גליה אבן-חן, ילידת אשדוד 1966. חיה בתל-אביב. היא מידענית ומשוררת . היא פירסמה שירה פרסמה במוספי סוף השבוע של הארץ,ידיעות ומעריב. בכתבי העת "מטעם", "שבו", "גג", "תו+", "מאזניים", "הכיוון מזרח", "עמדה" ובכתבי-העת האנטרנטיים "אימגו", "קשתות", "שחרזדה", "החוטם" ו"האייל הקורא".. ספרה הראשון היה "אשת העולם הקטן (טרקלין, 1992) |
שירים מחזית מלחמת המינים
מאת גליה אבן חן
מתוך: "אישה מטורפת
הוצאת "ספרא" של איגוד הסופרים.
כשפסקת לדרוש בשלומי
גְּבָרִים רַבִּים עוֹבְרִים לִי מִתַּחַת לַמִּרְפֶּסֶת
אַף לֹא אֶחָד מַטְרִיד לִי אֶת הָרֹאשׁ,
בְּנִימוּס אֲנִי נִגֶּשֶׁת, בְּנִימוּס אֲנִי נִגֶּשֶׁת
הָרְחוֹב עוֹרֵךְ מִקְלַחַת בְּמַּלְקוֹשׁ.
גַּם בַּיּוֹרֶה נִזְכֶּרֶת
נִפְלָא מִמֶּנִּי לְהַרְטִיב אַנְפִּילָאוֹת
גַּם בַּיוֹרֶה נִגַּשְׁתִּי מְהַסֶּסֶת
גַּם בַּיּוֹרֶה צִפִּיתִי לַבָּאוֹת.
מִסְפַּר זְכָרִים מִתַּחַת לַגְּזוֹזְטְרָה.
מַתְאִים לִי עִם הַקּוּקוּ ?
עִם אוֹ בְּלִי הַחֲגוֹרָה ?
וּפֶה אֶחָד בְּפֶה אֶחָד מֵשִׁיב לִי
לַקּוּקוּ מַתְאִים עִם עַצְמָהּ
***
רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי גְבָרִים
צִפָּרְנֵי רַגְלַי נוֹגְעוֹת בַּעֲקֵבֵיהֶם.
רוֹצָה אֶחָד
יֵשׁ לִי הַרְבֵּה.
אֵין לִי כְּלּוּם.
בדרך כלל זה הם
מִיּוֹתֵר מִדַּי אֲנָשִׁים אֲנִי נִפְרֶדֶת
בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶה הֵם.
כְּשֶׁאֲנִי לֹא רוֹצָה אֲנִי לֹא מַתְחִילָה
בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶה הֵם.
זֶה לֹא כּוֹאֵב זֶה לֹא עָצוּב
בְּעֶצֶם כֵּן
בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶה הֵם,
וְאָז יֵשׁ יָמִים נִפְרָדִים
שֶׁלֹּא מְחַכִּים לָעֶרֶב וְלַלַּיְלָה
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת מִדֵּי שָׁעָה מַה נִּשְׁמָע גַּלְיָה
וְגַלְיָה אוֹמֶרֶת בְּסֵדֶר וְכָרָגִיל מְרַמָּה
וְגַלְיָה שׁוֹתֶקֶת כִּבְיָכוֹל אֲדִישָׁה
וְגַלְיָה שׁוֹרֶקֶת שְׁרִיקָה לְעַצְמָהּ.
הצעה לסדר היום
הָבָה נַחְדֹּר לְאוֹתוֹ רֶחֶם שֶׁל אִשָּׁה
מִמֵּילָא לֹא בָּא לִי לְהִתְיַחֵד אִתְּךָ.
אַתָּה תִּשְׁתֹּק לִי, אֲנִי אֶשְׁתֹּק לְךָ
מִשְׁפָּחָה זֶה חָשׁוּב, חָשׁוּב מִשְפָּחָה
בַּלֵּילוֹת נְסַפֵּר סִפּוּרִים מַפְחִידִים
מִישֶׁהוּ יָצִיץ לַדִּירָה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים
נַאֲשִׁים בְּיַחַד אֶת אַבָּא וְאִמָּא
אָז קָדִימָה, קָדִימָה
אַחִים לָנֶצַח אַחִים
רַק אַל תִּשְׁלֹף הַצָּעַת נִשּׂוּאִים.
"צריך לספר לחברה"
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי
אֲנִי מַזְמִינָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ עוּגָה
כָּכָה כְּדֵי לְהַשְמִין עַל חֶשְׁבּוֹן הַכַּעַס
כָּךְ אֲנִי עוֹשָׂה לִי חֲגִיגָה.
