web analytics
קטגוריות
חזון ופוליטיקה

לא בבית ספרנו.

עינת וילף חברת כנסת לשעבר מציעה תוכנית להצלת מערכת החינוך היששלדעתה נמצאת בקריסה.

 

wilf book 2wilf school book back cover

מערכת החינוך נמצאת בקריסת מערכות טוטלית והיא כיום שרויה באנרכיה מוחלטת קובעת עינת וילף בספרה החדש. בחזרה לאלף בית "  כל עשרות או מאות  הרפורמות שבוצעו בעשרות השנים האחרונות נכשלו כולן  ורק הרעו את המצב .

אז מה אפשר לעשות ? האם יש פיתרון ?

עינת וילף טוענית יש פיתרון פשוט לכאורה  אך גם קשה מאין כמוהו.

 והחלופה  לפיתרון זה? 

קריסה מוחלטת ובלתי נמנעת של מערכת החינוך. 

 

 

אי אז ב1996 הייתי מעורב  ביחד עם ציון שורק בכתיבת חוברת עבור הסתדרות המורים בשם "שינויים בגישות ארגוני המורים בשאלת מיקצוע ההוראה :גישות שונות לסוגית התמקצעות ההוראה".

 החוברת בדקה את הסיבות להתדרדרות התדמיתית של מקצוע ההוראה וסקרה גישות שונות שהוצעו בחו"ל כדי לעצור זאת ולחזק מחדש את מעמד המורה. הגישה שהוצעה בידינו הייתה להציג את ההוראה כ"פרופסיה " גם מאחר שזה מה שהיה מקובל אז בארה"ב.

 החוברת קבעה שיש לעודד גישה זאת של "התמקצעות ההוראה"כאמצעי לשיפור מעמדם של המורים בחברה.
ציון שורק מאז היה אחראי לתוכנית הסתדרות המורים לשיפור מצב המורים שכיום מיושמת בידי משרד החינוך.
אולם האם מצב המורים ומעמדם בחברה אכן השתפר בנתיים ?
כלל וכלל לא נהפוך הוא.

ב-13 השנים מאז פירסום החוברת מעמד המורים  רק התדרדר והלך וכיום יש מחסור חמור שרק מתחזק והולך במורים מחסור שסימניו רק החלו להיות מורגשים ב-1996 אך מורגשים היטב בשנת 2009.
ללא קשר להתמקצועותה של ההוראה הרושם היום בציבור הרחב ובציבור המורים הוא שההוראה נמצאת בשפל חמור שלא היה כמוהו.
המצב הנוכחי בתחום ההוראה ובתי הספר מתועד היטב בספרה החדש של עינת וילף שאותו כתבה עם אימה מירי וילף , "
בחזרה לאלף -בית : הדרך להצלת מערכת החינוך (ללא תוספת תקציב " העוסק בתיאור ללא כחל ושרק  ומצמרר למדי עבור כל מי שלמד בבתי ספר בישראל לפני שנות השמונים את מצב בתי הספר בישראל דהיום ועדש כמה הוא גרוע ורק הולך ומתדרדר.
היא גם מציעה פתרונות משלה .
עינת וילף היא כיום המועמדת מספר 14 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. ב-2003 היא פירסמה ספר חזון לגבי עתידה של החברה הישראלית בשם "
מקימים לוחמים ואנחנו ".
ספרה החדש הוא בגדר הפתעה שכן היא עוסקת בו בניתוח חסר רחמים בצד האפל של החברה הישראלית זהד שיכול למנוע הגשמת כל רעיון שאותו היציעה בספרה הקודם.
ולהלן ראיון עם עינת וילף בנושא.

 

 

עינת וילף את ראית את הנתונים החמורים על המצב הירוד של תלמידי ישראל במקצועות  הלימוד השונים שבבחינה בינלאומית נמצא שהם באחד המקומות האחרונים מבין המדינות שנבדקו. לדעתך זה עוד יחמיר ?

