web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

פטירתו של עמוס קינן

 

הסופר והעיתונאי עמוס קינן נפטר אתמול .

והעיתונים מלאים בהספדים עליו.

ונציין שקינן היה אחד הסופרים והיוצרים המוערכים ביותר שהיו קשורים בתנועה הכנענית .

. אני זוכר אותו בגלל כמה דברים :בגלל ספרו "הדרך לעין חרוד " ( והסרט הגרוע שנעשה על פיו (
בגלל ספר מרשים שכתב על תולדות ארץ ישראל בשם "שושנת יריחו " שנכתב כמו מפי דמויות שונות בעברה.
בגלל הספר האוטוביוגרפי "את והב בסופה . ".

וגם בגלל סיפורי טרזן שכתב בשנות החמישים עבור הוצאת "קנ ף" שהם אולי אלמנט זניח ביצירתו בכלל. אבל זהו האלמנט שאני חקרתי אישית.
כפי שכבר ציינתי במקום אחר ,אני מזמין את מי שרוצה לשלוח מאמר לפרסום באתר זה על עמוס קינן ויצירתו בפרוייקט מאמרים מיוחד.

 אפשר לשלוח גם מאמרים על הדיסק החדש של רונה קינן "שירים ליואל " של שירים המבוססים על דמותו ובעקבות הספר הביוגרפי של אישתו נורית גרץ "על דעת עצמו".

בכל מקרה אני עצמי אפרסם בהמשך מאמר מקיף על כמה אספקטים ביצירתו.

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

8 תגובות על “פטירתו של עמוס קינן”

כולם מנסים להדחיק את זה
עמוס קינן עזב את הארץ בגלל ניסיון לרצח!
בגלל זה הוא פוטר מהארץ!
מדובר באדם כשרוני- אבל אלים ומסוכן!
אם הוא היה מצליח – גורלו היה כגורל יגאל עמיר, וזה היה יחסינו אליו.
האם בגלל שהוא לא 'כשרוני' כמו רוצח רבין, ונסיון הרצח שלו נכשל, אנחנו צריכים להיות סלחניים כלפיו?!

שמישהו כבר התייחס לנושא הזה ברשימה קודמת לפני כמה ימים .האם זה היית אתה ?
נחזור על התגובה שכבר נתתי
הוא ניסה להתנקש בחייו של פנקס לא בחיי בני משפחתו .
אז ניסה .
לא כל יוצר בהיסטוריה היה נקי וצח כשלג מבחינה מוסרית וגם עמוס קינן לא.

ומה שיכול היה לקרות לא קרה .נעזוב את זה ונסתפק בדברים שתרם .

לא אני התייחסתי אל זה

אבל כיוון שלפי דעתי, ואני מניח שלפי דעת רוב האנשים, יש קשר בין הביוגרפיה של יוצר ובין יצרתו, צריך להתייחס כך גם אל יצירתו של קינן.

כאשר היה בלח"י ובמלחמת העצמאות ,כפי שמתגלה מהספר שפורסם על חייו.

ומן הסתם ראה בזמנו בפעולת הטרור שלו המשך לגיטימי של פעילותו בלח"י במאבק כנגד משטר עויין.
ומצד שני זה די ברור שההריגות שביצע הטרידו אותו כל חייו והוא שאף לכפר על כך באמצעים שונים. אפשר לראות את זה גם מהספרים שלו.

להחרים כל יצירה שיוצרה לא עמד במסגרות המוסר של משה 'איש האלוהים'.
באותה הזדמנות להחרים כל יצירה אנטישמית [מרבית ציור העולמי עד למודרני והמוסיקה הקלאסית.

א- לא הצעתי להחרים, הצעתי לא להפוך אותו לקדוש

ב- אני חושב שזה חלק מהרגישות האומנותית. אני מניח שמוזיקה אינה סתם 'יפה' אלא מעבירה מסרים. לכן- מוזיקה שכותבים אנשים מושחתים, היא מוזיקה מושחתת. כן.
אפשר לשמוע אותה- אבל צריך לפתח את יכולות ההקשבה לזה

אני רואה יצירת אמנות של צ'ליני ונזכר – רוצח
אני קורא שיר של ויון – ונזכר רוצח
אני קורא את דוסטויבסקי וסולז'ניצין ומקשיב לאנטישמים הנוראים האלה.
אני שומע שטראו,ואגנר ומתחלחל משנאת ישראל ואהלהת ואגנר ע"י הנאצים.
אני קורא את עזרא פאונד ומתחלחל – נאצי.
אני קורא את -זה משלנו- ומתחלחל שמולני שרוצה במדינת כל אזרחיה
אני קורא את-ההוא מצרינו- ומתחלחל הריני כחמור חילוני לו.

שטויות.
יש להפריד בין היצירה ליוצר.

למה להרחיק לפרשיות רצח רחוקות? כאשר הספרים הגרועים שלו מונחים לפני עיני המעיין? האיש כתב רע, לא רצה בכלל לחזור לארץ מפריס, שם היה אמן לא מוכר אבל עיתונאי עברי מוכר. היה שמאלן קיצוני וקנאי, ליברל מגוחך מצד אחד, וחסר סובלנות אלים מצד שני. לא היינו זוכים לחגיגה כזו תקשורתית על מותו, אלמלא היה פנסיונר של אילי התקשורת של ידיעות אחרונות. זה הכל ואף פרוטת כישרון לא יותר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 − 5 =