web analytics
קטגוריות
שירה

האסטרונום

האסטרונום יוהנס קפלר

בימים של מלחמה שירה ועוד כזאת שעוסקת בתקופות רחוקות ובאישים נשכחים נראית הדבר הפחות חשוב והפחות רלבנטי האפשרי. אבל בני אדם אינם משתנים.

ולעיתים דווקא מפרספקטיבה של תקופות רחוקות קל יותר להבין גם את התקופה שלנו.
או שלא.
להלן פואמה העוסקת באסטרונומים ( שלפרנסתם היו אסטרולוגים ) המפורסמים יוהנס קפלר וטיכו ברהה, בימי הקיסר רודולף השני בפראג, במאה ה-16, בימים שבהם המהר"ל יצר לו את הגולם שלו. אסטרונומים שמה שעניין אותם היה המדע והידע לשמו אבל נאלצו כל הזמן לפרנסתם ליצור הורוסקופים לקיסר ולחזות עבורו את העתיד.
אן מייקלס (1958-), משוררת ומספרת קנדית. למדה באוניברסיטת טורונטו, שבה היא מלמדת כיום. ספר שיריה הראשון משקלם של תפוזים (1986) זכה בפרס הקומונוולת. גם ספר שיריה השני ברֵכת הכורים זכה לפרסים אחדים.
לעברית תורגם ספרה"רסיסים " בתרגון  ורד שוסמן הוצאת כינרת 1999.

הפואמה הנ"ל של אן מייקלס תורגמה בידי המתרגם הידוע גיורא לשם ,ואני שמח לבשר שזהו תרגום ראשון מתוך רבים  של יצירות קלאסיות מופתיות שונות שעומדים להופיע בפרסום ראשון בעברית  באתר זה  במיוחד עבור קוראי הבלוג. .

 

שיעור מכדור־הארץ

מאת אן מייקלס

תרגום לעברית גיורא לשם

"אלוהים… החל להשתעשע במשחק החתימות, חותם את דמות־צלמו בעולם; על כן
הזדמן לי לחשוב שהטבע כולו והשמיים רבי־החן מסומלים באמנות הגיאומטריה."

"משימתי היא משימת המתמטיקאי."
_ יוהנס קפלר

קִבַּצְתִּי שְׁיָרִים מִן הַטַּבְלָה הָרוּדוֹלְפִית _
קְלִפּוֹת הַמַּסְלוּלִים, כּוֹכָבִים מִתְפַּזְּרִים כְּחַרְצָנִים שֶׁנִּתְּזוּ
מִפִּיו הַלּוֹעֵס שֶׁל טִיכוֹ.
מְשָׁרְתָיו סָבְבוּ בְּעֵת הָאֲרוּחָה, מָזְגוּ יַיִן
בְּכוֹסוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד
חוּץ מֵאֲשֶׁר בְּכוֹסִי. רָגַזְתִּי יוֹתֵר מִמִּשְׁוָאָה לֹא שְׁלֵמָה!
עַד שֶׁטִּיכוֹ נָתַן לִי אֶת מַאֲדִים. חֲגִיגָה
שֶׁל מִסְפָּרִים. מֻרְעָב זְמַן רַב כָּל־כָּךְ,
עֵינַי הָיוּ גְּדוֹלוֹת מִכְּרֵסִי;
אֶמְצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנָה יָמִים, צָעַקְתִּי,
רָכוּן עַל צַלַּחְתִּי. אַךְ נִדְרְשׁוּ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים
לְלַחֵךְ אֶת זֶה, עַד נָקִי.

