שני גאונים בעולם מחשיך: על חליפת המכתבים בין גרשם שלום וולטר בנימין

הופיע בעיתון "מקור ראשון ".

סקירה על הספר "וולטר בנימין גרשם שלום –חליפת מכתבים 1933-1940 תרגום מגרמנית הראל קין הוצא רסלינג 2008

קוריוז : יום אחד הסתובבתי לי בעיר וניגש אלי בחור והודיע לי שאני נראה בדיוק כמו הפילוסוף הידוע וולטר בנימין וחקר :האם אהיה מוכן להשתתף בסרט סטודנטים על חייו של בנימין בתפקיד האיש הדגול ? נתתי את הסכמתי בשקיקה .וודאי וודאי שאשמח לגלם בסרט את וולטר בנימין בכל רגע נתון אבל לצערי מאז לא שמעתי מהבמאי. בכל מקרה אם הוא קורא כתבה זאת,ההסכמה עדיין בתוקף. קוריוז נוסף :יש לי ידיד דמות מוכרת בחוגי הספרות בתל אביב ובחוגי בית הקפה הנסיך הקטן וגם בחוגי האקדמיה בתחום המשפטים  שנראה בכפילו של חוקר הקבלה גרשום שלום הצעיר. כך שכשאנו הולכים ביחד אנו נראים כמו וולטר בנימין וגרשום שלום …. וכן היה ביננו דיון גם על הנושא הזה,האם יש כאן גילגול נשמות כלשהו ? כנראה שלא .אבל עדיין … העניין בהחלט מעורר מחשבות. וכן אני בהחלט מרגיש קרבה רוחנית גדולה הן לשלום והן לבנימין מסיבות שאולי יתבררו לקוראים שמכירים אותי מכתבה זאת.וגם מסיבות נוספות. ולהלן לפניכם כתבה על ספר שעוסק בחליפת המכתבים בין וולטר בנימין וגרשום שלום.כתבה נוספת על גרשום שלום גדול חוקרי היודאיקה של זמננו ובלש חובב לבדו תופיע בקרוב .

היום מהפרספקטיבה של ראשית המאה ה-21 ברור שגרשום שלום היה גדול חוקרי היודאיקה בתקופה שהייתה תור הזהב של המחקר בתחום זה במאה העשרים,תור זהב שלמרבית הצער על פי מה שנראה באקדמיה שלנו נראה שהסתיים.

גרשום שלום ייסד לבדו תחום מחקרי שלם חקר הקבלה והמיסטיקה היהודית שהוא כיום התחום הידוע והפופולארי ביותר בקרב הציבור הרחב של היודאיקה כולה. מחקריו המרובים בנושא כללו ספר מקיף ומפורסם על שבתי צבי .וכמדומה שהוא יותר מכל אחד אחר תרום ל"פופולריזציה " של תחום הקבלה בקרב הציבור הרחב גם זה הלא יהודי . . קשה לחשוב על חוקר אחר מתחום היודאיקה שהשפיע בצורה כזאת על סופרים שמחוץ לתרבות היודאיקה כמו הסופר בורחס וחוקר הספרות הרולד בלום.
אם אפשר לדבר על איזה שהוא מקביל במדעי היודאיקה שזוכה מתלמידיו להערצה מהסוג שלה זוכים בחוגים החרדיים נחמן מברסלב או הרבי מלובביץ' או הגאון מוילנה או בציונות הרצל ז'בוטינסקי ובן גוריון הרי גרשום שלום הוא האיש .
ובהתאם בשנים האחרונות מתפרסמים ביוגרפיות עליו של תלמידים כמו יוסף דן
שלום עצמו היה מודע היטב וכל חייו לחשיבותו.הוא שמר כמויות עצומות של חומר עבור הביוגרפים של העתיד ואכן בשנים האחרונות מתפרסמות חליפות מכתבים שלו עם אימו ועם חוקרים אחרים כמו מורטון כהן ויומניו כפי שאין על שום חוקר יודאיקה אחר ונראה שפרסומים אלו יימשכו גם בעתיד . וזאת הוכחה ברורה לכך שגרשום שלום נראה כ"ענק רוחני " יוצא מגדר הרגיל שכל מילה שלו היא חשובה וראויה לפירסום . .
. ולאחרונה מתפרסמת בהוצאת רסלינג התכתבותו עם האיש שהיה חברו החשוב והמוערך ביותר של שלום, האיש שהיה כה חשוב בעיניו עד שטרח לכתוב ספר שלם על תולדות מערכת היחסים שלהם הפילוסוף ומבקר הספרות וולטר בנימין שבדרכו שלו הפך לדמות משפיעה בעולם התרבות של סוף המאה העשרים וראשית המאה ה-21 כמעט או יותר מכמעט כמו גרשום שלום .

