|
סוגת השירה המדעית והמדעית בדיונית העוסקת בתופעות מדעיות ובנושאים מדעים בדיוניים היא סוגה נדירה למדי בשירה הישראלית והשירה העולמית בכלל. אולי כי נראה שקשה לכתוב בצורה שירית על נושאים מדעיים . אולי כי לא מעט משוררים היום שחשים דחיה מנושאים מדעיים. |
שירי הענק האדום
מאת חיים ספטי
השמש… תתנפֵּחַ… בעוד כ-5 מליארד שנים ותהפֵך ל"ענק אדום", אשר
יחרוך את כוכבי הלכת הסמוכים (לרבות כדור הארץ) …" –
מתוך כתובית בפלנטריום תל אביב.
ענק אָדום (נוסח א')
"
האפשרות הראשונה
מתחפרים מִפְּנֵי השמש החורכת
נחבאים מֵעֵין השמש שתפחה עדינו, איומה
בוערים באש זרה, בודים עלילות לחיינו
כְּלֹא נעים, כְּלֹא זעים,
במעבה האדמה
חיים-מתים, מתים-חיים,
חיים חיי שורש קפואים, נסתרים מעין השמש
מאבדים זכרונותינו מאבדים ישותנו, נפשנו נזילה, מתקעקעת
כּוּרים אטומיים מְזִינִים גופינו
ורוחנו שם בַּבעֵרה הגדולה.
האפשרות השניה
זעקת המוֶת נָכונה לנו
היכן נתחפר לאן נִמָּלֵט
מעל לראשינו בעֵרת החמה ומתחת לרגלינו גבולות האדמה
האם בשלוה נקבל מותנו
האם עוד נחקור, ניצור, נבנה תורות מדע
האם עוד נכתוב את שירינו
האם עוד טעם לנו במעש הגדול,
אפשר טוב לנו שנאכל ונשתה ונעלוס עד שעתנו האחרונה
מדוע נעצור בְּעַד תאווֹתינו ושְרֵפת השמש עולָה
האפשרות השלישית
יוצאים מן הזמן הזה מן המקום הזה
נוטשים לַאבדון את הורינו
אֶת עברנו, אֶת עמינו, בתינו,
אֶת הפסלים והתמונות והגַנים
את ספרי השירה והמדע
קור החלל הנורא עוטף את חלליותינו מקפיא תקווֹתינו
ערב הבעֵרה הגדולה
של השמש במותה
רוע שאין לו אחראי רשע ללא תכלית
אנו המעטים בנתיבנו אל כוכב הלכת האחר
שנות אור מישותנו שנות אור מהכרתנו
עוד נמיר את שמינו את האויר לנשימתנו,
בנים אבודים לאנושות אבודה
אלוהינו כָּשַׁל אף המוסר הודבר
מוגנים בכידוני הצבאות מפני ההמונים הזועקים לרחמינו
אנו משעים לשעה קלה את מצפוננו כולאים הרחמים בכלוב של אַרְעַי
יחפי רוח ועֵירֻמֵּי נפש יוצאים למסע הגדול.
האפשרות הרביעית
תופחת השמש כמפלצת, מאבדת שלֵמוּת יָפְיָהּ
בוערים פני השמים, הארץ בִּשְׂרֵפָה
מתכסים פני האדמה בועות כפני עור נחרך
מתוכָן פצעים נִבְעים זבים דם חם
מכרות הזהב מוצפים במים תועים
בגִנות הנוי פרחים טורפים עולים
מן הפחד דמנו משחיר, נפשנו נפרמת –
השמש אובדת, הארץ גוֹוַעַת
ומה לנו עוד בארצות החיים.
האפשרות החמישית
תוך כמידת חיי אדם תִבער האדמה
נאֹבד איש לעצמו יֹאבדו העמים הדתות
יֹאבדו התורות הגדולות
אש תצא מן השמש ותשרוף אֶת חיינו
אֶת פָּעֳלֵנוּ את גדולתנו גאוניותנו
את הלַוְינים ומעבורות החלל
את המוזאונים וההיכלות והגנים
את הצוללות והפצצות
את בתי החרושת וחברות הביטוח ובורסות הכספים
את בתי הקולנוע והקַניונים
את ספרי הפילוסופיה והמדע והשירה.
האפשרות השִשית
בדרכנו לחללית
שיצאה בדרכה אל
מערכת השמש האחרת
הקרובה ביותר לשמשנו ושסביבה כוכבי לכת המאפשרים חיים
ברגע האחרון נזכרנו: שכחנו את הפרחים.
