האדם המודרני כאדם ביוני: מרשל מקלוהן והסייבורג

האדם המודרני כ"סייבורג" :

היחס לטכנולוגיה ו"לאחר" המכאני במחשבתו של מרשל מקלוהן

חוקר התקשורת המפורסם ביותר של המאה העשרים מרשל מקלוהן ,ראה באדם של העתיד הקרוב כ"סייבורג" אדם "משודרג" מבחינה תקשורתית שהטכנולוגיה היא חלק אינטגרלי מגופו ומישותו. אולם אם כי מקלוהן בהחלט מודע לכך שיהיו מי שלא יקבלו את השדרוג הזה בברכה,

לא נראה שהוא מוכן להתייחס ברצינות לעמדה הנוגדת שלהם.

מאמר זה הוא חלק מעבודה שהכנתי בקורס תיאוריות בתקשורת שבו עסקתי הן ברובוט ובאנדרואיד באסכולה הקיברנטית של נורברט וינר והן בנושא הסיבורג, האדם הטכנולוגי המשודרג כפי שמבין אותו חוקר התקשרת מרשל מקלוהן. וכך יש לראות בו כחלק ב' של המאמר "אידיאולוגיית הרימום על פי נורברט ויינר " .

הקדמה

היחס בין האדם והטכנולוגיה מחד, והיחס בין האדם ו"האחר" וגם "האחר המיכני", כמו המחשבים מאידך, עומד כיום, ומזה שנים רבות, במרכז הדיון בתחומים שונים של התקשורת. וזאת, מאחר שכיום הטכנולוגיה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, וניתן אף לקבוע כחלק ממשי מגופינו, כשרבים הם האנשים אשר החלקים הטכנולוגיים הללו משמשים אותם בקשת רחבה מאוד של תחומים, החל מתפקודים שנועדו להגן עלינו, המשך בחלופה טכנולוגית לאותם חלקים פגומים/חסרים בגופינו, והכלה בתחומים רבים אחרים, שמטרתם היא לשפא את איכות חייו של האדם.
בעבודה זאת אדון ברעיונותיהם של נציגי אסכולת טורונטו שנציגה הבולט בעבודה זאת הוא מרשל מקלוהן (Marshall McLuhan) וגם בחוקר אחר –הרולד איניס ((Harold Adams Innis, שעניינם בטכנולוגיה (לפחות במקרה הספציפי של מקלוהן) הוא לא כל כך בתקשורות בטכנולוגיה ומוצריה כישויות נפרדות מהאדם, אלא כחלקים משודרגים מהאדם עצמו.
במקרה זה, מרכז תשומת-הלב לא ניתן לישות המיכנית לרובוט ולמחשב כפי שהוא ניתן למשל במחקריו של איש האסכולה הקיברנטית נורברט וינר ,אלא באדם המיכני המשודרג או בהגדרה המודרנית שלו ה"סיבורג". ( בעברית "אדם ביוני ") –
סיבורג, בהגדרת הויקיפדיה האנגלית, הוא

an organism that has both artificial and natural systems

טענתי היא – שהחוקרים נורברט וינר ומרשל מקלוהן, כל אחד מזווית שונה המייחדת אותו בלבד, הציגו טענה רדיקלית למדי לזמנם, וכנגזרת לטענתם זו ניתן לומר גם כיום – שעצם התקשרותו של האדם עם המכונה, ועצם הקשר והדמיון שלו עם המכונה, וגם של המכונה עם האדם, לא יהפוך את האדם לאנושי פחות, כפי שמקובל לטעון – אלא להפך – קשר זה יהפוך את האדם לאנושי הרבה יותר, וככל שיכולותיו יתרחבו בעקבות קשריו עם הטכנולוגיה, כך גם תתרחבנה אפשרויותיו לקבל את האחר ביתר קלות.
ו"האחר" במקרה דנן אינו רק את האישה, השחור, היהודי, המזרחי, ההומוסקסואל וכו', אלא הכוונה היא במפורש (ובהחלט לא רק כמטאפורה ל"אחרים" האנושיים המוכרים יותר בניגוד למה שניתן לחשוב במבט ראשון) – לרובוט, לאנדרואיד, למחשב ולסייבורג, ובהשלכה, גם לבעלי-החיים האינטליגנטיים כמו הדולפין או השימפנזה, או בעלי חיים שעברו "רימום" (uplift), דהיינו, שדרוג טכנולוגי באינטליגנציה וביכולות, וכמובן גם לחייזרים מהחלל החיצון.

