web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

הצילו את הזהות העברית!

 

 

 

הקורא יוני ארד קרא את התגובות למאמר "הפורנוגרפיה של אתר "קדמה ".
במיוחד הוא שם לב לתגובה של עודד ישראלי :

"יש לי שתי תעודות זהות

 יש לי שתי תעודות זהות האחת יהודית, השניה ישראלית. לשמחתי הן משלימות זו את זו, ועולות בקנה אחד – בניגוד  לתעודות הזהות שהיו לסבים שלי בפולין וברומניה.

הזהות היהודית שלי היא זהות עמוקה ושורשית שמתחברת וממשיכה את הזהות היהודית הקדומה, החל מן המיתוסטוריה של יעקב אבינו ומשה רבנו, דרך ההיסטוריה הממשית של כותבי המיטתוסטוריה הזו בימי בית ראשון ושני, ודרך ההיסטוריה המסובכת והמעורפלת של אילו מבין אבותי שחיו בגולה ושימרו את הזהות היהודית הזו – דור ועוד דור, איש במקומו ובדרכו. יש לציין כי במרכזה של הזהות הזו עומד נרטיב הסטורי ברור, ישנם מנהגים ברורים ("משמרי זהות") שבעלי הזהות הזו מחוייבים בהם (להבדילם מבעלי זהויות אחרות), וישנו גם ייעוד היסטורי משותף שעליו חלמו כל בעלי הזהות היהודית הזו לאורך הדורות, ובאופן רשמי לפחות: הם עדיין חולמים ומצפים שיתגשם באחרית הימים…

הייעוד ההיסטורי המשותף הזה, הוא זה שעליו נאמר בשירת התקווה: "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה – עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו…" וגו' …

כאן אני מגיע לזהות הישראלית שלי: הזהות הזו היא דבר חדש בעולמנו. ההיסטוריה שלה הולכת רק שישים שנה אחורה, ואם נתעקש, נוכל ללכת עוד קצת, עד ימי ראשית הציונות, שנמצאים רק מאה ושלושים שנה אחורה. בניגוד לזהות היהודית הותיקה שהיא בעלת מסגרת מגובשת, עם נרטיב מגובש, ייעוד מגובש וכללים מגובשים, הזהות הישראלית הזו – כיאה לזהות שעדיין נמצאת בשלבי התגבשות מבחינה הסטורית – היא זהות אורירית, חמקמקה ולעיתים קרובות אפילו מסוכסת עם עצמה, ואין לה שום "ייעוד" של ממש… למעשה, כשאני חושב על זה, עיקר הגדרתה של הזהות הישראלית שאובה מתעודת הזהות הכחולה אשר מבין נושאיה יש אנשים בני תתי-זהויות שונות: יהודים, ערבים, דרוזים צ'רקסים, ושאר בני עמים,לאומים ודתות שונות שמצאו עצמם עם תעודת זהות "ישראלית" בכיס…

לכאורה זה עשוי להשמע כאילו אני סולד מן הזהות הישראלית שלי ואולי מנסה להתנער מההכרה בעצם קיומה. ברם, לא כך הדבר. מבחינתי הזהות הישראלית שלי היא ההמשך הישיר של הזהות היהודית שלי, היא הדבר שעליו חלמו אבותי היהודים כשהתפללו בתפילת שמונה-עשרה "תקע בשופר גדול לחרותנו". אני אראה עצמי כישראלי גאה ומאושר כל עוד המדינה מניפה את דגל המגן-דוד ואת סמל המנורה, וכל עוד היא מאפשרת לבני עמי, היהודים, לנהל את חייהם בעצמם – ללא כפיפות ותלות בגחמותיהם של בני עמים אחרים כגון אלו שרדפו את אבותיינו בגולה השכם והערב (גם בארצות הנוצרים וגם בארצות המוסלמים, אגב).

אני בהחלט מודע לעובדה שבין נושאי הזהות הישראלית ישנם גם כאלו שאינם נושאים את תעודת הזהות היהודית. כדבר הזה קורה בכל מדינה כמעט, שבה יש רוב בעלי זהות אתנית ולאומית מסוימת ומיעוט בעלי זהות אחרת. מבחינתי יש לעשות את המירב כדי שבעלי הזהויות האחרות הללו יוכלו לחיות בשקט ובטחון ובשוויון זכויות אזרחי מקסימאלי, וגם יש לעודד ולפתח גשרים ומכנים משותפים אזרחיים ותרבותיים שיאפשרו להם למצוא את מקומם בתוך הזהות ה"ישראלית" המורחבת. ברם, בניגוד גמור לכל מני יהודונים שחושבים – כמיטב המסורת הגלותית – שיש צורך לבטל את הזהות היהודית "הצורמת" רק כדי שהגויים ירגישו בנוח, אני ממש לא מתכוון לעשות זאת. בכוונתי לשמור על זהותי היהודית ועל הזיקה החזקה של לזהות של מדינת ישראל, ואם יש מישהו שזה מפריע לו הוא מוזמן לחפש לו מדינה אחרת שתתאים יותר לזהותו הלאומית (או האחרת). לי, כיהודי, יש רק מדינה אחת שהיא באמת "שלי".

נ.ב.

הייתי רוצה להודות לכמה מהמגיבים והמגיבות שהזכירו לי דבר מה חשוב. בחלק מהתגובות שלי לעיל תליתי את הנטייה לפורר את הזהות היהודית בגורמים "ציונים" ושכחתי גורמים אחרים שלהם דווקא היה תפקיד יותר מרכזי וחשוב בתהליך הפירור הזה…

כוונתי היא, כמובן, לגורמים שאינם בדיוק ציונים, אבל הם "תפסו טרמפ" על הפרוייקט הציוני ו/היוו תוצר לוואי שלו. צריך לזכור שבאירופה, בעיקר, היו הרבה מאוד יהודים שהיו בתהלכי התבוללות אשר ניסו בכל כוחם לברוח מהזהות היהודית המעיקה של אבותייהם ושניסו כל-הזמן להוכיח לגויים שהם בדיוק כמוהם "אזרחי העולם הנאור החדש". הרבה יהודים כגון אלו מצאו את עצמם מוקאים ונבעטים מהחברה האירופית והם הגיעו לפה בעל-כרחם… אבל העובדה שהם מצאו מקלט במדינה היהודית – שהוקמה על-ידי יהודים עבור היהודים – לא ממש הפכה אותם ליהודים טובים ונאמנים יותר. אותם יהודים שניסו לברוח בגרמניה או ברוסיה מזהותם היהודית כדי לשאת-חן בעיני הגויים שם, הם אלו שמנסים להמשיך באותה מגמה פה – הם, או צאצאיהם ו/ממשיכי דרכם הרוחנית.


ולהלן תגובתו של יוני ארד.  

הצילו  את הזהות העברית

מאת יוני ארד

 

לעודד ישראלי שלום

קראתי את המאמר "הפורנוגרפיה של אתר קדמה" וגם את התגובות. בסופו על עניין, שמתי לב שהתחיל להתפתח שם דיון על זהות, ואתה פירסמת תגובה מרתקת בשם "יש לי שתי תעודות זהות".

 כתבת על כך שיש לך בעצם שתי זהויות – האחת יהודית והשנייה ישראלית.

 ובכן, אם כבר מדברים על תעודות ועל מסמכים רשמיים, אז אני לא חושב שתעודת הזהות הישראלית היא ספציפית מספיק בשביל להגדיר את הזהות שלי. באופן רשמי, להיות ישראלי זה לאו דווקא עניין של זהות תרבותית, אלא עניין של אזרחות. כלומר, ישראלי הוא כל מי שמחזיק בדרכון ישראלי, שהוא בעצם מסמך האזרחות המגדיר את כולנו כישראלים באופן חוקי. הדרכון הישראלי (וגם תעודת הזהות) הם מסמכים רשמיים המשותפים לי וגם, למשל, לערביי ישראל – כך שמבחינה זאת כולנו ישראלים. אבל לעומת זאת, מבחינת הזהות התרבותית, דווקא יש סוגים שונים מאוד של ישראלים, כיוון שלמרות הישראליות המשותפת לכולנו, זהותם התרבותית שונה לחלוטין משלי (ולתרבויות כידוע – אין דרכונים). הם ערבים-ישראלים (או פלסטינים-ישראלים אם זה מה שמוצא חן בעיניהם) ואילו אני מגדיר את עצמי כעברי-ישראלי.

חשוב לי לציין שאני מגדיר את עצמי דווקא כעברי-ישראלי ולא כיהודי-ישראלי, כיוון שזהותי התרבותית רחוקה גם מזהותם התרבותית של רוב האזרחי היהודים הדתיים וגם המסורתיים החיים בישראל. אותם אני בהחלט כן מגדיר כיהודים-ישראלים (ולא עברים-ישראלים כמוני). אתה, אגב, למרות שאינך דתי, מצליח כנראה להנות משני העולמות (אשריך!): אתה גם יהודי-ישראלי וגם עברי-ישראלי (ובעצם, ההסבר הזה מקביל לדוגמת שתי "תעודות הזהות" שלך, ואתה גם לא היחיד, כי אצל רבים מאזרחי ישראל, דתיים וחילונים, יש גם מהיהודי וגם מהעברי). אני, לעומת זאת, אזרח ישראלי בדיוק כמוך, אבל אני רק עברי-ישראלי וללא זהות תרבותית יהודית או "מנהגים משמרי זהות יהודית" כפי שציינת. אבל – אינני חושב שהזהות התרבותית העברית-ישראלית שלי היא מינורית או "אורירית" כפי שכתבת, או שחייב להיות לה "יעוד" כלשהו. זהותי האישית, מה לעשות, קשורה לתבנית נוף ילדותי, ולשמחתי הנוף הזה היה (ועודנו) מלא דווקא בתרבות עברית-ישראלית עשירה ומגוונת. כפי שכתבתי, זהות תרבותית לא באמת יכולה להיות שאובה רק מהיות האדם בעל דרכון ואזרחות (וגם לא מתעודת הזהות הכחולה כפי שטענת). הזהות התרבותית קשורה לשפה ולתרבות שגדלים עליה ונחשפים אליה מילדות, ובמקרה שלי – בעיקר ספרים בעברית, מוזיקה ישראלית, אמנות לסוגיה הרבים, מגוו של בידור, וגם עיצוב, אדריכלות, טלויזיה, עיתונות, אוכל, צבא, ספורט, ושאר סוגי פולקלור ותרבות היחודיים לחיי היום יום במדינת ישראל ולשפה העברית במאה ומשהו השנים האחרונות (וכמובן, יש גם חשיבות מרובה לתרבות הפופולרית על סוגיה השונים).

כמובן שכל זה לא מנע ממני להמשיך ללמוד, לחוות ולהתעניין גם בתרבות היהודית העשירה והמגוונת ובהיסטוריה היהודית המרתקת כל כך, ולמען האמת, זה לא מנע ממני (וגם לא ממך) להתעניין גם בתרבויות אחרות ולהנות גם מהישגיהם של אנשי תרבות לא יהודים לאורך ההיסטוריה. וגם זה חלק ממני. אבל בכל זאת – וגם אם תקרא לי "תינוק שנשבה" ושאר טיעונים מסוג זה – עדיין לא אגדיר את עצמי כיהודי מבחינת הזהות התרבותית שלי. בעצם, אני יהודי בעיקר כי אחרים מגדירים אותי כיהודי. ואם תתעקש, אז אולי גם מבחינה גנטית אני יהודי. אבל מבחינת הזהות וההשתייכות התרבותית – אני הרבה יותר עברי מאשר יהודי.

ומה לעשות, המדינה היחידה המתאימה לזהותי זאת היא מדינת ישראל – ולכן ארצה להמשיך לחיות פה גם אם זה מרגיז יהודים רבים אשר חושבים ש"התיוונתי". העניין הוא שבעצם לא התיוונתי, אלא "התעברתי" (מלשו "עברי") ולכן אין לי מה לחפש ביוון ולא בשום מדינה אחרת פרט לישראל. בשום אופן אינני עושה זאת בכוונה כדי להוכיח משהו לגויים או כדי להראות שאני דומה להם – כי אני ממש לא (ובתכלס, גם הם לא בדיוק דומים אחד לשני). האמת פשוטה הרבה יותר – נולדתי וגדלתי פה לתוך הזהות הזאת. זה מי שאני ואין לי מה להתבייש בזה – אלא להיפך.

ואם יבואו כל מיני יהודים וירצו לגרש אותי בטענה שזאת המדינה "שלהם" ולא של אנשים כמוני – אאלץ להיאבק בכך, בדיוק כפי שאאלץ להילחם בערבים שטוענים שאני צריך לעוף מפה כי זאת בכלל מדינה ערבית. לי, בכל מקרה, אין מדינה אחרת בה אני יכול לדבר עברית ולחיות את זהותי ותרבותי העברית-ישראלית.

עכשיו, קראתי את תגובותיך מהעבר הלא רחוק (נעים מאד, אני גם ארז לפעמים) ואני יודע שאתה מאמין בכל לבך ונלחם בחירוף נפש (וירטואלי) על הגשמת היעוד ההיסטורי אשר עליו חלמו אבותינו המשותפים במשך הדורות. בין השורות, אני רואה שנושא הנאמנות לזהותם של אבותינו הינו נושא שהוא ממש ייהרג ובל יעבור אצלך, והאמת שזאת זכותך ואני מכבד אותך (וגם אותם), אבל תרבותי, מה לעשות, שונה מתרבותם של אבותינו ואין כאן שו אלמנט של בגידה, בדיוק כפי שאמריקאי לא צריך להרגיש שהוא בוגד בזהותם התרבותית של אבותיו האירים (או האיטלקים, למשל) רק בגלל שהוא עכשיו אמריקאי גאה. ואגב, בהחלט יש כאלו שהם בכל זאת גם איטלקים וגם אמריקאים מבחינת הזהות התרבותית (ממש כפי שאתה גם יהודי-ישראלי וגם עברי-ישראלי), אבל מצד שני, יש גם רבים שהם אמנם ממוצא איטלקי, אבל בסופו של דבר הם אמריקאים לחלוטין מבחינת הזהות התרבותית (בדיוק כמו שאני ממוצא יהודי אבל עברי-ישראלי לחלוטין). חשוב לי מאוד, אגב, בדיוק כמו לך, שישראל תמשיך להיות בית לכל יהודי בעולם – אולם חשוב לי גם שהיא תהיה בית לכל עברי-ישראלי. ובדיוק כפי שאני מקווה שתגן על בעלי חיים ופרחים בסכנת הכחדה, וגם על תרבויות נדירות, כך הייתי רוצה גם שתגן על הזהות התרבותית העברית-ישראלית מפני איומים מבית ומחוץ.

ואגב, יש בהחלט סיכוי שהתרבות העברית-ישראל
ית תיעלם. פצצת אטום או שתיים – ושלום שלום ולהתראות בחלום (וגם זכות שיבה ערבית או מדינת הלכה יהודית יכולות לעשות את העבודה). ולעומת זאת, פצצה או לא פצצה שחס וחלילה תשמיד את ישראל, עדיין יש סיכוי גבוה ביותר שיהודים וגם תרבות יהודי ישארו בעולם בכל מקרה דורות רבים אחר כך. אמנם, יש התבוללות, אבל עדיין, יהודים רבים ברחבי העולם ממשיכים לנהוג במנהגים משמרי זהות יהודית כפי שכתבת, והם עושים זאת במקביל לכך שהם מקדמים את התרבות היהודית המודרנית למקומות חדשים – מספרות יהודית מודרנית ועד אנימציה. אני לעומת זאת, לא נוהג במנהגים משמרי זהות יהודית ואינני חושב שתרבותי העברית-ישראלית היא בהכרח המשך ישיר לתרבות היהודית ההיסטורית, אלא זהות תרבותית חדשה, מגוונת ומרתקת, שהיא תוצר לוואי (ולא רע בהכרח) של מדינת ישראל ושל תחיית השפה העברית.

חשוב לי לציין שאולי דבריי אלו על הזהות התרבותית העברית-ישראלית נשמעים אזוטריים, אבל בעצם, הנושא הזה מבעבע מתחת לפני השטח. אני תמיד מחייך לגלות בכתבות אינטרנט או בדיונים על תרבות בישראל את מבחר המגיבים (בד"כ יהודים דתיים או מסורתיים) הקופצים מייד כנשוכי נחש וטוענים ש"אין דבר כזה תרבות ישראלית". כנראה ש"תוצר הלוואי" הזה מכניס אותם ללחץ…

בסופו של דבר, זהות לאומית עברית-ישראלית יחודית היא תופעה מעניינת גם מבחינה פוליטית. הרי גם לשונאי ישראל ברחבי העולם עדיף להתעלם מכך שיש פה סוג חד של זהות לאומית ותרבות חדשה הייחודית לשפה ולמקום (ולכן גם דורשת הגנה פן תיכחד). מבחינתם – עדיף כמובן שנישאר כולנו "סתם" יהודים "רגילים" כמו שהיינו פעם או דומים לאלו שיש במקומות אחרים בעולם, ואז בעצם, אין כביכול שום מכשול תרבותי שימנע מאיתנו לעזוב את ישראל ולחזור בקלילות "למקומות שבאנו מהם" ולהשתלב בהם בחזרה, כי הרי "יהודים יש בהרבה מקומות בעולם ולאו דווקא רק בישראל" ואז גם אין צורך להגן על הדבר העברי היחודי והספציפי שנוצר רק פה. כמובן שמייד תקפוץ ותגיד שבעצם באנו מפה ולכן גם אין לנו צורך לחזור לשום מקום – ואין לי בעייה עם זה. אני פשוט חושב שזהות לאומית תרבותית חדשה לחלוטין שומטת קצת את הקרקע מתחת לרגליהם של אין ספור המתווכחים על "מי היה פה קודם" ולמי יש (או אין) זכות היסטורית להיות פה. אני חושב שעם כל הכבוד לזכויות היסטוריות (ויש הרבה כבוד), צריך לכבד גם את הזכויות של ההווה – הקשורות במיוחד לזהות התרבותית המיוחדת שנוצרה וקיימת רק במקום הזה.

לכן, אני יוצא בקריאה נרגשת לכל אזרחי ומדינות העולם: הגנו על התרבות העברית-ישראלית מהכחדה (ולדעתי היא תיכחד, כפי שאמרתי, אם יהיה רוב ערב במדינת ישראל, או אם רוב יהודי דתי יכפה פה מדינת הלכה, או אם מיעוט ערבי ילחץ על הכפתור). אני קורא גם לך, עודד, וליהודי ישראל: הגנו עליי! במקום לזעוק שאני בוגד במסורת האבות היהודית, הייתי רוצה שתגנו על פרח הבר המיוחד, הנדיר והעדין שנקרא זהות עברית-ישראלית. היא לא דבר רע והיא אפילו חלק ממכם. אין לה, אגב, שום קשר ליונתן רטוש ולתרבויות כנען והמזרח הקדום. ואגב, עודד, אתה, כמו רבים אחרים, בהחלט מוזמן (כמובן!) להמשיך ולדבוק במקביל גם בתרבות ובמסורת היהודית ("מנהגים משמרי זהות" כפי שכתבת) ואני אשמח להגן עליך ועל המשך התרבות היהודית בארץ ישראל בדיוק כפי שהייתי רוצה שתגן עליי ועל זהותי. אתנגד לכל מי שירצה למחוק את המסורת ואת התרבות היהודית הנפלאה או כל סוג של תרבות אחרת, כי בסופו של דבר, ריבוי דרכונים תרבותיים עדיף בעיניי על ריבוי דרכונים פיזיים – אבל זה כבר נושא לדיון אחר…

 

ראו גם

הפורנוגרפיה של אתר "קדמה "

מה אפשר לעשות על תרבות כצורך קיומי

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

99 תגובות על “הצילו את הזהות העברית!”

יסוד היסודות שלי הם

המשנה הגמרא והמדרש-לא קבלה ,לא מיסטיקה מעט תנך

בית הכנסת העיראקי והמוסיקה העיראקית ששמעתי בבית אבא

האוכל שאמא ז"ל בישלה והיום אני מבשל אותו

השפה העברית
עגנון

כאשר מדברים על תרבות כללית

ספרות מתורגמת
על אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין אני יכול לותר אבל על באך בטהובן ברהמס לא
טיולים ובילויים-מעדיף לחסוך את הכסף לטיול בארגנטינה

ובכיסי התפוח המון תעודות זהות, עברי אנוכי מצאצאי העברים ושפתי עברית.
יהודי אנוכי בן ליהודים ונכד ליהודים ום נין להם. וגם אם אינני שומר מצוות היהדות, גאה אני במסורת ובדת ובתרבות
ישראלי אנוכי -אזרח הארץ הזו, לחמתי בצבאה, אניט משלם את מיסיה חי את חייה, חגיה שמחוטתיה עצבונה מלחמ ותיה חרדותיה ותקוותיה.
ואני ציונ י, בן להורים ציונים שבחרו לעלות לארץ ולגאול אדמתה, לבנות ולהיבנות בה.

ואלה מקצת הספרים שעל מדפי, כל כתבי ביאליק ומבחר תרגומיו, וכל כתבי שלום עליכם ב2 סטים -תרגומי ברקוביץ ותרגומי אהרוני, וכתבי י.ל.פרץ ומנדלי מו"ס, וכל כתבי בנימין תמוז ורטוש ודוד שחר ומ שה שמיר, וכל כתבי שלונסקי ושירי לאה גולדברג ואלכסנדר פן ומשלי שטיינברג וכתבי שופמן ופיכמן ואפלפלד ועגנון והזז ושלום אש ואלתרמן אתמול קניתי את זך והנוא כבר שוכן ליד חנוך לוין -כתריסר ומחצה ספרים- וליד אבידן וליד הורוביץ. כולם ישראלים כולם עברים כולם תרבותי מצד אחד.
ועוד יש לי כל תרגומי אריה סתיו לתרבות אירופה, וןפאוסט של בן-ארי ושקספיר והומרוס של טשרניחובסקי. ופירדוסי ואלף לילה של ריבלין.
מיפי יפת, מריח המזרח. והכל נטמע אצלי..
ואני אולחי בכלל נין ונכד לגרים כוזרים? או פרי אונס של אשה יהודיה ע"י קוזק או קלגס רומ י או צלבן או לוחם של צלחאדין.
ואני טוב לי ברוב זהויותי -ובחורבן המשטינים רב ששון .

