web analytics
קטגוריות
חזון ופוליטיקה

האוטופיה הסובייטית והאוטופיה האיראנית-חיים מזר

במאה העשרים קמו  שתי מדינות  שניסו ליצור אוטופיה עלי אדמות , לא רק בשטחן אלא גם מחוצה לו . ברית המועצות הלניניסטית ואיראן החומיניסטית
האחת הייתה מחוייבת ליצור עולם קומוניסטי אוטופי , השנייה שואפת להגיע לעולם אוטופי איסלאמי.
.האחת מהן קרסה ואיננה עוד .האם זה יקרה גם לחברה השנייה?

החוקר הרב תחומי חיים מזר דן בשאלה מסקרנת זאת במאמר מקיף.

האוטופיה הסובייטית והאוטופיה האיראנית :- חיקוי מודל שקרס

מאת חיים מזר

מבוא

בהשוותו בין הקומוניזם לתנועות פונדמנטליסטיות אומר אייזנשטדט כי שניהם שותפים "למגמה להצהיר על חזון או על בשורה של גאולה.חזונות גאולה יש עימם מגמה עזה לשלב נושאי מחאה חברתית בהבנייתה של הגדרה אונטולוגית חדשה למציאות,בהשקפת עולם שמקורה בחזון"(אייזנשטדט 110:2004 ). למרות השוני המהותי שבין שתי הגישות אייזנשטדט מוצא קו משותף ביניהן והוא מחויבות טוטלית לרעיון ,מתוך מטרה לשנות מציאות נתונה הנתפשת על ידן,כל אחת מסיבותיה היא,כמציאות שגויה והחלת עקרונותיה על כלל האוכלוסייה בארצותיהם ללא שום התחשבות בפרט וברצונותיו והפצתה ברחבי עולם. אם נתרגם זאת למונחים אופרטיביים שתי הגישות מעוניינות לייצא את הרעיונות בהן הן מאמינות והשאלה המתבקשת היא באילו מנגנונים משתמשים כדי לממש מטרה זו?כדאי על כן לבחון קווי דמיון בין שני המשטרים.

מנגנון היצוא האידיאלוגי

Posters of Stalin
להפצת הרעיון האידיאלוגי ברה"מ השתמשה בשירותיהן של המפלגות הקומוניסטיות(תוך פיקוח הדוק עליהן) באירופה המערבית שפעלו בהן על בסיס דמוקרטי.הן אמורות היו להגדיל את כוחן מבחירות לבחירות מתוך מטרה להגיע בבוא היום לשלטון ובשלב הסופי הקומוניזם יהיה נחלת העמים כולם. המרכז האידיאלוגי יהיה במוסקבה-הוותיקן הקומוניסטי של עמים רבים.

אירן חשבה להתבסס על השיעים ברחבי העולם האיסלמי כדי להפיץ את תפישתה הדתית. הרציונל שהנחה ומנחה אותה הוא שהשיעים במדינות אלה יזדהו איתה יותר מאשר עם מדינותיהם הם. לרציונל זה היה על מה להתבסס .הראיה לכך היא דבריו של נשיא מצרים חוסני מובארכ כי "שיעים במדינות הערביות (עירק והמדינות שבסביבה) נאמנים בעיקר לאירן ולא למדינות שבהן הם חיים" .בצורה דומה התבטא גם שר החוץ הסעודי סעוד אל פייצל ועבדאללה השני מלך ירדן בדבריו כי סכנה רבה טמונה ביצירתו של "סהר שיעי המאיים לקרוע את העולם הערבי והמוסלמי"(רבי 77:2000). אפשר לחוש בדבריהם של ראשי מדינות אלה תחושת איום על הלגיטימציה שלהם כשליטים,איום על המשטר שלהם ואיום על מדינותיהם. יכול להיות ששליטיהן של שאר מדינות ערב גם כן מרגישים כך,הגם שלא נתנו לכך ביטוי פומבי.

