web analytics
קטגוריות
הגולם

המדריך לבריאת יקום : על ספר יצירה

ניסיון להבין את הספר הקשה ביותר בתרבות העברית כולה ספר יצירה ספר שלכאורה מסביר איך בוראים יקום ותיאוריה חדשה מי היה מחברו ,להצעתי השומרוני שמעון מאגוס.

sefer yezira agra

HebrewBooks.org Sefer Detail: ספר יצירה – עם פירוש הגר'א — אליהו בן שלמה זלמן (הגר"א), 1720-1797

//

בימים אלו יצאה בהוצאת המכון להוצאת כתבי הגר"א מהדורה של שלושה כרכים של הספר הקדום "ספר היצירה "עם הפירוש של הגאון מוילנה ופירושים לפירוש והקדמות מקיפות .
זוהי המהדורה המקיפה והמפורטת ביותר הקיימת של הטקסט הקדום והמסתורי ביותר הקיים בשפה העברית ,ספר שהוא כנראה מהמאות הראשונות לספירה שהוא הבסיס ואבן היסוד לכל המיסטיקה היהודית לדורותיה.שכל כולה נובעת ממנו.

על פי המסורת ספר היצירה הוא הספר שבאמצעות שימוש נכון בכתוב בו אפשר ליצור בעלי חיים וגולם ,אדם מלאכותי . ( כפי שסופר על הגר"א עצמו שעסק בכך בעת שפירש את ספר היצירה ) . ויש האומרים גם עולמות שלמים.
אלא שספר יצירה אינו רק מדריך לבריאת יקום.

זהו  גם הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה והספר הארס פואטי הראשון שעוסק בניתוח של היצירה.

האם היה זה ספר כישוף? או מדע ? או ספר לימוד לילדים?  או ספר עברי ראשון של דקדוק הכתיב העברי מה שמסביר את העניין העמוק שיש בו באותיות השפה? או משהו אחר לגמרי ? דבר אחד בטוח זהו הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה. ובמשמעויותיה ככלי ליצירת עולמות.

 

בתחילה כשברא הקדוש ברוך הוא עולם יחיד ועלה במחשבתו לברוא עולם והיה מחזק יסודותיו בארץ ולא היה מתקיים עד שברא תורה ספר יצירה וצפה בו להבין חכמתו וחקר בו ועשה כל מה שכתוב בו ברא עולמו. ,והיו עיניו צופות בספר יצירה וידיו משוטטות ובונות בעולם ,להבדיל אלף אלפי הבדלות כאדם שבונה בניין ויש לו ספר ומסתכל בו .כן עשה הקדוש ברוך הוא יצר את עולמו וסיימו והניחו בתורה שהיא גנוזה מראש. וממנו כיוון שסיים מלאכתו הניחו בתורה ,והראה לו לאברהם ספר יצירה ולא הבין בו דבר .
יצאה בת קול ואומרת "האתה רוצה לדמות דעתך עם דעתי ?אני אחד ובראתי ספר יצירה וחקרתי ועשיתי כל מה שכתוב בו ואתה לא תוכל להבין בו יחיד .הביטו בו שניכם והבינו בו".  
הלך אצל עבר ,הלך אצל שם רבו והיביטו בו שלוש שנים ..והבינו בו .
עד שידעו ליצור עולם .
( טקסט אנונימי כנראה מהמאה העשירית לספירה )
..ועד עכשיו אין לך אדם שיבין בו יחיד אלא שני חכמים .ולא יבינוהו עד שלוש שנים וכשיבינוהו יוכלו לעשות כל מה שליבם חפץ .
( פירוש רבי יהודה בן ברזילי לספר היצירה,המאה ה-12 )

איך בוראים בעלי חיים?
איך בוראים ישות אנושית לא אינטליגנטית?
איך בוראים ישות אנושית אינטליגנטית ?
איך בוראים עולם?
איך בוראים יקום ?
שאלות לא פשוטות. מסובכות מאוד אפילו.
יש ספר אחד ויחיד ש( אולי ) מנסה להתמודד עם הסוגיות המסובכות האלו ובכמה עמודים בלבד ב-1300 מילה בגירסתו הקצרה וב-2500 מילה בגרסתו הארוכה .
זהו "ספר יצירה " ספר היסוד של תורת הסוד  היהודית לדורותיה ,הספר שממנו נובע כל מעיין תורת הקבלה הפרטנית והמסובכת לדורותיה.
זהו תיאור יצירת העולם בידי האל ויותר נכון בפיו וגם יצירה ספרותית שיצרוה אל ואדם הוא על פי המסורת המקובלת לפחות אברהם העברי.

זהו גם הספר הארס פואטי הראשון בספרות העברית העוסק ביצירה של יצירה ספרותית . שהרי לפי ספר זה כלל יצירת העולם היא יצירה ספרותית.האל יצר את העולם מאותיות השפה העברית שהם מילים.החומר נוצר מהמילה ומהרוח של הכתיבה.
בעל ספר יצירה הוא ההוגה היחיד אי פעם שיצר שיטה דקדוקית עברית מקורית .כל ההוגים שעסקו בכך אחריו יצרו שיטות המבוססות על הדקדוק הערבי בניגוד אליו.

ההיסטוריה הידועה של ספר היצירה.

ספר יצירה הוא ככל הנראה הספר החידתי והקשה ביותר להבנה של המיסטיקה היהודית. למרות ואולי בגלל שהוא  ספר בסיס לתורות המאוחרות יותר של הקבלה והאיזוטריקה היהודית .

 אי אפשר להפריז בחשיבותו לדורות המאוחרים.

אבל ..לא ברור עד כמה הרעיונות המגוונים שאותם שאבו מימנו דורות מאוחרים אכן היו אלה שאליהם כיוון המחבר המקורי מי שלא היה.

ספר היצירה נתון עד עצם היום הזה במחלוקת קשה ביותר בין החוקרים ואין הסכמה אפילו לגבי זמנו ומוצאו .
ספר יצירה מופיע בצורה ברורה על במת ההיסטוריה בערך במאה העשירית לספירה. כאשר הרב סעדיה גאון פירסם עליו פירוש..וזמן קצר לאחריו עוד שני רבנים פירסמו גם הם פירושים על ספר יצירה ,אלא שכל אחד מהם הסתמך על גירסה שונה של ספר יצירה. אחד מהם היה הפירוש של ספר יצירה הנקרא חכמוני מאת שבתי דונולו הרופא שחי באיטליה במאה העשירית
ומאז במשך כמאתיים שנה ספר יצירה זוכה להתעניינות אצל הפילוסופים הרציונאליסטיים היהודים.

עם האתגר שהגיע מצד העולם התרבותי – המדעי שהתפתח במרחב השליטה הערבית באותה תקופה, ועם ההשפעה המכרעת של החשיבה המדעית ששלטה בתרבות הערבית על האינטליגנציה היהודית, ראו אינטלקטואלים יהודים בטקסט עלום זה כמצע המסתמך על מסורת עתיקה כדי ללמוד ממנו תובנות קוסמוגוניות וקוסמולוגיות העשויות להשתוות עם הטקסטים שהסתובבו בתרבות הערבית באותה תקופה. באמצעות אותם פירושים רציונאליסטים לספר יצירה, על מונחיו ומושגיו, שנכתבו בתקופה האמורה של כמאתיים שנה הופרתה הבעתה של התפיסה היהודית המדעית בענייני תיאולוגיה קוסמוגוניה וקוסמולוגיה. . כדאי להזכיר כאן גם את. דיון בספר יצירה ניתן למצוא גם במאמר הרביעי של ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי. כמו כן דיונים בספר יצירה ניתן למצוא גם בכתביהם של ר' אברהם אבן עזרא ור' אברהם בר חייא במאה השתים עשרה וכן יש להזכיר גם את פירושו של ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני לספר היצירה שנתחבר באותה מאה. .
בערך באמצע המאה השתים עשרה מתחיל להיות מפנה במעמדו של ספר יצירה. הפילוסופים הרציונאליסטים ממעיטים בהתייחסותם אל ספר יצירה ומתחילה להתגבר ההתעניינות בו אצל מיסטיקנים ומקובלים יהודים תחילה באשכנז ולאחר מכן בפרובנס ובספרד. פירושים לספר זה נתחברו בקרב "חסידות אשכנז" והקבלה בראשיתה הייתה רוויה ברעיונות מספר יצירה.

עד ראשיתה של המאה השלש עשרה לסה"נ ספר יצירה הפך להיות רכושם של בעלי הסוד. אין זה אומר שבעלי הסוד לא ראו בספר יצירה מצע של אמיתות קוסמוגוניות וקוסמולוגיות, אבל השילוב של יסודות מאגיים ומיסטיים בפירושו של הספר היקנו לו במשך הזמן מעמד של חיבור אזוטרי השייך לבעלי הסוד והשיוך הסופי של ספר יצירה לתחום המיסתורין התרחש בראשית המאה השש עשרה לסה"נ כשהספר ומונחיו נעשו, בעזרתם של המקובלים הנוצרים, נעשו לאחד היסודות של האזוטריקה האירופית
מעריכים שעד היום נכתבו לו למעלה משמונים פירושים מימי סעדיה הגאון במאה העשירית לספירה ועד הגאון מוילנה במאה ה-18 שיצר את מה שנחשב כיום את המהדורה הטובה ביותר של ספר יצירה ואת הפירוש המקיף ביותר .וגם מעבר לכך.
ספר הזוהר המורכב והמסובך מאין כמוהו הוא בהשוואה ספר פשוט להבנה למרות שהוא ארוך לעין ארוך פשוט משום שהדברים שעליהם הוא מתבסס ברורים לנו הרבה יותר . וגם הוא כידוע זכה למספר עצום של פירושים .
.אלא שלפרש את ספר הזוהר זוהי מלאכה פשוטה לעומת פירושו של ספר יצירה.
.

נוסח ספר היצירה

בידינו היגיע הספר בשלושה  נוסחים  קדומים עיקריים שכולם היו קיימים כבר במאה העשירית כשהספר "עולה " על במת ההיסטוריה .  אחד קצר ואחד ארוך ונוסח שלישי באורך בינוני בינהם .שהיה לפני עיניו  של רב סעדיה גאון שכתב את הפרוש החשוב הראשון על הספר ולמעשה הכניס אותו לתודעה הציבורית הכללית.

 מחקרים חדשים של פיטר  היימן הראו שכבר לפני סעדיה גאון עמדו גרסאות שונות של ספר יצירה וזה אומר שהייתה תקופה של מינימום כמה עשרות ומן הסתם יותר ואולי מאות שנים שבהם הטקסט המקורי עבר עריכות ושינויים בידי חוגים ועורכים שעליהם איננו יודעים דבר.

איפה מצא סעדיה גאון את הספר הנשכח זוהי תעלומה. הוא ככל הנראה לא ידע דבר על ההיסטוריה של הספר המוזר  ואחרת היה כותב על כך..  אולי מצא אותו בספריה של ידיד ואולי קנה אותו   בשוק הספרים.

 אנו יודעים רק מרגע שכתב עליו הספר הפך לפריט מרכזי של ארון הספרים היהודי בכל מקום באלף השנים הבאות.

מאז נוצר נוסח נוסף בידי הגאון מוילנה לכאורה לפחות על פי שיטת האר"י ( אבל הגר"א ציין שגם בנוסח האר"י הוא מצא שגיאות ) . . עבור נוסח זה בדק הגר"א מינימום של עשרה נוסחים שונים שהיגיעו לידיו והשווה בינהם על מנת ליצור את הנוסח "הטוב ביותר . וזהו כיום נחשב לנוסח המקובל ו"המוסמך " ביותר. גם בגלל הפרשנות המצורפת של הגר"א שהיא המעמיקה המפורטת והמקיפה ביותר שניתנה אי פעם לספר הסתום והחתום הזה.

לדעתי בפירוש הזה הגר"א רק נתלה בספר היצירה כדי ליצור תורה משלו על מבנה העולם.

עד כדי כך מסובך ומורכב "הפירוש " שלו עד שמאז שנכתב הופיעו כמה פירושים לפירוש . כבוד נדיר ביותר שלו זכו רק פרשנים מועטים.

.
תוכנו של ספר יצירה

כשבא אברהם אבינו הביט וראה והבין וחקר וחקק וחצב ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן מיד נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית המילה. וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשונו וגילה לו את סודו משכן במים דלקן באש רעשן ברוח בערן בשבעה נהגן בשנים עשר מזלות"

 
ספר יצירה הוא הספר הקדום ביותר שהשתמר בידינו בשטח החשיבה האיזוטרית ,אם כי גם בזה אין הסכמה ויש שרואים בו ספר "מדעי" של זמן חיבורו השנוי במחלוקת ושלמחבר לא הייתה שום כוונה להיות בו מיסטי-איזוטרי למרות הדרך שבה פירשו אותו הדורות הבאים .
הדבר היחיד שככל הנראה אין עליו  מחלוקת לגבי ספר היצירה זה שהוא כתוב עברית מיוחדת שאיש לא כתב כמוה מעולם לפניו ,או אחריו , עד כמה שידוע לנו ומתאר את בריאתו של יקום .

 מחברו של ספר היצירה היה גם פיזיקאי וגם מטפיזיקאי לפחות לפי מונחי זמנו. .הוא חוקר את סוד החלל בהתפשטותו הרחיקה וגם את העצמים הממלאים אותו .הוא מתבונן במהות העולם ובאותו הזמן הוא רוצה להגיע לחקר כללי תופעות הטבע ,צליל חום קור ,מעבר הזמן ויסודות הטבע אוויר מים ואש. אל שהספר הזהיר הזה שהוא חובק יקום אינו בנוי על כללים פיסיקליים המתארים את תופעות הטבע ואת מבנה יסודות הטבעי כצפוי מספר מדע אלא על עיקרי לשון מופשטים והמסקנה היא שמבחינתו הייתה קיימת קודם המילה המסמן ורק אחר כך הופיע המושג המופשט "המסומן " שאותו ציינה בניגוד לכל תיאוריות התקשורת המקובלות כיום. אלא שבעל ספר יצירה הולך עוד רחוק יותר מכך מבחינתו לא המילה היא בסיס המציאות אלא אלמנט בסיסי עוד יותר :האותיות.

ובמילים עכשוויות הוא רואה את העולם בנוי כמעין צופן ד.נ.א. של אותיות עבריות המרכיבות אותו והן האטומים שמהם מורכב החומר הפיזי שסביבנו. .

 אמנם בעל ספר היצירה מי שלא יהיה אינו מפרט :באיזו אותיות השפה העברית מדובר?  האם באותיות המקוריות של השפה העברית –כנענית-שומרונית שבהן ניתנה כנראה תורה מסיני ?ובהן נכתב לראשונה התנ"ך? או שמה המדובר באותיות האשוריות בבליות –שעל פי המסורת החליף אותן הסופר עזרא במאה השישית לפני הספירה והן אותיות השפה העברית המוכרות לנו כיום .תעלומה .עוד אחת מהרבות המקיפות את הספר הזה העלום והמסתורי ביותר הקיים בשפה העברית.

בסיום הספר מופיע הקטע שהוא אולי החשוב ביותר ובו מסופר לנו שאברהם קרא למד את כל מה שתואר עד כאן וידע מכאן ואילך ליצור גם הוא ולדעת רוב הפרשנים הכוונה היא שהוא יכול היה ליצור מכאן ואילך חיים ואולי גם עולמות.
אמם לא הכל מסכימים שזאת אכן הייתה כוונתו של בעל ספר יצירה. .
החוקר פנחס מורדל ( 1861-1934) חשב שכל הפרשנויות הגרנדיוזיות לספר היצירה הן מוגזמות ביותר וכל שהטקסט המקורי עוסק בו הוא רק בכללי הדקדוק של עברית עתיקה ואותם ל"ב נתיבות פליאות וחכמה שלהם ניתנו משמעויות קוסמולוגיות מיסטיות מרחיקות לכת שכל כוונתן היא להגהים לשוניים ותו לא .
החוקרים המודרניo יוסף דן ומאיר בר אילן חושבים שכל הפרשנות שניתנה לספר היצירה כמדריך לבריאת יקום הייתה שגויה לחלוטין ותוצאה של לשונו המסובכת והבלתי ברורה. לדעת פרופסור מאיר בר אילן הטעויות המהותיות האלו בהבנת משמעות הספר מקורן בחוסר הידיעה של כל פרשניו  וחוקריו לאורך הדורות באסטרולוגיה היהודית הקדומה.

אולי…. אבל לי קשה להאמין שכל אותם אנשים אינטליגנטים שקראו שוב ושוב את ספר יצירה במשך מאות רבות של שנים וכתבו עליו עשרות רבות של פרושים ,יכלו לטעות כל כך בהבנת הספר. הם לא היו מגיעים למסקנות רדיקליות כל כך לגבי מטרת ספר יצירה כמדריך לבניית יקום אם לא היו מוצאים לכך אינדיקציות ברורות מאוד בטקסט.

רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים כל ערב שבת והיו עוסקים בספר "הלכות  יצירה" ובראו להם[]עגל משולש ואכלו אותו.

במסכת סנהדרין סה ע"ב( המאה הרביעית לספירה )

חוקרים אחרים כמו פרופסור משה אידל  בספרו "גולם:מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי  ( 1996)  לעומת זאת השתכנעו שאכן ספר היצירה כוון בדיוק למה שהבינו בני דורות מאוחרים ,לשמש כמדריך ליצירת חיים ועולמות ויקומים .

 ואחת האינדיקציות העיקריות שלהם לכך היא האיזכור בתלמוד של ספר בשם "הילכות יצירה " שעל פיו נברא אדם מלאכותי גולם. ככל הנראה ספר "הילכות יצירה " הוא ספר "יצירה " שבידינו . ואם לא הרי איננו יודעים לאיזה ספר הכוונה.

עיקרו של ספר היצירה הוא הרצאה בעיניני קוסמולוגיה וקוסמוגוניה והדרך בה ברא האל את עולמו.הספר קובע בפתיחתו שהאל ברא את עולמו באמצעותן של 32 "נתיבות פליאות חוכמה " שמוגדרות כ"עשר ספירות בלימה " וכ כ"ב אותיות יסוד " של האלף הבית העברי המוגדות בצידן כיסוד כל בריאה. פרק א' דן בספירות ( מונח שראשיתו בספר היצירה ומאז הפך למרכזי בקבלה אבל האמת היא שלא ברור למה הכוונה בספר היצירה ) ושאר הפרקים בתפקיד האותיות . המחבר מתייחס במונח ספירות אולי לספרות ואולי לעקרונות מטפיזיים או דרגות יצירה של העולם . בקבלה פירשו זאת לרוב כקשורים לתורת האצילות שאולי נובעת גם מספר היצירה . אבל אין זה ברור כלל וכלל אם מחבר ספר היצירה האלמוני אכן חשב כמו המקובלים מאות שנים אחריו .
המחבר מדגיש אם כי באופן רב משמעי מאין כמוהו את אפיין המיסטי של הספירות ומעלה את סדר דירוגן ואת תיאורן המפורט . לפחות ארבע הספירות הראשונות נאצלו ללא ספק זו מזו .הראשונה היא רוח אלוהים חיים וממנה יוצאת בדרך של התעבות "רוח מרוח " כלומר כיסוד הקמאי של האוויר שממנו נובעים בזה אחר זה כספירות השלישית והרביעית יסודות המים והאש . מן האוויר הקמאי ברא האל או חקק את כ"ב האותיות .מן המים הקמאיים את התוהו ובוהו הקוסמי ומן האש את כיסא הכבוד ומערכות המלאכים. אולם אין זה ברור בדיוק מה משמעות המונחים "חקק " ו"חצב " ו"יצר" ואולי היו למחבר משמעויות ספציפיות שאינו ברורות לנו כיום וכנראה כבר לא היו ברורות לפרשנים בני הדורות הקודמים

נראה שלדעת מחבר ספר היצירה מצוי במרכז הקוסמוס "היכל הקודש " או "מעון קדושו " ממנו מתפשטים עשרה כיווני אין סופיים הם ספרות הבלימה .כיוונים או עומקים אלה נטרפים לחמישה ממדים שלושת המימדים של המרחב ,דהיינו אורך גובה ורוחב ואליהם נוסף המימד הרביעי של הזמן כלומר ראשית ואחרית . ככל הנראה המימד החמישי לפי ספר היצירה הוא המימד המוסרי טוב ורע. אולם אין זה ברור למה התכוון בדיוק מחבר הספר במימד זה ועל כך יש פרשנויות שונות ומגוונות פרשנים מסורתיים נוהגים לפרש זאת כגן העדן והגיהינום כמקומות ספציפיים.