עוטי חליפות חלל רכנּו וקטפנו פרחים אחדים
ליבשם בין דפי יומן-למזכרת ששרד בדמיוננו מילדותנו;
והרבה לא שכחנו לקחת מבעוד מועד:
תמונות מילדותנו ומנעורינו, בשחור-לבן, מטרם היות תמונות הצבע
מפוחיות פה ששרדו בדמיוננו מחוג מפוחיות הפה בבית הספר התיכון
כמה כנורות, פסנתר אחד, כמה צ'לי עמֻקי צלילי הנפש,
כלי נגינה של תזמֹרת שלמה בעצם
לנגינת הקונצ'רטי הגדולים לפסנתר
כמה תקליטורים שיזכירו לנו את הסימפוניות הגדולות
של בטהובן, שוברט, ברהמס, מוצרט, מאהלר, צ'ייקובסקי, מנדלסון
כמה תקליטורים של שירים עבריים של תנועת הנֹער שזכרנו
שהוכנו במיוחד עבורנו
היו לנו בקשות גחמתיות
אמרנו למארגני המסע הגדול שאנו נושאים את הזכרון האנושי
את זכרון האנושות כֻּלה – התרבות, המדע, הספרות, האמנויות, ההיסטוריה, הכל
אמרנו שאחרינו הרי לא יותר דבר תחת השמש
שתכלה ותכלה את כל אשר אל פני הארץ
ספרנים מרחבי העולם נדרשו ללקט את מיטב הספרים שיצרה הרוח האנושית
משוררים, סופרים, מחזאים, כוריאוגרפים, אמנים דגולים בני לאומים רבים
תרמו ספרים, יצירות מחול, תמונות, פסלים שיצרו
המוזיאונים הגדולים שלחו אל החללית את יצירות המופת הגדולות של כל הזמנים
כל סוכנויות החלל חברו יחדיו
ובנו חללית העולה על כל דמיון בגדלה וראשה בשמים
להכיל כל זאת
מזון מרכז ומים בכמויות עצומות נאגרו בחללית
כור גרעיני ניד נבנה בה להניעה במסעה הכביר, המפלא,
אל מעבר למרחבי החֹשך
נדמינו כמכי שגיון בעיני אחדים
נדמינו כבעלי רוח גדולה בעיני אחרים, כבעלי תחושת יעוד שאין למעלה ממנה
לשמר את הזכרון האנושי
שיאבד על פני הארץ הזו שאנו נוטשים
אמרנו בלבנו שננצח את המות, שנשא את זכרוננו אל מעבר לחלוף זמננו
היה שנדמינו בעינינו כמכי שגיון
היה שנדמינו בעינינו כבעלי רוח גדולה, כבעלי תחושת יעוד שאין למעלה ממנה
יצאנו למסע שאין גדול ממנו
ואין ממנו חזרה
ענק אדום (נוסח ב')
סובבים, מַקיפים את השמש בדבקות קדמונית, נוראה
נושמים, רואים, חשים בתנועות המשחק
נִבָּטִים לַשמש וזה לְזה בידיעת הוַדאוּת
לכודים במסלולם החד משמעי,
ממירים אנרגית תנועה בפחד ופחד באנרגית תנועה
משוחים בצבעי גורל צהובים ואדומים
ממכחולי השמש שתבגוד.
ענק אדום (נוסח אחר)
השמש יודעת את אחריתה
שתגוַע באור גדול עוֹטָה תפארת ארגמן
אדומה וגדולה ביפעתה תעלה לָמוּת
השמש מוּדעת לַחֲלוֹפִיוּתה
האם היא ממצה שעותיה חַיָּה חַיֵּי הרוח כִּרְצִיָּתָהּ חַיֵּי הבשרים כִּתשוקתה
פורצת שוטפת ככשרונה בהנאותיה טובלת כטבעה.
חיים סֶפְטי
(המשך ענק אדֹם – נסח א', האפשרות הששית)
בחללית היינו רגועים
ידענו שזכרון האנושות כלה, שהזכרון האנושי, שזכרוננו שלנו
לא יאבד
ידענו שלא נגיע חיים אל מערכת השמש האחרת, המרחקת שנות חיים רבות מאתנו,
ידענו שבני בנינו שיולדו בחללית הם שיגיעו
ועמם יצירות זכרוננו, זכרון האנושות כלה, הזכרון האנושי שיצרנו ושלקטנו,
ידענו שנצחנו את המות הגופני
בכח רוחנו.
25.7.06
(מתוך מחזור השירים "קיצור תולדות הזמן")
ראו גם
ענק אדום
המסאמה והמסשיר מאת חיים ספטי
8 תגובות על “הענק האדום”
אבל יש גם מחזאות מדעית.
אני נתחתי את המחזה גלילאו מאת ברטולד ברכט עד פרטי הפרטים. יש לי את זה על המחשב ואני יכולה לתת לך כדי שתוכל לסדר את זה ולארגן את זה ולפרסם את זה פה וליצור מזה רשימה.