טיכו ברהא אסטרונום

נוֹעַדְנוּ זֶה לָזֶה, טִיכוֹ וַאֲנִי;
אֵין דָּבָר שֶׁהוּא מִקְרֶה
מִקְרִי: כָּל תְּנוּעָה הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל כֹּחַ אִי־נִרְאֶה.
נִשְׁלַחְנוּ לְתַכְלִית כָּלְשֶׁהִי,
כְּוִילוֹנוֹת שֶׁתָּפְחוּ פְּנִימָה מִחַלּוֹן פָּתוּחַ
כְּדֵי לְהַפִּיל גָּבִיעַ.
הַכֹּל הִתְמוֹטֵט.
אֲפִלּוּ הַטַּבָּעוֹת הָאֲהוּבוֹת שֶׁל הַנְּתִיבִים הַכּוֹכָבִיִּים
הִסְתַּלְסְלוּ מַטָּה,
רֵיקוֹת כִּסְלִיל שֶׁל קְלִפַּת תַּפּוּחַ.
הַדִּבּוּק הַמַּאֲדִימִי שֶׁלִּי: הָיִיתִי כֶּלֶב
מְשׁוֹטֵט בַּחשֶׁךְ, כּוֹכָבִים נִנְעֲצוּ בְּפַרְוָתִי כְּקוֹצִים.

בֵּיתוֹ שֶׁל טִיכוֹ הָיָה תֵּבַת רַעַשׁ,
מִסְפָּרִים הִתְחַבְּטוּ בְּרֹאשִׁי כִּזְרָעִים בְּמֵלוֹן.
לֹא הָיָה מָנוֹס מֵרְקִיעוֹת רַגְלֵיהֶם וְצַעֲקוֹתֵיהֶם
שֶׁל בַּנָּאִים וְטַבָּחִים, הַצַּיָּדִים שֶׁחָזְרוּ עִם אֲרוּחַת־עֶרֶב,
וּמֵעַל לַכֹּל, נַהֲמוֹת הַהִסְתַּיְּגוּת שֶׁל טִיכוֹ.
עַל כֵּן עָבַדְתִּי בַּלַּיְלָה, מִתְאַמֵּץ לְשְׁמֹעַ
אֶת הַזִּמְרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הָאַהֲבָה הַגֵּאוֹמֶטְרִית!
כִּיַּלְתִּי אֶת מַצְפֵּנַי עַל מַדַּף הַחַלּוֹן
וְחַשְׁתִּי בְּמַשַּׁב הָרוּחַ שֶׁל הַכּוֹכָבִים בְּתַהֲלוּכָתָם הַלֵּילִית;
כָּל הַלַּיְלָה שׁוֹטַטְתִּי בָּרָקִיעַ, לֵאֶה מִכֹּחַ־הַכֹּבֶד,
כֹּחוֹת גֵּאוּת מָרְטוּ אֶת שְׂעָרִי! מִטֶּבַע הַדְּבָרִים,
יָשַׁנְתִּי בִּפְנִים. בַּאֲרוּחַת־צָהֲרַיִם
רִחֵף גִּחוּךְ לַגְלְגָנִי מִתַּחַת לִשְׂפָמוֹ שֶׁל טִיכוֹ,
מַבָּט שֶׁנּוֹעַד לְהַזְכִּיר לִי שֶׁאֵחַר בַּנֶּשֶׁף
בְּכָל לַיְלָה בְּחַיָּיו. טִיכוֹ,
שֶׁאַף הִשְׁתַּתֵּף בְּדוּ־קְרָב בַּחשֶׁךְ
וּמֵאָז תָּמִיד מָרַח מִשְׁחָה לְמֵרוּק מַתֶּכֶת
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָהַג לִהְיוֹת אַפּוֹ. לְכָל מְשָׁרֵת
הָיְתָה בְּדִיחָה עַל סַכּוּ"ם מְמֹרָק.
כְּאָצִיל אֲמִתִּי, טִיכוֹ הִדִּיף רֵיחַ כֶּסֶף.
לְעִתִּים, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, הִסְתַּתַּרְתִּי בַּחוּץ,
מְקוֹמִי הֶחָבִיב מֵאֲחוֹרֵי עֲרֵמָה שֶׁל צַלָּחוֹת שְׁבוּרוֹת
שֶׁתָּמִיד נִרְאוּ נוֹצְצוֹת בְּאֶגְלֵי גֶּשֶׁם;
אוֹ בְּכָל מָקוֹם שָׁקֵט דַּיּוֹ
לְמַעַן הַמַּאֲמָץ לַהֲפֹךְ אֶת הַכָּאוֹס
לְקוֹסְמוֹס.