אלא שמרשל מקלוהן, אם כי הוא "חוגג" את השילוב שבין האדם למכונה, היכול להביא לשדרוג יכולות האדם, חוגג בעיקר את הגברת הזהות הספציפית של האינדיבידואלים השונים,הסיבורגים , ואינו מכיר באמת באפשרות של הפרדה בין הישות המיכנית והאנושית וכנגזרת מכך הוא לא באמת מכיר בזכות קיומו של "האחר ".
הסיבורג
אנשי אסכולת טורונטו, מרשל מקלוהן והרולד איניס, שניהם מביטים על ההיסטוריה. שניהם רואים את היתרונות הגדולים מעצם החידושים הטכנולוגיים, אולם דומה שמקלואן לפחות, פחות מסוגל לראות את הטכנולוגיה "כאחר", , הוא דורש לראות אותה כחלק אינטגראלי מהאדם, כזה שיגביר בהדרגה ולאחר מכן במהירות את יכולותיו.

מבחינה זאת מקלוהן, בחלק מדבריו לפחות, הוא אוטופיסט :
The total-field awareness engendered by electronic media is enabling us–indeed, compelling us–to grope toward a consciousness of the unconscious, toward a realization that technology is an extension of our own bodies. (The Playboy Interview: Marshall McLuhan '1969)
MCLUHAN: Before the invention of the phonetic alphabet, man lived in a world where all the senses were balanced and simultaneous, a closed world of tribal depth and resonance, an oral culture structured by a dominant auditory sense of life. The ear, as opposed to the cool and neutral eye, is sensitive, hyperaesthetic and all-inclusive, and contributes to the seamless web of tribal kinship and interdependence in which all members of the group existed in harmony. The primary medium of communication was speech, and thus no man knew appreciably more or less than any other–which meant that there was little individualism and specialization, the hallmarks of "civilized" Western man.

מרשל מקלוהן מציין שהטכנולוגיות השונות לאורך הדורות לא רק הועילו למין האנושי אלא גם פגעו בו ..הוא נותן כדוגמה את המצאת הדפוס שהביאה גם לתוצאות שליליות הרחקת האדם מדרך החיים השבטית המבוססת על מגעי בלתי אמצעי בין אנשים שבו כל החושים המשתתפים בצורה המונית ולא רק הראייה כתוצאה מהדפוס .לדעתו של מקלוהן הקריאה של האדם הבודד בדפוס פגעה אנושות בחוויה הקבוצתית שהייתה בעבר כאשר אנשים הקשיבו למספר והאחידות והסדר הנוקשה של הדפוס השליטו סדר נוקשה שהי המבוסס על היגיון ופגע בסוגים אחרים של חשיבה אסוציאטיבית ומטפורית .
לדעתו דווקא הטלוויזיה החזירה אותנו למצב טוב ביותר מבחינת החושים שכן היא פונה לכלל מערך החושים ואין המדובר בחוויה מנוכרת כמו הקריאה אלא בחוויה המחברת אותו לעולם וירטואלי עשיר ומסעיר יותר מהעולם שנמצא בספר שכל כולו אותיות דפוס..
המציאות הוירטואלית עוד לא הייתה קיימת בחייו של מקלוהן, אולם הוא בהחלט חזה אותה וחגג אותה.
MCLUHAN: It's difficult to condense into the format of an interview such as this, but I'll try to give you a brief rundown of the basic media breakthroughs. You've got to remember that my definition of media is broad; it includes any technology whatever that creates extensions of the human body and senses, from clothing to the computer. And a vital point I must stress again is that societies have always been shaped more by the nature of the media with which men communicate than by the content of the communication. (The Playboy Interview: Marshall McLuhan'1969).

