web analytics
קטגוריות
Uncategorized

מה לעשות עם העזתים ?-נטלי גוטמן

נטלי גוטמן כותבת על המצב ברצועת עזה.

 

מה לעשות עם העזתים ? המלחמה שם לדעתי הייתה בלתי נמנעת ומלחמה נוספת תיהיה בלתי נמנעת שכן אירגון החמס אינו מסוגל אידיאולוגית לשום הסכם הפסקת אש או שביתת נשק ארוכי טווח . רק "הודנות" קצרות טווח שבמהלכן יתחמש ויתאמן לסיבוב הנוסף הבלתי נמנע מבחינתו.
ובכל זאת מה לעשות עם העזתים בנתיים?

נטלי גוטמן מורה בבית ספר בדואי בנגב בית ספר שנסגר גם הוא ,מנסה להציע פיתרון כל שהוא.

מה לעשות עם העזתים?

מאת נטלי גוטמן

עם שקוף אנחנו- ולא רק. מי שלא רואה אותנו כראויים, נצטדק לנצח בפניו… אבל זה לא נגמר בתגובה הזו של העולם, אנחנו בתורנו איננו מביטים כלל על אלה השקופים מאתנו, בסולם מטה- כל מי שתחתנו, בחירתו להיות שם, מדוע לא? הרי יש לנו דוגמה וגורל מלמעלה- אנו רק ילדי העולם…
השאלה היא: לאן יימלט הבוחר לברוח לנפשו? הפליט ?

ובמקרה שהוא הספיק להמציא לו בינתיים צורה, כמו זו של גורילה, למשל? לאן ילך בעל חי שמתחפר ומשנה את עורו, וזו הישרדותו, ואלה חיו – את השכנים יקבור עמו, רואה בהם את רכושו בדומה לחלקת האדמה שנפערת תחתיו – למענו, רק בה הוא שולט ובתוכה נשמר, גם לילדיו יקציב אותו גורל מוחלט. אז, לאן?
ביומו העשירי להישרדותו מול צבא ישראל, נאמר עליו ועל הנשלטים על ידו ברדיו רשת ב', "הכול דיבורים": אחרי שיתחיל לנקות את ההריסות, אז, יבין את גודל ההקרבה שהקריב, ואנחנו היהודים היינו המבצעים… כך גם נשיא טורקיה מבטאה תסכול נוראה זה:"ישראל עושה מעשים שיגרמו לה להשמיד את עצמה!" (אלכס פישמן, כתב "ידיעות אחרונות").
ביומו ה-11 התגבשה הדעה כי דרכו היחידה היא תזת ההישרדות מול כוח חזק. ראבן ברקו, יועץ לענייני ערבים לשעבר הגדיר את המשימה כך: העמידה הזו של האופטימי- הסבר- מול הפסימי-העזתי-, אין בה משמעות קיומית, הרי האחרון לא מאמין בחיים כפתרון בעל ערך.
ממבט של ערבי ישראל ובדויים, מתורגם הכאב על ידי ג'מאל המאזין לתכנית לילה ברשת ב': "לא הבנו ולא ראינו בערבים שותפים אינטגראליים בחיי המדינה, זו התוצאה"…
נראה כי העמידה בצד אסורה לנו בתכלית, עלינו העול של האופטימיות כדי שגם המתחפר תחת עצמו יוכל להינצל, בזכות אחריותנו עליו…
ואם לאו, אין תועלת בתרומה הומניטארית חומרית המוגשת ישירות אל פיו, היא תיעצר כי דכאונו כובש את עזה והיא תיאלץ לקבל את הרעיון של "הישרדות פסיבית" בכל מחיר כפיתרון. לאדמה הדלה ברעיונות, הכבושה בדיכאון יימצא עוגן אחיזה – כבוד הזוי – מות הערכים מכל סוג מלבד הערך של כבוד אקסטאטי- ששיאו בכבוד המתים. לכן, מותר לשולט בעזה למנוע מסיוע להגיע, מוטב לו לייצר תוספת אסון הומניטארי, את גב התינוק לשמור כשריון חי לעצמו נגד טילים, ולירות בברכי המוצאים מילת תמיהה. ואז, גם לבטל קווי חרום, להתמקם בתוך אמבולנסים, מסגדים, בתי חולים ולאסר על התושבים בריחה מבתים- שלא ייראה משקל הקורבנות הממוספרים בקפדנות, מועט מדי.
ועדיין, אין זה אלא ניסיון נואש להפסיק להיות שקופים בעינינו, להיחשב בחייהם ובמותם, כפי שאמרה מלכת ירדן.
אף אם הם בחרו בחיים האלה, וזאת נטען בעקשנות, הכבוד הנחות לפי ערכינו, עדיין צורך אנושי בסיסי שלמענו ההקרבה, ולשמו הם פיתחו תיאוריה של חיי וויתור חסר גבולות.
באותו יום ה-11 אב ששכל הרגע את כל ילדיו, פנה לתקשורת ערבית, דווקא, בשפה העברית, לפי דיווחו של הכתב סלמאן אשפי, – אלינו הוא יכוון במילים פשוטות- חמאס אשם, אבל גם העובדה שאין לנו לאן ללכת מבתים שלנו, זה לא מוסרי…
המרתון של ההכרה התחיל, הוא מתבטא, ראשית, בחיפוש הגנה, בבקשה למקום מסתור ומילוט בלבד, לא יותר מזה. וכבר עברו מול חיילינו שיירות נשים וילדים נושאי דגל לבן, אבל גם מתוכן, מדי פעם צצה מתאבדת המכורה לתזת "ההישרדות הפסיבית", וכך דמה כפה מוות גם על המתלווים אליה בחלקת השטח הזה ללא חוק ומשפט.