 

פְּרַאג הִתְפּוֹרְרָה מִסְּבִיבֵנוּ.
הַכְּנֵסִיָּה שִׁסְּתָה אֶת בָּנֶיהָ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה,
הִבְעִירָה שְׂרֵפוֹת בְּבֵיתָהּ שֶׁלָּהּ.
הֶעָשָׁן הִתָּמֵר אַרְגְּמָנִי מֵעַל הָעִיר, רָצוּעַ בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ;
עוֹרְבִים הִכְלִיבוּ אֶת הַשָּׁמַיִם בְּתַכֵּיהֶם שְׁחֹרִים.
יַלְדָה בַּת אַחַת־עֶשְׂרֵה נִבְּאָה אֶת קֵץ הָעוֹלָם _
הָיוּ לָנוּ כָּל הַסִּבּוֹת לְהַאֲמִין לָהּ.
דְּמֻיּוֹת פְּצוּעוֹת נִשְׁעֲנוּ עַל קִירוֹת;
בָּנוֹת וּבָנִים חָמְקוּ בֵּין תּוֹתָחִים
וּמִבַּעַד לְתִמְרוֹת הֶעָשָׁן, לִגְנֹב בְּשַׂר סוּסִים מִן הָרֶפֶשׁ.
וּבְתוֹךְ כָּל זֶה _ בְּעָיָתוֹ
שֶׁל מַרְס, אֵל הַמִּלְחָמָה.
בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת הֶאֱמַנְתִּי
כִּי רַק כַּאֲשֶׁר אֶמְצָא אֶת מִתְוֵה מַסְלוּלוֹ,
אֶת הַהִגָּיוֹן הַטָּמוּן בּוֹ,
יָקִיץ הַקֵּץ עַל הַזְּוָעוֹת.

ג'ורדנו ברונו נשרף

כְּמָרִים מַצְבִּיעִים עַל דְּרוֹרֵי בַּיִת, עַל גֶּשֶׁם,
עַל פְּרִי נוֹשֵׁר מִן הָעֵצִים,
כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁכַּדּוּר־הָאָרֶץ עוֹמֵד דֹּם.
בְּשֵׁם הָאֱמוּנָה הֵם מַצְהִירִים עַל סָפֵק
בְּסַרְבָם לִצְפּוֹת מִבְּעַד לַטֵּלֶסְקּוֹפּ.
הֵם אוֹמְרִים שֶׁהָאֱמֶת מוּטֶלֶת עַל הַכַּף; כֵּן,
כַּנִּרְאֶה שֶׁהָאֱמֶת אֵינָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר.
בַּפְּיָאצָה דֵּיִי פְיוֹרִי בְּרוֹמָא
הֵם שָׂרְפוּ אֶת בְּרוּנוֹ, בִּגְלָל אֱמוּנָתוֹ בְּאֵינְסוֹף.