אתה בוחר חד"ש ושונא ערבים משחק אותה שומע ברהמס(נו באמת אתה לא עובד על אף אחד)

יהודה הלוי ושמואל הנגיד ואבן גבירול [אוניברסיטת תלאביב, ומהדורות של מחברות לספרות] וסמי מיכאל ודאי. אם תשים לב דברתי רק בספרות 'יפה' ולכן לא כללתי את הרמב"ם וקארו ועוד כמה כמו הרצל.וכולם שוכנים אצלי ברעות ובאחווה בספרייתי, והמעט שנקלט מהם,שוכן גם במוחי ובלבי. ןיסולח לי -את סומק קראתי ולא התלהבתי. ואתה מה מכיל עולמך?

זה מגעיל שמשתמשים בלוג כדי להפיץ דיסאינפורמציה על מי שמשום מה מעצבן אנשים ברשת

היו המון תגובות אליו (למרות שנדמה לי שכל תגובה נספרה כמה פעמים – כדאי לבדוק את זה)

אני חושב שמה שאנחנו רואים פה שונה מאד ממה שמתואר בפוסט. הפוסט מציג את התרבות העברית, או הישראלית, כמאוימת על ידי תרבות ערבית מחד ויהודית מאידך. אני חושב שזה מוטעה לגמרי.

התרבות ה"עברית", כנראה שם קוד למה שהיה פה פעם, מאד אהובה עלי. לומר שהיא פחדה מהתרבות הערבית היא טעות מוחלטת – היא ניסתה לאמץ אותה, ולמדה ממנה המון. אפשר לפרש את ההכתרה של פלאפל כמאכל לאומי כניכוס של משהו ערבי, ואפשר לבטא אותה כצורה של קבלה של הג'נאק פוד הזה בתור לגיטימי לגמרי לתרבות העברית. כי כמו שאמר פעם צחי בוקשתתר (או בוקשסתר ?) מדובר בג'אנק פוד מעולה. הוא התכוון לכל המערך של אוכל בפיתה, כלומר גם לשווארמה וסביח ואשתנור, למי שמדבר ירושלמית. אלו היו הימים לפני שהוא פתח את ההמבורגריה הדוחה בסינמה סיטי. לא משנה. הנקודה היא שהציונים באו הנה לבנות ולהבנות, ומאד לא פחדו מהתרבות הערבית, ולמדו ממנה המון.

את אותו דבר, בריבוע כמובן, אפשר לומר על התרבות היהודית. אפילו הכנענים שוללי היהדות, שאימצו כמעט כל שטות אנטישמית שיוצרה בגרמניה, עסקו בויכוחים בהיקפים עצומים, למדו טקסטים בצורה מעמיקה – אם פרופ' ליבס חושב שרטוש עסק בפירוש מעמיק לזוהר, הוא לפחות יכול להעיד על כך שרטוש קרא את הספר של היהודים שנואי נפשו באופן מעמיק, וניסה, בצורה די אורתודוכסית בעצם, למצוא פירוש שיאפשר לו לקבל את הטקסט הזה. אולי אפשר לומר את אותו דבר גם על הגישה הכנענית לתנ"ך. לגבי בכל מקרה, הציונים לא חששו מהתרבות היהודית, לא משנה מאיזו עדה, והעובדה שהם לא עסקו בה כל כך, קשורה לדעתי יותר לכך שהם ביצעו בפועל משהו שמחד נאסר בה (באופן די קלוש), ומאידך פשוט לא נידון בה: התרבות היהודית לא ידעה לבנות מדינה, ולא ידעה לטפל בפוליטיקה של יהודים בצורה טובה. היא עוסקת בעבודת האל, ועבודה מול האל, וקהילות שכפופות לגויים, אבל התנ"ך הרבה יותר רלוונטי לנושאים של פוליטיקה ישירה. כלומר, הם לא היו אנטי יהודיים כמו שנהוג לעשות אותם. בעובדה, השיטה הנפוצה ביותר ללימוד התנ"ך, היתה השיטה של נחמה ליבוביץ, שקשה לומר עליה שהיא שללה את היהדות ההלכתית, האורתודוכסית. וזו השיטה שארץ ישראל של היישוב והמדינה בתחילתה בחרה כדי לחנך בעזרתה את מורי התנ"ך שלה, וכך התנ"ך נלמד, כשהוא מכליל את נקודת הראות ההלכתית בצורה מאד מקיפה. נכון, שהיהדות ההלכתית, האורתודוכסית והרפורמית, מלמדים יהדות בצורה הפוכה – ההלכה מכלילה את התנ"ך ולא ההיפך, אז מה.

בקיצור, לא התרבות היהודית מפחידה אותי. גם לא השילובים של יהדות וערביות, או יהדות ופולניות, או יהדות ואנגליות.

התרבות הישראלית קמה והיתה, בלי כל הבעיות האלו. היא רוסקה ב 20-30 השנים האחרונות, אבל מכיוון אחר לגמרי, כלומר אמריקה. זה דיון שאני לא מוצא באף מקום, למעט בצורה די מעצבנת.

הצורה המעצבנת היא מה שגוזר את התופעה הישראלית מתוך תופעות כלליות של התמודדות עם האמריקנזיציה. מצטטים את בודריאדר, וכל מיני צרפתים אמריקנו-פובים, חכמים להפליא. אבל לדעתי לא רלוונטים.

אי הרלוונטיות לישראל היא בגלל שישראל אינה צרפת, למשל. היא תופעה שמגיע לה דיון ייחודי. אבל אני רוצה לנסות להגיע לעיקר…

העיקר לדעתי, הוא שהתרבות האמריקאית שביצעה את ההשתלטות העולמית הזו, היא מצב די חדש. הערצת המערב לא התקיימה באופן אורתודוכסי והגמוני כל כך עד לחצי השני של המאה העשרים. ואז, מה שמדברים עליו הוא מערב שהתרבות שלו היא לא הגל ושופנהאואר ושאר הגרמנים בימים שגרמניה היתה אוסף נסיכויות מגניב, וגם לא דקראט וקופרניקוס (בשם הפולנים), אלא הערצה של ארצות הברית של אמריקה במובנים הנוכחיים שלה. קבלה מוחלטת של עולם המושגים שלה, של התפיסה הכלכלית שלה, של השפה שלה, וכן הלאה.

ומה שאני רוצה לטעון, זה שארצות הברית הזו, משקפת ביטוי יהודי מאד משוכלל, ובגלל זה היא כל כך הצליחה כאן. התרבות האמריקאית מעוצבת במידה רבה מאד – כמובן לא פרופורציונאלית – על ידי יהודים. שיהיה להם בסבבה, אבל הדבר הזה הופך אותנו לפגיעים (או מקבלים) אותה במיוחד. הוליווד זה יהודים, התיאוריה הכלכלית האמריקאית זה יהודים, מגרינשפאן וברננקי ועד שטיגליץ, סיינפלד זה יהודים, ספילברג זה יהודים. כלומר, התכנים של אמריקה כאימפריה עולמית, הם משהו שיש בו הרבה מאד מהעולם התרבותי של יהודי הגטו ממזרח אירופה, ושל האליטה הייקית שברחה לפני מלחמת העולם השניה לאמריקה, ועיצבה שם את התיאוריה הביקורתית. חנה ארנדט שכאלו.

ולכן, יש שני דברים שקורים כאן: מחד, התכנים איכשהו די מתאימים לנו. היהודים שמימנו את סרטי הקאובויים, מימנו סרטים שבהם יש גיבור שהוא לא נגד יהודים. הוא נגד אינדיאנים, למשל, אבל לא תמצא אותו מחסל כנופיית יהודים שעושה משהו רע במיוחד. צולה תינוקות נוצריים לקראת פסח, או מה. אני חושב שאפשר למצוא עוד הרבה השפעות מהסוג הזה בהרבה מקומות בתרבות האמריקאית של החצי השני של המאה העשרים.

הדבר השני, הוא שגם אם התכנים לא מוצאים חן בעינינו, יש לנו בעיה להתקיף אותם, היות והקשר המשפחתי והכלל-יהודי הוא כזה, שארצות הברית היא די סבבה ליהודים. מבחינתנו, זה משהו שתמיד אפשר להגיד בזכותה. גם מי שטוען שארצות הברית היא ביטוי של רוע (ויש כאלו) חייב להסכים שהרוע הזה די טוב ליהודים. ומי שטוען נגד ארצות הברית בשם משהו שטוב ליהודים, מבחינה תרבותית כמובן, נמצא די בבעייה.

להשוואה, לטעון נגד ארצות הברית מנקודת ראות של תרבות ערבית, למשל, קל מאד…

בקיצור, לדעתי יש כאן שחזור של הדיון הפופולארי בבנות של טוביה החולב. אחת הלכה לקומוניזם הסובייטי, ודי נכשלה. השניה הלכה לפלסטינה, והצליחה. השלישית לארצות הברית, וכיום היא מגיעה לפלסטינה, ושולטת בה ביד רמה.

זה – לדעתי, שלא מבוססת על שום מחקר או מה – המנגנון שמחסל את התרבות ה"עברית".

בעניין הדה בספרו "פרידה משרוליק" ומנתח את זה בצורה לא כל כך שונה.
כהערה אגבית אחת הדוגמאות לפרובינציאליות מפגרת במיוחד שמעמידה את התרבות האמריקנית הגדולה לעומת התרבות הישראלית הנחותה ,היא כל אותם עיתונאים הכותבים מניו יורק בהתפעמות ומשווים אותה לתל אביב הקטנה הפרובנציאלית במין זלזול מטומטם.
האמת היא שבתל אביב יש יותר יוצרים ונוצרים יותר דבר חדשניים ים מאשר מרבית הערים האמריקניותכיום להוציא אולי את ניו יורק ולוס אנג'לס ( אבל בהחלט לא סאן פרנציסקו לדברי אנשים שחיים שם).

האם כל דבר שנוצר ע"י מי ממוצא יהודי נחשב לתרבות 'יהודית'? ואם היוצר הוא רק חצי יהודי [בן לנוכריה, או אולי רק סבו יהודי, ואולי הוא יהודי מומר בכלל ? האם זו תרבות יהודית?

לגבי 'תרבות עברית' התשובה פשוטה מאוד – כל מה שנוצר בשפה העברית, אפילו טקסט שנכתב ע"י ערבי\נוכרי.

תרבות ישראלית – כל מה שנוצר בארץ ישראל [כולל השטחים…]

איך הסתבכנו.

לא מובנת לי הטענה כי התרבות האמריקאית היא תרבות יהודית בגלל ספילברג וסיינפלד וכל הפרידמנים בהוליווד.

גם לא מובן לי העניין שהתרבות האמריקאית הצליחה כאן בגלל שהיא "משקפת ביטוי יהודי" – אני חושב שכאן אנחנו אפילו יותר עמידים ממרבית מדינות המערב (וגם המזרח בשנים האחרונות, אמריקן איידול יש גם במרוקו).

יש עכשיו ספר שקורא למאה העשרים "המאה של היהודים". יכול להיות שהוא צודק. הוא מדבר על ביקורתיות חסרת גבולות, שכמעט בכל המקרים יש לה יהודים שמובילים אותה. לדעתי יש בזה משהו מאד יהודי. הביקורתיות היהודית היא למשל מה שקיים בתשתית של סיינפלד, תכנית שהיא מין מדרש על האמריקאיות. כל תכנית לוקחים שם איזה קטע של אמריקאיות, ומפרקים לו את הצורה, בוחנים את ההקשרים שלו. את כל זה מצפינים, כמו שהדמות של גורג קונסטנזה, שהיא מאד יהודית, בנויה לפי לארי דיוויד היהודי, ומשוחקת על ידי שחקן יהודי עם מחוות יהודיות, קיבלה שם איטלקי. כך יצא שדיון שהוא בסופו של דבר די דומה לגשש – עוד אנשים שהתמחו בתכניות על כלום – קיבל הרבה יותר תקציבים ממה שהיה לגששים אי פעם.

מהי תרבות יהודית, קשה לומר, בוודאי שאני לא הכתובת לשלוף שפן מהכובע. אבל בוודאי שהתרבות האמריקאית שיהודים אמריקאים יצרו דנה כל הזמן במצב שלהם-עצמם, ולכל הפחות טורחת מאד להמנע מאנטישמיות ומדברים שיכולים להוביל לאנטישמיות. יצירה מעניינת מאד כמו הפסיון של ישו (הסרט של מל גיבסון) הובילה להחרמה שלו בהוליווד. לכן אפשר לומר שהוליווד יצרה נצרות מסוג חדש. הגבילה את המרכיבים האנטישמיים בנצרות. כך שלכל הפחות, היהדות בארצות הברית מתבטאת בכך שיהודים הקפידו מאד לבנות שם תפיסה תרבותית שהיא היום ההגמוניה האמריקאית, שיכולה לשמש בית לא-לאומי ליהודים. נכון שאלו לא ביטויים "פוזיטיביים", שאני טענתי שקיימים ביצירה של יהודים אמריקאים, ושהם מה שמושך אותנו לאמריקה. אבל לכל הפחות יש שם תנאי של אנטי-אנטישמיות, שמקויים דרך הפעילות של הפרידמנים (והבובלילים) בארצות הברית.

מה עוד… אני חושב שלא צריך לחפש טלית ותפילין ביצירה היהודית-אמריקאית בשביל שהיא תדבר באופן מאד חזק ליושבים בציון. למשל, העיסוק בהגירה ובחוויות של מהגרים (שאני חושב, שזה הנמשל למערבונים, שיש בהם אנשים ללא שם וללא עבר, שנאחזים בארץ חדשה ועוינת, ומסתמכים רק על החוק). העיסוק בשלילת הסוציאליזם של דור ההורים – נראה שהמון מהיהודים שהגרו לארה"ב היו סוציאליסטים כאלו או אחרים, ושהילדים שלהם מאד הצליחו בתור קפיטליסטים (כאלו או אחרים) גרמה להם לדון באופן מאד שיטתי בקונפליקטים הללו. אלו היו דיונים שהיו רלוונטים באופן ישיר גם למה שקרה בארץ. כלומר, ברוב הארצות הסוציאליזם נלחם כנגד שיטות אחרות שהתקיימו בהן מאז ומעולם, אבל בישראל ובקהילות היהודיות בעולם, סוציאליזם היה משהו שצריך להתנער ממנו. שנוסה ונכשל. כך נוצרה עמדה אחרת לגמרי לגבי השאלה של ניהול הכלכלה במדינה. כך שכשאני מדבר על תרבות יהודית של היהודים האמריקאים, אני לא מתכוון למזוזות שלהם. משהו כזה.

את עוז אלמוג לא קראתי. עבה מדי…

מעניין להשוות בין אשכנזים ומזרחים בהקשר הזה. הפרידמנים באמריקה חלקו היסטוריה קרובה עם האשכנזים באה"ק. לעומת זאת, הבובלילים לא הגיעו מחברה יותר מדי סוציאליסטית. דווקא אלו שהיו קומוניסטים בעיראק הסתדרו פה לא רע, כל עוד הם לא גלשו לאנטי ציונות. הקפיטליסטים העיראקים הם שנדפקו פה.

אבל דווקא מזרחים הם אלו שבנו פה יצירה ייחודית החל מאמצע שנות השישים, עם סרטי בורקס (עד שחוסלו ע"י קבוצת "קולנוע כתרבות"), מוסיקה מזרחית, ואפילו השימור של אוכל מזרחי. אני חושב שעבור מזרחים בשנות הששים-שבעים, האפשרות הסוציאליסטית, למשל, לא היתה משהו שההורים ניסו ועכשיו צריך או אפשר לשקול מחדש, אלא סוג של משהו חדש. היו כאלו שראו בכך כפייה, והיו כאלו שקיבלו את זה. בעובדה, יש היום המון מזרחים בסוציאליזם בארץ. כאילו הם לא יודעים שזה הופרך. אז אולי יש איזה אישוש לתיאוריה הזו. כמובן שלאחרונה זה כבר אחרת.

טוב נו אז אצל סיינפלד יש הומור על בסיס תרבותי יהודי, ומי שצופה ב-Family Guy וב-American Dad (תתקדם אח שלו) יודע ששם הומור יהודי שכזה אפילו יותר דומיננטי (והפעם הוא גם יודע לעשות צחוק מהיהודים ומהאנטישמיות נגדם ושלהם) – אבל אתה טוען ש(1) בתרבות האמריקאית יש דומיננטיות יהודית (אם הבנתי נכון זה מה שאתה טוען לכל הפחות) ו(2) בישראל התרבות האמריקאית השתרשה והשתלטה בגלל הדומיננטיות היהודית הזו. ומההסברים שהבאת אני לא קונה אף אחת משתי הטענות הנ"ל, את (1) כי אני לא יודע מה יהודי בריאליטי ובהיפ הופ ובמקדונלדס, ואת (2) כי האמריקניזציה לדעתי בולטת באירופה (תפתח ערוצים גרמנים בטלויזיה תראה מהי אמריקניזציה) ואפילו במזרח לא פחות מבישראל, ואת אלה אי אפשר להאשים בחיבה יתרה לתרבות יהודית.

סמולן – אינני יודעת מניין אתה גורס את הקביעה כי המזרחים לא ידעו מהו "סוציאליזם" לפני שעלו לישראל, ראשית לכל אני רוצה להזכירך כי הן יהודי צפון אפריקה והן היהודים שחיו באזור אגן הים התיכון חיו תחת שלטון קולוניאליסטי צרפתי,או בריטי,(ותורכי) והרוב היהודי שחי בערים הגדולות למד בבתי ספר בשפה הצרפתית עם התרבות הצרפתית וכל המשתמע ממנה אז כך שלומר שהם לא היו מצויים בנבכי האידאולוגיה הסוציאליסטית היא יותר אמירה של דיעה קדומה באשר למזרחים(הדיעה הקדומה שטוענת כי הייתה כאן גאולה לא רק פיסית אלא אף רוחנית ,גאולה מהבורות זה מה שייחסו האירופוצנטרים למזרחים)והתודעה הסוציאליסטית היא זו שהביאה להתקוממות של וואדי סאליב וזה היה עוד בשנות החמישים והם לא היו יכולים שלא להתקומם לולא המודעות שלהם לערכים של שוויון וצדק חברתי.אמנם השילטון המפאיניקי ביקש לצייר את המרד בוואדי סאליב כהשתלחות ייצרית של אנשים פרימטיבים הוא גם כינה את המרד "מהומות",וזאת מפני שהסוציאליזם המפאיניקי היה סוציאליזם אתני שהדיר ומידר את כל מי שלא היה שייך למוצא האתני האירופוצנטרי.ראשית לכל ואחר כך הדיר ומידר את כל מי שלא היה שייך למילייה האידאולוגי המפאיניקי ואני נטפלתי לנקודה הזאת באמירה שלך מפני שהיא נושאת בחובה לא מעט מן הדיעה הקדומה שיש כלפי מזרחים. והיא גם חלק מן המורשת הישראלית מזרחית שלי ונדבך חשוב בזהות הישראלית-ימתיכונית שלי. אם אנחנו כבר התחלנו לעסוק בעניין של זהות וזהות ישראלית ואני מאוד שמחה על כך שאלי הפריד את הדיון הזה מהדיון שקדם לו בעניין קדמה, למרות שאני מברכת גם על הדיון ההוא שכן מעז יצא מתוק ומהלימון עשינו לימונדה.

סמי תמיד מקטרג על הציונות האשכנזית אבל כול בר דעת יודע שהמונח מטומטם, אם כבר המונח הנכון הוא הציונות האירופית משום שהיו גם ספרדים יוצאי אירופה שגם הם נשבו בקסמי הציונות, אפשר לראות זאת ביוצאי בולגריה ביוצאי יוגוסלביה, יהודים ספרדים מהולנד וכיוצא באלה. כמו כן הרב נים אלקלעי וביבאס לא היו אשכנזים. בחורבן משלשלי המילים ננוחם.

שעם למישהו יש משהו להגיד שוב על דיכוי המזרחיים והתרבות המזרחית אז עדיף שהוא יאמר את זה כאן
הפורנוגרפיה של אתר קדמה
http://www.notes.co.il/eshed/53476.asp
שם המקום
ואם יש למישהו משהו לקשקש את הגיגיו על הכוזרים
אז כאן המקום
מלחמות הכוזרים באתר קדמה
http://www.notes.co.il/eshed/40498.asp
שם המקום
כאן אני מעדיף שהשיח יתמקד בנושא של המאמר תודה.

ירדנה הי, לא לזה התכוונתי, אין לי ספק שנבכי התיאוריה הסוציאליסטית נלמדו, כמו שנלמדו עקרונות אחרים של חירות שוויון ואחווה, ואני חושש שהם לא יושמו יותר מדי, ושהיהודים בקולוניות לא השתתפו במפלגות פועלים בהיקפים אדירים, שניסו (וברוסיה גם הצליחו) להשתלט על השלטון. יש הבדל בחוויה ובתחושת הזהות.

זהו, הבוס של האתר כאן מבקש להמנע מויכוח על דיכוי מזרחים, או גם מדיון בנושא הזה… פעם אחרת, או שתבואי אלינו ל"פורשי מחסום".

כל דיון- לא חשוב על מה- יתגלגל למועקה אשכנזית\מזרחית?
ואני, אנה אני בא עם רוב זהויותי עליהם הצהרתי- ציוני-ישראלי-עברי-יהודי-אשכנזי [מכאן אולי גם צאצא חלקי של גר כוזרי] קצת בבלי [וכי אדם בוחר את הוריו והורי הוריו? קצת פרענק אירופי ממגורשי פורטוגל.
ובקיצור – אני לא ישן בלילות מתוך דאגה להשביע רצון
אז אולי די?.

וואללה, טוב שעודד הזכיר לנו, כמה אנחנו זקוקים ליובב השובב מוכר הסיכות מנקב הבלונים

סבבה. הבנת אותי לגמרי.
1) דומיננטיות יהודית בתרבות האמריקאית. כדי לשלול את מה שאני אומר, לא צריך רק לתת דוגמאות נגדיות שהן מאד לא יהודיות. מה שצריך הוא לטפל בטענת הדומיננטיות. היות ואנחנו מדברים על מה שקרה בעבר (והוביל אותנו להווה), אפשר לדלג על הריאליטי, כי זו התפתחות די אחרונה, וקשורה יותר לטכנולוגיה מלתרבות. היפ הופ לא קשור ליהודים, בסדר. לא אמרתי שאין בארצות הברית שום דבר שאינו יהודי, טענתי לדומיננטיות תרבותית.