wilf picture

עינת : במדיניות הקיימת אין שום סיבה טובה שזה ישתפר, שום רפורמה מהסוג שאנחנו רגילים אליהן לא תעזור . המצב רק יחמיר .
אז מה דעתך על מצב החינוך היום בישראל ? האם היית מגדירה אותו כנסבל ?:
עינת: בכלל לא . הייתי מגדירה אותו כנתון במצב של קריסה ,אפשר לאמר בגסיסה נמשכת ומתגברת . מערכת החינוך הציבורית נמצאת במצב חרום. בבתי הספר קשה מאוד לקיים לימודים סדירים. תלמידים רבים אינם לומדים כיוון שהם נתונים לטרור של תלמידים בריונים. המורים עומדים חסרי אונים מול הבריונים האלימים – תלמידים והורים – כיוון שהם מסורסים בידי חוקים לא הגיוניים, חוזרי מנכ"ל מיותרים, רפורמות לא יעילות ואף מזיקות, והתערבות בלתי פוסקת של גורמים חיצוניים שאין להם הבנה רבה לגבי המצב האמיתי בשטח   המפריעים להם במקרה הטוב ושמונעים מהם לבצע  את תפקידם כמורים ומחנכים במקרה הרע.
מערכת החינוך היא מערכת מדממת ולא מתפקדת שנמצאת במצב חמור ביותר .
וצריך להבין הקריסה היא תוצר של תרבות שלמה של שקר והתעלמות מהמצב כפי שהוא. הציונים והזכאויות לבגרויות הם בחלק ניכר מאוד תוצר של העתקות רמאויות ואיומים על מורים בידי הורים ותלמידים .
כולם יודעים את זה אבל מתעלמים וההצעות לפיתרון הן כולן לא רלבנטיות יקרות ולעיתים מסוכנות ממש.
במקום לטפל ביסודות הרעועים של המערכת משקיעים בדברים לא רלבנטיים .
אבל הרי ידוע שדווקא מועברים תקציבים גדולים למערכת החינוך ?
עינת : מתוך כ-30 מיליארד שקלים שמהווים את תקציבה השנתי של המערכת, במקרה הטוב ביותר מנוצלים 20 אחוז כלומר 20 מיליארד שקל יורדים לטמיון. הסיבה היא שהזמן של המורים והתלמידים מתבזבז כתוצאה מכישלון המערכת לייצר אווירה של לימודים. הלימודים מתקיימים תוך רעש בלתי פוסק, הפרעות מתמידות לשיעור ומתי מעט תלמידים מגיעים מוכנים לשיעור וקשובים במהלכו. . כך נעלמים לפחות 80% מתקציב החינוך לחור השחור של השיעור שבו מורים בקושי מצליחים ללמד ותלמידים בקושי לומדים. הבעיה אינה תקציבים – היא בזבוז משווע שלהם.

גם במדינות המערב האחרות יש בעיות חמורות במערכת החינוך לדעתך זה מסיבות דומות ?
עינת: מדינות בכל העולם מתמודדות עם בעיות בתחום החינוך, אבל הבעיה שלנו היא שאנחנו גם מידרדרים באופן יחסי לאחרים . בכל מקרה צריך להפסיק להסתכל כל הזמן מה קורה במדינות האחרות. קשה להגיד שכל מיני רפורמות שיושמו כאן בעקבות ניסיונות במדינות אחרות התגלו כהצלחה גדולה. צריך לראות מה הצליח אצלנו ולהשתמש בזה כמודל . לא צריך לקחת מודלים ממדינות אחרות, אלא פשוט למצוא כאן בישראל מורים שהשיטות שלהם עובדות ולהשתמש בהם כמודלים לשינוי.

איך את מסבירה את הכישלון של מערכת החינוך הישראלית ?
עינת :אחת הסיבות העיקריות היא שכל פעם שראשי המערכת מנסים לשפר משהו במערכת החינוך , הם לא לוקחים בחשבון כלל את מי שהם המשאב העיקרי של המערכת – את המורים . במקום לנצל את הידע, הכישורים והניסיון שלהם , מתייחסים אליהם בזלזול כאל פועלים שחורים האמורים ליישם מדיניות של גורמים חיצוניים. רק המורים יכולים לדעת מהן הבעיות האמיתיות ורק המורים המנוסים והטובים יכולים להציע פתרונות.
הגורם היחיד שעוצר היום את קריסתה המוחלטת של המערכת הם המורים ולא אף אחד אחר . וכוחם של המורים הולך ותש.
שרים ואנשי מנהל החינוך ממשיכים בביצוע רפורמות גרנדיוזיות חסרות טעם שאותן הם מבצעים תוך גישה של זילזול מוחלט במורים.
והשנאה למורים והזלזול בהם ובידע שלהם היא בעוכריה של המערכת.

