web analytics
קטגוריות
תיאטרון ודרמה

כוהנת המין-מחזה מאת חמוטל גורן

חמוטל גורן יוצרת ומנהלת סדנאות כתיבה פירסמה בימים אלה ספר בעל שם פרובוקטיבי ביותר "כוהנת המין ".
אבל למי שציפה לספר פורנוגרפי קשה כתוצאה מהכותר צפויה הפתעה זהו מחזה ביקורתי העוסק במנהג חברתי שהתפשט מאוד בשנים באחרונות. סקס לאחר פגישה שלישית או שניה ( או ראשונה ) בלבד.

וחוץ מזה אוסיף שאני כזכר טיפוסי דווקא לא רואה כל רע בסקס בפגישה שלישית או שנייה או ראשונה אם זה בהסכמתם של שני הצדדים. אבל אני בהחלט מבין את גישתה של חמוטל, אם גם לא בהכרח מסכים עימה.

חמוטל גורן יוצרת ומנהלת סדנאות כתיבה פירסמה בימים אלה ספר בעל שם פרובוקטיבי ביותר "כוהנת המין ".
אבל למי שציפה לספר פורנוגרפי קשה כתוצאה מהכותר צפויה הפתעה זהו מחזה ביקורתי העוסק במנהג חברתי שהתפשט מאוד בשנים באחרונות. סקס לאחר פגישה שלישית או שניה ( או ראשונה ) בלבד וקורא לחזרה לעידן של יותר רומנטיקה ביחסים.

המחזה עוסק בשירלי – בחורה רגילה לכאורה בסביבות גיל השלושים מתגלגלת להיות כוהנת מין ברדיו, בתכנית של מקרוני, ומשם מבטאת את קולה. ברדיו יוצאת ממנה אשה אחרת, יותר סקסית, חכמה וחזקה מכפי שהיא בחיים. המחזה עוסק בפער בין שתי הדמויות האלה (שירלי שבחיים והכוהנת שברדיו), בנסיון של שירלי ליצור קשר של אמון ואהבה, בהשפעה של הדמות הפיקטיבית והחזקה שלה ברדיו על דמותה המתלבטת והמתוסבכת בחיים האמיתיים ,ועל קשריה עם :, אילן – השותף שלה לדירה, ומקרוני – שדרן רדיו פרובוקטיבי.

ולהלן ראיון עם חמוטל גורן:

חמוטל מהו הנושא שעומד במרכז המחזה ?
חמוטל : שירלי מחפשת קשר, אבל לא מסתדרת עם הנורמה הנהוגה בדייטים, לפיה הסקס נכנס מהר מאוד לתמונה ולמעשה אי אפשר בלי שיהיה כל הזמן ברקע . כשאת אומרת מהר, למה כוונתך?
חמוטל : אנשים רבים מצפים לסקס כבר בפגישה הראשונה, ובכל מקרה, אם זה לא קורה עד לפגישה השלישית, זה כבר נתפס כמשהו ביזארי כמשהו שהוא "בנגד לחוקים ". כמשהו שצריך לדבר או להתנצל עליו. כמשהו "לא זורם" בקשר.

כמה זמן כתבת אותו?
כתבתי אותו במשך כשלוש שנים, שנתיים וחצי מהן עבדתי עם דרמטורג – מחזאי ובמאי בשם רון ישועה. אני הייתי כותבת את התמונות, והוא היה נותן לי הערות ותובנות. יש לו חלק חשוב מאוד בבניית המחזה.

 

איך הגעת לנושא המחזה?