עָלֵינוּ לִלְמֹד לְפָחוֹת אֶת הַלֶּקַח הַזֶה מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ
שֶׁהַגָּדוֹל יוֹתֵר חַיָּב לְפַנּוֹת מָקוֹם לַקָטָן,
בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁכַּדּוּר־הָאָרֶץ מוֹשֵׁךְ אֲפִלּוּ אֶת הַקְּטַנָּה בָּאֲבָנִים.
בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁכָּל מַעֲרֶכֶת גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם
נִסְמֶכֶת עַל הַמִּתְוֶה הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר.
כְּשֵׁם שֶׁקָּתֶדְרָלוֹת הֵמִירוּ אֶת הַקּוֹרוֹת וְהַתּוֹמְכוֹת
בְּקֶשֶׁת אַחַת,
כָּךְ חַיֶּבֶת הַכְּנֵסִיָּה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְוַתֵּר
עַל מֵאוֹת מַעְגָּלִים מֻשְׁלָמִים,
בִּתְמוּרָה לָאֵלִיפְּסָה הַפְּשׁוּטָה, הַכּוֹפֶרֶת.
טָעוּת הִיא רֵאשִׁית הָאֱמֶת.
כָּל חַיַּי בִּלִּיתִי בְּחִשּׁוּב עַקְשָׁנִי
לְהוֹכִיחַ שָׁמַיִם שֶׁבְּמֶרְכָּזָם שֶׁמֶשׁ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים
הִסְתַּמְּכָה הַנְמָקָתִי עַל כַּדּוּר סוֹבֵב בַּעֲקֻמָּתוֹ שֶׁל חוֹר,
אַךְ הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֶמְצָא מִשְׁוָאָה פְּשׁוּטָה דֵּי הַצֹּרֶךְ
לְהָנִיעַ אֶת כַּדּוּר־הָאָרֶץ.
עֶשְׂרִים־וּשְׁתַּיִם שָׁנָה חִפַּשְׂתִּי יְחָסִים כַּמּוּתִיִּים _
בְּגָדְלָן שֶׁל פְּלָנֵטוֹת, בְּמֶרְחָקִים שִׁמְשִׁיִּים
וּבְאָרְכָּם שֶׁל מַסְלוּלִים _ עַד שֶׁאֱלֹהִים לָחַשׁ:
אַל תִּמְדֹּד מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ אֶלָּא מִן הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ.

אֲנִי יוֹדֵעַ כָּעֵת לָמָּה יוֹרְדֵי־יָם שָׁרִים.
הַיָּם כָּל־כָּךְ גָּדוֹל עַד שֶׁהוּא בּוֹלֵעַ גֵּאוֹמֶטְרִיָה,
אַךְ לֹא זְמַן.
מְנִיפִים וְגוֹרְרִים בְּקוֹל אֶחָד,
הֵם מַעֲבִירִים אֶת הַשָּׁמַיִם עַל גַּבּוֹתֵיהֶם.
וְכָךְ הַדָּבָר בַּפְּלָנֵטוֹת; הֵן רוֹקְדִוֹת,
חֲצָאִיּוֹתֵיהֶן לוֹהֲטוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן _
שְׁטָחִים זֵהִים בִּזְמַן זֵהֶה _
הַרְמוֹנְיָה שֶׁל הַסְּפִירוֹת.

קפלר הצעיר

נָהַגְתִּי לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹמְקִים מִן הַזְּמַן
בְּהֵעָלְמוּתֵנוּ בְּתוֹךְ יֹפִי.
כָּעֵת אֲנִי רוֹאֶה כִּי זֶה בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ.
יֹפִי חוֹשֵׂף זְמַן.

אֶת הַלִּקּוּי הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי רָאִיתִי בְּגִיל תֵּשַׁע, מֵעַל אֵמֶנְדִּינְגֶן,
הַיָּרֵחַ זָרַח מִן הָעֲנָנִים כְּרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹלָל
בְּקוּרֵי דָּמוֹ; זֹאת הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁאָחַזְתִּי בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִי.

כָּל דָּבָר אֱנוֹשִׁי וְשָׁבוּר
תָּלוּי בִּשְׁלֵמוּת.
אָדָם אֵינוֹ מֻשְׁלָם, וְאִי־שְׁלֵמוּתוֹ
תַּכְלִיתָה לֵיהָפֵךְ לִשְׁלֵמוּת.

פאול גולדין

יָרֵחַ אָסִיר, אֲנִי לָכוּד בֵּין אֲדָמָה אַפִּיפְיוֹרִית
וְשֶׁמֶשׁ לוּתֵרָנִית, כּוֹפֵר בְּעֵינֵי שְׁתֵּיהֶן.
סֻלַּקְתִּי מִטִּיבִּינְגֶן, גְּרַץ וּפְּרַאג.
בְּלִינְץ הֵם לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת סְפָרַי
עַד שֶׁפָּאוּל גּוּלְדִין קִבֵּל אוֹתָם בַּחֲזָרָה _
יִתָּכֵן שֶׁהוּא יֵשׁוּעִי, אַךְ בָּרֹאשׁ וָרִאשׁוֹנָה
הוּא מָתֵמָטִיקָאִי.