המדינה הערבית היחידה בה הצליחו האירנים לתקוע יתד היא לבנון והסיבה לכך היא המשטר הרעוע במדינה זו,הבא לידי ביטוי במבנה הסקטוריאלי עדתי –דתי החזק שלה שלא אפשר בעצם עד היום לבנות מדינת-לאום במובן הקלסי של המושג.סדקים סקטוריאליים אלה התרחבו במהלכה של מלחמת האזרחים הממושכת שהיתה בלבנון בשנות ה-70 של המאה ה-20 והועצמו במלחמת לבנון הראשונה. לתוך סדקים אלה חדרה אירן שראתה בכך הזדמנות בלתי רגילה "לייצא את המהפכה האיסלמית .מאווייהם של אנשי הדת הלבנוניים הצעירים השתלבו בשאיפתה של אירן להפוך את הסדר השלטוני בלבנון ולכונן בה רפובליקה איסלמית בדמותה…במהלך שנות השמונים והתשעים הפכה חיזבאללה לתנועה המובילה בעדה השיעית.פטרוניתה אירן סיפקה את צרכיה ואפשרה לה לפרוץ אל מרכז הבמה הפוליטית העולמית באמצעות שילובה בפעולות טרור קשות נגד ארה"ב"(שפירא 12:2000 ).היה כאן מפגש אינטרסים מושלם בין אירן לחיזבאללה,לא רק אידיאלוגי,אלא גם פרגמטי.

על אופיו הגורף של קשר זה אמר שגריר אירן במלחמת לבנון הראשונה."לבנון היא ליבו של העולם הערבי ובמשך שנים רבות הוציאה מתוכה רעיונות שהופצו בכל מדינות ערב.הצלחתה של תנועה איסלמית בלבנון תסחוף אחריה תנועות איסלמיות בכל העולם הערבי"(שם. עמ. 97 ).התמיכה המסיבית בחיזבאללה באה לידי ביטוי לפני,בזמן ולאחר מלחמת לבנון השניה. בעיתונות דווח רבות על כך שאנשי צבא אירניים משולבים בכוח הצבאי של החיזבאללה עד כדי כך הוא נתפש כשווה ערך לשתי חטיבות אירניות. חדירה צבאית זו מזכירה את הנוכחות הרוסית במצרים וסוריה לפני מלחמת יום כיפור,לרבות איוש מטוסי קרב מצריים.שתי מדינות אלה אינן מדינות קומוניסטיות ,אך שיתוף הפעולה שלהן עם ברה"מ שירת את האינטרסים הצבאיים והמדיניים שלה בעידן המלחמה הקרה שהיה לה עם המערב ובפרט עם ארה"ב.לאחר סיומה של מלחמת לבנון השניה המלאי הצבאי של החיזבאללה חודש על ידי אירן בדומה לחידוש הארסנל הצבאי של סוריה ושל מצרים לאחר מלחמת ששת הימים ולאחר מלחמת יום כיפור.דפוס פעולה חופף בין אירן לבין ברה"מ.

מוחמד מונתט'רי מהרדיקאליים השיעים ואשר היה בין הפעילים האירניים בלבנון "ראה לנגד עיניו הקמת רפובליקה איסלמית באירן בשלב הראשון בלבד להקמת מסגרת מדינה איסלמית גדולה שתכלול את העולם הערבי ואת עולם האיסלם והוא שלל למעשה קיומם של גבולות גיאוגרפיים בין מדינות"(שפירא 70:2006 ). בדבריו אלה אפשר לשמוע בבירור את הסיסמה "פועלי כל העולם התאחדו".ואמנם היתה לו כוונה להקים אינטרנציונל איסלמי.התוכן שונה,אך היעדים דומים. סולידאריות טוטלית בין כל השיעים ברחבי עולם. אחד הכלים שהקים למימושה של מטרה זו היה הסאת'גיא ,ארגון שבאמצעותו קיווה להתסיס ארגונים מהפכנים ערביים ותמיכה בתנועות שיעיות בנסיכויות המפרץ הפרסי:בחרין,כווית,קטר וסעודיה(שפירא 6:2006 ) .כוונתו לשלוח כוח אירני ללבנון לא צלחה בשל ההתנגדות הלבנונית לנוכחות אירנית בשטחה. תוכנית זו ירדה מהפרק לאחר חיסולו של מונתט'רי בפיצוץ במטה מפלגת הרפובליקה האיסלמית בטהרן ביוני 1980.

מקומות מחוץ לעולם הערבי בהם אירן הפגינה נוכחות הם יוגוסלביה לשעבר וארגנטינה.עם פרוץ מלחמת האזרחים ביוגוסלביה הגיעו אליה משלוחים גדולים של כסף ומתנדבים מהמדינות האיסלמיות ובפרט מאירן ומסעודיה. טביעות אצבעותיהם מורגשות עד היום. מספר המוסלמים כיום בבוסניה גדול יותר מזה שהיה בה בשנות ה-90 של המאה ה-20,מסגדים חדשים נבנים ללא הפסק, אלפי מוסלמים הצטרפו לצבא בוסניה-הרצוגובינה ומי שנטל על עצמו את אימון מכלול הכוחות הלוחמים כאן היו משמרות המהפכה האירניים (ברגמן 76:2007 ).דומה למה שעשו האירנים בלבנון.בארגנטינה האירנים היו מעורבים בפיגוע בשגרירות הישראלית ב- 17.3.1992 .

