web analytics
קטגוריות
שירה

"הם " ו"אנחנו " על פי מואיז בן הראש

 

בימים אלו נודע שהמשורר מואיז ( משה ) בן הראש זכה בפרס ראש הממשלה.

לרגל הזכיה אנו מפרסמים כאן מאמר על שיר שלו מאת המשורר והמבקר אורן עילם .

"הם" ו"אנחנו":

 פירוש לשיר "הם" של מואיז בן הראש

מאת אורן עילם

הם

הֵם הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים הַנּוֹגְעִים בָּאֱמֶת
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים יְחֵפִים מֵעַל הַחוֹל הַשּׂוֹרֵף
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רוֹאִים בּוֹ אוֹר
הַהוֹלְכִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
אֵימָתַי יָאִירוּ לָנוּ
זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת
בַּזְמַן הָאַחֵר
הַמְּאַחֵר.

שם השיר הוא "הם". מי הם אותם "הם"? גם לאחר קריאת השיר התשובה לא לגמרי ברורה. בניגוד לסגנונו הרגיל של בן הראש, השיר הזה הוא כתב חידה של ממש. השיר פותח את ספר השירים "לחם החלום" וכתוצאה מכך הוא מוצג ללא הקשר קודם. על ידי כך נמנעת האפשרות של מתן פרשנות לשיר על פי רוח השירים שקדמו לו בספר. כך נשמרת מלוא מידת החידתיות של השיר. מהו היחס של הכותב אל אותם "הם"? האם מדובר בחבריו? יריביו? האם הוא מכיר אותם? על מנת לנסות להשיב על שאלות אלו אבחן את התיאורים בהם משתמש המשורר כשהוא בא לאפיין את "הם".

הֵם הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים

הם אלו שהולכים בדרכים, בניגוד ל"אנחנו" הפסיביים, שיודעים לאפיין אותם, אך לא הולכים בדרכים בעצמנו. ההבדל הזה בין "הם" ו"אנחנו" עשוי לנבוע מכך ש"הם" רוצים ללכת בדרכים בעוד "אנחנו" לא רוצים ללכת בהן. לחלופין, ההבדל יכול לנבוע מסלקציה מצד "הדרכים" עצמן, המאפשרות ל"הם" ללכת בהן, אך מונעות זאת מ"אנחנו". בכל מקרה, העובדה ש"הם" הולכים בדרכים יכולה לשמש בסיס להערצה כלפי אותם הם. מצד שני ייתכן שמדובר ביחס מליצי כלפיהם, כלומר, שימוש בלשון סגי נהור, בבחינת הם הולכים בדרכים אך לא מגיעים לשום מקום. אם כך, התיאור הפותח בשיר מציע שתי אופציות לאפיון יחס המשורר כלפי "הם". מצד אחד ייתכן שהוא מעריץ אותם אך מצד שני ייתכן שהוא בז להם.

הַנּוֹגְעִים בָּאֱמֶת

גם ביטוי זה מעיד על הערצה כלפי "הם", זאת מפני שיש להם יכולת מיוחדת לגעת באמת. לחלופין, גם כאן ייתכן שמדובר בביטוי מליצי הנאמר בלשון סגי נהור, ביטוי המעיד על זלזול ב"הם".

הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן

התיאור המורכב הזה יכול להתפרש בכמה דרכים שונות:
1. "הם" נוגעים בזמן, אך התזמון שלהם גרוע ולכן הם נוגעים בו בזמן הלא הנכון, הם נוגעים בו מוקדם מדי או מאוחר מדי. מהפירוש הזה נובע יחס של זלזול כלפי אותם "הם".
2. "הם" נוגעים במשהו שהוא זמן ולא זמן באותו זמן, כלומר הם נוגעים במשהו נצחי, משהו על זמני. מהפירוש הזה נובע יחס של הערצה כלפי אותם "הם".

בסיכומו של דבר הביטוי מעיד מצד אחד על הערצה כלפי "הם", מצד שני זלזול כלפיהם.

הַהוֹלְכִים יְחֵפִים מֵעַל הַחוֹל הַשּׂוֹרֵף

כאשר אדם הולך יחף על חול שורף הדבר יכול להעיד על כך שהוא על-אנושי בכך שהוא חסין להשפעת החול השורף. לחלופין, הדבר יכול להעיד על כך שהוא טיפש בכך שהוא מכחיש את פגיעותו ואנושיותו ואינו מגן על עצמו כראוי.

השימוש במילה "מעל" ראוי להתייחסות, משום שטבעי יותר היה "על". אנשים הולכים בדרך כלל על חול ולא מעליו. יש כאן רמז להליכה שלא נוגעת בחול. ייתכן שהחול במהותו הוא שורף, אך "הם" לא נשרפים ממנו כי הם הולכים מעליו בלי ממש לגעת בו. הדימוי הזה נקשר אסוציאטיבית לישו והליכתו על המים. לסיכום, הביטוי "הולכים יחפים מעל החול השורף" מעיד על שניוּת כלפי "הם". המשורר מביע הערצה אליהם בשל היותם על-אנושיים, אך מביע גם בוז כלפיהם על כך שהם לא מגנים על עצמם ולכן עלולים להישרף.

