הצילו את הזהות העברית!

יסוד היסודות שלי הם

המשנה הגמרא והמדרש-לא קבלה ,לא מיסטיקה מעט תנך

בית הכנסת העיראקי והמוסיקה העיראקית ששמעתי בבית אבא

האוכל שאמא ז"ל בישלה והיום אני מבשל אותו

השפה העברית
עגנון

כאשר מדברים על תרבות כללית

ספרות מתורגמת
על אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין אני יכול לותר אבל על באך בטהובן ברהמס לא
טיולים ובילויים-מעדיף לחסוך את הכסף לטיול בארגנטינה

מה עם הרמב"ם
סמי מיכאל
רבי יהודה הלוי
חביבה פדיה
רוני סומק

יהודה הלוי ושמואל הנגיד ואבן גבירול [אוניברסיטת תלאביב, ומהדורות של מחברות לספרות] וסמי מיכאל ודאי. אם תשים לב דברתי רק בספרות 'יפה' ולכן לא כללתי את הרמב"ם וקארו ועוד כמה כמו הרצל.וכולם שוכנים אצלי ברעות ובאחווה בספרייתי, והמעט שנקלט מהם,שוכן גם במוחי ובלבי. ןיסולח לי -את סומק קראתי ולא התלהבתי. ואתה מה מכיל עולמך?

היו המון תגובות אליו (למרות שנדמה לי שכל תגובה נספרה כמה פעמים – כדאי לבדוק את זה)

אני חושב שמה שאנחנו רואים פה שונה מאד ממה שמתואר בפוסט. הפוסט מציג את התרבות העברית, או הישראלית, כמאוימת על ידי תרבות ערבית מחד ויהודית מאידך. אני חושב שזה מוטעה לגמרי.

התרבות ה"עברית", כנראה שם קוד למה שהיה פה פעם, מאד אהובה עלי. לומר שהיא פחדה מהתרבות הערבית היא טעות מוחלטת – היא ניסתה לאמץ אותה, ולמדה ממנה המון. אפשר לפרש את ההכתרה של פלאפל כמאכל לאומי כניכוס של משהו ערבי, ואפשר לבטא אותה כצורה של קבלה של הג'נאק פוד הזה בתור לגיטימי לגמרי לתרבות העברית. כי כמו שאמר פעם צחי בוקשתתר (או בוקשסתר ?) מדובר בג'אנק פוד מעולה. הוא התכוון לכל המערך של אוכל בפיתה, כלומר גם לשווארמה וסביח ואשתנור, למי שמדבר ירושלמית. אלו היו הימים לפני שהוא פתח את ההמבורגריה הדוחה בסינמה סיטי. לא משנה. הנקודה היא שהציונים באו הנה לבנות ולהבנות, ומאד לא פחדו מהתרבות הערבית, ולמדו ממנה המון.

את אותו דבר, בריבוע כמובן, אפשר לומר על התרבות היהודית. אפילו הכנענים שוללי היהדות, שאימצו כמעט כל שטות אנטישמית שיוצרה בגרמניה, עסקו בויכוחים בהיקפים עצומים, למדו טקסטים בצורה מעמיקה – אם פרופ' ליבס חושב שרטוש עסק בפירוש מעמיק לזוהר, הוא לפחות יכול להעיד על כך שרטוש קרא את הספר של היהודים שנואי נפשו באופן מעמיק, וניסה, בצורה די אורתודוכסית בעצם, למצוא פירוש שיאפשר לו לקבל את הטקסט הזה. אולי אפשר לומר את אותו דבר גם על הגישה הכנענית לתנ"ך. לגבי בכל מקרה, הציונים לא חששו מהתרבות היהודית, לא משנה מאיזו עדה, והעובדה שהם לא עסקו בה כל כך, קשורה לדעתי יותר לכך שהם ביצעו בפועל משהו שמחד נאסר בה (באופן די קלוש), ומאידך פשוט לא נידון בה: התרבות היהודית לא ידעה לבנות מדינה, ולא ידעה לטפל בפוליטיקה של יהודים בצורה טובה. היא עוסקת בעבודת האל, ועבודה מול האל, וקהילות שכפופות לגויים, אבל התנ"ך הרבה יותר רלוונטי לנושאים של פוליטיקה ישירה. כלומר, הם לא היו אנטי יהודיים כמו שנהוג לעשות אותם. בעובדה, השיטה הנפוצה ביותר ללימוד התנ"ך, היתה השיטה של נחמה ליבוביץ, שקשה לומר עליה שהיא שללה את היהדות ההלכתית, האורתודוכסית. וזו השיטה שארץ ישראל של היישוב והמדינה בתחילתה בחרה כדי לחנך בעזרתה את מורי התנ"ך שלה, וכך התנ"ך נלמד, כשהוא מכליל את נקודת הראות ההלכתית בצורה מאד מקיפה. נכון, שהיהדות ההלכתית, האורתודוכסית והרפורמית, מלמדים יהדות בצורה הפוכה – ההלכה מכלילה את התנ"ך ולא ההיפך, אז מה.

בקיצור, לא התרבות היהודית מפחידה אותי. גם לא השילובים של יהדות וערביות, או יהדות ופולניות, או יהדות ואנגליות.

התרבות הישראלית קמה והיתה, בלי כל הבעיות האלו. היא רוסקה ב 20-30 השנים האחרונות, אבל מכיוון אחר לגמרי, כלומר אמריקה. זה דיון שאני לא מוצא באף מקום, למעט בצורה די מעצבנת.

הצורה המעצבנת היא מה שגוזר את התופעה הישראלית מתוך תופעות כלליות של התמודדות עם האמריקנזיציה. מצטטים את בודריאדר, וכל מיני צרפתים אמריקנו-פובים, חכמים להפליא. אבל לדעתי לא רלוונטים.

אי הרלוונטיות לישראל היא בגלל שישראל אינה צרפת, למשל. היא תופעה שמגיע לה דיון ייחודי. אבל אני רוצה לנסות להגיע לעיקר…

העיקר לדעתי, הוא שהתרבות האמריקאית שביצעה את ההשתלטות העולמית הזו, היא מצב די חדש. הערצת המערב לא התקיימה באופן אורתודוכסי והגמוני כל כך עד לחצי השני של המאה העשרים. ואז, מה שמדברים עליו הוא מערב שהתרבות שלו היא לא הגל ושופנהאואר ושאר הגרמנים בימים שגרמניה היתה אוסף נסיכויות מגניב, וגם לא דקראט וקופרניקוס (בשם הפולנים), אלא הערצה של ארצות הברית של אמריקה במובנים הנוכחיים שלה. קבלה מוחלטת של עולם המושגים שלה, של התפיסה הכלכלית שלה, של השפה שלה, וכן הלאה.

ומה שאני רוצה לטעון, זה שארצות הברית הזו, משקפת ביטוי יהודי מאד משוכלל, ובגלל זה היא כל כך הצליחה כאן. התרבות האמריקאית מעוצבת במידה רבה מאד – כמובן לא פרופורציונאלית – על ידי יהודים. שיהיה להם בסבבה, אבל הדבר הזה הופך אותנו לפגיעים (או מקבלים) אותה במיוחד. הוליווד זה יהודים, התיאוריה הכלכלית האמריקאית זה יהודים, מגרינשפאן וברננקי ועד שטיגליץ, סיינפלד זה יהודים, ספילברג זה יהודים. כלומר, התכנים של אמריקה כאימפריה עולמית, הם משהו שיש בו הרבה מאד מהעולם התרבותי של יהודי הגטו ממזרח אירופה, ושל האליטה הייקית שברחה לפני מלחמת העולם השניה לאמריקה, ועיצבה שם את התיאוריה הביקורתית. חנה ארנדט שכאלו.

ולכן, יש שני דברים שקורים כאן: מחד, התכנים איכשהו די מתאימים לנו. היהודים שמימנו את סרטי הקאובויים, מימנו סרטים שבהם יש גיבור שהוא לא נגד יהודים. הוא נגד אינדיאנים, למשל, אבל לא תמצא אותו מחסל כנופיית יהודים שעושה משהו רע במיוחד. צולה תינוקות נוצריים לקראת פסח, או מה. אני חושב שאפשר למצוא עוד הרבה השפעות מהסוג הזה בהרבה מקומות בתרבות האמריקאית של החצי השני של המאה העשרים.

הדבר השני, הוא שגם אם התכנים לא מוצאים חן בעינינו, יש לנו בעיה להתקיף אותם, היות והקשר המשפחתי והכלל-יהודי הוא כזה, שארצות הברית היא די סבבה ליהודים. מבחינתנו, זה משהו שתמיד אפשר להגיד בזכותה. גם מי שטוען שארצות הברית היא ביטוי של רוע (ויש כאלו) חייב להסכים שהרוע הזה די טוב ליהודים. ומי שטוען נגד ארצות הברית בשם משהו שטוב ליהודים, מבחינה תרבותית כמובן, נמצא די בבעייה.

להשוואה, לטעון נגד ארצות הברית מנקודת ראות של תרבות ערבית, למשל, קל מאד…

בקיצור, לדעתי יש כאן שחזור של הדיון הפופולארי בבנות של טוביה החולב. אחת הלכה לקומוניזם הסובייטי, ודי נכשלה. השניה הלכה לפלסטינה, והצליחה. השלישית לארצות הברית, וכיום היא מגיעה לפלסטינה, ושולטת בה ביד רמה.

זה – לדעתי, שלא מבוססת על שום מחקר או מה – המנגנון שמחסל את התרבות ה"עברית".

האם כל דבר שנוצר ע"י מי ממוצא יהודי נחשב לתרבות 'יהודית'? ואם היוצר הוא רק חצי יהודי [בן לנוכריה, או אולי רק סבו יהודי, ואולי הוא יהודי מומר בכלל ? האם זו תרבות יהודית?

לגבי 'תרבות עברית' התשובה פשוטה מאוד – כל מה שנוצר בשפה העברית, אפילו טקסט שנכתב ע"י ערבי\נוכרי.

תרבות ישראלית – כל מה שנוצר בארץ ישראל [כולל השטחים…]

איך הסתבכנו.

למי שמתייחס אליו ברצינות …
הטרול מתחזה פעם אהרון תמוז פעם אזרח.

מעניין להשוות בין אשכנזים ומזרחים בהקשר הזה. הפרידמנים באמריקה חלקו היסטוריה קרובה עם האשכנזים באה"ק. לעומת זאת, הבובלילים לא הגיעו מחברה יותר מדי סוציאליסטית. דווקא אלו שהיו קומוניסטים בעיראק הסתדרו פה לא רע, כל עוד הם לא גלשו לאנטי ציונות. הקפיטליסטים העיראקים הם שנדפקו פה.

אבל דווקא מזרחים הם אלו שבנו פה יצירה ייחודית החל מאמצע שנות השישים, עם סרטי בורקס (עד שחוסלו ע"י קבוצת "קולנוע כתרבות"), מוסיקה מזרחית, ואפילו השימור של אוכל מזרחי. אני חושב שעבור מזרחים בשנות הששים-שבעים, האפשרות הסוציאליסטית, למשל, לא היתה משהו שההורים ניסו ועכשיו צריך או אפשר לשקול מחדש, אלא סוג של משהו חדש. היו כאלו שראו בכך כפייה, והיו כאלו שקיבלו את זה. בעובדה, יש היום המון מזרחים בסוציאליזם בארץ. כאילו הם לא יודעים שזה הופרך. אז אולי יש איזה אישוש לתיאוריה הזו. כמובן שלאחרונה זה כבר אחרת.

