הרגע של נתן סלור-חיים מזר

חיים מזר מנתח את פזמונם של שני יוצרים צעירים ומוכשרים נתן  סלור ויסמין אבן "חי את הרגע "

חי את הרגע

מילים ולחן: נתן סלור

ויסמין אבן

שרים נתן סלור ויסמין אבן

הכל היה תמים
לא ראינו סכנות
אולי הסכנות היו שקופות
הכל היה פתוח
עשרים וחמש שעות
הסוף קיים רק בשמועות

הרגשנו כמו בסרט
קומדיית טעויות
רק הצרפתים יודעים לעשות
הכל היה צבוע גוונים חומים
ואני הייתי

חי את הרגע

זמן מגומי
מתחתי אין מדרכות
אולי המדרכות שקופות
עיניים עצומות
עשרים וחמש שעות
ואני הייתי

חי את הרגע
שאין לו סוף

 

הלקח המר של התמימות

מאת חיים מזר

חי את הרגע הוא שיר אזהרה לא להתנהל בצורה תמימה.המחיר עלול להיות כבד מדי.בשיר זה חמישה בתים בעלי אורכים שונים מבחינת מספר השורות שלהם.בבית השלישי שורה אחת ובה שלוש מילים ומבחינת האמירה שבו, בית זה הוא הציר המרכזי של השיר.

בית ראשון:

הכל היה תמים
לא ראינו סכנות
אולי הסכנות היו שקופות
הכל היה פתוח
עשרים וחמש שעות
הסוף קיים רק בשמועות

הפתיחה של השיר "הכל היה תמים" יכולה לרמוז על איזה שהוא אירוע אמיתי שמה שנעשה בו,נעשה מתוך כוונה טובה,אבל מי שהיו מעורבים בו,לא היו ערים לתוצאות של מעשה זה מכיון שהסכנות הפוטנציאליות לא נראו ובמילותיו של השיר ,"היו שקופות".כאילו שהיה נהיר וברור מה יקרה,אבל לא.משכו של האירוע היה קצר,יממה ומשהו. גם אם היה מי שהבין את העלול להתרחש לא אמר זאת בצורה מפורשת,אלא ברמיזה.כעין רקע לנעשה ובמילות השיר "הסוף קיים רק בשמועות" .האם המעורבים בנעשה הדחיקו את הסכנות?

בית שני:

הרגשנו כמו בסרט
קומדיית טעויות
רק הצרפתים יודעים לעשות
הכל היה צבוע גוונים חומים
ואני הייתי

בית זה מתייחס לתחושותיהם של המעורבים כאילו מדובר בסרט ,לא במה שהוא אמיתי.זהו מבט רטרוספקטיבי של מי שהיה מעורב באירוע.המבט הוא של אדם בודד על מה שנעשה וכפי שנאמר בסוף הבית "ואני הייתי".אחד שהיה חלק מהמעורבים .אותו אחד או אחת משווים את מה שחוו לקומדיות צרפתיות משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20.סרטים המבוססים על סיטואציות קומיות אשר בסיכומו של דבר מובילות לתוצאות הרסניות.הגוונים החומים היו חלק מגווניו הפיזיים של הסרט עצמו.

בית שלישי:

 

חי את הרגע

בית בן שורה אחת,שלוש מילים.הלקח מאותו אירוע הוא לקח קשה.לחיות את ההווה בלי לחשוב יותר מדי.מזכיר את המשפט "אכול ושתו כי מחר נמות".המספר או המספרת חוו חוויה קשה ואיבדו כוחות .אין כל מוטיבציה לחשוב לטווח הארוך בבחינת מה שיהיה יהיה.

בית רביעי :

זמן מגומי
מתחתי אין מדרכות
אולי המדרכות שקופות
עיניים עצומות
עשרים וחמש שעות
ואני הייתי

בית זה בחלקו מסביר את המסקנות מהבית השלישי ובחלקו מצטט משפטים מהבית הראשון והשני.מבחינה מנטלית יש למתוח את הזמן כמו גומי כדי שההווה ,הרגע,יהיה יהיה ארוך ובו אירועים מינימליים,על מנת לא ליפול לתוך אותן סכנות שקופות ,המדרכות. המדרכות הן מטאפורה למעבר מצד אחד של הכביש לצד השני.אלה משמשים את השיר כדי להביע מעבר מעבר ממצב מנטלי אחד למצב מנטלי אחר שבו עלולות להמצא הסכנות הפוטנציליות. מכיון שאין מדרכות או רוצים שלא תהיינה ,השקיפות של הסכנות גם כן לא קיימת. אפשר לעצום את העיניים וללכת בבטחה מצד אחד של הכביש ולכאורה אין סכנה של חזרה על אותו אירוע בן עשרים וחמש שעות.

בית חמישי :

חי את הרגע
שאין לו סוף

בית זה הוא המשכו של הבית הרביעי.למשוך את הרגע ללא קץ. שלא יגמר לעולם.האם זה אפשרי? אם הזמן הוא כמו גומי כפי שמתואר בבית החמישי סופו שהוא נקרע ונשארים בלי שום דבר ביד,לכל היותר עם קרעי זמן וחוזרים בלי שרוצים לסכנות השקופות.לחיות את הרגע בלבד אין זה מעשי ואין זה חכם.זמן הווה או זמן בלי עתיד אין בו מחר. ההדחקה של חוסר הביטחון עלולה להביא לניכור, ללא שום השקעה רגשית.בסוף נופלים מהמדרכות לכביש.

 

ראו גם

חי את הרגע :הקליפ

 

המופע המשפחתי של נתן סלור

יסמין אבן נסיכת הפיות

ילד עם קוף מול הגלובליזציה :חיים מזר על עוד פזמון של נתן סלור ויסמין אבן