"
|
הקדמה מאת אלי אשד : יש לי ענייו עמוק בספרים שעברו צנזורה קשה בשפה העברית ובמיוחד כאלו שהיו שנויים במיוחד במחלוקת. ספרים שנראו בזמנם ( ויש שגם היום ) ככל כך מוזרים ונועזים ו"מסוכנים" עד שמחבריהם נרדפו בידי גופים שונים שניסו למנוע את הוצאת ספריהם. ואם קם מישהו שדרש לשרפם הרי זה עוד מעלה את ערכם בהרבה.ואם עותקים של הספר נשרפו ממש הרי זה מעלה את ערכם עוד יותר בהתאם. וככל שספר ומחברו נרדפו יותר ונשרפו יותר,הרי ערכם עולה בהתאם. יש לי אוסף שלם של ספרים כאלו שיצאו לאור בעברית לאורך המאות. . יש את מדור ספרי הכישוף הקבלה והמיסטיקה ,ספרים שבתאיים ופרנקיסטים שמחבריהם נרדפו עד חורמה בגללם,,למשל ספר "ואבוא היום אל העין" המיוחס לרב יונתן איבשיץ בעל התוכן הקבלי –פורנוגראפי-הומוסקסואלי קיצוני שרוב עותקיו נשרפו ושלא פחות מהרב יעקב עמדן קבע שהוא אחד הספרים הנתעבים ביותר שפורסמו בתולדות האנושות. ( קראו על ספר מושמץ זה ביתר פירוט כאן ) ויש גם כמה אחרים. יש את מדור ספרי הריגול והביטחון ספרים שעוסקים בפרשיות ביטחוניות שונות ועד כמה שידוע הצנזורה ניסתה לעצור את פרסומם בשלב זה או אחר ספרים שעוסקים ב"עסק ביש " ספריו של מיק אלדר, ספריו של איש המוסד לשעבר ויקטור אוסטרובסקי שמחברם נרדף עד חורמה בידי המוסד הישראלי שהודות לכך תרם רבות לחשבון הבנק של אותו מר אוסטרובסקי ואחרים. יש כמובן את מדור הספרות היפה שכולל "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ " שכל עותקיו הושמדו חוץ מזה שנמצא בידי ובידי עוד שלושה אספנים ידועים, וכל ספר אחר של ספרות יפה שידוע לי שנאסר אי פעם בידי צנזורה ישראלית מסיבה זאת או אחרת. מדור זה כולל גם כמה וכמה מותחני ריגול שנאסרו בידי הצנזורה מאחר שכפי שהתברר למחברים המופתעים הם היו יותר מידי דומים לאירועים שהתרחשו במציאות בלי שהמחברים אף ידעו על כך ( או לפחות כך טען בפני אחד מהם ).אבל זה המדור הפחות מעניין מכולם. אני תמיד מחפש להרחיב את האוסף ואף שקלתי לפרסם רשימה של ספרים חסרים לי אבל זה עלול להקפיץ את מחירם ולכן אני נמנע ,אבל לדעתי יש לי את אחד האוספים הגדולים ביותר בתחום .. יום אחד אני אשמח לבקר בגנזכים של הצנזורה הישראלית ולבדוק איזה ספרים היא אסרה שלא פורסמו מעולם ולשים גם עליהם יד. |
.
תקציר הספר:
במדינה השוברת את המיתוסים שלה נותר טאבו לאומי אחד, אחרון – לא קדושת צה"ל, לא הציונות, לא הרתיעה מלחשוף כל פרט חבוי על כל עניין. הטאבו הישראלי האחרון הוא הסוד הגרעיני. הספר, מאת אחד המומחים הבכירים בעולם לתפוצת הנשק הגרעיני ולהשלכותיה, טוען בצורה נועזת ומעוררת למחשבה כנגד ההצדקה להמשך מה שמכונה "מדיניות העמימות". גישה זו, שאופפת בסוד את הפוטנציאל הגרעיני של ישראל, הוגדרה בעבר כהצלחה מדינית גדולה. בקווין החדים ובשפע מרתק של מידע, הספר מבהיר מדוע ההסתרה הגורפת של מה שמכונה "הסוד הישראלי המוכר ביותר בעולם" חייבת להשתנות.
