לידה או מוות ? תמי כץ לוריא על "'אוסף פרטי' ,"

לידה או מוות ?

אוסף פרטי/ מאת סאלי אן פרידלנד, סוזן דלל,
במסגרת "מחולוהט"

מאת תמי כץ לוריא .

"הסודות שלנו אסופים במקומות מסתור פרטיים. סודות של פחד וחוסר בטחון יוצאים גבולות באינטימיות, ביחסים….מחשבות, זיכרונות, גבולות אישיים, כמו שתי וערב, יוצרים בהרמוניה קולאז' אישי, והופכים לאוסף פרטי"- כך כתבה סאלי אן פרידלנד על יצירתה האחרונה, "אוסף פרטי", ואכן כך. סאלי אן שוזרת בעדינות וביופי ויזואלי תמונות של זיכרון, יחסים, גבולות, שהם האוסף הפרטי שלה.
התמונה הפותחת את המופע יפהפייה: רקדניות שוכבות תחת טולים צבעוניים שקופים.חלקן בתנוחה עוברית. הן שוכבות ללא תנועה, כאשר רקדן בקביים גבוהות צועד ביניהן. אט אט הן יוצאות מתוך הטול ונעות. האם זו לידה? או מוות? התאורה מופקת מפנסים התלויים על צוג נמוך מאד, כמעט נוגעים ברקדנים השוכבים, ועל ידי כך נוצרת אוירה של חלל דחוס ומעיק, ואז הצוג מתרומם. הטולים בהם התכסו הרקדניות הופכים לזנב, למשא כבד. הרקדניות נעות באוניסונו מופלא. החלק הזה הוגדר כ "אתמול". בין ה"אתמול" לחלק הבא "היום", מוקרן סרט וידאו-ארט אשר עיקרו ה"טול", המטייל ברחבי תל אביב, בעיקר בסביבה הקרובה של סוזן דלל, משתלב בגלי הים, וכדומה.

החלק השני, "היום", הוא המוצלח ביותר. הוא נפתח בדואט של האבקות בין גבר (לירון עוזרי) לאישה (שני קצמן). ההאבקות היא ספק בינו לבין עצמו, ספק בינו לבין האישה, או נשים אחרות החולפות על הבמה. לאחר הדואט המצויין (הומור במחול תמיד משבח את היצירה), מתחיל טריו של שלוש רקדניות (אמילי מגנאג'י,דניאלה בלוך, נעמה קריסטל) בנעלי עקב, לבושות שחור. הטריו מבוצע היטב ומעניין. שני קטעים אלה, העוסקים בנשיות וגבריות, ובמאבק בין המינים, הם החזקים בערב. בתום החלק הזה, מוקרן שוב סרט וידאו, הפעם הוא מתעד את החזרות על המופע.

החלק השלישי, ה"עתיד" מתכתב עם החלק הראשון "העבר". הפעם הטולים תלויים מן הצוגים התלויים גבוה מתקרת הבמה. הרקדנים רוקדים מאחורי הטולים, ולעיתים יוצאים החוצה ועוברים ביניהם. בסך הכל החלק הזה ארוך מידי.
הרקדנים מצוינים, אם כי לעיתים אינם אחידים בתנועתם. השפה התנועתית של סאלי-אן זורמת ונעימה לעין, ובו בזמן מנסה לשבור מוסכמות, ולנסות כיוונים חדשים, ורואים שהייתה פה עבודה מעמיקה של חיפוש חומרים, וניסיון מוצלח של "לומר דברים קצת אחרת".
רק מצער שסרט הוידאו היה מיותר, אם כי היה מעניין מאד לכשעצמו. הוא יצר מן הפרדה שרירותית שקטעה את הרצף, וכך גם החלוקה ל"עבר", "הווה", "עתיד".

קטעים מאוסף פרטי