סמולן – אינני יודעת מניין אתה גורס את הקביעה כי המזרחים לא ידעו מהו "סוציאליזם" לפני שעלו לישראל, ראשית לכל אני רוצה להזכירך כי הן יהודי צפון אפריקה והן היהודים שחיו באזור אגן הים התיכון חיו תחת שלטון קולוניאליסטי צרפתי,או בריטי,(ותורכי) והרוב היהודי שחי בערים הגדולות למד בבתי ספר בשפה הצרפתית עם התרבות הצרפתית וכל המשתמע ממנה אז כך שלומר שהם לא היו מצויים בנבכי האידאולוגיה הסוציאליסטית היא יותר אמירה של דיעה קדומה באשר למזרחים(הדיעה הקדומה שטוענת כי הייתה כאן גאולה לא רק פיסית אלא אף רוחנית ,גאולה מהבורות זה מה שייחסו האירופוצנטרים למזרחים)והתודעה הסוציאליסטית היא זו שהביאה להתקוממות של וואדי סאליב וזה היה עוד בשנות החמישים והם לא היו יכולים שלא להתקומם לולא המודעות שלהם לערכים של שוויון וצדק חברתי.אמנם השילטון המפאיניקי ביקש לצייר את המרד בוואדי סאליב כהשתלחות ייצרית של אנשים פרימטיבים הוא גם כינה את המרד "מהומות",וזאת מפני שהסוציאליזם המפאיניקי היה סוציאליזם אתני שהדיר ומידר את כל מי שלא היה שייך למוצא האתני האירופוצנטרי.ראשית לכל ואחר כך הדיר ומידר את כל מי שלא היה שייך למילייה האידאולוגי המפאיניקי ואני נטפלתי לנקודה הזאת באמירה שלך מפני שהיא נושאת בחובה לא מעט מן הדיעה הקדומה שיש כלפי מזרחים. והיא גם חלק מן המורשת הישראלית מזרחית שלי ונדבך חשוב בזהות הישראלית-ימתיכונית שלי. אם אנחנו כבר התחלנו לעסוק בעניין של זהות וזהות ישראלית ואני מאוד שמחה על כך שאלי הפריד את הדיון הזה מהדיון שקדם לו בעניין קדמה, למרות שאני מברכת גם על הדיון ההוא שכן מעז יצא מתוק ומהלימון עשינו לימונדה.

שעם למישהו יש משהו להגיד שוב על דיכוי המזרחיים והתרבות המזרחית אז עדיף שהוא יאמר את זה כאן
הפורנוגרפיה של אתר קדמה
http://www.notes.co.il/eshed/53476.asp
שם המקום
ואם יש למישהו משהו לקשקש את הגיגיו על הכוזרים
אז כאן המקום
מלחמות הכוזרים באתר קדמה
http://www.notes.co.il/eshed/40498.asp
שם המקום
כאן אני מעדיף שהשיח יתמקד בנושא של המאמר תודה.

כל דיון- לא חשוב על מה- יתגלגל למועקה אשכנזית\מזרחית?
ואני, אנה אני בא עם רוב זהויותי עליהם הצהרתי- ציוני-ישראלי-עברי-יהודי-אשכנזי [מכאן אולי גם צאצא חלקי של גר כוזרי] קצת בבלי [וכי אדם בוחר את הוריו והורי הוריו? קצת פרענק אירופי ממגורשי פורטוגל.
ובקיצור – אני לא ישן בלילות מתוך דאגה להשביע רצון
אז אולי די?.

וואללה, טוב שעודד הזכיר לנו, כמה אנחנו זקוקים ליובב השובב מוכר הסיכות מנקב הבלונים

כותב כל כך הרבה מילים….

אז ההומור יהודי, שיהיה, וחוץ מזה? לא מובן לי מה כ"כ יהודי בתרבות האמריקאית, לא כפי שהיא היתה אמורה להתפתח אלא כפי שהיא באמת הובנתה עם השנים.
והטיעון השני פשוט לא ברור – האמריקאים לא רצו להשקיע בשוק הישראלי, אנחנו רדפנו אחריהם, מאיפה זה לקוח?

אני דווקא רואה את אירופה הרבה יותר עמידה בפני אמריקניזציה, אולי לא באוכל ובמוזיקה, אבל למשל בכל מה שקשור לתכנון עירוני, תרבות פוליטית וכאלה. והמק-קבב אצלנו זה לא מספיק, אלמנטים של לוקליזציה כלולים באמריקניזציה ולא מעידים על איזו עמידות תרבותית. גם באיטליה יש מק-פיצה, אבל עדיין מקדונלדס בכל חור.

ובשום מקום לא טענתי או התכוונתי לטעון שהאמריקניזציה שלנו היא בסדר. נראה לי שפשוט אין לנו אלטרנטיבה, אנחנו לבנטינים ועצלנים מדי בשביל להיות אירופאים והערבים הקיאו אותנו מתוכם.

אנחנו צריכים להבהיר על מה אנחנו מדברים בדיוק ומה נכנס תחת אותה תרבות. אכן יש דבר כזה תרבות ישראלית (תרבות במובן של פולקלור) ולדעתי היא מאוד מובחנת ממעצמות תרבותיות בעלות השפעה. כשאני משמיע לגרמנים מוזיקה ישראלית, גם אם זה רוק והיפ הופ, זה לא נשמע להם כמו שום דבר אחר, ולא רק בגלל השפה. אני לא חושב שהציונים כבר לא מייחסים לעצמם משהו עצמאי בתרבות במובנה הנ"ל – אני חושב שיש לנו מעמד סובייקטיבי שכמובן מושפע מהסביבה אבל עומד בפני עצמו. גם הפלאפל והשווארמה שלנו עומדים בפני עצמם ולא דומים לשום דבר אחר.

אבל אם נדבר על תרבות במובן ערכים, נורמות, מוסר, חשיבה, תכנון ופיתוח, שימור הסביבה, אורחות חיים וכו' – כאן יצרנו באמת שילוב של כל מה שרע באמריקה, עם כל מה שיש באיזור שלנו ובמקומות מהם באנו, כלומר כוזריה המזרחית והמרחב השמי. זה שדרום ת"א נראית כמו עזה אחרי ההפצצה ובירושלים לא מצליחים לשים כמה מסילות על כביש כבר 7 שנים, זה לא הדבר העצמאי-ציוני שהייתי רוצה שיהיה כאן, ומן הסתם לא שום דבר שצריך להתגאות בו כיצירה ציונית אותנטית.

ובכל מה שקשור להומור אכן אין לנו מתחרים – אם יש משהו שלמדתי על אנטי-ציונים זה שאין להם חוש הומור. בכלל. אז שם השתלטנו די בקלות.

היהודית-העברית-הישראלית ניצלה לדורות הודות לויכוח זה.

האמת התגעגעתי לדיון/ויכוח המעניין במיוחד שפיתחנו פה בעניין זה תחת הרשימה "אישה כמלכה בודדה":

http://www.notes.co.il/eshed/40730.asp

(מומלץ לכל מי שהחמיץ)

אז כמו שכבר כתבתי אז, אין לי דבר אישי נגדך ולא אקרא לך "בוגד" ("עריק" מקסימום – נשמע יותר טוב?;-)), אבל אני בהחלט מודה שהזהות הלאומית החדשה שאימצת לך די מעצבנת ומעציבה אותי בתור אחד שרואה עצמו "יהודי"… אחרי-הכל בעיית ההתבוללות ו-או נטישת המסורת שאיימה להכחיד את העם היא בעיה יהודית שכאבה תמיד, בכל דור ודור, ועל-אחת כמה וכמה כאשר היהודי רואה לנגד עיניו המצאה של סוג חדשני של התבוללות – שבמסגרתו היהודים "מתבוללים בתוך עצמם" בארצם ומולדתם שלהם, בלא כל לחץ ואיום ממשי מן החוץ…

העניין הבעייתי פה הוא אפילו לא עניין של "תרבות" – כמו זה שאליו גלשו רוב התגובות – אלא עניין של "הגדרה עצמית" לפי תחושת שייכות והזדהות. הרי ברור שבכל דור ודור ישנם שינויים באלמנטים נרחבים של התרבות היום יומית והאופנות התרבותיות המקובלות בתוך העם היהודי – כמו בכל עם אחר. התרבות היום-יומית שלי (וגם של יהודי דתי, אגב) רחוקה מאוד מהתרבות של הסבים-רבים שלי שנולדו במזרח אירופה לפני יותר ממאה שנה, התרבות שלהם היתה שונה מזו של אבותיהם היהודים בימי הביניים, התרבות של היהודים בימי הביניים הייתה שונה משל היהודים בתקופת המשנה והתלמוד, וגם היהדות בתקופת המשנה והתלמוד הייתה שונה מאוד מזו של מייסדי היהדות בימי בית ראשון ושני. אם נוסיף לכך את ההבדלים התרבותיים בין קהילה יהודית אחת למישנתה בהתאם לארצות מושבם נמצא כי בהרבה מאוד אלמנטים אין תרבותו של הרבי מלובביץ' דומה לזו של דוד המלך – ואף-על-פי-כן, הרבי מלובביץ' הגדיר עצמו כמי שמזדה וממשיך דרכו של דוד המלך ושאר אבותיו היהודים שחיו בארץ כנען לפני 3000 שנה…

בסופו של יום השאלה היא האם אתה רואה עצמך כשלב אבולוציוני נוסף של אותו מין של בעל חיים המכונה "יהודי" או שמא אתה מגדיר את עצמך כמין חדש של בעל חיים: "הומו-היבראוס" או משהו כזה…;-)

אם אני זוכר נכון, ההבדל ביננו נובע בעיקר מכך שאני מגדיר את עצמי כבעל אותה זהות אתנית-לאומית כמו הסבים והסבתות שלי (שלא היו בדיוק "עיברים" כמו שאתה מגדיר את זה) ואילו אתה מגדיר את זהותך אך-ורק לפי התרבות היום-יומית שהקיפה אותך בסביבה בה גדלת ובה אתה חי כיום…

אגב, איך אתה מסתדר עם המנון המדינה שכולל את המילים "נפש יהודי", עם דגל המגן-דוד וסמל המנורה, ועם חגים לאומיים כגון "יום השואה"?

מאור סיכם בהברקה את מסכת המחדלים שתרבותנו לא התרוממה מהם. נעים וגלוי למדי כי כל עוד לא אבדנו חוש הומור, זהותנו שווה התייחסות…
הציוני כ-א, לדעתי, שיקף את הקידמה הזהותית שהבאנו בעל כורחנו והשרשנו בהסכמה מלאה כבר כאן, כהישג אנושי רחב משמעות.

תרבויות סגורות וקיצוניות לא זכו לחוש הומור באף שלב. כך גם תרבות ערבית מתקשה להתנתק מרצינותה הטוטאלית, ובשל כך היא סובלת מפגיעותה הגבוהה. חבל.

לגבי "זה המרחב הגיאו תרבותי שבו אנו חיים וזהו מרחב מזרחי" – על חפיפה הכרחית בין מיקום גיאוגרפי לתרבות (בזהות ובפרקטיקה) מדברים היום שתי קבוצות עיקריות: האיסלאמיסטים במזה"ת והימין הקיצוני-ליברלי במערב. שתיהן מתנגדום לרב-תרבותיות ושואפות לחברה הומוגנית מבחינה תרבותית וזהותית. יאמר לזכותם של האיסלאמופובים הליברלים שהם לא מתנגדים למרחבים תרבותיים אחרים כל עוד זה לא באיזור שלהם (מה שאי אפשר לומר על האיסלאמיסטים).
אבל בזמן האחרון אני רואה שמתפתחת התנגדות חדשה לרב-תרבותיות מכיוון אנטי-ציוני-מזרחי, מעין המשך של "אנחנו היינו כאן לפניכם ונהיה כאן אחריכם" לתוך השיח על תרבות וזהות, המשך לקביעה השרירותית לגבי "המרחב השמי" והתרבות שמתאימה לגיאוגרפיה שלו (אולי אנחנו בשנות בצורת כי לא משמיעים מספיק מזרחית בגלגל"צ). אם הבנתי נכון, זה מה שאת מציגה, אם כי יש לי הרגשה שלא תביעי התנגדות גורפת לרב-תרבותיות.