, לעניין הסקס המהיר מדי העומד במרכזו הגעתי מתוך תחושה שיש כאן בעיה רצינית שאיננה עולה לדיון אמיתי, ואין לה לגיטימציה. לכאורה אנחנו בתקופה של ליברליות ושל פתיחות, וכחלק מזה הסקס מגיע מהר. אבל בעיני פתיחות אמיתית היא כאשר אנשים אמיתיים, ועושים מה שבאמת מתאים להם. אני אישית הרגשתי הרבה פעמים שיש לחץ על סקס, ואני מכירה עוד נשים רבות שהיו רוצות שהקצב יהיה יותר איטי ומחובר לרגש, ולא יודעות כיצד לדרוש זאת. והגברים?
אני רואה זאת פחות כבעיה של נשים מול גברים, ויותר כבעיה של תרבות מול פרטים. יש איזו תפיסה שאיש לא קורא עליה תגר, כולם (או לפחות חתך רחב מאוד) מצייתים לה. כיום יש גם גברים שהיו רוצים להכיר אשה יותר זמן, אבל לא עושים זאת כי הם חשים שהיא מצפה מהם לדבר אחר. יותר מזה – הרבה פעמים כבר נוצר מצב, כמו שקורה במחזה שלי, שאשה פוגשת גבר שחושב כמוה ומסכים איתה, ואין לו בעיה ללכת בקצב שלה. אלא שהלחץ הסביבתי כל כך מופנם בתוכה, שהיא עצמה מרגישה כל הזמן שהיא לא בסדר, היא עצמה לוחצת על עצמה ולא מקבלת את הקצב האמיתי שלה. ובעצם, מה רע במהירות?
השאלה היא לא של טוב או רע, אלא של מתאים או לא מתאים. לדעתי סקס שמתרחש כאשר הוא מתאים במאה אחוזים לשני הצדדים, הוא הדבר הכי טוב ואמיתי וסקסי שיכול להיות. והייתי רוצה שזה מה שיקרה בכל הקשרים, ושהכל יבוא מתוך חופש ובחירה מוחלטים. אני חושבת שהמהירות הזאת, היא גם סימפטום ליחס פחות אישי בין אנשים שבעצם מנסים לבנות אהבה. משהו שגורם לשני הצדדים להרגיש בתוך איזה משא ומתן, בתוך ניכור ולא בתוך דבר שאפשר לנשום בו. מה דעתך על מצב יחסי הזוגיות בין גברים ונשים, כפי שהוא משתקף במחזה?
במחזה יש הרבה תקווה. בסך הכל, כפי שכתב נתן זך, כולנו זקוקים לחסד. מקווה שנמצא אליו את הדרך. האם לדעתך יש לשנות משהו בעניין?
השינוי לדעתי צריך לבוא ביותר כנות, פתיחות וסבלנות של כל אדם גם כלפי הצד השני, וגם כלפי עצמו. לזכור שמדובר במשהו טוב, לא במלחמה. לעשות שלום. דרך מי הוצאת את המחזה לאור?
פתחתי עבורו הוצאה חדשה, שנקראת "מילה משלך" שזה גם שם סדנאות הכתיבה שלי. כך שאני המו"לית שלו. ניתן לקנות אותו באשראי דרך האתר שלי, ובנוסף, בשבוע הספר, אמכור אותו בכיכר רבין, בשורת היוצרים המקומיים.

אחד האלמנטים המעניינים שאני מוצא בספר הוא הטרנספורמציה שעוברת הדמות של הגיבורה מבחורה ביישנית עכברית רגילה מהבית השכן ליצור סקסי חסר כל עכבות ברגע שהיא שמה את ידיה על מיקרופון.

אפשר להשוות את זה גם לבלוגריות ולבלוגרים רבים שבחיק הזהות הבדויה האינטרנטית מוצאים בעצמם את היכולת להפוך את עצמם לכל דבר שעליו העזו רק לדמיין בחייהם האמיתיים. והשאלה הגדולה שנשאלת בעקבות זה האם ימצאו את הכוח להמשיך ולבצע זאת השינוי הזה גם בחיים האמיתיים ? זהו נושא שחמוטל עוסקת בו בצורה מעניינת במחזה שלה .
וחוץ מזה אוסיף שאני כזכר טיפוסי דווקא לא רואה כל רע בסקס בפגישה שלישית או שנייה או ראשונה אם זה בהסכמתם של שני הצדדים. אבל אני בהחלט מבין את גישתה של חמוטל.

אבל מהצד השני אני מבין גם את גישתו של הזכר הטיפוסי שמרגיש שעם אחרי שלוש פגישות עם בחורה שלא באמת מעוררת בו התלהבות ולא באמת נראית לו כנשואת חלומותיו , לא היגיע לעצם העניין לראות אם הקשר מצליח ( או שלא ) לפחות בעניין הזה , עדיף להמשיך הלאה עם מישהי אחרת.

ובנתיים בשבוע הספר לכו לראות את חמוטל בכיכר רבין להתווכח עימה על המסרים של הספר ולרכוש ממנה עותק או שניים עבור החברים  והמשפחה.

להלן שתי התמונות הראשונות של המחזה:

כוהנת מין

מחזה מאת חמוטל גורן

© כל הזכויות שמורות לחמוטל גורן, הוצאת מילה משלך.

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, להעלות על במה, לאחסן במאגר מידע או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום והקלטה), ללא אישור בכתב מהמחברת והמוציאה לאור.

הדמויות:

שירלי – בחורה בסביבות גיל השלושים.
אילן – שותף של שירלי לדירה, בגילה.
מקרוני – שדרן רדיו פרובוקטיבי, כבן ארבעים.

הבמה מחולקת לכמה אזורים:

סלון הדירה של שירלי ואילן;
תחנת הרדיו (חדר שידור ולידו משרד של מקרוני);
רחוב.

