על קצות האצבעות " : מדור ביקורת המחול של תמי כץ -לוריא   מבקרת המחול של האתר תמי כץ לוריא חוזרת בביקורת  חדשה על מופע המחול "תרנגול "  מחול שמבוסס בין השאר על סיפור של סופר היידיש הנודע י.ל.פרץ.

 

תערובת מסקרנת –

 

"רוסטר" מאת ברק מרשל, המשכן לאמנויות הבמה, 12, 13 לנובמבר

 

מאת תמי כץ לוריא

לפי ברק  מרשל, "רוסטר "  מבוססת על סיפורו הקצר של   י.ל. פרץ "בנצי שתוק", ועל מחזהו של סמואל בקט "מחכים לגודו", וכמו כן היצירה נשענת על מקורות מן התנ"ך, וסיפורי פולקלור מהווי הים התיכון.

"תרנגול"- כך נקראת יצירת המחול החדשה של ברק מרשל. ואכן, תרנגולים הם מוטיב שחוזר בה. מרשל טוען, שבעיניו, תרנגול דומה בצורה מדהימה לאדם, בגלל היופי והשבריריות, מצד אחד, והפגיעות והגאווה מצד שני. ביצירה הזו, לי התרנגול של מרשל דווקא הזכיר את סרטיו של קוסטריצה. ולא רק התרנגול, ברגעים מסוימים אמרתי לעצמי: ממש קוסטריצה בשפת התנועה. לא רק התרנגול היה קוסטריצאי, אלא המוסיקה הצוענית, האפיזודות, ההווי הפולקלוריסטי, הדמויות, ההומור, הצבעוניות. אבל סגנון קוסטריצה היה רק פן אחד של היצירה. הייתה כאן תערובת מסקרנת של הומור יידישאי בסגנון סיפורי י.ל.פרץ ושלום עליכם, מחול פולקלור ענבליסטי, תמונות סוריאליסטיות סטייל ענבל פינטו, ניחוח אופרה אירופאי, שבבי ניחוח הוליוודי משנות ה-40, סגנון נוסטלגי של סרט אילם מתחילת המאה, וסטנד אפ קומדי. גם השימוש במוסיקה היה מן תערובת שכזו של קלאסי, פולקלור, ג'אז, אתני, פיוט יהודי, ומוסיקה ערבית. פוסט מודרניזם במלא מובן המילה.
זו בדיוק גם נקודת החולשה של היצירה, מבחינת "תפסת מרובה לא תפסת". היה כאן ערב רב של סגנונות והשפעות, ללא קו מנחה, ואם היה פה סיפור עלילה, הוא לא היה ברור.
מבחינה תנועתית היצירה לא מעניינת במיוחד. התנועות הקצרות והחדות, בסגנונו המיוחד של מרשל , בוצעו בדיוק רב על ידי צוות רקדנים מיומן ביותר, אך הן חזרו על עצמן, ולא התפתחו.
לא היה כאן קו מוביל, אך אין זה אומר שהיצירה לא הייתה מהנה. הערב רב הזה, היה מהנה במיוחד, אם התעלמת מן השאלה מה רוצים פה, ולאן כל זה מוביל. אני נהניתי מכל רגע: מן המוסיקה, מהופעתה המדהימה של מרגלית עובד, אמו של מרשל, שהייתה הברקה, שמעבר לפן הפולקלוריסטי, לא היה בדיוק ברור איך היא נקשרת לכל העסק. נהניתי גם מזמרת האופרה הנפלאה, ליליה גרצובה, מן התמונות החזותיות היפיפיות של נוצות התרנגולים, הרקדן המשתלשל מחבל התלוי מן התקרה, הדמות הראשית העולה בעשן ומפליגה בחלומה למעלה על זרועות הרקדנים, הרקדנים הנמשכים בחוט אל הגיבורה, ביניהם גם הגבר המאוהב בה, ולא מצליחים לאחוז בה, ועוד.
נראה כי מה שהיה הברקה ביצירתו הראשונה של מרשל "הדודה לאה", התנועות הקצרות, ספק פולקלוריסטיות, החוזרות על עצמן, הפך כאן למכשול בהימתחו ליצירה ארוכה של ערב שלם. גם הניסיון להכיל את כל עולמו הרוחני והתרבותי של מרשל ביצירה אחת, הכשיל, לדעתי, את היצירה. העובדה שכל אלה הם קולאז' המרכיבים בעולמו העשיר של מרשל, אינה מספיקה בכדי להפוך אותם ליצירה בשלה בעלת אחדות פנימית, העומדת בפני עצמה.

 

ראו גם

חורבן בית צדיק מאת י. ל.פרץ

ראו ביקורות מחול נוספות מאת תמי כץ לוריא :

זכרון השואה כיצירת מחול

הכיעור החדש במחול

ריקודים בחולות :מצב המחול בישראל בראשית המאה ה-21 מאת תמי כץ-לוריא

מה נדרש ממופע מחול?

הבלוג של תמי כץ לוריא

תמי כץ לוריא בפייסבוק