ובכלל, כדאי גם להעלות את העניין של צביעות והתחסדות בכל מה שקשור לפוליטיקה של זהויות ולאנשים שלא מרפים ממנה – למשל כמה מ"מנהיגי" קדמה שמטיפים לכולנו להשתלב תרבותית "במרחב המזרחי" אבל בינתיים בורחים למרחב המערבי ופתאום שם העובדה שהתרבות הדומיננטית אינה מזרחית לא מפריעה להם כלל. הזהות כנראה חשובה רק כשיש ציונים בשטח.

אני מתנצל אם איכשהו רמזתי לזה שאת קדמה וייחסתי לך אמונות וערכים שאת לא שותפה אליהם, אין לי מושג ולא לזה התכוונתי (גם כל הזמן מהדהדת לי בראש האמירה של איריס "קדמה זו פלטפורמה"), אבל אני התייחסתי למשפט שכתבת: "והכאן ןעכשיו זה המרחב הגיאו תרבותי שבו אנו חיים וזהו מרחב מזרחי (המזרח התיכון או אגן הים התיכון)" – אכן כתבת את זה נכון? התגובה שלי רלוונטית לכל מי שחושב שמדינת ישראל היא (או צריכה להיות) חלק ממרחב "גיאו-תרבותי מזרחי" או כל מי שמדבר במושגים של מרחבים גיאו-תרבותיים באופן כללי. והמסר הוא כמובן רב-תרבותיות (ליברלית כמובן, זה כבר נושא אחר).

אי שם למעלה ניסיתי לכתוב משהו על מזרחיות ומזרחים.

בכל מקרה, המזרחים סובלים גם הם מאותה בעיה של הכפשת מה שייחודי לישראל. בגין ההכפשה הזו, אדם צריך – חייב לגמרי – למצוא לעצמו זהות לא ישראלית. שתכיל את החלקים בו שהוא מעריך (הזהות הישראלית היא פח הזבל, בו מאכסנים את "מסכת המחדלים"). הזהות הבסיסית הזמינה למזרחים היא – במקרה – זו של אויבי מדינת ישראל. וכך, פרט לאנטי ציונים, שהם באמת מהווים סוג של פרכה עקבית לגמרי, המזרחים האחרים נדונים לראות את עצמם כישראלים, ולכן להיות נחותים בעיני הישראלים האחרים, שיש להם זהויות משוכללות ומרובות בכיסם.

אבל כל אלו הן רק תיאוריות. האמת שאני שמח מאד לראות שיש הרבה אנשים שחושבים שיש הטיה אנטי-ישראלית בתרבות הישראלית, כעובדה, ובניגוד לתיאוריה. זה אולי משהו שאפשר להסכים לו, בלי קשר למקור שלו, ולפילוג שלו, ואפילו לא לדרך להשתמש בידע הזה. אפשר גם לקבל את הרעיון הזה.

יתכן שבאיזור מפרץ סן פרנסיסקו ריכוז המשוררים הגדול ביותר בארה"ב, ואולי בעולם כולו.
אני יודע את זה בידיעה אישית.
ויש לכך סיבה: באיזור המפרץ יש ריכוז בלתי רגיל של אוניברסיטאות וקולג'ים ממדרגה ראשונה ובהם מלמדים משוררים. כמו כן, האיזור הוא מן הנעימים ביותר למגורים.
יתר על כן, מחוץ לאיזור המפרץ, במרחבי סן פרינסיסקו, חיו וחיים משוררים רבים מן השורה הראשונה של השירה האמריקנית, שורה שהיא גדולה ורחבה יותר מאשר בכל דור קודם בתרבות האמריקנית.
במובנים תרבותיים מסויימים, סן פרנסיסקו דומה מאוד לתל-אביב.
יש בה, למשל, תזמורת ואופרה מן המעלה הראשונה.

ידידה שלי שגרה חלק מהשנה באזור סן פרנציסקו טוענת שהמקום כמרכז תרבות נופל בהרבה מתל אביב ואינו מתקרב כלל למה שהיה שם בשנות השישים והשבעים.
לדעתה סאן פרנציסקו נפלה מאוד מממה שהייתה פעם והמקום בכללו נמצא בשקיעה.

כלומר, הישראליות הנוכחית, אני מציע לכולם למצוא (אין ביטוי אחר, לדעתי) את ספרו של בועז אפלבאום, "אל: יצחק רבין, מאת: בועז אפלבאום", כדי להכיר איך הצליחו להביא את מקדונלדס לישראל. וכאן, כזכור, הקצו לה את צומת גולני.

אין לי מושג כיצד התבצע מהלך מרררתק אחר, זה שהצליח לשתול את ערוגת הפרחים שמאייתת "נוקיה" בצד שמאל של טרמינל שלוש בנתב"ג, אבל קשה לדמיין את השחיתות שהיתה נדרשת כדי לשתול משהו סימטרי: נניח, ערוגה עם הכיתוב "צ'קפוינט", בפינלנד. או שחיתות, או סוג של משהו מאד מעניין מבחינה תרבותית.

מאחר שזה נובע מעדות אישית אוביקטיבית של בעלת עין חדה.

מאחר וכבר כתבתי רשימה קצרה בנושא הגדרת זהות החלטתי להעלות אותה שוב כאן
מתוך עצלות מחשבתית לא ערכתי תיקונים כאלה או אחרים שמתבקשים לעכשויות של העלאת הרשימה רק אומר שרשימה זו עלתה כתגובה לרשימה אחרת וכי שתיהן התפרסמו כבר הן בפורום של פרלמנט הנשים והן בבלוג שלי ז"ל שנקרא בזמנו "העולם כמרקחה
אז הנה הגדרת זהות כפי שאני תופסת אותה
הגדרת זהות /ירדנה אלון

במאמרה הגדרת זהות (המאמר עלה לאחרונה על אתר פרלמנט הנשים) כותבת ורד מדר על זהותה כפמיניסטית מזרחית וכיצד היא מגדירה אותה.
לצערי, למרות שגם אני מגדירה עצמי ישראלית-מזרחית-פמיניסטית לא רק שלא מצאתי את עצמי בשורות המאמר של ורד מדר, דומה שהמזרחית-פמיניסטית שלי באה ממקום שונה ואחר לגמרי ואני מבקשת להביא את ההגדרה שלי על מזרחיות .

מקריאת מאמרה של ורד נוצר הרושם שהמזרחיות היא "גנטית" במהותה,כלומר אם נולדת, או את בת למהגרים שהגיעו לישראל מארצות האיסלאם הינך אוטומטית "מזרחית" משל הגנטיות היא זו שמגדירה אותך ואת השקפת עולמך ,ומכאן ניתן להסיק שהפמיניזם המזרחי גם הוא תוצאה בלתי נמנעת בלתי ניתנת לבחירה של גנטיקה וביולוגיה,מה שהופך אותו למהותני.
ועל מנת לתת תוקף להגדרת הזהות האישית שלה כפמיניסטית מזרחית ורד מצטטת את אנדלוזוואה שמדברת על "המפגש בין שני זרמים גנטיים שאינו מוליד מין נחות אלא צאצא כלאיים כזה שנהנה מיכולות השתנות והתאקלמות גבוהה והוא בעל מאגר גנטי עשיר" וכך מן המפגש בין מזרחיות ופמיניזם נולד אותו דבר שאנו קוראות לו פמיניזם מזרחי.
כלומר היא כורכת הן את הפמיניזם והן את המזרחיות כעניין גנטי.

עמדת המוצא שלי שונה לגמרי מכמה טעמים אותם אסביר,אפרט ואנמק.
א. – גנטיות או ביולוגיה או מוצא אתני אינם משהו שבחרנו מתוך בחירה חופשית,בחירה שבהכרה,תוך התעמתות והתעמקות הן בעולמנו הפנימי והן עם העולם החיצוני שמגיב לדיאלוג הפנימי שלנו כשאנו חושפות עצמנו אליו. וכבר אמרה סימון דה בובואר בבואה להגדיר פמיניזם כי "את לא נולדת אישה – את נעשית אישה" ובשפה פשוטה זה שנולדת נקבה עדיין לא הופך אותך לפמיניסטית, (נשים רבות אינן מגדירות עצמן פמיניסטיות ואף מתנגדות נחרצות לאידאולוגיה הפמיניסטית).

ב.- לא היינו נדרשים/ות להשקפת העולם המזרחית ומי יודע אולי לא הייתה נבראת כלל אלמלא התהוותה לראשונה השקפת העולם ה- "ציונית-אשכנזית" או האירופוצנטרית,ועל מנת שהגדרת המזרחיות תובן,ותעמוד באור משלה אני חייבת להאיר ראשית לכל את השקפת העולם ה- "ציונית-אשכנזית"(אירופוצנטרית).

הציונות האשכנזית בראשית דרכה נוצרה באירופה , ונועדה לפתור את בעיית האנטישמיות והרדיפות מהן סבלו יהודי מרכז אירופה. (אין מחלוקת על כך שיהדות מרכז אירופה הייתה תחת איום קיומי-השרדותי ששיאו היה במלחמת העולם השנייה).אולם הציונות האשכנזית עברה תהפוכות רבות והיום ניתן למצוא ציונים-אשכנזים רבים גם בקרב יהודים שמוצאם האתני לאו דווקא ממרכז אירופה מן הטעם הפשוט שהם אימצו לעצמם את השקפת העולם ,את האידאולוגיה הציונית האשכנזית.וכך על פי אותו קו מחשבה, מי שמזדהה עם האידאולוגיה והמאבק המזרחי מי שמאמין בהשתלבות ישראל במרחב המזרחי ורוצה להיות חלק ממנו על כל המשתמע מכך (מכאן נובעת התביעה לצדק חברתי,וחופש תרבותי) הוא מזרחי.
שכן הציונות האשכנזית במהותה נוקטת עמדת נבדל , בבחינת הם שם ואנחנו כאן, כמו האשלייה או השאיפה להפוך את ישראל ל- "שוויץ של המזרח התיכון", החלום שישראל תהיה מעין אואזיס אירופאי בליבו של הלבנט (האירופאי הנאור אל מול הלבנטיני הפרימיטיבי ).
זהו הבסיס של הגישה הציונית אשכנזית אירופוצנטרית.

מי שאוחז בגישה הזו מזמן לעצמו צרות קיומיות במרחב הגיאו – פוליטי – תרבותי שבחר לחיות בו.
ומבחינת המרחב הגיאו – פוליטי נראה כל הזמן כקוץ תקוע בגרון, נטע זר שננטע באדמה לא לו, לא טבעי לנוף ואף הורס ומחבל בו ועל כן חייבים לעקור אותו (כמו יבלית).

תל -אביב כמשל על ציונות אשכנזית.

תל אביב היא העיר היחידה באגן הים התיכון שנבנתה עם הגב לים,אדריכליה ומתכנניה שבאו ממרכז אירופה והתכחשו למרחב הגיאוגראפי-תרבותי שאליו הגיעו בנו אותה כאילו הייתה עיר אירופאית שהאקלים שלה אירופאי. ואלמלא הייתה הבדיחה עלינו אין ספק שהיינו צוחקים כל הדרך לים. מה גם שאנו נאלצים לחיות עם השלכותיה של הבדיחה תוך שאנו נדרשים להשתמש בטכנולוגיות שעולות לנו בממון רב על מנת לחיות בה בסבירות נסבלת תוך הרס המרקם האקולוגי שפוגע בנו פיסית.
לוא מלכתחילה הייתה ה-"ציונות האשכנזית" מקבלת את היותה חלק ממרחב גיאו-תרבותי מזרח תיכוני וים תיכוני היא הייתה מתכננת את תל-אביב כך שתתאים עצמה לאקלים הטבעי ותדע לנצל אותו לתועלתה (כפי שעושה הארכיטקטורה הים-תיכונית) או להשתמש בו בתבונה.