בחלק מהתמונות נראים על הבמה שני מקומות בעת ובעונה אחת.

תמונה 1

(מקרוני בתחנת הרדיו, אילן בסלון הדירה, מתקשר מהטלפון הביתי)
מקרוני: ואני חוזר על תנאי התחרות שהולכת להיות הדבר הכי נועז, נוטף סקס ומדליק שהיה אי פעם ברדיו. אנחנו רוצים כוהנת מין. את הסינון הראשון אני עושה, אפילו לב אבן כמו שלי מרחם עליכם, מאזינים משוגעים שלי. אודישן איתי באולפן, מי שתצליח להרשים אותי תעלה לשלב הבא. בנות, ממש לא התרשמתי. אם יש מישהי מוכשרת, שתקום. אם וכאשר אמצא עשר טוענות לכתר, אתם המאזינים נכנסים לתמונה. כל מועמדת תקבל שתי הזדמנויות לשכנע אותנו בשידור שהיא כוהנת המין השווה ביותר. שהיא האחת, הסקסית, החכמה, המצחיקה, הכריזמטית, יד על הלב, מי מאמין שיש חיה כזאת?
אילן: (צוחק)
מקרוני: בנות, בנות, מה אתן מתעצבנות, תוכיחו לי שאני טועה. עד עכשיו פגשתי מאות מועמדות ואפס כישרונות. הזוכה המאושרת תשדר איתי תכנית שלמה…
(כשאילן מדבר עם המפיקה המשפטים שלו ושל מקרוני עולים אלה על אלה)
אילן: הלו, יפית, מדבר א'. את מעלה אותי? יש לי שאלה דחופה מאוד… בקשר לחתונה… כן…
מקרוני: ולכל אלו שחושבות שהדרך לרדיו עוברת במיטה שלי – אתן צודקות, אבל זה לא מספיק. צריך לדעת גם לדבר, צריך שכל, הדבר הזה שנמצא בתוך המוח…
אילן: נו, בבקשה, יפית, אני נשבע לך שזה דחוף. לא הייתי אומר סתם… את מעלה אותי? כן, אני מכבה את הרדיו עכשיו. (מכבה את הרדיו)
מקרוני: מי על הקו? הכוהנת החדשה שלנו?
אילן: היי, מקרוני, מדבר א'. זוכר אותי?
מקרוני: א', אני מחפש כוהנת מין, לא פראייר שפוחד לבוא לבד לחתונה של אחיו. כבר אמרתי לך איך להתייחס לזה. למה אתה לא מקשיב לי?
אילן: לא הצלחתי להפנים.
מקרוני: אם אתה מתעקש להיות מקרה אבוד, זאת בעיה שלך. תן לאחיך שנתיים ותראה מי ירצה להתחלף עם מי.
אילן: אין לך עוד רעיון?
מקרוני: א' תקשיב לי טוב. אם יש אדם אחד שצריך להיות מאושר בחתונה, זה אחיו הרווק של החתן. אתה צריך לבוא לבד ולהזכיר לכולם שהם בבית סוהר ורק אתה ציפור דרור. לך לשם כמו גבר, ואל תביא איתך ידידה, או יזיזה, או נערת ליווי או כל סיפור כיסוי עלוב אחר…
אילן: להביא ידידה?
מקרוני: אמרתי אל תביא ידידה. אלוהים אדירים… (שומעים מפתח בדלת הדירה של אילן)
אילן: (במהירות) תודה, מקרוני, אתה גדול, אני מת עליך. (סוגר את השפופרת, שירלי נכנסת לבית עם המון שקיות של קניות)
שירלי: היי. אתה לא בעבודה?
אילן: התבטלה לי המשמרת.
שירלי: תגיד, אתה בדירה בערב?
אילן: למה?
שירלי: סתם, שואלת. (מתחילה להוציא מצרכים מהשקיות)
אילן: מה זה, קנית את כל הסופר?
שירלי: רציתי לבשל.
אילן: אחלה. אני מזמין לזניה.
שירלי: אז אתה בדירה בערב?
אילן: אמרנו שאוכלים, לא?
שירלי: אה…
אילן: מה, ארוחה לחבר?
שירלי: חשבתי.
אילן: סוף סוף נראה אותו.
שירלי: זהו, ש…
אילן: מה, אני לא מוזמן לסעודה?
שירלי: אילן, זאת פעם ראשונה שהוא בא לפה…
אילן: אוקיי, הבנתי אותך. את לא רוצה שאני אשמע אתכם דרך הקיר.
שירלי: למה אתה כל כך בטוח שזה התסריט?
אילן: זה לא?