2) נכון, אני חושב שבארץ האמריקאיות התקבלה בצורה ובהצדקות אחרות מאשר בשאר העולם. העולם בדרך כלל אימץ את האמריקאיות מתוך קמפיינים שיווקיים, שבהם האמריקאים איתרו את השוק הגרמני, למשל, וחדרו אליו. אצלנו, אנחנו יצאנו לפתות אותם שיבואו, הם היו מאד לא מעוניינים. שנית, ההיבטים המוזרים קשורים ליחס בין הפרקטיקה והאידיאולוגיה. בארצות ההן, האידיאולוגיה בדרך כלל מאד אנטי אמריקאית (במובנים התרבותיים), אבל יש בהן נוכחות אמריקאית עצומה בהרבה תחומי חיים. אצלנו זה ההיפך: התרבות והאידיאולוגיה עברו אמריקניזציה חבל"ז, אבל בפועל, אנשים אוכלים קבאבים אפילו בתוך מקדונלדס, ואוהבים שירים עבריים אפילו אם אף אחד לא מחדש אותם.

כלומר, אני חושב שאנחנו עברנו אמריקניזציה שהיא אחרת ממה שמקובל בארצות האחרות.

בכל מקרה, זה שבצרפת וגרמניה יש אמריקאניזציה, לא אומר שבישראל חייב בהכרח להיות. די לאירו צנטריות ששוכנזת אליה…

אז ההומור יהודי, שיהיה, וחוץ מזה? לא מובן לי מה כ"כ יהודי בתרבות האמריקאית, לא כפי שהיא היתה אמורה להתפתח אלא כפי שהיא באמת הובנתה עם השנים.
והטיעון השני פשוט לא ברור – האמריקאים לא רצו להשקיע בשוק הישראלי, אנחנו רדפנו אחריהם, מאיפה זה לקוח?

אני דווקא רואה את אירופה הרבה יותר עמידה בפני אמריקניזציה, אולי לא באוכל ובמוזיקה, אבל למשל בכל מה שקשור לתכנון עירוני, תרבות פוליטית וכאלה. והמק-קבב אצלנו זה לא מספיק, אלמנטים של לוקליזציה כלולים באמריקניזציה ולא מעידים על איזו עמידות תרבותית. גם באיטליה יש מק-פיצה, אבל עדיין מקדונלדס בכל חור.

ובשום מקום לא טענתי או התכוונתי לטעון שהאמריקניזציה שלנו היא בסדר. נראה לי שפשוט אין לנו אלטרנטיבה, אנחנו לבנטינים ועצלנים מדי בשביל להיות אירופאים והערבים הקיאו אותנו מתוכם.

עכשיו שסוף סוף מצאנו משהו להתווכח עליו, אני חושב שזה קשור למהות של האנטי-אנטי-ציונות, הזרם הרעיוני שייסדת…

תראה, אני חושב שיש משהו מקורי, לא השלכה של העולם החיצוני, שיש בישראל ושיש לו זכות קיום. את הציונות במובן התרבותי אני מבין בעיקר בתור מאמץ בכיוון הזה.

הגישה השניה, אומרת שאנחנו צריכים לבחור לכל היותר מתוך מה שקיים מחוץ לישראל מי אנחנו ומה אנחנו, ואז אנחנו גרועים מדי בשביל להיות השיא, כלומר אירופה (זה אתה כתבת…), ועולם הערבי לא רוצה אותנו, נשאר אמריקה. האפשרות להיות משהו עצמאי אפילו לא קיימת בשוליים. מצחיק כמה שזה יצא הדבר שהתכוונתי אליו.

זו עמדה ישראלית מאד יציבה בעשר השנים האחרונות. למעשה, היחידים שמייחסים לישראל ולציונות משהו עצמאי, הם האנטי-ציונים. המקום האחר של ישראל ושל התרבות העברית הוא או בתור ביטוי של יהדות, כלומר משהו מן העבר, או בתור ביטוי של דמוקרטיה, כלומר משהו שהוא חיקוי של המערב. מזל שאפשר לבחור.

זה שלארצות הברית אין פה אינטרסים כלכליים, אין לך מושג עד כמה. אנחנו לא מהווים שום פוטנציאל בשביל קוקה קולה, למשל. וגם לא בשביל שברולט, בשביל מקדונלדס, בשביל אייג' בי או. אנחנו מדינה מאד קטנה. בדרך כלל, בשביל לייצג רשת אמריקאית בישראל, אתה צריך לשכנע אותם, ולא ההיפך. אפילו ההי טק הישראלי, הוקם בתחנונים וקומבינות, עד שהוכיח את עצמו. על מה אתה מדבר ? נדרשה התערבות ממשלתית בשביל שמקדונלדס יהיו פה. נראה לך שהם פשוט הגדירו את ישראל כשוק וזרמו הנה בסבבה ? בכלל, בשביל כל תאגיד, כניסה למקום עם הבדלי תרבות, ניהול, ומערכת משפטית היא השקעה קבועה, בלי קשר לגודל של המדינה הזו. זה אומר שצריך גודל מינימלי מסוים כדי להצדיק את הכניסה הזו, ואנחנו הרבה מתחת לגודל הזה.

ואם ההומור האמריקאי הוא יהודי, אז אתה מסכים איתי בדיון התרבותי הזה, לפחות במה שקשור להומור… זה הומור יהודי – שאנחנו יכולים בקלות להתאהב בו – ויש לו תקציבים הרבה יותר גדולים.

אנחנו צריכים להבהיר על מה אנחנו מדברים בדיוק ומה נכנס תחת אותה תרבות. אכן יש דבר כזה תרבות ישראלית (תרבות במובן של פולקלור) ולדעתי היא מאוד מובחנת ממעצמות תרבותיות בעלות השפעה. כשאני משמיע לגרמנים מוזיקה ישראלית, גם אם זה רוק והיפ הופ, זה לא נשמע להם כמו שום דבר אחר, ולא רק בגלל השפה. אני לא חושב שהציונים כבר לא מייחסים לעצמם משהו עצמאי בתרבות במובנה הנ"ל – אני חושב שיש לנו מעמד סובייקטיבי שכמובן מושפע מהסביבה אבל עומד בפני עצמו. גם הפלאפל והשווארמה שלנו עומדים בפני עצמם ולא דומים לשום דבר אחר.

אבל אם נדבר על תרבות במובן ערכים, נורמות, מוסר, חשיבה, תכנון ופיתוח, שימור הסביבה, אורחות חיים וכו' – כאן יצרנו באמת שילוב של כל מה שרע באמריקה, עם כל מה שיש באיזור שלנו ובמקומות מהם באנו, כלומר כוזריה המזרחית והמרחב השמי. זה שדרום ת"א נראית כמו עזה אחרי ההפצצה ובירושלים לא מצליחים לשים כמה מסילות על כביש כבר 7 שנים, זה לא הדבר העצמאי-ציוני שהייתי רוצה שיהיה כאן, ומן הסתם לא שום דבר שצריך להתגאות בו כיצירה ציונית אותנטית.

ובכל מה שקשור להומור אכן אין לנו מתחרים – אם יש משהו שלמדתי על אנטי-ציונים זה שאין להם חוש הומור. בכלל. אז שם השתלטנו די בקלות.

תראה….
1) כשאתה מנתח את ישראל, אתה מייחס למה שיש בה מקור זר. מה שיש פה, הם דברים שהבאנו מכוזריה והמרחב השמי.

2) כשאתה מנתח את ארצות הברית, זה בדיוק ההיפך: הם דווקא יש להם איזו מהות עצמאית, שמנתוקת לגמרי מכוזריה והמרחב השמי. למרות שהיהודים יושבים בדיוק על המקומות שמגדירים תרבות באמריקה, כבר איזה מאה שנה.

כך שאני חושב שיש אי עקביות מסוימת בניתוח.

הדבר השני, הוא שיש טכניקה למימון וניהול של פרויקטים ופעילויות באי ודאות גבוהה, שקרויה "תורת האילוצים", פותחה על ידי אלי גולדרט, פיסיקאי ותכנת מכפר סבא, ואני נשבע באמא שלי, שראיתי את מנהלי הייצור העולמי של פיליפס (העולמית) מתייחסים לספרים שלו כמו אל תנ"ך. הם מאד קריאים, אגב.

בכל מקרה, הספרים האלו מתארים יישום של "עוד עז ועוד דונם", לטובת ניהול פרויקטים. ומה שאתה רואה בירושלים עם הרכבת, הוא מצב שבו יש מעט מאד תקציבים, ורוצים להוציא מהם את המקסימום, ולכן מניידים אותם מפינה לפינה ללא הרף, מורחים עבודות לא קריטיות, מבצעים כל פרויקט בהרבה יותר זמן, אבל מצליחים לשמור על הכסף. אני מתכוון לומר שאם זה היה קורה בארצות אחרות, היו טורחים לעשות גלוריפיקציה מוחלטת של השיטה הזו.

כמו שבארץ אין מנהרות… כי מנהרה היא פרויקט בניה שאי אפשר לחלק אותו לתת פרויקטים קטנים בצורה נוחה, ולכן קשה לממן אותו ולנהל אותו בשיטת העיזים והדונמים, ולכן, לא יהיו פה מנהרות. וגם לא רכבות, אלא אוטובוסים, שגם הם מין אגרגאט של דברים קטנים. כל אלו, הם תוצאות סבירות של שיטה שהגיעה להישגים מעולים.

פעם אמרו לי, שהבעיה במקום הזה, היא שכל הזמן מתלוננים עליו 🙂

פירקתי את המושג תרבות לשני סוגים והסברתי שלדעתי במובן של פולקלור יש לנו פה משהו עצמאי, עומד בפני עצמו. לא ניתקתי את ארה"ב מכלום, וגם לא אותנו. השפעות תרבותיות, גלובליזציה ולוקליזציה יש כל הזמן בכל ומכל מקום. שום דבר לא צומח יש מאין אבל יש גם כאלה שבסוף נשארים בלי ייחוד. אנחנו לא כאלה, לא נראה לי לפחות.

לגבי מימון וניהול פרויקטים בשיטה המשובחת שציינת – זה חדש לי העניין, והאמת לא נשמע לי משהו.. הרעיון של פרויקטים זה לשמור על הכסף? מה כאן ראוי לגלוריפיקציה? ואם זו התרבות העצמאית המקורית והציונית שיצרנו כאן, אז מגיע לנו.

האמת התגעגעתי לדיון/ויכוח המעניין במיוחד שפיתחנו פה בעניין זה תחת הרשימה "אישה כמלכה בודדה":

http://www.notes.co.il/eshed/40730.asp

(מומלץ לכל מי שהחמיץ)

אז כמו שכבר כתבתי אז, אין לי דבר אישי נגדך ולא אקרא לך "בוגד" ("עריק" מקסימום – נשמע יותר טוב?;-)), אבל אני בהחלט מודה שהזהות הלאומית החדשה שאימצת לך די מעצבנת ומעציבה אותי בתור אחד שרואה עצמו "יהודי"… אחרי-הכל בעיית ההתבוללות ו-או נטישת המסורת שאיימה להכחיד את העם היא בעיה יהודית שכאבה תמיד, בכל דור ודור, ועל-אחת כמה וכמה כאשר היהודי רואה לנגד עיניו המצאה של סוג חדשני של התבוללות – שבמסגרתו היהודים "מתבוללים בתוך עצמם" בארצם ומולדתם שלהם, בלא כל לחץ ואיום ממשי מן החוץ…

העניין הבעייתי פה הוא אפילו לא עניין של "תרבות" – כמו זה שאליו גלשו רוב התגובות – אלא עניין של "הגדרה עצמית" לפי תחושת שייכות והזדהות. הרי ברור שבכל דור ודור ישנם שינויים באלמנטים נרחבים של התרבות היום יומית והאופנות התרבותיות המקובלות בתוך העם היהודי – כמו בכל עם אחר. התרבות היום-יומית שלי (וגם של יהודי דתי, אגב) רחוקה מאוד מהתרבות של הסבים-רבים שלי שנולדו במזרח אירופה לפני יותר ממאה שנה, התרבות שלהם היתה שונה מזו של אבותיהם היהודים בימי הביניים, התרבות של היהודים בימי הביניים הייתה שונה משל היהודים בתקופת המשנה והתלמוד, וגם היהדות בתקופת המשנה והתלמוד הייתה שונה מאוד מזו של מייסדי היהדות בימי בית ראשון ושני. אם נוסיף לכך את ההבדלים התרבותיים בין קהילה יהודית אחת למישנתה בהתאם לארצות מושבם נמצא כי בהרבה מאוד אלמנטים אין תרבותו של הרבי מלובביץ' דומה לזו של דוד המלך – ואף-על-פי-כן, הרבי מלובביץ' הגדיר עצמו כמי שמזדה וממשיך דרכו של דוד המלך ושאר אבותיו היהודים שחיו בארץ כנען לפני 3000 שנה…

בסופו של יום השאלה היא האם אתה רואה עצמך כשלב אבולוציוני נוסף של אותו מין של בעל חיים המכונה "יהודי" או שמא אתה מגדיר את עצמך כמין חדש של בעל חיים: "הומו-היבראוס" או משהו כזה…;-)

אם אני זוכר נכון, ההבדל ביננו נובע בעיקר מכך שאני מגדיר את עצמי כבעל אותה זהות אתנית-לאומית כמו הסבים והסבתות שלי (שלא היו בדיוק "עיברים" כמו שאתה מגדיר את זה) ואילו אתה מגדיר את זהותך אך-ורק לפי התרבות היום-יומית שהקיפה אותך בסביבה בה גדלת ובה אתה חי כיום…

אגב, איך אתה מסתדר עם המנון המדינה שכולל את המילים "נפש יהודי", עם דגל המגן-דוד וסמל המנורה, ועם חגים לאומיים כגון "יום השואה"?

כי אם יום אבל ומספד וזכרון וחשוב בעיני לא פחות מיום-הכיפורים. ולבטח כתשעה באב, בט באב חרב הבית וביום השואה ציון לחורבן העם.

כל השיח על תרבות וזהות ומוצא ושייכות מסתבך ומתפתל לאין סוף.
לי טוב עם רוב זהויותי. ישראלי כי זו אזרחותי ומקום מושבי-פלשתינאי [לאבי היה דרכון שכזה,זכות אבות-עברי כי זו שפתי, יהודי וזה ממש לא טעון הסבר כי כזה אני בעיני ובעיני הנוכרים. אנ י ציונ י בגלל השקפותי [וגם כי כך אני מכונה ע"י שונאי המודרנים והערבים]אני אפילו כנענ י כי אני יושב בארץ כנען שהובטחה במקרא לאבותי. ואני גם אשכנזי [ויתכן שנמהל בו מעט או הרבה דם של גיור כוזרי] ואולי שמץ של דם נוכרי כי מי יודע מי מסבות סבותי נאנסה ע"י מי משונאינו? וזאת משום שמגולת אשכנז בא אבי, ואני גם קצת פרענק כי אמי ממוצא גלות פורטוגל.וחוצמזה אני גם קצת בבלי. נ. נו טוב, אדם לא בוחר באיזה משפחה להיוולד.
ראשכם סחרחר? אני לא.

אני מסתדר נהדר עם כל זהויותי – לא מוכן להפרד מאף אחת מהם
בשיבת העם לארצו, בתקומת ציון נבנה ונ נוחם..

מאור סיכם בהברקה את מסכת המחדלים שתרבותנו לא התרוממה מהם. נעים וגלוי למדי כי כל עוד לא אבדנו חוש הומור, זהותנו שווה התייחסות…
הציוני כ-א, לדעתי, שיקף את הקידמה הזהותית שהבאנו בעל כורחנו והשרשנו בהסכמה מלאה כבר כאן, כהישג אנושי רחב משמעות.

תרבויות סגורות וקיצוניות לא זכו לחוש הומור באף שלב. כך גם תרבות ערבית מתקשה להתנתק מרצינותה הטוטאלית, ובשל כך היא סובלת מפגיעותה הגבוהה. חבל.

לסמולן וגם לאלי אשד, לא יכול להיות דיון מהותי וכנה ומעמיק בנושא הזהות הישראלית ללא דיון במזרחיות ובמאבק המזרחי נגד הדיכוי של השיח ההגמוני השליט(ואני מדברת על הדכוי התרבותי).או ללא שיתופו של המזרחי בדיון מהסוג הזה, אתם יכולים לברוח לארה"ב ולסיינפלד לאחר שאני קוראה את התגובות שבכאן אני רואה בהן נסיון לברוח למחוזות של רצון להשתוות ל- או רצון לחקות את- הכל רק לברוח מהכאן ועכשיו והכאן ןעכשיו זה המרחב הגיאו תרבותי שבו אנו חיים וזהו מרחב מזרחי (המזרח התיכון או אגן הים התיכון) ובנוסף לכך כל נסיון להביא רק חלק אחד של הפאזל של החלק המזרח אירופאי ולנסות להכפיף את כל מי שלא בא משם לקודים התרבותיים שנוצרו שם זהו נסיון דכאני (עודד הישראלי הוא דוגמא מבוהקת לכך) כמו כן הוא יוצר מעין קולאז' שחלקיו לעולם לא יוכלו להתחבר לכלל זהות הרמונית.
למה הדיון על זהות חשוב? מפני ש – "הזהות משרתת ערכים מוסריים מרכזיים,היא חלק מהמבנה המכונן של ההוייה האנושית ובלעדיה כל דיון על צדק,זכויות ושחרור נעשה חסר ערך"….(דודי מחלב ז"ל)
ועוד כותב דודי מחלב…."הדיון על זהות הוא בעצם דיון על חרות ואין חרות ללא זהות,שלילת החרות היא בראש וראשונה שלילת ההסטוריה ושלילת העבר,ללא הסטוריה נשללת הבחירה נשללת חירות הפרשנות ,הסטוריה אינה רק ארועים שקרו במרוצת הזמנים אלא הדרך בה מבוטאים אלה,ופשר היחס שלנו אליהם,גזילת ההסטוריה המזרחית היא גזילת החירות המזרחית"…."העבר מכיל את הנתונים העובדתיים ההכרחיים ,והעתיד מסמל גם את אפשרות הבחירה והדמיון הבחירה איננה אפשרית אלא מתוך תודעת הכפיפות לעבר"….."הזהות המזרחית היא זהות שארץ מוצאה ישראל"……
(דודי מחלב ז"ל)
ולכן כל דיון בזהות הישראלית-עברית המתהווה(והדגש הוא על התהוות מפני שאנחנו מדינה מאוד צעירה יחסית והשיח כאן כמו בעוד מקומות שבהם יש שיח על זהות ישראלית יכול בסך הכל להוות בסיס רחב או צר ו/או נדבך למה שיתהווה בדורות עתידיים). מכייוון שזהות היא דבר שצומח מלמטה לא משהו שמוצנח מלמעלה ע"י אידאולוגיה שכדי לממש אותה מדכאים כל שיח וכל ביטוי שעשוי לערער או לחתור או למסמס או להציג את האידאולוגיה במקרה הטוב כאוטופיה בלתי ניתנת ליישום סוג של כמיהה או געגוע , ובמקרה הגרוע כשטות מוחלטת.
ודבר אחר – לא כל שיח על מזרחיות חייב להיות מקושר אוטומטית ל"קדמה" ולדברים שנכתבים שם על מזרחיות, למזרחיות יש צבעים וגוונים אחרים ושונים ממה ש"קדמה" מציגה בדיוק כפי שליהדות יש גוונים וצבעים וזרמים שונים ולא אחת אף מרוחקים זה מזה. אז תפסיקו להבהל כל פעם כשעולה כאן מישהו לאתר ושם את המזרחיות על שולחן הדיונים,לא כל המזרחים הם "קדמה" ו -"קדמה" הוא קול זניח למדי אפילו בין המזרחים,יעיד על כך מספר הכותבים הקבועים בו שניתן לספור אותם על כף יד אחת,אז צאו בבקשה מהקיבעון הזה.

לגבי "זה המרחב הגיאו תרבותי שבו אנו חיים וזהו מרחב מזרחי" – על חפיפה הכרחית בין מיקום גיאוגרפי לתרבות (בזהות ובפרקטיקה) מדברים היום שתי קבוצות עיקריות: האיסלאמיסטים במזה"ת והימין הקיצוני-ליברלי במערב. שתיהן מתנגדום לרב-תרבותיות ושואפות לחברה הומוגנית מבחינה תרבותית וזהותית. יאמר לזכותם של האיסלאמופובים הליברלים שהם לא מתנגדים למרחבים תרבותיים אחרים כל עוד זה לא באיזור שלהם (מה שאי אפשר לומר על האיסלאמיסטים).
אבל בזמן האחרון אני רואה שמתפתחת התנגדות חדשה לרב-תרבותיות מכיוון אנטי-ציוני-מזרחי, מעין המשך של "אנחנו היינו כאן לפניכם ונהיה כאן אחריכם" לתוך השיח על תרבות וזהות, המשך לקביעה השרירותית לגבי "המרחב השמי" והתרבות שמתאימה לגיאוגרפיה שלו (אולי אנחנו בשנות בצורת כי לא משמיעים מספיק מזרחית בגלגל"צ). אם הבנתי נכון, זה מה שאת מציגה, אם כי יש לי הרגשה שלא תביעי התנגדות גורפת לרב-תרבותיות.

ובכלל, כדאי גם להעלות את העניין של צביעות והתחסדות בכל מה שקשור לפוליטיקה של זהויות ולאנשים שלא מרפים ממנה – למשל כמה מ"מנהיגי" קדמה שמטיפים לכולנו להשתלב תרבותית "במרחב המזרחי" אבל בינתיים בורחים למרחב המערבי ופתאום שם העובדה שהתרבות הדומיננטית אינה מזרחית לא מפריעה להם כלל. הזהות כנראה חשובה רק כשיש ציונים בשטח.

לא הבנת את כוונתי כלל וכלל אפילו לא מתקרב למה שאני מתכוונת לומר אתה גם מוציא מילים מפי ומחליף בדברים שכלל לא אמרתי ובמקום להתמודד עם עמדה שלא מסתדרת עם העמדה שלך אתה שם מילים בפי ותוקף אותן או חושב שאתה מבין לרחשי ליבי ותוקף את מה שאני אומרת מתוך מה שאתה חושב שאני חושבת ולא ממה שאני חושבת באמת
מה שיוצא מכל הסלט הזה זה שאתה מפסיק לדבר איתי ומתחיל לדבר עם איזה יצור מדומיין שהוא כלל וכלל לא אני.
ותעשה לי טובה ותעשו לי מערוף כולכם הרף לכם מקדמה אני לא קמה וקדמה זה לא אני אז תפסיקו בכל פעם שאני מעלה טיעון כזה או אחר להתחיל לריב להתדיין להתכתש איתי כאילו אני ,קדמה, אני לא
אני ירדנה אלון וכשאני מגיבה כאן אני מבקשת להתייחס אל הטיעונים שאני מעלה כירדנה אלון ולא כנציגת קדמה
רוצים להתדיין או להתכתש עם קדמה לכו תתדיינו איתם
זה מזכיר לי את כל אלה שכל פעם כשאני מדברת על זהות מזרחית ישר דוחפים לי את ש"ס ואת הרב עובדיה ואני בכלל יהודיה פורמאלית(חילונית)
אז אני מזרחית בהגדרת הזהות שלי אבל אני לא "קדמה" ואני לא ש"ס
קפיש?