אולם מי שתכנן את העיר (העיר כמשל) ביקש אפריורי לחקות מקום אחר ,מקום אירופאי ולא הניח לעובדות הגיאוגראפיות והאקלימיות להפריע לחזונו , ועל פי אותו הגיון גם בנה את יחסיו עם המרחב התרבותי והפוליטי , עבורו המרחב הזה או לא קיים(כלומר התכחשות מוחלטת) או שהוא מיזער אותו עד כדי מגע מינימלי הכרחי בשעה שהמציאות שבה וטפחה על פניו כאותו מורה מחמיר וקפדן שחוזר ונוזף בתלמידו הממאן ללמוד שאחד ועוד אחד הם שניים ולא שלוש.

וכל זה אינו תוצאה של גנטיקה אלא פרי של השקפת עולם ,של בחירה חופשית ומודעת עם לא מעט שקלא וטריא למרות שהדיון הוא פנימי יש הרבה דילמות ליישב והפתרון לרוב קטגורי משמע אם אתה בקונפליקט ורוצה ליישב אותו ביינך לביינך יש לך רק שתי אפשרויות, שתי קטגוריות לבחור בהן או שחור או לבן יש מעט אפור בשוליים .
חשיבה קטגורית איננה עניין גנטי.
משום שלחשיבה האנושית אין גזע, את אותה תבנית חשיבה קטגורית אפשר למצוא אצל יחידים, בכל מקום בעולם ואצל קהילות וקולקטיבים שונים בכל מקום בעולם.

לעומת זאת ההשקפה המזרחית טוענת להתמזגות עם המקום שאתה חי בו, התמזגות פיסית,מנטלית, וריגשית-נפשית.
התמזגות אין פירושה איבוד הייחודיות (שזהו הפחד הגדול של היהדות שאימצה לשם הישרדותה בגלות את העיקרון של "עם לבדד ישכון")ההתמזגות פירושה לדעת לחיות ב "הרמוניה של ניגודים",לפתח אופי וזהות משלך מחד ,אולם מאידך עליך גם ללמוד להיות חלק מהנוף שאתה חי בו.

אם תשימו קרחון ענק ממדים בלב הסהרה סופו של הקרחון להימס.
תגידו – אז הוא יהפוך לאגם
אומר לכם – מה רע באגם?
תשיבו לי – אבל רצינו קרחון.
אענה לכם – אם אתם מתעקשים על קרחון אז מוטב שתשימו אותו בקוטב הצפוני זה האקלים שמתאים לקרחונים אולם אם אתם מתעקשים על קרחון בלב הסהרה אתם צריכים לקבל את העובדה שברבות הימים הוא ימס ויהפוך לאגם (הוא ישתנה חיצונית אבל במהותו ישאר אותו דבר – מים).אז אם אינכם מתעקשים על קרחון ומקבלים שלבסוף יהפוך לאגם ממה נפשכם?

ועתה משהסכנתם לרעיון האגם אולי תשבו ותתכננו אותו ככה שתוכלו להפיק ממנו תועלת ואף לבנות את חייכם סביבו , זה דורש הכרות עמוקה עם הטבע האקלימי של האזור ועל פי זה תבנו אורח חיים שישרת אתכם ויפעל לטובתכם.

אם האקלים הטבעי של המרחב הוא כזה שבקיץ משעות הצהריים ועד לשעות הערב החום בלתי נסבל אל תתעקשו להסתובב בשמש הקופחת אתם עלולים לחטוף מכת שמש ,מיצאו מקום מוצל וצאו בשעות הערב או בנו לכם מקומות נעימים ומוצלים שיגנו עליכם על עצם קיומכם הפיסי, קודם כל . מה תהייה האסתטיקה של המקום ,איזו צמחייה תנטעו איך תבנו את המערכת הקהילתית שלכם סביב אותו אגם שיצרתם זה נתון לבחירתכם וליצירתיותכם וזה גם מה שייחד אתכם מקהילות אחרות במרחב שחיות סביב אותו אגם.
זוהי תמציתה של המזרחיות על דרך המשל כשהיא טוענת להתמזגות עם המרחב הגיאו-תרבותי-פוליטי וגם היא איננה נצרכת לגנטיקה לשם כך , נהפוך הוא לגנטיקה אין דבר וחצי דבר עם השקפת עולם זו (אינך צריך להיות הודי על מנת להיות בודהיסט) שכן גם היא פרי של חשיבה עמוקה, של שקלא טריא ודילמות אולם דרך ההתמודדות עימן והפיתרונות המוצעים הם שונים לחלוטין מן הפתרונות שמציעה הציונות האשכנזית וכך גם צורת חשיבה מזרחית אפשר שיזדהו איתה ויחיו אותה יחידים וקהילות במקומות שונים בעולם.

לא הגנים, ולא המוצא האתני הם שקובעים את השקפת עולמך, אלא האישיות והאופי שלך וכמובן שגם ההיסטוריה הפרטית שלך שבונים את זהותך ,יש משהו מן הזיקה הגנטית אבל זה לא המרכיב העיקרי ,זהו נתח קטן מהשלם והשלם לעולם גדול מסך חלקיו.זהו מרכיב בעל חשיבות בהגדרת הזהות הוא חשוב ועל כן דורש התייחסות אולם הוא איננו העיקר.מי שנותן לגנים,לביולוגיה,ולמוצא האתני להכתיב לו את השקפת עולמו כובל עצמו באזיקים בתוך עולם דיטרמיניסטי שמקבע אותו בתוך נישה מנטלית,מעמדית,וגם אם יחשוב או ירצה, לעולם לא יעז לפרוץ אותה.ותמיד יקנא,או ישנא את אלה שהוא סבור שאיתרע מזלם והם נולדו עם הגנים "הנכונים".או ה-"המוצא האתני"הנכון,או המעמד הכלכלי"הנכון"ויחיה בתוך סתירה ושנאה פנימית.

ההבנה שהחלק הגנטי (או המוצא האתני) הוא מרכיב,מפנה מקום להתבוננות בשאר המרכיבים ועוזרת לנו לעשות את החיבור בינהם זוהי מלאכת מחשבת עדינה (מעשה המרכבה בקבלה היהודית) והיא נחוצה לנו על מנת ליצור שלמות (לא מושלמות) קודם כל פנימית מפני שתחושת השלמות הפנימית נותנת לנו את תחושת הערך העצמי שעוזרת לנו להתמודד עם המציאות החיצונית על כל גווניה ואתגריה.

ולבסוף, אינני רוצה להתהדר בנוצות לא לי ועל כן אומר רק שאת השקפת העולם המזרחית שלי אני שואבת מהוגה הדעות,הפילוסוף,הסופר והמחזאי אלבר קאמי ,ומציעה לכל מי שרוצה להרחיב ידיעותיו בהשקפת עולם זו להעמיק בחקר הגותו.

לירדנה אלון.
מי הוא ישראלי?
מי שהוא אזרח המקום ואינו זקוק לתיאורי משנה.
ברגע האדם מתחיל להסביר שהוא ישראלי אבל חרדי, שהוא ישראלי אבל ערבי, שהוא ישראלי אבל אשכנזי וכו' וכו', הוא חדל, בעיני להיות ישראלי.
הגיעה שהשעה שיובל, כי ישראליות היא זהות שלמה שאינה זקוקה לפירוק לגורמים.

היות ושמעתי את הניתוח הזה שאת מעלה על תל אביב לפחות עשרים פעמים – יש עליו אפילו שיר – הריני להעלות על הכתב את הסיפור הזה עצמו, מנקודת ראות של המשפחה שלי, שהיתה באיזור באותו זמן.

תל אביב קמה כשליהודים ביפו נמאס לעבור דירה כל שנה. החוק העותומני נתן זכאות של דיור מוגן למי ששוכר דירה יותר משנה, ולכן המוחלשים בחברה העותומנית לא קיבלו חוזים של יותר מ 11 חודשים ו 29 יום. היהודים היו חלק מהם. היות ובדיוק התחילה התעוררות ציונית שכזו, הם התארגנו ויצאו לבנות להם עיר. היה מישהו שהגיע מאירופה כדי לדחוף בניה של עיר עברית, והיה את אהרן שלוש.

שלוש קנה קרקעות, שלוש שיחד פקידים עותומניים, ושלוש נתקל בחוצבים ערבים, שהחליטו, מסיבות השמורות איתם, שהם לא יחצבו אבנים לתועבה הזו, הקרחון באמצע הסהרה, הזבל של אירופה (ביטויי של אופיר ואזולאי), וכן הלאה.

הלך שלוש, ויזם את ההקמה של בית חרושת ללבנים. הרעיון שלו היה מבריק: הוא יבנה כאן בארץ, בשיטות של בלוקים, כמו באירופה. וחוצבי האבנים לא יעצרו אותו.

וכך יצא, שתל אביב נבנתה על ידי לבנים, בלוקים. הזיפזיף הראשון היו צדפי ים, וכך אפשר עד היום לראות בבלוקים של הבתים בתחילת רחוב הרצל, למשל, צדפים קטנים. בבית וייס, למשל. זה האיש שבא מאירופה, ודחף לבניה של העיר.

כך שהארכיטקטורה של תל אביב הוגדרה על ידי שני גורמים. הראשון הוא הקבוצה שיזמה אותה, והם ספרדים, ולפניהם תימנים, שהקימו שם את השכונות הראשונות. הציונות האשכנזית, כמו שאת קוראת לה בלעג מסוים, היתה באותו זמן תנועה פריפריאלית. הם ישבו בכל מיני סג'רות.

הגורם השני, הוא טכנולוגיה. לבנות בבלוקים, זה לא כמו לבנות באבן. הבלוקים הללו יוצרו כמעט במקום, והזיפזיף והחול הגיעו מחוף הים. לכן, לבנות בתים קרוב לים היה זול יותר מאשר לבנות אותם רחוק מהים. ולכן, העיר התפתחה כאוסף של שכונות שהיו ליד הים, והחיבורים ביניהם – הרחובות הראשיים – היו במקביל לים גם הם.

הסבא של אמי היה מי שהקים עבור אהרן שלוש את בית החרושת לבלוקים. אין לי מושג אם הסיפורים האלו נכונים, כולם או מקצתם (על החוק העותומני בדקתי, הוא היה קרוי "מחרום"). אבל עד היום הבלוקים הללו מחזיקים, בבית וייס, רח' הרצל 1, למשל, והם מלאים בצדפים קטנטנים.

כך שאני חושב שהדוגמה הספציפית הזו, היא דוגמה שגויה. תל אביב והארכיטקטורה שלה מסמנים מצב שבו קבוצה ספרדית (בעצם מזרחית, כי שלוש היו אלג'יראים ובגדדים) בחרה להקים לעצמה שכונה עירונית, כדרך הספציפית שלה בציונות, ובניגוד לציונים האשכנזים, שהלכו על עבודת אדמה.