שירלי: אצל תשעים ותשעה אחוז מהגברים כן, ואצל החבר שלי לא.
אילן: בואי נתקשר עכשיו למקרוני ונשאל אותו אם ההתפלגות שעשית נכונה.
שירלי: זאת שיחה שהייתי רוצה לשמוע.
אילן: אז להתקשר?
שירלי: ונראה לך שהוא יגיד לך את האמת?
אילן: מקרוני? כל מה שהוא אומר זאת אמת צרופה. הוא לא מצנזר כלום.
שירלי: הוא מצנזר הרבה מאוד.
אילן: את חושבת שהוא יותר פרובוקטיבי ממה שהוא?
שירלי: להפך, הוא מצנזר את הנורמאליות שלו.
אילן: איך את יודעת?
שירלי: הרגשה.
אילן: את מכירה אותו?
שירלי: אני? מה פתאום.
אילן: מכירה מישהו שמכיר אותו?
שירלי: לא, מה זה קשור?
אילן: אז לי יש חבר שחברה שלו היתה סייעת בגן של הבת של מקרוני, והיא אמרה לי שעוד לפני הגירושין הוא בגד באישתו עם כל האמהות בגן, כולל הגננת וכולל אפילו היא עצמה.
שירלי: ואתה מאמין לה?
אילן: זה מידע ממקור ראשון. הוא בעצמו מתגאה בזה שהוא מניאק.
שירלי: רק בשביל הרייטינג.
אילן: בואי נתקשר, נשאל אותו אם הוא באמת מניאק.
שירלי: אתה לא אומר שני משפטים בלי להתקשר למקרוני?
אילן: תגידי, שירלי, את אוהבת מסיבות?
שירלי: לפעמים.
אילן: ריקודי שנות השישים?
שירלי: רגע, אילן, מה עם הדירה?
אילן: אני אפנה לך, אל תדאגי.
שירלי: כן? זה בסדר מבחינתך?
אילן: אין שום בעיה. בכיף. מתי את רוצה שאני אצא?
שירלי: בערך עוד שעתיים, זה בסדר? יו, אני לא אספיק כלום.
אילן: בסדר גמור. מתי לחזור?
שירלי: לא יודעת, חצות? זה בסדר?
אילן: חצות, שעה רומנטית.
שירלי: אילן, תודה רבה. אני מאוד מעריכה את זה.
אילן: אני רואה אותך ככה מאוה�
�ת, אז איך לא.
שירלי: טפו טפו טפו (דופקת על עץ) שרק ימשיך ככה. טוב, אני חייבת להתחיל להכין כאן… (מתחילה לארגן דברים)
אילן: תגידי, לא ענית לי. את מכירה ריקודי שנות השישים?
שירלי: קצת, את הבסיסיים.
אילן: מה את אומרת. באמת?
שירלי: כן, למה?
אילן: את חייבת ללמד אותי דחוף. איזה ריקוד את מכירה?
שירלי: מה כל כך דחוף לך?
אילן: יש איזו מסיבה בעוד שבוע.
שירלי: מה, של ריקודים?
אילן: זאת לא בדיוק מסיבה, יותר חתונה.
שירלי: מי מתחתן?
אילן: אחי.
שירלי: אחיך? לא אמרת לי שיש לך אחים.
אילן: אח אחד, תאום.
שירלי: מה אתה אומר.
אילן: כן.
שירלי: אז להגיד לך מזל טוב, או להשתתף בצערך?
אילן: הולכת להיות עלי שם מתקפה רצינית.
שירלי: הורים ודודים וכאלה?
אילן: כן.
שירלי: איזה סיוט.
אילן: ואנחנו עוד תאומים זהים.
שירלי: באמת? אז יחשבו שאתה החתן?
אילן: יש מצב.
שירלי: תשמע, שיהיה בהצלחה. אולי אם יחשבו שאתה אחיך פשוט תגיד תודה וזהו.
אילן: האמת שכל הזמן הדחקתי את החתונה הזאת, ופתאום היא בשבוע הבא, ואני לא רואה איך אני עובר אותה.
שירלי: תשתה הרבה, תרקוד הרבה.
אילן: נו, תלמדי אותי ריקוד אחד.
שירלי: אני לא יכולה עכשיו.
אילן: אז לא ריקוד, צעד. (במבטא אמריקאי) תלמדי אותי.
שירלי: (צוחקת) מה זה?
אילן: Come on, Shirley, give it to me
שירלי: צריך מוזיקה.
אילן: אני אשיר לך. מי את רוצה, אלוויס?
שירלי: מכיר את רוק ארואונד-דה-קלוק?
אילן: זה לא אלוויס, זה ביל היילי.