מתי נוצר ספר היצירה ?

ספר יצירה בתרגום לרוסית של אלכס ריבלקה

בין החוקרים אין כל הסכמה מתי בדיוק נוצר ספר היצירה
יש המקדימים עד למאה הראשונה לספירה ויש המאחרים עד המאה התשיעית לספירה . רוב החוקרים חושבים שהאמת כנראה נמצאת אי שם באמצע . בסביבות המאות השנייה עד החמישית-שישית לספירה.

 פרופסור יהודה ליבס שכתב ספר שלם על ספר היצירה תורת היצירה של ספר יצירה (/ ירושלים : שוקן, תשס"א 2000. )  מייחס אותו למאה הראשונה לספירה על סמך קרבתו לרעיונות הלניסטיים שונים כמו אלו של הפילוסוף היהודי מאלכסנדריה פילון האלכסנדרוני והעובדה שהוא מתייחס לבית המקדש כאילו הוא עוד קיים כפי שהיה רק עד המאה הראשונה לספירה.

קראו על כך במאמרו של ליבס "האלוהות כדגם לחיקוי " בבלוג זה.
וזוהי הרחקה של זמן כתיבתו יותר מכל חוקר מודרני אחר.
לדעת ליבס ספר היצירה רווי במתח משיחי ואין לראות בו ספר שיטתי "מדעי " של מבנה העולם והיקום .לדעתו נכון הוא הדבר לראות בספר יצירה מיסטית בעיקרה ובעלי ספרי הבהיר והזוהר עמדו נכון על רוחו כשתיארוהו כך ופיתחו את הרעיונות שבו בכיוון זה הספר, לדעתו של ליבס, עוסק ביצירתיות שהיא היא גרעין לכלל הפעילות הרוחנית. מדובר ב"ספר הדרכה והוראה … באשר להנהגה הרוחנית הראויה, שהוא … גם ארס – פואטיקה נוקבת ואוניברסאלית, המלאה יראת רוממות אלוהית". בקיצור ספר יצירה לדעת ליבס הוא "ספר הפואטיקה הראשון בלשון העברית". (ליבס תורת היצירה של ספר יצירה, עמ' 7)

צחי וייס בעבודת הדוקטוראט שלו משנת 2008  "אותיות שנבראו בהן שמים וארץ : בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה /.  קובע שאנחנו נתקלים ברעיונות על בריאת עולם באמצעות מילים לראשונה במאה השנייה לספירה אצל המיסטיקן הגנוסטי מרקוס שתיאר כיצד הדמיורגוס ( האל "הנחות " שברא את העולם לדעת הוגים גנוסטיים ) ברא את העולם במילה. ובמאה השלישית מופיעים סיפורים על המכשף שמעון מגוס ( שחי במאה הראשונה לספירה ) שניסה ליצור בכישוף בני אדם.

לדעתו סביר להניח שהרעיונות על האפשרות של בריאת יצורים ועולמות בידי בני אדם נידונו  במאות הראשונות לספירה  באופן אינטנסיבי בידי הוגים שונים בעולם ההלניסטי ובהם בידי חוגים יהודיים ובהם  מחבר ספר יצירה. וייס קובע וייתכן בהחלט שמקור מחצבתם של רעיונות אלו הוא לכל המאוחר בראשית המאה השנייה לספירה ואולי גם במאה הראשונה לספירה זמנם של ישו הנוצרי והשומרוני שמעון מגוס. .
יש חוקרים כמו גרשום שלום המנסים לקבוע את זמנו על פי מה שהם רואים כאיזכור שלו במסכת סנהדרין בתלמוד הבלי ( בסביבות המאה הרביעית לספירה )שבו מסופר על רבי חנינא ורבי אושעיה שעסקו ביצירת גולם על פי "הלכות יצירה" שזיהו אותו לאורך הדורות וגם כיום בספר היצירה שבידינו . מסיפור זה נוצר המסורות שראו בספר היצירה מדריך ליצירת גלמים אנושים וחייתיים .
פרופסור גרשום שלום מייסד המחקר המדעי של הקבלה  חשב שהסגנון העברי של הספר מראה על זמן קדום בין המאה השלישית לשישית לספירה ובאופן ספציפי הוא לא מצא בו שום צורה לשונית שאין בלשון של המאה השנייה ושלישית לספירה. וראה בו קשרים רעיוניים לדעות גנוסטיות וסינקרטיסטיות שונות . לדעתו הספר חובר בין המאה השלישית לשישית בארץ ישראל בידי יהודי אדוק שנטע לתורת הסוד שהיא רעיונית מאגית בעיקרה והוא השתדל לייהד ספקולציות זרות . וייצג מעין קו מקביל לשיטה הרעיונית הכמו גנוסטית של תורת ההיכלות שהתפתחה בתקופתו
הגישה החדשה ביותר בנושא היא של ראש המחלקה לתלמוד באונ' בר אילן ,פרופסור מאיר בר אילן בספר שיצא לאור בקרוב על האסטרולוגיה ביהדות הקדומה ובו הוא מתכוון להראות שספר יצירה נכתב לערך במאה החמישית-שישית לספירה, ומציע לראות את טבריה כמקום בו התחבר חיבור זה (כמו גם יצירות אחרות) ,
ויש חוקרים שחושבים שהספר לא יכול היה להתחבר לפני התקופה הערבית ואולי רק במאה התשיעית לספירה מכיוון שלדעתם רק אז היה את כל הצירוף של הרעיונות והתורות השונות והמגוונות שבהם משתמש בעל ספר היצירה נגיש לקורא היהודי. .

מטרת ספר יצירה

מטבע הדברים יש דעות שונות ומגוונות בקרב החוקרים לגבי מטרת "ספר יצירה". .היו שאף שראו בו מעין ספר לימוד לילדים או ספר עברי ראשון של דקדוק הכתיב העברי . מה שמסביר את העניין העמוק שיש בו באותיות השפה .

לדעת  פרופסור יוסף דן הספר הוא בעל העזה רוחנית גדולה שכן בניגוד לכל ספר אחר וכמעט ביהדות הוא אינו מסתמך על כל ספר קודם ומרצה דברים כאילו היו ידועים למחבר מקדמת דנא ואין זה ברור ממי וממה .במסורת היהודית הספר מיוחס לאברהם אבינו שאכן מסוכר בסיום הספר אבל לא כמחברו אלא כמי שסודות המתוארים בו של יצירה ובריאה היו ידועים גם לו ( וזה אחד המקורות למסורת שבאמות הספר אפשר לברוא גלמים ).
לדעת יוסף דן ארבעת הספירות המשתלשלות הן תהליכים שאינן מתוארים בספר הבראשית אלא שלבים לתהליך הבריאה שקדמו לבריאה עצמה המתוארת בספר בראשית .וכך הספר חושף סודות כמוסים בהרבה מאלו שמתוארים בספר הבראשית . יש כאן אם כך ניסיון להרחיב ולהעצים את תיאור הבריאה בספר הבראשית ולתאר סודות כמוסים יותר מאלה שבספר בראשית. לדעת יוסף דן אין כל ראיה שבהתייחסות לספר "הלכות היצירה " שבתלמוד שממנו בוראים גולם שאכן המדובר בספר היצירה שבידינו לדעתו אין לספר היצירה שבידינו כל קשר לסיפורי הגלמים שהרי הוא עוסק בקוסמולוגיה ולא ביצירה של בני אדם בידי בני אדם ואין לו קשר לנושא ולכן הזיהוי בינו ובין מסורות הגלמים השונות כפי שעשה מורו של דן גרשום שלום הוא מוטעה מיסודו .
. לדעת  פרופסור יוסף דן היה הספר חלופה רדיקלית לכל מה שהיה סביבו בכך שלא היה אמון על פירושם ודרישתם של כתבי הקודש על פי תורה שבעל פה. ולכן הוא מזכיר את אברהם שמאחר שחי לפני מתן התורה היה עליו לחקור את המציאות סביבו רק מכוח שכלו שלו .

כפי שעשה מן הסתם המחבר של ספר יצירה שאולי הזדהה עם דמותו של אברהם כיוצר תורה חדשה שאין לה בסיס בספרות שלפניו.
דן מציין שמחברו של הספר" ביקש להציג דעה שונה לגבי תהליך הבריאה מזו המקובלת" בכך שהוא "נמנע משימוש בשמו של האל המופיע בפרק הראשון של בראשית "אלוהים" בתורת הבורא, והחליפו ב"יה ה' צבאות" שאיננו ביטוי מקראי". נוסף לכך "הוא דחה את מונח הבריאה והחליפו ב"חקק" ובמונחים נלווים, שהבולט בהם הוא "חצב". (דן סוד, עמ' 582). המוטיב העיקרי בתורת הבריאה הזאת "נתיבות הפליאה", הוא מוטיב שונה מתורת הבריאה המסורתית.

באמצעות מינוחים שונים אלה מדגיש מחבר ספר יצירה שתפיסתו את בריאת העולם נבדלת באופן דרמטי מן התפיסה המסורתית או לפחות מהתפיסה הרבנית או הפרושית והשומרונית שהיכיר בזמנו. .
.

מי היה מחבר ספר היצירה ?

מי היה יכול לכתוב ספר הדרכה  כזה לבריאת יקום ? למי הייתה יכולה להיות העזה רעיונית גדולה כל כך להעלות ספר כזה על דעתו ? ומתי ?
ברור שזה היה זה סופר גדול שסגנונו הוא יוצא מהכלל ביופיו בספרות העברי כולה . מעין דוגמה ראשונה של טקסט פילוסופי –מדעי –מיסטי הכתוב כשירה .עובדה הוא השאיר חותם עמוק על אלפי אנשים בדורות הבאים שעשרות מהם כתבו פירושים מפורטים ספרו שרובם ככולם מחזיקים הרבה יותר עמודים מספר היצירה עצמו .

כדאי לציין גם שבעל הספר היצירה הוא ההוגה היהודי ( ?) היחיד אי פעם שיצר שיטה דקדוקית עברית מקורית .כל ההוגים שעסקו בכך אחריו יצרו שיטות המבוססות על הדקדוק הערבי בניגוד אליו והדבר מראה על חשיבה שיטתית הגיונית ומדעית

נראה לי שאין לראות בספר זה ספר מיסטיקה שעוסק במיסטיקה של הלשון כפי שהבינוהו בימי הביניים והמקובלים עד היום אלא ספר שבזמנו היה בגדר מה שאנו מכנים ספר מדעי דהיינו ספר שמנסה לתאר את מבנה היקום ודרך התהוותו. ואין לו כקשר למיסטיקה וכשפים מאיזה שהם סוג . החשיבה של בעל ספר היצירה היא חשיבה מדעית שיטתית ובכלל לא ספר מיסטי העובדה שהוא נהפך לספר יסוד של המיסטיקה היהודית היא כנראה תאונה של ההיסטוריה .
אבל זה לא אומר שבעל ספר היצירה לא התעסק כלל באפשרות של יצירת אנשים ועולמות בידי אדם .רק שבעיניו זה לא היה כישוף על טבעי אלא מה שאנו מגדירים מדע
ומה שעוד יותר סביר הוא שבעיניו מדע וכישוף היו שיטה אחת.
הספר הוא ייחודי בתקופה זאת שהוא כותב על נושא כזה ובסמכותיות כזאת ועם זאת כמו בלי להתייחס למקורות היהודים הנורמטיביים .ומזה אפשר להסיק שהמדובר היה באדם בעל העזה רוחנית גדולה מאוד בעל כישרון ספרותי וכנראה מישהו שלא היה שייך לחוגי האליטה היהודית של זמנו ,. כנראה היכיר את רעיונותיהם אבל גם כן כנראה לא העריך אותם במיוחד על מנת לטרוח להתייחס אליהם.

החוקרים זיהו בספר יצירה התייחסויות לרעיונות הלניסטיים שונים מהעולם הסובב שעליהם היו דיונים רבים במאות הראשונות לאחר הספירה .ובראשם נושא אותיות האלף בית ככלי ליצירת עולמות.וזה אומר שלאיש היה ידע הן במסורות יהודיות והן במסורות הלניסטיות כלומר הוא הכיר את שני העולמות.ואולי נדד ממקום למקום.

האם יש דרך לדעת מיהו ?

האפשרות הסבירה ביותר היא כמובן שהיה זה אדם שהיה וישאר לתמיד אנונימי.
אבל לא מן הנמנע שהיה זה אדם ששמו נשמר לאורך הדורות.
על פי המסורת כותב הספר הוא אברהם אבינו המוזכר בו .
אך ספק רב אם לאברהם היה קשר כל שהוא ליצירה זאת שאינה נרמזת כלל בתנ"ך,ושהרעיונות שלה נראים כקשורים רק לרעיונות שהיו בדיון ציבורי רק במאות הראשונות לאחר הספירה.
עקיבא בן יוסף מחבר ספר יצירה ?
אפשרות קצת יותר סבירה שהועלתה לאורך הדורות היא שהמחבר היה הרב המפורסם ומורו של בר כוכבא עקיבא בן יוסף .וזאת אפשרות שאין לדחותה על הסף

.עקיבא בן יוסף חי במאה השנייה בתקופה שבה צצו רעיונות שונים מסביב על בריאת עולמות באמצעות מילה ואות. והוא היה ידוע כאמן במדרש האלף בית.יוחס לו ספר שעוסק באופן ספציפי במדרשי אותיות שמהן נברא העולם .בבירור גם בהשראת ספר היצירה. הוא התפרסם כאחד מהמומחים הגדולים של תורת הסוד וכיחיד  ששרד בריא ושלם ושפוי  מתוך ארבעה שנננסו ל"פרדס" של סודות עליונים

תיאורטית לכאורה הוא בהחלט יכול היה לכתוב ספר כמו "ספר יצירה". .
אבל לדעתי אם רבי עקיבא היה כותב הספר כי אז אין להעלות על הדעת שהוא כנציג הממסד של החכמים היה מתעלם לחלוטין מדעות החכמים שסביבו . ספר היצירה כלל אינו מזכיר את דעות החכמים של התקופה ואינו עושה רושם שהוא בכלל מכיר את החכמים האלו.
ספר יצירה אינו מזכיר כלל את התורה בשמה ומצטט רק לעיתים נדירות ביותר ממנה או מספרי תנ"ך אחרים ובלי להזכיר מקור כפי שהיה מקובל בחוגי התנאים של רבי עקיבא.
רבי עקיבא היה רואה את עצמו מחוייב להתייחס אליהם ולעקוב אחרי הסגנון המקובל בדיונים הילכתיים באותו הזמן סגנון שלפי דברי המשנה והתלמוד הוא עצמו היה אחד מיוצריו ..האם יעלה על הדעת שאדם שהיה אחד מיוצרי סגנון דיון ,יתעלם מהסגנון שהוא עצמו עזר בפיתוחו ?
לדעתי עם עקיבא בן יוסף היה כותב ספר כזה הוא לא היה כותב אותו בצורה זאת..
לדעתו של פרופסור מאיר בר אילן בספר שיצא לאור בקרוב כנראה שמחבר ספר יצירה היה הרופא פנחס מטבריה, אדם שהיה לדעתו מדען רב-כישורים: מתמטיקאי, אסטרונום, אסטרולוג, , אסטרופיזיקאי, בלשן, רופא ונומרולוג,פילוסוף ומיסטיקן . הוא הכיר השקפות פיתגוראיות, אריסטוטליות, סטואיות ואחרות, עסק בשאלות של מבנה היקום, הזמן והאטומים, ובקיצור היה : איש מדע המושפע מהמדע היווני (שנילמד באלכסנדריה )( וכתב את הספר סמוך לשנת 550;.הוא האמין באסטרולוגיה ותיאר את אברהם אבינו כאסטרולוג מסוגו ובתקופתו האסטרולוגיה הייתה תחום מרכזי בחיי יהודי ארץ ישראל ,כפי שניתן לראות מציורי גלגלי המזלות במספר בתי כנסת שהתגלו בארץ-ישראל מן התקופה הביזאנטית

 

יוסף דן טוען שהמחבר של ספר היצירה , תהא זהותו אשר תהא, היה מורד בגישה היהודית המסורתית של הבריאה.
ואולי אפשר להרחיב זאת ולשער שהכותב לא היה שייך אליה מלכתחילה.
..
לדעתי אפשר להסיק שהמחבר לא היה שייך לאליטה הרבנית אלא שהיה אדם משכיל ביותר שהיה מחוג מרוחק מעולם של הרבנים . . ניתן לשער שהוא היה קשור לחוג של תומכים ומעריצים ,אולי כת שלמה שאנשיה המשיכו להעתיק את ספרו להגות בו ולערוך בו ולהכניס בו שינויים עד שזה פורסם לבסוף מאות שנים אחרי כתיבתו במאה העשירית

אפשרות נוספת שהועלתה בידי חוקרים  היא שהמחבר היה רב מפורסם אלישע בן אבויה "אחר " שהיה אחד מגדולי החכמים ובדרגתו של עקיבא בן יוסף עד שיצא ל"תרבות רעה " והפך לפי האגדה לגנוסטי על פי המסורת הוא עלה השמיימה וראה את המלאך מטטרון והחליט ש"יש שתי רשויות דהיינו שני אלוהים השולטים בעולם .
אדם כזה שהיה בשולים של התרבות היהודית אבל היכיר היטב את כל הרעיונות הן שלה והן של תרבויות אחרות בהחלט יכול היה לכתוב ספר כמו ספר היצירה אבל חוץ מזה שהיה מסוגל לזה אין לכך כל הוכחה ישירה.
עוד מישהו שלדעתי הוא או מישהו כמוהו היה יכול לכתוב את ספר היצירה ואולי ספר יצירה התבסס על מצע רעיוני מסויים מחוגיו היה  אדם בשם שמעון מגיטה  .הוא כנראה  לא היה יהודי פרושי או רבני ממש אלא שומרוני דהיינו בן לכת יהודית.
בעבודת הדוקטורט של צחי וייס אותיות שנבראו בהן שמים וארץ : בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה / [הוא טוען שלדעתו יש לקשר את ספר היצירה לא עם הזרמים הרבנים "המימסדיים " שאותם ייצג עקיבא אבן יוסף אלא יותר עם זרמים סוריים ושומרונים דווקא שבהם ניתן למצוא לכאורה רעיונות מקבילים ומסורות דומות.
ואכן בשום מקום אין לנו הוכחה שהמחבר של ספר יצירה היה יהודי פרושי-רבני דווקא הוא יכול היה באותה מידה להיות שומרוני .וזה אולי גם מסביר את העברית יוצאת הדופן המיוחדת במינה של ספר יצירה.. אולי זאת לא הייתה עברית של הפרושים והרבנים ( שבכל מקרה דיברו בעיקר ארמית ) אלא עברית של השומרונים.
השומרונים כידוע היו אנשים שדיברו עברית כמו היהודים ושמרו על האותיות היהודיות הקדומות .. בניגוד ליהודים לא טרחו להחליף אותם.וזה אומר אולי שהערצה אצלהם לאותיות העברית הייתה גדולה יותר מאשר אצל היהודים .

.וזה יכול להסביר איך זה שהעברית של ספר יצירה היא כל כך מיוחדת במינה ובלתי מוכרת .

כידוע כמעט לא שרדו יצירות ספרות שומרוניות בעברית מהמאות הראשונות לספירה  מאחר שרובן הושמדו לאורך השנים . אולי אם היו שורדות עוד יצירות כאלו ,היינו מגלים שאחרי הכל העברית של "ספר יצירה " היא לא יחידה במינה.
אמנם בספר היצירה ישנן התייחסויות למה שאפשר לשער שכוונתו לבית מקדש .אבל כדאי לזכור שגם לשומרונים היה בעברם בית מקדש משלהם על הר גריזים,ואולי דווקא אליו הכוונה. .