אירן איננה מסתפקת באמצעים הצבאיים הקונבנציונאליים להשגת יעדיה.מזה שנים היא משקיעה מאמצים רבים להשגת נשק גרעיני.הפניה לכיוון זה באה בעקבות מלחמתה עם עירק,אך הכוונות הרבה יותר מרחיקות לכת."ברגע שתהיה פצצה אירנית,סבורים גורמים במודיעין הישראלי,יחודש ?
?יתר שאת הניסיון לייצא את המהפכה באמצעים אלימים. המערב יחשוש מלהגיב"(ברגמן 46:2007 ).נשק זה יכול לשמש לצורכי הרתעה כנגד כל מי שינסה לפגוע בה,אולם בה במידה אפשר להשתמש בו כאיום.אם לא ימומשו האינטרסים שלה כפי שהיא מוצאת לנכון, אירן תוכל לממש את האופציה הגרעינית יכול להיות ששליטיה של אירן ירצו להפיץ את האיסלם במדינות אחרות שאינן מוסלמיות בדרך של הטלת סנקציות בנוסח של,אם לא תתאסלמו נטיל פצצה גרעינית וכהמחשה לרצינות כוונותיהם יטילו פצצה גרעינית על מרכזו של ישוב עירוני גדול. הנשק הגרעיני במקרה זה הוא שימוש מודרני ברעיון הג'יהד. המחויבות האידיאלוגית הטוטלית גורסת שימוש בנשק טוטלי.

דרג מקבלי ההחלטות

עד למותו ב-1989 ח'ומייני היה מקור הסמכות הגבוה ביותר במדינה. הוא היה מנהיג המדינה וקובע המדיניות.המנהיג הרוחני עומד מעל הממשלה. עם מותו אירן נכנסה למשבר מנהיגותי, מכיון שהיה צורך לקבוע מי יהיה ממשיך דרכו, בשל העובדה שאף אחד מאנשי ההנהגה הרוחנית לא הגיע למימדיו.מכורח מציאות זו "חוקת הרפובליקה האיסלמית שונתה למידותיו של חג'ת אלאסלאת עלי ח'אמנאי,שהיה המועמד העדיף על תלמידיו של ח'ומייני לבוא במקומו.ביום היבחרו הוכר ח'אמנהאי כאייטולה,אולם הוא לא הוכר כסמכות דתית בכירה,מעמד של מרג'ע תקליה,כיון שלא השלים את השכלתו הדתית ההכרחית למעמד זה" (שפירא 182:2006 ).גם אם מעמדו של הנשיא החדש היה נמוך מזה של מייסדה של אירן השיעית, הרי הסמכויות שלו היו עדיין גבוהות מזה של נשיא המדינה.דפוס זה לא השתנה עם היבחרו של אחמדיזאד לתפקיד נשיא המדינה.מעליו נמצא המנהיג הרוחני שבידיו הסמכויות הדומיננטיות לניהול המדינה.

גם בברה"מ מי שניהל את המדינה לא היה הנשיא,אלא המזכ"ל של המפלגה הקומוניסטית החל בסטלין,עבור בחרושצ'וב ,ברז'נייב,אנדרופוב וכלה בצ'רננקו.בעקבות עלייתו של גורבצ'וב התחוללו במדינה שינויים אידיאלוגיים ושינויים מבניים בשלטון עד לאובדן הלגיטימיות של המפלגה הקומוניסטית.במובן זה אימצה אירן את הדגם הקומוניסטי שעל פיו המנהיג הרוחני הוא זה ששולט במדינה ועל פיו נוהגת הממשלה. המנהיג הרוחני בתור שכזה הוא הקובע את יעדיה של המדינה,שהרי האידיאלוגיה היא הבסיס לרציונל הפעולה שלה.