הֵם חִפְּשׂוּ אוֹתִי בְּכָל הֶעָרִים; אֲפִלּוּ וִדּוּי כּוֹזֵב
הָיָה גּוֹרֵם לָהֶם הֲנָאָה.

מִלִּינְץ הִפְלַגְנוּ בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר
עַד שֶׁהַדָּנוּבָּה קָפְאָה, וְהָיָה עָלַי
לַעֲזֹב אֶת סוּזָנָה וְאֶת בְּנוֹתַי בְּרֵגֵנְסְבּוּרְג.
רֹאשִׁי נֶחְבַּט כְּלֶפֶת בְּגַב הַקָּרוֹן
בַּדֶּרֶךְ אֶל אוּלְם. אוּלָם בִּזְרוֹעוֹתַי
הָיָה הָעֹתֶק הַיָּחִיד שֶׁל הַטַּבְלָאוֹת הָרוּדוֹלְפִיּוֹת,
כּוֹלֵל מַפַּת הָעוֹלָם, לוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה,
וּמִקּוּמָם שֶׁל אֶלֶף,
מֵאָה־שְׁלוֹשִׁים־וְשִׁשָּׁה כּוֹכָבִים.
שְׁתֵּי תְּקוּפוֹת חַיִּים שֶׁל מְסִירוּת,
הָאַחַת שֶׁחָלְפָה בִּרְכִינָה עַל נְיָר,
הָאַחֶרֶת _ טִיכוֹ לְבַדּוֹ בַּחשֶׁךְ,
פָּנָיו סְמוּקוֹת מֵהִשָּׁעֲנוּת לְאָחוֹר, יָד בְּכִיסוֹ
מִסָּבִיב לִגְלוֹבּוּס הַשָּׁמַיִם בְּגֹדֶל אֶגְרוֹף
שֶׁאוֹתוֹ נָשָׂא עִמּוֹ מִימֵי יַלְדּוּתוֹ.

טִיכוֹ אֵינֶנּוּ עוֹד. מַכְשִׁירָיו _
הַמְעֻלִּים בְּיוֹתֵר, אֵין כְּמוֹתָם בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ _
מַחֲלִידִים בְּמַרְתֵּפוֹ שֶׁל טֶנְגְנָגֶל.
אֵינָם עוֹד, טִירַת הַכּוֹכָבִים שֶׁל טִיכוֹ,
מְכוֹנַת הַדְּפוּס וְטַחֲנַת הַנְּיָר,
יַעֲרוֹ, בְּרֵכוֹת הַדָּגִים וְגַנֵּי הַפְּרָחִים,
חֲרָשֵׁי מַצְפֵּנָיו וּמוֹדְדָיו.

וְהַקֵּיסָר רוּדוֹלְף _ אֵינֶנּוּ עוֹד;
יַחַד עִם סִפְרִיָּתוֹ הַקֵּיסָרִית וְאוֹצְרוֹתָיו הַמֵּכָנִיִּים,
הַמִּזְרָקוֹת הַמְזַמְּרוֹת וְתִזְמוֹרוֹת הַזְּכוּכִית.

הַלַּיְלָה, בְּהַגִּיעִי אֶל אוּלְם,
זָכַרְתִּי לַיְלָה קַר כָּזֶה,
לִפְנֵי שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר הָרָקִיעַ הַמְזֻהֶה גָּאַל
אוֹתִי מִן הָעוֹלָם הַלֹּא־מְזֻהֶה.
מִגֶּשֶׁר עַל הַמּוֹלְדָבָה, כָּל הַמִּסְתּוֹרִין גָּאָה
וּפְּרַאג הַסְּבוּכָה הִתְרַחֲקָה.
מַתְנַת הַפֶּתַע שֶׁל הַשָּׁבִיט _
כְּמִלָּה נֶהֱגֵית, כְּאוֹת וְסִימָן,
אֶבֶן מֻשְׁלֶכֶת לְאֹרֶךְ אֲגַם בְּלֹא קוֹל _
וּבְהַבִּיטִי מַטָּה, רָאִיתִי אֶת כָּל הָרָקִיעַ צָף בַּנָּהָר:
"אֲשֶׁר מַמַּעַל; הוּא אֲשֶׁר מִתַּחַת."

