עיר ללא הפסקה : השתקפותה של תל אביב בפזמונים-חיים מזר

מאה שנה מלאו לעיר תל אביב ולרגל התאריך מומחה הפזמונים של האתר  חיים מזר ביצע ביצע מחקר  על הדרך שבה משתקפת העיר תל אביב בפזמונים שונים לאורך העשורים.

עיר ללא הפסקה :השתקפותה של תל- אביב בפזמונים

מאת  חיים מזר

שתי ערים מרכזיות בישראל ירושלים מזה ותל-אביב מזה. כל אחת מייצגת פנים שונות בהוויה הישראלית.על ירושלים כתבו שירים רבים המתארים את אופייה של העיר כבירת ישראל וכעיר בעלת משמעות דתית.עיר עם מורשת היסטורית.תל-אביב עיר חדשה ,תחילתה בראשית המאה ה-20.היא חילונית ומייצגת הוויה שונה לחלוטין.תוססת,נמרצת ומלאת חיות. לא בחינם היא הוגדרה כעיר בלי הפסקה גם עליה נכתבו מספר שירים. יוצגו וינותחו מספר שירים הנוגעים ברבדיה השונים של העיר.

 

1. גן השקמים

מילים: יצחק יצחקי
לחן: יוחנן זראי

ביצוע: ריקה זראי

היה היו כאן פעם שקמים,
חולות מסביב וגם נוף.
העיר תל אביב של אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל,
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל".

גן השקמים  מתאר את צמיחתה של העיר ואת הגעגועים לימיה הראשונים.התחושה המועברת בשיר היא שבמהלך בניינה הלך משהו לאיבוד. בשיר ארבעה בתים ופזמון חוזר.בית בן שמונה שורות,פזמון חוזר ,שני בתים ארבע שורות כל אחד ופזמון חוזר,המוטיב החוזר בכל הבתים הוא גן השקמים כסמל לאותו משהו שהיה ואיננו עוד.

בית ראשון:

היה היו כאן פעם שקמים,
חולות מסביב וגם נוף.
העיר תל אביב של אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל,
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל".

בית זה מתאר את ימיה הראשונים של העיר כשהנופים הדומיננטיים היו שקמים,חולות ובית בודד.בית בודד היה רק אותו בית שהוקם לראשונה ב-1909.לאחר מכן נבנו עוד ועוד בתים. מכל מקום מספר הבתים באותה עת היה קטן. האוכלוסייה היתה קטנה והיחסים היו אינטימיים ופמיליאריים.גם עיר קטנה צריך לנהל.בכל מקום פרנסי העיר מטבע הדברים מתכנסים בתוך מבנה ודנים בבעיות השוטפות ובתוכניות העתידיות. כל זאת בהליך עבודה מסודר רשמי ומכופתר. פה לא,מכיון שהכל היה קטן. האווירה היתה נינוחה .ההתייחסות היתה רצינית אבל ברוח טובה.במרחק מה מעץ השקמים שמתחת לענפיו התקיימו הישיבות, אפשר היה לשמוע את שירתן של הבנות.קשה לדמיין כיום ישיבות של מועצת העיר על רקע משובת נעורים ושמחת חיים של צעירות.האם הכל היה כה מחבק ומחויך? קשה להאמין.בתוך אותה נוסטלגיה שאין לבטלה, כי יש לה חשיבות בפני עצמה ,ישנה אידיאליזציה לא מעטה.

 

פזמון חוזר:

כן, זהו, כן, זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים

בפזמון החוזר ההתמקדות בגן השקמים מייצגת את המשהו החמקמק אך חשוב "אי אז בימים" .הראשוניות,חדוות היצירה,תחושת שליחות והרצון לבנות משהו חדש שיתקע יתד ותהיה לו המשכיות .לא מפעל חד פעמי.

בית שני:

גדלה תל אביב מסביבה פרוורים
הכל בה תוכנן ונבדק.
נבנו בה כבישים נשכחו השקמים
והלבין אז ראשם מאבק.

בית זה מתאר תמונה שונה .השלווה הפסטורלית שתוארה בבית הראשון נעלמה כלא היתה,לא בית בודד.לא קבוצת בתים,אלא פרוורים פרוורים בתכנון קפדני וכל אלה מרושתים בכבישים. החולות שמסביב נעלמו ובמקומם מבנים וצירי תחבורה.. ומה עם גן השקמים? הם נשכחו,חלק נשארו ורבים נעקרו. אלה שנשארו איבדו מהירוק שלהם. צבעם דהה והצבע השולט בהם הוא לובנו של האבק,רמז לבעיות סביבתיות המלוות את בניינה של העיר.האם התכנון המדוקדק המוזכר בשורה השניה הביא זאת בחשבון?