האם כוונתך שראשי המערכת מזלזלים ובזים למורים ?
עינת : בהחלט. היגענו למצב שבו ברור לכולם במשרד החינוך שהבעיה היא כביכול מורים גרועים.
זו טעות חמורה. זה לא ברור בכלל . הבעיה האמיתית היא לא המורים הגרועים.

יש כאלה,אבל הם מתי מעט וזו לא הבעיה..
הבעיה היא שהמערכת משתקת את המורים הטובים או אלה שיכלו להיות טובים אילו היו להם תנאים מינימאליים לפעול. מורים שהיו יכולים להיות מורים טובים ואף מצוינים נאלצים לפעל בהתמודדות אינסופית נגד הורים ותלמידים שחותרים תחת סמכותם ללא כל גיבוי וללא כלים לפעולה. בתנאים אלה הם כמעט לא באים לידי ביטוי.
מורים אלה בתנאים אחרים ובמערכת אחרת היו מוצאים מעצמם את המירב ואז גם היה מתברר שהמירב הזה הוא הרבה מאוד.
אלי :ומה עם כל  עשרות הרפורמות שהוצעו לאורך  עשרות השנים האחרונות  במערכת החינוך ? האם הם לא שיפרו משהו ?
עינת: כל מאות ואלפי ההצעות הבלתי פוסקות לשינויים עוסקות בתוכניות הלימודים בשינויים תקציביים ובשינויים מבניים. אלו פתרונות בכיוון הלא נכון. במקרה הטוב ביותר הם יביאו ,אולי לשינויים קטנים פה ושם וגם כן לא לטווח הארוך.. הצעות אלה מגיעות גם בדרך כלל ממי שאינם יודעים מה באמת קורה בשטח. ההצעות לשינוי לא נותנות תשובות לבעיות האמיתיות החשובות שבלעדיהן שום דבר לא יפתר באמת.
מהן לדעתך הבעיות המרכזיות והאנדמיות ביותר של מערכת החינוך הישראלית ?
איזה צעדים בסיסיים יש לעשות כדי לפתור אותן ?

עינת : צריך להבין שכל הרפורמות השונות ניתנות מהמניעים החיוביים ביותר אבל בסופו של דבר התוצאה היא רק אחת ויחידה :
בילבול מוח  מיותר נוסף  והפרעה נוספת למורים בעת ביצוע תפקידם  במקצוע התובעני ביותר והחשוב ביותר שקיים.

 אז  כל ועדה חדשה מציעה רפורמה היסטורית ומרחיקת לכת.
זה יפה מאוד אבל ….
קודם כל לפני כל רפורמה נדרש שיהיה שקט בכיתה כשהמורה נכנס.
שלא יהיו הררי זבל בדרך לשיעור .
ששיעור יתחיל בזמן.
שתלמידים יגיעו לשיעור בזמן.
שיותר משני אנשים מבין 40 התלמידים יקראו את החומר לפני השיעור.
שתלמידים יוכלו לדבר בכיתה בלי שיעליבו אותם.
אם הדברים האלו יבוצעו ,אז ורק אז אפשר להתחיל לחשוב על איזו שהיא "רפורמה ".
אי אפשר לדבר על רפורמות בסביבה אלימה מלחיצה ומכוערת ובמצב של הפקרות וכאוס כפי שבתי הספר שלנו הם כיום. .

 

את יכולה להצביע על איזו שהיא רפורמה בעשרים 40 או חמישים השנים האחרונות שכן הצליחה לשפר במשהו באיזה שהוא תחום את מצב מערכת החינוך לעומת מה שהיה בעבר??
עינת : נראה לי שכל הרפורמות נעשו עם הכוונות הטובות ביותר בעולם. אבל לא נראה לי שיש איזו שהיא רפורמה ששיפרה את המצב באמת.קשה להגיד שיש תחום שאפשר להצביע בו על  איזה שהוא שיפור לאורך שנים לעומת המצב כפי שהיה לפני נניח חמישים שנה. .

האם לדעתך מצב מערכת החינוך לפני נניח חמישים שנה היה טוב יותר מאשר הוא היום ?