כלומר, היום ה-11 מסתיים כשמסתמן בוודאות – האוכלוסייה העזתית לא תוכל להתנגד לחמאס, ולא ההידרדרות ההומניטארית מדאיגה אותה, לא ההפצצות הבלתי-פוסקות.

אין לה לאן ללכת. .

אז מה לעשות ?

לדעתי, הצעת מקלט זמני אצלנו – זהו מעשה חסד וזרעי חינוך בו מבטיחים ראייה לטווח רחוק. נדרש מיידית לפתוח שערים למשפחות חסרות ישע, עם ילדים ואמהות, ובכך להמחיש את הדרך האחרת – ההתנגדות לרשע בצורה לא אלימה, למידה מופתית על פי דרך שלנו: יהודים פירושו הגנה! הגנה לכל אדם ואף מעצמו,ת ההתנגדות תוכל להתבטא בהתרחקות מהתקוטטות אידיאולוגית. ידוע כי ההישג הבין-לאומי הוא שבזמן המלחמות נהוג להעניק הגנה לבורחים מן העימות. הרי, לא הורגים שבויים תמימים– מלמדים אותם להידחף מתוך השבר… נראה, שדעת הקהל , אשר בתחילה אכן הייתה לצדנו, דווקא בהפרה זו רואה נימוק נגד המבצעים.

נוכל לשנות את תדמיתנו הנוכחית כשנדגים את היהדות כמעשית בהומאניות שלה, אם נאפשר לאנשים, במקום להיהרג בעזה, להמתין לזמן טוב יותר אצלנו, במחנה זמני נציל חיים, נחזיק בהם קרוב ככל האפשר לערכנו הבסיסיים, בכך, אולי, ניתן סיכוי שפעם יראו אותנו במלא הדרנו, וניחשב שוב עם נבחר כי חזק ורחום – צמד מילים לתכונות שטרם הופנמו בעולם בהקשר היהודי.

07.01.09,
באר שבע

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

13 תגובות על “מה לעשות עם העזתים ?-נטלי גוטמן”

תודה על דברייך נטלי . לדעתי הפתרון שאת מציעה הוא מצוין. והניתוח שלך את המצב עזר לי לעכל את מה שקורה
כי המידע שזורם ללא הפסקה מכלי התקשורת עולה בתוכי על גדותיו
אך אני פסימי לגבי סיכוייו של רעיונך להתממש. זאת בגלל חוסר האמונה שלי בהתנהלות המציאות לפי אמות מידה מוסריות אלא יותר לפי שיקולים פוליטיים אינטרסנטיים אישיים וכולי. הציבור הישראלי בהכללה לא יפעיל לחץ על השלטון למצוא פיתרון הומני ומוסרי לפליטים ולציבור הפלסטינאי- אותו ציבור שתארת ברגישות "מבקש מסתור ומילוט" ונראה לי שבאמת ישראל צריכה לתת דעתה עליו.