המתמטיקאי יוהנס קפלר והקיסר רודולף ה- 2 בפראג

הקיסר רודולף ויואנס קפלר
בְּנָשְׂאִי אֶת עֵינַי בַּשֵּׁנִית, רָאִיתִי אֶת מַה שֶּׁהָיָה קַיָּם תָּמִיד,
תָּלוּי וְעוֹמֵד מֵרֵאשִׁית הַזְּמַן, מְזֻמָּן לְכָל אָדָם לְגַלּוֹתוֹ _
הָרֶמֶז הַנִּצְחִי שֶׁל הָאֵל:
הַיָּרֵחַ בְּעוֹר אוֹרוֹ הַלַּח,
הַיָּרֵחַ שֶׁאֵינוֹ חָסֵר אֲפִלּוּ בְּחֶצְיוֹ.

מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי אָז מְקַיֵּם אוֹתִי
בְּכָל תּוּגָה מִתּוּגוֹתַי:
הַמַּאֲמִין הוּא מִי שֶׁמַּתְמִיד לְחַפֵּשׂ הוֹכָחָה.

 

 

 

 

בעברית הופיע ספר ביוגרפי אחד על חיי יוהנס קפלר :

 

 ארתור קסטלר,     יוהאנס קפלר :   האיש ופעלו /    תרגם ח' בן עמרם   ספרית מדע לעם  (תל אביב) :   דביר ועם עובד,   (תש"ל).

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

11 תגובות על “האסטרונום”

השיר דומה למגילת הזדמנות נוספת לקורות חייהן של דמויות "בלתי-נראות" בשל רעיונותיהן המדעיים עצמם אשר חוסמים, כביכול, כל גילוי אחר… סדר מתמטי אינו נראה אף הוא בכתיבה השירית, אולם גיאומטרית הדימויים לצורך זה נמצאת יחד עם שבחים לחיי מדע הכוכבים, כסולם מובאים מאישים דגולים, והם ישובים במרכבה מסתורית שבורה המקולפת מאשליות ומ"תמורות עשן" מכל סוג- מעין גרסה של הישרדות אישית לא רציונלית מפי דמויות רציונליות בעל כרחן :

כָּל תְּנוּעָה הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל כּחַ אִי־נִרְאֶה.
נִשְׁלַחְנוּ לְתַכְלִית כָּלְשֶׁהִי

הַכּל הִתְמוֹטֵט.
אֲפִלּוּ הַטַּבָּעוֹת הָאֲהוּבוֹת שֶׁל הַנְּתִיבִים הַכּוֹכָבִיִּים
הִסְתַּלְסְלוּ מַטָּה,
רֵיקוֹת …
הַדִּבּוּק הַמַּאֲדִימִי שֶׁלִּי: הָיִיתִי כֶּלֶב
מְשׁוֹטֵט בַּחשֶׁךְ, כּוֹכָבִים נִנְעֲצוּ בְּפַרְוָתִי כְּקוֹצִים.

התרגום אף הוא מצטייר כבלתי-נראה, ואז ברור לפתע, מתוך המסרים הרבים של כל בית ובית כאן, שגם שביב יהודי, אולי קצת עמיחאי, נמצא כשווה כאן:

…זאת הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁאָחַזְתִּי בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִי.

כָּל דָּבָר אֱנוֹשִׁי וְשָׁבוּר
תָּלוּי בִּשְׁלֵמוּת.

נכון שזה מובן מאליו, תמידי, רציונאלי אך מרכך את העבר המאוס עלינו מכאן, בשל סכסוכים נקודתיים חסרי עתיד…

A: אני מבין את השירים הללו
B: השירים יפים בעיני.
C:דברי נטלי גוטמן על השירים נכונים.
D: אני מבין את דברי נטלי גוטמן.
E: דברי נטלי גוטמן על השירים אינם נכונים.

