web analytics
קטגוריות
שירה

העולם המיתי של יונה וולך-גבריאל מוקד

גבריאל מוקד האיש שגילה את יונה וולך המשוררת לציבור סוקר את יצירתה.

 

 

 

פרוייקט יונה וולך

 

 

בימים אלו הופיע בהוצאת כתב "ספר שירה בשם "דברים ראשונים " קובץ שיריה הראשונים של המשוררת המפורסמת ביותר של קרית אונו ושל ישראל בכלל יונה וולך הספר הוא מבחר שירים מקובץ שיריה הראשון של וולך "דברים " ( 1966) שיצא לאור בהוצאת עכשיו ושירים אחרים של וולך בהוצאה זאת .

יונה וולך היא מהראשונות שהשתמשו ברעיונות מהספרות הפנטסטית המודרנית בשירה העברית והיא מבין יוצרות השירה הנשית המודרנית בעברית ,שירה שהיא כיום דומיננטית בעולם השירה העברית מאחר שרוב המשוררים הבולטים כיום בעברית הן משוררות. .
השירים המתפרסמים בספר זה מציגים את התקופה הדינאמית החשובה הראשונה של יונה וולך .
כשהופיע "דברים " ב1966 כל מי שכתב עליו תיאר פראות ואכזריות אינטלגינציה חוסר בשלות וכישרון .
הפראות הזאת התבלטה מאחר שברגע האחרון ביטלה וולך הקדשה שהייתה בו לאיש שגילה את שירתה מקסים גילן. אך לבסוף נעתרה להחזיר את ההקדשה.

יש מן העניין לראות מה כתב אחד המבקרים על ספרה הראשון של וולך
מבקר שכתב תחת השם יוסף אלרואי אך שמו האמיתי היה דן צלקה כתב בעיתון "הארץ "  ספר השירה הראשון של וולך מדהים את הקורא . :על רקע צבעוני מאוד ,נעדר סימני הכר אנושיים או סימני ציביליזציה ,בולטים קוי דמויות פנטסטיים ,מלכים ומלאכים ,יצורים מיתולוגיים ובעלי חיים ששרטוטם רק נרמז אל ראיית העולם במערומיה ה,גופנית מאוד ,חושנית ואמיצה המעלה בזכרון את שיריה הברוטאליים של דליה הרץ ראיה בעלת אכזריות נפשית ואינטלקטואלית ,נוסף אצל יונה וולך עולם חזוני ובו שפע דימוים מפתיעים וגלריה של דמויות המגלמות רצונות וחלומות של המשוררת כעיבוד הדמויות הוא רב משמעי מחופש ..נוצר מתח משונה בין הדמות העירום והקישוט המקשט אותה .."

 


להלן מאמרו של העורך וחוקר הספרות הפרופסור גבריאל מוקד אחד האנשים שחשפו את יונה וולך לראשונה לציבור הרחב ומי שתרם רבות לפרסומה ולהיהפכותה לחלק אינטגראלי מקאנון השירי הישראלי שבו הוא סוקר את יצירתה הראשונית של יונה וולך.
מאמר זה הוא הראשון בפרוייקט של מאמרים ויצירות ספרות שיופיעו על יונה וולך באתר זה בהמשך .
הקוראים מוזמנים לשלוח לי מאמרים שירים וסיפורים משלהם על המשוררת ( שהייתה שכנתי ובבית הקולנוע שבבעלותה צפיתי בכמה סרטים )  ומה שימצא חן בעיני יתפרסם באתר.

 

יונה וולך.איור מיכל אריאלי .

 

שירה כחידוש של משמעות
על שירת יונה וולך

מאת

פרופסור גבריאל מוקד

 

קורא המעיין במיכלול שיריה של יונה וולך שם לב עד מהרה, או לפחות צריך לשים לב עד מהרה, כי לפניו אולי היוצר החדשן ביותר בשירה העברית הצעירה, זו של שנות השישים והשבעים – יוצר המתייצב בשורה אחת עם יהודה עמיחי, נתן זך ודוד אבידן, שהתחילו את פעילותם בשנות החמישים (וקרוב ביותר, מצד הפריצה הסמאנטית, להסתכנויות ולהישגים הממשיים של זה האחרון.

