web analytics
קטגוריות
מדע בדיוני

העבר וההווה של העתיד : ההיסטוריה של מגזין המדע הבדיוני העברי

הופיע בשם "נפלאות המדע"  בגיליון "פירמה"מספר 109 ".

לפני מספר חודשים הופיע גיליון מיוחד  מספר 45 לכבוד מגזין המדע הבדיוני הוותיק והזכור "פנטסיה 2000" .ולרגל הופעתו להלן  לראשונה סקירה מקיפה של תולדות מגזין המדע הבדיוני בישראל משנות החמישים ועד  פריחתו המחודשת ראשית המאה ה-21.
המאמר הופיע בעמודים המסיימים של הגיליון האחרון  מספר 109 של כתב העת "פירמה " בעריכתם של יעל שחם ושל רועי ארד  וחתם עשר שנות קיומו של המגזין.

 

באוקטובר 2008 יצא לאור גיליון חדש של מגזין הדגל  של המדע בדיוני בישראל "פנטסיה 2000", לאחר שנים רבות  שבהן לא היה פעיל. לרגל 30 שנה לצאת חוברת הראשונה החליטו אהרון האופטמן ואלי טנא, עורכיו המקוריים של המגזין העתידני להוציא גיליון חדש. על עצם קיומו של הגליון היו שמועות בדיוניות במשך שנים רבות שריגשו את הקהיליה.
ואל יהיה גיליון מיוחד זה דבר של מה בכך בעיניכם – יש מעט מאוד מגזינים בתולדות התקשורת הישראלית שפרסמו גיליון חדש 30 שנה לאחר סגירתם משום שידעו שיש קהל שמחכה להם בצמא גם אחרי 30 שנה (אני יכול להיזכר רק בגיליונות מיוחדים של העיתונים "חדשות ו"דבר" והשיבה של "קשת" בעריכת אהרון אמיר ).
נראה כי היום מגזינים וסיפורים של מדע בדיוני ופנטזיה הן בדפוס והן ברשת נהנים מסוג של רנסנס שכמוהו לא היה מעולם. ישנם כיום לא פחות משלושה מגזינים שונים מודפסים של מדע בדיוני, ועוד רבים אחרים מצויים באינטרנט.

כמדומה שהיום הם יותר פופולאריים  אצל הקהל הצעיר לפחות מאשר המגזינים הספרותיים הכללים מסוגם של "מאזניים " או "עיתון 77".  

"פנטסיה 2000 ", שהחל לצאת לאור בשנת 1978, אכן היה שם דבר בזמנו, אבל האמת היא שהוא היה רחוק מלהיות יחיד במינו. היו לא מעטים לפניו ושנים רבות לפניו.

חלוצי החלל

הקובץ הראשון של סיפורי מדע בדיוני יצא לאור שלוש שנים אחרי הקמת המדינה, בשנת 1951, תחת השם "היה היה בעתיד" בתרגומו של אוריאל שלח, הידוע יותר בשם יונתן רטוש, משורר ואידיאולוג כנעני. מעניין שבפיפטיז אנשי התנועה הכנענית המוקצית היו מעורבים בצורה פעילה מאוד במגזינים של מדע בדיוני; ככל הנראה הרעיונות של סיפורי המדע הבדיוני על התפתחות מדעית וחברתית בעתיד נגעו אל לבם בשל משיכתם לעבר הרחוק, הקמאי והפרימיטיבי.
מגזין ראשון שעסק גם ב"מדע דמיוני " היה המגזין "פתאום שבועון סיפורים מרתקים לנוער " שממנו הופיעו 10 גיליונות ב1954.והסיפור הראשון שהופיע על שערו היה "אנשי המרחב נחתו על הארץ".אבל הוא עסק גם בסוגי ז'אנרים אחרים. .

 

  

אם נירצה אפשר לסווג בין  המגזינים העבריים הראשונים של מדע בדיוני כחוברות סיפורים על איש הג'ונגל טרזן שהופיעו בהוצאות עם שמות חייתיים כמו הקרנף  הפיל הנמר ואחרים  שבהן איש הג'ונגל הירבה להילחם באיומים פנטסטיים שונים כולל פלישות חוזרות ונשנות של חייזרים ליבשת  אפריקה. יצאו לאור מאות סיפורים כאלו סיפורים שבין עורכיהם היה איש התנועה הכנענית עמיתו של רטוש ,אהרון אמיר ומחבריהם היו דמויות כמו עמוס קינן ישעיהו לויט ומירון אוריאל.
וכך היה גם בסדרות מקבילות על איש הגו'נגל הישראלי "דן טרזן -הטרזן הישראלי " שטס לכוכב לכת אחרת במסגרתהרפתקאותיו ונלחם בחייזרים .   ועל עלילות הלוחם בפיראטים מהמאה ה-17 "קפיטן בלאד " שנאבק בפולשים מנוגה ובאנשים בלתי נראים ממאדים וסדרה על עלילות הגיבור בעל כוחות העל "קפטין מארבל " שנלחם במדען מטורף במלחמת העולם השנייה.  

  

עטיפת חוברת שבה הלוחם בפירטים בלאד נלחם ביצור בלתי נראה ומטורף מכוכב הלכת מאדים

 

.אולם אלו הם לא מגזינים של מד"ב על פי ההגדרה הרגילה אם כי ניתן לראות בהם את כמה מהיצירות הראשונות של מד"ב מקורי.

סיפורי מדע

בתוך זמן קצר הופיעו מגזינים שהתמקדו אך ורק ב"מדע דמיוני".
באמצע שנות ה–50, יצאו ארבעת המגזינים הראשונים של מדע בדיוני בעברית, כולם מתורגמים, בהפקות דלות תקציב במיוחד ובאיכות הדפסה איומה, לרוב על נייר עיתון זול ששימש במרבית המגזינים הסיפוריים באותה תקופה. על שערי המגזינים התנוססו ציורים ותמונות של ספינות חלל ואסטרונאוטים; היום הם מגזינים נדירים מאוד, שאפילו בספרייה הלאומית קשה להשיג עותקים שלהם.
הראשון מביניהם היה ככל הנראה "סיפורי דמיון" שיצא לאור בארבעה גיליונות ב–1956 בעריכת מיכאל קרת, שמו הספרותי של מיכאל מנר. העורך כתב לחוברת הראשונה הקדמה כללית: "ההפתעה העיקרית שנתחוללה בתחום הספרות בשנים האחרונות היתה התפתחותו המפליאה של סוג ספרותי חדש. תחילה פרץ זה והציף, כסילון מים, את ארצות הברית של אמריקה. פרופסורים בשעות ההפסקות באוניברסיטאות, עורכי דין במשרדיהם, מהנדסים, רופאים, סטודנטים ואף מצחצחי נעליים ונערי מעליות, כולם נתקפו לפתע בולמוס של קריאת הספרות החדשה, הנחשבת לספרות טובה ומכובדת ויחד עם זה מרתקת, כל כך עד שהיוותה סכנה שאיימה ליטול את ההתעניינות מן הספרות הבלשית!" (מתוך "סיפורי דמיון", דבר העורך בגיליון הראשון).
חוקר הספרות פרופסור גבריאל מוקד, עורך כתב העת המיתולוגי "עכשיו" וחובב ספרות מדע בדיוני, נזכר: "מיכאל מנר היה בן כיתתי  בתיכון וידיד שלי ושל דוד אבידן עוד מתקופת התיכון. הוא היה טיפוס מוזר, אפילו בינינו, שלא היינו מה שניתן לקרוא 'אנשים מהישוב'. הוא היה אז בשנות ה–50, איש התנועה הכנענית של רטוש ואהרון אמיר וקרא לעצמו בכל מיני שמות כנעניים כמו מיכאל קרת. :מנר שהיה בן כיתתי בתיכון הפך אז למין מסיונר של התנועה הכנענית יחד עם שאול אשבעל בנו של המשורר יעקב שטיינברג. מנר היה מושך אותנו לשיחות עם יונתן רטוש שהודיע לנו חד וחלק שאנו מצטרפים לתנועת העברים הצעירים ומלחמת נצח לנו ביהדות הגלותית,עלי כל זה השאיר אז רושם חזק . . אז פרחו גם אגדות על אורגיות לכבוד הבעל והעשתורת על גדות הירקון שהשניים האלו היו כביכול מארגנים
אבל מנר עסק גם בעיסוקים ארציים יותר.הוא ומוקד ועוד כמה תלמידים הקימו מועצת תלמידים ארצית שאיחדה מאה בתי ספר. ב"העולם הזה" הקדישו אז לתלמידים רבי היוזמה כתבה מצולמת. לדברי מוקד זאת הייתה ראשית ההתארגנות של דור המדינה כנגד דור הפלמ"ח".
מאוחר יותר הוציא לאור עיתון סטודנטים פרטי בירושלים. במקביל הפך למוציא לאור של מגזינים בפרוטה והוציא לאור חוברות מערבונים יותר מאוחר הוא הפך לאיש התנועה נגד הכפייה הדתית והוציא כל מיני ספרי שירה, ובשנות ה–60 וה–70 היה מאושיות הסצנה של בתי הקפה בדיזינגוף.

