| בימים אלו יצא לאקרנים הסרט התיעודי "אבן השתיה " של טלי אוחיון. סרט שמלווה במוזיקה של להקת "חיות הקודש ". ולרגל האירוע הסוקר והמבקר הבכיר כיום של תחום המוזיקה המקודשת ירון ליבוביץ' סוקר את הדיסקים שלהם. ובהזדמנות זאת הבה ניזכר בנבואה שפירסמתי באתר זה בדצמבר 2007 כמבוא למאמר של ירון ליבוביץ' על להקת גורו גורו" : "הז'אנר המוזיקאלי שמכונה " המוזיקה המקודשת " מוזיקה המבוססת על מקורות מיסטיים ורוחניים שונים הוא נכון לדצמבר 2007 מוזיקת פרינג' קלאסית הידועה רק למועטים ומקורבים לעניין ולמוזיקאים .וכמעט שאינו מאוזכר בכלי התקשורת הממסדיים . כפי שהייתה מוזיקת הרוק בראשית שנות החמישים . מוזיקת הפופ בראשית שנות השישים. מוזיקת ההיפ הופ בשנות השמונים. וכו' וכו' אתם קולטים את העניין. הנבואה שלי : זה לא יהיה כך לגבי המוזיקה המקודשת בעוד שנתיים שלוש פלוס מינוס . אולי פחות זמן ,אולי יותר זמן, אבל לא הרבה יותר זמן . ולמה ? משום שכעת מסתמנת בציבור אפילו זה הצעיר ו"המרדני " כביכול עייפות ברורה ומורגשת מאוד ומתחזקת בהדרגה מכל המוזיקה "הסתמית " שצורחת באוזניו על סקס ,סמים ורוק אנד רול מזה עשרות שנים. מה עוד שהרוב המוחלט של הזמרים כיום בז'אנרים אלו, סלבריטאים בחצי גרוש מסתמנים כדמויות עלובות למדי ,שום דבר שמתחיל להזכיר אפילו את הדמויות הכריזמטיות של שנות השישים והשבעים מסוגם של אלביס פרסלי וג'ון לנון ובוב דילן והאחרים ,או אריק אינשטיין ושלמה ארצי מהסצנה המקומית. אלו שעוררו תחושות כמעט דתיות במעריציהם כתוצאה מההיקסמות מהמוזיקה שלהם ושירתם . היוצרים העכשוויים ברובם לעומת זאת מעוררים שעמום שגובר והולך ,גם אם הקהל עוד לא מודע לכך חוץ מתחושה עמומה . ואחת הסיבות לשעמום הזה היא גם בגלל המילים חסרות ההשראה , העלובות המטופשות הנחותות של יצירתם שנכתבות בידי הזמרים וקרובי משפחתם וחבריהם ,שאינן מסוגלות ליצור באף אחד תחושה של "התעלות". הקהל כיום בשל לשינוי ומחפש שינוי . והמאזינים מחפשים משהו שהוא לכאורה לפחות "עמוק יותר " . המוזיקה המקודשת לכאורה לפחות מספקת צורך זה. כך שבעוד שנתיים שלוש , לכל היותר, היא לא תיהיה מוזיקת שוליים בכלל . רישמו זאת לעצמכם וזיכרו כאשר המוזיקה המקודשת תהיה במרכז העניינים המוזיקאליים שאלי אשד ניבא זאת הראשון בדצמבר 2007 ." עד כאן הנבואה מדצמבר 2007.כמו שכל מי שמכיר את סצינת המוזיקה העכשווית בפברואר 2009 יודע ויוכל להעיד:הנבואה מתגשמת בדייקנות בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בדצמבר 2007.יותר ויותר זמרים ולהקות של "מוזיקה "דתית" ומוזיקה רוחנית או "מוזיקה מקודשת " או מוזיקה "קבלית" פורצות כיום עם דיסקים חדשים וחודרות לאט אך בביטחה גם לתחנות הרדיו השמרניות ביותר. בערוצי השידור בטלוויזיה משמיעים אותן מידי פעם כ"פילרים" כמו שהיו עושים פעם עם זמרים של מוזיקה מזרחית. ומן הסתם לא רחוק היום שבו אפילו "גלגל"ץ יתחיל להקדיש להם תשומת לב. אז הנה רשימה על יצירתה של אחת הלהקות שהתחילו את המגמה שהולכת ומתעצמת בימים אלו מול עינינו ושתתחיל להגיע לשיאה בעוד כשנה שנה וחצי. |
הבלוז של "חיות הקודש"
מאת ירון ליבוביץ'
שני דיסקים שלהם האזנתי לאחרונה של להקת חיות הקודש, "ברעש גדול " ( 2002) ו"בלוז בארץ כנען " ( 2005) זורקים אותי אחורה, לתקופה אחרת בתולדות הזמר העברי, שהיא איננה רחוקה כל – כך, סוף שנות השישים של המאה הקודמת.
