web analytics
קטגוריות
ספרות יפה

חיזיון של יחזקאל נפשי

Image result for ‫יחזקאל נפשי‬‎

 

בימים אלו פורסם גיליון המגזין הספרותי "עמדה " מספר 18 ובו נמצא את קטע הפרוזה השירית המעניין הזה של המשורר יחזקאל נפשי .

חיזיון.

שיר שתחילתו בשנת 1998 וסיומו בשנת 2001  

 מאת  יחזקאל  נפשי

 אַתָּה תִּוָּלֵד בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לְנוֹבֶמְבֶּר אֶלֶף תֵּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְשֶׁבַע. גֶּשֶׁם זִלְעָפוֹת יָקִישׁ עַל חַלּוֹנוֹת בַּיִת הַחוֹלִים הָאֶזְרָחִי, וְאִמְּךָ תֵּאָנֵק לְאַחַר שָׁלֹשׁ-עֲשָׂרָה שָׁעוֹת לֵדָה, בַּשָּׁעָה שֶׁיָּנִיחוּ אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר בְּיָדֶיהָ. הִיא תִּכְתֹּב אֶת תַּאֲרִיךְ הַלֵדָה הָעִבְרִי עַל פִּסַּת נְיָר, י"ד בְּכִסְלֵו, בְּצֵרוּף אִיּוּר מְטֻשְׁטָשׁ שֶׁל פָּנֶיךָ וּמִסְפַּר מִלִּים אוֹדוֹת עַצְבוּתָהּ. אַתָּה תִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לְאַחַר שָׁנִים בְּאַקְרַאי, כְּשֶׁלְּפָנֶיךָ יוּנַח הַתִּיק הָרְפוּאִי מֵאוֹתָהּ הָעֵת, וְהַפִּתְקִית הַמְּהוּהָה תִּשָּׁמֵט אֶל שֻׁלְחַן הָרוֹפֵא. אַתָּה תִּתְעַצֵּב עַל כָּךְ וְזֶה יַכֶּה בְּלִבְּךָ. גַּם זֶה יִתְרַחֵשׁ בַּחֹרֶף. אֲנִי אָטִיל מוּם מוֹלָד בְּגוּפְךָ וַאֲנַתֵּץ אוֹתוֹ. אֶשְׁלֹל מִמְּךָ אֶת הַהֲנָאוֹת וַאֲבוֹדֵד אוֹתְךָ מִן הָאָדָם בִּכְלִמָּה גְּדוֹלָה. אוּלָם תַּחַת זֹאת, עֶבֶד תִּהְיֶה לַנְּשָׁמָה וּלְרוּחַ הָאָדָם. אַתָּה תַּעֲבֹד אֶת הַטֶּבַע וְהוּא יִהְיֶה לְךָ לַבַּיִת. לַעֲצֵי הַיַּעַר תִּקְרָא בְּשֵׁם אַחִים. הַנָּהָר הַיָּרוּק יִהְיֶה אָחוֹת לֵךָ. שָׁנָה וְחֵצִי שֶׁתּהא סָפוּן בְּבַיִת הַחוֹלִים בַּמַּטָּרָה לְתַקֵּן אֶת גּוּפְךָ הַשָּׁבוּר, אַךְ בַּשָּׁעָה שֶׁתֵּצֵא מִשָּׁם, תָּבִין כִּי לֹא הִשְׁתַּנְּתָה בְּמְּאוּם. תָּבִין כִּי הַפְּגָם הוּא בְּנַפְשֵׁךָ וְאֵין לְתַקְּנוֹ. אֲנִי אֶשְׁלַח אוֹתְךָ הַרְחֵק מִן הַמָּקוֹם בּוֹ נוֹלַדְתָּ בְּחִפּוּשׂ אַחֵר הָאֱלֹהִים וְהַיֵּשׁוּת. אַתָּה תָּתוּר בּוֹ שָׁנִים רַבּוֹת. תַּעֲמֹל בָּעֲבוֹדוֹת כַּפַּיִם מִן הַיָּד לַפֶּה, עַד לַשָּׁעָה בָּהּ תָּבִין כִּי הַנְּסִיעָה הִנָּהּ בְּעֶצֶם נְסִיעָה לְעֵבֶר עַצְמְךָ. אַתָּה תָּבִין כִּי הָאֱלֹהַּ אוֹתוֹ בִּקַּשְׁתָּ כָּל-כָּךְ שׁוֹכֵן בְּקִרְבְּךָ וְלוֹ שְׁמוֹת רַבִּים. תָּבִין כִּי רְזֵי הַנּוֹף וְהַטֶּבַע הֵם גּוּפוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים וְהוּא סָמוּךְ לְךָ כָּל הָעֵת. אֲנִי אַעֲנִיק לְךָ לֵב רָחָב וּרְגָשׁוֹת גְּדוֹלִים. אַתָּה תִּכְתֹּב שִׁירִים אֲחָדִים לְאוֹר הַנֵּר, וְנָשִׁים יֹאהֲבוּ אוֹתְךָ בְּשֶׁל כָּךְ. דֶּרֶךְ כְּתִיבָתְךָ, אַתָּה תִּסְלֹל דַּרְכֵּךָ לְלִבָּם, אַךְ תָּמִיד אוֹתִיר אוֹתְךָ בְּלֹא כְּלוּם. אַחַת לְאֵיזֶה זְמַן יֻצַּג דְּיוֹקָנְךָ עַל-גַּבֵּי הָעִתּוֹנִים. חוֹקְרֵי סְפֶרוֹת יִכְתְּבוּ יִלְמְדוּ אוֹדוֹת עֲבוֹדוֹתֶיךָ וְאוֹרֵחַ חַיֶּיךָ הַשּׁוֹנֶה. בַּעֲלֵי מוֹעֲדוֹנִים יְזַהוּ אוֹתְךָ, וִיבַקְּשׁוּ שֶׁתְּכַנֵּס לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם. הֵם יַשְׁקוּ אוֹתְךָ לְלֹא תַּשְׁלוּם. יְבַקְּשׁוּ לְהִצְטַלֵּם לְצִדְּךָ בַּתְּמוּרָה. נְשֵׁיהֶם הַשְּׁתוּיוֹת יַעַרְגוּ לְךָ וְיִרְכְּנוּ לְצִדְּךָ, יִלְחֲשׁוּ הַבְטָחוֹת וּדְבָרִים גַּסִּים. אַךְ סָמוּךְ לַשַּׁחֲרִית,  בִּבְדִידוּתְךָ, תִּתְבּוֹנֵן לְעֵבֶר הַיָּרֵחַ הַדָּהוּי מִבַּעַד לְאֶשְׁנָב צַר וְתִתְחַנֵּן, תִּתְפַּלֵּל עַל רַחֲמִים לְנַפְשְׁךָ, עַל קִיּוּם הֶגְיוֹנִי בָּעוֹלָם לֹא הֶגְיוֹנִי, עַל קִיּוּם כָּלְשֶׁהוּ בְּתוֹךְ הָרִיק. אַתָּה תִּחְיֶה בְּתוֹךְ הַזְּוָעָה הַזּוֹ וְתַתְחִיל לִשְׂנֹא אֶת הָעוֹלָם. אַתָּה תִּוָּלֵד יְהוּדִי, תַּהֲפֹךְ נוֹצְרִי וּבּוּדְהִיסְט וְאַחַר תָּשׁוּב לֶאֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים. אֲנִי אַעֲנִיק לְךָ כָּךְ וְכָךְ סְפָרִים. שִׁירֶיךָ יְתֻרְגְּמוּ לְשַׁפּוֹת אַחְדוּת, אַךְ גַּם לְאַחַר כָּל זֹאת, אַתָּה תִּוָּתֵר בְּלֹא הַיְּדִיעָה מִי אַתָּה וּמַהוּ גּוֹרָלְךָ. אֲנִי אַפְרִיד אוֹתְךָ מֵאִמְּךָ וְאֶטַּע זָרוּת בְּנֵיכֶם. אֲנִי אֶגְרֹם לְךָ לְהָטִיחַ בָּהּ דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁל זַעַם, רַק בִּכְדֵי שֶׁבַּבְּקָרִים שֶׁיָּבוֹאוּ עָלֶיךָ לְאַחַר מִכֵּן, אַתָּה תִּבְכֶּה ְתִנָּחֵם עַל כָּךְ, תִּצְטַעֵר עַל הַאֵם שֶׁאִבַּדְתָּ בְּמוֹ יָדֶיךָ. אֲנִי אֶגְרֹם לְךָ לְחַפֵּשׂ אַחַר אוֹתָהּ הַאֵם מֶשֶׁךְ שְׁאֵרִית חַיֶּיךָ. אַתָּה
תִּרְאֶה אֶת פָּנֶיהָ  בְּכָל נַעֲרָה וְנַעֲרָה שֶׁתֶּחֱצֶה אֶת סַף בֵּיתְךָ, שֶׁתָּלוּן לְצִדְּךָ. לִבְּךָ יִהְיֶה נָתוּן לָאִשָּׁה אַחַת. זְמַן מַה תִּתְגּוֹרְרוּ יַחְדָּו וְהִיא תִּשָּׂא יֶלֶד בְּרַחֲמָהּ. בַּשָּׁעָה שֶׁתְּבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ, נָפְשָׁה הַשַּׁבְרִירִית תִּתְעַרְעֵר וְאָבִיהָ יַרְחִיק