אבל מה שהוא עשה בשנות ה–50 היה להוציא מגזינים עבריים של מדע בדיוני.

מוקד : אני זוכר היטב איך היינו יושבים בשולחן הקבוע שלנו בבית הקפה אני ודוד אבידן, מנר, ואתנו חובבים אחרים של מדע בדיוני כמו האמן יואב בראל , הפילוסוף לעתיד עדי צמח , המשורר מקסים גילן , מתתיהו תימור, סטודנט צעיר למשפטים ולעתיד המו"ל של הוצאת "מצפן" הזכורה לטוב, והיינו דנים בנושאי מדע בדיוני, תחום שהרשים וריגש אז את כולנו בדיוק ואולי אפילו יותר מהמערבונים שהיו גם הם נושא שיחה קבוע".היינו כמו חבורה סודית שהתעניינה בנושאים האלו ,שאף אחד חוץ מאיתנו לא התעניין בהם.
– איך הגעת לתחום המדע הבדיוני?
מוקד : "אז הייתי קורא סיפורי מדע בדיוני במגזינים כמו "גלקסי" שהגיעו לארץ מחו"ל בראשית שנות ה–50 כשאני הייתי בצבא. אפשר היה לקנות אותם במקום אחד ויחיד, בקיוסק גדול בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. הייתי נוסע לבסיס הצבאי ובדרך, לפני שהייתי עולה לאוטובוס, הייתי נכנס תמיד לאותו קיוסק, שהיה מקום אפלולי ועמוס. התחושה היתה של כניסה לעולם אחר לגמרי ולבסוף מוצא את הגיליונות האלו בידיים רועדות ורוכש אותם. זה מעניין שמעולם לא נתקלתי בהם בשום מקום אחר, ואולי הקיוסק ההוא, שכמדומני התקיים בתחנה עד סוף שנות ה–80, היה המקום היחיד בארץ שבו אפשר היה להשיג אותם".
"אמרתי למנר ששווה לפרסם גרסה ישראלית של המגזינים האלו. אני עצמי לא חשבתי על זה יותר מדי ברצינות אז. הייתי יותר בעניין של שירה ובביצוע של השלבים הראשונים של מה שהפך להיות "עכשיו". אבל מנר לקח את הרעיון ברצינות והמשיך איתו הלאה".

קוסמוס

קוסמוס: סיפורי מדע דמיוני" הוא הידוע שבמגזינים למדע בדיוני שיצאו לאור בשנות ה–50. הוא יצא לאור בארבעה גיליונות בשנת 1958 והחזיק סיפורים מתורגמים שבהם צוינו שמות המחברים אך לא שמות המתרגמים. שם ההוצאה היה "תשטר", וסיפורים כמו "הגזע האבוד" של לינסטאר, "הזירה" של פרדריק בראון, ו"העלוקה" של רוברט שקלי התבלטו באיכותם היחסית. ככל הנראה האיש שעמד מאחורי "קוסמוס " היה  מנר ויש הטוענים שבמגזין היה מעורב גם המשורר והמתרגם יונתן רטוש.

זה אפשרי בהחלט שהרי מנר היה איש הקבוצה הכנענית של רטוש והיכיר אותו היטב ומן הסתם ניצל את שירותיו כמתרגם סיפורי מדע בדיוני.

עוד כתב עת שיצא לאור בשנת 1958 היה "סיינס פיקשיין", שיצא לאור גם הוא בארבעה גיליונות. על שערו של גיליון 4 למשל מופיעות הכותרות "סיינס פיקשיין, סיפורים דמיוניים. דו–קרב על הירח היום זה כבר לא דמיוני! קרב בחלל, קליעים אטומיים בפעולה". על הכריכה האחורית נכתב: "אנו מגישים לך הפעם ספרות מסוג מיוחד וחדש. 'סיינס פיקשין' זוהי צורת הספרות הקלה המודרנית. ארצות הברית הוצפה בספורים אלו ומיליונים של קוראים קיבלו בעניין ובהנאה את החידוש. עולם העתיד נפתח לפני הקורא. המדע בשיאו והאדם מגיע לכוכבים רחוקים ולעולמות חדשים. מדי שבועיים יופיעו מיטב סיפורי 'סיינס פיקשין' ויביאו לך מתח, בידור והנאה ממיטב ספרות זאת".

:

.

כתב עת רביעי מסוג זה והמאריך הימים מכולם היה "מדע דמיוני", שיצא לאור ב–13 חוברות בשנת 1959 והכיל סיפורים מתורגמים, והפעם ללא ציון שמות מחברים ומתרגמים. רוב הסיפורים היו ירודים למדי, אם כי שניים מהם פורסמו שוב ב"פנטסיה 2000" במהלך שנות ה–80, ולא מן הנמנע שמנר היה קשור גם למגזין זה.
בגיליון מספר 2 של "מדע דמיוני" נכתב: "אחרי כישלונות רבים של הוצאות שלא הצליחו בגלל סיבות שונות והמחיר הגבוה, תקוותנו ש'מדע דמיוני' יצליח בגלל איכותו הרמה ומחירו הזול. קורא נכבד! עזור לנו להצליח במשימתנו לתת לקורא העברי חומר קל, מבדר, בסגנון טוב ובמחיר זול, את החוברות שמיליוני קוראים בעולם חסידים להן ורק בארץ הן חסרות".
לאחר מכן נפסקה הוצאה לאור של מגזינים של מדע בדיוני עד לשנות ה–70.

מנר נפטר לפני שנים. במהלך שנות ה–60 ראו אור בעיקר בהוצאת "רמדור" סדרות של חוברות וספרים שעסקו בגיבורים ספציפיים של מדע בדיוני כמו פלאש גורדון, איש החלל מאת ל.הלדר  של  ראל דארק כובש החלל  מאת  א.בנש " ושל הסדרה הגרמנית פרי רודאן,

אבל אלו לא היו מגזינים אמיתיים.

המדע הבדיוני חודר לעולם הספרות

גיליון "פרוזה " מספר 9 גיליון מגזין ספרותי בעריכת גבריאל מוקד שהוקדש כולו למדע בדיוני ב-1975.