שירלי: אז אתה אוהד נסתר של שירי שנות השישים?
אילן: לא סובל אותם, אבל במקרה, זה היה אות הפתיחה של מקרוני בשנה הראשונה שלו.
שירלי: באמת?
אילן: (שר בחיקוי טוב של ביל היילי)
One, two, three o'clock, four o'clock, rock,
Five, six, seven o'clock, eight o'clock, rock,
Nine, ten, eleven o'clock, twelve o'clock, rock,
We're gonna rock around the clock tonight.
שירלי: (צוחקת)
אילן: תפסיקי לצחוק ותתחילי לעבוד.
שירלי: טוב, זה הולך ככה… (מראה לו)
אילן: ככה?
שירלי: (מתקנת אותו, רוקדים את הצעד) נו, תשיר. אבל תתחיל מהבית.
אילן: (שר והם רוקדים)
Put your glad rags on and join me, hon,
We'll have some fun when the clock strikes one,
We're gonna rock around the clock tonight…
היי, למה הפסקת?
שירלי: די, אין לי זמן. אני חייבת לעשות מיליון דברים.
אילן: יש לי שבוע אחד בלבד.
שירלי: תסתכל בעיתון, יש מקומות שמלמדים.
אילן: תבואי איתי לשיעור?
שירלי: אולי.
אילן: בבקשה.
שירלי: אם יסתדר לי.
אילן: כל הריקודים הם ריקודי זוגות?
שירלי: יש כמה בשורות, אבל הרוב זוגות.
אילן: אז אני אצטרך לחפש עם מי לרקוד בחתונה של אחי? זה ממש פתטי.
שירלי: אין לך איזו ידידה שאתה יכול לסחוב לשם?
אילן: חשבתי שאולי את.
שירלי: אני?
אילן: מה את אומרת?
שירלי: אה… אני לא יודעת. מה, בתור מה?
אילן: לא צריך להגדיר. פשוט תהיי לידי, זה הכול.
שירלי: תשמע, בדיוק עכשיו כשמתחיל לי קשר…
אילן: אני יודע, אבל אם את יכולה לעשות לי את הטובה הזאת, שירלי, בבקשה. את מבינה מה המצב שאני הולך להיות בו, נכון?
שירלי: כן, בטח שאני מבינה. אבל מה עם החבר שלי?
אילן: תספרי לו. הוא לא יבין?
שירלי: אני לא הייתי מאושרת אם הוא היה הולך להיות בן זוג פיקטיבי של מישהי.
אילן: לא היית מבינה?
שירלי: זאת ממש ההתחלה.
אילן: את רוצה שאני אסביר לו שאין לי כוונות? מתי הוא מגיע?
שירלי: לא תצא לפני שהוא מגיע?
אילן: את ממש זורקת אותי מכאן, מה? אני סולח לך על הכול, רק תבואי איתי.
שירלי: אילן, אני חייבת להתארגן כאן.
אילן: אז תשאלי אותו?
שירלי: יש לי חברה שאולי תוכל…
אילן: די, זה משפיל מדי. אני לא יכול לבוא עם מישהי שאני לא מכיר. (שתיקה) תעשי בשבילי את הטובה הזאת, שירלי? אני אתן לך כל מה שתרצי.
שירלי: תבין את הצד שלי. סוף סוף אני פוגשת מישהו שמתחיל לי איתו משהו טוב…
אילן: את מושלמת לתפקיד, את מכירה את הריקודים…
שירלי: אני לא רוצה להכניס מתחים, זה כל כך התחלה.
אילן: ערב אחד, שירלי. מה אכפת לך. הכול עלי, המתנה עלי, רק תבואי.
שירלי: אני רוצה לעזור לך, אילן, אבל…
אילן: תגידי כן ועזרת.
שירלי: תשמע, אני ממש חייבת להתחיל לבשל.
אילן: אני עף מכאן עכשיו. רק תגידי כן.
שירלי: אני אגשש, בסדר? אם אני אראה שהתגובה שלו טובה, אני אבוא.
אילן: תודה, שירלי, את נשמה טובה. אני לא אשכח לך את זה.
שירלי: אז אתה נותן לי לסדר כאן?
אילן: (הולך לחדר שלו, שר) We gonna rock gonna rock around the clock tonight
(שירלי צוחקת)
מקרוני: את המקסימה מכולן.

