| הרקדן האוטומטי הוא ללא כל ספק הפזמון הטוב ביותר שהפזמונאית והעיתונאית מירית שם אור כתבה מעודה. ועל סמך מה אפשר לקבוע את זה ? פשוט מאוד זהו אחד הפזמונים הבודדים מאוד שלה אם לא היחיד שהמילים שלו והתחושות שמבוטאות בו איך שהוא נשמרים בזיכרון גם ללא המוזיקה המקסימה של המלחין הקבוע שלה צביקה פיק שהלחין את הפזמון בימי שיאו בשנות השבעים ,שיא שלמרבית הצער מעולם לא חזר אליו כיוצר. ואחת הסיבות לדעיכה היצירתית הזאת של פיק , לדעתי, היא משום שהוא הפסיק להלחין שירי משוררים כמו יונתן רטוש ,נתן יונתן טשרניחובסקי ואחרים כפי שהיה עושה אז וכתוצאה שוב לא היה מאותגר ליצור מוזיקה מרשימה לטקסטים טובים באמת. והתוצאות פזמוניים דלילים שאינם נשמרים בזיכרון . כנראה שדלילות מילולית יוצרת גם דלילות מוזיקאלית. לפזמונאית הקבועה שלו ( ובשלב מסויים אישתו ואם ילדותיו ) מירית שם אור היו אמנם עוד כמה פזמונים בודדים שהם מילולית ברמה סבירה כמו "בין האצבעות "ו- אלה סינדרלה" ופזמונים שתיארו היטב טרנדים חדשים של התקופה בה נוצרו בצורה מעניינת כמו "לגור איתו " שתיאר את המגמה החדשה אז של מגורים ללא נישואין "מסיבת יום שישי שתיאר את סצינת המועדונים ."ומלבדם יש לי פינה חמה בלב ל"אלף נשיקות "המבוסס על מכתב של איש נילי"י אבשלום פיינברג ולפזמון העתידני ""אני רוצה לשכפל אותך" .".שיש לי חיבה לנושא האקזוטי שלו. אבל חוץ מאלו ? הרוב המוחלט של פזמוניה הם זניחים לחלוטין,בל מיני שירי אהבה משעממים ואין להם זכות קיום ללא המוזיקה של צביקה פיק שמלווה אותם.אלא שיוצר יש לשפוט לפי מיטבו ולא לפי הממוצע שלו. הרקדן האוטומטי הוא יוצא דופן ביצירתה של שם אור המיתמר כמו ענק שמן הסתם נכתב בפרץ פתאומי של השראה חסרת תקדים והמשך. למילים שלו יש תוקף בזכות עצמן והמוזיקה כאן אינה שולטת לחלוטין כפי שקורה בשאר הפזמונים של הצוות פיק- שם אור אלא היא יותר בגדר פרטנרית בהעברת חוויה שלמה למאזין שאינו מתרשם רק מהמוזיקה כמקובל אצל רוב הפזמונים של פיק אלא גם מהעוצמה של המילים. . ובקצרה יש הרבה מה לאמר על גדול הפזמונים של מירית שם אור כפי שמראה חיים מזר במאמרו זה.זהו חלק ראשון בסדרה של שני מאמרים על שני שירים שמושאם הוא עולם הריקוד שגיבוריהם הם רקדנים בודדים שהחלק השני שלה עוסק בפזמון מקביל בנושאיו מהאירויזיון . כל אחד מהם מייצג רקדן עם אפיונים אישיותיים אחרים.ובמידה מסויימת הם מקבילים . . . |
.
