוכה. מבחינת דרך התייחסותו של שמואל למושגים אלה נאמר לגבי משפט המלך כי שמואל תיאר בפני העם בנאום את מהותו של משפט זה:"ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם"(שמואל א' ח' 11) ולגבי משפט המלוכה נאמר:"וידבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ויכתוב בספר"(שם י'25).

הדברים לא רק נאמרים אלא גם נכתבים.זאת הפעם היחידה בספר שמואל שבה מצוינת פעולת כתיבה של שמואל.מילה כתובה מטבעה היא בעלת אופי מחייב.מהו ההבדל בין שני מושגים אלה?
כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךבּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ–וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו–לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול–לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
( דברים פרק יד)
[

שמואל מושח  את דוד בן ישי למלך.

להבהרתם של מושגים אלה נחזור לספר דברים פרק יז' פסוקים 14-20.בפסוקים אלה מועלית האפשרות כי העם ידרוש ביום מן הימים מלך. הסייג היחידי הוא לגבי מוצאו של המלך.שיהיה זה " אשר יבחר יהווה אלוהיך מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך יהיה".האיסורים היחידים שיוטלו על מלך עתידי זה יהיו איסורים מוסריים כמו לא להחזיק מספר גדול של סוסים,לא להחזיק מספר גדול של נשים ולא לצבור כמות גדולה של כסף וזהב.
שמואל בתארו את משפט המלך לא מתייחס לאיסורים אלה. הוא מתאר פעולות שהמלך ינקוט בהם בהזהירו את העם מפני עריצות המלך(שמואל ה' ה' 11-21 ) כדוגמת גיוס אנשים בכוח לטיפול ברכושו כמו חריש, קציר ,ייצור כלי מלחמה וכלי רכב,הפקעת שדות וכרמים ומסירתם לעבדיו ולסריסיו וגיוס בנות העם לרקחות, לטבחות ולאופות.

במשפט המלוכה,ההתייחסות של שמואל אינה למלך כפרט אלא למוסד המלוכה כפונקציה שלטונית. לאור אזהרתו של שמואל מפני עריצות המלך ואי התייחסותו לאיסורים המצוינים בספר דברים, האפשרות היחידה שבאה בחשבון להבהרתו של מושג זה היא ששמואל רצה כשתקום המלוכה,למנוע את עריצותה של המלוכה כמוסד. שמואל בספרו כתב את אשר לדעתו,מה המלוכה רשאית לעשות ומהם סמכויותיה , ומה איננה רשאית לעשות. ואין זה בסמכויותיה ספר בעל אופי משפטי הקובע את התחייבויותיהם של כורתי הברית המלך והעם .
היום היינו מגדירים זאת כסדרי ממשל תקינים. יתכן שהיה זה ניסיון ראשון לכתוב חוקה. אולי הניח יסוד לחוקה אחרת, משופרת יותר, וההולמת את התפיסה הישראלית, הנרתעת מפני מלוכה רודנית "משפט המלוכה", שנכתב בספר במעמד הברית שבמצפה, והונח למשמרת לפני ה' במצפה. ה'. ככל הנראה שימש ספר זה גרעין לחוקת המלך הישראלית, שנתפתחה והלכה במשך ימי המלוכה אחר-כך. נמצא שהיחס בין נאום שמואל מכאן ובין תוכן הברית
למרבים הצער לא ניתנים כל פרטים מה הייתה חוקת המלוכה הזאת שיצר שמואל.
אולי שבועה של העם ולציית למלך כשה' הוא העד? אולי כללים למלך מה הוא לא יכול לעשות ביחסיו עם בני העם ?

שמואל שקול כמשה ואהרון ,שנאמר "משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו " ( תהילים ל"טו
(תנחומא צו, י.