בנימין נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים. כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. הוא היה ידוע בקשריו עם אסכולת פרנקפורט של מחקר ביקורתי. אולם רק שנים לאחר מותו ב-1940 החל פרסומו הגדול בתחומי ההגות והביקורת המודרנית והוא הפך לאחד הדמויות המרכזיות של החשיבה של המאה העשרים. מאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התיאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. הוא כתב ספרים בתחומים שונים ומגוונים שנחשבים יצירות מופת בתחומי האסתטיקה למשל ספר על המשורר בודליר וספר על ההיסטוריה של הצילום . ספרו " יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני / [: תרגם שמעון ברמן ספרית פועלים, (תשמ"ג 1983)נחשב היום לטקסט בעל חשיבות עליונה בתחומי מדעי הרוח ומצוטט רבות בספרים על מוסיקולוגיה למשל וכיום כשהשיעתוק המכני התרחב מעל ומעבר למה שמישהו חשב שאפשרי בימיו של בנימין הספר הוא חשוב מאי פעם . יצירותיו של בנימין הן כיום חלק חיוני מארון הספרים של כל מבקר תרבות . .

לשלום היו ידידים רבים שהיו משכמם ומעלה מבחינה אינטלקטואלית ,מרטין בובר ,ש"י עגנון ורבים אחרים . אולם דומה שלאיש מהם לא הייתה השפעה גדולה עליו כמו לבנימין והקשר בינהם אם כי קשה להגדירו כסימביוטי הייתה לו השפעה עצומה על חיי שניהם. אישתו של שלום פניה טענה פעם שבנימין היה האדם שהיחיד שבעלה אהב באמת .