מילים: מירית שם אור 
לחן: צביקה פיק
שרים צביקה פיק
הנה הוא שומע את המנגינה
מתחבר כמו אוטומט לזרם
בגופו רוקע על האדמה
הוא נמצא עכשיו בתוך הקצב
לחן סטריאופוני אור כחול אדום
תנו לו לדבר עם הרגליים
כל המיקרופונים כאן על הבמה
זהו הרקדן האוטומטי
את המנגינה הוא חי
גופו מחושמל
בתוכו הלב פועם
בקצב קצב
עוד ריקוד אחד ודי
נפסק החשמל
הרקדן נשאר דומם
כמו אבן אבן
רגל מרחפת צחוק על הפנים
שריר בשריר נוגע לא נוגע
מי שם מיללת כמו החתולים
איך הוא לא מפסיק להתנועע
תן לו את הקצב, תן את הצלילים
יש לו זרם יש לו נשימה
ווה ווה בגיטרות
פאזים על הבס
בין צלילי הרוק והנשמה
את המנגינה הוא חי…
רעש באוזניים תן לו את הביט
עלה איתו לטון יותר גבוה
קופסאות של קצב כל גופו מרעיד
תן לו את המוזיקה לשמוע
תן לו את הקצב, תן את הנשמה
כל גופו רועד מצחו מזיע
על רצפה מפלסטיק כך הוא מתפרק
זהו הרקדן האוטומטי
את המנגינה הוא חי…
עטיפת "פיק" התקליט השני של צביקה פיק מ-1973 בו הושמע לראשונה "הרקדן האלקטרוני".
העטיפה מעוצבת כקלף 'עלה' (שנקרא גם 'פיק' בלעז) במשחק הקלפים, כשדמותו של 'המלך' צביקה בפלג גוף עליון עירום וצבוע הכסף מתנוססת במרכז.
נפילתו של הרקדן האוטומטי
מאת חיים מזר
בית ראשון:
הנה הוא שומע את המנגינה
מתחבר כמו אוטומט לזרם
בגופו רוקע על האדמה
הוא נמצא עכשיו בתוך הקצב
בית זה מתאר את התערותו של הרקדן בתוך הריקוד עם השמע הצלילים כאשר אלה מושמעים ."הוא מתחבר כמו אוטומט לזרם".תיאור פרוזאי ושבלוני מאוד,יבשושי וטכני.לא נאמר עליו שהוא רוקד,אלא רוקע ברגליו . בעיטות גסות שאין בהן שום עידון.מזכיר אדם המקבל מכות חשמל.
בית שני:
לחן סטריאופוני אור כחול אדום
תנו לו לדבר עם הרגליים
כל המיקרופונים כאן על הבמה
זהו הרקדן האוטומטי
מקום ההתרחשות הוא במה.מקום עליו מופיעים והתיאור הוא טכני.צלילים הבוקעים מכיוונים שונים ביחד עם צבעים שונים המלווים את הרקדן.הדבר היחידי המדבר אצלו הם הרגליים.אין ידיים,אין פנים. הוא בבחינת אוטומט שקיימים אצלו שני מצבים של הוראות הפעלה והם "הפעל" ו-"הפסק".הוא מופעל מבחוץ. הוא איננו מפעיל את עצמו. שום יוזמה.אין מצבי ביניים.
פזמון חוזר:
את המנגינה הוא חי
גופו מחושמל
בתוכו הלב פועם
בקצב קצב
עוד ריקוד אחד ודי
נפסק החשמל
הרקדן נשאר דומם
כמו אבן אבן
בפזמון החוזר מתוארת האקסטטיות שבהתנהגותו של הרקדן. במעבר מהבית הראשון לפזמון החוזר חלה התפתחות הדרגתית. בבית הראשון הוא שומע את המנגינה,בבית השני הוא מדבר עם הרגליים ובפזמון הוא חי את המנגינה. לראשונה אפשר לחוש באיזו שהיא חיות בהתנהגותו. הגוף מחושמל והלב פועם. על פניו דבר מה אנושי מתרחש בו,אבל זה מתוחם בזמן לעוד ריקוד אחד ולהפסקת החשמל. משעה שאלה מופסקים עוברים למצב "הפסק".הרקדן נעלם דום.לא יותר מאשר אבן. הוא מודמם.
רותי נבון
בית שלישי:
רגל מרחפת צחוק על הפנים
שריר בשריר נוגע לא נוגע
מי שם מיללת כמו החתולים
איך הוא לא מפסיק להתנועע
בבית זה להלכה ישנה איזו שהיא התעוררות ריגושית.הפנים מתעוררות.הן צוחקות .ישנה הנאה.האם היא אמיתית או שהיא בבחינת רפלקס מותנה? היא קשורה לרגל המתרוממת .המיומנות שבתנועותיו היא גדולה עד כדי כך שאי אפשר לדעת אם שריריו נוגעים זה בזה.השורה השלישית יכולה לרמוז על נוכחותה של דמות נשית אם מחוץ לבמה או עליה ואין שום התייחסות מצד הרקדן כלפיה .הוא שקוע בתוך עצמו.