שמעון מגוס .מחבר אפשרי של ספר יצירה.

בכל מקרה לדעתי יכול להיות שמי כתב את הספר היה שומרוני כופר . וזהו "שמעון מהעיר גיטה "  אבל הוא התפרסם הרבה יותר בכינוי "שמעון הקוסם "  או שמעון מאגוס .זהו  אדם שמוזכר בברית החדשה  ולא לטובה והפך מאז לאב הטיפוס של המכשף בעל ההעזה ועזות המצח האינסופית . הוא שימש כמודל לדמות של "פאוסט " באפוס המפורסם של גתה. ובשנים האחרונות הוא מככב בגיבור סדרת ספרי פנטזיה של הסופר ריצ'רד טיארני .

 שמעון מאגוס   מתואר  לפעמים  במקורות הקדומים  כשומרוני .אבל יש מקורות שבהם הוא מתואר כיהודי

ולמעשה אין הבדל גדול ,השומרונים אכן נראו בידי הפגאנים כעוד יהודים ומבחינה אוביקטיבית היו  עוד  כת יהודית ותו לא.
השומרוני שמעון מגוס תואר בידי מקורות מאוחרים כבעל העזה רעיונית אדירה שאין דומה לה. הוא טען שיש לו כוחות של אל וכי לכל אדם פוטנציאלית יש כוחות פוטנציאליים של אל והוא ניסה לפי האגדות לפחות ליישם זאת הלכה למעשה.

במאות השנייה והשלישית נפוצו עליו סיפורים שניסה ליצור ילד מאוויר וזה מראה על עניין שהיה לו ביצירת חיים בידי בן אדם.
שמעון מאגוס הואשם בידי אבות כנסיה נוצרים מאוחרים שהוא היה אבי הכפירה הגנוסטית אם כי נראה שהם דיברו על דעות שהיו קיימות בזמנם אבל ספק רב אם היה להם קשר אליו.
ספק אם הוא היה מואשם בידי אבות כנסיה מאוחרים שהוא יצר תורה זאת או אחרת אם לא היה ידוע שהוא כתב ספרים אידיאולוגיים בנושא . ואחרת היה נזכר אם בכלל רק כעוד מכשף ותו לא אבל לא יריב אידיאולוגי של ממש שדורש התייחסות רצינית.
בכל אופן הספרים שהאידיאולוגיים שכתב  והיו כמה כאלו  לא שרדו בידינו .
אולי הספר האידיאולוגי שכתב בנושא היה משהו כמו "ספר יצירה" ?

לדעתי אדם כמו שמעון מאגוס או תלמידו מננדר בהחלט היה יכול לכתוב ספר כמו ספר היצירה.ספר  שהיה קשור גם לרעיונות היהודיים של התקופה כמו גם לרעיונות שומרוניים ,סוריים הלניסטיים ורעיונות חדשים של שמעון מגוס עצמו ומהכול יצר עיסה חדשה את"ספר יצירה". .
אבל יש בעיה עם תיאוריה זאת שהרי שמעון מאגוס הוגדר בידי אבות הכנסיה הנוצרית בדורות מאוחרים יותר כאבי אבות "הגנוסיס" .
זוהי תורה שכיום אי אפשר להגדיר אותה אלא כ"פרנויה האולטימטיבית "  ,היא טוענת שהעולם נברא בידי אל רשע ונחות ,האלוהים של התנ"ך , וכי בני האדם כלואים בו במעין כלא נצחי ,ומטרת אנשי הגנוסיס הייתה להחלץ מכבליהם בעולם הנחות והמרושע הזה ולברוח אל "העולם העליון " שבו כביכול שלט אל רוחני עליון שכולו היה "טוב ". .
אם אכן שמעון מגוס היה "אבי הרעיונות הגנוסטיים " כי אז לא ייתכן שהוא כתב את ספר יצירה.
ספר יצירה הוא הקוטב המנוגד האבסולוטי ביותר האפשרי לכל הרעיונות האלו. בעל ספר יצירה 'קובע בפשטות שהאל שברא את היקום עשה היטב את כל מה שעשה והיקום יצירת אמנות וספרות אולטימטיבית שגם בני האדם יוכלו ליצור כמוה בחיקוי ובשיתוף פעולה עם האל . ומן הראוי לאדם לעסוק גם הוא ביצירה מעין זאת. .
זה בהחלט היה הפוך ומנוגד למה שאנשי הכתות הגנוסטיות השונות טענו שהרי הם ראו בעולם שסביבם כלא אפל שמימנו יש לברוח ובזו ליוצר של בית כלא זה. הם לא התרשמו מכישוריו ה"בריאתיים " של בורא יקום זה ולא ראו כל סיבה מדוע יש ללכת בעקבותיו כפי שחושב בעל ספר יצירה.
לכאורה זה פוסל את ההצעה שלי ששמעון מגוס שנחשב במקורות קדומים למייסד ה"גנוסיס" היה מחבר ספר יצירה או של מצעו הרעיוני. .
בכל אופן המחקרים העדכניים ביותר כיום מטילים ספק אם לשמעון מגוס היה קשר אמיתי כלשהו לקבוצות הגנוסטיות השונות ולרעיונותיהם השונים.  לדעתם הללו  נוצרו רק מהמאה השנייה ואילך לספירה בהשראת רעיונות של ראשוני הנצרות ושל קבוצות שוליים ביזאריות שונות ביהדות ,אך לא כאלו שהיו קשורות דווקא לשמעון מאגוס וחושבים שהקישור בין השניים היה שגוי ומאוחר. .
שמעון מאגוס היה שומרוני שנדד בעולם והיגיע לאלכסנדריה ולמקומות אחרים , ושמן הסתם היכיר היטב גם את הרעיונות היהודיים וגם רעיונות הלניסטיים שונים של כישוף .וייתכן שהוא עשה קישור בין כולם במה שהפך להיות ספר יצירה שאותו כתב עברית .שכן השומרונים הממוצעים של התקופה ידעו עברית לא פחות טוב ואולי יותר טוב מהיהודים של התקופה ,דוברי הארמית.
יוסף דן מעלה את התמיהה הכיצד חכמי המאה העשירית שעסקו בספר בפרטנות לראשונה לא ידעו דבר על מוצאו ועל גרסותיו הקודמות תמיהה שהוא אינו יכול לפתור אותה .אולם מן הסתם היו לא מעט זרמים שהיו "תת קרקעיים " ולא בהכרך היו מוכרים גם לחכמי התקופות מאחר ששמרו על סודיות והיו מוכרים רק לכמה עשרות או מאות מקורבים ותו לא.
אנחנו יודעים שלשמעון מגוס הייתה כת תלמידים ומעריצים  בשם "השמעוניים " שהתקיימה במשך מאות שנים .ואולי הם אלו ששימרו את הספר במשך מאות שנים בסודיות מוחלטת ככתבי  קודש

אולי היה שמעון מגוס אם הוא היה יוצר הרעיונות שמאחורי ספר היצירה שנוא כל כך על הנוצרים ,מאחר שאיכשהו השתמרה אצלהם מסורת עמומה ומבולבלת שהוא יצר משהו חדשני לחלוטין ומסוכן מאין כמוהו.

אבל הם לא זכרו ואולי גם לא ידעו בדיוק מה .
ובילבלו את זה עם רעיונות אסכולות הגנוסטיות שהיו נפוצים מאוד בזמנם המאות השנייה השלישית והרביעית ,אבל שלהם כפי שראינו אין שום קשר שהוא לספר היצירה. . .
בנתיים התגלגל מי יודע איך הספר המוזר לידי כמה רבנים יהודים בסביבות המאה השלישית לספירה ,השפה העברית שלו והיחס לשפה עוררה את תשומת ליבם והללו החלו לפתח את רעיונותיו ואולי גם לא היה להם מושג לגבי זהות מחברו ( שמעון מגוס אינו מוזכר כלל במקורות היהודיים וכנראה לא עורר בהם כל עניין ) ומאז כנראה נשמר גם בחוגים של היהדות "הרבנית " . והספר הקדום והנשכח הפך מאז לנכס של היהדות..

ואולי אפשר להסביר את המספר הגדול של גרסאות של הספר במאה העשירית בכך שהוא השתמר בחוגים שונים מאוד אלו מאלו ,בחוג של "השימעוניים " ובחוגים יהודיים רבניים.

זוהי תיאוריה נוספת לגבי מקור ספר יצירה אולם עדיין נשאר לראות מהי החדשנות הגדולה האמיתית של ספר יצירה שכמוה לא היה מעולם בשום יצירה קודמת לו שאנחנו יודעים עליה משום תרבות אנושית .

היחודיות הרעיונית של ספר היצירה

הרעיון שהעולם נוצר בכוח המילה ,בדיבור ,לא היה ייחודי וחדשני לספר היצירה . הוא נמצא כמובן כבר בספר בראשית ,ולדעת חוקרים שונים יש להקדים מאוד רעיונות אלו כבר למצרים העתיקה .שם נתגלתה מצבת האבן  של פרעה שבאקה מהמאה-שביעית לפני הספירה ששורשיה הרעיוניים הם קדומים יותר , שקבעה שהעולם נברא בידי האל פתח ( ולפי גרסאות אחרות אך קשורות בידי האל תות אל הכתב ) בכוח המילה . לא מן הנמנע  שתפיסה זאת הישפיעה על יוצר ספר "בראשית" שכנראה נכתב באותה התקופה ובעקבותיו על ספר היצירה. ,כך שברעיון יצירת העולם בידי המילה אין חדשנות אמיתית בספר היצירה .

אם זאת לא נראה שבמצרים העתיקה עסקו באופן ספציפי באותיות ככלים לביצוע הבריאה ובוודאי ובודאי לא באותיות האלף בית שלא היו מוכרות שם כלל , אלא יותר בפקודות קוליות ,דבר שאינו בהכרך זהה . .ואולי בכך ספר יצירה חידש.
אנחנו שומעים ממצרים העתיקה . סיפורים של" הנפשת" ( דהיינו החייאת ) פסלים שלטענת הכוהנים שכנו בהם אלים וכנראה היו סוג של אוטומטים קדומים ויש ממצרים העתיקה גם ספורים על מכשפים שיצרו מה שאנו מכנים היום "גלמים "והכניסו בהם רוח חיים.אבל מהסיפורים ברור תמיד שאלו היו יצורים חסרי כל אינטליגנציה וחסרי עצמיות מעבר לרצון "היוצר "שלהם .לגביהם לא הייתה כל סכנה שהיא שימרדו ביוצר כמו בסיפורי  גולם מאוחרים יותר. הם היו בגדר מכונות פשוטות ותו לא.
לי בכל אופן לא ידוע על תרבויות קדומות שבהן דנו ברצינות באפשרות יצירת בעלי חיים ואנשים אינטליגנטים ועולמות באמצעות שפה בידי בני אדם כפי שנעשה בספר יצירה ובסיפורים ובדיונים שבאו בעקבותיו.
אמנם זה לא אומר כלום .כל רעיון שיכול לעלות בדעת מישהו .יעלה בסופו של דבר בדעת מישהו. בהחלט ייתכן וגם סביר שכוהנים ומכשפים מצרים קדומים חשבו גם על זה במשך אלפי שנות קיום של המקצוע שלהם ומן הסתם הם דנו בכך בסודי סודות במקדשים ובמפגשי מכשפים. .
אולם עד כה דבר לא שרד מרעיונות כאלו בכתב. וגם.אם היו רעיונות כאלו הם מן הסתם הוחזקו בסודיות מוחלטת ואבסולוטית מחשש שיבולע רע למכהן המכשף לא רק מידי בני אדם אלא גם ובעיקר מידי אלים זועמים.מקנאים וחוששים .
היוונים קראו לכך "היבריס " נקמתם של האלים בבני אדם שמשיגים יותר מידי ובכך מהווים איום על האלים עצמם .
לא כך חושב מחבר ספר היצירה ובכך חידש בכתב לראשונה בהיסטוריה האנושית.

המחבר ככל הנראה לקח רעיון שהיה כבר קיים בתרבות ההלניסטית ולפניה בתרבות המצרית הקדומה של המילים כאמצעי יצירה וכישוף  הן בידי אלים והן בידי אדם והרחיב את המשמעויות בצורה אבסולוטית ואולטימטיבית יותר ממה שמישהו העז לעשות לפניו  לבריאה שלמה של עולם .
ספרו הוא כתוצאה ספר לימוד כיצד יש לברוא יקום .

הרעיון של ספר יצירה

נראה לי שהרעיון המקורי של ספר היצירה הוא:שהאדם יכול  לחקות את הבורא וליצור עולמות כמו הבורא וזאת לא בהתחרות עם האל אלא מתוך שיתוף פעולה עימו.
לדעתי ספר היצירה היה הצהרה הברורה הראשונה מסוגה של רעיון זה בתרבות האנושית כולה.
כאן נמצאת לדעתי החדשנות הבסיסית האבסולוטית של מחבר ספר היצירה וכל אלה שיצאו בעקבותיו שאף אחד ,לא מצרים ,לא שומרים בבלים ולא יוונים –רומאים נוצרים לא חשב עליו לפני כן . את הרעיון הבסיסי הזה איש לפני מחבר ספר היצירה לא העלה על דעתו ,או עם כן העלה אותו על דעתו איש לא העז לבטא אותו בכתב בצורה קוהרנטית-אידיאולוגית. הרעיון לא זכה למשיכה גדולה מסיבות מובנות של חששות מפני נקמת האלים או האלוהים . הנוצרים כידוע פיתחו מאוחר יותר את הרעיון "שישנם דברים שהאדם לא נועד לדעת אותם " הרעיון ההפוך להגותו של ספר יצירה.
. ורק לעתיד לבוא עוד כמה הוגים יהודים פרשנים של ספר היצירה כמו מהמחבר הקטע האנונימי שמובא למעלה והגאון מוילנה ועוד כמה אחרים רק הם העזו לחזור ולפתח את התפיסה זאת.
וברעיון זה טמונה לדעתי גדולתו וחדשנותו הרדיקלית של מחבר ספר היצירה מי שלא יהיה ,אברהם העברי , רבי עקיבא בן יוסף, אלישע בן אבויה "אחר " או פנחס מטבריה או השומרוני שמעון מגוס.

אבל בסופו של דבר המסקנה האמיתית היחידה שאפשר להגיע כרגע לספר היא שנראה דווקא משום שהיה ספר היצירה סתום ומצומצם כל כך כתוב כמו כתב חידה בו שום דבר אינו מוסבר באמת וגם לא נתן להם שום מקור אלא הם ניתנים כתורה שאין לערער אחריה ללא כל הנמקה וביסוס ממקורות קודמים כמקובל ביהדות , ….וגם בגלל ולשונו המקסימה אך שאין לה כל הקבלה קרובה באמת באיזו ספרות עברית שידועה לנו , כל אלו גרמו לספר יצירה  להיות מפורש באופנים שונים ומגוונים לאורך הדורות סתום כל כך וניתן לפרשנויות שונות כל כך אולי גם לא היה מעורר עניין רב כל כך בקרב בני דורות מאוחרים. .מאחר שכל הוגה מוצא בו את מה שהוא רוצה כבר למצוא ולא מחפש באמת את האמת של ספר יצירה.
 

 

ביבליוגרפיה

 

טקסטים טובים של ספר היצירה לגרסאותיו השונות ופירושיו השונים יש כאן

 

ספר יצירה עם ביאור הגר"א .  ..נדפס לראשונה בהורדנה תקס"ועל ידי תלמידו הרב מנחם מנדל משקלוב הובא לדפוס עם הגהות ותיקונים על ביאורו מתלמידו הרמ"ש מטאליטשין אשר העתיק מכתב יד קודשו. . ; עם ביאור לפירוש הגר"א: תולדות יצחק, מהרב הגאון המקובל … יצחק בן הרב… יהודא לייב כהנא… ; כולל ליקוטי הגר"א לספר היצירה ,סדר רל"א השערים לפי דעת הגר"א ,פירוש מהאר"י הקדוש זצ"ל ועוד.

(המהדיר הרב שמואל יעקב בלאאמו"ר… ירוחם פישל פעפער)  ‫ דפוס צלום: ירושלם, תרל"ה, עם תיקונים.  צולם וסודר עם תיקונים מחדש. ניו יורק : מכון הגר"א, תשנ"ח שנת המאתיים לרבינו הגר"א זצ"ל .     מהדורה מחודשת  בשלושה כרכים  המכון להוצאת כתבי הגר"א ניו יורק תשס"ט

 

 

ספר יצירה השלםהמיוחס לאברהם אבינו ע"ה : [ועליו כל… המפרשים המקובלים… ] / המפרשים… א. פירוש חכמוני… / ר' שבתי דונולו… ב. פירוש הראב"ד, ג. פירושהרמב"ן, ד. פירוש רב סעדיה גאון, ה. פירוש ר' אליעזר מגרמיזא… ו. פירוש ר' משהבוטריל, ז. פירוש ר' משה ב"ר יעקב הגולה… ח. פירוש… ר' אליהו מווילנא… ט. פירוש פרי יצחק / … ר' יצחק אייזיק… י. פירוש להאר"י וביאורים בדברי הגר"א בביאורו לספר יצירה / יעקב עדס באאמו"ר… יהודה עדסחוברו ונדפסו בהגהה מדויקת מאד ע"י משה צוריאל

 Mordell, Phineas    The origin of letters and numerals according to the Sefer Yetzirah / /    Philadelphia :   P. Mordell   H. Fleischmann,   1914. 

 ויינשטוק, ישראל "לבירור הנוסח של ספר יצירה" "בתוך טמירין 1 מקורות ומחקרים בקבלה וחסידות בעריכת ישראל וינשטוק :הוצאת מוסד הרב קוק ,1972. 

אלוני ,נחמיה "השיטה האנגרמאטית של המילונות בעברית בספר יצירה " "טמירין :מקורות ומחקרים בקבלה וחסידות :כרך ראשון 1972.

אלוני ,נחמיה ,"זמן חיבורו של ספר יצירה " טמירין ב' ,מוסד הרב קוק .1982.

דביר ,מרדכי "התורה המאגית של ספר יצירה " מודעות :הגות מיסטיקה ,קבלה ,פרפסיכולוגיה ד, 28 1987 . ע' 14-18.

 

ליפינר, אליהו    חזון האותיות : תורת האידיאות של האלפבית העברי /    ירושלים :   מאגנס,   1989/  

  

אידל,משה   "גולם:מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי שוקן ,1996

דן,יוסף "המשמעות הדתית של ספר יצירה " מחקרי ירושלים במחשבת ישראל " יא, 1993.

דן,יוסף "לתפיסת המספר בספר יצירה " דעת 34 ,תשנ" 1995.  

    Kaplan  Aryeh Sefer Yetzirah = the book of creation : in theory and Practice /    York Beach, ME :   S. Weiser,   1997 

ליבס, יהודה, תורת היצירה של ספר יצירה /   ירושלים : שוקן, תשס"א 2000. 

מאמר המסכם את הספר  

    

ענבר, יערה    אברהם של ספר יצירה מול אברהם של ספר הבהיר /   עבודת גמר לתואר מוסמך  ירושלים :   האוניברסיטה העברית בירושלים,   תשס"א 2001
 

פליישר,עזרא "לקדמוניות ספר יצירה " :על העדות הקילירית "תרביץ  עא ג-ד  תשס"ב 2002 ע' 405-434.  

 Hayman Peter

Sefer yesira : edition, translation and text-critica l  commentary /   Tübingen Siebeck, c2004             

 

ויס, צחי, –   אותיות שנבראו בהן שמים וארץ :   בחינה מושגית של התייחסויות אל אותיות אלפביתיות כיחידות עצמאיות בספרות היהודית ובסביבתה התרבותית בשלהי העת העתיקה – מדרש, מיסטיקה ומאגיה /   [ירושלים : חמו"ל], תשס"ח 2008.

 דן, יוסף    תולדות תורת הסוד העברית : העת העתיקה /    ירושלים :   מרכז זלמןשזר לתולדות ישראל,   תשס"ט [2009]. 