אני מתנצל אם איכשהו רמזתי לזה שאת קדמה וייחסתי לך אמונות וערכים שאת לא שותפה אליהם, אין לי מושג ולא לזה התכוונתי (גם כל הזמן מהדהדת לי בראש האמירה של איריס "קדמה זו פלטפורמה"), אבל אני התייחסתי למשפט שכתבת: "והכאן ןעכשיו זה המרחב הגיאו תרבותי שבו אנו חיים וזהו מרחב מזרחי (המזרח התיכון או אגן הים התיכון)" – אכן כתבת את זה נכון? התגובה שלי רלוונטית לכל מי שחושב שמדינת ישראל היא (או צריכה להיות) חלק ממרחב "גיאו-תרבותי מזרחי" או כל מי שמדבר במושגים של מרחבים גיאו-תרבותיים באופן כללי. והמסר הוא כמובן רב-תרבותיות (ליברלית כמובן, זה כבר נושא אחר).

ועוד רציתי לספר לכם משהו על המזרחיות אחרי שדהבנת את המשבצות שמהוות את זהותי.

בני האחד נשוי לתימניה.[חלקית] כי אביה ממוצא תימני\פרסי. ואמה תימניה מלאה.
בני האחר נשוי לבחורה שמוצא משפחתה מסוריה. אמה בת לפולני ולעירקית.
בתי נשואה לבחור -הומוגני- שני הוריו טריפוליטנים [=לובים]

איזה נכדים מקסימים.
וכל הדיון על מוצא מתמסמס וראוי שיעלם.

אי שם למעלה ניסיתי לכתוב משהו על מזרחיות ומזרחים.

בכל מקרה, המזרחים סובלים גם הם מאותה בעיה של הכפשת מה שייחודי לישראל. בגין ההכפשה הזו, אדם צריך – חייב לגמרי – למצוא לעצמו זהות לא ישראלית. שתכיל את החלקים בו שהוא מעריך (הזהות הישראלית היא פח הזבל, בו מאכסנים את "מסכת המחדלים"). הזהות הבסיסית הזמינה למזרחים היא – במקרה – זו של אויבי מדינת ישראל. וכך, פרט לאנטי ציונים, שהם באמת מהווים סוג של פרכה עקבית לגמרי, המזרחים האחרים נדונים לראות את עצמם כישראלים, ולכן להיות נחותים בעיני הישראלים האחרים, שיש להם זהויות משוכללות ומרובות בכיסם.

אבל כל אלו הן רק תיאוריות. האמת שאני שמח מאד לראות שיש הרבה אנשים שחושבים שיש הטיה אנטי-ישראלית בתרבות הישראלית, כעובדה, ובניגוד לתיאוריה. זה אולי משהו שאפשר להסכים לו, בלי קשר למקור שלו, ולפילוג שלו, ואפילו לא לדרך להשתמש בידע הזה. אפשר גם לקבל את הרעיון הזה.

שמח שחזרת! אגב, גם חוב"ב חזר ומגיב במרץ מחודש. עכשיו הוא פשוט קורא לעצמו 'ציוני כ-א' ומנסה לטפטף כמה שהוא (ו"אנחנו") מתגעגעים אליו. בכל מקרה, אני דווקא מסכים עם כמה מהדברים שהוא כתב כאן בקשר לכך שהדיון על מוצא מתמסמס כאשר כולנו "מתערבבים" בסופו של דבר. כך יוצא שפחות ופחות אנשים עסוקים בלהגדיר את עצמם לפי המוצא והעבר, ויותר אנשים מגדירים את עצמם לפי ההווה, השפה והתרבות המקומית.

בסופו של דבר, אני ואתה בהחלט איננו שונים כל כך, אבל אני כן חושב שיש פה קצת יותר מעניין של הגדרה עצמית בלבד, כיוון שלדעתי, הזהות התרבותית העברית החדשה והיחודית לישראל בהחלט קיימת גם מבלי שאנשים יגדירו את עצמם ככאלו. אני חושב שהזהות הזאת היא אכן נושא מורכב יותר מסתם שלב אבולוציוני "רגיל" של היהדות, אלא באמת מין חדש (וחביב) של בעל חיים ("הומו-היברוס" כפי שכתבת) – הקשור למקום, לשפה ולתרבות העברית-ישראלית. הדבר המעניין הוא שדווקא הקמת המדינה היהודית היא זו שגרמה בסופו של דבר לצמיחתה של הזהות הנוספת הזאת. כנראה שהעובדה שהיהודים כאן אינם מיעוט כמו בגולה, בנוסף להווי ולאירועים מאחדים שונים ובתוספת של כור ההיתוך ושפה חדשה – הם כר גידול מצויין לזהות ולתרבות מיוחדת ושונה מכל קהילה יהודית "רגילה" אחרת. אגב, גם במדינות כור היתוך כמו ארה"ב או אוסטרליה נוצרה זהות תרבותית חדשה ויחודית כך שזה לא מפתיע כל כך – ואנחנו אפילו יותר יחודיים מהם בכך שגם החיינו מחדש את שפתנו העברית שגם היא תורמת רבות לתרבות החדשה. כמובן שבמקרה של ישראל, נושא הזהות התרבותית מורכב הרבה יותר בגלל הבעיות הפוליטיות וגם כמובן כי אנחנו מכניסים גם את שאלת "מיהו יהודי" הנצחית לתוך המשוואה.

אגב, בקשר לחגים – גדלתי בישראל ולכן הם חלק ממני (חלק שבו העברי בהחלט משיק ליהודי). ועדיין, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות בהחלט חשובים לי יותר מראש השנה למשל, וזאת למרות שאם תשאל יהודי אמריקאי, הוא אולי יחגוג את ראש השנה (וגם את חג ההודיה כי הוא גם אמריקאי) אבל סיכוי טוב שהוא יתחבר פחות לשני המועדים העבריים-ישראלים שציינתי.

לשואה, מה לעשות, יש קשר ישיר למשפחתי, וגם אם לא היה, עדיין זכותי להיות עצוב ביום השואה גם כעברי-ישראלי. אין לי גם שום בעייה עם סמלי המדינה כגון הדגל וההמנון. אני מכבד אותם ומבין מאיפה הם באו. נכון שהמילים "נפש יהודי" יכולות לעורר ויכוחים ואני מבין את מי שזה צורם לו קצת (ויש כמה כאלו…) אבל מצד שני, אני גם מבין גם את הקונטקסט בו הן נכתבו. מעצבי הסמלים בזמנו לא יכלו להבין את כל הנגזרות הקשורות בהקמת מדינה יהודית ולא ידעו שהיא תתרום גם לצמיחת הזהות התרבותית העברית-ישראלית. הם חלמו על מדינה יהודית לפי הזהות התרבותית שהכירו ולכן גם כתבו את מה שכתבו ועיצבו את מה שעיצבו. אני מכבד מאוד את הדורות הקודמים, הרי גם בגללם אני כאן. כל זאת (ויותר) כבר כתבתי במאמר. אבל כפי שכבר הסברתי, אני בכל זאת גדלתי לתוך זהות תרבותית שונה מאוד משלהם ומרתקת בפני עצמה (וגם בעלת חשיבות יחודית מבחינה פוליטית/מדינית כפי שכתבתי). ציינתי גם שרב-תרבותיות זה דבר חיובי ומרתק בעיני ושאני מעדיף גבולות ודרכונים תרבותיים על גבולות ודרכונים פיזיים, כך שאחזור על קריאתי אליך ולשאר העולם: הגנו על התרבות העברית-ישראלית מהכחדה!

יתכן שבאיזור מפרץ סן פרנסיסקו ריכוז המשוררים הגדול ביותר בארה"ב, ואולי בעולם כולו.
אני יודע את זה בידיעה אישית.
ויש לכך סיבה: באיזור המפרץ יש ריכוז בלתי רגיל של אוניברסיטאות וקולג'ים ממדרגה ראשונה ובהם מלמדים משוררים. כמו כן, האיזור הוא מן הנעימים ביותר למגורים.
יתר על כן, מחוץ לאיזור המפרץ, במרחבי סן פרינסיסקו, חיו וחיים משוררים רבים מן השורה הראשונה של השירה האמריקנית, שורה שהיא גדולה ורחבה יותר מאשר בכל דור קודם בתרבות האמריקנית.
במובנים תרבותיים מסויימים, סן פרנסיסקו דומה מאוד לתל-אביב.
יש בה, למשל, תזמורת ואופרה מן המעלה הראשונה.

לגבי דידי, כל מי שממשיך להשתמש במונחים עדתיים מסוג כלשהו, אינו ישראלי, אלא גלותי.

ידידה שלי שגרה חלק מהשנה באזור סן פרנציסקו טוענת שהמקום כמרכז תרבות נופל בהרבה מתל אביב ואינו מתקרב כלל למה שהיה שם בשנות השישים והשבעים.
לדעתה סאן פרנציסקו נפלה מאוד מממה שהייתה פעם והמקום בכללו נמצא בשקיעה.

לחיים טובים יותר.
אולי, רק המשוררים צריכים ללמד בכל המקצועות… דווקא את היכולת לפייט מכל דבר ובכל תחום ניתן לבדוק ולפיה לקבל להוראה.
מעניין לנסות את זה, ואז בוודאות, יצאו לנו בעתיד הקרוב תינוקות הכי מוכשרים בעלי זהות תרבותית.

כלומר, הישראליות הנוכחית, אני מציע לכולם למצוא (אין ביטוי אחר, לדעתי) את ספרו של בועז אפלבאום, "אל: יצחק רבין, מאת: בועז אפלבאום", כדי להכיר איך הצליחו להביא את מקדונלדס לישראל. וכאן, כזכור, הקצו לה את צומת גולני.

אין לי מושג כיצד התבצע מהלך מרררתק אחר, זה שהצליח לשתול את ערוגת הפרחים שמאייתת "נוקיה" בצד שמאל של טרמינל שלוש בנתב"ג, אבל קשה לדמיין את השחיתות שהיתה נדרשת כדי לשתול משהו סימטרי: נניח, ערוגה עם הכיתוב "צ'קפוינט", בפינלנד. או שחיתות, או סוג של משהו מאד מעניין מבחינה תרבותית.

ויש לי בעיה עם הכתוב
יתכן – שפירושו סברה, הנחה, אי ודאות השערה
לבין 'אני יודע זאת מידיעה אישית.
אז זה לא יתכן? זה ודאי? ואם יסתבר שלא כך הוא?

אז מיהו ישראלי לדעתך? ומהי זהות ישראלית? מה שדומה לסאן פרנסיסקו? דרך אגב אולי תל אביב דומה לסאן פראנסיסקו ולא ההפך? כי סאן פרנסיסקו בכל זאת נוסדה והתהוותךה הרבה לפני כן
אבל שוב, הדיון כאן הוא על זהות עברית-ישראלית ורוב המשיבים לא מתעסקים בזה אלא הולכים לכל מיני השוואות מדומיינות במקום לדבר על הנושא עצמו
כנראה שכשאין תשובה ברורה ובהירה נוח להיטפל למקומות כמו סאן פרנסיסקו ואחר כך לדבר על גלותיות
ולמאור – בפעם האחרונה שהתבוננתי במפה א"י נמצאת באגן הים התיכון, במזרח התיכון, עכשיו אם יש לך טרוניה בנידון למה ישראל ממוקמת גיאוגראפית במקום שבו היא ממוקמת אתה יכול לסמס לבורא עולם בנדון מפני שידי לא היו במעל
וגיאוגראפיה היא מרכיב חשוב ונדבך שיש לקחת אותו בחשבון בבואנו לדבר על תרבות ועל זהות ומי שמקבל על עצמו שהוא חי במזרח התיכון לחופיו המזרחיים של אגן הים התיכון בין אם זה מוצא חן בעיניו ובין אם לאו הוא מזרחי,הוא ימתיכוני.

מאחר וכבר כתבתי רשימה קצרה בנושא הגדרת זהות החלטתי להעלות אותה שוב כאן
מתוך עצלות מחשבתית לא ערכתי תיקונים כאלה או אחרים שמתבקשים לעכשויות של העלאת הרשימה רק אומר שרשימה זו עלתה כתגובה לרשימה אחרת וכי שתיהן התפרסמו כבר הן בפורום של פרלמנט הנשים והן בבלוג שלי ז"ל שנקרא בזמנו "העולם כמרקחה
אז הנה הגדרת זהות כפי שאני תופסת אותה
הגדרת זהות /ירדנה אלון

במאמרה הגדרת זהות (המאמר עלה לאחרונה על אתר פרלמנט הנשים) כותבת ורד מדר על זהותה כפמיניסטית מזרחית וכיצד היא מגדירה אותה.
לצערי, למרות שגם אני מגדירה עצמי ישראלית-מזרחית-פמיניסטית לא רק שלא מצאתי את עצמי בשורות המאמר של ורד מדר, דומה שהמזרחית-פמיניסטית שלי באה ממקום שונה ואחר לגמרי ואני מבקשת להביא את ההגדרה שלי על מזרחיות .

מקריאת מאמרה של ורד נוצר הרושם שהמזרחיות היא "גנטית" במהותה,כלומר אם נולדת, או את בת למהגרים שהגיעו לישראל מארצות האיסלאם הינך אוטומטית "מזרחית" משל הגנטיות היא זו שמגדירה אותך ואת השקפת עולמך ,ומכאן ניתן להסיק שהפמיניזם המזרחי גם הוא תוצאה בלתי נמנעת בלתי ניתנת לבחירה של גנטיקה וביולוגיה,מה שהופך אותו למהותני.
ועל מנת לתת תוקף להגדרת הזהות האישית שלה כפמיניסטית מזרחית ורד מצטטת את אנדלוזוואה שמדברת על "המפגש בין שני זרמים גנטיים שאינו מוליד מין נחות אלא צאצא כלאיים כזה שנהנה מיכולות השתנות והתאקלמות גבוהה והוא בעל מאגר גנטי עשיר" וכך מן המפגש בין מזרחיות ופמיניזם נולד אותו דבר שאנו קוראות לו פמיניזם מזרחי.
כלומר היא כורכת הן את הפמיניזם והן את המזרחיות כעניין גנטי.

עמדת המוצא שלי שונה לגמרי מכמה טעמים אותם אסביר,אפרט ואנמק.
א. – גנטיות או ביולוגיה או מוצא אתני אינם משהו שבחרנו מתוך בחירה חופשית,בחירה שבהכרה,תוך התעמתות והתעמקות הן בעולמנו הפנימי והן עם העולם החיצוני שמגיב לדיאלוג הפנימי שלנו כשאנו חושפות עצמנו אליו. וכבר אמרה סימון דה בובואר בבואה להגדיר פמיניזם כי "את לא נולדת אישה – את נעשית אישה" ובשפה פשוטה זה שנולדת נקבה עדיין לא הופך אותך לפמיניסטית, (נשים רבות אינן מגדירות עצמן פמיניסטיות ואף מתנגדות נחרצות לאידאולוגיה הפמיניסטית).

ב.- לא היינו נדרשים/ות להשקפת העולם המזרחית ומי יודע אולי לא הייתה נבראת כלל אלמלא התהוותה לראשונה השקפת העולם ה- "ציונית-אשכנזית" או האירופוצנטרית,ועל מנת שהגדרת המזרחיות תובן,ותעמוד באור משלה אני חייבת להאיר ראשית לכל את השקפת העולם ה- "ציונית-אשכנזית"(אירופוצנטרית).

הציונות האשכנזית בראשית דרכה נוצרה באירופה , ונועדה לפתור את בעיית האנטישמיות והרדיפות מהן סבלו יהודי מרכז אירופה. (אין מחלוקת על כך שיהדות מרכז אירופה הייתה תחת איום קיומי-השרדותי ששיאו היה במלחמת העולם השנייה).אולם הציונות האשכנזית עברה תהפוכות רבות והיום ניתן למצוא ציונים-אשכנזים רבים גם בקרב יהודים שמוצאם האתני לאו דווקא ממרכז אירופה מן הטעם הפשוט שהם אימצו לעצמם את השקפת העולם ,את האידאולוגיה הציונית האשכנזית.וכך על פי אותו קו מחשבה, מי שמזדהה עם האידאולוגיה והמאבק המזרחי מי שמאמין בהשתלבות ישראל במרחב המזרחי ורוצה להיות חלק ממנו על כל המשתמע מכך (מכאן נובעת התביעה לצדק חברתי,וחופש תרבותי) הוא מזרחי.
שכן הציונות האשכנזית במהותה נוקטת עמדת נבדל , בבחינת הם שם ואנחנו כאן, כמו האשלייה או השאיפה להפוך את ישראל ל- "שוויץ של המזרח התיכון", החלום שישראל תהיה מעין אואזיס אירופאי בליבו של הלבנט (האירופאי הנאור אל מול הלבנטיני הפרימיטיבי ).
זהו הבסיס של הגישה הציונית אשכנזית אירופוצנטרית.

מי שאוחז בגישה הזו מזמן לעצמו צרות קיומיות במרחב הגיאו – פוליטי – תרבותי שבחר לחיות בו.
ומבחינת המרחב הגיאו – פוליטי נראה כל הזמן כקוץ תקוע בגרון, נטע זר שננטע באדמה לא לו, לא טבעי לנוף ואף הורס ומחבל בו ועל כן חייבים לעקור אותו (כמו יבלית).

תל -אביב כמשל על ציונות אשכנזית.

תל אביב היא העיר היחידה באגן הים התיכון שנבנתה עם הגב לים,אדריכליה ומתכנניה שבאו ממרכז אירופה והתכחשו למרחב הגיאוגראפי-תרבותי שאליו הגיעו בנו אותה כאילו הייתה עיר אירופאית שהאקלים שלה אירופאי. ואלמלא הייתה הבדיחה עלינו אין ספק שהיינו צוחקים כל הדרך לים. מה גם שאנו נאלצים לחיות עם השלכותיה של הבדיחה תוך שאנו נדרשים להשתמש בטכנולוגיות שעולות לנו בממון רב על מנת לחיות בה בסבירות נסבלת תוך הרס המרקם האקולוגי שפוגע בנו פיסית.
לוא מלכתחילה הייתה ה-"ציונות האשכנזית" מקבלת את היותה חלק ממרחב גיאו-תרבותי מזרח תיכוני וים תיכוני היא הייתה מתכננת את תל-אביב כך שתתאים עצמה לאקלים הטבעי ותדע לנצל אותו לתועלתה (כפי שעושה הארכיטקטורה הים-תיכונית) או להשתמש בו בתבונה.

אולם מי שתכנן את העיר (העיר כמשל) ביקש אפריורי לחקות מקום אחר ,מקום אירופאי ולא הניח לעובדות הגיאוגראפיות והאקלימיות להפריע לחזונו , ועל פי אותו הגיון גם בנה את יחסיו עם המרחב התרבותי והפוליטי , עבורו המרחב הזה או לא קיים(כלומר התכחשות מוחלטת) או שהוא מיזער אותו עד כדי מגע מינימלי הכרחי בשעה שהמציאות שבה וטפחה על פניו כאותו מורה מחמיר וקפדן שחוזר ונוזף בתלמידו הממאן ללמוד שאחד ועוד אחד הם שניים ולא שלוש.

וכל זה אינו תוצאה של גנטיקה אלא פרי של השקפת עולם ,של בחירה חופשית ומודעת עם לא מעט שקלא וטריא למרות שהדיון הוא פנימי יש הרבה דילמות ליישב והפתרון לרוב קטגורי משמע אם אתה בקונפליקט ורוצה ליישב אותו ביינך לביינך יש לך רק שתי אפשרויות, שתי קטגוריות לבחור בהן או שחור או לבן יש מעט אפור בשוליים .
חשיבה קטגורית איננה עניין גנטי.
משום שלחשיבה האנושית אין גזע, את אותה תבנית חשיבה קטגורית אפשר למצוא אצל יחידים, בכל מקום בעולם ואצל קהילות וקולקטיבים שונים בכל מקום בעולם.

לעומת זאת ההשקפה המזרחית טוענת להתמזגות עם המקום שאתה חי בו, התמזגות פיסית,מנטלית, וריגשית-נפשית.
התמזגות אין פירושה איבוד הייחודיות (שזהו הפחד הגדול של היהדות שאימצה לשם הישרדותה בגלות את העיקרון של "עם לבדד ישכון")ההתמזגות פירושה לדעת לחיות ב "הרמוניה של ניגודים",לפתח אופי וזהות משלך מחד ,אולם מאידך עליך גם ללמוד להיות חלק מהנוף שאתה חי בו.

אם תשימו קרחון ענק ממדים בלב הסהרה סופו של הקרחון להימס.
תגידו – אז הוא יהפוך לאגם
אומר לכם – מה רע באגם?
תשיבו לי – אבל רצינו קרחון.
אענה לכם – אם אתם מתעקשים על קרחון אז מוטב שתשימו אותו בקוטב הצפוני זה האקלים שמתאים לקרחונים אולם אם אתם מתעקשים על קרחון בלב הסהרה אתם צריכים לקבל את העובדה שברבות הימים הוא ימס ויהפוך לאגם (הוא ישתנה חיצונית אבל במהותו ישאר אותו דבר – מים).אז אם אינכם מתעקשים על קרחון ומקבלים שלבסוף יהפוך לאגם ממה נפשכם?

ועתה משהסכנתם לרעיון האגם אולי תשבו ותתכננו אותו ככה שתוכלו להפיק ממנו תועלת ואף לבנות את חייכם סביבו , זה דורש הכרות עמוקה עם הטבע האקלימי של האזור ועל פי זה תבנו אורח חיים שישרת אתכם ויפעל לטובתכם.

אם האקלים הטבעי של המרחב הוא כזה שבקיץ משעות הצהריים ועד לשעות הערב החום בלתי נסבל אל תתעקשו להסתובב בשמש הקופחת אתם עלולים לחטוף מכת שמש ,מיצאו מקום מוצל וצאו בשעות הערב או בנו לכם מקומות נעימים ומוצלים שיגנו עליכם על עצם קיומכם הפיסי, קודם כל . מה תהייה האסתטיקה של המקום ,איזו צמחייה תנטעו איך תבנו את המערכת הקהילתית שלכם סביב אותו אגם שיצרתם זה נתון לבחירתכם וליצירתיותכם וזה גם מה שייחד אתכם מקהילות אחרות במרחב שחיות סביב אותו אגם.
זוהי תמציתה של המזרחיות על דרך המשל כשהיא טוענת להתמזגות עם המרחב הגיאו-תרבותי-פוליטי וגם היא איננה נצרכת לגנטיקה לשם כך , נהפוך הוא לגנטיקה אין דבר וחצי דבר עם השקפת עולם זו (אינך צריך להיות הודי על מנת להיות בודהיסט) שכן גם היא פרי של חשיבה עמוקה, של שקלא טריא ודילמות אולם דרך ההתמודדות עימן והפיתרונות המוצעים הם שונים לחלוטין מן הפתרונות שמציעה הציונות האשכנזית וכך גם צורת חשיבה מזרחית אפשר שיזדהו איתה ויחיו אותה יחידים וקהילות במקומות שונים בעולם.

