web analytics
קטגוריות
היסטוריה

שומר המורשת של הגאון מוילנה: על הרב יעקב משה סלונים נכדו של הגאון מוילנה

סיפורו של נכדו של הגאון מויןלנה מחשה יעקב משה מסלונים שהיה אוייבם הגדול של החסידים שם אבל תרם רבות בתחומי ידע שונים.

קובץ:Slonim, Paradna Street.jpg

רחוב בעיר סלונים בביולורוסיה.ראשית המאה העשרים.

לפני זמן מה פירסמה הסופרת כליל זיסאפל מאמר גדול על מסע השורשים שלה לעיר סלונים בביילורוסיה בעקבות משפחתה שהם  צאצאיו של מייסד חסידות סלונים . זוהי שושלת חסידות שפעם הייתה בולטת מאוד בליטא ושכיום ידועה בעיקר בהתפלגותה לשתי שושלות שונות ושתי חסידויות שונות  ומסוכסכות בינהן באופן תמידי ולעיתים אלים למדי .אחת החסידויות נקראת כיום " חסידות סלונים" והשנייה נקראת" חסידות סלאנים " למען ידעו הכל מיהו מי . זיסאפל חפרה במאמר את ההיסטוריה המעניינת של הישוב היהודי בעיר ותוך כדי  הזכירה אגב אורחה אדם בשם יעקב משה  שהיה ידוע כיריבו המר של אבי משפחתה מייסד השושלת החסידית של סלונים אך  היא לא ידעה למסור פרטים נוספים  בנושא. אז הנה קצת יותר פרטים על היריב המר הנ"ל שהיה נכדו של הגאון מוילנה ושומר ומפיץ מורשתו הרשמי  והמוסמך. והוא במקרה  גם  סבו של אביה של סבתי.  במשך חמישים שנה דאג נכדו של הגאון מוילנה יעקב משה מהעיר סלונים להוצאה לאור של כתבי היד של סבו והפך למשמר ולמפיץ של מורשתו ופירסם תוך כדי כמה וכמה ספרים משלו על מסעות בני ישראל במדבר ולוח זמנים של שושלות מלכי ישראל ויהודה. . ובמקביל ניהל מאבק עז  כנגד מי שראה בהם כאויבי המורשת, הלא הם  החסידים שצצו גם בעיר מגוריו סלונים .והוא ניהל מאבק חסר פשרות נגד מי שהפך להיות מייסד חסידות סלונים המפורסמת. ועל פי מסורת משפחתית מסוימת  ניהל מאבק כזה אפילו  בתוך משפחתו שלו כאשר גילה  שאחד מבניו הפך לחסיד.

…המרתו  של אברהם ויינברגר מייסד חסידות סלונים ,לחסידות לא היתה דבר של מה בכך. התהליך התרחש בצנעה, שכן "בעדה, בה ראשי-המדברים היו מתנגדים מובהקים וקנאים כר' יעקב-משה נכד הגר"א , ובישיבה שעמדה כולה בסימן ישיבת וולוז'ין ונוסדה לפי הוראת גדול תלמידי הגר"א ר' חיים – לא יתכן שהיו מסכימים לריש מתיבתא הנוטה לחסידות… כליל זיסאפל .נינתו של האדמו"ר".

לפני זמן מה פירסמה הסופרת כליל זיסאפל מאמר גדול על מסע השורשים שלה לעיר סלונים בביילורוסיה בעקבות משפחתה צאצאיו של מייסד חסידות סלונים שושלת חסידות שפעם הייתה בולטת מאוד בליטא ושכיום ידועה בעיקר בהתפלגותה לשתי שושלות שונות ושתי חסידויות שונות  ומסוכסכות בינהן באופן תמידי ולעיתים אלים למדי . אחת החסידויות  הנמצאת בירושלים נקראת כיום " חסידות סלונים" והשנייה הנמצאת בבני ברק  נקראת" חסידות סלאנים " למען ידעו הכל מיהו מי . שני השמות הם כמובן וריאציות של שם  עיר המקור בבילורוסיה.   ורק לאחרונה אחד ממנהיגי חסידות גור הרב ליצמן ,טעם גם הוא מנחת ידם של אנשי חסידות"סלונים" כאשר בא להתפלל בבית הכנסת שלהם.

זיסאפל חפרה במאמר את ההיסטוריה המעניינת של הישוב היהודי בעיר ואגב כך הזכירה אגב אורחה אדם בשם יעקב משה לנדא שהיה ידוע כיריבו המר של אבי משפחתה ומייסד השושלת החסידית,אם כי היא לא ידעה למסור פרטים בנושא.

אז הנה קצת יותר פרטים על היריב המר הנ"ל שהיה בנו של מייסד חקר המדרשים אברהם וילנר  ונכדו של החכם היהודי  המפורסם מהמאה ה-18 הגאון מוילנה ושומר ומפיץ מורשתו והוא במקרה גם

סבו של אביה של סבתי יעקב משה מסלונים 1779-1849

קטע מהקדמה שכתב יעקב משה מסלונים לפירוש הגר"א על ספר הזוהר. ( הקטע לא

פורסם לבסוף אולי בגלל שהמחבר חש שהוא אישי מדי).

לאברהם וילנר בנו של הגאון מוילנה ואישתו שרה בת רבי נח מינדס היו שתי בנות אחת מהם נקראה חנה ובן הבן היה יעקב משה מסלונים הרי"מ בנו של אברהם ונולד בוילנה בשנת תק"מ 1779. הוא הפך לנכדו המפורסם ביותר של הגר"א ואחד הרבנים הידועים ביותר של תקופתו. אין  לנו הרבה מידע על צעירותו וחינוכו  של יעקב משה אבל אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים  שאביו אברהם חינך אותו במסורת הגר"א. לאמיתו של דבר  הוא  הרבה להסתופף   אצל סבו הגר"א שבניגוד למקובל עליו כמי שמעולם לא גילה עניין במיוחד בבני משפחתו והעדיף להקדיש את כל זמנו לתורה וללימודים הראה ליעקב משה  חיבה יתרה  ולימד אותו אישית.   יעקב משה מספר לנו שהיה הנכד החביב על סבו הגר"א ובן בית אצלו. מצד שני הוא סיפר ש" מעיד אני שמיים וארץ שלא הייתי בוילנה שלוש שנים ובבואי לפניו לא שאלני על אודותיי ולא שלום בני ביתי". . מן הסתם יחסו של הגר"א לא התקבל באדישות מוחלטת בידי בני המשפחה. במקורות שבידינו מצויין שהם קיבלו זאת ממש בגאווה כאות לגדולתו. אך ניתן לתהות בעניין ….

תמונת הגאון מוילנה שהייתה תלוייה בביתו של יעקב משה בסלונים.ולכן יש הרואים בה את התמונה האותנטית ביותר /של הגר"א.

העורך המגיה  והפרשן

כבר בגיל 18 הנכד חיבר ספר משלו על מסכת שמחות כפי שעשה לפניו אביו אברהם שבהיותו בן 18 כתב ספר "רב פעלים " על מדרשי חז"ל. יעקב משה נשא לאישה את הינדה ( ואולי היה שם האישה   מינדע?  אליהו לנדא נכדו שחקר את תולדות המשפחה כתב שהשם של האישה נטול בספק ויש לברר אותו  ) בת הרב הגביר חיים יהושע'ס מהעיר סלונים בביילורוסיה של היום.ומשמה נלקח גם מעתה שם משפחתו של יעקב ושם צאצאיו. והודות לכך חי בפרנסה טובה כרב הראשי של העיר סלונים בליטא בה כיהן כל חייו .הוא קבע את שולחנו סמוך לשולחן חותנו שהחזיקו בעין טובה. . כפי שציין בעצמו "אנוכי בדרך נחני ה' ממקום קדוש ..הון ועושר ארוחת מלך נתנה לי דבר יום ביומו "

רב בסלונים

  . הפליא לעשות מכל חכמי סלונים כמחבר ,כמגיה כפרשן וכמו"ל היה הרב יעקב משה בנו של  ר' אברהם ונכדו של הגר"א.