באופן נוקב לא פחות מתאר הספר את המצב הגרעיני הישראלי עצמו. כמו ברומן פוליטי חריף מוגש סיפור העמימות, ששום גורם בארץ אינו מוכן לצאת נגדה, כאנכרוניזם מזיק, כ"שטיק" המשווע לחשיבה חדשה. בתוך כך מציג הטאבו האחרון תמונה חדה של ממלכת הסוד הגרעינית על כל שלוחותיה ופעילותה המורכבת, כדי לשמר את עצמה כבועת סוד. לראשונה, עוסק הספר בפירוט ב"טאבו הקטן", שסמלו הוא נס ציונה, סביב הנושא הכימי-ביולוגי.
איך ליחצן את הנשק הגרעיני בלי להוציא מילה.
מאת חיים מזר.
הטיעון המרכזי בספרו של אבנר כהן ": הטאבו האחרון : סוד המצב הגרעיני של ישראל ומה צריך לעשות איתו / ( אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2005.) הוא שמדיניות העמימות ביחס לקיומו או אי קיומו של נשק גרעיני בישראל לא רלבנטית יותר.קברניטי המדינה נתנו מעט מאוד הצהרות מעורפלות באשר לנשק גרעיני תוצרת ישראל ועשו בהן שימוש מושכל שהיה טוב לזמנו.כיום המצב שונה.בשל הנפיצות הגבוהה והאינטנסיביות של אמצעי התקשורת,כמעט ולא ניתן להסתיר שום דבר,מה עוד שטכנולוגיות החישה מרחוק הולכות ומשתכללות ללא הפסק והופכות את השמים שקופים לחלוטין.לחיסיון הגרעיני לשיטתו אין שום ערך.
ד"ר אבנר כהן
הצנזורה בנושא זה הייתה כה הדוקה עד כדי ניסיון להטיל צו איסור פרסום על ספרו של שי פלדמן "הרתעה גרעינית לישראל,אסטרטגית הרתעה לשנות השמונים" למרות שלא היו בו שום מפרטים טכניים(עמ.174). זהו ספר עיוני מובהק ובכל זאת שי פלדמן נאלץ היה להיאבק שנים מספר כדי שספרו יותר להפצה בארץ.נראה שהסיבות לכך היו שתים.שי פלדמן היה חוקר במכון אסטרטגי והחשש היה שדרך הצגת הטיעונים שלו,עלולה להיחשף החשיבה הגרעינית של אנשי המקצוע בתוך הממסד המדיני-צבאי ואויביה של מדינת ישראל יוכלו להשתמש בה לצרכים מדיניים.מסיבה זו עלול להיחשף גם המבט הכולל של החשיבה הגרעינית בארץ ובמידת האפשר להסיק מכך מסקנות אופרטיביות..
יחד עם זאת ברשימה הביבליוגרפית שבספר עשרות פריטים של מאמרים שהופיעו בעיתונות היומית הישראלית הלועזית המטפלים בנושא מזוויות מבט שונות.בנקודה זו מתעוררת מחשבה מכיוון בלתי צפוי. . מכיון שהעיתונאים לא חשפו ולא נחשפו לשום מידע מסווג,הרי שבצורה סמויה היא יכלה לבצע מניפולציות שונות ביחס לפעילות או אי פעילות גרעינית בארץ.יתרה מכך, ביכולתה לנהל את יחסי הציבור של הנושא בצורה מתוחכמת.זאת מדיניות של ללכת עם ולהרגיש בלי.
אירוע בולט במיוחד בחריגותו היכול להעיד על יחצו"ן אפשרי של הנושא הוא משפטו של וענונו.יכול להיות שהממונים על בטחון הפנים בקמ"ג היו ערים לדעותיו הפוליטיות ולהתנהגותו,אפשרו לו לפעול בחופשיות מתוך מטרה לתת חשיפה תקשורתית ליכולת הגרעינית של ישראל בלי לומר זאת בצורה מפורשת.לאחר מכן להביאו למשפט ולהושיבו בבית הסוהר לתקופה ממושכת בבחינת הכושי עשה את שלו , הכושי יכול ללכת.בלי שידע שהוא ממלא את תפקיד הכושי.