בניגוד לדעה המקובלת הזרם המרכזי של הספרות הישראלית הוכיח את עצמו משלב מסוים כפתוח למדי למד"ב ,אבל רק מסוף שנות השישים ואילך.
אר רק באמצע שנות השבעים החל גבריאל מוקד האיש שהיה קשור למגזינים בשנות החמישים להכניס שוב מד"ב לכתבי עת בעריכתו .בסוף שנות השישים הוא פירסם מאמר גדול על מדע בדיוני בכתב העת "מאזניים " בשם "מפות חדשות של גיהנום וגן עדן} " בשני גליונות ספטמבר אוקטובר, ונובמבר של 1967
. ( המאמר פורסם לעתיד בהדפסה חוזרת בגיליון של מגזין המד"ב פנטסיה 2000 גיליון 14 ב-1980 ")
בשנות השבעים מוקד החל לפרסם פה ושם סיפורי מדע בדיוני מתורגמים של סופרים חביבים עליו כמו רוברט שקלי במגזין הספרותי  עכשיו.

וכך  "עכשיו"   מספר 29-30 סתיו 1974  כלל את סיפור המד"ב "לדעת לשאול " מאת רוברט שקלי בתרגום ראובן ביברינג   הסיפור הזה הוגדר שם כסיפור המד"ב הראשון שהופיע במגזין ספרותי עברי.
ב1976 ערך מוקד  גיליון מיוחד של המגזין הספרותי "פרוזה " שהוקדש כולו למדע בדיוני ובו פורסמו סיפורים של שקלי קורדויינר סמית ואחרים . לראשונה עם גיליון זה ניתנה  אז בתחום עולם הספרות הישראלי  לגיטימציה לז'אנר המדע הבדיוני. .
וב1978 החלה פריחה בשוק המדע הבדיוני שסומלה על ידי מגזין המדע הבדיוני העברי. גם משום שהיו אנשי ספרות בולטים של אותה התקופה כמו מוקד ,המשורר דוד אבידן, עדי צמח המשורר מקסים גילן וגם המשורר אורי ברנשטיין והסופר דן צלקה ואחרים שאהבו מדע בדיוני והיכירו את המגזינים בתחום מחו"ל.

פנטסיה 2000

 

ב–1978 החלה פריחה נוספת בשוק המדע הבדיוני שהביטוי המרכזי שלה היה הוצאת מגזין המדע הבדיוני העברי החשוב מכולם "פנטסיה 2000".

עורכיו היו אלי טנא, (היום בעל סוכנות פרסום) וד"ר אהרון האופטמן (כיום חוקר בכיר במרכז הבינלאומי לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל אביב). המגזין הוציא 44 גיליונות בין אוקטובר 1978 לאוגוסט 1984 – תקופת זמן קצרה אך משמעותית ביותר עבור חובבי המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל. "פנטסיה 2000" היה כתב עת בשחור לבן בעל כריכות צבעוניות שתרמו רבות לפופולריות שלו. בניגוד לכל מגזין שקדם לו, העורכים הקפידו מאוד על העיצוב הגרפי שלו. העטיפות צוירו בידי מישל קישקה, וויקטור אוסטרובסקי שלימים התפרסם לשימצה   כסוכן "מוסד" שערק לחו"ל  וכתב ספרים משמיצים על המוסד בישראל  ומותחנים על שירותי הריגול הישראליים. מידי פעם פורסמו גם קומיקסים מאת שימעון וסרשטיין .

המגזין פרסם סיפורים מתורגמים באיכות גבוהה ביותר שכמוהם עוד לא הופיעו בעברית, וכן סיפורים מקוריים באיכות נמוכה יותר, אך ראשונים מסוגם, ומאמרים מדעיים מקוריים. עד אמצע שנות ה–80 היה "פנטסיה 2000" מקור המידע המרכזי לסיפורי מדע בדיוני מאת גדולי היוצרים: אסימוב, ארתור סי קלארק, רוברט היינליין ורבים אחרים. ילדים שגדלו עם החוברת שינו את חייהם. מדענים פנו בהשראתה לעסוק בפיזיקה, סופרים החלו לפרסם סיפורי מדע בדיוני מקוריים, פרסומאים ואנשי עסקים מובילים הפכו לפריקים של מדע בדיוני.
בניגוד למגזינים הקודמים, העורכים והמשתתפים לא הסתירו כלל את שמותיהם (להוציא המבקר הנרי אונגר שבשלב מסוים הפך להיות אחד מבעלי המגזין אך העדיף שלא להיות מזוהה עם ז'אנר שולי שכזה), והיה בכך כדי להצביע על גאוותם. למעשה, הם ראו את עיסוקם כשליחות של ממש: להפיץ את תודעת העתיד והמדע הבדיוני בקרב הציבור הישראלי. על דפיו של "פנטסיה 2000" במדור המכתבים למערכת נוצרה קהילת חובבי המדע הבדיוני הראשונה בישראל .
בשנים הראשונות, המגזין היה הצלחה. לפחות לכאורה. הגיליון הראשון, שיצא לאור ב–7000 עותקים, לעדות עורכיו, נחטף כמו לחמניות חמות בידי קהל צמא למדע בדיוני.

מספר  השיא המדווח של עותקי הגיליונות בשנה הבאה היה 9000 , ולמגזין היו אז 1,500 מנויים. היה זה עידן של הצלחה גם לספרי המדע הבדיוני בארץ. לאחר מכן פחתה התפוצה וכל גיליון נמכר בכ–6000 עותקים, במשך ארבע שנות קיומו. כיום, זה מספר דמיוני למגזין שכזה.

מרבית גיליונות "פנטסיה 2000" נמכרו בכמה אלפי עותקים, אבל המגזין סבל מקשיים כלכליים לאורך כל ימיו, ולדברי האופטמן, "נכנסנו לתחום הזה פשוט משום שלא ידענו כלום על שוק העיתונות בישראל, ואם היינו יודעים לא היינו נכנסים להרפתקה הזאת. גילינו שזאת משימה קשה להוציא כתב עת ולהשיג פרסומות. אנשי המערכת עבדו ללא תמורה כספית בכלל, המו"ל אלי טנא הפסיד את כל הכספים שהשקיע גם את מכוניתו. כל העבודה שעשינו הייתה בהתנדבות, כמלאכת קודש, והחזקנו בה כמה שיכולנו, עד שלבסוף כבר לא יכולנו. החלטנו שאנו מעדיפים להפסיד את הוצאת המגזין מאשר לפגוע באיכות העיתון".
ב–1980 נקלע המגזין לקשיים, ובין יוני 1980 לינואר 1981 יצא לאור רק גיליון יחיד. בשלב זה קנתה הוצאת "היפריון" את "פנטסיה 2000" מאלי טנא, כלומר לקחה על עצמה את ההפסדים והתחייבה להמשיך להוציאו לאור. ההוצאה הוקמה לאור במיוחד למטרה זו בידי איש העסקים דני מנור והמבקר הנרי אונגר. ואולם העלויות הבסיסיות היו גבוהות ומספר הקוראים הלך ופחת עד שהגיע ל-2000–3000 קוראים בלבד לגיליון, ולבסוף, בעקבות משבר מניות הבנקים, ההפסדים גדלו, המימון מפרסומות של בנקים וחברות ביטוח נפסק, ושנת תשמ"ד היתה שנתו האחרונה של המגזין.