 בתחילת כתיבתה (ראו הקובץ 'דברים' בהוצאת 'עכשיו', 1966), היה אפשר לשייך אותה עדיין בעיקר לגל הקסם הפסיכודלי של "ילדי הפרחים" ההיפיים, לרצף של מתיקות בלתי-פרוזאית שבאה בתגובה על הפרוזאיזם של שירת שנות-החמישים: "בחלקות הוורודות / עברה לי ססיליה / דולפת פעמונים כחולים…./ בהרים הבורדו שלט בכחול / היא גמרה את כל השוקולדות" או "אבנים משתפלות לנהר / נערות נוהרות / משפילות שדיהן אל נערים / ירוקת נחושת בשערי הגן / הם שואלים איש רעהו / …בגדים נופלים מהשמיים / שחורים ואדומים /… אבנים משתפלות לנהר / נשים עטופות משילות עורן כנחש / הנהרה אבדה בלבושן".


אבל בצד הקסם המתוק החדש, אשר הפתיע ביופיו ונראה קרוב לקבצי 'סלויון' ו'שירים ללואיס' של יאיר הורביץ ול'אדרת הגפן' של מנחם בן, ולשיריו המוקדמים של מרדכי גלדמן, אף כי כבר אז ניכר אצל משוררת זו עודף כוח, הנצו ב'דברים' גם פרחי-הרוע מהגן ההיפי-בודלרי, או אף הסוריאליסטי, של חלומות ארכיטיפאליים המשתלחים פרע, ולרוב חלומות רעים, כגון בשירים 'יונתן' או 'קורנליה'.

ראו, למשל, שורות של 'יונתן': "אני רץ על הגשר / והילדים אחריי / יונתן / יונתן הם קוראים לי / קצת דם / רק קצת דם לקינוח הדבש / אני מסכים חור של נעץ / אבל הילדים רוצים / והם ילדים / הם כורתים ראשי בענף / גלדיולה ואוספים את ראשי / בשני ענפי גלדיולה ואורזים / את ראשי בנייר מרשרש / יונתן הם אומרים / באמת תסלח לנו / לא תיארנו לעצמנו שאתה כזה."

 קו דומה של "פרחי הרוע" בולט בעימות שבין השד לקורנליה.

מובן כי בצד הנימה המיוחדת של 'דברים', בלט בקובץ גם אותו סיגול של הפרוזאיזם והמיקצבים הגמישים של שפת-הדיבור היומיומית, שציין את שירי אבידן, זך ועמיחי. 

 מבחינת האכזוטיות של חלק מהנופים קרובים היו יונה וולך, מרדכי גלדמן בתחילתו, יאיר הורביץ וכו', דווקא לשירת דליה רביקוביץ'. לצד נופיהם, בתוך נופיהם, של קורנליה וקאסיוס, מצויות כאן מאות שורות כ"הדברים מתרחשים מרוחקים / הדברים מתרחשים קרובים" ו"רציתי להקים על שמו משהו שיגשים", או "אני מוכרחה פעם נוספת להיזכר".

אלו הן שורות לא כל-כך מתחום הפרוזאיזם הטכנולוגי כמו מתחום הפרוזאיזם המדובר בכללו. אבל אחת התכונות האופייניות ביותר ל'דברים', פרט לארכיטיפים סוריאליסטיים ויונגיאניים, הוא מיזוג באותה השורה, או אף בצירוף הקטן משורה, של רצף אסתטיציסטי-אכזוטי עם שפה דיבורית לגמרי, כשמאחורי צירוף זה חבוי כבר צירוף חשוב שבעתיים:

מיזוג שפה דיבורית עם צירופים מופשטים ועם משמעויות מופשטות מאוד, שאופיין אינו מתפענח מייד, והעומדות לא פעם בניגוד גמור למובנות יומיומית. אמנם הקו האחרון הזה מגיע לביטויו המלא רק בשיריה המאוחרים יותר של יונה וולך, ובייחוד בפואמות שלה, בנות אותה התקופה המאוחרת יותר מעין אלו שהחלו להתפרסם בחוברות של 'עכשיו' משנות השבעים והנתונות ב"חוד הסמאנטי" של הטכסטים העבריים בימינו, בעצם בקצה הקיצון של השפה, המפלס לו דרכו בתוך תוהו נטול-צורה, במקום שבו מצפות כמהויות לא-נודעו חוויות והבנות חדשות.