 

קישורים רלבנטיים 

ספר היצירה בעברית מנוקדת

ספר יצירה בעברית קדומה  

ספר יצירה מהדורת שחזור של מאיר בר אילן  

מהדורה ביקורתית של הטקסטים של ספר יצירה

ספר היצירה במרכז לקבלה

 

ספר יצירה בויקיפדיה

ספר היצירה בויקיפדיה באנגלית  

ספר יצירה האתר

 

לוח הזמנים של ספר יצירה 
 

 

גרשום שלום על ספר יצירה

 יוסף דן האם העולם נברא או נחקק?, באתר הארץ  

 

האלוהים כדגם לחיקוי :יהודה ליבס על ספר יצירה

  יהודה ליבס שבע כפולות בגד כפרת, על הריש הכפולה ועל רקעו של ספר יצירה
 

 

ספר יצירה מאגר קישורים

עוד מאגר קישורים של ספר יצירה  

ועוד קישורים על ספר יצירה  

פירושים קדומים וחדשים על ספר יצירה  

  

פירושים שונים לספר יצירה

ספר יצירה פירוש סעדיה גאון

גרסה מפורטת של פירוש סעדיה גאון מתורגם לאנגלית

פירוש הראב"ד לספר יצירה
פרוש הרב סגי נהור לספר היצירה
פירוש הרמב"ן לספר יצירה
פירוש רבי יצחק דמן עכו לספר היצירה
פירוש הרב קורודוברו לספר היצירה

 

 
הבלוג של מלכיאלי
כרמל ויסמן על הטארוט של ספר יצירה

 

ספר היצירה סיפורו של היקום :פירוש אלי מלכי

 ספר יצירה בשפה האנגלית

ספר יצירה הגרסאות השונות באנגלית

ספר יצירה הגרסה הקצרה באנגלית  
ספר יצירה -תרגום לאנגלית מ-1877

ספר יצירה התרגום של וסטקוט לאנגלית מ-1887
ספר יצירה הגרסה הקצרה בתרגום אריה קפלן לאנגלית

ספר יצירה הגרסה הארוכה בתרגום קפלן לאנגלית

ספר יצירה גרסת סעדיה ,בתרגום קפלן לאנגלית

ספר יצירה גרסת הגר"א בתרגום קפלן

עוד מהדורה באנגלית

ספר יצירה פירוש ביל הידריק

ספר יצירה עם פירוש ג'ון רייטל

סקירה אנגלית על ספר יצירה
ספר יצירה באתר כישוף באנגלית

מאמר מהמאה ה-19 על ספר יצירה  

  

 תיאוריות קורסים סדנאות ושיטות שונות לפי ספר יצירה

 בראשית וספר יצירה  

איך בדיוק יצר אלוהים את העולם  

צורת החלל לפי ספר יצירה

אסטרולוגיה בספר יצירה

הגיאומטריה הקדושה של ספר יצירה

  

ספר יצירה באגודת "שחר הזהב "

פרשנות איזוטרית של ספר יצירה

יוספה אבן שושן וספר יצירה

 

ספר יצירה פרשנות נוצרית

סודות הד.נ.א לפי ספר יצירה

 


המילה בכישוף המצרי

תיאולוגית המילה המצרית

 

שמעון מאגוס מחבר אפשרי של ספר יצירה ? 

 

 מאמר מקיף על שמעון מאגוס

האם היה שמעון מאגוס הגנוסטי הראשון ?

שמעון מאגוס בויקיפדיה

שמעון מאגוס בתרבות הפופולארית

 הצד האפל של הירח :על הגנוסיס

 

 

האם השפיע ספר יצירה על סדרת הארי פוטר ?

 גלגוליו של הגולם

 

הגאון מוילנה הפרשן האולטימטיבי של ספר יצירה  

ספר היצירה עם פרוש הגר" א

 הגר"א על ספר היצירה

 פירוש מעשה בראשית של הגר"א מבוסס על ספר יצירה

  תרגום מהדורת הגר"א של ספר יצירה לאנגלית

 

 

 הגאון מוילנה והגולם

תולדות תורת הסוד :שלב הסיכום

איך ללמד קבלה :על המחקר המדעי של תורת הסוד היהודית

האותיות שעימן נברא היקום :הצעה חדשה לפירוש ספר יצירה מאת אלי אשד

 

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

48 תגובות על “המדריך לבריאת יקום : על ספר יצירה”

חכמי ישראל בדורות רבים עסקו בספר זה וכתבו עליו פירושים רבים, שעם הידועים שבהם נמנים פירוש רב סעדיה גאון, פירוש הראב"ד, פירוש ר' יצחק סגי נהור, פירוש הרמב"ן, פירוש ר' יצחק דמן עכו ופירוש הרמ"ק.
hoe you explain that in the hebrew wiki nothing is written about–perush hagaon mivilna–?

במאה השמונה עשרה (בימי הגאון מווילנה) העולם היה כבר אחרי הרנסאנס ובעיצומה של פריחה מדעית חסרת תקדים.

ומה עושים חכמי הדת?

"רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים כל ערב שבת והיו עוסקים בספר "הלכות יצירה" ובראו להם עגל משולש ואכלו אותו".

אינם קשורים כלל האחד לשני.
אני מניח שאתה רועה במעשה אכילת העגל אם בכלל התקיים כמעשה מטופש .אבל אפשר באותה המידה לטעון שהם עשו זאת כדי לחסוך בחיי חיות "אמיתיות ".
וזה לא מעשה מטופש בכלל.
ואם כבר אפשר להשוות זאת לדיונים מודרניים על האפשרות לפתח בעלי חיים בהנדסה גנטית כדי שיתפסו את מקומם של בעלי חיים "טבעיים " כמקור לבשר. ובכך לשמור על חייהם של מינים שונים שנמצאים בסכנת הכחדה.
יעקוב אורלנד אגב כתב פואמה שלמה על הפרשה הזאת שבה גם הוא מתמודד עם ההשלכות של הסיפון ואולי אעלה חלקים ממנה בהמשך באתר זה. .

אולי התקיים אבל אני בטוח שזה לא היה עגל שנברא בעזרת פסוקים מספר יצירה.
הנסיון ליצור חיים בעזרת מילים דומה לאלכימיה או לנסיון לספור כמה מלאכים יכולים לעמוד על ראש סיכה. הוא מוכיח שהדת התנתקה באיזשהו שלב מהמציאות וחבל שזה קרה גם ביהדות.
לגבי בעלי חיים בהנדסה גנטית – אלה בעלי חיים לכל דבר בדיוק כמו בעלי חיים "טבעיים". חיים הם חיים ואין דבר כזה חיים "לא טבעיים".

ובכל זאת הוא קיים בכל מקום בכל זמן.
מן הסתם הוא קיים רק בתודעה האנושית ולא מחוצה לה אבל מבחינת המשתמשים בו זה לא משנה ולא כלום.
ואשר לטענה שהניסון ליצור חיים מאותיות שהדת התנתקה באיזה שלב מהמציאות דווקא זה לא מוכיח ולא כלום .
עם כבר ההתנתקות היתה כבר בראשיתה של הדת כאשר אנשים טענו שקיבלו חזיונות ונבואות מלמעלה .אני לא חושב שיש איזה שהוא שלב בתולדות איזו שהיא דת שהדת באמת מחוברת בצורה שלמה למציאות היום יומית .
ואם היא תגיע למצב כזה אז מן הסתם זה רק יראה על החלשותה.

הוא ספר המתאר את הבריאה.

הוא לא ספר כישוף,
הוא לא ספר דקדוק,
הוא ספר שנכתב על ידי חכם מקובל שהשיג ראייה שורשית ועמוקה על מבנה המציאות.

הנה דבריו של בעל הסולם (המקובל הגדול של המאה העשרים):

"הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו ע"ה וכן נדפס על השער של הספר, אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתושבע"פ. וע"כ כמעט שאין לנו שום ספר חוץ מספרי התנ"ך שהיה מזמן מוקדם לדורו של ר"ע, מטעם האיסור הנודע אשר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב, אלא אחר חורבן ביהמ"ק והתפזרות האומה מארצה היו יראים שלא תשתכח תורה מישראל והתירו הכתיבה מטעם "עת לעשות לה' הפרו תורתך"…"

(מתוך מאמר: תולדות חכמת הקבלה)

יש בעיה סגנונית עם יחוס ספר כזה לרבי עקיבא מאחר שקשה להאמים שהתנא הידוע היה כותב אותו בסגנון כזה שהוא שונה לחלוטין מהדרך שבה כתבו התנאים ורבי עקיבא בכללם.

ספר היצירה והפלפולים סביבו מעורר, אכן, התפעלות אין קץ ביכולת החשיבה המופלאה, המופשטת והגבוהה כ"כ ועם כל ההתפעלות והכבוד, עם הגאונות גם השגעון והטרוף הזה שבדת כיצד זה מדמים עצמם חכמנו היהודים ירום הודם כחולקים סוד עם הבורא????
ועוד סוד הקיום והבריאה.
האל לחש להם באוזן או שאברהם אבינו דווח להם על "שיחות ומחשבות עם האל מסביב למדורה"

בס"ד

מומלץ מאוד לקרוא את מאמר מרן בעל הסולם זי"ע "תולדות חכמת הקבלה" בעיון, . היות ומאמר זה עונה בדיוק לטענות המשכילים למיניהם שדעתם אינה שייכת כלל לכל מה שקשור לקבלה.

יש להבין, כי אין שום סתירה בעניין סגנון ולשון הכתיבה. היות והחכמים (המקובלים) היו מתשמשים בכל רובדי לשון הקודש. אתה יכול לראות זאת בספר התורה, במשנה (עיין במסכת אבות פרק א'), ספר הזוהר הקדוש והמדרשים. וגם ניתן לראות זאת גם כיום בכתבי המקובלים כמו שניתן לראות בספרי בעל הסולם ובנו הרב"ש זי"ע, כאשר ישנם מאמרים בסגנון שנקרא "עבודת השם", ויש סגנון ממש מאותו מחבר שהוא בסגנון "חסידות" וכן תוכל לראות גם שבעל הסולם משתמש בלשון חול של אנשי השכלה וכן שפת הקבלה (תלמוד עשר הספירות, פתיחה לחכמת הקבלה, יד בנימין). וכן ישנה את לשון ההלכה. וזה נמשך עוד מקדמא דנא, עוד קבלת התורה בהר סיני. אלא, העניינים לא נכתבו, מפאת הדורות שהיו זכים יותר ביחס לדורינו זה.

לכן, דעתך רק מטעה אותך, היות ואתה משתמש בביטויים של אנשים ללא השגה רוחנית. מומלץ מקרב לב להיות קשוב יותר לבעלי ההשגה כמו האריז"ל, בעל הסולם, הרב"ש, הרב קוק, אדמורי החסידות ומקובלים כמו אור החיים הקדוש, הגר"א, רבי נחמן ורבינו הרמח"ל זצוק"ל.

בס"ד

ספר היצירה הוא ספר קבלה. לצערי, עדיין רבים בעולם הזה אינם יודעים ומודעים להגדרות של "קבלה" (הידיעה כיצד לקבל את האור העליון), "מסטיקה" (כל מה שאינו מושג בהגדרה ברורה. וזה מלשון "מסתור", כלומר "הסתרה" הנובעת מ"סתירה" בין העליון לתחתון), "דת" ("דת"- בחינת אמונה למעלה מהדעת, שדרכה מתגלה האות "ע" שהיא בסוד אור החכמה המעלה את האדם לחיבור גלוי עם הבורא, ואז ה"דת" נעשית ל"דעת"), "אמונה" (בחינות הקרבת הרצון לקבל וזביחתו שבכך משתווים לבורא), "לשון קודש" ("לשון" שהוא בחינת "משפיע" המתגלה, כאשר האדם משכיל להיבדל במידת מה מעל היצר "הרצון לקבל לעצמו", כי כל מה שהוא נבדל מהרצון להנות לעצמו הוא בחינת "משפיע" הנקרא גם "קדוש". וזה בחינת עברית-מלשון השגה אשר "מעבר" למדרגת ה"עולם הזה").

ספר היצירה הוא לא תחת הגדרת ה"מיסטיקה"! זוהי הגדרה שגויה למשעי מצד חוגי ה"משכילים" אקדמיים למיניהם.
השימוש הנכון בספר יצירה הוא מתגלה רק למי שקיבל את הרצון לתקן את הרצונות שלו כלפי הבורא, היינו, שיהיו בהשוואה עם מידות הבורא. כך שכל עניין המושגים "בריאת עולמות" זה סוד של גילויי הדביקות בבורא ברוך-הוא.

ספר היצירה נכתב בעברית, משום שהיא לשון ה"מדבר". היות שבחינת ה"מדבר" הוא הקשר בין הנברא לקונו יתברך, שזה סוד הכתובים "וידבר השם אל-משה לאמר". וכמו שכתוב ב"שיטה המקובצת" על מסכת נדרים, כי שאר לשונות אומות העולם הם כינויים ללשון הקודש. ופירושו, שלשון הקודש היא הלשון היחידה שקיימת, ושאר הלשונות הן בחינת "אחוריים" (כינויים) ללשון הקודש, כלומר, ביטוי ה"עברית" ב"פריזמת העולם הזה". וככל שהלשון מאומות העולם "רוחנית" יותר, כך היא מצטיירת לנו, שהיא דומה יותר ללשון הקודש ("עברית"). והראשונה במעלה לאחר העברית היא ארמית לניביה. כמו שנכתב הזוהר הקדוש והתלמוד.

כל ההגדרות האקדמיות רק מרחיקות ומסתירות מהפירוש והמשמעות האמיתיים. זה אינו ספר ילדים, ואינו נכתב ח"ו על ידי מישהו זולת אברהם אבינו ע"ה ותלמידיו המקובלים (להבדיל מאנשי אקדמיה שאין להם אחיזה ברוחניות ולו במשהו ולכן מחפשים אחיזות חיצוניות בשכל האנושי המצומצם ע"י השערות חסרות כל קשר למושא הנ"ל שאליו הם מתכוונים).

אכן, הקשר בין לשון הקודש וספר היצירה הוא שכל אות ואות בלשון הקודש, שבה השתמש אברהם אבינו ע"ה ובית מדרשו, מורה על הקשר בין הבורא לנבראים שנאמר "אות היא לעולם". כי האותיות הם כלים, שדרכם מתגלים הקשרים עם הבורא, בסוד "בריאת העולמות". ויש לדעת, שכל עניין העברית היא שפה קבלית, אשר אותיותיה הם כלים על גבי כלים (שכל אות היא מורכבת מאותיות נוספות, ואות היא בחינת כלי, כנ"ל. ולא כסברה המוטעית שכל אות היא סיגנון של עצמים בעולם הזה ח"ו, אלא אותיות המורות לנו על אופני חיבורים עם הבורא) המרכיבים קשר שהוא "אות" בין הבורא לנברא.

אנשים יכולים לכתוב ברבדים שונים של שפה נכון .
ועדיין אין איש שיכול לכתוב בצורה שונה לחלוטין מסגונו הרגיל בלי שימצאו לכך איפה שהוא אינדיקציות .
כמו כן יש להבין שהטענה כאן שאתה מתעלם ממנה היא לא שרבי עקיבא כתב בסגנון של דור אחר ,אלא שהוא כתב בסגנון מיוחד במינו ספציפי שאיש לא כתב כמוהו לפניו או אחריו שהיה מנוגד וסותר לסגנון הרגיל שבו כתבו הוא וחבריו שהי סגנון של ציטוטים ואמירת דברים בשם אומרם .ובוודאי ובוודאי כאשר מביאים דברים מהתנ"ך.
והנה רבי עקיבא פתאם שכח את הסגנון הזה ונמנע לצטט כאשר הביא ציטורים ואף נמנע מלהזכיר את שמו של התנ"ך והתורה בכלל.
לא סביר בלשון המעטה שרבי עקיבא אם היה כותב ספר יצירה היה נמנע מלהזכיר את מקורות הציטוטים שלו.
ולגבי הטענה שאברהם על פי המסורת כתב את ספר יצירה.זוהי מסורת בלבד שאפילו בעל "הסולם " גדול המקובלים במאה העשרים פיקפק בה. אין לכך שום אינדיקציה בטקסט חוץ מזה שאברהם מוזכר בו ( בגוף שלישי )( אפילו לא נאמר שהוא כתב את הספר .

ציטוט מפורום "לכמת הקבלה ".

שנינו מדברים בהגדרת משמעויות שונה. אתה

מדבר בעיקר בהגדרות חיצוניות לפי שרוב העם מכיר ברחוב, דהיינו, הלשון המדוברת (העברית הישראלית החדשה, כפי שנתחדשה ע"י חוגים שאין להם קשר לעבודה פנימית, לפיכך הלשון המדוברת היא חיצוניות המכסה על המשמעויות האמיתיות והן בונות את "לשון הקודש"). ואני מתייחס למשמעויות הפנימיות של העברית שז"ס "לשון קודש" (ראה מהות חכמת הקבלה- הממשיות שבחכמת הקבלה, שפת המקובלים. עש"ה).
ואצטט מתוך "מהות לחכמת הקבלה" בעניין "מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו": "אולם השפה זאת, הגם שמסוגלת מאד מאד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי החכמה, יותר מהשפות הרגילות, כמו שהובא לעיל, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים ושרשיהם, כי היחסים הללו אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השורשים העליונים, כמות שהם ברוחניותם, לעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה". עכ"ל. (מומלץ מאוד להמשיך לעיין בהמשך העניין).

אם כן, נמצא שלא שייך עניין של היגיון פשוט, כי אדם ללא השגה אין לא בכלל תפיסת המציאות האמיתית, באם רוצה לחקור ולהבין את מקומו, לבד ההשגה שהבורא יזכה את האדם. "הגיון פשוט" לא מקנה פטור למי שרוצה להבין את המציאות הממשית והשלמה. אלא, האדם צריך להגיע למצב שנקרא "השגה" בכדי להבין את המציאות על אמיתותה! לכן, הטענות והמסקנות של כל מיני חוקרים חיצוניים אינן רלוונטיות. אלא, משום ששום דבר אינו מיותר במציאות הנעלמת שלפנינו (הנקראת עולם), אזי גם יש מקום לחוקרים אקדמיים, מטעם שכל מי שעדיין לא זכה להיכנס לעבודה המביאה את האדם בסוף התהליך למטרת הבריאה, הנה נמצא בהגדרות ב"עולם הזה". ומתוכן אט אט גדל והמקום מכין אותו להתגלות "הנקודה שבלב" (נקודת הנשמה שמשמעה הוא גילוי רצונות שהם חסרונות לבורא).

ובעניין ספר היצירה- ההסתמכות על עניין "ציטוט המקורות" אינו טיעון כלל. ואדרבה סגנון ספר היצירה הוא תואם מאוד את סגנון השינון שנהגו בו התנאים ("תנא" לשון ארמי למובן "שינון") עוד טרם הותרה הכתיבה (ויש להבין גם עניין התרת הכתיבה, שאין זה רק עניין כפשוטו, אלא מסובב מתהליך ההשתלשלות וירידת הדורות וזה טעון ביאור בפני עצמו). והתנאים הם חלק משרשרת ארוכה של מקובלים עוד מימי אברהם אבינו דרך מעמד הר סיני (ראה משנת מסכת אבות פ"א משנה א'), שבהם הם השתמשו בשינון זה (ראה התייחסות בעניין זה בפירוש הר"ן בתלמוד בבלי מסכת נדרים), אלא שלראשונה השינון הזה החל להיראות על הכתבים רק לאחר חורבן הבית השני (מוחין דנשמה שהסתלקו וזה גרם לעניין של "עת לעשות להשם הפרו תורתך", היינו, נפילה למדרגת ה"עולם הזה" של גוף נשמת אדם הראשון הכוללת המיוחס לרוב העם, לבד הראש שהוא מתייחס לצדיקים שהם מדרגות של המקובלים). ולכן כדאי לחזור בעיון יתר על דברי בעל הסולם בפסקה המתחילה את המאמר "תולדות חכמת הקבלה".