בעת סגירתו, המגזין מנה 44 גיליונות. במשך 20 שנה הפכו הגיליונות ההיסטוריים לפריט אספנות שמחירו הגיע גם לכמה מאות שקלים. במשך שנים היו שמועות ש"פנטסיה 2000" עומד לחזור, והיו אף ניסיונות שונים להחיותו בידי אנשים כמו אלי הרשטיין (למשל באתר בשם "פנטסיה 3000"), אך הללו כשלו. חלק מהגיליונות נסרקו והועלו לרשת, אבל זה לא היה זה. קִצו של המגזין גרם למשבר בקרב חובבי המדע הבדיוני בארץ, ותחושת הקהילה שנוצרה סביב "פנטסיה 2000" נעלמה עד שהאינטרנט חדר לחיינו והחזיר אותה.

 

שובו של הקאמבק

עכשיו, 30 שנה אחרי, יצא לאור לבסוף גיליון נוסף – מספר 45 – לאחר שנים רבות של גלגול הרעיון בפורומים שונים. הרעיון לקאמבק של החוברת נולד במסגרת מפגש של האגודה הישראלית למדע בדיוני עם לארי ניבן, שבו התגלגלה המחשבה לציין את המועד העגול של מלאת 30 לגיליון הראשון. העיקרון המנחה של בחירת הסיפורים היה, מלבד איכותם, גם העובדה שאף אחד מהם לא הופיע בעברית. ובין שאר הסיפורים ניתן למצוא אפילו סיפור מדע בדיוני של שמעון אדף שעוסק בחווית הקריאה ב"פנטסיה 2000" אי אז בשנות השמונים.

אהרון האופטמן וצוות פנטסיה 2000

– מה דעתך על סיפורי המדע הבדיוני המקורי שקיבלתם לפרסום עכשיו, לעומת מה שהיה בימי שיאו של "פנטסיה 2000"?
אהרון האופטמן: "יש שיפור גדול, אם כי גם בשנות ה–70 וה–80 היו סיפורים טובים. קיבלנו הרבה חומר גרוע ופרסמנו חומר מי לא יודע מה. רצינו שבכל גיליון יהיה סיפור מקורי אחד, ולא משנה כמה הוא איכותי. היום יש בגיליון 45 לא פחות מחמישה סיפורים מקוריים וכולם מצוינים, גם משום שהאנשים ששלחו לנו את סיפוריהם הם כותבים טובים, אבל גם משום שלמחברים הייתה כבר הזדמנות להשתפשף בכתיבה, והם פרסמו סיפורים ברשת או במגזינים אחרים כמו 'חלומות באספמיה'. מבחינה זאת היינו במצב טוב מאוד מבחינת החומר המקורי שקיבלנו. האמת היא שהיו גם אנשים שנאלצנו לדחות את סיפוריהם למרות שהיינו מקבלים אותם אם היו שולחים לנו את אותם הסיפורים בשנות ה–80. בסך הכל הממוצע הכללי של מה שדחינו היה יותר טוב מחומר רב שפרסמנו אז".
– למה החלטתם לחזור ל"פנטסיה 2000" ולא לעשות משהו חדש?
"כי בעצם הביקוש לזה מעולם לא חלף, אפילו אחרי 30 שנה. ואנשים לא באמת יכולים להשתחרר מזה. כנראה גם אנחנו, העורכים, עדיין רוצים את זה. שמע סיפור: יום אחד לפני כמה שנים מעיר אותי טלפון בשעות הקטנות של הלילה משינה. מהצד השני מישהו שאל אם אני העורך של 'פנטסיה 2000'. הייתי, הודעתי באשמה, במה העניין? והאיש צהל, סוף–סוף מצאתי אותך!, תשמע, בגיליון… שלכם בעמ'… כתוב שהמשך הסיפור… מופיע בעמוד 54, אבל איך שם שום המשך כזה. מה זה!
"בהתחלה חשבתי שזה חלק מחלום, אחר כך התאוששתי קצת מההלם ואמרתי לו, אה אדוני אתה יודע שמאז החוברת ההיא הופיעה חלפו 28 שנים? אז מה, ענה הקורא הנזעם.
"ולאורך השנים גיליתי שיש אינספור אנשים שזוכרים את 'פנטסיה 2000', ויש כאלו שהעיתון השפיע על חייהם. ושוב ושוב אני שומע את השאלה למה אנו לא מחדשים את 'פנטסיה 2000'. אז החלטנו לבסוף שאולי יש לעשות משהו בעניין, לא בשביל הכסף, אלא בשביל הכיף והנוסטלגיה וגם כמחוות תודה לכל הקוראים ולמעריצים הנאמנים ששמרו את הלהבה של 'פנטסיה' לאורך השנים וזכרו את המגזין".
– אתם מתכננים עוד גיליונות?
האופטמן: לא. ב–30 השנים הקרובות כנראה לא נעשה גיליון נוסף. אחרי הכול, זה פרויקט התנדבותי, אף אחד לא מצפה שנרוויח מזה כסף. אבל מי יודע, תמיד יש אפשרות שנשנה את דעתנו. בכל מקרה, צריך לחכות 30 שנה עד שהמלאי ייגמר".

 

 

מחר נמכר
 

בשנות ה–80, בהשראתו של "פנטסיה 2000", החלו לצאת לאור כמה מגזינים נוספים של מדע בדיוני, אך הם היו מצליחים פחות.

%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%a8-%d7%92%d7%91                    %d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%a8-%d7%97%d7%96%d7%99%d7%aa

הגיליון היחיד " של "עולם המחר" הצד הקדמי והאחורי.

ביניהם היה "עולם המחר" (1979) בהוצאת "חותם", שהכיל סיפורים מתורגמים בלבד, מהם מצרפתית ,קריקטורות, וכתבות על תוכנית החלל האמריקאית על עב"מים רובוטים ועוד.

 

מגזין מצליח יותר היה "קוסמוס: המבחר של אסימוב", שממנו יצאו לאור שישה גיליונות בעריכת ד' קול בהוצאת "עתיד" (1979) והוא התבסס על מגזין המדע בדיוני האמריקאי של איזק אסימוב. פה ושם נכללו בו גם כמה סיפורים מקוריים, אך הוא כשל.

 

ב–1982 הופיע מגזין בשם "מדע בדיוני" בעריכת אבי כצמן, וגם ממנו יצא גיליון יחיד והוא הוקדש כולו לסיפור של פול אנדרסון.

המדע הבדיוני המשיך להופיע גם במגזינים ספרותיים.

וכך המגזין הספרותי של אגודת הסופרים "מאזניים" המעוז השמרני ביותר של הספרות היפה  פירסם גיליון מיוחד שהוקדש לסיפורים של ומאמרים על מד"ב ובו הופיע אחד מסיפוריו הראשונים של אתגר קרת וסיפור של דמות בולטת בתחום בישראל דותן דימנט.

וכך עשה גם לעתידכתב העת הספרותי "עמדה " שפירסם סיפור של הרלאן אליסון  בגיליון מספר 5 שלו

"הגבינה נשארת לבדה" מאת הרלאן אליסון בתרגום עודד פלד . וגיליון עמדה 14 מ-2005
"קטע מקריפטוניקון מספר של סופר מד"ב ניל סטיבנסון ( הספר בשלמותו מעולם לא תורגם לעברית)

תחיתו של מגזין המד"ב

ואז חלה הפסקה של שנים בתחום הוצאת המדע הבדיוני בארץ בפרסום של מגזינים, וכן חלה ירידה דרסטית בשוק הספרים. עד שנוצר דור חדש של מגזינים מצליח בהרבה, כולם בהשראת "פנטסיה 2000".

המימד העשירי

 

צייר אבי כץ

הראשון שבהם, שכיום הוא מגזין מקצועי לכל דבר, היה מגזין האגודה הישראלית למדע בדיוני, "המימד העשירי", והוא כבר מאריך ימים יותר מ"פנטסיה 2000". הוא החל את דרכו כפנזין עלוב למראה בעריכת מייסד האגודה למדע בדיוני, אבנר פרידמן. אחריו ערך אותו דותן דימט ששיפר מאוד את רמתו.  וכיום עורך אותו אהוד מימון.