 

הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רוֹאִים בּוֹ אוֹר

מצד אחד יש ל"הם" יכולת מאגית לראות אור במקום בו יש חושך ולכן הם מושא להערצתו של המשורר. מצד שני האור אינו אמיתי אלא רק יציר דמיון של אותם "הם". הם משלים את עצמם שהם רואים אור במקום בו יש למעשה חושך.

הַהוֹלְכִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן

התיאור הזה דומה לתיאור "נוגעים בזמן לא בזמן" אך לא זהה לו. "הולכים בזמן לא בזמן" יכול להתפרש בכמה דרכים:
1. "הם" הולכים בתוך הזמן, אבל התזמון שלהם לא טוב. הפירוש הזה דומה לפירוש הראשון ל"נוגעים בזמן לא בזמן".
2. "הם" הולכים במשהו שהוא זמן ולא זמן. הפירוש הזה דומה לפירוש השני ל"נוגעים בזמן לא בזמן".
3. "הולכים בזמן" במובן של מפנים את מקומם בזמן, "לא בזמן" כלומר, יש כאן היפוך. "הם" כביכול מפנים את מקומם בזמן, אך הם עושים זאת לא בזמן, כך שבשורה התחתונה הם לא מפנים את מקומם בזמן. ההיפוך שיש כאן מדגיש את העובדה שהם לא מפנים את מקומם. בהתחלה זה נדמה שהם מפנים את מקומם, אבל אז מסתבר שלא כך הדבר, מפני שההליכה שלהם שכביכול נעשית בזמן, נעשית למעשה לא בזמן. ההיפוך הזה מעצים את התחושה של אי פינוי המקום של אותם "הם".

אֵימָתַי יָאִירוּ לָנוּ

יש כאן התחלה של שאלה. מצד אחד השאלה הזאת מביעה תקווה, ציפייה, כמיהה, לכך שאותם "הם" יאירו "לנו". מצד שני היא מביעה טרוניה על כך ש"הם" אינם מאירים "לנו". יש כאן סרקזם במובן שייתכן שהם מאירים, אך האור לא מגיע "אלינו". העובדה שאין אור, מקנה לשאלה אופי של שאלה רטורית. נוסף לכך השימוש במילה "אימתי" במקום במילה הנפוצה יותר "מתי", מעיד על אופייה המליצי של השאלה. השימוש במילה "לנו" משווה לשאלה אופי של "וישחקו הנערים לפנינו", בבחינת, בואו תראו לנו מה אתם מסוגלים. בסיכומו של דבר שוב יש כאן דואליות בין הערצה וזלזול. "הם" נערצים בכך שעיני הכותב נשואות אליהם והוא תולה בהם תקווה להאיר. מצד שני אופי השאלה מעיד על כך שהמשורר לא מאמין שאי פעם התקווה שלו מהם תתממש, ועל כן הם מושא לבוז מצידו.

זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת

"זמירות חדשות" הוא ביטוי שמשמעותו התחדשות. כאשר בוחנים כל מילה בו בנפרד אפשר לראות שמדובר באוקסימורון. זמירות הן ניגונים שחוזרים על עצמם באופן קבוע, וזה בניגוד לדבר חדש. לכן "זמירות חדשות" הוא לא סתם ביטוי למשהו חדש, אלא הוא ביטוי שאומר שהקבוע הוא חדש. יש בזה רצון לשנות מציאות אחת קבועה למציאות אחרת קבועה. המשורר אינו רוצה שלא יהיו זמירות בכלל, אלא שיהיו זמירות חדשות, ואלו, יהיו לקבועות. הוא אינו מתנגד לכך שיש סדר בדברים, הוא לא מייחל למציאות בה הכול משתנה כל הזמן, הוא מבקש להחליף את הסדר הקיים בסדר חדש.

בַּזְמַן הָאַחֵר

מצד אחד הכוונה היא לעתיד ומצד שני הכוונה היא לזמן שונה בתכולתו, כלומר, זמן שיקרו בו דברים אחרים, שיהיו בו "זמירות חדשות". הזמן האחר, הוא גם במובן של עידן אחר, כזה שיהיו בו דברים שונים בתכלית.

הַמְּאַחֵר.

הזמן הזה, שהמשורר מייחל אליו, מאחר לבוא.

מי הם "אנחנו" בשיר? האם הכוונה היא לקורא השיר והמשורר, כיחידה המרכיבה את ה"אנחנו"? לפי פירוש זה המשורר מנסה לאגד את הקורא אל תוך יחידת ה"אנחנו". בכך הוא מנסה לגרום להזדהות מצד הקורא. ומה אם הקורא שייך לאותם "הם"? במקרה כזה הקורא הוא גם "הם" וגם "אנחנו". יש כאן ניסיון להעביר את הקורא מחלקת ה"הם" אל חלקת ה"אנחנו" והכחשת האפשרות שהקורא שייך ל"הם". המשורר לא רוצה לקבל את האפשרות הזאת והוא מנסה לגדור את הקורא בתוך "אנחנו".