אבל בינתיים עומדים אנו עדיין בפרק המיזוג בין הנופים של פרחי-הרוע והארכיטיפים החלומיים של 'דברים' ובין פרוזאיזמים דיבוריים גמישים, במיסגרתן של יחידות שיריות אינטימיות ומינימאליות, כגון שורה או אף ביטוי וצירוף בודד. כך, למשל, בהקדמה לאימאז', למראה של "בגדים נופלים מהשמיים. שחורים ואדומים" באות השורות: "הם שואלים איש את רעהו. ומה אתה עושה / כדי לשמוע / איך", הבאות אחרי שורה "אסתטיציסטית" כ"ירוקת נחושת בשערי גן". או, למשל, צירוף כ"כשבאתי לקחת אותה" הוא בוודאי פרוזאיזם דיבורי גמור. אבל אצל מחברת 'דברים', המשכו ביופי של עננים: "כשבאתי לקחת אותה מהעננים". גם כשבשיר אחר לוטה "לובשת שמלת קורים" היא מסתרקת במפתח שוודי, פעילות שהיא לא כל-כך אוורירית, ובשיר 'סבסטיאן' שבו מצוי "בית יורי קשת / שמחרכיו רואים עיר ורודה", ויש בו גם אגם וחיות נדירות ומנהיג מוסטאנגים, בולטות בכל-זאת שורות כ"ולא קרה לי היום / אני יודעת על זה / יותר ממה שאני מרגישה". רק לעיתים רחוקות נתון כל שיר בתחום של לשון ארכאית יפהפיה כמו במיקרה של "צרותיה של דונה תרזה".

דומה, כי באורח מכליל ניתן לקבוע שהדינאמיקה של הפרוזאיזם מקשרת ב'דברים' בין הארכיטיפים והאסתטיציזם של "פרחי הרוע" לבין מציאות חווייתית וחיצונית ממשית של ימינו ומשווה אמינות ואופי אינדיווידואלי מיוחד לשירים אלה; ואילו צירופים של היסוד הפרוזאיסטי והיסוד המופשט, הנעשים לאחר-מכן לקו-היכר ראשי של שירת יונה וולך, בולטים ב'דברים', כאמור, רק במרומז ולמקוטעין – בשורות כגון "היום חזרתי מעיר אחרת / שתמיד היה קורה לי בה סבסטיאן" או "איך להיות בפריסמה ולא להתנפץ / או להיעלם ולהופיע כמו משהו אחר", או אפילו בשורות כ"ניזטה כל דבר / שאתה בוער לטרוף במתח", או כמו בשיר שלם קצר כ 'וזה לא מה ש', המצוי, אמנם, בקירבת השפעה רבה לאבידן ולזך. אבל דווקא קו זה של מיזוג פרוזאיזמים והפשטה עתיד לגבור אצלה.

אגב, אחד היסודות המעניינים ב'דברים' הוא העדר כמעט מוחלט של דימויים. שורות כ"נשים עטופות / משילות עורן כנחש" שגם הן יותר בגדר תמונה סוריאליסטית מאשר דימוי, מעטות בתכלית. גם שערותיה של לוטה אינן כאן כקפיצים, אלא הן קפיצים.
סבסטיאן איננו כמו מחלה ענוגה בחום, אלא הינו מחלה ענוגה בחום. בעצם ב'דברים' אין גם מטאפורות רבות מסוג "אתה מורח את פניך בצבע השרפות", או "ריתוכים חווייתיים זהירים סביב הפה". מכל מקום המטאפורות קיימות כאן לעיתים לעומת היעדר מוחלט של דימויים. מיעוט יחסי של מטאפורות והיעדר הדימויים מאופיינים כאן, כנראה, בהיגיון פנימי משלהם, משום שעיקר עומס המשימה השירית מוטל ב'דברים' על האימאז'ים, המראות הארכיטיפאליים והאחרים, ועל העלילה הסמלית, שהיא בבחינת החצנה של החוויה, החצנה במתן הוויזואלי שלה, וכן על מיפויין של הבנות פרצפטואליות, פסיכולוגיות וקיומיות שונות. הסמאנטיקה השירית קובעת במידה רבה את תחבירם ההגיוני של 'דברים' הבאים כאן לידי ביטוי.