עינת :היא בהחלט הייתה טובה יותר..המערכת האקדמאית היום מתקיימת על השגי אותם שנים . אבל כפי שעיניך רואות השגי התלמידים היום לאחר עשרות שנים של רפורמות בלתי פוסקות שהתבססו על רפורמות מארה"ב ומגון ארצות אחרות אינם מתקרבים אפילו להשגים של התלמידים בשנות החמישים והשישים
לא צריך לחזור למצב שהיה לפני  50 שנה אבל כן צריך להשקיע במי שלומד ולא במי מפריע.

איפה ומתי החל לדעתך הכשל הגדול הבסיסי ( אם יש או היה כזה ) בתחום מערכת החינוך שממנו הכל רק ממשיך להתדרדר ?
עינת : הכשל החל בשנות השמונים ובגלל כמה סיבות:
גם בגלל קבלת פילוסופיות מחו"ל של העמדת התלמידים במרכז ודרישות מהמורים להתמקד בילדים בודדים ולא בשיפור הלימודים של כלל הכיתה .וגם בגלל פרוייקט האינטגרציה שהיה פרוייקט חיובי ביותר במהותו ,אבל כושל ביישומו – משרד החינוך היה נחוש להראות שכל הילדים מצליחים במידה שווה ולכן המורים קיבלו הוראות להתעלם מכישלונות של ילדים ומהתפרצויות של אלימות והתוצאות נראו מיד .

איך זה שעם כל כך הרבה תוכניות , וועדות ושני אירגוני מורים איש לא מצליח לעשות שום דבר בנושא כה בסיסי והכל רק ממשיך להתדרדר ?
עינת : משום שאף אחד מקובעי המדיניות לא קולט באמת מהן הבעיות האמיתיות בבתי הספר. והבעיות האמיתיות הן התדרדרות המשמעת בתי הספר גם והתדרדרות בסמכות ובכבוד למורים .
שרים וחברי כנסת אינם רוצים לעשות רפורמות קטנות. הרי לאף אחד מהם אין כוח להתעסק במשמעת בבתי הספר. .עוד לא נולדה ועדה שעסקה בנושא הניקיון בכיתות ובצילצולי הסלולארי בכיתה בזמן שיעור ובתביעות הורים המלוות באיומים להעלאת ציונים. . ועדות מעדיפות להכריז על שינויים גרנדיוזיים כשבשטח רמת היישום שלהם אפסית . .כל "הגדולים" עסוקים במהפכות שיירשמו על שמן ולא מבינים שהעבודה האמיתית היא בפרטים הקטנים – הלא חשובים לכאורה -אבל החשובים מכל .


אני אתן לך דוגמה
אולי ראית את הסרט " קרטה קיד"?

:אלי : לא
עינת . זה היה סרט על נער שבא ללמוד את אמנות הקראטה ממורה מומחה. לתדהמתו המורה המומחה שלח לתחילה לבצע שורה של עבודות שחורות כגון צביעת גדרות – לכאורה חסרות כל קשר לקרטה ולכאורה וללא מטרה. הנער היה מאוכזב מאוד ולא הבין מה הקשר בין המלאכות השחורות האלו ובין אמנות הקראטה.
רק לקראת סוף הסרט התברר שהכל היה מתוכנן ושמאחורי כל תנועה שהנער ביצע בעת צביעת הגדרות הייתה מחשבה והייתה כוונה.
הנער גילה שמבלי דעת במהלך כל השעות שבהן עסק בעבודה שחורה הוא למד את השליטה באמנות הקראטה.
והמסר הזה נכון גם לגבי מערכת החינוך בכללותה : כדי לממש את עבודת החינוך עצמה צריך לצבוע תחילה הרבה מאוד גדרות בדרך.
אין קיצורי דרך, אין חינוך בנפרד ממשמעת ניקיון אי אלימות אסתטיקה נימוסים ועמידה בזמנים. כל אלו חיוניים להצלחה . אין לך אותם אז אין לך חינוך ולמידה בכלל.

 ואני טוענת : לא לכל  נער ונערה יש את הזכות  שהיא חובה להיות חלק ממערכת החינוך הממלכתית.

 יש כאלה שבהתנהגותם מוציאים את עצמם מן הכלל ומפריעים לכלל ולכן אינם זכאים להימנות עם התלמידים במערכת זאת .

אני אומרת שהמערכת חייבת להבהיר דבר פשוט לכלל התלמידים  ולהבהיר זאת היטב גם להוריהם :

"אתם אינכם מסוגלים לעמוד בכללים  שנקבעו ולהימנע מלהפריע לחבריכם  ולמורים ? 

