המשורר רועה הצאן:על קאדמון

תבליט לכבודו של המשורר האנגלי  הראשון הידוע בשמו , רועה הצאן קאדמון.

 

עמיתי ב"רשימות " יהודה בלו פירסם היום מאמר מעניין על המשורר האנגלי הראשון הידוע בשמו "קאדמון" רועה צאן שחי במאה השביעית לספירה באנגליה וחיבר שירים תנכיים שונים. ואגב כך יצר את השירה האנגלית והוא אביהם הקדמון של שיקספיר ,מילטון בליק ,שלי וכל השאר. אז במקרה יש תחת ידי פואמה בתרגומו של גיורא לשם על המשורר  האנגלי הקדמון הנ"ל ,תרגום  שבוצע בידי לשם עוד לפני 20 שנה    מחבר הפואמה נורמן קורנוויט ניקולסון (1987-1914), משורר אנגלי. נולד בעיירה מלום באיזור האגמים בקאמברלנד בבית שבו חי מרבית חייו. שירתו קשורה בנוף המקום ובפולקלור שלו. במיוחד השפיעו עליו חיי הכורים בתקופת השפל של כריית הפחם באיזור. זכה ב־1977 בעיטור הזהב של המלכה ובתואר "קצין האימפריה הבריטית" ב־1981. ככל הידוע לי שירו "קאדמון" הוא הראשון הרואה אור בתרגום עברי וומופיע כאן בפירסום בכורה עולמי

קאדמון

 

 מאת נורמן ניקולסון

תרגם גיורא לשם

 קאדמון רואה חזיונות של שירה.

 

מִמַּעַל לִי כְּנֵסִיָּה, קְשָׁתוֹת אֲפֹרוֹת עַל הַכֵּף,
הָאוֹרוֹת בַּהֵיכָל דּוֹלְקִים, תְּפִלּוֹת חִוְרוֹת מִפְּנֵי הַלַּיְלָה,
כִּי הִילְדָה הַבְּרוּכָה עוֹדֶנָּה בּוֹעֶרֶת כְּאוּר
בֵּין הַקּוֹצִים הַשְּׁחֹרִים, מַעֲבֵי הַחֲשֵׁכָה,
מִשְׁעוֹלֵי אַדְמַת הַבּוּר וְחוֹמוֹתֶיהָ,
בַּמָּקוֹם שֶׁהָאֵת גּוֹרֶדֶת אֶבֶן, עַל שִׂיחַ הָאֻלְגּוּמִין הַמְאֻנְקָל,
וְאֵלֵי הַצָּפוֹן מְטַפְּסִים בִּכְבֵדוּת עַל הַצְּלָבִים הַנּוֹצְרִיִּים.
לְמַטָּה מִמֶּנִּי הַיָּם, הַזָּעֵף, הַמֻּרְעָב,
חוֹרֵץ בַּגִּיר הָאָפֹר, נוֹגֵס בְּחַלּוּקֵי הָאֶבֶן.
הַשֶּׁלֶג צוֹנֵחַ כְּנוֹצוֹת, הַבָּרָד כְּדָרְבָּנוֹת,
הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, וְהַלַּיְלָה בּוֹקֵעַ כְּאֹבֶךְ יָם,
וְהָעֲרָפֶל מְקַנֵּן בְּעַצְמוֹת הַטְּבוּעִים, מִכָּאן מַפְלִיגִים לַמֶּרְחָק
יוֹרְדֵי-יָם וְשׁוֹדְדֵי־יָם, בּוֹזְזֵי מָזוֹן וְדַיָּגִים.
מְחַלְּצִים אֶת אוֹצָרָם מִשִּׁנֵּי הַגַּלִים, מִגְּרוֹנָם שֶׁל הַחוֹפִים הַפְּעוּרִים _
מֵעַל הֶהָרִים הַנֶּעֱרָמִים וּמִתְרוֹמְמִים הֵם חוֹזְרִים אֶל הַנְּמָלִים הַמְהֻרְהָרִים,
דָּמוֹ שֶׁל בֶּן־הַחוֹרִין וּמֶלַח הַיָּם קְפוּאִים עַל הַזָּהָב.
הָבוּ גֹּדֶל לְלוֹחֲמִים וְנַוָּדִים, תְּנוּ כָּבוֹד לַחֲכָמִים,
הָבוּ גֹּדֶל לִמְלָכִים וּלְזֶרַע מְלָכִים, וּתְנוּ כָּבוֹד לְיוֹעֲצֵי סְתָרִים,
כָּבוֹד לְכֹהֲנִים, כָּבוֹד לְצַלְיָנִים,
כָּבוֹד אֲפִלּוּ לְפַיְטָנִים, הַנַּוָּדִים אֲלוּפֵי־הַזֶּמֶר.

 

אךְ מֵעוֹדִי לֹא הִרְהַבְתִּי עֹז לְהַרְחִיק מִכָּאן, לֹא עַל גֵּאֻיּוֹת הַצָּפוֹן,
וְלֹא יוֹתֵר מֵעֹמֶק טְבִילָתָהּ שֶׁל שׁוֹק בְּמוֹרַד הַחוֹף הַתָּלוּל וְהַמִּתְנוֹדֵד;
לֹא יָצָאתִי לְשַׁחֵר קְרָב עִם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְלֹא הִבְעַרְתִּי אֲחוּזוֹת שֶׁל בְּנֵי סְקוֹטְלַנְד
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם אֲנִי, אֲפִלּוּ אֲנִי, שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּלְאָכִים דּוֹבְרִים,
אֲנִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁנִיתִי בִּלְשׁוֹן הַפִּיּוּט,
שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לִקְרֹא בַּחֲזוֹן יוֹחָנָן,
מְהַלֵּךְ בַּלַּיְלָה עַל הָרְעָפִים, נֵעוֹר בַּשַּׁחַר בְּתוֹךְ הַשַּׁחַת, רָאֹה רָאִיתִי
חֲנִיתוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל בָּרָק פּוֹלְחוֹת אֶת עֵינַי,
וְחַשְׁתִּי בַּמִּלִּים, קְדוּחוֹת בָּאֵשׁ,
חֲרוּצוֹת בְּעַצְמוֹתַי וּבוֹעֲרוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִי.
הַמַּלְאָכִים הִזְדַּחֲלוּ כְּכִנֵּי זָהָב דֶּרֶךְ חֲלוֹמוֹתַי.
לְיַד הַיָּם הָאָפֹר, מִתַּחַת לָעֲנָנִים נַעֲוֵי הַפָּנִים,
אֲנִי מְסַתֵּת וּמְכַתֵּת בִּמְלֶאכֶת הַגִּלּוּף שֶׁל הַשִּׁירָה,
חָשׁ בְּמַדְקֵרַת הַמִּלִּים, פּוֹחֵד מֵאִיּוּמֵי הַמַּלְאָכִים,
מְקַוֶּה כִּי לְעֵת שִׂיא הַגֵּאוּת אוּלַי אֶנְהֶה אֶל מִטָּתִי שֶׁאֵין בָּהּ רוּחוֹת־רְפָאִים.

ראו גם

קאדמון בויקיפדיה

יהודה בלו על החיזיון הלילי של  קאדמון