הגם שאין על כך שום ידיעות יכול להיות והדבר נאמר בזהירות רבה מאוד,כי מלחמת יום הכיפור היתה אמצעי יוצא מהכלל להביא לידיעת מי שצריך לדעת בממשל האמריקאי על האופציות העומדות לרשות של מדינת ישראל.באמצעי התקשורת דובר במהלך המלחמה על כמויות התחמושת ההולכות ומדלדלות ובל נשכח שמאז סיום מלחמת העצמאות עד למלחמה זו,המלחמות שמדינת ישראל ניהלה היו קצרות ומלחמה זו נמשכה 18 יום.יכול להיות שמלאי התחמושת הלך וירד בצורה משמעותית,אך לא עד כדי הגעה למצב של שבירה וכניעה.היתה בכך יותר הצהרה ואולי התחייבות בלתי מילולית כלפי האמריקאים שבמידה והם לא יספקו נשק ותחמושת (במלחמה זו הושמדו למעלה מ-100 מטוסים ישראלים) מדינת ישראל לא תהסס להשתמש באמצעים אחרים.האמריקאים יותר מאשר הבינו את הרמז והפעילו רכבת אווירית מסיבית לחידוש האמל"ח.יכול גם להיות שבמידה והמצרים לא היו מפסיקים את מיני מלחמת ההתשה לאחר החתימה על הסכמי הפסקת האש,היה נעשה שימוש בנשק גרעיני והמטרה סכר אסואן.תמיכה באפשרות זו ניתן למצוא בדבריו של אבנר כהן כי "כל הסימנים מורים שהכוננות הגרעינית הישראלית ,במידה שהיתה מילאה תפקיד מכריע בשכנועו של הנרי קיסינג'ר שיש לספק לישראל את אבדותיה מיד ובאמצעות מטוסי קרב באמצעות רכבת אווירית"(עמ. 179). התבטאות שהיתה יותר מאשר אמירה סתמית באה מפיו של מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף מוטי הוד,אשר סמוך למלחמת המפרץ הראשונה,בתשובה לשאלה ברדיו אמר כי בתגובה לירי טילים עירקיים לעבר מדינת ישראל,ישראל תוכל להשתמש באמצעים אחרים.אמר ולא פירש.
היחצ"ון האקטיבי פסיבי,אם אפשר להגיר זאת כך,הוא בבחינת גילוי טפח וכיסוי טפחיים נעשה באמצעות לוויני ביון.אין הכוונה ללוויני ביון תוצרת ישראל,אלא לאותם לוויינים הצופים על ישראל והמשדרים את ממצאיהם לגורמים המתאימים בממשל האמריקאי או לוויינים רוסיים ובשנים האחרונות גם לוויינים מסחריים בעלי רזולוציות גבוהות שתצלומיהם נמכרים לכל מי שמעוניין בהם.מה שקורה בפועל הוא שקברניטי המדינה מבינים שאין שום אפשרות להסתיר לגמרי את מה שנעשה על הקרקע ועל כן במעין "חצי פגישה" מראים משהו.בין שהדבר בלתי נמנע או נעשה בכוונת מכוון,מתוך מטרה שזה המנתח את התצלומים יבין את מה שיבין.יתכן והפרשנות שלו תהיה שגויה ויתכן שהפרשנות שלו תהיה נכונה.בכל מקרה את מה שרוצים משיגים גם בדרך זו.כך היה כאשר "לדברי ויליאם קוונדט,איש המועצה לביטחון לאומי בארה"ב,העובדה שישראל השמישה את טילי היריחו (בראשית מלחמת יום הכיפור) בצורה גלויה ושלא תחת הסוואה ,כאילו כדי לא להטיל ספק בהכנותיה,התפרשה על ידי קהילת המודיעין האמריקאית יותר כשדר דיפלומטי הרתעתי כלפי ארה"ב וברה"מ ופחות כעדות שישראל עומדת על סף השימוש בנשק יום הדין כנגד סוריה או מצרים"(עמ. 50).
דוגמה אחרת ליכולת יחצו"ן זו היא של "פיסיקאי מהאוניברסיטה של מרילנד סטיב פישר אשר חישב ומצא(על סמך החומר הגלוי שפורסם לאחר שיגור לוויני אופק ) שאם משגר שביט היה מוצב כטיל יבשתי,הוא היה מסוגל לשאת רש"ק של 775 ק"ג לטווח של כ-4000 ק"מ.במילים אחרות הוא קבע חד משמעית שיש לישראל יכולות שיגור השקולות לטיל בליסטי יבשתי"(עמ.61).קשה להאמין שהגורמים הנוגעים בדבר בארץ, לא הביאו בחשבון שיהיה מי שיעשה מאמץ ויבצע בדיקות כמותיות אלה.היה בכך משום אמצעי להעביר מסר לקהילה הבינלאומית מה עלולה ישראל לעשות בשעת דחק קיצונית.