לא הגנים, ולא המוצא האתני הם שקובעים את השקפת עולמך, אלא האישיות והאופי שלך וכמובן שגם ההיסטוריה הפרטית שלך שבונים את זהותך ,יש משהו מן הזיקה הגנטית אבל זה לא המרכיב העיקרי ,זהו נתח קטן מהשלם והשלם לעולם גדול מסך חלקיו.זהו מרכיב בעל חשיבות בהגדרת הזהות הוא חשוב ועל כן דורש התייחסות אולם הוא איננו העיקר.מי שנותן לגנים,לביולוגיה,ולמוצא האתני להכתיב לו את השקפת עולמו כובל עצמו באזיקים בתוך עולם דיטרמיניסטי שמקבע אותו בתוך נישה מנטלית,מעמדית,וגם אם יחשוב או ירצה, לעולם לא יעז לפרוץ אותה.ותמיד יקנא,או ישנא את אלה שהוא סבור שאיתרע מזלם והם נולדו עם הגנים "הנכונים".או ה-"המוצא האתני"הנכון,או המעמד הכלכלי"הנכון"ויחיה בתוך סתירה ושנאה פנימית.

ההבנה שהחלק הגנטי (או המוצא האתני) הוא מרכיב,מפנה מקום להתבוננות בשאר המרכיבים ועוזרת לנו לעשות את החיבור בינהם זוהי מלאכת מחשבת עדינה (מעשה המרכבה בקבלה היהודית) והיא נחוצה לנו על מנת ליצור שלמות (לא מושלמות) קודם כל פנימית מפני שתחושת השלמות הפנימית נותנת לנו את תחושת הערך העצמי שעוזרת לנו להתמודד עם המציאות החיצונית על כל גווניה ואתגריה.

ולבסוף, אינני רוצה להתהדר בנוצות לא לי ועל כן אומר רק שאת השקפת העולם המזרחית שלי אני שואבת מהוגה הדעות,הפילוסוף,הסופר והמחזאי אלבר קאמי ,ומציעה לכל מי שרוצה להרחיב ידיעותיו בהשקפת עולם זו להעמיק בחקר הגותו.

ישראל אכן נמצאת גיאוגרפית במזרח התיכון, לא נגד זה אני יוצא (למרות שהייתי מעדיף אקלים וטופוגרפיה של צפון אירופה, ללא ספק), אלא נגד הזיהוי של מרחב גיאוגרפי עם תרבות מסויימת. התרבות הערבית-מוסלמית-מזרחית קיימת במרחב הגיאוגרפי המזרח תיכוני, ולא המרחב הגיאוגרפי קיים בתרבות. תרבות מסויימת אפשר לקיים, במסגרת פרטית או קהילתית, בכל מרחב גיאוגרפי (כמובן שיש מגבלות חברתיות בעוצמות שונות בהתאם לאופי החברה בה התרבות מבקשת להתקיים). זהו העיקרון הבסיסי בגישה התומכת ברב-תרבותיות, שהיא אחלה דבר לדעתי, אפילו הפרטה מוחלטת של התרבות.

הבעיה היא, בנוסף, שאלו שטוענים להשתלבות "במרחב הגיאו-תרבותי המזרח תיכוני" אינם עושים זאת משלילה גורפת של רב-תרבותיות ובזיהוי בין מרחב גיאוגרפי ותרבות בכל מקום (גם במקום בו הם חיים), אלא הטענה שישראל צריכה להשתלב תרבותית טבועה בטענה לזרות היסטורית, גיאוגרפית, של היהודים-העברים מהארץ הזו, ומשיוכה של הארץ לקבוצה אתנית-לאומית אחרת. כלומר: זו לא הארץ שלכם, אז אין לכם זכות לתרבות בה שאינה תרבות "המקור".
אני לא אומר שזה מה שאת חושבת, כי לא כתבת את זה, אני רק מצביע, דרך הטענה למרחב גיאו-תרבותי מסוים בישראל, על מאפיין חשוב של תומכי ההשתלבות התרבותית או שוללי התרבות העברית-ישראלית בארץ ומדינת ישראל.

את הטקסט השני לא קראתי, אם יש אבסטרקט אשמח לקרוא 🙂

לירדנה אלון.
מי הוא ישראלי?
מי שהוא אזרח המקום ואינו זקוק לתיאורי משנה.
ברגע האדם מתחיל להסביר שהוא ישראלי אבל חרדי, שהוא ישראלי אבל ערבי, שהוא ישראלי אבל אשכנזי וכו' וכו', הוא חדל, בעיני להיות ישראלי.
הגיעה שהשעה שיובל, כי ישראליות היא זהות שלמה שאינה זקוקה לפירוק לגורמים.

נקודת המבט של עיניך קובעת?
האדם הוא חד-ממדי?
יש ישראלי שנולד כאן. ויש ש'עלה' לכאן מתוקף 'ישראליותו?' או שעלה מסיבה אחרת ואימץ לעצמו 'הזהות הישראלית'?
ומה קורה 'לישראלי' שנולד כאן -ועזב? חדל להיות ישראלי אבל בחו"ל? .
ו'ישראלי שדתו מוסלימית ושפתו ערבית ותרבותו ערבית הוא ישראלי [פוליטית,אזרחית] בדיוק כמו הישראלי שעךלה מפולין ותרבותו אידישסטית ושפתו היום עברית.
מובן שישראלי לא זקוק לפירוק. אבל לזהות הישראלית יש לפחות עוד חצי תריסר מרכיבים.

היות ושמעתי את הניתוח הזה שאת מעלה על תל אביב לפחות עשרים פעמים – יש עליו אפילו שיר – הריני להעלות על הכתב את הסיפור הזה עצמו, מנקודת ראות של המשפחה שלי, שהיתה באיזור באותו זמן.

תל אביב קמה כשליהודים ביפו נמאס לעבור דירה כל שנה. החוק העותומני נתן זכאות של דיור מוגן למי ששוכר דירה יותר משנה, ולכן המוחלשים בחברה העותומנית לא קיבלו חוזים של יותר מ 11 חודשים ו 29 יום. היהודים היו חלק מהם. היות ובדיוק התחילה התעוררות ציונית שכזו, הם התארגנו ויצאו לבנות להם עיר. היה מישהו שהגיע מאירופה כדי לדחוף בניה של עיר עברית, והיה את אהרן שלוש.

שלוש קנה קרקעות, שלוש שיחד פקידים עותומניים, ושלוש נתקל בחוצבים ערבים, שהחליטו, מסיבות השמורות איתם, שהם לא יחצבו אבנים לתועבה הזו, הקרחון באמצע הסהרה, הזבל של אירופה (ביטויי של אופיר ואזולאי), וכן הלאה.

הלך שלוש, ויזם את ההקמה של בית חרושת ללבנים. הרעיון שלו היה מבריק: הוא יבנה כאן בארץ, בשיטות של בלוקים, כמו באירופה. וחוצבי האבנים לא יעצרו אותו.

וכך יצא, שתל אביב נבנתה על ידי לבנים, בלוקים. הזיפזיף הראשון היו צדפי ים, וכך אפשר עד היום לראות בבלוקים של הבתים בתחילת רחוב הרצל, למשל, צדפים קטנים. בבית וייס, למשל. זה האיש שבא מאירופה, ודחף לבניה של העיר.

כך שהארכיטקטורה של תל אביב הוגדרה על ידי שני גורמים. הראשון הוא הקבוצה שיזמה אותה, והם ספרדים, ולפניהם תימנים, שהקימו שם את השכונות הראשונות. הציונות האשכנזית, כמו שאת קוראת לה בלעג מסוים, היתה באותו זמן תנועה פריפריאלית. הם ישבו בכל מיני סג'רות.

הגורם השני, הוא טכנולוגיה. לבנות בבלוקים, זה לא כמו לבנות באבן. הבלוקים הללו יוצרו כמעט במקום, והזיפזיף והחול הגיעו מחוף הים. לכן, לבנות בתים קרוב לים היה זול יותר מאשר לבנות אותם רחוק מהים. ולכן, העיר התפתחה כאוסף של שכונות שהיו ליד הים, והחיבורים ביניהם – הרחובות הראשיים – היו במקביל לים גם הם.

הסבא של אמי היה מי שהקים עבור אהרן שלוש את בית החרושת לבלוקים. אין לי מושג אם הסיפורים האלו נכונים, כולם או מקצתם (על החוק העותומני בדקתי, הוא היה קרוי "מחרום"). אבל עד היום הבלוקים הללו מחזיקים, בבית וייס, רח' הרצל 1, למשל, והם מלאים בצדפים קטנטנים.

כך שאני חושב שהדוגמה הספציפית הזו, היא דוגמה שגויה. תל אביב והארכיטקטורה שלה מסמנים מצב שבו קבוצה ספרדית (בעצם מזרחית, כי שלוש היו אלג'יראים ובגדדים) בחרה להקים לעצמה שכונה עירונית, כדרך הספציפית שלה בציונות, ובניגוד לציונים האשכנזים, שהלכו על עבודת אדמה.

את מזהה אצלי "דכאנות שקשורה לקודים שנוצרו במזרח אירופה"???

אני עומד לזרוק לך אתגר עכשיו: מאחר שהזהות "אינה עוברת בגנים", כפי שאמרת, לדעתי אין לי שום קשר למזרח אירופה (שם אכן נולדו הסבים והסבתות שלי), ולמעשה אני יותר מזרחי ממך ויותר משולב במנטליות של המזרח התיכון מאשר את. ממש כך!

לדעתי את מייחסת לי תכונות רק בגלל שאת יודעת מהיכן באו סבא וסבתא שלי ולא בגלל שום דבר אחר שכתבתי – ואם אמנם יש לך ראיות ל"קודים מזרח אירופים דכאניים" ספציפיים שמייחדים את דעותי אנא הצביעי עליהם.

(אגב, הדכאנות לכשלעצמה אינה מאפיין מזרח אירופי – היא דווקא הרבה הרבה יותר נפוצה במזרח התיכון)

מה יהיה? נראה לי שהפעם לא נצליח לפתח פה קטטה רצינית אפילו אם נתאמץ מאוד… הדברים שאתה כותב פשוט מוצאים חן בעיניי יותר מדי… אין בך מספיק "אנטי" ומספיק "להכעיס" אתה מוכרח לעבוד על זה… 😉

האמת נראה לי שעליתי על הבעיה. נראה לי שהבעיה נעוצה בכך שעצם ההגדרה "זהות יהודית" נתפסת אצלך כמשהו שקשור בעיקר לזהות דתית-תרבותית ואילו אצלי היא נתפסת כמשהו שקשור יותר בתפיסת הזהות הלאומית וההזדהות עם הנרטיב ההיסטורי ועם הקולקטיב האנושי שנחשב חלק ממנה…זה לא שאני מזלזל חלילה בתפקיד של התרבות כאלמנט שמעניק ומשמר "זהות אתנית לאומית" אבל כמו שאמרתי התרבות היא לא המרכיב היחידי שמרכיב את הזהות הלאומית – אחרת אנו בבעיה…

היום, למשל, שמעתי ברדיו שיר שלדעתי משקף באופן מלא את "התרבות העיברית" של ימינו – בכל אספקט ואספקט שלו (מילים, לחן, עיבוד). בשיר משתקפת התפישה ה"אידיאולוגית" של העברי הממוצא היום, ונסה לראות כמה סגנונות מוסיקליים אתה מסוגל לזהות לפי ארץ-מוצא, מתוך שלל הסגנונות שמשפיעים על הלחן ועל העיבוד המוסיקלי שלו:

http://www.youtube.com/watch?v=zr4dumQEZ3o

לפני שירדנה תקפוץ ותגיד שאני "דכאני" הרשה לי להבהיר: אין לי שום דבר נגד השיר – להיפך, השילוב המוסיקלי המוטרף הזה מקסים בעיניי, ואף משקף את ה"מיקס" הנפלא שנוצר בתרבות הישראלית. הבעיה היחידה היא שלא ניתן לקשור אותו עם שום "זהות" אתנית/לאומית ממשית…

מעבר לכך, קשה מאוד יהיה ליצר "זהות" לפי "תרבות" שכן במאתיים השנים האחרונות, לפחות, התרבות בארץ ובעולם משלימה "מהפך" מלא ומחליפה את אופיה באופן מוחלט בערך כל 40 שנה. דמיין לך ארז שיש לך מכונת זמן, ונסה לדמיין את הפערים התרבותיים שבין ה"אתרים" בהם אתה יכול "לנחות" בתוך הרצף הכרונולוגי הבא: שנת 2009, שנת 1969, שנת 1929, שנת 1889, שנת 1849,וכו'… הנה, תתחיל משנת 1969:

http://he.wikipedia.org/wiki/1969

נו, אתה מבין? – לפי השיטה הזו נאלץ להכריז על עצמנו כעל "עם חדש" כל 40 שנה… 😉

לאור הדברים הללו אני מציע לדבוק בהגדרה הישנה "יהודים" ולהניח שאנחנו רק שלב אבולוציוני מקומי של תופעה ארוכה ובעלת כושר המשכיות רציני יותר… וחוץ-מזה, אם בגן ה"עברי-ישראלי" שרת "בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה", ובחנוכה גם "באנו חושך לגרש", ובפסח גם "מילאו כיסי באגוזים", ובל"ג בעומר שרת "הוא (בר-כוכבא) היה גיבור"; ואם ביום השואה התאבלת (לא "חגגת" כמובן, ועם כולם הסליחה) על גורל בני "עמך", אז בעצם, מה הופך אותך ל"חיה אחרת" ומקשה עליך לכנות את עצמך "יהודי-עיברי-ישראלי" כמוני?

בחייך, יוני, תתאמץ קצת (או שאאלץ לשלוח בעיקבותיך את גדודי האיקויזטורים שלי כדי שיכניסו אותך לדיכאון;-))! תהיה (אפילו עוד-יותר) נחמד!:-)

התשובה בגוף הלינק… לא צריך ללחוץ אפילו 🙂
(אלא אם יש פה איזה תרגיל מתוחכם שהכנת…)

ובקשר אלי, אחרי שהכרזת על הזהות העברית-ישראלית שלי כ"בעייה", "עריקות" ו"סוג חדשני של התבוללות", ברור לי (וגם חבל לי) שאתה (וגם רבים אחרים) רואים את העניין באופן שלילי ומתקשים להתמודד עם ה"הומו-היבריוס" כשלב שונה מהאבולוציה היהודית (ואם מישהו יגדיר את זה כ"היפרדות" אתה עוד תחטוף התקף לב…)
אתה נלחם בחירוף נפש (וגם קצת במיסיונריות) כדי להחזיר אותי "הביתה" כביכול ולהראות לי את "טעותי הגדולה". אבל מה לעשות, אני כבר נמצא בבית – הבית שלי. כיוון שאתה מתעקש, אכתוב לך תשובה ארוכה קצת יותר בימים הקרובים, וזאת למרות שאפשר למצוא הסבר מפורט ואת התשובות שלי לשאלותיך בדברים שכבר כתבתי.

למזלם של יהודי המזרח [הערבים היהודים]בטרם החלו הפרעות נגדם כבר הקימו הציונים בארץ ישראל תשתית לקליטת כל יהודי נרדף . ואילמלא התשתית הציונית [האשכנזית] סופם היה כסופם של יהודי אירופה [ויהודי לוב] -רק באמצעים הרבה פחות 'מתוחכמים' סתם נבוט שברייה סקילה ושריפה.
ועוד הערת סתם קטנה. בין השאר זהותו של אדם נקבעת גם ע"י זולתו המביט בו.

לעניין התמונה: ה"תרגיל" לא טמון דווקא בקושי לזהות את העיר (אתן אפילו עוד רמז: לירדנה יש קשר משפחתי לעיר זו, כמדומני), אלא בקושי לזהות בה את אותה "הרמוניה קסומה עם הטבע" שאמורה (רק לפי המיתוס, כמובן) להבדיל את ערי ה"ילידים" במזה"ת מערים "אשכנזיות-אירופוצנטריות" כמו תל-אביב למשל… 😉

בעניין התשובה שלך לדברי, אכן נראה שאתה מתאמץ ועובד על עצמך… אולי בסוף בכל-זאת תפרוץ פה איזה קטטה… בעצם, מה "קטטה"? – מלחמה בין "עמים"!;-)

אבל אם כבר צריך לנהל מלחמה על הארץ הזו, בין היהודים לבין הכנענים-פלשתינים-עפירו ששוב השתלטו עליה, מן הראוי שניתן פה קוים לדמותם של אותם "עפירו-עברים" כי למען האמת יש לי, כיהודי, קושי לזהות אותם בשדה הקרב ולהבדיל בין עמית לטורף… הנה לך אתגר: אנה הגדר לי את אותם מאפיינים תרבותיים כה חזקים ומובהקים שהופכים את העיברי למה שהוא, ומבדילים אותו מן היהודי העיברי… מה כתוב בתנ"ך העברי שלך, יוני? איזה חגים ומנהגים ומיני מלבושים (ציצית, טלית, כיפה וכיו"ב) מופיעים אצלך ב"שולחן ערוך" העברי? מה הם המאכלים המסורתיים שאתה מצווה לאכול בחגיך (או שסתם אתם העברים נוהגים לאכול), ומה בשום פנים ואופן אסור לך, כעברי, לאכול? מהם הטקסים המסורתיים שאתם העברים נוהגים לערוך במהלך חייכם?… בקיצור, שוב, מהי אותה "תרבות עברית ישראלית" ומהי אותה "זהות עברית ישראלית" שאתה יוצא פה להגנתן במיסיונריות כה להוטה, ובשם איזה "עם" אתה תובע את "זכות ההגדרה העצמית" והריבונות על הארץ?

אולי, במילים אחרות: "מיהו עיברי"?!?

(רק תשתדל להביא דוגמאות באופן חיובי, ולא לא על פי הגישה הלעומתית של רטוש, שקבע כי "עיברי" הוא בעיקר "לא יהודי" וזהו… זה לא ממש מחזיק מים)

בתגובתך כתבת:

"מי הוא ישראלי?
מי שהוא אזרח המקום ואינו זקוק לתיאורי משנה.
ברגע האדם מתחיל להסביר שהוא ישראלי אבל חרדי, שהוא ישראלי אבל ערבי, שהוא ישראלי אבל אשכנזי וכו' וכו', הוא חדל, בעיני להיות ישראלי."

עכשיו שים לב לאוקסימורון: הרי גם אותם אלו שאומרים "אני ישראלי אבל X" או "אני ישראלי אבל Y" עדיין מחזיקים באזרחות המקום ולכן לפי-שיטתך אמורים להיחשב בענייך "ישראלים" לכול דבר – אלא אם כן אתה מציע לשלול להם את האזרחות, כמובן… 😉

אי לזאת ובהתאם לכך, נדמה לי שתשובתך ראויה לסיכה קטנה, והיה נחמד אם לציוני כ-א נשארו כמה סיכות בבוידעם – זכר לימים בהם היה סובב פה אותו סוחר ממולח, מתלמידיו של טוסברהינדי, ומכריז בשווקים ובכיכרות על מרכולתו בקול גדול: "סיכות! סיכות למכירה! רק סיכות!"… 😉

בסך-הכל הגדרתי את מה שנראה בעיני זהות ישראלית באמצעות שלילת כל מיני ספיחים.
אזרחות היא עניין אחר ואינני קובע בה דבר.
מסתבר, שאפילו רוסי פרבוסלבי יכול להיות אזרח ישראל, אם כי לא ייחשב ישראלי בעיני.

טעות בזיהוי, אני לא חוב"ב
אני מסכים שיש כמה קוים משיקים.
SORRY יש לכם טעות בזיהוי.
חושבני שאם הוא היה מסתובב פה לאחרונה ,ידיו היו מלאי תעסוקה בנעיצת סיכות. יש כל כך הרבה מועמדים ראויים.

מאחר והוזכר פה חוב"ב אז בדרכו אנהג אפנה אותך לציטוט [מהזיכרון] של פרגינט בתרגום לאה גולדברג
הבצל [הישראלי שלך…] ככל שתקלף ממנו את שכבותיו [כל הנספחים הזהויות,האבל..] תראה שכלום בידיך ודמעות בעיניך.

לא – שהישראלי הוא בצל שלם רב קליפות וזהויות.
דמעות הוא הגמול לו 'זוכה' מי שמנסה לקלף ממנו זהויותיו בשם איזה שהוא 'אידיאל' שגוי ולא ברור

מעבר לסגנון, אפילות 'שגיאות הקולמוס' וטעויות ההדפסה שלך מזכירות בדיוק את חוב"ב. אבל אתה דווקא פוליטיקאי אמיתי. נתפס עם התחתונים למטה וממהר להכחיש. אולי אין לך ברירה אבל עלי זה לא עובד.

ומה שאני רציתי לרמוז זה שאני יודע. ומי שנכנס ללינק גם יכול לראות את המילה "ביירות" בכותרת. זו בכוונה אמורה הייתה להיות "חידה" קלה לפיצוח. השאלה היא האם הפואנטה שמאחוריה הובנה על-ידי שלל הקוראים וגם הקוראות… 😉

אנטי מזרחיות היא תפיסה שגויה. צא וקרב חמש פעמים ב"הארץ שלנו" של אורי פינק – לא לוקח יותר מדי זמן – כדי לראות איך המזרחי הוא האלים והימני והרע. הנמשל: אני מאד מעריך את ירדנה – היא חושבת באופן מעמיק ומקורי, הרבה יותר מרוב האקדמאים שכותבים על פוליטיקה. זו דעתי (לא שהיא צריכה את ההגנה שלי). ירדנה צריכה עריכה מדי פעם, אבל גם אני צריך, ואם יורשה לי, אז גם לך זה לא היה מזיק, ובכלל. כאן מדובר בטוקבקים, הקלד ושכח, ולא טקסטים שצריכים להתפרסם וכן הלאה.