מה יהיה? נראה לי שהפעם לא נצליח לפתח פה קטטה רצינית אפילו אם נתאמץ מאוד… הדברים שאתה כותב פשוט מוצאים חן בעיניי יותר מדי… אין בך מספיק "אנטי" ומספיק "להכעיס" אתה מוכרח לעבוד על זה… 😉

האמת נראה לי שעליתי על הבעיה. נראה לי שהבעיה נעוצה בכך שעצם ההגדרה "זהות יהודית" נתפסת אצלך כמשהו שקשור בעיקר לזהות דתית-תרבותית ואילו אצלי היא נתפסת כמשהו שקשור יותר בתפיסת הזהות הלאומית וההזדהות עם הנרטיב ההיסטורי ועם הקולקטיב האנושי שנחשב חלק ממנה…זה לא שאני מזלזל חלילה בתפקיד של התרבות כאלמנט שמעניק ומשמר "זהות אתנית לאומית" אבל כמו שאמרתי התרבות היא לא המרכיב היחידי שמרכיב את הזהות הלאומית – אחרת אנו בבעיה…

היום, למשל, שמעתי ברדיו שיר שלדעתי משקף באופן מלא את "התרבות העיברית" של ימינו – בכל אספקט ואספקט שלו (מילים, לחן, עיבוד). בשיר משתקפת התפישה ה"אידיאולוגית" של העברי הממוצא היום, ונסה לראות כמה סגנונות מוסיקליים אתה מסוגל לזהות לפי ארץ-מוצא, מתוך שלל הסגנונות שמשפיעים על הלחן ועל העיבוד המוסיקלי שלו:

http://www.youtube.com/watch?v=zr4dumQEZ3o

לפני שירדנה תקפוץ ותגיד שאני "דכאני" הרשה לי להבהיר: אין לי שום דבר נגד השיר – להיפך, השילוב המוסיקלי המוטרף הזה מקסים בעיניי, ואף משקף את ה"מיקס" הנפלא שנוצר בתרבות הישראלית. הבעיה היחידה היא שלא ניתן לקשור אותו עם שום "זהות" אתנית/לאומית ממשית…

מעבר לכך, קשה מאוד יהיה ליצר "זהות" לפי "תרבות" שכן במאתיים השנים האחרונות, לפחות, התרבות בארץ ובעולם משלימה "מהפך" מלא ומחליפה את אופיה באופן מוחלט בערך כל 40 שנה. דמיין לך ארז שיש לך מכונת זמן, ונסה לדמיין את הפערים התרבותיים שבין ה"אתרים" בהם אתה יכול "לנחות" בתוך הרצף הכרונולוגי הבא: שנת 2009, שנת 1969, שנת 1929, שנת 1889, שנת 1849,וכו'… הנה, תתחיל משנת 1969:

http://he.wikipedia.org/wiki/1969

נו, אתה מבין? – לפי השיטה הזו נאלץ להכריז על עצמנו כעל "עם חדש" כל 40 שנה… 😉

לאור הדברים הללו אני מציע לדבוק בהגדרה הישנה "יהודים" ולהניח שאנחנו רק שלב אבולוציוני מקומי של תופעה ארוכה ובעלת כושר המשכיות רציני יותר… וחוץ-מזה, אם בגן ה"עברי-ישראלי" שרת "בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה", ובחנוכה גם "באנו חושך לגרש", ובפסח גם "מילאו כיסי באגוזים", ובל"ג בעומר שרת "הוא (בר-כוכבא) היה גיבור"; ואם ביום השואה התאבלת (לא "חגגת" כמובן, ועם כולם הסליחה) על גורל בני "עמך", אז בעצם, מה הופך אותך ל"חיה אחרת" ומקשה עליך לכנות את עצמך "יהודי-עיברי-ישראלי" כמוני?

בחייך, יוני, תתאמץ קצת (או שאאלץ לשלוח בעיקבותיך את גדודי האיקויזטורים שלי כדי שיכניסו אותך לדיכאון;-))! תהיה (אפילו עוד-יותר) נחמד!:-)

התשובה בגוף הלינק… לא צריך ללחוץ אפילו 🙂
(אלא אם יש פה איזה תרגיל מתוחכם שהכנת…)

ובקשר אלי, אחרי שהכרזת על הזהות העברית-ישראלית שלי כ"בעייה", "עריקות" ו"סוג חדשני של התבוללות", ברור לי (וגם חבל לי) שאתה (וגם רבים אחרים) רואים את העניין באופן שלילי ומתקשים להתמודד עם ה"הומו-היבריוס" כשלב שונה מהאבולוציה היהודית (ואם מישהו יגדיר את זה כ"היפרדות" אתה עוד תחטוף התקף לב…)
אתה נלחם בחירוף נפש (וגם קצת במיסיונריות) כדי להחזיר אותי "הביתה" כביכול ולהראות לי את "טעותי הגדולה". אבל מה לעשות, אני כבר נמצא בבית – הבית שלי. כיוון שאתה מתעקש, אכתוב לך תשובה ארוכה קצת יותר בימים הקרובים, וזאת למרות שאפשר למצוא הסבר מפורט ואת התשובות שלי לשאלותיך בדברים שכבר כתבתי.

לעניין התמונה: ה"תרגיל" לא טמון דווקא בקושי לזהות את העיר (אתן אפילו עוד רמז: לירדנה יש קשר משפחתי לעיר זו, כמדומני), אלא בקושי לזהות בה את אותה "הרמוניה קסומה עם הטבע" שאמורה (רק לפי המיתוס, כמובן) להבדיל את ערי ה"ילידים" במזה"ת מערים "אשכנזיות-אירופוצנטריות" כמו תל-אביב למשל… 😉

בעניין התשובה שלך לדברי, אכן נראה שאתה מתאמץ ועובד על עצמך… אולי בסוף בכל-זאת תפרוץ פה איזה קטטה… בעצם, מה "קטטה"? – מלחמה בין "עמים"!;-)

אבל אם כבר צריך לנהל מלחמה על הארץ הזו, בין היהודים לבין הכנענים-פלשתינים-עפירו ששוב השתלטו עליה, מן הראוי שניתן פה קוים לדמותם של אותם "עפירו-עברים" כי למען האמת יש לי, כיהודי, קושי לזהות אותם בשדה הקרב ולהבדיל בין עמית לטורף… הנה לך אתגר: אנה הגדר לי את אותם מאפיינים תרבותיים כה חזקים ומובהקים שהופכים את העיברי למה שהוא, ומבדילים אותו מן היהודי העיברי… מה כתוב בתנ"ך העברי שלך, יוני? איזה חגים ומנהגים ומיני מלבושים (ציצית, טלית, כיפה וכיו"ב) מופיעים אצלך ב"שולחן ערוך" העברי? מה הם המאכלים המסורתיים שאתה מצווה לאכול בחגיך (או שסתם אתם העברים נוהגים לאכול), ומה בשום פנים ואופן אסור לך, כעברי, לאכול? מהם הטקסים המסורתיים שאתם העברים נוהגים לערוך במהלך חייכם?… בקיצור, שוב, מהי אותה "תרבות עברית ישראלית" ומהי אותה "זהות עברית ישראלית" שאתה יוצא פה להגנתן במיסיונריות כה להוטה, ובשם איזה "עם" אתה תובע את "זכות ההגדרה העצמית" והריבונות על הארץ?

אולי, במילים אחרות: "מיהו עיברי"?!?

(רק תשתדל להביא דוגמאות באופן חיובי, ולא לא על פי הגישה הלעומתית של רטוש, שקבע כי "עיברי" הוא בעיקר "לא יהודי" וזהו… זה לא ממש מחזיק מים)

בסך-הכל הגדרתי את מה שנראה בעיני זהות ישראלית באמצעות שלילת כל מיני ספיחים.
אזרחות היא עניין אחר ואינני קובע בה דבר.
מסתבר, שאפילו רוסי פרבוסלבי יכול להיות אזרח ישראל, אם כי לא ייחשב ישראלי בעיני.

מאחר והוזכר פה חוב"ב אז בדרכו אנהג אפנה אותך לציטוט [מהזיכרון] של פרגינט בתרגום לאה גולדברג
הבצל [הישראלי שלך…] ככל שתקלף ממנו את שכבותיו [כל הנספחים הזהויות,האבל..] תראה שכלום בידיך ודמעות בעיניך.

אז מה אתה אומר?
שאם אני ישראלי, אני כלום?
אבל היצלת אותי, לפחות אני דמעות!

וצ"ל אלא ןלא לא בראשית ההודעה.

ומה שאני רציתי לרמוז זה שאני יודע. ומי שנכנס ללינק גם יכול לראות את המילה "ביירות" בכותרת. זו בכוונה אמורה הייתה להיות "חידה" קלה לפיצוח. השאלה היא האם הפואנטה שמאחוריה הובנה על-ידי שלל הקוראים וגם הקוראות… 😉

משפרת טעמו של הסולייה המוגשת כסטייק

לדעתי דווקא כן נצליח לפתח פה קטטה מפוארת. אני מרגיש שאנחנו נכנסים למעין מעגל או לפינג פונג בו אני נאלץ לחזור שוב ושוב על מה שכבר כתבתי, ומכיוון שאתה לא מסוגל לסבול, להתמודד או לקבל את ה"פיצול" הקטן הזה מהאבולוציה ומהמסורת היהודית (מהר! עודד, הגן בגופך על הקרע הקטן הזה לפני שייצא לגמרי משליטה, היהדות תברח לנו מהידיים והעולם יתפוצץ…) אז אתה מנסה כל פעם להקשות עלי מחדש, וחוזר על אותם הדברים (בשינוי אדרת). נראה לי שמבחינתך אנחנו יכולים להתפלפל הלוך וחזור עד סוף הדורות – או עד ש"סוף סוף" אבחין בטעותי הנוראית ו"אראה את האור". הכול טוב ויפה, אלא שאינני יכול לעשות זאת לנצח, במיוחד שאני נאלץ לחזור שוב ושוב על מה שכבר כתבתי.

בניגוד לך, אינני מסיונר. שים לב שאני בשום אופן לא מנסה למשוך אותך לבוא ל"צד" שלי או להפוך לעברי. להיפך – אני דווקא תומך בריבוי "דרכונים תרבותיים". אני אמנם חושב שאתה גם יהודי-ישראלי וגם עברי-ישראלי, אבל אינני יכול להיות בטוח, כי אני, לעומתך, לא חושב שיש לי זכות לקבוע ולהגיד לך מי אתה. ראשית, כי אינני מכיר אותך, ושנית, מי אני בכלל שאדחוף את האף ואחליט בשבילך מהי זהותך? (וזאת למרות שאתה יוצא מגדרך כדי להגיד לי מי אני ו"להוכיח" לי מה אני באמת. קצת פטרוני הייתי אומר – אבל אין חדש תחת השמש). ושוב, אנחנו טוחנים מים, הרי כבר כתבתי שאני כן יהודי בעיקר כי אחרים (גם חברים וגם שונאים) מגדירים אותי כך (ואולי גם מהבחינה הגנטית). לעומת זאת, לא קיימת בי זהות תרבותית יהודית. זוהי עובדה ולא דעה, ולכן, גם אם אתה נלחם בחירוף נפש לשנות את דעתי, עדיין לא תוכל לשנות את העובדה הזאת, ולא משנה גם אם תכתוב אלף תגובות שנונות. ושוב, עליך להפריד את ההיגיון מהרגש בנושא הזה. אני מבין שאתה מסורתי ושהנושא הזה כואב לך מאוד. אתה פשוט לא מסוגל לקבל את זה שאני מגדיר את עצמי כהומו-היברוס הראשון (!) ושזה יותר מסתם שלב אבולוציוני "רגיל" של היהדות. סיבותיך עמך ואני מבין אותך, אבל אינני יכול לשנות את העובדות רק בגלל שאתה מאוד (מאוד מאוד) רוצה שאני אחזור לחיקה של אמא "יהודית" ושאתה תחזור לטמון את ראשך בחול כאילו אין זהות תרבותית עברית חדשה הייחודית למדינת ישראל. אתה רוצה שכולנו נחזור לחיות ביחד באושר, עושר, יושר וכושר – כאילו לא קרה כלום.