אוֹתָהּ מֵעָלֶיךָ. לְהַבָּא, כְּשֶׁתָּשׁוּב וְתַבִּיט בְּפָנֶיהָ  מִבַּעַד לְקִיר הַזְּכוּכִית, לֹא תְּזַהֶה אֶת הָאִשָּׁה עִמָּהּ בִּקַּשְׁתָּ לִבְנוֹת לְךָ חַיִּים. אַף הִיא, הִיא לֹא תְּזַהֶה אוֹתְךָ מִן הַמִּטָּה הַמֶּמְשַׁלְתִּית עֲלִיָּה תִּשְׁכַּב. זִכָּרוֹן זֶה יִלְוֶה אוֹתְךָ שָׁנִים רַבּוֹת, וְיַרְתִּיעַ אוֹתְךָ בְּכָל פַּעַם שֶׁתְּבַקֵּשׁ לִבְנוֹת מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ. אַתָּה תִּשְׂכֹּר חֶדֶר קָטָן בְּפַאֲתֵי עֲיָרָה נִדַּחַת, וְתָשׁוּב לִהְיוֹת מְנֻתָּק מִן הַהֲנָאוֹת. אַתָּה תְּבַקֵּשׁ אֶת הַסֵבֶל  וְתַאדִיר אוֹתוֹ, בַּמַּחְשָׁבָה שֶׁבְּכָךְ נִתַּן יִהְיֶה לְךָ לְהַעֲצִים אֶת עוֹלָמָהּ הַנֶּפֶשׁ, לְהַאדִירָהּ. אַתָּה תְּבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת וְלִהְיוֹת קָרוֹב אֶל הָאֱלֹהִים. אַתָּה תִּקְרָא לְזֶה סַגְפָנוּת. תִּקְרָא וְתַשְׂכִּיל. תְּבַקֵּשׁ אֶת הַרָמְבַ"ם וְאֶת חֶזְיוֹנוֹתָיו שֶׁל יוֹחָנָן. תִּקְרָא אֶת נִטְּשָׁה וְשְּׁטַיינְמָן, וְתֵדַע עַד מָה אֵינְךָ יוֹדֵעַ דָּבָר. עַד מָה אֵינְךָ יוֹדֵעַ דָּבָר. עַד מַה הִנְּךָ הֶדְיוֹט בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְשֻׁלָּל כָּל יְכֹלֶת. אַתָּה תָּבִין, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עַד מַה בִּכְלָל, גְּדוֹלָה אָזְלַת יָדוֹ שֶׁל הָאָדָם לְחוֹלֵל דָּבָר מַה בַּעַל מַשְׁמָעוּתִיּוֹת בַּיְּקוּם הַזֶּה שֶׁהוּא לֹא לוֹ. עַד מָה אַתָּה חַלָּשׁ. אַתָּה תְּבַקֵּשׁ אֶת הַמָּוֶת וְתִכְתֹּב מִסְפַּר רְשִׁימוֹת תֵּאוֹלוֹגְיוֹת אוֹדוֹת מְצִיאוּתוֹ בְּחַיֶּיךָ. תְּבַקֵּשׁ אֶת בּוֹאוֹ. תְּבַקֵּשׁ אֶת הַיְּדִיעָה אַחַר הַצָּפוּן מֵאֲחוֹרָיו. אֶת שְׁאֵלַת הַשְּׁאֵלוֹת, הַאִם כָּלַל יְשָׁנָה הִשָּׁאֲרוּת לַנֶּפֶשׁ בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל הַיְּקוּם. בְּתוֹךְ הָאֵינוּת. תְּבַקֵּשׁ לִכְתֹּב עַל כָּךְ, וְטֶרֶם מוֹתְךָ, תָּבִין כִּי אֶת כָּל שֶׁכָּתַבְתָּ, כִּי כָּל הִרְהוּרֶיךָ וְהַשָּׁעוֹת הַלָּלוּ אֲשֶׁר שָׁקַדְתָּ עֵירֹם בַּלֵּב וְנֶפֶשׁ לְמוּל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה,  הָיוּ בְּעֶצֶם לָרִיק. תָּבִין כִּי אַתָּה כְּלִי מִשְׂחָק בִּידֵי הָאֱלֹהוּת. כִּי אַתָּה בֵּן חֲלֹף עֲרִירִי. אָדָם מְבֻגָּר לְלֹא אֵם אִשָּׁה וְיֶלֶד. תָּבִין כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ. לְגַמְרֵי לְבַדְּךָ. תְּבַקֵּשׁ חַיֵּי נֶצַח.

