web analytics
קטגוריות
תנ'ך

את והב בסופה:חקירה של המסתורין של "ספר מלחמות ה"

את והב בסופה (ספר) – ויקיפדיה

  עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.

במדבר כא יד

במשך זמן מה פורסמה באתר זה סדרה של מאמרים על הספרים האבודים של המקרא .

וכעת למאמר "הקלימאקס " של הסדרה שהוא גם המאמר המסיים של טרילוגית המאמרים על המכשף בלעם בן בעור שהראשון בהם נכתב בידי  חיים מזר והשני בידי אלי אשד.

וכך גם המאמר הזה שנתב בידי אלי אשד.

 והפעם נעסוק  בספר המסתורי מכל שלא נכנס למקרא "ספר מלחמות ה' "הספר היחיד שאותו טרחה התורה לצטט בשמו.ושאותו טרחו דורות מאוחרים להשמיד ומסיבות טובות מאוד.
הזהרה :המאמר זה ישנם כמה רעיונות שעלולים להתגלות כמבעיתים וקשים לעיכול כמיוחד לאנשים שהם מאמינים אדוקים .
ראו הוזהרתם!!!!

חלק א' בסדרה

המכשף בלעם  מאת חיים מזר

חלק ב' בסדרה :הספר האבוד של בלעם  מאת אלי אשד

כאשר קיימתי פעם שיחה עם המשורר והמתרגם  המנוח איש התנועה "הכנענית "אהרון אמיר  ,שאלתי אותו שאלה סתמית איזה ספר שהוא לא קרא הוא היה רוצה לקרוא יותר מכל.
נדהמתי מהתשובה המהירה שהוא נתן כאילו הוא כבר חשב בעצמו על השאלה וכבר ענה עליה לעצמו עוד לפני שנים רבות :
הוא אמר :יותר מכל ספר אחר הייתי רוצה לקרוא את ספר מלחמות ה' שמוזכר ומצוטט בספר "במדבר" בתורה..
"מדוע הספר הזה דווקא ?
אמיר : משום שזה היה ספר המיתולוגיה העברי הגדול והחשוב מכולם.ואיך אנחנו יודעים את זה? משום שהוא מוזכר בתורה.שים לב התורה שעל פי המסורת הייתה קיימת כבר לפני בריאת העולם ,שהיא ספר היסוד של היהדות והנצרות , לא מאזכרת בשמו שום ספר אחר שממנו היא טורחת לצטט ,לצטט שווה בנפשך, רק את הספר הזה.
הספר ההוא תיאר את האלוהים לא כמו הדמות החלושה והחיוורת והמסורסת שמוצגת בתנ"ך היהודי אלא כפי שראו אותו העברים הקדמונים כלוחם עז ואכזר היוצא להילחם נגד אויביו המפלצתיים על מנת להגן על היקום כולו. 
הדבר המדהים הוא , שההיגיון אומר שאותם עורכים יהודיים של התורה עזרא הסופר וכל אותם ברנשים שטענו שהם צאצאי העברים הקדומים , בגלות בבל , היו צריכים למחוק כל זכר לספר הזה כפי שמן הסתם עשו לספרים רבים אחרים ,,אבל איך שהוא אפילו הם לא יכלו להכריח את עצמם.
הם השאירו משפט אחד יפהפה וסתום לחלוטין ,ובמכוון כציטוט.
למה זאת שאלה טובה.גם אני שאלתי את עצמי ואין לי תשובה.
עכשיו לך תחשוב מה היה בספר שממנו הם הוציאו את המשפט האחד הזה. מן הסתם כל אותם סיפורים שרק נרמזים בתנ"ך במדרשים על המאבקים של האל בזמן הבריאה עם מפלצות ימיות ואחרות ,היו כולם שם בספר הזה. ומי יודע מה עוד.
אולי ההיסטוריה והגנאלוגיה של האל ?
אולי תיאור של בני משפחתו ידידיו ואויביו,של ילדותו והתבגרותו ?
במשך שנים חשבתי על מה יכול היה להיות בספר הזה. דיברתי עליו בבתי קפה עם יונתן רטוש ועם עמוס קינן. שכל אחד מהם גם הוא היה מוקסם בידי אותו ספר אבוד . והיו דיבורים בטלים על כך שאולי נכתוב אותו בעצמנו מחדש ונשחזר אותו על פי הלוחות שנתגלו באוגרית ובמקומות אחרים. אבל כמובן זה לא יצא לפועל..
אבל איפה שהוא ביצירות של כל אחד מאיתנו תמצא רמזים לספר האבוד הזה. "

אז מה באמת היה באותו "ספר מלחמות ה'" שהקסים כל כך את אנשי התנועה "הכנענית" ?

הפרשנויות

אזור נחל ארנון, על פי חלק מהפרשנים, זהו מיקומן של הערים והב וסופה המקראיות.

מִשָּׁם, נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמרִי: כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. יד עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמת יְהוָה: אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. טו וְאֶשֶׁד, הַנְּחָלִים, אֲשֶׁר נָטָה, לְשֶׁבֶת עָר; וְנִשְׁעַן, לִגְבוּל מוֹאָב. טז

"ספר מלחמות ה' " הוא הספר היחיד שציטוט ממנו מובא בתורה עם שם הספר המצוטט .דבר  שמראה על חשיבותו העצומה. אלא שהקטע המובא הוא מצונזר לחלוטין בצורה שאין למצוא כמוה לגבי שום קטע אחר בתנ"ך .
הקטע המצונזר הנמצא במסגרת תיאור של מסעותיהם של בני ישראל במדבר ומלחמותיהם בעמים שונים , הוא מובאה שירית סתומה וקטועה המיוסדת על משקל משולש ( שלוש הטעמות לחלקי החרוז) .הפסוק כולל רק מושא ומשום מה חסרים בו הנושא והנשוא . .

.במקבילה הכרונולוגית של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו  לקטע הספציפי הזה מ"במדבר" בספרו "קדמוניות היהודים" אין שום התייחסות לספר זה.בפסוקים הקודמים לפסוק זה מתחילת הפרק ועד לפסוק 13 מתוארת סדרה של קרבות .מפסוק 15 עד סוף הפרק מתוארת סדרה נוספת של קרבות ואין לאחריהן פסוק מסכם המזכיר ספר זה.למה?

אפילו הכותרת היא מוזרה.כותרת כמו "ספר מלחמות ה" היא לכאורה  כותרת מחייבת. האל אינו מפסיד במלחמות והרי בפסוק א' המתחיל את הקטע נאמר במפורש שבני ישראל הפסידו וחלקם נלקחו בשבי. אם כך למה מייחסים כישלון צבאי לאלוהים?

בפסוק 14 מופיעה המילה "והב" ובהמשך מופיעה המילה "ארנון".מכאן יכולה להתבקש המסקנה ש"והב" הוא שם של מקום. הרושם המתקבל הוא שמקום זה הוא הראשון מתוך סדרה של קרבות בהם הם התנהלו והארנון הוא המקום האחרון. המילה "והב" אינה מופיעה בתחילת הפרק. המילה הבאה בעקבותיה היא "בסופה",מה שיכול להעיד על אופי הקרב ולגבי הארנון אין שום התייחסות תיאורית. באשר לארנון מופיעה לפניה המילה "נחלים" בלשון רבים.האם התנהלו קרבות ליד נחלים נוספים?

ממה שאפשר להבין מהקטע לכאורה ( ורק לכאורה שכן הדברים הם סתומים וככל הנראה במכוון בידי  העורך ) "והב" הוא שם מקום שנכבש בסופה .כן כבשו בני בני ישראל את נחל ארנון ויובליו ( הנחלים ארנון ") ואת אשד הנחלים ליד העי ער,בירת מואב אשר מדרום לארנון.
לכאורה אם כך נראה כי הקטע לקוח מפרשת עלילה ארוכה שבה תוארו מלחמות ישראל בגלילות עבר הירדן בכלל ובערבות מואב בפרט .וספר "מלחמות ה' הוא ספר מלחמות ישראל עמו הנבחר של ה' על סף הכניסה לארץ המובטחת ואולי אף לאחר שלבי הכיבוש וההתנחלות.
אבל כל הפרשנות הזאת היא בעייתית את כל זה אפשר להבין רק מהמיקום של הקטע בטקסט של התורה ,לא מהטקסט עצמו שהוא חתום וסתום לחלוטין וייתכן שאין לו קשר נושאי לכל הפסוקים שמקיפים אותו.
תהיות אלה מעלות את האפשרות שפרק זה הוא אסופת קטעים מתוך איזו שהיא עדות היסטורית או מיתולוגית כתובה שהועלתה על הכתב ובה תיאור מפורט של קרבות .במהלך ההיסטוריה נעשו העתקות רבות העתקה מתוך העתקה ובשל כך נשמטו מילים שונות. מסיבות לא ידועות ,אולי גם תיאולוגיות,מי שהביא בפרק זה מובאות אלה החליט לקרוא למקור "ספר מלחמות יהווה".

מה היה שם ?

אז מה היה אותו ספר מלחמות ה' ?
תעלומה שלאורך הדורות פרשנים שונים ניסו לפתור אותה עם הצעות שונות ומשונות.
היו שזיהו את הספר הזה עם "ספר הישר" המוזכר גם הוא במקרא ולא השתמר גם הוא וראו בו שירה עלילה ישראלית לאומית קדומה שמקורה בימי השופטים או קודם לכן שנחתמה בימי דוד או שלמה.
על פי תרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל "זה ספר ואלה שמות שבו כתוב המלחמה שעשה הקדוש ברוך הוא עם המצרים והמלחמה שעל הים ".
הפרשן והמשורר אברהם אבן עזרא קבע "ספר היה בפני עצמו ושם כתוב מלחמות ה'בעבור יראיו ,ויתכן שהיה מימי אברהם ,כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו ,כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל ושירת שלמה ומשליו.