בקשר לביטוי "זמירות חדשות" מי שאמור להביא זמירות הוא משורר. לכן יש כאן חשיבות לעובדה שכותב השיר מצפה מגורם חיצוני להביא זמירות, בעוד שזהו בעצם תפקידו שלו. המשורר מביע טרוניה כלפי אותם "הם" שהם כביכול מושא להערצתו, אך למעשה מושא לזלזול מצידו, על שהם לא מביאים איתם את בשורת השירה. כתוצאה מכך הוא עצמו נאלץ לשאת בנטל ולהביא את הזמירות האחרות. הוא נאלץ ליטול על עצמו את שליחות המשורר להביא את בשורת השירה. לכן השיר הזה הוא השיר הפותח את הספר. השיר נותן את הרקע ואת ההצדקה לקיומו של הספר. הוא מתאר מצב בו האנשים הנערצים ביותר, הם אלו המאכזבים ביותר, והם לא מביאים שינוי ולא משתנים. לכן הוא נאלץ לצאת לדרך.

הניגוד בין "הם" ובין "אנחנו" יחד עם היותם של "הם" על-אנושיים, משמעותו שהמשורר מצהיר בעקיפין שבדרך שלו הוא יהיה אנושי, לא על-אנושי כמו אותם "הם". בכך שהוא אנושי הוא מוותר על ההערצה שהיא נחלתם של "הם" בשל היותם על-אנושיים. בכך שהוא אנושי הוא גם נמנע מהזלזול שהוא מנת חלקם בשל היותם נוגעים באמת רק לכאורה, בשל היותם נשרפים מהחול השורף עליו הם הולכים יחפים, בשל היותם מדמים לראות אור במקום בו יש חושך, בשל חוסר יכולתם לצעוד עם הזמן ולחיות אותו, בשל חוסר יכולתם לעמוד בציפיות כלשהן לחידוש. הוא מוותר הן על ההערצה והן על הזלזול, ובוחר בדרך האנושיות, דרך בה הוא יגע באמת עד כמה שידו משגת ולא יותר מכך, בה הוא יצעד בזמן כן בזמן, ולא יתנתק מהזמן, בה הוא לא יהלך יחף מעל חול שורף כקוסם, בה הוא יראה אור היכן שיש אור וחושך היכן שיש חושך. כתוצאה מכך, לא הם אלא הוא זה שיאיר זמירות חדשות ויחולל את השינוי המיוחל. יש בשיר הזה ענווה בשל ההודאה באנושיות, מצד שני יש בו התנשאות על אותם "הם" בכך שדרכם היא כדרכו של תקליט שבור, בעוד שדרכו תוביל בסופו של דבר לכך שיישמעו זמירות חדשות.

ראו גם :

הנודד הנצחי מלוסנה

השירה כמאמר פוליטי

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

5 תגובות על “"הם " ו"אנחנו " על פי מואיז בן הראש”

ספרתי את מספר המילים בשיר היפה ומטיל המסתורין הזה ואם לא טעיתי יש בו 35 מלים.
מספר זהה של מלים יש בערך לאחר שתיים וחצי השורות הראשונות של הפרשנות. ראשית לא ראיתי בשיר כל בוז מצד המשורר וגם לא הערצה כלפי ההם. הרושם שלי הוא שזו השלכה מוחלטת מתוך עולמו הפנימי של המפרשן. אין ספק שהדיאלקטיקה חוגגת בשיר. אך לא בנקודה הזו. ראשו של המשורר צץ מן ההם בבירור למרות שהם נשארים הם. לזמן תפקיד מכריע. כל דבר בעולם הוא בזמן ולא בזמן. מחד "הכל זורם" מאידך כל דבר יש בו אידאה אפלטונית בלתי משתנה כולל העולם כולו. כולנו נוגעים והולכים בזמן לא בזמן. ונוגעים באמת שהיא זמנית ואל זמנית. האם הזמן המאחר הוא זמן פסיכולוגי הזורם לאיטו? זמן היצירה, זמן גן עדן, זמן קפוא מרחבי, או זמן (להבדיל). הציפיה בתור
לא התייחסתי לדברים רבים. וגם אין לי חשק לפרק לגורמים את הפרשנות. בבחינת פרשנות על פרשנות
התחלתי וראיתי שזה מייגע כמו הפרשנות עצמה.

There may be some people who will strongly reject any changes to
the current security system as they believe that the security system is
smart enough to tackle all the risks. Why should you waste money on a security system when you can buy
a dog. Burglars enter houses with an intention to take away all
the valuable things that they can lay their hands on, even if it means hurting those
who come in their way.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

one × 5 =