ביומנו מ1917 /שבו תיאר את פגישתו הראשונה עם בנימין הוא תיאר אותו כאדם של "גדולה ברורה ואבסולוטית ואת המפגש בינהם תיאר כ"התנסות החשובה ביותר בחיי התנסות ששינתה אותי ב אופן מוחלט" הוא האדם היחיד שבעולם שיכול להיות נביא האלוהים וכנביא הוא טיהר את רוחי כפי שרק נביא אמת יכול ". מילים שלא יאומנו ממש משלום בעל התדמית הרציונאלית והסקפטית של ההיסטוריון שהוא שמר עליה תמיד .אבל עובדה הוא כתב אותן ביומנו. ".
לשניים היו נקודות דמיון בכך ששניהם חשו תיעוב כלפי הלמדנות האקדמאית השגרתית ואל הערכים של המעמד הבינוני היהודי הגרמני של התקופה וכל אחד מהם היה מוכן ללכת בכיוונים שנחשבו "לא ראויים ונחותים" בעיני האקדמאי הממוצע של התקופה.
שלום בכך שפתח בחקר תרבות המיסטיקה היהודית נושא שבעיני קודמיו בחכמת ישראל נחשב לנושא בזוי ממש .
וולטר בנימיו מצידו לצד דברי ההגות הפילוסופיים המעמיקים שלו היה אחד ההוגים הראשונים שעסקו ברצינות בחקר וניתוח של ספרות הילדים עוד תחום שלא נחשב ראוי להתייחסות רצינית באותה התקופה . הוא אף כתב תסכיתי רדיו לילדים אם כי לא העריך אותם במיוחד אבל אסף באינטנסיביות ספרי ילדים.
מצד שני לשניהם היה ידע כללי עצום בתחומי התרבות והספרות השונים שלא להרבה אקדמאים היה כמוהו . שניהם היו ביבליופילים אובססיביים שחיפשו כל חייהם אחרי ספרים נדירים עם משיכה לספרים אזוטריים ומוזרים במיוחד. לשניהם הייתה משיכה אל האזוטרי והנדיר ואל רעיונות לא מקובלים ( כמו נומרולוגיה ) שנראתה היטב במחקריהם השונים .
אבל מטבע הדברים היו בינהם גם הבדלים רעיוניים בסיסיים.
:בנימין העמיד במרכז מענייניו והגותו את השפה האנושית כדרך לבטא משהו מהחוויה האלוהית שממנה גלה האדם .
גרשם שלום לעומת לא האמין שיש אפשרות כלשהיא לגילוי אמיתי של דבר האל. לדעתו האדם אינו יכול לדעת את המשמעות האמיתית האל עצמו כפי שהאל מבין אותה אבל המשמעות ניתנה לו על ידי דורות של פרשנים שניתחו ופרשו שוב ושוב את הטקסטים עליו ובכך יצרו עבור דבר האל מה שלא יהיה משמעות משלהם . עבור שלום"האל הוא חסר משמעות אבל נותן משמעות ". ורק דרך הפרשנות אפשר להגיע לאמת או איזו שהיא אמת.
. שלום האמין שלמרות כל הרעיונות השונים והמנהגים ביהדות בסופו של דבר אפשר לאחד את כולם ולשלב את כולם לאחדות וזה יכול להתבצע רק בידי אדם כמוהו "פותר חידות" שמתפקידו לפענח לפתור ןלשלב את כל החידות והבעיות שהפרשנים עצמם לאורך הדורות אינם מסוגלים לפתור. מאחר שרק הוא בקץ כל הדורות של ההגות המיסטית ( ובזמנו של שלום דומה היה שההגות הקבלית היגיעה לסיומה ודועכת אם כי כיום בתקופה של התפרצות חדשה של הגות זאת כמובן אנו יודעים שלא כך היה הדבר ) יכול בסופו של דבר על ידי חקירותיו לראות ולפענח את התמונה השלמה והמלאה ולהבין אותה כפי שאף אחד לפניו לא יכול היה להבין .
בנימין לעומת זאת היה אופטימי הרבה פחות משלום האמין שהאמת שבורה לחלוטין אי אפשר יהיה לעולם לחבר אותה מחדש ליותר מקרעים וניתן לצפות רק בחלקים קטנים ממנה אם בכלל .הוא בהחלט לא האמין בניגוד לשלום שאי פעם אפשר יהיה לפענח את האמת .
ההתכתבות
מכתבים היום הם דבר ההולך ונעלם גם מאחר שהאי מייל הולך ומחליף את המכתב המודפס ואי מיילים מטבעם נוטים להיות קצרים בניגוד למכתבים הארוכים והמפורטים. ועם זאת קשה למצוא תחליף להתכתבות בין שני אישים שמציגה לא רק את רעיונותיהם אלא גם כיצד חשו והרגישו ב"נעלי בית " ויכלו להשמיע את דעותיהם וטענותיהם באופן חופשי מכל צנזורה ו"מה יגידו ".
התמונה המצטיירת אז היא לעיתים קרובות שונה מאוד ממה שמצפה הקורא למצוא על האישים הנ"ל על סמך ספריהם "הרשמיים".
וכך הוא בהתכתבות הזאת בין שני ענקי ההגות של המאה העשרים.
בספר זה מובאת ההתכתבות שאותה קיימו השניים בשנים1933 -1940 כאשר וולטר בנימין ברח מהמשטר הנאצי לצרפת וניסה לבנות שם את חייו שלום שהה בארץ ישראל והקים שם את חקר הקבלה
לכל מי שמתעניין בפרטי חייהם הרי הספר מהווה נקוד השלמה חשובה לספרו של שלום שמתאר את תולדות היחסים בינם.