במקרא מסופר לנו גם על משה ( לאחר ברית סיני ) וגם על יהושע (לאחר ברית שכם ) שהם כתבו דברי חוק ומשפט חשובים שונים כאלה שהגדירו הגדרה פורמאלית את סדרי החברה של עם ישראל והעמידו אותם לרשות העם כדי שיוכל לעיין בהם היטב. ואולי סיפורים אלה שימשו כתקדימים לשמואל.
אם הייתה אותה פרשה כבר לנגד עיניו של שמואל הנביא כשהזהיר את בני העם מפני מוסד המלוכה האם ניתן להעלות על הדעת שנציגו של האלוהים יצא כנגד ציווי אלוהי ברור מאוד שבתורה?
אולי הוא העז לצאת כנגד הציווי הברור הזה מאחר שהוא עדיין לא היה קיים בזמנו וכלל לא היה קיים לנגד עיניו ? .

שמואל הנביא בוחר מלך לישראל מבני ישי .ציור מבית הכנסת בדורה אורופוס .

יותר סביר להניח שהיו שני שלבים התפתחות רעיונותיו של שמואל על המלוכה .השלב הראשון היה של דחייה מוחלטת של כל רעיון מוסד המלוכה כאשר השמיע את דבריו על "משפט המלך " מבחינת שמואל בשלב הזה שליט היחיד יכול להיות רק ה' השולט דרך נציגו עלי אדמות הכוהן –רועה ( דהיינו הוא עצמו והאנשים שירשו אותו בתפקידו ) .אך כאשר ראה שאין לדברים אלו כל השפעה על העם שהמשיך לדרוש מלך ישב כאדם מעשי ושקל שוב את עמדותיו בנושא .הוא החליט שאם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם ויצר יצירה ספרותית חוקתית אידיאולוגית על מה צריכים להיות תפקידי המלך חובותיו וזכויותיו לעומת אלו של העם ואולי גם ביחס לאלו של איש הדת הנביא והכוהן

,תכני  ספר " משפט המלוכה "

האם אנו יכולים לשחזר את תכני ספר משפט המלוכה של שמואל הרועה ?
סביר להניח שמשהו מתכניו של הספר אפשר לשחזר על סמך יחסו והתנהגותו של שמואל כלפי המלך שאול.על פי יהמסופר בספר שמואל ( שעל פי המסורת שמואל עצמו הוא שכתבו ) שמואל שירת כמנהיג רוחני לצידו של שאול ,ולפחות פעמיים הייתה בינם התנגשות מאחר ששאול ביצע מעשים שלא נשאו חן בעיני שמואל .פעם אחת משום שציוו להקריב קרבנות לאל בלי לחכות לבואו של שמואל ופעם שנייה משום שלא הרג את מלך עמלק דבר ששמואל עצמו ביצע כנגד רצון המלך.

דהיינו על פי השקפתו של שמואל המלך אינו ריבון עליון במדינה ודעתו אינה מוחלטת עליו להתייעץ בדברים חשובים עם המנהיג הרוחני ולקבל את דעתו.
ועם זאת הייתה דעתו בפועל אנחנו יכולים להסיק מכך שמן הסתם כלל מרכזי בספר "משפט המלוכה" היה
שלא המלך הוא הריבון העליון במדינה אלא האל בלבד.
המלך בשום פנים ואופן אינו מזוהה עם האל ואינו בנו או בחירו או אף עומד תחת חסותו המיוחדת בניגוד למה שהיה מקובל בכל שאר מלכויות העולם.
המלך הוא לכל היותר נציגו של האל ,אבל בהחלט לא היחיד. שהרי יש גם את הכוהנים והנביאים נציגי האל שלהם היו סמכויות ברורות ב"ספר משפט המלוכה" של שמואל .והללו אמורים להדריך את המלך שנאסר עליו לפעול ללא התייעצות עימם.וכמובן המלך היה מחוייב לשמור על חוקי ה' או בכל אופן להכניס בהם שינויים רק בהתייעצות ובהדרכת נציגי האל.
המלך גם היה מחוייב לשמור על זכויות העם אנשי ה' שכנראה פורטו בצורה דקדקנית למדי ונחשבו למקודשות גם הן .