בית רביעי:
תן לו את הקצב, תן את הצלילים
יש לו זרם יש לו נשימה
ווה ווה בגיטרות
פאזים על הבס
בין צלילי הרוק והנשמה
בית זה הוא המשכו הישיר של הבית השלישי.הוא שקוע כל כולו בעצמו. הוא מכיר את הקצב והצלילים המופקים מכלי הפריטה.הוא מוכוון לסוג מסוים של צלילים-מוזיקת רוק ונשמה. אבל איזו נשמה? מה שמוביל זה הקצב והצלילים כשלעצמם בלבד בלי איזה שהוא קשר ביניהם.
עטיפת התקליט מספר 21 של צביקה פיק "הלהיטים הגדולים – חלק ב'" מ-1993 כולל גירסה חדשה של "הרקדן האלקטרוני".
בית חמישי:
רעש באוזניים תן לו את הביט
עלה איתו לטון יותר גבוה
קופסאות של קצב כל גופו מרעיד
תן לו את המוזיקה לשמוע
בית זה מפרט את סוגי הצלילים שהוא שומע: ביט,טונים ,קופסאות של קצב. הוא שומע רק את מה שמרטיט את גופו. אופן החיבור שלו אליהם הוא כמו שמתואר בבית הראשון."הוא מתחבר כמו אוטומט לזרם".גוף המתחיל לרטט כאשר הוא מקבל מכות חשמל. זאת המשמעות היחידה של המוסיקה אצלו.
תקליט אריך נגן מס' 25 של צביקה פיק – "האוסף המשולש – הביצועים המקוריים", שיצא ב-1999 בחברת "אן.אם.סי". כולל שלושה דיסקים. בדיסק השלישי נכלל הביצוע המקורי עם רותי נבון של "הרקדן האוטומאטי".
"
בית שישי:
תן לו את הקצב, תן את הנשמה
כל גופו רועד מצחו מזיע
על רצפה מפלסטיק כך הוא מתפרק
זהו הרקדן האוטומטי
בית זה מתאר לאן כל זה מוביל. המאמץ המושקע הוא כה גדול עד כדי כך ש"מצחו מזיע".הבמה שהוא עומד עליה אינה עשויה מחומר טבעי,אלא מפלסטיק. משל למצבו בזמן הריקוד. אין בו משהו טבעי.הכל מלאכותי . גם בו יש משהו מלאכותי.לא ריקוד כמבטא ומעביר אמיתות אנושיות.הוא מתוכנת .בסופו של דבר,מרוב אקסטטיות הוא שכח גבולותיו ויכולותיו הפיזיות ,התפרק והפך לאבן.
הרקדן האוטומטי לא יקום יותר.
צביקה פיק על עטיפת גליון "מעריב לנוער" ב-1978 בעידן שיא הקריירה שלו.
ראו גם
פילוסופית הכתיבה של מירית שם אור
הזמן חולף בין האצבעות :על הפזמון "בין האצבעות " של מירית שם אור צביקה פיק ורותי נבון
17 תגובות על “נפילתו של הרקדן האוטומטי: ניתוח הפזמון "הרקדן האוטומאטי"של מירית שם אור צביקה פיק ורותי נבון-חיים מזר”
חבל שהיום לא עושים כאלה דברים
מתארת את תחושותי לגבי השיר הזה, תודה לכותב מצויין
שלי בקניון רמת אביב לפני שנתיים.
והם היו עם עוד ילדים.
והסתובב בקניון נאדי (בן אדם מחופש בתחפושת של נאדי מאנגליה שהקניון הביא מחו"ל במיוחד לילדים). והבן הקטן שלי התרגש נורא.