שאלת אותי מהי התרבות העברית-ישראלית בכלל, וזאת למרות שבעצמך כבר הודית שהיא אכן קיימת – וכתבת גם שהיא קטנטנה ואורירית ליד הזהות היהודית. אז זה נכון! כמובן שהיא צעירה ולא עשירה כמו התרבות היהודית הנפלאה והמרתקת, אבל במקרה שלי – זה מה יש. כבר כתבתי במאמר שלהגדיר אותי כישראלי זה נכון מבחינת הדרכון, אבל מעבר לאזרחות הישראלית המשותפת לכולנו, יש לי גם זהות תרבותית עברית המבוססת על "ספרים בעברית, מוזיקה ישראלית, אמנות לסוגיה הרבים, מגוון של בידור, וגם עיצוב, אדריכלות, טלויזיה, עיתונות, אוכל, צבא, ספורט, ושאר סוגי פולקלור ותרבות היחודיים לחיי היום יום במדינת ישראל ולשפה העברית במאה ומשהו השנים האחרונות (וכמובן, יש גם חשיבות מרובה לתרבות הפופולרית על סוגיה השונים)". הזהות העברית-ישראלית היא פאזל מורכב ומיוחד ואפילו השיר של שלומי שבת שקישרת אליו הוא גרגר קטנטן מאוד בתוכו (למרות שאני מעדיף את הגרסה בלי סבלימינל והצל). כבר כתבתי את כל זה קודם, ככה שאינני מבין מדוע אתה מתעקש שאחזור על כך שוב ושוב. עכשיו, אם לך, עודד, יש בנוסף לכך גם זהות יהודית, ולכן גם מנהגים, מסורות, כללים, חגים, מאפיינים וטקסים נוספים – אשריך!

גם נושא "הזהות רק לפי תרבות" שהעלית נשמע לי מוזר. מה, אם התרבות השבדית מלפני 40 שנה היא לא אותה תרבות שבדית של היום אז השבדים של היום צריכים לטעון שהם כבר לא שבדים ולהכריז על עצמם כעם חדש? לא הבנתי את ההגיון שלך. גם אם התרבות השתנתה (והיא תמיד משתנה), הם עדיין שבדים. וגם אם התרבות היהודית משתנה כל הזמן – יהודים של היום הם עדיין יהודים. אמנם יהודי אמריקאי כיום זה לא בדיוק כמו יהודי בישראל וגם לא כמו בדיוק כמו יהודי בעירק של לפני מאה שנה – אבל הם עדיין כולם יהודים. ועכשיו תקשה ותטען שלכן גם אני יהודי – ובכן, אם הייתי גדל עם תרבות יהודית או עם יהדות, או אם היו לי מנהגים, מסורות, כללים, חגים, מאפיינים וטקסים משמרי זהות יהודית כלשהם כמו לך או לשלושת החבר'ה שהזכרתי, אז כן, באמת הייתי מגדיר עצמי כיהודי מבחינת הזהות התרבותית. גם אם שרתי שירי חגים כשהייתי בגן – זה עדיין זניח ולא גורם לי להגדיר את עצמי כיהודי מבחינה תרבותית. בתכלס, אתה יכול אם כך גם לטעון שאני בכלל אמריקאי-ישראלי, כי שרתי בנוסף גם שירים אמריקאים רבים, האזנתי לתקליטים, קראתי הרבה ספרים אמריקאים וראיתי המון סרטים ותוכניות טלויזיה אמריקאיות. אני גם מעורה בתרבות האמריקאית עוד הרבה יותר מבתרבות יהודית. אז מה? אתה באמת חושב שאני אמריקאי? גם אם יחברו אותי בסגנון התפוז המכני לאלף שעות רצופות של בייסבול – עדיין לא אהיה אמריקאי. וגם אם אגור 40 שנה בארצות הברית – עדיין אהיה עברי-ישראלי המתגורר באמריקה ולא אמריקאי אמיתי, כי אמריקה, מה לעשות, היא לא נוף ילדותי, אלא רק מדינת ישראל והתרבות העברית. כל שאר התרבויות (האמריקאית, האנגלית, הסינית או היהודית למשל) הן מעניינות ומרתקות אותי מאוד ואני שמח תמיד ללמוד עליהן כמה שיותר ולחוות אותן, אבל הן לא טבועות בי מספיק בשביל שאוכל להגדיר את עצמי לפיהן.

עכשיו, אני רואה שאתה אוהב לתת לכולם "אתגרים", אז הנה אתגר תיאורטי גם בשבילך. נניח ששני מתנדבים לשעבר (שבדית ונורבגי) הכירו בישראל והתחתנו. הם מעולם לא אהבו את ארצותיהם ומשפחתם, וכשהצליחו סוף סוף לקבל אזרחות ישראלית, הם החליטו לוותר על אזרחויותיהם המקוריות. לאחר כמה שנים נולד להם בן והם החליטו לקרוא לו ששון. הם מעולם לא דיברו איתו בשבדית או בנורבגית, אלא רק בעברית. הם גם לא סיפרו לו על ארצותיהם אלא רק על ישראל האהובה עליהם כל כך. ששון החמוד לא היה בשבדיה או בנורבגיה מעולם, אינו דובר את השפות ואין לו בהן שום בני משפחה. הוא נולד וגדל בארץ והתעצב כ"צבר" עברי-ישראלי אמיתי לכל דבר, ובעצם רוב הילדים מעולם לא ידעו שאיננו יהודי למרות שבביתו לא חגגו את חגי היהודים (כי הוריו לא יהודים). ששון למד בבית הספר בישראל, טייל בארץ, שירת בצבא, עשה מילואים, וגדל כאזרח וכעברי-ישראלי עם "ספרים בעברית, מוזיקה ישראלית, אמנות לסוגיה הרבים, מגוון של בידור, וגם עיצוב, אדריכלות, טלויזיה, עיתונות, אוכל, צבא, ספורט, ושאר סוגי פולקלור ותרבות היחודיים לחיי היום יום במדינת ישראל ולשפה העברית במאה ומשהו השנים האחרונות (וכמובן, יש גם חשיבות מרובה לתרבות הפופולרית על סוגיה השונים)".

עכשיו, עודד – מהי לדעתך זהותו התרבותית של ששון? האם הוא דרוזי-ישראלי? ערבי-ישראלי? האם הוא יהודי-ישראלי? שבדי-ישראלי? עברי-ישראלי? נורבגי-ישראלי? או אולי צרפתי בכלל?

תיאורטי ככל שיהיה – זה מראה שאפשר להיות עברי ולגדול לתוך התרבות העברית גם מבלי להיות יהודי או בעל זהות יהודית. יש פה זהות תרבותית חדשה שאמנם צמחה מהאבולוציה היהודית ובדרך כלל היא אמנם גם מחוברת ליהדות, אבל בכל זאת, היא יכולה גם בלעדיה. כמובן, רוב תושבי המדינה הם גם יהודים-ישראלים וגם עברים-ישראלים (כמוך?) וזה בהחלט מצויין מבחינתי. אבל כפי שטענתי, יש פה זהות שאכן צמחה מתוך היהדות ולרוב גם קשורה אליה, אבל לאט לאט, היא גדלה והתפתחה למשהו שלא תלוי ביהדות באופן מוחלט, ולאט לאט היא גם מצליחה לעמוד על רגליה ללא עזרת ההורים. אני דווקא אוהב מאוד את זהותי העברית-ישראלית ולא הייתי רוצה שהיא תיעלם. אותך עודד, הנושא הזה מפחיד פחד מוות. אינך מסוגל להתמודד עם העובדה שהזהות העברית הופכת לאיטה לעצמאית ולבלתי תלויה בזהות היהודית, אז אתה מעדיף לחיות בהכחשה.

כפי שכבר חזרתי וכתבתי, זהות לאומית תרבותית חדשה היא ה"מחיר" (חיובי לדעתי) של הקמת מדינת כור היתוך חדשה, אשר קשורה גם למקום בו היהודים אינם מיעוט כפי שהיו במשך דורות רבים (וזה חשוב!). ושוב, גם אם תוכל לאתר באופן מדויק, למשל, את שורשיו של שחור-אמריקאי כלשהו מהארלם ותגיד לו שאבות אבותיו ההיסטורים הם ליברים אשר חלמו שצאצאיהם יהיו ליברים לנצח – זה עדיין לא יהפוך אותו לליברי אמיתי גם אם ירצה. הוא אמריקאי כי הוא גדל לתוך זהות תרבותית אמריקאית (או אם תרצה – לתוך הזהות התרבותית האפרו-האמריקאית הייחודית ומרתקת בפני עצמה). גם אם יבוא אליו בחור בשם "עודד ליברי" ויגיד לו כמה שזה נורא שהוא בוגד במסורת ובקורבן של אבותיו הליברים – זה עדיין לא יעשה אותו לליברי אמיתי. ובחזרה אלינו – חשוב לך מאוד ש"אחזור" להיות יהודי (אבל לפחות מבחינת הזהות התרבותית – מעולם לא הייתי). מבחינתך הפיצול הזה הוא אסון וזה פשוט מטריף אותך, אבל מה לעשות, אינני יכול להפוך להיות יהודי מבחינת הזהות התרבותית בדיוק כפי שאינני יכול להפוך לגרמני מבחינת הזהות התרבותית. אני יכול ללמוד גרמנית, לעבור לגור שם ואפילו לקבל אזרחות, אבל בפנים תמיד אשאר עברי-ישראלי. ושוב, אם זה מטריף אותך, אז מה לעשות, עודד – יש לך בעייה…

בכל מקרה, כתבתי המון. הרבה יותר מדי, למרות שהכל כבר נאמר במאמר. אני מבין שבקרוב תכין לי תגובה מאתגרת אשר "סוף סוף" תוכיח אותי "אחת ולתמיד". חבל. בינתיים הולכים בני ישראל ומתערבבים, ובדורות הבאים יהיו יותר ויותר "הומו-היברוסים" ברחובות ישראל והם יהיו קשורים לתרבות העברית המקומית הרבה יותר מלתרבות היהודית ההיסטורית. גם אם תגיב אותי לדעת עד שאודה בכל מה שתרצה רק בשביל שתעזוב אותי, עדיין לא תוכל לעצור את זה, במיוחד אם תמשיך להתווכח איתי כאן לנצח. בכל מקרה, אינני מאחל לך בהצלחה, כי אני קורא (כרגיל) לאזרחי העולם דווקא להגן על הזהות העברית-ישראלית מהכחדה. ועוד דבר קטן, חבל שאיש מהמגיבים (הרבים לשמחתי) לא התייחס למה שכתבתי במאמר על חשיבותה העצומה של הזהות העברית-ישראלית גם מהבחינה הפוליטית. אני חוזר ואומר שזהות לאומית תרבותית חדשה לחלוטין שומטת קצת את הקרקע מתחת לרגליהם של אין ספור המתווכחים על "מי היה פה קודם" ולמי יש (או אין) זכות היסטורית להיות פה. עם כל הכבוד לזכויות היסטוריות (ויש הרבה כבוד), צריך לכבד גם את הזכויות של ההווה – הקשורות במיוחד לזהות התרבותית המיוחדת שנוצרה וקיימת רק במקום הזה.

ולסיום סיומת, אתה רוצה שאסכים איתך – זה לא יקרה. אני, לעומתך, לא מבקש שתסכים איתי. אסתפק בכך שנסכים שאיננו מסכימים ואז נוכל לסיים סוף סוף את ויכוחינו העקר כידידים ואולי לחזור לחיי היום יום ולדברים אחרים מעבר למשחקי פינג פונג ופילפולים חוזרים ונשנים (את הגנים היהודים חובבי הפילפולים, מה לעשות, יש לשנינו כנראה…) בכל מקרה, דעתי ודעתך נשמעו ונקראו והן גם ימשיכו להישאר פה להנאת(?) תושבי היקום של אלי אשד.

אכן, תרבותית, באמת קשה להפריד בין ההומו-היברוס לתרבות היהודית, ומעטים הם ה"ששונים" היכולים להיות הומו-היברוסים מוחלטים. באופן לא מפתיע, יש בהחלט דברים רבים המשותפים לעבריות וליהדות. ובכל זאת, יש גם שוני אשר מתפתח יותר ויותר עם הזמן ועם התפתחותה של התרבות העברית – בדיוק כפי שפעם התרבות האוסטרלית הייתה תרבות אנגלית ואילו עכשיו היא התפתחה לזהות תרבותית אוסטרלית ייחודית העומדת בנפרד מהאנגלית למרות שעדיין יש להן הרבה מן המשותף, כולל השפה.