חלק מההתכתבות נראה היום לכאורה בנאלי למדי. שיחות על אנשים המוכרים לשניהם , דיונים רבים על בעיות פרנסה וויכוחיים בפוליטיקה ( בנימין נטה למרקסיזם ושלום ניסה להניא אותו מכך ) אבל אין בהם עניין רב למי שאינו מומחה לתולדות חייהם.
חלק מעניין בהתכתבות היא תיאור המצב בפלסטינה ובאירופה .בנימין מתאר ללא כחל ושרק את חייו כאינטלקטואל גולה בצרפת.שלום מצידו מתאר את המצב בפלסטינה ורמז יותר מפעם אחת שעל בנימין לעבור לשם,אבל הוא גם מודה שספק אם בנימין יוכל למצוא שם פרנסה .ונראה שזאת הייתה הסיבה העיקרית מדוע לא עבר בנימין לפלסטינה .סיבה אחרת מן הסתם הייתה הקשר העמוק שאותו חש עם התרבות האירופית ושאותו התקשה לשבור במעבר ליבשת אסיה בכל זאת עם היה עובר בנימין לפלסטינה היה מציל את חייו.ולנו לא נותר אלא להצטער שהוא לא קיבל את ההחלטה הזאת ..
נקודה מעניינת בהתכתבות היא החשיבות העצומה שאותה ייחס בנימין לספרייתו שאותה הצליח איך שהוא להעביר לצרפת בקושי רב ובמאמצים אדירים כמעט הרואיים. ובגורלה עסק רבות.החשיבות הרבה שאותה שני האנשים יחסו לספרים ולעולם הרוח יוצאת היטב מהמכתבים והקורא אינו אלא יכול להצטער על כך שהיום אין הרבה אנשים כאלו.
. אבל יש גם דיונים מדהימים ממש בין שני האינטלקטואלים האדירים.
אנ
חנו לומדים על פן בלתי ידוע ביצירתו של שלום שכתב שירה ושלח כמה דוגמאות ממנה לידידו.
יש דיון מעניין ביותר על סופר פרנץ קפקא שהיה חביב על שניהם אבל כל אחד מהם הבין אותו בצורה המנוגדת לחלוטין.שניהם ראו בו כמי ששייך למסורת המשיחית אבל הם פירשו אותו בצורה מנוגדת כלאחד לפי השקפתו משל קפקא הוא דובר השקפתו הרעיונית . .עבור שלום קפקא הוא תוצר של מסורת
הפרשנות היהודית של העולם. עבור בנימין קפקא מראה על השבירה וחוסר היכולת של האיחוי של התורה ושל הגלות השוררת בכל.הבריאה .זהו דיון עמוק ומעניין אם כי יש לי ספק רב אם מישהו מההוגים האלו אכן כיוון לדעותיו של קפקה עצמו שמן הסתם היה מופתע לקרוא את הפרשנויות המנוגדות של כל אחד מהם לדעותיו.
עוד נקודה מעניינת,ומדהימה ממש במכתבים היא של כוח הניבוי שלא יאומן ממש של שלום שכבר מהימים הראשונים הבין איזה אסון עומד הנאציזם להביא על העולם. .כבר במכתב מ1933 כשהיטלר היה רק כמה חודשים בשלטון שלום כבר חזה את האפשרות שמצבם של היהודים יגיע לכדי שפיכות דמים ושמתרחשת באן ""קטסטרופה בהחלט במימדים היסטוריים גלובליים ואנו יכולים להבין אתה את שנת 1492 "(שנת גירוש ספרד א.א. ( ע' 50)
ובמכתב האחרון שאותו שלח שלום לבנימין תוך כדי דיון במאמר תוהה שלום כיצד תיראה אירופה לאחר היעלמותם של היהודים.
כשאתה קורא את המילים האלו אתה נדהם מכושר הנבואה של גרשום שלום שהוכיח את עצמו כנביא אמת .בשנת 1940 עדיין היה רעיון השמדת כלל יהודי אירופה רעיון במוחם של היטלר והימלר ותו לא. ועידת ואנזה שאירגנה את ביצוע הרעיון הזה התכנסה ב-1942 . אבל נביא האמת גרשום שלום ב-1940 כבר ניחש והבין בדיוק כיצד כל העסק עומד להסתיים.
וזה היה המכתב האחרון ששלח לבנימין שמת תוך כדי ניסיון בריחה מצרפת הכבושה בידי הגרמנים.
נשאלת השאלה : האם הספר מוסיף לנו משהו רק אם אנו מתמחים בתולדות חייהם של האישים האלה? האם הוא מוסיף רק רכילות אישית? או שיש בו תרומה הן להבנת יצירתם הגדולה של האישים האלה, הן להיסטוריה של התקופה ולתרבות בכלל??
והתשובה היא שאכן יש בו משום מפתח להבנת רעיונויהם של שני אישים אלו במהלך שנות השלושים ,למשל בדיון שקיימו על קפקא שיש בו כדי להראות את הצדדים השונים והמנוגדים של רעיונתיהם על המשיחיות.