לו סלונים הלומדית –פרשנית הייתה תורמת לספרות הרבנית רק מה שהרב יעקב-משה הספיק לעשות במפעלו הכביר ,כי אז תרומה זאת בלבד הייתה כבר מנציחה את שמה של סלונים לדורות בספרות הזאת..". (  קלמן ליכטנשטיין "פנקס סלונים כרך ראשון " ע' מט)

 הרב יעקב משה התבלט כאחד מראשי הקהל בסלונים  הוא הקפיד ללמד בדרכי הלימוד והתורה שקיבל מאביו אברהם  וסבו הגר"א. וקבע בבית המדרש שבו לימד מנהגי תפילה על פי  תיקוני הגר"א ( מנהגי התפילה שהם היום מקובלים בישראל כ"מסורת ארץ ישראל ")   מנהגי התפילה  שקבע בסלונים לפי תיקוני הגר"א נשמרו  שם עד ימי השואה וחורבן הקהילה בסלונים . מובן מאליו שיותר מכל בביתו שמרו בקפדנות ובחומרה דקדקנית  על מנהגי ומסורת הגר"א. גם לאחר שהתישב בסלונים היה נוהג לבקר בוילנה באופן קבוע  את  בני משפחתו.

 ידוע לנו שהוא חזר לוילנה לאחר פטירת אביו  אברהם וספד לאברהם בבית הכנסת שבו נהג אברהם להתפלל באופן קבוע.

הקדמה בקובץ התורני "ישורון " על יעקב משה מסלונים.

אחר פטירת אברהם אביו רוב כתבי היד של הגר"א כל מקצועות התורה עברו אליו בירושה מאברהם ועימם כתבי היד העתיקים האחרים שהיו ברשות הגר"א וגם כתב הצופן המפורסם של אברהם וילנר   ( רק חלק זעיר עבר לקרובי משפחה אחרים ) ומעתה עליו הוטל העול הקשה והמסובך של הוצאת כתבי היד של הגר"אולמעשה  חייו היו קודש להוצאת כתבי הגר"א.

.הוא היה נוסע שוב ושוב  לוילנה מסלונים לטפל בכתבים אלו.

יעקב הכין לבסוף  רשימה מפורטת של כתבי הגר"א הנקראת "רשימת סלונים ".אמנם רשימה זאת לא שרדה  אבל היא אבן הפינה למחקר הביבליוגראפי של כתבי הגר"א.

במשך קרוב לחמישים שנות שבתו בסלונים הוא הגיה והוסיף הערות ופירושים הקדמות לביאורים מרבים של הגר"א.רשימת הספרים שהכשיר לדפוס כוללת 16 שמות. סך הכל היו 39 מהדורות של כתבי הגר"א שבהן היה יעקב משה לנדא מעורב לרוב כעורך או כותב המבוא וההקדמה.  הוא הוציא לאור כמה  מכתבי הגר"א  עם הקדמות וביאורים משלו  בהם ספר המתמטיקה שאותו חיבר הגר"א "האיל המשולש " סביר להניח שאילולה שקידתו ומסירותו של יעקב משה היו רוב תורותיו ופירושיו של הגר"א נידונים לגניזה.ללא הבנתו וחריפותו ספק אם היה יכול להכשיר את הכתבים לדפוס מאחר שבחלקם היו קטועים ומשובשים והוא נחשב לאחד מגדולי המגיהים והמבקרים של כתבי הגר"א. ובכתבי יד שערך ניתן למצוא בכתב ידו ביקורות קשות כנגד גרסאות שונות שבהן נתקל של דברי וכתבי הגר"א מתלמידים שונים. הוא היה בעל הזכויות להוצאת כתבי היד והיה זה שנתן את  הסכמתו לאחרים להדפסתם.

הוא סייע בכך עוד בימי חייו של אברהם. ועסק בכך  כל חייו לאחר פטירת אביו.

הסופר

 כמו אביו אברהם, יעקב משה מסלונים התבלט גם בזכות עצמו ולא רק כנכד הגר"א. הוא פירסם ביאורים והגאות על מדרש רבא ועל ידי כך המשיך בדרכו המקורית של אברהם בעיסוק במדרשי חז"ל  והוסיף ביאורים שונים לצורת הארץ וגבולותיה של הגר"א.

הוא פירסם גם חידושי תורה משלו כמו הספר "פני משה "שמכיל הגהות על הירושלמי ואת "גבולות הארץ " שכלל מפה של ארץ ישראל ותוכנית של בית המקדש בירושלים המבוסס על תיאורי הגאון מוילנה  שאותה צייר כנראה יעקב עצמו.

ציור של גבולות נחלות השבטים   המיוחס לגאון מוילנה וליעקב משה מסלונים

מחקרים משלו שהופיעו שנים רבות לאחר מותו ערוכים ומורחבים בידי נכדו אליהו לנדא כללו את לוח חשבון השנים של  תקופת השופטים ומלכי ישראל ויהודה : מימות יהושע עד חורבן בית ראשון .

הוא גם  כתב את  ספר  מסעות ישראל : מארץ מצרים עד בואם לארץ נושבת, מברר גבולי מצרים, סדר מסעות וחניות בני ישראל במדבר ארבעים שנה, תחומי הגבולים וחלוקת הארץ לשבטיהם" שאליהם צירף ציורים של בית המקדש לעתיד לבוא ומפות משלו שמראות על יכולת איורית מסויימת.ספר זה יצא לאור  ; ערוך ומסודר על ידי נכדו אליהו  לנדא… בירושלים שנת תרצ"ח נדפס ונכרך עם אדרת אליהו פירוש על נביאים כתובים . ויצא שוב ב- הוצאת מוסד הרב קוק ,תש"א .ובפעם השלישית בידי נינו של יעקב משה  המו"ל יעקב אלעזר  לנדא בשנת תשל"ג.

נחלות השבטים בארץ ישראל כפי שאויירו בידי יעקב משה מסלונים.

עד היום נשארו חיבורים שלו בכתב יד שעוד לא ראו אור בדפוס.

המאבק נגד החסידות

"בעיר סלונים התפרסם שמו של רבי אברהם  וינברגר שנעשה רבם של חסידי סלונים והללו ראו בו צדיק ובעל מופת. פנה אל החסידים רב "מתנגד" מפורסם בסלונים שנודע עד למרחוק בעוינותו לחסידים בכלל ולרב אברהם  בפרט ואמר להם : "הלא אברהמ'לי היה רק עד לאחרונה אדם פשוט כמוני וכמוכם וביקרתי בביתו ומעולם לא עלה על דעתי שהמדובר בגדול הדור. והכיצד זה נעשה לפתע צדיק בעל מופתים ?" וענו לו החסידים בגאווה :

"האם יודע כבודו הרב מה ההבדל בין רב של מתנגדים ורב של חסידים ?רבי אברהם  שליט"א רבם של חסידי סלונים הוא בעל מופתים. האם אתה כבודו הרב מסוגל גם אתה לעשות מופתים ?" תקע הרב שונא החסידים מבט מקפיא בחסידים ואמר להם :

"כתוב בתורה בספר דברים פרק יג פסוק ב' "אות או מופת " ללמדך :מי שיודע אות אין הוא יודע מופת. מי שיודע מופת אין הוא יודע אות "… ( ליפסון" דור מדור" )

כצאצאו וכיורש של הגאון מוילנה חש עצמו יעקב משה לנדא מחייב להמשיך במלחמת החורמה שלו בחסידות וזאת התבססה על כתב חרם שפורסם כנגד החסידים בוילנה בהסכמת הגר"א :   "רדו לעומק ליהושפט,לעומקה דדינה ,לבער הקוצים מכרם ה' צבאות כלבני ישראל להדפם ולרודפם ברדיפות מלאות הזעם ,להחרימם ולעקור שורשם בנפשם ומעודם לעקור אותם ולשרש אותם כדין עבודה זרה.צא תאמר להם היכנס אל תאמר להם המה הקהל מורידין ולא מעלין. לדכאם ולמוגגם כמוץ לפני המים ולהתאמץ להפרידם איש מאחיו לבלי יתחברו ויתקשרו יחד חבר בוגדים ומנגדים נגד תורתנו הקדושה.