.למשל היה איסור מוחלט על מלך לקחת בחוזק יד אדמות מידי מישהו ללא אישור של בית משפט איסור שאנחנו יודעים למשל שהיה קיים בימי המלך אחאב ומשום כך אישתו הפיניקית איזבל שבאה ממקום שבו לא היו כללים ברורים כל כך להגנת האזרחים משרירות השלטון נאלצה להאשים את בעל הכרמים נבות האשמות שווא כדי לאפשר לשלטון להשתלט על אדמותיו .

עצם העובדה שאיזבל נאלצה לנקוט הליך מסובך כל כך כדי להשיג את האדמות מראה שהיה כלל ברור מאוד איפה שהוא שאסר על דברים כאלו .כלל שגם המלך נאלץ לציית לו.
איפה היה הכלל הזה כתוב ?
כנראה בספר "משפט המלוכה " של שמואל הנביא.
ניתן לשער שקטעים מאותה חוקה שאותה כתב שמואל מופיעים גם בספר דברים י"ז בפרשה שנהוג לכנותה מצוות המלך " ושם מתואר מה על המלך לעשות בעת שבתו על כס מלכותו . . והיא כנראה הייתה כתובה בצורה מורחבת באותו ספר משפט מלוכה של שמואל

אולי עורכי ספר דברים במאה השביעית לפני הספירה לקחו אותה מספר "משפט המלוכה " של שמואל הרועה שאולי עוד היה לפני עיניהם מספריית בית המקדש ?

ייתכן שעותק בלה מזוקן של אותו ספר עתיק ונדיר בן 400 שנה היה קיים בידיהם והם השתמשו בו לצרכיהם . אך השמיטו קטעים רבים אחרים שאולו לא התאימו לצורכיהם והיום כבר איננו יודעים מה היו. אולי היו אלו קטעים שדברו במפורש ובצורה הברורה ביותר על המגבלות השונות המוטלות על המלך ביחסיו עם העם  והכוהנים והסופרים הללו שכבר היו מלוכנים אדוקים נרתעו מהם בחשש.

ועם כך ייתכן שהגרעין לפחות של אותו קטע בספר דברים היה לקוח ישירות מספר "משפט המלוכה " האבוד היום של שמואל הנביא ,עם כי מן הסתם אנחנו יכולים לשער שעבר שינויים ושיפוצים בידי הכותב והעורכים של ספר דברים.

איך מופיע המלך בקטע מספר דברים ? הוא מופיע כמי שאין בו שום דבר אלוהי או קדוש או נשגב ,אין לו שום סגולות אלוהיות שעימן  הוא וצאצאיו יכולים להתנשא מעל לנתיניהם.

אדרבה הוא חייב לקרוא בספר התורה "לבלתי רום לבבו מאחיו".  

.החוק מגביל בקפדנות את כוחו ואת עושרו ומקפיד שלא לתת לו שום זכויות שיפוט .משימתו החשובה היחידה של המלך לפי הכללים שכאן היא "לשמור את מצוות התורה כמו כל אחיו ".

ולא יותר .

יש כאן רושם ברור שיש כאן את התפיסה "השמואלית" של מיהו ומהו המלך .  
אמנם ישנם טענות שספר שמואל והקטע הנ"ל בספר דברים נהגו ונכתבו רק בתקופות מאוחרות יותר אולי בתקופה האשורית בימי גלות בבל או בתקופה הפרסית ואת הסנטימנטים "האנטי מלוכניים " הברורים שאפשר למצוא בפיו של שמואל במאה ה-11 לפני הספירה יש ליחס דווקא למישהו מתקופות אלו.
.אבל אם כך הדברים נעשים אף יותר תמוהים.
בתקופה האשורית כידוע ובתקופה הבבלית השלטון היה חזק מאי פעם בעבר והמלכים ששלטו עם אימפריות זוהו עם אלים וכך היה בתקופה הפרסית.
.עצם המחשבה שמישהו יעלה דווקא אז על דעתו את רעיון הגבלת זכויות המלך ויפרסם זאת בטקסט שינתן לקריאת ציבור ( ואגב כך עלול לסכן את עצמו מידי שליחיהם של אותם מלכים אדירי כוח ) הוא הגיוני הרבה פחות מאשר לשער שהרעיון נהגה וגם הועלה על הכתב במאה ה-11 לפני הספירה כאשר מוסד המלוכה היה רק בינקותו ומסביב לא היו כל המלוכות חזקות באמת.
"על פי התפיסה של הזאת כל הרעיון שבישראל המלך נחשב כ"משוח ה' " דהיינו ישות יוצאת מהכלל כמעט אלוהית במשמעויותיה ובסיס לרעיון של "בן האלוהים ישוע " המוכר מהנצרות ,היא הבל הבלים.