לגבי דברי הפתיחה שלך אלי, אני מסכים באופן חלקי לגבי הבלתי נמנעות של הפעולה. מחד אינני יודע אך אני תמיד האמנתי וכך גם אמשיך שהאופציה לשלום והידברות קיימת כל הזמן והיא ריאלית ואינה תלויה בעיקר באחר אלא בעיקר בנו. זוהי אמונה הנטועה אצלי כמו עץ שאין אפשרות לעוקרו. ואם היה לנו באמת חוסר ברירה הייתי מרגיש הרבה יותר טוב מהבחינה המוסרית. מאידך, ברמה אחרת אני כן מסכים איתך כלומר תכל'ס במצב כפי שהוא התדרדר לפני הפעולה וובהתחשב בארועים שקדמו לה ובעמדות הצדדים כלומר עמדת ישראל המסרבת להידברות ישירה עם החמאס -עמדה שראוי לבחון אות אך לגיטימי להצדיק או לא -אכן לא הייתה ברירה אלא להגן על ביטחון תושבי ישראל בדרום. אישית הייתי בודק ובוחן את האפשרות לדון עם החמאס ולא שולל אותה על הסף. אבל כל זאת כמובן דבורים באספמיא. איפה אנחנו ואיפה הידברות. לצערי המרחק רק גדל מיום ליום. אני גם שותף לדעתך כי הצלחת הפעולה אפריורי היא מוגבלת: גם אם תשמיד את כל כלי הזין של החמאס הם יוכלו להתחמש שוב וכך גם יעשו ברגע שישראל תצא. השנאה לא תקטן אלא תתעצם. סליחה על נבואת הזעם. אבל באמת פיתרון הוא רק בין אויבים בשיחה. נדמה לי שהיה זה עגנון שהפיק הביטוי -מאויב לאוהב

ושוב תודה לך נטלי ולך אלי תודה על הבלוג המצוין בכלל ועל הפוסט הזה בפרט. שכמו שאומרים: בא בזמן והביא לי מעט מזור.

אבל ניחשתי מה נטלי רוצה להגיד.
את איסופוס ציטטתי במקום אחר..אתה לא מכניס לביתך עקרבים בגלל שהם סובלים כאשר אתה מבער קן נחשים.
הערבים אינם שקופים – השנאה לנו מאז בואנו לארץ הזו משחירה פרצופיהם וידיהם מגואלות בדמנו.
יש פתרון והוא טרנספר.יש פתרון והוא ישוב הערבים [מכאן]בארצות ערב במקום היהודים שברחו\גורשו משם.
ויש פ]תרון לנו – נתחיל לדאג לעצמנו, ולא לאיך שאנו נראים, ואיך שאויבינו סובלים.

ערבייה – מאד נחמדה על בסיס אישי,שהכרתי בחנות ספרים, הסבירה לי שכעת היא איטלקיה -לא ערבייה.ובכוונתה להשאר איטלקיה, א ב ל ליהודים אין מה לעשות בפלשטינה. זו ארץ ערבית וכך עליה להשאר 'יודן ריין' [זה אמרה בגרמנית -לא באיטלקית. שאלתי לגבי זכותה להיות 'איטלקיה" והיא הסבירה לי שזכותה להיות מוסלמית איטלקיה בגלל שבארץ מוצאה תנאי חייה לא היו נוחים.ולא היא לא רוצה לחזור לעולם. – היא באה מלוב.הבחירה באיטליה בגלל שהאיטלקים היו הקגולוניאליזאטררים.
תבורך היד המכה בפלסטינים.

תגובתי אינה כל כך פיוטית כמו הכתיבה היפה של נטלי, אבל זה מבליט את הקרע בה אני נתון בין השיקולים הרציונאליים "האסטרטגיים", לבין תחושות העיניים והלב.