ובכל מקום שהם מצויים לשלחם מן המחנה כדין זב ומצורע.את כל אלה יאות לנו למיעבד להון וכך היא חובתנו ויפה לנו.לבלי לשים לדרך פעמיו לכת בחבורתם להתחבר עימהם ולעמוד בקהל עדתם או לאכול משחיטתם ולבוא בברית עימהם.

לא יחמול איש עליהם ולא יחנם לתת עדת חנף גלמוד והשומע להם ימתח על העמוד ". באותה התקופה המסתפחים והמתקרבים לחסידות בעיר סלונים שבה נשמר החרם בקפדנות  היו מסתירים בשלב הראשון את צעדיהם והיו נתונים לרדיפות ונגישות מצד משפחתם וחוגי מכיריהם.

היו מקרים בעיר שחתנים שהיו סמוכים על שולחנות חותניהם נאלצו לעזוב אותם משנתגלתה כפירתם החסידית . והרבה חסידים בעיר היו חיים חיי "אנוסים " ורק מעטים העיזו לחשוף את חסידותם בפרהסיה ולצאת לבקר בגלוי בערים אחרות את הרבי החסידי שלהם כמקובל אצל חסידים בכל מקום. אלא שדווקא בעיר סלונים מכל המקומות הוקמה החסידות הליטאית החזקה ביותר ,חסידות סלונים. מקימה של חסידות זאת היה אברהם בן יצחק מתתיהו וינברג שנודע בלמדנותו והתמנה לראש ישיבה בסלונים,ישיבה שהייתה מוסד מתנגדי חשוב ביותר ושלוחה של הישיבה המפורסמת שהקים תלמידיו של הגר"א חיים מוולוז'ין .אלא שמהר מאוד הושפע בידי החסידים והפך להיות לחסיד בתחילה חסידותו הייתה בסתר. בעיר שבה היה יעקב משה אחד הרבנים הראשיים החסידים לא יכלו להרים ראש.

ככל הנראה בגלל לחצו הכלל לא מתון של יעקב משה ותומכיו לחץ שנמשך במשך שנים נאלץ לבסוף וינברגר לעזוב בגיל צעיר יחסית גיל 40 את משרתו הרמה בראשות הישיבה , לאחר שהתגלה עניין חסידותו שפסל אותו בעיניהם לחלוטין למשרה כזאת. וינברגר שימש מאז  כמלמד פרטי פשוט וחי חיי עוני ומחסור במשך 15 שנה עד שב1858 תשע שנים לאחר פטירתו של יריבו יעקב משה לנדא הוכר רשמית כראש חסידות קוברין למעשה הקים בסלונים חסידות משלו. וזה היה השג נדיר למעשה חסר תקדים בתולדות החסידות הוא הקים חצר חסידית חשובה ורבת השפעה שהמטה שלה נמצא בעיר שהייתה נתונה עד אז בשליטה מתנגדית מוחלטת של נכדו של הגר"א ושל תומכיו. לימים וינברגר נחשב לאישיות הדגולה ביותר מבין צדיקי החסידות הליטאית בדורו . ניתן לאמר שהמאבק בינו ובין יעקב משה  נשאר ללא הכרעה ברורה  או הסתיים בניצחון שניהם. אמנם מצד אחד החסידות שרדה ואף התעצמה בעירו של נכד הגר"א והפכה לזרם העיקרי של החסידות בליטא.

אבל מצד שני… הייתה זאת חסידות שהייתה קרובה מאוד באופיה וברעיונותיה  למתנגדים מבית מדרשו של הגר"א חסידות זאת אימצה לעצמה רבים מהערכים שהיו אופיניים לחוגי תלמידיו של הגאון מוילנה ויותר מכל את יחסם ללימוד התורה ואת החשיבות שייחסו לישוב ארץ ישראל והייתה קרובה מבחינות אלו אליהם יותר מאשר לשאר תלמידי הבעש"ט .

אם נרצה הייתה כאן מעין דרך מחברת בין חסידות ומתנגדות שהפכה כמעט זהה לדרך הקלאסית של המתנגדים ולימים קלטה יסודות חשובים מהאידיאולוגיה של תנועת המוסר המתנגדית..

 עם חסידות כזאת יכלו תלמידי הגר"א לחיות בעיר אחת. סביר להניח שאם הייתה זאת חסידות מיסטית מהסוג הרגיל כי אז היו מנהיגיה מסולקים מהעיר ככופרים. גם כיום חסידי סלונים בולטים בין כלל החסידים בדמיונם החיצוני ל"מתנגדים " הפרושים. ביום חול במעיל פתוח שמבעדו נגלית לראווה ציצית צמר גדולה ובולטת. על ראשם כובע לבד כמו של גור והפאות קצרות ומאחורי האוזניים כמו אצל הליטאים.וזה כנראה מראה גם הוא על הקירבה הרוחנית הגדולה יחסית.

מאבק משפחתי

 ..צא תאמר להם.  היכנס אל תאמר להם….

המאבק המר חדר גם למבצרו של יעקב משה אל משפחתו ואל ילדיו . על פי אגדה חסידית רבי שלמה מקרלין חזה על פי הזוהר שלגר"א יהיו נינים חסידים. ואכן לפי מסורת משפחתית של משפחת שצ'ראנסקי  נינו של הגר"א  ובנו של יעקב משה ,  יצחק הפך לחסיד.

 יצחק יחד עם אחיו אלעזר סייע ליעקב-משה להכין את כתבי הגר"א לדפוס. אלא  שאז קרה מקרה איום ונורא מבחינת המשפחה . יצחק כמה שנים לאחר חתונתו גר בעיר קאוונה ו"טעם מטעם החסידות שמשכה אותו בעבותות"  עד שנסע לעיר קוצק אל הרבי  החסידי שם.

למעשה הפך לחסיד בגלוי.

 עבור משפחת הגר"א הייתה זאת השפלה שלא תתואר.

 כשנודע הדבר בקרב בני המשפחה ישבו עליו "שבעה" .

למעשה נודה.

 על פי תיאור של בן משפחת שצ'רנסקי  במכתב שנשלח לגנאלוג חיים פרידמן :

"קרובים נעשו לרחוקים ואוהבים נהפכו לשונאים.הוא הפך להם לבושה שיש דבר כזה במשפחה ומחקו אותו מכל הספרים שהדפיסו לבל ייזכר לא עזרתו ולא קרבתו . עד שהוכרח לברוח למדינת פולין ושינה שם משפחתו לשצ'רנסקי. ומאז גם הוא לא רצה לשמוע ממשפחתו במרוצת השנים נשכח משאר נכדי הגר"א."

א.א. : חיים פרידמן חוקר גנאלוג של בני משפחתו של הגר"א אתה חשפת ופירסמת  את הסיפור הזה בספר הגנאלוגי שלך על בני משפחת הגר"א אם כי לא הופיע בשום מקור קודם. האם הוא נראה לך אמין?

 חיים פרידמן :הסיפור אכן בעייתי מבחינתי אבל הוא גם  מובא ממקור אמין ביותר שאי אפשר לדחות אותו כלאחר יד.  בני משפחת שצ'רנסקי הם היום אנשים בולטים מאוד בעולם החרדי.

נכדו של יצחק ,יהודה אריה ליביש שרצ'נסקי שהיה חסיד היה גם ממנהיגי מרד גטו ורשה נגד הנאצים למרות שהיה חסיד ומבוגר יותר משאר המנהיגים. הוא נשבה בידי הנאצים והרג את עצמו ואת שוביו בפיצוץ.