הַמִישֶׁהוּ בְּדֶרֶךְְ כְּלָל מְשַעֲמֵם
אֲבָל אֲנִי תּוֹפֶרֶת לִי מִמֶּנוּ עֲלִילָה
ONE SIZE מַתְאִים לְכָל שֶׁאֲנִי פּוֹגֶשֶׁת
בִּמְיוּחָד לַחֲבֵרָה טוֹבָה אוֹ רָעָה שוֹלֶפֶת סִפּוּר טוֹב מֵהַקְלָלָה.
כְּלָיָה מִן הַקְּלָלָה נֶחְתֶּמֶת רַק כְּשֶׁאֲנִי מִתְרוֹעַעַת
ללֹא רֵעוּת וְרֵעוֹת אֵין בַּמֶּה לְהִתְחַלֵּק
וְהַמַּגָּע שֶׁלֹא נָגַע מַחֲלִיק
כְּאִלוּ לֹא הָיָה.
רומאן
הִיא מַאֲזִינָה קְבוּעָה מְנַהֶלֶת רוֹמַאן עִם הַקַּרְיָן.
אַתָּה מְדַבֵּר עַל חֲמִימוּת
תֹּאמַר שֶׁאַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי מִין.
הָאִשָּׁה הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם הִיא לֹא בְּהֶכְרֵחַ
שַׂחֲקָנִית קוֹלְנוֹעַ.
אֲנִי רוֹצָה מִמְּךָ נְשִׁיקָה
כֵּן, עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה מִמְּךָ נְשִׁיקָה.
רוֹצָה שֶׁנִּתְחַתֵּן
אֵין צֹרֶךְ לִשְׁאֹל לִרְצוֹנְךָ
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מִתְחַתְּנִים
לְצָב אֵין בְּעָיָה יֵשׁ לוֹ תָּמִיד בַּיִת
וְלָנוּ יִהְיֶה שִׁרְיוֹן כָּפוּל.
אַתָּה גַּם שׁוֹמֵעַ לְעִתִּים אוֹ רַק מְדַבֵּר
יֵשׁ לְךָ הָמוֹן מַה לוֹמַר
אָז מָה אַתָּה אוֹמֵר?
צֵא מִן הַמַּקְלֵט
עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּצֵא מִן הַמַּקְלֵט.
פטפוטים
כֻּלָּנוּ רוֹצִים לְהִתְחַתֵּן
אֲנִי רוֹצָה לְהִתְחַתֵּן אִתְּךָ וְאַתָּה אִתָּהּ וְהִיא עִם
הַהוּא שֶׁאֵינוֹ בַּתְּמוּנָה.
הַהוּא שֶׁאֵינוֹ בַתְּמוּנָה עִם מִישֶׁהִי מִתְּמוּנָה אַחֶרֶת,
וְזוֹ מֵהַתְּמוּנָה הָאַחֶרֶת הֶחְלִיטָה לְהִשָׁאֵר לְעֵת עַתָּה
עִם מִישֶׁהִי נִבְחֶרֶת.
כֻּלָּנוּ רוֹצִים לְהִתְחַתֵּן אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ מָקוֹם
תַּחַת הַחֻפָּה.
הָרַב יֹאמַר "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי"
וְהַכֹּל יֶעֲנוּ בְמַקְהֵלָה: "הִיא אִתּוֹ וַאֲנִי אִתָּה!"
וְהַכֹּל יֵהָפְכוּ מְקֻדָּשִׁים
כִּי הַכֹּל עֲבָדִים לָאֱמוּנָה
כִּי אֲפִלּוּ אִם כְּרוּכִים הֵם בְּאַחֶרֶת
תִּשָׁמַע תְּפִלַּת אַהֲבָתָם
מַזָּל טוֹב!
קטע משיחת טלפון
…כְּבָר שָׁעָה אַתָּה מְזַיֵּן לִי אֶת הַמֹּחַ
כָּל הַזִיּוּנֵי מֹחַ הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל זִיּוּן אֶחָד אֲמִתִּי.
"הַפִילוֹסוֹפְיָה הַיְּוָנִית עִנְיָן טְרִיוְיָאלִי
כָּל הַפִילוֹסוֹפְיָה הִיא יֶדַע כְּלָלִי.
אַתְּ יוֹדַעַת אֲנַחְנוּ מַתְאִימִים מֵהַצַּד הַמֶּנְטָלִי"
מַתְאִימָה לֹו הָאֵירוֹפִּיּוּת שֶׁלִּי.