זהו ספר כבד וקשה אולם בסופו של דבר שווה בהחלט לקרוא אותו על מנת לראות שני אינטלקטואלים שגם בזמן שהם"בנעלי בית" מעלים כבדרך אגב תובנות יוצאות מהכלל בענייני תרבות פילוסופיה יהדות ופוליטיקה וחוזים כמעט כבדרך אגב את העתיד לבוא תוך כדי נתינה של תיאור מעניין ומפורט של חייהם של אינטלקטואלים גולים החרדים הן לספריהם והן לעתיד התרבות כולה בעולם ההולך ומחשיך סביבם.

נספח : פרשת יצחק לאור והשמוק האקדמאי

 

 

המבקר יצחק לאור פירסם גם הוא מאמר על ספר זה והמאמר הוא גרוע ביותר גם בסטנדרטים הרגילים של לאור. הסיום  האירוני (?)" שלו  ". תכופות השתעשעתי בכתיבה על פרופסור בנימין, העולה לארץ, נהפך לפרופסור מן המניין, נהפך לתככן ממוצע, מסרב לקבל דוקטור ערבי צעיר למחלקה שלו, אף שהלה מתדפק נואש על שערי הארץ, ומצד שני מקפיד להיות עמית מחקר במכון ואן ליר ובמכון הרטמן, ולקשור קשרים ולטוות חוטים: קדם את אנשי שלי, אקדם את אנשיך שלך. כמה שהתאבדות בגבול צרפת-ספרד נראית לרגעים יפה יותר."‏‏^[

הסיום הזה שבו לאור קובע שטוב מותו של בנימין באירופה מאשר שהיה חס וחלילה ניצל וחי כאקדמאי כמו שלום ולאור בישראל הוא מטופש פשוטו כמשמעו.
אתה תוהה על מה בדיוק חשב לאור כשכתב סיום כזה ועל מה חשב בני ציפר העורך כשאישר לפרסם סיום כזה.
לא ניתן אלא לנחש ששלום אם כי החזיק בדעות שאינן שונות כלל מאלו של לאור כאחד מאנשי תנועת "ברית שלום " שקראה למדינה דו לאומית עורר את זעמו של לאור וזאת בגלל שלמרות הכל העז להחשיב את עצמו כציוני וזה חטא חמור שאין עליו כפרה בעיני לאור. ומה שחמור לא פחות הוא העז לזלזל בחנה ארנדט אחת מהגיבורות של לאור.
ואם לאור שונא כל כך אדם שהיה בעצם קרוב לו בדעותיו הפוליטיות לא ניתן אלא להצטמרר מהמחשבה מה הוא חושב על אנשים שאינם קרובים לו בדיעותיו.

בכל אופן היה במאמרו של לאור קטע ספציפי אחר :
" אלמלא ידענו איך נהפך שלום, עם השנים, לשמוק אקדמי כמקובל באוניברסיטאות, אבל כזה הנוטל על עצמו את תפקיד שר ההיסטוריה, למשל במכתבו הנתעב לחנה ארנדט, ובהבטחתו לפרסם בספרו גם את תשובתה, ביחד עם מכתבו-שלו, ובהפרת ההבטחה הזאת, אלמלא ידענו, כי אז הספר הזה היה באמת רק מסמך מרתק ונוגע ללב".
הקטע הספציפי הזה עורר סערה אם כי לדעתי לא מהסיבות הנכונות.