יש מדרש יפה ל"שירת הים" – אותה פואמה יפה בה היהודים שחצו את הים האדום מודים לאל על שפתח לפניהם את הים, והטביע בסגירתו את המצרים שרדפו אחרי "יוצאי מצריים". המדרש אומר, בשם האל:
"מעשי ידי טובעים בים – ואתם אומרים שירה?"
אין לי שום ספק בכך שצריך היה להגיב בחומרה רבה;
אין לי שום ספק בכך שאנו נלחמים נגד אירן, כאשר הפלשתינאים של עזה משמשים בשר תותחים עבור האינטרסים האיראניים.
אין לי שום ספק בכך שהפונדמנטליזם של החמס מזלזל בחיי העזתיים לטובת חלום שלטון איסלאם אוניברסאלי. העקרונות הליברליים, ההומאניים שלנו, גם של חיילינו וקציניינו, עלולים ליהפך לרועץ לנו. לחברה דמוקראטית ליברלית קשה מאוד להלחם נגד כוח אנטי-דמוקרטי פונדמנטאליסטי.

יש צדק פורמלי גמור בטעון שאותו עם הסובל כל כך הוא זה שבחר בשלטון זה באופן דמוקרטי חמור. הם יורים בנו כדי להרוג , בלי הצלחה; אנחנו יורים עליהם כדי לפגוע בחמס בלבד, גם בלי הצלחה.
ובכל זאת – מה שקורה שם הוא זוועה שקשה לשאתה.

כרגע שמעתי שהכריזו על הפסקת אש "הומניטארית". צריך לשכנע את הקברניטים להאריך אותה – לכל הפחות מצדנו. גם היא, כמו דברים אחרים, הנה תוצאה של תחושת הזוועה שגרמנו להם, ושהמכה שקיבלו עד כה, די לה בשלב זה.

אנו עלולים להצטער בעתיד על כך ש"לא גמרנו את המלאכה". מוטב להצטער בעתיד, מאשר להמשיך כך.
ד"ר שמאי זינגר

שלא גמרנו את המלאכה. ז.א. שהם יקומו עלינו שוב ל]פגוע בנו, ויהיו חזקים יותר…
אז אני מעדיף שנצטער על שהמשכנו ולא השארנו להם אבן על אטבן מאשר להפך.
אני – אין לי כל חמלה עליהם ואליהם.

רפי איתן הביא לפני זמן קצר בראיון טלויזיוני את גרסתו ליישום הרעיון שנרמז כאן:

צריך לקלף את תושבי עזה מאחיזת הרשע, לשם כך להקים מחנה על שטח שבשליטתנו לכל המשפחות ההסובלות, כדי שנוכל לטפל בהם! ואת השטח הנותר לקטר בחוזקה!

נראה שזה קטן עלינו, לפחות באותה מידה שלבשנו במבצע צבאי.

נשמעו היום גם הצעות לטיפול בפצועים שלהם בארץ.

מקווה שהקיצוניים בינינו יסכימו להישאר בגבולות המוצעים אלה, שלא כמו הצד השני הירוד…

מודה לכל המשתתפים בדיון הקשה הזה

אזרחים שרקדו על הגגות כאשר סדאם חוסיין הפציץ את רמתגן ותלאביב ושרו אודרוב תלאביב יא סדאם חביב?
או אולי את אותם אזרחים תמימים שחילקו והתכבדו בסוכריות בשעת הטבח במלון פארק בדולפינריום [שם נרצחו ילדים] בבתי קפה וכו'. או אולי מדובר באזרחים התמימים המשתתפים מרצונם בהגנות הענק, שורפים דגלי ישראל ומאיימים עלינו?
אם כן -אז אני נגכד חמלה. ואם לא אז נטלי כנראה מדברת על עם אחר ולא העזתים

ב-"תולדות השיגעון בעידן התבונה" כותב פוקו:

"חובה עלינו לתאר אותה "צורה אחרת" שדוחקת את התבונה לצד האחד ואת השיגעון לצד השני של פעולתה – בחינת דברים שמעתה והלאה הם חיצוניים זה לזה, אטומים לכל, וכמו מתים זה לגבי זה."