הסיבורג לעומת אנדרואיד

בקטעים אלו ובאחרים בראיון עם מקלוהן, הוא חוזה את הסייבורג, את האדם בעל החלקים המיכאניים שכשריו יכולותיו משופרים ומשודרגים הודות לאמצעים הטכנולוגיים השונים.
וכאן יש להבין, שהמדובר הוא בקונספט שונה באופן בסיסי מהטכנולוגיה שאותה תיאר ויינר, כזו שיכולה לרכוש אינטליגנציה משל עצמה ולהיהפך תיאורטית לחלק מהאנושיות המורחבת, או ממין אחר, וכתוצאה מכך גם המשמעויות תהיה שונה.
מבחינתו של מקלוהן, הטכנולוגיה היא פשוט עוד חלק מהאדם, אין לה עצמיות משלה אלא רק כחלק מהאדם עצמו. קרי, אין "אחר טכנולוגי" אצל מקלוהן, וזה בעצם לא מעניין אותו, אצלו אצלו יכול להיות רק "האחר האנושי," הרגיל והמוכר, שאותו אנו מכירים מאז ראשית ימי המין האנושי.

טכנולוגיה כנגד הסיבורגיזציה

וכאן נוצרת בעיה :
עד כמה שזה מפליא, ונראה לכאורה סותר את מה שהוא אומר, מקלוהן לא באמת מחפש את השונה או מה שיכול להיות שונה, הוא מעוניין שהחוויות הדיגיטאליות הוירטואליות שהוא חוזה, יגיעו לכולם ויציפו את כולם, ובכל חושיהם. הוא רוצה שהכל יהפכו להיות קיבורגים, ויוכלו לחוות את כל מה שרק אפשר. לדעתו הדבר יביא למחויבות ולמעורבות עמוקה של הסיבורג לחברה הוא חי כפי שאף אחד לא היה מחוייב לה בעבר שבה ה"קיבורג חי בגלל אפשרותו לחוות אותה במגוון עצום של רבדים טכנולוגיים .( מקלוהן ,2003)
, והמשתמע מזה הוא, שמקלוהן, ,רוצה תקשורת מושלמת בין הכל, תקשורת שאותה יוכלו לחוות הכל, וכולם יוכלו להבין את כולם. אולם, אם זה יקרה, ניתן לטעון שזה יביא גם להתדלדלות ולהתדרדרות של השונות התרבותית, האינדיווידואלית והקבוצתית, אם כולם יחוו את אותם הדברים בצורה מקבילה .
ואכן, זה מה שקרה. כפי שראינו בעשרות השנים האחרונות, כאשר התרבות האמריקנית הפיצה את מסריה התקשורתיים והתרבותיים בכל העולם, שמחוזות שלמים שלו נראו כמעט כמחוזות של ארה"ב ללא כל ייחודיות משלהם – והתוצאה, בכמה מקומות לפחות, הייתה תגובת נגד חזקה ביותר.
עמיתו של מקלוהן \במה שמכונה "אסכולת התקשורת של אסכולת טורונטו" הארולד איניס, התעניין בהשפעות התרבותיות החברתיות של הטכנולוגיה והתקשורת, כשדעתו הייתה שלא תמיד השינויים הם לטובה. הוא טען, שדווקא פעילויות חברתיות שלא היו כרוכות בטכנולוגיה מסוג כלשהי, כמו סמורת הדיבור ביוון הקדומה, הסביר את פריחת הפילוסופיה שם, מאחר שהדיונים שבעל פה, יפרו את החיפוש אחר האמת.
הדיון בעל פה היה כרוך במגע בין אישי ובהתחשבות ברגשות הזולת, והדבר העומד בניגוד קיצוני לתקשורת הממוכנת והבלתי אישית השלטת בעולם מודרני 1).בניגוד לסיבורג שאותו חזה מקלוהן.
איניס לדעתי לא היה מתלהב מהסיבורג המרוכז לחלוטין רק במידע שהוא חווה ומקבל.