 
מפרשים אחרים לא היססו לאמר שאולי היה "ספר מלחמות ה' םפר לא יהודי ממהותו .
יצחק אברבנאל חשב ש "ספר מלחמות ה' ספר היה בין האומות .נכתבו בו כל המלחמות אשר קרו בכל האר. ,ויחסום אל השם כי הכל מאתו ומידו . "( פירוש אברבנאל לבמדבר כא ,י)
הפרשן רבי שמואל צרצה הביא את דעתו של רבי דוד בן ביליא כי "ספר מלחמות ה' הוא כינוי לספר משפטי כוכבים ( רבי שמואל צרצה "מקור חיים לבמדבר כא, יד )
בפרוש אחר של חזקוני ספר מלחמות ה' היה "כמו ספר דברי הימים שהיו כותבים בו המלחמות והנצחונין שבין אומה לאומה.".
חוקרים מודרניים חשבו שהספר כלל שירי עלילה מזמן הנדודים במדבר מלחמות ישראל לפני כיבוש ארץ כנען מערבית לירדן ומלחמות הכבוש של הארץ בימי יהושע והשופטים שתיארו את גבורות אלוהי ישראל במלחמות עמו.

שירי כישוף

היו חוקרים שניסו לקבוע איזה חטיבות ספרותיות בתנ"ך נלקחו מספר מלחמות ה' על פי תוכנן או על פי המקצב המיוחד שלהן . הם חשבו שמספר זה נלקחו מלבד מה שמופיע בבמדבר כא קטעים אחרים שמקורם לא צוטט כמו שירת הים ( שמות טו כ ) ששם מוזכר ה' כ"איש מלחמה ה' שמו "( קללת עמלק ( שמות יז ,טז) שירת הארון ( ( במדבר יר לה –לו ) חלקים מברכת יעקב ( בראשית מט ג-כז ) ומברכת משה ( דברים לג ו-כט ) וחלקים משירת דבורה בספר שופטים או כולה .
לכל השירים האלו יש מאפיינים מיוחדים במינם .אין המדובר ב"שירים ספרותיים "סתם .אלא המדובר בשירי קללה או ברכה שבבירור יש להם משמעות מאגית ונעימות של השבעות וכישוף כפי שהיה מקובל בשירה טקסית קדומה. .המשורר ביצירות אלו שהוא כנראה גם מכשף מעוניין להעביר דרכם קללה או ברכה לבני עם או קבוצה או שבט מסויימים ,מסר שאמור בהחלט להשפיע על בני אותו עם, קבוצה או שבט מסויימים לחיוב או לשלילה בעתיד הלא רחוק.
עם המשורר של אחד או יותר מהשירים הנ"ל ואולי של כולם הוא גם המחבר של ספר מלחמות ה' ?

המושלים

.. עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן.
כח כִּי-אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן: אָכְלָה עָר מוֹאָב, בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
כט אוֹי-לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ; נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.
במדבר כא כח-כט
באותו הפרק כ"א משולב קטע נוסף משיר עלילה אחר כנראה אבל אולי מאותו הספר מלחמות ה' .זהו קטע ארוך ושלם יותר מהראשון אבל הפעם לא מצויין שם מקורו.
לעומת זאת מצויין שם מחבריו.

אלו הם המושלים.
"ועל כן ימרו המושלים " …
מעניין שציטוטים משירת המושלים ניתן למצוא בכתבי הנביא ירמיהו שמן הסתם היכיר את "ספר שירי המושלים "מה שלא היה שמו , וכנראה גם הנביא ישעיהו השתמש בספר קדום זה כמצע ובסיס לכתיבת נבואותיו שעבורן לקח קטעים מהספר הקדום.
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְד֖וּ מִכּחַ נָסִים כִּי־אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה֙ מִבּין סִיחוֹן וַתּאכַל֙ פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקד בְּנֵי שָׁאֽוֹן׃
מו אוֹ־ לְךָ֣ מוֹאָב אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ֙ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיֽה׃
ירמיהו מז
הרמב"ן רבי משה בן נחמן קבע  :ובדרך הפשט בספר מלחמות ה' שהיו בדורות ההם אנשים חכמים ונבונים כותבים ספר ( סיפורי ?) המלחמות הגדולות .ובעלי הסזפרים היו נקראים "מושלים " שנושאים בהם משלים ומליצות,והניצחונות הנפלאים בעיניהם ,מיחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת. ,והנה גבורת סיחון במואב הייתה נפלאה בעיניהם וכתבוה בספר ואמרו בה מליצות "את והב בסופה וגו' ונשאו בה משל "יבואו חשבון " . ( פירוש הרמב"ן למדבר כא ,יג )
ועל פי אברהם אבן עזרא אלה היו אנשים הרגילים למשול משלים .

כלומר מחברי הספר היו המושלים שאולי שאפשר להשוות אותם למעין זמרים ומשוררים נודדים כפי שהיה למשל המשורר הומרוס ביוון העתיקה.עם הבדל אחד משמעותי  ייתכן שהם לא סתם שרו  שירי נצחון ואבל ,ולעג אלא גם שירי כישוף וקללות וברכות.

בלעם המחבר של ספר מלחמות ה' ?

בלעם פוגש מלאך

ומי היו אותם מושלים שלדעת הפרשנים אולי כתבו את ספר מלחמות ה' ?
על פי המדרש "זה בלעם ואביו בעור ששכרן סיחון לקלל את מואב ( במדבר רבא פי"ט)
בלעם אכן מופיע מיד בפרק הבא בספר במדבר פרק כב שחלקו הגדול מורכב מנבואותיו לגבי עתיד ישראל.
דהיינו לפי זה הייתה מסורת קדומה שבלעם ואביו הם שכתבו קטעים שונים הנמצאים בתורה ובהם אולי גם את הקטע שיוחס לספר מלחמות ה'.
כידוע על משה סופר שכתב ספר שלם שאינו נמצא בתורה שעסק כולו בבלעם.
ואולי כך אפשר להבין את המסורות הקדומות והמוזרות שטענו שבלעם היה כמעט ואולי יותר מכמעט שווה דרגה למשה רבנו .
. היו רבנים שטענו שבניגוד למשה בלעם היה יודע מתי עתיד האל לדבר עימו. ויכול היה לדבר עם האל מתי שרצה בניגוד למשה ובמשך הזמן שרצה (!) וידע מי מדבר עימו בניגוד למשה שהסתיר את פניו כשדיבר עם האל.
בלעם לעומת זאת לא טרח להסתיר את פניו והיביט באל.
והמידרש  על "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה " והסביר "בישראל לא קם אבל באומות העולם קם והוא בלעם ". ( ספרי הברכה פיסקה שנז )
"אמרו לא הניח הקדוש ברוך הוא דבר בעולם שלא גילה לבלעם בן בעור מפי מה ?שעתידין כל אומות העולם לאמר בפניו :ריבונו של עולם אילו נתת לנו נביא כמשה,קבלנו תורתך . לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא בלעם בן בעור ,שהיה מעולה בחכמתו יותר ממשה ( סדר אליהו זוטא סוף פ"י.
האם הייתה מאחוריהן מסורת שבלעם כתב ספר משלו שהתחרה בתורה של משה רבנו?
,אולי את ספר מלחמות ה'?

מלחמת ה' ברהב

Image result for ‫תיאמת‬‎

תיהמת מפלצת ימית בבלית קדומה.

על -כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת יְהוָה: אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.
( במדבר פרק כא פס' יג-יד) .

פסוק זה הוא אחד האניגמאטיים ביותר בתנ"ך כולו שכן ברור שחסרות ממנו כמה מילים חשובות אך מדוע?
פסוק זה נלקח כפי שראינו מספר קדום בשם "ספר מלחמות ה' " שאמור היה להיות אוסף שירי מלחמה עתיקים שמחברי ועורכי התנ"ך השתמשו בהם לכאורה פעם אחת ויחידה.

או לפחות טרחו לציין שהם משתמשים באוסף זה רק פעם אחת ויחידה.
הקטע הזה מופיע בהקשר של מסעות בני ישראל במדבר כאשר בני ישראל מתקדמים מתחנה לתחנה ובדרך מתלוננים ללא הרף. הם מגיעים לגבול בין עמון ומואב ממזרח לירדן ואז המחבר מכניס את הציטוט מספר מלחמות ה' אולי משום שאותו קטע ציין בדיוק את הגבול בין מואב ועמון .
אפשר לפרש את הפסוק כך ייתכן שהוא קטע מסיפור רחב שבו מתוארת מלחמתו של ה' לא דווקא בעמים אנושיים אויבי עם ישראל (ואנחנו יכולים לשאול את עצמנו כפי ששאל את עצמו מן הסתם גם הסופר המקראי המתוחכם : מה פתאום ילחם בורא עולם בבני אדם נחותים שאותם ברא ? כל העניין הלחימה הרי נראה כבזבוז זמנו היקר של בורא עולם ) אלא ביצורים עליונים כל שהם שהם אוייביו שלו .יצורים אחרים בעלי כוחות אלוהיים משלהם.
אולי היה קניון נחל ארנון בעיני תושבים קדומים מקום מלחמת האלים והיו אגדות שונות על מלחמות אלים שהתקיימו שם.
אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן….
אולי מה שהפסוק בא לאמר לנו הוא שנחל ארנון היה נחל קדומים ששם ניצח האל ה' ישות בשם "רהב " בסופה כלי נשקו ויצר את הנחלים ארנון.
לדעת החוקר מאיר ארזי אפשר לשחזר את הפסוק המצונזר כך:

ה' ( כנושא ) בקע את "רהב" ( ששובש במכוון לוהב) בסופה ואת ארנון ואשד הנחלים .

רַהַב

בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו נתחוללו כל צבאיו. כנס כנד מי הים, נתן באוצרות תהומות, הוא אמר ויהי עולם, הוא ציוה ותעמוד המציאות. נעתק חלל מחלל, אופק יצא מאופק, גלגל בא מגלגל. התפרצו הכוחות והתנגשו הכוחות, ויכוּלו השמים והארץ וכל צבאם. ושב הבורא להתלבש ביצוריו ולהיות עושה מעשהו יום יום; והוא הרוקם והאורג, שלגדולתו אין חקר ולנפלאותיו אין מספר.
אולם בעוד האלהים מכין את עולמו בדברו, קמו גם נגדו מעצורים. – קם שר אחד בפני המלך ורהב שמו; ובאמור לו היוצר: רהב, פתח את פיך ובלע כל מימי בראשית, מיאן לשמוע בקולו ויאמר: די שאעמוד בשלי, התפשט מלוא קומתו ויאמר: לא אבלע! ותעל עליו חמת ה' ויבעט בו והרגוֹ וימחץ את רהב. ויכבוש אחר זה את מימי בראשית ודרָכם ברגלו, וכך קיבלם הים. שוב עלו גלי הים לכסות את פני היבשה, וישם ה' לים חול בריח ודלתים, ויאמר: עד פה תבוא ולא תוסיף.