אז אין לכם מקום בבית ספרנו."

קיבלת תגובות מאנשי מערכת החינוך על הספר ?
עינת : בהחלט .והן די זהות .
בכל פעם שאני נפגשת עם מורים מהשטח הם אומרים לי "כל מילה בספר שלך נכונה ומדוייקת " .
בכל פעם שאני נפגשת עם קובעי מדיניות הם מסרבים להאמין למה שאני מתארת. הם כולם אומרים לי "אה תשמעי זה לא כל כך גרוע" .
ובכן כל מילה בספר שלי נכונה. וזה בדיוק גרוע כמו שאני מתארת.
מסתבר שיש נתק אדיר בין קובעי המדיניות האחרים בתחום החינוך ובין המורים בשטח .קובעי המדיניות פשוט לא מבינים באמת מה עובר המורה כל יום

היה לי מקרה של קובע מדיניות שהייתה לו בת מחנכת . ורק בעקבות קריאת הספר שלי בפעם הראשונה הבת שלו ניגשה אליו ואמרה לו מה המצב האמיתי בשטח בבית הספר שלה ואחרים .הוא לא האמין למשמע אוזניו. בפעם הראשונה בעקבות הספר שלי הם יכלו לנהל שיחה כנה על מה באמת מתרחש.

 

אירגוני המורים לא עושים דבר כדי לתקן את המצב ?
עינת : אירגוני המורים לא עושים דבר בעניין כי הם כבר מזה שנים רבות התרגלו לחלוטין לעסוק בנושא מאבקים להעלאת השכר למורים ותו לא ולא בשינוי היחס למורים במערכת. רק לאחרונה ניכרת הפנמה בקרב ארגוני המורים שיש להם אחריות לייצג את המורים כקובעי מדיניות ולא רק כוועד עובדים.

אלי : לדעתך  ההורים הם בין אלה שגורמים נזק  חמור ביותר למערכת החינוך.
עינת : מדובר במעט הורים אבל נזקם עצום. יש הורים בעל מעמד ציבורי כוח וקשרים שעושים שימוש לרעה במעמד שלהם ופוגעים אגב כך במערכת החינוך וגם בעתיד ילדיהם.
שמעתי סיפורים רבים מהמורים שהוציאו ילד מהכיתה כי הוא הפריע להם ולחבריו או התנהג באלימות של ממש.
הילד התקשר אז מיד להוריו בסלולארי . התברר ההורים שלו היו תורמים לראש העיר חברים של שר או ראש הממשלה ואלו כבר דאגו להתקשר למנהל שמיד מיהר לתקוף את המורה על שבחוצפתו העז להוציא ילד מיוחס כל כך מהכיתה ובכך הרס את מעמדו של המורה בכיתה לתמיד.
ומקרים כאלו הם לא מועטים בכלל .כל מורה יכול לספר לך עליהם.
צריך להבין שהורים אלה חושבים שהם דואגים לילדיהם אבל פוגעים גם ביכולת של הילדים שלהם להתבגר ולפתור בעיות וגם מזיקים לשאר הילדים וכמובן למורה. יש הורים שמאיימים על המורים וגם על המנהלים שהם יגרמו לפיטוריהם . הם מתלוננים בלי סוף בכל גורם במערכת החינוך ומחוצה לה ואף פונים לתקשורת.

יש הורים שידועים כגרועים במיוחד מבחינת המורים ?
עינת : הסיוט הגדול ביותר של מורים ומנהלים הוא הורים עורכי דין שיש להם ילדים בעייתים. האנשים הללו פשוטו כמשמעו עלולים להתגלות כמסוכנים. הם מסוגלים להביא לשיתוקו של בית ספר עם מכתבי איום ועם תביעות.