כפי שמציין זאת אבנר כהן ש"המעמד הגרעיני שלה(של ישראל) נתפש כיום כעובדה מוצקה שלא ניתן לשנותה.דומה שלא רק שהעולם המערבי "קיבל את מעמדה הגרעיני כעניין שאין להתווכח עליו ורבים במערב סבורים כיום שזכותה של ישראל להחזיק בנשק גרעיני אינה נופלת מזו של חמשת חברות המועדון הגרעיני,אלא שגם חלקים משמעותיים בעולם הערבי למדו לחיות עם מעמד זה כעובדה שאינה ניתנת לשינוי"(עמ. 217).
כך שבמבט לאחור אפשר לומר כי מדינת ישראל עשתה שימוש אפקטיבי ביותר ביחסי ציבור סמויים כדי לקיים את יכולתה ומדיניותה הגרעינית.
ראו גם
הטאבו האחרון
- ישראל והפצצה, האתר של ספרו של אבנר כהן, כולל מסמכים היסטוריים
מדיניות הגרעין של ישראל בויקיפדיה
אלי אשד על הנשק הסופי של ישראל
20 תגובות על “איך ליחצן את הנשק הגרעיני של ישראל: דיון על הספר " הטאבו האחרון : סוד המצב הגרעיני של ישראל ומה צריך לעשות איתו " של אבנר כהן”
לי יש כמה שאני יודע שהצנזורה טיפלה בהם
המהפכה האשכנזית של קלמן קצנלסון. בדרך של דן עומר.
יתכן ויש לי עוד – רק שאיני יודע שהם 'מוחתמים' ואשמח לרשימה מלאה ומפורטת
העמימות היא תהיה חשופה באותו הרגע ללחץ עולמי כולל 'ידידותיה' להתפרק מנשק זה. לחץ כולל סנקציות מקיר אל קיר -ואז מה? נפעיל את המעומעם?
עדיף ככה.
על ספרו של חיים כהן מ1973 בשם 'על ספרים אסורים' בהוצאת מכון ון ליר\הומניטיס פרס. רק שאין שם רשימת ספרים ישראליים.
אגב – את הספר הנתעב והאסור 'מין קאמפף' קניתי ברומא בתרגום לאיטלקי ב5 יורו כאשר הוא מונח על הדוכן לאור השנמש. ואת התרגום העברי החלקי בחנות ספרים של ה אוניברסיטה.בלי-בעיות.
הנושא של ספרים אסורים ומחורמים מעניין ביותר ולא צריך להיות ספח של ספרות על העמימות והפצצה.
אבל אני לא מבין מדוע אינך מפרסם את רשימת הספרים הנדירים שכבר יש לך. הרי זה רק יעלה את ערכם. ובכל מקרה, זאת יכולה להיות רשימה מרתקת ומעניינת מאוד. נוכל ללמוד על ספרים מיוחדים אלו, ואם תרצה, תוכל גם לספר על חלק מהרפתקאותיך בדרך למציאתם.
אז – ממה מורכבת ספרייתו הייחודית של בלש תרבות בארץ ישראל?
המלאהנ אולי בהזדמנות אחרת ברשימה שתו8קדש במיוחד לנושא ספציפי זה אבל אציין כמה פריטים מיוחדים מהמדור הראשון :
ספר התמר . ספר מהמאה ה12 מספרד מאת אבו אפלח הסרסטי . שיש שחושבים שמבוסס על ספר כישוף אבוד של המשורר שלמה אבן גבירול כולל שיטות הפעלה מאגיות מפורטות ובינהן כיצד אפשר לברוא בריה חיה .פורסם במהדורה דו לשונית עברית גרמנית בידי גרשום שלום
מהדורה של ספר תמונה ספר קבלי שעוסק בכך בכך שהיקום הוא מחזורי והיקום שלנו הוא רק אחד ממחזוריות כנראה אין סופית.