מיכה יוסף בן גוריון ברדיצ'בסקי " מתות צפונות ואגדות

אם היה אפוס קדום על מלחמותיו של ה' .אז מן הסתם הוא היה קיים בכתב ולא רק בעל פה ומן הסתם היה קיים בספר ששמו "ספר מלחמות ה'" ומשם היכירו אותו סופרי "ספר במדבר" ,הנביאים כמו ישעיהו וירמיהו והמחברים השונים של ספר תהילים " ושל ספר איוב שכולם מתייחסים אליו שוב ושוב ,כאפוס המוכר היטב או שצריך להיות מוכר היטב לקוראים. . אלא האפוס כולו נגנז בתקופה קדומה ויש כל מקום לשער שהוא נגנז בידי המחבר-עורך התנכי של ספר במדבר ולא אחר מסיבותיו שלו שתכף נעמוד עליהם.
אך במקומות אחרים בתנ"ך נשארו קטעים שאולי היו רמזים לאירועים שתוארו באותו ספר קדום גנוז ואולי נלקחו גם הם משם ישירות בלי לציין את המקור.
וכך אנו מוצאים בתנ"ך קטעים שעל פניהם נראים מוזרים וסותרים את הבנתנו את האל הבורא כמו:
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי
אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,
שְׁמוֹ.
יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ
יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס
קָמֶיךָ; תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ–יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ. }
ח וּבְרוּחַ
אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד
נֹזְלִים; קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם
שמות ט"ו ,שירת הים
יְמִינְךָ ה', נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.
זוּבְרֹבגְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ; תְּשַלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

יְהוָה בְצֵאתְךָ מִשּׂעִיר בְצַעְדְךָ מִשְדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָה גַם שָמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה: זֶה
סִינַי–מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל.
(שופטים ה' ד-ה )
(מומלץ לקרוא את הקטע הזה עם המוזיקה המקסימה של נעמי שמר ל"ארץ רעשה " של להקת פיקוד דרום.)

. .
יָק֣וּם אֱלהִים יָפ֣וּצוּ אֽוֹיְבָיו וְיָנ֥וּסוּ מְשַׂנְאָ֗יו מִפָּנָיו׃
ג כְּהִנְדּ֥ף עָשָׁן תִּנְדּ֥ף
כְּהִמֵּס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֽאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִים מִפְּנ֥י אֱלהִים׃

אֱֽלהִ֗ים בּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִישִׁימ֣וֹן סֶלָה׃
ט א֤רֶץ רָעָשָׁה ׀ אַף־שָׁמַיִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵי אֱל֫הִים
זֶ֥ סִינַ֑י מִפְּנ֥י אֱלהִים אֱלהֵ֥י שְׂרָאֵל׃
( תהלים סח ב ט)
ה' מוצג בקטעים האלו כיצור מלחמתי . המנהל מסעות מלחמה.
אבל מי כבר יכול להעלות על דעתו להילחם בבורא היקום ?

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶת אֲשֶר שָרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. ( בראשית א, כא ) .
פסוק זה הוא מעניין במיוחד מאחר שהתנינים הגדולים הם המין היחיד שהמקרא מוצא משום מה מקום לציין את עצם בריאתם להוציא כמובן בני האדם.
ונשאלת השאלה מדוע היה חשוב כל כך לכותב המקראי הידוע בנטייתו לקצר ולא לבזבז מילים על הסברים מיותרים לציין זאת באופן מיוחד ?
התשובה היא כנראה שהיו מסורות שהרגיזו את הכותב התנכי באופן מיוחד שטענו שאולי התנינים לא נבראו בידי ה' והיו קיימים עוד ביחד איתו … והיו גם מסורות אחרות אפלות יותר שהיו מוכרות לכותב המקראי שטענו שאולי היו קיימים אפילו לפניו.והם היו אויבים של האל. .המסורות האלו הטרידו אותו כל כך שהוא ראה צורך להתייחס אליהם ספציפית ולא להעלים אותם באמצעות שתיקה. מאחר שידע שבמקרים האלו שתיקה לא תעזור והן לא תיעלמנה.

הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת.
(תהילים קמח ז )
אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים, עַל-הַמָּיִם.
יד אַתָּה רִצַּצְתָּ, רָאשֵׁי לִוְיָתָן; תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל, לְעָם לְצִיִּים.
טו אַתָּה בָקַעְתָּ, מַעְיָן וָנָחַל; אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ, נַהֲרוֹת אֵיתָן….
אַתָּה הִצַּבְתָּ, כָּל-גְּבוּלוֹת אָרֶץ
( תהילים עד יג-טו

הֲיָם-אָנִי, אִם-תַּנִּין: כִּי-תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר.
איוב ז 12 )

וישנן מסורות שאין להן לכאורה זכר בתורה אבל ניתן למצוא אותן מחוצה לה שמתארים קרבות של האל עם ישות כל שהיא בשם "רהב" ועם עוזריה.

עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְהוָה עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין.
הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים
( ישעיהו נא, ט) .
וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה; אַף-אֱמוּנָתְךָ, בִּקְהַל קְדֹשִׁים.
ז כִּי מִי בַשַּׁחַק, יַעֲרֹךְ לַיהוָה; יִדְמֶה לַיהוָה, בִּבְנֵי אֵלִים
אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם; בְּשׂוֹא גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.
יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ
( תהילים פט ז-יא )
או
אֱלוֹהַּ לֹא יָשִיב אַפּוֹ תחתו [תַּחְתָּיו] שָחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב. ( איוב ט ,יג )
חֹק-חָג, עַל-פְּנֵי-מָיִם– עַד-תַּכְלִית אוֹר עִם-חֹשֶׁךְ.
יא עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ; וְיִתְמְהוּ, מִגַּעֲרָתוֹ.
יב בְּכֹחוֹ, רָגַע הַיָּם; ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ), מָחַץ רָהַב.
יג בְּרוּחוֹ, שָׁמַיִם שִׁפְרָה; חֹלְלָה יָדוֹ, נָחָשׁ בָּרִחַ.
( איוב כו יג-יד)

וחומרים מסוג זה שמן הסתם נלקחו מאותו ספר קדום יש כאן:

"הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶר שַמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ.
… ( ירמיהו ה' כב )

וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם; בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא.
ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ; וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ.
י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.
יא וָאֹמַר–עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.
( איוב לח י-יא )גְּבוּל שַמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.
( תהלים קד ,ט)
רמז ברור לכל הסיפורים האלו יש בנבואה העתידנית של ישעיהו שהיא למעשה חזרה על דברים שאמורים היו להיות בראשית הבריאה :
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶר בַּיָּם. ( ישעיהו כז ,א)
מהנבואה הזאת מתברר שהייתה מסורת אצל מישהם שהיו מוכרים לנביא שאז בקרב בראשית היקום ה' לא השמיד סופית את הישויות שקמו עליו והוא יאלץ להילחם בהן שוב בעתיד ( הכנראה לא רחוק).

בכל אלה יש עדות על כך שהיה קיים סיפור מיתי וכנראה באפוס שלם על כך שיצור ימי בשם רהב ( או ים ) היה אויבו של האל שנאלץ להילחם בו.וכך גם יצור או יצורים בשם תנינים . למעשה מוצגים לפנינו ברמזים לאותו אפוס קדום פנתיאון של כוחות אלוהיים קדומים :רהב ,תנין ,לויתן עקלתון ,בריח. כולם היו כוחות שעליהם גבר ה' במלחמה קדומה ועל כן הוא מולך על כולם.

העלילה

אולי האפוס הקדום תיאר סיפור כזה בקווים כלליים :
כאשר ברא אלוהים את העולם הוא הקווה במקום אחד את המים אשר כיסו את כל העולם כדי לפנות מקום ליבשה .וכך נוצר הים .אך הים התקומם נגד תוכנית זו .הוא ביקש לחרוג מן הגבול שנועד לו ולהציף מחדש את כל הארץ.וזה היה מרד גלוי באל הבורא.במלחמה זו נעזר ים ( שם פרטי ולא שם עצם ) שתואר כישות בעלת אישיות דמונית בפמליה שלמה של עוזרים מרושעים :התנין הלוויתן ,נחש/ בריח ,נחש עקלתון ,תהום רבה ,מים רבים ,מים אדירים ורהב.שהיה כנראה מקבילה לתנין שהוא יצור בעל גוף ארוך ודמותו כדמות הנחש .או אכן כדמות התנין המוכר לנו היום רק ענקי מאין כמוהו .ואולי מעין דרקון מעופף.
ואולי הסיפור היה שונה במקצת ואפל ומצמרר הרבה יותר.

אלוה לא ישיב אפו ..תחתיו שחתו עוזרי רהב
( איוב ט 13)
הסיפור הזה השתמר לימי התלמוד ששם אנו מוצאים את זה :
בשעה שביקש הקב"ה לברוא את העולם אמר לו לשר של ים :פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם ( כדי שתתגלה היבשה ).אמר לפניו :ריבונו של עולם ,די שאעמוד בשלי מיד שבעט בו והרגו .שנאמר "בכוחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב ( איוב כו יב )
( תלמוד בבלי בבא בתרא עד ע"ב ).

הגרסאות

קובץ:Baal Ugarit Louvre AO17330.jpg

האל בעל בעת מאבק .פסל מהעיר אוגרית בסוריה.