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

45 תגובות על “חיזיון של יחזקאל נפשי”

ללא קשר לאיכותה של הפרוזה השירית שכאן שאינני מתימר לשפוט אותה כבעל האתר.
אציין שקטע זה נראה כמושפע לכאורה מהאסכולה של פנחס שדה ב"החיים כמשל " שבו יש וידויים הגותיים דתיים מאין אלו.
דהיינו הקטע נראה ככתוב ברוחו של פנחס שדה .
כמובן סוג כתיבה וידויית זה לא התחיל כלל עם פנחס שדה שהוא רק אחד נוסף מרשימה ארוכה מאוד של הוגים ויוצרים שעסקו בתיאורי פרוזה מעין אלה של חייהם במשמעות אמונית דתית מיסטית וראשיתם כנראה בבישוף הנוצרי אוגוסטינוס בספרו "וידויים " .
ועם כבר הרבה לפניו בספר קוהלת שבתנ"ך ( וראו את הספר המעניין של זלי גורביץ' שפורסם בימים אלו על קוהלת ) .
בימי הביניים ובראשית הזמן החדש היו דווקא יצירות וידואיות הגותיות רבות מסוג זה.
כך שיחזקאל נפשי בא לאחר שורה מכובדת של הוגים שעסקו בנושא זה.
ואנו מוצאים אותן פה ושם בספרות הקבלה אצל מקובלים כמו אברהם אבולעפיה וחיים ויטאל שבהחלט כותבים ברוחו של נפשי כאן.
נראה לי בכל אופן שבספרות העברית מאז פנחס שדה שוב לא כתבו בצורה הזאת. אולי בגלל תהליך החילון המוחלט שנתן זך העביר בו את השירה .כך שיוצרים אין ספור תיארו את חייהם בשירה ובפרוזה וזה היה עיקר עיסוקם בכתיבה אבל מעטים מאוד ניסו למצוא בחיים אלו משמעויות נסתרות כפי שנפשי עושה כאן.

בגיליון "עמדה " שבו הוא הופיע למשל הקטע הזה נראה יוצא דופןבאופן מוחלט מכל שאר השירים שהופיעו שם כאילו הוא בא מעולם אחר.