מקלוהן חזה את המהפכה התקשורתית ודיבר באופן כללי מאוד על השפעותיה החברתיות. , אלא שעניינו האמיתי הוא השפעות מהפכה זו על מערך החושים של האינדיבידואל שעניין אותו יותר מהחברה.
הוא היה משוכנע, שהשינוי הטכנולוגי ו"הקיבורגיציה" של המין האנושי היא בלתי נמנעת. הוא בהחלט העלה על דעתו שגופים שונים יאבקו במגמה זאת.
אולם מה שאפילו הוא החוזה הגדול לא חזה כנראה, היה, שגופים שונים בעולם יאבקו במהפכה התקשורתית הזאת באמצעות האמצעים שלה, על מנת להחזיר את העולם הישן שהיה לפני המהפכה.
או יותר נכון גירסה אידיאלית אוטופית של אותו עולם ישן.
יש, כמסתבר, גבול בחלקים שונים של העולם, למה שהממסד וגם גופים שונים בחברה מוכנים לקבל ב"קיבורגיזציה" של האינדיבידואל בחברה , כשמעבר לגבול זה הם לא מוכנים לעבור.
עם זאת, הם בהחלט מוכנים להשתמש באמצעי התקשורת המתוחכמים ביותר על מנת להיאבק במגמות אלו. מקלוהן היה חוזה, שבסופו של דבר הטכנולוגיה הזאת תשתלט על הכוחות הריאקציונרים, ולכאורה זה מה שנראה כיום כקורה במציאות, אולם, יותר ויותר מתברר, שהכוחות "הריאקציונרים" מסוגלים לנצל את הטכנולוגיות החדשות לצרכיהם ובו בזמן לפקח עליהם.

הסיבורג והאינטרנט

מה היו מקלוהן ואיניס אומר על האינטרנט והשפעותיו ?
לא מן הנמנע, שמקלוהן היה מקבל אותו בברכה, ככלי להעצמת כישוריו של האינדיבידואל,לחיזוק הקיבורגיזציה של היחיד. הוא היה מצביע על כל האנשים שהולכים ברחוב בכל רגע, וכשהאינטרנט מחובר אליהם דרך האיפון או במזוודה עם המחשב, וכך בכל רגע הם "מחוברים" ומודעים לכל מה שקורה סביבם ברחבי העולם.
אלא שבמציאות הפיזית, הלא וירטואלית, "הסיבורגים" הצרכנים של התקשורת, שמקלוהן ציפה מהם לכל כך הרבה, מתגלים כאינדיבידואליסטים כל כך, עד שהם אינם מסוגלים לתאם פעולות משותפות, כאלה שיוכלו לפגוע בפעילויות הפשוטות ביותר של הריאקציונרים, שאינם מיטיבים להשתמש בטכנולוגיה ובתקשורת כמוהם. אולם הפעולות שלהם של לוחמה וטרור שמטרתן בסופו של דבר להביא לוריאציה חדשה של "העולם הישן " מתגלות כיעילות ביותר בעולם האמיתי הלא ווירטואלי שלכאורה צריך להיות שנוא עליהם..
ניקח לדוגמה את אירגוני הטרור האיסלמיים, השואפים לחזור לגירסה אידיאלית של האיסלאם הקדום הנשלט בידי ה"שריעה" החוק האיסלאמי .
הם עושים שימוש מושכל ויעיל למדי באתרי האינטרנט ,כלי נשקו של הקייבורג האדם המשודרג של מקלוהן , בכדי לגייס תומכים ולתקשר עימם ביעילות עצומה.
לא מן הנמנע שמקלוהן היה מקבל אותו ביותר בברכה ככלי להעצמת כישוריו של האינדיבידואל . וככלי לחיזוק הסיבורגיזציה של היחיד . הוא היה מצביע על כל האנשים שהולכים ברחוב בכל רגע כשהאינטרנט מחובר אליהם דרך הסלולארי או במזוודה עם המחשב וכך בכל רגע הם "מחוברים".