ואז פתאום עבר בקניון צביקה פיק. מיד הבן הקטן שלי שכח את נאדי והבנים שלי נתנו ריצת אמוק לכיוון בית הקפה איפה שצביקה פיק ישב. הבן שלי היה אז אולי בן 5 ורץ ולקח חתימה עם הקדשה. והוא ידע מי זה צביקה פיק יותר טוב מאשר מי זה נאדי. והבן הגדול שלי לקח את המצלמה הדיגיטלית והם טסו עם עוד חבורת זאטוטים שכולם שם הציקו לצביקה פיק בבית הקפה.
בקיצור עד היום (!) הבן שלי, שנתיים אחרי, מזכיר לי מידי פעם: אמא את זוכרת שראינו את צביקה פיק בקניון של סבתא?
כן וגם ראינו את נאדי שבא במיוחד מלונדון אז לקניון. את זה הוא לא זוכר. למען האמת הוא שכח את זה חמש דקות אחרי שנאדי בא לקניון.
מצליח לשמור את עצמו בעין ובזכרון הציבור גם היום.
אבל כאן יש לי שאלה ילדים יקרים :
מישהו זוכר איזה שהוא פזמון שצביקה פיק הלחין בחמש השנים האחרונות ?
יודעים מה:
ב10 השנים האחרונות ?
אני לא אתפלא אם הבן הקטן שלי חשב באותו הרגע שאשתו של צביקה פיק היא נינט טייב.
במילא הוא לא מבין בזוגיות. אבל הוא מבין כנראה היטב בתוכנית הילדותית כוכב נולד.
ההון התרבותי שעליו מתקיים פירסומו העכשווי של צביקה פיק הוא ברובו המוחלט שירים משנות השבעים ועוד כמה בודדים מתקופות מאוחרות יותר.
אילולא שירי שנות השבעים איש לא היה מתעניין בפיק ב"כוכב נולד " או בכל מקום אחר.
מאז שנות התשעים הוא מתקיים על אינרציה בלבד שאינה נתמכת בשום יצירה חדשה בעלת ערך דומה .
אז יש לו יכולת יחצנית אדירה גם בשביל להתקיים בתודעה הציבורית על סמך אינרציה אבל …
אם מישהו היה בוחן את פיק על סמך יצירותיו משנות התשעים והאלפיים בלבד לא היה מבין על מה המהומה שהרי על פיהם בלבד אפשר לקבוע שהמדובר ביוצר בינוני ומטה. .
נשאלת השאלה למה הוא לא מצליח ליצור מזה שנים שום פזמון ברמה דומה לאלו שיצר לעשרות ,כמעט מידי חודש בחודשו בשנות השבעים ?
לדעתי זה גם בגלל שאין לו שום חומר מילולי מאתגר לעבוד עליו .אבל ברור שזוהי רק חלק מהתשובה .
אולי יש כאן תהליך של הזדקנות והתעייפות יצירתית ?
ואנחנו תמיד צוחקים כאן בבית על זה שהוא קורא לעצמו מאסטרו…
מה מאסטרו? מאסטרו של התזמורת הפילהרמונית?
נו אז זה חלק מהתהליך שהוא נדבק לתהילת העבר.
אצל אנשים יצירתיים במיוחד, כאשר הם מתבגרים הם מפסיקים להיות פרודוקטיביים בצורה יוצאת דופן.
וזה מאוד קשה להם.
היצירתיות מופיעה בגיל צעיר, בדרך כלל בשנות העשרים והשלושים של החיים. ואז מעל גיל ארבעים או חמישים ככה מפסיקים ליצור משהו חדשני ומתרפקים על היצירות של העבר.
אולי תקרא את הספר של הנס אייזנק על פסיכוטיציזם ועל יצירתיות או מחקרים דומים שיענו לך על השאלה: למה אנשים יוצרים בגיל מוקדם ואחר כך מפסיקים ליצור בגיל העמידה? או למשל תשאל את שכחננו לרשימות ד"ר ליאור שמיר.
היו יוצרים זקנים שיצרו וחידשו גם בזקנתם.
ראי מיכאלאנג'לו,שכמה מיצירותיו המעולות ביותר בציור פיסול ואדריכלות .
ראי רמברדנט שהמומחים טוענים שמיטב הדיוקנים שלו הם מזקנתו .
ראי פיקאסו שהמשיך ליצור עד גיל שמונים.
אני לא רואה שום סיבה למה שיוצרים מבוגרים וזקנים לא ימשיכו לחדש.