אם נעבור עתה למדור 'שירי אי', שהוכללו אף הם בקובץ 'דברים' ובחוברת 'עכשיו' שלאחריו, כלומר אם ננקוט קו-התקדמות כרונולוגי, עם התפתחות יצירתה של המשוררת, נראה כי במקום מצבים אשר דומיננטיים בהם קווים סוריאליסטיים של "פרחי רוע" באים עתה מצבים חווייתיים, הגותיים וריגשיים מגוונים יותר, כשסקאלה של ניסיונות צורניים מובהקים (למשל, חריזה( מתרחבת אף היא מאוד ומשתרעת מקוטב של דיבור פרוזאי עד תצורות של פיוט ימי-ביניימי שעבר אכזיסטנציאליזציה )ואסתטיזציה נוספת). מידת האסתטיציזם ההרמטי גוברת אף היא ומגיעה ליצירת נופים שלמים של יופי מנופה .מבחינות מסויימות 'שירי אי' הם מלכותה האסתטית המובהקת של יונה וולך, תמצית היופי המזוקק של שירתה. ייתכן שמהמשוררת לא הייתה אוהבת השוואה זאת: אבל רק יאיר הורביץ ומרדכי גלדמן יכולים להתמודד איתה בז'אנר הזה של 'שירי אי', שירת נופי-הברכה היפים מכול. והרי קוטב ההישגים של אסתטיציזם זה הוזנח בדרך-כלל בביקורת השירה העברית, כשהדגש מושם לרוב על קוטב הפרוזאים. אבל האמת היא ששירת דור-המדינה הגיעה להישגים רבים מאוד גם בקוטב היופי ההרמטי, ובאפשרויות מיפוי ריגשי שהוא מציע. .


מיזוג של צורות מחקריות, או ניסיוניות, חדשות עם צורות עתיקות (למשל, ימי-ביינימיות) במיסגרתו של נוף אסתטי קיצי, המלכד יופי רב עם משמעויות סימליות והפשטות של חוויה, בולט בשיר כ'קיץ1': "קיץ בעולמות שלומי ימים / בכל חיים ריגוזים מרצדים / מתחילתם לסיומם כל הנראים / מקומם כהרף מחליפים וזורמים / מסתלסלים אוויר בינות זעירים / וטופחים קלות ברישרושי זהבים / נפשיים כמו, מבריקים ועשירים / מפרפרים רסיסים לעולם שקופים / צפופים ומזדעזעים / אידים כאבקנים / בהירים, כנים ומאוד אדיבים / מלאים ושופעים ריבואות שיבוצים / בעולם הקיצי, מתאימים ומקיימים / נעימים כהלכה מרהיבים וברורים / כלבני עיניים נפוצים בהרים".

 הוא הדין ב"לבבות קטנים אדומים / באים בטורים מן השמש / נוחתים לב ללב על אצבע זרת…" אך ההמשך מודרני ומפתיע: "לבבות של אישה מבוגרת דלת יום". אסתטיציזם מושלם חוגג את ניצחונו ב"דורמיציון עין טורכיז סביבותייך" ואסתטיציזם על גבול ההפשטה ניכר בשיר אשר שורותיו הראשונות הן, אולי, היחידות ביצירת יונה וולך שמזכירות שורות של דליה רביקוביץ': "תכלת סמיכה עומדת בעלי הצפצפה / אור גדול נח על סמוכות השושנים" (אולם מן-הראוי לזכור בהקשר זה גם את השורות "וכולם שרו את מרי אהבתי", וכו', ב'מיפלצות האילה' בקובץ 'שני גנים', שההמשך שלהן כל-כך אופייני ליונה וולך בלבד).
בהקשר הזה מן הראוי גם לציין כי במדור 'שני גנים', שהוא מהמדורים האמצעיים ביצירתה של יונה וולך היום, ניתן להבחין בשלושה יסודות. היסוד הראשון בולט באותם השירים, שעיקרם המשך של נופים אסתטיציסטיים ושל יופי "פרחי הרוע", בין ב'שיר על ציפורה' ("אויוי") ובין בשיר בלי שם, הפותח בשורה "והספינה פילחה בערוגות פרחים".
בחטיבה השנייה, המצומצמת יותר, של שירים, או של שורות, בולטת פריצתה של לשון יום-יום והניסויים בה עד כדי אובדן-צורה מסוים. בעיה זו – ובעיית ניסויים בהפשטה – תחזור על עצמה בפואמות הארוכות וה"מחקריות" של יונה וולך, שלגביהן, אמנם, לא היה מסוגל חלק מהביקורת להסתמך על טעמם של קודמיו ולא יכול, לפיכך, להבחין בכוחות עצמו בין חשוב ללא-חשוב. אולם לבעיה זו עוד נחזור. אמנם שורות כמו "אדון כוהן רשם במהירות מלאך-עכבר מדויק / חמור ונאמן מלאך-עכבר כמו הצהרה על עבודה טובה" אינן מרובות ב'שני גנים': אך הן מייצגות אפשרויות של הרחבת תחומי-לשון מצד אחד, ושל סכנותיה, מצד שני. הוא הדין, ברובד הומוריסטי יותר, בהתפרצויות, כגון "אני כבר רוצה מזמן לזיין כלבה".