""…במרשה ניתן לו ביד הרחבה בלשכת הסופרים ,כי בית הגנזים נפתח בפניו ,ובו מצא עניין רב וחומר אשר לא ידע ולא שיער מציאותו …הוא בעצמו שקע כולו בבית הגנזים .מתוכו היה מוציא מזמן למזמן מגילות עתיקות ושרידיהן להביאן בפני מועצת המלך לדון על גורלם….מיכה היה יושב רוב היום בלשכה האפלה שבבית הגנזים ,מחפש לאור הנר והופך במגילות ,מעיין ומתחקה עליהן לחבר קטעים ולהשלימם בטרם יביאם לפני המועצה . ..העזובה של לשכת בית הגנזים היכתה את מיכה בתדהמה ..פלא היה הדבר בעיניו,אש לאה נשמדו המגילות כליל ,כי כוהני הבעל והעשתורת יכלו לעשות זאת בעין מפריע .אך כנראה נמצאו עוד מעט חסידים יראי אלוהים אשר הטילו את כל המגילות האלו ערימה אחת בבית הגנזים לשמור עליהן מידי המשחית . עם זאת נגעה בהן יד זדון ,כי מגילות רבות קרועות היו ,חלקים מהן חסרו ,וקטעים התגוללו מלוכלכים ועבשים. ביחוד יצא הקצף של אחד המחבלים על ספר מלחמות ה' ,ועל זאת דאב ליבו של מיכה כי הבין מה רבה וגדולה היא האבדה, לפי שבספר נרשמו מעשי אבות האב מלחמותיו כישלונותיו וניצחונותיו. אין זאת כי יד אחד הכוהנים מעמי הניכר הייתה במעל.
מלקט היה מיכה את שארית ה קטעים ,מנסה לאחותם ולחברם ,אך הפרוץ מרובה על העומד ולא היו בידו בלתי אם שרידים מועטים ועלובים .
לא היה לו כל ספק כי הספר עתיק וחשוב היה עד לאין –ערוך ,כי גם בתורה הוא נזכר בפרקים על המדבר ,על מלחמות בני ישראל בצאתם ממצרים במואב ובאמורי מצא כתוב :ועל כן יאמר בספר מלחמות ה'". ועתה אבד הספר ואיננו !..אף מצא קטעים מעטים מתוך דברים שהיו שלמים בשעתם ,ואספם ברוב שקידה :דברי שמואל הרואה ,דברי נתן הנביא ,דברי גד החוזה ,נבואת אחיה השילוני ,מדרש ספר מלכים ,חזון עידו הנביא ,דברי שמעיה הנביא –ודברים אחרים ,הדים בודדם מדברי נבואתם ולהט חזונם או תוכחתם.
יוסף אריכא סנחריב ביהודה ע' 59)

ככל הנראה היו כמה גרסאות לסיפור המיתולוגי הקדום.
בגרסה המאוחרת ביותר זו שאנו מכירים של ספר בראשית אלוהים בורא את העולם בסדר ובשיטתיות בלי בעיות מיוחדות וללא איום ומפריע כל שהוא.
מאחר שגרסה זאת היא שונה כל כך מכל גירסה אחרת שהייתה קיימת במזרח הקדמון והיא חסרה לחלוטין כל דרמה אמיתית בניגוד למקובל בכל גרסה אחרת של סיפור בריאה  החוקרים משוכנעים שזוהי הגרסה המאוחרת ביותר והיא פרי יצירתו של סופר משכיל ואינטליגנטי ביותר שיצר אותה כתגובה של משכיל מזועזע לגרסאות קדומות ודרמטיות לעין ערוך ופרימיטיביות ונתעבות בעיניו.
לפי גרסה מוקדמת קצת יותר שבהחלט הייתה למול עיניו של מחבר ספר בראשית והוא הסתייג ממנה.היו בעיות בעת הבריאה שר הים הביע התנגדות ועל האלוהים היה לגעור בו. אבל מרגע זה ואילך המורד הבין את טעותו האיומה וחזר בו מרוב פחד.
ככל הנראה זאת לא הייתה הגרסה שבספר מלחמות ה' כי בגרסה כזאת אין מספיק דרמה שתוכל למלא אפוס וספר שלם. והיא אינה מתאימה לפסוקים שהבאנו שמהם מתברר שאכן היה קרב ואכזרי ביותר. ככל הנראה זאת הייתה גרסה שנוצרה זמן לא כל כך רב לפניי גרסת ספר בראשית ועדיין הייתה דרמטית מדי לטעמו של מחבר ספר בראשית שלא היה מסוגל להבין הכיצד ישות נבראת, כל שהיא,חזקה ככל שתהיה, מעלה על דעתה להטיל אתגר בפניו של בורא היקום.
על פי גרסה מוקדמת יותר ודרמטית יותר.האל נאלץ להיאבק ביצורים הימיים שברא. ואולי זאת הגרסה שהופיעה גם בספר מלחמות ה'.
וזה מוזר: שהרי כפי ששאל את עצמו מחבר ספר בראשית ,עם היצורים האלו נוצרו בידי האל כיצד יכלו להוות עליו איום כל שהוא?
אם יצורים כאלו העלו על דעתם להילחם בבורא היקום אז אחת מהשניים :
או שבורא היקום לא היה מוצלח כל כך וכל יכול כל כך בבריאתו. עובדה לפי הסיפור הוא יצר בלי דעת יצורים שהתגלו כחזקים יותר ממה שציפה האל לאחר בריאתם , שאיימו עליו.
או , והאפשרות הזאת הייתה מצמררת אף יותר מהאפשרות הראשונה שהיצורים שבהם נלחם האל היו ( לפחות ) קדומים כמוהו ולכן ,לכל הפחות , שווים לו בכוח.
בעיה זאת מן הסתם העסיקה גם את הכותב המקראי שהיגיע למסקנה שהקטעים האלו הם מסוכנים לרעיונות שהפיץ וחייבים להיגנז.
לא ייתכן שהיו ישויות אדירות כוח כפי שתוארו בספר מלחמות ה' שהיו מסוגלות להוות איום כל שהוא על בורר היקום.

ישנה אגב גם אפשרות שלישית להסביר את הסיפור שהיא לדעתי דווקא הסבירה ביותר אבל ספק אם היא עלתה בדעת הסופרים הקדומים :והיא שבורא העולם יצר במכוון יצורים שיוכלו לסכנו ולאיים עליו כאמצעי לשבירת השעמום שבקיום בודד וחדגוני לחלוטין ביקום שבו הכל ידוע מראש ושבו הכל רק שרים את שבחיו,בדומה נניח לשחקנים מודרניים של משחקי מחשב שבהם יש טעם ועניין רק ככל שהסיכון שדמויות המחשב מהוות לשחקן רק הולך וגובר.

כתוצאה  מהחלטה זאת של המחבר המקראי , השם "רהב " שכנראה היה דמות מרכזית בספר מלחמות ה' " אינו קיים בתורה והתנינים בתורה הם יצורים זואולוגיים בלבד ולא יצורים מיתיים מפלצתיים.
אך סביר להניח שהייתה גרסה מוקדמת או דרמטית יותר  אפילו יותר מכל אלו. ואולי היא דווקא זאת שהייתה בספר מלחמות ה' והיא יותר מכל עוררה את זעמו ואת חששותיו של המחבר המקראי.
ועל פי גרסה זאת שהקבילה למיתוסים הבבליים שמופיעים באפוס "אנומה אליש"  ,ה' היה רק אחד מאלים רבים ולא דווקא בורא היקום ,והישויות שנלחם בהם היו קדומות יותר ממנו.הן ייצגו את התוהו והבוהו.והסכנה שנשקפה מהן לו וליקום שברא הייתה אמיתית ביותר והמאבק כלל לא היה ברור שיוכרע לטובתו של ה'.
הוא הרג אותן לבסוף ובכך הראה לכל את עוצמתו האבסולוטית.

אלא שאפילו זאת לא הייתה הגרסה מפחידה מכל זאת שהטרידה את המחבר המקראי יותר מכל.
על פי הגרסה הקדומה או מרחיקת הלכת מכל שהייתה קיימת גם היא והשתמרה פה ושם אצל קבוצות מסויימות בימיו של המחבר המקראי אותו ישויות היו כה אדירות עוצמה שאפילו האל לא היה מסוגל להשמידן.

הוא כלא אותן בתהום עם חותמ מיוחד שעליו חרות היה שמו ככישוף עצירה אפקטיבי ,(_ אבל לא אפקטיבי מספיק כדי להשמידן סופית ).
ואיפה כלא אותן? ,בתחתיתו של מקום שלימים נקרא הר הבית בתהום מתחת למה שמכונה כיום אבן השתיה.
לפי המסורת הזאת אבן השתיה  היא מעין "פקק" בבקבוק אדיר מימדים החוסם את הישויות המפלצתיות של התהום מפריצה החוצה והשמדת העולם.
ובית המקדש נבנה דווקא באותו מקום מסוכן מכל כאמצעי הגנה נוסף לחסום את הישויות המפלצתיות בתהום מתחתיו מפריצה החוצה.שם מידי יום הושמעה כמות אינסופית של תפילות שמטרתן האמיתית הייתה לחזק את החסימה של הישויות ולמנוע את בריחתן.