באירן,בסמיכות ארגונית פועלים מספר גופים המשמשים גם הם בקביעת המדיניות והם "מועצת שומרי החוקה","המועצה לקביעת האינטרס של המשטר",הרשות השופטת,משמרות המהפכה ורשות השיור"(צימט 38:2008 ).בסמכותה של "מועצת שומרי החוקה" לפסול חוקים שנחקקו על יד המג'לס ,באם אלה אינם תואמים לחוקה האירנית או עם ההלכה המוסלמית והיא יכולה לפסול מועמדים המתמודדים במערכת הבחירות למועצת המדינה.בסמכותה של "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר" להכריע במחלוקות המתגלעות בין המג'לס לבין "מועצת שומרי החוקה" והיא משמשת כגוף מייעץ למנהיג בסוגיות שונות הקשורות לניהול ענייני המדינה"(שם עמ. 38 ).בין המנהיג הרוחני והממשלה נמצאים שני גופים רבי עוצמה אשר על פי הנחייתו של המנהיג הרוחני מכתיבים מדיניות לממשלה. המקבילה בברה"מ לגופים אלה היתה המפלגה הקומוניסטית. היא שהיתה קובעת מדיניות ומקבלת החלטות אופרטיביות .הממשלה לא היתה יותר מאשר חותמת גומי שאישרה החלטות אלה.הפיקוח על הממשלה היה הדוק מאוד. והוא נועד להבטיח שאף שר לא יסטה מהחלטות המפלגה.

אוכלוסייה מנוכרת


כשם ששליטיה של ברה"מ ניסו לכפות בכוח את האידיאל הקומוניסטי על אזרחי המדינה ולבנות חברה מונוליטית,תוך התעלמות מוחלטת מהגורם האנושי(מזר 57:1999 ),כך גם שליטיה של אירן מעוניינים לכפות על האוכלוסייה את האידיאל הדתי שלהם. אוכלוסייתה של אירן היא צעירה ביסודה.70% מאזרחי אירן הם מתחת לגיל 30. זאת חברה מערבית וליברלית באופייה האוהבת את מנעמי החיים. אורח חים דתי וסגפני זר לרוחה.

בתחום זכויות האזרח חלה החמרה עם היבחרו של אחמדניז'אד לנשיא המדינה.הפגנה נגד אפליית נשים שהתקיימה ב- 27.8.2006 נבלמה באלימות ו-70 פעילי זכויות אדם לרבות סטודנטים,אנשי רוח ועיתונאים נעצרו(ברגמן 322:2007 ).הפגנות הסטודנטים נגד הפרטת האוניברסיטאות והעלאת שכר הלימוד ביוני 2003 זכו להד חיובי בקרב מגזרים שונים. אלה הצטרפו לסטודנטים בהפגנות שלהם ליתר דמוקרטיה ושינוי המשטר.מהומות אלה דוכאו באלימות .מי שפעלו לדיכוים של המהומות התייחסו למפגינים כאל "אוייבי האיסלם" והמשמעות היתה גזר דין מוות(שם עמ. 313 ).

אי אפשר שלא לראות כאן הד למשפטים המבוימים נוסח משפטי הרופאים בברה"מ.להוקיע כל אדם שמנסה לפקפק בלגיטימציה של המשטר. הגדיל לעשות הנשיא אחדניז'אד כאשר פתח במסע הכפשה כנגד האליטה האינטלקטואלית וב-5.9.2006 יצא בקריאה לטהר את האוניברסיטאות ממרצים ליברליים וחילוניים תוך הוצאה כפויה של חלק מהם לגימלאות. במקומם מונו אנשים ללא שום הכשרה אקדמית וניהולית(שם עמ. 324).

לצד מצוקה זו ,אירן נקלעה לקשיים כלליים קשים ביותר. חלקן בעקבות הסנקציות שהוטלו עליה על ידי ארה"ב בשל פיתוח הנשק הגרעיני וחלקן בשל ניהול כושל.אחמדניז'אד במהלך הבחירות לנשיאות הבטיח לשפר את מצבה הכלכלי של אירן ולהקל על הצעירים בהשגת מקומות עבודה,בנישואין,ברכישת דירות וחלוקה צודקת יותר של העושר בעבודה. כל הרפורמות בהם השתמש התמסמסו והמצב רק החמיר.אינפלציה גבוהה ואבטלה גדולה,עלייה במחירי הדיור ובמוצרי מזון והאמרת מחירי הדלק.אנשי משק וכלכלה ביקרו את הנשיא על מהלכיו הכלכליים,אך הוא לא נקט בשום צעד לשיפור המצב (צימט 33-35:2008 ).מה שמקומם במיוחד את האוכלוסייה מהפן הכלכלי הוא הסיוע הכספי שהממשלה נותנת לגופים חוץ-אירניים כדוגמת החמאס והחיזבאללה על חשבון השקעות פנים אירניות,שלא לדבר על כך שבין האירנים לערבים אין שום אהבה גדולה(הנדלמן -בעבור 73:2008 ). מזכיר את משלוחי הנשק שסוריה ומצרים קיבלו בחינם מברה"מ לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.הממשל ניכס ומנכס משאבי מדינה למימוש האידיאל שלו בכל מחיר.התוצאה-המשטר איבד את כל הלגיטימציה השלטונית שלו והמהומות הולכות ותופחות כל פעם מסיבות אחרות(פרדן 179-180:2008 ).