הרובד השלישי בשירי 'שני גנים', והוא הדומיננטי כאן, הינו גיבושה של מיתולוגיה אישית כדי יכולת לבטא הפשטות קיומיות חדשות מתוך הרחבה והעמקה בלתי-פוסקת של הסמאנטיקה של השפה. אפשר לומר, כי ההרחבה של תחומי-הלשון מאפשרת אצל יונה וולך את ההרחבה וההעמקה של הנפח הסמאנטי, המתבטא, בין היתר, במיזוג כזה של מיתולוגיה אישית עם הפשטות קיומיות חדשות. נבחן, למשל, שיר קצר מתוך 'שני גנים' כ'לחיה של פסל': "אם איה-נוארה לא הולכת בדרכה האחרונה / לבה מציפה את האי / קטורת אדם מפואר רענן. ריח מתוק / עולה כעננת חסד בעד לקיטור. / איה-נוארה מתמסרת לכוחות ככל הדרוש. / הקיטור נפל ללועו ולאחרונה מראה קול / כמחשבה בחלום מעשה חיים. חומר חם. / כזה צלם מקועקע לרגישות שמעבר לאופק / מונח בקצה השביל כפליטת אנושי של איה-נוארה". כאן, נוסף לנוף הארכיטיפאלי, צריך לשים לב היטב לצירופים כגון "מתמסרת לכוחות ככל הדרוש", או "חומר חם כזה. צלם מקועקע לרגישות שמעבר לאופק" מונח בקצה השביל כפליטת אנושי של איה-נוארה". אלו הן נקודות ההבקעה של המשמעות, המשוות לשיר את חשיבותו לא פחות, אלא אף יותר, מהנוף הארכיטיפאלי והמארגנות סביבן את הצד התחבירי (ראה, למשל, התואם בין הצד הסמאנטי לצד התחבירי במשפט-ההתניה הראשון בשיר) והמתמזגות באורח הולם עם הגמישות והסוגסטיביות של הצד הפונטי. נאמר בפשטות: מי שלא יבין לפחות משהו מהחווייה של "להתמסר לכוחות ככל הדרוש" ושל "פליטת אנושי של מישהו" לא יבין כאן דבר – ולא יעזור אז שום מנגנון פורמאליסטי-פוזיטיביסטי של מידוע. היו"ר מאו אמר: "לפוליטיקה תינתן בכורה על-פני הרובה". בנוסח זה אפשר וצריך לומר: "לסמאנטיקה הבכורה על-פני כל שלוחה אחרת של מדעי הלשון והספרות"; ואין לנתק את הסמאנטיקה מפואטיקה של חווייה ושל הבנה, גם במובן של תובנה
insight)).