ומרשימת הספרים המוחרמים כמה דוגמאות בולטות :
הספר "עוז לאלוהים " של השבתאי נחמיה חיון שהוחרם בידי רבני ליבורנו ורבנים אחרים וחברו נשפט ונרדף כל חייו עד צוואר.הספר היה פירוש לספר "רזא דמהימנותא" הספר היחיד שיוחס לשבתאי צבי עצמו אם כי כנראה לא נכתב על ידיו ומשום כך בין השאר עורר זעם נורא כל כך.
ספריו של הרמח"ל רבי משה חיים לוצטו "זוהר רתנינא " שהוא ההמשך לספר הזוהר ו"חוקר ומקובל " שנשרפו בידי קהילות שוניות כספרי קבלה מסוכנים ונתעבים .
ויש עוד אבל עליהם כבר בהזדמנות אחרת .
אני זוכר שפירסמת ספר של ספרות יפה או אוטוביגורפית על תקופת לימודים באוניברסיטה העברית בגבעת רם.
אני מכין עכשין רשימה של יצירות ספרות שעוסקות בגרשום שלום או ממישהו כמוהו חוקר קבלה ותיק ומפורסם.עבור פרוייקט המאמרים שיתחיל להופיע כאן בקרוב,עם מאמרים מאישים כמו אלי שי ואחרים.
אתה מכיר יצירות כאלו שירים ,או סיפורים או רומאנים שבהם מופיעה דמות כזאת?
אם כן שלח לי אי מייל בעניין.
אמנם זכיתי שתפרסם מאמר שכתבתי (הצילו את הזהות העברית), אבל אני לא היוני שפרסם ספר על תקופת לימודים באוניברסיטה העברית.
יש עוד כמה יונים שמגיבים באתר שלך – מקווה שהיוני המתאים יענה לבקשתך…
אספן הספרים שפירסם את ה"קפיטריה בגבעת רם " טתרגם לעברית את "סודה של הגבירה בלבן" של בראם סטוקר .
והוא מגיב כאן בשם "יוני".
הב לנו בשר!!!!
לא כולם מתעניינים ב'קבלה'
הבה לנו ספרים ישראלים
אגב לא כל הספרים הנדירים הם הספרים המצונזרים.
המצונזרים :
כל מי שרוצה להתחיל לאסוף חייב כתנאי בסיסי לעיין בספרו של הצנזור אבנר בר און "הסיפורים של סופרו ::יומנו של הצנזור הראשי ".
איתמר לוי נותן כמה ספרים טובים בשביל האספן המתחיל כאן
http://www.itamar-books.co.il/newsletter/newsletter.asp?mode=nl&newsletter=8
הספרים שהוא מביא יכולים לשמש כבסיס לאוסף כמובן שהדברים המעניינים באמת חסרים שם.
המעניינים. -בוא שתף אותנו מעט. [פרט לידועים -המהפכה האשכנזית,בדרך,כלבתו של שולץ] כי לא החכמנו דיינו ממראה המקום.
על שלל שמותיו
היא על ספרים שעוסקים בבטחון המדינה.
לצידם יש כל מיני ספרים שבגדול ניתן לקרא להם ספרות דתית. בספק אם ספרים אלה היו מצונזרים היום ולבטח המדינה לא עוסקת בהם.
גם 'הפורנוגרפיה' היא כבר לא מה שהייתה. ופאני היל כבר לא מרגש איש. ואם מו"ל ירצה להוציא היום לאור את כלבתו של שולץ או בדרך של עומר – איש לא יפריע לו.
ולדעתי – גם אם תוצא לאור מהדורה חדשה של המהפכה האשכנזית איש לא יתייחס אליה.
התבגרנו.
היום בהארץ – עמוד 13.
מסתבר שמחזהו של עמוס קינן 'חברים מספרים על ישו'נאסר ב1972 ע"י הצנזורה ובג"ץ
האם טקסט קיים כספר?
המחזה מועלה כעת -עם מחאות הקהילה הנוצרית ביפו.
יצא לאור במסגרת קובץ מחזות של עמוס קינן בהוצאת פרוזה ב-1978.
הדבר המדהים הוא שהוא כלל לא עוסק בישו לא בעד ולא נגד ולא בטיח .
ככל הנראה ההתקפה נגדו היא של אנשים שאינם יודעים אף מה תוכנו .