מסקנות


נראה ששליטיה של אירן עם עלייתם לשלטון ,אימצו את המודל הסובייטי.לא היה זה אימוץ אחד של מבנה המשטר ,אך טביעות אצבעותיו מורגשות בכל מה שהשלטונות עושים ומתכוונים לעשות באירן עצמה ומחוצה לה. הדבר בולט ביותר בלבנון מכיון שמדינה זו היא החלשה ביותר מבין מדינות ערב וקל יותר לנעוץ בה ציפורניים. מדינות ערביות אחרות הפעילו עוצמה רבה כדי למנוע חדירה אירנית לתוכן. ללבנון אין האת הכוחות לעשות זאת בשל המשטר הרופס שלה.קרוב לוודאי שאירן לא ויתרה על רצונה להשאיר חותם בל ימחה על מדינות ערביות ואיסלמיות נוספות. הראיה לכך היא הנוכחות שלה בקוסובו. שאלה מתבקשת היא האם נמצאים לה המאשבים האנושיים למימושה של מטרה זו. אירן מבחינת גודל אוכלוסייתה איננה ברה"מ והמשאבים הכלכליים שלה אינם של מעצמה בסדר גודל עולמי. לכל היותר היא יכולה להיות מעצמה אזורית.אם להשתמש במטאפורה מעולם החי, הזרועות התמנוניות שלה קצרות מדי.

רוב האוכלוסייה היא צעירה בגילה וברוחה ורוצה בחיים הטובים והיא בעלת אוריינטציה מערבית מובהקת. כמה ירצו ללבוש אצטלה דתית ולאמץ אורח חיים סגפני ולהתאבד בשמה של אמונה. אלה המוכנים להסתכן ולצאת להפגנות נגד השלטון בשל מצוקה כלכלית לא ירצו להקריב את עצמם לדרך חיים לא רק זרה להם,אלא גם חסרת משמעות עבורם.כוח האדם העומד לרשות השלטון האירני לצרכים חובקי עולם הוא מצומצם ולכן השלטונות משקיעים מאמצים רבים בגיוס שיעים שמחוץ לגבולות המדינה ליעדים שתוצאתם הסופית היא אובדנית.

אין גם לשכוח שהיקפה ועוצמתה של התקשורת כיום גבוהות יותר מאלה שהיו קיימים בעולם ברוב שנות המאה -20.כיום התקשורת מגיעה לכל מקום וקשה מאוד לעצור זרימת מידע. אוכלוסייתה של אירן חשופה למה שמתרחש בעולם ותמצא תמיד את הדרך לשדר החוצה ידיעות על מצבה הפנימי של המדינה.צעיריה של אירן לא מוכנים לאמץ לליבם קריאות של הממשל בנוסח הסובייטי לאחר מלחמת ששת הימים ,כי יש לעזור לאחים הערבים.הזכרונות ההיסטוריים ,בפרט מה שקרה לאחר המלחמה עם אירן ועירק מרים.

מצב פנימי זה היה בעל משקל רב מבחינת המשטר בפנייתו לאפיק הגרעיני.הגרעין הוא מקור רב עוצמה שאיננו תלוי יתר על המידה באוכלוסיה שאינה ששה לשתף פעולה בהרפתקה איסלמית. לפיתוחה של יכולת גרעינית נדרשות השקעות כספיות גדולות וזה יותר מסביר, בא על חשבון השקעות כלכליות במדינה עצמה.האוכלוסייה קרוב לוודאי ערה לכך ומתקוממת כנגד הפניה לאפיק כה תובעני הגוזל כספים רבים החיוניים לפיתוח המשק האירני. על פניו הנשק הגרעיני יכול להעיד על עוצמה, אך אילוצים חברתיים וכלכליים אלה יכולים להעיד דווקא על חולשת השלטונות.בל נשכח שהפניה הרוסית להוצאות כבדות לפיתוח נשק מלחמת הכוכבים,היו בה המסמרים האחרונים שהביאו לנפילתו וקבורתו של המשטר הקומוניסיטי.