בית שלישי:

הכל כאן נבנה בקצבו של הדור –
חנויות ובתי שחקים,
אך רק אם נפנה מבטנו אחור,
ניזכר בשקמים ירוקים

בית זה מתייחס לפן אחר של העיר,הקצב. הלאט לאט נעלם והוא הוחלף במקצב אחר.זה אינו מקצבו של אדם אחד או קבוצת אנשים,אלא של דור אחר. עיר גדולה עם יחס שונה לזמן. תכיפות האירועים גדולה.העיר קיבלה אופי אחר, "חנויות ובתי שחקים, מסחר,עסקים ודיירים המאבדים את הקשר עם הקרקע מכיון שהם גרים בקומות הגבוהות. אין להם את האפשרות להסתכל מבעד לחלון ולראות את הנוף בגובה הדשא.האופק יכול להראות רק מהקומות העליונות. בקומות התחתונות הוא מוסתר על ידי הבתים הסמוכים, אך ישנו אופק נוסף.האופק של הזמן,להביט אחורה בזמן במבט עורג ולראות מהיכן הכל התחיל.מאותו בית בודד או קבוצת בתים נמוכי קומה שהיו מסביב. זאת בקשה לא לשכוח את אותה נקודת התחלה ולשמור על אותם שקמים המייצגים דבר מה כה חשוב מהווייתה הראשונית של העיר.

בית רביעי:

היום השקמים נעלמו ואינם –
רק שלט את שמם עוד מזכיר,
כמה ציפורים וספסל מיותם
ניצב בליבה של העיר.
ומושך הוא אליו, כשהערב יורד
ועולים במרום כוכבים,
קבצן מן הרחוב או הלך בודד
או זוג צעירים אוהבים.

בית זה מדבר על ההווה(בזמן כתיבת השיר).אין שקמים ,אולי רק מעטים .יש שלט כתזכורת עלובה למה שהיה בעבר. יודעים היכן הם היו. במקום שנמצא היום מרכזה של העיר.שלט וספסל מיותם מכל מי שישבו עליו בעבר,אולי אנשים שטיילו במקום ובאו לפוש בצילם של עצי גן השקמים,אולי אותן ישיבות המוזכרות בבית הראשון ומי יושב עליו היום? קבצן,הלך בודד,זוג צעירים .כל אחת מדמויות אלה מייצגת קבוצה דמוגרפית שונה. אחד שאין לו שום דבר מלבד כיסיו למלאם בנדבות, האדם הבודד החי בגפו והזוג האוהב .אזכורו של זוג זה בא מתוך תקווה שהצעיר והצעירה יצקו תוכן ממשי לאותה נוסטלגיה.

 

2. תל אביב
מילים: יהודה אופן
לחן: אריס סאן

שר:אריס סאן

המגדל ענן קורע
צריף על שפת הים שוקע
זו העיר היא תל אביב.
הנמל יצא לפנסיה
אין תפוז ואין ולנסיה
זה הכרך הוא תל אביב

תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע

ערב ערב מתעוררת
זו העיר ומתאפרת
ים אדם צמא רעב
אל האשליות שואף
בשמיים מעליו
נוצצים לו כוכביו

תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע

עיר פלאפל פיצה סטייקים
עיר בת אלף דיסקוטקים
זו העיר היא תל אביב
משיך מוניס עד התקווה
גם צעיר וגם ותיק כבר
זה הכרך הוא תל אביב

תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע

ערב ערב מתרגשת
עיר בכל צבעי הקשת
חלונות הראווה
לעניים תאווה
והנערות יפות
ובלב אלפי תקוות

תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע 

  תל אביב   מתאר במשיכת מכחול את חיי הלילה של תל-אביב.שיר מלא שמחת חיים עם נגיעה קלה בנהנתנות.עיר שכראי וטוב לגור בה.בשיר ארבעה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר,בית וכך הלאה. כל בית מתייחס לפן אחר של העיר.