ההקשר הפליטי אכן מורכב מאוד ומעולם לא טענתי אחרת (ברוכים הבאים למזרח התיכון…) ובכל מקרה, גם אם ראאד סאלח יתעקש, זהות תרבותית היא חלק מאיתנו (כל אחד לפי תבנית נוף ילדותו) ולכן זה לא דבר שאוכל להעלים או להחליף גם אם ארצה – בדיוק כפי שאמריקאי לא יוכל להחליף לפתע את האמריקאיות שבו ולהפוך למונגולי מן המניין. גם אם התרבות הערבית או האמריקאית או הסינית הן כולם תרבויות עשירות יותר משלי – עדיין, אני מי שאני ויש לי זהות עברית ייחודית שהיא תבנית נוף ילדותי והיא איננה ניתנת להחלפה בלחיצת כפתור, גם אם ארצה. כבר כתבתי שגם אם אגור 40 שנה בארה"ב לא אוכל להפוך לאמריקאי אמיתי – אז עכשיו אתה מציע לי להפוך לערבי אמיתי בלחיצת כפתור? ובכל מקרה, אם סאלח ירצה שאוותר על מי שאני רק בשביל ש"כבודו" יואיל בטובו לעשות איתי שלום – כנראה שהוא לא בדיוק מבין את משמעות המילה שלום. אני, בכל מקרה, כבר אמרתי שאני מעדיף דרכונים תרבותיים על דרכונים וגבולות פיזיים. כנראה שדבריי לא הובנו כהלכה.

אתה אומר שהעברי דומה לכנעני של פעם? אני דווקא חושב שהעסק פשוט הרבה יותר. העברי של היום דומה דווקא לאמריקאי או קנדי או אוסטרלי של היום (רק שהוא קצת פחות מפותח עדיין). גם הם בעלי זהויות תרבותיות חדשות אשר נפרדו לאט לאט מההיסטוריה הארוכה שלהם והפכו לזהות תרבותיות המוגדרות בפני עצמן והקשורות למדינה הספציפית (הומו-אמריקנוס, הומו-קנדוס והומו-אוסטרלוס…)

חשוב להסביר גם שהויתור על זהות תרבותית יהודית כפי שאתה קורא לו זה לא דבר שעשיתי מבחירה, בדיוק כפי שאמריקאי נולד לתוך זהות אמריקאית והוא לא בוחר במודע לוותר על זהות אבותיו הקדמונים. לא ויתרתי על זהות תרבותית יהודית אלא פשוט נולדתי בלעדיה! אם הייתי נולד איתה – לא הייתי יכול לוותר עלייה כל כך מהר. אדם לא יכול למחוק בקלות את מה שטבוע במוחו. אדם שנולד וגדל כספרדי לא יכול להפוך לקוריאני בלחיצת כפתור ואדם שגדל כאוסטרי כל חייו לא יכול למחוק את זה כל כך מהר ולהפוך לצרפתי מלידה. כך גם אני לא יכול להפוך מהבחינת הזהות התרבותית – לא ליהודי (מצטער עודד) וגם לא לערבי (מצטער סמולן וראאד סלאח). אם אתה רוצה ומסוגל להפוך לערבי – שיהיה לך בתיאבון. אני, אגב בכלל לא נגד התרבות הערבית המרתקת ותמיד שמח ללמוד עוד עליה, אבל עדיין – לעולם לא אוכל להיות ערבי מלידה – גם אם ארצה.

עכשיו, אם ה"צד השני" שונא אותי שנאת מוות, זה באמת עצוב מאוד, אבל זה ממש לא אשמתי או אשמת כל מי שנולד פה לתוך הזהות העברית. תרבות היא דבר שצריך לשמר ולא להקריב, ולכן אאבק במי שירצה להעלים את תרבותי העברית-ישראלית בשם "הצדק". ושוב, מי שרוצה להכחיד תרבות בשם השלום, לא מבין את משמעות המילה שלום. יש לזכור גם שרוב הילדים שנולדים כיום בישראל לא תכננו את לידתם מראש במטרה להיות "ציונים נאצים וקולוניאליסטים רעי לב". אם זה מה שחושבים עלי "אינטלקטואלים" בעולם מבלי להכיר אותי ואת התרבות והזהות העברית, אז אולי הם לא כאלה אינטלקטואלים גדולים. ילדי ישראל נולדים לתרבות ולזהות העברית בדיוק כפי שילדים צרפתים נולדים לתוך התרבות הצרפתית. כפי שלצרפתים אסור לוותר או להעלים את תרבותם המרתקת, כך אסור גם להעלים את הזהות התרבותית העברית. לכן, כל אותם ילדים שנולדו בישראל שלא באשמתם, בהחלט לא אמורים לשלם את המחיר, גם אם זה מה שיביא אושר לשונאינו המרובים ולשאר ה"אינטלקטואלים". גם אם הם בטוחים שמדינת ישראל בנוייה על בסיס של חוסר צדק (ואינני רוצה להפוך את הדיון הזה לויכוח פוליטי שכמותו ניתן למצוא בכל רחבי האינטרנט) – עדיין אי אפשר לכפר על חוסר צדק בעזרת חוסר צדק נוסף. כפי שכבר כתבתי, הכחדת התרבות העברית היא חוסר צדק ולא משנה בשמו של איזה צדק "היסטורי" היא נעשית (ולדעתי התרבות העברית תיכחד, כפי שאמרתי, אם יהיה רוב ערבי במדינת ישראל, או אם רוב יהודי דתי יכפה פה מדינת הלכה, או אם מיעוט ערבי ילחץ על הכפתור). מי שקורא לעצמו לוחם צדק ובשם הצדק הזה מוכן להקריב אותי או את התרבות העברית אינו לוחם צדק.

טוב, שוב פעם חזרתי בדיוק על מה שכבר כתבתי במקום ללכת לישון, אז… לילה טוב.

נא לזכור שסוחרי העבדים הגדולים היו ערבים.
מתי מתו יותר אפריקנים?
בתקופת האימפריאליזם או עם קבלת העצמאות?

כנגד אדישותם של ישראלים ערביים כלפי הסמלים המודרניים של יהדות, ניתן להציב תרבות נצחית של יצירות מופת המקובלות על הכול! הרי גם שם חוגגת טרגדיה של קורבן, רק שמה ניטרלי, לכן אינו מחייב ידע או חיבה של מקורות זרים.
מלבד זה, כאשר מגדירים אופן העיסוק התרבותי כעממי, או כמודרני או כעכשוי-אקטואלי, הדבר מאפשר לקהל לבחור בחלקו המתאים לו. (בדומה לבחירה בצפיה או בהקשבה לרדיו, העדפת בלט או ריקודי עם וכו'), אבל אם אין אפשרות בחירה, לא פלא שהכול סובל מאדישות…
כלומר, לא החיסול של דבר מרגש אחד למען אחר- לפי רצונם של בעלי טעם שונה או רקע מנוגד היסטורית – יביא להופעת אחווה ישראלית (הן בין-יהודית הן ערבית-יהודית), אלא ריבוי האופציות שמאפשרות יושר וסיגנון ללא רקע לאומני. ואז, בוודאות ייווצר משהו שאכן יחבר בין ישראלים השונים במידת שורשיהם.
זו בעיה רצינית שעדיין לא הוקמה תרבות לכול נפש בארץ הזו. בכך העתיד.

עם זאת, לא סותר שאין מקום לדרישה המוגזמת של יצורים אדישים מכל הגזעים בארץ, שיספקו להם בידור או ריגוש של ילדותם בלבד, בלי שהם השקיעו בעצמם בהתפתחותם, בלי שטרחו להתבגר … קל להם בלי להתאמץ לשייך עם יהודי כואב ההתעללות ההסטורית לאחווה של קורבנות- לחולי הסבל, כביכול.
ומצד שני, התעלמותנו מחוסר קו משותף בין התרבויות הרת אסון היא, המצב קריטי- אסור להישאר בצל בלי להאיץ את הארץ למעורבות אמתית במסלולים רשמיים ולאו, כדי להביא לחילוניות תרבותית יותר ולהיכנס עם כל היכולת הזו לתוך לבם של העומדים במבחן הזה בקושי ולכן שונאים ומתפרעים…

על שלטים ושמות ש לועזים של בתי עסק- המעידים על סוג של התבטלות.
לגבי היין – הוא מיועד ,גם,ליצוא. לו עברית היתה נכתבת באותיות לטיניות לא היה צורך בשם 'אנגלי'. ברגע שמשתמשים רק באות העברית – המידע שמור רק לבודדים שמחוץ לשטחנו.

נשמע הוגן לחלוטין שכל האוכלוסיות בארץ יכירו בשורשים ויטעמו מחיוניותם לבריאות המשותפת… הבעיה היא שכדי להרגיל את האדם "למאכל" אקזוטי, צריכים לחולל מול עיניו לא פחות מאשר נסים. והדרך לעשות זאת אינה בדיוק דומה לחינוך חובה ולתכניות לימוד שבכפייה. החכמה היא לא למהר לשפוט ודווקא להשתמש בניסיונות העבר – לתת לכל "שבט" בארץ ללא קשר להשפעתו הנוכחית לתרבות היום, להתקרב אל הגלובליות והאוניברסליות של השורשים מתוך רצונו, בשל הדחף הטבעי לשתף אחרים בטעמו שלו ובתענוגות הקטנים של שכונתו… אולי אז, רק אחרי קרבה הדדית אפשרי גם לחייב העמקה בתרבות העתיקה של המולדת כקסם משכר החושים, כתחליף למאגיה שבטית מסוגרת לעולמים.

מוצדק גם הצורך להקים סדנאות של "להקות מאגיה חושית" כאלה מאמנים צעירים בביתי-ספר, בשכונות, כמו שזה היה פעם, ולאו דווקא לצפות שקודם יהפכו לאקדמאים, ואז ישכילו ליצור תרבות רוחנית יותר…
כך, הפופולריזציה של תרבות השורשים או כלל תרבות גדולה תהיה אפשרית רק כאשר אדם מתפתח בצורה חפשית ונחשף לאמנות בהדרגה ולאורך שנים הכי טובות שלו, כדי שידע לבחור בעצמו בחי תרבות "כחלק מהוויה" (כפי שסיכמה ירדנה).

העניין הוא באותיות. מיעוט מובטל של האנושות קורא אות עברית.
על כן נאלצים לכתוב באותיות לטיניות. [=אנגלית לשיטת הרוב].
כל השאר נתון לפרשנות של זהות ותרבות וגורם לי לפיהוק

בנושא שמעולם לא טרחתי לתת עליו את הדעת והוא היין.
נראה לי גם שזו סטייה עצומה -בהשפעת היין–?- מהנושא של תרבות עברית וזהות עברית כמו שמתבטא באותיות שמופיעות או לא על התוית.
נראה לי שאין כל רע בשימוש בלעז לצד עברית בכל מוצר\שירות\מידע. משלטי רחובות שטרי כסף בולים בקבוקי יין וסבונים. לא על השימוש באות הלועזית תקום או תיפול התרבות העברית, הזהות העברית וכיו"ב.
ישנה הצדקה לשימוש באות ה'לטינית' וזה בגלל מיעוט הקוראים של האות העברית.

ושוב בכל הקשור ליין -הריני מסיר את הכובע,

עברית אין לי כל יומרות לפתור. אפילו לעקב אחרי הבעד והנגד של הפותרים והשוללים.אני מתקשה לעשות.
בעיקרון אני מזדהה עם הציוני ורוב זהויותיו. לי יש עוד זהות שנזנחה עלידו – כמו זהות 'פוליטית'.
הבחירה היא בין בחירה מודעת בצימוק בודד לבין האפשרות לקחת אשכול ענבים שלם.
אני בוחר באשכול הענבים [=מתקשר ליין?]
בלגימת 4 כוסות נתרווח בחג החירות.