עד כה פורסמו ממנו 35 גיליונות, ובהם תרגומי סיפורים ומאמרים.

את המגזין הזה החל לאפיין מאפיין בסיסי של מגזיני המדע הבדיוני החדשים בארץ מבחינה גראפית איורית הם עולים על כל מגזין ספרותי שהופיע כאן אי פעם .ו" הודות לעטיפות המקסימות של אבי כץ שהן יצירות אמנות של ממש ורבות מהן מהן בדיחות ישראליות מאוד על נושאי מדע בדיוני ידועים כמו של הרצל המביט על הקוסם גנדלף החוצה את ים סוף בגיליון חג הפסח לצד עטיפות המציינות אירועים שונים כמו עטיפה לזכרו של האסטרונאוט אילן רמון.

ראיון עם אהוד מימון

מה המדיניות שלך כעורך?האם אתה מפרסם כל מה שאתה מקבל או שעושה סלקציה?
 מימון :כמובן שיש בחירה, אך יש להבחין בין שלושה סוגי פרסומים.
האחד הוא סיפורים מתורגמים, שמהם יש לנו מבחר רחב מאוד הודות להסכם שלנו עם magazine of fantasy and science fiction ולכן במגבלות השטח שלנו
(לעתים נדירות אנו מפרסמים סיפורים ארוכים מ-10,000 מילים) רמי שלהבת, עורך התרגומים שלנו, בוחר את הסיפורים.


השני הוא סיפורי מקור. מכיוון שאיננו משלמים לכותבים, בניגוד ל"חלומות באספמיה" ו"מרקורי", נשלחים אלינו מעט סיפורים יחסית. מבין אלה שכן מגיעים אנו בוחרים את אלה שלדעתנו אפשר לעבוד עליהם עם הכותבים ולפרסמם.
בשנים האחרונות התחלנו לפרסם סיפורים שזכו בתחרויות סיפורים של האגודה, כמו "במראה" של רותם ברוכין ו"מחשבות באפלה" של קרן לנדסמן והסיפורים זוכי פרס "עינת". גם אלה אינם מתפרסמים כנתינתם אלא רק לאחר עריכה שלהם.
השלישי הם מאמרים. גם כאן ההיצע שלנו מוגבל למדי. רוב המאמרים המתפרסמים הם תוצאה של פניות שלנו לכותבים שיכתבו עבורנו. לעתים אנו מקבלים מאמרים ביזמת כותביהם, ואלה עוברים תהליך של סלקציה.


האם אתה כעורך וכמומחה בנושא רואה שיפור ברמה של המד"ב המקורי גם לעומת זה המתורגם?

בהחלט. יש פה שילוב של גידול במספר הכותבים, השתפרות מתמדת של הכותבים
ושל העורכים בתחום ויותר מכל התחלה של יצירת מסורת מדע בדיוני מקורית
שיוצרת לעצמה דרך משלה שאינה כבולה למדע הבדיוני האמריקאי . לנו בכל אופן
יש העדפה מכוונת של חומר מחו"ל. השאיפה שלנו היא לחבר את ציבור
הקוראים למה שנעשה בחו"ל וחלק מזה נעשה על ידי זה שאנו מחפשים סיפורים
חדשים ומעניינים וסופרים חדשים ומעניינים שאחרת הקוראים בארץ לא היו מכירים. 
האם אתה רואה עתיד למגזין המודפס בעברית?

 מיימון : קשה לי לענות על השאלה מכיוון שאני לא ממש מכיר את השוק מבחינה מסחרית. אני רוצה להאמין שכן.

 "המימד העשירי הפסיק להתפרסם ב-2009 לאחר 36 גליונות.את מקומו תפס שנתון שאותו מוציאה האגודה  בשם "היה יהיה". גם הוא בעריכתו של מימון והוא מתמקד בסיפורת מקורית.

 

בלי פאניקה

 

חלק ניכר מההתפתחות של המדע בדיוני הישראלי כיום מתרחשת באינטרנט בפורומים המוקדשים לדיונים ולכתיבה של מדע בדיוני שבהם מתקיימים דיונים סוערים בשאלה של על מה ואיך לכתוב. מהפורומים האלה יוצא דור העתיד של כותבי המדע בדיוני הישראלים, וגם המגזינים של המדע הבדיוני, מקוונים או מודפסים.

אתר מרכזי בתחום זה הוא המגזין המקוון "בלי פאניקה" בעריכת המתרגם והעורך רמי שלהבת, ובו מופיעים סיפורים ומאמרים מתורגמים רבים.
שלהבת: "'בלי פאניקה' נועד להביא תכנים מגוונים ואיכותיים לחובבי הז'אנר ומטעמם. כעורך אני רוצה לעניין את הקוראים שלי ולגרום להם לחשוב, להתרגש ולהרחיב אופקים. כמו כן חשוב לי לקדם כותבים חדשים ולסייע להם להשתפר ולהתמקצע.
– האם אתה רואה הבדל בין האתר באינטרנט ותכניו ובין אלו של מגזינים מודפסים?
"

בגדול, אין הבדל משמעותי בתכנים בין כתב עת מודפס או מקוון. כולם מפרסמים תכנים מאותו סוג. מה שיש זה כמה הבדלים, ובראש ובראשונה העובדה שבכתב עת מקוון אין דדליינים קשיחים ואין שיקולים משמעותיים של אורך ומקום, שנובעים משיקולי מועד הבאה לדפוס ומספר דפים. פרט לכך, האינטרנט מוסיף את אלמנט הקישוריות שמאפשר להפנות ממאמר לדפים נוספים באתר ומחוץ לו שיכולים להרחיב את היריעה של המאמר עצמו. 'בלי פאניקה' באופן ספציפי משמש גם לפרסום פרויקטים של קהילות אינטרנטיות שונות".

– יש שיפור ברמת המדע הבדיוני המקורי שאתה מקבל לאורך השנים?
"יש מגמה איטית של התמקצעות של הכותבים הישראלים. עדיין, יש עוד הרבה לאן להתקדם".
– וכמות הקוראים עולה?
"אני לא מרבה לעקוב אחר מספר הקוראים של האתר, כי זה לא באמת חשוב לי, וכי בעבר, כש'בלי פאניקה' היה עדיין באתר הישן שלו ברשת 'אורט', לא היו לי סטטיסטיקות יעילות. אני יודע שיש לאתר כמה אלפי כניסות ייחודיות בשבוע".
– יש עתיד למגזיני המדע הבדיוני המודפסים, או שנגזר על כולם לעבור אל הרשת?
שלהבת : נשים אוהבים נייר ולדפדף בחוברות וספרים ולא אוהבים לקרוא טקסטים ארוכים מן המסך, כך שהאינטרנט לא יכול למלא את אותם סיפוקים שמעניק כתב עת מודפס. אני לא רואה עתיד קרוב שבו כתבי העת האינטרנטיים יחליפו את אלה המודפסים. אני בהחלט רואה איך כתבי העת המקוונים מתקיימים לצד אלה המודפסים, ומנצלים את העלויות הנמוכות, הזמינות והנגישות של האינטרנט, שחסרים לעיתונות המודפסת.