מה שהולך פה ביחד:A B D E
וכמובן מה שלא הולך ביחד A B C D
.

יוהנס קפלר מדהים בהבנתו את המציאות
חובה לקרוא את הביוגרפיה שלו
יהודי ועעקשן באופיו
פורץ דרכים חדשות במדע ובפילוסופיה ורוחניות
לפעמים די בלימוד אישיות נדירה אחת על מנת להבין מה אנחנו בעולם
תחת שמי הבורא , מערכת השמש וחוקי הפיסיקה והמתימטיקה
גדעון חרלפ , אדריכל

זו השאיפה, ומשום שללמוד בהרחבה אין-סופית, מונוטונית ומתישה ממקורות מילוליים (ובלתי-מועילים בעיני אדם שלא יודע לקבל את הסבל הזה כברכה), הפך לימים לסיממן של אינטליגנצית הרוח ולתכונה אנושית, דבקו פעם היהודים בגישה של חינוך זה לכולם…
מכך נובעת ההגדרה של יהודי כאיש ספר. אבל לא נוכל לזהות יהודי באדם אלים, רדוד, מתלהם…
ויצא שלא כולנו יהודים, ולא ניתן לדרוש זאת מאתנו, כי מצאנו פינה נוחה במפתיע להצטופך בה? מדינה משלנו זו מתנה נפלאה שלא הייתה לאישים כמו קפלר.
הנוכל להשתייך לעצמנו במצב זה?
איך לשכנע משקיף חיצוני שאנו דוגמה לרוח אנושית?
גם עכשיו כשרצות תמונות הזוועה תוצרת ישראל בתקשורת חוץ, הנוכל לשנות את המשוואה? אולי לתת לאזרחים של עזה שיעור באזרחות ולקבל משפחות כאן- לארחם על אדמתנו בכל יכולתנו לזמן הזה של ההתקוטטות האלימה בביתם?

האם זה אפשרי?

איכר מצא ביום חורף נחש קפוא על פתח ביתו.
לקח האיכר את הנחש אל חדרו החם, הצמידו לחיקו ךלמען ייחם לו, והניקו חלב חם מבקבוק. ניעור הנחש מקפאונו, קשקש בזנבו והכיש את מיטיבו. כדרכם של נחשים.

מעולם לא הבנתי -כנראה לא אבין גם לעולם את נטלי. אבל בלעדיה עולמי היה משעמם יותר.
המסחר בסיכות לא הושבת – הוא בחידוש מלאי.

בשנת 260 לספירה התחולל קרב ענק בין הרומאים ומנהיגם הקיסר ולריאנוס ובין הפרסים בראשות המלך שפור . הרומאים הובסו תבוסה גדולה והקיסר ולריאנוס נשבה בידי האוייב לראשונה ובפעם היחידה בתולדות רומא. הוא עונה בשבי והוצא להורג.
המשורר אנתוני הכט כתב פואמה על הפרשיה הנשכחת שתורגמה בידי המשורר והמתרגם גיורא לשם .

ראו
הקיסר והחבצלות
http://www.notes.co.il/eshed/52566.asp

מארי קירי שגילתה יחד עם בעלה פייר את תופעת הרדיאקטיביות היא המדענית המפורסמת ביותר של כל הזמנים. ועל כך הייתה זוכת פרס נובל הראשונה .

ולה ולבעלה יש גם את הכבוד המפוקפק להיות האנשים הראשונים שמתו כתוצאה מהרדיואקטיביות.

ולהלן פואמה של אן מייקלס מחברת "האסטרונום " על המדענית הדגולה שהראתה לראשונה שלמחציתו של המין האנושי יש מקום גם בעולם המדע אבל שילמה על כך בבבריאותה ולבסוף בחייה.

ראו :מארי קירי -הפואמה
http://www.notes.co.il/eshed/54229.asp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

three × five =