יכול להיות שהגבת בעיתון הארץ בשם ארכיאולוג אמיתי?

אני בהחלט מסכים איתך ירדנה שמה שכתבתי עלול להשמע כמו "היבריס"…

יחד עם-זאת, כאשר השתמשתי בביטוי "תואר אצולה" כמובן שלא התכוונתי כלל לעניינים של אגו ותחושת נעלות על אחרים, אלא לאופן שבו הזהות היהודית עוברת מהאבות אל הבנים בדומה ל"תואר אצולה". הרי בניגוד ל"שאר הדתות", היהדות כלל אינה "דת" במובן של אמונה באל (אני, למשל, סוג של אתאיסט יהודי) וגם אינה בדיוק "דת" במובן הקדום של המילה – קרי "מנהג" או "דרך חיים" (שהרי היהדות כ"דרך חיים" עברה אבולוציה ארוכה, וגם יש רבים שהם יהודים "חילונים" שאינם מקפידים לחיות בהתאם למנהגים שעוגנו ב"שולחן-ערוך"). אלא, למעשה, במקורה הייתה היהדות ברית פוליטית-חברתית שנכרתה (בפני האל/ים) בין ראשי שבטים שונים, על אחד מראשי ההרים בכנען, לפני למעלה מ-3200 שנה; ומאז ועד היום הברית הזו נשמרה על-ידי צאצאי אותם בני שבטים (וכן על-ידי כאלו שהצטרפו אליהם במשך הזמן) בזכות *הנרטיב ההיסטורי* שהעבירו ההורים לצאצאיהם – לא פחות מאשר בזכות האמונה והמנהגים שנלוו אליה עם הזמן…

מה שניסיתי להגיד ליוני זה שלפי הכללים הנלווים לרוב ל"תואר אצולה", כל עוד הוא אינו מתכחש למוצאו ובוגד בדרך חמורה במיוחד במורשת אבותיו (אצל היהודים "המרת דת" נחשבת לבגידה חמורה שכזו) הוא עדיין יכול להחשיב עצמו כ"לורד" או "בארון" (כלומר כ"יהודי") גם אם בפועל הוא אינו מקפיד על כל גינוני הטקס (כלומר המנהגים והמצוות) שנספחים ומתבקשים מן המעמד הזה…

באשר ל"היבריס": כמובן שאצל כל עם כמעט יש איזו גאווה לאומית, וכשם שהצרפתים, היוונים, האיטלקים, הבריטים והערבים, יכולים להתגאות באיזו מורשת שלהם או בתרומה תרבותית שלהם לשאר עמי העולם, כך גם ליהודים מותר שתהיה איזו "גאוות יחידה" שכזו – ובאמת שמבחינה היסטורית אין לנו מה להתבייש… מובן ש"גאוות יחידה" לא צריכה להפוך להיבריס או לביטול העמים האחרים – ממש כשם שגאוות היחידה של גולני אינה צריכה לבוא מתוך זלזול בצנחנים או זלזול בחשיבות חיל השריון וחיל האויר…

כפי שהזכרת, באמת יש ביהדות דיון כזה שעוסק בבעיה שמציבים מושגים כגון "עם סגולה" או "עם נבחר" – וראי את הדיונים בתפילה המוכרת:

"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקירבתנו מלכנו לעבודתך; ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת."

http://www.datilig.co.il/index.php?id=5477

http://www.yba.org.il/show.asp?id=23638

לפי הדיונים הללו ה"תואר אצולה" "יהודי", יותר ממה שהוא מעניק פריבילגיות הוא גם מחייב, וגם אם אין מסתכלים על-כך מבחינה "דתית" אלא מבחינה היסטורית (כמוני) עדיין מתבקש מכל יהודי "לא לבייש את הפירמה"…

ושוב, אסיים בחג שמח לכולם, וכמובן שגם לך ירדנה

לירדנה

אני שמח שהצלחתי להבהיר את עצמי – לפעמים אני
באמת נקרא אחרת ממה שהתכוונתי והאי-הבנה גוררת כעסים מיותרים…

לעניין הזהות היהודית שאינה בדיוק רק "דת" או "דרך חיים" (ולכן אינה תלוייה בהם באופן מוחלט) התכוונתי למשהו דומה למה שההלכה היהודית מבטאת בהתייחסה לאופי הכפייתי של "בחירת ישראל" בדרך של "הר כגיגית" – כפי שנזכר במאמר הראשון שהבאתי:

"אחד מיסודות האמונה של עם ישראל הוא לדעת ולהאמין שעם ישראל הוא עם סגולה – עם שונה בייחודו ומהותו מכל העמים. המציאות הזאת איננה תלויה במעשיו של העם ובהתנהגותו. הקב"ה בחר בעם ישראל, מתוך רצונו שלו, ולא בשל מעשינו כעם. כך שגם אם מעשי העם ישתנו, עדיין הבחירה תתקיים, באופן שאנו מכנים "החלטה א-לוקית". כך אנו מברכים על התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים [ורק אז] ונתן לנו את תורתו" [ולא הפוך: 'שנתן לנו את תורתו' ואז בחר בנו], וכך אנו גם אומרים בתפילות יו"ט: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות [או-אז הבאת אותנו לידי כך ש]וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך…". אמנם, קיים קשר בין סגולת ישראל לבין קיום התורה ומצוותיה. מצד סגולתנו כעם ישראל איננו יכולים להסתפק ב"אתה בחרתנו" באופן ש"כפה עליהם את ההר כגיגית". אלא ראוי שבכל יום התורה תהא חביבה עלינו כאילו קיבלנוה בו ביום מסיני. כלומר, לעם ישראל ישנה סגולה כפולה: גם מצד בחירת ה' בנו כעם מכח "החלטה א-לוקית" וגם מצד קבלת התורה ושמירת מצוותיה. וכך מסביר רבינו בחיי (כ"ג, י"ח): "אין מעלת ישראל להיות נקראים בשם סגולה אלא בשמירת המצוות". וגם הרמב"ם כותב באיגרת תימן: "שהתורה הזאת לא יוכל להמלט ולהנצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, בין ברצונו בין שלא ברצונו, אבל הוא נענש על כל מצוה ומצוה שבטל…" כלומר, על אף שהברית בין הקב"ה לעם ישראל היא ברית נצחית שאיננה מתבטלת לעולם, היא קשורה לקיום המצוות על ידי עם ישראל, אך אינה תלויה בכך.

[…] נראה אם כן שהמושג "סגולה" עומד ביסוד היותנו העם היהודי, ללא קשר למעשינו. עם זאת, לא די לומר "אתה בחרתנו" ולא לעשות עם זה דבר. הברית שכרתנו עם הקב"ה מייחדת ומבדילה אותנו במטרה למלא תפקיד מיוחד. התורה והמצוות הם הכלים המכשירים אותנו לכך. וכאן טמונה המשמעות של 'אתה בחרתנו'. כפי שהסברנו קודם אנו אומרים בתפילת יו"ט "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות [ורק אז] וקידשתנו במצוותיך [באופן זה] וקרבתנו מלכנו [אליך, עד שביכולתנו] לעבודתך…"."

http://www.datilig.co.il/index.php?id=5477

כמובן שבתור אדם שאינו מאמין שהאלוהים הוא מין "סבא זקן" שבוחר עמים ומטיל עליהם מצוות ומשימות אנושיות לחלוטין, הצורה שבה אני מפרש את אופן ההגדרה של היהודי כ"יהודי" הוא מעט שונה – וקשור יותר בתחושת ההזדהות של האדם עצמו עם הקולקטיב הלאומי ועם המורשת התרבותית והנרטיב ההיסטורי שלו – אך על כך (ועל עניין אותה "ברית" כנענית קדומה שהזכרתי) אולי ארחיב פה כשיהיה לי קצת יותר זמן…

בנתיים הייתי שמח אם תפרטי לי יותר בעניין אותן "דוקטרינות דיכוי מזרח אירופיות" שאני נוטה להשתמש בהן… את יודעת מה?! הרשי לי לעזור לך בזה קצת:

ליוני

היי-הלו?!!! מה, אתה באמת הולך?!… אבל, אבל אתה יודע שלא באמת התכוונתי… סתם שיחקתי אותה לא אכפתי… הייתי בטוח שתחזור ותכתוב שגם אתה חוגג את פסח, ושלא יפה שאני מוציא אותך מכלל ישראל – ועוד כאלה, אתה יודע…

נו, טוב! אם זה מה שאתה באמת רוצה, אז זה בסדר מבחינתי. העיקר שתהיה מאושר! מה זה בכלל חשוב שאני אשב לבד בחושך ואבכה – זה בסדר, בתור יהודי אני רגיל…

נו, קדימה.. אם אתה באמת רוצה לפרוש כנפיים ולהתעופף אז הנה, אני אפילו אשלח לך לינק לשיר נחמד שיעשה לך שמח בדרך… תקשיב טוב טוב למילים (בעצם, תרקא את התרגום, כמוני) – ואל תחשוב בשום פנים ואופן שאני מנסה לעשות לך ייסורי-מצפון:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=562034

ואם תתעקש על פרשנות ספרותית לא מחייבת – בבקשה:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1298530&forum_id=1364

(וכל זה רק כדי שלא תגידו שאני לא יודע לצחוק גם על עצמי… ;-))

כאן אתה פותח לעניות דעתי דיון קצת אחר ושונה, מה זו תרבות? מי מגדיר תרבות גבוהה או תרבות נמוכה, ומכאן מהי בורות? והייכן נמתח הקו הייכן עובר הגבול בין ההגדרות האלה של קביעה מהי תרבות ומהו גובהה מה הם הסטנדרטים ואיך לא נופלים למקום של להיות קומיסר תרבותי או אחד שמחלק ציונים למה זו תרבות ומיהו תרבותי
בקחצור מי קובע את הקריטריונים לדעתך לפחות?

נדמה שאין חילוקי דעות לגבי הירארכיה שנקבעת ממש מעצמה.
ציורי גרפיטי זה אמנות – ראה בסקיאט, מונה ליזה זה קיטש שלכן הוחבא בחדר סגור.
אופרה זה קטסטרופה ולכן סוגרים בבתים מיוחדים שהכניסה להם יקרה, עונש לנכנסים – וזמרי הקסטות בתחנה זו אמנות השיר במיטבה. .
עגנון זה ספרות? אל תצחיקו אותנו. -…

חזרתי חזרה רק בשביל שאלה – או שתיים…

מניין אתה יודע משהו על אברהם, יצחק, יעקב, משה, יהושע בן-נון, שאול, דוד ושלמה? האם אלמלא הכהנים וסופרים היהודים שישבו ביהודה וליקטו וכתבו וערכו את התנ"ך היית יודע עליהם דבר מה? האם אלמלא אבותיך היהודים שנשאו את הכתבים הללו במשך אלפיים שנה ושימרו את מורשתם היית יודע בכלל שאתה קשור אליהם בדרך כלשהי?

ועוד משהו: אתה מונה את איסור אכילת החזיר ואת חוקי השבת כחוקים היחידים שהם "חוקים הכרחיים" ליהודים בארצם – וכל השאר הם לשיטתך "חוקים הקשורים לגולה". הידעת שכל התורה כולה על כל מאות החוקים המופיעים בה נכתבה בארץ ישראל? הידעת שגם המשנה והתוספתא, וגם התלמוד הראשון – התלמוד הירושלמי – נכתבו בארץ ישראל? והנה לך אנקדוטה: אפילו ה"שולחן ערוך", של רבי יוסף קארו, נכתב בעיר צפת שבארץ ישראל(!). אז אנא ממך איתמר היקר – על מה בדיוק כבודו מדבר כשהוא קושר את היהדות על שלל מנהגיה ומצוותיה לישיבת היהודים בגלות?