 מאיר שרצ'נסק'י היה ממיסדי  הסמינרים של "בית יעקב" בתל אביב ובמדינת ישראל כולה.הוא גם כתב ספרים רבים ובהם ספר על גדולי החסידות.

וכיום בנו של מאיר הרב בנימין שצ'רנסקי מנהל סמינר "בית – יעקב" הישן בירושלים– הוא אחת הדמויות הבולטות בקהילה החרדית.

כמו כן במכתב שבו קיבלתי את הסיפור יש רשימה מדוייקת של הדרך שבה נמסר הסיפור מדור לדור. וגם מוזכר שמו של אלעזר אחיו של יצחק ופעילותו בעזרה ליעקב משה בעריכת והדפסת כתבי היד של הגר"א. זהו פרט  ידוע רק למומחים בנושא  שקשה להאמין שהם היו יודעים אותו אם הסיפור היה מומצא מהאוויר. ככל הנראה בני המשפחה ניפגשו בשלב מסויים עם אליהו לנדא שקיבל את אמינות הסיפור. צריך גם להבין שלא ייתכן שאנשים ממשפחה בולטת כל כך בעולם החרדי יספרו סיפור מומצא על אבי משפחתם שהוא סבל נידוי מאביו אם לא היו דברים בגו. כך שהחלטתי שהמדובר בפרשיה אמינה ושילבתי אותה בספר ואת בני משפחת שצ'רנסקי כחלק מצאצאי הגר"א. 

 אלי : איך אתה מסביר את הפרשה אם התרחשה ? האם זה נראה לך סביר שהאב יטיל נידוי על בנו וישב עליו שבעה משום שעבר לחסידות ? פרידמן :זה דווקא אפשרי בהחלט. צריך להבין שיעקב משה מסלונים היה מחוייב לחלוטין לתורת הגר"א . ומן הסתם דווקא הוא כמנהיג הקהילה נכדו של הגאון מוילנה ובנו של אברהם וילנר מייסד חקר המדרשים שגילה שבביתו ובמשפחתו צץ לו חסיד נסתר, היה חייב לפעול בדרך הקשה ביותר האפשרית גם לו עצמו על מנת להראות לכל שאין משוא פנים במאבק בין החסידים והמתנגדים. גם כאשר הדבר נוגע למשפחתו ולמשפחת הגר"א  ולו עצמו. ואם לא היה עושה זאת הייתה סמכותו בקהילה נפגעת פגיעה קשה כאשר היה נודע ברבים יש לו בן שבגד ועבר לחסידות. לנו היום זה אכן נראה אכזרי מאוד וחסר כל טעם. אבל דברים כאלה בהחלט קיימים בעולם החרדי אפילו היום. 

 בראשית המאה ה-21 מכל צאצאיו של יעקב משה מסלונים דווקא צאצאי הבן המוחרם והמנודה יצחק ששמו נמחק מספרי המשפחה הם המכובדים והמוכרים ביותר בעולם החרדי.

אם היינו חיים בתרבות בודהיסטית הייתי אומר שיש כאן איזה שהוא סוג של קארמה.

בניו של יעקב משה לנדא היו

1. אליהו לנדא ( בעתיד שינו צאצאיו את שמם לל"לנדי " ) נולד ב1800 בסלונים שם גם חיו משפחתו וצאצאיו שנתפזרו בעולם .פרט לכך לא ידוע עליו דבר . 2. אלעזר לנדא 3. נח לנדא או נח מיאשינוסבקי( על שם נח ליפשיץ אבי סבתו ) נולד ב1819 בסלונים נישא פעמיים ונפטר ב1873 .חמש בניו פלוס שתי בנותיו היגרו לאמריקה שם נקראו סאנסטיין . 4. יצחק שצ'ארנסקי . עבר לחסידות והפך לחסיד של הרבי מקוצק. דבר שהייתה בו השפלה שלא תתואר לבני משפחת הגר"א שנידו אותו,סירבו לראות בו ובמשפחתו חלק ממשפחתם ומחקו את שמו מספרי הזכרון המשפחתיים. צאצאיו היו חסידים.

יעקב משה נפטר בסלונים ביום "ג בטבט טר"ט ב- 17.1  שנת 1849 בנו אלעזר ירש את משרתו כרב בסלונים ,ולאחר כמה שנים נטש את סלונים  ועלה לארץ ישראל.

אבל נכדו של יעקב משה ,אליהו לנדא שנולד  בירושלים בארץ ישראל היה בין מייסדי ומנהלי "כולל סלונים " שטיפל בצאצאי תושבי העיר הזאת שעלו לארץ ישראל ושמר  על קשרים עם יהודי סלונים  עד חורבנה הסופי  של הקהילה שם בשואה .

ועל מצבתו של יעקב משה בסלונים נכתב יפה נוף כלילת תפארת עין העדה גאון האדרת קיים התורה במקהלות בית ה' בימים ובלילות משאו ומתנו באמונה שלשלת יחוסו בשושנה הרב יעקב משה אב הרועים בהמאוה"נ ( בן המאור הגדול ) ר' אברהם נטע שעשועים נכד הגאון החסיד במפעלים אליהו הזכור לטוב במעלליו הכ"כ טבת שנת טר"ט ל"ק רבים ושלמים לבשו שק החסד העירו עבור נשמתו מצוותיו תצמדנה לנו וצדקתו תנצב"ה

פירוש של הגר"א הוצא לאור בידי יעקב משה מסלונים נכדו.

מכתב בכתב ידו של יעקב משה מסלונים נכדו ומוציא לאור כתביו של הגאון מוילנה:

ראו גם

יעקב משה מסלונים  בויקיפדיה

ספר "מסעות ישראל " מאת יעקב משה מסלונים

האיל המשולש :ספר הנדסה וטריגונומטריה של הגר"א עם הקדמה של יעקב משה מסלונים\

דיוקנו של הגאון מוילנה והקשר שלו ליעקב משה מסלונים  

 אתר אירגון עולי סלונים והסביבה

סלונים

אתר סלונים

העיר סלונים בויקיפדיה 

אתר יזכור על סלונים

חסידות סלונים

בויקיפדיה

נינתו של האדמו"ר :ביקורה של כליל זיספל בסלונים

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה על סבו של יעקב משה מסלונים

ספרי הגר"א

הגאון מוילנה והמוסד

מלחמת עולם :המתנגדים נגד החסידים

,כתב הצופן של אברהם וילנר על אביו של יעקב משה מסלונים

מסעי החיפושים של אלעזר לנדה ואישתו בתיה בריינה :על בנו של יעקב משה מסלונים  

היומן של הרב אלעזר לנדא 

גואל התנ"ך :על אליהו לנדא נכדו של יעקב משה מסלונים

יעקב אלעזר לנדא ,נינו של יעקב לנדא ומוציא לאור של כתביו

פורום שורשים משפחתיים ב"תפוז"

אתר האגודה הישראלית לגנאלוגיה

המרכז לגנאלוגיה יהודית של בית התפוצות

ביבליוגרפיה

פנקס סלונים

העיר סלונים עיר קטנה ולא מוכרתבאמת בביולורוסיה  זכתה שעליה יחוברו ארבעת הכרכים המקיפים ביותר על קהילה יהודית במקום כלשהוא ב"פנקס סלונים " .ארבעה כרכי ענק כל אחד מהם בגודל של  כרך אנציקלופדיה שמתעדים את ההיסטוריה שלה ואת חורבנה בשואה  ביחד עם צילומים ומסמכים מרובים .העורך והכותב הראשי של ארבעת כרכי הענק היה הסופר קלמן ליכטנשטיין שתיעד את ההיסטוריה של הקהילה מראשיתה במאה החמש עשרה ועד חורבנה בשואה בכרך הראשון.וחקר ובדק עבור זה מאות ואלפי מקורות והיגיע עד כרכי החוקים והמשפטים של בתי המשפט הפולניים והרוסיים . הכרך השני תיעד את חורבן הקהילה בשואה הכרך השלישי הביא זכרונות וכתבות מהעיתונות היהודית על העיר משנת 1860 ועד לשקיעתה וחורבנה . וכולל אוסף של כתבות מסלונים בעיתונות העברית מ1859 ועד 1905  למעשה כל מאמר שהופיע בעיתונות העברית והיידית עליה לאורך השנים הכרך הרביעי מביא יצירות ספרות שנכתבו בידי בניה.