ואילו המעבר בין שני הצדדים, אם יתקיים, יושג בדרך של חוויה אחת שתצטרף לזו האחרת, שהיא אומנם, "העולם חסר דימויים…מעשה חסר פירוש- מבנה גדול וחדל-ניע. המבנה הזה איננו דראמה ואיננו ידיעה, הוא נקודה שבה ההיסטוריה מוקפאת בקטגוריה הטראגית…"

אלה העזתים, שכש"ספינת השוטים" זו "יוצאת למסע סמלי גדול, אם עושר לא יביא להם (ליושבי הספינה), הרי לפחות יביא להם את תמונת גורלם או אמיתם…שכן היו גם היו ספינות אלה שהוליכו את המטען הלא שפוי מעיר לעיר…"
עובדה- היו וגם יהיו, ומדוע השגעון הלא פיזיולוגי הזה, האילם מבחינת יכולת דמיון כה נפוץ בהמונים? נראה, שנאמר על המצב הזה עוד בתנ"ך, בסיפור המרכבה, הסיפור של בריאת ההסתכלות:
היושב במרכבה הוא המסתכל, בזכות זה דומה לאלוהים הוא,ואלוהים דומה לאדם…
ובהמשך, במסכת החגיגה מתואר כי סביב המרכבה נעים השיחים ששרים את עצמם- את השיחים שבהם, בחגיגת הבריאה העצמית.
זהו תפקיד כבד להיות עם,גורל שמחייב רכישת "עולם הדימויים" של פוקו, כלומר, חוש הומור וטראגדיה. ומה עושה הצד הלא מסתכל בעקשנות תמידית מתוך ההסתכלות המורכבת?
מדובר במה שפוקו מכנה "אפסות ההוויה", החלפת נושא – מהחיים אל המוות:

"עכשיו התבטאה החכמה בכך שלימדה את הבריות שממילא כבר אינם אלא מתים…במידה שייעשה השיגעון נחלת הכול ולא ייבדל מאומה מן המוות עצמו."

רק כבעלי תפקיד ההסתכלות הורשה לנו שינוי עמדתנו!
על היכולת זו של המתפקדים האופטימיים החיים את חוויתיהם למרות העבר, נאמר אצל בורכס :

"ככל גבר בבלי, הייתי שגריר, וכמו כולם – הייתי עבד…במערות חשוכות הרגתי על אבן שחורה של פרות קדושות. במשך כל שנת ירח מלא עלי הכריזו כעח בלתי-נראה: זעקתי ולא ענו לי, גנבתי-ולא גמלו לי, התוודעתי למה שיוונים לא חלמו- לאי-הוודאות…
שם כמו חבל חונק דבקה בי התקווה."

נראה, שהמרכבה היא אחת לכל השוטים.

שלום נטלי. קראתי בעניין רב את הכתבה שלך. היא יפה ומעניינת.(באמת! ))
אולם בעיני לא נראית מעשית אני מזמן נואשתי הן מהחברה הישראלית והן מהחברה הערבית. וכאשר אני בוחן את הדור הבא אצלנו ובצד השני הייאוש שלי רק מתגבר
(נסי להיזכר בשיחתנו האחרונה בנושא החינוך).
אינני מאמין לא ביכולתנו ולא ביכולת הצד השני לשנות את המציאות הזוועתית בה אנו מצויים. זה שנים רבות אני מייחל לפתרון כפוי מצד המעצמות הגדולות, פתרון שאולי יכפה על שני הצדדים מעט שפיות האם המשבר הנוכחי יביא להתערבות זו? אני בספק רב
אולם זו תקוותי היחידה.
מאחל לך רק טוב. משה זמברג.

משח,מובן לי כאבך הנובע מהכירות עם תושבי אשקלון, אך הדבר שגורם לכאב גדול מפחיד יותר הוא ההכללה לגבי הדור הצעיר כולו… החברה שלנו מחולקת לקבוצות, ולא רק לפי המגמה המסתמנת בישובים הקרובים לשטחים, או לחלופין, רחוקים מדי מכל מגע עם הבעיתיות ולכן אדישים, נשפוט ונצפה לעתיד.
ולגבי ההתערבות, היא יכולה לבוא ממך, ממני, מכל אדם אכפתי ומעמיק שמביט מכאן, לא נמצא ישועה מבחוץ. אם כי כל דעה תוכל להיכלל לתוך תהליך קבלת ההחלטות, וכך נצטרך ללכת בין הטיפות, ולפרוץ את הקו הליברלי שלא סותר הפעלת כוח משמעתי.
הפעילות התוקפנית אסורה כל עוד אין בה סייגים מושכלים ורוחניים גם יחד. זה עובד בין הורים וילדים, זה יעבוד גם בין המבוגרים ברמות מודעות שונות- מתוך אהבה לבני-אדם, אתה יודע זאת יותר טוב מכולם, נוכל לדרוש בסופו של דבר, משמעת מוסרית הדדית.