הנה, אנו רואים שכל ספר היצירה, אשר לשונו היא לשון שינון בסגנונה (לשון קצרה ותמציתית) הוא ערוך ומסודר כמשניות (י"ד משניות בפ"א, ו' משניות בפ"ב, ט' משניות בפ"ג, ט"ז משניות בפ"ד, י משניות בפ"ה, ז' משניות בפ"ו) אשר אינן מפריזות בשימוש בציטוטים מהמקרא וסגנונן נקרא "שפת ההלכה (ראה התכתובת הקודמת שעניתי לך). והנה בפ"ו משנה ז' ישנם ציטוטים מהמקרא, אשר מסכמים את עניינו של ספר היצירה והוא גילוי אורו יתברך בבחינת ל"ב נתיבות חכמה והשתוות הצורה בין האדם (אברהם אבינו ע"ה שהוא מגלגולי נשמת הצדיק שבאדם הראשון המחדש את נתיב התיקונים בשתא אלפי שני דהוי עלמא, והוא מסכם אלפיים שנות תהו) לבורא. ומתייחס לגמר התיקון הפרטי גם של אברהם אבינו ע"ה, היותו תיקן את בניסיון העשירי ב"עקידת יצחק" את בחינת הקו שמאל שלו (בסוד יצחק שה"ס קו שמאל דגמה"ת) הנקרא גם "חכמה דשמאל" או ל"ב נתיבות חכמה (כי חכמת התורה מתגלה לתחתונים שה"ס העשירי, המלכות, דרך קו שמאל. ועל כך מומלץ לעיין בדברי בעל הסולם זצ"ל ב"פתיחה לפירוש הסולם" בעניין "שלש מיני חכמות שבאצילות" אותיות מ"א -מ"ה וכן במאמר י"ט של הרב"ש זצ"ל הנקרא "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה" משנת תש"ן).
וכן, שים לבך כיצד הסיום של ספר היצירה אשר הולך לפי הקו של סיום המשניות והמסתות התלמודיות!

ובעניין המסורת אין זה גורע ח"ו אלא מוסיף, כפי שמובא במסכת אבות פ"א משנה א' ובעוד מקומות העיקרון של הקבלה מרב לתלמיד המבין מדעתו, היינו, השגה!! וחבל, להיצמד לדעת העמך הנופל בהבנה ובתפיסה שזה שמסורת זה תרבות ופולקלור שרירותי ח"ו שהוא שפל לאור התרבות והקדמה, לכאורה שבה שרויה האנושות.

ובעניין מה שכתבת "שאפילו בעל "הסולם " גדול המקובלים במאה העשרים פיקפק בה"- קביעה זו מצריכה ביסוס. אשמח לראות זאת, היות ואני די מכיר את כתבי בעל הסולם ולא זכור ביטוי כזה של בעל הסולם. לבד פקפוק אחד שבעל הסולם התייחס בדבר אמיתות של ספר אלמוני אחר הנקרא "עמק המלך" אשר המליץ לגנוז אותו. ואולי אתה מתבלבל עם זאת.

איני כאן בא לשכנע אלא להעמיד במקום את כל העניין של הגדרות והמושגים כפי שהם מצויים בעבודת השם, היינו, ב"לשון הקודש".

"וזה הובא למעלה והנה זה שוב :
"הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו ע"ה וכן נדפס על השער של הספר, אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתושבע"פ.
(מתוך מאמר: תולדות חכמת הקבלה

הנה דעתון של בעל הסולם שדחה את האפשרות שאברהם אבינו כתב את ספר יצירה.וגם ברור למה .שהרי אם אברהם אבינו כתב אותו איך ייתכן שיש בו ציטוטים ברורים מספרי תנ"ך שה מאוחרים לאברהם ?
ברור שכתב אותו מישהו שהיה מאוחר לאברהם אבינו וכבר הכיר את הספרים האלו .

רק מה אותו מישהו בניגוד לתנאים בנוסח רבי עקיבא לא טרח להביא דברים בשם אומרם.הוא ציטט דברים מהתורה אבל לא טרח לציין זאת.
למה הדבר דומה ?
לכך שרבי עקיבא יצטט באחד מדיוניו את "שיר השירים " .אבל לא יטרח לציין שהוא מצטט את שיר השירים .
או שרבי עקיבא יצטט מספר "שמות".אבל לא יטרח לציין שהוא מצטט מספר שמות .
או שרבי עקיבא יצטט "מהנביא ישעיהו "
בלי לטרוח לציין שהוא מצטט מהנביא ישעיהו .
ויציג את הדברים כאילו הם מדעתו ומשלו בלבד.
ספק רב עם רבי עקיבא היה עושה דבר כזה באחד מדיוניו וספק רב אם היה עושה זאת בדיון כמו ספר יצירה

כדאי לעיין היטב בתגובתי, אלא שאשמח להקל במלאכה זו ואדגיש את העיקרון לבל יתבלבו, כי מה שבעל הסולם כתב ב"תולדות חכמת הקבלה" בתחילתה, והוא שבעל הסולם כלל לא מתייחס לעניין מי כתב את הספר כלל אלא מתייחס לגבי הנסיבות שהביאו את החכמים לכתוב את הספר כפי שנכתבה ונערכה המשנה בתקופתם, והסמכות הרבנית הייתה רבי עקיבא באותה תקופה. הבן היטב!
"הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו ע"ה וכן נדפס על השער של הספר"- יש להבין, כי אברהם היה הראשון לתיקון שבירת הכלים ששורשו בחטא עץ הדעת טו"ר של האדם הראשון, אשר נשבר לנשמות דראש ונשמות דגוף. אשר אברהם אבינו ע"ה הנקרא "אבינו" משום ששייך לנשמות הראש שבהם נתגלתה גדלות של כלי הקבלה וזה סוד בחינת הישסו"ת בחכמת הקבלה המתייחסת לצדיקים בעלי גדלות כלי הקבלה, והראשון שבהם הוא אברהם בסוד "וירא השם אל-אברם ויאמר אליו אני-אל שדי התהלך לפני והיה תמים" (בראשית, לך לך, י"ז, א'). ממש לפני שנתברך בכל וקיבל כמשכון את תוספת האות ה"א בסוד ה"א זעירא של משה רבינו והשאר ראה בספר הזוהר פ' בראשית אות רל"ד מאמר "משה וב' משיחין" (הנה אתה רואה כאן שאין מוקדם או מאוחר בתורה, היות והתורה היא נצחית בסוד "תוכנית מחשבת הבריאה). ומדוע הראשון? הרי היא אדם הראשון. נכון. אלא, שלאחר החטא החלו חלקי האדה"ר שלא נשברו (בחינת צדיקים) לברר את חלקי האדה"ר שנשברו (בחינת דור אנוש הנקראים נוקבא הנקראת גם "אשה, לשון "נשיה" משום שמדובר על בחינת נקב היינו מקבל שהוא ההיפך ממשפיע, לכן משכיח את מי שנמצא תחת שליטת היצר שהוא הרצון לקבל אך לעצמו את בחינת מעלת הקדושה שהיא להשפיע ח"ו, וזה מתייחס לבחינות הרוחניות בגבר ובאישה, אבל בעיקר מדובר כאן על הנוקבא שבזכר על כך עיין אות פ"ח "ב' מצבים שבמלכות" ב"פתיחה לפירוש הסולם"). ולכן, חכמת הקבלה במרוצת הדורות אחר החטא נשברה כתוצאה משביה"כ והתעוותה מכוח "אחיזת הקליפות", ונשמות הצדיקים בררו אותם, אלא כמו כל עניין במציאות יש תחילה מצב של "קטנות" המביא למצב חדש הנקרא מצב של "גדלות", לכן עד אברהם אבינו התיקון היה בבחינת מקיף, היינו, בהקפה, וזה נראה בעולם כצדיקים שלא ביררו בעצמם את הכלים מהקליפות, אלא ע"י חסותם בחיק הבורא כילד התלוי בהורה, ולעומת זאת אברהם אבינו ע"ה היה החלק הראשון בנשמת האדה"ר אשר התחיל לברר ולתקן עם גדלות כלי הקבלה בסוד "התהלך לפני והיה תמים", היינו, כאדם גדול העשוה כבר בבחינת ד"לפנים משורת הדין", היינו, שעובד עם כללות כלי הקבלה בסוד "והיה תמים". כלומר, שאברהם הוא הראשון לתקן את העיוות התפיסת חכמת הקבלה שרה בעולם המובא בתורה כ"דור המבול" ו"דור הפלגה" (מגדל בבל) אשר שניהם מורים על בלבול ששרר עד גילוי מחודש של חכמת הקבלה האמיתית דרך חלק מיוחד של נשמת האדה"ר הנקרא אברהם אבינו ע"ה. את השרידים לבלבול הקדום ההוא אנו יכולים לזהות בחכמת המזרח בעיקר ע"כ הם נקראים "עבודה זרה" משום שבימים עברו, בדור אנוש, התחיל אותו בלבלול בדרך, צורה ואופן עבודת השם, אשר הספירות שהם הכלים, היינו, האמצעים הפכו להיות המטרה, וזה ענין "אלילים", ואז בא אברהם והחזיר את הסדר על כנו, היינו, הדגיש שאין ריבוי ואלילים וניתץ אותם, היינו, הוכיח והראה שכל הספירות הן בסוד "אחד יחיד ומיוחד", כלומר, הספירות האלה הן חלקים של נשמה אחת, כלי אחד, שיש לחדש הקשרים ביו הספירות ע"י עבודת המידות להשגה, השגת רצון השם יתברך ויתעלה, שבהעתקה בעולם הזה, זה בא לידי ביטוי בתיקון היחס כלפי הזולת, וככל שמתקנים את הקשרים, היינו הספירות, כי כך מתגלה הבורא לאדם ככל שהאדם משווה צורתו לבורא בעת שהאדם נכנס לקבוצת חברים שהם בעלי מטרה זהה והיא להגיע לאהבת השם, היינו, אהבת הזולת! וזו תורת אברהם אבינו שאותה העביר כמידע מפה אל פה לתלמידיו ובכירו יחידו הוא יצחק אבינו ע"ה והוא סוד ספר היצירה. שבהמשך הדורות נאלצו לכותבו בזמנו ובהדרכתו של רבי עקיבא רבם הראשי של ישראל באותה תקופה.

הוא ואשתו שרה גיירו באוהלם אנשים ונשים – כלומר, לימדו אותם את התורה – את חוכמת הקבלה.
הראשון שהשיג את מטרת הבריאה היה אדם הראשון – מכך קראו לו אדם, "אדמה לעליון".
הוא היה הראשון שדימה עצמו לכח העליון.

על מנת להבין את סגנון כתיבתו של בעל הסולם יש להשקיע קצת זמן בכתביו.
מבחינה עניינית – בקטע שהבאתי הוא בסך הכל מביא את הדעות החלוקות בעניין.
המחלוקת נוצרת לא על בסיס סגנונות כתיבה,
אלא על בסיס המדרגה שכתיבת הספר מתאר.
את ספר הזוהר כתב רבי שמעון בר יוחאי,
לא בגלל סגנון הכתיבה המוזר….אלא בגלל שכל החכמים המקובלים שהסתכלו בספר ועיינו בו הבינו שרק אדם במדרגה שרבי שמעון הגיע אליה, הוא יכל לכתוב כזה ספר.
אין פה חקירה חיצונית אלא פנימית – הבנת ההשגה הרוחנית.
וזה ההבדל המהותי בין החוקרים באוניברסיטה לבין חכמי ישראל המקובלים לדורותיהם.

ציטוט: "אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתושבע"פ". עכ"ל:

ראשית, ידעתי מתחילה שמסקנתך מתבססת על האמור במאמר הנ"ל. אלא, שרציתי שזה יבוא ממך. כעת אוכל להתייחס לדברי בעל הסולם והם די ברורים. כפי שציינתי בהתכתבותי הקודמת, וזה מה שבעצם מה שבעל הסולם מאיר למעיינים, כי ספר היצירה לא נכתב עד שהותרה כתיבת ועריכת המשנה והזהר הקדוש מו הסיבות האמורות בתגובתי הקודמת (עש"ה).

והנה, מרן בעל הסולם כותב בפשטות ברורה, כי בימיו של רבי עקיבא, אשר היה המקובל הגדול אשר מכונה גם "עמוד התורה" ובמיוחד בתקופת פורענות בסמוך לנפילה הרוחנית שבישרה את בא הגלות הארוכה שבה העולם שרוי כעת הנקראת גלות אדום (ראה סוד שבירת ז' מלכין קדמאין בקבלה-פתיחה לחכמת הקבלה ותע"ס) ואכמ"ל, בימיו הותרה החכמה שהייתה משוננת בעל פה בפיות המקובלים עד כה, כעת היה אף מצווה לערוך אותה כפי שעשו תלמידיו וממשיכי דרכו של רבי עקיבא והעיקריים בהם בעניין גילוי התושב"ע הם רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה והרשב"י בעל ספר הזוהר הקדוש והתיקונים. והנך רואה, כי בעל הסולם כלל לא פקפק ולא דחה, ותשובתו של בעל הסולם פשוט מבהירה לקורא את עניין כתיבתו ועריכתו ולא כלל מי בעל ספר היצירה עצמו, ממש כמו שהמשניות הן עריכה שנעשתה ע"י ה"רֶבִּי" (רבי יהודה הנשיא), הרי הן נאמרו ע"י מקובלים בני תקופת המשנה (התנאים) וכן כך ה"ברייתות" וכך גם נחתם התלמוד בתקופת האמוראים. לכן, קביעתך היא על סמך דעתך, וחבל להוציא מן ההקשר את דברי המקובל ולהיחפז במסקנות לא מסקנות ושום דבר לא ברור לפי ההגיון הפשוט של האדם בעולם הזה כאשר אינו בעל השגה.

עניין שני:
ציטוט: "איך ייתכן שיש בו ציטוטים ברורים מספרי תנ"ך שה מאוחרים לאברהם ?"
לפני שאתייחס לקושיה הזאת, יש להבין מהו "ספר" במשמעות הפנימית יותר, כפי שחז"ל (בעלי ההשגה הנקראים מקובלים אשר הגיעו למדרגות נעלות מאוד לקראת גמר תיקון הנשמה הפרטי בסוד "מחיי המתים", כפי שנאמר על התנאים והאמוראים אשר חתמו שרשרת נכבדה מאוד של מקובלים במדרגות גבוהות אלה) התכוונו בשפת הענפים הנקראת "לשון הקודש".

הנה, פירוש המלה ספר הוא לשון "ספירה" ופירושם הוא "גילוי"! (ראה תע"ס חלק ב' פרק א' עיין בכל הפרק והנה ציטוט קטן מתוכו "והשם ספירה מורה רק על אור וכלי ביחד, כלומר, שהאור העליון מלובש בכלי, אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי "ספירה", משמעותה ספיריות ובהירות". עכ"ל.

וזה עניין אדם בעל השגה הזוכה לגילוי הנהגתו יתברך ויתעלה בעולמות שברא, לעומת מעין בריות המתקיימות בגופים בעולם הזה, אשר הן להם שכל אלוקי לראות ולהבין. ולכן, כל מה שלא מתקבל למי שאינו "בר דעת" היינו בעל השגה (כי "דעת" זה בחינת מידת חיבור של הנברא לבורא, וככל שדומה לו במידות כך גם זוכה לגילוי נסתרות, היינו, גילוי כל מה שעומד בסתירה לרצון לקבל לעצמו, וזו היא גילוי חכמת הנסתר, היינו, גילוי סוד ההשפעה, ומדוע סוד, כי הוא בסתירה למי שאינו בעל השגה, ובמקום זאת אותן בריות סובלות מקושיות ששכלן הקטן אינו מקבל). וכמו שכתוב בספר היצירה ומבואר יפה ב"מבוא לספר הזהר" של בעה"ס זי"ע (אותיות ח-י, מומלץ ביותר!), כי הגילוי מורכב מג' בחינות: ספר (האורות העליונים), סופר (הכלי המקבל אורות העליונים הנקרא "מקובל" בסוד "לשוני עט סופר מהיר", תהילים מ"ה) וסיפור (בחינת ספירת ה"דעת", היינו "גילוי דעת" בסוד "לבנת הספיר"). מכאן תבין, כי השורש ס.פ.ר מורה על בחינות גילוי לחוץ ("חוץ"=עולמות בי"ע, היינו מחוץ ל"אצילות" שזה בחינת "אצלו") ותבין גם הקשר במידת מה, למשל, בין "סופר" ו"ספר", היות ושניהם מגלים בחינות בהרגשת המציאות, אשר סופר מגלה בחינה רוחנית וספר מגלה את הראש, בעת הסרת השיער, אשר בחמת הנסתר ה"שיער" מורה על הסתרה. לצערי, אני כותב בקיצור רב ובקידוד על קצה הקצה היות וזה פורום ואיני רוצה להלאות בקריאה (ואתה רואה את גודל תגובתי, כי מילים אינן מספיקות).

וכעת נוכל להבין את עניין הקושיה שלא מתיישבת בדעת הבריות בעולם הזה, כאשר היותן שרויות מחוץ להשגה רוחנית (אינם מודעים לקשר עם הבורא), והיא "איך ייתכן שיש בו ציטוטים ברורים מספרי תנ"ך מאוחרים לאברהם ?"
והתשובה היא אחת "השגה"! ואתייחס לעניין ההשגה, משום שבחינת חוסר ההשגה אתה חווה אותה במלואה, כפי שזה בא לידי ביטוי בעצם שאלתך המציגה קושיה שכיחה זו.

הנה, "ספר" טומן בו את כל המידע, ה"גנום" הרוחני, שטרם התגלה לקורא. הרי ידוע, כי בספר יש התחלה, אמצע וסוף, ושם הכל רשום. אלא, חווה הקריאה עובר מאות לאות וממונח אחד למשנהו, ממש כמו כורה פחם במערה שעולמו הוא היכן שרגליו עומדות ולא משיג מה לפניו אלא רק מה שכבר חווה והתגלה לו בדרך. אדם הכותב ספר הוא בעצם עבר כברת דרך, וכעת מספר (מגלה) מה חווה והשיג לאלה הבאים אחריו, כמו תלמיד י"ב יכול לספר לתלמידי כיתה א' מה הם עתידים ללמוד כמו שבעל הסולם מציין ב"מבוא לספר הזהר" באות ח' את דברי ישעיה הנביא בישעיה ל"ד "ונגולו כספר השמים". אלא, שלגביהם זה סתום ותמוה, מדוע מכניס את המאוחר כעת, וחשוב להבין כי זה עניין המצריך הבחנות רבות.
והנה כתוב בתע"ס ח"ב פ"א מהו ההבדל בין "ד בחינות" ובין י ספירות", היינו מתי יש לקרוא לכלי בשם בספירה וזאת לשונו: "צריכים להבין ההבחנות, שבשמות של עשר הספירות, כי פעם אנו מכנים אותן בשם ד' בחינות, כנ"ל, ופעם אנו מכנים אותן בשם יחידה חיה נשמה רוח נפש וכו' כי בשעה שאנו מדברים על בחינת הכלים ביחוד, כלומר מבחינת החומר של הנאצל בלבד וכו' בשם ד' בחינות שברצון לקבל כנ"ל וכו' וכשאנו מדברים על הכלים בלבד, אלא שאנו צריכים להדגיש את רשימות האורות, שיש בהם בעת שהם ריקנים מהאור המיוחס להם, אז מכנים אותם בשם: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות" עכ"ל. והדבר הוא פשוט, כי כל מה שהאדם מזהה ע"י מוחו החומרי בעולם הזה, הוא העתקה הנמוכה ביותר של בחינת הא"ס שממנו האדם השתלשל עד לשכחה הגמורה הנקראת "ארץ נשיה", אשר היא "שכחה" לכן הבריות נקראות בבסיסן הקיומי כ"אנשים ונשים" לשון "אנושי" שהוראתו היא "נשיה", כמור לעיל, כמו שכתוב בספר בראשית שהשכחה בדור אנוש נפלה לעולם "נשיה" (שכחה) שזה סוד "הנפלים היו בארץ" ועיין גם בזוהר הקדוש על פרשת בלק מאמר "הצפור".