סיכום

אימוץ המודל הסובייטי ,גם אם הוא חלקי יכול להעיד על עיוורון היסטורי של המשטר האירני,לפעול על פי תפישה שלטונית שבעצם לא הוכיחה את עצמה ובסיכומו של דבר קרסה.לנסות ולהראות שהוא יכול לעשות מה שלא עלה בידיה של מדינה גדולה יותר לעשות.שליטיה של אירן לא מבינים או לא רוצים להבין שמדינתם היא קטנה מדי ליעד כה גדול והם גוררים את אירן למצב של מדינה המכלה את עצמה. יש אמנם להיערך למקרה הגרוע ביותר בו אירן תצליח להשיג נשק גרעיני,אך בה במידה יש להביא בחשבון את האפשרות שאירן עברה את השיא שלה וקריסתה איננה אלא שאלה של זמן.משטר האייטולות יקרוס ויתפורר מעצמו.

מקורות

אייזנשטדט ש.נ.-פונדמטליזם ,כיתתיות ומהפכה-המימד היעקוביני של המודרניות. הוצאת כתר,הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה 2004 270 עמודים.

בעבור ה.ל.- "ישראל ובלוגיסטאן-יומני מלחמה ברשת האינטרנט" עמ. 68-86 .
בתוך זמן אירן-עוזי רבי(עורך) הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008 200 עמודים

ברגמן ר.-נקודת אל חזור זמורה ביתן מודן הוצאה לאור 2007 607 עמודים

מזר ח.-"הכישלון האנתרופולוגי של המשטר הקומוניסטי" עמ. 53-57 האומה 1999 גליון 137

פרדו א.-"גלובליזם ואיסלם חדש:אירן כשחקן דתי" בתוך זמן אירן-עוזי רבי(עורך) הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008 200 עמודים

צימט ר.-"להיות נשיא ברפובליקה האיסלמית: אחמדינז'אד בסבך הפוליטיקה האירנית" עמ. 31-48
בתוך זמן אירן-עוזי רבי(עורך) הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008 200 עמודים

רבי ע.-"הסדר השיעי:חזון אירני וחשש ערבי" עמ. 77-98
בתוך זמן אירן-עוזי רבי(עורך) הוצאת הקיבוץ המאוחד 2008 200 עמודים

שפירא ש. –חיזבאללה בין אירן ללבנון הוצאת הקיבוץ המאוחד סדרת קו אדום 2006 256 עמודים

לנין שלי

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

17 תגובות על “האוטופיה הסובייטית והאוטופיה האיראנית-חיים מזר”

היו ניסיונות נוספים ליצור חברה אוטופית, כמו "שנת האפס" של פול פוט בקומבודיה, ניסיון שהביא שואה ולרצח של שליש מהעם הקמבודי. מטרת הקמר רוז' הייתה ליצור חברה כפרית אוטופית ללא מעמדות. מטרה זו ניסו הקמר רוז' להשיג באמצעות ריקונן של הערים מתושביהן, סגירתם של בתי הספר, בתי החולים והמפעלים, חיסול מערכת הבנקאות והמטבע, הוצאה אל מחוץ לחוק של הדת וגירושם של תושבי הערים לחוות חקלאיות קולקטיביות, שהיו למעשה מחנות של עבודת כפייה. צעדים אלו הוצדקו בכך שהאוכלוסייה הייתה על סף רעב, שכן הכפרים התרוקנו מתושביהם בהפצצות האמריקניות.

כך שהמשותף לשתי המהפכות שהזכרת אינו בהכרח החזון האוטופי אלא הניסיון לייצא את המהפכה באמצעים אלימים ותעמולתיים אל כל מדינות תבל.