התגובה שלי היתה מאוד מאוד דומה לשלך. לא היה בה שום נימה של זלזול במזרחיות או בירדנה, אולי רק נימה מסויימת של זלזול במיתוס "הנטע הזר, המלאכותי, לעומת היליד האוטנטי" שירדנה נוטה ליפול בו… הבאתי את הבניה ה"מזרחית" בביירות כמשל – וזה לא שונה בהרבה מהסיפור שלך על מפעל הבניה בתל-אביב של משפחת שלוש (המזרחית)…

גם אני מעריך את ירדנה, ולא מחשיב אותה באותה משבצת כמו מוני יקים, יעקב האנטי או ג. אביבי. ואם לפעמים אני חושב שיש בתפיסה שלה את המזרח נאיביות מסויימת אזי אני כותב לה על זה בחופשיות, ואם היא חושבת שיש בי איזו נטייה לדכאנות שמקורה במזרח אירופה (או משהו כגון זה) אז גם היא כותבת את זה בחופשיות – ואף אחד באמת לא צריך עורך-דין…

בקיצר, תקליל… 😉

לדעתי דווקא כן נצליח לפתח פה קטטה מפוארת. אני מרגיש שאנחנו נכנסים למעין מעגל או לפינג פונג בו אני נאלץ לחזור שוב ושוב על מה שכבר כתבתי, ומכיוון שאתה לא מסוגל לסבול, להתמודד או לקבל את ה"פיצול" הקטן הזה מהאבולוציה ומהמסורת היהודית (מהר! עודד, הגן בגופך על הקרע הקטן הזה לפני שייצא לגמרי משליטה, היהדות תברח לנו מהידיים והעולם יתפוצץ…) אז אתה מנסה כל פעם להקשות עלי מחדש, וחוזר על אותם הדברים (בשינוי אדרת). נראה לי שמבחינתך אנחנו יכולים להתפלפל הלוך וחזור עד סוף הדורות – או עד ש"סוף סוף" אבחין בטעותי הנוראית ו"אראה את האור". הכול טוב ויפה, אלא שאינני יכול לעשות זאת לנצח, במיוחד שאני נאלץ לחזור שוב ושוב על מה שכבר כתבתי.

בניגוד לך, אינני מסיונר. שים לב שאני בשום אופן לא מנסה למשוך אותך לבוא ל"צד" שלי או להפוך לעברי. להיפך – אני דווקא תומך בריבוי "דרכונים תרבותיים". אני אמנם חושב שאתה גם יהודי-ישראלי וגם עברי-ישראלי, אבל אינני יכול להיות בטוח, כי אני, לעומתך, לא חושב שיש לי זכות לקבוע ולהגיד לך מי אתה. ראשית, כי אינני מכיר אותך, ושנית, מי אני בכלל שאדחוף את האף ואחליט בשבילך מהי זהותך? (וזאת למרות שאתה יוצא מגדרך כדי להגיד לי מי אני ו"להוכיח" לי מה אני באמת. קצת פטרוני הייתי אומר – אבל אין חדש תחת השמש). ושוב, אנחנו טוחנים מים, הרי כבר כתבתי שאני כן יהודי בעיקר כי אחרים (גם חברים וגם שונאים) מגדירים אותי כך (ואולי גם מהבחינה הגנטית). לעומת זאת, לא קיימת בי זהות תרבותית יהודית. זוהי עובדה ולא דעה, ולכן, גם אם אתה נלחם בחירוף נפש לשנות את דעתי, עדיין לא תוכל לשנות את העובדה הזאת, ולא משנה גם אם תכתוב אלף תגובות שנונות. ושוב, עליך להפריד את ההיגיון מהרגש בנושא הזה. אני מבין שאתה מסורתי ושהנושא הזה כואב לך מאוד. אתה פשוט לא מסוגל לקבל את זה שאני מגדיר את עצמי כהומו-היברוס הראשון (!) ושזה יותר מסתם שלב אבולוציוני "רגיל" של היהדות. סיבותיך עמך ואני מבין אותך, אבל אינני יכול לשנות את העובדות רק בגלל שאתה מאוד (מאוד מאוד) רוצה שאני אחזור לחיקה של אמא "יהודית" ושאתה תחזור לטמון את ראשך בחול כאילו אין זהות תרבותית עברית חדשה הייחודית למדינת ישראל. אתה רוצה שכולנו נחזור לחיות ביחד באושר, עושר, יושר וכושר – כאילו לא קרה כלום.

שאלת אותי מהי התרבות העברית-ישראלית בכלל, וזאת למרות שבעצמך כבר הודית שהיא אכן קיימת – וכתבת גם שהיא קטנטנה ואורירית ליד הזהות היהודית. אז זה נכון! כמובן שהיא צעירה ולא עשירה כמו התרבות היהודית הנפלאה והמרתקת, אבל במקרה שלי – זה מה יש. כבר כתבתי במאמר שלהגדיר אותי כישראלי זה נכון מבחינת הדרכון, אבל מעבר לאזרחות הישראלית המשותפת לכולנו, יש לי גם זהות תרבותית עברית המבוססת על "ספרים בעברית, מוזיקה ישראלית, אמנות לסוגיה הרבים, מגוון של בידור, וגם עיצוב, אדריכלות, טלויזיה, עיתונות, אוכל, צבא, ספורט, ושאר סוגי פולקלור ותרבות היחודיים לחיי היום יום במדינת ישראל ולשפה העברית במאה ומשהו השנים האחרונות (וכמובן, יש גם חשיבות מרובה לתרבות הפופולרית על סוגיה השונים)". הזהות העברית-ישראלית היא פאזל מורכב ומיוחד ואפילו השיר של שלומי שבת שקישרת אליו הוא גרגר קטנטן מאוד בתוכו (למרות שאני מעדיף את הגרסה בלי סבלימינל והצל). כבר כתבתי את כל זה קודם, ככה שאינני מבין מדוע אתה מתעקש שאחזור על כך שוב ושוב. עכשיו, אם לך, עודד, יש בנוסף לכך גם זהות יהודית, ולכן גם מנהגים, מסורות, כללים, חגים, מאפיינים וטקסים נוספים – אשריך!

גם נושא "הזהות רק לפי תרבות" שהעלית נשמע לי מוזר. מה, אם התרבות השבדית מלפני 40 שנה היא לא אותה תרבות שבדית של היום אז השבדים של היום צריכים לטעון שהם כבר לא שבדים ולהכריז על עצמם כעם חדש? לא הבנתי את ההגיון שלך. גם אם התרבות השתנתה (והיא תמיד משתנה), הם עדיין שבדים. וגם אם התרבות היהודית משתנה כל הזמן – יהודים של היום הם עדיין יהודים. אמנם יהודי אמריקאי כיום זה לא בדיוק כמו יהודי בישראל וגם לא כמו בדיוק כמו יהודי בעירק של לפני מאה שנה – אבל הם עדיין כולם יהודים. ועכשיו תקשה ותטען שלכן גם אני יהודי – ובכן, אם הייתי גדל עם תרבות יהודית או עם יהדות, או אם היו לי מנהגים, מסורות, כללים, חגים, מאפיינים וטקסים משמרי זהות יהודית כלשהם כמו לך או לשלושת החבר'ה שהזכרתי, אז כן, באמת הייתי מגדיר עצמי כיהודי מבחינת הזהות התרבותית. גם אם שרתי שירי חגים כשהייתי בגן – זה עדיין זניח ולא גורם לי להגדיר את עצמי כיהודי מבחינה תרבותית. בתכלס, אתה יכול אם כך גם לטעון שאני בכלל אמריקאי-ישראלי, כי שרתי בנוסף גם שירים אמריקאים רבים, האזנתי לתקליטים, קראתי הרבה ספרים אמריקאים וראיתי המון סרטים ותוכניות טלויזיה אמריקאיות. אני גם מעורה בתרבות האמריקאית עוד הרבה יותר מבתרבות יהודית. אז מה? אתה באמת חושב שאני אמריקאי? גם אם יחברו אותי בסגנון התפוז המכני לאלף שעות רצופות של בייסבול – עדיין לא אהיה אמריקאי. וגם אם אגור 40 שנה בארצות הברית – עדיין אהיה עברי-ישראלי המתגורר באמריקה ולא אמריקאי אמיתי, כי אמריקה, מה לעשות, היא לא נוף ילדותי, אלא רק מדינת ישראל והתרבות העברית. כל שאר התרבויות (האמריקאית, האנגלית, הסינית או היהודית למשל) הן מעניינות ומרתקות אותי מאוד ואני שמח תמיד ללמוד עליהן כמה שיותר ולחוות אותן, אבל הן לא טבועות בי מספיק בשביל שאוכל להגדיר את עצמי לפיהן.

עכשיו, אני רואה שאתה אוהב לתת לכולם "אתגרים", אז הנה אתגר תיאורטי גם בשבילך. נניח ששני מתנדבים לשעבר (שבדית ונורבגי) הכירו בישראל והתחתנו. הם מעולם לא אהבו את ארצותיהם ומשפחתם, וכשהצליחו סוף סוף לקבל אזרחות ישראלית, הם החליטו לוותר על אזרחויותיהם המקוריות. לאחר כמה שנים נולד להם בן והם החליטו לקרוא לו ששון. הם מעולם לא דיברו איתו בשבדית או בנורבגית, אלא רק בעברית. הם גם לא סיפרו לו על ארצותיהם אלא רק על ישראל האהובה עליהם כל כך. ששון החמוד לא היה בשבדיה או בנורבגיה מעולם, אינו דובר את השפות ואין לו בהן שום בני משפחה. הוא נולד וגדל בארץ והתעצב כ"צבר" עברי-ישראלי אמיתי לכל דבר, ובעצם רוב הילדים מעולם לא ידעו שאיננו יהודי למרות שבביתו לא חגגו את חגי היהודים (כי הוריו לא יהודים). ששון למד בבית הספר בישראל, טייל בארץ, שירת בצבא, עשה מילואים, וגדל כאזרח וכעברי-ישראלי עם "ספרים בעברית, מוזיקה ישראלית, אמנות לסוגיה הרבים, מגוון של בידור, וגם עיצוב, אדריכלות, טלויזיה, עיתונות, אוכל, צבא, ספורט, ושאר סוגי פולקלור ותרבות היחודיים לחיי היום יום במדינת ישראל ולשפה העברית במאה ומשהו השנים האחרונות (וכמובן, יש גם חשיבות מרובה לתרבות הפופולרית על סוגיה השונים)".

עכשיו, עודד – מהי לדעתך זהותו התרבותית של ששון? האם הוא דרוזי-ישראלי? ערבי-ישראלי? האם הוא יהודי-ישראלי? שבדי-ישראלי? עברי-ישראלי? נורבגי-ישראלי? או אולי צרפתי בכלל?

תיאורטי ככל שיהיה – זה מראה שאפשר להיות עברי ולגדול לתוך התרבות העברית גם מבלי להיות יהודי או בעל זהות יהודית. יש פה זהות תרבותית חדשה שאמנם צמחה מהאבולוציה היהודית ובדרך כלל היא אמנם גם מחוברת ליהדות, אבל בכל זאת, היא יכולה גם בלעדיה. כמובן, רוב תושבי המדינה הם גם יהודים-ישראלים וגם עברים-ישראלים (כמוך?) וזה בהחלט מצויין מבחינתי. אבל כפי שטענתי, יש פה זהות שאכן צמחה מתוך היהדות ולרוב גם קשורה אליה, אבל לאט לאט, היא גדלה והתפתחה למשהו שלא תלוי ביהדות באופן מוחלט, ולאט לאט היא גם מצליחה לעמוד על רגליה ללא עזרת ההורים. אני דווקא אוהב מאוד את זהותי העברית-ישראלית ולא הייתי רוצה שהיא תיעלם. אותך עודד, הנושא הזה מפחיד פחד מוות. אינך מסוגל להתמודד עם העובדה שהזהות העברית הופכת לאיטה לעצמאית ולבלתי תלויה בזהות היהודית, אז אתה מעדיף לחיות בהכחשה.

כפי שכבר חזרתי וכתבתי, זהות לאומית תרבותית חדשה היא ה"מחיר" (חיובי לדעתי) של הקמת מדינת כור היתוך חדשה, אשר קשורה גם למקום בו היהודים אינם מיעוט כפי שהיו במשך דורות רבים (וזה חשוב!). ושוב, גם אם תוכל לאתר באופן מדויק, למשל, את שורשיו של שחור-אמריקאי כלשהו מהארלם ותגיד לו שאבות אבותיו ההיסטורים הם ליברים אשר חלמו שצאצאיהם יהיו ליברים לנצח – זה עדיין לא יהפוך אותו לליברי אמיתי גם אם ירצה. הוא אמריקאי כי הוא גדל לתוך זהות תרבותית אמריקאית (או אם תרצה – לתוך הזהות התרבותית האפרו-האמריקאית הייחודית ומרתקת בפני עצמה). גם אם יבוא אליו בחור בשם "עודד ליברי" ויגיד לו כמה שזה נורא שהוא בוגד במסורת ובקורבן של אבותיו הליברים – זה עדיין לא יעשה אותו לליברי אמיתי. ובחזרה אלינו – חשוב לך מאוד ש"אחזור" להיות יהודי (אבל לפחות מבחינת הזהות התרבותית – מעולם לא הייתי). מבחינתך הפיצול הזה הוא אסון וזה פשוט מטריף אותך, אבל מה לעשות, אינני יכול להפוך להיות יהודי מבחינת הזהות התרבותית בדיוק כפי שאינני יכול להפוך לגרמני מבחינת הזהות התרבותית. אני יכול ללמוד גרמנית, לעבור לגור שם ואפילו לקבל אזרחות, אבל בפנים תמיד אשאר עברי-ישראלי. ושוב, אם זה מטריף אותך, אז מה לעשות, עודד – יש לך בעייה…

בכל מקרה, כתבתי המון. הרבה יותר מדי, למרות שהכל כבר נאמר במאמר. אני מבין שבקרוב תכין לי תגובה מאתגרת אשר "סוף סוף" תוכיח אותי "אחת ולתמיד". חבל. בינתיים הולכים בני ישראל ומתערבבים, ובדורות הבאים יהיו יותר ויותר "הומו-היברוסים" ברחובות ישראל והם יהיו קשורים לתרבות העברית המקומית הרבה יותר מלתרבות היהודית ההיסטורית. גם אם תגיב אותי לדעת עד שאודה בכל מה שתרצה רק בשביל שתעזוב אותי, עדיין לא תוכל לעצור את זה, במיוחד אם תמשיך להתווכח איתי כאן לנצח. בכל מקרה, אינני מאחל לך בהצלחה, כי אני קורא (כרגיל) לאזרחי העולם דווקא להגן על הזהות העברית-ישראלית מהכחדה. ועוד דבר קטן, חבל שאיש מהמגיבים (הרבים לשמחתי) לא התייחס למה שכתבתי במאמר על חשיבותה העצומה של הזהות העברית-ישראלית גם מהבחינה הפוליטית. אני חוזר ואומר שזהות לאומית תרבותית חדשה לחלוטין שומטת קצת את הקרקע מתחת לרגליהם של אין ספור המתווכחים על "מי היה פה קודם" ולמי יש (או אין) זכות היסטורית להיות פה. עם כל הכבוד לזכויות היסטוריות (ויש הרבה כבוד), צריך לכבד גם את הזכויות של ההווה – הקשורות במיוחד לזהות התרבותית המיוחדת שנוצרה וקיימת רק במקום הזה.

ולסיום סיומת, אתה רוצה שאסכים איתך – זה לא יקרה. אני, לעומתך, לא מבקש שתסכים איתי. אסתפק בכך שנסכים שאיננו מסכימים ואז נוכל לסיים סוף סוף את ויכוחינו העקר כידידים ואולי לחזור לחיי היום יום ולדברים אחרים מעבר למשחקי פינג פונג ופילפולים חוזרים ונשנים (את הגנים היהודים חובבי הפילפולים, מה לעשות, יש לשנינו כנראה…) בכל מקרה, דעתי ודעתך נשמעו ונקראו והן גם ימשיכו להישאר פה להנאת(?) תושבי היקום של אלי אשד.

יוני הי… הנה תגובה, או מחשבה

1. תרבותית, יש בעיה להפריד את ההומו היברוס מהתרבות היהודית, ולדעתי אפשרי מאד שזו יותר משאלת לב (של ההומו היברוס, או של הומו היברוס מסויים) ממציאות עובדתית כל כך. התרבות ה"עברית" היא בראש ובראשונה עברית. עברית, לא סוד גדול, היא שפה שנשמרה בעיקר על ידי יהודים. ככזו, היא מן הסתם מקודדת מרכיבים תרבותיים, בדיוק כמו כל שפה אחרת, ובנוסף, היא מעניקה נגישות גבוהה דווקא לספר הספרים של היהודים. אני חושש שאי אפשר להתעלם מהדרכים המורכבות שבהם היהודים השפיעו על העברית, ומאידך אי אפשר להתעלם מההיקף שבו התנ"ך משחק תפקיד בכל מה שמתחולל אצל ההומו היבראוס. יתכן באמת שאצל ששון השבדי-נורבגי-עברי זה יהיה קצת אחרת, ולמעשה יתכן שלא. אדם שגדל בתרבות שאין בה משקעים אנטישמים בהיקף שיש בשבדיה ונורבגיה (אותם משקעים ששילחו הנה את השבדיות והנורבגים, כדי לכפר), יהיה יותר פרו יהודי, ולא רק עברי-ישראלי או מה.

2. ההקשר הפוליטי מורכב מאד. ההומו הבראוס שלך מאד דומה לכנעניות של פעם, רק בלי הפסיכיות של הכנענים, ובלי האלים העתיקים. במקומם אתה מציב שני דברים: את התרבות בהווה, ואת ההתנתקות מהתרבות בעבר. תשמע… יאמר לך ראאד סאלח. למה אתה נתפס לקטנות כמו יהדות דווקא, או עברית ? השפה הערבית עשירה מאד, התרבות המוסלמית מררררתקת, בוא תתאסלם, תשנה את השפה, ובחיי, לא יהיה יותר סכסוך. בשם הויתור על זהות מהעבר, אתה מוזמן לזנוח לא את הזהות של יהודים מלפני מאה שנה – זה קל ולא מעניין. האתגר האמיתי, הוא לזנוח את התרבות הנוכחית שלך.

שנית, כבר אי אלו שנים שהצד השני אימץ תפיסה אנטי-ציונית, במקום אנטי-יאהודית, והוא עוסק בעיקר בשלילת הרוע של הציונים, שהם-הם ההומו הבראוס שלך. המחקרים שדנים בתשתיות ומבני העמוק של הרוע שפגע בפלסטינים, לא מתעסקים בקהילות בלודז' או פאס. הם מדברים על ההומו הבראוס. זה שהוא המיץ של הזבל של אירופה, או הקרחון בסהרה, או ההבניה המלאכותית של הנאציזם היהודי, הציונות. זו הישות שרבה כל הזמן עם העולם הערבי. כך שקח בחשבון, שמה שנשלל באופן עמוק כיום, הוא הזכות לשמוע את השירים של יורם טהרלב. למשל, או נעמי שמר. גם אם נהיה פחות מוטרדים מהשירים האלו, מה שהתרבות הישראלית מציעה לערבים, הוא זהות שהם די יתקשו להשתלב עם המיתוסים שלה, בלשון המעטה. דווקא היהדות הרבה יותר מעניינת מבחינתם. ג'מאל זחאלקה ב"אשכנז", סרי נוסייבה, ב"היה היתה ארץ", מדברים על כך שהיהודים של הגולה, דווקא מוצאים חן בעיניהם, כמעין אחווה של קורבנות.

אכן, תרבותית, באמת קשה להפריד בין ההומו-היברוס לתרבות היהודית, ומעטים הם ה"ששונים" היכולים להיות הומו-היברוסים מוחלטים. באופן לא מפתיע, יש בהחלט דברים רבים המשותפים לעבריות וליהדות. ובכל זאת, יש גם שוני אשר מתפתח יותר ויותר עם הזמן ועם התפתחותה של התרבות העברית – בדיוק כפי שפעם התרבות האוסטרלית הייתה תרבות אנגלית ואילו עכשיו היא התפתחה לזהות תרבותית אוסטרלית ייחודית העומדת בנפרד מהאנגלית למרות שעדיין יש להן הרבה מן המשותף, כולל השפה.

ההקשר הפליטי אכן מורכב מאוד ומעולם לא טענתי אחרת (ברוכים הבאים למזרח התיכון…) ובכל מקרה, גם אם ראאד סאלח יתעקש, זהות תרבותית היא חלק מאיתנו (כל אחד לפי תבנית נוף ילדותו) ולכן זה לא דבר שאוכל להעלים או להחליף גם אם ארצה – בדיוק כפי שאמריקאי לא יוכל להחליף לפתע את האמריקאיות שבו ולהפוך למונגולי מן המניין. גם אם התרבות הערבית או האמריקאית או הסינית הן כולם תרבויות עשירות יותר משלי – עדיין, אני מי שאני ויש לי זהות עברית ייחודית שהיא תבנית נוף ילדותי והיא איננה ניתנת להחלפה בלחיצת כפתור, גם אם ארצה. כבר כתבתי שגם אם אגור 40 שנה בארה"ב לא אוכל להפוך לאמריקאי אמיתי – אז עכשיו אתה מציע לי להפוך לערבי אמיתי בלחיצת כפתור? ובכל מקרה, אם סאלח ירצה שאוותר על מי שאני רק בשביל ש"כבודו" יואיל בטובו לעשות איתי שלום – כנראה שהוא לא בדיוק מבין את משמעות המילה שלום. אני, בכל מקרה, כבר אמרתי שאני מעדיף דרכונים תרבותיים על דרכונים וגבולות פיזיים. כנראה שדבריי לא הובנו כהלכה.

אתה אומר שהעברי דומה לכנעני של פעם? אני דווקא חושב שהעסק פשוט הרבה יותר. העברי של היום דומה דווקא לאמריקאי או קנדי או אוסטרלי של היום (רק שהוא קצת פחות מפותח עדיין). גם הם בעלי זהויות תרבותיות חדשות אשר נפרדו לאט לאט מההיסטוריה הארוכה שלהם והפכו לזהות תרבותיות המוגדרות בפני עצמן והקשורות למדינה הספציפית (הומו-אמריקנוס, הומו-קנדוס והומו-אוסטרלוס…)

חשוב להסביר גם שהויתור על זהות תרבותית יהודית כפי שאתה קורא לו זה לא דבר שעשיתי מבחירה, בדיוק כפי שאמריקאי נולד לתוך זהות אמריקאית והוא לא בוחר במודע לוותר על זהות אבותיו הקדמונים. לא ויתרתי על זהות תרבותית יהודית אלא פשוט נולדתי בלעדיה! אם הייתי נולד איתה – לא הייתי יכול לוותר עלייה כל כך מהר. אדם לא יכול למחוק בקלות את מה שטבוע במוחו. אדם שנולד וגדל כספרדי לא יכול להפוך לקוריאני בלחיצת כפתור ואדם שגדל כאוסטרי כל חייו לא יכול למחוק את זה כל כך מהר ולהפוך לצרפתי מלידה. כך גם אני לא יכול להפוך מהבחינת הזהות התרבותית – לא ליהודי (מצטער עודד) וגם לא לערבי (מצטער סמולן וראאד סלאח). אם אתה רוצה ומסוגל להפוך לערבי – שיהיה לך בתיאבון. אני, אגב בכלל לא נגד התרבות הערבית המרתקת ותמיד שמח ללמוד עוד עליה, אבל עדיין – לעולם לא אוכל להיות ערבי מלידה – גם אם ארצה.