אִם אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת אֵירוֹפָּה
פְּתַח לְךָ אַטְלַס לֹא אוֹתִי…
ראו גם
אישה מטורפת :שיר מאת גליה אבן חן
אלוהים שלה :שיר מאת גליה אבן חן
לימים הוא יספר לאישתו שיר מאת גליה אבן חן
8 תגובות על “שירים מחזית מלחמת המינים”
שירים סקסיסטיים בסגנון עיתון לאישה
לדעתי דווקא נחמדים ומשוחררים
וטפשי.חרקוזים ברמה של גיל ההתבגרות.הבלוג הזה מידרדר והולך.
אין זה מקובל כאן לתקוף שירים שהם "כאלה וכאלה ". הבלים מטופשים
או לשבח אותם שהם יצירות מופת ללא הסבר .
בכל פעם שאתם מחווים את דעתכם עליכם לנמק אותה .
ולא דעתכם תימחק כבזבוז זמנם היקר של הקוראים .
יופי של שירים
ממחישים את תודעתה הסרקסטית של הכותבת
נעלבת-מתנשאת נפגעת-תוקפת, ולבסוף שוות נפש. השירים נעים במעין מחול של אמנות לחימה פגיעה ונסיגה. ועל הכל שורה מעין ענן דטרמיניסטי אפור ומדכא. כאילו אי אפשר אחרת – זהו חוק טבע. איזו מין אנטרופיה מינית השתלטה על היחסים בין המינים.
אפילו זיון טוב בלתי אפשרי
לא כל שכן אהבה.
לא עולה מהשירים כל רמז שהוא לאמנות לחימה, השפה סתמית ישירה פשוטה ובוטה כשפת רחוב, בסגנון מאולץ . בטח לא אמנות לחימה שיש לה עידון וכללים. כך שהאנלוגיה גובלת
בבנאליות איומה.
המשפט: "כְּבָר שָׁעָה אַתָּה מְזַיֵּן לִי אֶת הַמֹּחַ
כָּל הַזִיּוּנֵי מֹחַ הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל זִיּוּן אֶחָד אֲמִתִּי.
הוא משפט בנאלי שגור מפי הערסים, לא משפט שירי ולא מטורף. ואם מדובר בטירוף, הטקסטים למעלה רחוקים מהטירוף, מהאוונגארד , שום חידוש , .
"
אִם אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת אֵירוֹפָּה
פְּתַח לְךָ אַטְלַס לֹא אוֹתִי…
"
דוגמא לעוד משפט פשטני, סתמי ורדוד.
אתה עצמך אומר שזו אנלוגיה. ממתי אנלוגיה שואבת מתוכן השיר. אנלוגיה שואבת מהיחסים בין תכני השיר. מדוע בשיר צריך להיות אזכור לאמנויות לחימה?
הטיעון שלך אדון רון חסר כל תוקף לוגי או סמנטי
אתה אומר:
1.בשירים אין רמז לאמנות לחימה.
2.שפה סתמית וכו…
3. לאמנות לחימה יש כללים, עידון וכו.
מסקנה:האנלוגיה גובלת בבנאליות (איומה- איזה פחד)
מה הקשר בין ההקדמות למסקנה? אין קשר זו המסקנה.
כנראה שהיכרותך עם ערסים עמוקה משלי
אני לא שמעתי משפט דומה מפי שום ערס אפילו לא
מפי ערס-פואטי.
מה זה משפט שירי?
הוא הופך לשירי משום שהוא בתוך קונטקסט שירי.
אִם אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת אֵירוֹפָּה
פְּתַח לְךָ אַטְלַס לֹא אוֹתִי…
הצהרת בנוגע לשורות אלו שורה של שלוש אמירות שאף אחת לא מוסיפה על השנייה דבר ואתה חושב שלרטוריקה כזו יש כוח כלשהו.
אני חושב לעומתך שבשורות האחרונות יש הומור ויופי.
מה זה משפט שירי?
הוא הופך לשירי משום שהוא בתוך קונטקסט שירי.
לא, ולא ולא ולא.
לא כל משפט של כל פלצנית הוא שירה, גם אם הוא לקוח מעגת הצחצחים והרחוב הסואן, טעות בידך.
אלה לא שירים, אלה הפלצות פרובוקטיביות חסרות טעם.
ואם לא שמעת מפי ערסים איך הם מדברים זה לא מפני שאתה לא ערס אלא מפני שלא שמעת.