 חלם בספניולית

מהפורומים יצאו גם מגזיני-דפוס למדע בדיוני. אחד מהם הוא "חלומות באספמיה" המוקדש בעיקר למדע בדיוני מקורי. המגזין החל לצאת לאור בספטמבר 2002, ועד כמה שהדבר מוזר, היה זה בעקבות הצעה בפורום מדע בדיוני באינטרנט, שם הציע אחד מחברי הפורום לרכז סיפורים לאסופה שתודפס על נייר מדפסת רגיל, תצולם, תיכרך בכריכה סטודנטיאלית בסיסית ותימכר במחיר עלות בלבד בכנסים.

במהרה צמח הפרויקט ותפח, הידיעה עליו הופצה ברחבי קהילת המדע הבדיוני ומתנדבים החלו להתקבץ. החשוב מכל הוא שנמצא לו מממן מבין חברי הקהילה, והפרויקט החד–פעמי הפך למגזין שמופיע עד היום כפעמיים–שלוש בשנה. במקור נערך העיתון בידי המתרגמת והכותבת ורד טוכטרמן, וכיום העורך הוא המוזיקאי ניר יניב.  מהמגזין  ראו אור 21 גיליונות, והמגזין יזם פרויקטים מיוחדים כמו הוצאה בגיליונות מיוחדים של כל הסיפורים הקצרים שהיו מועמדים לפרס גפן לספרות בדיונית של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, וגיליון מעניין במיוחד ולא ממוספר שבו שורה של כותבים מקומיים חיברו סיפורים סביב נושא שנקבע מראש – עולם שבו חלומותיהם של התושבים מתגשמים.

מרקורי

 

מגזין שני שיוצא כיום הוא "מרקורי", שהחל לצאת באוקטובר 2007 ומוקדש בעיקר לסיפורי מדע בדיוני מתורגמים. בניגוד ל"חלומות באספמיה" הוא מצליח לשמור על קביעות בפרסום, ועד כה יצאו לאור 12 גיליונות.

 

– אילן בכר אבנטור, עורך מגזין "מרקורי", איך הגעת לערוך מגזין מדע בדיוני?
"זו השאלה הגדולה, לא? אני מניח שמכיוון שאני חושב שההיצע בשוק הישראלי לקה בחסר לפני ש'מרקורי' הגיע, וחשבנו שזו נישה שנשארה ריקה. כקורא וכצורך של מדע בדיוני, חָסַר לי מקור קבוע של סיפורים – במיוחד של סיפורים איכותיים. חורה לי מאוד האופן בו כותבים חדשים לא מסוגלים להשתלב בשוק היום. אם תסתכל על ספרות ה'מיינסטרים', כמעט לא תמצא במות שמשלמות לכתיבת סיפורת. ההוצאות לאור לא מחפשות כותבים חדשים – לא כל שכן משלמות להם – וכותבים בדרך כלל נאלצים לפנות להוצאות עצמיות ולשלם בעצמם על הספר, או לוותר עליו. וזה לא בגלל שהם כותבים גרוע, אלא בגלל שלכאורה אין ביקוש. אבל הביקוש קיים. יש קוראים שמעוניינים לקרוא, מה שחסר הן במות שיכולות לתווך ביניהם. וגם זה חלק מהרעיון שעמד מאחורי 'מרקורי' – ליצור במה משלמת, שתוכל לקחת כותבים פחות ממוסדים ולעזור להם לבנות את עצמם, ליצור מדרגה נוספת של חשיפה לפני הפנייה ל'ידיעות ספרים' או ל'כנרת זמורה ביתן', במה שבה הכותב יכול להכיר קצת את הקוראים ולרכוש לעצמו מוניטין וקהל אוהדים. אחד הדברים שאנחנו מאוד גאים בהם, הוא שאנחנו מקפידים לשלם לכותבים שלנו – גם אם הסכום הוא צנוע, אני חושב שהוא עושה המון הבדל מבחינת הכותב".


– האם המגזין כרגע ממלא אחר ציפיותיך מבחינה כלכלית ?
"התוצאות שלנו אופטימיות, ומאשרות את רוב ההנחות שהנחנו כשנכנסנו לתחום הזה. הופתענו מאוד לטובה מבחינת היקף הפרסום, ומהבחינה הזו אנחנו נמצאים עכשיו במקום שתיארנו לעצמנו שנהייה בו רק בשלהי השנה השנייה. גם היקף המכירות שלנו לקהל הרחב עומד פחות או יותר בציפיות".
שני המגזינים מתאפיינים ברמת עיצוב גבוהה מאוד מבחינה אמנותית למעשה מרשימים מבחינה איורית יותר מכל מגזין אחר שיוצא בארץ..

 

אנו רואים כעת ההיפוך מעניין של המצב ששרר בשנות ה–50, ובו המגזינים למדע בדיוני היו מגזיני נישה עלובים למראה: כיום הם בולטים ביותר בנוכחותם ברשת ומחוצה לה, ומושכים אליהם כותבים וקוראים צעירים רבים, אולי אף יותר מהמגזינים הספרותיים הממוסדים והמכובדים שקהל הקוראים שלהם הולך ומצטמצם.

מרקורי הפסיק לצאת לאור לאחר 13 גליונות . הגיליון האחרון שיצא לאור במאי 2009 עסק במסעות לזמן ובגעגועים לעבר.

נספח :

להלן רשימה מלאה ומדוייקת של הסיפורים שהופיעו במגזינים משנות החמישים ושל תרגומים חדשים יותר של הסיפורים שהופיעו בהם.

סדרת סיפורי דמיון בעריכת מיכאל קרת . 1956.
1. כוכבי הברית של תבל . מאת פ. ל וורנון .
2. רצח בין כוכבים . מאת אסימוב .
.3. מסע לכוכב קנטאורוס . מאת ה. קוטנר.
4.. מרד על כוכב מרוחק . מאת א. א. וואן ווגט.
הגליונות כללו גם סיפורי" רשימות מן המאדים" של ברדבורי ו"את "השליטים" של  רוברט הינליין  בהמשכים שלא היגיעו לסיומם.

"השליטים יצא לאור מאז בתרגומו של עמוס גפן בהוצאת"מצפן " תחת השם "פלישה לכדור הארץ " ובהוצאת מסדה תחת השם "השליטים".

"רשימות מן המאדים " יצא לאור בתרגום עמוס רגב בהוצאת עם עובד ,1979.
2. סיינש פיקשין יצא בהוצאת סיינש פיקשין.

 

חוברת 1. כללה את
א."פלישה לכדור הארץ " רומן פנטסטי מרתק מאת גורדון קלי . למעשה זהו פלגיאט של   "תמונות לא משקרות "
מאת קטרין מקלין . על ספינה חייזרית שמנסה לנחות בכדור הארץ ומתגלה כבעלת גודל מיקרוסקופי
הסיפור הנ"ל הוסרט לעתיד כסרט קצר של 20 דקות בשם" רשות נחיתה ( 1977) "עם יוסי גרבר ומשה טימור בידי הבמאי ריקי שלח .
ב. "אל תביט עכשיו " ( אין שם מחבר אבל מאת הנרי קטנר ) . שהופיע גם בקוסמוס בשם "אל תסתכל עכשיו"
ג. "בת כוכב" . אנונימי סיפור בעל סוף מפתיע שמסופר בידי אישה שאהובה מתאהב בחייזרית מכוכב אחר בשם ולן שנכבש בידי עולמה . בדיאבד אנו מגלים שולן הוא כדור הארץ והמספרת היא בת המאדים שכבש את הארץ .