תמונה 2

(שירלי ומקרוני על הספה, אחרי הארוחה)
שירלי: אז זה בסדר מבחינתך שאני אלך איתו לחתונה?
מקרוני: כן, בסדר גמור. אני לא קנאי. וחוץ מזה, בתור מי שנתן לו את הרעיון…
שירלי: אתה?
מקרוני: היום, בשידור. השם שלו מתחיל באל"ף, נכון?
שירלי: כן, אילן. איך זיהית שזה הוא?
מקרוני: איך זיהיתי? אני יכול לספר לך עליו הכול.
שירלי: אתה זוכר מה שהמאזינים מספרים לך?
מקרוני: כל אדם, כל פרט, גם מישהו שאמר לי משפט אחד לפני חמש שנים, הכול מקועקע לי במוח.
שירלי: לא סיפרתי לו שאנחנו יחד.
מקרוני: למה?
שירלי: אם הוא היה יודע שזה אתה, הוא לא היה נותן לי להיות איתך דקה לבד.
מקרוני: מרגש אותי שאת לא רצה ומנפנפת בזה שאת יוצאת עם מקרוני.
שירלי: אני בעצמי לא מאמינה שזה קורה.
מקרוני: תתחילי להתרגל לזה, מתוקה שלי (שם יד על משענת הספה, קורא לשירלי לחיבוק) בואי אלי.
שירלי: (מתקרבת אליו, יושבים חצי מחובקים, מתנשקים) תגיד, הכול בסדר?
מקרוני: כן, בסדר גמור.
שירלי: (מלטפת אותו) אתה נראה ל
י קצת מוטרד הערב.
מקרוני: אמרו לך פעם שאת רואה יותר מדי?
שירלי: זה לא טוב?
מקרוני: אי אפשר להסתיר ממך כלום.
שירלי: למה להסתיר? תהיה מי שאתה.
מקרוני: (מלטף לשירלי את הפנים) את יפה.
שירלי: בכל זאת מפריע לך העניין של החתונה?
מקרוני: לא, בכלל לא. סתם היה לי יום כזה.
שירלי: איזה יום?
מקרוני: יותר טוב שלא תדעי.
שירלי: עד כדי כך גרוע?
מקרוני: תשובה אמיתית?
שירלי: ברור, רק אמיתית.
מקרוני: אחד הימים הגרועים בחיי.
שירלי: למה? מה קרה?
מקרוני: קרו כל מני דברים, כאלה שאני לא נוהג לדבר עליהם.
שירלי: דני, דבר איתי. אנחנו יחד.
מקרוני: סודות מדינה בסיווג הכי גבוה.
שירלי: אני לא אגלה לאף אחד. נשבעת.
(מתנשקים)
מקרוני: את הפיצוי הכי נפלא ליום כזה.
שירלי: ספר לי מה קרה.
מקרוני: שכחתי.
שירלי: לא נכון, אני מרגישה שאתה מוטרד. דבר איתי.
מקרוני: בשביל מה לך?
שירלי: מה זאת אומרת. אכפת לי.
מקרוני: תעמדי בזה?
שירלי: נסה אותי.
מקרוני: מה שקרה… הגשתי פיילוט לטלוויזיה, ללייט נייט, חצי שנה מושכים אותי עם זה, והיום דחו אותו סופית.
שירלי: איזה טיפשים.
מקרוני: וזה רק מה שהתחיל את היום. אחר כך היתה לי שיחה עם מנהל התחנה, והוא רמז לי ברמזים עבים ביותר שאם הרייטינג לא עולה בזמן הקרוב, אז בחידוש של החוזה הוא מעביר אותי לשעה אחרת, אחר כך עשיתי אודישנים לכוהנת מין, עם נשים בלי טיפת כישרון, לא עוברות מיקרופון, ולסיום באתי לקחת את הבת שלי מהגן, ואיך שהיא ראתה אותי היא התחילה לבכות שהיא מתגעגעת לאימא שלה, בסוף אחרי שעה החזרתי אותה לגרושתי. אז זה היום שהיה לי.
שירלי: אוי, מותק. איך לעודד אותך?
מקרוני: יש דרכים.
שירלי: למה הבת שלך בכתה?
מקרוני: קריזיונרית. כמו אבא שלה.
שירלי: אני בטוחה שהיא מאוד אוהבת אותך.
מקרוני: מה שמדיר שינה מעיניי זה הרייטינג.
שירלי: זה לא משהו טבעי? שיש עליות וירידות?
מקרוני: לכוכבים אין עליות וירידות. יש או נסיקה או התרסקות.
שירלי: אבל מצבך מעולה.
מקרוני: מצבי בסכנה גדולה. שעה אחרת זה מוות בשבילי. ברגע שהקהל מריח את הנפילה, הוא נוטש אותך בהמוניו. אין רחמים.
שירלי: אז הכוהנת זה בשביל להעלות את הרייטינג?
מקרוני: ברור.
שירלי: ואף אחת לא מתאימה?
מקרוני: אף אחת, שירלי. אף לא אחת.
שירלי: למה אתה לא עושה להן אודישנים בשידור חי? זה יכול להיות מצחיק.
מקרוני: עושים את זה בכל מקום עכשיו. אני אפילו לא בטוח שהתחרות בין העשר הנבחרות היא רעיון טוב, בייחוד שאני רואה שעשר נשים מבריקות לא מגיעות אלי. צריך משהו אחר, שיהיה מיוחד.
שירלי: כמו מה?
מקרוני: כוהנת אחת וללכת איתה. והיא צריכה להיות או משהו אקזוטי בטירוף, נאמר איזו אירופאית שטיילה בכל העולם, או ההפך הגמור – האישה שהכי רחוקה מלהיות כוהנת מין, שאני אפיל עליה את התיק הזה. אישה רגילה לגמרי. רק לכי תמצאי אישה רגילה לגמרי שתעבור ברדיו ברמות שאני צריך.
שירלי: אם תמצא אישה כזאת, החיים שלה בטח יתהפכו מדבר כזה. אתה לא חושב?
מקרוני: אני חושב, שדיברתי כאן הרבה הרבה יותר מדי.
שירלי: אני אקח את זה כמחמאה?
מקרוני: מחמאה ענקית.
(מתנשקים, מתמזמזים)
מקרוני: נוח לך על הספה?