המאמר של מר חיים מזר הוא חובבני, גרוע וכולו מלא בשגיאות. בגדול, כמו שאורי ציין בצדק, איראן וברית המועצות לא היו היחידות שניסו להגשים חזונות אוטופיים במאה ה-20. וזה שיש דמיון מסוים בין השתי המדינות האלה לא אומר שום דבר, זה די מקרי. ברמה נקודתית, המאמר מלא טעויות כרימון. לבנון איננה המדינה הערבית היחידה שבה איראנים הצליחו לתקוע יתד. הם הצליחו מאוד בנסיכויות המפרץ וכמובן בעיראק שהיא בעלת רוב שיעי באופן בלתי-רשמי. בכל העולם הערבי אין מדינות לאום ולא רק בלבנון. לאחר מלחמת יום הכיפורים ברית המועצות מילאה את הארסנל הצבאי של סוריה בלבד ולא של מצרים. ממצרים הסובייטים גורשו בבושת פנים ב-1972. מוחמד מונתט'רי דיבר על האינטרנציונל המוסלמי ולא רק שיעי. מה היה נותן לו אינטרנציונל שיעי כאשר השיעים הם מיעוט קטן בעולם המוסלמי? חוץ מזה, אין טעם לדבר על אינטרנציונל בעולם המוסלמי שבו אין לאומים. הסובייטים ניסו לבנות אינטרנציונל בעולם הלאומי, המערבי, וזה הבדל גדול לעומת המקרה של האיראנים בעולם המוסלמי. הספקולציות של המחבר מסביב לשימוש של איראן בנשק גרעיני במקרה של סירוב של מדינה אחרת להתאסלם מצחיקות. בברית המועצות מי שניהל את המדינה לא היה נשיא, הוא כותב. הוא צודק מאה אחוז, כי בברית המועצות לא היה נשיא. המפלגה הקומוניסטית קבעה מדיניות וקיבלה החלטות אופרטיביות? בולשיט גמור. המדיניות נקבעה ע" מספר קטן מאוד של אנשים בקרמלין. המפלגה שמנתה עשרות מיליוני חברים שנרשמו לרוב בכפייה, צייתה בשקט. הפיקוח על הממשלה היה הדוק? בברית המועצות? מזמן לא קראתי שטויות כאלה. לטענת המחבר, החברה האיראנית היא אוהבת את מנעמי החיים, ליברלית ומערבית. הוא לא יודע מה הוא מקשקש. היא בהחלט אוהבת את מנעמי החיים אבל היא לא מערבית, לא דמוקרטית ולא ליברלית. היא פתוחה ועשירה תרבותית בהרבה מן החברה הערבית וזה בעיקר בזכות העבר הפרה-איסלאמי שלה בזכות זה שהיא כוללת עממים שונים – פרסים, אזרים, ערבים, הודים, בלוג'ים – ועוד גורמים. אבל היא לא מערבית והיא די שונאת את המערב בגלל הסכסוכים והעימותים עם בריטניה וההתערבות האמריקאית. הצעירים באיראן יכולים להעריץ תרבות מערבית שמוכרת להם בצורה שטחית מאוד, אבל זה לא יגרום להם להפיל את המשטר. מקסימום, לבקש רפורמות קלות. גם הקריסה של משטר האייטולות שהמחבר מדבר עליה בסוף תוך השוואה לקריסת ברית המועצות, לא באמת צפויה לקרות. יש הבדל אדיר בין שני המשטרים. המשטר הסובייטי דיכא את הלאומיות הרוסית והעם לא הצטער על קריסתו. לעומת זאת, המשטר האיראני נסמך על תרבות האותנטית של איראן וזה יתרון גדול.

נכון שהסובייטים דיכאו את הלאומיות הרוסית.
חלק מהזמן.
בזמנים אחרים מנהיגיהם כמו סטלין עודדו אותה לצרכיהם.
אלא שברור לחלוטין ששיקוליהם בדיכוי הלאומיות הזאת היו מוצדקים ונכונים ואילו לא היו מדכאים אותה ברית המועצות אולי אף לא הייתה מחזיקה זמן רב כפי שהחזיקה.
אם היו הסוביטייטים חס וחלילה שמים דגש על הלאומיות הרוסית הרי במוקדם או במאוחר היו מקימים עליהם את שאר הלאומים של ברית המועצות שהוחזקו ברסן זמן רב כפי שהוחזקו גם בזכות ( ולא למרות ) האידיאולוגיה הקומוניסטית של "אחוות עמי ברית המועצות ".
זה אולי היה שקרי למעשה אבל גם למיתוס היה עוצמה.
ואם היה מנהיג סובייטי מטומטם לגמרי אחרי סטלין שהיה מעלה על נס את הלאום הרוסי על חשבון הכל השאר ברית המועצות לא הייתה שורדת אפילו שבעים שנה.

ליצור 'אוטופיות' כמו היטלר, כמו מוסוליני, כמו פולפוט, הצליחו נכון לרגע זה מאו זה-טונג, גם אטאטורק שמפעלו רועד כעת.
ואסור לשכח את הרצל

תודה לאלי ולאזרח. רק הערה בעקבות התגובה של אלי: האמת היא שברית המועצות החזיקה כל כך הרבה זמן קודם כל בגלל הדיכוי. גם אם היה קם מנהיג שהיה נותן העדפה גלויה לעם הרוסי על פני אחרים המדינה הייתה מחזיקה מעמד כי שאר הלאומים לא היו מעזים למרוד. וזה ההבדל הגדול בין ברית המועצות לאיראן. איראן מחזיקה מעמד בגלל השותפות התרבותית של העממים שיושבים בה ולא בגלל הדיכוי. גם כאשר השאה משושלת פהלבי העלה את התרבות הפרסית על פני כל האחרות המדינה לא התפוררה. זה הבדל עצום. באיראן יש תרבות משותפת באמת, גם אם אחוז גבוה של תושבים בכלל לא דוברי פרסית.