הייי אלי

זהו שיר מסטי שלו לא פחות.
אני לא יודעת אם פורסם בספר פעם .

ערפול / יחזקאל נפשי

אָדָם רוֹכֵן עַל פִּנְקָסוֹ בַּחֶדֶר, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הַחַמָּה. הוּא נֶאֱנַק, גּוֹנֵחַ, רוֹשֵׁם מִלִּים אֲחָדוֹת

בְּעֵט, שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. הוּא אֵינוֹ נַעַר עוֹד. זֶה עַתָּה ( מַמָּשׁ טֶרֶם יָמִים אֲחָדִים)

מָלְאוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים. הוּא עָיֵף וְהוּא בּוֹדֵד. כֹּה רָחוֹק מִן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אוֹתוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ,

חָשׁ מְבֻגָּר מִכְּפִי גִּילוֹ. פֹּה וְשָׂם, מִבַּעַד הַחַלּוֹן, מִן הֶחָצֵר הַסְּמוּכָה, נִשְׁמָעִים הַיְּלָדִים.

אִשָּׁה מִן הַמּוֹצָא הַמִּזְרָחִי זוֹעֶקֶת לֶעָבָר בְּנָהּ לִסְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם. בְּקוֹלָהּ אֵיזוֹ נִימָה נוֹאֶשֶׁת,

אֵיזוֹ עֲדִינוּת מַרְטִיטָה, דִּכְדוּךְ אוּלַי. צְלִילֵי מוּסִיקָה נִשָּׂאִים בֶּחָלָל, מְרַחֲפִים. הַלָּלוּ כְּכָל הַנִּרְאֶה

בּוֹקְעִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַדַּיָּר הַיָּשִׁישׁ הַמִּשְׁתַּכֵּן זֶה מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה. נֶאֱמַר לוֹ,

כִּי אֵשֶׁת הַיָּשִׁישׁ מֵתָה עָלָיו וְעוֹלָמוֹ חָרַב. עַל כֵּן עָבַר לְהִתְגּוֹרֵר פֹּה. צִיּוּץ צִפּוֹרִים קְלוֹשׁ

בַּמֶּרְחָק (דְּרוֹר הַבַּיִת?), בֵּין הָאֳרָנִים הָרָמִים. תַּרְנְגוֹל מֵעַדְעַד. אֵיזֶה קוֹל עֲנוֹת נִשְׁמַע בְּקִרְבַת

מָקוֹם. לֹא, אֵין זֹאת אֶלָּא כִּי הַקּוֹל בּוֹקֵעַ מִנִּשְׁמָתוֹ פְּנִימָה, וְהוּא חָשׁ אָבוּד לְגַמְרֵי בַּהֲוָיָה הַקּוֹרַעַת

אוֹתוֹ לְפִסּוֹת קַטְנוּת, מֻפְקָר בִּידֵי הָאֵל. אוֹ אָז עוֹלֶה בְּדַעֲתוֹ, כִּי אֵין זֹאת אֶלָּא הֶסְפֵּד.

זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאֱלֹהַּ מַסְפִּידוֹ עַתָּה. הַדַּעַת נוֹתֶנֶת, כִּי אֵלּוּ הֵם פָּנָיו נְטוּלוֹת הָרַחֲמִים שֶׁל הָאֱלֹהִים,

וּמַה נּוֹרָא גּוֹרָלוֹ שֶׁל מִי אֲשֶׁר הֶאֱזִין לְקוֹל עֲנוֹת נִשְׁמָתוֹ בְּצָהֳרֵי יוֹם, נֹכַח לַנֶּעֱדָרוֹת אֱלֹהָיו.

הוֹ, נִימְפוֹת עֲדִינוֹת וּמְלֵאוּת חֵן, הוֹ יֹפִי נָמוֹג וּפוֹצֵעַ אֲשֶׁר כְּדֻגְמָתוֹ אֵין תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,

אַיֵּה הַקֶּסֶם שֶׁהִשְׂתָּרֵר, הַגּוּפוֹת הָעֵירֻמִּים, הַמִּתְפַּתְּלִים וּמִשְׂתָּרְגִים בַּחֲשֵׁכָה, כְּסוּיֵי זֵעָה וְשִׁכָּרוֹן?