פנקס סלונים: / (עורכי הכרך – קלמן ליכטנשטיין, יחזקאל רבינוביץ תל אביב הוצאת ארגון עולי סלונים בישראל: ), [תשכ"ב-תשל"ט].הופיע בארבעה כרכים בין 1961 ו-1979. הספר ברובו בעברית ומקצתו ביידיש. דברי הספר לתמונות גם באנגלית. ספר (א). תולדות הישוב היהודי בסלונים … מאת קלמן ליכטנשטיין. — סלאנים און אירע יידן … פון קלמן ליטענשטיין. — זכרונות. — סלונים, היה היתה עיר (קובץ תמונות( ספר ב. השמדת הקהלה. — דפי הנצח של השואה . ספר ג. זכרונות, קורספונדנציות לעתונות, ידע עם רשימת עולי סלונים, דפי הנצחה. (תשל"ב ספר ד. מדורים מוקדשים לאישים, זכרונות, ידע-עם, אנתולוגיה ספרותית, פנקסים ותעודות, דפי הנצחה. (תשל"ט Chaim

Freedman,   Eliyahu’s branches :the descendants of the Vilna Gaon and  his                     family,  Avotaynu, 1997

, Nei  Rosenstein    Gaon of Vilna and his cousinhood  : Computer Center for Jewish Genealogy, 1997

צבי אשד שלשלת הדורות למשפחת לנדא  לבית הגאון מוילנה –החל מן שלמה שלמן ואשתו טריינא הורי הגאון מילנא .,הוצאת המחבר . מהדורה ראשונה 1998,מהדורה שנייה 2003.

  

עמנואל אטקס יחיד בדורו : הגאון מווילנה – דמות ודימוי. ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1998 תשנ"ח

הקובץ התורני "ישורון " פירסם בכרך ה' שלו משנת 1999 חלק שלם בשם "עטרת יעקב " שהוקדש לחייו וכתביו של הרב יעקב משה מסלונים. הרב שלמה גאטעסמאן "תולדות רבי יעקב משה מסלאנים ז"ל " ישורון-מאסף תורני כרך ה' תשנ"ט באותו הכרך הופיעו במדור "עטרת יעקב " הקדמות של הרב יעקב משה לפירוש הגר"א על הזוהר לביאור הגר"א לספרה דצניעותה לספר "איל משולש " מאת הגר"א כן פורסמו שם הגהות של על מדרש רבה –בראשית וליקוטים על התורה וש"ס מכתב יד המיוחס לו . רפאל שוח"ט "פירוש ר' יעקב משה מסלונים נכד הגר"א לשיר השירים " דעת כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה מספר 50-52 2003 תשס"ג ע' 291-316. אהרון ( אלן ) נדלר "הסינתזה בחסידות סלונים בין חסידות ללימוד תורה בנוסח המתנגדים " בתוך "ישיבות ובתי מדרשות " בעריכת עמנואל אטקס מרכז זלמן שזר, 2006 ע' 395-407 כליל זיסאפל "נינתו של האדמו"ר מוסף הארץ 14.11.2008

נספח 2: רשימת הדורות  של שושלת הגאון מוילנה מהמאה ה-16 ועד היום

הדור הראשון

החבר יוסף מאובן ( שם קדום של בודפסט ) "אוד מוצל לגזרת גרוש וינה 1559"

מנהיג באירגון החשאי "בני ציון ". הוגלה בידי הקיסר פרדיננד הראשון  מוינה לעיר פראג . מוצאו לפניו אינו ידוע . שם אישתו אינו ידוע.

הדור השני

רבי פתחיה ( משה)( בן החבר יוסף . חזן ונאמן הקהילה בעיר פראג סופר סת"ם וסופר הקהילה .נפטר בה' בשב"ט שנ"ס ( 1598 )

הדור השלישי

הרב נפתלי הירש בן פתחיה ( נפטר 1601 ) סופר הקהילה בפראג .ספרא בן ספרא . אישתו על פי גרסה אחת מרת טעלצא  בתו של בתו של מאיר קלנצנבוגן

 נכדה של שאול וואהל שהיה מלך ליום אחד בפולין .

 אחיו  של נפתלי – יששכר בער מחבר ספרים על הזוהר.   ובמקביל מהצד השני הרב דוד אשכנזי בן החבר יעקב אשכנזי "ידע מלאכת חרש וחושב". או בן מרדכי אשכנזי, היה ראש ישיבה בלמברג בפולין _( נפטר 1645)

הדור הרביעי

הרב משה רבקש בן נפתלי הירש הסופר ( 1596-1671) רב ופרנס בוילנה מחבר ספרים כמו "באר הגולה "(פרוש ענק לספר "שולחן ערוך " של משה קארו ) ועוד ועוד. היגר מהעיר פראג לוילנה שבליטה. ,חי במשך תקופה מסויימת בעיר אמסטרדם לפני שחזר לוילנה .

ומהצד השני רב הקהילה של וילנה רבי משה קרמר  בן דוד אשכנזי . אב בית הדין וראש ישיבה

(ורב ראשי בוילנה . 1590-1688) שם אישתו ליאבה בת הרב יוסף בן אליקים גצל הלפרין מלמברג .

הדור החמישי

פתחיה בן רבי משה רבקש. פרנס בוילנה . ( 1610-1672 )

הדור השישי

בתו של פתחיה נשאה לאליהו חסיד בנו של משה קרמר ראש הקהל דיין ופרנס וגבאי הצדקה הגדולה בוילנה . ( נפטר 1710)

הדור השביעי

יששכר דב ( או בר ) בן אליהו החסיד ובתו של פתחיה .

אחיו רבי צבי הרש אבי משפחת ריבלין

הדור השמיני

שלמה זלמן בן יששכר דב

( נפטר 1758)

אשתו טרינא בת מאיר בן בנימין זאב מהעיר זלץ

הדור התשיעי

אליהו מוילנה בן שלמה זלמן ובן טריינה ( 1720-1797) ידוע בכינויו "הגאון מוילנה " הגר"א . נחשב לגדול חכמי ישראל ב-800 השנים האחרונות .

שם אישתו חנה בת יהודה ליב מקידן אחיו יששכר דב

אח נוסף אברהם רגולר שניהם מחברי ספרים שונים .

הדור העשירי

אברהם וילנר

בנו השביעי והידוע ביותר של הגאון ( 1765-1808) ( ויש האומרים שנולד בשבט תקי"ח 1758 ותאריכים אחרים אולם זהו התאריך הנכון על סמך מסמכים שהתגלו לאחרונה ).  ערך ( לעיתים עם  אחיו יהודה לייב ) את ספרי הגאון מוילנה והביאם לדפוס , במקביל יסד את מחקר ספרות האגדה והמדרשים. שם אישתו שרה מינדס ליפשיץ בת נוח מינדס שם אחיו יהודה לייב.סייע לאברהם לערוך ולהדפיס את כתבי הגאון מוילנא.

הדור ה11

יעקב משה לנדא בן אברהם ( 1779-1849) . רב בעיר סלונים .

  עסק בעריכת ובהוצאת כתבי היד של הגאון מוילנא ביחד עם ספרים שונים משלו.

שם אישתו הינדה בת חיים בן יהושע לנדא מהעיר סלונים .

