| בימים אלו יצא לאור הספר "רקוויאם למנצח " של המשוררת עדנה –מיטווך –מלר ,שהוא מחווה לבעלה המנח ,המוזיקאי והמשורר עמוס מלר. הספר מורכב משירי זיכרון למלר וגם צילומים שלו.
ולרגל הוצאת הספר להלן ניתוח של חיים מזר לפזמון הידוע ביותר שאותו הלחין עמוס מלר "ירושלים האחרת " של יוסי גמזו שאותו ביצע יזהר כהן. |
ירושלים האחרת
מילים: יוסי גמזו
לחן: עמוס מלר
שר : יזהר כהן
אהובתי על מגדלייך הגבוהים,
פרושה אדרת השקיעה סמוקת שוליים
קשה קשה שלא להיות בך נביאים,
או לפחות משוררים ירושלים.
אך בין חוזייך שניבאו בך נואשות,
את המלכות ואת הדם ואת החרב
אני רוצה להיות הילד הראשון,
שיתעורר בירושלים האחרת.
ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום.
ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום.
אהובתי מול בית הספר לשוטרים,
ומול אותה גבעת תחמושת דם ועצב
את כל פצעי החפירות כמו בתפרים,
חובש הזמן בתחבושות קרירות של עשב.
ובשוקי הצבעונין צועק הרחוב,
עברית צרודה כזאת וערבית ניחרת
כשהעתיד על החשבון פורע חוב,
במפרעה לירושלים האחרת.
ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום.
ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום.
אהובתי אבני הכותל החמות,
משננות אחרי אלפי פתקים של צער
את מעופן של היונים על החומות,
עם המחר המתהלך בך צעד צעד.
ומול מגדל דוד שבים האוהבים,
ימין משה ואבו טור אט אט וחרש
פשוט לקטוף בך אשכולות של כוכבים,
אז לילה טוב לירושלים האחרת.
ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום.
ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום.
ירושלים על ציר הזמן
מאת חיים מזר
ירושלים האחרת הוא שיר אהבה לירושלים.בשיר שלושה בתים עם פזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר,בית, פזמון חוזר. שלושת הבתים פותחים במילה אהובתי, משל העיר היתה אישה.הפזמון החוזר הוא חזרה רבת פנים על שם העיר עם הסיומת "של שלום" בסוף כל שורה של הפזמון. הפזמון החוזר מתקשר לבתים שקודמים לו.בכל בית ישנה התייחסות לרבדים שונים של הזמן. בכל בית שמונה שורות.בבית הראשון ששת השורות הראשונות הן בזמן עבר ושתי השורות האחרונות הן בזמן עתיד.בבית השני ששת השורות הראשונות מתייחסות לעבר הקרוב ושתי השורות האחרונות לעתיד. בבית השלישי ההווה והעתיד שלובים זה בזה.השורה האחרונה בכל בית מסתיימת במילים "ירושלים האחרת".מתוך המצרף של שתי השורות האחרונות בכל בית אפשר לראות לאיזו ירושלים חותר הכותב. התשובה ניתנת בפזמון החוזר "ירושלים של שלום".
בית ראשון:
אהובתי על מגדלייך הגבוהים,
פרושה אדרת השקיעה סמוקת שוליים
קשה קשה שלא להיות בך נביאים,
או לפחות משוררים ירושלים.
אך בין חוזייך שניבאו בך נואשות,
את המלכות ואת הדם ואת החרב
אני רוצה להיות הילד הראשון,
שיתעורר בירושלים האחרת.
בבית זה ששת השורות הראשונות מתייחסות לתקופת המקרא.הכתוב מתייחס לנביאים ולמלחמות שהביאו לחורבן בית ראשון ובית שני. שתי השורות הראשונות הן אימג'יסטיות באופיין.המגדלים שבה לרבות מגדלי השמירה שעל החומות על רקע השקיעה וצבע השמיים בשעת בין הערביים.בשל הפניה לעיר כאל אישה אפשר לחוש אם כי בצורה מרומזת שההתייחסות אליה היא גם ארוטית.האישים מושאי ההערצה הם הנביאים,המשוררים והחוזים. החוזים הם אלה שדיברו קשות והכותב דווקא רוצה להיות בין חוזי הקשות .אלה היו המוכיחים בשער וחלק מהנבואות שלהם התייחסו גם לימי הגאולה. הכותב רוצה להיות הראשון שייוולד בירושלים האוטופית .שתהיה לו הזכות להיות ראשון לדור הגאולה.
בית שני:
אהובתי מול בית הספר לשוטרים,
ומול אותה גבעת תחמושת דם ועצב
את כל פצעי החפירות כמו בתפרים,
חובש הזמן בתחבושות קרירות של עשב.
ובשוקי הצבעונין צועק הרחוב,
עברית צרודה כזאת וערבית ניחרת
כשהעתיד על החשבון פורע חוב,
במפרעה לירושלים האחרת.
בית זה מתייחס לעבר הקרוב ,להווה ולעתיד. העבר הוא עבר קרוב מאוד.ימי המנדט הבריטי (בית הספר לשוטרים),מלחמת ששת הימים(גבעת התחמושת) וההווה(השווקים).המשפט הקשה והטעון "כשהעתיד על החשבון פורע חוב" מתייחס לקורבנות שהעם היהודי משלם במלחמתו כנגד הערבים. זאת המפרעה לעתיד לבוא.אותה מפרעה של דם הנשפך על מנת להבטיח את העתיד האוטופי של ירושלים האחרת .המשותף בין בית זה לבית הראשון הוא דם,חרב,דמעות.
בית שלישי:
אהובתי אבני הכותל החמות,
משננות אחרי אלפי פתקים של צער
את מעופן של היונים על החומות,
עם המחר המתהלך בך צעד צעד.
ומול מגדל דוד שבים האוהבים,
ימין משה ואבו טור אט אט וחרש
פשוט לקטוף בך אשכולות של כוכבים,
אז לילה טוב לירושלים האחרת.
בית זה פותח בהווה ומיד עובר לעתיד. המעבר הוא הדרגתי.בשורה השנייה מופיע הפועל ש.נ.ן בזמן הווה-משננות ובשורה הרביעית חל המעבר לעתיד במילה "מחר, "והמחר מתהלך צעד צעד".הוא כבר בתוך ההווה. ושוב חוזרים להווה. בשורה החמישית בפועל ש.ו.ב-לשוב בזמן הווה.ומי הם השבים? השכונות ימין משה ואבו טור. בשורה השמינית העתיד משתלב בנוף הקיים. בבית הראשון בשורה האחרונה הפועל ע.ו.ר הוא בזמן עתיד-יתעורר. בבית השני המילה מפרעה בשורה האחרונה היא רמיזה לעתיד. בבית השלישי בשורה האחרונה נאמר "אז לילה טוב לירושלים האחרת" והרי לילה טוב אומרים כשהולכים לישון. עתיד שכבר נוגעים בו. אחרי שישנים מתעוררים ליום חדש וחוזרים לעירות המתוארת בבית הראשון. מין סגירת מעגל עם סיומת אופטימית.
ראו גם :
רקוויאם למנצח מאת עדנה מיטוויך מלר
2 תגובות על “שיר אהבה לעיר עתיקה-ניתוח הפזמון "ירושלים האחרת" מאת יוסי גמזו-חיים מזר”
תודה רבה
תודה רבה על הניתוח המרשים.
יפה