לכל היותר תעמולה מלוכנית של בני דורות מאוחרים שהיטמטמו בידי דורות של  תעמולה מלוכנית בלתי פוסקת   לראות במלך כשווה דרגה לאל וצאצאיו כמי שכביכול הם נעלים באיזו שהיא צורה מהאדם הממוצע. שמואל הנביא כמובן לא העלה על דעתו שום דבר כזה.
המלך לפי תפיסתו של שמואל הרואה היה ובמקרה הטוב ביותר  לא יותר מפונקציונר-פקיד ממונה ,  שמתפקידו למלא הוראות של נציגי האל.
ראשון בין שווים ותו לא.

מנקודת מבט ארכיאולוגית, שאלה מתבקשת היא האם קיים סיכוי כל שהוא למצוא ספר זה מהמאה ה-11 לפני הספירה. אם ספר זה אכן ימצא יהיה זה הגילוי הארכיאולוגי המדהים ביותר עד כה שבהשוואה אליו מגילות מדבר יהודה היו כאין וכאפס וייתכן שאם יתגלה יתברר ששמואל הנביא במאה ה-11 לפני ספירת הנוצרים היה האב המיסד של רעיון המלוכה החוקתית ושל רעיון הגבלת סמכויותיו של המלך ושימת דגש על זכויות האזרחים במדינה במסמך חוקתי מחייב. . .

רוחו של שמואל מזהירה את המלך מפני תוצאות מעשיו.

ראו גם:

משפט המלוכה

‫ טלמון, שמריהו . "משפט המלך" (שמואל א', פרק ח').. ספר בירם, (תשטז) 1956 ע' 45-56 ‬

וגם ב: המלוכה הישראלית בראשיתה. ערך אברהם מלמט. ירושלים: מרכז זלמן שזר להעמקת התודעה
ההיסטורית; החברה ההיסטורית הישראלית, תשלה ‬ 2 (תשלה) 16-27

טלמון, שמריהו. משפט המלוכה בישראל. ‫ דברי חוג העיון בתנ"ך בבית ראש הממשלה דוד בן-גוריון תשי"ח
עיונים בספר שמואל, ב תשנ"ב
397-421
שמריהו טלמון על תפיסת המדינה ורעיון המלוכה בתקופת המקרא

רוני מגידוב :חוק המלך

משה גרסיאל המחלוקת בין שמואל ובין העם בשאלת המלכת מלך בישראל :  בית מקרא יולי- ספטמבר 1981 , גליון ד (פ"ז)

דוד כהן צמח "לרקעו ומגמתו של חוק המלך" על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכללייםגליון 14,1998

שמעון בר אפרת "על יסוד המלוכה בישראל וראשיתה של ביקורת המדינה " על הפרק  גליון 7
ינואר 1994 ,

ברטל, אריה מלכות שאול : המלך הראשון בישראל. הקבוץ המאוחד, תשמ"ב 1982

שפירא, אמנון דמוקרטיה ראשונית במקרא : יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים  /

[תל-אביב] : הקיבוץ המאוחד, תשס"ט 2009.
‬
שמואל הנביא בויקיפדיה

הספרים האבודים של המקרא

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

הספריה של שלמה המלך

הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך

שאול המלך משתחוה לפני רוחו של שמואל הנביא שהועלה בידי בעלת האוב. ציור מאת רוסה
.