מה לעשות עם העזתים ?-נטלי גוטמן

תודה על דברייך נטלי . לדעתי הפתרון שאת מציעה הוא מצוין. והניתוח שלך את המצב עזר לי לעכל את מה שקורה
כי המידע שזורם ללא הפסקה מכלי התקשורת עולה בתוכי על גדותיו
אך אני פסימי לגבי סיכוייו של רעיונך להתממש. זאת בגלל חוסר האמונה שלי בהתנהלות המציאות לפי אמות מידה מוסריות אלא יותר לפי שיקולים פוליטיים אינטרסנטיים אישיים וכולי. הציבור הישראלי בהכללה לא יפעיל לחץ על השלטון למצוא פיתרון הומני ומוסרי לפליטים ולציבור הפלסטינאי- אותו ציבור שתארת ברגישות "מבקש מסתור ומילוט" ונראה לי שבאמת ישראל צריכה לתת דעתה עליו.

לגבי דברי הפתיחה שלך אלי, אני מסכים באופן חלקי לגבי הבלתי נמנעות של הפעולה. מחד אינני יודע אך אני תמיד האמנתי וכך גם אמשיך שהאופציה לשלום והידברות קיימת כל הזמן והיא ריאלית ואינה תלויה בעיקר באחר אלא בעיקר בנו. זוהי אמונה הנטועה אצלי כמו עץ שאין אפשרות לעוקרו. ואם היה לנו באמת חוסר ברירה הייתי מרגיש הרבה יותר טוב מהבחינה המוסרית. מאידך, ברמה אחרת אני כן מסכים איתך כלומר תכל'ס במצב כפי שהוא התדרדר לפני הפעולה וובהתחשב בארועים שקדמו לה ובעמדות הצדדים כלומר עמדת ישראל המסרבת להידברות ישירה עם החמאס -עמדה שראוי לבחון אות אך לגיטימי להצדיק או לא -אכן לא הייתה ברירה אלא להגן על ביטחון תושבי ישראל בדרום. אישית הייתי בודק ובוחן את האפשרות לדון עם החמאס ולא שולל אותה על הסף. אבל כל זאת כמובן דבורים באספמיא. איפה אנחנו ואיפה הידברות. לצערי המרחק רק גדל מיום ליום. אני גם שותף לדעתך כי הצלחת הפעולה אפריורי היא מוגבלת: גם אם תשמיד את כל כלי הזין של החמאס הם יוכלו להתחמש שוב וכך גם יעשו ברגע שישראל תצא. השנאה לא תקטן אלא תתעצם. סליחה על נבואת הזעם. אבל באמת פיתרון הוא רק בין אויבים בשיחה. נדמה לי שהיה זה עגנון שהפיק הביטוי -מאויב לאוהב

ושוב תודה לך נטלי ולך אלי תודה על הבלוג המצוין בכלל ועל הפוסט הזה בפרט. שכמו שאומרים: בא בזמן והביא לי מעט מזור.

אבל ניחשתי מה נטלי רוצה להגיד.
את איסופוס ציטטתי במקום אחר..אתה לא מכניס לביתך עקרבים בגלל שהם סובלים כאשר אתה מבער קן נחשים.
הערבים אינם שקופים – השנאה לנו מאז בואנו לארץ הזו משחירה פרצופיהם וידיהם מגואלות בדמנו.
יש פתרון והוא טרנספר.יש פתרון והוא ישוב הערבים [מכאן]בארצות ערב במקום היהודים שברחו\גורשו משם.
ויש פ]תרון לנו – נתחיל לדאג לעצמנו, ולא לאיך שאנו נראים, ואיך שאויבינו סובלים.

ערבייה – מאד נחמדה על בסיס אישי,שהכרתי בחנות ספרים, הסבירה לי שכעת היא איטלקיה -לא ערבייה.ובכוונתה להשאר איטלקיה, א ב ל ליהודים אין מה לעשות בפלשטינה. זו ארץ ערבית וכך עליה להשאר 'יודן ריין' [זה אמרה בגרמנית -לא באיטלקית. שאלתי לגבי זכותה להיות 'איטלקיה" והיא הסבירה לי שזכותה להיות מוסלמית איטלקיה בגלל שבארץ מוצאה תנאי חייה לא היו נוחים.ולא היא לא רוצה לחזור לעולם. – היא באה מלוב.הבחירה באיטליה בגלל שהאיטלקים היו הקגולוניאליזאטררים.
תבורך היד המכה בפלסטינים.

שלא גמרנו את המלאכה. ז.א. שהם יקומו עלינו שוב ל]פגוע בנו, ויהיו חזקים יותר…
אז אני מעדיף שנצטער על שהמשכנו ולא השארנו להם אבן על אטבן מאשר להפך.
אני – אין לי כל חמלה עליהם ואליהם.