הוֹ מְשׁוֹרֵר יְהוּדִי, צֶאֱצָא לְרַבָּנִים נִשְׁכָּחִים יוֹצְאֵי עֲרָב. לִבִּי יוֹצֵא לְעֻמָּתְךָ בְּתּוּגָה.

אֲלֻמּוֹת הָאוֹר הַמְּרַצְּדוֹת בְּפִּקָּחוֹן, בֹּאנָה, גְּשׁוּ וְשִׁתְּפוּ אֶת הַהֲוָיָה הַמַּקְפִּיאָה, הֱנִיסוּהָ.

וּבַל יֹאמְרוּ לִי נִיהִילִיסְטִים נִבְעָרִים מִדַּעַת כִּי הַגֵּיהִנּוֹם אֵינוֹ קִיֵּם פֹּה!

קוּם יְחֶזְקֵאל. הִתְרוֹמֵם יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי וְהִתְנַשֵּׂא מֵעַל אַנְטִיוֹכְיָה וַהֲרֵי אֱדוֹם. סוֹר מִנָּהָר כְּבָר.

עֲלֵה וְרַחֵף מֵעַל גַּת-רִמּוֹן וְנוֹד מִפָּפוֹס אֶל פֶּרְגִּי אֲשֶׁר בְּפַּמְפִילְיָה, מֵעַל פִּיסִידְיָה לְהַּידֵרַבָאד וּקוּצִּ'ין

עַד אֲשֶׁר יְקַדֶּמְךָ הַמֶּלֶךְ. הִתְנַשֵּׂא מֵעַל הָרֵי יְהוּדָה, בֵּית-אֶל, רָמָאלְלָה וְחֶבְרוֹן, מֵעַל קִרְעֵי הָעֲרָפֶל.

הוֹ קִינָה נְעִימָה, מָוֶת מָתוֹק וּמְיֻחָל, קְטֹרֶת לְיְּחִידִים.

הוֹ יְחֶזְקֵאל, אַל לְךָ לְהִתְמַזֵּג עִם אוֹתָהּ הֲוָיָה אֲפֵלָה אֲשֶׁר רוֹדֶפֶת אוֹתְךָ.

הַלֹּא הֵיטֵב תֵּדַע כִּי זֶה אֲשֶׁר רָאָה מוֹתוֹ בְּחַיָּיו אַל לוֹ לַחְשֹׁשׁ עוֹד?

זֶה אֲשֶׁר גָּוַע בֶּעָבָר וּנְשָׁמָה בּוֹ עֲדַיִן, עֲדַיִן, הַמִּתְהַלֵּךְ עַל הָאָרֶץ וְגוּפוֹ מְצֻלָּק בְּמַכְאוֹבָיו

מַדּוּעַ יָרֵא?

הוֹ יְחֶזְקֵאל.

בְּכָל זֹאת,

סְתָם הֶבֶל.

זאת שאלה טובה .
אני קיבלתי אותו ישירות מאנשי "עמדה". אבל באמת אינני יודע איפה הם מעמידים אותו למכירה. אולי כדאי שאחד מאנשי "עמדה" אם הוא קורא כאן יגיב העניין.

ובהתחמקות מן המוסר והאתיקה הכי בסיסית
אם שדה היה חי הוא היה מביא לו איזה סנוקרת
גנב!!!!!!!!!!!

כייף לקרוא את השירה שלך יחזקאל ובמיוחד

בשעות הקטנות של הלילה.

יש בהם משהו מלטף.

תודה

חבל שהשירה הזאת מזכירה יותר מדיי טוב משוררים וסופרים אחרים, כי אחרת היא היתה ראויה, נפשי הוא דוגמא נפלאה לגרפומן שיודע לחקות והתוצאה
המתקבלת פשוט מדברת למרבית ההדיוטות שלא מבינים שאין פה תוכן, רק טכניקה, ואין פה , משמעות, ולא כתיבה מקורית, גם לא
הבנה עמוקה אלא טיפולי טקסט בלייזר, שיטה מתקדמת בלי ספק, אבל טכנית וגנובה.