אנשים התלוננו הכיצד מעז לאור לכנות את שלום הדגול"שמוק אקדמאי מצוי ". ויש בכך צדק.( אם כי יש שיטענו שאותו הדבר בדיוק אפשר לטעון לגבי לאור עצמו )
עם זאת ראוי לציין שלאור כינה כך גם את הפילוסוף הנאצי מרטין היידגר ( אגב ידיד ומאהב של חנה ארנדט )  "היידגר, שהיה לא רק שמוק אלא גם חסר חוש הומור".
ולא ידוע לי שכאן מישהו השמיע צפצוף של מחאה על השימוש במילה כזאת במוסף ספרותי מכובד.
כאן כנראה הייתה הסכמה כללית של הקוראים עם לאור בעניין היותו של הנאצי היידגר "שמוק".

.ניתן לנחש מהשימוש שתכוף של לאור במילה שהוא מרבה להשתמש בה באופן כללי מבלי שהדבר יעורר בדרך כלל סערה.
העניין הוא שברגע שאתה מתחיל לנקוט בניבולי פה ומילות עלבון לשמן כלפי מישהו אין לכך סוף.

עדיף לנמק תמיד בפירוט כשתוקפים מישהו גם אם הוא שנוא עליך במקום להשמיע כנגדו ניבולי פה.

גם אם  הוא הנאצי היידגר.  גם אם הוא הנאצי היטלר

אבל בעיני זה לא עניין שראוי לעורר סערה ציבורית.
עניין חמור בהרבה הוא טענתו של לאור ש" אבל כזה ( גרשום שלום .א.א )( הנוטל על עצמו את תפקיד שר ההיסטוריה, למשל במכתבו הנתעב לחנה ארנדט, ובהבטחתו לפרסם בספרו גם את תשובתה, ביחד עם מכתבו-שלו, ובהפרת ההבטחה הזאת, "…
ובכן מסתבר שטענתו זאת של לאור שגויה.
איטה שדלצקי עורכת קבצי המכתבים של שלום כתבה בתגובה :
ברשימתו "משני עברי הים" ("תרבות וספרות", 20.10) מבסס יצחק לאור את התקפתו הבוטה נגד גרשם שלום על טענת כזב, כאילו לא עמד בהבטחתו לפרסם את חליפת המכתבים שלו עם חנה ארנדט על ספרה "אייכמן בירושלים" ופירסם רק את מכתבו שלו.
ולא היא: בהסכמה מתועדת בין שניהם התפרסמו שני המכתבים, תגובתו של שלום לספר ותשובתה של ארנדט, ארבע פעמים ובשלוש שפות: בשפת המקור, בגרמנית, בביטאון של ארגון עולי מרכז אירופה בארץ ב-16 באוגוסט 1963, וב-Neue Zuericher Zeitung ב-20 באוקטובר 1963, בעברית בעיתון "דבר" מיום 31 בינואר 1964, ובאנגלית בכתב העת Encounter, גיליון 224, 1964."

כאן יש באמת דבר חמור יותר מהשימוש במילה "שמוק ",כאן ישנה השמצה שקרית המבוססת על חוסר בדיקה של העובדות.

אם בדבר בסיסי כזה הוא טועה במה עוד יצחק לאור טועה כשהוא תוקף אנשים ?
לתשומת ליבך מר  יצחק לאור הערה :

 

אתה יכול לנבל את פיך בעל פה ובדפוס  כמה שאתה רוצה נגד שנואי נפשך. אם זה עושה לך טוב על הנשמה תמשיך עוד ועוד כמה שאתה רוצה. אבל כשאתה תוקף את מישהו ועוד מישהו בדרגתו של שלום הקפד שהאשמותיך נגדו יהיו מבוססות על עובדות מוצקות בלבד. ולא אתה יוצר רושם שהשנאה מעוורת את עיניך ואינך אלא מנבל פה ילדותי ותו לא.

ראו גם
משני עברי הים : יצחק לאור נגד גרשום שלום

זאב גלילי על הפרשה

רחל אליאור על ההשתלחות בגרשום שלום

 

איטה שדלצקי עונה ללאור

הספר וולטר בנימין וגרשום שלום -חליפת מכתבים

 

הספר באנגלית באמזון

קטעים מחליפת המכתבים

 

נעמה צאל על הספר

מתי שמואלוף על הספר

ספר על ולטר בנימין

 

גרשום שלום

וולטר בנימין

איך ללמד קבלה