עכשיו, אם ה"צד השני" שונא אותי שנאת מוות, זה באמת עצוב מאוד, אבל זה ממש לא אשמתי או אשמת כל מי שנולד פה לתוך הזהות העברית. תרבות היא דבר שצריך לשמר ולא להקריב, ולכן אאבק במי שירצה להעלים את תרבותי העברית-ישראלית בשם "הצדק". ושוב, מי שרוצה להכחיד תרבות בשם השלום, לא מבין את משמעות המילה שלום. יש לזכור גם שרוב הילדים שנולדים כיום בישראל לא תכננו את לידתם מראש במטרה להיות "ציונים נאצים וקולוניאליסטים רעי לב". אם זה מה שחושבים עלי "אינטלקטואלים" בעולם מבלי להכיר אותי ואת התרבות והזהות העברית, אז אולי הם לא כאלה אינטלקטואלים גדולים. ילדי ישראל נולדים לתרבות ולזהות העברית בדיוק כפי שילדים צרפתים נולדים לתוך התרבות הצרפתית. כפי שלצרפתים אסור לוותר או להעלים את תרבותם המרתקת, כך אסור גם להעלים את הזהות התרבותית העברית. לכן, כל אותם ילדים שנולדו בישראל שלא באשמתם, בהחלט לא אמורים לשלם את המחיר, גם אם זה מה שיביא אושר לשונאינו המרובים ולשאר ה"אינטלקטואלים". גם אם הם בטוחים שמדינת ישראל בנוייה על בסיס של חוסר צדק (ואינני רוצה להפוך את הדיון הזה לויכוח פוליטי שכמותו ניתן למצוא בכל רחבי האינטרנט) – עדיין אי אפשר לכפר על חוסר צדק בעזרת חוסר צדק נוסף. כפי שכבר כתבתי, הכחדת התרבות העברית היא חוסר צדק ולא משנה בשמו של איזה צדק "היסטורי" היא נעשית (ולדעתי התרבות העברית תיכחד, כפי שאמרתי, אם יהיה רוב ערבי במדינת ישראל, או אם רוב יהודי דתי יכפה פה מדינת הלכה, או אם מיעוט ערבי ילחץ על הכפתור). מי שקורא לעצמו לוחם צדק ובשם הצדק הזה מוכן להקריב אותי או את התרבות העברית אינו לוחם צדק.

טוב, שוב פעם חזרתי בדיוק על מה שכבר כתבתי במקום ללכת לישון, אז… לילה טוב.

תמיד מוצא מענייין בכל אותם אנשים שמקוננים על ונלחמים למען זכויות "האחר " ו"המדוכא ",זה שהם עושים את זה בביטחון מאוניברסיטאות מדינות המערב שאותם ואת תרבותם ואת עברן הם תוקפים בשצף קצף.
לעולם לא תמצא אותם באוניברסיטאות של מדינות המזרח הקרוב או הרחוק .
או אם הם נמצאים שם כי אז לא שמעת עליהם מעולם.
האמת היא שהמדינות שתרמו יותר מכל למאבק למען זכויות ה"אחרים " והמדוכאים " בעשרות השנים האחרות הן מדינות אירופה .וכל התקפה עליהן בעניין הזה כבר נראית לי מיותרת הן את שלהן עשו בניסיון לכפר על עברם.
עכשיו כבר מופיעים מאמרים בעיתונים שמשווים בינם ובין הסינים באפריקה :
[מה ההבדל בין האירופים והסינים כשהם מגיעים לאפריקה ,האירופים באים להטיף מוסר ,הסינים רק באים לעשות עסקים ולא מטיפים לאף אחד.ולכן האפריקנים מעדיפים אותם.
יכול להיות .
אבל נראה לי שזה מראה גם על תופעה נוספת כל תרבות "הטלת האשמה " שהייתה דומיננטית בקמפוסים האירופיים והאמריקניים בעשרות השנים האחרונו ( ומוצאה בתרבות הטלת האשמה על השואה מצד היהודים כלפי האנטישמים בכל הדורות והגרמנים ) הולכת ומגיעה אל קיצה
בעוד כמה שנים איש כבר לא יוכל לקבל נקודת זיכוי אקדמית על שהוא צורח חטאתם ,עויתם ,פשעתם .
או :
רק האשכנזים יכולים להיות ותמיד היו גזענים ,מזרחיים לא .
או
אך אך אך מתי כבר יגמר האימפריאליזם הלבן הזה ?
וכן גם היהודים הולכים לסבול מזה.
לכל תלמידיו של אדוארד סעיד ולכל חוקרי "הפוסט קולוניאליזם בסביבה .לתשומת ליבכם .בעוד כמה דקות איש כבר לא יתעניין בכל ההאשמות שלכם ,מאחר שהן מיצו את עצמן. היגיע הזמן לחשוב על משהו חדש.על מנת למשוך תשומת לב.

נא לזכור שסוחרי העבדים הגדולים היו ערבים.
מתי מתו יותר אפריקנים?
בתקופת האימפריאליזם או עם קבלת העצמאות?

מה שייך אפריקה,אימפריאליזם,סחר עבדים לזהות עברית מתהווה כאילו מה עניין שמיטה להר גריזים?
ומה שייך עכשיו אדוארד סעיד ואם הוא אהוד באי אלו אקדמיות או בלתי אהוד באחרות לעניין הזהות העברית שאנחנו אלה שאמורים להגדיר אותה וליצור ולברוא אותה?
ואם באקדמיות מסויימות זה כבר לא שיק לאהוב אותו ואם אני קוראה את אוריינטליזם ונהנית מדברים מסויימים בו ומדברים אחרים מסתייגת כפי שיש דברים נהדרים שפראנץ פאנון כתב ויש דברים שאני מסתייגת מהם שהוא כתב שום אקדמיה בעולם לא תפעיל עלי משטרת מוחות רק בגלל שזו אקדמיה ומה שאנשי אקדמיה אומרים זוהי הפרשנות או המציאות המהיימנה היחידה שקיימת
זה מזכיר לי קצת את ימיה החשוכים של הכנסייה שאז הידע היה מצוי ברשותה ורק מה שהכנסייה הרשתה לחשוב היה מותר לחשוב ומה שהיא לא הרשתה לחשוב אסור היה לחשוב.
ומעבר לכך השקפות עולם הן לא אופנה מתחלפת פעם ככה ופעם ככה הכל על פי שאנשי אקדמיה או שהמימסד ההגמוני השליט רוצה שנחשוב
ממתי נהייתם לי כאלה צייתנים ?
מעבר לכך שזה שהאקדמיה אמרה עדיין לא מהווה אפילו צל צילו של טיעון
והייתי מצפה דווקא מכם אנשי האקדמיה לא לקחת את הדברים כתורה מסיני הרי ידוע לכם שגם מחקרים אקדמאיים יש להם סיבה ומטרה ואינטרס אישי או אינטרס פוליטי
אני מקווה שאני לא מגלה לכם משהו חדש בנדון
אז בחייכם די אם האקדמיה אמרה או לא אמרה תהיו גברים ותגידו מה אתם אומרים לא מה שהבון טון האקדמאי אומר לכם להגיד או לחשוב אתם כבר לא ילדים קטנים
הייתי יכולה להוסיף עוד כהנה וכהנה בנושא של סחר העבדים אבל מאחר וזה לא הדיון אלא הדיון נסב סביב שאלת הזהות העברית אני מעדיפה לדון עליו רק מה? כל פעם שמישהו מתחיל לגעת בשולי הדברים(יוני למשל שאני מסכימה עם חלק מהדברים שהוא כתב לעיל) מייד מסיתים את הדיון כלפי משהו אחר ובלבד שלא לחשוף את ערוות חוסר היכולת לקיים דיון פורה ומפרה בשאלת הזהות העברית ומפזרים את הדיון לכל מיני קטבים והופכים אותו לבלתי ממוקד העיקר לא להיצמד לעיקר
כי אולי אין מושג ירוק לחלק מן המגיבים מהי זהות עברית ובמקום להודות בכך שאפילו לא יודעים איך לגשת לנושא מפזרים אותו על פני קצוות תבל פעם זה סאן פרנסיסקו,פעם זה אפריקה פעם זה קדמה ופתאום מציץ לנו דרך החרך של התריס אדוארד סעיד ומקובלותו ואי מקובלותו
אתם מחזיקים מעצמכם אנשי תרבות עברית אז דברו על התרבות הזאת על ההויה הזאת על מה זה אומר לכם או שפשוט אין לכם כלום לומר בנידון אז מודה ועוזב ירוחם

כנגד אדישותם של ישראלים ערביים כלפי הסמלים המודרניים של יהדות, ניתן להציב תרבות נצחית של יצירות מופת המקובלות על הכול! הרי גם שם חוגגת טרגדיה של קורבן, רק שמה ניטרלי, לכן אינו מחייב ידע או חיבה של מקורות זרים.
מלבד זה, כאשר מגדירים אופן העיסוק התרבותי כעממי, או כמודרני או כעכשוי-אקטואלי, הדבר מאפשר לקהל לבחור בחלקו המתאים לו. (בדומה לבחירה בצפיה או בהקשבה לרדיו, העדפת בלט או ריקודי עם וכו'), אבל אם אין אפשרות בחירה, לא פלא שהכול סובל מאדישות…
כלומר, לא החיסול של דבר מרגש אחד למען אחר- לפי רצונם של בעלי טעם שונה או רקע מנוגד היסטורית – יביא להופעת אחווה ישראלית (הן בין-יהודית הן ערבית-יהודית), אלא ריבוי האופציות שמאפשרות יושר וסיגנון ללא רקע לאומני. ואז, בוודאות ייווצר משהו שאכן יחבר בין ישראלים השונים במידת שורשיהם.
זו בעיה רצינית שעדיין לא הוקמה תרבות לכול נפש בארץ הזו. בכך העתיד.

עם זאת, לא סותר שאין מקום לדרישה המוגזמת של יצורים אדישים מכל הגזעים בארץ, שיספקו להם בידור או ריגוש של ילדותם בלבד, בלי שהם השקיעו בעצמם בהתפתחותם, בלי שטרחו להתבגר … קל להם בלי להתאמץ לשייך עם יהודי כואב ההתעללות ההסטורית לאחווה של קורבנות- לחולי הסבל, כביכול.
ומצד שני, התעלמותנו מחוסר קו משותף בין התרבויות הרת אסון היא, המצב קריטי- אסור להישאר בצל בלי להאיץ את הארץ למעורבות אמתית במסלולים רשמיים ולאו, כדי להביא לחילוניות תרבותית יותר ולהיכנס עם כל היכולת הזו לתוך לבם של העומדים במבחן הזה בקושי ולכן שונאים ומתפרעים…

ויש לי הרבה כבוד, אגב – לא כל יום מצליח חוקר ספרות לזעזע את העולם – הבעיה של התרבו העברית היא לא הערבים והתרבות הערבית.

הבעיה של התרבות העברית היא שעל כל בקבוקי היין שמיוצרים בישראל יש תוויות באנגלית. וזאת בתחום (יין…) שבדרך כלל מקושר ללאומיות בלי שום בושה. אצלנו, הוא מקושר לאנטי-לאומיות.

הבעיה היא שלדמויות בספרים של אשכר ארבליך-בריפמן קוראים "ווינטר בלו" או "אניס", אבל לעולם לא יקראו להם "אשכר".

זו הבעיה של התרבות העברית, לדעתי. ולא אדוארד סעיד, ראאד סלאח, הרב עובדיה או הרב כדורי..

על שלטים ושמות ש לועזים של בתי עסק- המעידים על סוג של התבטלות.
לגבי היין – הוא מיועד ,גם,ליצוא. לו עברית היתה נכתבת באותיות לטיניות לא היה צורך בשם 'אנגלי'. ברגע שמשתמשים רק באות העברית – המידע שמור רק לבודדים שמחוץ לשטחנו.

לנטלי – בחלקו אני בהחלט מסכימה איתך, ובזמנו כתבתי על כך לא מעט גם בדברים שהעליתי בתגובותי בהעוקץ עכשיו כשמדברים על כנעניות ונדמה לי שכתבתי על כך אפילו כאן באתר של אלי,אינני מתכוונת כי עלינו לחזור לעבוד את עשתורת או את את ענת או את הבעל (אלים כנעניים) אין לי שום כוונה לבנות מקדשים או מזבחות עבור אלים אלה,ואין לי שום כוונות להיות כוהנת באחד המקדשים הללו, כיום אני מתייחסת אליהם כאל ארכיטיפים כאל כוחות נפש קולקטיביים,אולם כשאנחנו מדברים על ישראליות והרי חזרנו אל המולדת שלנו אלה הם השורשים התרבותיים שלנו,זוהי המורשת התרבותית שלנו היהדות,הנצרות והאיסלאם נוצרו מן התרבות הזאת והושפעו ממנה רבות ,אם היהדות היא הגזע של העץ ממנו השתרגו ענפי הנצרות ואחר כך האיסלאם הרי שהשורשים העמוקים הם התרבות הכנענית והשירה הנפלאה שנוצרה באותה תקופה וכל המשתמע מכך.הישראליות,או העבריות שלי באים משם לא מהגלות (כן הגלות גם היא חלק מן העבר וחלק מן המורשת שלי) אולם בבואי לטעון על חזקה על המולדת ובבואי לדבר על שורשי התרבותיים הרי שהם לאו דווקא מבחינתי נטועים אך ורק ממקום של זיקה יהודית(בעיקר מאחר ואני יהודייה פורמאלית- חילונית, אני יהודייה פורמאלית מפני שלא בחרתי להיות יהודייה בחרו זאת עבורי על פי ההלכה והחוק היהודי-ישראלי)והתרבות הכנענית שממנה יונקות שאר הדתות שחיות כאן בארץ היא מצע נהדר לעניות דעתי לראות את המשותף ביננו לבין שאר תושבי הארץ שהם לא בהכרח יהודים וגם להם יש סיבות מוצדקות בהחלט לקרוא לחבל ארץ זה מולדת.
וכשאני טוענת לכנעניות(עבריות,ישראליות) אני מבקשת בין היתר להכניס לתכנית הלימודים (כחובה) את האפוס הנהדר "עלילות גילגמש" אני הייתי רוצה מאוד לראות את התרגום הנפלא שעשתה ש.שפרה לשירה האשורית והכנענית "בימים הרחוקים ההם" כחלק מתכנית חובה בלימודי ספרות.מלמדים את ביאליק,מלמדים את טשרניחובסקי,אני דורשת שילמדו את זה ראשית לכל מפני שזה הבסיס של התרבות שהייתה כאן
אם מדברים על שיבה לשורשים התרבותיים שלנו ואם מדברים על העמקת ידיעת הארץ לא יתכן מצב שבו יש התעלמות גמורה מכל מה שהיה כאן והיה נדבך חשוב לרקע של צמיחת התרבות היהודית וכל מה שבא בעקבותיה כי אז בעיני מתכחשים לשורשים,ומעוותים אותם,
עכשיו דרישה זאת אינני רואה בה סוג של "תמימות" כפי שעודד טען משום מה לגבי (לא שאני חושבת שזה פשע נגד האנושות להיות תמים ביננו אני מכירה פשעים חמורים מזה) אולי יש לעודד בעיה עם המילה כנעניות מפני שנהוג לייחס לזה סוג של פאגאניזם עבודת אלילים(כינוי גנאי כמובן) אני לא אכנס לסיבות הדתיות פוליטיות של הוצאת התרבות הכנענית מן הנרטיב הישראלי עברי המתחדש ,מה גם שזה מעט משעשע אותי לחשוב שאנשים בוגרים במאה העשרים ואחת חוששים לגעת בחומרים האלה מפחד מפאגאניות, זה לא העניין בכלל,העניין הוא שלא ייתכן קשר עמוק וחזק למולדת ללא הבנת וללא קבלת התרבות והשורשים שלה,ללא החייאתם וללא התחלקות איתם עם שאר תושבי הארץ שהם לאו דווקא יהודים זה המצע התרבותי המשותף שיש לנו להציע הן לישראלים-יהודים והן לישראלים-נוצרים-מוסלמים.
אני משערת שיהיו כאלה שיתחלחלו מעצם המחשבה שיש משהו משותף כזה ביננו הן מהצד של הישראלים -יהודים,והן מהצד של הישראלים-נוצרים-מוסלמים, אולם אינני לוקחת אחריות על זעזועי הנפש של אלה שקמצוץ של גזענות (משני הצדדים) מגוון את השקפת עולמם
ממקום זה אני בהחלט נמצאת בצד של יוני, אינני מבקשת להיות מסיונרית של הדעות וההשקפות שלי אולם אני סבורה שמותר לי ליטול את הבמה להשמיע את דעותי מבלי שאחשב ל-"תמימה" שזה סוג של מניירה מנומסת להביט עלי מגבוה באדנות ,ואני הייתי רוצה כן לראות את השירה והתרבות הכנענית העתיקה מקבלת מקום של הכבוד הראוי לה לדעתי בתכנית הלימודים בבתי הספר ולאו דווקא שמורה לאקדמיה ולאלה שבחרו ללמוד את זה כחלק מהגעה לתואר אקדמי,
תוצא התרבות הכנענית ממגדל השן האקדמי ותוחזר אל העם אל הרחוב כחלק מהוויה.

נשמע הוגן לחלוטין שכל האוכלוסיות בארץ יכירו בשורשים ויטעמו מחיוניותם לבריאות המשותפת… הבעיה היא שכדי להרגיל את האדם "למאכל" אקזוטי, צריכים לחולל מול עיניו לא פחות מאשר נסים. והדרך לעשות זאת אינה בדיוק דומה לחינוך חובה ולתכניות לימוד שבכפייה. החכמה היא לא למהר לשפוט ודווקא להשתמש בניסיונות העבר – לתת לכל "שבט" בארץ ללא קשר להשפעתו הנוכחית לתרבות היום, להתקרב אל הגלובליות והאוניברסליות של השורשים מתוך רצונו, בשל הדחף הטבעי לשתף אחרים בטעמו שלו ובתענוגות הקטנים של שכונתו… אולי אז, רק אחרי קרבה הדדית אפשרי גם לחייב העמקה בתרבות העתיקה של המולדת כקסם משכר החושים, כתחליף למאגיה שבטית מסוגרת לעולמים.

מוצדק גם הצורך להקים סדנאות של "להקות מאגיה חושית" כאלה מאמנים צעירים בביתי-ספר, בשכונות, כמו שזה היה פעם, ולאו דווקא לצפות שקודם יהפכו לאקדמאים, ואז ישכילו ליצור תרבות רוחנית יותר…
כך, הפופולריזציה של תרבות השורשים או כלל תרבות גדולה תהיה אפשרית רק כאשר אדם מתפתח בצורה חפשית ונחשף לאמנות בהדרגה ולאורך שנים הכי טובות שלו, כדי שידע לבחור בעצמו בחי תרבות "כחלק מהוויה" (כפי שסיכמה ירדנה).

בקבוקי יין…

אני בספק.
אם אני מבין נכון, לשיטתך המפוהקת משהו, יין הוא ביזנס, התוויות ליצוא, ומה שאנחנו מקבלים בישראל הוא עודפי יצוא. שנגיד תודה שבכלל משאירים לנו משהו מהאדום אדום הזה.

אז זהו, שלא.

ראשית, יין הוא עסק עם שולי רווח נמוכים וסיכון גבוה. הרבה מהעוסקים בתחום הזה פועלים כדי לסחוט עוד קצת מהכרמים שלהם, אבל הרבה אחרים עושים את היין מסיבות שלא קשורות באופן ישיר לחישובים כלכליים, אלא כסוג של הגשמה עצמית או מה. רקאנטי, למשל… יש להם עוד כמה פעילויות לנהל.

שנית, יין בדרך כלל, בעולם, הוא תולדה של צריכה מקומית. בוודאי כאשר מדובר ביקבים קטנים. בישראל יש מאה יקבים קטנים כאלו… והם באמת לצריכה מקומית ברובם.

התוויות של הבקבוקים הן באנגלית, דווקא כי הן מיועדות לצריכה מקומית, לדעתי. כדאי לשים לב שלדוברי האנגלית, החולניקים, קריאה של השמות על התווית מובילה הרבה פעמים לתחושה של מגע בישראל, עם שמות כמו קסטל, או צרעה. כך שמדובר במוצר שבכח אותה תווית עצמה, מוכר את חול לישראלים ואת ישראל לחולניקים.

העניין הוא באותיות. מיעוט מובטל של האנושות קורא אות עברית.
על כן נאלצים לכתוב באותיות לטיניות. [=אנגלית לשיטת הרוב].
כל השאר נתון לפרשנות של זהות ותרבות וגורם לי לפיהוק

אבל בוא נעבור למשהו טיפה יותר מדויק. לדעתי אתה מפהק מתוך אמונה תמה בתיאוריה שלך, שיש במקרה הזו משהו שקרוי "שוק עולמי" שמכתיב את התוויות הללו.

"כלל ייצוא היין מישראל עומד על 13 מיליון דולר לשנה, כ- 5% בלבד מהייצור ורובו מתבסס על
מכירה לקהילות היהודיות ברחבי העולם. עד היום כמעט ולא הצליח היין הישראלי לחרוג מתחום
זה, וגם בתוך פלח השוק של היינות הכשרים, הנמכרים מחוץ לישראל, מהוות מכירות היין
הישראלי חלק קטן יחסית מכלל המכירות."
http://www.vtr.moag.gov.il/documents/590hithachdud_yakabim.pdf

(שים לב שבערך כמו בכל התחומים האחרים, גם כאן ישראל מתמודדת בפועל באופן די מרשים עם השפע העולמי – רק 25% מהיינות שנצרכים בארץ הם מחו"ל)

יקבי גולן, חברה מצויינת, מיצאים משהו כמו 15% מהתפוקה שלהם
. http://www.tamas.gov.il/NR/exeres/77CA9452-5130-47E5-A0FE-1577CD2DA534.htm

היצוא לא חשוב במיוחד. הוא חשוב רק כמרכיב שבונה דימוי בתוך השוק הישראלי. כמו התווית. אגב, לכל בקבוק יין יש גם צד שני, שעליו תמיד מודבקת תווית בשפת הצרכן הסופי. בלי שתהיה בזה שום בעיה, כי אין בזה שום בעיה – מדובר במרכיב עלות די זניח.