נראה לי, כי הרחבת גבולות הסמאנטיקה של הטכסטים העבריים בכלל )ושירה היא כאן רק עיניין חלקי, למרות שיונה וולך היא המשוררת העברית הגדולה ביותר והמשורר הבולט מבין בני דור שנות השישים והשבעים( היא פועלו המובהק של היוצר שלפנינו ברוב שירי 'שני גנים'. כבר הקובץ 'דברים' העמיד משוררת חשובה מאוד. רוב שירי 'שני גנים' ומה שבא אחריהם הציבו אותה במרכז השירה העברית, בגלל הפריצה והחשיבות הסמאנטית. קשה במיסגרת רשימה אחת לעמוד בפירוט על חשיבותם של השירים הללו שבאו אחרי הקובץ 'דברים' ונדפסו ברובם בכתב-העת 'עכשיו'. נסתפק רק בהצבעה על המיזוג בין מיפוי-חוויות מודרני ביותר לבין רצפים קבליים וימי-ביניימיים בשיר 'איפה הקולות שאהב ליבי' ועל הניסיוניות הנפלאה של השיר השני 'שני גנים' (יש בקובץ שני שירים הנושאים שם זה), וכן נזכיר את הניסוי הקיומי של שיר כמו '4', ואת הקלאסיות האבטיפוסית של 'אבי ואימי יצאו לציד', 'הבובה של גוגול' ו'באמבי'. אכן, בכל השירים הללו באמת "מתפשטת האוזן הפנימית" של משמעויות הלשון העברית, כפי שמפורט בשיר 'איפה הקולות שאהב ליבי': "סואנים מוקטנים ליד אוזני מברכים / ומתפשטת האוזן הפנימית / ואלה מוספים ומסלסלים צורות זהב על צורות זהב / קול שרפים מרישרוש חייהם בתנועתם / ניגון חי ומלכיהם נפרם ונרקם / ומלאכי אדם? נעים דחוסים וחסרי צורה / מחומרים עדינים מלהיות עקרונית מיפלצות / ומייבבים בקולות הפנימיים לקצה חוט המעלות. / והאוזן הפנימית מתעמקת לעומק האחרון / ומראה -קול כרובים שלא לבוא באדם / מנגן צלילים כדם כזיכרון כלֶי".

אגב, עוד מחשבה לקראת סיומו של המאמר הזה. יונה וולך היא יוצר שכמעט אינו מושפע מאיש, אלא מפלס ואף בורא את נתיבו המיוחד לחלוטין. רק במקרים נדירים ניכרת אצלה השפעה כלשהי (אינני מדבר כאן, כמובן, על סינתזות יוצרות עם נימים ונימות משירה עברית של יה"ב). מתוך כל השירה העברית המודרנית היא מושפעת במידה מסוימת רק מנימות ניסיוניות אצל שני יוצרים חשובים שקדמו לה ושהיא קרובה אליהם בפואטיקה של החוויה: דוד אבידן ונתן זך.
בהקשר הזה רלוונטי, למשל, מה שקורה בשיר 'בנוף שקודם מים כיסו': "רציתי שזה יבוא עוד פעם / לא שאלתי מאיפה זה בא / כשזה חזר (…) המכשירים נשארו והזהירות נשתנתה / לפעמים היינו מסתכנים / אבל לא נכנסים לתיגרות ממש / זה היה תמיד איתנו. פעם טיילנו וכוכבים נפלו / לא היה קץ לפליאתנו / ידענו שבזה העיניין / אנחנו היינו אותם ילדים / כמו אני זה שנפל לתוכנו". הרי ברור כאן כי גם יונה וולך שייכת למשפחת ה"זה" הקיומי, החווייתי והמופשט של זך ואבידן, למרות נופים של "פרחי הרוע" הסוריאליסטיים וילדי-היופי בנוסח ההרמטיזם החשוב, אך לעיתים מוגבל למדי, של יאיר הורביץ (ורְאו שורה לפני-אחרונה של השיר שלפנינו). אבל ההשפעות הללו כמעט לא הותירו עליה ביצירתה רושם וחותם דומיננטי – ואגב הוא הדין בהעדר השפעות ישירות של שירה מערבית. יונה וולך היא משוררת שיצירתה איננה נופלת בחשיבותה מזו של סילביה פלאת', או בוודאי לא מזו של משוררות כגון אן סקסטון, ואולי אף לא מזו של מאריאן מור ואדית סיטוול.
מכל מקום, ההשפעות עליה מיצירות משוררות ומשוררים של ארצות אנגלוסאכסיות ומערביות אחרות הן קטנות, אם כי קטעים מהפואמות המאוחרות שלה, שטרם קיימנו בהן דיון, דומים להבלחות הפואטיקה של רמבו ב'אילומינאציות'
.