הדור ה12

אלעזר לנדא ( 1812-1874) נולד בסלונים ביולורוסיה נפטר בירושלים . רב בעיר סלונים .מורה בישיבה "עץ חיים " בירושלים. אישתו השנייה בתיה בריינה בת זאב וולפנזון

בנו של אברהם וולפנזון

הדור ה13

 

אליהו לנדא מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג( 1873-1946) ( ידוע גם בכינוי רבי אליהו מאמקאס)

.אישתו אסתר בתו של הרב משה זילברמן ונכדתו של מנהיג הקהילה  שמואל מוני זילברמן

הדור ה-14

חנה טריינא לנדא( 1900—1975) אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן אחיה : יעקב לנד"א מו"ל.

יעקב אלעזר לנדא , אחיה של חנה מו"ל של כתבי הגאון מוילנה.

הדור -15

צבי אשד (  -27 לפברואר 1925 -30 לנובמבר 2003 )
אישתו רחל בלנק  (1930-2013)
בת המנהיג הציוני ד"ר אליהו בלנק
אחיו משה אשד ( 1926-2007) ממגלי דרך בורמה

אחיו :נחמיה וסרמן -אשד  משבויי גוש עציון

אחיו: שמואל דב וסרמן ,לוחם ואיש חברת חשמל

אחותם : בתיה וסרמן  סלומון ז"ל

אחותם: ציפי וסרמן פרימור ז"ל

הדור ה-16 לחבר יוסף הגולה בפראג  דור שמיני לגר"א

ד"ר אליהו  אשד בלש תרבות

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

32 תגובות על “שומר המורשת של הגאון מוילנה: על הרב יעקב משה סלונים נכדו של הגאון מוילנה”

עשיתי פאוזעה בקריאה.
מעניין ביותר. אגב יש דמיון מסוים בין דמותך אלי לבין דמות הגר"א לפי הדיוקן שהיה תלוי בביתו של הרביעקב משה. משהו בהבעה דומה ביניכם. כנראה שעובר ונשמר מדור לדור. אמרו לך זאת פעם?

אהבתי את התהליך ההסטורי שהוביל למיזוג מסוים. אהבתי גם את תשובתו המפולפלת של אותו מתנגד:: אות או מופת. שהשאירה את מאזיניו פעורי פה. אינני נוקט עמדה בויכוח. לדידי אין כאן רעים או טובים צדיקים או רשעים צודקים או טועים . אבל אין ספק שבמהות שלו הוכוח רלבנטי גם בימינו. והוא ויכוח פנימי גם בנשמתו או נפשו של כל אדם ואדם

בעיתון גלילאו מינואר פורסם מאמר הנושא את הכותרת:
האם אתה צאצא של רש"י. לך תקרא אותו.
נעשה מחקר מקיף שגולת הכותרת שלו הייתה כי כל בני משפחה אחת הם צאצאים של הפרשן המפורסם בן המאה ה-11 רבי שלמה יצחקי -רש"י. אף הוצג אילן היוחסין הפתלתל שמוביל מרש"י ועד ימינו אנו. נרגשים וגאים בני המשפחה התחילו לספר למכרים על התגלית המפתיעה עד שמתמטיקאי אחד, ששמע על כך הפטיר לעברם: "זו לא חוכמה בכלל! למעשה, כמעט כל יהודי שחי היום הוא צאצא של רש"י!" איך? תקרא במאמר של גלילאו מינואר.

התגלית הייתה של חיים פרידמן שמצא שאכן יש שושלת ישירה בין רש"י והגאון מוילנה .דהיינו אפשר להוכיך דור אחרי דור שהגאון מוילנה הוא צאצא של רש"י.
אבל כמו שאתה אומר כמעט כל היהודים האשכנזיים הם צאצאים של רש"י .
אלא שרובם אינם יכולים להביא את השושלת דהיינו את סדר הדורות בינם ובין רש"י כפי שאפשר לעשות במקרה הזה.
יש גם את הטענה שרש"י הוא כביכול צאצא של בית דוד דרך התנא יוחנן הסנדלר וכיוצא באלה הבלים
הטענה הזאת מתבססת על מסמך מהמאה ה-17 שעושה רושם ברור מאוד של זיוף.
בהחלט יכול להיות שרש"י הוא צאצא של דוד כמו שכל היהודים כולם הם צאצאים של דוד.
החוכמה היא להראות את סדר הדורות המדוייק .ודבר כזה אינו קיים.
כל מה שיודעים לגבי מוצאו של רש"י הוא את שם אביו ושני דורות נוספים לגבי אימו וזהו .
אם זאת הוא כנראה היה קשור למשפחת קלונימוס משפחה שמוצאה באיטליה ואפשר לראות את שושלת הדורות שלה עד המאה העשירית או התשיעית.
ייתכן גם שאפשר להראות קשר משפחתי בין רש"י ובין יצחק יהודי שיצא בשליחות המלך קרל הגדול לבגדד לפגוש את הארון אל ראשיד השליט המוסלמי וחזר משם עם פיל .
אבל זה כבר עניין אחר לגמרי .

הראשונים כבני אדם…. וגו'

ואצל איסופוס החכם מכל אדם נמצא כתוב ששפן הסלע הוא קרוב של הפיל.. אבל הוא לא פיל.

על הריב בין שתי חסידויות סלונים גם אני לא מצליח להבין במה המדובר.
כמדומני שהעניין הוא בכלל מי יהיה המנהיג ותו לא. .מבחינת האידיאולוגיה והרעיונות הדתיים אין בינם שום ויכוח כמדומני., בנושאים האלו הם הפסיקו לחדש כבר לפני מאה וחמישים שנה ועל דברים מינוריים כאלו הם כבר לא מתווכחים יותר.
רק על נושאים חשובים באמת כמו מי יהיה המנהיג .

מחפש קשר בין הרב יצחק וחיה חרלפ , שעלו מוילקאוויסק בליטאלארץ ישראל בשנת התר"י לצאצאי או משפיעים מטעם הגאון מווילנא

עצתי ללפנות לחיים פרידמן שהוא המומחה הגדול לכל צאצאי שושלת הגר"א מכל המשפחות .
אני עצמי מתמצא רק בשושלת הספציפית שלי אבל הוא מתמצא לגבי כל 12 אלף הצאצאים הידועים של הגר"א.

לרגל חג הפסח ובמלאת 170 שנה בדיוק לעלייתו של סב- סבו של סבי הרב יוסף זונדל מסלנט "הפה השלישי של אליהו הגאון מוילנה " להלן כתבה על חייו.
הרב יוסף זונדל מסלנט ידוע הודות לכמה דברים :
כאב המייסד של תנועת המוסר הליטאית הנחשבת לתנועה הדתית -הרעיונית המעמיקה ביותר שקמה ביהדות החרדית במאות השנים האחרונות , שתלמידו ישראל סלנטר אירגן אותה בהשראתו ועל פי רעיונותיו..ויוסף זונדל מסלנט שימש בתנועה זאת כדמות המופת שאת מעשיו לומדים ומהם מסיקים מסקנות לגבי הדרך המוסרית שבה צריך האדם ללכת.

אנשי תנועת המוסר אולי לא יאהבו לשמוע את זה אבל מערכת היחסים בין יוסף זונדל מסלנט ובין תלמידו ישראל מסלנטר מזכירה יותר מכל דוגמה היסטורית אחרת את מערכת היחסים בין ישו הנוצרי ותלמידיו פטרוס ובעיקר פאולוס ,שעל סמך דמותו של ישו כפי שהבינו אותה יצרו תנועה ודת שלמה ,שככל הנראה שלא עלתה כלל על דעתו של ישו עצמו שלא השאיר אחריו שום ספר כתוב .כפי שקרה גם עם יוסף זונדל מסלנט שגם הוא לא חשב כלל ליצור תנועה שלמה מרעיונותיו.

מה שידוע פחות הוא שיוסף זונדל מסלנט היה מנהיג בכיר של הקהילה הפרושית בירושלים ומה שנחשף רק לאחרונה זה שהוא היגיע לשם כנציג הבכיר של האירגון החשאי "רוזני ארץ ישראל בוילנה " ( בני ציון ) .