בית ראשון:

המגדל ענן קורע
צריף על שפת הים שוקע
זו העיר היא תל אביב.
הנמל יצא לפנסיה
אין תפוז ואין ולנסיה
זה הכרך הוא תל אביב

בית זה מתייחס לעברה של העיר, תוך הצגת הסמלים שייחדו את העיר במחוזות הזמן שחלף ,מגדל קרוע, צריף המציל על החוף, הנמל והתפוזים שגודלו בפרדסים של יפו. וכפי שנאמר בצורה ציורית ומבריקה "הנמל יצא לפנסיה אין תפוז ואין ולנסיה" בבית זה לא נשמעים געגועים לעבר ,אלא מעין התייחסות תעודית ומחוייכת למה שהיה. היום כרך סואן במובן המלא של המילה.

פזמון חוזר

תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע

חזרה על שם העיר שש פעמים ותיאור מיקומה סמוך לחוף הים.חלק מרכזי בהוויה התל-אביבית הוא הים,ים של קיץ בו אפשר לראות ולפגוש אנשים רבים ולא מעט נשים צעירות. השורה האחרונה חושפת את התייחסות הכותב אליה "רק כמוך אני יודע" .העיר היא כמו אישה.היא האחת האולטימטיבית .שום דבר לא יכול להשתוות אליה.

בית שני:

ערב ערב מתעוררת
זו העיר ומתאפרת
ים אדם צמא רעב
אל האשליות שואף
בשמיים מעליו
נוצצים לו כוכביו

בית זה מתאר את חיי הלילה בעיר.מה עושים כל ערב לאחר יום העבודה? יוצאים לבילויים. השורה הראשונה פותחת במילים "ערב ערב מתעוררת".בשעות היום פעילות רבה.עירות של עבודה,של פרנסה,של ניהול משק בית.בלילה העירות היא מסוג אחר.עירות של ציפייה למה שהוא שונה. ציפיות למימושן של אשליות,כל אחד עם האשליות שלו ואין מדובר באדם אחד ,אלא ברבבות לשם כך מתאפרים להראות אחרת .להתאפר בשביל להראות ולמשוך תשומת לב.

בית שלישי:

עיר פלאפל פיצה סטייקים
עיר בת אלף דיסקוטקים
זו העיר היא תל אביב
משיך מוניס עד התקווה
גם צעיר וגם ותיק כבר
זה הכרך הוא תל אביב

בית זה הוא תיאור מאפייניה של העיר.המרחב הגיאוגרפי שלה משיך מוניס בצפון עד שכונת התקווה בדרום. המרחב הדורי צעירים ומבוגרים. המרחב הקולינארי פלאפל, פיצה וסטייקים. מרחב הבילויים- דיסקוטקים – המקום המרכזי בו הצעירים בילו במרחב הלילי של העיר. השורה המסיימת "זה הכרך הוא תל-אביב" זהה לשורה האחרונה בבית הראשון.יידוע מודגש שאין לטעות בו.

בית רביעי:

ערב ערב מתרגשת
עיר בכל צבעי הקשת
חלונות הראווה
לעניים תאווה
והנערות יפות
ובלב אלפי תקוות

תיאור מפורט יותר של חיי הלילה .העוצמות חזקות יותר .הבית השני פותח במילים "ערב ערב מתעוררת" והשורה פותחת בבית זה "ערב ערב מתרגשת" באוויר שורה תחושה של אקסטטיות .ציפיות לקראת משהו אחר.אם בבית השני נאמר "אל האשליות שואף" בבית זה נאמר "ובלב אלפי תקוות". בבית השני ישנה ידיעה שמה שרוצים הוא אשלייה,כאן ישנה תקווה ,משהו קצת יותר ריאלי.לא משהו שאיננו בר השגה,אולי בכל זאת קיימת אפשרות כי התקווה תתממש.בעיר ישנן הרבה אפשרויות .יש בה מכל צבעי הקשת.חלונות ראווה,נערות יפות .רבים יוכלו לממש חלק מציפיותיהם.זאת עיר עם אווירה של כיף.