 חוברת 2 :
א. הקרב על כוכב מסתורי . מאת ג'ורג' קולינס .
ספינת חלל מגיעה לכוכב אחר שבו מסתבר שהתושבים השמידו את עצמם ונישארו רק הרובוטים שלהם שממשיכים לתפקד כמו לפני ששים אלף שנה.
ההוצאה תיארה את הסיפור על עטיפת החוברת "צוות ספינת החלל קיבל הוראה לטוס אל מרחבי האינסוף .. על אחד מכוכביה לכת הנידחים מצפה לספינה אוייב אכזר ורב עוצמה . הצוות על בני אנוש אנשי המרס והרובוטים דורך לקראת המפגש .. הקרב יהיה חסר פשרות" . מלחמת החלל השנייה בכל תוקפה . מרחבים בין כוכביים משמשים כזירת קרבות , אך האדם הוא עדיין הלוחם האמיתי גם אם הטכניקה התקדמה עד אין הכיר.

3. מאורעות בחלל מאת הרברט מיצ'ל בתרגום ג. לוין על אדם שנלחם בכוכב אחר בזוממים שונים ששואפים להשתלט על כדור הארץ

 

4. החוברת הרביעית נקראה בעטיפה : "דו קרב על הירח" אך הסיפורים בחוברת עצמה לא עסקו כלל בירח .הם היו :

א. אני איני קיימת מאת פ. פאטון על רודן אכזר שנשבה בקסמיה של ילדה קטנה ומפסיק את מלחמתו בעולמה.
ב.הרובוט העצמאי מאת י אסימוב . הופיע גם בקוסמוס מספר 1 " תחת השם רובוט אל 76 טעה בדרך " ובקובץ של אסימוב "בארץ הרובוטים "בתרגום יואב הלוי ,הוצאת מסדה 1975).

קוסמוס :סיפורי מדע דמיוני

קוסמוס: סיפורי מדע דמיוני, 1 (1958)
1. הגזע האבוד – מוריי ליינסטאר
2. אל תסתכל עכשיו! – הנרי קאטנר (הופיע גם ב"סיינס פיקשין" בשם "אל תביט עכשיו " ובפנטסיה 2000 " גיליון מספר 28)
3. הרובוט אל 76 תעה בדרך – יצחק אסימוב ( הופיע גם ב"סיינס פיקשין " מספר 4" תחת השם "הרובוט העצמאי " ובקובץ סיפוריו של אסימוב "בארץ הרובוטים " תחת השם "רובוט אל-76 תעה בדרכו" בתרגום יואב הלוי ,הוצאת מסדה 1975

קוסמוס: סיפורי מדע דמיוני, 2 (1958)
1. נסים ונפלאות – וטסון פארקר
2. המיתוני בנועם – ריצ‘ארד וילסון
3. העלוקה – רוברט שאקלי (הופיע גם בפנטסיה 2000 גיליון מספר 21)

קוסמוס: סיפורי מדע דמיוני, 3
1. היצור בעל אלף הדמויות – ארתור סלינגס (הופיע גם בפנטסיה 2000 גיליון 23 בשם "יצור ולו אלף דמויות ")
הזירה שמחוץ לעולם – פרדריק בראון (
(הופיע שוב תחת השם "זירה " במודל ראשון :סיפורי מדע בדיוני הוצאת הקיבוץ המאוחד " 1981 בתרגום עודד פלד.

2. וגם תחת השם "זירה" ב"מבחר הספרות הבדיונית "כרך א' " הוצאת עם עובד בתרגום עמנואל לוטם,1981 )

קוסמוס: סיפורי מדע דמיוני, 4
1. תשובה מלאה – ל.י. סטאבר
2. המשוואות המוסריות – מורי ליינסטר
3. הענקים המיקרוסקופיים – פאול ארנסט

 "מדע דמיוני" הוצאת דפוס מל"ן 1959.


מדע דמיוני, 1
1. עין רעה!!
2. השופט הגדול – א. א. ון-ווגט (הופיע שוב בפנטסיה 2000 גיליון מספר 23 בתרגום שאול שרצר)

מדע דמיוני, 2
1. תחנת החלל המורדת
2. התינוק האלקטרוני

מדע דמיוני, 3
1. העולם האחר
חוקרים מגלים בקבר מצרי כניסה לעולם אחר שהיה ידוע למצרים הקדמונים ,עולם המיושב בידי זאבים אינטליגנטיים הנשלטים בידי אדונים אנושיים ממצריים הקדומה. פלגיאט של סיפור זה בשם "טרזן ושני העולמות " הופיע כחוברת מספר 19 .בסדרת טרזן כרך יא בהוצאת "הקרנף" שגם היא הוצאה לאור בידי דפוס מל"ן.
2. קרב-אויר בחלל

מדע דמיוני, 4
1. כלבי הכוכב (הופיע שוב בפנטסיה 2000 גיליון 23 בשם "הצללים")
2. עיניים צבעוניות
3. שגעון החלל

מדע דמיוני, 5
1. סודו של פרופסור דיטרום

מדע דמיוני מספר 6
1. מנוע המסתורין

מדע דמיוני מספר 7
1. קרני-משטימה
2. תוהו ובוהו…
3. המות נישא בכיס…

מדע דמיוני מספר 8
1. מחוץ לגבול
(מאת רוברט הינליין)
הופיע בתרגום חדש ב"משימה בנצח ( קובץ של שני סיפורים) שיצא בהוצאת מסדה ב-‏1983 בתרגום מלכה פרידמן .

מדע דמיוני, 9
1. הנסיעה על פני הזמן
2. השד ואנשי הביטוח

מדע דמיוני, 10
1. עולם הפוך

מדע דמיוני 11
1. מקדש הצפע
2. התוכי הירוק
3. האדם הרדאר

מדע דמיוני 12
המחתרת בפעולה

מדע דמיוני 13
הבודד בחלל.

פרוזה מספר 9 ספטמבר 1976.
חוברת מיוחדת המוקדשת למד"ב בעריכת עורך אורח גבריאל מוקר .
כללה את הסיפורים
1. הדמות מאת אדוארד גרדנר בתרגום ראובן לסמן .
אוניה שיכורה מאת קורדויינר סמית . בתרגום א.. דורית .
3. מלאך אחרית הימים מאת הסופר הצ'כי יוסף נסובדה בתרגום מרומנית של מנחם פאלק .
4. כמטווחי כוכב מאת א.א. וואן ווגט
5. סיפור מאת ו.הילטון יאנג .
בתרגום צילה אלעזר
6. הנשק מאת פרדריק בראון .
וכלל גם שני מאמרים על מד"ב של אסימוב וקורט וונגוט ("פונגוט " בחוברת ) .

http://www.blipanika.co.il/wp-content/plugins/lmbbox-comment-quicktags.php

עולם המחר: המגזין הישראלי למדע דמיוני (עורך: אמיר גבריאלי; עורך בפועל: יעקב אור. הוצאת חותם, 1979).
  1. השופט הגדול / א.א. ואן ווגט (פורסם בשם "השופט העליון" ב"פנטסיה 2000, 23)
  2. ירייה בחשכה / ורנור וינג' (פורסם גם בשם "לונג שוט" ב"המבחר של וולהיים", 1981)
  3. אדון / אנג'לה קרטר
  4. המפלצת / ג'ראר קליין
  5. המעופף בלילה / ר' צ'טווינד-הייס
  6. הציידים / ג'ורג' הילמן
  7. אהבה עזה ממוות / אלן דורמיה
  8. משפט ההגיון / מיי סינקלייר
  9. המתמטיקאים
  10. התאבדות
  11. זארה (סיפור קומיקס אנונימי)

 

מאזניים כרך ס"ה נובמבר –דצמבר 1990
גליון מיוחד של מגזין אגודת הסופרים שהוקדש למדע בדיוני
כלל סיפורים של אתגר קרת
"רקעים עליזים "
דותן דימט "צלמב"
ושלמה שובל "אמנות ביתית "
כלל גם מאמרים של עמנואל לוטם על תולדות המדע הבדיוני
ושל בריאן מקהיל "עולמות מתנגשים "( בתרגום מרי ריזל )

וראיונות עם הסופרות אוקטביה בטלר ואורסולה לה גוין

ראו גם :

יהודים בחלל :מקורותיה של ספרות המדע הבדיוני העברית

ענבל שגיב על מדע בדיוני בישראל

רשימת קיפוד: סיפורי המד"ב בעברית

היה היה בעתיד"קובץ ראשון של סיפורי מד"ב בעברית.