בנושא שמעולם לא טרחתי לתת עליו את הדעת והוא היין.
נראה לי גם שזו סטייה עצומה -בהשפעת היין–?- מהנושא של תרבות עברית וזהות עברית כמו שמתבטא באותיות שמופיעות או לא על התוית.
נראה לי שאין כל רע בשימוש בלעז לצד עברית בכל מוצר\שירות\מידע. משלטי רחובות שטרי כסף בולים בקבוקי יין וסבונים. לא על השימוש באות הלועזית תקום או תיפול התרבות העברית, הזהות העברית וכיו"ב.
ישנה הצדקה לשימוש באות ה'לטינית' וזה בגלל מיעוט הקוראים של האות העברית.

ושוב בכל הקשור ליין -הריני מסיר את הכובע,

התופעה הזו היא כל כך רחבה, שאפשר לקרוא לה "בנאלית"… היא נמצאת ממש בכל מקום.

לא על האות העברית תקום התרבות העברית, וגם כנראה שלא על השפה העברית – עדי נוימן מפרסמת באנגלית, לקהל ישראלי, תחתונים ישראליות, הקרויות "דלתא"…
על מה כן ? אני שואל בתמיהה מסוימת.

כדאי להדגיש שאין לי ממש ויכוח על העקרון הכלכלי… כאשר יש לו הצדקה, הוא מוצדק. ואם רוב היין – או התחתונים, או הסבונים, או המסעדות – היו מיועדים לייצוא, כמו למשל צ'יפים שפותחו בישראל, לא הייתי מדבר על זה. צ'יפים שפותחו בישראל מאד נפוצים בשוק הצ'יפים, מאינטל ועד טקסס אינסטרומנטס. אין להם שמות עבריים, ואכן משהו כמו 99% מהשוק שלהם הוא מחוץ לישראל. לפעמים יש להם שמות עבריים במהלך הפיתוח, אגב.

הנקודה שרציתי להדגיש, במסגרת "הצלת התרבות העברית", היא שיש כאן עיסוק שיטתי בביטולה וצמצומה, מכל בחינה צורנית שהיא, דווקא במה שקשור לקהל הפנימי בארץ. יש לו שאיפה ללא-עברי, במובן של מחיקה של התרבות העברית הטיפה יותר מסורתית, זו שמשום מה עדיין מתקשרת לכתב העברי, השפה העברית, וכן הלאה.

עברית אין לי כל יומרות לפתור. אפילו לעקב אחרי הבעד והנגד של הפותרים והשוללים.אני מתקשה לעשות.
בעיקרון אני מזדהה עם הציוני ורוב זהויותיו. לי יש עוד זהות שנזנחה עלידו – כמו זהות 'פוליטית'.
הבחירה היא בין בחירה מודעת בצימוק בודד לבין האפשרות לקחת אשכול ענבים שלם.
אני בוחר באשכול הענבים [=מתקשר ליין?]
בלגימת 4 כוסות נתרווח בחג החירות.

עכשיו באמת הבנתי מה הבעיה. הבעיה היא שאתה יותר מדי עסוק בלנתח אותי פיסיכולוגית ובלדמיין אותי מתעצבן, כוסס את ציפורני ו-או מורט את שערותי, ופחות מדי משקיע אנרגיה בלקרוא ולנסות לפענח ולהבין את מה שאני באמת כותב.

בהתחלה ניסיתי להתחמק מעצם הדיון בנושא ה"תרבותי" – וגם הסברתי שממילא הוא יהיה מסובך מדי מכדי להסביר על-פיו הגדרת זהות לאומית-אתנית – והעדפתי לעסוק בזהות היהודית כמעין "תואר אצולה" שעובר מדור-לדור, גם אם שלל הגינונים הנלווים אליו משתנים (או שלא כל המחזיקים בתואר מקפידים לקיים את כולם או רובם). ברם, אתה התעלמת מזה והתעקשת שוב לחזור לעניין "התרבות כמגדיר בלעדי של זהותך". בסדר, אמרתי, אם-כך, אם באמת ברצונך "להיפרד על רקע הבדלי תרבות", הבה ננסה לשרטט גבולות תרבותיים ברורים בין "הזהות היהודית" ו"הזהות העיברית" – שאמורה להיות, לשיטתך, משהו שונה לגמרי… לצערי גם כאן לא עמדת באתגר, אלא שוב חזרת לעניין הניתוח הפסיכולוגי של מניעיי המיסיונריים, וניסית לדמיין איך אני מתעצבן ושואף לגרור אותך אל מרתפי האינקוויזיציה כדי לסחוט ממך "הודאה"…

ובכן, לצערי אני חייב לבשר לך שגם כאן אתה טועה. אני ממש לא מנסה לחלץ ממך "הודאה" בכח; לא יהיו פה "טילטולים", אין לי שום כוונה לאזוק אותך לכיסא קטן עם שק על הראש ולהשמיע לך מוזיקה "צורמנית" (במקרה שלך הייתי בוחר במוסיקה חסידית, מן הסתם;-)) ו-או למנוע ממך שינה. כל מה שאני יכול לעשות זה לנסות להביא אותך אל השוקת, אך להכריח אותך לשתות – זה לא. אם אתה רוצה "להפרד" הבה נפרד כידידים – אתה רשאי לקום לשירותים ואפילו ללכת לישון(!) כל אימת שתחפוץ… 😉

יחד עם-זאת, כמיטב המסורת המסיונרית היהודית, לא אוכל להיפרד ממך בלי לעשות לך קצת ייסורי מצפון ולהזכיר דבר תורה. ולכן, הרשה לי להביא לך קטע מתוך אותה "הגדה של פסח" שאותה אני ושאר בני עמי, היהודים, נקרא מחרתיים בליל הסדר שלנו:

כְנֶגֶד אַרְבָעָה בָנִים דִבְרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָם, וְאֶחָד שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִים וְהַמִשְפָטִים אֲשֶר צִוָה יְיָ אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָה אֱמָר לוֹ כְהִלְכוֹת הַפֶסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבדָה הַזאת לָכֶם? לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְלָל כָפַר בְעִקָר. וְאַף אַתָה הַקְהֵה אֶת שִנָיו וֶאֱמר לוֹ: בַעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִצְרָיִם. לִי – וְלא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָם, לא הָיָה נִגְאָל.

תָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִצְרָיִם, מִבֵית עֲבָדִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – אַתְ פְתַח לוֹ, שֶׁנֶאֱמַר: וְהִגַדְתָּ לְבִנְךָ בַיוֹם הַהוּא לֵאמר, בַעֲבוּר זֶה שעָשָה יְיָ לִי בְצֵאתִי מִמִצְרָיִם.

הנה כי-כן, אחי יהו-נתן, אני מניח לך לנפשך, להגדיר את עצמך כרצונך. לכל בני עמי, העומדים לחגוג את חג החרות, אני מאחל בהזדמנות זו חג פסח שמח – ולך יוני אני מאחל חופשה נעימה!:)

כאן בדיוק אתה נופל להיבריס כשאתה מכנה את היהדות "תואר אצולה" ענווה וצניעות רוחנית היא נדבך חשוב גם ובעיקר ביהדות, והיהדות היא דרך חיים בדיוק כמו שאר הדתות היהדות איננה אמורה לשמש מנוף
לכיבודים של אגו ולתחושת נעלות על פני האחרים
יחד עם זאת אני מאחלת הן לך והן לכל המגיבים ובאי האתר חג חרות שמח

אני בהחלט מסכים איתך ירדנה שמה שכתבתי עלול להשמע כמו "היבריס"…

יחד עם-זאת, כאשר השתמשתי בביטוי "תואר אצולה" כמובן שלא התכוונתי כלל לעניינים של אגו ותחושת נעלות על אחרים, אלא לאופן שבו הזהות היהודית עוברת מהאבות אל הבנים בדומה ל"תואר אצולה". הרי בניגוד ל"שאר הדתות", היהדות כלל אינה "דת" במובן של אמונה באל (אני, למשל, סוג של אתאיסט יהודי) וגם אינה בדיוק "דת" במובן הקדום של המילה – קרי "מנהג" או "דרך חיים" (שהרי היהדות כ"דרך חיים" עברה אבולוציה ארוכה, וגם יש רבים שהם יהודים "חילונים" שאינם מקפידים לחיות בהתאם למנהגים שעוגנו ב"שולחן-ערוך"). אלא, למעשה, במקורה הייתה היהדות ברית פוליטית-חברתית שנכרתה (בפני האל/ים) בין ראשי שבטים שונים, על אחד מראשי ההרים בכנען, לפני למעלה מ-3200 שנה; ומאז ועד היום הברית הזו נשמרה על-ידי צאצאי אותם בני שבטים (וכן על-ידי כאלו שהצטרפו אליהם במשך הזמן) בזכות *הנרטיב ההיסטורי* שהעבירו ההורים לצאצאיהם – לא פחות מאשר בזכות האמונה והמנהגים שנלוו אליה עם הזמן…

מה שניסיתי להגיד ליוני זה שלפי הכללים הנלווים לרוב ל"תואר אצולה", כל עוד הוא אינו מתכחש למוצאו ובוגד בדרך חמורה במיוחד במורשת אבותיו (אצל היהודים "המרת דת" נחשבת לבגידה חמורה שכזו) הוא עדיין יכול להחשיב עצמו כ"לורד" או "בארון" (כלומר כ"יהודי") גם אם בפועל הוא אינו מקפיד על כל גינוני הטקס (כלומר המנהגים והמצוות) שנספחים ומתבקשים מן המעמד הזה…

באשר ל"היבריס": כמובן שאצל כל עם כמעט יש איזו גאווה לאומית, וכשם שהצרפתים, היוונים, האיטלקים, הבריטים והערבים, יכולים להתגאות באיזו מורשת שלהם או בתרומה תרבותית שלהם לשאר עמי העולם, כך גם ליהודים מותר שתהיה איזו "גאוות יחידה" שכזו – ובאמת שמבחינה היסטורית אין לנו מה להתבייש… מובן ש"גאוות יחידה" לא צריכה להפוך להיבריס או לביטול העמים האחרים – ממש כשם שגאוות היחידה של גולני אינה צריכה לבוא מתוך זלזול בצנחנים או זלזול בחשיבות חיל השריון וחיל האויר…

כפי שהזכרת, באמת יש ביהדות דיון כזה שעוסק בבעיה שמציבים מושגים כגון "עם סגולה" או "עם נבחר" – וראי את הדיונים בתפילה המוכרת:

"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקירבתנו מלכנו לעבודתך; ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת."

http://www.datilig.co.il/index.php?id=5477

http://www.yba.org.il/show.asp?id=23638

לפי הדיונים הללו ה"תואר אצולה" "יהודי", יותר ממה שהוא מעניק פריבילגיות הוא גם מחייב, וגם אם אין מסתכלים על-כך מבחינה "דתית" אלא מבחינה היסטורית (כמוני) עדיין מתבקש מכל יהודי "לא לבייש את הפירמה"…

ושוב, אסיים בחג שמח לכולם, וכמובן שגם לך ירדנה

הבנתי את נקודת המבט שלך עתה משהבהרת אותה רצוי לעיתים להבהיר ניסוחים ולרדת לעומקם
מאחר ואני באופן אישי באה ממקום של נסיון לבטל הרארכיות מעמדיות כלכליות,פוליטיות,תרבותיות יש לי נוהג בכל פעם כשאני רואה תארים לבחון אותם
ואף לבטל אותם
הניסוח של "ברית" נראה יותר יאה בעיני מכיוון שברית נשמעת יותר כשותפות למרות שגם בשותפויות אתה יודע לא תמיד הן שוות
באשר לדעתך כי היהדות איננה דת או איננה אורח חיים כאן אני חולקת עליך כמובן אתה מביא ציטוטים ממקורות שונים אולם בל נשכח "שבעים פנים לתורה" יש פירושים מפרושים שונים ובעניין זה אכן היהדות פתוחה לפרשנויות

לירדנה

אני שמח שהצלחתי להבהיר את עצמי – לפעמים אני
באמת נקרא אחרת ממה שהתכוונתי והאי-הבנה גוררת כעסים מיותרים…

לעניין הזהות היהודית שאינה בדיוק רק "דת" או "דרך חיים" (ולכן אינה תלוייה בהם באופן מוחלט) התכוונתי למשהו דומה למה שההלכה היהודית מבטאת בהתייחסה לאופי הכפייתי של "בחירת ישראל" בדרך של "הר כגיגית" – כפי שנזכר במאמר הראשון שהבאתי:

"אחד מיסודות האמונה של עם ישראל הוא לדעת ולהאמין שעם ישראל הוא עם סגולה – עם שונה בייחודו ומהותו מכל העמים. המציאות הזאת איננה תלויה במעשיו של העם ובהתנהגותו. הקב"ה בחר בעם ישראל, מתוך רצונו שלו, ולא בשל מעשינו כעם. כך שגם אם מעשי העם ישתנו, עדיין הבחירה תתקיים, באופן שאנו מכנים "החלטה א-לוקית". כך אנו מברכים על התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים [ורק אז] ונתן לנו את תורתו" [ולא הפוך: 'שנתן לנו את תורתו' ואז בחר בנו], וכך אנו גם אומרים בתפילות יו"ט: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות [או-אז הבאת אותנו לידי כך ש]וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך…". אמנם, קיים קשר בין סגולת ישראל לבין קיום התורה ומצוותיה. מצד סגולתנו כעם ישראל איננו יכולים להסתפק ב"אתה בחרתנו" באופן ש"כפה עליהם את ההר כגיגית". אלא ראוי שבכל יום התורה תהא חביבה עלינו כאילו קיבלנוה בו ביום מסיני. כלומר, לעם ישראל ישנה סגולה כפולה: גם מצד בחירת ה' בנו כעם מכח "החלטה א-לוקית" וגם מצד קבלת התורה ושמירת מצוותיה. וכך מסביר רבינו בחיי (כ"ג, י"ח): "אין מעלת ישראל להיות נקראים בשם סגולה אלא בשמירת המצוות". וגם הרמב"ם כותב באיגרת תימן: "שהתורה הזאת לא יוכל להמלט ולהנצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, בין ברצונו בין שלא ברצונו, אבל הוא נענש על כל מצוה ומצוה שבטל…" כלומר, על אף שהברית בין הקב"ה לעם ישראל היא ברית נצחית שאיננה מתבטלת לעולם, היא קשורה לקיום המצוות על ידי עם ישראל, אך אינה תלויה בכך.

[…] נראה אם כן שהמושג "סגולה" עומד ביסוד היותנו העם היהודי, ללא קשר למעשינו. עם זאת, לא די לומר "אתה בחרתנו" ולא לעשות עם זה דבר. הברית שכרתנו עם הקב"ה מייחדת ומבדילה אותנו במטרה למלא תפקיד מיוחד. התורה והמצוות הם הכלים המכשירים אותנו לכך. וכאן טמונה המשמעות של 'אתה בחרתנו'. כפי שהסברנו קודם אנו אומרים בתפילת יו"ט "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות [ורק אז] וקידשתנו במצוותיך [באופן זה] וקרבתנו מלכנו [אליך, עד שביכולתנו] לעבודתך…"."

http://www.datilig.co.il/index.php?id=5477

כמובן שבתור אדם שאינו מאמין שהאלוהים הוא מין "סבא זקן" שבוחר עמים ומטיל עליהם מצוות ומשימות אנושיות לחלוטין, הצורה שבה אני מפרש את אופן ההגדרה של היהודי כ"יהודי" הוא מעט שונה – וקשור יותר בתחושת ההזדהות של האדם עצמו עם הקולקטיב הלאומי ועם המורשת התרבותית והנרטיב ההיסטורי שלו – אך על כך (ועל עניין אותה "ברית" כנענית קדומה שהזכרתי) אולי ארחיב פה כשיהיה לי קצת יותר זמן…

בנתיים הייתי שמח אם תפרטי לי יותר בעניין אותן "דוקטרינות דיכוי מזרח אירופיות" שאני נוטה להשתמש בהן… את יודעת מה?! הרשי לי לעזור לך בזה קצת:

ליוני

היי-הלו?!!! מה, אתה באמת הולך?!… אבל, אבל אתה יודע שלא באמת התכוונתי… סתם שיחקתי אותה לא אכפתי… הייתי בטוח שתחזור ותכתוב שגם אתה חוגג את פסח, ושלא יפה שאני מוציא אותך מכלל ישראל – ועוד כאלה, אתה יודע…

נו, טוב! אם זה מה שאתה באמת רוצה, אז זה בסדר מבחינתי. העיקר שתהיה מאושר! מה זה בכלל חשוב שאני אשב לבד בחושך ואבכה – זה בסדר, בתור יהודי אני רגיל…

נו, קדימה.. אם אתה באמת רוצה לפרוש כנפיים ולהתעופף אז הנה, אני אפילו אשלח לך לינק לשיר נחמד שיעשה לך שמח בדרך… תקשיב טוב טוב למילים (בעצם, תרקא את התרגום, כמוני) – ואל תחשוב בשום פנים ואופן שאני מנסה לעשות לך ייסורי-מצפון:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=562034

ואם תתעקש על פרשנות ספרותית לא מחייבת – בבקשה:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1298530&forum_id=1364

(וכל זה רק כדי שלא תגידו שאני לא יודע לצחוק גם על עצמי… ;-))

כאן אתה פותח לעניות דעתי דיון קצת אחר ושונה, מה זו תרבות? מי מגדיר תרבות גבוהה או תרבות נמוכה, ומכאן מהי בורות? והייכן נמתח הקו הייכן עובר הגבול בין ההגדרות האלה של קביעה מהי תרבות ומהו גובהה מה הם הסטנדרטים ואיך לא נופלים למקום של להיות קומיסר תרבותי או אחד שמחלק ציונים למה זו תרבות ומיהו תרבותי
בקחצור מי קובע את הקריטריונים לדעתך לפחות?

אברהם, יצחק ויעקב, לא היו יהודים. שאול, דוד ושלמה לא היו יהודים. אהרון משה ומרים, אפילו יהושוע לא היו יהודים.

כל אלה עברים. הם היו עברים, חלקם אפילו לא משבט יהודה. ואני, בתור עברי, שב לארץ ישראל – כי היא חלק מרכזי מחיי התרבות העבריים – ונוטש את התרבות היהודית, שמתבססת בעיקר על הגולה, ומאמץ לי תרבות חלוצית חדשה – התרבות העברית.

התרבות של אבותי הקדומים, של שבט יהודה – וגם של עשרת השבטים האחרים. תרבותי היא המשך ישיר של התרבות שחדלה להתקיים פה ב586 לפנה"ס, עם גלות בבל ומותה של ממלכת יהודה, בניגוד לתרבות היהודית, שמהווה המשך ל2,000 שנות גלות.

על אף שתרבות זו כה עשירה, שהרי ספר התנ"ך מלא בעדויות עליה, וארצנו מלאה בעדויות ארכיאולוגיות, היא הרי תרבות מתחדשת, בניגוד לתרבות היהודית הגלותית.

התרבות היהודית הגלותית זקוקה לחוקי תרבות נוקשים שעלינו לקיימם כדי לשמר אותה, התרבות העברית אינה זקוקה לחוקים כלל, למעט חוקים ידועים וממילא נחשבים כטאבו בציבור – כגון חזיר ועבודה ביום שבת. תרבות זו מתחדשת ומתפתחת, ואנו מגדירים אותה במקום שהיא תגדיר אותנו, ולאן שניקח אותה – היא תבוא אחרינו.

נדמה שאין חילוקי דעות לגבי הירארכיה שנקבעת ממש מעצמה.
ציורי גרפיטי זה אמנות – ראה בסקיאט, מונה ליזה זה קיטש שלכן הוחבא בחדר סגור.
אופרה זה קטסטרופה ולכן סוגרים בבתים מיוחדים שהכניסה להם יקרה, עונש לנכנסים – וזמרי הקסטות בתחנה זו אמנות השיר במיטבה. .
עגנון זה ספרות? אל תצחיקו אותנו. -…

מתפרסם היום במדור הספרות של עיתון הארץ.
מומלץ לכולם.
ויש לי בעייה עם המאמר – אז לבסוף אנ י סתם יהודי אשכנזי ולא מצאצאי הכוזרים, ויהיה עלי לשנוןת שמי.

חג עצמאות שמח לכל בני ישראל ותהיה הגדרתם אשר תהיה. וכלצ מ י שהוא יהודי בעיני עצמו, ויהודי בעיני זולתו. יבוא אלינו פה כולנ ו יהודים וישראלים ועברים ולכולנו יש כאן מקום.
וקצת נרחיב גבולות הארץ.
וכן. פלסטין היא ירדן וירדן היא פלסטין.ושם ורק שם מקום הביטוי הלאומי של הערבים.
חג עצמאות שמח

חזרתי חזרה רק בשביל שאלה – או שתיים…

מניין אתה יודע משהו על אברהם, יצחק, יעקב, משה, יהושע בן-נון, שאול, דוד ושלמה? האם אלמלא הכהנים וסופרים היהודים שישבו ביהודה וליקטו וכתבו וערכו את התנ"ך היית יודע עליהם דבר מה? האם אלמלא אבותיך היהודים שנשאו את הכתבים הללו במשך אלפיים שנה ושימרו את מורשתם היית יודע בכלל שאתה קשור אליהם בדרך כלשהי?

ועוד משהו: אתה מונה את איסור אכילת החזיר ואת חוקי השבת כחוקים היחידים שהם "חוקים הכרחיים" ליהודים בארצם – וכל השאר הם לשיטתך "חוקים הקשורים לגולה". הידעת שכל התורה כולה על כל מאות החוקים המופיעים בה נכתבה בארץ ישראל? הידעת שגם המשנה והתוספתא, וגם התלמוד הראשון – התלמוד הירושלמי – נכתבו בארץ ישראל? והנה לך אנקדוטה: אפילו ה"שולחן ערוך", של רבי יוסף קארו, נכתב בעיר צפת שבארץ ישראל(!). אז אנא ממך איתמר היקר – על מה בדיוק כבודו מדבר כשהוא קושר את היהדות על שלל מנהגיה ומצוותיה לישיבת היהודים בגלות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 − 12 =