 

ראו גם

דברים ראשונים

יונה וולך בויקיפדיה

יונה וולך בלקסיקון הקשרים 

·יונה וולך בלקסיקון הספרות העברית החדשה

יונתן ואני :הירהורים של שגיא אלנקווה על יונה וולך 

·שושנה ויג, יונה וולך – כתיבה במהירות הביוגרפיה (חלק א)(חלק ב)

·רני יגיל על יונה וולך בעיני גבריאל מוקד

·גיורא לשם על התפילין של יונה וולך

·מיכאל גלוזמן  הקינה העולצת – על שני שירים של רביקוביץ על וולך, פורסם בהליקון – סדרה אנתולוגית לשירה עכשווית וקלאסית

·עודד כרמלי, האזהרה של יונה וולך 

·        בעז כהן יונה וולך ואני, הבן של מתקן התנורים·

מאיר שלו ויונה וולך בראיון, ערוץ 1, 1984

יונה וולך 

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

13 תגובות על “העולם המיתי של יונה וולך-גבריאל מוקד”

מאמר מרתק כרגיל
תודה

אבל באכסניה כזאת אין צורך להגזים בתארי פרסום
יתר על כן, אני לא בטוח שוולך מפורסמת יותר מרחל גולברג או רביקוביץ

הזמרת יסמין אבן מודיעה
המופע "אתה חברה שלי" הועלה לראשונה ב-1997 מדובר בפרוייקט של ערן צור ואלי אברמוב,
שכלל שירים מולחנים של יונה וולך, חלקם מוכרים ("שלח לי שקט", "סקס אחר", "כשבאתי לקחת אותה מהעננים")
וחלקם הולחנו במיוחד למופע ("תותים" ועוד).
במופע המקורי התארחו קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל ורונה קינן, והוא יצא גם כאלבום מצליח ומוערך.

בימים אלה מועלה המופע מחדש בהרכב הבא:
ערן צור – שירה, גיטרות, גיטרה באס
אלי אברמוב – גיטרות, תכנות
יסמין אבן – שירה, קלידים

המופע הראשון יתקיים בבית אבי חי, בירושלים, ב-5.9 בשעה 22:30

בית אבי חי
רח' קינג ג'ורג' 44
02-6215300

המופע הבא יתקיים במועדון "זאפה" בת"א – פרטים יבואו……….

בימים אלה אני ואנשים נוספים מקיימים דיונים עם גורם עירוני מסויים לגבי אפשרות פסטיבל לזכרה של יונה וולך .
ואנחנו מחפשים אירועים שקשורים ליונה וולך שיוכלו למלא יום ויומיים ואולי אפילו מי יודע שלושה ימים של פסטיבל כזה .
אנשים שיש להם הצעות בנושא זה מוזמנים לפנות אלי באי מייל שלי .

יום שני, ה-16 לנובמבר בשעה 19:30..
ערב השקה לספר "דברים ראשונים" מאת יונה וולך

הספר המרכז את השירים הראשונים של יונה וולך שהתפרסמו בכתב ה העת "עכשיו" שיציין בשנת 2010 את שנת היובל שלו.

בכתב העת "עכשיו" התפרסמו לראשונה שיריה של יונה וולך. הספר "דברים ראשונים" מלווה במסה מאת עורך "עכשיו", פרופסור גבריאל מוקד שגם יפתח את האירוע.

הספר הוא סנונית ראשונה מהסדרה היוקרתית, "כתב עכשיו"

דברים קצרים: פרופ' גבריאל מוקד ויגאל סרנה

משוררים אשר יקריאו משירי יונה וולך ומשיריהם: אמיר מנשהוף, אריק א', אשר רייך, יהודה ויזן, יואב עזרא, ללי ציפי מיכאלי, מאיה בז'רנו ועודד כרמלי.
צומת ספרים – הספריה. דיזנגוף סנטר תל אביב קומה 2.

כניסה חופשית
הציבור מוזמן .

השיר "מלאך עכבר" הנזכר כאן, נכתב עלי (אדון כהן), אחרי ימי "קילטרטן", בסוף שנות השישים. לא אפרט על פרוש השיר, אך הוא באמת יוצא דופן, כיוון שהוא שופע בראליזם לא אופייני ליונה וולך. השיר הזה לא מופיע מאז באוספים ואנטולוגיות, אולי בגלל ייחודו הזה. האם מישהו יכול להוסיף סיבה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

three × 4 =