שירלי: כן, מאוד.
מקרוני: לא צפוף לך?
שירלי: לא.
(מזמוזים, נסחפים, נשכבים)
מקרוני: בואי נעבור למקום יותר נוח.
שירלי: (עוצרת, מתיישבת) דני…
מקרוני: (יושב לידה, מנשק אותה) בואי…
שירלי: דני, בוא נעצור רגע.
מקרוני: למה?
שירלי: אנחנו נסחפים פה.
מקרוני: תני לעצמך להיסחף.
שירלי: זה מוקדם לי.
מקרוני: מה מוקדם?
שירלי: מוקדם.
מקרוני: שנחכה לחצות?
שירלי: אנחנו מכירים מעט מדי זמן.
מקרוני: בואי תזרמי איתי.
שירלי: אני שונאת את המילה הזאת.
מקרוני: את לא בוטחת בי?
שירלי: אני כן.
מקרוני: (נוגע בה) אני אוהב אותך, אני אתן לך את כל המחויבות שאת רוצה. את לא צריכה לדאוג.
שירלי: דני, זה לא דבר שדיבורים משכנעים בו.
מקרוני: וכל הזמן הזה שאני מחכה לך לא משכנע אותך?
שירלי: שבועיים?
מקרוני: אף פעם לא חיכיתי כל כך הרבה לאף אחת.
שירלי: (מיואשת) תמיד השיחה הזאת צריכה להגיע?
מקרוני: אפשר לוותר עליה.
שירלי: כנראה שאי אפשר.
(שתיקה)
מקרוני: מה, את לא נמשכת אלי?
שירלי: מאוד נמשכת.
מקרוני: גם אני מאוד נמשך אלייך. מאוד מאוד. (לוקח לה את היד) את כזאת סקסית.
שירלי: הייתי רוצה שנתקרב יותר לפני שנגיע למיטה.
מקרוני: זה הדבר שיקרב אותנו הכי הרבה.
שירלי: חשבתי שאיתך יש לי חופש מהלחץ הזה.
מקרוני: אני לא לוחץ, אני מנסה להבין אותך.
שירלי: להבין אותי?
מקרוני: אני אוהב אותך. תסבירי לי.
שירלי: באמת אתה רוצה שאני אסביר?
מקרוני: כן.
(שתיקה)
מקרוני: אני מקשיב.
שירלי: אי אפשר פשוט לדלג על זה?
מקרוני: דברי איתי.
(שתיקה)
מקרוני: תבטחי בי.
שירלי: אין כאן כל כך מה להסביר. זה פשוט הקצב שלי. סקס בשבילי זה חיבור מאוד עמוק.
מקרוני: אני מרגיש את זה במגע שלך. הוא מדהים.
שירלי: תודה.
מקרוני: יהיה לנו מדהים ביחד.
שירלי: אני יודעת.
מקרוני: כן? גם את מרגישה את זה?
שירלי: כן.
(מקרוני מתקרב אליה, רוצה לחזור למזמוזים)
שירלי: אבל כמו שאמרתי, זה חיבור מאוד עמוק, ואני צריכה בשבילו ביטחון. במי שאיתי. שהוא איתי.
מקרוני: את לא מרגישה שאני איתך?
שירלי: בשביל היכרות של שבועיים כן, אבל זה לא מספיק.
מקרוני: אני מתקשר, אנחנו נפגשים, סיפרתי לך דברים.
שירלי: אז?
מקרוני: מה לא מספיק בזה?
שירלי: זה לוקח לי זמן.
מקרוני: כמה זמן?
שירלי: לא יכולה לומר.
מקרוני: מה, חודש? שנה?
שירלי: בטח שלא שבועיים.
מקרוני: כל אחת נכנסת למיטה מקסימום בפגישה שלישית. אם לא בראשונה.
שירלי: לי זה לא מתאים.
מקרוני: זה לא נורמאלי.
שירלי: בעיני מה שקורה עכשיו לא נורמאלי.
מקרוני: מה?
שירלי: שאני צריכה להצטדק, להתנצל, שאי אפשר לפגוש בן אדם ולהכיר אותו קצת לפני שנכנסים למיטה, שאני צריכה להידחק לפינה ולהתווכח.
(שתיקה)
שירלי: אתה שותק.
מקרוני: כי אני מטומטם. (שתיקה) אני מנסה להרשים אותך, ומה יוצא – שאני מגיע לתוצאה הפוכה. שאני מרחיק אותך.
שירלי: להרשים אותי?
מקרוני: כן.
שירלי: אני לא מבינה.
מקרוני: אני אגלה לך סוד, שאולי יפתיע אותך. אני בדיוק כמוך. הדבר שאני באמת רוצה זה להכיר קודם את הלב, רק אחר כך את הגוף. אני רוצה להיות איתך, לדבר איתך, להכיר את המחשבות שלך, הרגשות שלך, להסתכל בעיניים, להחזיק ידיים, לצאת לחוף הים בלילה של ירח מלא, לנסוע למדבר ככה סתם בספונטאניות…
שירלי: אז למה אתה לוחץ עלי?
מקרוני: חשבתי שזה מה שאת רוצה, שזה הדבר שאת מצפה ממני לעשות.
שירלי: למה שאני ארצה דבר כזה?
מקרוני: זה מה שנשים משדרות לי.
שירלי: מה?
מקרוני: כבר בגיל צעיר למדתי שאם אתה רוצה שנשים יעריכו אותך, אתה צריך ליזום סקס במהירות. אחרת אתה לא גבר בעיניהן. מספיק להיפגע כמה פעמים בשביל ללמוד את הלקח הזה. ואז אתה הופך להיות מפורסם, והציפיות עוד יותר גדולות, ויש את הפחד שכל דבר קצת שונה ישר יגיע לטורי הרכילות בעיתון, ואתה בונה את חומת סין סביב הלב שלך, עד שמגיעה פתאום איזו שירלי שממוססת אותה בבת אחת.
שירלי: ואת כל זה אומר לי מקרוני.
מקרוני: אם תצטטי אותי אני אכחיש בתוקף.
שירלי: אתה לא צוחק עלי?
מקרוני: אני רציני מאוד. אני רוצה לבנות איתך הכול ביסודות חזקים של אמון, ולאט, אני רוצה את המים העמוקים.
שירלי: (מחבקת אותו) אתה מקסים, אתה יודע?