איניס היה מצביע על כך, שהאינטרנט עם היכולות שהוא מעניק ליחיד, פוגע גם אנושות בחברה, בכך שהוא משאיר את האנשים בבית עם המחשב, או בבית הקפה עם המסוף, והללו נמנעים מלתקשר עם האנשים סביבם.
הוא היה מצביע גם על המהפכה באיראן , תוך שהוא טוען שעם כל השימוש היעיל שלה באתרי אינטרנט, כאמצעי להעביר מידע בידי יחידים, הרי שזה היה בסופו של דבר לא אפקטיבי, ועדיף היה להקדיש את כל המאמץ הזה בהעברת מסרים אידיאולוגיים בין אנשים בעל פה, על מנת שידעו עם מה עליהם להתמודד, מאחר שאין תחליף למגע האישי בין בני האדם.
הוא היה מוסיף ומזכיר, שפחות עיתונאים היו באיראן על מנת לדווח על ההפגנות האלו מאשר במהפכה לפני שלושים שנה, שכן, כיום ישנם פחות עיתונים כתוצאה מהתמוטטות הכלכלית של עיתונים רבים, גם כתוצאה מהתפתחות האינטרנט. לאתרי האינטרנט אין את המשאבים שהיו בעבר, ועדיין יש בהווה לעיתונאים, להחזיק כתבים מנוסים על מנת שיוכלו לדווח בצורה יעילה על האירועים.

הסיבורג והרובוט סיכום ומסקנות

גישתו של איניס בכל הקשור להשפעות הטכנולוגיה, היא יותר אמביוולנטיות מזאת של מקלוהן – בעוד שמקלוהן "חוגג" את השפעותיה של המציאות הוירטואלית ואת הפיכתו של היחיד לקייבורג, האינדיבידואל הטכנולוגי שכישוריו שודרגו , הרי שמצד שני, הוא מעדיף להתעלם מ"האחר", שאולי לא יקבל את השידרוג הזה בברכה.

אנשי האסכולה הקיברנטית וינר ווויור, לוקחים בחשבון את האחר ומקבלים את זה שעלולים להיות בעיות וקשיים בתקשורת עימו, "רעש" כפי שהם מכנים זאת – והם אף מקבלים זאת בברכה.
הם נראים כפתוחים יותר ממקלואן, שאינו מעוניין בשום "רעש תקשורתי " ובשום קושי בתקשורת בין בני אדם.
המסקנות שאפשר להסיק מגישתם של אנשי האסכולה הקיברנטית – שהם בהחלט יהיו מוכנים לשלב את האחר המיכני בקולקטיב האנושי ובתרבות האנושית , אולם הם בהחלט אינם רוצים לכפות עליו להיות חלק מהגוף האנושי של אינדיבידואל כחלק בלתי נפרד ממנו כ"סייבורג" .
על פי גישתם ניתן לאפשר לישות המיכנית ו"האחרת" מכל סוג קיום נפרד ושווה לפי הבנתה שאינו חייב להיות רק חלק מהקיום האנושי.
ואפשר להעלות כאן את הספקולציה שאולי דווקא גישה כזאת מסוגלת להתמודד ביתר הצלחה גם עם האתגר שאותו מעמיד "האחר " האנטי הטכנולוגי האנושי מאוד ועם זאת לכאורה בלתי מובן לאיש המערב "המתקדם" ,המוסלמי הקיצוני למשל , או היהודי החרדי , או קבוצות אנטי טכנולוגיות שצצות בהווה ושיצוצו בעתיד ,מאשר הגישה של מקלוהן שקוראת לשדרוג אנושי לכל וסיבורגיזציה ל"כל" ואינה מוכנה באמת להכיר בכך שאולי יהיו גם מי שאינם מעוניינים בכך.

ביבליוגרפיה
אידיאולוגית הרימום על פי נורברט ויינר חלק א' של מאמר זה