מה נעים ומה טוב

שירך יחזקאל כמו יין טוב .

לא חמוצ מידיי ולא מתוק מידיי

הבעיה איתך היא שאתה יותר מידי עצוב בשירים שלך.

מה יש מה ?

החיים יפים לא ?

אני מציע שתוכיך את דבריך אחד לאחד .
אין זה מספיק לטעון במילים ריקות שהשיר הוא כך וכך שוהא גנוב ומעותק אלא עליך להראות זאת פרט אחרי פרט.
אתה טוען שהשיר מזכיר יותר מידי טוב .
איזה שירים הוא מזכיר יותר מדי טוב ?
ומה פירוש "מזכיר יותר מידי טוב "
פרט ונמק

שירת
חייו
של

יחזקאל

משהו
מהפנט
במילים
שעושה
טוב
ולא
טוב

עצוב
כנה
אמיתי
והורס
את
הלב

כל הודעה נוסםת מסוג זה תימחק לאלתר.
אם אתה טוען שמישהו ביצע פלגיאט אתה חייב להוכיח זאת ולא אחת דינך להיזרק לאיפה שאתה שייך:
לפח הזבל.

אלי, האנשים האלו מנסים לתפוס פרסום על גבו של

מישהו שעשה את זה. עושים מהבמה שלך צחוק.

יש גם כאלה .

לא שווים התייחסות, ובטח שלא פרסום בבמה

מכובדת כזו.

לכל קוראי הבלוג הזה. כנסו כנסו לבלוג של רן יגיל בבננות בלוגס וקראו שם דיון חשוב על שירתו של יחזקאל נפשי ולמדו פרק בהלכות הפולמוס והסאטירה העברית החדשה במיטבה. הפרסום של מר אשד כאן נראה ממש חיוור ומיושן לעומתה זו הפעם.

יש שם טקסט פארודי ענק על כל התורה כולה של זה המוצג כאן על ידי אלי אשד ברוב פאר והדר והיתממות ופטפוטי ביצה. כותבת הטקסט: הלוחצת לכבשים. קראו והפנימו.

מה יהיה מר אשד? מאז ייעץ לך המשורר אילן ברקוביץ' להרחיב את זרקור קריאת השירה באתרך אתה מתעקש לשוב ולהציג משירתם של חבריך לבתי הקפה, בהם משוררים ובהם סמי-משוררים. קדימה, אתה מסוגל ליותר מזה, ומכיוון שגם מורים לספרות קוראים באתרך, אנא, הזן אותנו בשירה עברית טובה ומקורית לשם שינוי. קראתי את ההפניות של סמדריס ואני במקומך הייתי מוותר על הפרסום הזה או לכל הפחות לא תוקף את מתנגדיו, שבמקרה הזה הם צודקים ממך.

ככל הנראה אינך מבין כלום בהילכות ביקורת שירה .
אז לשם השכלתך :
אין זה מספיק לאמר על שיר שהוא גרוע או חיוור או "העתקה " וכו' וכו' .
כל אלה הם דברי קשקוש .
יש תמיד לפרט ולהסביר למה השיר הוא דבר הבל או קשקשת או העתקה
ולא עשית אתזה סימן שאינך יודע על מה אתה מדבר .

אתי יקרה, כה זה היה וככה זה תמיד יהיה.
אבל זה בסדר כי מי שיש לו יש לו.

ואלו שאין –

לא יהיה להם לעולם

באמת אני לא צוחקת.
ראיתי אותו בהרצאה והוא נראה אדם מוזר.
יש לו מבט חודר כאילו והוא נכנס לך למוח.

הזוי ומפחיד בו זמנית

זה השיר

וגם

המילים .

יחזקאל נפשי

ויסמין אבן

זה שילוב מעולה יחד.

ראיתי אותם

גם על הבמה

ביום הפועלים בסנימקט

שני אמנים מרגשים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 − 8 =