"אמר רב חסדא לאותו החכם שהיה מסדר אגדה לפניו: האם שמעת-אותם חמישה עשר שירי מעלות, כנגד מי אמר דוד? אמר לו מסדר האגדות, כך אמר רבי יוחנן: בשעה שכרה דוד את השיתין, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד חמישה עשר שירי מעלות והוריד את התהום. הקשה רב חסדא: אם כך היה צריך להאמר מעלות יורדות. אמר רב חסדא: כך נאמר: בשעה שכרה דוד את השיתין לבית המקדש, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד: האם יש מי שיודע אם מותר לכתוב את השם המפורש על חרס, ונשליכנו לתהום וינוח. לא היה מי שיאמר לו דבר. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, לעשות שלום בכל העולם כולו-על אחת כמה וכמה. אמר לו לדוד: מותר. כתב דוד את השם על חרס והשליכו לתהום וירד התהום שישה עשר אלף אמות. כשראה שיורד הרבה אמר: כמה שהתהום קרוב יותר תהיה האדמה רטובה יותר. אמר חמישה עשר שירי מעלות והעלה אותו חמישה עשר אלף אמות והעמידו בעומק אלף אמה".
מן הסתם הכוונה של הסיפור היא שבמי התהום היו כלואות מפלצות שונות שנכלאו שם בידי האל שהיו עלולות לפרוץ ולהשמיד את העולם בזעמן ודוד שיחרר אותן בטעות ורק במזל וביכולת כישוף עצומה  נכלאו שוב.
ולימים בנו של דוד שלמה יקבל את הסודות כיצד לכלוא שדים שונים בחותמו "חותם שלמה " שהיה מעין תיאור בזעיר ענפין של החותם שבו הכלא האל את השדים הדולים והמפלצתיים באמת בתחתיתו של הר בבית.
ולימים נכתב בספר הזוהר : בדרש על הפסוק בבראשית "ו הארץ היתה תוהו ובוהו", כדלקמן: "… מועטים אלה היודעים את סוד מעשה בראשית בסוד התנין הגדול ועל זה למדנו שכל העולם כולו משתלשל אלא על סנפירו של תנין זה…"
ומהסיפור הקדום הזה נוצר לימים סיפור מצונזר ומבעית פחות "מרד המלאכים " באל שהופיע בספר חנוך במאה השלישית לפני הספירה שבו מסופר על מלאכים שיורדים לארץ ושובים עם בנות האדם כנגד רצון האל ומורדים בו . ולימים השתלשל מסיפור סיפור מרד המלאך לוציפר או השטן באל שאנו מוצאים בספרות הנוצרית . בכל הסיפורים האלו בכל אופן ה' כבר אינו מוצג כאל לוחם אלא יותר "כיושב ראש " של החברה . .הוא שולח מלאכים כמו גבריאל ומיכאל כדי יבצעו עבורו את עבודת הלחימה המלוכלכת במלאכים המורדים ונשאר אדיש ובודד מאחורי הקלעים צופה במאבק שכבר הוכרע מראש כנגד המורדים. . .
אבל זה בהחלט לא היה כך בספר מלחמות ה' הקדום שבו תואר הסיפור בצורתו "ההיולית " ביותר שבו האל נלחם במו ידיו וללא עזרה בחבורת מפלצות מבעיתות . . .
הצנזורה .
"אי ספר "מלחמות ה'" ?
זה ספר הכיבוש הנערץ
הורשת השוסים בנגב
ואת כנען בעמק מגידו
בו גמגום החזון הנעלה ,
בטרם עוד שפה נהייתה
משונה ומלא הוד ונורא
כל מילה כמכת החרב .
זלמן שניאור "לוחות גנוזים"

אז מדוע צוטט הקטע מספר "מלחמות ה'" בצורה כה מרושלת ? יתכן שאפשר להסביר זאת בכך שהפסוק לאמיתו של דבר צונזר. הספר כשמו היה ספר מלחמות ה' שתואר כדמות פועלת ממש בראש מחנה ישראל לצד משה . דמות ממשית שמשה יכול היה לראות אותה ממש על בסיס קבוע ,כפי שגיבורי עמים אחרים היו בקשר קבוע ויכלו לראות את האלים שלהם .וייתכן שאף תואר שם כאל רגיל הנאבק בישויות קדומות כמוהו או אף קדומות יותר ממנו.
ודבר זה שוב לא התאים למטרותיו של העורך המאוחר שלא יכול היה להסכים לכך שה' יתואר כמי שפועל כאל רגיל וכך מחק את המילים המסבירות והפך את הפסוק לתעלומה. אך בו בזמן קטע קצר זה הוא שריד בודד לתקופה שבה ה' לא היה ישות מרוחקת ובלתי ניראית , אלא ישות שהיו לה צורה ואף פנים ותואר כמי שעמד בראש עם ישראל ופעל בעצמו.
כנגד מי ? אולי כנגד ממלכות עמון ומואב והאמורי ,בני אדם רגילים כפי שלכאורה מתואר בספר במדבר .או אולי וזה נראה יותר סביר כמי שפועל כנגד ישויות קדמוניות מפלצתיות שהן יריבים ראויים לעין ערוך לאל כזה.
ועדיין נשאלת השאלה מדוע אם הספר הקדמון היה מסוכן בעיניו כל כך הוא טרח להזכירו ולצטט ממנו.

שחזור

השחזור שלי של מה שקרה הוא כזה :
למחבר-עורך מקראי של הטקסט שהפך להיות ספר במדבר במאה התשיעית או השמינית לפני הספירה היו כמה ספרים לפניו שהוא התנגד להשקפות שבוטאו בהן בכל תוקף.
אחד הספרים האלו ספר מלחמות ה' היה סוג של אפוס שירי קדמון היציג את ה' כיצור הנלחם ומביס יצורים כמעט ואולי יותר מכמעט שווים לו כמו ים , רהב והלויתן..
הגיבור בכמה מיצירות אלו שאולי לו גם יוחסו הספרים היה דמות של מכשף " " ומשורר אדיר כוח במיוחד בשם בלעם בן בעור.שנודע לתהילה בשירים "משלים " שבהם קילל ובירך עמים שונים . שירים שלהם יוחסה השפעה מאגית אמיתית.
הוא היה כל כך מפורסם עד שסופר ,בכתובת שהתגלתה בימינו בדיר אל עלה כיצד היגיע כפגר לעולם הבא והצליח לצאת משם ולקום לתחייה למרות קללה שאותה הטילו עליו האלים לאחר שחשף את כוונותיהם הזדוניות להשמיד את בני האדם.
בלעם כונה "מושל " דהיינו מחבר שירים מאגיים של ברכות וקללות .והיו מי שיחסו לו כמשורר גם את הכתיבה של האפוס של ספר מלחמות ה' .
ואולי בזמנו של המחבר המקראי הייתה כת שלמה שייחסה את עצמה לאותו בלעם ונקראה משהו כמו "הבלעמיים "והיו ברשותה ספרים שלטענתה נכתבו בידי המכשף הדגול עצמו. והם הפיצו את רעיונותיהם ולמחבר ספר "במדבר" היה מאבק רעיוני עימם.
. בעיני המחבר המקראי בלעם היה מעין משה רבנו אפל ,הניגוד השלילי של משה, מסוכן מפרעה מלך מצרים שביטא רק כוח ועוצמה פיזית ופוליטית ( במיוחד במאה השביעית לפני הספירה כאשר התורה נערכה מצרים הייתה המדינה החזקה בעולם לזמן מה ושלטה בממלכת יהודה ) ,מסוכן הרבה יותר מקורח שמרד במשה במדבר שסימל בעיני המחבר המקראי את מעמד העשירים והאצילים המיוחסים השחצנים, המושחתים ורקובים עד עצם היסוד, ויחצניהם, נביאי השקר שלהם בז.
בלעם לעומת כל אלו היה דומה למשה ומקביל למשה.
למעשה הוא יכול היה להיות משה נותן התורה .
המחבר המקראי היכיר מסורת שבלעם כתב ספרים שהם היפוכה של התורה . הוא היה מבחינתו יריב אידיאולוגי ולכן מסוכן לעין ערוך מכל אלו שצויינו למעלה.
וכאן כדאי להזכיר את העובדה המוזרה שמשה אינו מופיע כלל בסיפור בלעם ואפילו אינו מוזכר.כאילו המחבר המקראי חשב שזה יהיה יותר מידי להכניס שתי דמויות אדירות כוח כאלו בסיפור אחד.
אבל כפי שאנו יודעים ממסורות מאוחרות משה כתב ספר שלם על בלעם ,עד כדי כך כיבד אותו ,בעוד שעל מצרים למשל שבה בילה חלק גדול מחייו ואותה הכיר היטב לא כתב דבר. המסורת הזאת מן הסתם משקפת את היחס של המחבר המקראי לבלעם ותורתו. .
המחבר המקראי שבו אנו יכולים לראות כדוברו של משה וכך מן הסתם ראה את עצמו כאשר כתב את סיפורו של משה.שקל מן הסתם: האם למחוק ולהעלים כל זכר לבלעם בן בעור נציגה של התורה המתחרה המסוכנת מהספרים שכתב ?
לאחר שיקול החליט להשאירו אולי משום שהסיפור על בלעם היה כל כך מפורסם ואי אפשר היה להתעלם ממנו ,ואולי ( וזה סביר הרבה יותר ) מאחר שהיה בעל הבנה ספרותית עמוקה הוא החליט שלשם הדרמה הסיפורית למשה חייב להיות יריב כמעט שקול ערך שעליונותו הרוחנית והאידיאולוגית של משה תתברר עליו לבסוף.
ומי יכול להתאים בזה יותר מבלעם הנביא והמכשף המפורסם שספריו וממשיכיו יצגו את כל מה שהמחבר המקראי התנגד לו ?
ומכיוון שעסק בבלעם בפרקים שכתב בסמוך הכניס כל מיני ציטוטים מספרים או מהספר אחד שיוחסו לבלעם כחלקם כנראה מספר אחד "ספר מלחמות ה' " שעסק במלחמות האל וחלקם מספר אחר שיוחס גם הוא לבלעם שעסק בעמים אנושיים כמו מואב ובגורלם. .אך הוא או עורך מאוחר יותר צינזרו אותם בקפדנות.
כיום המטרות של הכנסות הפסוקים הללו אינם ברורות שכן הן משבשות לגמרי את מהלך הסיפור ,אם אכן עסק ספר מלחמות ה' במלחמותיו של האל מה הטעם היה להכניסו בפרקים שעוסקים בנדודי ישראל במדבר? האם לא עדיף היה למחקן לגמרי?
אולי הסיבה של הכנסתן דווקא שם הייתה מאחר שהם קשורים לבלעם שהוא זה שעמד במרכז עניינו של הכותב והוא ראה צורך להכניס ציטוטים שונים מהכתבים שיוחסו לו כדי להבהיר לקורא בדרכים שונות עד כמה בלעם היה מוכשר ומסוכן.
העניין אינו ברור ואולי אפשר להסביר בכך שהייתה כאן פעילות של עורכים שונים עם אג'נדות שונות אולי עורך מאוחר יותר החליט למחוק קטעים שהעורך המוקדם הכניס ואם היו נשארים היו מבהירים את העניין . . .
ואולי הכותב המקראי של ספר במדבר כתב לא בצורה שיטתית קפדנית כפי שכתוב ספר "דברים " למשל אלא באסוציאציות .הוא הבין היטב את הבעיה שהוא מעמיד לפני קוראים מאוחרים אבל קיווה שהם יבינו את הכוונה שלו וההתייחסויות לבלעם וכתביו ורעיונותיו מהאסוציאציות השונות שהכניס.
אם זאת נראה שניתן להבין למה הוא התכוון בדרכו הסמלית וברמיזותיו.
לדעתי האלמנט המרכזי בסיפור הוא הנצחון של הדרך החדשה שאותה מציע משה רבנו של אל אחד עליון בורא כל מוסרי היוצר יקום מסודר מאורגן ובסופו של חשבון מוסרי על הדרך המקבילה האפלה שאותה היציע בלעם בן בעור בספרים כמו ספר מלחמות ה' שבה היציע עולם ארביטרי ואפל חסר כל מוסר וחסר היגיון שבה האל הוא רק ישות בוראת אחת מני רבות, ישות הנתונה גם היא בסכנה אם חס וחלילה אותם ישויות  מפלצתיות שאותן הביסה  בעבר הרחוק אך לא הצליחה להשמיד ,   והנתונות כעת בתרדמה , כמו רהב , יתעוררו משנתן ויתקפו אותה שוב.