ולסיכום עניין הזה, כל מה שהצגתי זה מיני ים בקשר לעיקרון פשוט הפועל עלינו והוא שיש "מחשבת הבריאה" הטומנת בתוכה את כל מה שהיה, כל מה שהוא הוה וכל מה שעתיד להתגלות. אלא,שזה בבחינת "כוח" לגבינו. וככל שהכלי הרוחני גדל, כך גם הראיה למרחק היא גדולה יותר, כמו שטייס הממריא אל על ואט אט מגלה מרחב גדול יותר, אלא הפסוק המדוייק לכך הוא "מנשרים יקלו", היינו, שלא רק המרחב הכמותי נגלה לעינינו, אלא גם האיכות שיא כמו ראייתו הכפולה של הנשר הרואה גם פרטים בבהירות רבה על אף ריחוקו ממנה וזה מרמז על תיקון קו אמצעי. ולכן, כך בזהר אנו פוגשים דמויות שהן מכל מיני תקופות, היינו, דמויות מן המקרא (עבר) משנה (הוה) תלמוד (עתיד), וזה מראה את מעלתו של הרשב"י זי"ע ותלמידיו הן בהתקשרות עם שאר חלקי נשמות הצדיקים הגדולים שהם נשמות שורשיות לנשמות מקובלים קטנות יותר מן העבר, ההווה והעתיד, והן ביכולת הראייה העתידית של תהליכים וסוגי הנשמות שעתידות לפעול במשך זמן של "שתא אלפי שני דהוי עלמא" כמו גם גניזת הזוהר לדור האחרון שתחילתו זה אנחנו, ידידי (ששת אלפים שנה שהעולם קיים, היינו שהעלמה מגמר התיקון עודנה בתוקפה). כך גם האריז"ל שממעלת נשמתו יכול היה לזהות הקשרים של נשמות הצדיקים שקדמו לו (ראה ליקוטי ש"ס ו"שבחי האר"י" ועוד).

נמצא, שקל וחומר גם בספר היצירה שנתגלה מרום מעלת נשמת אברהם אבינו ע"ה

לפי מה שאתה אומר אין שום אניכרוניזמים ,משפטים מאוחרים שלפיהם אפשר לתארך יצירה מאחר שהכותב כברה ראה את כל מה שעתיד להיות ואת כל מה שעתיד להיכתב אחריו וטרח להכניס זאת מראש.
קל ופשוט פותר את הכל .אברהם אבינו קרא מראש את כל התנ"ך וידע בדיוק את כל מה שהולך לקרות והכניס זאת מראש בספר יצירה. ידע מה הולך לקרות לבנו יצחק לנכדו יעקב לנינו יוסף וכו' וכו'
אמנם זה מעלה שלל בעיות חמורות אחרות כמובן.אם ידע אברהם מראש את כל מה שכתוב בתורה מדוע פה ושם נהג בדרכים המנוגדות לחוקי התורה שבמצב רגיל אפשר פשוט להסבירן שהוא עשה זאת משום שאז עוד לא התקבלו חוקי התורה בעניין ?הרי ידע מראש מה שיתקבל בתורה .
הבא ונאמר שהתש'ובה שאתה נותן היא פשוטה מידי וקלה מידי.אם אדם יודע מראש על כל הספרות העצומה שעומדת להיכתב אחריו מדוע עדיין לא טרח לצטט מאיפה לקח מהספר שיכתב אלף שנה לעתיד לבוא ובכך להראות לכל את עומק השגתו ?

לגבי ספר "זוהר " כפי שמן הסתם ידוע לכם כבר הוכח שמי שכתב אותו לא היה רבי שמעון בר יוחאי אלא אדם בשם משה דה ליאון כנראה עם כמה עמיתים במאה ה-13 לספירה .
וזה הוכח בדרכים שונות ובהן הארמית המיוחדת במינה שאיש לא השתמש כמוה במאה השנייה לספירה לפניה או אחריה והיא בגדר המצאה פרטית של בעל ספר "הזוהר" .
והשגיאות המביכות לגבי הגיאוגרפיה של הגליל שמתגלות בטקסט הזוהרי שוב ושוב ומבהירות שמי שכתב/בו אותו לא היכיר כלל את ארץ ישראל והגליל ומעולם לא היה בהן. .
אבל זה כבר דיון אחר. אני כבר שמעתי חוקר ידוע של הקבלה אבי אלקיים שפתר את זה במחי יד בטענה שרבי משה דה ליאון כתב את ספר הזוהר בתקשור עם נשמתו של שמעון בר יוחאי
.אני מניח שכך אתם יכולים לפתור את שאלת ספר יצירה.
אבל עם כך מדוע התנא שתקשר עם נשמתו של מי שזה לא היה לא טרח לצטט כמקובל אצל עמיתיו ?

כדאי אולי להזכיר לחברים שהם מדברים עם אחד המומחים הבולטים – והנדירים – להמצאת סוגות. כלומר, אתה האיש שהמציא את ההיסטוריה של הקומיקס העברי, ונדמה לי שממש עכשיו אתה נופח רוח חיים במרגלית הדר ובצאלה איך-קוראים-לה.

שאלה טכנית (אני באמת מאמין שהזוהר נכתב במאה ה 13, רק בגלל שזה מה שכתוב במאמרים): האם לדעתך, בתור יוצר עבר מקצועי, כל כך קשה להמציא ארמית ייחודית ? אם כן, מדוע הם טרחו על זה כל כך ? מה המסר ?

(המאמר עצמו מרתק)

המדען היהודי נורברט וינר ידוע כיום כאב המייסד של תחום הקיברנטיקה ההפעלה של מכונות "חושבות " והוא השפיע מאוד גם על תחום התקשורת. עיון בכתביו מראה שרעיונותיו ביטאו דיון חדשני אך בהחלט לא חסר תקדים בנועזותו בשאלה מה מבדיל בין המכונה והאדם ,ומסקנתו היא תיאורטית שום דבר . מכונות יכולות להיות אינטליגנטיות בדיוק כמו האדם ,או אף יותר.ואין בכך כל רע.
.והשקפותיו אלו מבטאות לדעתי תפיסה קדומה הנמצאת אצל הוגים יהודים שונים ,וגם אצל סופרי מדע בדיוני שונים ממוצא יהודי כמו אסימוב ודיויד ברין..ומהן ניתן לצאת בהשקפה חסרת תקדים בפתיחותה כלפי ישויות שאינן "ילודות אישה". וכי "אין הבדל משמעותי ואמיתי בין אינטליגנציה מעשה ידי אלוהים ואינטליגנציה מעשה ידי אדם."
ראו
אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר
http://www.notes.co.il/eshed/58495.asp

לרגל פרסום המהדורה המקיפה ביותר של הספר המסתורי ביותר הקיים בשפה העברית "המדריך לבריאת יקום " ספר יצירה" שיצא לאחרונה בהוצאת המכון להוצאת כתבי הגר"א בשלושה כרכים עם פירוש הגאון מוילנה ועם פירוש על הפירוש ,אני מעלה סדרה של מאמרים של חוקרים ידועים על ספר יצירה ותולדותיו .
וכעת מוגש לפניכם מאמר מקיף של הפרופסור יהודה ליבס ,תלמידו של מייסד המחקר המדעי של הקבלה ,פרופסור גרשום שלום ,( שסדרה של מאמרים עליו תופיע באתר בהמשך ) שנחשב כיום לאחר מחוקרי הקבלה והיהדות בכלל הבכירים בעולם. ומאמר שלו על ההשפעות של ספר הזוהר על המשורר יונתן רטוש כבר פורסם באתר זה.
פרופסור ליבס חיבר את הספר המחקרי המקיף ביותר עד כה על ספר יצירה "תורת היצירה של ספר יצירה " ,שבו הוא מתארך את כתיבתו הראשונית של ספר יצירה למאה הראשונה לספירה ,זמנם של אישים כמו הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני ( שהוא מוצא את השפעותיו על ספר יצירה) ,ישו הנוצרי ושמעון מגוס . עידן שבו לראשונה מאז ימי הפרעונים המצריים החלו אנשים להתעניין בנושא כוחות אלוהיים של בני אדם אולי בהשפעת והשראת האלהתם מיד לאחר מותם או בעודם בחיים של קיסרים רומאיים כמו יוליוס קיסר אוגוסטוס ואישתו ליויה וקליגולה וקלאודיוס. עידן שבו אישים יהודיים כמו ישו מנצרת הוכרזו כאלוהים לאחר מותם אולי כתגובה לאותה האלאה של קיסרים ברומא. .

ואולי היה קשר בין הדברים ? רעיונות שעלו במרכז האימפריאלי ברומא חילחלו מן הסתם לפריפריה ביהודה.

ואולי הישפיעו את השפעתם על מחבר ספר יצירה אלא שזה לאחר שעבר על הטענות הפשטניות של הפגאנים ברומא והנוצרים ביהודה היגיע לכאורה למסקנה הרדיקלית מרחיקת הלכת מכל ואם זאת גם המובנת מאליה ביותר האפשרית ::

שבורא אינו חייב להיות דווקא או בכלל פוליטיקאי בכיר ואישתו.

וגם לא דווקא או בכלל משיח צלוב ביהודה.

מספיק שאדם וככל הנראה, בראש ובראשונה או אך ורק , יוצר וכותב יהיה בעל הבנה מספיקה ויכולת יצירה מספיקה ואז יוכל לברוא עולם או יקום.

לשם זה הוא אינו חייב להיוולד כישות אלוהית או להגיע לדרגה פוליטית בכירה או למות בצליבה.

וכאן במאמר זה מביא הפרופסור ליבס סקירה מפורטת של השקפתו לגבי זמנו ותכניו של ספר יצירה שעוסק לדעתו בתיאור פעילות באל . כדגם לחיקוי וכמודל לפעילות האנושית.
ראו
האלוהים כמודל לחיקוי

http://www.notes.co.il/eshed/58589.asp

לא מדובר על כך שאברהם קרא את כל התנ"ך….
מדובר על כך שכל ספרי התורה הקדושה – חוכמת הקבלה
מתארים את המדרגה שאליה הגיע כותב הספר.

ספרי קודש הכוונה לתנ"ך אבל הכוונה גם לתלמוד גם למשנה גם לשולחן ערוך…
הכל מתאר תהליכים בפנימיות האדם, העוברים על הרצון לקבל שלו, עד לגמר תיקון הנשמה.

אדם שמתקן את נשמתו מגלה שהוא עולם קטן – הוא זוכה להיכלל מכולם ומהכל ובכך מגיע לתחושת מציאות אינסוף ומתייחד עם הכח העליון.

אדם כזה משיג את מחשבת הבריאה ומכיוון שמחשבת הבריאה כוללת בתוכה את הכל גם את המעשה (סוף מעשה במחשבה תחילה), אז האדם הזה יודע ומבין את כל מערכת המציאות ומגיע להשלמה של ענף ושורש – גשמיות הנעתקת מהרוחניות.

והבעיה היא ספר שכתבו בעברית לא ידועה משום מקום אחר ובצורה לא ידועה משום מקום אחר.
אתם אומרים לי אברהם אולי העביר את המידע הכתוב בספר לדורות מאוחרים יותר.
אולי אבל זה לא אומר שהוא האיש שכתב אותו פיזית.
אגב גם למקובלים עצמם יש דעות שונות מי כתב את הספר ,ובשום מקום לא כתוב בצורה אוטורטיבית ברורה ש"ידוע לנו שאברהם אבינו כתב את "ספר יצירה " מסיבות אלו ואלו" .
לא הם רק שיערו את זה. זה אפילו לא מקביל לספר הזוהר שם נטען במפורש ששמעון בר יוחאי כתב את הספר.
אז הם אמרו שרבי עקיבא "כנראה " כתב את הספר וכאמור למעלה זה אכן אפשרי ואולי אפילו סביר שהספר אכן נכתב בחוגיו אבל בעייתי מסיבות שונות .

איני רואה כאן שום בעייתיות מסיבה אחת פשוטה, שכבר ציינתי בהתייחסותיי הקודמות, ואזכיר זאת בקצרה. וזאת, כי העניין אינו סובב סביב מי כתב או שיכתב אותו בפועל על-גבי נייר או קלף או חימר.

אלא, כאשר כתוב מיוחס, הרי הכוונה היא בבחינת שייכות לאותו בעל ההשגה שקיבל ראשון מסיבת המקום הרוחנ אליו הגיע המקובל, ובמקרה של ספר היצירה הרי הוא אברהם אבינו ע"ה, ודע שאין הכוונה שהוא כתב טכנית את הספר אלא הכוונה של המושג "ספר" היא גילוי הבורא במדרגה רוחנית מסויימת ולאחר מכן דרך העברת המידע לתמידי המקובל, שידוע לכולי עלמא שנעשה בעל-פה!!

ומה שמדובר על רבי עקיבא זי"ע מצד רוב הגדולים לרבות מרן בעל הסולם זי"ע, הנה כוונתם היא לגבי האמור לגבי דמותו של ר' עקיבא שהיה בעל הסמכא העיקרי באותה התקופה בקירוב לחורבן הבית השני, ואשר נחשב וידוע כ"עמוד התורה" אשר דרכו ודרך ממשיכי דרכו הקרובים, ביניהם ר' יהודה הנשיא שערך את המשניות ור' שמעון בר-יוחאי בעל ספר הזוהר, אשר גם הורה לכתוב אותו בבית מדרשן המצוצמם (האדרא רבא) בן מניין מקובלים, תלמידי הרשב"י, וזאת להבדיל מאברהם אבינו ע"ה שלא נכתב בזמנו ספר היצירה אלא נלמד בבית מדרשו הגדל בעל פה בשינון, הבנה ודעת!!!

ולכן יש הבדל בין ספר היצירה שלא נכתב ע"י אברהם אבינו אלא נלמד ע"י ידו בבחינת "הנפש אשר עשו בחרן"* (*חרן-היא בחינת ספירת המלכות אשר נמצאת במצב של הסתרה) כלומר "המיוחס"! וזאת לעומת ספר הזוהר שגם התגלה, נלמד ונכתב בהשגחת הרשב"י עצמו (היות ונכתב בסגנון מדרשי ולא משנתי כספר היצירה ע"י רבי אבא, שידע לכתוב באופן של "מגלה טפח ומכסה טפחיים") בתקופה שהיה מותר לכתוב את התושב"ע, ולכן, בזהר כבר כתוב "מהתנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל".

ובעניין דעות שונות ומשונות מחוקרים למיניהם משוללי השגה רוחנית ולו הראשונית ביותר, חבל מאוד להסתמך עליהם, משום שאין על מה, היותם ללא השגה, כאמור, וכל מסקנותיהם הן מתוך השכל האנושי הרפה (לשון נשיה כידוע) המשנים דיעותיהם חדשות לבקרים ואינם רואים לימינם ולשמאלם. ומסקנותיהם הנלוזות מתוך ממצאים שלא תאמו את המבנה הגיאוגרפי, ושזו הוכחה בעניין אמיתות ספר הזוהר, זה בדיחה, היות ופני השטח משתנים ללא הרף אף גם בטווחי זמן קצרים ביותר (מאות ועשרות שנים), וכך גם בעניין הלשון הארמי של ספר הזוהר, אשר גם אותו חוקר ישראלי, גרשם שלום ז"ל, אשר אתה מעלה את ההיפותיזות שלו, אף הוא פקפק ולא היה בטוח ב"מחקריו" בעניין אמיתות ספר הזוהר, ולכן גם סתר את עצמו רבות, והתקשה מאוד לאמוד את הייחודיות בלשון הארמי של הזוהר שמאידך גיסא, הייתה מאוד איכותית בסגנונה. ואני, אשר בא מעולם הבלשנות המשווה האקדמי, והייתי ניזון מהשערות רבות של חוקרי בלשנות, יכול לומר בפשטות, כי המחקר הוא שברירי מסיבת היותו ללא "סמכין" אמיתיים, לדוגמא, עניין התיאוריה פרופ' חיים רבין ז"ל, אשר השערותיו היו בסיס איתן למשך עשרות שנים אשר חשבו שבדגם זה או דומה לו הייתה התפתחות הלשונות, והעברית היא בסה"כ "ניב", והנה בא יאיר שמרון והורס כליל את התיאוריה הזאת, והחוקר הקטן נשאר ללא קורת גג שלא נדבר על קרקע אמיתית (אם תרצה ארחיב בנושא הנ"ל). ואינם מבינים, וייתכן ולא עיינו בכתוב ב"שיטה המקובצת" על מסכת נדרים, אשר מאירה בפשטות, כי ישנה רק לשון אחת שהיא שפת הענפים הנקראת לשון קודש, אשר דרך פריזמת העולם הזה, היא מצטיירת לנו כ-ע' לשונות, וככל שהלשון זכה יותר הרי היא יותר מצטיירת, שדומה לעברית, לשון הקודש, והראשונה בע' לשנות אלה היא הלשון הארמית ל"ניביה" (היינו, פרטות מדרגותיה הרוחניים). ומי שאינו לומד את חכמת הקבלה בכלל ואת הזהר בפרט, יחד עם לימוד התלמוד והמשנה אשר הארמית בספרים הקדושים הנ"ל היא מגוונת, אינו יכול לראות,כי הארמית של הזוהר היא ארמית ארץ-ישראלית טיפוסית משלהי ימי בית שני (השימוש המרובה ב"נ" במקום ה "ר", תעתיק עברי, ויחד עם אוצר מילים עברי [שמי מערבי-צפוני] מראה את הארמית של הזוהר, כניב הקרוב ביותר ללשון הקודש, היינו, הניב ה"רוחני" ביותר מכל לשונות ה"אחוריים" הנעתקות מלשון הקודש בהאי עלמא).

ולגבי ה"תזה" של אותו חוקר "קבלה", אבי אלקיים, בכל העניין של תקשור וכו' אינו פוטר כלום לאף בר-דעת אמיתי, משום ש"תקשור" ועוד מושגים "ניו-אייג'יים", וכן מושגים יווניים ולטיניים כמו "איזוטריות", פסאדו-קבלה וגנוסטיקה, אינם שייכים לעולם הפנימי של היהדות והיא מהות חכמת הנסתר, לבד שמבלבלים את המעיינים בזאת, והמידע בעל המשעות האמיתית נכנס לערפל החושים, עד שקשה להתקדם ולו צעד אחד ברוחניות מחשש ל"אוטוסגסטיה" ח"ו. לכן, ידידי, הייתי ממליץ יותר לעשות "בדק בית" בכל הקשור לעולם הקבלה והיחס החיצוני כלפיה, כי אין הדעת משגת בשכל האנושי, זולת השגה רוחנית, אלא כאן חייבים ומחוייבים למלא אחר הדרכות המקובלים, אלה שהגיעו קשר אמיתי עם הבורא.

כל טוב!

בכתבי החוקרים המודרנים כי בבכירור אינך מכיר את התחום כפי שאתה טוען . .נכון שיש בינם ויכוחים גדולים אבל עם הזמן ככל שמצטבר הידע ברור יותר ויותר מה לא יכול להיות ומה כן יכול להיות .
בדיוק כפי שיש ויכוחים בין המקובלים .לדוגמה הטענה שהבאת על "חרן " שזה "חרן-היא בחינת ספירת המלכות אשר נמצאת במצב של הסתרה "משל זוהי עובדה מוכרת לכל בזמן שידוע לכל ומן הסתם גם לך שמפרשים קדומים הבינו את חרן לא כספירה ולא בטיח אלא כעיר חרן שבסוריה , שעליה מדבר ספר בראשית ןשלדעת מפרשים הקדומים הכוונה הייתה שבחרן הזאת יצר אברהם גלמים . ואמנם לדעת חוקרים מודרניים לא מן הנמנע שלכך הייתה הכוונה מאחר שבחרן הייתה בימי קדם מסורת של "הנפשה " של פסלים.
והפרשנות שהבאת אינה אלה פרשנות אידוטרית של איזה שהוא מקובל מאוחר ותו לא אלא שאתה מנפנף בה כאילו הייתה אמת מהשמיים בזמן שכל הפרשנים הקדומים היו תופסים אות ראשם ביאוש אם היו שומעים אותה והיו שואלים את עצמם מאיפה הוא הבין את זה. .
אני ממליץ שתקרא בעניין את מאמרו של הפרופסור יהודה ליבס שפירסם את הספר המחקרי המקיף ביותר על ספר יצירה ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שהוא קרא לכל הפחות כמוך בנושא ומן הסתם הרבה יותר.
ונכון הוא שגם התיאוריה שלו שנויה במחלוקת כפי שיתברר במאמר שיתפרסם באתרי בקרוב ,אלב לא בגלל קכיעות דוגמטיות של
השגה " השד יודע מאיפה אלא על סמך ניתוח מקיף של לשונות ,תרבות ,תקופה כתבים מקבילים וכו. .