מגזינים ותיקים משנות החמישים

טרזן בארץ הקודש

דן טרזן הטרזן הישראלי

קפיטן מארבל ושאזאם

קפטין בלאד והקפריקורן

סדרות משנות השישים

פלאש גורדון הישראלי

האיש שלנו בחלל :על ראל דארק

פרי רודאן

40 שנה לפנטסיה 2000

האתר של פנטסיה 2000

דף הפייסבוק של פנטסיה 2000

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

20 תגובות על “העבר וההווה של העתיד : ההיסטוריה של מגזין המדע הבדיוני העברי”

כתבה מעולה!
כל הכבוד !
לא ידעתי, איזה יופי !
בביקור הבא שלי בארץ עוד כמה חודשים אני הולכת לחרוש על כל העיתונים החדשים ולאסוף לי איזה פנטסיה 2000 קטנטן וחגיגי.
אני זוכרת איך מצאתי בגיל 13 גליונות זרוקים ככה בספריה ציבורית ביישוב שלי, התיישבתי והתחלתי לקרוא.
איך אפשר לשכוח את 'כוכב הזקופים' ? או סיפורים עסיסיים אחרים.
מאוד אהבתי את פנטסיה 2000 ובתור חוקרת היום למדע בדיוני ולגליונות האלו היתה השפעה חשובה עלי ועל ילדותי.
קודוס ומחמאות לכל העוסקים בדבר. ואני חושבת שמרקורי עושים את הדבר הנכון ומשלמים לכותבים, אפילו בצניעות.

ותציג אותה במוזיאון הקריקטורות או במוזיאון שם בחולון.
אני זוכרת שכילדה עד גיל 25 נורא אהבתי מדע בדיוני.
וביחוד סרטי מדע בדיוני.
ואז אחרי שלמדתי גיאופיזיקה ומדעים פלנטריים ונעשיתי מומחית לתורת היחסות ולאלברט אינשטיין…
וכאשר הבנתי בדיוק מה זה חורים שחורים וחורי תולעת וכולי וכמה האחרונים רחוקים מהמציאות הפיזיקאלית… פתאום הקסם של המדע בדיוני נעלם.
והפעם האחרונה שהתלהבתי ממשהו שהוא מדע בדיוני היה מסדרת טלויזיה שראיתי עם הבן שלי בשם: "בלייק הולזי היי", סדרה קנדית על מעבר דרך חור תולעת.
ואני עוד מקווה שאולי ה"טווייליט זון" ירגש אותי. ככה מדע בדיוני ממש לא עושה לי את זה יותר.
ככל שנכנסים עמוק יותר למדע וביחוד ליחסות ולקוונטים, הקסם של המדע בדיוני עובר וחולף לו….

על גליונות המד"ב של כתבי העת המיינסטרימים. לא ידעתי שאותם עורכים וכותבים חיבבו מד"ב, כי הם בקושי כתבו או דיברו על זה.

אגב עוד משהו שהוזכר ב'פנטסיה 2000' – כתב עת בשם 'בדיון 79' שמעולם לא ראיתי, אבל יתכן שהיה.

אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה היה בראשיתו יוזמה פרטית של ניר יניב, אשר ערך אותו משך שנים רבות. הוא אולי אינו "כתב עת" בהגדרה הקלאסית שלו, אבל הוא מכיל הרבה ביקורות ומאמרים ולא מעט סיפורי מקור משובחים.
http://www.sf-f.org.il

וכקוריוז שווה אולי להזכיר את "שביט במרק", פאנזין קצר ימים וקצר יריעה (עמודים בודדים) שיצא לאור לפני אי-אלו שנים.

נושא אהוב עליי, למדתי הרבה.
רציתי לציין כהערת שוליים את מגזין העבר "וויז", שהיה בעצם מגזין למשחקי מחשב ודי אנד די, אך דן בעיקר בקשור במד"ב ופנטזיה, ואף כלל מדריך לכישוף

אפשר להזכיר גם מגזינים ופנזינים למשחקי תפקידים ,למשל מגזין בשם "המכשף האחרון " שכל כולו עסק בנושאי פנטזיה ומד"ב.
על פי כל הגדרה מלפני 50 שנה מגזינים כאלו הם מגזינים למדע בדיוני מאחר שהנושאים שלהם הם לחלוטין פנטזיה ומדע בדיוני.
ושקלתי אם להזכיר אותם ברשימה.
אבל כיום מגזינים כאלו לא יחשבו כמגזינים של מדע בדיוני מאחר שאין בהם כמעט סיפורת אלא בעיקר מאמרים.

תרומה חשובה לתעוד ההיסטוריה של מדע בדיוני בארץ.
אגב, אחת הסיבות להפקת גליון 45 של "פנטסיה 2000" היתה המיתוס שטיפחו החובבים במשך שנים, ולפיו גליון 45 הודפס ונגנז אי-שם…
וכעת, לאחר שהמיתוס הפך למציאות, לא נותר אלא לממש מיתוס נוסף שמופיע בכתבה – מכירת 9000 עותקים לגליון (בשיא הצלחת המגזין)!
ועוד משהו על גליון 45 כאן: http://www.notes.co.il/hauptman/49820.asp

למד"ב וכלל סיפור או שניים, שבאמת היה כדאי להזכיר.

'וויז' עסק בעיקר בסיפורי מו"ד-ים, אם אני זוכר נכונה.

כמו כן ב-96' התפרסמה כתבה מעניינת של זוהרה רון במקומוני שוקן על מצב המד"ב בארץ.
ובהמשך אליזבט וייגל כתבה במעריב באחד המוספים מאמר בן כמה חלקים על המד"ב בארץ ובעולם.

עשרים שנה מלאו לפנזין הוותיק ביותר של ישראל "סייבר קוזן " בעריכתו של אהרון שיר . פנזין שהוא גם המגזין הפעיל הוותיק ביותר של ישראל בתחום המדע הבדיוני .עשרים שנה שבמהלכן יצא הפנזין בדייקנות מידי חודש בחודשו מבלי להחסיר ולו חודש אחד.
ולהלן שיחה עם עורך המגזין על הפנזין הישראלי הוותיק מכולם ועל מצב המדע בדיוני בכלל.

ראו
עשרים שנות סייבר קוזן
http://www.notes.co.il/eshed/55437.asp?p=0

סייבר קוזן הוא הפנזין הותיק ביותר של ישראל ורץ מזה 20 שנה ברציפות.
וכעת ניתן למצוא את רוב הגליונות שלו פרי 20 שנות פעילות ברשת באתר של אולג.שם הם ישמרו ( עד שהאתר כמובן ירד לבסוף ואז הם יעלמו לנצח אלא אם כן ימצא גבוי נוסף)
ונשאלת השאלה מתי אם בכלל יועלו גליונות "המימד העשירי "לרשת?
מאז פרסום כתבה זאת המגזין הזה ( כמו כל האחריםש הוזכרו בה ) נסגר .
ועתיד המגזין המד"בי המודפס נראה שחור משחור.
ראו
גליונות "סזייבר קוזן " ברשת
[www.kulichki.com]
20 שנות סייבר קוזן
[www.notes.co.il]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 + 14 =