בזמנו חשבתי לעשות את זה ופשוט אין לי כח לזה… זה דורש הרבה עבודה ואני לא כל כך עוסקת בספרות.
התקיימו עת רבה לפני הופעת האדם -וימשיכו להתקיים גם לאחר הכחדו.
ותהיה זו נחמתכם. הכל זמני.
הנושאים בהם אתה עוסק באמת מגוונים, חלקם אף מעניין. אלא שאין לך ההשכלה או היכולת האינטלקטואלית, להתמודד עמם בצורה טובה ומענינת, כזו שתאתגר את הקורא.
מחד יש לך אומץ חלוצי, ומאידך אתה לא יכול להוביל את הקורא לאף מקום שלא היה בו כבר.
לסמדר-ראשית, בתחומים שונים וביניהם תחומי מדע יש לי השכלה לא פורמלית רחבה מאד(וזאת מעבר להשכלתי הפורמלית האקדמית שאינה בתחומים אלה), וזאת בזכות קריאת אינספור ספרים, כתבי עת ומאמרים ושמיעת הרצאות בתחומים אלה , ושנית, כמשורר, אינני מתיימר להיות איש מדע או היסטוריון, אלא לכתוב שירה, בין היתר ובמידה רבה סביב נושאי מדע והיסטוריה ועוד תחומים המעניינים אותי ולנסות לכתוב שירה מעניינת, יחודית ומקורית כמידת יכולתי, שתהיה גם ובראש וראשונה בעלת ערך ספרותי, ואני מפנה אותך ואת הקוראים למאמר שפרסמה המבקרת והמשוררת באתר אימגו על (www.e-mago.co.il/item-87.htm) ספרי "הזמן קורס, ניתך", ששיריו נכתבו סביב נושאים מדעיים,ושבו מובעת דעה חיובית ושונה בתכלית מדעתך, וכן למאמרה של אדלינה קליין באימגו (www/e-mago.co.il/news/392.htm)על ספר שירי "דו"ח על יתרת הנפש" ולמאמרה של המשוררת, המבקרת והמתרגמת ברכה רוזנפלד על ספר זה באימגו(www.e-mago.co.il/news/293.htm), שגם בהם מובעות דעות חיוביות ושונות בתכלית מדעתך. ואשר להערתך בעניין "יכולתי האינטלקטואלית", לא לי להשיב על כך, אך אצטט מתוך מאמרה הנ"ל של רוזנפלד: "יש בכתיבתו עושר חוויתי-תמוני לצד עושר רוחני-אינטלקטואלי ואופק תרבותי רחב",וכן אצטט מתוך המלצה של המשורר והעורך המרכז של כתב העת הספרותי "ירושלים", שבהוצאת סניף ירושלים של אגודת הסופרים, לקרן עמו"ס של נשיא המדינה על ספרי "דו"ח על יתרת הנפש": "ויש בה (בשירתו) עוצמות רעיוניות ועוצמות ביטוי" (הספר זכה במענק מהקרן), והסופר חיים באר כינה ספר זה בתואר "ספר חכם", בכל הענווה. מי שיקרא את המאמרים הנ"ל ודברים שכתבו עורכי כתבי עת ספרותיים, מבקרים ואישי ספרות חשובים על שירתי, ושמבחר מהם מצוטטים בעטיפות האחוריות של שני ספרי שירי הנ"ל, יגיע למסקנה שונה בתכלית מדעתך על יכולתי האינטלקואלית, שוב בכל הענווה. לא הייתי כותב תגובה זו אלמלא חשתי נפגע שלא בצדק, שכן יש לי ספק רב, לנוכח מהירות תגובתך (יממה וחצי בלבד לאחר פרסום השירים באתר זה) האם קראת את שני ספרי שירי בטרם כתבת את דעתך הנמרצת
.
גם המאמר הראשון המצוין בתגובתי נכתב על ידי אדלינה קליין (מבקרת ומשוררת) ומתוך היסח הדעת לא הקלדתי זאת בתגובתי.
לא רלבנטית.
אין זה מספיק לאמר שאלא שאין לך ההשכלה או היכולת האינטלקטואלית, להתמודד עמם בצורה טובה ומענינת, כזו שתאתגר את הקורא.
מחד יש לך אומץ חלוצי, ומאידך אתה לא יכול להוביל את הקורא לאף מקום שלא היה בו כבר"
אלא יש לפרט ולהבהיר מדוע זה כך על סמך השירים.
כפי שזה דבריה הם בגדר קשקשת שאינה ראויה להתייחסות.,המשורר לא היה צריך להתפרץ בגללם.
[…] הענק האדום :עוד מחזור שירים מאת חיים ספטי […]
[…] הענק האדום […]