אבל בכל זאת היום היא כבר כמו עולם אחר.
האם יש מי מהקוראים שזוכר שיר של השלושרים בשם "מי אם לא אלהים"?
המעניין בשיר פופ זה הוא שהוא שיר הלל לאלוהים (!) למעשה מעין תפילה חילונית.
חיבר אותו החילוני הידוע יהונתן גפן, והוא הולחן על ידי שלום חנוך ( הידוע משירים כמו "משיח לא בא המשיח גם לא מטלפן ") והוא דוגמא אחת למספר ניכר של פזמונים בעלי מוטיבים דתיים מפרי עיטם של מי שכונו אז "יוצרים חילוניים למהדרין שהושמעו תדיר על גלי האתר בסוף שנות השישים ותחילת שנות השיבעים של המאה הקודמת.
הגל הזה דעך ונעלם לקראת סוף שנות השבעים.
למיטב ידיעתי, פזמונים אלה לא זכו להתעניינות גדולה בקרב הציבור הציוני הדתי. זה לא מענייני להכנס כאן לסיבה אבל נראה לי שתחומי התעניינות תרבותית, לפחות בנוגע לזמרה עברית פופולארית התנהלו בקרב חילונים וציונים דתיים, במידה רבה דרך קווים מקבילים אך לא בהכרך נפגשים.
אבחנה זאת נגלתה לי באופן מקרי בהחלט בשבת אחת שבה התארחתי אצל משפחה ציונית דתית שאני מכיר. השיחה באופן כלשהו התגלגלה לפרשת בירייה, האחזות שעלתה לקרקע בתקופת המנדט שעליה כתב נתן אלתרמן שיר על אומץ ליבם ועיקשותם של המתיישבים הצעירים היהודים, שניסו להתיישב על הקרקע שלוש פעמים, אל מול השוטרים הבריטים שניסו להוריד אותם מעל הקרקע. אני למדתי על הסיפור הזה ממורה בבית הספר הממלכתי, שקראה בפנינו את השיר וגם מספרה של ימימה טשרנוביץ אבידר מבצע 52.
התברר לי שהגרעין שניסה להיאחז בביריה בזמנו היה גרעין של תנועת "בני עקיבא" והמארחים שלי לא שמעו על שירו של אלתרמן או על ספרה של צ'רנוביץ אבידר.
תופעה זאת של קווים מקבילים הייתה קיימת כאמור גם בזמר העברי. אינני חושב שציונים דתיים ככלל הכירו את השיר הזה של השלושרים או שירים דומים.
אולי יש מקום לציין שימימה טשרנוביץ אבידר היא בתו של אחד מחוקרי ההלכה החשובים, שהיה שומר מצוות, הידוע בכינוי "רב צעיר". על כן, נראה שהיא נקודת הקישור בין שני קווים מקבילים אלה.
חיות הקודש
נקודת קישור מקבילה כזאת ניתן למצוא בין הקווים המקבילים של הזמר העברי הדתי והחילוני בדמותם של הרכבים כמו "חיות הקודש".
וכאן חשוב לציין שחברי להקת "חיות הקודש" הם בעלי תשובה.
העובדה שחברי הלהקה הם בעלי תשובה מוצהרת על ידי הכרוז ברצועת הפתיחה של הדיסק "ברעש גדול" אומרת דרשני. בהכרזה הפותחת את הדיסק יש ניסיון לקבוע ליצירה של הלהקה מונח – "מב"ת ראשי תבות של מוסיקת בעלי תשובה.
ראשית, מבחינה מוסיקלית, אפשר בהחלט לומר שהחבר"ה מחיות הקודש יודעים לנגן ולנגן טוב.
בדיסק הראשון "ברעש גדול " יש קטעים טובים של מוסיקת רוק משובחת, לטעמי. הקטע "נס חשמל תהלים" והקטע שבא אחריו "הדבר הכי בסיסי" הם קטעי רוק טובים.
יתכן שהמצב היום שונה ושומרי מצוות מלידה יכולים היום לנגן ככה מוסיקת רוק לכל דבר ועניין, אבל זה שחברי הלהקה הם בעלי תשובה בהחלט עשויה להסביר למה הם נשמעים כלהקת רוק לכל דבר.