וגם ג'ורג' וושינגטון וג'פרסון ומיסדי ארה"ב האחרים .
שרצו ליצור בארה"ב מדינה טובה יותר מבאירופה. והאישים יצרו את הרפובליקה הצרפתית לאחר המהפכה.
וגם מייסדי אירופה המאוחדת.
נראה לי שההבדל הגדול של רוב אלו שהם לא ניסו לכפות את רעיונותיהם על אחרים בכוח הנשק .
אולי ההבדל הגדול הוא שהאוטופיסטים הנ"ל לא טוענים שהיריב הוא התגלמות הרשע ויש להשמידו ויהי מה ,אלא פשוט בונים את מה שנראה להם כשלטון טוב יותר בלי לאיים באותה הזדמנות על אחרים.

שהיה נותן העדפה גלויה לעם הרוסי על פני אחרים המדינה הייתה מחזיקה מעמד כי שאר הלאומים לא היו מעזים למרוד"
ספקולציה בלבד .אנחנו לא יודעים .אבל ההיגיון אומר שאם היה קם מנהיג אידיוט כזה הוא היה רק גורם לניכור גובר והולך בין שאר העמים ובין הרוסים .בסופו של דבר הייתה התפרצות בין במוקדם ובין במאוחר ,וכנראה במוקדם.
ועם הירידה הדמוגרפית אצל הרוסים זה עלול היה להיות הרסני עבורם.

"גם אם היה קם מנהיג
שהיה נותן העדפה גלויה לעם הרוסי על פני אחרים המדינה הייתה מחזיקה מעמד כי שאר הלאומים לא היו מעזים למרוד"
ספקולציה בלבד .אנחנו לא יודעים .אבל ההיגיון אומר שאם היה קם מנהיג אידיוט כזה הוא היה רק גורם לניכור גובר והולך בין שאר העמים ובין הרוסים .בסופו של דבר הייתה התפרצות בין במוקדם ובין במאוחר ,וכנראה במוקדם.
ועם הירידה הדמוגרפית אצל הרוסים זה עלול היה להיות הרסני עבורם.

צודק. אבל זו ספקולציה די מבוססת על המציאות. קשה למרוד כשאתה תחת שלטון כמו השלטון הסובייטי.

תודה על המאמר, הוא כתוב בשפה מרתקת. אבל מאחר ואיני בקיא בנושא אני יכול רק ללמוד מהתגובות שרמתו דומה לניתוחי השירים של מר מזר המובאים בבלוג מידי פעם. חבל.

ברוסיה הלאומנית מראה שברית המועצות עם לאומנות רוסית כאידיאולוגיה מנחה לא הייתה מחזיקה מעמד יותר מכמה שנים .אולי עשר שנים .
אולי עשרים שנה .
לא יותר.
כאמור המנהיגים הקומוניסטים ידעו היטב מה שהם עושים כאשר הקפידו לא לשים דגש על לאומנות רוסית.
הם בקושי רב מתגברים על צ'צניה מדינה זעירה בקוקאז .
איך לאומנים רוסים,פנטים ורצחניים ומטורפים ככל שיהיו היו מתגברים גם על אזרברג'אן וכל שאר הרפובליקות המוסלמיות נזעמות על שוביניזם לאומני רוסי מטורף עם את צ'צניה הם בקושי מצליחים להשקיט?
ומה יקרה איתם ככל שהדמוגרפיה שלהם מביאה להצתמצמות גוברת והולכת של העם הרוסי .

לפי דעתי והיא דעתי האישית בלבד… הספקולציות של המחבר מסביב לשימוש של איראן בנשק גרעיני במקרה של סירוב של מדינה אחרת להתאסלם מצחיקות. בברית המועצות מי שניהל את המדינה לא היה נשיא, הוא כותב. הוא צודק מאה אחוז, כי בברית המועצות לא היה נשיא. המפלגה הקומוניסטית קבעה מדיניות וקיבלה החלטות אופרטיביות? בולשיט גמור. המדיניות נקבעה ע" מספר קטן מאוד של אנשים בקרמלין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

two × one =