![]() החוקר הרב תחומי חיים מזר פירסם לאורך השנים מאמרים רבים ומגוונים בכתבי העת השונים. |
הרהורים על כתבי עת ועיתונות מקוונת
מאת חיים מזר
בשנים האחרונות מסתמנת מגמה המעוררת לא מעט מחשבות והיא העלמותם של כתבי עת עיוניים בפרט אקדמיים. הסיבות לכך הן כלכליות.עלות הפקתו של כתב עת היא יקרה מאוד ולכותבים לא מעטים אין במה מודפסת בה הם יכולים להביע את דעתם או לפרסם מחקרים בעברית.מנגד נמצאים לא מעט עיתונים מקוונים ובמקביל לכך התפתח ז'אנר ספרותי חדש והוא הבלוגים. אם לעשות אנלוגיה לעיתונות ולכתבי עת ,הם דומים לטורים אישיים,אלא שבבלוגים הנפח הטקסטואלי הוא גדול. לא קשה להבין למה. בעיתונות המודפסת המקום הניתן לכותבים הוא מצומצם.צריך לתת במה לכותבים נוספים שזאת לעיתים חלק מפרנסתם.
כתבי העת המודפסים הם תקופונים כמו ירחונים,רבעונים,דו-שנתיים ולעיתים גם שנתונים.מרגע שמגיע למערכת מאמר עד לפרסומו עובר זמן רב.
המאמר צריך לעבור ביקורת של לקטורים ,לעבור עריכה לשונית אם יש צורך בכך,לקבל את אישורו של הכותב ויש גם לקבוע איזה מאמר יופיע בעמודים הראשונים, אילו באמצעו ואילו בסופו. מדור מכתבים למערכת מופיע בעמודים האחרונים.חלקם הם תגובות למאמרים ,אם כי יכולות להופיע תגובות שהן בבחינת מאמרים לעצמם.הדיאלוגים נותנים חיות לכתבי העת.
בעיתונות המקוונת מאמר יכול להתפרסם עם שליחתו לבעלי האתר או מיידית אם לכותב בלוג משלו. התגובות תהיינה מיידיות,מה שמעלה את עוצמת החיות של האתר. מספר התגובות(הטוקבקים) גדול לאין שיעור מאלה המופיעות בעיתונות המקוונת. מאחר שהמגיבים הם אנונימיים הם יכולים להרשות לעצמם להגיב ככל העולה על רוחם.
עברית עילגת מבחינת שגיאות כתיב,מבחינה תחבירית ,שפה נמוכה והשתלחויות בכל מי שלא מסכים עם דעתם. אפשר להתגבר על כך באמצעות דרישה להזדהות .כל מי שרוצה להגיב על איזה שהוא מאמר יהיה חייב להזדהות.
בנוסף לכך יש לצנזר כל תגובה שהעברית שלה אינה תקנית ו/או מן הכתוב ניכר בעליל שהכותב מגלה יחס של התנשאות כלפי כותב המאמר.
במידה ולא ינקטו צעדים אלה,אותו בלוג או אתר יאבדו מהמכובדות שלהם. כדאי לחשוב על סקלת מכובדות שתשקלל את טיב מאמרי המקור וטיב התגובות.מבחינת המגיבים יש שני סוגי מגיבים,אלה המגיבים לגופו של עניין ופנייתם היא לכותבי המאמר ואלה המנהלים שיחות עם מגיבים אחרים.רב-שיח דיגיטלי.
מבחינת הכותבים, לעיתונות המקוונת יש יתרון משמעותי. בגלל ההופעה התקופתית של כתבי העת,פרסום מאמריהם דורש זמן ולא פעם במאמרים נמצאים גילויים חדשים.עלול בהחלט להיווצר מצב בו כותב אחר יבוא עם גילוי דומה שיקדים את הכותב הראשון בגלל שהיה זריז יוצר או שפר עליו מזלו והוא מצא כתב עת שהסכים לפרסם את דבריו והכותב הראשון איבד את הראשוניות שלו. לא קשה לדעת מה הוא מרגיש במצב זה. הפרסום בעיתונות המקוונת נותן לו את המיידיות הנחוצה לו כל כך. פרסום מאמר מיידית עם סיום הכתיבה יכול להבטיח את הראשוניות.הכותב יכול גם להזמין תגובות שהמיידיות שלהן יכולה להאיר לו היבטים שונים במאמרו ולבצע שיפורים מתאימים. ההדים של דבריו יכולים גם להביא לזימונו לאירועים ולכנסים שונים סמוך למועד פרסום מאמרו או מאמריו.