3. תל אביב אינה מודאגת

מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי

אני מודאג
אך תל אביב אינה מודאגת
אולי זה חג
אך תל אביב תמיד חוגגת.
היא בטח לא קוראת עיתון,
היא לא צריכה בושות.
היא בטח לא כונה שעון
לפי החדשות.
כדאי שמישהו יזכיר לה
לומר יפה תודה
לאלה שעושים עכשיו את כל העבודה

וגם אני הייתי פעם תל אביבי
ולא ידעתי מה קורה מרדינג וצפונה
וגם אני הייתי פעם תל אביבי
ולא ידעתי מה הולך מיפו ודרומה
מי העלה בדעתו שיש עולם
ממזרח לרמת גן ומערבה מן הים

אני מודאג
אך תל אביב אינה מודאגת
אולי זה חג
אך תל אביב תמיד חוגגת.
תמיד סומכת על הנס
על קלף הסיכויים
עכשיו תורה להתגייס לחודש מילואים.
למרות הרבה זיהום אויר
שומרת על מורל
אולי מפני שראש העיר היה גם גנרל.

אני מודאג
אך תל אביב אינה מודאגת
אולי זה חג
אך תל אביב תמיד חוגגת.
העיר הזאת טובה ליום
ללילה בלי שנה
אותה אם שוב ארצה לנשום
אחזור בעוד שנה
אני חוזר אל הבסיס
אי שם, מול שדה תלתן.
לי יש אשראי גם בלי כרטיס
מעבר לגוש דן

וגם אני הייתי פעם תל אביבי…

 

תל אביב אינה מודאגת  מתאר את דאגתו של הכותב מהמתרחש בעיר בה גר בעבר.תל אביב היא עיר החיה בתוך בועה ואינה ערה לסכנות האורבות לפתחה.עיר החיה את הרגע.בשיר שלושה בתים ופזמון חוזר .המבנה של השיר הוא בית,פזמון חוזר,שני בתים ,פזמון חוזר.ארבע השורות הראשונות בשלושת הבתים זהות.

בית ראשון:

אני מודאג
אך תל אביב אינה מודאגת
אולי זה חג
אך תל אביב תמיד חוגגת.
היא בטח לא קוראת עיתון,
היא לא צריכה בושות.
היא בטח לא כונה שעון
לפי החדשות.
כדאי שמישהו יזכיר לה
לומר יפה תודה
לאלה שעושים עכשיו את כל העבודה

בארבעת השורות הראשונות מתוארים היחסים המנוגדים בין הכותב לבין העיר. הכותב מודאג והעיר עצמה שאננה. הכותב שואל באם יש לה סיבה טובה לכך.באם היה איזה שהוא אירוע שיש סיבה טובה לחגוג אותו או שמא חוגגים כל הזמן ללא שום הצדקה? הנאה צרופה לשמה,איזו שהיא תחושה של אופוריה שלא ברור מה מקורה והרי אי אפשר לחגוג כל הזמן.יש צורך לחזור לשגרה היומיומית.עיר שניתקה עצמה במתכוון מהמתרחש סביבה. היא לא מעוניינת לדעת שום דבר,לא לקרוא עיתון ולא להתעדכן בחדשות והשעון כאילו מראה תמיד את אותה השעה.למה "היא לא צריכה בושות?".האם קרה דבר מה קשה שהיא רוצה להדחיק או לשכוח? כל זה עלול יום אחד לפרוץ החוצה.יש מי שמשקיע ממרצו ומיכולותיו המקצועיות על מנת שהעיר תתפקד ותספק את אותם משאבים לאותה חגיגה מתמשכת, כביכול בלי קץ.מן הדין שיהיה מי שיביא זאת לתשומת ליבה בטרם יהיה מאוחר מדי. נבואת זעם בסולם מאוד מאוד מינורי.

פזמון חוזר:

וגם אני הייתי פעם תל אביבי
ולא ידעתי מה קורה מרדינג וצפונה
וגם אני הייתי פעם תל אביבי
ולא ידעתי מה הולך מיפו ודרומה
מי העלה בדעתו שיש עולם
ממזרח לרמת גן ומערבה מן הים

הכותב מספר שהוא גר בעבר בעיר ומתאר את גבולותיה הגיאוגרפיים של תחושת הבועתיות.אזור מתוחם וקטן מאוד.מרחב מנטלי שגבולו הצפוני ברידינג,גבולו הדרומי ביפו,גבולו המזרחי ברמת גן וגבולו המערבי בחוף הים. ללא שום ענין במה שנעשה בערים השכנות ובמה שנעשה מעבר לים. מין שילוב של אוטיזם, נהנתנות ובורות מרצון.

בית שני:

אני מודאג
אך תל אביב אינה מודאגת
אולי זה חג
אך תל אביב תמיד חוגגת.
תמיד סומכת על הנס
על קלף הסיכויים
עכשיו תורה להתגייס לחודש מילואים.
למרות הרבה זיהום אויר
שומרת על מורל
אולי מפני שראש העיר היה גם גנרל.

