web analytics
קטגוריות
תיאטרון ודרמה

זיכרון השואה כיצירת מחול

 

המשוררת אשת המחול  וההיסטוריונית של המחול בארץ תמי כץ-לוריא פותחת ברשימה זאת את מדור ביקורת המחול שלה באתר זה ,שבו תסקור ותנתח  ותבקר ,ללא משוא פנים ובאוביקטיביות , מופעי מחול וריקוד שונים המוצגים בישראל.
ורשימת הביקורת שלה היא על מופע המחול העוסק בזיכרון השואה "זכרון דברים " של להקת המחול הקיבוצי. יצירה שהועלתה לראשונה על הבמה ב-1994 והפכה לסוג של קלאסיקה נדירה באריכות הימים שלה בעולם המחול הישראלי.
"

זיכרון השואה כמופע מחול :

ביקורת על " זכרון דברים" מאת רמי באר- להקת המחול הקיבוצית,6.6.09, מרכז סוזן דלל במסגרת "הבמה הגדולה"

מאת תמי כץ לוריא-

צילום מהמופע "זיכרון דברים " של התיאטרון הקיבוצי. צילם אייל לנדסמן.

היצירה "זיכרון דברים", מאת הכוריאוגרף רמי באר, עלתה לראשונה בשנת 1994 מאז היא אחת היצירות העיקריות ברפרטואר להקת המחול הקיבוצית בארץ ובעולם. היצירה עוסקת בזיכרון השואה, כפי שהוא משתקף בעיני הדור השני, שלא היה שם, אך חווה את השואה באמצעות עדויות, וסיפורים. רמי באר עצמו הוא דור שני לניצולי שואה, ותלמידה וממשיכה של יהודית ארנון, נצולת שואה גם היא.
הבמה יפיפיה. גב הבמה עשוי לוחות עץ גבוהים, ובהם מספר מדפים, עליהם הרקדנים יושבים, רוקדים, עוברים. מה שמתרחש מאחורי ובין הקירות הללו, אינו פחות חשוב ממה שקורה לפניהם ועליהם. הקירות הם תפאורה היוצרת תמונות יפיפיות, אותן מיטיב באר ליצור, גם בעזרת התאורה.
היצירה נפתחת ב"קול צעקה" גדול. הצעקה היא המוסיקה החזקה, היריות הנשמעות ברקע, קול גלגלי הרכבת, התנועות החדות, המהירות והכוחניות, ועודף המבע של הרקדנים. כל זה גרם לי לבקש קצת שקט. שקט כדי לחוות משהו שהוא כה חזק, שאני לא צריכה כל כך הרבה רעש כדי להתייחד איתו. היה חסר לי איפוק, מינימליזם, רמז, שלדעתי היה מעצים את החוויה.

 

את חווית השואה יוצרים גם הטחות הגוף של הרקדנים כנגד קירות העץ, ההשענות עליהם, לעיתים בחוסר אונים, לעיתים כשהידיים מורמות, לעיתים עם הגב לקהל, כבהוצאה להורג. החוויה מועברת גם על ידי התנועות הרבות של הרקדנים בעורף מוכן מחד, או בצוואר מוטה לאחור. רוב התנועה מאופיינת בחדות ודרמטיות יתר.

איפוק הופיע דווקא באחד הקטעים הבאים, בו יושבות מספר רקדניות על המדפים הגבוהים, בזמן שסולנית הלהקה, רננה רנדי, רוקדת בידיים כבולות וקשורות כצלב על בטנה, הן נעות.המוטיב הזה הופיע עוד פעמיים ביצירה. הקטעים הללו היו יפים וחזקים בעיני, כי לרוב היו מינימליסטים יותר, המוסיקה שקטה, ולעיתים קרקסית משהו, ועל כן מה שפעל היה הניגוד. הניגוד בין הדמות הקשורה הדרמטית והמתייסרת, לבין הנשים שספק יושבות בשובבות פתיינית, ספק זורמות ברוגע, או נעות באופן יומיומי, ובין המוסיקה הלא בומבסטית, המחויכת קמעא, וזה חזק יותר מכל צעקה.
המשפטים התנועתיים שיוצר רמי באר יפים וזורמים, ומבוצעים במקצועיות ולרוב גם בדיוק . הקטעים הקבוצתיים עשירים. אחד הקטעים היפים היה קטע בו צעדו הרקדנים הלוך ושוב, כבמין מבוך או כזבובים במלכודת, ובהם שולבו קטעי סולו קצרים יפים. קטע יפה נוסף התרחש על לוחות העץ, ובצעידה של הרקדנים מאחוריהם, בגובה, כאשר חלקם גלויים וחלקם מוסתרים. לעומת מינון נכון של הקטעים הקבוצתיים,ריבוי הדואטים וקטעי הסולו לא תרם ליצירה.
מבנה היצירה של רמי באר מובנה מאד, וחוזר גם ביצירותיו המאוחרות: שלוב קטעים קבוצתיים מהוקצעים וזורמים מבחינה תנועתית, בדואטים וסולואים, ושילוב כוריאוגרפיה המאופיינת בתנועה זורמת ואסתטית, אם כי לא חדשנית, עם קטעי תיאטרון, המוגשים ולעיתים בהומור קרקסי (אם כי ביצירה זו אין קטעים כאלה). השימוש בבמה בתפאורה ובתאורה הוא תמיד יפיפה.אין ספק שרמי באר יודע היטב את מלאכתו, אך הוא אינו גאון.

אם הפריע משהו לי ביצירה" זכרון דברים", הוא דרמטיות היתר, והניסיון להציג את הנושא הכאוב והחזק הזה במלא עצמתו. אין צורך בזה.
האסוציאציות של הקהל עובדות שעות נוספות, ברגע שהוא יודע מה נושא היצירה, לכן היה צריך להיות פה הכל פשוט מאד, מינימליסטי, רומז.
הבעיה היא שרמי באר  לא רומז, הוא צועק בפה גדול , וזו נקודת התורפה הגדולה של "זיכרון דברים".

להקת המחול הקיבוצית ביצירת המופת, זכרון דברים

קראו גם :

זיכרון דברים

גם על זיכרון דברים

 

 

ראו ביקורות מחול נוספות מאת תמי כץ לוריא :

זכרון השואה כיצירת מחול

הכיעור החדש במחול

ריקודים בחולות :מצב המחול בישראל בראשית המאה ה-21 מאת תמי כץ-לוריא

מה נדרש ממופע מחול?

הבלוג של תמי כץ לוריא

תמי כץ לוריא בפייסבוק 

 

 

עוד מפרי עטה של תמי כץ לוריא

תמי כץ לוריא שרה על ריי צ'רלס

תמי כץ לוריא בעקבות נאומי נשיא איראן

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

two × five =