אבל זה מראה על הקצנה מסוכנת .
ייתכן שעכשיו על רומן שיופיע על ישו או כל דמות דתית אחרת יעבור כעת צנזורה
חמורה ומאת אנשים שלא היית מצפה שיצנזרו אותם ( בעניין הזה באמת אין משוא פנים (כוללים ספר של העיתונאי חגי אשד ( אין קשר משפחתי אם כי הייתה הכרות משפחתית )
מי נתן את ההוראה : "העסק הביש", פרשת לבון והתפטרות בן-גוריון / ירושלים : עידנים, 1979.
שאותו כתב אשד כסופר צללים עבור בן גוריון והוא גרסתו המפורטת של בן גוריון בפרשה.
הספר היה אמור לצאת בשנות השישים בשיא הפרשה אך צונזר ונחתך באכזריות ( 70 אחוז מהספר צונזר) עד שלא היה טעם לפרסם אותו .
זה שהמחבר האמיתי היה בן גוריון רק הפך את הצנזורה לחמורה יותר ,ראש הממשלה לוי אשכול לא היה מוכן לתת לספר שיצא לאור.
וגם מה שפורסם לבסוף הוא עדיין גרסה מצונזרת עד לבלי הכר.
ויש את ספרו של איסר הראל
הבית ברחוב גריבלדי / תל אביב : ספרית מעריב, c1975.
הגרסה שלו על תפיסת אייכמן.שבה נתן לעצמו את הקדיט שהיגיע לו בעניין.והיו מאבקים בעינין עם הצנזורה והמששלה עד להופעה בפני ועדה בכנסת .
והייתה את הביוגרפיה של מיכאל בר זוהר על איסר הראל "הממונה " שחצי ממנה או יותר צונזר והיה צריך לכתוב הכל מחדש.
סביר שכל ספר שנכתב בידי איש השירותים החשאיים לשעבר עובר צנזורה חמורה במיוחד ,וגם רומנים ספרותיים שהם כותבים
לדעתי כל רומן שנכתב בענייני שירותי הביטחון של ישראל עובר צנזורה.
אורי אדלמן למשל שהיה מוזיקאי ואיש מחשבים ולא היה לו קשר לשירותי הביטחון סיפר לי שהספרים שלו עברו צנזורה חמורה כאילו הוא יודע משהו שהוא לא צריך לדעת.
אצלו הכל כמובן היה מומצא או פרי תחקיר בסיסי ותו לא.
סביר להניח גם שכל רומן וספר שנכתב בענייני מוחמד וראשית האיסלאם עובר צנזורה.
בספרייתי נמצא הספר שעורר שערוריה זוטא אך לא הוחרם,למיטב ידיעתי מעולם לא תורגם עברית, ובמהדורתו השנייה הופעלה 'צנזורה עצמית' ע"י המחבר ויש השמטות מהמהדורה הראשונה שעוררה סקנדל.
ARIEL TOAFF — PASQUE DI SANGUA 2008 [2007] או בעברית פסח של דם.
שאם הוא היה מפרסם את הספר בישראל בעברית .הספר היה עובר ללא שערוריה וללא צנזורה.
כמדומני שמה שהוטא טוען שבאמת הייתה איזו כת יהודית שהשתמשה בדם לצרכים שונים .
בארץ ספק עם זה היה גורם להרמת גבה אצל מישהו .
למי איכפת מה הם עשו בגלות ?
וחוץ מזה יש הסכמה כללית שכל הכתות היהודיות הלא אורתודדוכסיות -גנוסטיות למינהן היו עוכרות ישראל ואנטישמיות מיסודן בדיוק כמו הנצרות והפרנקיזם וכל השאר כך שהספר אולי אפילו היה מתקבל בברכה.
בעניין כזה מקפידים בחו"ל יותר מבארץ.
אלי, רק עכשיו ראיתי את פנייתך אלי. לא ברור לי אם העניין עוד אקטואלי, אבל בכל מקרה לא עולה לי בראש ברגע זה שם של יצירה מסוימת. אם אזכר במשהו, אודיע לך.
אמרת שאתה אוהב את כל הספרים שהצנזורה מחרימה ופוסלת כאן.
האם יש לך את "מיין קאמף" של היטלר מתורגם לעברית… כי אני מת להשיג ולא מצליח כבר שנים רבות….