השורה החמישית בבית זה "תמיד סומכת על הנס" מעידה על כך שמתחת לפני השטח של רצפת הנהנתנות קיימת איזה שהיא תקווה שהמצב הלא בריא יתרפא מעצמו. קיים איזה שהוא סיכוי ולו הקלוש ביותר שהמצב ישתפר בזכות מי שעומד בראשה, איש עם רקע צבאי. רמז ברור לראש העיר שלמה להט-צ'יץ שלפני כניסתו לחיים הציבוריים היה אלוף פיקוד הדרום. העיר צריכה לצאת למילואים. להיכנס למסגרת של מה שהוא דומה למסגרת צבאית .יותר סדר ,יותר קשיחות .זאת הדרך להתמודד עם אותן מצוקות כדוגמת בעיית זיהום האוויר המוזכרת בבית זה.

בית שלישי:

אני מודאג
אך תל אביב אינה מודאגת
אולי זה חג
אך תל אביב תמיד חוגגת.
העיר הזאת טובה ליום
ללילה בלי שנה
אותה אם שוב ארצה לנשום
אחזור בעוד שנה
אני חוזר אל הבסיס
אי שם, מול שדה תלתן.
לי יש אשראי גם בלי כרטיס
מעבר לגוש דן.

למרות ההדחקות והבעיות מן הדין שהעיר תתעורר .ניכר בו בכותב שהוא אוהב אותה ורוצה לחזור אליה. האם שיר זה נכתב בעת שהיה במסגרת צבאית או שמא המילה בסיס יכולה גם להתפרש כמקום ישוב אחר בו הוא גר מכיון שמאז שעזב את תל-אביב כפי שנאמר בפזמון החוזר? הסיום של הבית "לי יש אשראי גם בלי כרטיס מעבר לגוש דן" מעיד על כך שקיימת בידיו האפשרות לחיות מחוץ לה ויש בה פוטנציאל מגנטי המחבר אותו אליה.

 

4. יש לי סימפטיה

 

מילים: מאיר ויזלטיר

לחן: שלמה גרוניך
שרה  :נורית גלרון

יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב

עיר בלתי מרגשת
מאורת טיח נואשת
נדנדת פח רועשת

יש לי סימפטיה
לאנשים מתייאשים בתל אביב

כמו בשירו של אהוד מנור "תל אביב אינה מודאגת" גם יש לי סימפטיה מראה את חיבתו של הכותב לעיר. למרות חולייה של העיר, יש בה מה שהוא הממגנט אליה את הכותב. בשיר ארבע בתים שהמוטיב החוזר בהם הוא המילה סימפטיה.הסימפטיה היא הן כלפי העיר והן הדרים בה. שתי השורות בבית הראשון משתמשות במילה קונצפציה להמחשת מצבה של העיר, אמנות קונצפטואלית היא זרם באמנות, בו היוצר מדגיש את הרעיון שביצירתו לעיתים תוך שימוש באותיות ,מילים ומשפטים.בסגנון יש איזה שהוא קונצפט. לעיר עצמה אין בכלל קונצפט.מין מצב אמורפי בלי איזה שהוא רציונל לא עכשווי ולא לעתיד לבוא. תחזוקתה של העיר לא טובה."טיח נופל,תריס מתייפח,אוטובוס מתייפח" וכפי שנאמר בבית השלישי "מאורת פיח נואשת,נדנדת פח רועשת" העיר משוועת לעזרה ותושביה עושים הרבה על מנת לשפר את פניה. מצד אחד מתאמצים ומתעקשים ומצד שני מתייאשים. חסרה כאן יד מכוונת שתוציא את העיר מתחלואיה ,לצאת מהאמורפיות לתוך מסגרת שכן תהיה בה קונצפציה.