 ואז אבוי לבריאה,אבוי לברואים ,  ואבוי  גם לבורא אם יתגלה כחלש מידי לעמוד שוב בפני אותן  ישויות.

על פי גרסה זאת הקדומה והאפלה מכולן ה' ניצח לבסוף את רהב וחבר עוזריו לאחר קרב אדיר .
אבל הכוחות האלו אינם מתים.הם רק במצב של כניעה או רק במצב של תרדמה כלואים בחותמו של האל במקומות נידחים כמו באוקינוס ובתהום בתחתיתו של הר הבית. ולעיתים הם מתעוררים ומנסים למרוד להחזיר את העולם למצבו הקדום של התוהו ובוהו ולהשמיד את האל הבורא ואת ברואיו. .
ויבוא היום בעתיד הקרוב או הרחוק אבל הוא בוא יבוא והם ינסו לפרוץ שוב כשם שניסו בימי דוד ושלמה. . אפילו ה' כישות נתון גם הוא בסכנה אם חס וחלילה אותם ישויות מפלצתיות  ,יתעוררו משנתן במקומות הנסתרים בעולם, בתהום מתחת להר הבית ומקומות אחרים ויתקפו אותו שוב.
ואז אבוי לבריאה,אבוי לברואים , ואבוי גם לבורא אם יתגלה כחלש מהישויות הקדומות.

זאת הייתה תורה אפלה ומסוכנת בעיני הכותב המקראי שעשה כמיטב יכולתו לצנזורה ולעוותה ולמחקה ובכך להביא לניצחון הסופי של משה ותורתו על התורה האלטרנטיבית של בילעם וספר מלחמות ה' . .
למחבר המקראי המאוחר שדחה לחלוטין כל תפיסה מיתית לגבי צורת האל והאפשרות שהיו לו פנים ומראה לא ניתן היה להעלות על הדעת אפשרות שישנן ישויות שמסוגלות להתמודד וכמעט בהצלחה עם האל הבורא , .ואם היו מסוגלות לכך הרי זה רק אומר שהיו קדומות כמוהו ואולי יותר קדומות .וזה מבחינתו היה כפירה בעיקר.
הוא הקפיד לצנזר כל קטע קדום שרמז על משהו כזה.
המחבר המקראי טרח באופן ספציפי ומיוחד וכמיטב יכולתו להציג את בלעם היריב המסוכן והמפחיד מכל ,האיש שחשב שהוא זה שעמד מאחורי אותם רעיונות מסוכנים בצורה לעגנית והומוריסטית וכך להנמיכו .הוא שילב בסיפור קטע סטירי על אתון מדברת ,על מנת להלעיג על בלעם..
אבל יחסו האמיתי לבלעם מתגלה בעובדה שהוא נקם את נקמתו בבלעם הנביא של אותה תורה. מתחרה הוא הקפיד להכניס את תיאור מותו בספר במדבר ועשה זאת שוב ללא כל סיבה הנראית לעין בספר יהושע, למרות שתיאור הריגתו בידי בני ישראל הוא בגדר כפיות טובה לאחר כל הנבואות הטובות שבלעם ( בחסדו של המחבר המקראי ) השמיע עליהם .
המחבר התנ"כי שהדמות של בלעם וכל מה שייצג הייתה שנואה עליו ויותר מכך הפחידה אותו כנראה לא יכול היה לעצור את עצמו. .
וכך בלעם הוא הדמות התנכית היחידה שאינה מוזכרת בספר "דברי הימים " שמותה מתואר במקרא פעמיים ,פעם בתורה ופעם בנביאים ראשונים. .
והמסר הוא ברור :הנביא האוייב מת מת מת ..ולא יקום יותר. הוא לא יחזור מהשאול.

אבל לצערו הרב של המחבר התנ"כי רמזים של התורה הקדומה האלימה הקודרת והמבעיתה שבה נאבק ,תורתו של בלעם בן בעור, נשארו פה ושם בתנ"ך ונשמרו גם בדורות הבאים.
משה בן עמרם לא ניצח מעולם באופן מוחלט את בלעם בן בעור.
בלעם למרות מה שמסופר שוב ושוב בספר במדבר ובספר יהושע או יותר נכון תלמידיו לא חוסלו סופית מעולם . בלעם ותומכיו שרדו. ומידי פעם בדורות הבאים אנו שומעים מהם.
הם שם בפינות אפלות שונות ומשונות ומידי פעם הם מתפרצים החוצה.
במסורת הנוצרית הקדומה למשל סופר שבלעם יסד את מסדר המאגי שאנשיו היגיעו לבית לחם לתת מתנות לישו התינוק כפי שמסופר בברית החדשה. ישו עצמו זוהה במקורות היהודיים עם בלעם כמי שעשה את עצמו לאל ועומד בראש אוייבי ישראל עם כי ידע את האמת .

ורמזים ל"ספר מלחמות ה'" שהסופר המקראי עשה ככל יכולתו לגנזו ולהשמידו נמצאים כאן ושם לאורך הדורות .
הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בדסקי ניסה לשחזר את הספר בספרו "צפונות ואגדות " וכך עשה זלמן שניאור בפואמה הענקית שלו "לוחות גנוזים ".
..רטוש לא היכיר אותם . הם היו נעוריה הקצרים של האומה שאותה חלמו.
מיטיבי לכת הם היו.בשבילים ובערוצים ,ביום ובלילה ,בצוקים ,במדבריות .קלי לכת הם היו,ברגליהם כבשו את והב בסופה .את והב שרצתה להיות מולדת.
(עמוס קינן "את והב בסופה " ע' 130

..מולדת נשכחת שלי ,עוד אחת מהן ,ללא ירח ללא כוכבים ,עם שמיים שחורים ,מזרזפים על הבוץ שהוא האדמה .עם ריח של מדורות שהגשם כיבה אותן ,עם נביחות להנקות כלבי הכפרים הרחוקים של השומרים שיום אחד נסו על נפשם ורק הם ,כמוני עדיין זוכרים .
"את והב בסופה ואת הנחלים ארנון וזה הכול .
עמוס קינן את והב בסופה סיום .
וכך הסופר "הכנעני " עמוס קינן פירסם ספר אוטוביוגרפי שלם בשם "את והב בסופה " שבו הוא מתאר את סיפור חייו הקודר והאלים בהשראת אותו פסוק סתום לחלוטין מספר "במדבר"..
ואולי קטע שירי שפירסם המשורר יונתן רטוש במחזור השירים שלו "ההולכי בחושך " שבו הוא מתאר את האל התנ"כי המקורי ועל הצורך להחיותו מחדש כפי שהיה בעבר הרחוק לפני ש"סורס " בידי אנשים כמו הסופר המקראי הוא קרוב מאוד לכוונה המקורית של המשורר הקדום (בלעם בן בעור ?) של ספר מלחמות ה' ולמעשה ניתן לראות בו כגרסה מודרנית.
ובקטע זה נסיים את החקירה על" ספר מלחמות ה'" : :

זֶה קוֹל אֵלַי
נִצָּב צוֹפֶה בָּעֲרָפֶל
אֲשֶׁר נַקוּמַה וְנַעִירוֹ
אָשֵׁר נַקוּמַה וְנַחַיוֹ
אֲשֶׁר נֵדַע בִּטֵּא שְׁמוֹ
בַּפֵּא מָלֵא בְּהִתְקַדֵּשׁ
בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְהִתְגּוֹדֵד
וּבְקִרְבָּן דָּמִים מִקֶּרֶב לֵב
אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ אֶת אֶחָיו
וְגַבְרוּתוֹ וְאֶת אוֹנָיו
אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ נְשׁוֹתָיו
וְכָל בָּנָיו בְּנִי אֵלִים .
וְאֶת אָבִיהוּ אֶל הַיָּם
שֶׁכֵּן אֲפִיק תַהוֹמוֹתִים ,
וְהוּא עוֹמֵד צוֹפֶה לְאוֹת
צוֹפֶה לֶאֱלֹהִים חַיִּים…

עוֹלִים מֵאֶרֶץ וּמֵאוֹב
בַּקָּרוּא בַּכּוֹחַ וּבַקּוֹל :
יְהַוֶּה  עֱזוּז וְגִבּוֹר
יְהַוֶּה אִישׁ מִלְחָמָה
קוֹמָה יְהַוֶּה וִיפֻצּוּ אוֹיְבֶיךָ
וִינֻסּוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.

 .
(יונתן רטוש מתוך ההולכי בחושך-מזמור )
ראו גם
את והב בסופה נשמות מצורעים

בויקיפדיה

הספר של עמוס קינן

יהודית דישון על שאריות מיתולוגיות בספר תהילים

טלה בר על חגי כנען בישראל
דן מלר על אגדות ספר בראשית 
יהודה בלו על סיפור הבריאה הבבלי וההדים לו במקרא

תהום במיתולוגיה

אהרון אמיר

הגניזה של זלמן שניאור
ביבליוגרפיה

, הרמן גונקל אגדות בראשית : מבוא לספר בראשית ; ספרות המקרא / ספרית האנציקלופדיה
המקראית ; טז ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"ח, 1998.
תרגום ראשון מבוא לספר בראשית / הרמן גונקל ; תרגמו: רות פלד ואלכס זרון, תל אביב : המעבדה הפדגוגית, סמינר הקבוצים, תשי"ז
תרגום של: SAGEN DER GENESIS ( 1901)
מיכה יוסף בן-גריון ( ברדיצב'סקי צפונות ואגדות / ליפסיה : א.י. שטיבל, תרפ"ד-תרפ"ה
מ.ד.קאסוטו "שירת העלילה בישראל ,"כנסת שנה ח' תש"ג-תש"ד ע' 121-142. הופיע גם ב: ספרות מקראית וספרות כנענית כרך א' הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשל"ב 1972
נפתלי הרץ טור סיני "כלום היה ספר מלחמות ה' בידי כותבי התורה? " ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה מספר 30 1960. ע' 146-148.