אחריו חתנו הרב שמואל סלנט היה הרב הראשי המפורסם של האשכנזים בירושלים במשך כ70 שנה שיא עולמי של כל הזמנים באורך זמן מנהיגות שאין לו תקדים או המשך חוזר ובוודאי בעיר מסוכסכת ומלאה מאבקים פנימיים כמו ירושלים.

אני הנין של נינתו של הרב יוסף זונדל ובכתבה זאת אסקור כמה מסורות משפחתיות שיש אצלנו על חייו ולוקטו בידי סבי המורה והסופר יוסף זונדל וסרמן שנקרא על שמו והושפע ממנו מאוד וחיבר שני ספרים עליו ועל חתנו שמואל סלנט "שמואל בדורו " ו"מיקירי ירושלים " .

ואשווה אותם עם הממצאים החדשים של ד"ר אריה מורגנשטרן שגילה שפעילותו של יוסף זונדל כאחד מראשי הקהילה בירושלים הייתה מלאה בסכסוכים ומאבקים עקרוניים שונים עם שותפים להנהגה כמו הרב ישעיהו ברדקי בניגוד לכל מה שמתואר במסורת המשפחתית.

ראו
הפה השלישי של אליהו
http://www.notes.co.il/eshed/55073.asp

תגלית מגנאלוגית מרעישה עבור
צאצאי משפחת הגאון מוילנה וגם צאצאי משפחת ריבלין שחוגגים השנה 200 שנה לעלייתם כולנו צאצאים של אותו האדם מהמאה ה-16 ,החבר יוסף.

וכעת דור נוסף נחשף במשפחה ופרטים נושפים נחשפו על איש המסתורין שנחשב עד כה למייסד המשפחה ,אבל בו בזמן הפרטים החדשים שנחשפו עליו רק מעמיקים את המסתורין סביבו עוד יותר.
ראו
מה קרה לחבר יוסף
http://www.notes.co.il/eshed/56005.asp

בספרי "ענפי אליהו" על צאצאי הגר"א העלתי השערה שאשתו של משה קרמר היתה "ליאבה בת הרב יוסף בן אליקים גצל הלפרין מלמברג" .
את ההשערה הזאת אני חוזר בי ויש למחוק אותו מאתר זה.

עיינתי בספרים שנכתבו ע"י יששכר בער בן פתחי' משה מקרעמניץ ולא ראיתי שום הוכחה שיש לו קשר עם משפחת אבות הגר"א.

כותב אייזנער בהקדמה לספרו "תולדות הגאון ר' דוד לידא" כי "מסורת שלשלת היוחסין … מסר לי דודי זקני אשר שמע מפי אביו" וממשיך "ואנוכי כתבתי את כל הדברים אשר שמעתי מפיו זה ארבעים שנה, ועתה הוספתי עליהם כהנה וכהנה…"

לכן מדובר במסורת בעל פה שמסרה במשך כמה שנים מפה לפה של שלושה אנשים אחד לשני.

בעמוד 46 כותב אייזנער " והנראה לי" – אכן מדובר בהשערה בלבד, כנראה מבוססת רק על צירוף מקרים של השמות "פתחיה" בשתי המשפחות.

לגבי "תרומת הדשן" – בספרים על תולדות משפחתו לא נזכר קשר עם דוד לידא.

אודה לך אם תפרסם את חוות דעתי באתר שלך.

בברכה

חיים פרידמן

חיים פרידמו למי שאינו יודע הוא הגנאלוג המכובד של משפחת הגר"א ומומחה גדול בנושא ומי שחיבר את הספר המקיף ביותר בנושא. .
אבל אינני מסכים עם דעתך מהסיבות הללו :

כפי שציינת לגבי הטענות לגבי החבר יוסף המדובר במסורת שבעל פה שנמסרה בידי שלושה אנשים שהם שלושה דורות .
ואלו הם
אייזנבאך מחבר הספר על תולדות הרב דוד לידא
דדודו זקנו של אייזנבאך
ואביו של אותו דוד
המדובר אם כך לא רק במסורת בעל פה שנמסרה במשך כמה שנים אלא בשלושה דורות
האב של הדוד
הדוד
ואייזנבאך
אייזנבאך חי במאה ה-19
הדוד מן הסתם חי מסוף או אמצע המאה ה-18 ואביו חי במהלך המאה ה-18 ומן הסתם בזמנו של הגר"א עצמו שאולי הכיר אותו כקרוב משפחה.

אינני רואה כל סיבה מדוע יש לשלול את עדותם של שלושת הדורות האלו שמן הסתם הייתה מקובלת במשפחת הגר"א בתקופה זאת.
כידוע בחוגי הגנאלוגים מקובל להתייחס לעדות של שלושה דורות שפרטי המסירה של המידע מדור לדור וידוע בידי מי הוא נמסר כעדות אמינה או לפחות סבירה כל מי זמן שלא נמצאה עדות סותרת אותה וכרגע אין שום עדות סותרת כזאת.
לגבי העובדה שבספריו של יששכר אין איזכור לקשר עם משפחת אבות הגר"א ,זה גם לא שולל את האפשרות הזאת. זה שהוא לא אמר שהוא קשור עם אנשים אלו ואלו אינה ראיה כנגד אם מצד שני יש ראיה אחרת חיובית .
בכל מקרה השתמרו ספרים של אדם בשם "יוסף בן משה מקרמניץ "
שאולי הוא יוסף בן פתחיה משה מקרמניץ.
אחד הספרים האלו "ביאור על ספר שערי דורא " התפרסם בפרג בשנת שסט
וראה כאן

http://www.virtualgeula.com/archival/img/829.gif
וביאור על ספר מצות גדול שיצא גם הוא בשנת שס"ה בונציה
http://www.discountseforim.com/Custom-Reprint-CR028453.html

לדעתי ישנה סבירות גבוהה שהמדובר ביוסף בן פתחיה משה מקרמניץ "שלנו".

תומר פרסיקו פירסם באתרו את המאמר המעניין הזה על חסידות סלונים ,מנהיגה ועתידה.
וקראת שמו עאימנואל

http://tomerpersico.com/2010/06/27/new_chassidic_messianism/

מהמאמר מתברר שחסידות סלונים היום היא גוף קיצוני המאמין בכל ליבו בצורך של מלחמת בני אור הלא הם חסידי סלונים בבני חושך שהם פחות או יותר כל שאר העולם.

והנה קטע מהרשימה :
"הנה למשל דבריו של הרב שמואל ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים, על החלטת בג"ץ בעניין קהילתו:

אילו הייתי חושב ששופטי בית המשפט מאמינים במה שהם אומרים, שבית הספר בעמנואל יסודו באפליה גזענית, נראה לי שהייתי נוהג אחרת, אך מאחר שאין לי כל שמץ של ספק שהם יודעים את האמת, שכל דבריהם בשקר יסודם, אין זה אלא מאבק בין אמונה לכפירה, בין כוח הקדושה לכוח הטומאה של הסטרא אחרא, מאבק שתמיד ידענו שיפרוץ באחרית הימים.

מרשים, לא? ממש כל המרכיבים של האפוקליפטיקה המטורללת: אצלנו כל האמת, האחרים הם כוחות טומאה, ובכלל מדובר במלחמת גוג ומגוג כי קץ העולם קרוב (וראו גם ביטויים משיחיים בשיחה של הרב מול חסידיו בכלא). באתר תנועת נאמני תורה ועבודה כותב יאיר פוסטנברג שבדיוק כך דיברו הכתות המתבדלות של ימי בית שני:

שלוש טענות חוברות יחד במכתבו של האדמו"ר מסלונים: (א) נציגי הרע המובהקים מצויים בתוך עם ישראל, המאופיינים בשקר, וכך המאבק בין הפלגים הוא מאבק בין בני אור הטובים ובין בני חושך הרעים (ב) רשעותם של האחרים מזוהה עם הטומאה, שהוא כוח שלילי הטמון בתוך המציאות. כוחות קוסמיים הקוראים תיגר על שלטונו של האל יוצאים למלחמה (ג) אחרית הימים בפתח. הכותב שש למלחמה כי היא מחישה את הגאולה האולטימטיבית, שבה יושמדו כוחות הטומאה יחד עם חלקים מעם ישראל, ומלכות ה' תתגלה. אין מלחמה שטוב למות בה יותר ממלחמה זו, שבצידה השני מצויה הגאולה השלימה.