מבחינה זו לעיתונות המקוונת יתרון משמעותי ביחס לכתבי העת.
על פניו נראה שהעיתונות המקוונת תחליף את העיתונות הכתובה. מצב דומה מבחינת הלך המחשבה התעורר עם התפתחותה של הטלוויזיה .ההערכה היתה שהקולנוע ייעלם והטלוויזיה תתפוש את מקומו ומאז הקולנוע והטלוויזיה חיים זה ליד זה. התברר שלכל אחד מהם יש תפקיד אחר וביחד הם משלימים זה זה.
קרוב לוודאי שזה מה שיקרה גם ביחסים שבין העיתונות הכתובה לרבות כתבי העת והעיתונות המקוונת.
את הבעיה הכלכלית של כתבי העת העיוניים וכתבי העת האקדמיים אפשר לפתור באמצעות פרסומות וספונסרים. ברור שלא כל פרסומת אפשר להכניס לכל כתב עת וכי יש כתבי עת שקהל היעד שלהם הוא מצומצם. על המפרסמים יהיה לפלח את קהל היעד שלהם ברזולוציות הרבה יותר גבוהות ולראות מה הם הצרכים של קוראיהם של כתבי העת לסוגיהם ועל פי זה לפרסם מוצרים רלבנטיים.
פיתרון נוסף הוא מתן חסות,ספונסרים. השתתפות במימונם של כתבי העת. כל גוף מסחרי מעוניין להציג מכובדות ומעורבות בקהילה. אחת הדרכים לכך לעשות זאת היא השתתפות בעלויות ההפקה של כתבי העת.דוגמאות לכך הן כתב העת "מחשבות" שהפסיק לצאת ,וכתבי העת "אלפיים" ו"אודיסיאה".משיתוף פעולה זה כולם יצאו נשכרים.
ראו גם
עצרו את מכונות הדפוס מאת יובל דרור
3 תגובות על “הירהורים על כתב העת המודפס וכתב העת המקוון-חיים מזר”
טקסט מודפס.
ברור שהמקוון תופס תאוצה ומקומו לצד שאר הערוצים מובטח.
אישית אני מעדיף לקרא מאמרים ספרים וכד בטקסט מודפס על נייר.
ידיעות קצרות – אפשר בלית ברירה במקוון.
בתור מי שכותב גם בבלוג וגם בכתבי עת אני יכול להעיד שכמות הזמן המושקעת במאמר מודפס גדולה באופן ניכר, ולו מהסיבה שלא ניתן לתקן בדיעבד. אני מתכוון לא רק לכמות הזמן שאני משקיע, אלא גם לכמות הזמן של העורכים.
גם בחירת הנושאים שונה. באינטרנט אני מרשה לעצמי לעסוק בנושאים אזוטריים יותר, ולעתים להציג דעות שאינן מגובשות עד הסוף, אך מהוות פתח לדיון. בסופו של דבר זה מוסיף עניין לבלוג והופך אותו למקור מידע דינמי ואקטואלי.
אני רואה בבלוג מטרה נוספת – אמצעי לספק מידע על עצמי ועל דעותי למי שמתעניין. מעין "גילוי נאות".
באופן אישי, וגם מהתבוננות בסביבה הקרובה, אני מרגיש שלחומר מודפס נותר עדיין קסם שלא ניתן להגדירו במילים, וזה בהחלט משמח אותי. במיוחד אני שמח לראות את תגובת ילדיי הקטנים למראה ספר או כתב עת שמגיע לידיהם.
כיף לקרוא ושוב להיזכר איזו זכות נפלה בחלקנו לחיות בעידן בו חופש הפרסום והביטוי האישי הינם כה רחבים ונגישים.