העטיפה האחורית של "ברעש גדול".
יוצא דופן בקטעי התקליטור הוא "בכל דרכיך דעהו", המלא במוטיבים בלוזיים, כמו גיטרה יבבנית. בדיסק השני של הלהקה שהגיע לידי הבלוז, אם אפשר להגיד כך, שולט. אפשר לומר שהדיסק הוא דיסק של מוסיקת בלוז. על
בלוז בארץ כנען
עטיפת הדיסק השני, הנקרא "בלוז בארץ כנען", פרפראזה מעניינת על פסוק מדברי יעקב ליוסף במצרים בבראשית מ"ח, ג',.
שם מוזכרת העובדה שרוני פיטרסון, גיטריסט הבלוז שנוהג להשתתף בהקלטות של אמנים שונים, משתתף באחד הקטעים. גם זה אולי מלמד שהם יודעים לנגן, אני אישית מעדיף את הדיסק הראשון שלהם, שהוא מכיל קטעים של רוק, בעוד האלבום השני מצא קצת פחות חן בעיני, דווקא בגלל שהוא בלוזי.
עולם המושגים של אנשים מאמינים שומרי מצוות נגלה לפנינו בתכנים של הקטעים בשני הדיסקים של להקת "חיות הקודש".
אפשר לראות שם פזמונים המדברים על דבקות דתית ("הדבר הכי בסיסי", 2, ברעש גדול ) נושאים אקטואליים בעלי נימה פוליטית ימנית מובהקת, ("בלוז בארץ כנען", 1, כלוז בארץ כנען), אסכטולוגיה ("ערפל לאומים", 5, "סוף ה – 1000 השישי", 6, ברעש גדול) וגם הטפת מוסר שאולי תרגיז את הפמיניסטים והפמיניסטיות ("בכל דרכיך דעהו", 3, ברעש גדול).
קטע אחד , "פגישה עם בעל תפילה" (3, בלוז בארץ כנען) עניין אותי במיוחד, כי מצד אחד מדובר על שיר דבקות דתית רגיל, אבל מצד אחר, תבניתו מזכירה לי שיר עם אנגלי טיפוסי, שבו המספר מוסר לנו שיחה בעלת תובנה כלשהי שהייתה לו עם עובר אורח.
עולם המושגים הכללי בהחלט נמצא גם הוא בתוך הקטעים של "חיות הקודש". עוד קטעים מעניינים שניתן למצוא בדיסקים האלה הם "בלוז הגבעה הצרפתית", בעל המשמעויות האקטואליות (4, בלוז בארץ כנען) "הבלוז חייב לזוז" המדבר על אהבה לבלוז. במיוחד אהבתי את "נס חשמל תהלים" (1, ברעש גדול) שמלבד היותו קטע רוק לעילא ולעילא הוא מציג מדרש יפה על דוד המלך המנגן את התהלים על גיטרה ובכך הוא משכין שלום בין חיות היער.
| אינני חושב שחילונים גמורים יתלהבו מן התכנים שנמצאים בדיסקים האלה, אולם מבחינה מוסיקלית טהורה מדובר בדיסקים שחובבי מוסיקת רוק ובלוז, גם חילונים , בהחלט יוכלו למצוא בהם עניין. |
ראו גם:
"חיות הקודש" בקאמבק בסדרה "שיר חדש "
ועוד להקות של מוזיקה "מקודשת"
המוזיקה המקודשת של להקת"גורו גורו "
אבן השתיה :סרט עם מוזיקה של"חיות הקודש "
תגובה אחת על “הבלוז של להקת "חיות הקודש:"-ירון ליבוביץ'”
אומנם לא זכיתי לשמוע את להקת "חיות הקודש", אך אותה מגמה של רדידות הנדונה הנ"ל בקשר למוסיקת המיינסטרים רלוונטית גם לאות "מוסיקה רוחנית". במיוחד כשמדובר באומנים חוזרים בתשובה – האלבום החדש של אהוד בנאי הרדים אותי, במופע של ארז לב-ארי רק חכיתי ש"התענוג" יסתיים, על להקות נוסח "המדרגות" אני בכלל לא רוצה לדבר.
לשם איזון אציין אומנים דתיים נפלאים – , התזמורת העממית", דניאל זמיר, אנסמבל היונה ועוד רבים שעושים מוסיקה מנשמה בלי מטרות החזרה בתשובה או נסיון להחביא חוסר כשרון תחת כרכי גמרא.