המקובלים טוענים שהספר הוא הגילוי שקיבל אברהם אבינו.
מה זה משנה איזה מקובל כתב אותו? העיקר הוא להבין את הפנימיות של הספר. להתחבר לעולם הרוחני שמתואר שם.
האם הויכוחים האלה עוזרים בכך? האם זה עוזר בלקבל מענה על השאלה "מה הטעם בחיים"? האם זה עוזר לי להגיע לתיקון?

מה טעם החיים? – עצם החיים -החדפעמיים- עצמם.
וכל השאר – בוקי סריקי ודרכים 'לבזבז' את הזמן שהוא הלבנים של החיים. וככזה היא יקר לאין ערוך כי תמורת שום משהו שבעולם לא תקנה שעה שנאבדה ובוזבזה.

בס"ד

אתה נסמך מזה שנים רבות על כתבים של חוקרים למיניהם אשר לעולם לא יבררו בדרכם שבה הם הולכים מה יכול להיות ומה לא! באשר ל"חרן" אנשים הנמצאים התפיסת ה"עולם הזה" בלבד, הם טוענים בדיוק כמוך, שכל מה שמדובר על המשמעות, הם מכנים אותה "איזוטריה". ואין להם על מה להסתמך לבד מהתיאוריות הזמניות והתלושות מן העולם הרוחני, שאינן קשורות לחכמת הקבלה כלל. היות והם רואים זאת בהיבט חיצוני קיצוני לחלוטין, ואינם מבינים מדוע נקרא כך המקום בגשמיות כ"חרן", וזה אכן מתקשר לעשר הספירות המרכיבות כללות המציאות בסוד "אין סוף" (ואין הכוונה כלל למונח "אינסופי המורה על כמות ולא על כללות) כאשר "חרן" היא מצב רוחני גם-כן שגלוי רק לבעלי ההשגה, המצטיירים כ"דוגמטיים" למי שמחוצה להשגה הרוחנית, אלא אזכיר לך את העיקרון המנחה כל מקובל בסוד "מבשרי אחזה אלוק".

רק דע לך, עברית אינה כשאר הלשונות והיא לשון חיה! החל מן הדקדוק הפשוט והנגלה לשכל האנושי כמו: אותיות, תגין, טעמים, נקודות, הטעמות משתנות (מלעיל מלרע), אותיות כפולות (בגד כפר"ת), ערך מספרי וחילופי מקום האתיות, מבנה של "יסוד"-"בסיס שורש"-"שורש ראשוני בן ב' או ג' אותיות (בסוד בניין קומת הפרצוף השלם), שורש תנייני (תוספת "ש" בתצורת "שפעל" או "ספעל" לדוגמא "שינוי" משורש ראשוני נ.ו.י) ועוד. ואין להם אח ורע בשום לשון שמית ובשום לשון אחרת בהאי עלמא! ועד לסודות התורה בעניין לתמורות של אותיות קוליות וגרוניות וחכיות כמו שמרן המקובל האלקי הרב יהודה אשלג כותב:
"לשון הקדש:
יורה אשר הקדושה העליונה טמונה וגנוזה ומתבארת בה, אלא שצריכים לידע המפתחות דחילוף אותיות דכל מוצא דה' מוצאות הפה, וכן ב' הכוללים היותר משומשים בביאור הקודש, שהם יש אם למקרא ויש אם למסורת, כלומר, שעל פי רוב בא הכתב כמו שנשמע במבטא, וע"כ מכסים על מה שגנוז בהם, כמו בן שנבלע העין והיוד מחמת המבטא. (ע"ע בן ובת).
וכן זהב: זה הב. ולפעמים נחלפו מקומות האותיות כמו אומר מאיר, ואמירה ה"ס מאירה, ודבר ה"ס ברד, וה"ס היולי דחוכמתא, שכל החכמה העליונה מועתקת ומתבארת בה בסוד אנקת"ם שלשון מכריע באמצע".עכ"ל.

כל ההגדרות של החוקרים האלה, אינן קבילות, דווקא משום שהן "על סמך", כי אין להם באמת מושג מהי לשון ותפקידה וכן יחסי הגומלין ביניהן, ואינם יכולים כמובן לעמוד על משעות הצורות של אותיות לשון הקודש. ומתוך כלל המחקרים שלהם אינם נכונים, והם ימשיכו לבנות ולהרוס השערות "מדעיות", וחבל ללמוד מאיזושהי השערה של חוקר, אשר מסיק מסקנות על סמך ניתוח מקיף, אשר כל חוקר רואה אותם אחרת, ולעולם לא יגיעו לעמק השווה! ובאשר לדוגמתיות שבהשגה אכן היא תיראה בפני אותם החיצוניים כדוגמה וחוק, משום שהחוקרים הנ"ל משוללי קשר מודע לבורא ולמבנה העולמות הרוחניים העומד מאחורי ה"תוכנה" הזאת.

אין דבר מדוייק יותר מאשר שהאדם עצמו יחווה את הקשר הנסתר עם הבורא, ושום "מדע" הנסמך על "ממצאים" לכאורה אינו בכלל בעל תוקף להשתוות עם חכמת הקבלה שניתנה לנו מתוך השגה!

ההשגה הרוחנית היא מהות ושורש העניינים המובאים בספרי הקודש היהודיים.
אם ברצונך להשיג את מה שעליו הם כתבו – תפתח את הלב ואת המח ותלמד.
אם לא,
חבל על הדיון,
שכן הוא לא מוביל לשום מקום,
משום שאתה סבור שהאמת היא חיצונה,
בעוד שאנו סבורים ולמעשה,
כל חכמי ישראל בשרשרת סבורים ויודעים ובהכרה,
שהאמת היא פנימית בלבד.

אין שום דבר מחוצה לאדם,
הכל נמצא בתוך הכלי.

כמו שכתבתי לך שאין כאן מדובר על כתיבה פיזית, אלא מיסודו של אברהם אבינו ובית מדרשו, אשר לימד את משנתו בע"פ, כי הרי לנו, כי ספר היצירה הוא כתוב כמבנה של שינון כמו המשניות. והעניין שנכתב בימי רבי עקיבא על כך מדברים המקובלים, אלא שאין זה סותר את זה.

בס"ד

רק אוסיף מבלי לגרוע, כי לא שייך אנכרוניזם ברוחניות, היות שבעולם הרוחני נחשפים קשרים בין הבורא לנברא המורכבים, מהתעוררות, הכרת הרע, השתוקקות והאדם המשיג קשר לבוראו, אזי מתחיל לקרוא את החוקים כספר המגלה את דרכי הנהגתו יתברך. ותרשה לי לצטט מתוך "מבוא לספר הזהר" באות ח': "כי אורות העליונים מכונים ספר, כמ"ש (ספר יצירה פרק א' משנה א'): "וברא את עולמו בשלשה ספרים: בספר וסופר וסיפור", וכן הוא אומר: "ונגולו כספר השמים" (ישעיה ל"ד)". עכ"ל.

והינך רואה, כי ספר הוא בחינת גילוי לשון "פריה ורביה" (וזה סוד חיצוניות וגילוי בסוד האות "פ" ופנימיותה היא האות "ב", ולאמוד על כך ראה אות פ' בכתב סת"ם, אשר מצטיירת בה כפוזיטיב האות ב' בלבן, שהמרמזת על פנימיות האות פ'. וכך כלל אותיות הא-ב העברי שמורכבות מכלים [אותיות] על-גבי כלים ואכמ"ל. ואם תרצה, אשמח להאריך בנידון דידן). והאות "ס" מורה על פעולת הגילוי הנקראת פ.ר שהיא פנימיות בסיס השורש ב.ר (היינו, המחשבה זה "סבר" שהוא הב"כוח" של "ספר", היינו גילה לחוץ את סברתו ועל דרך זה נלמדת לשון הקודש ברמיזה). וכמו שבעל הסולם כותב ומטט מתוך ישעיה ל"ד" "ונגולו כספר השמים", שפירושו שהאדם שנכנס לעולם הרוחני הנה הוא נבחן לכלים, אשר מגלים קשרים לבוראו ע"י מילוי הכלי (אדם) באורות עליונים.

הפרטים שאתה מביא הם בגדר לא רלבנטיים .
ואין בהם שום הוכחה של דבריך האם אברהם כתב או לא כתב .אתה אומר לא כתב כלום אלא הכל עבר בעל פה עד לרבי עקיבא .
על פי מחק'רים כל דבר שעובר בעל פה יותר מכמה מאות שנים עובר שינויים גדולים בדרך. אבל ברור ש אי אפשר להתווכח עם אמונה.
אתה טוען שאין שפה חיה כמו השפה העברית .אני מסכים ,אבל ההודים טוענים אותו הדבר גם לגבי הסנסקריט והסינים לגבי המנדרינית ומסיבות מורכבות מקבילות לאלו שלך ולך תתוכח עימם .
אתה טוען החוקרים סותרים זה את זה.
הם מתוכחים זה עם זה וכאשר מוכח בבירור שמישהו מהם טעה טענתו שוב אינה נחשבת.
גם המקובלים כידוע לך סותרים זה את זה ומתוכחים זה עם זה .על סמך מה אפשר לקבוע השגתו של מי "גבוהה " יותר ?
.
והטענה לגבי חרן ,נו שויין לא רלבנטי .
אם תקרא בספר הבראשית תראה שהכוונה לעיר קדומה שממנה יצאו תרח ובני משפחתו . אבל ברור שהויכוח בנושא בין הפשט והדרש הוא חסר טעם וכבר נמשך אלפי שנים.מבחינתי עדיף להתמקד בדברים שאפשר להוכיח או להפריך אותם ולא לדבר על דברים שהמקובל ההוא וההוא אמר וזה כבר הופך אותם כביכול לנכונים.

הקבלה היא הבל הבלים , אך חקר תולדות הקבלה הוא תחום לימוד רציני ".
הפרופסור שאול ליברמן אחד מחוקרי התלמוד הידועים ביותר בנאום לכבוד הפרופסור גרשום שלום.

לגבי החלק הראשון של המשפט אין ספק שליברמן היה רציני לחלוטין,אך לגבי משמעות החלק השני יש חילוקי דעות ועד היום יש מי שחושבים במחלקות לתלמוד ולפילוסופיה יהודית של אוניברסיטת בר אילן שהוא אמר זאת באירוניה מושחזת ואין לקבל את החלק השני כפשוטו.

.ואין ספק שהאימרה הזאת משקפת את יחסם של חלק לא קטן בכלל מחוקרי התלמוד וחוקרים אחרים המתייחסים הן לקבלה והן לחקר הקבלה בהסתייגות עמוקה אם לא בשלילה מוחלטת. .
אחד מיורשיו וממשיכיו של שאול ליברמן הוא הפרופסור מאיר בר אילן שהוא היום ראש המחלקה לתלמוד באונ' בר אילן ,וגם מומחה לחקר מיסטיקה וכישוף קדום . הפרופסור בר אילן עומד לפרסם בקרוב ספר על "ספר יצירה" שבו הוא טוען שהמדובר דוגמה ראשונה במינה של ספר אסטרולוגיה יהודי ודוחה בו כל קשר בינו ובין הקבלה המאוחרת יותר.
וחלק מטענותיו אלו הוא מביע כאן במאמר ביקורת חריף על הספר המקיף ביותר בתחום עד כה "ספרו של חוקר הקבלה פרופסור יהודה ליבס "תורת היצירה של ספר יצירה" שמאמר עליו פורסם באתר זה ושבו קובע ליבס שהמקובלים המאוחרים אכן הבינו היטב את ספר יצירה.
דעתו של הפרופסור בר אילן בנדון שמובאת כאן בפרסום אינטרנטי ראשון . היא שונה מאוד.

ראו
ספר האסטרולוגיה העברי הראשון

http://www.notes.co.il/eshed/58875.asp

ועוד ספר מסתורי והרבה יותר מספר יצירה ,מאחר ששרד ממנו רק משפט אחד סתום לחלוטין בתורה .
"ספר מלחמות ה'"
האם ניתן לעמוד על מה שהיה בו ?
הספר היחיד שאותו טרחה התורה לצטט בשמו.ושאותו טרחו דורות מאוחרים להשמיד ומסיבות טובות
הזהרה :המאמר זה ישנם כמה רעיונות שעלולים
להתגלות כמבעיתים וקשים לעיכול כמיוחד לאנשים
שהם מאמינים אדוקים .
ראו הוזהרתם!!!!
ראו
את והב בסופה :חקירה על ספר מלחמות ה'
http://www.notes.co.il/eshed/59984.asp

מיליארדי מילים נכתבו על האגדה היהודית המפורסמת מכל בעולם הרחב ,סיפור הגולם והמהר"ל מפראג שבימים אלו נחגגים 400 שנה לפטירתו.
. ספרים ומחקרים רבים נכתבו בנושא זה.רומנים רבי מכר, הצגות , אופרות ,בלטים , אלבומי קומיקס , וסרטים קלאסיים נוצרו על פי האגדה הזאת .יש אנשים שונים ברחבי העולם שהקדישו ומקדישים למחקרים עליה את חייהם.
ההשפעה של האגדה על התרבות הפופולארית המודרנית ובמיוחד על הספרות והסרטים העוסקים באנשים מלאכותיים אינה ניתנת לשיעור , והיא משמשת כיום כבסיס לענף תיירות משגשג במיוחד של העיר פראג. צאצאיו המרובים של מהר"ל ברחבי העולם כולם מתגאים בראש ובראשונה על כך שהם צאצאיו של יוצר הגולם.
אולם עד כמה שזה מדהים העובדה היא שאיש עד כה לא ניסה לחקור ברצינות את השאלה החשובה מכל :
מי יצר את האגדה המפורסמת הזאת וביצע לראשונה את הקישור בין המהר"ל מפראג ובין הגולם ? קישור שאינו מובן כלל מאיליו ?
מתי זה היה ?
ולמה ?
והתשובה המפתיעה היא :בניגוד לכל מה שמקובל לחשוב לא הייתה שום אגדה עממית קדומה בעיר פראג על גולם ועל המהר"ל . הסיפור כולו הוא המצאתו של סופר יהודי גרמני ,ברטולד אוארבך, שהמציא את הסיפור חיש מאין בשנת 1837 .הסיפור התפשט במהירות והפך להיות בתוך שנים בודדות ל"סיפור עממי" בעוד שיוצרו האמיתי נשכח לחלוטין.
ראו את התשובה לתעלומת מקורו של סיפור הגולם מפראג כאן

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג?

http://www.notes.co.il/eshed/60482.asp

בימים אלו מוצגת במוזיאון הקומיקס והקריקטורה בחולון תערוכה של שני קריקטוריסטים בוריס ארנבורג וסרגי סיצ'נקו תערוכה של קריקטורות המבוססות על האלף בית העברי.
ולאור חשיבות אותיות האלף בית ביצירתם התפרסם בקטלוג התארוכה גם מאמר זה על אותיות האלף בית והספר הכישופי –מיסטי הקדום ספר יצירה.
וכאן במאמר זה אני מעלה את התיאוריה שלי שבה אני מנסה להסביר לראשונה אחת ולתמיד מהי משמעותו האמיתית של ספר יצירה ולמה בדיוק וכנגד מי ומה בדיוק כיון מחברו האנונימי כאשר כתב אותו.
האותיות שעימן נברא היקום
http://www.notes.co.il/eshed/64317.asp
.

באור לספר יצירה

אלו מבין הקוראים שיהיו מעוניינים להבין את פשר הסוד לפי רמתם העכשווית יהיו חייבים להתחבר עם הציטוטים שיופיעו כאן ואף לקרוא סביבם. לאחר מכן יהיה עליהם להבין את הסיבה שלשמה שמתי את אותו הציטוט במיקומו הנוכחי. אך אזהרתי למאמינים היא ישעיהו 28:9…"המאמין לא יחיש", וללא מאמינים אומר איוב 7:24 "הורוני ואני אחריש, ומה שגיתי הבינו לי"

כידוע האות העברית הראשונה היא א-אלף, בערבית אליף, ביוונית אלפא. האם בחירת האות הנ"ל הוא רנדומלי או שהושקעה בה מחשבה כל שהיא. ואם אכן ישנו סוד כל שהוא באותיות, מה הוא טומן בחובו.
כל החכמות בעולם רשומות על אין סוף ספרים, המורכבים מפרקים, ובתוכם משפטים המורכבים לכשעצמם ממילים. המילים מורכבות ממספר אותיות. לאותיות אלו ישנו ערך מספרי הקרוי תורת הגמטריה, המספרים עצמם יוצרים צורות הנדסיות, תורה זאת שגורה בפינו כגאומטריה.
לפיכך נשוב בחזרה אל האות העברית הראשונה א'.
א=1 אלף=80+30+1=111
אלף הוא גם המספר אלף=1000
1000+111=1111

על הקורא לעצור תחילה לרגע קט ולשאול את עצמו, האם המספרים המוזכרים למעלה הם יד המקרה או לא. ואם לא, מי טמן אותם, ולמה?

למיסטיקן יש תפיסה ייחודית של התורה; לפיו, התורה רוחשת חיים נסתרים מתחת למשמעויות מילוליות. הכוחות הקוסמיים של האנושות כביטוי כוחו של האלוהים מתגלים בכל אחת מעשרים ושתיים אותיות האלפבית, ולפיכך – בכל תג ואות של התורה. כל סודות האדם והאלוהים נמצאים בה. כך אוצרת התורה ידע אינטלקטואלי המסייע לצלול במעמקיה להגיע למודעות עצמית גבוהה יותר, שהיא דרך האל (ויקפדיה- מיסטיקה יהודית).

הדרך אל הסוד עוברת מספר יצירה דרך עמקי ספר הזוהר אל משטח התורה, שהיא פני המים.
שנאמר "ורוח אלקים מרחפת על פני המים".

נתן תורה=1111={מתן תורה=10+1101(הדברות}

*****

סולם יעקב

דרך הטיפוס מעלה היא במעלה סולם יעקב (בראשית 28:12-19) המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ושם שער השמים. לסולם עצמו ישנם 10 שלבים המחולקים לשבע ושלוש, גם השבע עצמם מחולקים לארבע ושלוש.
(רבות ידובר בנושא זה בהמשך, ומפתחות רבים יתווספו להם).

1111=111×10+1

האות א' למעלה היא פלאית (פלא=111), ושהיא יורדת מטה אל פני התהום, שם היא נמצאת בחשך אפלה (אפל=111), שנאמר "וחשך על פני תהום".
איוב 10:16-22 13 וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ; יָדַעְתִּי, כִּי־זֹאת עִמָּךְ׃ 14 אִם־חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי; וּמֵעֲוֹנִי, לֹא תְנַקֵּנִי׃ 15 אִם־רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי, וְצָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂא רֹאשִׁי; שְׂבַע קָלוֹן, וּרְאֵה עָנְיִי׃ 16 וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי; וְתָשֹׁב, תִּתְפַּלָּא־בִי׃ 17 תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי, וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי; חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמִּי׃ 18 וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי; אֶגְוַע, וְעַיִן לֹא־תִרְאֵנִי׃ 19 כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה; מִבֶּטֶן, לַקֶּבֶר אוּבָל׃ 20 הֲלֹא־מְעַט יָמַי יֶחְדָּל (וַחֲדָל); יָשִׁית (וְשִׁית) מִמֶּנִּי, וְאַבְלִיגָה מְּעָט׃ 21 בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב; אֶל־אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת׃ 22 אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל, צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים, וַתֹּפַע כְּמוֹ־אֹפֶל׃ (דגש על פלא ואפל)
סולם יעקב הנקרא גם חבל נביאים (שמואל א' 10:5), יורד משער השמים עד קצה התחתית, דרך העמוד המרכזי. חבל זה ממוקם וקשור לנקודת המרכז התחתונה, מסומן על ידי האבן אשר שם יעקב למראשתיו (בראשית 28:22). על מנת להבין נקודה זאת נכונה אני אחזור לבראשית 1:1-10 (הקורא מתבקש לקרוא לעומק).