יחזקל קויפמן "המקרא והאלילות המיתולוגית " בכרך בכבשונה של היצירה המקראית: קובץ מאמרים דביר תל אביב ,תשכ"ו 1966 . ע' 139-160.
( מאמר שבו חוזר בו קויפמן מעמדתו הנוקשה והידועה בספרו המופתי "תולדות האמונה הישראלית שלא הייתה שום מיתולוגיה לעם העברי הקדמון
רוברט גרייבס ורפאל פאטאי מיתוסים עבריים : ספר בראשית / עברית משה אראל , גבעתיים : מסדה, תשכ"ז 1967
אברהם יהושע השל "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות :ספר שני דפוס שונצין תשכ"ה

שמואל אפרים לוינשטם מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו למיתוס הים במקרא " ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. כרך ט' ספר ו"פ אולברייט 1969

מאיר בלוך "השירה הקדומה במקרא " בתוך הגות במקרא א' :מבחר מתוך עיוני החוג למקרא לזכר ישיח רון .הוצאת עם עובד והחברה לחקר המקרא בישראל 1973.
ט.פנטון "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומרכיה "בקובץ "מחקרים במקרא ובמזרח התיכון –ספר לוינשטם ירושלים תשל"ח ע' 337-381.
אלכסנדר רופא "ספר במדבר ( במדבר כ"ב ב-כ"ד כה ) :עיון בשיטות הביקורת ובתולדות הספרות והאמונה במקרא עם נספח:בלעם בכתובת דיר עלא .סדרת "עיונים במקרא ובתקופתו "1.הוצאת סימור בע"מ ירושלים תש"מ 1980.
ברוך אברהם לוין "כתובות בלעם מדיר –עלא קדמוניות חוברת 110 ע' 92, 1995)

בן ציון לוריא "הכיבוש בימי האבות "בית מקרא ל ק"ס 1983 ע' 463-483
מאיר ארזי "חגי ירח האיתנים " ?" בתוך "יד למאיר ארזי :קובץ מאמרים בחקר המקרא "אייר ,1988ע' 27-33.
מאיר ארזי "היש במקרא שרידי מיתוס ימי ?" בתוך "יד למאיר ארזי :קובץ מאמרים בחקר המקרא "אייר ,1988 ע' 188-218
( ארזי מגיע כאן למסקנה לאחר ניתוח מעמיק אחרי הכל לא הייתה מיתולוגיה עברית קדומה המקבילה לזאת הבבלית אולם החוקרים מאז מתעלמים ממסקנותיו אלו
יוסף אחאי "על הספרות הטרום מקראית " בתוך "חוגי מקרא רשפים 1993
מנחם זהרי "נתיבות בשירה המקראית " כרמל 1993

בנימין אופנהיימר "התמודדות המקרא עם שרידי המיתוס האלילי " בתוך "אור ליעקב :מחקרים במקרא ובמגילות מדבר יהודה לזכרו של יעקב שלום ליכט בעריכת יאיר הופמן ופרנק פולק .מוסד ביאליק תשנ"ז .ע' 17-35.
דוד בן-גד הכהן "
והב בסופה  ו"שבת ער " הערות למסלול מסע בני ישראל במואב " קתדרה 95 ניסן 2000 ע' 7-24.
חגי דגן "עולם האופל " בתוך "המיתולוגיה היהודית "מפה 2003.
יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן "מבוא או מתי נבראו התנינים הגדולים "לא כך כתוב בתנ"ך " ידיעות אחרונו 2004

מיכה אנקורי ואוהד אזרחי "בסוד לויתן :מחשבת ישראל במבט מיתולוגי פסיכולוגי ,מודן 2004.

נגה איילי -דרשן דורך על במתי ים מלחמת אל הסער בים בספרות המזרח הקדום האנציקלופדיה המקראית תשע"ה

הספרים האבודים של המקרא

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

הספריה של שלמה המלך

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

35 תגובות על “את והב בסופה:חקירה של המסתורין של "ספר מלחמות ה"”

מופיע גם בספרו החדש "עלילות אלוהים", "מיתוס תיקון האלוהות – קבלת הזוהר ושירת רטוש", העוסק במפורש בשאלת המיתולוגיה היהודית והשיר "ההולכי בחושך" של רטוש

לאור הכותרת המבהילה כבר ציפיתי לשמוע משהו שיערער את אמונתי הילדותית. אבל לא דובים ולא תנינים. אוסף השערות דמיוניות לא פחות מאשר אותם מיתוסים שאותם הוא מנסה לשחזר .

כדי להניח מיתוס קדום שאליו מחבר התורה מתכוין, איני זקוק ליותר מאשר תיאורם של חזלינ"ו היקרים.אם הם לא ראו בתיאורים הללו סתירה לאמונה התמימה, או איום, אף אני איני מוצא בכך כל איום.תיאורים ציוריים למשלים נועדו לפענוח. כך נעשה לגבי הומרוס וכך יעשה לגבי כל מעשה אמנות. סיפור או ציור.

לפיכך מאד התאכזבתי מהמאמר המבטיח גדולות ונצורות ליצרי הרע והרעב, אך משאירו רעב כשהיה.

נחכה לפעם הבאה:)

אם חז"ל ראו כך וכך אז מן הראוי שגם אנחנו נראה כך וכך ובכך פתרנו כל בעיה.
למרבית הצער המחקר המודרני אינו חושב כמו חז"ל.
כל אותם שערות דימיוניות מתבססות על מה שכתוב במגוון מחקרים מודרניים,(ראה בביליוגרפיה ) שכותביםה ניסו לפענח את הכתוב בלוחות ומקורות קדומים. בהחלט לא מן הנמנע שההשערות הן דמיוניות, אבל אם כך אתה יכול לטעון באותה מידה שגם המחקרים שבוצעו במשך מאה וחמישים השנים האחרונות על סמך גילויים בחפירות ארכיאולוגיות הם דמיוניים כולם .

אני שמח לבשר שכוכב הלכת נפטון קיבל גם בהשראתם של אנשי חוג "חותם שלמה " את השם העברי "רהב" על שם הדמות פנטסטית מיסטית הקדומה שבה עוסקים אנשי החוג רבות בדיוניהם קבועים .
והנה הדו"ח של חברי החוג סופר הפנטסיה אלכס ריבלקה ופבל איצ'קוביץ' בנושא
כוכב הלכת "רהב"

אני שמח לבשר שכוכב הלכת נפטון קיבל גם בהשראתם של אנשי חוג "חותם שלמה " את השם העברי "רהב" על שם הדמות פנטסטית מיסטית הקדומה שבה עוסקים אנשי החוג רבות בדיוניהם קבועים .
והנה הדו"ח של חברי החוג סופר הפנטסיה אלכס ריבלקה ופבל איצ'קוביץ' בנושא
כוכב הלכת "רהב"
http://www.notes.co.il/eshed/64116.asp

די מזמן שמתי לב שיש איזשהו קשר, לכאורה, בין ירבעם בן-נבט, המלך החוטא והמחטיא של ישראל, ובין בלעם בן-בעור, הקוסם המסתורי – ואני מתכוון לקשר שהוא מעבר לעניין שלשניהם מיחסים איזו "החטאה" של ישראל…

ראשית, הבה נשים לב למשמעות השמות:

ירבעם = מרבה את העם
בן-נבט – מלשון "נבט/לנבוט" צמח/לצמוח.

בלעם = מבלע את העם (מאכל/בולע אותו כדרך הביטוי: "השמר פן יבולע לך")
בן-בעור – מלשון "לבער" לאכל, לכלות.

מדובר אפוא בשני שמות שהם כאילו "היפוך גמור" אחד של השני. האחד מבלע ומבער את העם, והשני מרבה ומצמיח את העם. זה נראה כאילו בכוונה…

נמשיך:

כשבאים לבדוק את מקורו של בלעם ומאין בא, מגלים שלמעשה יש כאילו שני "בלעמים בני-בעור" במקרא. האחד הוא הבלעם הנ"ל מספר במדבר, שעליו נכתב: "וּבָלָק בֶּן־צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא׃ וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל־הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי־עַמּוֹ לִקְרא־לוֹ" (במדבר כ"ב 4 – 5), אך עוד לפניו נזכר בבראשית מלך אדום הראשון כך: "וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם, בֶּלַע בֶּן־בְּעוֹר; וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה׃" (ברא' ל"ו 32). האם לפנינו שני בלעמים שונים משני מקומות שונים, או שמא לפנינו אדם אחד שבא ממקום אחד שנקרא בשמות שונים? האם "דינהבה" היא "פתורה"? ואולי השם "פתורה" רק מרמז לאיזו חידה שיש לפתור?

מעניין לציין שחוקרים חיפשו את "דינהבה" באדום ולא מצאו שריד או אזכור לעיר כזו… אבל אם אכן מדובר פה במין כתב חידה, וברמז, אז יש לציין שהכינוי "דינהבה" יכול להתאים מאוד לשכם, עיר מלכותו הראשונה של ירבעם בן-נבט. הן שם התרחשה "פרשת דינה" (בראשית ל"ד), ושם יהושע בן-נון שם לעם "חוק ומשפט" (יהושע כ"ד 25). והרי חוק ומשפט הוא "דין", ואפשר לומר על שכם שיהושע "דינה – כלומר עשה משפט – בה"…

משכם/דינהבה אנו חוזרים לירבעם בן נבט. ירבעם בן-נבט, שהומלך ומלך בשכם, דווקא נולד כנראה לא רחוק מהמקום בו התרחשה פרשת בלעם ופרשת בעל פעור. נכתב עליו שהיה בן אישה אלמנה מהצרדה/צרטן, שזה אותו מקום באזור עמק סוכות בבקעת הירדן שבו יצק שלמה את כלי הנחושת של המקדש. בסיפור על המלכתו של ירבעם בן-נבט מתואר שהוא הומלך בשכם ואח"כ גם בנה אותה, אך לבסוף עבר לעיר אחרת המכונה פנואל:

"וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת־שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ; וַיֵּצֵא מִשָּׁם, וַיִּבֶן אֶת־פְּנוּאֵל׃" (מל"א י"ב 25).