זו התוספת לתקווה.

מיומנות צבאית סיפקנו תוך שנתיים, המיומנות הכוללת הרצויה תבוא באותה דרך של אימונים רק מורחבים פסיכולוגית-אינטלקטואלית, מעין אימונים לפי מנטרה: צד שלי, צד שלו, ומה נוכל לעשות? כל ילד ממשפחה טובה מסוגל לתרגל זאת.

גיאורה אילנד טען אתמול כי אנחנו לא צריכים למחוק את חמאס, להפך, עלינו להשאיר את שרידיו, כדי שהעם העזתי המייוסר בסוף ימצא על מי להטיל אחריות ויעשה זאת בוודאות לבד, כי נותיר לו שני דברים: תמונת מצב ובחירה…

קיבלתי את המיכתב הזה היום באי מייל ואני מצטרף לקריאה המושמעת בו .
בזמן שאין לי ספק שתושבי עזה ימשיכו להיות אויבים רצחניים ,לדעתי יש לתת להם בלי קשר לכך כל סיוע הומניטרי שנדרש.
והנה המכתב :

סיוע הומאניטרי מיידי לתושבי עזה

אנו מארגנים מבצע איסוף של ציוד הנזקק בימים הקשים הללו ברצועת עזה.
המבצע בשיתוף גורמים בינלאומיים, פלסטינים וישראלים המאחדים כוחות למען מטרה חשובה זו.

מדובר בעשרות אלפי בני אדם – ללא קורת גג, ללא מים זורמים, ללא חשמל, ללא היגיינה סבירה

מדובר על עשרות אלפי ילדים שאין להם במה להתכסות בלילה ועל תינוקות ללא חלב.

אנחנו פועלים מעבר לחוקים עם רצון משותף אחד – לתת לאלה שחיים – את הזכות לחיות!

או בתרגום פשוט מזון, מים ושמיכה להתכסות בה.

בימים אלה מארגנים מבצע איסוף רחב היקף בארבעה מוקדים ברחבי המדינה.

כל מי שיכול לעזור בתרומה מוזמן לפנות לאחד מן המרכזים הבאים:

ירושלים-

קן בקעה, סניף השומר הצעיר, רחוב הרכבת 57 (לייד המושבה)

ימים- א', ב', ג', ד' בין השעות 17:00-20:00

איש קשר- לב 052-4840697

תל אביב-

רחוב אברבנל 5 (ליד ההודנא) בתוך הסמטא.

ימים- מוצ"ש, א', ב', ג', ד' – בין השעות 17:00-20:00

אשת קשר- טימור 050-6886873

חיפה-

בית החסד 6, רחוב פל-ים ליד קריית הממשלה.

ימים- ו' 08:00-17:00 ב', ג', ד' – 08:00-19:00

איש קשר- אליאס 04-8666235

קיבוץ כפר עזה- ליד שדרות

ימים- א'-ד' – בין השעות 09:00 – 19:00

איש קשר- איל 050-2054580

הציוד הנדרש:

שמיכות, מזרונים, שטיחים, שקי שינה, אוהלים יריעות פלסטיק

מזון יבש – קמח, סוכר, מלח, מים מינרלים, קטניות – חומוס, עדשים, אורז, אבקת חלב, תה, לופ, קופסאות שימורים, טונה.

מוצרי הגינה- סבון כלים, סבון רחצה, אבקת כביסה, חיתולי בד, מברשות שיניים, משחות שיניים, מגבות, חומרי ניקוי, הלבשה תחתונה, שמפו

מוצרים לתינוקות – חיתולים חד פעמיים מכל הגדלים, חיתולי בד, מטרנה, אבקת חלב וכל תחליפי החלב.

ישנה אפשרות נוספת לתרום ע"י קניית שמיכות במחיר עלות של 5 ש"ח,

לפרטים נוספים – שרה- 054-2297791

האיסוף מתבצע עד יום רביעי- 21 לינואר עד השעה 14:00 בצהריים ומשם יוצא במשאיות למחסום עזה ועובר למשאיות של ארגון אונרה, היחיד שעובד כרגע בתוך הרצועה.

.

לכל שאלה ניתן לפנות אל:

הדס בלאס – 054-3168878 לי זיו – 050-7245050

א

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 × two =