כל שלושת האלמנטים הללו היו מוכרים היטב לבני הבית השני, אך הצירוף שלהם יחד מאפיין את כתיבתם של הקיצונים מביניהם, בני כת 'היחד', המזוהים עם האיסיים, שזנחו את המעורבות במסגרת הפוליטית בירושלים ועברו למדבר בקומראן. המתחים הפנימיים בתקופה החשמונאית קבעו את חזית המאבק הדתי, והמאבק בין קבוצות שונות עודד את היווצרותן של הכתות.

רק בני הכת, שניתקו את קשריהם עם יהודים אחרים, נחשבו לטהורים, וכל האחרים, נוכרים ויהודים 'מרשיעי ברית', נחשבו טמאים. מי שלא הצטרף לכת עמד תחת שלטונו של בליעל, הרוח הרעה, וגורלו היה לאבדון באחרית הימים, הממשמש ובא. מלחמת בני אור בבני חושך נתפסה כתוצאה ישירה של תקופת הרדיפות. המתח המשיחי הניע את הפעילות הכיתתית, והצדיק את דרכה הקיצונית. ההבדלה החריפה בין בני הכת ובין מי שמחוצה לה נדרשה כדי לכונן את הסדר הראוי, שעמד להתממש בעקבות המלחמה שמעבר לפינה.

כפתור ופרח. אנו למדים כאן שני דברים חשובים, אחד רלוונטי לפרשת הסגרגציה של התלמידות בעמנואל, השני שופך לדעתי אור על מצב החסידות בכלל בימינו. נתחיל בראשון: מסתבר, אם כן, שההבדלה החמורה בין אשכנזים למזרחיים באה מתוך תפיסה משיחית-אפוקליפטית שהחסידות מחזיקה בה. יותר נכון, שאדמו"רה של החסידות מחזיק בה.

על האדמו"ר מסלונים ומלחמתו במציאות

אכן, בבלוג חדש ומעניין של (כנראה) חסיד סלונים (לשעבר?) עוסקת הרשימה האחרונה, המרתקת, באופיו של האדמו"ר, ומביאה כאילו ביד מכוונת ראיות הקולעות לאבחנתו החדה של פוסטנברג. אצטט כמה פסקאות רלוונטיות ממנה, למרות שאני ממליץ מאוד לקרוא את הרשימה כולה (כל ההדגשות במקור):

רעיונותיו והלך מחשבתו התאפיינו בקו של מוּחְלָטוּת וְקִיצוֹנִיוּת. קיצוניות לא במישור פוליטי וציבורי, שכן התייחסות לנושאים חיצוניים מסוג זה לא דרכה כמובן על מפתן שיחותיו, אלא במובן של גישה טהרנית ואוטופית למציאות. כאשר דיבר למשל על תפילה, היה מתאר חזיון של דביקות מוחלטת באלוהים, תוך שימוש בביטויים ופסוקים עזי מבע. וכך גם בנושאים אחרים. הכל היה גדול, מושלם, אוטופי, אידילי. לא היה משהו באמצע. […] משהו בקשר שלו למציאות הממשית פשוט מנותק.

[…] הציור שהיה עולה משיחותיו ומאופן דיבורו היה, כי העולם השגור, הרגיל, איננו יכול להוות משכן לאור האלוהי. רק בשבירתו ובניפוצו, טמונה התקווה לצמיחתו של אור חדש. […] בעיני רוחו הוא שונה וייחודי, אבל בעיקר, כפי שאבהיר בהמשך, הוא גם מנהיגה של קהילה ייחודית, מעין 'כת בני אור'. […] המקום היחיד שבו אותה 'כנישתא חדא' ["קבוצה אחת"] עשויה להתהוות מבחינתו הוא בקהילת סלונים. זהו המקום היחיד מבחינתו, שבו […] מתקיימים מושגי ה'קדושה' וה'טוהר' הנכונים.

ההפרדה שהוא מתעקש עליה בבית הספר בעמנואל, איננה בשום אופן חומת אפרטהייד גזענית כפי שטוענים. מבחינת התודעה שהוא חי בה, באמת ובתמים אין כאן שמץ של 'גזענות'. הוא כל כך משוכנע בכך, עד כי ברור לו שגם שופטי בית המשפט העליון 'יודעים את האמת', כפי שהתבטא במכתבו, ומלחמתם היא אפוא אך ורק מלחמה זדונית ומכוונת של ה'סטרא אחרא' נגד הקדושה.

גדרות ההפרדה הם החומה המבדילה בין העולם החיצון, המסואב והטמא, לקבוצה 'הַקְדוֹשָׁה', 'הנבחרת', שנושאת עליה את משא הבאת הגאולה. הכוחות החיצוניים הנלחמים בחומה ומבקשים לקעקעה, הם שליחי החושך וה'סטרא אחרא', שאין כל הסבר הגיוני אחר למעשיהם. במלחמה הזאת על 'חומת הקדושה והטוהר' המקיפה את 'בני האור', אסור להיכנע. אפילו לא לרגע או למראית עין. זוהי 'מלחמת אחרית הימים'.

יש כאן מאבק אפוקליפטי, קוסמי, והוא, האדמו"ר מסלונים ר' שמואל ברזובסקי, מתייצב בראש החץ. הוא לא ייכנע בשום אופן. אסור לו לוותר על קוצו של יוד. שמיים וארץ תלויים במוצא פיו, ובמעשיהם של חסידיו. הכל מוטל על כף המאזניים.

מהפסקאות הללו, ומאחרות שברשימה, עולה לפנינו תמונה של רומנטיקן רגשן, מעין אסתטיציסט מעודן, connoisseur של מילים ומצוות, אדם בעל נפש רגישה המתענג על כל אות, כל חובה, כל סייג, כל הידור; אבל באותה מידה – וזה הרי לא מפתיע – אדם של חלוקות בינאריות, של שחור ולבן, פנאט משיחי חסר פשרות, קנאי לטהרה ולקדושה שמוכן להקריב הכל, את עצמו ואת העולם כולו, ורק שלא תדבק בו או בחסידיו טיפה של "טומאה".

דא עקא, העולם הזה מלא בטומאה, ולכן הדרך היחידה בשבילו ובשביל חסידיו לחיות היא בציפייה דרוכה לגאולה הקרובה, הגאולה שתעלים את הטומאה והרוע, שתביא קדושה לכל אחד ולכל מקום. ועד הגאולה לא נותרת ברירה אלא להסתגר ולהתנתק מאותו עולם טמא ורע, ולדאוג כמה שפחות לבוא איתו במגע. ממש כת מדבר יהודה.

ההפרדה בין התלמידות היא, אם כן, אכן לא גזענית מבחינתו. הקטגוריות כאן הן אחרות: לא של גזע עליון ותחתון, אלא של טומאה וטהרה. כל מי שאינו "משלו" הוא טמא, ועל כן אסור שיקרב למחנה הקדוש. כמובן שכאשר סוכני הטומאה שייכים כולם לקבוצה אתנית מסויימת העניין, שכרגיל היה עובר מתחת לרדארים ההומניסטים-חילוניים, הופך לצפירה מזעזעת של ווזבולה, ומתחיל הבלגן. (וכל זה כמובן לא בא להכחיש את הגזענות הכללית בחברה החרדית (ראו דבריה המרגשים של שירלי פרקש), או את הגזענות הספציפית בעמנואל – למשל של התלמידות שהיו מכנות את חברותיהן "ספרדג'וקיות" – הן כנראה עדיין לא נחנכו לסודות הקבליים המעודנים של האדמו"ר.)
"
עד כאן תומר פרסיקו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

nine + 11 =