הם לא תופסים שבהתערבות שלהם הם רק מזיקים לילדים שלהם ומחבלים ללא תקנה באפשרות שלהם להתחנך כהלכה.
כל זמן שהילדים האלימים יודעים שהוריהם מגנים עליהם ויכולים לכפוף את מערכת החינוך לדרישותיהם הם רק מקצינים את התנהגותם ופוגעים בילדים האחרים ובמערכת .
חלק מהאחריות למצב הנוכחי הוא תוצר של אותה קבוצה קטנה אך מסוכנת של הורים שמשגעים את המערכת זוהי קבוצה קטנה. אבל די בקומץ הקטן הזה כדי ליצור אנרכיה.
אז מה צריך לעשות כנגדם ?אולי יש לעשות נגדם סנקציות? אולי עם ההורה עורך הדין פותח במסע האיומים שלו צריך לזרוק מיידית את הבן שלו לכל הרוחות מבית הספר שימצא לעצמו מקום אחר ששם יוכל לאיים על אנשים ?
עינת : צריך להבין שהמדובר בקומץ קטן של הורים..
מה שהמערכת צריכה לעשות זה לעמוד כחומה בצורה מול הטרור שההורים האלו מפעילים ולהבהיר שהם אינם יכולים ללמד את הילד אם ההורה שלו נוהג באופן זה. הם אינם צריכים לצאת נגד ההורה, אלא פשוט לומר שהם אינם יכולים ללמד את הילד. 

אסור שלהורה כלשהו ללא קשר  לכספו או מעמדו  וקשריו,  אפילו עם ראש הממשלה או נשיא ארה"ב ,  יהיה איזה שהוא מגע אלים או מאיים עם מורה.
המורים צריכים לקבוע את מידת ההתערבות של ההורים ואם הם רוצים בכך הם צריכים להיות מסוגלים לדרוש שהורים ייפגשו איתם רק בימי הורים ובפגישות שנקבעות מראש באופן מסודר.
לא יעלה על הדעת שמישהו חוץ מהגורמים המקצועיים במערכת החינוך והם בלבד יהיה במצב שהוא יכול לתת הוראות למורה.
המורה חייב לדעת שיש מאחוריו מערכת שנותנת לו גיבוי מוחלט

וילדים והורים שאינם מסוגלים להבין זאת אין להם מקום בבית ספרנו. 

האם בכלל בעידן האינטרנט באמת עוד יש צורך במורים או בכיתות ? האם לא עדיף שתלמידים ילמדו מהבית ב"שלט רחוק" עם מחשבים במקום עם מורים בעלי ידע מיושן כפי שהוצע בעבר ? ?

עינת: אני בהחלט לא חושבת שאבד הצורך במורים . :בעניין זה כדאי לזכור שבכל פעם שהוכנס איזה שינוי טכנולוגי תמיד כולם אמרו הנה הנה הנה זה ישנה ללא הכר את מערכת החינוך. כשהוכנס הרדיו אמרו מערכת החינוך שוב לא תהיה כבעבר. כשהוכנסה הטלוויזיה אמרו הינה עכשיו הכל יהיה ושונה וכפי שאולי זכור לך החלו בבתי הספר להקדיש כמה שעות בשבוע לצפייה בטלוויזיה הלימודית .
לא נראה לי שזה באמת שינה מבחינת רמת התלמידים .ואותו הדבר עם האינטרנט היום שכל כך מדברים בשבחיו..בסופו של דבר אנחנו נשארים עם מה שהיה לנו במשך 2000 שנה ויותר. אין תחליף לאינטראקציה בין מורה ותלמיד. הטכנולוגיה יכולה לעזור ולסייע אבל מלבד מתי מעט בעלי יכולת לימוד עצמאית ייחודית, אנשים ובמיוחד ילדים, זקוקים ליד מכוונת כדי ללמוד.

 

מה היית מציעה דבר ראשון לשר או לשרת החינוך הבא/באה לעשות מיד לאחר היכנסו לתפקידו בעניין ? אם תיכנסי למשרד החינוך מה הדבר הראשון שאותו תעשי ?
עינת : הצעד הראשון יהיה להכריז על מצב חרום למשך שנתיים .בשנתיים אלה יש לעצור כל רפורמה, כל תכנית לימוד חדשה וכל מהלך שיכול להסיט את תשומת הלב מטיפול מעמיק בבעיות היסוד. יש לפרסם כללי התנהגות ארציים שיחייבו את כלל התלמידים והמורים בבתי ספר, עם כלים ברורים שיאפשרו למורים להתמודד עם הפרות של הכללים.

ומכאן ואילך יש להקדיש יום-יום ושעה שעה לוודא שהכללים נאכפים ושלא נותנים לאלימות להתפרץ ולהפקרות להתפשט.

 תוצאות המדיניות צריכות להתברר תוך חודשים ספורים. אין צורך לחכות שנים. השנתיים נדרשות לייצוב המערכת כדי שאפשר יהיה להמשיך לאחר מכן לשיפורים נוספים שאפשריים רק במצב שהמערכת יוצאת ממצב ההפקרות. זה הדבר היחיד שיכול להצליח ואם באמת תהיה נחישות ביישום זה גם יצליח.