שמים (390)+רקיע(380)+ארץ(291)+ים(50)=1111
(נאמר ימים ולא ים, אך זאת עקב כי הוא הבדיל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע, כמו שלמעלה כך גם למטה)

מכיוון שהדבר מורכב מאד אפרט במעט עכשיו, ויותר בהמשך. שמים=390, א-רץ=290+1=291. דהינו אם ה-א' יורדת משמים אל התהום, זה למעשה ירידה של 100 ( 100=390-290 ), לפיכך א'+99=100. המאה למעשה מחולקים לשנים שהם 50 כנגד 50,
ים כנגד ים, 50 שערים כנגד 50 שערים, שנאמר "ויבדל אלקים בין האור ובין החשך…ויהי מבדיל בין מים למים"
תשובת ה' לאיוב 38:5-6 מִי־שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע; אוֹ מִי־נָטָה עָלֶיהָ קָּו׃ 6 עַל־מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ; אוֹ מִי־יָרָה, אֶבֶן פִּנָּתָהּ
מי-שם=390=שמים, ממדיה=99, הקו הוא העמוד המרכזי המתהפך מקו מאוזן לקו מאונך( הפוך=111, ראה איוב 42:14)
אבן הפינה היא כאמור נמצאת בתחתית בנקודת המרכז התחתונה של הקונוס/פירמידה, שזהו למעשה המקווה שאילו נקוו המים " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי־כֵן׃ 10 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". האבן הזאת הנמצאת בתחתית מוגדרת באיוב 28:3 " קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וּלְכָל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר; אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת" ,זוהי האבן אשר שם יעקב למראשותיו, וזוהי תהילים 118:22 " אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים; הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה׃23 מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת; הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ"
נשאלת השאלה הקשה עם כל השלכותיה הרבות, האם נקודת הציון שבה שם יעקב את ראשו ללון שם היא שיא החושך, קצה גבול הירידה? הנקודה השווה והנגדית אל שיא האור והטוב? האם סוד התורה מפליל את יעקב כנחש בן השטן? אענה על השאלה הקשה הזאתי בקצרה כעת, ובהרחבה בהמשך.
ראשית אפתח בבמדבר 23:23 " לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃ 22 אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם; כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ׃ 23 כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה־פָּעַל אֵל"

על מנת להבין את פשר הדברים הקשים הנ"ל עלינו להבין שני דברים הכרחיים ובסיסים בסוד. והם מלאכת הבריאה, ושנית מה פעל אל. אתחיל עם מלאכת הבריאה: מלאכת הבריאה החלה ממה שידוע לעולם המדע כמפץ הגדול. מפץ זה החל על ידי פיצול/ביתוק הגרעין או הזרעון של היקום כולו.

גרעין=333=זרעון

בעת פיצול הגרעין נוצרו שני הניגודים. אור חושך, טוב רע, חם קר, עץ החיים עץ הדעת, זכר נקבה, וכולי. 333 כנגד 333.
שני הכוחות הללו היו שווים בכוחם, ושניהם יחדיו הרכיבו את השלם. לפיכך נאמר על האשה שהיא עזר-כנגדו.
אשה=306 עזר כנגדו=360(השלם) 306+360=666 שהם 333 כנגד 333
שני הניגודים הנ"ל יוצרים את שני פני האל, שנאמר בראשית 32:31 " וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל; כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי"
פנים=180 אל פנים=180, שהם 180 מעלות כנגד 180 מעלות שיחדיו מרכיבים את השלם. ואז שיעקב עובר מצד הפנים האחד שהם פני החשך, לילה. אל עבר הפנים השל האור, יום. נאמר בראשית 32:32 " וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל". ואז כשם שהשמש מטפסת מרגע זריחתה במעלה קשת השמים כך גם יעקב עלה במעלות האור עד שהגיע אל- בראשית 33:18 " וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם," שכם=360!
ארחיב בנקודות אלו ורבות אחרות בהמשך אך ראשית אציין שבשכם נמצאת הנקודה בה מתכסה השמש, וממלכת הלילה מתחילה. ושם פוגשת דינה בת יעקב את שכם בן-חמור, בראשית 34:2 " וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ"
שכם=360 בן-חמור=306 306+360=666 אשה עזר-כנגדו.
בעת מעבר היחידה, השמש הפנימית, מצד הפנים המוארות אל עבר הצד השני. מתכסות עיני הנשמה ואז היא יורדת אל עמקי התהום. בראשית 33:17 " וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּוֹת׃ ס 18 וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִיר׃ 19 וַיִּקֶן אֶת־חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה־שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם; בְּמֵאָה קְשִׂיטָה׃ 20 וַיַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא־לוֹ, אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
סכות=כסות
בראשית 20:16 " וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ; בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב׃ 16 וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ, הִנֵּה הוּא־לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ; וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת"
כסות=486 עינים=180 180+486=666
עין כנגד עין, 333 כנגד 333

חלוקת הגרעין

תהילים 60:8 או 108:8 " אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ, אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם; וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד"
שכם= 360 אחלק (180=360:2), ועמק סכות=486 אמדד
486+180=666
כאמור בעת חלוקת שכם (השלם) נוצרו הפנים הניגודיות, ותהליך זה החל על ידי ביקוע זרעון היקום כולו. משם נעו שני חצאי הגרעין בכיוונים נגדיים לעבר הקטבים, שהם גבול בל יעבור, דהינו זוהי נקודת השיא שבה החצאים מתרחקים אחד מהשני.
אני אמחיש פעולה זאת בציטוטים ובהסברים הבאים:
משלי 8:22 " יְהוָה, קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ; קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז׃ 23 מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ, מִקַּדְמֵי־אָרֶץ׃ 24 בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי; בְּאֵין מַעְיָנוֹת, נִכְבַּדֵּי־מָיִם׃ 25 בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ; לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי׃ 26 עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת; וְרֹאשׁ, עָפְרוֹת תֵּבֵל׃ 27 בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי; בְּחוּקוֹ חוּג, עַל־פְּנֵי תְהוֹם׃ 28 בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל; בַּעֲזוֹז, עִינוֹת תְּהוֹם׃ 29 בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ, וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ־פִיו; בְּחוּקוֹ, מוֹסְדֵי אָרֶץ׃ 30 וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ, אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם; מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל־עֵת׃ 31 מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ; וְשַׁעֲשֻׁעַי, אֶת־בְּנֵי אָדָם׃ "
שני החצאים הנמצאים בשני עולמות מקביליים ונגדיים נעו אל עבר הקטבים, אחד אל השחקים ממעל והשני אל עבר מעינות תהום. ושם שם את חוקו, חוקות שמים וארץ (ירמיה 33:25). אין החצאים יכולים להמשיך ולנוע הלאה מעבר לקטבים, ובעצם משם מתחיל תהליך השיבה או האיסוף בחזרה עד רגע איחוד החצאים אל השלם. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
עוד בענין תנועת החצאים אל הקטבים ראה הציטוטים הבאים (נא לקרוא סביב הציטוטים, ולשים דגש על ההדגשות):
דברים 32:20 " וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם; כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם׃ 21 הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם׃ 22 כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל תַּחְתִּית; וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים׃ 23אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת; חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם׃ 24 מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי; וְשֶׁן־בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח־בָּם, עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר׃ 25 מִחוּץ תְּשַׁכֶּל־חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים אֵימָה; גַּם־בָּחוּר גַּם־בְּתוּלָה, יוֹנֵק עִם־אִישׁ שֵׂיבָה׃ 26 אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם; אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם׃ 27 לוּלֵי, כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, פֶּן־יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ; פֶּן־יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה, וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל־זֹאת׃ 28 כִּי־גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה; וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה׃ 29 לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת; יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם׃ 30 אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף, וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה; אִם־לֹא כִּי־צוּרָם מְכָרָם, וַיהוָה הִסְגִּירָם׃ 31 כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם; וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים
הושע 13:12 " מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם; אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת, אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל, נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי"
תהילים 91:4 " לֹא־תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה; מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם׃6 מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃7 יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ; אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ׃
( הערה: החץ הוא למעשה החצי הנע אל עבר הקטב)

מעת פיצול הגרעין ותנועת החצאים אל הקטבים, יצרו החצאים בדרכם שבעה (1+6) מעגלים כל אחד. להם ניתנו הכוחות של שבע האותיות הכפולות בשפה העברית בג"ד כפר"ת, ספר יצירה 4:4 " שבע כפולות בג"ד כפר"ת, חקק"ן חצב"ן צרפ"ן שקל"ן והמיר"ן וצר בהן ככבים בעול"ם וימים בשנ"ה ושערים בנפ"ש, ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שבתות, ולפיכך חיבב השביעי תחת השמים"

שבעת הרקיעים -שבעת הרמות

שבעת הרקיעים שהם שבעת הרמות שבהם היחידה יכולה לנוע מעלה או מטה פועלת למעשה בדרך הזהה לאלקטרון החג סביב גרעין האטום בשבעת קליפותיו.
1+333+777=1111
ככל שהיחידה (א') מתרחקת מהגרעין היא מוארת, וככל שהיא מתקרבת אל הגרעין היא למעשה פולטת אור, וכתוצאה מכך נחשכת ואפלה עוטה אותה. מטרת הרקיעים היא להאיר על הארץ
בראשית 1:14 " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים׃ 15 וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ; וַיְהִי־כֵן"
הזוהר כותב בהקדמתו פס 208: מהי הסוד שנכתבה המילה מארת בכתיב חסר ללא האות ו' (6), שכן המאורות אמורים להיות מחוברים יחדיו אל הארץ ללא כל הפרדה, למען יאירו על הארץ. דהינו, זעיר אנפין (שהם 6 הספירות-חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד) מחובר יחדיו ללא כל הפרדה למלכות, 6+1=7.
הבה נראה את הסוד
יהי (25) מארת (641) , ברקיע (382) השמים(395) ,
25+641=666 382+395=777
להאיר על הארץ.
אור משול גם לחכמה, וכשם שהאור ברקיעים הולך ופוחת ככל שהם קרובים יותר אל הגרעין, כך גם החכמה, שנאמר
"וחשך על פני תהום". ואם ציינתי למעלה את משלי 8:22-35 המגדיר את תנועת החצאים אל עבר הקטבים, אזי ממשיך הכתוב במשלי 9:1-18 "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ; חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה…וְלֹא־יָדַע כִּי־רְפָאִים שָׁם; בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ"

הסבר קצר:
כשם שהיקום החל מרגע המפץ הגדול החל מנקודה סינגיולרית כך גם נשמת האדם. הנקודה הנ"ל מוגדרת בתור נקודת ה-שלג=333 ולה שני אספקטים שונים. הראשון הוא אספקט האמת, ובו הכל הוא אחד ושלם, דהינו ללא הפרדה כלל. אספקט זה נקרא אספקט עץ החיים. הדרך אליו הינה בכיוון מעלה, אל עבר מרכז המעגל.
האספקט השני הינו אספקט שחלקו אמת וחלקו שקר.באספקט זה שאנו כולם נמצאים בו, האמת (האור) גוברת ככל שאנו עולים אל עבר נקודת המרכז,נקודת השלג. ולהיפך, השקר שהוא החושך גובר ככל שאנו מתרחקים מאותה הנקודה המרכזית. אספקט זה נקרא עץ הדעת טוב ורע.
מכיוון שהאספקט הראשון של עץ החיים הינו אידיאל שאין אני בטוח אם הוא בר השגה, ומעבר לכך, מכיוון שניתן להבין ממנו שהוא בעצם מסמל את מות האינדבידואליות, היחיד. ובמילים אחרות הוא מסמל את היטמעות היחיד אל הים הסופי, הים הגדול.לפיכך נשאלות השאלות. האם זהו רצון הבורא? ואם כן, מהו רצון היחיד? האם היחיד מאבד את יחידותו, וכולי. אשאיר את השאלות האלו פתוחות ואתייחס למציאות בה אנו נמצאים שתחומיה מוגדרים בין נקודת השלג לבין הגבול בל יעבור שהוא קצה המסע של האנרגיה האפלה המתרחקת מנקודת המפץ.

בעת פיצול הגרעין נוצרו שני הפנים של טוב ורע, אור וחושך, וכולי. ( ראה בראשית 32:31 ) " כי ראיתי ה' פנים אל-פנים ותנצל נפשי". פנים=180, ולפיכך פנים אל פנים =360 שזה השלם. הנחה זאת מבוססת על רצף הדברים הבא. תהילים 60:8 או 108:8 " אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ, אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם; וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד"
אחלקה שכם= 360:2=180 וכתוצאה מכך נוצרו שני הפנים. החלוקה התבצעה בנקודת המרכז שהיא נקודת השלג=333. וכתוצאה מכך נוצרו שתי מציאויות מקבילות,שוות ונגדיות. 333 כנגד 333,
גרעין=333=זרעון. שכם אחלק 360:2= 180, ועמק סכות אמדד, סכות=486. 180+486=666.
אפשר לראות זאת גם במשפט האניגמטי של אבימלך לשרה (בראשית 20:16) "…הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא-לך כסות עינים…". סכות-כסות=486, עינים-פנים=180
אותו המפתח נמצא גם בבראשית 38:14 " …ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים…"
הסברים רבים ומופלאים מתחברים לנקודות אלו, אחזור ואתחבר אליהם בהמשך.

ספר יצירה מחלק את 22 אותיות העברית ל- 3, 7, 12. אתייחס כאן אל השלש הראשיות שהם שלש אמות אמ"ש ( א, מ, ש ). ספר יצירה 2:3-4 "שלש אמות אמ"ש, מ' דוממת ש' שורקת א' אויר רוח מכריע בנתיים. שלש אמות אמ"ש, יסודן כף זכות וכף חובה, ולשון חק מכריע בנתיים" ספר יצירה 3:1 "שלש אמות אמ"ש, סוד גדול ומופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות, ומהם יוצא אש מים ורוח, ומתחלקים זכר ונקבה"
הסבר: מנקודת המרכז האמצעית, נקודת השלג. יוצאים שלשה כוחות ( +, -, והכח הניטרלי ). ויוצרים בדרכם משולש, פירמידה, המוגדר בתורה גם בתור באר או בור (ראה לדוגמא שמואל ב' 23:18-23, דגש על 300,30,3 וכן על באר השלג, וכן את החשיבות העצומה שנותן ספר הזוהר למילה שלג, וכן לבניהו בן יהוידע, הקדמה לזוהר פס' 98, וכן פרק טוען החמורים )
http://btjerusalem.com/b/b366.htm
כאמור הכוחות הנגדיים (+ -) נעים תוך כדי מגמת ריחוק מנקודת המרכז האמצעית, וכן התרחקות אחד מהשני, ותוך כדי כך הם יוצרים את המשולש. בסיום המלאכה של בנית שני המשולשים (העליון והתחתון) נוצרים למעשה מאה שערים, שהם חמישים כנגד חמישים, מאה שערים=666.משולש אחד נקרא חור שחור, והשני חור לבן. ושניהם יחדיו הם חור תולעת. המשולש עם חודו כלפי מעלה הינו הסימון לזכר, והמשולש עם חודו כלפי מטה הינו נקבה. לפיכך נאמר בספר יצירה 3:1 "…ומתחלקים זכר ונקבה" שאלו הם האות ש' ו-מ'.
האות א' עוברת בתווך מתחילתה עד סופה, ממרכז התחתית כלפי מעלה, דרך נקודת המרכז האמצעית, ואל עבר הצד השני של הפנים. האות א' יוצרת את סולם יעקב המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי ה' עולים ויורדים בו, ראה בראשית 1:1-10 שמים +רקיע + ארץ + ים = 1111. ( ים=50, שהם שערים, וכבר ראינו שחמישים שערים=333). ראה בנוסף ר' יהודה א-שלג מחבר הסולם.

חור התולעת: חור התולעת מורכב משני קונוסים עם קטבים הפוכים ונגדיים (קטב=111=הפוך) המוגדרים בתורה כזכר ונקבה. (הפוך, ראה איוב 42:14, משלי 12:7. קטב, ראה ישעיה 28:2)
בראשית 1:24 "ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אותם"
כמו שלמעלה כך גם למטה בצלם של העליון. תהילים 91 "ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן…מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים. יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש…"
צל-צלם: כאמור שלש אמות אמ"ש הינם כף זכות שהיא האות מ'. וכף חובה האות ש'. דהינו ככל שהיחידה מתרחקת מנקודת המפץ, נקודת המרכז האמצעית. כך גם מתגברת כף החובה מכנגד, שזה המרווח הנוצר בין היחידה לנקודת המרכז, ולהפך. ולפיכך הצל-צלם.
בחזרה להסבר על חור התולעת. בראשית 2:24 "…ולאדם לא מצא עזר כנגדו…ויבן ה' אלקים את- הצלע אשר-לקח מן האדם אל האשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת…"
אשה=306, עזר כנגדו= 360 שכן הם 180 כנגד 180. או בחצי התחתון שהוא בצלם אלקים הם 90 כנגד 90 שזה מלך למעלה, ולמך לכיוון מטה. האות א' העוברת בתווך יוצרת מלאך, לפיכך נאמר "ומלאכי ה' עולים ויורדים בו" אשה =306 עזר כנגדו= 360 306+360=666
עץ-עצם: זהו העץ הצומח כלפי מטה מנקודת הגרעין, זרעון, שהיא נקודת השלג. הידוע כעץ הדעת טוב ורע. האות מ' היא אותו ההסבר הניתן על צל-צלם.
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תוכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות…ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי…"
האכילה מהעץ מסמלת ירידה שהיא בעצם התרחקות מנקודת המרכז האמצעית, שזה משול למוות, ולכן בתשובת ה' לאיוב 38:16-23 "הנגלו לך שערי מוות…הבאת אל אוצרות שלג…"
חזון העצמות היבשות: יחזקאל 37:1-14 "…כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח חיים וחייתם…והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו…" לפיכך אם העצמות או עצמים הולכים ומתרחקים אחד מהשני בתהליך ההתרחקות מנקודת המפץ (ראה אנרגיה אפלה וחומר אפל). כך בדרך חזרה אל העבר השני, עץ החיים, העצמים הולכים ומתקרבים אחד אל עבר השני. תהליך התרחקות או ההתפרדות המשול למוות מתואר בתהילים 22:15-18 "…כמים נשפכתי והתפרדו כל-עצמותי…יבש כחרש כחי…ולעפר מוות תשפתני.. אספר כל-עצמותי המה יביטו יראו בי.." כל-עצמותי=666
אם כך הקונוסים הנגדיים הנ"ל שחודם נוגע אחד בשני יוצרים את חור התולעת שהוא המעבר בין הגזרים. והעברים על ידי אותיות השפה העברית, ביחוד האות הפלאית, ה-א' עוברים ביניהם. זהו הבור אליו הושלך יוסף, וזוהי החיה הרעה אשר נאמר לאביו שטרפהו. תהילים 22:7 המבכה את תהליך מותו, דהינו המעבר אל החצי התחתון, אומר "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם…הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי"
בתשובה לכך בספר ישעיה פרק 41 "…מי פעל ועשה קרא הדורות מראש, אני ה' ראשון, ואת-אחרנים אני-הוא" אני הוא ראשון=1 ואת- אחרנים אני=777 הוא. פס' 14 "אל –תיראי תולעת יעקב מתי ישראל, אני עזרתיך.." פס' 22-23"…הגידו האותיות לאחור…"
אם כך ונכון הדבר, מהי התולעת?

ההמשך………

שלום, איפה אני יכול להשיג את המהדורה של ספר היצירה שהגדרת:"בימים אלו יצאה בהוצאת המכון להוצאת כתבי הגר"א מהדורה של שלושה כרכים של הספר הקדום "ספר היצירה "עם הפירוש של הגאון מוילנה ופירושים לפירוש והקדמות מקיפות ".תודה על תשובתך.
רפאל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 + 15 =