אני מניח שבמקרה של צביקה פיק הוא יודע שהקהל מצפה ממנו רק לשירים ישנים המוכרים והאהובים ואצלו זה עניין של פרנסה ,אבל זאת לא סיבה לכזאת סטגנציה יצירתית.
אגב מעניין שכל שנות האלפיים הוא פירסם רק דיסק אחד של יצירות חדשות "הלילה הוא הלילה " מ-2002
וזה שימי לב בתקופה שפרסומו כסלבריטאי על היה שוב בשיאו כפי שהיה בשנות השבעים ואפשר היה לצפות ממנו שיוציא כמה שיותר חומר חדש לניצול ההצלחה הזאת.
וכך היה גם בשנות התשעים שבהם הוציא רק אלבום מקורי אחד "לעשות אהבה "מ-1995 ועוד שבעה () אלבומים של גרסאות חדשות של שירים ישנים
בעוד שבשנות השבעים הוא פירסם לפחות תשעה אלבומים מקוריים
ובשנות השמונים לפחות עוד חמישה
לא כולל את כל תקליטי הגרסאות החדשות של שירים ישנים שלא נחשבים .
בבירור יש כאן קושי ליצור חומר חדש אולי גם בגלל הצורך להתמודד עם ההצלחות של העבר שהוא יודע שהחומר החדש יושווה איתם מייד.
צביקה פיק?
ואז לא יהיה לך צורך יותר לשאול שאלות מיותרות .קצת מאמץ של חיפוש זה הכל.
אני מכין עכשיו עבודת סמסטר עבור הקורס פולקלור בתקשורת של המחלקה בתקשורת" באוניברסיטת ירושלים על הפזמון "אלה סינדרלה " של מירית שם אור וצביקה פיק .
למישהו מחובבי צביקה פיק או מירית שם אור פיק מוכרת איזו אנקדוטה או סיפור מעניין או משהו סביב הפזמון הזה מ-1980? ,
כל סיפור כזה יכול להחיות קצת את העבודה שלי מעבר לניתוח היבש של מילות הפזמון והקליפ שלו והקשר שלהם לאגדת סינדרלה .
תודה
מחקר ראשון מסוגו המנתח לראשונה ברצינות את יצירתם של מירית שם אור וצביקה פיק בפזמון "אלה סינדרלה " ומראה שיש הבדלים ברורים ומשמעותיים ביותר בין מילות הפזמון הקודרות ,ובין הקליפ המבוסס על השיר ,הבדלים שנובאים כנראה מההשקפות השונות הומנוגדות של יוצרי הפזמון.
ראו
סיפור סינדרלה על פי צביקה פיק
http://www.notes.co.il/eshed/57367.asp
שני פזמונים מרגשים ומוצלחים במיוחד ,ניתן אפילו להגיד" כמעט קלאסיים " יצרה הפיזמונאית מירית שם אור ב-1973 עבור מוזיקה של בן זוגה דאז הזמר צביקה פיק ."הרקדן האוטומטי " ו"בין האצבעות ".
חיים מזר מנתח את הפזמון שבמפתיע דן ברעיונות כמעט פילוסופיים על הזמן החולף לבלי שוב ומשמעויותיו.
ראו
הזמן חולף בין האצבעות
http://www.notes.co.il/eshed/58405.asp
[…] של מירית שם אור וצביקה פיק שנושאו הוא עולם הריקוד "הרקדן האוטומטי ". במאמרו זה הוא מנתח שיר אחר על עולם הריקוד הפעם […]
[…] אור ב-1973 עבור מוזיקה של בן זוגה דאז הזמר צביקה פיק ."הרקדן האוטומטי " ו"בין האצבעות […]
[…] נפילתו של הרקדן האוטומטי :ניתוח הפזמון הרקדן האוטומטי &… […]
צביקה פיק הלך היום לעולמו בגיל 72.הו איזכרבגלל פזמוניםפ יפים רבים משנות השבעים והשמונים.אבל חובה לציין שבדיעבד כעאשר אנו יודעים את העתיד לבוא נראה ש"הרקדן האוטומאטי" מדבר על הזמר צביקה פיק עצמו ועל מסלול חייו עד למותו.