המדיניות הנדרשת ברורה ופשוטה אך היישום דורש חוט שדרה מפלדה.
מה החזון שלך למערכת החינוך הישראלית ?

עינת : לעתיד הייתי רוצה שבתי הספר יהפכו למרכז של מגוון פעילויות עבור התלמידים כשלתלמידים בוגרים יש תפקיד מרכזי בניהול הפעילויות, במיוחד אחר הצהריים. אפשר לקיים בתי ספר שיש בהם ימי לימוד ארוכים איכותיים שנותנים ביטוי לכישרונות השונים של התלמידים, תוך השענות על התלמידים עצמםאבל זה אפשרי רק לאחר שנצא ממצב החרום שבו אנחנו נמצאים עכשיו.

 

את רצה כעת לכנסת . אם תיבחרי באיזה כיוונים את מתכננת לפעול משם ?

 עינת : אם אהיה בכנסת אחת ממשימותיי העיקריות תהיה ליצור גב חזק עבור המורים שלא ירגישו את עצמם מופקרים בקרב כנגד הורים וילדים אלימים אנוכיים ופקידים עיוורים לנעשה סביבם.
אעזור לכל שר חינוך מי שלא יהיה ולא משנה מאיזו מפלגה בביצוע הצעדים הנחוצים להצלתה של מערכת החינוך מהאנרכיה שבה היא שרויה כעת.

 

ראו גם

 

עינת וילף בויקיפדיה

בחזרה לאלף בית

תדע כל מורה עבריה :טלי סגל על הספר

בלוגר על "בחזרה לאלף בית "

ראיון של בועז כהן עם עינת וילף על בחזרה לאלף בית

 

דיון על הראיון במארקר

עינת וילף על : תנו למורים ללמד

עינת וילף על : החור השחור של תקציב החינוך
עינת וילף נואמת על חינוך

הצהרת העקרונות של עינת וילף

האתר של עינת וילף

החזון של עינת וילף

רצה לטווח הארוך :עינת וילף לכנסת

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

11 תגובות על “לא בבית ספרנו.”

תודה על הראיון המאלף. אני לא חושב שהיא גילתה משהו חדש לגבי מערכת החינוך ומעמד המורה אבל חשוב שיש מי שאומר זאת בצורה צלולה כל כך.
אני מאחל לגב' וולף שהפוליטיקה לא תשחוק אותה כפי ששחקה ואף בחלקה השחיתה חלק מחברי הכנסת במפלגתה.

תלמידים וגם מורים רבים סובלים מנחת זרועם של בריונים בבתי הספר. אני ראיתי זאת בבירור אפילו שלמדתי בבית ספר יוקרתי בחיפה. האלימות והכוחניות שולטות, המורים מפוחדים, אבל אף אחד לא מעיז לדבר.

במקום זה רק מקלים יותר ויותר על תלמידים. מורידים את הרמה ונותנים כיום תעודת בגרות לכל אפס. אף פוליטיקאי לא רוצה שיגידו שבתקופתו ירד מספר הזכאים לבגרות. אני דווקא הייתי מתגאה בזה.

החיסרון היחיד אצל וילף היא ש(לפחות בכתבה זאת) היא לא הציעה פתרונות ברורים או פיתרון פשוט וקל ליישום אשר יתקבל ויעבור בקלות.

אם את קוראת את התגובה – אשמח אם תתקני אותי או תפרטי קצת יותר.

פיתרון.
מצב חרום של כשנתיים.
אבל מן הסתם זהו אינו פיתרון קל ופשוט וכנראה אין פתרונות קסם.

ביצע מחקר עבור הסתדרות המורים על איך אפשר לשפר את מעמדם של המורים על סמך דוגמאות מארה"ב. ,אני יכול להעיד שגם בחו"ל הם לא מצליחים בזה יותר מידי .
לא נראה שכל אותם שיטות של "מיקצוע ההוראה" בארה"ב שאותם היצענו כדוגמה ומופת עבור ישראל ,הצליחו יותר מידי גם שם.
ולמען האמת בדיעבד נראה שהסיבה העיקרית לכך שהיצענו אותם גם אנחנו הייתה "שאם מנסים את זה בארה"ב אז חייב להיות בזה משהו.האמריקנים הרי יודעים מה שהם עושים".