אזרחים שרקדו על הגגות כאשר סדאם חוסיין הפציץ את רמתגן ותלאביב ושרו אודרוב תלאביב יא סדאם חביב?
או אולי את אותם אזרחים תמימים שחילקו והתכבדו בסוכריות בשעת הטבח במלון פארק בדולפינריום [שם נרצחו ילדים] בבתי קפה וכו'. או אולי מדובר באזרחים התמימים המשתתפים מרצונם בהגנות הענק, שורפים דגלי ישראל ומאיימים עלינו?
אם כן -אז אני נגכד חמלה. ואם לא אז נטלי כנראה מדברת על עם אחר ולא העזתים

שלום נטלי. קראתי בעניין רב את הכתבה שלך. היא יפה ומעניינת.(באמת! ))
אולם בעיני לא נראית מעשית אני מזמן נואשתי הן מהחברה הישראלית והן מהחברה הערבית. וכאשר אני בוחן את הדור הבא אצלנו ובצד השני הייאוש שלי רק מתגבר
(נסי להיזכר בשיחתנו האחרונה בנושא החינוך).
אינני מאמין לא ביכולתנו ולא ביכולת הצד השני לשנות את המציאות הזוועתית בה אנו מצויים. זה שנים רבות אני מייחל לפתרון כפוי מצד המעצמות הגדולות, פתרון שאולי יכפה על שני הצדדים מעט שפיות האם המשבר הנוכחי יביא להתערבות זו? אני בספק רב
אולם זו תקוותי היחידה.
מאחל לך רק טוב. משה זמברג.

קיבלתי את המיכתב הזה היום באי מייל ואני מצטרף לקריאה המושמעת בו .
בזמן שאין לי ספק שתושבי עזה ימשיכו להיות אויבים רצחניים ,לדעתי יש לתת להם בלי קשר לכך כל סיוע הומניטרי שנדרש.
והנה המכתב :

סיוע הומאניטרי מיידי לתושבי עזה

אנו מארגנים מבצע איסוף של ציוד הנזקק בימים הקשים הללו ברצועת עזה.
המבצע בשיתוף גורמים בינלאומיים, פלסטינים וישראלים המאחדים כוחות למען מטרה חשובה זו.

מדובר בעשרות אלפי בני אדם – ללא קורת גג, ללא מים זורמים, ללא חשמל, ללא היגיינה סבירה

מדובר על עשרות אלפי ילדים שאין להם במה להתכסות בלילה ועל תינוקות ללא חלב.

אנחנו פועלים מעבר לחוקים עם רצון משותף אחד – לתת לאלה שחיים – את הזכות לחיות!

או בתרגום פשוט מזון, מים ושמיכה להתכסות בה.

בימים אלה מארגנים מבצע איסוף רחב היקף בארבעה מוקדים ברחבי המדינה.

כל מי שיכול לעזור בתרומה מוזמן לפנות לאחד מן המרכזים הבאים:

ירושלים-

קן בקעה, סניף השומר הצעיר, רחוב הרכבת 57 (לייד המושבה)

ימים- א', ב', ג', ד' בין השעות 17:00-20:00

איש קשר- לב 052-4840697

תל אביב-

רחוב אברבנל 5 (ליד ההודנא) בתוך הסמטא.

ימים- מוצ"ש, א', ב', ג', ד' – בין השעות 17:00-20:00

אשת קשר- טימור 050-6886873

חיפה-

בית החסד 6, רחוב פל-ים ליד קריית הממשלה.

ימים- ו' 08:00-17:00 ב', ג', ד' – 08:00-19:00

איש קשר- אליאס 04-8666235

קיבוץ כפר עזה- ליד שדרות

ימים- א'-ד' – בין השעות 09:00 – 19:00

איש קשר- איל 050-2054580

הציוד הנדרש:

שמיכות, מזרונים, שטיחים, שקי שינה, אוהלים יריעות פלסטיק

מזון יבש – קמח, סוכר, מלח, מים מינרלים, קטניות – חומוס, עדשים, אורז, אבקת חלב, תה, לופ, קופסאות שימורים, טונה.

מוצרי הגינה- סבון כלים, סבון רחצה, אבקת כביסה, חיתולי בד, מברשות שיניים, משחות שיניים, מגבות, חומרי ניקוי, הלבשה תחתונה, שמפו

מוצרים לתינוקות – חיתולים חד פעמיים מכל הגדלים, חיתולי בד, מטרנה, אבקת חלב וכל תחליפי החלב.

ישנה אפשרות נוספת לתרום ע"י קניית שמיכות במחיר עלות של 5 ש"ח,

לפרטים נוספים – שרה- 054-2297791

האיסוף מתבצע עד יום רביעי- 21 לינואר עד השעה 14:00 בצהריים ומשם יוצא במשאיות למחסום עזה ועובר למשאיות של ארגון אונרה, היחיד שעובד כרגע בתוך הרצועה.

.

לכל שאלה ניתן לפנות אל:

הדס בלאס – 054-3168878 לי זיו – 050-7245050

א