| השירה לכאורה לא השתנתה הרבה מאז יצירתה אי אז בתקופה הפרהיסטורית . לכאורה כמה שורות רתמיות ליריות העוסקות בנושאי אהבה ורגש כלשהם. אל תאמינו לזה :השירה עברה שינויים דרמטיים ביותר מאז ראשית הכתב.נולדו ז'אנרים שונים כמו האפוס והאודה שיגשגו במשך מאות או אלפי שנים ואז מתו על מנת להיות מוחלפים בז'אנרים אחרים. ( אם כי כמובן שום דבר לא מת באמת דוגמאות של סוגות אלו המשיכו להיכתב אבל רק כדוגמאות בודדות). ואנו רואים זאת בשירה העברית ,האידיליה ושירי הנוף שפעם היו פופולאריים מאוד בספרותנו נעלמו כאילו לא היו קיימים כלל.משוררים היום מסוגלים לכתוב על נוף בית קפה בתל אביב אבל לא על נופו של הר החרמון. או אם הם מסוגלים אינם מעוניינים שכן משוררים הפכו לעיוורים לנופי הטבע שסביבם. ונשאלת השאלה האם היגיע הזמן לחשוב על ז'אנרים חדשים בשירה שיעמדו לצד אלו הקיימים ואולי מי יודע יחליפו אותם בעתיד ? חיים ספטי חושב שכן:ולהלן הצעתו בנושא. חיים ספטי הוא משורר המרבה לפרסם שירה העוסקת במדע ובמדע בדיוני. ולהלן בהזמנת האתר הצעתו בנושא. |
עתידנות שירית
מאת : חיים ספטי
בספר שירי "דו"ח על יתרת הנפש" (הוצאת "כרמל", 2006) פרסמתי את שירי "מה כֹּחה של המילה" (עמ' 45), שאותו הגדרתי כ"מסה קצרה – שיר" ובקיצור :"מַסָּשִׁיר" (בהטעמה של ההברה "שיר").
אם ייכתב שיר שיוגדר על ידי מחברו כ"מסה" (להבדיל מ"מסה קצרה"), בהכרח יהיה מדובר בפואמה, כלומר ב"מסה-פואמה", ולכך אני מציע את השם המקוצר "מַסָּאֶמָה" (בהטעמה של ההברה "אֶ").
ה"מסשיר" וה"מסאמה" הן הצעותי לצורות שיר חדשות, שלמיטב ידיעתי אינן קיימות כיום בצורה שמופיעה ב"מה כוחה של מילה".
עבור משוררי ההווה והעתיד שהתייאשו מצורות השירה הקיימות אני מציע צורות כתיבה שתשלבנה בין כתיבת מסה (ספרותית, הגותית או פילוסופית) לבין כתיבה שירית, באופן שייווצר תַּלְכִּיד מסאִי-שירי.
,דהיינו שהמסה והכתיבה השירית "יוּתְכוּ" זו בתוך זו באופן אורגני, שלם ומלא, לכלל יצירה ששני מרכיביה המסה והכתיבה השירית יהיו בעלי ממדי עומק שקולים זה לזה.
בנוגע למרכיב הכתיבה השירית, הכוונה ב"ממדי עומק" היא, כמובן, לעומק שירי רוחני ו/או נפשי, ובנוגע למרכיב הכתיבה המסאית, הכוונה ב"ממדי עומק" מובנת מאליה (להבדיל ממצב הקיים מקדמת דנה, שבו מסות נכתבו ונכתבות במאפיינים של דימויים, לשון ואווירה פיוטיים ושיריים או עם מאפיינים טכניים גרידא של כתיבה שירית, כגון: חריזה, שורות קצרות וכד', אך ללא עומק שירי רוחני ו/או נפשי, ולפיכך לא נוצר בהן תלכיד "מסאִי-שירי" כמוגדר לעיל, או ששירים נכתבו ונכתבים כרעיונות ספרותיים, הגותיים או פילוסופיים, המתאימים למסה, מבלי שיש בהם ממדי עומק שיריים, וגם ביצירות כאלה לא נוצר, כמובן, תלכיד מסאִי-שירי).
כמובן, ה"מסשיר" וה"מסאמה" עשויים לכלול, ואף רצוי שיכללו, גם מרכיבים שיריים נוספים, בנוסף
לממדי העומק השיריים הנ"ל, מרכיבים המאפיינים יצירות אמנות בכלל ושירה בפרט, כגון: עושר תיאורי, עושר לשוני, מוּרכבוּת, מאפייני ליריקה או אפיקה וכיוצ"ב ויהיו בעלי עוצמה, יופי, פיוט וכדומה.
יצוין שגם אם נניח שנכתבו בזמנים ובמקומות כלשהם שירים או פואמות שנוצר בהם תלכיד מסאי-שירי כמוגדר לעיל, הרי שכל עוד לא הופנה זרקור אבחנתי אליהם, הם בבחינת שירים ופואמות "רגילים" והצעותי עשויות להפנות אליהם זרקור אבחנתי ולהגדירם ככאלה.
ואם טרם נכתבו שירים ופואמות כאלה, קל וחומר שיש משמעות להעלאת הצעותי אלה, שכן אזי הן הצעות חדשות לצורות כתיבה שעדיין אינן קיימות.
משוררים אני זורק את הכפפה .האם יהיה מישהו נוסף או מישהם נוספים שיהיה מוכן להרים אותה?
נספח :
תגובה אחת על “המסאמה והמסשיר”
[…] המסאמה והמסשיר […]