 

5.חומת תל אביב

מילים: ירונה כספי

לחן: ירונה כספי

 

שרה ירונה כספי

קצרות זרועות החמלה
מושטות ואינן מגיעות
מושטות ללא כוונת אמת
קצרות הזרועות, קצרות הזרועות
הצהרות שכולם כבר מכירים
עפות כמו ציפורים אל החושך
באין מטרה לדרך נדודים
אל מרתפי האשפה של ההבטחות
במסווה הדאגה ואת המרחק החסר
משלימות המילים הריקות
שזרעו תקוות גדולות
בארצי הגוועת
במסווה הדאגה ואת המרחק החסר
משלימות המילים הריקות
שזרעו תקוות גדולות , תקוות גדות
קצרות זרועות החמלה
מושטות ואינן מגיעות
מושטות ללא כוונת אמת
קצרות הזרועות, קצרות הזרועות
זאת חומת המגן דרכה אני מסתכלת
חומת תל אביב , חומת תל אביב
בשמים זיקוקים שמתפוצצים בהמון
אורות זוהרים שמספרים על ארץ אחרת
שהיתה לתפארת ונמוגה בסיבוב הכדור
בשמים זיקוקים שמתפוצצים בהמון
אורות זוהרים שמספרים על אגדה אחרת
תקוות גדולות , תקוות גדולות.

 

חומה במשמעותה המילונאית היא קיר שנועד להגן על עיר מפני פלישה וחדירה לתוכה. החומה היא אמצעי מגן מפני מי שרוצים להכנס לעיר,לבוז אותה ולהכרית את תושביה.המילה חומה יכולה גם לשמש כמטאפורה למי שסוגרים את עצמם .הם בונים סביב עצמם חומה דמיונית אך מורגשת היטב כדי למנוע איזה שהוא קשר עם סביבתם. אנשים אלה חיים בתוך עולמם הפרטי לעיתים מיוסר ולא מעוניינים לשתף אחרים בתחושותיהם. שם השיר מופיע פעמיים ברצף באותה שורה.מאחר והשיר לא מתאר מצב של מלחמה ברור שהוא בבחינת המחשה להלך רוח מסוים די בעייתי.בשיר בית אחד .הדברים נאמרים ברצף עם מספר שורות החוזרות על עצמן פעמיים.

ארבעת השורות הפותחות מופיעות שוב בשורות 16-19 ואפשר לחלק את השיר לשני חלקים על פי מיקומן של שורות אלה. חלק ראשון שורות 1-15 ושורות 16-27 חלק שני.מהשורות הראשונות אפשר להבין שקיים מצב מצוקה .לא נאמר של מי .יש מי שמציגים נכונות להושיט עזרה,אבל זה למראית עין בלבד מכיון שהזרועות של מושיטי העזרה קצרות מדי. עושה רושם של רצון לעזור ולא מתכוונים לכך באמת. מה שיש הוא הצהרות שכולם כבר מכירים.ההצהרות הגיעו ל"מרתפי האשפה של ההבטחות". קשה שלא לראות למי מכוונים הדברים.לפוליטיקאים האומרים דבר אחד ועושים דבר אחר, שעה שארצה של הכותבת. גוועת. אטימות מוחלטת מצידם של בעלי המשרות הציבוריות.התקוות הגדולות שרבים חיכו למימושן נמוגו. אפילו מראית העין נעלמה. זאת קריאה להתעורר בטרם יהיה מאוחר מדי.אחרי הגוויעה בא המוות.

בחלק השני של השיר אומרת הכותבת "זאת חומת המגן דרכה אני מסתכלת/ חומת תל- אביב,תל-אביב". העיר תל-אביב מוקפת בחומה שהקימה סביב עצמה כדי שלא להיות בקשר עם מבקשי העזרה. הזרוע המושטת לעזרה היא קצרה כדי שאפשר יהיה להחזיר אותה פנימה במהירות לצד הפנימי של החומה כדי שמבקשי העזרה לא ינסו להיאחז בה. בעיר עצמה זיקוקים בהם משתמשים באירועים חברתיים שונים ובהתפוצצויותיהם הם מספרים על ארץ בעלת עבר אחר אנושית יותר, אמפטית יותר .עבר שהמילה חמלה היתה חלק מהותי מהווייתה ועתה היא "אגדה אחרת". אגדה על ארץ שהיתה קיימת ,ארץ שלתקוות הגדולות היה בסיס ריאלי ועתה הם לא יותר מאשר "מרתפי אשפה של הבטחות".

הכותבת נוגעת בבעיה בסיסית.במה שמתרחש בין חומותיה של תל-אביב ,ניכור ועוד פעם ניכור. ניכור חברתי ואטימות אוזניים לנוכח מה שמתרחש מעבר לחומות. לא פלא שהנאמר בשורה ה- 13 "ארצי הגוועת" בא לומר מה שהוא לא קל. אם הניכור לא יפסק ,גם המתנכרים יפגעו והנזקים יהיו בלתי הפיכים..