מתחיל משם ומסתיים שם… תלמיד, הורה, מורה- הם רק כלי למשחק בידי גוש מנוכר של פעילים "בכירים" שאיבדו את הכיוון מזמן- את האהבה למקצוע (ההוראה, הרי, הייתה פעם גם מקצוע שלהם!), את הלהט להקרין… הם שוטים המאושרים בחלקם הנוח- במקום לממש את תפקידם הרשמי-להגן על אנשי מקצוע הנשרפים למען הילדים, מצאו לעצמם כיסא בטוח לכל החיים- החל מפקידים עד למפקחים ושרי חינוך למיניהם, אין להם יותר צורך בהקרבה, ולא בלמידה, כי הטעיות זה כבר לא שטח שלהם.

נכון הדבר, אולם, לא ניתן לשנות זאת כל עוד המערכת המדינית כולה לא נתונה לשינוי. מרצים ומורים שמכבדים את עצמם מצאו פתרונות מזמן- הם פשוט לא מתעסקים עם "בעלי התפקידים", גם לא עם הוראותיהם הפרימיטיבייות, הם שקועים בילדים עצמם, וזה עוזר לכולנו.
וכאן ההערה: הניתוח שתואר בראיון גלובלי מדי, בשטח- ישנם מנצחים, כלומר,ישנה למידה בכל מצב, ולא ניתן להכליל כי:
"הציונים והזכאויות לבגרויות הם בחלק ניכר מאוד תוצר של העתקות רמאויות ואיומים על מורים בידי הורים ותלמידים" .

ועוד, אי-אפשר לזרוק את החלשים התנהגותית, נפשית, קוגנטיבית ועוד (ולא משנה אם הם מיוחסים או יתומים), לא ללמד אותם, משמע להפקיר את הדור כולו!
אך כדי להתמודד עמם, אכן צריכים לשפר למורים תנאי ההוראה- כיתות קטנות, תוספת עשירה של חינוך באמצעות מגוון מקצועות הומאניים כחובה וכבחירה- אלה המפתחים רגשית ושכלית, ללא דרישות חיצוניות של המערכת, דרישות מנוכרות ומפגרות.
תלמיד זקוק להקמת במה לחלומותיו הגנוזים, למחקריו הילדותיים והמורכבים בו-זמנית של חשיבה מופשטת חפשית, זו שיוצרת אדם חדש …רק מוחו של ילד שהפך לאציל בזכות התמודדות תיאורתית זו, ידע בסוף להעריך את כישורי המורים שלו!

זכותו זו של כל ילד נמדדת מול מורו אף הכי פשוט. זה נכון, ויש לתת להם לחולל זאת- אדם מול אדם, ולא המערכת חסרת ראש מול בני-אדם…

דחוף בדקו את המנהלים- האם הם "נושמים ישר", הם בוחרי הצוותים והפעולות, מהו אחוז המנהלים שמשתווים למורים-אנשי הרוח ?

לא יעזור שום דבר למערכת החינוך אם לא ייקחו את בכיריה ויחזיקו אותם במחנה כפייה במשך שנים אחדות
מישהו צריך סוף סוף לקבל על עצמו את האחריות על הניוון והניוול ולהיענש על כך בכל חומרת הדין

מי מוכן ליצור את הכוח הנגדי המתחרה עם המכונה הענקית הזו שגדלה והשתרשה כי אולי לא רצינו להתערב בפוליטיקה? אגב, יש פוליטיקה אחרת, בעלי ההשפעה רק צריכים להתיעץ, להתעמק ולהקדיש לזה מזמנם הפרטי. הגיעה השעה.

בעניין החינוך צריך ללמוד מהמדינות הקומוניסטיות תלמיד שמעז להפריע לקרוע לו את הצורה ולשים אותו בצינוק מבודד חודש

כמה שנים לאחר שעינת וילף הופיעה לראשונה באתר זה ובכתבות שונות ,היא הגשימה את הפוטנציאל שלה ונכנסה כעת לכנסת כחיברת כנסת מהמניין
ויש לקוות ששם תפעל הח"כ וילף לשפר את מצב החינוך המתדרדר בארץ .
ברכותי .
ראו
http://reshet.ynet.co.il/%D7%9….cs/Politics/Article,35167.aspx

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 × 2 =