קישורים

חמוטל גורן בפייסבוק

על "כוהנת המין " ב"אסימון

חמוטל גורן ב"מארקר"

חמוטל גורן על הפמיניזם החתרני של "זרעים של מסטיק "

חמוטל גורן על עלבונות באינטרנט

חמוטל גורן נותנת כבוד ל"כוכב נולד "

 סדנת הכתיבה של  חמוטל

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

15 תגובות על “כוהנת המין-מחזה מאת חמוטל גורן”

חבל שזיוני שכל מופיעים לאלתר,ולא מקץ שיהוי-עומק.
חמוטל, שכמה מקרוני בתוכה רק היא יודעת,מנצלת את אשד הסבלנות,לחישוף של תיסכול מתמשך.

איזה כיף זה כתיבה ! תמיד אני מרגישה שיש לי נציג בעולם. מה שכתבתי. עם המחזה הזה בטח, במקום ויכוחים עקרים ומעצבנים יש משהו שישבתי עליו, חשבתי עליו, מנוסח היטב ואומר את דעתי.
ועכשיו פתאום גם הדבר הקטן הזה שכתבתי כל כך מזמן, קופץ לעזרתי.

לסקס בפגישה שלישית שניה ראשונה.
לא קראתי עדיין אבל זה נכון לגמררייי!!
הלאה המינהג ההוליבדי אינסטנסיאני מיני הזה.
קדימה משמרות הפישוק! והפיסוק!!
גם של נשים וגם של גברים.
שמתם לב שגברים מפשקים למעשה אפילו יותר מנשים? ואני לא מתכוון לגיי מן.
שבת שבועות שמחה וטעימה

הי חמוטל יקרה, המון בהצלחה
מסר של רגישות ופתיחות בין אנשים הוא בהחלט מפתח למערכות יחסים בריאות יותר (זוגיות ולא רק)
שיהיה רק טוב.
מקווה שמישהו ירים את הכפפה ויעשה מזה באמת מחזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 − 14 =