מקומה של "פנואל" זו מתברר לנו מסיפור המאבק של יעקב במלאך (בראשית ל"ב). לפי סיפור זה המקום (שנחשב לקדוש) נמצא מעבר לירדן מצפון לשפך היבוק וסמוך לו מאוד. בדיוק באזור זה נמצא המקום המכונה היום "תל דיר-עלא" ובחפירות הארכיאולוגיות של העיר הקדומה שהיתה שם נמצא מקדש קטן שבו נתגלתה "כתובת בלעם בר-בעור":

http://mikranet.cet.ac.il/page….%20%20%20%20%20%20%20&kwd=5795

חשוב לציין שמקום מציאת הכתובת מתאים לא רק למקומה של "פנואל" (אם-כי יש המזהים את דיר-עלא עם העיר "סוכות", בטעות לדעתי), אלא שהוא מתאים גם לאזור לידתו של ירבעם בן-נבט, וגם לאזור ההתרחשות המשוער של פרשת בלעם ופרשת "בעל-פעור" הקשורה בבלעם – בצפון ערבות מואב על נחל היבוק (במדבר כ"ב – כ"ה, ל"א). יתרה מכך, זמנה של הכתובת קרוב יותר לזמן מלכותו של ירבעם בן-נבט מאשר לזמן בו התרחשה לכאורה/כביכול פרשת בלעם בימי משה…

האם יש קשר, אפוא, בין בלע בן-בעור מלך אדום מ"דנהבה"; ירבעם בן-נבט המלך הישראלי החוטא והמחטיא משכם ופנואל; ובלעם בן-בעור הקוסם מ"פתורה" ומ"בעל פעור"?!?

לכאורה יהיה זה מוזר אם המקרא בחר לתאר מלך ישראלי בתור אדומי או קוסם מדייני, או להיפך; ויהיה זה מוזר אם זכרו של המלך הישראלי הראשון יהיה מוצפן כמלך הראשון ברשימה של "המלכים שמלכו לאדום" דווקא. אבל בדיקה מעלה שיש כל-מיני קשרים בין אדום וישראל שיכולים להסתתר מאחורי תאור כזה:

מעבר לתאור המקראי של הקשר שבין אדום וישראל כ"אחים תאומים", נראה שיש גם איזה קשר מסתורי בין שבט אפרים ונחלתו לבין בני אדום וארצם: ראשית, בשירת דבורה נאמר "אפרים שרשם בעמלק", ומאחר שעמלק הוא אחד מצאצאי אדום (בראשית ל"ו) נשאלת השאלה האם יש כאן רמז למוצא השבט מאדום. שנית, השם "עיבל", שניתן להר הגובל בשכם מצפון, גם הוא שם של אחד מצאצאי אדום. ושלישית, בסיפור על השופט אהוד בן-גרא מסופר שאחרי שהרג את עגלון מלך מואב הוא נמלט "השעירתה" – כאשר ברור מההקשר שאין מדובר בהר שעיר שבאדום אלא באזור כלשהו בהר אפריים דווקא… עוד יש לציין שברשימת "המלכים שמלכו לאדום" נזכר בין היתר גם "הדד בן-בדד המכה את מדיין בשדה מואב" – דבר המזכיר את מעשי השופט גדעון-ירובעל (ויש לציין ש"בעל" הוא בעצם כינוי להדד)… ובכלל, מה למלך אדום ולשדה מואב כשביניהם מפרידה באמצע ממלכת העמונים?

בעיקרון אין להתפלא על איזה קשר משפחתי שבין אוכלוסיית אפרים לבין האדומים, שהרי יש לפנינו את מסורת הנדודים של שבטי ישראל סביב הר שעיר, את מסורת הצטרפות הקיינים לישראל, ואת מסורת עליית ה' משעיר ומ"שדה אדום" בשירת דבורה למשל – ו"זריחתו" של ה' משעיר גם נזכרת בברכת משה (דברים ל"ג)… אך לבסוף אני נשאר עם השאלות והתמיהות: האם ירבעם בן-נבט הוא בלעם בן-בעור? האם יש איזה קוד מאחורי רשימת המלכים שמלכו לאדום? אולי בעיני מישהו, באיזשהו שלב, נתפשה ממלכת ישראל כ"ממלכה אדומית" – או אולי מי משליטיה נתפש כאדומי?

לאן כל מה שכתבתי פה מוביל – את התשובות לזה אני לא יודע. ברם, נראה שיש פה משהו חשוד: ירבעם בן-נבט זה כאילו היפוך השם של בלעם בן-בעור; האחד מלך לראשונה בשכם והשני ב"דינהבה"; שניהם הסתובבו בדיוק באותו אזור ותיחזקו שם איזה אתר פולחן; שניהם עשויים להחשב כאנשים שהועילו לישראל אך גם נחשבים למי שהחטיאו את ישראל (בלעם מואשם בעניין "בעל-פעור" = פנואל? = דיר-עלא?)… לא יודע… האם אני רק רואה צל הרים כהרים? – מה דעתך, אלי: אולי "תורתו של בלעם" היא בכלל "תורתו של ירבעם" (או להיפך)? מה אתה אומר?

מדיר אל אלא ,הוא כנראה מהמאה התשיעית או השמינית לפני הספירה.
ירבעם חי במאה התשיעית לפני הספירה.
יכול להיות שיש קשר בין הדברים.
ירבעם הרי מופיע כרפורמטור דתי.
בלעם שהוא הדמות המקראית יש לנו את
האיזכור הקדום ביותר מחוץ למקרא היה סוג של נביא ואיש דת .
הוא מוצג כסוג של "אנטי משה ".
כל כך חזק ומסוכן שמשה טורח וכותב עליו לפי המדרשים ספר שלם
אולי באמת כותבי התנ"ך ראו בבלעם סוג של שיקוף קדום של ירבעם יוצר העגלים.
אגב יש טענות שדווקא בסיפור יוסף בספר בראשית יש שיקוף כל שהוא של חיי ירבעם או להפך שירבעם השתמש בסיפור יוסף כאלגוריה לגבי חייו שלו

אם קראת את המאמר של ברוך מרגלית אז הוא מראה שם גם את הקשר בין האמונה של בלעם ב"אל" וצורת הפולחן של ירבעם – שבה העגלים (כלומר פרים/שוורים) מסמלים את אל…

זה גם משתקף באמירה בברכת בלעם: "אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו" ובאמירה של ירבעם על העגלים "הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך ממצרים"…

יש גם דמיון ספרותי בין ברכת בלעם לחלק מהברכות של השבטים במסגרת "ברכת יעקב" – שחלק ממנה ניתן ליחס בקלות לירבעם בן-נבט…

אולי באמת אלו גם אלו חלק מ"ספר מלחמות ה'."..

במשך שנים חלמתי לכתוב לחן לפסוק הזה ולהוסיף אותו לרפרטואר השירה העברית. כשניסיתי לשכנע איזהשהו זמר (לא זוכר את שמו) הוא אמר לי "אתה רוצה לגמר את הקרירה שלי". אבל עכשיו הצלחתי! בעוד שבועות מספר מקהלת הנערים בבית הכנסת תקליט את הפסוק עם הלחן שלי וזה יהיה בתקליטור שיפורסם!

יונתן רטוש אחד מגדולי המשוררים בשפה העברית פעל ליצירת תרבות חדשה במדינת ישראל תרבות שמצעה יהיה מבוסס על המיתוסים הקדומים של התרבות העברית הכנענית העתיקה.
לשם כך פעל להחזרת השפה העברית לשורשיה הכנענים האוגריתית הקדומים שכן האמין שבכוח המילה אפשר ליצור תרבות חדשה. וכתוצאה מכך כמה משיריו ובהם שיר הקינה המיתי "את נשמת " ומעל לכל הפואמה האידיאולוגית נבואית "ההולכי בחושך " מזכירים בצורה מדהימה השבעות כישופיות.
ראו
ההשבעה של יונתן רטוש
http://www.yekum.org/2011/11/ההשבעה-של-יונתן-רטוש/

אגב ספרו של רופא – היה לו לא מעט לומר על סיפור בלעם, שלדעתו לא ניתן להבין ממנו מגירסתו הקיימת, והוא כנראה תוצאה של שיבוש או צינזור (כמו למשל סיפור קיין, שכולל כמה השמטות רציניות).

יש גם סיכוי שהשורה העלומה ההיא היא שיבוש, כמו אחרים שנשארו בנוסח המסורה ('מיישר הדורים' למשל – במקור 'מישור והרים').

אגב לא סביר שהתורה נערכה במאה ה-7 לפנה"ס, אלא הועלתה על הכתב, כנראה לראשונה.

אלי היקר, וכולם:
כותרת תגובתי היא: צריך לדעת לקרוא.
יהוה הוא האל הייחודי של עם ישראל.
הוא מופיע בתנ"ך רק החל מפרק ב של בראשית.
מסקנה: כל מה שמתואר בבראשית פרק א – אינו מעשה ידיו של יהוה. אלא של אלהים.

רק אם מתעקשים לקרוא את פרק ב בבראשית (שם מופיע יהוה לראשונה) כגירסה חופפת חלקית לפרק א, נקלעים לטעויות אפשריות לגבי ביצועיו של יהוה. לדעתי פרק ב אינו חופף, אלא לכל היותר המשכי.

אנקדוטה מעניינת בהקשר לבלעם ו עמלק
ב ל עמ
עמ לק

עכשו אתם מכובדי מתבקשים לקרוא את הצופים שנתקבלו במאונך !
לעניות דעתי התוצאה היא מדהימה והסבירות לרנדומליות בעצם קיומה שואפת לאפס.

אין לי הסבר רציונלי לכך אבל ישנו מכנה משותף לשניהם. יש בהם ייחוד מיסטי כמעט על טבעי .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

three × 4 =